×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(יג) אֶת⁠־יְהֹוָ֧היְ⁠־⁠הֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ תִּירָ֖א וְאֹת֣וֹ תַעֲבֹ֑ד וּבִשְׁמ֖וֹ תִּשָּׁבֵֽעַ׃
You shall fear Hashem your God; and you shall serve him, and shall swear by His name.
מקבילות במקראמוני המצוותתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)ילקוט שמעוניאגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובר״י בכור שורחזקוניקיצור פענח רזארמב״ןר׳ בחיימיוחס לרא״שטור הפירוש הארוךטור הפירוש הקצררלב״גרלב״ג תועלותעקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלגור אריהשפתי חכמיםר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןתורה תמימהעודהכל
שבועה בשם ה׳ ולא באלהי נכר – שמות כ״ג:י״ג, דברים י׳:כ׳, יהושע כ״ג:ז׳
יָת יְיָ אֶלָהָךְ תִּדְחַל וּקְדָמוֹהִי תִּפְלַח וּבִשְׁמֵיהּ תְּקַיֵּים.
You shalt fear the Lord your God, and serve before Him, and swear by His Name.
ית איקר שכינתה די״י אלהכון תהוון {....}⁠א משתבע⁠(ו){י}⁠ן ומקיימין.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ית איקר שכינתה די״י אלהכון תהוון״) גם נוסח חילופי: ״ית י״י א׳ תדחלון״.
מן קדם י״י אלקכון תהוון דחלין וקדמוי תפלחון ובשום מימריה בקשוט תומון.
but fear the Lord your God, and worship before Him, and swear by the Name of the Word of the Lord in truth.
אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ תִּירָא – שִׁמְעוֹן הָעַמְסוֹנִי וְאָמְרִי לָהּ רַבִּי נְחֶמְיָה הָעַמְסוֹנִי הָיָה דּוֹרֵשׁ כָּל אֶתִין שֶׁבַּתּוֹרָה, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְאֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ תִּירָא פֵּרֵשׁ, וְכוּ׳ עַד שֶׁבָּא רַבִּי עֲקִיבָא וְלִמֵּד לְרַבּוֹת תַּלְמִיד חָכָם.
אֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי, כָּל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּתּוֹרָה עָשָׂה מַעֲשֶׂה, לוֹקֶה, לֹא עָשָׂה מַעֲשֶׂה, פָּטוּר, חוּץ מִנִּשְׁבָּע כוּ׳. נִשְׁבָּע מִנָּלָן. דִּכְתִיב (שמות כ׳:ו׳) ״כִּי לֹא יְנַקֶּה ה׳ אֶת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא״, בֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה אֵין מְנַקִּין אוֹתוֹ אֲבָל בֵּית דִּין שֶׁל מַטָּה מַלְקִין אוֹתוֹ וּמְנַקִּין אוֹתוֹ כוּ׳. אֵימָא אֲפִלּוּ שְׁבוּעַת אֱמֶת. שְׁבוּעַת אֱמֶת בְּהֶדְיָא כְּתִיב (שם כ״ב:י׳) ״שְׁבוּעַת ה׳ תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם״. אֵימָא הָנֵי מִלֵּי לְפַיֵּס אֶת חֲבֵרוֹ אֲבָל אֲשְׁבוּעָה (אֲפִלּוּ) מִלְקֵי לִלְקֵי. הַהוּא לָא מָצִיתָ אֲמַרְתְּ, דִּכְתִיב ״וּבִשְׁמוֹ תִּשָׁבֵעַ״. הַהוּא מִבָּעֵי לֵיהּ לְכִדְרַב גִּידֵל אֲמַר רַב מִנַיִן שֶׁנִּשְׁבָּעִין לְקַיֵּם אֶת הַמִּצְווֹת שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קי״ט:ק״ו) ״נִשְׁבַּעְתִּי וָאֲקַיֵּמָה לִשְׁמֹר מִשְׁפְּטֵי צִדְקְךָ״, הָא כְתִיב קְרָא אַחֲרִינָא ״וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ״. לָשׁוֹן אַחֵר (שם) ״וּבוֹ תִדְּבָּק״, וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ דַּאֲמַר רַחֲמָנָא לָמָּה לִי, אִם אֵינוֹ עִנְיָן לִשְׁבוּעַת הַדַּיָּנִין דְּהָא נָפְקָא לֵיהּ ״מִשְּׁבוּעַת ה׳ תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם״ תְּנֵהוּ עִנְיָן לִשְׁבוּעָה דְּעָלְמָא דְּשָׁרְיָא, וְאִם אֵינוֹ עִנְיָן לִשְׁבוּעָה דְּמִצְוָה דְּהָא נָפְקָא לֵיהּ מִ״וּבוֹ תִּדְבַּק״, תְּנֵהוּ לְעִנְיַן שְׁבוּעָה דְחֻלִּין דְּשָׁרֵי.
ובשמו תשבע
לא תשא כנגד יעקב
לֹא תִשָּׂא, בְּסוֹד הַתִּפְאֶרֶת, שֶׁנִּקְרֵאת אֱמֶת, שֶׁאָחוּז בָּהּ יַעֲקֹב הַשָּׁלֵם, וְיוֹנֵק שְׁנֵי חֲלָקִים - מִצְווֹת עֲשֵׂה וּמִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁכָּתוּב (בראשית כה) וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים. וְעַל שֶׁהוּא הִשְׁלִים אֶת כָּל הַצְּדָדִים, לְרַחֲמִים וּלְדִין, לְמִצְווֹת עֲשֵׂה וּלְמִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה, נִקְרָא שָׁלֵם. וּכְנֶגְדּוֹ לֹא תִשָּׂא, מִשּׁוּם שֶׁהַשְּׁבוּעָה בָּאָה לְשָׁלוֹם. וְעַל כֵּן הוּא בְּסוֹד שֶׁל עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה. שֶׁכְּמוֹ שֶׁהִיא לֹא תַעֲשֶׂה, כְּשֶׁהִיא לַשֶּׁקֶר, שֶׁכָּתוּב (שמות כ) לֹא תִשָּׂא, כָּךְ הִיא מִצְוַת עֲשֵׂה, כְּשֶׁהִיא בֶּאֱמֶת, שֶׁכָּתוּב (ירמיה יד) וְנִשְׁבַּעְתָּ חַי ה׳ בֶּאֱמֶת. וְכָתוּב (דברים ו) וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ
(זוה״ק זוהר חדש כי תשא)
בַּל כַ׳פִ אללַהַ רַבַּךַּ וַאעבֻּדהֻ וַאחלִפ בִּאסמִהִ בַּארַא
אלא, צריך אתה לירא את ה׳ אלהיך, ועבד אותו, והשבע בשמו בנקיות כפים.
ובשמו תשבע – אם יש בך כל המדות הללו:⁠א ירא את שמו ועובד אותו, אז בשמו תשבע, שמתוך שאתה ירא את שמו תהא זהיר בשבועתך, ואם לאו – אל תשבע.
א. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 34, לונדון 26917. בדפוס רומא נוסף כאן: ״שאת׳⁠ ⁠⁠״.
ובשמו תשבע AND YOU SHALL SWEAR BY HIS NAME – If you have all the characteristics mentioned here, i.e. that you reverest His name and servest Him, then you may take an oath by mention of His name, for just because you reverest His name, you will be cautious with your oath; but if not, you shall not so swear.
פס׳: את ה׳ אלהיך תירא – לא תלכון אחרי אלהים אחרים. שכינום אלהים והמה לא אלהים:
את י״י אלהיך תירא – אף על פי שיבאו לך כל הטובות הללו בלא טורח, יש לך לירא את הקב״ה, שלא ניתנה לך אלא על מנת שתעבד הקב״ה.
ובשמו תשבע – שלא תשאא שם אלהים אחרים על פיך,⁠1 כדמפרש ואזיל:
א. בספר הג״ן (כלשון הכתוב בשמות כ״ג:י״ג): ישמע.
את י"י אלהיך תירא – YOU SHALL FEAR HASHEM YOUR GOD – even though all of these good things will come to you without effort, you should fear the Blessed Holy One, for it was only given to you in order for you to serve the Blessed Holy One.
ובשמו תשבע – AND YOU SHALL SWEAR BY HIS NAME – that you shall not take the name of other gods on your mouth, as it continues to explain:
ובשמו תשבע – אינו אומר תשבע על משקל תשמע אלא תשבע – הראה לכל שאתה מושבע בשמו כשישביעוך אחרים בשמו אל תעבור על השבועה לפי שהוא אדוניך.
ובשמו תשבע, "and (only) in His name may you pronounce any oaths.⁠" Make sure that when you do swear, that everyone who hears you knows that you are using only His name. When others make you take an oath, do not violate that oath, as you have sworn in His name.
את ה׳ אלהיך תירא ואותו תעבוד ובשמו תשבע – פירש״י אם יש בך כל המדות הללו וכו׳ וקשה דאדרבא כ״ש שלא ישבע ועוד הא אמרינן דאפי׳ לאמת לא ישבע דכמה עיירות נחרבו על שבועת אמת, לכן י״ל ובשמו תהא מושבע שאני משביעך על שתקיים כל המדות הללו לכן נקוד תישבע ולא נקוד תשבע, לוי.
ד״א שלא תשבע בשם אלהים אחרים כמפרש ואזיל, ג״ן.
וטעם את י״י אלהיך תירא – כי אחר שצוה באהבה, יזהיר ליראה אותו, שלא יחטא ויענש.
ואותו תעבוד – לעשות כל אשר צוך, כעבד שומר מצות אדוניו. ויתכן שיהיה זה רמז לעבודת הקרבנות לשמן, וכך אמרו בסיפרי בפסוק: אחרי י״י אלהיכם תלכו ואותו תיראו ואת מצותיו תשמורו ובקולו תשמעו ואותו תעבודו (דברים י״ג:ה׳) – עבודו בתורתו, עבודו במקדשו. ירצו לפרש כי אחרי שהזהיר בשמירת המצות כולן, ולשמוע בקולו, יהיה: ואותו תעבודו – לעבדו במקדש בקרבנות ובשיר ובהשתחויות שם, כי זה יקרא עבודה, כמו שאמר: עבודת מתנה אתן את כהונתכם (במדבר י״ח:ז׳), ואמר: ועבד הלוי (במדבר י״ח:כ״ג). ודרשו עוד: עבודו בתורתו – ללמוד התורה ולהגות בה, וגם היא עבודה לפניו. ולפי זה: ואותו תעבוד – גם כן בקרבנות.
ור׳ אברהם אמר: את י״י אלהיך תירא – שלא תעבור על מצות לא תעשה. ואותו תעבוד – במצות עשה. ואיננו נכון מפני שאמר בכתוב האחר: ואותו תיראו ואת מצותיו תשמורו ואותו תעבודו (דברים י״ג:ה׳).
ובשמו תשבע – איננו מצוה שישבע, אבל הוא אזהרה כי בשמו בלבד תשבע, לא בשם אל אחר. על כן אחריו: לא תלכוא אחרי אלהים אחרים (דברים ו׳:י״ד) – שלא תלכו אחריהם בדבר מכל אלה, שלא תיראו מהם, ולא תעבדו אותם, ולא תשבעו בשמם.
אבל בגמרא של מסכת תמורה (בבלי תמורה ג:)ב דרשו אותו בשבועת אמת דשריא, אמרו: ובשמו תשבע דאמר רחמנא למה לי, אם אינו ענין לשבועת הדיינין דנפקא ליג משבועת י״י תהיה בין שניהם (שמות כ״ב:י׳), תנהו ענין לשבועות דעלמא דשריין, ואם אינו ענין לשבועות דמצוה דנפקא לי מ׳ובו תדבק׳ (דברים י׳:כ׳), תנהו ענין לשבועה דחול.
וראיתי עוד בתנחומא (תנחומא מטות א׳): אמר להן הקב״ה לישראל: לא תהיו סבורין שהותר לכם להשבע בשמי, אפילו באמת אין אתם רשאין להשבע בשמי אלא אם יהיו בך כל המדות:⁠ד את י״י אלהיך תירא – שתהיה כאותן שנקראו יראי אלהים, אברהם יוסף ואיוב, ואותו תעבוד – שתהאה מפנה עצמך לתורה ולמצות, ולא יהי לך עבודה אחרת. לכך נאמר: ואותו תעבוד ובו תדבק (דברים י״ג:ה׳) – וכי יכול אדםו לידבק בשכינה, והלא כבר נאמר: כי י״י אלהיך אש אוכלה הוא (דברים ד׳:כ״ד), אלא לומר לך כל המשיא את בתו לתלמיד שקורא ושונה והעושה לו פרקמטיא והמהנהו מנכסיו, זהו שאמר: ובו תדבק, אם יש לך כל המדות האלו אתה רשאי להשבע, ואם לאו אי אתה רשאי להשבע. עד כאן לשון אגדה זו.
והנה פירוש הכתוב לדעתם: ובשמו תשבע – רשות שיתיר לנו להשבע בשמו על דרך הכיבוד,⁠ז כאלו אמר: את י״י אלהיך תירא אבל בשמו תשבע ולא תירא מזה. ומפני ששם ההיתר הזה אחר היראה והעבודה, דרשו שאין היתר לשבועה אלא לאחר כל המדות הללו. או יאמר: את י״י אלהיך תירא, ותהיה יראתו גדולה על פניך, עד שיהיה שמו לך לשבועה, כי ברצותך לקיים כל דבר תשבע בשמו להרע ולא תמיר. ויהיה פירוש: ואותו תעבוד לדעתם, שתהיה לו בכל עת כעבד הקנוי המשרת לפני אדוניו תמיד, שעושה מלאכת רבו עיקר ומלאכתח עצמו עראי, עד שיבא מזה מה שאמרו (משנה אבות ב׳:י״ב): וכל מעשיך יהיו לשום שמים, שאפילו צרכי גופו לשם עבודת האל יהיו. יאכל ויישן ויעשה צרכיו כדי קיום הגוף לעבוד את השם, כענין שאמרו (בראשית רבה ט׳:ו׳): והנה טוב מאד (בראשית א׳:ל״א) – זו שינה, וכי שינה טובה היא, מתוך שהוא ישן קימעא הוא עומד ועוסק בתורה, יתכוין בכל צרכי הגוף למקרא שכתוב: אהללה י״י בחיי אזמרה לאלהי בעודי (תהלים קמ״ו:ב׳). וזה פירוש נכון.
א. כן בכ״י פרמא 3255, מינכן 137, פולדה 2, דפוס רומא, דפוס ליסבון. בנוסח שלנו: ״תלכון״.
ב. השוו ל״לשון אחר״ בסוף ילקוט שמעוני כאן.
ג. כן בכ״י פרמא 3255, מינכן 137, דפוס רומא, דפוס ליסבון. בכ״י פולדה 2: ״ליה״.
ד. כן בכ״י פרמא 3255, מינכן 137, פולדה 2. בדפוס ליסבון נוסף כאן: ״הללו״.
ה. כן בכ״י מינכן 137, פולדה 2, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255: ״שהוא״.
ו. כן בכ״י פרמא 3255, דפוס ליסבון. בכ״י מינכן 137, פולדה 2: ״וכי איפשר לו לאדם״.
ז. כן בכ״י פרמא 3255. בכ״י מינכן 137, פולדה 2, דפוס ליסבון: ״הכבוד״.
ח. כן בכ״י פרמא 3255. בכ״י מינכן 137, פולדה 2, דפוס ליסבון: ״וצרכי״.
THOU SHALT FEAR THE ETERNAL THY G-D. The purport thereof is that after he commanded concerning the love of G-d, he mentioned that [one is] to fear Him so that he not sin and be punished.
AND HIM SHALT THOU SERVE — to do whatever He commands you, like a servant who obeys the command of his master. It is possible that this is an allusion to the Service of the offerings to His Name. And so the Rabbis have said in the Sifre1 on the verse, After the Eternal your G-d shall ye walk, and Him shall ye fear, and His commandments shall ye keep, and unto His voice shall ye hearken, and Him shall ye serve:2 "Serve Him by [studying] His Torah, serve Him in His Sanctuary.⁠" By this the Sifre meant to explain that after he admonished concerning the observance of all the commandments and hearkening to His voice, the expression and Him shall ye serve means to serve Him in the Sanctuary with offerings, songs and prostrations [that are prescribed] there. This is termed "service" as He said, I give you the priesthood as 'a service' of gift,⁠3 and it further says, And the Levites alone shall do 'the service.'4 The Rabbis further interpreted [in the above-mentioned Sifre]: "Serve Him through His Torah,⁠" meaning to study the Torah and meditate therein; this, too, is a "service" before Him. Accordingly, and Him shalt thou serve [mentioned in the verse before us] is also a reference to serving Him by the offerings. And Rabbi Abraham ibn Ezra wrote: "Thou shalt fear the Eternal thy G-d — you should not transgress the negative commandments; and Him shalt thou serve — fulfill the positive commandments.⁠" But this is not correct, for he stated in the other verse [mentioned above], and Him shall ye fear, and His commandments shall ye keep … and Him shall ye serve.⁠5
AND BY HIS NAME SHALT THOU SWEAR. This is not a commandment to swear [by His Name],⁠6 but it is an admonishment that [in the event one is required to take an oath] he should swear only by His Name and not by the name of another deity. After this [injunction to swear only by the name of G-d] it is written, Ye shall not go after other gods,⁠7 meaning that you should not follow them in any of these matters: that you not fear them, that you not serve them, and that you not swear by their names. However, in the Gemara of Tractate Temurah8 the Rabbis interpreted this verse to teach that a true oath is permissible.⁠9 Thus they said: "Why did the Merciful One state and by His Name shalt thou swear? Since it cannot refer to the oaths administered by the judges, because they have already been derived from the verse the oath of the Eternal shall be between them,⁠10 apply it to indicate that other oaths are permissible. And since it cannot refer to an oath by which one binds himself to perform a commandment, as that is derived from the expression, and to Him shalt thou cleave,⁠11 then apply it to an oath about a non-sacred [i.e., a permissible, but non-obligatory] matter.⁠"
Now, I have further seen the following text in the Tanchuma:⁠12 "The Holy One, blessed be He, said to Israel: Do not think that it has been made permissible to you to swear by My Name. You are not permitted to swear by My Name even truthfully unless you possess all these qualities: Thou shalt fear the Eternal thy G-d,⁠13 that you will be like those who were called 'men who fear the Eternal G-d,' such as Abraham,⁠14 Job,⁠15 and Joseph.⁠16 And Him shalt thou serve,⁠17 that you will devote yourself to [the study of] Torah and [the observance of] the commandments and you will have no other preoccupation. Therefore it is stated, and Him thou shalt serve. And to Him shalt thou cleave18 — but is it possible for a human being to cleave to the Divine Glory? Has it not been stated, For the Eternal thy G-d is a devouring fire?⁠19 But this statement is intended to teach you that whoever gives his daughter in marriage to a scholar who learns Torah and studies Mishnah, and who trades on his behalf and who benefits him from his wealth — of this He says, and to Him shalt thou cleave. If you possess all these virtues, you may swear [by My Name] and if not, you may not swear.⁠" Thus far is the text of this Agadah. Thus, the interpretation of the verse [before us], and by His Name shalt thou swear, in the opinion of the Rabbis, is a grant of permission, that He allows us, as an expression of esteem, to do so. It is as if he had said, "Thou shalt fear the Eternal thy G-d; nevertheless you may swear by His Name and you need not fear doing so.⁠" And because this permission is placed after the commands to fear G-d and to serve Him, the Rabbis inferred that there is no authorization to swear until after these virtues have been attained. Or Scripture may be stating Thou shalt fear the Eternal thy G-d and His awe will be so great upon you that His very Name will be an oath to you, so that even when you wish to confirm something you will swear by His Name even to your disadvantage and you will not misrepresent.⁠20 And in the opinion of the Rabbis, the meaning of the expression and Him shalt thou serve is that you should act toward him at all times like a bondsman constantly in service before his master, considering the work of his master as primary and his own needs as casual, until, [resulting] from this [attitude] he attains what the Rabbis have said, "And let all thy deeds be done for the sake of Heaven.⁠"21 For even bodily needs should be for the purpose of G-d's worship. Thus a person should eat and sleep and attend to his needs to assure the existence of the body to serve G-d. This is similar to what the Rabbis have said,⁠22 "And G-d saw every thing that He had made, and, behold, it was very good23 — this refers to sleep. Is sleep good? [It is 'good'] because, if a person sleeps a little, he rises and engages in the study of Torah.⁠"24 Thus, in satisfying bodily needs, one should concentrate upon the verse I will praise the Eternal while I live; I will sing praises unto my G-d while I have my being.⁠25 This is a correct interpretation.
1. Sifre, R'eih 85.
2. Further, 13:5.
3. Numbers 18:7.
4. Ibid., (23). Now the service of the Levites was by song. Thus it is clear that song is also a service of G-d.
5. Further, 13:5. This shows that the expression and Him shalt thou serve does not refer to the positive commandments, as Ibn Ezra says, for that charge is included in the phrase, and His commandments shall ye keep.
6. The intent is to differ with Rambam who, in his Sefer Hamitzvoth, enumerated this verse as one of the positive commandments wherein we are commanded to swear only by His Name whenever we are required to confirm or deny something under oath. See "The Commandments,⁠" Vol. I, pp. 10-11.
7. (14).
8. Temurah 3b. See Note 66 in my Hebrew edition p. 374 that in our text of the Gemara there is a variant text.
9. "Permissible" — but not obligatory in the sense that Rambam wrote of it (see Note 284 above).
10. Exodus 22:10.
11. Further, 10:20. "This constitutes a commandment that we swear by His Name to fulfill His commandments" (Ramban in his notes to Rambam's Sefer Hamitzvoth, Positive Commandment 6).
12. Tanchuma, Vayikra 7.
13. Further, 10:20. "This constitutes a commandment that we swear by His Name to fulfill His commandments" (Ramban in his notes to Rambam's Sefer Hamitzvoth, Positive Commandment 6).
14. Genesis 22:12.
15. Job 1:1.
16. Genesis 39:9.
17. Further, 10:20. "This constitutes a commandment that we swear by His Name to fulfill His commandments" (Ramban in his notes to Rambam's Sefer Hamitzvoth, Positive Commandment 6).
18. Further, 10:20. "This constitutes a commandment that we swear by His Name to fulfill His commandments" (Ramban in his notes to Rambam's Sefer Hamitzvoth, Positive Commandment 6).
19. Above, 4:24.
20. See Psalms 15:4.
21. Aboth 2:17.
22. Bereshith Rabbah 9:8.
23. Genesis 1:31.
24. See ibid., Vol. I, pp. 58-59.
25. Psalms 146:2. See also Vol. III, pp. 282-284.
את ה׳ אלהיך תירא ואותו תעבוד ובשמו תשבע – ע״ד הפשט כשהיה לך להשבע לקיים ולעשות איזה דבר שתרצה לא תשבע בשם אלהים אחרים רק בשם יתברך לבדו, וזהו ובשמו תשבע, ואין זה מצות עשה שישבע.
ורז״ל דרשו בספרי, ובשמו תשבע, אם יש לך כל המדות הללו ירא חטא ועובד בוראו אז בשמו תשבע, שמתוך שאתה מתיירא ממנו תהא זהיר בשבועה. וידוע כי כל מי שהוא אוהב הוא ירא, ויש שהוא ירא ואינו אוהב, וא״כ הרי שהיראה בכלל האהבה, וזהו שאמר בכאן את ה׳ אלהיך תירא אחר שהזכיר ואהבת את ה׳ אלהיך, כי בתחלה הזהיר על מדת האהבה ואח״כ הזהיר על היראה לפי שהאהבה היא כוללת הכל כמו שנתבאר זה פעמים רבות. ובסדר והיה עקב (דברים י) הוסיף ובו תדבק, מפני ששם הזכיר למעלה רק באבותיך חשק, ולכך יאמר כיון שהוא יתברך הפליא ענינכם על יתר העמים בענין החשק והדבקות ראוי גם אתם שתדבקו בו, כי אם הבורא יחפוץ דבקות הנברא אף כי יתחייב הנברא שיחפוץ דבקות בוראו.
את ה' אלו-היך תירא ואותו תעבוד ובשמו תשבע, "revere the Lord your God, serve Him, and swear only in His name.⁠" According to the plain meaning of the text the meaning is: "if for some reason you have to render an oath that you will adhere to some undertaking or do something which you want to do, do not swear such an oath in the name of any other deity, only by the Lord your God.⁠" The verse is not a positive commandment to engage in the swearing of any oath.
Our sages in Tanchuma Vayikra 7 comment on the words: "and in His name you shall swear:" If you possess all the good virtues, i.e. that you fear committing sin, that you are constantly engaged in serving your Creator, then you are entitled to swear an oath using His name, seeing that you will be careful not to do so light-heartedly and frivolously seeing that you truly revere the Lord.
It is a well known fact that everyone who loves also reveres. There are people who do revere but do not love the object of their reverence. This teaches that reverence is an aspect of love. This is what Moses said here when he wrote; "fear the Lord your God, after he had already written in the קריאת שמע that we are to love the Lord our God. He first cautioned us to love God before he cautioned us to fear Him, i.e. to revere Him.
In Parshat Eikev, when belaboring a similar point, Moses adds another dimension describing our relationship with God by adding the requirement ובו תדבק, "and to Him you shall cling" (Deut. 10,20). The reason is that previously Moses had spoken about God on His part displaying this affinity for the Jewish people, i.e. רק באבותיך חשק, "He only displayed such abiding fondness for your patriarchs" (10,15). Seeing that God on His part had gone so far out of His way to show the Jewish people evidence of His fondness of them, the people in turn may be expected to reciprocate such feelings and display them.
את ה׳ אלהיך תירא וכו׳ ובשמו תשבע – כלו׳ אם תהיו כאותם ג׳ שקראם הקב״ה יראי ה׳ אברהם יוסף איוב אברהם עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה. ביוסף האלהים אני ירא. באיוב איש תם וישר ירא אלהים אז בשמו תשבע דודאי הוא שלא תשבע על שקר. ד״א ובשמו תשבע אבל שם אלהים אחרים לא תזכירו לא ישמע על פיך וז״ש מיד לא תלכון אחרי אלהים אחרים.
את ה׳ אלהיך תירא – כי אחר שציוה באהבה הזהיר ליראה אותו שלא יחטא ויענש:
ואותו תעבוד – לעשות כל אשר יצוך כעבד שומר מצות אדוניו. ויתכן שיהיה רמז למצות הקרבנות שנקראים עבודה כדכתיב עבודת מתנה ועבד הלוי וכן דרשו בספרי על פסוק אחרי ה׳ אלהיכם תלכו וגו׳ עד ואותו תעבודו במקדשו ודרשו עוד עבדוהו בתורתו להגות בה שגם היא עבודה לפניו.
ור׳ אברהם פירש: את ה׳ אלהיך תירא שלא תעבור על מצות לא תעשה ואותו תעבוד במצות עשה ואינו משמע כדבריו בפסוק אחרי ה׳ אלהיכם תלכו ואותו תיראו ואת מצותיו תשמורו ובקולו תשמעו ואותו תעבודו:
ובשמו תשבע – אינו מצוה לישבע בשמו אלא אזהרה שבשמו לבד תשבע ולא בשם אל אחר על כן הזהיר אחריו:
את ה' אלוהיך תירא, "You shall fear Hashem your God;⁠" After having commanded the people to love Hashem, Moses had to add that they must also fear Him, else they might, in their over-enthusiasm forget the boundaries of what is forbidden by becoming too familiar with Hashem and violate crucial prohibitions only to incur harsh penalties.
ואותו תעבוד, "and Him you shall serve!⁠" The manner in which you shall serve the Lord shall be reminiscent of the manner in which a servant serves his master. It is possible that Moses here alludes to the sacrificial service that is also known by the term עבודה, (compare עבודת מתנה in Numbers 18,7 or ועבד הלוי, in Number 18,23) We find a similar interpretation by the Sifri on the verse אחרי ה' אלוהיכם תלכו.....ואותו תעבודו in Deut. 13,5, where the "service" is understood to refer to the service in the Temple. There is an additional dimension derived from that, i.e. when there is no Temple in which to perform that service, the "service" consists of studying how the service in the Temple will be performed when it will be rebuilt soon in our days.
Ibn Ezra interprets the words את ה' אלוהיך תירא ואותו תעבוד as the former referring to the meticulous observance of the negative commandments, and the latter, as the meticulous observance of the positive commandments. This interpretation is not possible when applied to the verse cited by Sifri in Deut.
ובשמו תשבע,⁠"and (only) in His name are you to render an oath.⁠" This does not mean that it is a commandment to swear oaths, but if the occasion arises when you cannot avoid having to swear an oath, the only truth you must swear by is the truth known as Hashem.⁠" This is why Moses follows up immediately with
תירא – בגימטריא תלמידי חכמים.
את י״י אלהיך תירא – וצוה בזה ליראה מי״י יתעלה וענין היראה שנירא מלעבור על מצותיו לגודל מעלתו לרוממותו והוא מבואר שהיראה הזאת תשלם אחר שיושג השם יתעלה כפי היכולת כי לא ירא האדם ממי שלא ידע מה הוא ולפי שההשגה ההיא תביא אל האהבה כמו שביארנו בפרשת שמע הנה יתחברו בשם יתעלה שתי אלו המדות כי למעלתו ורוממותו ייראו ממנו יראה עצומה ויאהבוהו אהבה נפלאה כמו שקדם.
ואותו תעבוד – ידוע כי העבודה תהיה באחד משלשה פנים האופן האחד הוא שישרת העובד הנעבד במה שהוא לצורך נעבד וזאת העבודה לא תתכן בשם יתעלה כי הוא ברוך הוא בלתי צריך לדבר מנבראיו והאופן השני הוא שיראה העובד שהוא עבד לנעבד במה שיצטרך העבד שישאל צרכיו מאדוניו להורות על שאינו שליט בלקיחת דבר מהם ולא יהיו לו כי אם מאדוניו שהוא שליט על הקנינים ההם ובזה האופן השני יתכן שיעבוד האדם השם יתעלה, רוצה לומר: שיראה עצמו שהוא עבד לו ולזה ישאל צרכיו ממנו כמו שישאל העבד מאדוניו ולזה היה המאמר הזה צווי שנתפלל לפניו לבקשת צרכינו ובזה עוד תועלת להישיר האנשים שידעו כי כל הטובות באות מהשם יתעלה והאופן השלישי הוא שיעשה העבד מה שיצוה האדון מזולת הבטה שיהיה מה שיצוהו לצורך האדון או לצורך העבד וזה גם כן יתכן לאדם שיעבוד השם יתעלה ולפי זה העניין יהיה הרצון באמרו ואותו תעבד שכמו שהעבד עושה מצות אדניו כן תקים מצות השם יתעלה.
ובשמו תשבע – צוה בזה להשבע בשם יתעלה כאשר יביא ההכרח אל השבועה כי בזולת זה תהיה שוא כמו שהתבאר בפרשת יתרו הנה כמו שיחטא האדם אם ישבע בשם יתעלה לשוא או לשקר כן יחטא אם ישבע לזולתו לעת צרכו אל השבועה כי זה יורה שהוא נותן האלהות והנצחות והקיום זולת השם יתעלה.
התועלת התשיעי הוא במצות והוא מה שצונו ליראה מהשם יתעלה ותועלת זאת המצוה מבואר ממה שזכרנו בביאורנו לזאת המצוה ובכלל הנה היא מישרת להגעת אל השלמות האנושי בתכלית מה שאפשר כמו שבארנו.
התועלת העשירי הוא במצות והוא מה שצונו לעבוד השם יתעלה והוא שנבקש מנו הצרכי ותועלת זאת המצוה מבואר כי זה יהיה סבה שנשיג משאלות לבו כי בכל קראנו אליו יענה אם נקרא לו באופן ראוי ויישירנו זה גם כן אל האמונה שכל הטובות הם שפועות מאתו יתעלה שהיא מהגדולות שבפנות התוריות והעיוניות.
התועלת האחת עשרה הוא במצות והוא מה שצונו להשבע בשמו יתעלה לעת הצורך והנה תועלת זאת המצוה להישיר אל שהשם יתעלה הוא אמתי המציאות וקיים ונצחי ולזה תהיה השבועה בו להורות על אמתת מציאות מה שעליו וקיומו.
וזה במה שאמר את י״י אלהיך תירא ואותו תעבוד ובשמו תשבע – [ד] הוא הכבוד כי הוא יהי׳ דרך כבוד כמו שיתבאר בשער צ״ב ב״ה.
ובשמו תשבע אם יש בך כל המדו׳ הללו ירא שמו ועובד אותו אז בשמו תשבע שמתוך כך תהא זריז בשבועתך לא שמצוה להשבע בשמו דומיא דאת י״י אלהיך תירא ואותו תעבוד שכל א׳ מהם מצוה בפני עצמה וא״כ יהיה הו״ו של ובשמו תשבע נוסף כוי״ו והנותר ממנו יאכל כמו שכתב רש״י בפרשת צו גם צריך להוסיף מלת אם קודם את י״י אלהיך תירא ופירושו אם את י״י אלהיך תירא ואותו תעבוד בשמו תשבע ואם לאו לא תשבע אבל הרמב״ם ז״ל והסמ״ג סוברי׳ שהוי״ו בלתי נוסף ושאין צורך להוסיף מלת אם ומנו אותו למצות עשה ואמרו מצות עשה על כך מי שנתחייב שבועה בב״ד שישבע בשם שנא׳ ובשמו תשבע שהשבועה בשמו הגדול והקדוש מדרכי העבודה היא והדור וקדוש גדול הוא להשבע בשמו והרמב״ן ז״ל כתב שאננו מצוה שישבע אבל הוא אזהרה שבשמו בלבד תשבע ולא בשם אל אחר על כן אחריו לא תלכו אחרי אלהים אחרים שלא תלכו אחריהם בדבר מכל אלה שלא תיראו מהם ולא תעבדון אותם ולא תשבעו בשמם אבל בגמ׳ דמסכ׳ תמורה דרשו אותו בשבועת אמת דשריא ואמרו בשמו תשבע דאמר רחמנא למה לי אם אינו עניין לשבועת הדיינין דנפקא לן משבועת י׳ תהיה בין שניהם תנהו עניין לשבועות דעלמא דשריא ואם אינו עניין לשבועת דמצוה דנפקא לן מן ובו תדבקון תנהו עניין לשבועה דחול דשריא אבל הרמב״ם ז״ל סמך על מה שאמרו אמרה תור׳ השבע בשמי ואמרה תורה אל תשבע בשמי כלומר כמו שהשבועה שאינה צריכה נמנעת והיא מצות לא תעשה כן השבועה בעת הצורך חובה והיא מצות עשה כמו כן גלה דעתו בספר המצות הקצר ואני תמה היאך סמך על מאמרם זה לחייב ממנו שהשבועה בעת הצורך חובה והיא מצות עשה והלא הוא אשר למדנו דרכי המתחייבים ואיך לא השגיח בזה וחייב מה שחייב וכי אם אמר הרופא לחולה אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב בזמן שאתה חולה ותאכל צונן ותשכב בטחב בזמן שאתה בבריאות היחוייב מזה שיהיה דבורו השני כמו דבורו הראשון שכמו שהראשון חיוביי שלא יאכל צונן ולא ישכב בטחב כן דבורו השני חיוביי שיאכל צונן וישכב בטחב זה הא שקר בלי ספק אלא הראשון חיוביי והשני רשותיי שאם ירצה שיאכל צונן וישכב בטתב הרשות בידו כי מאחר שהוא בריא לא יזיקו בו ואם אמר לך לא תאכל תאנים ותאכל רמונים לא יחוייב שיהיה מחוייב לאכול רמונים כמו שהוא מחוייב שלא לאכול תאנים והתורה עצמה אמר הלא תאכל עליו חמץ ז׳ ימים תאכל עליו מצות ופירושו שאי אתה רשאי לאכול חמץ אבל אתה רשאי לאכול מצה ואם לא תאכל אלא פירות אינך עובר בעשה אף כאן אמרה תורה אי אתה רשאי שתשבע בשמי שבועה שאינה צריכה ואתה רשאי בשמי שתשבע שבוע׳ שצריכ׳ לא שהוא חובה לישבע:
ואם היות שבאותו דבור שני לא שמעתם כי אם לא יהיה לך אלהים אחרים על פני. והיתה האזהרה לבלתי עבוד אלהים אחרים. דעו נא וראו שגם כן נכלל עם לא תעשה זה העשה שבו. והוא שאת ה׳ אלהיך תירא ואותו תעבוד. כי מכלל לאו אתה שומע הן. ומהשלילה אשר שמעתם יובן החיוב ליראה ולעבוד את הש״י. וכבר באו המצות האלה למרע״ה במה שעבר. אם היראה אמר (פ׳ קדושים) ויראת מאלהיך. ואם העבוד׳ אמר ועבדתם את ה׳ אלהיכם. עוד הודיעם שאף ע״פ שלא שמעו בדבור השלישי כי אם האזהרה בלא תשא את שם ה׳ אלהיך. ולא תשא לשוא שעם היותה שלילה ולא תעשה יש חיוב ועשה. והוא אמרו ובשמו תשבע. ואם זה כבר בא במה שעבר באמרו אם לא יגיד ונשא עונו. ואמר שבועת ה׳ תהיה בין שניהם.
אז בשמו תשבע. אבל אינו מצוה, כמו ״אותו תעבוד״, דאין טעם למצוה זאת שישבע בשמו של הקב״ה, ולפיכך צריכין אנו לומר ״את ה׳ אלהיך תירא ואותו תעבוד״, ואז בשמו תשבע, שיש לך כל המדות הללו:
אם יש בך כל המדות הללו כו׳. פי׳ לא שהוא מצוה לישבע, כמו את ה׳ אלהיך תירא ואותו תעבוד, שכל אחד מהם מצוה בפני עצמה, אלא אם יש בך כל המדות הללו וכו׳ ואם לאו לא תשבע, ואם כן וי״ו של ובשמו נוסף, וצריך להיות מלת אם קודם את ה׳ אלהיך תירא. [ר׳ אליהו מזרחי]:
If you possess all these qualities, etc. The meaning is not [as inferred by the simple reading of the text] that it is it a mitzvah to swear, as in "Fear Adonoy,⁠" and, "serve Him,⁠" where each is a separate mitzvah. Rather, if you possess all these qualities, etc. otherwise you should not swear. And if so, then the prefix vov of ובשמו is extra, and the word אם (if) should be added before, "[You] fear Adonoy.⁠" (Re"m).
את ה׳ אלהיך תירא – יראת הגדולה והכבוד, והיא מסכמת עד מאד עם האהבה השלימה שזכר מצותה, כי גם האוהב הנאמן כאשר יתעורר בלבו רעיון הגדולה והכבוד והשלימות אשר לנאהב, ודבקות נפשו עם עצם נכבד כמהו, יירא אותו תמיד וישתמר מעשות דבר שלא ייטב בעיני הנאהב:
ואתו תעבד – תכנע לפניו ותעשה רצונו כעבד לפני אדוניו. והנה המצוה הזאת היא מצוה כוללת כל התורה, כי עבודת האל תכלול כל המצות, ואולם יש לה כמו כן פרטים, האחד הוא שצונו האל להתפלל אליו, וכמו שאמרו רז״ל מנין לעיקר תפילה מן התורה מהכא את ה׳ אלהיך תירא ואותו תעבוד, וכן פרט אחר להגות בתורתו שגם זה נקרא עבודה, ועוד פרט אחר לעשות העבודות בבית המקדש, ועל שתי אלו אמרו חז״ל עבודו בתורתו עבודו במקדשו, סוף דבר כל המעשים שיעשה האדם למלאות רצון בוראו נכללו במצות העבודה:
ובשמו תשבע – אינו מצוה שישבע, אלא אזהרה שבשמו בלבד תשבע, כלומר ברצותך לאמת דבר לזולתך בשבועה ולכרות ברית עם אחר, לא תשבע רק בשם הנכבד לקיים כל דבר, ואחרי שאתה ירא ועובד את ה׳, תהיה זהיר בשבועתך, ולא תשבע רק באמת, ועי״ז יכירו השומעים וידעו את מי אתה ירא לשאת שמו לשקר, ולזה לא הותר לישבע בדבר מכל הנבראים, כמו המלאכים והככבים, אלא על צד חסרון המצרף, כמו שישבע בשמש וירצה לומר אדון השמש, ועל זה הצד תשבע אומתנו בשם משה רבינו מה נכבד שמו, כאילו הנשבע נשבע באדון משה, או במי ששלחו, וכל עת שלא יכוון הנשבע זה ונשבע באחד הנבראים, להאמינו שיש לאותו דבר אמתת עצם שישבע בו, כבר עבר ושתף דבר אחר עם שם שמים:
את ה׳ א׳ תירא – הבנת מלת את לרבי שלמה פאפענהיים הונח על א׳ מב׳ ענינים, אם להוראת עם הצירוף, כמו ובניו היה את מקנהו, עם מקנהו, הבאים מצרימה את יעקב, כמו עם יעקב, וטעם זאת ההוראה מבואר, כי ענין עם וצירוף הוא בעצמו דבוק ומצרנות, אם דבוק מקומיי כמו את מקנהו, ועם דבוק עניניי כמו את כדרלעומר, ויורה גם שם את להוראת דבוק הנושא עם הנשוא או הפועל עם הפעול או הפעולה, כמו את השמים ואת הארץ, שהבריאה היא הפעל והשמים והארץ מקבלי הפעל, וירא את האור כי טוב, וכן כל את שבמקרא המקשר הנושאים, שהיא ג״כ בעצמו ענין התחימה ומצרנות הדברים, שלפיכך אין מלה מצוי׳ ומשומשת כ״כ במקרא כמו מלת את, להיות רוב המאמרות מתעצמות בפועל ופעול נושא ונשוא. לפיכך הוצרך ברוב המאמרות לשמוש מלת את קשר הנושאים יחד זה לזה כשהוא עיקר המכוון במאמר התקשר פעול עם פועלו, אלא שהמדקדק על הקצור אפשר שיעלימהו לפעמים מן הספור, אחר שהפועל נגלים בטופס המאמר, שכשאמר בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ היה יכול להעלים מלת את ולומר בראשית ברא אלהים השמים והארץ, אחר שהפעול שהם השמים וארץ, הפועל שהוא הבורא והפעולה שהיא הבריאה מבוארים ומפורשים, ולפיכך שב אצל חז״ל ליסוד שכל אתין שבתורה רבויין, והיינו שבכ״מ שנשתמש מלת את הוא בהכרח נושא עמו עוד איזה פעול נסתר שלא נזכר במאמר, אחר שהיה אפשר להעלים המלה לגמרי, והתורה חסה אפילו עוקצו של יו״ד מלשמש בו בלי תועלת ורמיזה על ענין, ודרשו גבי את ה״א תירא לרבות ת״ח, שהבורא ית׳ הוא הנשוא הא׳ המקבל המורא והוא מבואר במקרא, וירמז מלת את עוד לאיזה נשוא נסתר והוא הת״ח. וכן גבי ולא יאכל את בשרו שדרשו את התפל לבשרו לרבות עורו, שהבשר הוא הפעל הנגלה שלא יהיה מקבל שמוש המביא לידי אכילה, והעור הוא הנסתר בכח מלת את שלא יהיה ג״כ פעול בדבר המביא לידי אכילה עמ״ש בבראשית באת השמים.
את – ולכן את ה׳ אלהיך תירא כי כל הצלחתך תלויה ממנו, ואותו תעבד אחר שהוא פדה אותך מבית עבדים א״כ אתה עבד שלו, ובשמו תשבע לא בשם אלהים אחרים, ועז״א:
את ה׳ אלהיך תירא וגו׳: להלן (י,כ)1 יבואר ע״פ מדרש חז״ל בפרשת מטות (במדבר רבה כב,א)⁠2 שתהא3 כאותן שנקראו ״יראי אלהים״4 וכו׳, והכוונה, שישקיע דעתו ביראת אלהים. ובזה נכלל הא דאיתא בתמורה (ד,א) איסור מוציא שם שמים לבטלה. ובאה אזהרה באותה שעה5 ביותר דהמוציא שם שמים לבטלה עונשו במיתה6, ובשעת מלחמה פיגעו סמוך ח״ו7. {וגם משום שנצרך להזהר ביותר מחמת היתר מאכלות אסורות8, כמו שכתבתי},
ואותו תעבוד: שם (להלן י,כ) הפירוש ע״פ המדרש (פרשת מטות) ׳שתפנה עצמך לתורה׳9 וכו׳. וכאן10 הפירוש שיפנה עצם מלחמתו – לשם שמים – לטובת הכלל, או להקים ציווי המלך, שהיא חובה ע״פ התורה, אבל לא להנאת עצמו ללחום כדי לבוז ולשלול וכדומה11.
ובשמו תשבע: אחרי שמקרב דעתו ומחשבותיו לשמים12, מותר או מצוה13 לישבע בשמו, כמו שהוא, ע״פ תנאים שנזכרים שמה14.
ושם (להלן י,כ) התנה עוד ״ובו תדבק״, היינו, למי שלא הגיע למעלת ״ואותו תעבוד״ לפי הכוונה שם15, עליו להזהר להדבק בשכינה על ידי שישיא בתו לתלמיד חכם, כמבואר שם על פי מדרש חז״ל (פרשת מטות)⁠16. אבל כאן17 נשתוו כל הולכי מלחמה במצות עשה ״ואותו תעבוד״18, וגם כי אין עת מצוא למצות עשה ד״בו תדבק״ לעת כזאת19.
1. שם מופיעה לשון זהה לפסוקנו מלבד ״ובו תדבק״ שלא מוזכר כאן.
2. לשון המדרש מופיעה בדברי רבינו להלן (י,כ), עיי״ש, והביאו הרמב״ן בשלימותו כאן בפסוקנו על אתר.
3. ביחס למילים ״את ה׳ אלוהיך תירא״.
4. אברהם איוב ויוסף, ועיי״ש היטב.
5. של מלחמה.
6. לא מצאנו מפורש כך, אלא שצריך לנדותו... שכל מקום שהזכרת ה׳ מצויה, שם עניות מצויה, ועניות כמיתה. ועיין מהרש״א נדרים (ז,א) ד״ה השומע.
7. שהשטן מקטרג בשעת הסכנה.
8. שגורם לטמטום הלב, וטמטום הלב יכול להוביל לירידה ביראת שמים.
9. המשך: ולעסוק במצוות, ואין לך עבודה אחרת.
10. שמדובר על שעת מלחמה.
11. ועיין ברמב״ן על-אתר ביאורו ב״ואותו תעבוד״ ע״פ דעת המדרש, ועיקרו של דבר ש׳כל מעשיך יהיו לשם שמים׳, עיי״ש היטב.
12. ״את ה׳ אלוהיך תירא ואותו תעבוד״.
13. עיין ברש״י על אתר, וכן ברמב״ן.
14. לשון רבינו להלן (י,כ): אז ״ובשמו תשבע״ הוא מצות עשה ג״כ, שזהו כבודו יתברך שיהא אדם כזה נשבע בשמו ומראה בזה שאין לו דבר יקר בעולם כהזכרת שמו יתברך...
15. ׳שתפנה עצמך לתורה ולעסוק במצוות ואין לך עבודה אחרת׳.
16. וכך גם דרשו חז״ל בכתובות (קיא,ב) על הפסוק (להלן יא,כב) ״ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו״.
17. שמדובר על שעת מלחמה.
18. שמשמעותו שונה (בשעת מלחמה) מבשעת שלום, וכפי שביאר רבינו בפסוק הקודם שיפנה עצם מלחמתו לשם שמים וכו׳.
19. בעת מלחמה ׳אין מצב׳ של משיא בתו לת״ח וכדו׳.
את ה׳ אלהיך תירא וגו׳ – היא מצוה הנשנית בפסוק י׳:כ״ב, ונוסף שם עוד ״ובו תדבק״ אחרי ״תעבד״. בכמה ספרים (אצל קיג. ודיר.) נמצאת הוספה זאת גם כאן, וכן בתרגום השבעים שקרא גם ״לבדו״ לפני ״תעבוד״. אולם נראה שכאן בכוונה לא נאמר ״ובו תדבק״. שפירושו כמו ללכת אחרי ה׳ (ראה י״ג:ה׳), מפני שאפשר ללמוד זאת מתוך הפסוק הסמוך, ״לא תלכו אחרי אלהים אחרים״, כי מכלל לאו אתה שומע הן.
בפרשה זאת נאמרו חמש מצוות, שתי מצוות לא תעשה (פסוקים י״ב, י״ד), ושלש מצות עשה (פסוק י״ג).
תירא – היא מצות יראת הרוממות (כלשון כמה מן החוקרים), אבל גם יראת העונש. מפני עונשו של ה׳ שאינו מוותר על מעשים רעים, כמבואר בירושלמי (ברכות ט׳:ז׳). ״כתיב: ואהבת את ה׳ אלהיך וכתיב: את ה׳ אלהיך תירא — עשה מאהבה, עשה מיראה, שאם באת לשנוא דע שאתה אוהב ואין אוהב נעשה שונא, עשה מיראה — שאם באת לבעוט דע שאתה ירא ואין ירא בועט״ (מדרש תנאים כ״ה). רק כלפי השי״ת ישנה האפשרות לאחד את היראה עם האהבה, מפני שמטרת שתיהן היא להביא את האדם לידי קרבת ה׳ שהיא אושרו, ולהצילו מלהתרחק מה׳. כי ההתרחקות היא אבדנו. ״שאין לך אהבה במקום יראה ויראה במקום אהבה אלא במדת המקום״ (מדרש תנאים שם).
ובשמו תשבע – לדעת הרמב״ם היא מצות עשה, להוכיח אמיתותה של העדאה בשעת הצורך על ידי שבועה בשם ה׳. אבל לדעת הרמב״ן אין זאת מצוה שישבע, אבל היא אזהרה כי בשמו לבד תשבע לא בשם אל אחר. במדרש תנחומא לפסוק י, כ1 מבואר הפסוק ההוא: אם יהיו בך כל המדות הללו את ה׳ אלהיך תירא, שהוא ירא ה׳ וכו׳, אתה רשאי להשבע בשם ה׳.
1. א״ה: עיין רמב״ן לדברים ו׳:י״ג, שמביא בשם תנחומא; ועיין רש״י להלן י׳:כ׳.
את ה׳ אלהיך תיראאת – לרבות תלמידי חכמים1. (פסחים כ״ב.)
את ה׳ אלהיך תירא – [הרי זו אזהרה למוציא שם שמים לבטלה].⁠2 (תמורה ד׳.)
ובשמו תשבע – מבעי ליה לשבועת אמת3. (תמורה ג׳:)
1. ומבואר בגמרא דשמעון העמסוני היה דורש כל אתי״ם שבתורה, וכיון שהגיע לאת ה׳ אלהיך תירא פירש, עד שבא ר״ע ולמד לרבות ת״ח כמבואר לפנינו, וכבר תמהו הרבה מפרשים למה לא עמד מלדרוש לעיל בפסוק ואהבת את ה׳, וכן למען תירא את ה׳, והרבה דברים נאמרו בזה במפרשים.

ולי נראה דבאמת ידע גם שמעון העמסוני דאפשר לרבות ת״ח לאהבה וליראה, דהא הלכה מפורשת היא באבות ומורא רבך כמורא שמים, אלא כאן היה קשה ליה לרבות כן משום סיפא דקרא ואותו תעבוד דלא שייך לרבות אדם, ור״ע מרבה בכ״ז ת״ח דס״ל דאותו תעבוד קאי רק על הקב״ה, דאל״ה לא הול״ל ואותו תעבוד אלא תירא ותעבוד, ודו״ק.
2. נראה דמשמע ליה כן משום דמדרך העולם מי שנוהגין בו כבוד ומורא נזהרין להזכיר את שמו אך לכבוד ולברכה אבל לא לבטלה. והנה בגמרא כאן טרחו הרבה למצוא מקור בתורה לאיסור הוצאת ש״ש לבטלה, ומסיק מפסוק זה אף דזה הוי רק אזהרת עשה, ותימא גדולה בעיני שלא הביאו מקור נאמן ומוסד מפסוק לא תשא את שם ה׳ אלהיך לשוא (פ׳ יתרו), ואע״פ דאמרו חז״ל דלא תשא הוא לשון שבועה [עיין שבת ק״כ א׳] אך בודאי כלול בו גם הזכרה בעלמא וכמ״ש בברכות ל״ג א׳ כל המברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לא תשא, וא״כ כש״כ במוציא ש״ש לבטלה, וצ״ע רב בזה.
3. הנה העתקנו רק תמצית דברי הגמרא כפי מה שיש למצוא לאחר העיון בהסוגיא, אמנם מפני שענין זה בכלל צריך באור וברור דברים כפי שנבאר, לכן נעתיק כאן המשך דברי הגמרא השייך לענין זה, וכך היא הצעת הסוגיא לאחר שחקר במה איירי הפ׳ דפ׳ תבוא והפלא ה׳ את מכותך וגו׳ אם לא תשמור לעשות ליראה את ה׳, דענינו שלא להוציא את השם לבטלה, פריך ואימא אפילו שבועת אמת, ר״ל אימא כונת הצווי שגם שבועת אמת לא ליעבד בשם שמים, ומשני שבועת אמת בהדיא כתיב ובשמו תשבע, ר״ל וא״כ לא מצית אמרת דאסור לשבע שבועת אמת, ופריך והא ההוא מבעיא ליה לדרב שנשבעין לקיים את המצוה, ומשני הכתיב קרא אחרינא ובו תדבק ובשמו תשבע (פ׳ עקב) ופירש״י חד מבעי ליה דנשבע לקיים את המצוה וחד לשבועת אמת, ע״כ.

והנה מכל הצעת הסוגיא נראה מפורש כמעט דהפ׳ ובשמו תשבע שלפנינו אינו מורה על מצוה, כלומר שמצוה לישבע על האמת בשמו אלא שאם נשבע צריך לישבע בשמו ולא בשם אלהים אחרים, וכמו שאמר בועז חי ה׳, וכדומה. והפ׳ ובשמו תשבע דפ׳ עקב בא להורות דנשבעין לקיים את המצוה, וכפי שיתבאר שם.

ומכל זה תראה כמה קשים דברי הרמב״ם בסה״מ מ״ע ז׳ שכתב וז״ל, והמצוה השביעית היא שצונו להשבע בשמו כשיצטרך לקיים דבר מהדברים או להכחישו כי בזה תהיה הגדולה והכבוד וכו׳, והשבועה בעת הצורך מצוה היא והיא מ״ע, וכבר אמרו בריש מס׳ תמורה מניין שנשבעין לקיים את המצוה דכתיב ובשמו תשבע, עכ״ל. וכמה נפלא הדבר שהרכיב שני ענינים שונים משני פסוקים שונים, כי ענין השבועה לקיים את המצוה הוא ענין אחר כלל משבועת אמת וגם נסמך על פסוק אחר דפ׳ עקב, ועיין ברמב״ן וכמה מפרשים.

ויותר מזה קשה, כי אע״פ שאין למדין הלכה מאגדה בכ״ז היכי דליכא סתירה לאותו הדין בהלכה למדין ולמדין וכמש״כ הרדב״ז בתשובה סי׳ תרמ״ז ועוד פוסקים, ובנדון שלפנינו לא מצינו בהלכה מפורש היתר זה, וא״כ עלינו לסמוך על אגדות שבענין זה המדברות אימים בעון שבועת אמת, כמו בילקוט פ׳ מטות אמר הקב״ה לישראל, לא תהיו סבורים שהותר לכם להשבע בשמו אפילו באמת וכו׳, ומביא מעשה בינאי המלך שהיו לו שני אלפים עיירות וכולם נחרבו על עון שבועת אמת, וא״כ איך יחליט הרמב״ם היפך מפורש מאגדה איומה כזו שלא מצינו לה סתירה בגמרא ובהלכות.

ואף גם זאת כפי הנראה שגם זה הנשבע באמת נקרא רשע, שכן מבואר בשבועות ל״ט א׳, ת״ר, שבועת הדיינים אומרים לו לזה שבא לישבע הוי יודע שכל העולם נזדעזע בשעה שאמר הקב״ה בסיני לא תשא את שם ה׳ א׳ לשוא וכו׳, ואם אמר הריני נשבע, העומדים שם אומרים זה לזה סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה, ולכאורה קשה, דבשלמא כשנשבע לשקר שייך לקראו רשע, אבל כשנשבע על אמת למה יקרא רשע, ואיך פסיק ותני שקוראים אותו רשע, אלא ודאי דגם משבועת אמת מצוה להמנע וכשאינו נמנע מזה נקרא רשע.

מכל אלה ההכרח יכריח לומר בדעת הרמב״ם דאין כונתו שמצוה לכתחלה להביא עצמו לשבועת אמת בשם ה׳, אלא שאם אינו רוצה למנוע עצמו משבועת אמת והוא צריך לישבע, אז מצוה לישבע רק בשם ה׳ ולא בשם זולתו, ואע״פ ששטחית לשון הרמב״ם אינו מורה כן, אבל הן כפי שבארנו בהכרח צריך לומר כן, ודו״ק.

וטעם הדבר בכלל שראוי להמנע גם משבועת אמת, נראה משום דאפשר שיהיה מי שיחשוד אותו שנשבע לשקר או לפחות לא על אמת מוחלט, ויחשוב לפי״ז שהוא מוציא ש״ש לבטלה, והרי אפשר ע״י זה לבא לידי חלול השם, ואין להאריך עוד בזה.
מקבילות במקראמוני המצוותתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)ילקוט שמעוניאגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובר״י בכור שורחזקוניקיצור פענח רזארמב״ןר׳ בחיימיוחס לרא״שטור הפירוש הארוךטור הפירוש הקצררלב״גרלב״ג תועלותעקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלגור אריהשפתי חכמיםר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144