Rut 2 – רות ב‏ – Mikraot Gedolot

וַאֲתֵיב בּוֹעַז וַאֲמַר לַהּ אִתְחַוָּאָה אִתְחַוַּא לִי עַל מֵימַר חַכִּימַיָּא דְּכַד גְּזַר יְיָ לָא גְּזַר עַל נוּקְבַּיָּא אֱלָהֵין עַל גּוּבְרַיָּא וְאִתְאֲמַר עֲלַי בִּנְבוּאָה דַּעֲתִידִין לְמִפַּק מִינָךְ מַלְכִין וּנְבִיאִין בְּגִין טֵיבוּתָא דַּעֲבַדְתְּ עִם חֲמָתִיךְ דְּפַרְנַסְתְּ יָתַהּ בָּתַר דְּמִית בַּעְלִיךְ וּשְׁבַקְתְּ דְּחַלְתִיךְ וְעַמִּיךְ אֲבוּךְ וְאִמִּיךְ וַאֲרַע יַלָּדוּתִיךְ וַאֲזַלְתְּ לְאִתְגַּיָּרָא וּלְמִתַּב בֵּין עַם דְּלָא אִשְׁתְּמוֹדַע לִיךְ מֵאֶתְמָלִי וּמִדְּקַמּוֹהִי.

[ג] וַיַּעַן בֹּעַז וַיֹּאמֶר לָהּ הֻגֵּד הֻגַּד לִי – לָמָּה שְׁתֵּי פְּעָמִים הֻגֵּד הֻגַּד לִי, הֻגַּד לִי בַּבַּיִת, הֻגַּד לִי בַּשָּׂדֶה. כֹּל אֲשֶׁר עָשִׂית אֶת חֲמוֹתֵךְ אַחֲרֵי מוֹת אִישֵׁךְ, שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר בְּחַיֵּי אִישֵׁךְ. וַתַּעַזְבִי אָבִיךְ וְאִמֵּךְ וְאֶרֶץ מוֹלַדְתֵּךְ זוֹ אִיפַרְכִיָּא שֶׁלָּךְ. וַתַּעַזְבִי אָבִיךְ וְאִמֵּךְ מֵעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁלָּךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: אֹמְרִים לָעֵץ אָבִי אַתָּה וְלָאֶבֶן אַתְּ יְלִדְתָּנִי (ירמיהו ב׳:כ״ז). וְאֶרֶץ מוֹלַדְתֵּךְ, זוֹ שְׁכוּנָתָהּ. וַתֵּלְכִי אֶל עַם אֲשֶׁר לֹא יָדַעַתְּ תְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם, שֶׁאִלּוּ תְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם, לֹא הָיִית.

ויען בועז ויאמר לה הוגד הוגד לי – למה הוגד הוגד שני פעמים, אמר הוגד לי בבית הוגד לי בשדה.

את אשר עשית את חמותך אחרי מות אישך – אין צריך לומר בחיי אישך.

ותעזבי אביך ואמך – זו שכונתך.

דבר אחר: ותעזבי אביך ואמך – זו ע״א שנאמר אומרים לעץ אבי אתה, וארץ מולדתך זו איפרכיא שלך.

ותלכי אל עם אשר לא ידעת תמול – ושלשום שאלו באת אצלנו מאתמול שלשום לא היינו מקבלים אותך שעדין לא נתחדשה הלכה עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית.

^אפאגב בעז וקאל להא כ׳ברא כ׳ברת מא פעלת מע חמאתך בעד מות רגלך ותרכת ואלדיך וארץ׳ מולדת פסרת אלי קום לם תערפינהם אמס ומא קבלה.

א. T-S Ar.1b.4 5 ע״ב.

השיב בועז ואמר לה, הגד הגידוני מה שעשית עם¹ חמותך אחרי מות אישך², ועזבת הורייך³ וארץ מולדתך והלכת⁴ אל עם שלא הכרת אותם אתמול ולפניו⁵.

1. כן הוא בכל התפסירים, וכ״כ ר״ת הירושלמי: כל אשר עשית את חמותך. במשמעות ׳עִם׳, כמו את האלהים התהלך נח.

2. בקי: בעלך.

3. ביב קרא ותרגום: אביך ואמך, ובק: דת אביך ואמך. וכן דרשו חז״ל (רות רבה ה ג) שהוא רמז לכך שפירשה מעבודה זרה שנאמר בה (ירמיה ב כז) ׳אומרים לעץ אבי אתה ולאבן את ילדתני׳. וכתב בשורש ישי שלפירוש זה מוכח שרק בלכתה עם חמותה התגיירה ולא קודם לכן, והאריכו המפרשים בשאלה זו.

4. רבינו תרגם ההליכה בשורש ׳סאר׳, שיש במשמעותו גם נדודים למקום רחוק. אך בקיב נקטו לשון הליכה כמשמעו: פמצ׳ית.

5. כן הוא גם בקב, וכן דרך רס״ג לתרגם בכל מקום ׳תמול שלשום׳, וכ״כ ר״ת הירושלמי: כלומר מאתמול ומה שלפניו. בב נוסף גם ׳מן׳, וכן הוא בר״ת הירושלמי: כוונתו מתמול שלשום.

קאל אני עלמת ואכ׳ברת, בגמיע מא עמלת מע חמאתך, בעד מות בעלך, אד׳ תרכת מד׳הב אביך ואמך, ובלד מולדך, ומצ׳ית אלי קום, לם תערפין מד׳הבהם אמס ומא קבלה.

הגד הגד – ידעתי והוגד לי.

אביך ואמך – דת אביך ואמך.

לא ידעת – לא ידעת דתם.

ויען בעז ויאמר לה הגד הגד לי – הגד לי בבית הגד לי בשדה. כל אשר עשית את חמותך אחרי מות אישך, כל שכן בחייו.

ותעזבי אביך ואמך דת אביך ואמך – וארץ מולדתך זו שכונתה.

ויען בועז ויאמר לה הגד הוגד לי – למה שני פעמים. פתרונו: הוגד – אשר עזבת את אביך ואמך, הוגד^א – אשר עזבת את^ב ארץ מולדתך ותלכי אל עם אשר לא ידעת תמול שלשום – שאילו לא היו לך אב ואם כשיצאת משם הייתי תולה הדבר כדי להתפרנס מישראל יצאת, או אילו יצאת ממקום אחר שלא מקום מכורותיך ומולדותייך (יחזקאל ט״ז:ג׳), שאין מכירין אותך, הייתי תולה הדבר כדי להינשא לאיש יצאת משם.⁠^ג אבל עכשיו אין לתלות הדבר בצורך^ד פרנסה שהרי אביך ואמך קיימים, ואין לתלות הדבר כדי להינשא לאיש יצאת משם שהרי בתוך עמך ישבת, ועזבת ארץ מולדתך ותלכי אל עם אשר לא ידעת תמול שלשם – וקשה לכל אדם^ה ליקח אשה שאינו מכיר בה. לפיכך אין לתלות הדבר שבאת לכאן כי אם לחסות תחת כנפיו (רות ב׳:י״ב).

א. כן בפסוק ובכ״י המבורג, פראג. בכ״י ברלין: ״הוגדת״.

ב. כן בכ״י פראג. בכ״י ברלין, המבורג חסרה מלת: ״את״.

ג. כן בכ״י המבורג, פראג. בכ״י ברלין חסרה מלת: ״משם״.

ד. כן בכ״י המבורג, פראג. בכ״י ברלין: ״לצורך״.

ה. כן בכ״י המבורג, פראג. בכ״י ברלין: ״עם״.

הגד הוגד לי כל אשר עשית וגו׳ – הוגד לי שתעזבי אביך ואמך אחרי מות אישך – שאילו עשית בימות אישך, אין זה חסד, ואילו עשית עודם בחיים ובעוד היית בארצך, די לך. לפי שיש נשים ששונאות חמותיהן אפילו בחיי בעליהן, אבל את עזבת אביך ואמך. ויש שמטיבות להם בעוד החמות רוצה להיות עמה בביתה. שאם הנחת אביך ואמך יושבים בעיר ובאת ליכנס ולישב בביתה באותה עיר עצמה, די לך. אלא ותלכי אל עם אשר לא ידעת.

הגד הגד לי – פועל שלא נקרא שם פועלו.

אשר לא ידעת – לדור עמהם.

IT HATH FULLY BEEN TOLD ME. Huggad (It hath been told me) is a hufal.

AND ART COME UNTO A PEOPLE. [That is] and have come to dwell among a people.

{136} הוגד הוגד לי – שרשו נגד, והראשון מקור, והשני פועל עבר מהבנין שלא נזכר שם פועלו^א, מהבנין הכבד הנוסף.

כל אשר עשית את חמותך – [ר״ל כל החסדים שעשית את חמותך]⁠^ב, או יאמר הוגד לי כל מה שעשית עמה, ובאה מלת את תמורת עם.

ותעזבי אמך ואביך – כלומר קרוביך וקרובותיך, או ידע אל נכון מפי נעמי או מפי אחר, כי בנסעה משדי מואב היו עדיין אביה ואמה בחיים.

וארץ מולדתך – הארץ שנולדת שם.

ותלכי אל עם – ר״ל הולכת ממקומך ותבואי אל עם אשר לא ידעת אותם ולא הכרתם תמול שלשום, כלומר לשעבר, או אמר דרך גוזמה באת להתחבר עם עם שיש זמן קרוב שהכרתם, ותמול שלשום שהם שלשה ימים לא היית יודעת טיבם, ואחר כן דרך הפלגה כאלו הם שלשה ימים ולא יותר שהכרת⁠[ם]⁠^ג.

א. אבן עזרא: ״הגד הגד לי – פועל ש׳לא נקרא שם פועלו׳.

ב. נוסף בצד הטקסט.

ג. בכ״י ה״ם״ נוספה על ידי המגיה.

אחרי מות אישך – זו היא ההפלגה.

הגד הגד לי כל אשר עשית. בנדרים פ׳ אין בין המודר נמנה עם מלין דקריין ולא כתבן את דהגד הגד וכתב הר״ן ז״ל האי את ק׳ ולא כתיב מיהו בספרים שלנו ק׳ וכתיב ואף במסרה שלהו לא מדכר ליה בהנך דקריין ולא כתבן עכ״ל ודבר זה נפלא הוא מאד בעינינו אדרבה איפכא אשכחן בסיפרי דילן ולא כתיב ולא קרי את כלל ועיקר רק הוא חילוף בין מערבאי ומדינחאי דלמדינחאי כתיב את כל אשר ולא קיימא לן כוותייהו.

ויען בעז ויאמר לה הגד הגד לי כלאשר עשית את חמותך אחרי מות אישך ותעזבי אביך ואמך וארץ מולדתך ותלכי אל עם אשר לא ידעת תמול שלשום – רצה לומר שאמר לה שדבר לה תחלה לישא לאשה על שם ששמע מעשיה הטובים שבאתה להתגייר אך כשהוגד לי זאת הוגד לי גם כן שעזבה את עמה המואבים ומחמת זה ספק לי אם מותרת לי כי עדיין לא נתחדש לו הלכה עמוני ולא עמונית כו׳ ולכן צ״ל הדבר תלוי עד שיתברר הדין הזה.

ויען בועז ויאמר לה – מה שמצאת חן בעיני הוא מפני שני דברים: א] כי הוגד לי כל אשר עשית את חמותך, שזה מורה על טיב מדתך וטיב לבך שלרוב הכלה שונאת את חמותה בפרט אחרי מות אישך ואת היית לה לעוזר וסומך, והדבר השני הוא הגירות שהיה לש״ש שלא בעבור איזה פניה מאיזה תועלת חיצוני שתשיג עי״כ, שהלא עזבת אביך ואמך ותלכי אל עם אשר לא ידעת, וא״כ היה הגרות לש״ש.

הגד הגד לי – למה שתי פעמים, הוגד לי בבית, הוגד לי בשדה.⁠¹ (מ״ר)

אחרי מות אישך – אף אחרי מות אישך, ואין צ״ל בחיי אישך.⁠² (שם)

ותעזבי וגו׳ – ותעזבי אביך ואמך – מעבודת כוכבים שלך, שנאמר (ירמיהו ב׳) אומרים לעץ אבי אתה ולאבן את ילדתני, וארץ מולדתך – זו שכונתך.⁠³ (שם)

תמול שלשם – מהו תמול שלשום, שאלו באת תמול שלשום לא היינו מקבלים אותך.⁠⁴ (ירושלמי יבמות פ״ח ה״ג]

1. היינו מהנהגתה הישרה בבית ובשדה. וע׳ בפי׳ הר״ן לנדרים ל״ז ב׳ דמשמע שבמסורה כתוב את כל אשר עשית, אבל במסורות שלנו לא נמצא במציאות מלה את, אכן כבר כתבו התוס׳ בשבת נ״ה ב׳ דבכמה מקומות חולקת המסורה שבימי הגמרא עם המסורה שלנו.

2. בהכרח צריך לפרש כן, דאל״ה אין זה שבח אלא גנאי, דמשמע דרק אחרי מות אישה עשתה חסד עם חמותה ולא בחייו, והרי זה קנטור לה.

3. יתכן דראה לדרוש כן משום דבעלמא בעניני עזיבות כאלה סידר הכתוב מקודם את העם וארץ מולדת ואח״כ אב ואם, כמו באברהם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, ובתהלים מ״ה שמעי בת וראי וגו׳ ושכחי עמך ובית אביך, משא״כ כאן סידר המאוחר מקודם, ולכן דריש באופן כזה שיהיה הסידור על הסדר, ומה שרבותא יותר תפס מקודם.

4. דרק אז נתחדשה ההלכה מואבי ולא מואבית, וכמבואר לעיל פרשה א׳ פסוק כ״ב, וא״כ כוונה את השעה. ואמנם לא נתבאר לאיזו תכלית הגיד לה זה עתה שאינו שייך לעיקר הענין דאיירי רק בעיקר רעיונה ומעשיה שעשתה, וי״ל דבא בזה לנחמה, משום דחיי הגרים בזה״ז רע מאד, כמבואר בדרשה הבאה, מפני מה גרים בזה״ז מעונים ויסורים באין עליהם מפני ששהו עצמן להכנס תחת כנפי השכינה, ר״ל ששהו עצמן להתגייר עד כה, וזה רמז לה בועז כי היא לא תדאג על זה, דלה אין שייך טעם זה, יען דאם באה מקודם להתגייר לא קבלוה, משום דאך זה עתה נתחדשה ההלכה לקבל הנקבות ממואב, ואם כן לא יהיו חייה קשים כחיי כל הגרים, ואדרבה תקבל שכר הגון, וזהו ענין המשך דבריו ישלם ה׳ פעלך וגו׳.
וגם י״ל דרצה בזה להודיע לה בכלל מחידוש ההלכה שהנקבות ממואב יתקבלו לקהל, כי לולא זאת היתה מתיאשת מכל הענין שנסתבב בהמשך הדברים.

וַיַּעַן בֹּעַז וַיֹּאמֶר לָהּ מה שמצאת חן בעיני הוא מפני שני דברים¹, הראשון הֻגֵּד הֻגַּד לִי כֹּל הטוב אֲשֶׁר עָשִׂית אֶת עם נעמי חֲמוֹתֵךְ ובפרט² אַחֲרֵי מוֹת אִישֵׁךְ – בעלך שהיית לה לעוזר וסומך³, והדבר השני שהוגד לי הוא וַתַּעַזְבִי – שעזבת את אָבִיךְ וְאִמֵּךְ ואת דתם⁴ וְאֶרֶץ מוֹלַדְתֵּךְ וַתֵּלְכִי לגור⁵ אֶל – אצל עַם אֲשֶׁר לֹא יָדַעַתְּ – הכרת לא תְּמוֹל – אתמול ולא שִׁלְשׁוֹם, ולפיכך אין לומר שבאת לכאן כדי שמישהו יקח אותך, שהרי אין אדם לוקח אשה שאינה מוכרת, ובהכרח שהתגיירת כי רצונך לחסות תחת כנפי השכינה⁶:

1. מלבי״ם.

2. מלבי״ם.

3. מלבי״ם.

4. לקח טוב.

5. אבן עזרא.

6. מלבי״ם.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון