Rut 2 – רות ב‏ – Mikraot Gedolot

וּנְפַלַת עַל אַפָּהָא וּסְגֵידַת עַל אַרְעָא וַאֲמַרַת לֵיהּ מָה דֵין אַשְׁכַּחִית רַחֲמִין בְּעֵינָךְ לְאִשְׁתְּמוֹדָעוּתַנִי וַאֲנָא מֵעַמָּא נוּכְרָאָה מִבְּנָתְהוֹן דְּמוֹאָב וּמֵעַמָּא דְּלָא אִדַּכִּי לְמֵיעַל בִּקְהָלָא דַּיָי.

[ב] וַתִּפֹּל עַל פָּנֶיהָ וַתִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה וגו׳ – מְלַמֵּד שֶׁנִּתְנַבְּאָה שֶׁהוּא עָתִיד לְהַכִּירָהּ כְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ.

פוקעת עלי וג׳ההא סאגדה שכרא ללה פקאלת מא דא וגדת חט׳אא ענדך אד׳ תחתשמני מע כוני ג׳ריבה דכ׳ילה פי אלמד׳הב.

נפלה על פניה בהשתחוויית תודה לה׳¹, ואמרה, מה זאת² מצאתי חן בעיניך שעשית אותי כבת-בית³ עם היותי גיורת נכנסת לדת⁴.

1. הוספה זו שהייתה ההשתחוויה לה׳ ליתא בקיב, אך פירשה יב״ע בפירושו. ולכאורה הוא למותר לפי מה שביאר רס״ג בפירושו הארוך לאסתר (ג), שנמצא בכתובים פעמים רבות השתחוויה של אדם פחות לאדם נכבד, ושל אדם נכבד לפחות, ושל נכבד לנכבד, ורק בדרך עבודה אסור להשתחוות לאדם, אבל בדרך כבוד או תודה אין איסור. אמנם נראה שהוקשה לרס״ג ענין זה, ולכן בכמה מקומות הוצרך לפרש שההשתחוויה אכן אינה אלא לתודה והוסיף ׳שכרא׳ – לתודה (בראשית כג, ז; יב; מז, לא), ואפשר שבתחילה בעת שחיבר פירושו לרות ראה שטוב יותר לפרש שהייתה ההשתחוויה לה׳, כיון שצריך להקדים ההודיה לשמו, וכמו שכתב בספר חסידים (מהדו׳ מרגליות, סי׳ תתמד), וכמו שעשה עבד אברהם (בראשית כד, נב), ולכן בבת שבע שהשתחוותה לדוד המלך הוצרך הכתוב לפרש ׳ותשתחו למלך׳ (מלכים א׳ א, לא).

2. וכן הוא בתרגום הארמי: מה דא. אך בקיב: מא באלי, וכדרך רס״ג לתרגם ׳מדוע׳ בכל מקום, והיינו ׳מה דעה יש לך׳ שמחמתה אתה עושה כן.

3. רבינו פירש שאין הכוונה להיכרות גרידא אלא שעשאה כבת בית [שורש חשם בל״ע עניינו בני בית, בני לוויה], וביותר מוכרח לפרש כן אם כל דבריה אלו אמורים עכ״פ גם בהודיה לה׳, שאין שייך לומר עליו שהכירה. אך בקיב קרא ותרגום: לתת׳בתני – להכירני.

4. תרגם ׳נכריה׳ ג׳ריבה, והוסיף נכנסת לדת, ליישב שהרי אינה נכריה שכן התגיירה, ועל כן אמר שמכל מקום גיורת היא. אולם בקישב התרגום ׳אגנביה׳, כתרגום רבינו ל׳נכרי׳ ברוב המקומות. לפי הלשון הערבית הן ג׳ריב והן אגנבי משמשים בהוראת זר ונכרי, אך רבינו ברוב המקומות מתרגם ׳גר׳ שאינו תושב המקום והיפך האזרח – ג׳ריב, ו׳נכרי׳ – אגנבי [ויש מקומות שמתרגם גם ׳נכר׳ גריב, כמו במילת אברהם את עבדיו שנאמר שם ׳בן נכר׳ והכוונה ג״כ למתגיירים ולכן תרגם ׳נכר׳ – גריב]. וכדברי רבינו כאן כתב רבי תנחום הירושלמי: ואנכי נכריה ג׳ריבה. ואין שם מי שמכירני, ולכן היותך מטיב עמדי בלי להכירני, הרי זה ריבוי חסד ועודף זכות. ונראה מכך שהיה לפניו תפסיר זה.

פוקעת סאגדה עלי אלארץ׳, וקאלת לה, מא באלי וגדת הד׳י אלחצ׳א ענדך יא סיידי, לתת׳בתני ואנא אגנבייה.

ותפל על פניה [ותשתחו ארצה] ותאמר [אליו] מדוע מצאתי חן בעיניך – נבאה על עצמה שסוף שהוא מכירה בדרך ארץ.

מדוע מצאתי חן בעיניך להכירני ואנכי נכריה – ומה ראית להכירני.

להכירני – אם תכיר נשי קרוביך העניים, זהו ראוי, לפי שגם הנשים מבני עמך, אבל אני נכריה.

{ותשתחו ארצה – ליתן לו חן וחסד.} (כ״י המבורג 32 בלי חתימה של ״ר׳ שמ׳⁠ ⁠⁠״)⁠^א

א. החתימה חסרה כאן, אך הביאור חסר בכ״י ברלין, פראג של ר״י קרא, ואם כן סביר להניח שהוא מרשב״ם.

ותפל על פניה – ר״ל שהפילה עצמה על פניה ברצונה והשתחוית לארץ.

מדוע – יש אומרים כי היא מלה מורכבת מן מה ומן דוע, והוא שם הדיעה, כלומר מה דעת הוא זה שמצאתי חן בעיניך שעלה כדעתך להכירנו ששאלת על אודותי, או יאמר מדוע מצאום חן בעיניך כאלו הכרתני לשעבר.

ואנכי אשה נכריה – כלומר מעם נכרי, ואמרה כן בעבור היותה מואביה.

להכירני – שרש וענין אחד עם נכריה, וזה ידוע ליודעי ההגיון.

להכירני ואנכי נכריה – רוצה לומר: בעשות לי חסד ואנכי מעם נכרי ואע״פ שנתגיירה.

ותפול, ותאמר, ואנכי נכריה. כי היא לא ידעה עדיין קורבת זה האיש עם חמיה ועם בעלה ואין דרך הנכריה למצוא חן בזה השיעור.

לְהַכִּירֵנִי. כאילו הייתי קרובה של נעמי¹: וְאָנֹכִי נָכְרִיָּה. מבנות הערלים²:

1. ׳מכיר׳ יכול להתפרש קרוב, כמו בתהלים (קמב ה) ׳ואין לי מכיר׳, ותרגומו ׳אשתמודע׳, שהוא תרגומו של ׳מודע׳ הכתוב על בועז לעיל (פסוק א), ונקרא קרובו של אדם ממשפחתו ׳מודע׳ לפי שיודעו ומכירו (רד״ק בספר השרשים). ולפי זה ׳להכירני׳ היינו להתנהג אתי כקרוב משפחה, ושאלה רות למה יתנהג בועז אתה כאילו היתה קרובה של נעמי, וממילא גם קרוב שלו. וכן ביאר המלבי״ם, שמה שאתה מקרב אותי כל כך יכול להיות או בגלל שמצאתי חן שראית בי דבר טוב, או מצד שאתה מכיר את משפחתי ותעשה זאת למענם, ועל הצד הראשון שאלה ׳מדוע מצאתי חן׳, כלומר מה הטוב אשר ראית בי, ועל השני אמרה הלא ׳אנכי נכריה׳. אך רבינו מפרש גם ׳להכירני׳ כבן משפחה, ׳ואנכי נכריה׳ הוא סיבת תמיהתה.

2. ע״פ לשה״כ בשמואל ב׳ (א כ). כלומר שהגיעה מעם נכרי, ואע״פ שכבר נתגיירה (רלב״ג), אינה באמת קרובה של נעמי, כיון שלא התגיירה לפני נישואיה למחלון, ולכן אף אינה קרובה של בועז.

ותפול על פניה ותשתחו ארצה, ותאמר אליו מדוע מצאתי חן בעיניך להכירני ואנכי נכריה – כי מדרך האדם שאם רואה איש שמכירו קצת אזי מבקש ממנו שישב עמו ומרבה בדיבורים עד שיכירהו יפה מי הוא זה, וכל זה הוא אם מכירו ואיני מכירו אבל אם אינו מכירו כלל אפילו אם יביט עליו כמה פעמים גם כן לא יכירנו, וכן אמרה מדוע מצאתי חן בעיניך במה שאתה מבקש אותי לישב פה הוא כדי להכירני אבל על חנם היא כי אנכי נכריה ולא ראתני מעולם. ויאמר הגד הגד לי כו׳ ושמעתי צדקתך, ולזה אני מבקש שתשב פה.

עוד יש לפרש ותפול על פניה כי כשנעשה לאדם שלא כרצונו אז נופל פניו מחמת זה לכן כאן ראתה שדבר עמה דברים טובים כמו שרוצה לקחתה לאשה ואחר כך אמר וכה תדבקין כו׳ ולא לקחה לאשה וצוה שרעותיה יהיו הנערות שהם כמו שפחות שעושין מלאכתו ולזה ותפול על פניו מחמת זה אבל אף על פי כן ותשתחו לו ארצה על שדבר לה הדברים טובים ותאמר לו מדוע מצאתי חן בעיניך להכרני לך לאשה ואנכי נכריה ר״ל גם ניכר מדבריך האחרונים שאני נכריה ואם כן לא אדע כונתך.

ותפול וגו׳ מדוע מצאתי חן, ר״ל שמה שאתה מקרב אותי כ״כ יהיה או מצד שאני בעצמי מצאתי חן שראית בי דבר טוב או צד שאתה מכיר את משפחתי תעשה זאת למענם, על הא׳ אמרה מדוע מצאתי חן מה הטוב אשר ראית בי, ועל השני אמרה הלא אנכי נכריה.

להכירני – מלמד שנתנבאה שהוא עתיד להכירה כדרך כל הארץ.⁠¹ (מ״ר)

1. בדרך אישות בחופה וקדושין. דעל כזה יונח גם לשון הכרה שהוא קרוב ללשון ידיעה, וידע אדם, ואיש לא ידעה, וכדומה. וכן הוא בלשון רבנן, אע״פ שכנסה לא הכירה עד לאחר ל׳ יום (ירושלמי יבמות פ״ד ה״ט) והיא באמרה בלשון זה המורה גם כן על הכרה לטוב היתה כמתנבאה על ההוראה השניה אשר לפעל זה. וטעם הדרשה בכלל הוא מיתור לשון להכירני, דדי היה לומר מדוע מצאתי חן בעיניך ואנכי נכריה.

וַתִּפֹּל רות עַל פָּנֶיהָ וַתִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה וַתֹּאמֶר אֵלָיו מַדּוּעַ מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ ומה ראית¹ לְהַכִּירֵנִי ולעשות לי חסד², שאם תכיר נשי קרוביך העניים, זה מובן, לפי שגם הנשים מבני עמך³, וְאולם אָנֹכִי נָכְרִיָּה שהתגיירתי מעם נכרי⁴:

1. ר״י קרא.

2. רלב״ג. ומדרש לקח טוב מובא כי התנבאה שבסוף יקח אותה לאישה.

3. ר״י קרא.

4. רלב״ג.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון