Rut 2 – רות ב‏ – Mikraot Gedolot

וַאֲמַרַת לַהּ חֲמוֹתָהּ לְאָן צְבַרְתְּ יוֹמָא דֵין וּלְאָן אִשְׁתַּדַּלְתְּ לְמֶעֱבַד יְהֵי גּוּבְרָא דְּאִשְׁתְּמוֹדַע לִיךְ מְבָרַךְ וְחַוִּיאַת לַחֲמָתַהּ יָת דְּאִשְׁתַּדַּלַת לְמֶעֱבַד עִמֵּיהּ וַאֲמַרַת שׁוּם גַבְרָא דְּאִשְׁתַּדַּלִית לְמֶעֱבַד עִמֵּיהּ יוֹמָא דֵין מִתְקְרִי בּוֹעַז.

[ט] וַתֹּאמֶר לָהּ חֲמוֹתָהּ אֵיפֹה לִקַטְתְּ הַיּוֹם – תָּנֵי בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁבַּעַל הַבַּיִת עוֹשֶׂה עִם הֶעָנִי, הֶעָנִי עוֹשֶׂה עִם בַּעַל הַבַּיִת, שֶׁכֵּן אָמְרָה רוּת לְנָעֳמִי שֵׁם הָאִישׁ אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמּוֹ הַיּוֹם, וְלֹא אָמְרָה אֲשֶׁר עָשָׂה עִמִּי, אֶלָּא אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמּוֹ, הַרְבֵּה פְּעוּלוֹת וְהַרְבֵּה טוֹבוֹת עָשִׂיתִי עִמּוֹ בִּשְׁבִיל שֶׁהֶאֱכִילַנִי פְּרוּסָה אַחַת.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי יַעַן וּבְיַעַן, הוּא יַעַן הוּא עָנִי.

אָמַר רַבִּי שִׁילֹה דְּנָוֶה הָאֶבְיוֹן הוֹנָךְ בֵּיהּ.

אָמַר רַב נַחְמָן כְּתִיב: כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה (דברים ט״ו:י׳), גַּלְגַּל הוּא שֶׁחוֹזֵר בָּעוֹלָם עַל הַכֹּל, דָּמֵי לְגַלְגַּל אַנְטִילְיָיא דְּמָלֵא מִתְרוֹקֵן דְּמִתְרוֹקֵן מִתְמַלֵּי. בַּר קַפָּרָא אָמַר אֵין לְךָ אָדָם שֶׁאֵינוֹ בָּא לְמִדָּה זוֹ, וְאִם לֹא הוּא, בָּא בְּנוֹ, וְאִם לֹא בְּנוֹ, בָּא בֶּן בְּנוֹ. תָּנֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר נִקְמָתָן שֶׁל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים בְּיַד יִשְׂרָאֵל וְנִקְמָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּיַד עֲנִיֵּיהֶן. נִקְמָתָן שֶׁל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים בְּיַד יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: וְנָתַתִּי אֶת נִקְמָתִי בֶּאֱדוֹם בְּיַד עַמִּי יִשְׂרָאֵל (יחזקאל כ״ה:י״ד). נִקְמָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּיַד עֲנִיֵּיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל ה׳ וְהָיָה בְךָ חֵטְא (דברים ט״ו:ט׳).

אָמַר רַבִּי אָבוּן הֶעָנִי הַזֶּה עוֹמֵד עַל פִּתְחֲךָ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹמֵד עַל יְמִינוֹ, אִם נָתַתָּ לוֹ, זֶה שֶׁעוֹמֵד עַל יְמִינוֹ מְבָרֶכְךָ, וְאִם לָאו הוּא עָתִיד לִפָּרַע מֵאוֹתוֹ הָאִישׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי יַעֲמֹד לִימִין אֶבְיוֹן (תהלים ק״ט:ל״א).

אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ צְרִיכִין אָנוּ לְהַחֲזִיק טוֹבָה לָרַמָּאִין שֶׁבָּהֶן. דִּלְמָא רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ הֲווֹ נָחֲתֵי מִסְחוּ בַּהֲדָא דֵמוּסְיָין דִּטְבֶרְיָא, וּפָגַע בְּהוֹן חַד מִסְכֵּן, אֲמַר לְהוֹן זְכוֹן בִּי, אָמְרִין לֵיהּ כִּי נָפְקִין אֲנַן זַכְיָין בָּךְ, נָפְקִין אַשְׁכַּחוּן יָתֵיהּ דְּמִית, אָמְרִין הוֹאִיל וְלָא זָכִינַן בֵּיהּ בְּחַיּוֹהִי נְטַפֵּל בְּמִיתָתֵיהּ, כִּי קָיְימִין מַסְחֲיִין יָתֵיהּ אַשְׁכְּחוּן כִּיס דְּדִנְרֵי גַּבֵּיהּ, אָמְרִין יָאוּת אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ צְרִיכִין אָנוּ לְהַחֲזִיק טוֹבָה לָרַמָּאִין שֶׁבָּהֶן, שֶׁאִלּוּ לֹא הָרַמָּאִין שֶׁבָּהֶן, כֵּיוָן שֶׁרוֹאֶה אָדָם אֶחָד מֵהֶן שׁוֹאֵל צְדָקָה מִמֶּנּוּ וְלֹא הָיָה נוֹתֵן לוֹ מִיָּד, הָיָה נֶעֱנַשׁ לְמִיתָה.

ותאמר לה חמותה איפה לקטת וגו׳ שם האיש אשר עשיתי עמו – עמי אין כתיב אלא עמו, ללמדך שיותר ממה שבעל הבית עושה עם עני העני עושה עם בעל הבית. הבעל הבית קונה לו מצוה אחת, העני קונה לו שבע^א מצות: פתוח תפתח (דברים ט״ו:ח׳) נתון תתן לו (דברים ט״ו:י׳) (אל) [ולא] ירע לבבך בתתך לו (דברים ט״ו:י׳) לא תאמץ את לבבך (דברים ט״ו:ו׳) ולא תקפוץ את ידך (דברים ט״ו:ו׳) והחזקת בו (ויקרא כ״ה:ל׳) וחי אחיך עמך (שם שם ל״ו).

כתיב ואם תוציא יקר מזולל כפי תהיה (ירמיהו ט״ו:י״ט) מלמד שהקב״ה גוזר גזירה מלמעלה והצדיק מבטלה מלמטה.

א. כן בקטע מן הגניזה. בכ״י פרמא: ״עשר״.

ותאמר שם האיש אשר עשיתי עמו – תני רבי אושעיא יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני העני עושה עם בעל הבית, שכן אמרה לנעמי שם האיש אשר עשיתי עמו, אשר עשה עמי אין כתיב כאן אלא אשר עשיתי עמו, פעולות הרבה פעלתי עמו בפרוסה שהאכילני.

פקאלת להא חמאתהא אין לקטת אליום ואין עמלת יכון מת׳בתך אליום מבארכא פאכ׳ברתהא כ׳בר מן עמלת מעה פקאלת אסם אלרגל אלד׳י עמלת מעה אליום בועז.

אמרה לה חמותה איפה ליקטת היום והיכן עשית¹, יהיה מחזקך² היום מבורך, והגידה לה ענין מי שעשתה עמו³ ואמרה, שם האיש אשר עשיתי עמו היום – בועז.

1. כן הוא גם ביב, קרא ותרגום, וכן להלן בפסוק זה בתרגום ׳אשר עשיתי עמו׳. אך בק: כסבת – הרווחת, והוא תרגומו של רבינו בכל מקום ל׳מלאכת עבודה׳ האסורה במועדים – צנאעה׳ מכסב, וכן תרגומו של ׳יגיעך׳ (דברים כח, לג). ור״ת הירושלמי תרגמו לשון עבודה, ׳אשתגלת׳.

2. כן תרגם רבינו גם ׳הבט ימין וראה ואין לי מכיר׳ (תהלים קמב, ה) – טאלב מסתת׳בת, מבקש חיזוקי, והוא לשון עיון וחקירה בתשומת לב וכיוצ״ב. ותרגם כן משום שלא על שהכיר אותה בירכה אותו נעמי, אלא על שנתן ליבו עליה לדאוג לצרכיה. ועל דרך זה כתב רד״ק (תהלים שם), מכיר - שיכירני ויחוס עלי ועל טלטולי. בק קרא ותרגום – אלמעתרף.

3. הגדת מי שעשתה עמו – ליתא בקיב, אלא תרגמו קב: והגידה לה ואמרה שם האיש וכו׳. אכן לדעת רבינו שתי הגדות הן, וכתב ר״י אבן יחיא לפי דרכו שהשיבה על שתי שאלותיה, על השאלה היכן ליקטה ועל השאלה היכן התקינה סעודתה. והמלבי״ם פירש שההגדה הנוספת מלבד הגדת שמו היא, שהגידה לה מה הדבר שעשתה עם בועז, שבעבור שעשתה חסד עם חמותה ובעבור שנתגיירה על כן מצאה חן בעיניו, ועל כן נתן לה לאכול, כי דבר זה חשוב אצלו כאילו עשתה לו נחת רוח.

קאלת להא חמאתהא, אין לקטת אליום ואין כסבת, יכון אלמעתרף בך מבארכא, פאכ׳ברתהא וקאלת, אסם אלרגל אלד׳י כסבת ענדה אליום בעז.

ואנה עשית – והיכן הרוחות עשיתי, הרוחתי.

מכירך – בעל השדה שנשא לך פנים ללקט בשדהו.

Blessed be he that took note of you – [I.e.,] the owner of the field who showed you favor [and allowed you] to glean in his field.⁠¹

1. Alternatively, the person who takes note of you and marries you will be blessed because you are a gifted person. (Gra).

ותאמר לה חמותה איפה לקטתי [וגו׳] ותאמר שם האיש אשר עשיתי עמו היום בעז – תני בשם ר׳ יהושע יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם הבעל הבית לפי שמזכהו לחיי העולם הבא.

ותשא ותבא העיר וגומ׳ ותאמר לה חמותה איפה ליקטת היום ואנה עשית – לשון ריוח ולשון שכר, כמו: עשה לי את^א החיל הזה (דברים ח׳:י״ז), ומתרגמינן: קנה^ב לי. וכן ותעש הארץ בשבע שני השבע (בראשית מ״א:מ״ז) שפתרונו: הרויחה, וכן ועשת את^ג התבואה לשלש השנים (ויקרא כ״ה:כ״א).

אנה עשית – או אַשיט מַרִינֵר בלעז.⁠^ד

יהי מכירך ברוך – כמו: איש מאת מכרו (מלכים ב י״ב:ו׳).

מה ראתה^ה נעמי לשאול לה איפה לקטת היום – ומה ראתה^ו לומר יהי מכירך ברוך. אלא כיון שראתה שהביאה איפה שעורים ליום אחד, מה שאין אדם אחד היוצא ללקט אחרי הקוצרים יכול ללקט^ז לעשרה ימים, אמרה: אין זה לקט, שמא אצל אחד מקרובינו לקטת היום שהבאת כל זה. אמרי לי: איפה לקטת היום – שאי אפשר להביא כל כך, אלא אם כן ליקטת^ח אצל אחד ממכירינו, לפיכך היא אומרת: יהי מכירך ברוך.

א. כן בפסוק ובכ״י המבורג, פראג. בכ״י ברלין חסרה מלת: ״את״.

ב. כן בכ״י המבורג, פראג. בכ״י ברלין: ״קני״.

ג. כן בכ״י המבורג, פראג. בכ״י ברלין חסרה מלת: ״את״.

ד. כן בכ״י המבורג. בכ״י ברלין: או אשונדיש. בכ״י פראג הלעז חסר.

ה. כן בכ״י פראג. בכ״י ברלין, המבורג: ״ראת״.

ו. כן בכ״י המבורג, פראג. בכ״י ברלין: ״ראת״.

ז. כן בכ״י המבורג, פראג. בכ״י ברלין חסרה מלת: ״ללקט״.

ח. כן בכ״י המבורג, פראג. בכ״י ברלין הושמט ע״י הדומות: ״היום שאי אפשר... ליקטת״.

איפה ליקטת היום – לקט גדול כזה אינו כלקט שאר אנשים, וכל שכן לשל נשים. אין זה אלא במקום טוב באת.

ואנה עשית – אנה הרווחת כל זה. בלעז: גַיְינְדִיש. כמו: עשה לי את החיל הזה (דברים ח׳:י״ז), ותעש הארץ לשבע שני השבע (בראשית מ״א:מ״ז).

יהי מכירך – האיש אשר הכיר בך, כמו: איש מאת מכרו (מלכים ב י״ב:ו׳).

עשתה – הרויחה עמו.

איפה – שתי מלות, והם אי פה, כלומר אנה לקטת היום שתוכלי לומר פה לקטתי.

ואנה עשית – הוא במה איפה לקטת בשדה, כלומר אנה עשית זה המעשה הגדול, או יהיה עשית מענין ״עושה חיל״ (תהילים קי״ח:ט״ו-ט״ז), ״עשה לי את החיל הזה״ (דברים ח׳:י״ז), שעניינם עניין הקניין^א, כלומר אנה קנית זה הקיניין.

יהי מכירך ברוך – בעבור שרות היתה מואביה ולא היה לה מכיר [ומצאה אומר עליה כאילו היה מכיר אותה]⁠^ב אותה, ~~ע״כ~~ אמרה יהי מכירך ברוך.

והגד לחמותה את אשר עשתה עמו – [ר״ל שהגידה רות לחמותה את האיש אשר עשתה שמו, או]⁠^ג ר״ל שהגידה לה כל הדברים שהיו בינה ובין בעל השדה, ואמרה גם כן האיש אשר עשיתי עמו היום הוא בועז.

א. נראה שבמילה זו יש תיקון, אולי המקור היה ״די הקניין״

ב. נוסף בצד הטקסט.

ג. נוסף בצד הטקסט.

את אשר עשתה עמו – גם זה רמז לאיש.

יהי מכירך ברוך – רוצה לומר: אשר עשה לך חסד.

וְאָנָה עָשִׂית. לחבוט בכלי¹:

1. בא ליישב כפל הלשון ׳איפה ליקטת ואנה עשית׳, וגם מה שייך כאן לשון ׳עשייה׳, ופירש שהעשייה היא החבטה שעשתה אחרי הלקט לפני ששבה הביתה, כמו שכתוב (פסוק יז), וכ״כ באגרת שמואל והגר״א, ורבינו הוסיף לבאר שהחבטה הוא בכלי, ונעמי התכוונה לשאול מניין היה לה כלי זה.

ותאמר לה חמותה איפה לקטת היום – רצה לומר איפה לקטת כל כך הרבה ביום אחד.

ואנה עשית – תקנת שחבטת היום.

יהי מכירך ברוך – רוצה לומר מי שיכירך וישא לך יהא ברוך מה׳ כי אשת חיל את.

ותגד לחמותה את אשר עשתה עמו ותאמר שם האיש אשר עשיתי עמו היום בעז – ואמרו רבתינו ז״ל אשר עשיתי עמו יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני העני עושה עם בעל הבית והענין, כמו שאמרו רבתינו ז״ל זכה הלא פרוס לרעב לחמך לא זכה ועניים מרודים תביא בית, ואף על פי כן נחשב לו לצדקה שנאמר ונגשיך בצדקה. כי מה שנותנים לעכו״ם נחשב גם כן לצדקה, אבל לא לחסד, כי חסד גדול מצדקה [כמו שנאמר וחטאיך בצדקה פרוק, חטא שהוא שוגג צוה לתקנו בצדקה, ועויתך במיחן ענין, ענינו, עון שהוא מזיד צוה לתקנו בחסד כי חסד מועיל אף למזיד]. ולעשות חסד עם העני אינו תלוי אלא בעני ולא בבעל הבית, על דרך משל, שבעל הבית נותן לשני עניים שני פרוטות ואחד היה רעב מאד ולקח בעד זה לחם והחיה את נפשו בזה, והשני לא היה כל כך רעב ולקח בעד זה איזה דבר, נמצא הבעל הבית שכרו אינו שוה כי לזה שלא היה רעב כל כך אף שקיים מצות צדקה אינו דומה שכרו לזה שנתן כשהיה רעב וקיים עולם מלא [כמאמר רבותינו ז״ל כל המקיים נפש אחת כו׳] בפרוטה שנתן לו. נמצא שכל מה שהעני מרעיב עצמו יותר עושה חסד עם בעל הבית שיהיה מצותו גדולה ולזה אם זכה בעל הבית שולח הקב״ה עני רעב ופרוס לרעב לחמך. וזה שאמרה: איפה לקטת כו׳ ואנה עשית, זה היום עשית חסד גדול עם הבעל הבית שלקטת אצלו, כי תיכף כשבאו משדי מואב הלכה ללקוט, ולא היה לה לאכול והיתה רעבה, וגם כל היום לקטה ולא אכלה, כדי להרעיב עצמה ולעשות החסד גדול עם בעל הבית, ואם כן כשאנה ה׳ לידו מצוה כזו ברוך ה׳ הוא שזכה לכך, וזה שאמרה יהי מכירך ברוך, ולזה אמרה אשר עשיתי עמו היום חסד גדול הזא בועז ואמרה לה ברוך הוא לה׳. כלומר ידעתי שמפורסם הוא לברוך ה׳.

ותאמר – כי מן המאכל שנתנו לה מורה שלא לקטה בין העניים רק שעשתה איזה עבודה לאיש ונתן לה לחם וקליות עבור עבודתה והלקט שהביאה מורה שכל היום לקטה ולא עסקה בענין אחר, ועז״א איפה לקטת היום שהוא תמוה על רוב הלקט ואנה עשית שבהכרח עשית איזה פעולה אצל איש שלכן נתן לך לאכול כי אין נותנים אוכל ללוקטי הלקט, עכ״פ נראה שאיש אחד עשה לך מצד החסד והכיר אותך שמצאת חן בעיניו יהיה מכירך ברוך, ותגד לחמותה את אשר עשתה עמו ר״ל שהגידה מה הדבר שעשתה עמו, כי הוא אמר לה שבעבור שעשתה חסד עם חמותה ובעבור שנתגיירה ע״כ מצאה חן בעיניו וע״כ נתן לה לאכול כי דבר זה הוא אצלו כאלו עשתה לו נחת רוח ודבר טוב בעיניו, ופרשה הדבר כי שם האיש (שדברים האלה נחשבים אצלו כאלו עשיתי עמו איזה טוב) הוא בועז שהוא שופט ישראל ודברים כאלה נוגעים לו כאילו קבל ממני איזה מעשה להנאתו.

מכירך – שבודאי עשה היכר בך מיתר ענייו.

עשתה – טרחה ואספה, על דרך: עשה את כל הכבוד הזה (בראשית ל״א:א׳).

אשר עשיתי עמו – אשר עשה עמי לא נאמר, אלא אשר עשיתי עמו, מלמד שיותר מאשר בעל הבית עושה עם העני, עושה העני עם בעל הבית, לפיכך אמרה רות אשר עשיתי עמו, הרבה פעולות והרבה טובות עשיתי עמו בשביל שהאכילני פרוסה אחת.⁠¹ (מ״ר)

1. מפני שזכות הצדקה גדולה ומרובה הרבה מאד מהוצאת העשיר לצדקה.

וַתֹּאמֶר לָהּ נעמי חֲמוֹתָהּ לאחר שתמהה על כי ליקטה הרבה¹, אֵיפֹה לִקַּטְתְּ הַיּוֹם? וְאָנָה ואיזו פעולה² עָשִׂית? יְהִי מַכִּירֵךְ – בעל השדה אשר עשה לך חסד³ ונתן לך ללקט בשדהו⁴ בָּרוּךְ – מבורך, וַתַּגֵּד רות לַחֲמוֹתָהּ אֵת שם האיש אֲשֶׁר עָשְׂתָה – הרוויחה⁵ עִמּוֹ (כשליקטה בשדותיו), וַתֹּאמֶר רות שֵׁם הָאִישׁ אֲשֶׁר עָשִׂיתִי – הרווחתי עִמּוֹ⁶ הַיּוֹם הוא בֹּעַז:

1. מלבי״ם.

2. מלבי״ם.

3. רלב״ג.

4. רש״י.

5. ר״י קרא. ומלבי״ם מפרש שמצאה חן בעיניו בגלל הדברים שעשתה, שהתגיירה ועשתה חסד עם חמותה.

6. תני בשם ר׳ יהושע יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם הבעל הבית לפי שמזכהו לחיי העולם הבא, ולכן אמרה ׳עשיתי׳, מדרש לקח טוב, אלשיך.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון