נַעֲרָה מוֹאֲבִיָּה הִיא. ולא מבנות עמנו1: הַשָּׁבָה עִם נָעֳמִי. התגיירה עמה2, לא בבית דין כראוי3:
1. במדרש (רו״ר ד ט) מבואר שהנער התכוון לספר בגנותה.
2. המתרגם פירש לשון השבה – ׳דְּתָבַת וְאִתְגַּיַּירַת׳. וביאר בבית דין שמואל כי לשון ׳שבה׳ לא שייך ברות שמעולם לא היתה בבית לחם, אלא הכוונה ששבה ליהדות (ראה מש״כ לעיל א י), ובתרגומי דסבי פירש ששבה מגילולי בית אביה.
3. ובשורש ישי כתב שגם זה אמר הנער לגנותה של רות, שגם מה ש
שבה ונתגיירה לא היה לשם שמים, אלא
עם נעמי, שעשתה כן מאהבת נעמי. ורבינו מפרש שרצה לערער בכלל על גירותה, שלא נעשתה כדין בבית דין, אלא על ידי נעמי. ובמדרש שם מבואר שבועז שאל עליה לפי שראה במעשיה הטובים, ואמר לו הנער הניצב, הרי מואביה היא, ואיך תאמר שמעשיה נאים ונעימים, אלא חמותה היא המלמדת אותה. ודין המתגייר שלא בבית דין, ביבמות
(מז.) איתא ׳גר שנתגייר בב״ד הרי זה גר, בינו לבין עצמו אינו גר׳. וראה שם (מו:) שגר צריך שלושה, וראה מש״כ הרמב״ם (איסו״ב פי״ג הט״ו) ׳היו גרים הרבה מתגיירים בימי דוד ושלמה בפני הדיוטות, והיו ב״ד הגדול חוששין להם, לא דוחין אותן אחר שטבלו מכ״מ ולא מקרבין אותן, עד שתראה אחריתם׳, הרי שמי שהתגייר לפני הדיוטות בדיעבד גירותם גירות אם התברר שהיתה גירות אמת. ובשורש ישי השיג על האבן עזרא שכתב שרות וערפה התגיירו לפני נישואיהן למחלון וכליון, כי מניין היו שם שלושה מומחים לגיירן. וראה מועדים וזמנים (סי׳ שטז) שתירץ שגיירום על דעת מומחים, ומעתה תלוי אם יתברר למפרע שההדיוטות טעו או לא, והוא מדברי הרמב״ם הנזכרים. ובספר חלקת מרדכי דן שאולי גיירם אלימלך, ויחיד מומחה מועיל בגירות. ועיין בספר הזכרון עולת שלמה בשיעורי הגר״ש שקופ (עמוד קיז) שדן בזה, והסיק שלא מועיל יחיד מומחה בגירות, אך הנצי״ב בהעמק שאלה (נ״ח אות ב) הסיק שיחיד מומחה יכול לגייר, וכ״ה בשו״ת אמרי כהן (סי׳ כג), אלא שכתב שמדרבנן לא די ביחיד מומחה, ובישמח משה (פרשת ויצא) כתב שיעקב היה יחיד מומחה דהוי כג׳ כמבואר בחו״מ (סי׳ מ״ו ס״ד), והוא גייר את רחל ולאה, ע״ש. ואולי לפי זה אף לנעמי היה דין יחיד מומחה, שכן מדבריה למדו חז״ל דיני גירות, וצ״ע.