Bereshit 24 – בראשית כד‏ – Mikraot Gedolot

[סט] ¹ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדוניו, גמליו של אברהם אבינו היו ניכרים, בכל מקום שהיו יוצאים, יוצאים זמומים. (בראשית רבה נ״ט)

[ע] ²ויקח העבד עשרה גמלים, וכי לא היו לו לאברהם אלא קנין עשרה גמלים אלא אלו תכשיטי נשים ממה שהנשים צריכות. (מדרש הגדול)

[עא] ³בידו, אין ידו אלא רשותו שנאמר ויקח את כל ארצו מידו (במדבר כ״א:כ״ו) ואומר וכל טוב אדוניו בידו. (ספרי במדבר סי׳ קנ״ז)

[עב] ⁴וכל טוב אדניו בידו, ר׳ חלבו אמר זו דייתיקי. (בראשית רבה נ״ט)

[עג] ⁵וכל טוב אדניו בידו, אלו מפתחות בית גנזיו. (ילקוט תימני כת״י)

[עד] ⁶ויקם וילך אל ארם נהרים, ר׳ יצחק אמר בר יומו, הוא דעתיה דר״י ואבוא היום אל העין (בראשית כ״ד:מ״ב) היום יצאתי והיום באתי. (בראשית רבה נ״ט)

1. לעיל פי״ג מאמר כ. בבאור. ועי׳ פירש״י. ובחזקוני מגמלי אדוניו מן המובחרים שבהן מאותן שגדלו בביתו. ובילקוט תימני כת״י מגמלי אדוניו שידועים בפרומביא. ובילקוט תימני כת״י אלביחאני חסומין מן הגזל אשרי מי שחוסם יצרו וכחותיו, עשרה אלו עשר הדברות כו׳ ד״א גמלים כלומר גומלים זה את זה.

2. בילקוט נר השכלים אמרו ז״ל אלו תכשיטי נשים ולא אבין מה כונתם ז״ל בזה. ובפי׳ התוס׳ בהדר זקנים עשרה גמלים לקח עשרה אנשים מילידי [בית] אברהם רוכבים על עשרה גמלים לברך ברכת אירוסין. וכ״ה בחזקוני. ומוסיף וכל טוב אדוניו בידו י״מ שהוא חסר מ״ם ומוסב אל מ״ם שמגמלי פי׳ ומכל טוב אדוניו עם העשרה גמלים כדכתיב כלי כסף וכלי זהב ומגדנות וכ״כ כדי להמשיך אליו לב רואיו. ועי׳ ב״ר פס״ח וזח״א קפא: ולקמן רט.

3. במדרש תנאים דברים כג, כו. כד, א. וכל טוב אדוניו בידו וכי בידו היה אלא שהיה ברשותו. וכ״ה בלקח טוב משפטים ע״ה. ובמדרש אגדה תשא טו. ושני לוחות העדות בידו ״עמו״ כמו וכל טוב אדוניו בידו. וכ״ה בלקח טוב תשא קד.

4. דייתיקי שטר מתנה בל״י. ובתנ״י ויצא ג. וכל טוב אדוניו בידו זו היא דיתיקי (שטר מתנה) הוליך בידו וכ״ה באגדת בראשית פמ״ו. ובפדר״א פט״ז כתב אברהם כל אשר לו ליצחק ירושה ונטל הכתב ונתנו ביד אליעזר עבדו שילך להשתבח בבית אביו ובמשפחתו. ובמדרש אגדה וכל טוב אדוניו בידו. שנתן אברהם ליצחק את כל אשר לו בשטר ולקח השטר בידו כדי שיראה להם. ובמדרש הגדול זו דיאתיקי שכתב אברהם ליצחק שהכל שלו נתן בידו. ובשכל טוב זו דייתיקי להראות שהוא אפוטרופוס של אברהם והיה הדייתיקי יוצאת על שמו.

5. לעיל מאמר עא. עב. ובילקוט אור האפלה אמרו מפתחות אוצרותיו של אברהם היו ביד העבד. ולעיל מאמר לח.

6. בן יומו. באותו יום שיצא הלך ובא אל ארם נהרים אל עיר נחור שקפצה לו הדרך. ועי׳ לקמן פסוק מב. ובלק״ט ויקם וילך מלמד שקפצה לו הדרך. ובשכל טוב מוסיף ובו ביום הלך אל ארם נהרים שהיתה ממוצעת בין שתי לשונות של נהר פרת אל עיר נחור אחיו של אברהם. ועי׳ ברכות יג. ברש״י.

וּדְבַר עַבְדָּא עַסְרָא גַּמְלִין מִגַּמְלֵי רִבּוֹנֵיהּ וַאֲזַל וְכָל טוּב רִבּוֹנֵיהּ בִּידֵיהּ וְקָם וַאֲזַל לַאֲרָם דְּעַל פְּרָת לְקַרְתָּא דְּנָחוֹר.

The servant took ten camels from his master’s camels and departed, and all the property of his master was in his hand. He rose and went to Aram which is next to the Euphrates to the city of Nachor.

וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו וַיֵּלֶךְ וְכָל טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל אֲרַם נַהֲרַיִם אֶל עִיר נָחוֹר

וּדְבַר עַבְדָּא עַסְרָא גַמְלִין מִגַּמְלֵי רִבּוֹנֵיהּ וַאֲזַל וְכָל טוּב רִבּוֹנֵיהּ בִּידֵיהּ וְקָם וַאֲזַל לַאֲרָם דְּעַל פְּרָת לְקַרְתָּא דְנָחוֹר

המתרגם שְׁפַר הרי זה בור

א. ״וְכָל טוּב אֲדֹנָיו״ – ״וְכָל טוּב רִבּוֹנֵיהּ״, וכן תרגם להלן ״טוּב אֶרֶץ מִצְרַיִם״ (בראשית מה יח) ״טוּב אַרְעָא דְמִצְרַיִם״. אבל ״נתינה לגר״ גרס כאן ״וְכָל שְׁפַר רִבּוֹנֵיהּ״, משום שקשה לאונקלוס ״איך אפשר שנתן לו כל טובו ולא השאיר בידו כלום והכתוב אומר עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו? לכן תרגם שְׁפַר, ר״ל רק הדברים החשובים ביותר״. ואולם ״מרפא לשון״ מחה בחריפות: ״וְכָל טוּב קרא ותרגום, והמתרגם שְׁפַר הרי זה בור״. ואמנם שְׁפַר אינו מתועד בשום נוסח, ונראה שהתחלף ל״נתינה לגר״ עם המיוחס ליונתן שתרגם ״וְכָל שְׁפַר אַפּוֹתִּיקִי דְרִיבּוֹנֵיהּ״, שטרי קרקעות המשועבדים לאדוניו. כי לא לקח בידו כל האוצרות שלו.

הפרת חשוב מהחדקל

ב. רש״י פירש ״ארם נהרים – בין שתי נהרות יושבת״, היינו בין הפרת לחִדקל.⁠¹ ואם כן מדוע תרגם ״אל ארם נַהֲרַיִם״ – ״לַאֲרָם דְּעַל פְּרָת״ מבלי להזכיר את החדקל? אולי סבר כמדרש ״שכל טוב״ שנקראה ארם נהרים ״שהיתה ממוצעת בין שני לשונות של נהר פרת״.⁠² ואולם לפי הזוהר (בלק, קצג ע״א) אין צורך לכך, כי נהר פרת הוא העיקרי בעוד שנהר חדקל מתייבש לעתים: ״וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל הַנָּהָר (במדבר כב ה) – על הַנְּהָרִים מיבעי ליה, מאי עַל הַנָּהָר? ודאי הכי הוא, דקיימא על חד נהרא תדיר״.⁠³ וכן כתב ר׳ משולם ראטה לפרש לשון הגמרא על פי דברי הזוהר, והסתייע מן התרגום:

ויש קצת סמך לזה מהא דאמרינן בגמרא (ברכות נט ע״ב) ״מאי חדקל? אמר רב אשי: שמימיו חדין וקלין. מאי פרת? שמימיו פרין ורבין״. עיי״ש ברש״י ובמהרש״א שנדחקו בפירוש הלשון ״קלין״. ולפי דברי הזוה״ק הנ״ל יש לומר שהוא מלשון ״וידע נח כי קלו המים מעל הארץ״ (בראשית ח יא), שפירושו נתמעטו ונתחסרו. והוא בהפך מן פרת שמימיו פרין ורבין, וחדקל מימיו מועטין וחדין. וזה טעמו של אונקלוס בתרגומו על התורה על מלת אֲרַם נַהֲרַיִם בכל מקום דְּעַל נְהָר פְּרַת.⁠⁴

אבל ייתכן שאונקלוס מזהה את ארם נהרים עם ארם שעל הנהר פרת, השווה: ״פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל הַנָּהָר״ (במדבר כב ה) ״לִפְתוֹר אֲרָם דְּעַל פְּרַת״.

1. וביוונית : מסופוטמיא, שם המורכב מן מֶסוֹ = בין, פוטמיא = נהרות (״נתינה לגר״).

2. ״שערי אהרן״. וראה גם ״אשר על הנהר״ (במדבר כב ה) ״דְּעַל פְּרָת״.

3. ו״נפש הגר״ ציין לרש״י ״הוא פרת (בראשית ב יא) – החשוב על כולם, הנזכר על שם ארץ ישראל״.

4. שו״ת ״קול מבשר״, ח״א סי׳ כ. אבל הרה״ג אביגדר נבנצל העיר שגם חידקל, מארבעת נהרות גן עדן הוא נהר גדול ככתוב ״וַאֲנִי הָיִיתִי עַל יַד הַנָּהָר הַגָּדוֹל הוּא חִדָּקֶל״ (דניאל י ד) אלא שאולי מימיו קלים לזרום.

ונסב עבדא עשרה גמלין מן גמלוי דרבוניה^א וכל^ב שפר דייתיקא^ג דריבוניה^ד עמיה^ה וקם ואזל לארעא נהרים לקרתא דנחור.

א. בהגהה בכ״י ניאופיטי 1 נוסף כאן: ״מלוויתיה״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״וכל״) גם נוסח חילופי: ״דכל״.

ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״דייתיקא״) גם נוסח חילופי: ״אפותיקא״.

ד. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום: ״וכל שפר ... דריבוניה״) נוסח אחר: ״ואזיל וכל שפר טוב אפותיקי דריב׳⁠ ⁠⁠״.

ה. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״עמיה״) גם נוסח חילופי: ״בידי׳⁠ ⁠⁠״.

ודבר עבדא עשרא גמלין מן גמליה {ד}⁠ריבוניה ואזל כל שפר אפותיקי דריבוניה בידיה וקם ואזל לארם דעל פרת לקרתא דנחור.

And the servant took ten camels from the camels of his lord, and went: for all the goodly treasures of his lord were in his hand; and he arose and went unto Aram, which was by the Pherat, to the city of Nachor.

וכל שפר אפותיקי דרבוניה בידיה וקם ואזל לארם דעל פרת נהרים.

And all the goodly treasures of his lord were in his hand; and he arose and went to Aram, which is by Pherat Naharaim.

[יא] וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו וגו׳ – גְּמַלָּיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ הָיוּ נִכָּרִים, בְּכָל מָקוֹם שֶׁהָיוּ יוֹצְאִים, יוֹצְאִים זְמוּמִים.

וְכָל טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ – רַבִּי חֶלְבּוֹ אָמַר זוֹ דְּיָאתִיקֵי.

וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל אֲרַם נַהֲרַיִם – רַבִּי יִצְחָק אָמַר בֶּן יוֹמוֹ, הוּא דַעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יִצְחָק. וָאָבֹא הַיּוֹם אֶל הָעָיִן (בראשית כ״ד:מ״ב), הַיּוֹם יָצָאתִי וְהַיּוֹם בָּאתִי. הִרְעַשְׁתָּה אֶרֶץ פְּצַמְתָּהּ רְפָה שְׁבָרֶיהָ כִי מָטָה (תהלים ס׳:ד׳). הִרְעַשְׁתָּה אֶרֶץ בִּימֵי אַבְרָהָם, פְּצַמְתָּהּ בִּימֵי אֱלִיעֶזֶר, רְפָה שְׁבָרֶיהָ בִּימֵי יַעֲקֹב, כִּי מָטָה בִּימֵי יִשְׁבִּי בְּנוֹב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: יִשְׁבִּי בְנֹב אֲשֶׁר בִּילִידֵי הָרָפָה (שמואל ב כ״א:ט״ז), אֲנִיף בְּמָגִנֵּיהּ וְקָפַץ דָּוִד לַאֲחוֹרָיו תְּמַנְיָא עֲשַׂר אַמִּין, זֶה נִתְיָירֵא מִזֶּה, וְזֶה נִתְיָירֵא מִזֶּה. זֶה נִתְיָירֵא לוֹמַר אִם לַאֲחוֹרָיו קָפַץ כְּדֵין לְקַמּוֹי מָה. וְזֶה נִתְיָירֵא מִזֶּה, לוֹמַר אִין בְּמָגִנָּא אֲנִיפִי כְּדֵין אֵיךְ אֲנָא יָכוֹל לְמוֹקְמֵיהּ בֵּיהּ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר דָּוִד הַלְּוַאי הֲוָה לִי חַד מִן בְּנֵי אֲחָתִי דְיֵיתֵי וִיסַיְעֵנִי, מִיָּד: וַיַּעֲזָר לוֹ אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה (שמואל ב כ״א:י״ז), לַאֲחוֹרֵי תַּרְעָא הֲוָה קָאֵים, אֶתְמְהָא. רַבָּנָן אָמְרֵי אֲפִלּוּ הָיָה בְּסוֹף הָעוֹלָם הֱטִיסוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וֶהֱבִיאוֹ בְּהֶרֶף עַיִן, שֶׁלֹא יִהְיֶה אוֹתוֹ צַדִּיק עוֹמֵד וּמִצְטָעֵר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיַּעֲזָר לוֹ אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה וַיַּךְ אֶת הַפְּלִשְׁתִּי וַיְמִתֵהוּ אָז נִשְׁבְּעוּ אַנְשֵׁי דָּוִד [לו לאמר] לֹא תֵצֵא [עוד] אִתָּנוּ לַמִּלְחָמָה וְלֹא תְכַבֶּה אֶת נֵר יִשְׂרָאֵל.

וכל טוב אדניו בידו – ¹שנתן אברהם ליצחק את כל אשר לו בשטר, ולקח השטר בידו כדי שיראה להם.

ויקח וילך אל ארם נהרים וגו׳ – ²שלשה קפצה להם הדרך, אלו הם אליעזר ויעקב ואבישי.

1. שנתן אברהם ליצחק את כל אשר לו בשטר. עיי׳ פדר״א פט״ז, ובב״ר פכ״ט אות י״א, וכל טוב אדוניו בידו ר׳ חלבו אמר זו דיאתיקי פי׳ שטר מתנה, וכן רש״י עה״ת הביא שטר מתנה כתב ליצחק על כל אשר לו כדי שיקפצו לשלוח לו בתם.

2. שלשה קפצה להם הדרך. סנהדר׳ צ״ה ע״א.

ת׳ם אכ׳ד׳ עשרה ג׳מאל מן ג׳מאל מולאה ומצ׳י וכל כ׳יר מולאה מעה וקאם פמצ׳י אלי ארם נהרים אלי קריה נחור.

אחר כך לקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדונו והלך, וכל טוב אדונו עמו, וקם והלך אל ארם נהריים אל עיר נחור.

וכל טוב אדוניו בידו – מה שהגמלים יכולים לישא.

מגמלי אדניו – נכרין היו, שהיו יוצאין זמומין מפני הגזל.⁠^א

וכל טוב אדוניו בידו – שטר מתנה כתוב ליצחק על כל אשר לו, כדי שיקפצו לשלוח לו בתם.

ארם נהרים – בין שתי נהרות יושבת.

א. בכ״י מינכן 5, פירנצה III.3 נוסף: ״שלא ירעו בשדות אחרים״. בכ״י לייפציג 1, ליידן 1 חסרות מילים אלה.

מגמלי אדניו OF HIS MASTER'S CAMELS – These were distinguished from other camels by going out muzzled to avoid robbery – i.e. that they should not graze in other peoples' fields (Bereshit Rabbah 59:11).

וכל טוב אדניו בידו AND ALL THE GOODS OF HIS MASTER WERE IN HIS HAND – He wrote a deed of gift of all his possessions in favor of Yitzchak so that they would be eager to send him their daughter (Bereshit Rabbah 59:11).

ארם נהרים MESOPOTAMIA (literally, ARAM OF THE TWO RIVERS) – it was situated between the two rivers, Euphrates and Tigris.

ויקח העבד עשרה גמלים וגו׳ וכל טוב אדוניו בידו – ¹ר׳ חלבו אמר זו דייתיקי. ²פירש דא תהא קיימא. מהו מגמלי אדוניו. ³שגמליו של אברהם היו ניכרין בכל מקום כשהיו יוצאין זמומין.

ויקם וילך – ⁴מלמד שקפצה לו הדרך.

1. ר׳ חלבו אמר. ב״ר שם. ופדר״א פט״ז. ות״י ויב״ע. ובכ״י פלארענץ הוא. בשם ר׳ אלעזר.

2. פי׳ דא תהא קיימא. עיין ערוך ערך דייתק שכתב פי׳ לשון יוני δταζηχη קורין לשטר צוואה דייתיקי. ועיקר הדבר דא תהא למיקם ולהיות. והביא ג״כ ת״י וכל טוב אדוניו בידו דיתיקא דרבוניה. ועיין רש״י עה״ת שכתב שטר מתנה כתב ליצחק על כל אשר לו כדי שיקפצו לשלוח לו בתם עכ״ל. ועיין ברמב״ן. ובכ״י פלארענץ חסרים המלות ״פי׳ דא תהא קיימא״.

3. שגמליו כו׳ יוצאין זמומין. ב״ר וילקיט שם. ורש״י עה״ת.

4. מלמד שקפצה לו הדרך. ב״ר שם ר׳ יצחק אמר בן יומו. פי׳ באותו יום שיצא בא לחרן. ועיין סנהדרין צ״ה ע״א. ומובא בילקוט רמז ק״ז.

ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדוניו וילך – גמליו של אברהם היו נכרין בכל מקום שהיו יוצאין זמומין, שלא ישלחו פיהם בגזל:

וכל טוב אדוניו בידו – זו דייתיקי, להראות שהוא אפוטרופוס של אברהם, והיה הדייתיקי יוצאת על שמו, וכן אתה דורש ביוסף בבית פוטיפר, דכתיב ויפקדהו על ביתו וכל יש לו נתן בידו (בראשית לט ד), דכתיב ויבא (הבית) [הביתה] לעשות מלאכתו (שם שם יא). ויקם וילך. מלמד שקפצה להם הדרך ובו ביום הלך אל ארם נהרים, שהיתה ממוצעת בין שני לשונות של נהר פרת אל עיר נחור, אחיו של אברהם:

וכל טוב אדוניו – האנשים החשובים של בית אברהם, הוא שנאמר לפנינו: והאנשים אשר עמו (בראשית כ״ד:נ״ד).

Vekhol tuv ׳adonav: means "the important men of Abraham's household.⁠" Thus it is written below (vs. 54), "the men with him.⁠"¹

1. The phrase vekhol ṭuv troubled many of the classical exegetes since obviously the servant did not take with him all of Abraham's possessions. The best known midrashic solution (PDRE 16) was the one cited by Rashi here – that the servant took along with him documentation to prove that all of Abraham's possessions would eventually become Isaac’s.
Rashbam's interpretation that vekhol ṭuv refers to the men who accompanied the servant is certainly unique. It seems to be based on his desire to lessen the surprise of the reader about the late mention of the servant’s entourage in vss. 32 and 54. For Rashbam's principle that the text must anticipate and must not introduce new information after the fact, see his commentary to Ex. 18:2 and Num. 12:1 and see Appendix I.
It is interesting to note the comment of Mishnat Rabbi Eliezer (quoted by Kasher ad 24:32) who deduces from the fact that the servant's men are mentioned in vs. 32 for the first time that the servant must have been accompanied on his task by an entourage of angels, not of human beings.

וכל טוב אדוניו בידו – ויכול ליקח כל טוב, מה שירצה, כמו שאמר: המשל בכל אשר לו (בראשית כ״ד:ב׳).

וכל טוב אדוניו בידו – WITH ALL THE GOOD OF HIS MASTER IN HIS HAND – And is it possible to take all the good? Whatever he wanted, like it says: “who ruled over all that was his” (Bereshit 24:2).

ויקח – וכל טוב – רוב טוב, כמו: וכל הארץ באו מצרימה^א (בראשית מ״א:נ״ז) והדומים לו רבים. ר״ל מכסף וזהב ומרגליות כדי להראותם עשר אברהם כדי שיטה לב קרוביו אליו לתת אשה ליצחק.

ורבותינו ז״ל פרשו (בראשית רבה נ״ט): וכל טוב – שטר מתנה שנתן אברהם כל אשר לו ליצחק (בראשית כ״ה:ה׳) הביא בידו להראות להם.

אל ארם נהרים – שהיו שני נהרות עוברים עליה.

אל עיר נחור – הוא אור כשדים, כי שם נשאר כשיצא תרח משם עם אברהם בנו.

א. כן בפסוק, וכן תוקן בדפוס ראשון. בכ״י מוסקבה 495, מינכן 28, פריס 193, פריס 194: ״מצרים״.

ויקח...וכל טוב, not literally “all the good,” but most of the good things. The exaggeration here is similar to when the Torah describes כל הארץ, “the whole earth” as going to Egypt to buy grain. (Genesis 41,57) What is meant is: “most people from all over.” There are many such “exaggerations.” What the Torah meant was that Eliezer took with him samples of most of the precious possessions in Avraham’s household in order to show the family of the potential bride that she would be marrying into a wealthy family. Our sages (quoted by Rashi) explain the term וכל טוב as referring to a document in which Avraham had appointed Yitzchok as his sole heir. Eliezer brought this document with him, i.e. בידו, “in his hand.”

אל ארם נהרים, so called because it was the confluence of two rivers.

עיר נחור, this refers to Ur Kasdim where Nachor had remained behind after his father Terach had moved to Charan together with his other son Avraham.

ויקח העבד – היכולת בידו, שהרי וכל טוב אדניו בידו.⁠¹

עשרה גמלים – להרכיב עליהם עשרה אנשים לברך ברכת אירוסין ונשואין.

מגמלי אדניו – מן המובחרים שבהן מאותן שגדלו בביתו.

וכל טוב אדניו בידו – יש מפרשים: שהוא חסר מ״ם ומוסב אל מ״ם של מגמלי – פי׳ ומכל טוב אדוניו עם העשרה גמלים, כדכתיב כלי כסף וכלי זהב ומגדנות. וכל כך כדי להמשיך אליו לב רואיו.

1. שאוב מר״י בכור שור.

ויקח העבד, "the servant took, etc;⁠" Eliezer was able to do so, as the Torah tells us that Avraham had entrusted all his most treasured possessions to his care, וכל טוב אדוניו בידו.

עשרה גמלים, "ten camels" to be ridden by ten men who would form the necessary quorum at the engagement and (marriage ceremony). [The bracket is to tell the reader that different manuscripts either have or do not have that word. Ed.]

מגמלי אדוניו, "from the camels owned by his master;⁠" from the choicest, raised in his own home.

וכל טוב אדוניו בידו, "there are opinions according to whom the letter מ as a prefix to the word מגמלי should be placed in front of the letter כ in the word: וכל, so that that word is read as ומכל, "and samples of all,⁠" etc. These "samples" are what the Torah speaks about in reporting Eliezer as sharing out all kinds of goodies in verse 53 of our chapter.

וכל טוב אדוניו בידו – לשון רבינו שלמה: שטר מתנה שכתב ליצחק מכל אשר לו, כדי שיקפצו לשלח לו בתם. וכן בבראשית רבה (בראשית רבה נ״ט:י״א): זו דיאתיקי.⁠^א ולדעת זו מה שכתוב: ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק (בראשית כ״ה:ה׳) – לומר שהחזיק אותו בנכסים בשעת פטירתו שלא יערערו עליו, כאשר אמר: וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי (בראשית כ״ה:ו׳). ואם כן, תהיה מלת הלקיחה מושכת: וכל טוב אדוניו לקח בידו. או: ויקח העבד עשרה גמלים וכל טוב אדוניו בידו וילך.

ואחרים מפרשים כי העבד כאשר נשבע מיד הלך מעצמו ולקח גמלים רבים מגמלי אדוניו כי כל טוב אדניו היה בידו, והוא פקיד ונגיד על הכל לקחת ממנו כאשר ירצה, כמו שאמר: המושל בכל אשר לו (בראשית כ״ד:ב׳).

והנכון בעיני: כי טעם הפסוק הזה כטעם הכתוב בחזאל: וילך חזאל לקראתו ויקח מנחה^ב בידו וכל טוב דמשק משא ארבעים גמל (מלכים ב ח׳:ט׳). אף כאן אמר כי לקח כל טוב אדוניו בידו משא עשרה גמלים, והענין כי כל הטוב והמעולה במינים ההם, פירות ומגדנות מכל הנמצא בדמשק או בבית אדוניו, לקחו משא הגמלים והוליכו מנחה בידם. וכן: עשרה חמורים נושאים מטוב מצרים (בראשית מ״ה:כ״ג). והמקראות יקצרו לשונם במובן.

א. כן בכ״י פרמא 2978, פריס 222, רומא 44, וכן בגיליון בכ״י פרמא 3255. בכ״י מינכן 138: ״דייתיקי״. בדפוס ליסבון: ״דיתיקי״.

ב. כן בכ״י פולדה 2, רומא 44, ס״פ I 44, פרמא 2978, דפוס רומא, דפוס ליסבון, וכן בפסוק. בכ״י פרמא 3255, מינכן 138: ״מנחתו״.

AND ALL THE GOODS OF HIS MASTER BEING IN HIS HAND. Rashi comments: "This refers to a deed of gift of all his possessions which he wrote in favor of Isaac so that they would be eager to send him their daughter.⁠" And so it is also stated in Bereshith Rabbah,⁠¹ "He carried with him a disposition of property.⁠"
According to this opinion, the verse stating, And Abraham gave all that he had unto Isaac,⁠² means that he caused him to take possession of the belonging at the time of his death so that the other children would not contest his ownership, just as it is said, And he sent them away from Isaac his son, while he yet lived.⁠³ If so, the word "taking" applies also to the first part of the verse, And the servant 'took' ten camels, and departed, and all the goods of his master he took in his hand. Perhaps [the words of the verse are to be transposed as follows]: "And the servant took ten camels and all the goods of his master in his hand, and departed.⁠"
Others⁴ explain the sense of the verse as meaning that immediately upon being sworn, the servant himself went and took many camels from his master's camels because all his master's goods were in his hand, he being the officer and captain over all and authorized to take from him whatever he desired, just as the verse says, that ruled over all that he had.⁠⁵
The correct interpretation appears to me to be that the meaning of this verse is similar to that of the verse concerning Hazael, general of Aram, And Hazael went to meet him [Elisha the prophet], and took a present with him, and every good thing of Damascus, forty camels' burden,⁠⁶ [which means "and 'of' every good thing of Damascus].⁠" Here too Scripture states that he took in his hand of all his master's goods ten camels' burden. The sense of the verse concerning Hazael is that the camels carried all that was good and excellent among those species of fruits and precious things that were found in Damascus or in his master's house, and in addition they carried a present with them. In a similar sense is the verse, ten asses laden with the good of Egypt,⁠⁷ [which means laden with the good and excellent fruits of Egypt]. The verses, however, shorten expressions when the subjects are understood.

1. 59:15.

2. Further, 25:5.

3. Ibid., (6).

4. This interpretation is found in the commentary of Chizkuni.

5. (2) here.

6. II Kings 8:9.

7. Further, 45:23.

וכל טוב אדוניו בידו – היה הכ׳ ראוי לומר ומטוב אדוניו כמ״ש מגמלי אדוניו כי עשר גמלים לא יכילו כל טוב אדוניו, אבל ע״ד הפשט יעיד הכתוב על מעלת העבד ועל אמונתו ויגיד כי כל כבוד עשרו ונכסיו של אברהם הכל היה ברשותו, כי כבר הוחזק אצלו איש אמונים ונתן הכל בידו כלו׳ ברשותו כמו (במדבר כ״א:כ״ו) ויקח את כל ארצו מידו.

וע״ד המדרש וכל טוב אדוניו בידו זו דייתיקי, פי׳ שטר מתנה שכתב ליצחק מכל אשר לו כדי שיקפצו לשלוח לו בתם, ומלת בידו מוכיח וכן מלת וילך כלומר שהלך עם כל טוב אדוניו אשר בידו והוא שטר המתנה, ולכך חזר שנית ויקם וילך והוא ששם לדרך פעמיו, והנה לדעה זו מה שכתוב ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק הכונה בזה שהחזיק אותו בנכסים בשעת פטירתו שלא יערערו עליו בני קטורה וכענין שכתוב (בראשית כ״ה:ו׳) וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי וגו׳.

וכל טוב אדניו בידו, "and with all the bounty of his master in his hand.⁠" Actually, for the sake of accuracy, the Torah should have written ומטוב אדניו, "and with (samples of) all the bounty of his master,⁠" just as it goes on to say מגמלי אדניו from amongst the camels of his master,⁠" (where the Torah also did not write that Eliezer took all the camels.)
According to the plain meaning of the text the verse describes the greatness and superior loyalty of Avraham's servant. The Torah reveals that Avraham had entrusted all his wealth to be administered by Eliezer, everything was "left in his hand.⁠" Eliezer was in full control. We may understand this verse as similar to Numbers 21,26 ויקח את כל ארצו מידו, "he took his entire land from his hand.⁠" (The reference is to Sichon having taken all of Moav's land) Clearly, the meaning of the verse is a figure of speech. Here too the Torah employs a figure of speech to describe the status Eliezer enjoyed in Avraham's household.

A Midrashic (Bereshit Rabbah 59,11) approach: the words וכל טוב אדוניו בידו, "all the bounty of his master in his hand,⁠" refer to a document which Eliezer carried in his hand in which Avraham had appointed Yitzchak as his sole heir. Avraham had done this in order to encourage the parents of any bride Eliezer would choose to allow their daughter to marry out of the country. The Torah writes: "in his hand,⁠" to inform us of this. The word וילך, "he went,⁠" is also meant to draw attention to this, as obviously, Eliezer did not "walk" all that way but rode on one of the camels. The combined words וילך וכל טוב אדוניו בידו, are a clear hint that Eliezer walked while holding something in his hand. What did he hold in his hand? "The gift-certificate donating all of Avraham's wealth to his son Yitzchak,⁠" in the event that he would not be alive when the servant returned. The word וילך appears a second time in the same verse to show that Eliezer set out armed with such a document which was going to be helpful to his mission.
According to this interpretation, the words ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק, "Avraham (now) gave all that was his to Yitzchak,⁠" a verse we find only in 25,5 have been repeated there only in order to forestall any claims by any other children of Avraham to part of his estate. The fact is he had already given his accumulated wealth to Yitzchak before the sons of Keturah had been born. They only shared in possessions Avraham acquired after he had remarried.

ויקח העבד עשרה גמלים – לקח עשרה אנשים מילדי אברהם רוכבים על עשרה גמלים לברך ברכת אירוסין. וכל טוב אדוניו כלומר מן החשובים.

וכל טוב אדוניו בידו – פירש״י שטר מתנה שכת׳ ליצחק כל אשר לו. ולפי זה מלת ויקח נמשכת ופי׳ כל טוב אדוניו לקח בידו והאי דכתיב לקמן ויתן אברהם כל אשר לו ליצחק אע״פ שכבר כתבו לו החזיקו בהם בשעת מיתתו שלא יערערו עליו.

וי״מ: שהעבד כשהשביעו לקח עשרה גמלים מגמלי אדוניו כי כל טוב אדוניו בידו והוא פקוד בכל לקחת כל אשר יצוה. והרמב״ן פי׳ לפי הפשט ויקח עשרה גמלים מגמלי אדוניו וכל טוב אדוניו בידו שהיו באלו עשרה גמלים כל הטוב שבבית אדוניו ממגדנות ומפירות:

וכל טוב אדוניו בידו, "with all the good things of his master in his hand.⁠" Rashi explains that the word כל טוב refers to a document bequeathing all of Avraham's wealth to his son Yitzchok. Although we already know (25,5) that Yitzchok had been appointed the sole heir, Avraham gave this document to Eliezer in order to encourage the family of the girl Eliezer would choose as Yitzchok's bride to allow her to leave home and move to a distant land.

Some commentators feel that when the servant (Eliezer) had sworn to his master, he took 10 camels and loaded them with all of Avraham's portable treasures as he had been instructed to do just that

Nachmanides explains the verse in line with the plain meaning of the text, i.e. that Eliezer took 10 of his master's camels and loaded them with all the valuable chattels including exotic fruit which Avraham possessed.

וכל טוב – ב׳ במסורה הכא ואידך וכל טוב דמשק. אליעזר לקח גם מטוב דמשק.

וכל טוב אדוניו בידו – קשה היאך העביר הנחלה מישמעאל ונתנה ליצחק. והלא אסור להעביר אחסנתיה אפי׳ מברא בישא לברא טבא (ב״ב קל״ג ב׳). וי״ל שנתגיירו אברהם וישמעאל וגר אינו יורש לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים כדאמר פ״ק דקדושין. ור״י מפלי׳ תירץ דהכא גזירת המקום היתה שהרי שרה אמרה כי לא יירש בן האמה הזאת, והקב״ה הסכים על ידה שנ׳ כל אשר תאמר אליך שרה (תעשה) [שמע בקולה].

וכל טוב אדוניו בידו – כבר קדם לנו שתוף ׳כל׳.⁠¹

1. לעיל על ו׳, יג. לא כל טוב אדוניו ממש היה בידו, שהרי בוודאי נשאר מטוב אדוניו אף ביד אדוניו.

וכל טוּב אדֹניו בידו – רוצה לומר שהיה מטוּב אדוניו בידו הרבה, והיו נושאים אותו עשרה גמלים. כי בכמו אלו הדברים יֵאָמֵר הכולל תמורת החלקי; אמר ׳וישכימו בבקר והנה כֻלָּם פגרים מתים׳ (מלכים ב יט, לה), והנה הרצון בו: רובם, שאם היו כולם מתים לא היו שם משכימים בבקר; וכמו זה יִמָּצְאוּ רבים בכתוב.

ולקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדוניו, וטען אותם מהיותר נבחר מקניני אדוניו — כדי שיֵּדעו האנשים ההם עושר אברהם, ויֵאוֹתוּ להתחתן בו, ואם הוא בארץ רחוקה מהם — והלך אל ארם נהרים שהיה יושב בה נחור.

התועלת הששי הוא במידות, והוא שראוי לאדם כשיכוין בדבר⁠־מה לתכלית⁠־מה, שישתמש בזה בכל הסיבות העוזרות להגעת התכלית ההוא לפי מה שאפשר, כי בזה יִשְׁלַם לו יותר התכלית אשר כיון אליו. ולזה תמצא שלקח עבד אברהם עשרה גמלים מגמלי אדוניו, ונשא עימו הרבה מטוּב אדוניו, להראות לאנשים הפלגת עושר אברהם, כדי שיתרצו יותר לתת לו בתם. ולזאת הסיבה גם כן נתן העבד לרבקה זאת המתנה שנתן לה עם הודעתו לבית בתואל שהוא עבד אברהם, כי זה ממה שיְּיַשב בנפשם עוצם עושר אברהם עד שכבר היה באופן שלא יקפיד על עבדו אם יתן כמו אלו המתנות. ולזאת הסיבה גם כן סיפר אליעזר ללבן ובתואל ענין השבועה שהשביע אותו אברהם שלא יקח אשה ליצחק מבנות הכנעני; וזה, כי לולא זה היה להם לחוש שמא לרוע מנהג יצחק או להעדר העושר מאברהם או לרוע מנהג ביתו לא מצא יצחק אשה בָּארץ אשר גר שם אברהם.

ניכרים היו משאר גמלים שהיו יוצאים זמומים מפני הגזל. ב״ר דאל״כ מגמלי אדוניו למה לי ואף על פי שבהמתן של צדיקים אין הב״ה מביא תקלה על ידן כדאיתא בפ״ק דחולין גבי חמורו של ר׳ פנחס בן יאיר ה״מ היכא דלא קביע היזיק׳ אבל היכא דקביע הזיקא כגון בעוברו בין השדות לא אי נמי אין סומכין על הנס כדאיתא בפרק קמא דקדושין דכתיב ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני ואם כן הא דשאלו ר׳ הונא ור׳ ירמיה מר׳ חייא וכי לא היו גמליו של אברהם כחמורו של ר׳ פנחס בן יאיר אינה שאלה:

שטר מתנה כתב ליצחק. ב״ר דאל״כ מאי וכל טוב אדוניו בידו הא ליכא למימר מאי בידו ברשותו דומי׳ דויקח את כל ארצו מידו שלא יתכן לומר שנתן ממונו ברשותו של אליעזר וליכא לאקשויי מקרא דויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק דמשמע דעד ההיא שעתא לא נתנם לו דכבר פרש״י שם משם ר׳ נחמי׳ ברכה דאיתיקי שא״ל הב״ה לאברהם והיה ברכה כו׳ מסרה ליצחק ב״ר. אבל מה שפי׳ הרמב״ן ז״ל על זה שהחזיק אותו בנכסי׳ בשעת פטירתו שלא יערערו עליו אינו מחוור שאם כן מה תועלת בשטר מתנה שכתב ליצחק ומסרו לאליעזר להראותו כדי שיקפצו לשלח לו את בתם הרי אין באותו שטר ממש כיון שלא החזיקו עדיין בנכסיו שהרי במתנת בריא אין המקבל זוכה בה אלא בכסף או בשטר או בחזקה וא״ת אותו שטר מתנה שנתן ביד אליעזר שטר שכתוב בו שדי נתונה לך היה שמיד כשהגיע השטר בידו זכה במתנה אם כן מאי האי דקאמר לומר שהחזיק אותו בנכסים שלא יערערו עליו הרי כבר קנה ואי איפשר לערער עליו. אבל יש לתמוה איך עשה זה אברהם והלא קיים כל התורה כלה ואפילו עירובי תבשילין כדאיתא ביומא ואם כן איך העביר הנחלה מישמעאל ובני קטורה ונתנה ליצחק והא אמרינן בפ׳ נערה שנתפתתה שיננא לא תהוי בי עבורי אחסנתא אפי׳ מברא בישא לברא טבא.

ושמא יש לומר שאני הכא דכתיב כי ביצחק יקרא לך זרע:

וכדי להסיר חשש מלבו השתדל מיד לעשות שליחותו בחייו ולא יקוה עד מותו. ולכן לקח לשעתו עשרה גמלים ומכל טוב אדניו תכשיטין וכלים מכלים שונים ומגדנות טען עליהם וילך אל ארם נהרים הארץ שהיו בה קרובי אברהם. והוצרך עוד לומר אל עיר נחור להגיד שהלך שמה בעבור שהיה נחור דר באותו מקום כי תמיד היה רצון אברהם להתחתן בזרעו.

ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדניו, וילך – נטל רשות מאדוניו ללכת אחר שהכין את הגמלים, וילך מלפני אדוניו.

וכל טוב אדניו בידו – ונטל עמו כלי כסף וכלי זהב ובגדים, ולא הוצרך בזה ליטול רשות כי הכל היה בידו לעשות בו כרצונו.

ויקם וילך – לדרכו.

ויקח העבד עשרה גמלים מדמלי אדוניו וילך. He took permission from his master to set out on the way after he made prepared the camels for the journey.

וכל טוב אדוניו בידו, he took with him many silver and golden trinkets. He did not need to ask for permission to do this seeing that all of these items were under his authority on an all year round basis in his capacity of being Avraham’s general manager.

ויקם וילך, on his way.

ניכרין היו וכו׳. אף על גב דחמור דר׳ פנחס בן יאיר לא היה אוכל מן הגזל (חולין ז.), מכל מקום אסור לסמוך על הנס (פסחים סד ע״ב):

שטר מתנה. דאם לא כן מה ״וכל טוב אדוניו בידו״ (כ״ה ברא״ם). ואם תאמר איך הורשה אברהם להעביר נחלה מישמעאל, ואמרו חז״ל (כתובות נג.) לא תהא בעבורי אחסנתא, אין זה קשיא, שהרי אמרה שרה ״כי לא יירש עם בני יצחק״ (לעיל כא, י). ואדרבה יש לתמוה מה שנתן מתנות לבני הפילגשים (להלן כה, ו) והיה מעביר נחלה מיצחק, ושמא היינו שפירש רש״י (שם) ׳שם טומאה מסר להם׳, כלומר שלא נתן להם שום דבר:

וכל טוב אדוניו בידו – מדלא פירש במקרא מה היה בידו על כן קרוב לשמוע שקאי על מה שמצינו שלקח בידו, והיינו נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים עשרה זהב משקלם וקראם כל טוב אדניו לפי שאברהם עשה מהם סימן על השקלים, ועל עשרת הדברות שבשני הלוחות, ואין טוב אלא תורה על כן קראם כל טוב אדוניו, כי זהו הטובה האמיתית לכך לא נאמר כל רכוש אדוניו, ויתבארו כל הרמזים בהם בע״ה בסמוך.

וַיָ֗קָם וילך: רביע ביו״ד וַיָקָם. [וַיָּ֗קָם].

שהיו יוצאין זמומין מפני הגזל כו׳. מדכתיב ויפתח הגמלים משמע דעד עכשיו היו זמומין וק״ל. ואע״ג דאין הקב״ה מביא תקלה ע״י בהמתן של צדיקים כדאיתא בחולין (ז.) וי״ל דפשיטא דאין הקב״ה מביא תקלה וכו׳ אלא דזמם אותם שלא יאכלו אפילו מצידי רשות הרבים שהוא הפקר כי מסתמא הבעלים מתייאשין מהן אך אליעזר עבד אברהם מרוב חסידתו שהיה בו לא רצה ליהנות משל אחרים אפילו מן המותר. והרא״ם תירץ שאין סומכין על הנס א״כ היכא דבריא הזיקא שהלכו בין שדות אחרים שאני:

שטר מתנה כתב ליצחק על כל אשר לו כו׳. דהפסוק דקאמר וילך וכל טוב אדוניו בידו משמע דרבותא קאמר אע״פ שהולך עדיין היה כל טוב אדוניו בידו ואי הוה פי׳ ברשותו מה בא ללמדנו שכל טוב אדוניו עוד בידו מאי רבותא איכא. ועי״ל למה לא הודיענו הקרא בפרשה שלפני זה שכל טוב אדוניו ברשותו אלא ודאי שטר מתנה נתן ליצחק. והרא״ם כתב דאל״כ איך היה בידו דודאי לא נתן כל ממונו ברשות אליעזר. ואין להקשות והא כתיב (להלן כ״ה:ה׳) ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק דמשמע דעד השתא לא נתן שטר מתנה ליצחק דכבר פירש רש״י (שם) בשם ר׳ נחמיה ברכת דייתיקי שאמר לו הקב״ה לאברהם והי׳ ברכה הברכות מסורים בידך ואברהם מסרם ליצחק. ועי״ל שהנכסים אשר קנה לאחר שנתן המתנה ליצחק באותן עשר שנים לאחר מיתת שרה אותן נכסים נתן לו לאחר מותו וק״ל:

They would go out only muzzled, out of concern for robbery... [Rashi knows this] because it is written (v. 32): "And he removed the muzzles the camels,⁠" which implies that until now they were muzzled. [You might ask: Why was muzzling necessary?] Hashem does not bring wrongdoing to the animals of the righteous, as it says in Chulin 7a! An answer is: Hashem surely does not bring them wrongdoing but Eliezer muzzled them so they will not eat even [what is lying near] the sides of the road. Although the produce there is considered abandoned since the owners assumedly gave up hope [of recovering it], Eliezer the servant of Avraham was very pious and did not wish to benefit from another's property even when permitted. But Re'm answers that one should not rely on a miracle. [Although Hashem usually protects,] it is different where harm is sure to happen, as the camels were going among other people's fields.

He wrote a gift-deed to Yitzchok of all his possessions... [Rashi knows this] because when the verse says: "He departed, and all the property of his master was in his hand,⁠" a new point is being expressed: even though Eliezer departed, all his master's property was still in his hand. If all the verse means is that the property remained in Eliezer's possession, why does the verse even need to tell us this? [It would be obvious, so] what is the new point? Furthermore, why did Scripture not tell us this in the previous section, that all his master's property was in his possession? Perforce, it means that Avraham gave a gift-deed to Yitzchok. But Re'm writes that [Rashi knows this] because there is no other way that all his master's property would be "in his hand.⁠" Avraham surely would not grant all his money to Eliezer! We need not ask: It is written later (25:5), "Avraham gave all that he possessed to Yitzchok.⁠" Does this not imply that he did not give a gift-deed to Yitzchok beforehand? [An answer is:] Rashi explained there in the name of R. Nechemia [that Avraham gave Yitzchok] the blessing of Hashem, Who had said to Avraham, "And you will be [in control of the world's] blessing.⁠" Avraham then entrusted the blessings to Yitzchok. A further answer: Avraham acquired possessions after his gift-deed to Yitzchok, during the ten years following Sarah's death. Avraham, upon his death, bequeathed them to Yitzchok.

עשרה גמלים מגמלי – פי׳ טעם קחתו עשרה, כי בערך גמלי אדוניו כלוקח אחד היו, וזולת זה היה מספיק באחד.

עוד ירצה שלקח י׳ גמלים פי׳ הרבה על דרך אומרו (שמואל א, א) טוב לך מעשרה בנים.

ואומר מגמלי אדוניו פי׳ מהמיוחדים לצורכו המובחרים אצלו כדי שיטענו הרבה ובא לשלול שאר הגמלים שהיו לאברהם מכלל הנכסים.

ואומרו וכל טוב פירוש כל מובחר שבקנייני אדונו זהב ואבנים טובות ומרגליות. והטעם אם לא תרצה לבא אחריו יראה בית נכותו. גם לאם יתחייב במוהר יראה כי יש ממה להרבות מוהר ומתן. ואומרו בידו פירוש שבידו.

עשרה גמלים, Ten camels, etc. One reason that Eliezer took ten camels was that relative to Abraham's wealth this was equivalent to an ordinary person taking one single camel loaded with gifts.

Another reason is that the number ten simply means "many,⁠" as we find in Samuel I 1,8, where Elkanan asks Channah if he was not worth more to her than "ten sons?⁠" The meaning there is clearly not the number ten, but "ten" as indicative of a large number.

The reason the Torah adds that the camels belonged to his master (something we would have assumed even without it being mentioned) is that these camels were specially trained to answer Abraham's specific needs. They were capable of carrying especially heavy loads.

The Torah adds: וכל טוב אדוניו, "and all the good things of his master,⁠" to tell us that Eliezer took the choicest of all the precious possessions of Abraham. This was in order to persuade the girl in the event that she would initially refuse to move away from her parental home. Seeing that her husband-to-be possessed such wealth might change her mind. The word בידו means the same as שבידו, something that was under Eliezer's control (inasmuch as he was in charge of all of Abraham's possessions).

ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדוניו – היו לאברהם גמלים הרבה, לו ולתשמישי אנשיו וצרכי עבודתו. ולקח העבד מן הגמלים שהיו מיוחדים לאדוניו לנסיעותיו, כי היו מובחרים גם מקושטים בתכשיטים של זהב, כמו ״ולבד מן הענקות אשר בצוארי גמליהם״¹ כי כן היה מנהג כמו שתולין בארצות האלו² תכשיטי זהב וכסף על הסוסים.

וכל טוב אדוניו בידו – פירש רש״י ז״ל ״שטר מתנה כתב ליצחק על כל אשר לו, כדי שיקפצו לשלוח לו בתם״. ורשב״ם ז״ל פירש שהם האנשים החשובים של בית אברהם והוא שנאמר לפנינו ׳והאנשים אשר עמו׳³ ואין המליצה סובלת פירוש זה. ורמב״ן ז״ל פירש בשם מפרשים כי העבד כאשר נשבע מיד הלך מעצמו ולקח גמלים רבים מגמלי אדוניו, כי כל טוב אדוניו היה בידו, והוא פקיד ונגיד על הכל לקחת ממנו כאשר ירצה. [עד כאן דבריו].

{רבנו מאריך כאן לפרש כפילות המלה ״וילך״ במקרא זה.} ואפשר לפרש כך. אחר שנשבע לקח עשרה גמלים מגמלי אדוניו שהיו מיוחדים לאברהם ולקח אותם מבית אדוניו וילך מביתו. ולפי שלא לקח מבית אדוניו רק הגמלים ולא המינים מבגדים וכסף וזהב ומגדנות שיטען עליהם, פירש שכל אלה לא היה צריך לקחת מבית אדוניו כי היו תחת ידו במקומות ידועים באוצרות שהכין להם, וזהו ״וכל טוב אדוניו״ שטען על הגמלים היו בידו, והלך לאותן המקומות להשים על הגמלים מה שיכשר בעיניו. וזה פירוש ״וילך״ הראשון שהלך עם הגמלים מבית אדוניו אל המקום שיטעינם שם. ואחר שהטעינם קם והזדרז וילך לדרכו ולמסעו אל ארם נהרים. ורמב״ן ז״ל פירש הכתוב כטעם הכתוב בחזאל ״וילך חזאל לקראתו ויקח מנחה בידו וכל טוב דמשק, משא ארבעים גמל״⁴ אף כאן אמר כי לקח כל טוב אדוניו בידו משא עשרה גמלים. והענין כי כל הטוב והמעולה במינים ההם, פירות ומגדנות מכל הנמצא בדמשק, או בבית אדוניו, לקחו משא הגמלים והוליכו מנחה בידם. וכן ״עשרה חמורים נושאים מטוב מצרים״⁵ והכתובים יקצרו לשונם במובן. וגם פירוש זה טוב.

אל ארם נהרים – כמה מחוזות נקראים ״ארם״ כמו שפירשנו למעלה.⁠⁶ וארם זאת היא היושבת בן שתי הנהרות פרת וחידקל.

אל עיר נחור – אל העיר שהתישב בה נחור אחי אברהם שהוא משפחתו. ואולי היו במשפחתו בתולות רבות שהולידו בניו, והכתוב לא זכר ביחס המשפחה רק הבנים ולא בני בנים, לבד זאת שהיתה אשה ליצחק.

1. שופטים ח, טו.

2. בתקופת רבינו, בארצות אירופה.

3. בראשית כד, נד.

4. מל״ב ח, ט.

5. בראשית מה, כג.

6. על בראשית י, כב; יב, א.

וכל טוב אדוניו בידו – מלת כל תבא לפעמים על הפלגת הרבוי כמו וכל הארץ באו מצרימה (לקמן מ״א נ״ז), פי׳ רבים מבני הארץ, אף כאן לקח מכסף וזהב ומרגליות משא עשרה גמלים כדי להראותם עושר אברהם להטות לבבם אליו:

בידו – ברשותו:

אל ארם נהרים – היא שם המדינה ונקראת כן לפי שיושבת בין שתי נהרות:

אל עיר נחור – אל העיר אשר נחור אחי אברהם יושב שם:

וכל טוב אדוניו בידו – ר׳ עובדיה ספורנו, קלעריקוס וראזנמילר פירשו כנותן טעם לפי שהעבד היה שליט בכל נכסי אדוניו, והנכון כדברי הרמב״ן שהוא כמשמעו, כל הטוב והמעולה ממה שלאדוניו, כמו וילך חזאל לקראתו ויקח מנחה בידו וכל טוב דמשק (מלכים ב ח׳:ט׳), כי אמנם לא מצאנו מלת טוב להורות על הקנינים והרכוש בכלל (bona) (כמו שתהיה הכוונה לפירוש ר׳ עובדיה ספורנו) אלא על המשובח והיקר; וקרוב ענינה למלת חֵלֶב, כמו ואתנה לכם את טוב ארץ מצרים ואכלו את חלב הארץ (ברא׳ מ״ה:י״ח) טוב הארץ תאכלו (ישעיהו א׳:י״ט).

having with him his master’s most precious articles (ve-khol tuv adonav be-yado, lit. “and all his master’s good was in his hand”). Sforno, Clericus, and Rosenmueller interpret this phrase as giving a reason [why the servant was able to take the camels], namely, that the servant had authority over all his master’s possessions. The correct opinion, however, is as Nachmanides says, that the phrase is to be taken literally; kol tuv adonav means the best and most excellent of his master’s possessions. Cf. “So Hazael went to meet him, and took a present with him of every good thing of [kol tuv] Damascus” (2 Kings 8:9). Indeed, we do not find the word tuv signifying “possessions” in general (bona)⁠¹ (as the meaning would be according to Sforno), but rather it refers to the most praiseworthy and valuable. Its meaning is similar to that of ḥelev [lit. “fat”], as in, “And I will give you the best site in the land of Egypt [tuv erets Mitsrayim], and you will enjoy the best part of the country [ḥelev ha-arets]” (Gen. 45:18). So also, “You shall eat the good of the land [tuv ha-arets]” (Isa. 1:19).

1. {Translator's note: In Latin, with the English equivalent of “goods.”}

וילך וגו׳ ויקם וילך – חציו השני של הפסוק מספר על תחילת הנסיעה: ״ויקם וילך״. נמצא, ש״וילך״ בחציו הראשון מהווה עדיין חלק מההכנות לנסיעה.

הגמלים לא היו טעונים; הם נועדו לשמש כמרכב לכלה ולנערותיה בדרך חזרה. הם היו גמלים אציליים, הניכרים באוכף וברתמה שלהם. אליעזר עצמו עשה את הדרך ברגליו (״וילך״), ונשא מתנות בידיו. מספר קהלת (י, ז) נראה שעבדים לא היו רוכבים, אלא הולכים על הקרקע, ובכך היו ניכרים כעבדים. גם בדרך חזרה צעד אליעזר ברגליו והנהיג את גמלה של רבקה. נראה שהנשים שלנו לא היו רוכבות מנוסות, אלא היו זקוקות לאחד שינהיג את בהמותיהן; ראה גם במעשה האשה השונמית (מלכים ב ד, כד).

אליעזר אם כן לא הופיע כסוחר עשיר עם עשרה גמלים הטעונים משא כבד, אלא כעבד שמטענו בידו המוליך את גמלי אדוניו לייעדם. רק כך תהיה בחינת מידות הנערה בחינה אמיתית. התנהגות המעידה על רגשות אנושיים טהורים כלפי עבד עייף וטעון, יכולה לבוא מסיבות שונות לחלוטין כשהמדובר בשר עשיר.

וכל טוב אדניו בידו – אין צריך לומר שאפילו אבנים יקרות ביותר אפשר לשאת בקופסה הנאחזת ביד.

לדעת חז״ל, גמליו של אברהם היו ניכרים במחסום שבפיהם שמנע אותם מלרעות בשדות של אחרים (בראשית רבה נט, יא). גדולי ישראל היו מובדלים מאחרים לא בחוסר התחשבותם אלא בזהירותם המיוחדת והתחשבותם בממון הזולת.

ויקח העבד – הנה אברהם לא השביעו רק שילך אל ארצו ואל מולדתו ליקח אשה משם, היינו שיקח אשה מעיר חרן, ולא הקפיד שתהיה דוקא ממשפחתו, שעקר היה בעיניו שלא תהיה מבנות הכנעני, ובזה היה שליחות העבד שיחקור אחר אשה הראויה ליצחק, היינו שתהיה יפ״ת וטובה בשכלה ובמדותיה, ויותר מזה לא בקש כי אברהם לא רצה שיהיה אביה עשיר או שר וגדול, כי ה׳ ברך אותו בכל, רק אליעזר ירא שלא תרצה האשה ללכת עם עבד ותרצה שבעלה יבא לקחת אותה לא ע״י עבד. והיה מחכמתו א] שלקח עשרה גמלים, וכל טוב אדוניו שיראה עשרו וכבודו, וכי הוא המושל בבית אדוניו שבזה תתרצה ללכת אתו.

THE SERVANT THEN TOOK. Now, Avraham only made him swear that he would go to his land and his birthplace to take a wife — i.e., that he should take a wife from the city of Haran. He did not specifically insist that she be from his family, as the main thing was that she not be of the daughters of the Canaanites. It means that the servant's obligation was limited to locating a wife who would be suitable for Yizhaq: beautiful physically and possessed of a good mind and good traits. More than this Avraham did not demand; in particular, he did not require that her father be rich or a great prince, as the Lord blessed Avraham with everything. Accordingly, since the only thing Eliezer feared was that the woman might not consent to be accompanied back by a servant — insisting that her husband himself and not some servant come to fetch her — he wisely took ten camels, all the valuables of his master. It would make evident the wealth and prestige of his master — and that he (Eliezer) is the senior of his master’s house, so that she would consent to accompany him.

מגמלי אדוניו וילך: כל זה מיותר¹, וביותר תיבת ״וילך״, שהרי בסמוך כתיב עוד הפעם ״ויקם וילך״². אלא בא להודיענו שהיו גמלי אברהם אבינו עסוקים בעבודה בשדה הרחק ממנו³, והיה נוח יותר ליקח גמלים מאחרים מלקבץ את גמליו, אבל העבד רצה ליקח דוקא גמלי אדוניו, ״וילך״ ממקום שקבץ הגמלים לבית אברהם⁴, ושמה בבית אברהם לקח כל טוב אדוניו בידו, ואח״כ:

ויקם וילך וגו׳: בזריזות⁵ הליכה גדולה בפני עצמה, ולא כהליכה הראשונה שהיתה לצורך הכנה וכמו בעצלתים, ועיין לעיל (כב,ג) כיוצא בזה. ומזה למדנו⁶ שהיו גמלי אברהם אבינו מצוינים משארי גמלים, או לפי הפשט בקומתן וביפיין, או לפי הדרש⁷ בהכשר הנהגתן, שהיו זמומין מעצמן⁸, כחמורו של רבי פינחס בן יאיר, וכדאיתא ברבה (נט,יא).

{ארם נהרים: בשביל שהיתה ארם מדינה ובה כמה עיירות, משום הכי פירש שלא הלך למדינת ארם, אלא ״ארם נהריים״ שבה ״עיר נחור״⁹, ושם העיר היא פדן, כדכתיב ריש פרשת תולדות¹⁰.}

1. שהרי ברור הוא שהגמלים הם מגמלי אדוניו, ואלא מהיכן לקחם, ובודאי לא משלו הם שהרי הוא עבד וכל מה שקנה עבד קנה רבו.

2. עיין בספורנו מה שפירש.

3. לא מצאנו מקור למציאות זו המתוארת ברבינו.

4. ה״וילך״ הראשון מתייחס להליכתו ממקום קיבוץ הגמלים לבית אברהם.

5. משמעות המושג ״ויקם״ בכל מקום ע״פ רבינו. ועיין גם לעיל יט,לה. כג,ג ועוד.

6. מזה שאליעזר טרח לקבץ ולקחת רק את גמלי אדוניו שהיו הרחק ממנו, ולא לקח גמלים אחרים.

7. הביאו רש״י, ומקורו בב״ר נט,יא.

8. לשון הב״ר (נט,יא): גמליו של אברהם אבינו היו ניכרים, כל מקום שהיו יוצאים, יוצאים זמומים (עכ״ל). רבינו איננו מוכן לפרש ששמו להם זמם, שהרי חמורו של רבי פנחס בן יאיר לא אכל שעורים לא מעושרים הואיל ואין הקב״ה מביא תקלה על ידם, ק״ו לענין איסור גזל אין לחוש שגמליו של אברהם אבינו יגזלו. לכן הוא מפרש שהיו זמומים מעצמם, שהנהגתם היתה הנהגה של זמומים ללא צורך בזמם, ו׳ניכרים היו׳ אין הכוונה בצורתם החיצונית שראו עליהם זמם, אלא ניכרים בהתנהגותם שלא אכלו בשדות זרים. ובענין זה של גמליו של אברהם אבינו בהקשר ל׳בהמתן של צדיקים׳ וכו׳ מתקשים גם מפרשי רש״י ובראשם הרא״ם והגו״א, עיי״ש שמתרצים שאסור לסמוך על הנס. אך עיין בב״ר (ס,ח) על פסוק ל״ב, וז״ל: ״ויבא האיש הביתה וגו׳⁠ ⁠⁠״ – התיר זמומיהם. ר׳ הונא ור׳ ירמיה שאל לר׳ חייא בר רבה, לא היו גמליו של אברהם אבינו דומים לחמורו של פינחס בן יאיר... והביאו הרמב״ן להלן שם בפסוק ל״ב, עיי״ש בדבריו.

9. וברמב״ן לעיל יא,כח כתב: כי חרן שם עיר בארץ ארם נהריים, דכתיב ״אל עיר נחור״ שהיא חרן.

10. כה,כ – ״רבקה בת בתואל הארמי מפדן ארם״.

אל ארם נהרים וגו׳. רש״י ז״ל פירש פדן ארם ע״ש ששני ארם היו, ארם נהרים וארם צובא — וא״כ לדעתו, פדן חרן לארם שהיו כפולים, ולפירושו יקשה קצת, כיצד יאמר בקחתו וגו׳ מפדן ארם, והלא מי שרוצה לסמן המקום, ירמוז אותו בפרטות ולא דרך כלל, ובאומרו מפדן ארם עדיין לא שמענו איזה ארם היה — ועוד שהרי יצחק אמר לו קום לך פדנה ארם, והיה לו לבאר באיזה ארם ילך: והנכון לדעתי, שפדן עניינו שנים או זוג, שהרי ת״י בשנים עשר צמדים בתרי עשר פדנין, ופדן ארם וארם נהרים הכל ארם אחד הוא, ובקרא פדן ארם ע״ש שני הנהרות שהיו שם, חדקל ופרת, וכן נקרא ארם נהרים לטעם זה עצמו, נהרים ב׳ נהרות, ועוד כתוב א׳ אומר ויקם וילך אל ארם נהרים אל עיר נחור, ועוד נאמר בקחתו את רבקה בת בתואל הארמי מפדן ארם, הרי שפדן ארם וארם נהרים מקום אחד הוא — וקרוב ונראה שהשם בלשון ארמי הוא פדן ארם, ותרגומו בלשון הקדש ארם נהרים כמו שתרגומו בלשון יווני Mesopotamia שעניינו בין שני נהרות (בתלמוד ירושלמי אחינו המסו את לבבינו פלגון ית לבנא, פירשו המסו מלשון יווני חצי, פלגא.)

וילך וגו׳ – טעון עושר רב יוצא העבד לדרכו.

וכל⁠־טוב אדניו בידו – כלומר, נכסים שונים, כגון תכשיטים ובגדים יקרים למתנות, והם גם יוכיחו לעיני כל את עושרו של אדוניו.

אל⁠־ארם נהרים – דהיינו הארם שבין הפרת והחידקל; אולם השווה י׳ הלוי. ולהלן (בראשית כ״ה:כ׳) נקרא המקום פדן ארם.⁠¹

אל⁠־עיר נחור – זאת אומרת חרן; השווה כ״ז:מ״ג, כ״ח:י׳. ייתכן שהעיר נקראה כך על שם נחור אחיו,⁠² שהיה איש חשוב.

1. על המסקנה שאותה מסיקים אנשי ביקורת המקרא מהשוני של השמות, ראה בפרק כה, הערה 24.

2. לעיל י״א:כ״ו.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון