הלכה והגיעה1 ולקטה בשדה2 מאחרי3 הקוצרים4 וקרה מקרה שניהם5, חלק6 השדה אשר לבועז אשר ממשפחת אלימלך.
1. רבינו מתרגם כפל הלשון ׳ותלך ותבא׳, ותלך על הליכתה מחמותה, ותבא על הגעתה אל השדה. וכן פירשו ר״י קרא ור״י עראמה ׳ותבוא׳ על השדה, וכתב המלבי״ם לדרך זו [בישוב הקושיא למה הוצרך לומר ׳ותבוא׳] שמיד ביציאתה הגיעה לשדה זו, כי שדה בועז היה קרוב לביתה. וכעין זה כתב ר״י אבן יחיא ששלח ה׳ מלאכו והזמין לה השדה מיד. בקב: פמצ׳ת מצ׳יא – הלכה הלוך, ככפל מקור ופועל. ואין לו מקור בכתוב.
2. רבינו מתרגם בכל מקום שדה – חקל. ב
ב לפעמים חקל ולפעמים אלצחרא [שהוא שם השדות שמחוץ לעיר], ולפעמים צ׳יאע, וב
ק תמיד צ׳יאע. במקומות אחרים מתרגם רבינו כמעט בכל מקום צ׳יאע, ומצאנו חקל בתרגומו לאיוב
(כד, ו) ובספר הירושות (עמ׳ 40). ונראה שכיון שמדובר כאן ובאיוב בשדות העומדות לקצירה, קראן ׳חקל׳ שהוא שמו של שדה פורה וטוב.
3. בקב מתרגם בכל מקום במגילה ׳אחר׳ תבע – לשון הליכה בעקבות איש, גם במרחק. ורבינו מתרגם ׳ורא׳ שעניינו הליכה מאחריו סמוך לו ויש במשמעותו גם לאפוקי מלפניו, ועניינו כאן בכך שלא הלכה לפני הקוצרים לקחת ממה שעוד לא הגיעו אליו אלא הלכה אחריהם לקחת ממה שהשאירו.
4. לרבינו ׳הקוצרים׳ הוא פועל. בקב תרגם ׳הקוצרים׳ כתואר: אהל אלחצאד - אנשי הקצירה, ולא כפועל.
5. שינה רבינו מלשון הכתוב המדבר במקרה שלה, ופירשו על מקרה שניהם, בועז ורות, שהזדמנו לאותה שדה. וראה ר״י קרא וראב״ע שעמדו בלשון ׳מקרה׳ שמשמעו המקרה שלה ופירשוהו.
6. נצבה׳ – מנה, חלק, גורל. וכ״כ ראב״ע ור״ת הירושלמי
(להלן ד ג), שתיבת ׳חלקת׳ נגזרת מ׳חלק׳, והכוונה בה לחלק שחילקוהו מתוך השדה הגדולה. ב
קב חדיקה׳, כתרגום רבינו ב׳חלקת השדה׳
(בראשית לג, יט), שהוא שם הגן ונגזר מ׳אחדק׳ שפירושו הקיף וכיתר. אמנם בכ״י פטרבורג, המהימן ביותר במסירת התפסיר לתורה, הנוסח שם הוא ׳חדיקה מן אלציעה׳ ולא כנוסח
קב חדיקה׳ אלציעה. ונראה שאכן כוונת רבינו שם שיעקב אבינו קנה גינה מתוך השדה, אך בכל מקום צריך לתרגם ׳נצבה׳ ׳ וכדברי ראב״ע ור״ת הירושלמי, וכנוסח דנן, וחכ״א העתיק מדברי רבינו בבראשית לכאן אחרי שהשתבשו גם הם מ׳חדיקה מן אלציעה׳ ל׳חדיקה׳ אלציעה׳ כשם דבר.