[ט] עֵינַיִךְ בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר יִקְצֹרוּן וְהָלַכְתְּ אַחֲרֵיהֶן הֲלוֹא צִוִּיתִי אֶת הַנְּעָרִים לְבִלְתִּי נָגְעֵךְ וְצָמִת וְהָלַכְתְּ אֶל הַכֵּלִים וְשָׁתִית מֵאֲשֶׁר יִשְׁאֲבוּן הַנְּעָרִים. עֵינַיִךְ, זוֹ סַנְהֶדְּרִין. מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה אֵבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּאָדָם אֵינָן הוֹלְכִין אֶלָּא אַחַר הָעֵינַיִם, הֲדָא שֶׁנֶּאֱמַר: עֵינַיִךְ וגו׳ וְהָלַכְתְּ אַחֲרֵיהֶן. לְבִלְתִּי נָגְעֵךְ, שֶׁלֹא לִרְחֹק. וְצָמִת וְהָלַכְתְּ אֶל הַכֵּלִים, אֵלּוּ הַצַּדִּיקִים שֶׁקְּרוּיִין כֵּלִים, שֶׁנֶּאֱמַר: אֵיךְ נָפְלוּ גִּבּוֹרִים וַיֹּאבְדוּ כְּלֵי מִלְחָמָה
(שמואל ב א׳:כ״ז). וְשָׁתִית מֵאֲשֶׁר יִשְׁאֲבוּן הַנְּעָרִים, זֶה בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ שׁוֹאֵבָה, שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹאֲבִין רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה
(ישעיהו י״ב:ג׳).
[א] הוּא הָיָה עִם דָּוִיד בַּפַּס דַּמִּים
(דברי הימים א י״א:י״ג), רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר בַּחֲקַל סוּמַקְתָּא. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר בַּפַּס דַּמִּים, שֶׁמִּשָּׁם פָּסְקוּ דָמִים. וְהַפְּלִשְׁתִּים נֶאֶסְפוּ שָׁם לַמִּלְחָמָה וַתְּהִי חֶלְקַת הַשָּׂדֶה מְלֵאָה שְׂעוֹרִים
(דברי הימים א י״א:י״ג), כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר שְׂעוֹרִים, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: עֲדָשִׁים
(שמואל ב כ״ג:י״א), רַבִּי יַעֲקֹב אָמַר עֲדָשִׁים הָיוּ אֶלָּא שֶׁהָיְתָה עִנְבוּתָן דּוֹמִין לִשְׂעוֹרִין. רַבִּי לֵוִי אָמַר הַפְּלִשְׁתִּים שֶׁבָּאוּ גְּבוֹהִים כִּשְׂעוֹרִים וְהָלְכוּ נְמוּכִים כַּעֲדָשִׁים. וַיִּתְיַצְּבוּ בְתוֹךְ הַחֶלְקָה וַיַּצִּילוּהָ
(דברי הימים א י״א:י״ד), וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: וַיַּצִּילֶהָ
(שמואל ב כ״ג:י״ב), אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהֶחֱזִירוּהָ לִבְעָלֶיהָ, שֶׁהָיְתָה חֲבִיבָה עֲלֵיהֶם כְּשָׂדֶה מְלֵאָה כַּרְכּוֹם. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר שָׁנָה אַחַת הָיְתָה וּשְׁתֵּי שָׂדוֹת הָיוּ. פְּשִׁיטָא לֵיהּ לְאַבֵּד וְלִתֵּן דָּמִים מַה צְּרִיכָה, אִין תֹּאמַר לְאַבֵּד אֲבָל לֹא לִתֵּן דָּמִים, עַד כַּדּוּן הִיא צְרִיכָה אֵי זוֹ מֵהֶן לְאַבֵּד שֶׁל עֲדָשִׁים אוֹ שֶׁל שְׂעוֹרִים, שֶׁל עֲדָשִׁים אֹכֶל אָדָם, שֶׁל שְׂעוֹרִים אֹכֶל בְּהֵמָה. שֶׁל עֲדָשִׁים אֵין הָעֹמֶר קָרֵב מֵהֶן, וְשֶׁל שְׂעוֹרִים קָרֵב מֵהֶן. שֶׁל עֲדָשִׁים אֵין מַפְרִישִׁין מֵהֶן חַלָּה, שֶׁל שְׂעוֹרִים מַפְרִישִׁין חַלָּה. רַבָּנָן אָמְרִין שָׂדֶה אַחַת הָיְתָה וּשְׁתֵּי שָׁנִים הָיוּ, וַהֲלֹא נִלְמַד מִשֶּׁל אֶשְׁתָּקַד, שֶׁאֵין לְמֵדִין מִמַּעֲשֶׂה. וַיִּתְאָו דָּוִיד וַיֹּאמַר מִי יַשְׁקֵנִי מַיִם
(דברי הימים א י״א:י״ז), רַבִּי חִיָּא אָמַר הֲלָכָה נִצְרְכָה לוֹ. וַיִּבְקְעוּ הַשְּׁלשָׁה, וְלָמָּה שְׁלשָׁה שֶׁאֵין הֲלָכָה מִתְבָּרֶרֶת אֶלָּא בִּשְׁלשָׁה. וַיִּשְׁאֲבוּ מַיִם מִבּוֹר בֵּית לֶחֶם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר וַיִּשְׂאוּ וַיָּבִאוּ אֶל דָּוִיד וְלֹא אָבָה דָוִיד לִשְׁתּוֹתָם. וְלֹא אָבָה שֶׁתִּקָּבַע הֲלָכָה לִשְׁמָן, עֲשָׂאָהּ מַסֶּכְתָּא וּקְבָעָהּ הֲלָכָה לְדוֹרוֹת, מֶלֶךְ פּוֹרֵץ לַעֲשׂוֹת לוֹ דֶרֶךְ וְאֵין מְמַחִין בְּיָדוֹ. בַּר קַפָּרָא אָמַר חַג הָיָה, וְנִסּוּךְ הַמַּיִם הָיָה, וּוִתּוּר בָּמָה הָיָה. וַיִּבְקְעוּ הַשְּׁלשָׁה, וְלָמָּה הָיוּ שְׁלשָׁה, אֶחָד הוֹרֵג וְאֶחָד מְפַנֶּה אֶת הַהֲרוּגִים, וְאֶחָד מַכְנִיס הַצְּלוֹחִית בְּטָהֳרָה. רַבִּי חוֹנְיָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵף הִלְכוֹת שְׁבוּיָה נִצְרְכָה לֵיהּ. רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי אָמַר בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ תָּבַע.