×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(טו) וַֽיְהִי⁠־ה֗וּא טֶ֘רֶם֮ כִּלָּ֣ה לְדַבֵּר֒ וְהִנֵּ֧ה רִבְקָ֣ה יֹצֵ֗את אֲשֶׁ֤ר יֻלְּדָה֙ לִבְתוּאֵ֣ל בֶּן⁠־מִלְכָּ֔ה אֵ֥שֶׁת נָח֖וֹר אֲחִ֣י אַבְרָהָ֑ם וְכַדָּ֖הּ עַל⁠־שִׁכְמָֽהּ׃
He had not yet finished speaking when, behold, Rivka came out – who was born to Betuel the son of Milkah, the wife of Nachor, Avraham's brother – with her pitcher on her shoulder.
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)בראשית רבהבראשית רבתימדרש אגדה (בובר)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתלקח טובשכל טוברד״קר׳ אברהם בן הרמב״םרמב״ןר׳ בחייר״י אבן כספירלב״ג ביאור הפרשהאברבנאלר״ע ספורנומנחת שיאור החייםר׳ נ״ה וויזלר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהרש״ר הירשמלבי״םרד״צ הופמןמשך חכמהעודהכל
[פז] 1ויהי הוא טרם כלה לדבר וגו׳, תני רשב״י ג׳ הם שנענו במענה פיהם, אליעזר עבדו של אברהם, ומשה, ושלמה, אליעזר ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יוצאת. (בראשית רבה ס)
[פח] 2ויהי הוא טרם כלה לדבר, עד שלא הושלם דבריו הושב. מכאן אמרו חכמים כל העומד בבקשה ונתקבלה בקשתו, הקב״ה משיבו ועודנו עומד בתפלתו שנא׳ והיה טרם יקראו ואני אענה (ישעיהו ס״ה:כ״ד). (אור האפלה)
[פט] 3והנה רבקה יצאת, והלא עשירים היו וכי לא היה להם עבד או שפחה אחת שתמלא, אלא מעשה נסים היה שלא יצאה מימיה אלא אותו היום בלבד. (מדרש הבאור)
1. במענה פיהם, בעוד שמענה לשונם בפיהם. ובשכ״ט מביא הדרש וכותב לא נראה דבר פשוט שהרי במשה ושלמה נענו לאחר שכלו תפלתם ואילו אליעזר בטרם כלה וצ״ע. ועי׳ לקמן מאמר פח.
2. לעיל מאמר פז.
3. מקור המאמר בפדר״א פט״ז והכל צפוי לפני הקב״ה בת מלכים שלא יצאת מימיה לשאוב מים באותה שעה יצאה. ובשכ״ט והנה רבקה יצאת חסר ו׳ שמעולם לא יצאה לבדה אלא בפעם הזאת. ועי׳ בזהר ח״א קלב. והנה רבקה יוצאת, באה מיבעי ליה מאי יוצאת דקב״ה אפיק לה מכל אינון בני מתא דכלהו חייבין והיא יוצאת מכללא דלהון כו׳. ועי״ש קכח. זח״ג רכו. רכח. רל. רמב: שם בשכ״ט וכדה על שכמה אלו נאמר כד הייתי אומר כד ואפילו גדול אלא דכתיב כדה הראוי לשכמה קטן. ובערוך ע׳ כד. ״קיימא לן הכד קטן מן החבית שבו שואבים מים שנאמר וכדה על שכמה וחבית גדולה ממנה״.
וַהֲוָה הוּא עַד לָא שֵׁיצִי לְמַלָּלָא וְהָא רִבְקָה נְפַקַת דְּאִתְיְלֵידַת לִבְתוּאֵל בַּר מִלְכָּה אִתַּת נָחוֹר אֲחוּהִי דְּאַבְרָהָם וְקוּלְּתַהּ עַל כַּתְפַּהּ.
He had not yet finished speaking, and behold Rivkah came out. She had been born to Betu'el, the son of Milkah, the wife of Nachor, Avraham’s brother. Her pitcher was on her shoulder.

וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת אֲשֶׁר יֻלְּדָה לִבְתוּאֵל בֶּן מִלְכָּה אֵשֶׁת נָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם וְכַדָּהּ עַל שִׁכְמָהּ
וַהֲוָה הוּא עַד לָא שֵׁיצִי לְמַלָּלָא וְהָא רִבְקָה נְפַקַת דְּאִתְיְלֵידַת לִבְתוּאֵל בַּר מִלְכָּה אִתַּת נָחוֹר אֲחוּהִי דְּאַבְרָהָם וְקוּלְתַהּ עַל כַּתְפַהּ
שמות הגזורים מן קֶלֶת
״וְכַדָּהּ״ – ״וְקוּלְתַהּ״. השם קֶלֶת – מלה יוונית בהוראת כלי חלול – חדר ללשון חז״ל וכן לארמית: בלשון משנה לקֶלֶת שתי הוראות: [א] סַל או טֶנֶא, כגון ״העשירים מביאים בכוריהם בִּקְלָתוֹת של כסף״ (ביכורים ג ח), ״הזורק גט לאשתו... לתוך חיקה או לתוך קַלְתָהּ״ (גיטין ח א); [ב] בית קיבול לקליטת הקמח מתחת לאבני הריחים כגון ״המוכר את הבית מכר את הדלת... אבל לא את הַקֶּלֶת ולא את התנור״ (בבא בתרא ד ג). כנגד זאת בארמית קֶלֶת משמעו כַּד כבמשל העם ״באתר דמרי ביתא תלא זייניה, כולבא רעיא קולתיה תלא״ (בבא מציעא פד ע״ב).⁠1 ומכאן בדומה ל״קוּלִית המת״ (חולין ט ה) ״גולגולת הראש״, גם ״קוּלִית של מים המחולחלת״ (טבול יום א א) ״לפי שיש בתוכה חלל״ (רמב״ם פהמ״ש שם). ועל פי תרגום ״וכדה על שכמה״ – ״וְקוּלְתַהּ עַל כַּתְפַהּ״ נתבאר לברטנורה ״קָלָל של חטאת״ (עדויות ז ה): ״כלי חרס שאפר חטאת מונח בו. תרגום וכדה על שכמה – וְקוּלְתַהּ עַל כַּתְפַהּ״. ורד״ק פירש על פיו תיבת ״וְהַסִּפּוֹת״ (מלכים א ז נ): ״הם כלים עשוים בתכונת הבדים ואפשר שהם הנקראים בדברי רז״ל קיתון קיתונות. ות״י וקוליא ותרגם אונקלוס וכדה על שכמה – וקולתא״. אבל המיוחס ליונתן תרגם ״וּלְגִינְתָא עַל כַּתְפָהָא״, לשון ״לָגִין שהוא מלא משקין״ (אהלות ה ד).
1. ״במקום בו תולה בעל הבית את זינו, הכלב הרועה תולה את כדו״ ראה ״ערוך״ ערך קל 7 ו״ערוך השלם״ ״קלת״ 2. אבל רש״י פירש ״קולתיה״ תרמיל: ״יתד שהיה הגבור רגיל לתלות בו כלי זיינו, הנבל הרועה תרמילו תלה״.
והוה הוא קדם עד לא אשלם לממללאא והא רבקה נפקת דיב אתיילדתג לבתואל בת מלכה אתתא דנחור אחוי דאברהם וקולתה על כתפה.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״לממללא״) גם נוסח חילופי: ״למללא״.
ב. בהגהה בכ״י ניאופיטי 1 נוסף כאן: ״היא״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״אתיילדת״) גם נוסח חילופי: ״מת׳⁠ ⁠⁠״.
והוה בשעא קלילא הוא עד כדון לא פסק למללא והא רבקה נפקת דאיתילידא לבתואל בר מלכה אינתתי⁠{ה} דנחור אחוי דאברם ולגינתה על כיתפה.
And it was in that little hour, while he had not ceased to speak, that, behold, Rivekah came forth, who was born to Bethuel, son of Milcha, the wife of Nachor, the brother of Abraham, and her pitcher was upon her shoulder.
וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת וגו׳ – וְכָלֵב אָמַר: אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת קִרְיַת סֵפֶר וּלְכָדָהּ וְנָתַתִּי לוֹ אֶת עַכְסָה בִתִּי לְאִשָּׁה (שופטים א׳:י״ב). אִלּוּ לְכָדוֹ עֶבֶד אֶחָד הָיָה נוֹתֵן לוֹ בִּתּוֹ, וְזִמֵּן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּהֹגֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּלְכְּדָהּ עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז אֲחִי כָלֵב וַיִּתֵּן לוֹ אֶת עַכְסָה בִתּוֹ לְאִשָּׁה (שופטים א׳:י״ג). שָׁאוּל אָמַר: וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּנּוּ יַעְשְׁרֶנוּ הַמֶּלֶךְ עשֶׁר גָּדוֹל וְאֶת בִּתּוֹ יִתֶּן לוֹ לְאִשָּׁה (שמואל א י״ז:כ״ה), הָא אִלּוּ יָצָא כּוּשִׁי אֶחָד אוֹ עוֹבֵד כּוֹכָבִים אֶחָד אוֹ עֶבֶד וְהִכָּהוּ הָיָה נוֹתֵן לוֹ בִּתּוֹ, וְזִמֵּן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּהֹגֶן, דִּכְתִיב: וְדָוִד בֶּן אִישׁ אֶפְרָתִי (שמואל א י״ז:י״ב). יִפְתָּח: וְהָיָה הַיּוֹצֵא אֲשֶׁר יֵצֵא וגו׳ וְהַעֲלִיתִיהוּ עֹלָה (שופטים י״א:ל״א) לַה׳, הָא אִלּוּ יָצָא חֲמוֹר אוֹ כֶלֶב אֶחָד אוֹ חָתוּל אַחַת, הָיָה מַעֲלֵהוּ עוֹלָה, וְזִמֵּן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹא כְהֹגֶן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיָּבֹא יִפְתָּח וגו׳ וְהִנֵּה בִתּוֹ יֹצֵאת