Rut 2 – רות ב‏ – Mikraot Gedolot

וַאֲמַרַת אַשְׁכַּח רַחֲמִין בְּעֵינָךְ רִבּוֹנִי אֲרוּם נִיחַמְתַּנִי לְאַכְשָׁרוּתַנִי לְמִדְכֵּי לְמֵיעַל בִּקְהָלָא דַּיָי וַאֲרוּם מַלֵּילְתָּא תַּנְחוּמִין עַל לִבָּא דְּאַמְתָּךְ דְּאַבְטַחְתַּנִי לְמִחְסַן עָלְמָא דְּאָתֵי הֵי כְצַדִּיקָתָא וַאֲנָא לֵית לִי זְכוּ לְמִהְוֵי לִי חוּלָקָא לְעָלְמָא דְּאָתֵי אַפִילּוּ עִם חֲדָא מִן אַמְהָתָךְ.

[ה] וַתֹּאמֶר אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנִי וגו׳ וְאָנֹכִי לֹא אֶהְיֶה כְּאַחַת שִׁפְחֹתֶךָ – אָמַר לָהּ חַס וְשָׁלוֹם אֵין אַתְּ מִן הָאֲמָהוֹת, אֶלָּא מִן הָאִמָּהוֹת. וְדִכְוָותָהּ: וְנֹבַח הָלַךְ וַיִּלְכֹּד אֶת קְנָת וְאֶת בְּנֹתֶיהָ וגו׳ (במדבר ל״ב:מ״ב), מְלַמֵּד שֶׁלֹא עָמַד לָהּ אוֹתוֹ הַשֵּׁם. וְדִכְוָותָהּ: וַיֹּאמֶר אֵלַי לִבְנוֹת לָה בַיִת בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר (זכריה ה׳:י״א). מְלַמֵּד שֶׁאֵין לַשֶּׁקֶר תְּשׁוּעָה.

ותאמר אמצא חן בעיניך אדוני כי נחמתני – מה נחמה ניחמה אמר לה עתידה את לעלות לגדולה ועתידין בניך להיות מנהיגין של ישראל ועתידה את ללבוש כתר מלכות אע״פ שאת רואה עצמך שאת ענייה עתיד לצאת ממך בן שהוא מקדיש מאה [אלף] ככרי זהב ביום אחד שנאמר [והנה בעניי הכינותי לבית ה׳ זהב ככרים מאה אלף וגו׳ (דברי הימים א כ״ב:י״ד) וכי עני מקדיש כל הככרים] הללו של כסף ושל זהב אלא ביום שהרג דוד את גלית הפלשתי השליכו עליו בנות ישראל את כל הכסף והזהב והקדישו לבית המקדש וכיון שבא רעב שלש שנים בקשו ממנו ישראל ליתן ולא רצה ליתן להם כלום אמר לו הקב״ה לא קבלת עליך להחיות בו עניים חייך אין אתה בונה אותו אלא על ידי שלמה בנך דכתיב ויהי דבר ה׳ אל נתן לאמר וגו׳ (שמואל ב ז׳:ד׳) אשר יצא ממעיך הוא יבנה הבית לשמי (שמואל ב ז׳:י״ג).

כי נחמתני וכי דברת על לב שפחתך – א״ל לא תימר כדין חס ושלום מן האמהות את נמנית אי את נמנית אלא מן האימהות (ברמז ש״ז).

רמז תרג

אמצא חן בעיניך אדוני כי נחמתני – מה נחמה נחמה א״ל עתידה את לעלות לגדולה ועתידין בניך להיות מנהיגין של ישראל, ועתידה את ללבוש כתר מלכות, ואע״פ שאת רואה עצמך שאת עניה עתיד לצאת ממך מי שמקדיש מאה ככרי זהב, שנאמר (ואני) [והנה] בעניי הכינותי וגו׳, וכי עני מקדיש כל הככרים הללו של זהב וכסף, אלא ביום שהרג דוד את גלית השליכו עליו בנות ישראל כל הכסף והזהב הזה והקדישו לבית המקדש, וכשבא רעב שלש שנים בקשו ממנו ישראל ליתן ולא רצה ליתן להם כלום, אמר לו הקב״ה לא קבלת עליך להחיות בו נפשות חייך שאין המקדש נבנה על ידך אלא על ידי שלמה, דכתיב ויהי דבר ה׳ אל נתן לאמר לך ואמרת וגו׳ אשר יצא ממעיך הוא יבנה הבית לשמי. תניא אמר רבי חנינא בן גמליאל מפני מה גרים בזמן הזה מעונים ויסורים באים עליהם מפני שלא קיימו עליהם שבע מצות שקבלו עליהם בני נח, רבי יוסי אומר גר שנתגייר כקטן שנולד דמי אלא לפי שאין מדקדקין במצות, אבא חנן משום רבי אליעזר אמר לפי שאין עושין מאהבה אלא מיראה, אחרים אומרים מפני ששהו עצמו ליכנס תחת כנפי השכינה, אמר רבי אבהו מאי קראה, דכתיב ישלים ה׳ פעלך וגו׳ אשר באת לחסות תחת כנפיו.

פקאלת אגד חט׳אא בין ידיך יא סיידי אד עאזיתני ולקד סלית קלב אמתך ול⁠[י]⁠סת אצלח אן אכון כאחד גואריך.

אמרה אמצא חן לפניך, אדוני, שניחמתני והרגעת¹ לב אמתך, ואינני ראויה להיות כאחת שפחותיך.

1. וכן הוא בתרגום הארמי, דיברת דברי נחמה. וכ״כ ר״ת הירושלמי: וכי דברת על לב שפחתך, כאשר מצטרף למילה ׳דיבור׳ [הביטוי] ׳על לב׳, פירושו לגרום נעימות, ניחום ורוך, ׳דברו על לב ירושלם׳ (ישעיה מ, ב), ׳וידבר על לב הנערה׳ (בראשית לד, ג). ק: ודארית גאריתך – וישבת את דעת אמתך, כתרגום רבינו בבראשית ובישעיה (שם). ב קרא ותרגום: ואד׳ תכלמת עלי קלב אמתך.

קאלת, אגד חצ׳אא ענדך יא סיידי אד׳ עאזיתני, ודארית גאריתך, ואנא אקל מן אן אכון כאצג׳ר גוארך.

וכי דברת – ישבת את דעתי.

ואנכי לא אהיה – נקלותי מלהיות כפחותה שבשפחותיך.

לא אהיה כאחת שפחותיך – איני חשובה כאחת מהשפחות שלך.

I cannot even be considered as one of your handmaidens – I am not as worthy as one of your handmaidens.

ותאמר אמצא חן בעיניך אדני כי נחמתני וכי דברת על לב שפחתך וגו׳ – שאמרת לי ישלם יי׳ פעלך.

ואנכי לא אהיה – איני רוצה להיות אלא כשפחתך הקטנה.

ואנכי לא אהיה – איניני^א ראויה להיות כאחת שפחותיך.

א. כן בכ״י פרמא 2062, מונטיפיורי 40. בכ״י אוקספורד פוק׳ 108: איני. בכ״י לונדון 24896: איננה.

THOUGH I BE NOT AS ONE OF THY HANDMAIDENS.' I am not worthy of being one of your handmaidens.⁠¹

1. Literally, I am not worthy of being as one of your handmaidens.

לא אהיה כאחת שפחותיך – איני חשובה אפילו כאחת משפחותיך.

אמצא חן בעינך אדני – הוא דרך בקשה, כלומר יהי רצון שאמצה חן בעיניך כי אני רואה שאתה נחמתני, או יאמר אני רואה שאני מוצאת [חן]⁠^א בעיניך אדני בעבור שנחמתני, כלומר שדברת אלי דברי נחמה והתנחמתי, ובעבור שדיברת על לב שפחתך – כלומר דברים המתקבלים על הלב ושנכנסו בלבי.

ואנכי לא אהיה כאחת שפחותיך – ר״ל ואני אינני ראויה לזה, כי אינני במדרגת אחת משפחותיך, או יאמר כאלו היה מתאוה להיות שפחתו בן ~~אחר~~ [שאר]⁠^ב שפחותיו, כלומר ואנכי האנונה לא זכיתי להיות לך לשפחה כאחת משפחתייך. ופירוש אמצא חן בעיניך כאדם האומר שאני יודע שאין בי חן על דרך האמת, או אמנם יהי רצון שיהיה לי חן בעיניך, שעיניך יראו בי החן, אע״פ שאינינו בי, והעניין שייראה בעיניך שאני בעלת חן.

א. מופיע בצד הטקסט.

ב. מופיע בצד הטקסט.

ואנכי לא אהיה – כמשמעו, כלומר ואני היום נקלה בלתי דומה לערך שפחתיך.

ואנכי לא אהיה כאחת שפחותיך – רוצה לומר: שאין אני במדרגה שאהיה ראויה להיות כאחת משפחותיך.

כִּי נִחַמְתָּנִי. מעט בתתך לי רשות ללקוט די מחסורי: וְכִי דִבַּרְתָּ עַל לֵב שִׁפְחָתֶךָ. באמרך (פסוק יב) ׳ישלם ה׳ פעלך׳¹:

1. לעומת שני העניינים שדיבר לה בועז, הזכירה ׳כי נחמתני׳ – על הנחמה הקטנה, שנתן לה רשות ללקט בשדהו, ׳וכי דברת׳ דברי תנחומים ׳על לב שפחתך׳, שהבטיח לה לרשת עולם הבא כמו הצדיקים (ע״פ תרגום), וזה גדול לאין שיעור מן החלק הראשון שאינו אלא נחמה פורתא.

כאחת שפחתך. ברוב הספרים חסר יו״ד.

ותאמר אמצא חן בעיניך אדני כי נחמתני וכי דברת על לב שפחותיך ואנכי לא אהיה כאחת שפחותיך – רצה לומר מדברי נחומין שלך אני מכרת שלא אהיה כאחת שפחותיך אלא אהיה לך לאשה ואהיה גברת.

{לא אהיה – איני ראויה להיות. (הואיל משה בשם שד״ל)}

ותאמר אמצא חן – אחר שהודיע לה מדוע מצאה חן בעיניו אמרה כן יהי רצון שאמצא חן להבא, כי נחמתני, ר״ל בדבור הראשון שהודיע לה שהוא מקרב אותה ושתמצא פרנסתה ע״י לקט שדותיו נחם אותי במה שלא מצאה נוחם ממות בעלה שנשארה בלי תומך בידה כי מצאה משען לחם אצלו. ובדבור השני דברת על לב שפחתך רואה אני שנחשבת בעיניך כאחת שפחותיך שקבלו ג״כ דת ישראל כדין השפחות שבבית ישראל ודברת על לבן להודיע להן כי שכרן בעד גרותן מובטח מה׳ כן דברת אלי, וזה אצלי לכבוד גדול כי אנכי בעיני לא אהיה כאחת שפחתך ואני בעיני פחותה וירודה מהן ואתה העליתני למעלה הזאת להיות כאחת שפחתיך.

לא אהיה – איני ראויה להיות (שד״ל), ושפחה גרועה מאמה, והראיה: הנה אמתך לשפחה לרחץ רגלי עבדי אדני (שמואל א כ״ה:מ״א).

ויש לפרשו גם כן על דרך שאלה: ואני לא אהיה מהיום והלאה כאחת משפחותיך?

כאחת שפחתיך – אמר לה, חס ושלום, אין את מן האמהות אלא מן האימהות.⁠¹ (שם)

1. ובילקוט הלשון אמר לה, לא תאמר כדין, חס ושלום, אי את נמנית מן האמהות וכו׳, ולא נתבאר הרמז מאין דרשו כל עיקר דרשה זו, והמפרשים פירשו בדוחק גדול, [וע׳ בנמוקי רמב״ן ס״פ מטות שכתב דהדיוק הוא מדכתיב בפסוק שאחר זה ויאמר לה בעז והה״א בלי מפיק וקרינן כמו לא באל״ף, והכונה כי בעז ענה על דבריה לא, לא יהיה הדבר הזה וכמו שהביא המדרש כאן עוד שני מקומות דכתיב בהון לה בלי מפיק והכונה כמו לא], ויש להוסיף עוד דשייכא דרשה זו עם הדרשה הבאה גשי הלום דרמז לה שעתידה מלכות בית דוד לצאת ממנה, ולא נתבאר למה דוקא כאן רמז לה זה, אלא שזה היתה תשובה למה שאמרה ואנכי לא אהיה כאחת שפחותיך, אמר לה ״לא״ חס ושלום שתהיי מן האמהות שהרי עתידה מלכות לצאת ממך ולא יתכן שתצא משפתה זו אלא מן האימהות וכמש״כ בהו ומלכים מחלציך יצאו.

וַתֹּאמֶר רות אל בועז: יהי רצון שגם להבא¹ אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנִי כִּי נִחַמְתָּנִי שקרבת אותי למצוא פרנסתי ע״י לקיטה בשדותיך², וְכִי דִבַּרְתָּ עַל לֵב שִׁפְחָתֶךָ בדברי ניחומים והבטחה כי אקבל שכרי על זה שהתגיירתי, כמו שמגיע לשפחות שלך שהתגיירו³, וְאָנֹכִי לֹא אֶהְיֶה – אינני במדרגתה⁴ ואיני חשובה⁵ כְּאַחַת שבקטנות⁶ מבין שִׁפְחֹתֶיךָ:

1. מלבי״ם.

2. מלבי״ם.

3. מלבי״ם.

4. רלב״ג.

5. רש״י.

6. ר״י קרא.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון