×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(ז) וַתֹּ֗אמֶר אֲלַקֳּטָה⁠־נָּא֙א וְאָסַפְתִּ֣י בָעֳמָרִ֔יםב אַחֲרֵ֖י הַקּוֹצְרִ֑ים וַתָּב֣וֹא וַֽתַּעֲמ֗וֹד מֵאָ֤ז הַבֹּ֙קֶר֙ וְעַד⁠־עַ֔תָּה זֶ֛ה שִׁבְתָּ֥הּ הַבַּ֖יִת מְעָֽט׃
She said, 'Please, let me glean and gather among the sheaves1 behind the reapers', and she has stood2 from the morning until now; sitting in the house only a little.⁠"3
1. gathered among the sheaves | וְאָסַפְתִּי בָעֳמָרִים – See R"Y Kara. Alternatively: "gathered into sheaves" (Malbim, understanding that Rut bundled the ears into sheaves), or: "gathered the sheaves", with the verse speaking of the mitzvah of "שכחה", gathering an entire sheaf that has been forgotten in the field (Rashi).
2. stood | וַתַּעֲמוֹד – The word might be meant literally, that Rut stood on her feet all morning, working steadily. Alternatively, Rut might have stood, waiting to get permission to glean from the field's owner.
3. sitting in the house only a little | זֶה שִׁבְתָּהּ הַבַּיִת מְעָט – See Ibn Ezra and Rid, who understand the statement to be highlighting Rut's diligence, that she hardly took a break to rest in the "בַּיִת", some sort of shelter in the field. Cf. Lekach Tov, Pseudo-Rashi and Shadal that "הַבַּיִת" refers to Naomi's house, and that the servant is saying that Boaz does not recognize Rut for she has only been sitting in Naomi's house a short while. R"Y Kara (quoting R. Menachem b. Chalbo), instead suggests that the verse be read as if written, "זה מעט לשבתה הבית", "it is only a little for the one sitting in the house". He presents the servant as saying that Boaz should not mind Rut's gleaning, for though she gathered all day, it is just a little that she will be bringing to Naomi.
א. אֲלַקֳּטָה⁠־נָּא֙
• ל?=אֲלַקֳטָה⁠־נָּא֙? (חסר דגש בקו״ף?)
• מעיון בכתב⁠־היד ייתכן שקיים דגש בקו״ף.
ב. בָעֳמָרִ֔ים =א (אין געיה)
• ל=בָֽעֳמָרִ֔ים (געיה)
תרגום כתוביםרות רבהמדרש זוטארס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג תפסיר ערבית נוסח תימןהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזראפסאודו-רש״ירי״דעמנואל הרומיר״י אבן כספירלב״געקדת יצחקר״ע ספורנומנחת שיאדרת אליהו לגר״אשד״למלבי״םהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַרַת אֶצְבּוֹר כְּעַן וְאֶכְנוֹשׁ שׁוּבְלִין בַּאֲלוּמַּיָּא מָה דְּמִשְׁתְּאַר בָּתַר חָצוֹדַיָּא וַאֲתָת וְקַמַת וְאִתְעַכְּבִית כְּעַן מִקֳּדָם צַפְרָא וְעַד כְּעַן פּוֹן זְעֵיר דֵּין דְּיָתְבָא בְּבֵיתָא צִבְחַר.
[ז] וַתֹּאמֶר אֲלַקְּטָה נָּא וְאָסַפְתִּי בָעֳמָרִים וגו׳ מְעָט – מְעַט תָּפְסָה לָהּ קַל וָחֹמֶר [לוקו] מֵאוֹתָהּ שֶׁבַּבַּיִת שֶׁהִיא מְצַפָּה לָהּ.
ואספתי בעמרים – התחיל הנער מספר בשבחה ובצניעות שבה, הרי יש לה כמה ימים שהיא עמנו שלא נראית אפילו אחד מאצבעות ידיה ורגליה כאשר כתוב למעלה (מדרש זוטא רות ב׳:ג׳) ואין אנו יודעין אם אלמת היא אם דברנית באותה שעה בדקה בועז אחריה.
(ח-י)
ויאמר בועז אל רות הלא שמעת בתי וגו׳ עיניך בשדה אשר יקצרון וגו׳ ותפול על פניה וגו׳ – אמר רבי חייא בר אבא כל ראשי פסוקים [של רות] ווין חוץ משמונה פסוקים מפני שדבקה (לברית) [לבני ברית] שניתנה לשמונה, ומפני זה כל ראשי פסוקים ווין כלומר (אוי) [ווי] לדור שגבוריו (ידודון) [ירודין].
פאסתאדנת קאילא אלקט אלאן ואגמע מן אלאגמאר ורא אלחצאדין פאדנת להא פדכ׳לת ווקפת מן חין אלצאבח ואלי אלאן והד׳ה מא בה עודתהא ללבית קלילא.
וביקשה רשות לאמור1, אלקט עתה ואאסוף מהעומרים2 מאחרי הקוצרים, והרשיתי לה3, ונכנסה ועמדה מאז הבוקר ועד עתה וזה מה שעמו תשוב לבית4, מעט.
1. רבינו מבאר בזה למי אמרה כן ומה חידוש הכתוב בכך. וכעין זה פירש ר״י קרא, שכן אמרה רות בתחילה לנער, שבדעתה ללקוט שבלים ועומרים שנשכחו. בקיב ליתא, ורש״י פירש שאמרה כן בליבה.
2. כן תרגם רבינו כאן ולהלן (פסוק טו) ׳עומרים׳ – אגמאר, וכן הוא גם ביב, וכן תרגם רבינו ׳עומר׳ (ויקרא כג, י): גמר, וכעין זה באיוב (כד, י). והוא על פי דרכו לתרגם בתיבות הקרובות ללשון עברי באותיותיהן. בק כאן ולהלן: אחצ׳אן. בכ״י הלוי: כפאת, והעיר י׳ רצהבי שהוא כתפסיר רבינו לדברים (כד, יט).
3. כנ״ל הערה 93, וגם הוספה זו ליתא בקיב.
4. לדעת רבינו כוונת הכתוב שאספה מעט שעורים ורק עמהם תשוב לבית, וכן פירש ר״י קרא הכתוב לעניין מיעוט השיבלים שאספה, שאף שעמדה מאז הבוקר ועד עתה לא לקטה אלא זה - דבר מועט, וזה שבתה הבית - את השבלים המועטים הללו תביא לחמותה שבבית, ולכן גם אם הייתה נכריה אין לך להקפיד עליה. אך בק: מא רגעת אלבית חתי קלילא - לא שבה הבית אפילו מעט, וכ״כ ר״י קרא בשם דודו רבי מנחם ב״ר חלבו. בב נוסח שלישי: קעודהא ללקרורה׳ אלי אלבית קליל – ישיבתה לנוח אל הבית מעט. וכן פירשו ר״ת הירושלמי והרי״ד, שהיא יושבת מעט בבית ומיד מזדרזת לאגור לחמותה, וכתב ר״ת הירושלמי שלפי זה אמר ׳הבית׳ כמו ׳בבית׳, ולדרך זו ׳שבתה׳ הוא לשון ישיבה ולא לשון שיבה.
וקאלת, אלקט אלאן ואגמע אלאחצ׳אן ורא אלחצאד, פגאת ווקפת מנד׳ כאן אלצבאח אלי אלאן, מא רגעת אלבית חתי קלילא.
זה שבתה – והנה זה לא שכה הבית אפילו מעט.
ותאמר – בלבה.
אלקטה נא – לקט השבלים.
ואספתי בעמרים – שכחה של עמרים.
And she did say – To herself.
Please allow me to glean – The gleaning of the ears.
And gather among the sheaves – The forgotten sheaves.⁠1
1. Devarim 24:19.
ותאמר אלקטה נא ואספתי בעמרים – זה שבתה הבית מעט כלומר ליקטה ואותה ששבתה הבית מעט כלומר חמותה ממתנת בבית ומה תאכל מזה כי מעט הוא, ד״א כלומר מעט זמן יש לה לנעמי ששבתה לביתה כי בשדה מואב היתה וחזרה עם זאת הנערה.
ותאמר אלקטה נא ואספתי בעמרים אחרי הקוצרים – כל זה דבריא הנער הנצב על הקוצרים שמספר לבועז: כשנכנסה זו בשדה זה ללקט אמרה לי: אלקטה נא ואספתי בעמרים אחרי הקוצרים.
ותבא ותעמד מאז הבוקר ועד עתה זה שבתה הבית מעט – כאילו משיבו: אין לך להקפיד על דבר זה, אפילו היא נכרייה, שהרי עמדה מאז הבוקר ועד עתה,⁠ב ולא לקטה אלא זה דברג מעט לצורך חמותה שיושבת בבית ומצפה לה.
זה שבתה הבית מעט – פתר ר׳ מנחם בר חלבו זה מעט לשבתה הבית.
א. כן בכ״י המבורג. בכ״י ברלין: ״דבר״.
ב. כן בכ״י המבורג, ובניסוח מקוצר יותר בכ״י פראג. בכ״י ברלין הושמט ״כאילו משיבו... ועד עתה״.
ג. כן בכ״י פראג. בכ״י המבורג רק: זה. בכ״י ברלין חסר: ״זה דבר״.
ואפילו אם לא היתה קרובתך, מה עשיתי, הלא אמרה לי איני מבקשת כלום שיתנו לי, אלא: אלקטה בעמרים – אלקטה נא במקום שהקוצרים מעמרים.
אחרי הקוצרים – ולא אכנס בין הקוצרים, שלא יחשדוני בגניבת שבלים בעמרים.
ולא עוד אלא אפילו לקטה לקט הרבה, מה לך, התורה זכתה לה לקט, כל שכן שאין לך לכעוס עלי כי באתה ועמדה מאז הבוקר ועד עתה {זה} שבתה הבית מעט – וזה מיעוט לקט שבידה, לא לצרכה לקטה, אלא {לצורך חמותה}⁠א בביתך, והיא קרובתך, ואינו אלא מעט, ואין לך להשים לב לדבר. ופתרונו: זה מעט שבתה הבית.
א. ההשלמה מפירוש א׳ של ר״י קרא.
ותבוא ותעמוד – שהתעסקה תמיד בצרכה, לא בדבר אחר, שלא יחשדנה בעבור יופיה.
זה שבתה הבית מעט – זמן מועטא יש לה שישבה.
וטעם בית – כמו סוכה.
א. כן בכ״י אוקספורד פוק׳ 108. בכ״י לונדון 24896, פרמא 2062 חסרה מלת: מועט.
SO SHE CAME, AND HATH CONTINUED [EVEN FROM THE MORNING UNTIL NOW]. She was consistently occupied in her task and not in anything else so that she not be suspected because of her beauty.⁠1
SAVE THAT SHE TARRIED A LITTLE IN THE HOUSE. A little means a little time.
SHIVTAH. Shivtah (tarried) means she sat.
The meaning of ha-bayit (the house) is the booth.⁠2
1. If Ruth had left her place of gleaning people might have suspected that she was going to meet a lover.
2. The house where Ruth lived was far from the field where she gleaned. Thus by house, Scripture means the hut set up in the field for the workers to rest in.
ותאמר אלקטה נא – כך אמרו לו הקוצרים.
זה שבתה הבית מעט – אתמול שבה, לא שָׁבְתָה בבית כי אם מעט, לילה אחד, לכן לא ראיתיה עד עתה.
זה שבתה הבית מעט – אשר מעט היא יושבת בבית, אלא מזדרזת ללקט ולהוליך לחמותה.
ותאמר – ר״ל נערה מואביה היא ששבה עם נעמי משדי מואב, ואמרה בלבה לפי הנראה ״אלקטה נא ואספתי בעמרים אחרי הקוצרים״, שהרי באה ועמדה הנה מאז שהיה הבוקר ועד אתה. או יהיה פירוש ותאמר, שהגיד הנער לבועז כי לא בא שם ללקט בלא רשות, רק אמרה אלי כמבקשת רשות ממני ״אלקטה נא ואספתי בעמרים אחרי הקוצרים״, ואני הרשיתיה, ואחרי שהרשיתיה באה ועמד⁠[ה] מאז הבוקר ועד עתה. ואמרו ואספתי בעגורים, אין העניין שהיתה מבקשת ללקט העמרים ממש, רק במקום העמרים וסמוך אליהם, שהמקום שעומדין שם העמרים הם קצורים. ואפשר שהנאר הנצב על הקוצרים הגיד לבועד כי היתה מתלקטת יותר מן הראוי, והוא אמרי אלקטה נא ואספתי בעמרים, כלומר שהייתה מתלקטת מן העמרים ממש, וכן אמרו ותבא ותעמד מאז הבוקר ועד עתה, כלומר שעמדה שם יותר מדאיא.
ואמר זה שבתה [ה]⁠בית מעט – ר״ל בזה שבתה, כלומר בזה המקום, שמא המקום ישיבתה, או זה המקום מקום שבתה אמנם הבית, כלומר ישיבתה בביתה עם חמותה זה עשתה מעט, או יאמר זה כלומר בזה המקום קבעה עמידתה אמנם זמן שבתה בבית, כלומר ישיבתה בבית היה זמן מועט. ולזה התביר עוזר התביר אשר במלת זה. או יהיה פירושו {135} זה הכלל שבתה הבית, כלומר ישיבתה בביתה הוא מועט. ויש מפרשים ותבוא ותעמד מאז הבוקר ועד עתה, כלומר שמיד שבאה עמדה זריזה לעשות מלאכתה בעמידה ושבתה הבית, כלומר ויששיבתה בבית, והיא הסוכה שיעשוה הקוצרים להיות צל על ראש⁠[ם] היתה מעט.
א. נראה שהאות א׳ נוספה בטעות ונמחקה אחר כך, אולם עדיין אפשר לראות אותה. Perreau (עמ׳ 18) מוסיף קו מתחת לאות א׳.
הבית – הסכה והאוהל שהיו עושים בשדה, ואולי היה בית גמור עם קירות וספון כדרך הגדולים.
זה שבתה הבית מעט – זה הורה על זריזותה ועל חריצותה לאגור מאכלה בעת אשר תמצא ידה.
ותאמר אלקטה – נא כלומר אף על פי שהוא דבר זר ורחוק אליה ולפי שהיה נודע בואה מאמש אמר ותבא ותעמוד מאז הבקר ועד עתה. להורות על זריזותה שלא עמדה בבית יום או יומים למצא מנוח מיגיעת הדרך. וכמדומה לי שהיה מקלסה אולי תישר בעיניו להכניסה בביתו לשם שרות כי היא היתה חרוצה במעשיה מאד.
בָעֳמָרִים [אַחֲרֵי הַקּוֹצְרִים]. שממתנת איזו שכחת הקוצרים1: וַתַּעֲמוֹד מֵאָז הַבֹּקֶר. להמתין, שלא יקדמוה עניים אחרים: זֶה שִׁבְתָּהּ הַבַּיִת מְעָט. וזה היה סיבת ׳שבתה הבית מעט׳ שלא כמנהג שאר עניים2:
1. הכוונה בשינוי לשון הכתוב ׳אלקטה ואספתי בעמרים׳, שלקחה הן מן הלקט שהוא בשיבלים, והן מן השכחה שהוא בעמרים, ׳אלקטה׳ את השיבלים שיפלו, שהם לקט, וכן ׳ואספתי בעמרים׳ ממה שיישאר ׳אחרי הקוצרים׳ – אאסוף את העמרים שישכחו הקוצרים, שמותרים לעניים מדין שכחה (ע״פ רש״י).
2. בגלל שממתינה לשכחה, ואינה רוצה שעני אחר יקדים לה, לכן אינה שבה לביתה אלא מעט, ועומדת כל היום בשדה. ובשורש ישי ביאר שלגנותה בא, שעינה רע ולא תסתפק בלקט בלבד, אלא רוצה גם בשכחה, שבא בעמרים שלימים. ובאיגרת שמואל ביאר יותר, שאמרה ׳אלקטה נא׳, ׳נא׳ פירושו ׳עכשיו׳, שאמרה שתלקט עכשיו בשיבלים, כפי המותר לה, אך ׳אחרי הקוצרים׳, כלומר כאשר יעברו להלן לשדה אחר ולא יראו אותה, אז תאסוף בעמרים, ולפי דרכו יש לבאר שתלקט עכשיו מן הלקט, אך כשיזדמן תיקח שכחה מן העמרים. והנער הוכיח את דבריו שכן היא לוקטת מן הבוקר עד עתה, וכדי ללקוט קצת שיבלים לא יעמול אדם כל כך מבלי לנוח, אלא שכוונתה שלא יקדם אותה אחר לקחת את השכחה כשתזדמן. וקרוב לזה פירש הרי״ד ׳זה שבתה הבית מעט׳, שהיא עובדת הרבה ללקוט ולהביא לחמותה, ואינה יושבת בבית אלא מעט.
אלקטה נא. הקו״ך בחטף קמץ כמ״ש לעיל.
ותאמר אלקטה נא ואספתי בעמרים אחרי הקוצרים – רצה לומר תיכף כשבאה מן הדרך לא נחה מעיפותה כדרך עצלנים אלא אשת חיל היא והלכה תיכף למצוא טרף לביתה.
ותבא ותעמוד מאז הבוקר עד עתה – ר״ל כל היום לקטה ומזה נראה כי אשת חיל היא וזה שבתה הביתה הוא זמן מועט.
{זה שבתה וגו׳ – זמן מועט הוא שהיא יושבת בביתה, כי מארץ אחרת באה. (הואיל משה בשם ״שד״ל תרגמו״)}
ותאמר – זה אמר לו מה שלא שאל, שלא לקחה לא חלק בפאה ובשכחה רק לקט לבד וז״ש שאמרה אלקטה בשבלים אחרי הקוצרים ואספתי בעמרים, ר״ל שהעניים אחר שלקחו חלקם בפאה הלכו להם לשדות אחרים כי יש שדות רבות כמספר העניים, וכשרואים שיש בשדה זו מלקט א׳ הולך כ״א לשדה אחרת ששם לוקט לבדו, והיא נשארה פה ללקט אחרי הקוצרים (לא אחרי המלקטים שלא נמצא זולתה), ואמרה ואספתי בעמרים, ר״ל שכל מה שאספרה בכדי עומר עשתה ממנו עומר, ולא תאמר שגנבה עומר מן העמרים של השדה כי אספה אחרי הקוצרים וסמוך להם, וראו שלא לקחה דבר שלא כשורה, ולא תתפלא שיש לה עמרים רבים כי ותבוא ותעמוד ומפרש ותבוא מאז הבקר ותעמוד עד עתה שעד עתה לא נחה רגע רק עתה בבא בועז ישבה לנוח מעט בבית שהי׳ שם בשדה שיאכלו הפועלים וינוחו שם, אמר זה שבתה הבית מעט, זה רגע שישבה לנוח בבית שהיה שם וישבה רק מעט ועד עתה לא הרגיעה רגע וע״כ אספה אלומות.
זה שבתה וגו׳ – שד״ל תרגמו: זמן מועט הוא שהיא יושבת בביתה, כי מארץ אחרת באה. ונראה לי שהיה לנקדו זֹה בחולם, על דרך: ולא זֹה העיר (מלכים ב׳ ו׳:י״ט), והנער לעג בה באמרו: נראה לי כי אשה זו תאהב יותר לצאת חוץ משבתה בבית. או ר״ל: ותבוא ותעמוד מאז הבקר ועד עתה חוץ מאיזה רגעים שהלכה לבית ונתעכבה שם מעט.
זה שבתה הבית מעט – אמר ליה, תפסה מעט לאותה שאתה בבית שהיא מצפה לה.⁠1 (שם)
1. יתכן דחשש הנער שמא יקצוף עליו בועז על שנתן לעניים חדשים לבוא אל תוך שדהו הקדים להתנצל לפניו כי אך מעט לקטה למען נעמי שנשארה בבית ומחכה לה, כלומר שאין לה מקור אחר למחיתה.
וַתֹּאמֶר לי1: אֲלַקֳטָה נָּא – אאסוף נא את לקט השבלים2 וְכן אָסַפְתִּי את השִׁכְחָה בָעֳמָרִים – של העומרים3 אַחֲרֵי הַקּוֹצְרִים, ולא תחשוש שגנבה עומר מן העומרים של השדה, כי אספה אחרי הקוצרים וסמוך להם וראו שלא לקחה דבר שלא כשורה, ואל תתפלא שיש לה עומרים רבים4 וַתָּבוֹא – כיוון שהיא באה וַתַּעֲמוֹד – ועמדה ללקוט בזריזות5 מֵאָז הַבֹּקֶר וְלא נחה6 ולא עסקה בדבר אחר7 עַד עַתָּה, וכעת זֶה שִׁבְתָּהּ – זה שהיא יושבת ונחה בתוך הַבַּיִת היא סוכה בה הפועלים נחים בה8, זה רק לפני מְעָט זמן9:
1. ר״י קרא. ורש״י מבאר שאמרה בליבה.
2. רש״י.
3. רש״י.
4. מלבי״ם.
5. רלב״ג.
6. מלבי״ם.
7. אבן עזרא.
8. אבן עזרא.
9. מלבי״ם.
תרגום כתוביםרות רבהמדרש זוטארס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג תפסיר ערבית נוסח תימןהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזראפסאודו-רש״ירי״דעמנואל הרומיר״י אבן כספירלב״געקדת יצחקר״ע ספורנומנחת שיאדרת אליהו לגר״אשד״למלבי״םהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144