לִקְרָאתוֹ (שופטים י״א:ל״ד), רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר הֶקְדֵּשׁ דָּמִים הָיָה חַיָּב, וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר אֲפִלּוּ הֶקְדֵּשׁ דָּמִים לֹא הָיָה חַיָּב, דִּתְנַן אָמַר עַל בְּהֵמָה טְמֵאָה וְעַל בַּעֲלַת מוּם הֲרֵי אֵלּוּ עוֹלָה, לֹא אָמַר כְּלוּם, אָמַר הֲרֵי אֵלּוּ לְעוֹלָה, יִמָּכְרוּ וְיָבִיא בִּדְמֵיהֶם עוֹלָה. וְלֹא הָיָה שָׁם פִּינְחָס שֶׁיַּתִּיר לוֹ אֶת נִדְרוֹ, אֶלָּא פִּינְחָס אָמַר הוּא צָרִיךְ לִי וַאֲנִי אֵלֵךְ אֶצְלוֹ, וְיִפְתָּח אָמַר אֲנִי רֹאשׁ קְצִינֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי הוֹלֵךְ לִי אֵצֶל פִּינְחָס, בֵּין דֵּין לְדֵין אָבְדָה הַנַּעֲרָה הַהִיא, הֲדָא דְּבִרְיָתָא אָמְרָה בֵּין חָיְתָא לִמְחַבַּלְתָּא אֲזַל בְּרָא דַּעֲלוּבְתָּא. וּשְׁנֵיהֶם נֶעֶנְשׁוּ בְּדָמֶיהָ שֶׁל נַעֲרָה, יִפְתָּח מֵת בִּנְשִׁילַת אֵבָרִים, בְּכָל מָקוֹם שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ בּוֹ הָיָה אֵבָר נִשּׁוֹל הֵימֶנוּ וְהָיוּ קוֹבְרִין אוֹתוֹ שָׁם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיָּמָת יִפְתָּח וַיִּקָּבֵר בְּעָרֵי גִלְעָד (שופטים י״ב:ז׳), בְּעִיר גִּלְעָד לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא בְּעָרֵי גִלְעָד. פִּינְחָס נִטְלָה מִמֶּנּוּ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר נָגִיד הָיָה עֲלֵיהֶם (דברי הימים א ט׳:כ׳), הוּא נָגִיד עֲלֵיהֶם אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא נָגִיד הָיָה, לְפָנִים ה׳ עִמּוֹ (דברי הימים א ט׳:כ׳).
[ד] וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וגו׳ – תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי שְׁלשָׁה הֵם נַעֲנוּ בְּמַעֲנֵה פִיהֶם, אֱלִיעֶזֶר עַבְדוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, וּמשֶׁה, וּשְׁלֹמֹה. אֱלִיעֶזֶר, וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת. משֶׁה, דִכְתִיב: וַיְהִי כְּכַלֹתוֹ לְדַבֵּר אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם (במדבר ט״ז:ל״א). שְׁלֹמֹה, דִּכְתִיב: וּכְכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לְהִתְפַּלֵּל אֶל ה׳ וְהָאֵשׁ יָרְדָה מִן הַשָּׁמַיִם וגו׳ (דברי הימים ב ז׳:א׳).
והנה רבקה יוצאת – בת מלכים היתה ויצאת לשאוב אתמהה. א״ר לוי הכל היה צפוי לפניו, ובת מלכים שלא יצאת לשאוב נתן הקב״ה בדעתה והוציאה, מפני שהיתה רבקה ראויה לו לאשה ממעי אמה שנאמר אך הבל בני אדם (תהלים ס״ב י׳) מה שאומרים פלונית תנשא לפלוני, כזב בני איש (שם), ומה מתקיים במאזנים לעלות (שם) שהקב״ה שוקל במאזנים ומזווגן, ואימתי עושה הקב״ה כן משעת פקידה, הה״ד המה מהבל יחד (שם).
והנה רבקה יוצאת1בת מלכים יוצאת בשביל תפלתו של אליעזר. 2ארבעה שאלו [שלא] כהוגן, שלשה נענו ואחד לא נענה, אליעזר עבד אברהם אמר והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך (פסוק יד) יכול ממזרת או נתינה או שפחה, נזדמנה לו רבקה. שאול אמר [והיה האיש] אשר (יכה הפלישתי) [יכנו] יעשרנו המלך עושר גדול (ובתו) [ואת בתו] 3יתן לו (לאשה) (שם י״ז:כ״ה), יכול גוי או עבד או נתין, נזדמן לו דוד בן ישי. כלב אמר איש אשר יכה את קרית ספר ולכדה ונתתי לו 4את עכסה בתו (לו) לאשה (שופטים א׳:י״ב). נזדמן לו עתניאל. יפתח אמר והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי והעליתיו לה׳ לעולה (שופטים י״א:ל״א), יכול חזיר או חמור או סוס והיה מקריבו, נזדמנה לו בתו, שאינה ראויה לנדור, עד שידע הנודר היאך ידור.
1. בת מלכים יוצאת. בפדר״א פט״ז בת מלכים שלא יציאת לשאוב מים מימיה יצאת לה באותה שעה, ומובא בילקוט רמז ק״ט בשם פדר״א ובתואל היה מלך בארם נהרים.
2. ארבעה שאלו שלא כהוגן. כן תקנתי ונובע מב״ר פ״ס אות ג׳, ויק״ר פל״ז, ועיי׳ תענית דף ד׳ ע״א שם איתא שלשה שאלו שלא כהוגן ולא השיב כלב בהדייהו, ועיי׳ שם בפירש״י ותוס׳, ובעל לקח טוב אחר שהביא ארבעה שאלו שלא כהוגן סיים ובמס׳ תענית אמר שלשה שאלו שלא כהוגן, לפי שמעשה שאול ומעשה עתניאל דומין להשאת בתם לפיכך מונה שניהם אחד.
3. יתן לו לאשה. גם בב״ר הביא יתן לו לאשה ובקרא ליתא למלת לאשה.
4. את עכסה בתו לו לאשה. בכ״י מן הלקח טוב היה כתוב ג״כ לו לאשה ובקרא ליתא למלה לו.

רמז קח

וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר – שְׁלֹשָׁה הֵן שֶׁנַּעֲנוּ בְּמַעֲנֶה פִּיהֶן אֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם, מֹשֶׁה וּשְׁלֹמֹה. אֱלִיעֶזֶר, דִּכְתִיב, וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר. מֹשֶׁה, דִּכְתִיב, (במדבר ט״ז:ל״א) ״וַיְּהִי כְּכַלּוֹתוֹ לְדַבֵּר אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶה וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם״. שְׁלֹמֹה, דִּכְתִיב, ״וּכְכַלוֹת שְׁלֹמֹה לְהִתְפַּלֵּל וְהָאֵשׁ יָרְדָה מִן הַשָּׁמַיִם״.
פהו קבל אן יפרג מן כלאמה פאד׳א ברבקה קד כ׳רג׳ת אלתי ולדת לבתואל בן מלכה זוגה נחור אכ׳י אברהים וג׳רתהא עלי כתפהא.
והיה לפני שסיים את דבריו והנה רבקה יצאה, אשר נולדה לבתואל בן מלכה אשת נחור אחי אברהם, וכדה1 על כתפה.
1. כאן תרגם רס״ג כד – ג׳רה (جرة) - כד גדול יותר לשאיבת ונשיאת מים בכמות גדולה. נראה שכאשר ביקש העבד לשתות השתמש במילה ״קלה״ כיון שביקש לשתות מעט מים, אבל בפועל ירדה רבקה עם כד שאיבה גדול.
וכדה על שכמה – אין זה זלזול בכבודה של רבקה אלא הדגשת הבטחון והחופש {ששררו} בסביבת משפחתה.
וקו׳ פי רבקה וכדה על שכמה ליס הו תקציר בהא בל תאייד לסלאמהֵ נאחיהֵ אהלהא וחרייתהם.
ויהי הוא טרם כלה לדבר1שלשה נענו במענה פיהם. אליעזר עבד אברהם. דכתיב ויהי הוא טרם כלה לדבר. משה דכתיב ויהי ככלות לדבר את כל הדברים האלה ותבקע האדמה אשר תחתיהם (במדבר ט״ז:ל״א). שלמה. דכתיב 2ויהי ככלותו להתפלל אל ה׳ והאש ירדה מן השמים (דברי הימים ב ז׳:א׳).
1. שלשה נענו במענה פיהם. ב״ר פ״ס. ילקוט רמז ק״ח.
2. ויהי ככלותו להתפלל אל ה׳ והאש ירדה מן השמים. וכן מובא כן לשון הכתוב בכ״י פלארענץ ובב״ר שם ובקרא ליתא למלות ״אל ה׳⁠ ⁠⁠״ וכן בקרא כתיב מהשמים במקום מן השמים.
ויהי הוא טרם כלה לדבר – שלשה נענו במענה פיהם, אליעזר עבד אברהם, ומשה, ושלמה. אליעזר, דכתיב טרם כלה לדבר. משה, דכתיב ויהי ככלותו וגו׳ (שמות לא יח). שלמה, דכתיב ויהי ככלות שלמה להתפלל (מלכים א ח נד), ונדרוש הדבר במדרש רבותינו כי לא נראה דבר פשוט, שהרי במשה ושלמה נענו לאחר שכלו תפילתן, ואילו אליעזר בטרם כלה וצ״ע:
והנה רבקה יוצאת – חסר ו׳ שמעולם לא יצאה לבדה, אלא בפעם הזאת:
אשר ילדה לבתואל בן מלכה אשת נחור אחי אברהם – חזר הכתוב לייחסה:
וכדה על שכמה – אילו נאמר כד הייתי אומר כד ואפילו גדול, אלא דכתיב כדה הראוי לשכמה קטן:
ויהי הוא – והנה נזדמן לו כאשר שאל, ממשפחת אברהם בת בן אחיו ושהיתה הנערה טובה יפה ובתולה.
טרם כלה לדבר – כלומר עוד הדבר בפיו או בלבו וכן טרם יקראו ואני אענה (ישעיהו ס״ה:כ״ד).
ויהי הוא, and here indeed he was gratified that the first girl whom he addressed met all the qualifications he had stipulated. Not only was she a member of Avraham’s family, but she was also physically attractive, revealed a number of character virtues immediately on acquaintance, and she was a virgin.
טרם כלה לדבר, while he was still formulating his prayer, God was already setting in motion the answer to his prayer as soon or even before he had articulated all of it. (compare Isaiah 65,24).
ויהי הוא טרם וג׳ – כעין מה שהבטיח לנו לעתיד והיה טרם יקראו ואני אענה (ישעיה סה:כד)1.
1. נד. נראה שהרקע להערה זו הוא ביאור רס״ג בפירושו הארוך (מהד׳ צוקר עמ׳ 415) שציטט מקרא זה והאריך לבאר למה נענה אליעזר בתפילתו במהירות שכזו ע״ש. [ויש לציין לדברי הגרי״ז שביאר בחידושיו ענין המהירות כאן כדי שיתקיים תנאו של אליעזר ׳הקרה לפני היום׳].
אאשר יולדה לבתואל בן מלכה – בעבור שהיו לנחור בנים מפילגשו ראומה, ייחסו לעולם בתואל למלכה, ובעבור שהנערה הזכירה אם אביה תחלה: בת בתואל אנכי בן מלכה (בראשית כ״ד:כ״ד), כי כן דרך הנערות, כדרך: ותגד לבית אמה (בראשית כ״ד:כ״ח), לכן יזכירנו הכתוב כן: בן מלכה אשת נחור. אבל העבד אמר: ותאמר בת בתואל בן נחור (בראשית כ״ד:מ״ז) כי תקן הדבר בדרך מוסר, אבל אמר: אשר ילדה לו מלכה (בראשית כ״ד:מ״ז) לומר שהוא בן הגבירה.
א. הביאור על פסוק ט״ו מופיע בכ״י ובדפוסים הראשונים לאחר הביאור על פסוק י״ז.
WHO WAS BORN TO BETHUEL THE SON OF MILCAH THE WIFE OF NAHOR, ABRAHAM's BROTHER. Because Nahor also had children from his concubine Reumah,⁠1 they always described the lineage of Bethuel by saying that he was the son of Milcah who was the mistress of the household. And because the girl mentioned her father's mother first, as it says, I am the daughter of Bethuel the son of Milcah2 — for such was customary among the girls, analogous to the verse, And she told her mother's house3 — therefore Scripture mentions in the verse before us that he [Bethuel] was the son of Milcah, the wife of Nahor. But the servant later said, And she said, The daughter of Bethuel Nahor's son,⁠4 for he corrected the matter as is ethically proper. However, he did say, whom Milcah bore unto him,⁠5 in order to state that Bethuel was the son of the mistress and not the concubine.
1. Above, 22:24.
2. Further, (25).
3. (28) here.
4. (47) here.
5. (47) here.
ויהי הוא טרם כלה לדבר – יש להתבונן בתוספת מלת הוא כי היה הכתוב ראוי לומר ויהי ככלותו לדבר, אבל מלת הוא שמו של הקב״ה, וכן (תהלים ק׳:ג׳) הוא עשנו ולא אנחנו, (במדבר י״ח:כ״ג) ועבד הלוי הוא, נרמז בלשון הוא כי היה עמו סיוע אלהים בשליחות ההוא ע״י המלאך שהתפלל עליו אברהם הוא ישלח מלאכו לפניך, ורמז לך הכ׳ כי המלאך קדם לפניו ועד שלא הספיק לגמור את הדבר כבר היה שם המלאך על עין המים להזמין לו את רבקה, הוא שאמר והנה רבקה יוצאת כי מלת והנה לשון זמון הוא ומיד וירץ העבד לקראתה ממה שראה שעלו המים לקראתה כמו שדרשו רז״ל, ואז התבונן העבד ממה שדבר לו אברהם כי מלאך הש״י עמו. וכן ספר הוא לבני הבית שאמר לו אברהם הוא ישלח מלאכו אתך והצליח דרכך, מפני זה תמצא כי מן העת הזאת שהוברר לו כי המלאך עמו הוא נקרא בפרשה איש. כי עד עתה קראו בשם עבד. וישם העבד. ויקח העבד. וירץ העבד. מכאן ואילך נקרא איש על שם המלאך שהיה עמו שנקרא איש. וכענין שכתוב (דניאל ט׳:כ״א) והאיש גבריאל. (בראשית ל״ו) ויאמר האיש נסעו מזה על דעת רז״ל, וע״כ יקראנו על שם המלאך ההולך עמו, והתחיל לומר והאיש משתאה כלומר מתעכב ושוהא בשבילה כי היה מתכוון ומתבונן בענין המלאך שהובטח עליו מתוך שהיה רואה הצלחת המעשים. ומזה יזכירנו הכתוב בשם האיש, ויקח האיש, ויקוד האיש, כה דבר אלי האיש. ויבא האיש הביתה. וכאשר הרשו אותו לבן ובתואל לקחת את רבקה ואמרו הנה רבקה לפניך קח ולך, שהוא גמר השליחות וחתימת הצלחת הדרך חזר העבד לקדמותו, והזכירו הכתוב בלשון עבד כמבראשונה. הוא שאמר ויוצא העבד כלי כסף וכלי זהב. ויקח העבד את רבקה וילך. ותאמר אל העבד. ויאמר העבד. ויספר העבד ליצחק. ואין להקשות מן התלכי עם האיש הזה. כי אינו דברי התורה רק דברי אחיה ואמה, ולא יתכן להם לומר התלכי עם העבד הזה, שאינו דרך מוסר ואין כבודה בכך. ומה שכתוב ותלכנה אחרי האיש והם דברי תורה, זה היה לכבוד רבקה שאין לומר ותלכנה אחרי העבד כי התורה חששה לכבוד רבקה ונערותיה. או אפשר עוד לומר כי האיש משתאה לה רמז למלאך שהיה מתעכב ושוהה על עין המים בשבילה, ומשם ואילך קרא העבד בשם האיש. ומה שיחזק לך הענין הוא אמרו בסוף הפרשה ותלכנה אחרי האיש ויקח העבד את רבקה וילך. באר כי האיש והעבד ענינים חלוקים זה מזה.
ויהי הוא טרם כלה לדבר, "and it was before he had finished speaking, etc.⁠" We need to understand the need for the apparently extraneous word הוא in this verse. All the Torah had to write to tell us that Rivkah appeared before Eliezer had completed his prayer was ויהי ככלותו לדברו, "as soon as he had finished speaking, etc.⁠" Actually, the word הוא in this verse is not a personal pronoun, i.e. "he,⁠" but a name of G-d. (compare Genesis 19,33 where we encountered this word in that context) We have numerous examples of the word הוא being a reference to a name of G-d, such as Psalms 100, 3 הוא עשנו ולו אנחנו, "He has made us and we belong to Him;⁠" Numbers 18,23 ועבד הלוי הוא, "and the Levite will serve G-d, etc.;⁠" the word הוא in that verse means that Eliezer enjoyed G-d's special assistance in his mission by means of the angel concerning whom Avraham had prayed to G-d that He should make Eliezer's mission successful (verse 7). The angel, was at hand already before Eliezer had completed praying and he arranged for Rivkah to be the maiden whom Eliezer would address first with his request for water. This is why the Torah wrote: והנה רבקה יוצאת, "and here Rivkah was already in the process of coming out, etc.⁠" The word והנה means that what follows was the result of a special arrangement, invitation. If the servant immediately ran towards her (verse 17) it was because he had noticed the water of the well rising to meet Rivkah on her descent. This is what our sages in Bereshit Rabbah 60,5 have derived from the wording in our verses here.
At that moment Eliezer already understood what Avraham had meant when he had said to him that G-d would send His angel ahead. This is also what he related once he was in Bethuel's house when he told the family that Avraham had assured him already before he set out on his journey that G-d would send His angel ahead and that he would succeed (verse 40). In view of this it is easy to understand that from the moment that Eliezer had become aware that the angel was supporting him the Torah refers to him no longer as עבד, servant, but as איש, a man of stature. Up until then we read about וישם העבד, "the servant placed;⁠" ויקח העבד, "the servant took;⁠" וירץ העבד, "the servant ran.⁠" From this point on the Torah keeps referring to Eliezer as האיש until he leaves the house of Bethuel with Rivkah. The expression האיש is applied to the angel Gavriel in Daniel 9,21. It is also applied to the angel who told Joseph that his brothers had moved away from Shechem, (Genesis 37,17) and that they had been overheard as planning to move to Dothan. In other words, as of the time the angel joined Eliezer in his quest, he himself assumed the role of the angel in an executive manner.
The words והאיש משתאה לה (verse 21) which appear to be somewhat problematical if we assume Eliezer and the angel to have become as one, must be understood as "he was waiting for her;⁠" he did so as he had become aware that his mission was about to be crowned with success. Having done so, the Torah from now on refers to him constantly as האיש, such as when we read (verse 22) ויקח האש, or (verse 26) ויקוד האיש, or (verse 30) כה דבר אלי האיש, etc. When, a little while later, Lavan and Bethuel gave their consent for Eliezer to take Rivkah (verse 51) and they said הנה רבקה לפניך קח ולך, "here Rivkah is in your presence, take her and go,⁠" at which point Eliezer's mission had been completed, the Torah reverts to describe Eliezer as עבד instead of as האיש. In verse 53 when Eliezer is reported as sharing out gifts, as well as in every subsequent move of his, the Torah speaks of העבד, "the servant,⁠" seeing that the angel's assistance was no longer required for that part of his activity. Avraham's prayer which invoked the assistance of an angel had been answered in full.
If you were to ask that when Lavan and his mother asked Rivkah if she were willing to go עם האיש הזה, "with this man,⁠" and this occurred only in verse 58, after verse 51 which we described as the point at which Eliezer's mission had basically been completed, the answer is simple. The words reported in verse 58 were not spoken by the Torah but by Lavan and his mother. They certainly were not bound by the considerations we described before. How could they be expected to refer to someone as "this slave,⁠" when the person in question was distributing lavish gifts to every member of their household, not to mention to Rivkah herself? Would it not have been a gross insult to their sister to ask her is she were willing to leave her parental home in order to travel to a distant land "with this slave?⁠"
Concerning verse 61 in which both Rivkah and her maids are reported as traveling אחרי האיש, which appears to contradict the explanation I have offered that Eliezer had reverted to being an עבד the moment consent had been obtained for her to become Yitzchak's bride, this wording was chosen by the Torah in honour of Rivkah. It would not have looked respectful if she had been described as riding "behind the slave.⁠"
Another approach to the words והאיש משתאה לה. It is an allusion to the angel who had tarried and waited at the well until the arrival there of Rivkah. From that moment on Eliezer took over the task of the angel; hence he is referred to as האיש from that moment on. Support for this theory is found in the text near the end of the episode where the Torah said (verse 61) "they walked behind האיש, "and the עבד took Rivkah and he went.⁠" This verse makes it crystal clear that the subjects איש and עבד respectively could not have been one and the same.
טרם כלה לדבר – זה הדבור או ״ויאמר״ הכתו׳ למעלה (יב) הוא דבור פנימי1 כמו שיבאר עוד ״לדבר אל לבי״ (מה), כי לא היה זה ראוי שיאמר בפרסום, כמו שאבאר בספר טירת כסף.⁠2
1. דברי העבד המתחילים מפסוק יג או אפילו מפסוק יב ״ויאמר״ הנם הרהור ומחשבה, לא דיבור חיצוני בקול.
2. לא נמצא בטירת כסף.
והנה טרם כִּלָּה לדבר אל לבו, והנה רבקה יוצאת, שהיתה בת בתואל, אשר הוא בן מִלְכָּה שהיתה בת אחי אברהם, ובן נחור שהיה אחי אברהם, והיה כדה על שכמה.
וספר הכתוב שהיה מהשגחת הש״י שטרם כלה העבד לדבר הבחינה הזאת והנה רבקה יוצאת כי לא יצאו נשים אחרות שתשתבש בהם הבחינה.
והנה אמר הכתוב אשר ילדה לבתואל בן מלכה אשת נחור אחי אברהם בעבור שהיו בנים לנחור מפילגשו ושמה ראומה לכן יחס בתואל למלכה אבל העבד אמר ותאמר בת בתואל בן נחור כי תקן הדבור בדרך מוסר ואמר ג״כ אשר ילדה לו מלכה להגיד שהיא בת הגבירה והותרה בזה השאלה הי״ד.
טרם כלה – עדין לא כלה, על דרך ״והיה טרם יקראו ואני אענה״ (ישעיהו ס״ה:כ״ד).
אשר ילדה לבתואל בן מלכה – בן הגברת, לא בן ראומה הפילגש.
טרם כלה, he had not yet finished. This is what Isaiah 65,24 had in mind when he said that God answers a prayer before it has been articulated.
אשר ילדה לבתואל בן מלכה, he was not a son of Re-umah the concubine.⁠a
a. if the Torah had not wanted to make this point, it could simply have written Betuel, son fo Nachor.
טֶרֶם֘: בזרקא אחת לבד במ״ם.⁠א [טֶרֶם֘].
אשר יֻלְּדָה לבתואל: אע״ג דדגש למ״ד דידיה איצטריכנא למימס׳ עלי׳ דחסר משום דאיכפל במסורת למימסר עלי׳ ל׳ כותי׳ וחס׳, 1הרמ״ה ז״ל. [יֻלְּדָה].
1. הרמ״ה: יל״ד.
א. על דרכו של נורצי בסימון זרקא במילה מלעילית ראה מ״ש שמ׳ יב יא (׳וככה תאכלו אתו׳) והערתי שם.
טרם כלה לדבר – פירוש בעודו אומר עם אדוני והנה רבקה, והוא פרק בא סימן כי היא זאת שראויה להיות עם אדונו.
רבקה יוצאת – פי׳ מסובבת יציאה מהזולת לצד תפלת אליעזר עשה ה׳ שתצא באותו רגע לא קודם ולא אחר כדי שלא יכשל באשה אחרת כי היא זאת אשר יולדה לבתואל וגו׳ היא בת זוגו של יצחק, וכמו שפירשתי בפרשת וירא בפסוק (כ״ב כ׳) ויהי אחרי וגו׳ ויגד לאברהם וגו׳.
טרם כלה לדנר, Before he had finished speaking, etc. This means that Eliezer was still addressing God when Rebeccah materialised. He realised immediately that she was slated to become Isaac's wife.
רבקה יוצאת, Rebeccah was coming out. God timed her appearance to coincide exactly with Eliezer's prayer so that he would not meet another girl by mistake while Rebeccah, who had been born to Bethuel, was the intended mate for Isaac. I have explained this in connection with 22,20 where the Torah mentions that Abraham had received word of her birth.
ויהי הוא טרם כלה לדבר – יֵרָאֶה כי העבד היה רוצה להתפלל ולהתחנן לפני השם יותר, אבל נתקיים ״והיה טרם יקראו ואני אענה, עוד הם מדברים ואני אשמע״.⁠1 והתפלה הקצרה שדבר טרם החל כבר היתה רבקה על הדרך מביתה להראותו. כי לא בתפלתו קרה מה שקרה אבל על צדקת אברהם כמו שהבטיח לעבדו ״הוא ישלח מלאכו לפניך״.⁠2
והנה רבקה יוצאת – יראה כי הֵעִיר השם את רוח הנערה שיצאה ביום ההוא מעט קודם זמן צאת השואבות, כדי שתהיה לבדה ויראנה העבד וידבר אליה. כי אם יצאה בין שאר הבנות איך היה העבד יודע למי ישאל? ואולי היו רבות מבנות העיר טובות מראה.
אשר ילדה לבתואל בן מלכה אשת נחור – [כתב רמב״ן] ״בעבור שהיו לנחור בנים מפלגשו ראומה ייחסו לעולם בתואל למלכה. ובעבור שהנערה הזכירה אֵם אביה תחלה ׳בת בתואל אנכי בן מלכה׳, כי כן דרך הנערות כדרך ״ותרץ ותגד לבית אמה״3 לכן יזכירנו הכתוב כי הוא ״בן מלכה אשת נחור״. אבל העבד אמר ׳ותאמר בת בתואל בן נחור׳4 כי תקן הדבר בדרך מוסר״. לשון הרמב״ן ז״ל. ואולי היה לדת בתואל הבן השמיני והצעיר שילדה מלכה פלא גדול, שהיתה כבר זקנה מאד, והיה מורגל להזכיר שמה עליו. אבל העבד שהיה מכנען זכר נחור בראשונה לפי שהוא אחי אברהם, ואע״פ כן אמר גם כן ״אשר ילדה לו מלכה״, להזכירה לשבח.
וכדה על שכמה – שיצאה לשאוב מים לא לטייל והגיד שלא לקחה עמו אחת משפחותיה או נערותיה.
1. ישעיה סה, כד.
2. בראשית כד, ז.
3. שם כד, כח.
4. פסוק מז.
טרם כלה – בעוד שלא כלה:
אשר ילדה – בעבור שהיו לנחור בנים מפילגשו ראומה ייחס הכתוב בתואל למלכה. והנה עיקר הכתוב הוא והנה רבקה יוצאת וכדה על שכמה, ומן אשר ילדה וכו׳ עד אברהם הוא מאמר מסוגר:
ויהי הוא טרם – אין לפרש מלת הוא כמו ברוב המקומות לנסתר יחיד (ער) ויהיה טעמו טרם כלה הוא לדבר, שא״כ לשון המקרא מסורס, ועוד דהרביע במלת הוא מפסיקו מלאחריו ולכן יתכן כי מלת הוא כאן לדבור המציאות כמו הוא הדבר, אני אני הוא, אנכי הוא מוחה, וטעמו כאן ויהי הדבר הזה (דיעס געשאה), ערש״י (לך לך ט״ו י״ז) ויהי השמש.
אשר ילדה לבתואל – משאלתו של אברהם נתמלאה במלואה. בתואל היה קרובו של אברהם בשני אופנים: אביו של בתואל היה אחיו של אברהם, ואמו הייתה בת אחיו של אברהם ואחות שרה. גם כאן, כמו לאחר מכן במענה רבקה, מיוחסת רבקה לסבתה, אך אמה אינה מוזכרת. האם כנראה לא הייתה ממשפחת אברהם, ואף לא ספוגה ברוחו. נראה שרבקה דמתה לסבתה, ואילו אחיה היה דומה לאמו.
מהמשך הסיפור למדנו ששני אלה, האם והבן, ניהלו את הבית, ואיש לא שם לב כלל לבתואל, שהיה בו מרוחו של אברהם. בתואל נחשב לקשיש טוב לב, חלש שכל, שאינו להוט אחר הממון ולא מבין את ערכו.
ויהי – והיה בהשגחת ה׳ שבאותו רגע הנה רבקה יוצאת מביתה לשאוב מים, והיה בזה ענין השגחיי, כי רבקה לא יצאה מימיה לשאוב מים, כי אביה היה עשיר ולו עבדים ושפחות שואבות מים, ועז״א והנה רבקה יוצאת, מלת הנה מורה על דבר חדש, וספר מה שיצאה עתה היה מצד אשר ילדה לבתואל, וע״כ עורר אותה מלאך ה׳ שתצא כדי שיהיה זווג יצחק ממשפחתו, כי היא היתה משפחת יצחק, אם מצד אמו כי בתואל הי׳ בן מלכה, שמלכה היתה אחות שרה, אם מצד אביו, כי היתה אשת נחור אחי אברהם, והחדוש השני היה, מה שהיה כדה על שכמה, שאף שיצאה עתה הפעם הראשון אל הבאר היה ראוי שתקח אתה אחת מנערותיה, שהם ישאו את הכד כמנהג בנות העשירים, כי בתואל היה עשיר, והיא לקחה הכד על שכמה.
HE HAD NOT YET. It was divine providence that at that very moment Rivqah went out of her house to draw water, as Rivqah did not usually venture forth to draw water, her father being a wealthy man whose manservants and maidservants would draw the water. Hence: when (‘hine’) Rivqah went out – the word hine signifying novelty.
She went out at this time, the narrative explains, because she was born to Bethuel — an angel of the Lord having inspired her into going out so that Yizhaq should have a mate from his own family. And of Yizhaq's family she certainly was — both on his mother’s side, since Bethuel was the son of Milkah, Mitkah being Sarah’s sister,⁠1 and on his father’s side, since she (Milkah) was the wife of Avraham’s brother Nahor.
It was unusual, moreover, that she had her jar on her shoulder. Since it was the first time that she had gone out to the spring, it might have been expected that she would take along one of her maidens to carry the jar, as was usual with daughters of wealthy men (and Bethuel was particularly wealthy). Instead, she took the jar on her own shoulder.
1. See Malbim-I p. 451.
רבקה – כאן חוזר הכתוב ומפרט את יחוסה של רבקה, אף על פי שכבר נעשה כן לעיל, בסוף פרק כב.
ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יוצאת – לפי דרכי הלשון הו״ל למיכתב ויהי טרם כלה הוא לדבר אך הענין. דלפי הנראה הבקשה של אליעזר הוא הסיבה ומה שרבקה יצאת וכדה על שכמה הוא המסובב. אולם האמת לא כן כי השם רצה להראות שרבקה בת זוגו של יצחק שם הדברים בפי אליעזר שיעשה נסיון בהשקיית מים וידע מזה שרבקה בת זוגו וא״כ יציאת רבקה הוא הסיבה והמסובב הוא שידבר זה אליעזר בזה שאמר ויהי מה הוא שהיה שהוא טרם כלה לדבר היינו שדבורו היה מהשם ודו״ק בזה. או שדבר אל לבו במחשבה לבד אם כן ההוי׳ והמופת הי׳ רק אליו לבדו.
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)בראשית רבהבראשית רבתימדרש אגדה (בובר)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתלקח טובשכל טוברד״קר׳ אברהם בן הרמב״םרמב״ןר׳ בחייר״י אבן כספירלב״ג ביאור הפרשהאברבנאלר״ע ספורנומנחת שיאור החייםר׳ נ״ה וויזלר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהרש״ר הירשמלבי״םרד״צ הופמןמשך חכמההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144