Therefore it shall be, when Hashem your God has given you rest from all your enemies all around, in the land which Hashem your God gives you for an inheritance to possess it, that you shall blot out the memory of Amalek from under the sky; you shall not forget.
א. אֲשֶׁ֣ר יְהֹוָהיְ־הֹוָה־אֱ֠לֹהֶ֠יךָ =ל,ל1,ש,ש1,ק3,ו?,ל3,ל9 (״אשר״ בטעם מונח ושם הוי״ה מוקפת) • דפוסים וקורן=<אֲשֶׁר־יְהֹוָ֣היְ־הֹוָ֣ה אֱ֠לֹהֶ֠יךָ> (״אשר״ מוקפת לשם הוי״ה בטעם מונח)
ב. זֵ֣כֶר =זכר: א(ס,ק),ל,ש,ש1,ק3,ו?,ל3,ל9 (צירה באות זי״ן, ״חמש נקודות״) וכמו כן בתיגאן, וכך אצל דותן וברויאר ומג״ה, וגם בכל הדפוסים וקורן. • אמנם ראו רד״ק בספר השורשים (ערך זכר: ״בשש נקודות, אבל לזכר קדשו [תהלים ל] בחמש נקודות ולית כותיה״), וכמו כן יש ספק לגבי דעתו הגר״א (ספר מעשה רב קל״ד לעומת דברי רב חיים מוולוז׳ין בהסכמתו לספר). לכן במשנה ברורה (סימן תרפ״ה ס״ק י״ח) כתב: ״דע, דיש אומרים שצריך לקרות זכר עמלק בצירי, ויש אומרים שצריך לקרות זכר עמלק בסגול, ועל כן מהנכון שהקורא יקרא שניהם, לצאת ידי שניהם״. לפי זה יש לקרוא בפעם השנייה זֶ֣כֶר (סגול באות זי״ן, ״שש נקודות״), וכך נוהגים בדורות האחרונים בחלק מבתי הכנסת של יוצאי מזרח אירופה. אך ראו דברי ברויאר, ״ספקות שיש להם הכרע״ (מגדים י, שבט תש״ן, עמ׳ 97-112), שאין שום בסיס לקריאה בסגול ולכפילות, לא בכתבי־היד הטברנים המובהקים, ולא בדפוסים הראשונים והאחרונים, ולא במנהגי ישראל הוותיקים אפילו באשכנז.
והיה בהניח ה׳ אלהיך לך מכל אויביך מסביב – שלא תאגד עליך אגודה.
בארץ אשר ה׳ אלהיך נותן לך נחלה לרשתה – מה שתירש תכבש.
תמחה את זכר עמלק – ולהלן הוא אומר (שמות י״ז:י״ד) כי מחה אמחה את זכר עמלק ואומר (שם י״ז:ט״ז) כי יד על כס יה מלחמה לה׳ בעמלק מדור דור.
סליק פיסקא
"And it shall be, when the Lord your G-d gives you repose from all your enemies roundabout": so that they no longer band against you.
"in the land that the Lord your G-d gives to you as an inheritance": In reward for this mitzvah, you will inherit the land.
"Wipe out the remembrance of Amalek from under the heavens": And thus is it written (Shemot 17:14) "For I shall utterly blot out the remembrance of Amalek from under the heavens." That there be neither child nor grandchild (left of) Amalek under the heavens. And (Ibid. 16) "For a hand (in oath) upon the throne of the Lord — The Lord will war against Amalek from generation to generation!" The Lord had sworn upon His throne of glory: He will leave over neither child or grandchild of Amalek, neither camel not donkey — so that they not say: "This is a camel of Amalek."
"Do not forget"" in your heart.
[End of Piska]
והיה בהניח ה׳ אלה׳ לך מלמד שלא תאגוד עליך אגודה:
בארץ אשר ה׳ אלה׳ נתן לך נחל׳ לרש׳ מה שתירש תכבוש:
תמחה את זכר עמלק שלא ישאר לו לא זרע ולא שם כענין שנ׳ (איוב י״ח:י״ז) זכרו אבד מני ארץ ולא שם לו על פני חוץ לא תשכח למה נאמר לפי שהוא אומר תמחה את זכר עמלק מצות עשה מצוה בלא תעשה מנ׳ ת״ל לא תשכח:
לא תשכח הא אם שכח עובר בלא תעשה והרי הדברים קל וחומר אם כששכח לקלל את הרשעים עובר בלא תעשה קל וחומר לשאר כל המצוות שבתורה:
Therefore when the Lord your God shall have given you rest from all your enemies round about, in the land which the Lord your God gives you for a possession to inherit, you shalt blot out the memory of Amalek from under the heavens: you shalt not be forgetful.
ויהווי בזמנה די יניחא י״י אלהכון יתכוןב מן כל בעלי דבביכון מן חזור חזור בארעא די״י אלהכון יהיב לכון אחסנה למירתג יתה תשיצון ית דוכרנייהד דעמלק מן תחות שמייא עמי בני ישראל לא תנשון הוון דכיריןה.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״בזמנה די יניח״) גם נוסח חילופי: ״בזמן דיניח״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״יתכון״) גם נוסח חילופי: ״לכון״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״למירת״) גם נוסח חילופי: ״{למי}רות״.
ד. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״דוכרנייה״) גם נוסח חילופי: ״דוכרנה״.
ה. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״לא תנשון הוון דכירין״) גם נוסח חילופי: ״הוון זהירין לא תנשון״.
ויהי כד יניח י״י אלקכון לכון מן כל בעלי דבביכון מן חזור חזור בארעא די״י אלקכון יהיב לכון אחסנא למירתה תמחון ית דוכרנא דעמלק מתחות שמיא ואפילו ליומי מלכא משיחא לא תתנשי.
Therefore, when the Lord hath given you rest from all your enemies round about in the land that the Lord your God giveth you to inherit for a possession, you shall blot out the memory of Amalek from under the heavens; but of the days of the King Meshiha you shall not be unmindful.
[Siman 11] (Deut. 25:19:) “And it shall come to pass when the Lord your God grants you rest [… you shall blot out the remembrance of Amalek].” R. Azariah and R. Judah bar Simon said in the name of R. Judah bar Il'ay, “Israel was given three commandments on their entrance to the land:1 To appoint a king over themselves, as written (in Deut. 17:15), ‘You shall surely place a king over yourself.’ To build the Temple, as written (in Exod. 25:8), ‘And make Me a sanctuary.’ To cut off the seed of Amalek, as stated (in Deut. 25:19), ‘[…] you shall blot out the remembrance of Amalek.’” R. Joshua ben Levi [said] in the name of R. Alexandri, “One text says (in Deut. 25:19), ‘you shall blot out the remembrance of Amalek,’ while another text says (in Exod. 17:14), ‘I will utterly blot out the remembrance of Amalek.’2 How are these two texts to be harmonized? Before [the Amalekites] raised their hands against the [heavenly] throne, ‘you shall blot out.’ When they had raised their hands against the [heavenly] throne, ‘I will blot out.’” Can flesh and blood possibly raise its hand against the throne of the Holy One, blessed be He? It is simply because they destroyed Jerusalem, since it is written (in Jer. 3:17), “For at that time they shall call Jerusalem the throne of the Lord.” It is therefore written (in Exod. 17:14), “I will utterly blot out.” And it is stated (Exod. 17:16), “Because a hand is upon the throne of the Lord, the Lord has a war [with Amalek from generation to generation].” It is taught in the name of R. Il'ay: The Holy One, blessed be He, swore an oath and said, “[By] My right hand, [by] My right hand, [by] My throne, [by] My throne, [I swear that] if gentiles come from any of the peoples, them I will accept; but those from the seed of Amalek I will not accept.”3 And David also acted in this way, as stated (in II Sam. 1:13), “And David said unto the young man who had told him, ‘Where do you come from?’ Then he said, ‘I am the son of an Amalekite proselyte.’”4 R. Isaac said, “He was the son of Doeg the Edomite.” (II Sam. 1:16:) “Then David said to him, ‘Your blood be upon your own head […].’” [This is what one reads, but] the written text (ketiv) is “Your bloods,” [meaning] You shed a lot of bloods; you killed [the inhabitants of] Nob, the city of priests .(Exod. 17:16:) “From generation to generation.” The Holy One, blessed be He, said, “’From generation to generation,’ I am [keeping] after them (i.e., after the Amalekites) for generations of generations.” R. Eliezer, R. Joshua, and R. Jose differ. R. Eliezer says, “From the generation of Moses to the generation of Samuel.” R. Joshua says, “From the generation of Samuel to the generation of Mordecai and Esther.” And R. Jose says, “From the generation of Mordecai and Esther to the generation of the messianic king, which itself equals three generations.” And where is it shown that the generation of the messianic king equals three generations?5 Where it is stated (of the messianic king in Ps. 72:5), “Let them fear You as long as the sun endures and as long as the moon, for a generation and generations.” [The singular] generation equals one, [and the plural] generations equals two, for a total of three. R. Berekhyah said in the name of R. Abba bar Kahana, “As long as the seed of Amalek remains alive in the world, it is as though a wing (kanaf) is hiding the [divine] face.6 When the seed of Amalek has passed from the world, (in Is. 30:20), “your Teacher (i.e., the Holy One, blessed be He,) will no longer be hidden (yikanef).” R. Levi says in the name of R. Hama bar Hanina, “As long as the seed of Amalek is in the world, the [divine] name will not be at peace (literally, whole) and the [divine] throne will not be at peace. When the seed of Amalek passes from the world, the throne will be at peace, and the name will be at peace.” What is the evidence? That which is stated (in Ps. 9:7), “The enemy is no more, in everlasting ruins, [and you have uprooted their cities, their very memory has perished].” What is written after that (in vs. 8), “But the Lord sits [enthroned] forever; He has established His throne for judgment.” Ergo, the name is at peace, and the throne is at peace. Amen, and so may it be His will!
4. GeR. The word denoted a resident alien in biblical times, but in rabbinic literature the word denotes a proselyte.
5. See Sanh. 99a.
6. See Is. 6:2.
[יז] והיה בהניח ה׳ אלהיך לך וגו׳ תמחה את זכר עמלק(דברים כ״ה:י״ט). אמר ר׳ עזריה אמר ר׳ יהודה בר סימון בשם ר׳ יהודה בר אלעאי, על שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ, למנות עליהם מלך, דכתיב שום תשים עליך מלך (שם י״ז:ט״ו), ולבנות בית הבחירה, דכתיב ועשו לי מקדש (שמות כ״ה:ח׳), ולמחות את זכר עמלק, שנאמר תמחה את זכר עמלק.
ר׳ יהושע בן לוי בשם רבי אלכסנדרי כתוב אחד אומר תמחה את זכר עמלק, וכתוב [אחד] אומר כי מחה אמחה את זכר עמלק (שם י״ז:י״ד), כיצד יתקיימו שני כתובין הללו, עד שלא פשטו ידיהן בכסא תמחה, משפשטו ידיהן בכסא אמחה, אפשר בשם ודם יכול לפשוט ידו בכסאו של הקב״ה, אלא על ידי שהחריב את ירושלים, דכתיב כי בעת ההוא יקראו לירושלים כסא ה׳ (ירמיהו ג״י:ז׳), לפיכך כתיב כי מחה אמחה.
[יח] ויאמר כי יד על כס יה מלחמה לה׳ בעמלק (שמות י״ז:ט״ז), תני בשם ר׳ אלעזר, שבועה נשבע הקב״ה, ואמר ימיני ימיני, כסאי כסאי, אם יבואו גוים מכל האומות אני מקבלן, ומזרעו של עמלק איני מקבל, ואף דוד עשה כן, שנאמר ויאמר דוד אל הנער המגיד לו אי מזה אתה ויאמר בן איש גר עמלקי אנכי (שמואל ב א׳:י״ג), אמר ר׳ יצחק בנו של דואג האדומי היה, ויאמר לו דוד דמך על ראשך (שם שם:ט״ז), [דמיך כתיב], הרבה דמים שפכת בנוב עיר הכהנים.
מדור דור (שמות י״ז:ט״ז). אמר דוד אמר הקב״ה מדור דור ואנא בתריהון לדרי דרין, ר׳ אליעזר ור׳ יהושע ור׳ יוסי, ר׳ אליעזר אומר מדורו של משה, ועד דורו של שמואל, ר׳ יהושע אומר מדורו של שמואל, ועד דורו של מרדכי ואסתר, ור׳ יוסי אמר מדורו של מרדכי ואסתר, עד דורו של של מלך המשיח שהוא שלשה דורות, ומנין לדורו של מלך המשיח שהוא שלשה דורות, שנאמר ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים (תהלים ע״ב:ה׳), דור חד, דורים שנים, הא תלתא. ר׳ ברכיה בשם ר׳ אבא בר כהנא [אמר] כל זמן שזרעו של עמלק קיים בעולם, כביכול כאילו כנף מכסה את הפנים, אבד זרעו של עמלק מן העולם, ניטלה הכנף, שנאמר ולא יכנף עוד (את) מוריד וגו׳ (ישעיהו ל כ).
[כי יד על כס יה]. ר׳ לוי בשם ר׳ חמא בר חנינא אמר כל זמן שזרעו של עמלק בעולם, לא השם שלם, לא הכס שלם, אבד זרעו של עמלק מן העולם, הכס שלם, והשם שלם, מה טעם שנאמר האויב תמו חרבות לנצח וערים נתשת אבד זכרם המה (תהלים ט׳:ז׳), מה כתיב אחריו וה׳ לעולם ישב כונן למשפט כסאו (שם שם:ח׳), [הרי השם שלם והכסא שלם].
פאד׳א אראחך אללה רבך מן ג׳מיע אעדאיך אלתי חואליך פי אלבלד אלד׳י אללה רבך מעטיך נחלהֵ לתחוזה פאמח אלעמלק מן תחת אלסמא ולא תנס ד׳לך.
והיה כאשר יניח לך ה׳ אלוהיך מכל אויביך שמסביבך, בארץ אשר ה׳ אלוהיך נותן לך נחלה לרשת אותה, תמחה את עמלק מתחת השמים ואל תשכח זאת.
תמחה את זכר עמלק – מאיש ועדא אשה מעולל ועד יונק משור ועד שה (שמואל א ט״ו:ג׳), שלא יהא שם עמלק נזכר אפילו על הבהמה, לומר: בהמה זו משל עמלק הייתה.
א. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״עד״.
תמחה את זכר עמלק YOU SHALL WIPE AWAY THE REMEMBRANCE OF AMALEK, – both man and woman, infant and suckling, ox and sheep (a quotation from Shemuel I 15:3, stating how the Amalekites were to be destroyed), so that the name of Amalek should never again be mentioned even in connection with a beast, in that one could say: "This beast belonged to Amalek" (Pesikta Zutrata).
פס׳: והיה בהניח ה׳ אלהיך לך מכל אויביך – 1שלא תאגוד עליך אגודה. 2מיכן אמרו שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ. להעמיד להם מלך. ולהכרית זרעו של עמלק. ולבנות להם בית הבחירה וכו׳. וכן הוא אומר (שמואל א ט״ו:ב׳) פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל וגו׳. בארץ אשר ה׳ אלהיך נותן לך נחלה לרשתה. מה שתירש אתה תכבוש. תמחה את זכר עמלק. ולהלן הוא אומר (שמות י״ז:י״ד) כי מחה אמחה את זכר עמלק. שלא יאמרו שור זה של עמלק גמל זה של עמלק. ואומר (שם) כי יד על כס יה מלחמה לה׳ בעמלק מדור דור. זה לעתיד לבוא כשהוא בא עם עשרה משפחות שאמר דוד עליהן (תהלים פ״ג:ז׳-ח׳) אלהים אל דמי לך וגו׳ (שם) אהלי אדום וישמעאלים מואב והגרים גבל ועמון ועמלק פלשת עם יושבי צור גם אשור נלוה עמם היו זרוע לבני לוט סלה עשה להם כמדין כסיסרא כיבין בנחל קישון (שם) וידעו כי אתה שמך ה׳ לבדך עליון על כל הארץ:
1. שלא יאגוד עליך אגודה כצ״ל. והיינו שיניח ה׳ לך מכל אויביך אז תוכל להלחם בו:
בהניח – הטעם, כי זאת המצוה תלויה אחר שירשו הארץ ושקטה ממלחמה מכל סביבותיה, כי כל זמן שיתעסקו עם מלחמת הקרובים אליהם, אינם חייבים להלחם בעמלק.
תמחה את זכר עמלק – זהו: והמתה מאיש ועדא אשה {וגו׳} משור ועד שה מגמל ועד חמור (שמואל א ט״ו:ג׳), שלא יאמר: זה השור היה משלל עמלק. ודברי התורה כלל, ובדברי שמואל פרט.
לא תשכח – אחר זכור (דברים כ״ה:י״ז) לחיזוק, וכן משפט מצוות רבות בתורה.
א. כן בכ״י פריס 177, פריס 176, פרנקפורט 150 (גם כאן וגם בבמדבר כ״ד:כ׳), וכן בהרבה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: עד.
WHEN THE LORD THY GOD HATH GIVEN THEE REST. It means that this commandment takes effect after Israel inherits the land and the land is quiet from all the wars with the surrounding nations, for as long as they are involved in waging war with the nations close to them they are not obligated to fight Amalek.
THAT THOU SHALT BLOT OUT THE REMEMBRANCE. Namely, slay both man and woman, infant and suckling, ox and sheep, camel and ass(I Sam 15:3), so that no one says this ox is from the spoil taken from Amalek. The words of the Torah1 are a general statement. The words of the prophet Samuel2 go into detail.
THOU SHALT NOT FORGET. Scripture says this after having already stated Remember…(v. 17) for emphasis. The same is true with many other commandments in the Torah.3
1. The clause, thou shalt blot out the name of Amalek, is a general statement.
2. But slay both man and woman, infant and suckling, ox and sheep, camel and ass.
3. Scripture repeats itself for emphasis.
והיה בהניח י״י {אלהיך} לך {וגו׳} תמחה את זכר עמלק – כשתעמיד מלך על כסא ישראל שהוא כסא י״י כמו דכתיב: כי יד על כס {יה} (שמות י״ז:ט״ז) – יד לשון מלכות וגדולה, כמו ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם (ישעיהו נ״ו:ה׳), תמחה את זכר עמלק. וכן צוה הקב״ה לשאול לאחר שלכד המלוכה על ישראל (שמואל א י״ד:מ״ז), ונלחם בגוים אשר סביבותיו, אז אמר לו: לך והכית{ה} את עמלק (שמואל א ט״ו:ג׳).
כלומר: כתוב סרחונו ומחה זכרונו. והוא הרע לך כשאתה עייף ויגע, ואתה תנקם ממנו כשיניח י״י מיגיעה ועייפות שלך.
והיה בהניח י"י {אלהיך} לך {וגו'} תמחה את זכר עמלק – IT SHALL BE WHEN HASHEM {YOUR GOD} HAS GIVEN YOU REST {etc.} YOU SHALL BLOT OUT THE MEMORY OF AMALEK – when you place a king on the throne of Israel which is the throne of Hashem as it is written: “For a hand on {Yah's} throne” (Shemot 17:15) – “hand” is a term of royalty and importance, like: “to them I will give in My house and within My walls a monument and a memorial” (Yeshayahu 56:5), you shall wipe out the memory of Amalek. And thus the Blessed Holy One commanded to Shaul after he captured the kingship over Israel (Shemuel I 14:47), and fought with the nations that surrounded him, then He said to him: “go and smite Amalek” (Shemuel I 15:3).
Meaning to say: Write its stench and erase its memory. And they harmed you when you were faint and weary, and you will take revenge on them when Hashem gives you relief from your faintness and weariness.
תמחה – קודם שפשט ידו במקדש, ולמעלה שאמר אמחה היינו לאחר שפשט ידו במקדש.
שלימא סדרא דפרשת כי תצא
!תמחה, "blot out!" do so before Amalek can attack the Temple. When the Torah, in Exodus 17,14 had written that God had said that He would blot out Amalek, it referred to the period after Amalek had successfully attacked the Temple. (early version of Tanchuma)
והיה בהניח ה׳ אלהיך לך – אחר שתירשו את הארץ תמחה את זכר עמלק, כענין שכתוב (שמואל א ט״ו:ג׳) והמתה מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק משור ועד שה, כדי שלא יאמרו שור זה משל עמלק היה. ועוד ממה שדרשו רז״ל שהיו עושים עצמם בהמות בחכמת הכשפים וחוזרים לאיזה מין שירצו, ולכך הוצרך לומר משור ועד שה מגמל ועד חמור, ולכך גברה עליהם חכמת התורה שלא תועיל להם חכמתן.
מתחת השמים – כלומר הקב״ה ימחה כחו בשמים. וכן התנבא עליו בלעם (במדבר כ״ד:כ׳) ואחריתו עדי אובד, עד שיבא האובד זה הקב״ה שכתוב (שמות י״ז:י״ד) כי מחה אמחה, בתחלה אמחה למעלה ולבסוף תמחה למטה. לא תשכח, כלומר שלא תמחה.
והפרשה הזו התחילה בזכרון וסיימה בשכחה, להורות שעתיד זכרם להשתכח מן העולם, וזה בזמן המשיח. ואע״פ שפשוטו של מקרא לפי התיבות שלא ישכח, בא הרמז בו לפי הטעמים שיבא זמן שישכח, ועל כן תמצא טרחא במלת לא ומלת תשכח היא בפני עצמה ויש דגש באות התי״ו, כלומר הנה ימים באים שתשכח כשיאבד זכרם מן העולם, הוא שאמר דוד ע״ה (תהלים ט׳:ז׳-ח׳) האויב תמו חרבות לנצח וערים נתשת אבד זכרם המה, ואז יהיה השם שלם והכסא שלם, וזהו שכתוב אחריו (שם) וה׳ לעולם ישב כונן למשפט כסאו.
והיה בהניח ה' אלו-היך לך, "it will be when the Lord your God grants you rest, etc." The Torah speaks about a period after the land of Canaan has been conquered, תמחה את זכר עמלק, "you are to blot out the memory of Amalek." We have to understand this in the terms in which the prophet Samuel issued the directive to King Shaul to make war against Amalek in Samuel I 15,3. We read there: "kill all that belongs to him; spare no one, but kill alike men and women, infant and suckling, oxen and sheep, camels and asses." The reason the prophet specified all this was so that no one would ever be able to point to an animal and say: "this is one of the surviving animals of Amalek." [If he were to utter the name of Amalek as something still extant this would mean that the commandment to blot out his memory would not have been fulfilled. compare Mechilta end of Beshalach. Ed.] The Midrash also claims that the Amalekites made for themselves animals by means of sorcery, changing their genes to different species. This is why Samuel did not content himself with a general description fitting all animals. He used divinely inspired wisdom in order to outsmart them.
מתחת השמים, "from beneath the heaven." Moses meant that God will blot out their power from beneath the heaven. This is also in consonance with the prophecy of Bileam (Numbers 24,20) "its end will be utter destruction." The word אובד in that verse is a noun, i.e. someone who is capable of destroying, "the Lord." The Torah had already stated in Exodus 17,14 that God said that He personally would blot out the memory of Amalek from beneath the heaven. The reason why the Torah uses two words there, i.e. מחה אמחה, is that first God will blot out Amalek under the heaven, i.e. אמחה, whereas afterwards it is the turn of the Jewish people to blot out Amalek's memory on earth, i.e. תמחה, "you will blot out."
The words לא תשכח, "do not forget," mean: "do not forget to blot out his memory."
This paragraph commenced with the commandment to remember something and concludes with the commandment not to forget something. It is a promise that a time will come when the existence of Amalek will be totally forgotten, i.e. during the messianic era.
Even though the plain meaning of the text appears to suggest that we should not forget Amalek, i.e. what this people did to us, the mystical dimension, the רמז, corresponds more to the cantillation our sages provided for the words. This is why you find the tone sign tipcha under the word לא where you would have expected the tone sign mercha if the Torah had intended the two words לא תשכח to be read together. In other words, the word תשכח stands all by itself and is not connected to what came before. The fact that the letter ת in that word has a dagesh indicates that a time will come when the memory of Amalek will disappear from our minds. This is also what David had in mind when he wrote (Psalms 9,7) "the enemy is no more; ruins everlasting; You have torn down their cities, their very names are lost." This is the time when God's Holy Name and His throne will be complete, i.e. the following verse: "וה' לעולם ישב כונן למשפט כסאו, "But the Lord abides forever, He has set up His throne for judgment."
מתחת השמים – לא תשכח שאפי׳ שאם בא גר מזרע עמלק אין מקבלין אותו אע״פ שמקבלין מן האומות ואף דוד עשה כן שנא׳ ויאמר דוד אל הנער המגיד לו מאיזה עם אתה ויאמר לו בן איש עמלק אנכי א״ר יצחק דואג האדומי ויאמר לו דוד דמך בראשך. כי פיך ענה בך דמך כתיב הרבה דמים שפכת שהרגת וחרבת נוב עיר הכהנים וא״ר אבא בר כהנא כל זמן שזרעו של עמלק קיים כאלו כנף מכסה הפנים אבד עמלק לא יכסה עוד והיו עיניך רואות את מוריך. במס׳ סוטה בפ׳ אלו נאמרין בכל לשון ת״ר כיצד כתבו יש׳ את התורה ר׳ יהודה או׳ על גבי אבנים כתבוה שנא׳ וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת ואח״כ סדו אותם בסיד א״ל ר׳ שמעון לדבריך היאך למדו או״ה תורה א״ל בינה יתירה נתן להם הקב״ה ושגרו נטרין שלהם וקלפו את הסיד וכתבוה ועל דבר זה נחתם גזר דינן לבאר שחת שה״יל ללמוד ולא למדוה ר״ש או׳ על גבי הסיד כתבוה וכתבו להם למטה למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל תועבותם הא למדת שאם חוזרין בתשו׳ מקבלין אותם אמר רבא בר רב שילא מ״ט דר׳ שמעון דכתיב והיו עמים משרפות סיד על עסק סיד ור׳ יהודה בסיד מה סיד אין לו תקנה אף או״ה אין להם תקנה.
לא תשכח – להפלגת החזוק.
לא תשכח – הזהיר אותם מלשכח בלב מה שעשה להם עמלק. הנה זה ביאור מה שנראה לנו שהוא צריך בזאת הפרשה.
[יג] ונתן טעם למה שצוה בכאן והיה בהניח י״י אלהיך לך וגו׳ תמחה את זכר עמלק אחר שנא׳ שם מלחמה לי״י בעמלק מדר דר (שמות י״ז:ט״ז) זהו מה שראיתי לכתוב באלו הפרשיות המעולות מלחמת רשות וסופן מלחמה חובה ראשיתן במלחמה המוטלת עלינו ואחריתך במלחמת י״י אשר עם עמלק אויבנו ראשית צרינו ולוחמינו ומפלתו תהיה סוף וקץ לכל צרותינו תחלה וראש לישועתינו והצלחותינו אשר לא יסורו לעולמי עולמים. ודי בזה לכוונת זה החלק.
תמחה את זכר עמלק מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק משור ועד שה כו׳. כי מלת זכר מורה שלא תשאיר אחריו דבר שיהיה זכרו עליו:
תמחה את זכר עמלק – ״משור ועד שה מגמל ועד חמור״ (שמואל א ט״ו:ג׳), כמו שצוה לשאול, וזה כדי להנקם מעמלק, על שהעיז פניו באל יתעלה, כמקנאים לכבודו.
תמחה את זכר עמלק, by killing even their livestock, as King Shaul was commanded in Samuel I 15,3. This was intended to avenge the unprovoked attack by Amalek against God when, by attacking His people, they demeaned His image, besmirched His honour.
מאיש עד אשה וכו׳. דאם לא כן, ״זכר עמלק״ למה לי, דהוי למכתב ׳תהרוג את עמלק׳, מאי ״תמחה את זכר עמלק״, אלא רוצה לומר הכל ׳מאיש עד אשה, שלא יהיה שם עמלק נזכר׳, והיינו ״תמחה את זכר עמלק״:
והיה בְהָנִיחַ: ברוב ספרי׳ אין בבי״ת געיא. [בְּהָנִ֣יחַ].
תמחה את זֵכֶר עמלק: כתו׳ במלכים1 א׳ י״א כי ששת חדשים ישב שם יואב וכל ישראל עד הכרית כל זָכָר באדום, ואמרו בב״ב2 פ׳ לא יחפור דכי אתא יואב לגבי דוד א״ל מ״ט עבדת הכי, א״ל דכתי׳ תמחה את זָכָר עמלק, א״ל והא אנן זֵכֶר קרינן, א״ל לדידי זָכָר אקריון, שייליה לרביה, א״ל היכי אקריתון, א״ל תמחה את זֵכֶר עמלק, שקל ספסירא ובעא למיקטליה וכו׳. עיין בפי׳ הרשב״א3 והר״ן ז״ל שם4 <ובספר כסף מזוקק5 סדר תצוה דרוש א׳,> דשמעינן מהכא דמבעי ליה למיקרי דרדקי לאשגוחי בהון דלא לישתבשו בקריאתהון דלא ליקום בארור, ומאן דגריס ודייק ליקום בברוך. [אֶת־זֵכֶר].
3. בפי׳ הרשב״א: חדושי הרשב״א למסכת בבא בתרא, ירושלים תשי״ז, נ ע״ב (׳א״ל היכי אקריתון א״ל זכר בסגול. כך פירשו המפרשי׳ שהמלמד לא פשע בקריאתו אלא בהשגחתו, שלא השגיח עליו כשהוא (תועה)[טועה] ומחליף קריאתו׳).
4. והר״ן ז״ל שם: א׳ ליכטנשטיין [מהדיר], חדושי הר״ן לרבינו נסים ב״ר ראובן גירונדי, מסכת בבא בתרא, ירושלים תשנ״ו, עמ׳ קמג (׳אמר ליה [זכר] בסגול. ומ״ה בעא למקטליה, כיון דהוה גמיר ולא אשגח מלאכת השם רמייה הוא דעבד. אבל כל בדלא גמיר מאי ה״ל למיעבד׳; רשב״א ור״ן מפרשים כי המלמד ידע כי הקריאה הנכונה היא זֵכֶר [או זֶכֶר] ולא זָכָר).
5. ובספר כסף מזוקק: סדר תצוה, דרוש א, פה ע״ג.
מאיש ועד אשה כו׳. כלומר שלא תשאיר אחריו זכר שתהא זכרו עליו, לומר זה של עמלק היתה, דאל״כ תכה מיבעי ליה:
Man and woman, etc. I.e., you shall not leave any remembrance of Amalek that his remembrance clings to, so that people say, "This was of Amalek." Otherwise, it should have said "smite" [rather than "obliterate the memory"].
בהניח – הטעם, כי זאת המצוה תלויה אחר שירשו את הארץ, ושקטה הארץ ממלחמה מכל סביבותיה, כי כל זמן שיתעסקו עם מלחמות הקרובים אליהם, אינם חייבים להלחם בעמלק:
תמחה – שורש מחה הונח על מחיקת הכתב מן הספר, כמו מחני נא מספרך, והושאל על הכליון וההשמדה. והנה כאן צוה לישראל להשמיד את זכר עמלק כאילו הדבר תלוי בם, אבל בפרשת בשלח נאמר מלחמה לה׳ בעמלק מדור דור, הרי שאין ישראל יכולין להחרימו, אולם הענין כך, שתים רעות עשה עמלק, הא׳ נגד ישראל שלא חטאו לו, והב׳ נגד ה׳ לחלל כבודו לעיני העמים, והנה נגד מה שהרע לישראל צוה תמחה את זכר עמלק, כלומר הנקם ממנו כאשר לאל ידך, אבל ידוע תדע שלא יהיה בכחך להשלים הנקמה הזאת עד השמידך אותו, כי אני אקנא לכבודי ואמחה את שמו מתחת השמים, ויהיה זה מן הנפלאות שיעשה ה׳ באחרית הימים, כאשר ישיב נקם לצריו וכפר אדמתו עמו:
את זכר עמלק – זהו והמתה מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק משור ועד שה (ש״א ט״ו ג׳), שלא יאמר זה היה משלל עמלק, ודברי התורה כלל, ודברי שמואל הנביא פרט:
לא תשכח – וכבר אמר בתחילת הענין זכור, והענין זכור מה שעשה לך, ואל תשכח להאביד שמו וזכרו:
והיה בהניח וגו׳ – אם ה׳ יהיה אלוקיך, ובניגוד גמור לדרכים אלה של עמלק, תכוון ותתאים את כל מעשיך לרצון ה׳ ותשליך עליו את כל יהבך – כך שלא בחרבך תירש ארץ ולא בכוח זרועך תגבר אלא על ידי שמירת ה׳ ועל ידי נאמנותך לחובה תשכון לבטח בארצך ושום אויב לא יעז לפגוע בך – אז ״תמחה את זכר עמלק״ וגו׳.
נתן לך נחלה לרשתה – הארץ שה׳ נותן לך עתה כדי שתירש אותה, כבר הובטחה לאבותיך. אתה מקבל אותה רק כירושה מהם, כדי שתנחיל אותה לבניך. אינך זוכה בה בכוחך ובגבורתך. אתה יורש אותה בזכות נאמנותך לברית ה׳ עם אבותיך, ורק אם תנחיל נאמנות זו לבניך תוכל גם להוריש להם את הארץ.
תמחה את זכר עמלק – עיין פירוש, שמות יז, יד.
לא תשכח – אל תשכח דבר זה אם אי פעם תיכשל, וכעמלק, תשכח את ה׳ ואת חובתך, ותחפש רק הזדמנויות להשתמש בעליונותך, בעניינים גדולים או קטנים, לרעת הזולת.
אל תשכח דבר זה אם אי פעם תרצה לשכוח את ייעודך ואת שליחותך כישראל בקרב האנושות. אל תקנא בזרי הדפנה שקולע עולם אווילי לזכר הצלחת מחריביו של האושר האנושי. זכור את הקרקע רוויית הדמעות שמצמיחה זרי דפנה אלה.
אל תשכח דבר זה, כאשר אתה עצמך תצטרך לסבול מהאכזריות ומהאלימות של עמלק. עמוד איתן! שמור על האנושיות והצדק שאלוקיך לימד אותך. העתיד הוא נחלת המעלות האלה. הצדק והאנושיות ינצחו לבסוף את האכזריות והאלימות, ואתה עצמך נשלחך לבשר ולסייע להביא – על ידי עצם גורלך ודוגמתך – ניצחון זה ועתיד זה.
לא תשכח, וכדי שלא תשכח, ״זכור״: מזמן לזמן תחדש בדעתך את זיכרון עמלק ואת מה שנאמר לך על עתיד עמלק.
תמחה את זכר עמלק:1 היינו מלוכת עמלק2. ולא כמו שפירשנו בפרשת בשלח (שמות יז,יד)בהבטחת ה׳ ״כי מחה אמחה את זכר עמלק״, דשם הכוונה הנהגה טבעית שלא יהיה בהשגחה כלל3, אבל הבטחה זו אינה ענין למצוה על ישראל, אלא למחות המלוכה.
לא תשכח:4 אפילו בשעת שאין בידינו להגיע מצוה זו לידי מעשה5, מ״מ אסור לשכוח את עם עמלק6, והמצוה, כדי שנזכור להתחזק באמונה בהשגחת ה׳ גם בהליכות עולם בדרך הטבע7.
1. רש״י פירש בעקבות חז״ל מאיש ועד אשה וכו׳. אך רבינו מפרש אחרת.
2. צ״ע, כי רבינו בפרשת בשלח שלל פירוש זה, וז״ל: אם הכוונה למלכות עמלק, על מה קבעו חז״ל מצות זכירה זו לדורות, אחר שכבר נמחית מלכות הרשעה זו מהעולם. ואם אפילו יש איזה אנשים מזרע אומה זו בעולם, מה זה ענין (עכ״ל). ותמוה מדוע נטה רבינו מדברי רש״י בעקבות חז״ל – ׳מאיש ועד אשה׳ וכו׳.
3. לשון רבינו שם: והבטיח הקב״ה כי תגיע שעה שימחה ״זכר עמלק״, היינו, תכלית תעודתו, שהיא – הליכות הטבע חפשי בלי השגחה לפי מעשים. זה הרצון יהיה נשכח מאומות העולם ״והיה ה׳ למלך על כל הארץ״, וזהו ימות המשיח שיגיעו במהרה בימינו.
4. חז״ל (ספרא וספרי) הבינו ש״לא תשכח״ מוסב על ״זכור״, ש״זכור״ בפה ו״לא תשכח״ בלב. אך ע״פ פשוטו של מקרא זה לא מתיישב, כי א״כ מדוע ה״לא תשכח״ נאמר רק בסוף הפסוק, הול״ל ״זכור, אל תשכח״, אלא משמע מהפשט שה״לא תשכח״ מוסב על ״תמחה את זכר עמלק״.
5. למחות את שמו של עמלק.
6. ומה תכלית איסור שכחה זה, ממשיך רבינו...
7. כפי שביאר רבינו כאן בפסוקים יז,יח, וזו היתה הנקודה המרכזית שעמלק נלחם נגד ישראל, וכפי שהגדיר זאת רבינו שם בפרשת בשלח בפסוק י״ד באריכות.
בהניח – רק אחרי כיבוש הארץ נצטווינו להתחיל במלחמה נגד הכפירה, שלא תהיה זו מלחמת כיבוש, אלא מלחמה קדושה, ״מלחמה לה׳ בעמלק״ (שמות י״ז:י״ד והלאה), כדי להשמיד את הכפירה.
לא תשכח – בא הכתוב להדגיש מצוה זו. על פי מקרא זה נקבעה קריאת פרשת עמלק פעם אחת בשנה ברבים, להזכירנו את אחד מתפקידינו הראשיים בעולם. מלחמת עמלק אינה מלחמה כנגד בני אדם, אלא מלחמה למען הקדושה והאמונה.
והיה בהניח ה׳ כו׳ לא תשכח – פירוש כאשר יקויים כביכול זכור חרפתך מני נבל כל היום אל תשכח קול צורריך, אז יקויים מישראל זכר אשר עשה לך כו׳ לא תשכח.
בארץ אשר וכו׳ – משאתה יורש אתה מבקש כצ״ל, ופירושו דלעיל פ׳ קנ״ו אמר ר״י והלא מצוה היא מן התורה לשאול להם מלך, ולעיל פ׳ ס״ז ג׳ מצות נצטוו כו׳ בשעת כניסתן לארץ כו׳ ת״ל כי יד על כס וכו׳ כשישב המלך על כסא ה׳ כו׳, לכן קשה להספרי דכאן אמר בארץ אשר ה׳ אלוהיך נותן לך נחלה לרשתה והלא הקמת מלך קודם למחיית עמלק, לכן אמר משאתה יורש את הארץ אתה מבקש מלך הא קודם לא, ולכן מציין המקרא כאן על ירושת הארץ.
תמחה את זכר עמלק – בספר החנוך כתב דעל כל יחיד שיקרה לפניו מזרע עמלק מצוה זו. ולרש״י שפירש זכר מאיש כו׳ משור ועד שה שלא יאמרו גמל זה של עמלק, והוא מהמכילתא דפרשה בשלח, ועיין הגהת הגר״א כאן בספרי מוכח דעל יחיד אין המצוה דהרי מפורש בשמואל א׳ כ״ז ויעל דוד ואנשיו כו׳ והעמלקי כו׳ ולקח צאן ובקר כו׳ הרי דביחיד אין מצוה לאבד הצאן ובקר. והא דאמרו במכילתא שהרג גר עמלקי שאין מקבלין גרים מעמלק, היינו לכן הרגו בהודאת עצמו כמו בן נח שנהרג עפ״י עצמו. וברור.
תמחה – אפילו מן העצים ואבנים1 (מדרש הובא בפוסקים).
מתחת השמים – שלא יהא נין ונכד ולא גמל ולא חמור תחת השמים, שלא יאמרו גמל זה של עמלק3 (ספרי).
לא תשכח – לא תשכח – בלב.4 (שם)
1. כך מביא הב״י בטור או״ח סי׳ תר״צ בשם ס׳ ארחות חיים שכן נמצא באגדה, וטעם הדיוק נראה מדלא אמר בלשון הכה תכה בלשון שרגיל בעלמא בענין כזה, ולכן בא לרמז שמצוה למחות אפילו בדבר שלא שייך בו הכאה, והיינו בדבר שאין בו רוח חיים, כגון אם היתה צורתו חקוקה על עצים ואבנים.
ויש להעיר לפי״ז במש״כ בעל החנוך דאין הנשים מחויבות במצות זכירת עמלק משום דכיון דמצות מחית עמלק הוא במלחמה ונשים לאו בני כיבוש הן, כמ״ש בריש קדושין ב׳ ב׳ יעו״ש, אבל לפי המבואר דגם מעצים ואבנים מצוה למחוק, הרי זה שייך גם בנשים. וי״ל בדעתו דכיון דעיקר מחיה היא במלחמה, וכיון דאינן בזה אינן גם באיזה פרט ששייך בהו, וצ״ע.
ואמנם אני תמה על בעל החנוך שהרכיב בענין זה שני דינים שונים, והוא כי אפילו אי נימא שאין הנשים מחויבות במצות מחיית עמלק אבל אין זה נוגע למצות זכירת עמלק דבזה איירי הפרשה ובזה בוודאי שייכי גם הנשים, והלא הוא בעצמו וכן יתר מוני המצות מנו זכירת עמלק ומחית עמלק לשתי מצות, וא״כ מה שייך מצות זכירה שלהן להא דאינן בני כיבוש, ולדעתי אין ספק שגם הנשים מחויבות במצות זכירה זו ככל מ״ע שאין הזמ״ג, שהרי זמנה להזכיר פעם אחת בשנה באיזה זמן שהוא.
2. ר״ל בסג״ל תחת הכ׳, ולא בקמצי״ן שזה ממעט הנקבות וזה נשמע ממה שמבואר שזה הוא הטעות שטעה יואב שקרא בקמצי״ן והחיה הנקבות, כמבואר בגמרא.
3. נראה דמדייק כל זה מלשון זכר בסג״ל כמבואר בדרשה הקודמת, וזה כולל כל עניני זכירות, ועיין לפנינו ס״פ בשלח.
May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.