Devarim 6 – דברים ו‏ – Mikraot Gedolot

לשמור ולעשות את המצוות – יראים רנ״ז

מִטָּר תִּטְּרוּן יָת פִּקּוֹדַיָּא דַּייָ אֱלָהֲכוֹן וְסָהִדְוָתֵיהּ וּקְיָמוֹהִי דְּפַקְּדָךְ.

keeping you shall keep the commandments of the Lord your God, His testimonies, and His statutes He has commanded you,

מטור תטרון ית מצוותה דאורייתה^א די״י אלהכון וסהדותיה וקיימוי די פקד יתכון.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״מצוותה דאורייתה״) גם נוסח חילופי: ״פיקודוי״.

מינטר תינטרון ית פיקודיא די״י אלקכון וסהידוותיה וקיימוי דפקיד לכון.

keeping keep the commandments of the Lord your God, and His testimonies and statutes which He hath commanded you;

בַּלִ אחפַטֻ׳וא וַצַאִיא אַללַהַ רַבִּכֻּם וַשַׁוַאהִדַהֻ וַרֻסֻומַהֻ אַלַּתִּי אַמַרַךַּ בִּהַא

אלא, שמרו את מצות ה׳ אלהיכם, ואת-עדיותיו ואת-חקותיו, אשר פקד עליך בהן.

שמור תשמרון – עשו משמר על משמר:

ועדתיו – אזהרותיו מצות לא תעשה.

ועדותיו, "and His testimonies.⁠" This is a reference not to violate negative commandments.

שמור תשמרון את מצות ה׳ אלהיכם – יאמר אסור לך לנסותו, אלא שתשמור המצות ותאמין על דרך כלל כי צדיק וישר הוא וכל מעשיו בצדק ובמשפט הם, והמצות שנתן לך הנה הם תועלת לגוף, ובקיומן תעשה הטוב והישר בעיני ה׳, וקבע בזה שכר, למען ייטב לך, כי מי שעושה טובה עם המלך ומה שיישר בעיניו אין ספק שהמלך יגמלהו טובה על עשותו הישר והטוב בעיניו, ואם במלך בשר ודם כן אף כי בצדיקו של עולם שיגמול טובה וייטיב לעושים מצותיו אחר שצוה אותן בכך, שהרי לא צוה אלא לטובת נבראיו, וכענין שכתוב (דברים י) לטוב לך.

ואפשר לומר שהזכיר הכתוב שלשת חלקי המצות, המושכלות המקובלות והחקים. מצות ה׳ הם המשפטים שהם מצות מושכלות, ועדותיו המצות המקובלות שהם עדות על האלהות ועל חדוש העולם, וחקיו אלו החקים שאין טעמן נגלה. ואחר שהזכיר שישמור שלשה חלקי המצות האלו ושלא ינסה להקב״ה באחד מהם, הזהיר על הפשרה כפי המדרש אף במה שלא צותה התורה, הוא שאמר ועשית הישר והטוב, ומפני שהיא סבת השלום קרא אותה הישר והטוב בעיני ה׳.

שמור תשמרון את מצות ה' אלו-היכם, "be certain to observe the commandments of the Lord your God.⁠" This is a continuation of the prohibition to put God to the test. Rather, we are to unconditionally observe the commandments in the firm belief that generally speaking you will find that this pays off also in this world and is beneficial for your body, even. By keeping the commandments you will do what is good and right in the eyes of the Lord. This is why Moses adds the words למען ייטב לך, "so that it will prove to be good for you.⁠" It stands to reason that people who are loyal to their king and observe his laws will be recognized as such and be suitably rewarded. The same holds true when you serve the King of Kings in even increased measure. After all, the whole reason God issues commandments to His creatures is for their benefit as repeated in 10,13.

We may divide the commandments mentioned in our verse into three major groups: 1) מושכלות, laws recommending themselves to our intelligence; 2) מקובלות, laws based on our history; 3) חקים, statutes, the meaning of which transcends our ability to understand. When Moses speaks of מצות ה' he has in mind mostly laws governing inter-personal and inter-societal relationships, the ones generally referred to as משפטים. These are the ones we termed מושכלות, accessible to our intellect. When Moses writes: ועדותיו, he refers to ritual commandments, ceremonies by means of which we express our faith that God created the universe, is the only God, etc. When Moses speaks of חקיו "His statutes,⁠" he speaks of laws the reason for which has not been revealed. The commandment not to test the Lord applies to each of these categories of law.
Having dealt with the absolute demand to observe all these commandments, Moses turns to a lesser demand, i.e. to act in a manner which makes God's law, and therefore the observant Jew, appear good in the eyes of man also, i.e. to occasionally do more than strict justice requires by being willing to waive something one is entitled to (compare Rashi on the words הישר והטוב).

שמור תשמורון את מצותיו וגו׳ ועדותיו – שהם הנסים שעשה לכם להיות לכם לעדות כגון הפסח ומצה וסוכה ותשמרו חוקיו אע״פ שלא תדעו טעמם כי באמת ייטב לכם בסוף ואין צורך לנסיון בתורה ובמצות אחרי שנתאמת אצלכם שהם מפי השם ית׳ וכן בכל נביא המנוסה והמוחזק בנביא אמת לא תנסו את דבריו בכל גמול ובכל עונש שיאמר לכם. והנה הבטיח כי סוף הכבוד לבא בירושת הארץ ונצוח האויבים כי היא הטובה הגדולה הצריכ׳ לאותו הדור ואחרי כן אמר גם לדורות הבאים שאין צורך לנסיון בעשיית המצות אלא שישאלו מזקניהם ומאבותיהם ויגידו להם אמיתת התור׳ והמצות כאשר יפרש כי ישאלך בנך וגמר הפרשה:

שמור תשמרון את מצות וגו'... ועדותיו, "observe the commandments…and His testimonies" Most of the "testimonies" are commandments designed to perpetuate in our collective memories these very miracles God has performed for us. We eat unleavened bread on Passover to commemorate the Exodus, we either offer the Passover, or remember it symbolically on our Seder plate when unable to offer sacrifices. We leave our homes and spend a week in a flimsy hut in order to commemorate that our God whom we worship kept an entire nation not only alive and well, but did so for 40 years in a totally inhospitable desert, although their conduct on occasion would have caused other rulers to abandon them. What is said here concerning not testing God is equally applicable to God's established prophets. Once a prophet has proven his credentials as a true prophet, he is not to be subjected to constantly having to prove that he is still enjoying God's ear. In the course of his speeches, Moses will also tell the Jewish people that should there be times when there are no prophets this is no reason to abandon God's commandments, as there are competent sages, Rabbis, who are always at hand to inculcate the younger generation with authentic teachings of the Torah and the Books of the Prophets, as well as the deliberations of the oral law in Mishnah and Gemara.

שמור תשמרון את מצות י״י אלהיכם – ביאר בזה כי בשמירת המצות התורה והעדות והחקים יתישרו אל הצלחת הנפש והוא אמרו למען ייטב לך וימשך להם גם כן מזה ירושת הארץ שהיא מישירה אל הטוב הזה כמו שביארנו בראש זאת הפרשה ולזה אמר ובאת וירשת את הארץ הטובה.

אבל שמור תשמרון את מצות ה׳ אלהיכם ועדותיו וחקתיו אשר צוך. רוצה לומר במופלא ממך אל תדרוש איך היה החדוש ולמה היה אז ולא קודם לכן אין לך עסק בנסתרות כי אם לשמור את מצות ה׳ אלהיכם רוצה לומר אחר שהוא אלהיכם ומנהיג אתכם ראוי שתאמינו בעדותיו. והוא מה שהעיד על חדוש העולם כמצות השבת וכיתר המועדים גם כן שכלם יוכללו בעדותיו וחקותיו.

וְעֵדֹתָיו: בתיקון ס״ת ישן ועדתיו, במפתח ועדותיו, ע״כ. ובמסרות כ״י, ה׳, וסי׳ שמור תשמרון¹, כל ארחות², וינסו וימרו³, בעמוד ענן⁴ ידבר, אשרי נצרי⁵ עדתיו, ע״כ. ובמסורת הדפוס⁶ נמס׳ כאן ובתילי׳ צ״ט, ועדתיו ה׳, ד׳ חס׳ וא׳ מל׳, ולא מסיימא הי ניהו המל׳, וכפי מה שנמצא ברוב המדוייקי׳ הוא וינסו וימרו, וזה של תורה חס׳ בכל הספרי׳. וכ״כ הרמ״ה⁷, וְעֵדֹתָיו וחקיו אשר צוך, חס׳ וי״ו כתיב. [ועדתיו].

1. שמור תשמרון: פסוקנו.

2. כל ארחות: תה׳ כה י.

3. וינסו וימרו: תה׳ עח נו.

4. בעמוד ענן: תה׳ צט ז.

5. אשרי נצרי: תה׳ קיט ב.

6. ובמסורת הדפוס: מ״ג-ד על אתר; מ״ג-ד תה׳ צט ז.

7. הרמ״ה: עו״ד (׳חס׳ וי״ו ומלא יו״ד כתיב׳).

ועדתיו – הם הניסים שעשה להם כבר להיות להם לעדות, ועליהם רומזים המצות, כגון הפסח והמצה והסוכה:

שמר תשמרון – בידיעה שה׳ בקרבכם, שהוא משגיח על כל נשימה שאתם נושמים, ושכל מה שיש לכם אתם מקבלים אך ורק מידו, דאגתכם היחידה תהיה לקיים בנאמנות את תורתו: את ה״מצוות״ – התפקידים שלצורך קיומם הוא הפקיד כל אחד ואחד מכם על ״משמרתו״, ואשר אנו רגילים לחלקם לשלושה סוגים: תורה, עבודה, וגמילות חסדים; ואת ה״עדוֹת״ וה״חוקים״, שבהם הניח ה׳ את היסוד להתפתחותכם הרוחנית וקבע את הגבולות המוסריים של חייכם החושניים.

מה שמהווים החוקים לחיינו החושניים, מהוות העדוֹת לתפיסתנו הרוחנית. החוקים שומרים על טהרתם המוסרית של דחפינו החושניים, ואילו העדוֹת שומרות על האמת של תפיסתנו הרוחנית. שניהם יחד הם בבחינת דבר נתון שאי אפשר לשנותו; הם עמודי התווך היסודיים של המוסריות והאמת. עלינו ״לשמור״ אותם, הווי אומר, להשגיח עליהם בקפידה רבה, כדי שאף אחד מהם לא יאבד לנו ולא יועם אורו.

על ידי שמירת העדוֹת, נסים נוספים ייהפכו למיותרים, שכן העדוֹת מעידות בפני כל הדורות הבאים על הנסים שנעשו בעת ייסוד אומתנו, ונסים אלה הם העובדות שעליהן מבוססת כל ידיעת ה׳ שלנו (עיין רמב״ן כאן).

שמירה זו של המצוות, העדוֹת והחוקים מוטלת על כל יחיד מבני האומה (״תשמרון״). הם ניתנו לאומה בכללותה (״צוך״), וכל יחיד מקבל אותם מן הכלל הזה, המעיד שה׳ ציווה אותם.

שמור תשמרון את מצות ה׳ וגו׳ אשר צוך – ר״ל שבאמת ראוי שתשמור שלא ע״מ לקבל פרס רק באשר צוך אף אם לא תשיג מזה שום שכר ותועלת:

שמור תשמרון וגו׳: שמירה יתירה¹ בעת מלחמה², משום שקרוב לפרוק עול תורה ומצוות, כמו שכתבתי בפרשת מקושש (במדבר טו,לב) דעל בית דין להעמיד שומרים בשעת פירצה.

ועדותיו וחוקיו אשר צוך: גם חובה לקבוע אנשים ללמוד תורה³ שהוא סגולה מיוחדת למלחמה⁴, כמו שכתבתי כמה פעמים⁵. ועל דבר זה נענש יהושע שביטל בית המדרש, כדאיתא ריש מגילה (ג,א)⁶. אמנם לא כתיב כאן ׳משפטים׳, שאין השעה⁷ לפלפולו של ׳תלמוד׳⁸ כי אם להלכות קבועות וזה נכלל ב״חוקיו״⁹.

1. לומדים מלשון הכפולה של שמירה.

2. רבינו לשיטתו לאורך כל הפסוקים מפסוק י׳, שכולם עוסקים בעת מלחמה, ובעת מלחמה יש הדגשים מיוחדים שהתורה מדגישה לעם ישראל.

3. ״עדות וחוקים״ משמעותם = לימוד תורה, כפי שמצאנו אצל רבינו במשמעות ״חוקים״ בכל התורה, ובמשמעות ״עדות״ עיין להלן פסוק כ׳.

4. רבינו לשיטתו לאורך כל הפסוקים מפסוק י׳, שכולם עוסקים בעת מלחמה, ובעת מלחמה יש הדגשים מיוחדים שהתורה מדגישה לעם ישראל.

5. עיין בראשית (יב,יז. יד,יד. יז,ט. כו,ה) ועוד.

6. אמר לו, אמש בטלתם תמיד של בין הערביים ועכשיו ביטלתם תלמוד תורה... אמר לו ״עתה באתי״, מיד ״וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק״.

7. של מלחמה.

8. זו המשמעות של ״משפטים״ בכל מקום ע״פ רבינו.

9. בכל מקום בתורה במשמעות ״חוקים״.

ועדותיו – ראה פסוק כ.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון