Devarim 6 – דברים ו‏ – Mikraot Gedolot

וְתַעֲבֵיד דְּכָשַׁר וּדְתָקֵין קֳדָם יְיָ בְּדִיל דְּיִיטַב לָךְ וְתֵיעוֹל וְתֵירַת יָת אַרְעָא טָבְתָא דְּקַיֵּים יְיָ לַאֲבָהָתָךְ.

and do what is right and well ordered before the Lord, that it may be well with you, and you may enter in and possess the good land which the Lord swore to your fathers,

ותעבד דשפר^א ותקן קדם י״י מן בגלל דייטב^ב לכון ותיעלון ותירתון ית ארעא טבתה די קיים י״י לאבהתכון.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ותעבד דשפר״) גם נוסח חילופי: ״ותעבדון מה דשפר״.

ב. בכ״י ניאופיטי 1 מופיע בין השיטין (במקום ״דייטב״) גם נוסח חילופי: ״דייטיב״. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״דייטב״) גם נוסח חילופי: ״למייטבה״.

ותעביד דתקין ודכשר קדם י״י מן בגלל דייטב לכון ותיעלון ותירתון ית ארעא טבתא דקיים י״י לאבהתכון.

and do what is good and right before the Lord, that it may be well with you, and ye may go in, and possess by inheritance the good land which the Lord covenanted to your fathers;

וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׂר וְהַטּוֹב – אַמְרֵי נְהַרְדָּעֵי שׁוּמָא הָדַר עַד תְּרֵיסָר יַרְחֵי שַׁתָּא, וְאָמַר אֲמֵימָר, אֲנָא נְהַרְדָּעֵי אֲנָא וּסְבִירָא לִי דְּשׁוּמָא הָדַר לְעוֹלָם, וְהִלְכָתָא שׁוּמָא הָדַר לְעוֹלָם מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר ״וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב״ וְגוֹ׳. פְּשִׁיטָא, שָׁמוּ לֵיהּ לְבַעַל חוֹב וַאֲזַל אִיהוּ וְשָׁם לְבַעַל חוֹב דִּידֵיהּ אַמְרִינָן לֵיהּ לָא עָדִיפַת מִגַּבְרָא דְּאָתִית מִנֵּיהּ, זָבְנָהּ אוֹרְתָהּ וְיַהֲבָה בְּמַתָּנָה, וַדַּאי הַנֵּי מֵעִיקָרָא אֲדַעְתָּא דְאַרְעָא נָחִית וְלָאו אֲדַעְתָּא דְזוּזֵי נָחִית שָׁמוּ לְאִשָּׁה וְאִינְסִיבָא אוֹ שָׁמוּ מִ(י)⁠נָּהּ דְּאִשָּׁה וְאִינְסִיבָא וּמֵתָה, בַּעַל בְּנִכְסֵי אִשְׁתּוֹ לוֹקֵחַ הָוֵי, [לָא מֶהְדַּר וְלָא מְהַדְרִינָן לֵיהּ]. אַגְבֵּיהּ אִיהוּ בְחוֹבוֹ, פְּלִיגֵי בָּהּ רַב אַחָא וְרָבִינָא, חָד אֲמַר לָא הָדְרָא, דְּהָא זָבִינָא מְעַלְיָא הִיא. וְחָד אֲמַר הַדְרָא, לָאו זָבִינָא הִיא, וְהָא דְאַגְבֵּיהּ [מִדַּעְתֵּיהּ] וְלָא אָתָא לְבֵי דִינָא מֵחֲמַת כִּסּוּפָא הוּא דְאַגְבֵּיהּ.

אֲמַר רַב יְהוּדָה הַאי מָאן דְּאַחֲזִיק בֵּינֵי אַחֵי וּבֵינֵי שֻׁתָּפֵי, חָצִיפָא הָוֵי וְסַלּוּקֵי לָא מְסַלְּקִינָן לֵיהּ. רַב נַחְמָן אֲמַר מְסַלְּקִינַן לֵיהּ, וְאִי מִשּׁוּם דִּינָא דְּבַר מֶצְרָא לָא מְסַלְּקִינָן. נְהַרְדָּעֵי אָמְרֵי, אֲפִלּוּ מִשּׁוּם דִּינָא דְּבַר מַצְרָא מְסַלְּקִינַן, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר ״וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב״ וְכוּ׳.

וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב.

ישר – זה תפילין של יד

כָּתוּב (דברים ו) וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב. הַיָּשָׁר – זוֹ תְּפִלָּה שֶׁל יָד, לְהַמְשִׁיךְ (להסמיך) אוֹתוֹ לִתְפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ לְהִתְיַחֵד כְּאֶחָד. וּתְפִלָּה שֶׁל יָד מַקְדִּים לְשֶׁל רֹאשׁ, וְצָרִיךְ שֶׁלֹּא יִהְיֶה בָהֶם פֵּרוּד כְּלָל.

המתעטר בתפילין עומד בסוג גון עליון, יוסף נער צדיק עבד בן

מִי שֶׁמִּתְעַטֵּר בִּתְפִלִּין, עוֹמֵד בְּסוֹד שֶׁל גָּוָן עֶלְיוֹן, וְעוֹמֵד בְּאוֹתָם שְׁנֵי סוֹדוֹת שֶׁאָמַרְנוּ כְּמוֹ יוֹסֵף, שֶׁנִּקְרָא נַעַר וְנִקְרָא צַדִּיק, בְּסוֹד שֶׁל עֶבֶד נֶאֱמָן, בְּסוֹד שֶׁל בֵּן יְחִידִי, וְאֵלֶּה הֵם תְּפִלָּה שֶׁל יָד וּתְפִלָּה שֶׁל רֹאשׁ, וְהֵם כְּלָל אֶחָד בְּלִי פֵרוּד.

(זוה״ק שמות מג.)

וַאצנַע אַלּמֻסתַּקִימַ וַאלּגַיִּדַ בַּיְןַ יַדַיִ אַללָּהִ לִכַּיְ יֻכַ׳ארַ לַךַּ וַתַּדכֻ׳לַ וַתַּחֻוזַ אַלּבַּלַדַ אַלגַיִּדַ אַלַּדִ׳י קַסַםַ אַללָּהֻ לִאבַּאאִךַּ

ועשה את הישר והטוב, לפני ה׳ בכדי שישפע טוב לך, ותכנס ותנחל את הארץ הטובה, אשר נשבע ה׳ לאבותיך.

הישר והטוב – זה פשרה ולפנים משורת הדין.

הישר והטוב [AND YOU SHALL DO] THAT WHICH IS RIGHT AND GOOD [IN THE EYES OF HASHEM] – This refers to a compromise, acting beyond the strict demands of the law (cf. Rashi on Bava Metzia 108a).

פס׳: ועשית הישר והטוב – הישר בעיני אדם והטוב בעיני ה׳. תנן התם איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם.

למען ייטב לך – בזכות ועשית הטוב וירשת את הארץ הטובה:

ועשית הישר והטוב בעיני י״י^א – על דרך הפשט יאמר: תשמרו מצות השם ועדותיו וחוקותיו, ויתכוין בעשייתם לעשות הטוב והישר בעיניו בלבד. ולמען ייטב לך – הבטחה, יאמר כי בעשותך הטוב בעיניו ייטיב הוא לך, כי השם מיטיב לטובים ולישרים בלבותם.⁠¹

ולרבותינו בזה מדרש יפה, אמרו: זו פשרה ולפנים משורת הדין, והכונה בזה כי מתחלה אמר שתשמור מצותיו ועדותיו וחוקיו אשר צוך (דברים ו׳:י״ז), ועתה יאמר גם באשר לא צוך תן דעתך לעשות הטוב והישר בעיניו, כי הוא אוהב הטוב והיושר. וזה ענין גדול לפי שאי איפשר לזכור בתורה כל הנהגות האדם עם שכיניו וריעיו, וכל משאו ומתנו ותקוני היישוב והמדינות כולם, אבל אחרי שהזכיר מהם הרבה, כגון: לא תלך רכיל (ויקרא י״ט:ט״ז), לא תקם ולא תטור (ויקרא י״ט:י״ח), ולא תעמוד על דם רעך (ויקרא י״ט:ט״ז), לא^ב תקלל חרש (ויקרא י״ט:י״ד), מפני שיבה תקום (ויקרא י״ט:ל״ב), וכיוצא בהם, חזר לומר בדרך כלל שיעשה הטוב והישר בכל דבר, עד שיכנס בזה הפשרה ולפנים משורת הדין. וכגון מה שהזכירו בדינא דבר מצרא (בבלי ב״מ ק״ח.), ואפילו מה שאמרו (בבלי תענית ט״ז.): פירקו נאה ודבורו בנחת עם הבריות, עד שיקרא בכל ענין תם וישר.

1. השוו ללשון הפסוק בתהלים קכ״ה:ד׳.

א. כן בכ״י מינכן 137, פולדה 2, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255 נוסף כאן: ״אלהיך״.

ב. כן בכ״י מינכן 137, פולדה 2, דפוס ליסבון, וכן בפסוק. בכ״י פרמא 3255: ״ולא״.

AND THOU SHALT DO THAT WHICH IS RIGHT AND GOOD IN THE SIGHT OF THE ETERNAL. In line with the plain meaning of Scripture the verse says, "Keep the commandments of G-d, His testimonies, and His statutes, and, in observing them, intend to do what is right and good in His sight only.⁠" And [the expression in the verse before us] that it may be well with thee is a promise, stating that, when you will do that which is good in His eyes, it will be well with you, for G-d does good unto the good, and to them that are upright in their hearts.⁠¹ Our Rabbis have a beautiful Midrash on this verse. They have said:⁠² "[That which is right and good] refers to a compromise and going beyond the requirement of the letter of the law.⁠"³ The intent of this is as follows: At first he [Moses] stated that you are to keep His statutes and His testimonies which He commanded you, and now he is stating that even where He has not commanded you, give thought, as well, to do what is good and right in His eyes, for He loves the good and the right. Now this is a great principle, for it is impossible to mention in the Torah all aspects of man's conduct with his neighbors and friends, and all his various transactions, and the ordinances of all societies and countries. But since He mentioned many of them — such as, Thou shalt not go up and down as a talebearer;⁴ Thou shalt not take vengeance, nor bear any grudge;⁵ neither shalt thou stand idly by the blood of thy neighbor;⁶ Thou shalt not curse the deaf;⁷ Thou shalt rise up before the hoary head⁸ and the like — he reverted to state in a general way that, in all matters, one should do what is good and right, including even compromise and, going beyond the requirements of the law.⁠⁹ Other examples are the Rabbis' ordinances concerning the prerogative of a neighbor,⁠¹⁰ and even what they said [concerning the desirability] that one's youthful reputation be unblemished,⁠¹¹ and that one's conversation with people be pleasant. Thus [a person must seek to refine his behavior] in every form of activity, until he is worthy of being called "good and upright.⁠"

1. Psalms 125:4.

2. Mentioned in Rashi. See Baba Kamma 100a.

3. Literally: "within the line of justice,⁠" or the application of the dictates of conscience beyond the strict line of the law.

4. Leviticus 19:16.

5. Ibid., (18).

6. Leviticus 19:16.

7. Ibid., (15).

8. Ibid., (32).

9. Literally: "within the line of justice,⁠" or the application of the dictates of conscience beyond the strict line of the law.

10. Baba Metzia 108a. This is the right of pre-emption — that a neighbor has the primary right to purchase an adjoining property before, or in preference, to others.

11. Taanith 16b. This is given as one of the requirements of the deputy, who leads the congregation in prayer.

ועשית הישר והטוב – כתב הרמב״ן על דרך הפשט אומר שתשמרו מצות השם ועדותיו וחוקותיו ותכוין בעשייתן לעשות הישר והטוב בעיניו בלבד ולמען ייטב לך הבטחה כי בעשותך הטוב בעיניו ייטב לך. ולרבותינו מדרש בזה אמרו זו פשרה ולפנים משורת הדין פי׳ מתחלה אמר ושמרת מצותיו ועדותיו וחוקותיו אשר ציוך ועתה אמר גם באשר לא ציוך תן דעתך לעשות הטוב והישר בעיניו כי הוא אוהב הטוב והיושר ולפי שאין לזכור בתורה כל הנהגת האדם עם שכניו הזכיר קצת מהם כגון לא תלך רכיל בעמך לא תקום ולא תטור לא תעמוד על דם ריעך לא תקלל חרש מפני שיבה תקום וכיוצא בהם וחזר ואמר בדרך כלל עד שיכנס בזה הפשרה ולפנים משורת הדין ודינא דבר מצרא ואפי׳ מה שאמרו פרקו נאה ודיבור בנחת עם הבריות עד שיקרא בכל ענין תם וישר:

ועשית הישר והטוב, "You shall do what is fair and good;⁠" Nachmanides, approaching this line from a purely textual perspective, writes that Moses exhorts the people here that when they observe God's commandments they should develop the feeling that what they are doing thereby is doing what is pleasing in the eyes of the Lord. In other words, the Jewish definition of "fair and good,⁠" is what has been revealed by God to be so in His eyes. [Moses does not ask us to develop an independent moral code, possibly superseding the one God has established for us. Ed.] The assurance למען ייטב לך, "so that you will be well off,⁠" is tied to your accepting His standards of what is fair and good.

Our sages in the Midrash view the words ועשית הישר והטוב, as Moses, at this point, introducing a new concept in, especially, inter-personal relationships, the concept known as לפנים משורת הדין, "over and beyond the requirements of the law.⁠" Up until now Moses had exhorted the people to be law-abiding, both in their ritual lives and in their relationships with their fellow man. Now, he asks them to do more than that. An Israelite, deserving of that title, is expected to seek out opportunities to demonstrate his concern for his fellow by voluntarily giving of himself or of his material wealth. The parameters are left open. The guidelines for such conduct over and beyond the strict requirement of justice are the knowledge that the Creator, by definition, is doing so all the time, and has even created a quasi legal instrument called teshuvah, repentance, enabling His creatures to escape the dreadful consequences of their failures that they would have to look forward to had God not afforded them the opportunity to turn the clock back by repenting, and thus rehabilitating themselves. A practical example of this kind of self-restraint is not to take revenge or emphasize one's righteousness compared to one's fellow who had demonstrated total insensitivity to such considerations. (Compare Leviticus 19,18: "do not take revenge and do not bear a grudge.⁠" What was phrased there as a prohibition, or other legal restraints of unacceptable behaviour even when provoked, such as not even to curse a deaf person, Moses expands to initiatives of doing good, as something to be sought out as proof that we the creatures try to emulate the virtues of the Creator.) [I have paraphrased some of the last few lines. Ed.]

ועשית הישר והטוב וגו׳ – כלומר עשה אתה מה שעליך לעשות והוא יעשה מה שעליו בלי ספק.

ועשית הישר והטוב – ארז״ל הישר זו לפנים משורת הדין, והכונה בזה, כי בתחלה אמר שתשמור עדותיו וחקיו אשר צום, ועתה יאמר גם באשר לא צוך תן דעתך לעשות הטוב והישר בעיניו, כי הוא אוהב הטוב והישר, וזה ענין גדול, לפי שאי אפשר לזכור בתורה כל הנהגות האדם עם שכיניו ורעיו, כל משאו ומתנו ותקוני הישוב והמדינות כולם, אבל אחרי שהזכיר מהם הרבה, כגון לא תלך רכיל, לא תקום ולא תטור, ולא תעמוד על דם רעך, לא תקלל חרש, מפני שיבה תקום וכיוצא בהן, חזר לומר דרך כלל שיעשה הישר והטוב בכל דבר, עד שיכנס בזה לפנים משורת הדין:

ועשית הישר והטוב – ובכ״ז יצויר ג״כ שתעשה ע״מ לקבל שכר והוא בהשקף על רצון ה׳ המצוה, שכבר בארנו בארצות השלום (דרוש ט׳) מ״ש שכר מצוה מצוה, שבאשר הטעם הראשי שצוה ה׳ אותנו על המצות (שיש הרבה מצות שלא נדע להם טעם) הוא רק מצד שה׳ ברא את העולם כדי שימצאו ברואים שישפיע להם טובו באשר הוא רוצה לעשות טוב וחסד ומטעם הזה נתן לנו מצות הרבה כדי שנמלא פקודתו ונקבל עליהם שכר, וא״כ עקר כונתו במה שנתן לנו המצוה הוא כדי שיתן לנו שכר, וא״כ במה שמקבל שכר מצוה בזה ממלא רצון ה׳ שרוצה שישפיע טוב וחסד לבריותיו, וא״כ עקר מה שאנו ממלאים רצון הבורא בעשיית המצוה אינו בהמצוה בעצמה רק בשכר שאנו מקבלים עבורה וא״כ עקר המצוה היא שכר מצוה, עיי״ש בארך, וז״ש הגם שאני מצוך שתשמרון מצות ה׳ רק מצד אשר צוך שלא לכונת קבלת שכר בכ״ז יצויר שתעשם על כונת קבלת השכר אם תהיה כונתך שתעשה בזה הישר והטוב בעיני ה׳ שעקר מה שישר וטוב בעיני ה׳ הוא למען ייטב לך ובאת וירשת את הארץ הטובה, זה הוא עקר כונת ה׳ וחפצו והטוב והישר בעיניו, ותוכל לעשות המצוה לכונה זו שע״י שייטב לך בשכר המצוה תמלא חפץ ה׳ והטוב בעיניו:

ועשית הישר והטוב: עוד יש לעשות¹ גמילות חסדים בין אדם לחבירו² באותה שעה, כמו שעשה יהושע בן נון שתיקן אז³ עשר תקנות בין אדם לחבירו, כדאיתא שלהי פרק מרובה (ב״ק פ,ב)⁴.

למען ייטב לך ובאת וגו׳: שדברים אלו של גמילות חסדים מביאים טובה וברכה לעולם, והוא הדין שכל מצוות אלו לעולם⁵, אלא באותה שעה⁶ מוזהרים ביותר, כמו שכתבתי לעיל, ועיין להלן (יב,כח).

1. בעת מלחמה.

2. ״הישר והטוב״ מוגדר אצל חז״ל כ-לפנים משורת הדין, רבינו מרחיבו לכלל גמילות חסדים, וכן לשון רבינו להלן (יב,כח) ׳דברים שבין אדם לחבירו כמשמעות ״ישר״ שכתבנו בפתיחה דספר בראשית׳. ועיין היטב בדברי הרמב״ן על אתר.

3. בעת כיבוש א״י וחילוקה, שהיתה עת מלחמה.

4. ת״ר, עשרה תנאין התנה יהושע, עיי״ש.

5. מחוייבים בהם לעולם.

6. בכל מקום בתורה במשמעות ״חוקים״.

הישר והטוב – מה שנראה בעיני ה׳ כנכון לעשות וגורם נחת רוח לפניו, ודברה תורה כלשון בני אדם.

הישר והטוב בעיני ה׳ – מבואר בבבא מציעא ט״ז:, ב״מ ק״ח., שחייב אדם לנהוג לפעמים לפנים משורת הדין. בתרגום השבעים והשומרוני נעתק: ״בעיני ה׳ אלהיך״, כדי להשוות את הפסוק עם הפסוק י״ב:כ״ח.

למען – אין לפרש שתהא כוונת העושה ״למען וגו׳⁠ ⁠⁠״, אלא התוצאה היא כך, כלומר התוצאה של מעשיך הטובים תהיה ״אשר ייטב לך״ (השוה בראשית י״ח:י״ט).

ועשית הישר והטוב – אע״פ דקרקע הנשום לבעל חוב מדינא לא מיהדר בכסף, אפ״ה משום ועשית הישר והטוב אמור רבנן דתיהדר.⁠¹ (ב״מ ט״ז:)

ועשית הישר והטוב – אמרי נהרדעי, האי מאן דאחזיק ארעא ביני אחי ביני שותפי, מסלקינן ליה משום דינא דבר מצרא, משום שנאמר ועשית הישר והטוב.⁠² (שם ק״ח.)

ועשית הישר והטוב – תניא, מפני מה נקרא ספר משנה תורה ספר הישר, משום דכתיב ביה ועשית הישר והטוב בעיני ה׳³. (ע״ז כ״ה.)

1. איירי כשמצא הבע״ח אח״כ לשלם בכסף, ועיין בסמוך אות ע״ד.

2. ע׳ באות הסמוך.

3. ר״ל אף דברים שהם אינם מדינא צותה התורה לעשות רק משום מדת הישר והטוב, וכמבואר בדרשות הקודמות. והא דנקרא ספר הישר ילפינן ממ״ד בש״ב א׳ ויאמר ללמד לבני יהודה קשת הנה היא כתובה על ספר הישר, והא דבני יהודה היו מושכי בקשת רמוז בפ׳ ברכה ידיו רב לו ודרשינן איזו היא מלחמה שצריכה שתי ידים הוי אומר זו קשת.

ויש להעיר בכלל מאי מעליותא דפסוק זה יותר על כמה פסוקים בס׳ דברים שמבואר בהם מדות והנהגות ישרות ורצויות, ולמה זה נעלה על כולם פסוק זה שעל שמו יקרא כל הספר, וי״ל ע״פ המבואר בשבת ל״א א׳ ואהבת לרעך כמוך זו היא כל התורה כולה, וכמו שהאדם לעצמו רוצה לעשות אך ישר וטוב כך המוותר לזולתו על שלו הרי זה יסוד כל התורה, ולכן נקרא כל התורה ע״ש מוסד זה.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון