×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(יב) וְקַצֹּתָ֖ה אֶת⁠־כַּפָּ֑הּ לֹ֥א תָח֖וֹס עֵינֶֽךָ׃
then you shall cut off her hand. Your eye shall have no pity.
מוני המצוותספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובאבן עזראחזקוניטור הפירוש הקצררלב״גגור אריהמנחת שיר׳ י״ש ריגייושד״לנצי״באם למקראתורה תמימהעודהכל
[פיסקא רצג]
וקצתה את כפה – מלמד שאתה חייב להצילה בכפה מנין אם אין אתה יכול להציל אותה בכפה הצילה בנפשה תלמוד לומר לא תחס עינך.
רבי יהודה אומר נאמר כאן לא תחס עינך ונאמר להלן (דברים י״ט:כ״א) לא תחס עינך, מה לא תחס עינך האמור להלן ממון אף לא תחס עינך האמור כאן ממון.
סליק פיסקא
[Piska 293]
"Then you shall cut off her hand": We are hereby taught that you are obligated to rescue him (from her). Whence is it derived that if you are not able to rescue him by (cutting off) her hand, you must rescue him by her soul (i.e., by killing her)? From "you shall have no pity.⁠"
R. Yehudah says: It is written here "you shall have no pity,⁠" and elsewhere (Ibid. 19:21) "You shall have no pity.⁠" Just as there, monetary compensation (is indicated), here, too, monetary compensation (is understood).
[End of Piska]
וקצתה את כפה לפי שהוא אומר ושלחה ידה אין לי אלא שמאל ימין מנ׳ ת״ל וקצ׳ את כפה:
וקצתה את כפה שתהא חייבת לשלם את הבשת:
לא תחס עינך מה לא תחוס עינך האמור להלן (דברים י״ט:כ״א) ממון אף לא תחוס עינך האמור כאן ממון זו היא הבשת האמורה בתורה:
ד״א ושלחה יד׳ והח׳ במ׳ ברודף אחר חבירו להרגו הכת׳ מדבר שמצוה להצילו בנפשו:
במבשיו אין לי אלא מבושיו מנ׳ לרבות כל דבר שיש בו סכנת נפשות מה מבושיו מיוחד שיש בו סכנת נפשות והרי הוא בוקצות את כפה כך כל דבר שיש בו סכנת נפשות הרי הוא בוקצות את כפה:
וקצת את כפה מלמד שאת חייב להצילה בכפה מנ׳ אם אין אתה יכול להציל אותה בכפה הצילה בנפשה ת״ל לא תחס עינך:
וּתְקוּץ יָת יְדַהּ לָא תְחוּס עֵינָךְ.
then you shalt cut off her hand, your eye shall have no pity on her.
ותקצוןא ית כף י⁠(ת){ד}⁠ה לא יחוסןב עייניכוןג.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ותקצון״) גם נוסח חילופי: ״ותקצצון״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״יחוסן״) גם נוסח חילופי: ״{יחו}⁠סון״.
ג. בהגהה בכ״י ניאופיטי 1 נוסף כאן: ״עלוי״.
ותקטעון ית פיסת ידה לא תחוסן עיניכון.
you shall cut off her hand; your eyes shall not pity.
פאקטע ידהא לתכ׳לצה מנהא ולא תשפק עליהא
קצוץ את ידה כדי להצילו ממנה ואל תחמול עליה.
וקצותה את כפה – ממון דמי בושתו, הכל לפי המבייש והמתבייש. או אינו אלאא ממש? נאמר כאן: לא תחוס, ונאמר להלן:⁠ב לא תחוס (דברים י״ט:כ״א) בעדים זוממין,⁠ג מה להלן ממון, אף כאן ממון.
א. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, ליידן 1, אוקספורד 34. בכ״י מינכן 5, המבורג 13, לונדון 26917 נוסף כאן: ״יד״.
ב. הגרסה ״להלן״ מופיעה גם פה וגם בהמשך המשפט ״מה להלן... אף כאן״ בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, המבורג 13, לונדון 26917, פרמא 3204, ויימר 652, ואף בדפוסי רש״י השונים, למרות שהפסוק בעדים זוממין מופיע לעיל בדברים י״ט:כ״א. לשון רש״י שאובה מדברי הספרי דברים כ״ה:י״ב (והשוו גם ספרי דברים י״ט:כ׳ שם לשון ״להלן״ אכן מוסבת על פסוק שבא לאחריו) על הפסוק שלנו, ו״להלן״ בלשון חז״ל מוסב על כל מקום אחר, ולא רק על מה שמופיע לאחר מכן. בכ״י אוקספורד 165, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34 חסרה מלת: ״להלן״ כאן (אך לא בהמשך).
ג. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917 הוחלף הסדר של ״בעדים זוממין״ ו״לא תחוס״ (ובכ״י המבורג 13, לונדון 26917 חסרה מלת ״זוממין״).
וקצת את כפה THEN YOU SHALL HEW OFF HER HAND – i.e., she must pay money that is the equivalent of the shame to which he has been put (Bava Kamma 28a), all according to the social position of the person who put him to shame and of him who was shamed (Bava Kamma 83b). But perhaps this is not the meaning, but that you should cut off her hand, literally?! It states, however, here לא תחוס, "your eye shall not pity her" and it states there (Devarim 19:21) in the laws concerning the plotting witnesses "you shall not pity them"; now, what is the case there? It is monetary compensation (see Rashi on that passage)! So, too, monetary compensation is here intended (Sifre Devarim 293:2).
פס׳: וקצותה את כפה – אם יכול להצילו בכפה הרי טוב ואם לאו לא תחוס עינך. כדרך שאמר לו יואב לאבנר היה לך להצילו באחד מאיבריו אמר לא יכילית אפילו בדופן חמישית כוונת ליה באחד מאיבריו לא יכלת ליה:
וקצתה את כפה – כמו: עין תחת עין (שמות כ״א:כ״ד), אם לא תפדה כפה.⁠1
לא תחוס עינך – אם היתה ענייה, [וכאשר לא תוכל להציל המוחזק מכפה.]⁠א
[וקצתה – מפעלי הכפל. וקצץ פתילם (שמות ל״ט:ג׳) מן הפועל הכבד, השקול על דבר.]⁠ב
1. בדומה פירש ראב״ע שמות כ״א:כ״ד, ויקרא כ״ד:כ׳.
א. ההוספה בכ״י פריס 177. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176, פרקנפורט 150, ועוד עדי נוסח.
ב. ההוספה בכ״י פריס 177, פרקנפורט 150. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176 ועוד עדי נוסח.
THEN THOU SHALT CUT OFF HER HAND. If she does not pay ransom money. Its meaning is similar to eye for eye (Ex. 21:24).⁠1
THINE EYE SHALL HAVE NO PITY. If she be poor.⁠2
1. See Ibn Ezra on Ex. 21:24 (Vol. 2, p. 477), "It is fitting for the culprit to give his eye in place of the victim's eye if he does not pay ransom for it.⁠"
2. And cannot afford to ransom her eye.
וקצתה את כפה – פרט לאשת שליח ב״ד שאם החזיקה במבושיו של אותו המתקוטט עם בעלה כשהוא בא להכריחו מכח שליחות ב״ד שהיא פטורה.
וקצותה את כפה, "you shall cut off her hand;⁠" this penalty excludes the woman who had attacked the messenger of the court sent to beat up her husband. If she defends her husband by attacking the messenger even by attacking his private parts she will not be convicted. (Talmud tractate Baba Kamma folio 28) [After looking up the folio quoted in the Talmud, I have come to the conclusion that the point that the Talmud is making there is that if an authorised messenger from the court is attacked and forced to defend himself, he will not be held culpable even if he had attacked the other party by hurting his private parts when he had no other option. Ed.]
כפה – ב׳ דין ואידך כפה פרשה לעני מה להלן ממון אף כאן ממון.
עינך – וסמיך ליה לא יהיה לך בכיסך. לומר לך שלא יסתכל בכיס במבושיו ובערותו ד״א עינך לא יהיה לך בכיסך למנות מה שבו כי אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין.
וקצותה את כפה – וסמיך ליה לא יהיה לך בכיסך. לומר דקצותה את כפה הוא ממון דבר המוטל בכיס.
לא תחוס עיניך – הזהיר מלחוס על הרודף ואפילו היה בזה התואר שיש לו קצת התנצלות לפי מה שיחשוב ואולם אין זה התנצלות לפי שלא היו מכין זה את זה מכת נפש ולזה לא הותר לה להרוג המכה את אישה.
מה להלן ממון. וילפינן גבי עדים זוממין גופייהו, שהרי כבר כתיב (לעיל יט, יט) ״כאשר זמם״, למה לי למכתב תו (שם שם כא) ״יד ביד״, אלא דבר הניתן מיד ליד, כך דרשו בהחובל (ב״ק פד.):
עֵינֶךָ: חד מן ו׳ חס׳ יו״ד בתרא׳ בליש׳, כמ״ש1 בפ׳ שפטים. [עֵינֶךָ].
1. כמ״ש: מ״ש דב׳ יט כא (׳ולא תחוס עינך׳).
וקצתה את כפה – כפי קבלת חז״ל הוא כמו עין תחת עין, וטעמו עונש ממון, והנה בכונת הצווי הזה כבר נאמר בדרך כלל לא תעמוד על דם רעך (ויקרא י״ט ט״ז), וביארנו שם שאל יעמוד אדם שקט ושאנן בהיות דם רעהו קרוב להשפך, אלא ירוץ להצילו כי מצוה להציל את הנרדף מיד רודפו, ולפי זה אולי נחשוב שהאשה ההיא עשתה כהוגן להחזיק במבושיו, כי כונתה להציל את בעלה מיד מכהו, לכן ביאר כאן כי נבלה עשתה וחייבת עונש, והטעם כי היה לה להציל את בעלה בדרכים אחרים, אם בקריאת אנשים אחרים שיבואו לעזרתו, או תיעצהו לברוח משם, או תחזיק בשערות האיש או בזרועו, ואל תעשה המעשה המגונה הזה שלא יאות אל בנות ישראל הצנועות:
וקצתה – מצוה על כל מי שנמצא שם ורואה האיש ההוא בסכנה. והלא היא עצמה להציל את בעלה עשתה, ולמה לא יותר לה להצילו כדרך שמותר וגם מצוה לאחרים להציל את המכה מידה? – היא עשתה ברמיה (tradimento) כי אין אדם שיחשוב כזאת על אשה שתעיז פניה כל כך, ואם היתה עושה בשאר דרכים ובלא רמיה, לא היה בזה רע. וגם תנא קמא בספרי {דברים כ״ה:י״ב} לקח הדבר כפשוטו ולא בממון, אמנם שתשלם דמי כפה לא נהירא, ויותר היה ראוי שתשלם דמי מבושיו ואם מת בה תהיה חייבת מיתה. אבל אם הפחידוה ושמטה ידה, יתכן שתשלם דמי כפה שהיתה ראויה להקצץ. והנה אחר שדבר על מעשה רמיה זה הזכיר רמיה אחרת שהיא אבן ואבן איפה ואיפה, ולחזק שנאת הרמיה הזכיר ענין עמלק שעשה בעקבה ויזנב בך כל הנחשלים אחריך, וצוה להכריתו ולזכור המשפט הנעשה בו, וזה למען נתרחק ממעשה רמיה. והיום י׳ שבט תר״ב נ״ל כי וקצתה את כפה הוא עונש ב״ד, על דרך עין תחת עין {שמות כ״א:כ״ז}, ולפי שאין לאשה מבושים יקצצו כפה, וקרובין לזה דברי ראב״ע.
וקצותה את כפה:⁠1 אילו היה כמשמעו2 ׳וקצותה את ידה׳ מיבעי, כמו דכתיב ״ושלחה ידה״3. אלא הפירוש ״וקצותה את כפה״ היינו מעשה ידיה4 שהוא סתמא בפלך ונעשה בכף, וכדכתיב (משלי ל,יג) ״ותעש בחפץ כפיה״. והענין, משום ד׳אשה – פגיעתה רעה׳5, שאין לה ממה לשלם, רק ממעשי ידיה – לפי התורה – שלא היה שייך לבעלה6, ואם לא תרצה לעשות אין לבית דין ממה לגבות ממנה. נמצא7 מקצים ידיה שלא תעשה, או נוטלים הריוח.
לא תחוס עינך:⁠8 אם האשה עשירה ויש לה נכסי מלוג9, וכבר היה המנהג10 שהיו פירות נכסי מלוג לבעל, כמו בהגר שפחת שרה11, וכן בעכסה בת כלב שנתן לה אביה ״גולות עילית ותחתית״12 – לטובת אישה13. ואם כן אי אפשר לגבות14 מאותם הנכסים15, אלא מוכרים בטובת הנאה שאם ימות הבעל קודם לה – יגבה השדה, כדאיתא בב״ק פרק החובל (פח,ב) – שהיה לפני תקנת אושא16. אבל בזה נמצאת האשה מפסדת הרבה בשביל מעט שנותנים להניזק17, משום הכי כתיב ״לא תחוס עינך״ להפסידה יותר ממה שחייבת לשלם18.
1. רבינו יסביר מנין למדו חז״ל (בעקבות קבלתם הנאמנה) שהכוונה ב״וקצותה את כפה״ – ממון, ולא ממש. (כל זה במצב של נזק בושת בלבד, וללא האוקימתא של רודף שניתן להצילו באחד מאיבריו שהביא רבינו בקטע הקודם בעקבות הספרי והרמב״ם בהסבר הפרשה ע״ד הפשט). יש לציין שבספרי למדו זאת בגז״ש מעדים זוממין (לעיל יט,כא) שם כתוב ״לא תחוס עיניך״, מה להלן ממון אף כאן ממון. (כלומר, שם מוזכר ״נפש בנפש, עין בעין, שן בשן, יד ביד, רגל ברגל״, ושם למדו חז״ל (ב״ק פד,א) ״יד ביד״ – דבר הניתן מיד ליד ומאי ניהו ממון).
2. להוריד את ידה ממש.
3. דיוק מבריק.
4. כלומר שיוריד ויפגע במקור פרנסתה (״כפה״).
5. על דרך ׳קטן פגיעתו רעה׳, כלומר, לא ניתן לגבות ממנו על היזקו.
6. לפני תקנת חז״ל ׳מזונותיה תחת מעשי ידיה׳ (כתובות מז,ב), או במקרה של ׳איני ניזונית ואיני עושה׳. מעשי ידיה הם ״כפה״.
7. בזה שמטילים עליה עונש של ממונות (בושת) גורמים לכך שהיא תימנע מלעבוד. לדעת רבינו במה שציינה התורה שהיא תימנע ממעשה כפיה, אנו למדים שהעונש המוטל עליה הוא של ממון (ולא ממש).
8. ע״פ קבלת חז״ל שהכוונה ב״וקצותה את כפה״ – ממון, איך ניתן להבין את ״לא תחוס עיניך״, שאיננו מתאים למצב של חיוב ממון, וגם לא מצאנו בתורה את המושג הזה בהקשר לחיובי ממונות.
9. נכסים של האשה שהכניסה לבעלה עם נשואיהם, שדינם הוא שהקרן של האשה והבעל אוכל פירות.
10. עוד לפני תקנת חז״ל, שתקנו שהבעל אוכל פירות תחת פירקונה (כתובות מז,ב).
11. לא מצאנו התייחסות רבינו לענין זה בפירושו לחומש בראשית.
12. עיין בספר יהושע (טו, טז-יט) וכן בספר שופטים (א, יב-טו).
13. רבינו מדייק זאת מכך שבקשת עכסה מאת כלב היתה אחרי שנתן אותה לאשה לעתניאל בן קנז, אחרי שכבש עבורו את קרית ספר (יהושע שם פסוקים טז-יז).
14. בפועל.
15. המשועבדים לטובת הבעל – לאכילת פירות.
16. זה לשון הגמרא: דאמר רבי יוסי בר חנינא, באושא התקינו, האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה – הבעל מוציא מיד הלקוחות. כי מעיקר הדין לפני תקנת אושא, קנין הפירות שיש לבעל בפירות הקרקע, לאו כקנין הגוף דמי, לכן יכולה היתה אז למכור את טובת ההנאה שיש לה בקרקע.
17. כדי לשלם לניזק את המגיע לו, מפסידה האשה בזה שצריכה למכור על פי השער הנמוך ביותר, זה של טובת הנאה בלבד.
18. ולפי זה הפסוק מתפרש כולו כפשוטו כמקשה אחת, דהיינו ״וקצותה את כפה״ (ולא את ידה!), דהיינו תעשו קיצוץ במה שהיא יכולה להרויח מ״ותעש בחפץ כפיה״, ו״לא תחוס עיניך״ על זה שעליה יהיה למכור את נכסיה בשער של ׳טובת הנאה׳.
וקצתה את כפה לא תחס עיניך. ממה שנאמר לא תחוס עיניך ידענו שיש בעונש הזה כעין התאכזרות ושלא נעלם מנותן התורה שלא כדעת האומרים כי הימים הראשונים לא היו טובים מאלה בהרגשת הטוב והרע Sens moral ושיש דברים שלא היו נחשבים אצלם לגנאי, ואנו מרגישים במה שיש בהם מהחסרון — וכן כל מקום שכתוב לא תחוס עיניך או לא תחמול או לא תכסה, או שאר לשונות כאלה פירושו כן, אע״פי שיראה בעיניך כי אין זה ממדת הרחמנות עם כל זה עשה זאת איפה בני, כי אני אני הוא המדבר הבורא והמשגיח והשופט. ומי יחמול ומי יחוס יותר ממני?
וקצתה – מהו וקצתה – ממון, מנלן, נאמר כאן לא תחוס עינך ונאמר להלן (פ׳ שופטים י״ט כ״א) ולא תחוס עינך, מה להלן ממון אף כאן ממון1 (ספרי)
וקצתה את כפה – במה דברים אמורים בשיכולה להציל ע״י דבר אחר, אבל אינה יכולה להציל ע״י דבר אחר נעשה ידה כשליח ב״ד ופטורה.⁠2 (ב״ק כ״ח.)
1. ולכאורה הוא מוציא הלשון וקצתה מפשטה, ואפשר לומר דמדייק משום דבכ״מ דכתיב שורש זה בא בבנין פיעל ובשני צדי״ן, כמו ויקצצו את בהנות ידיו (שופטים א׳) קצץ עבות רשעים (תהלים קכ״ט) ועוד הרבה כפי שיתבאר להמעיין בספרי מלין, וגם כאן הול״ל וקִצצתה, ולכן מפרש וקצתה [שהוא בבנין הקל] מלשון ערך וקצבה כמו לא קץ ליה בלשון רבנן (ב״מ ס״ז.) שהוא כמו קצב אחד לשני הכרובים (מלכים א ו׳), מדה אחת וקצב אחד (שם ז׳), כעדר הקצובות (שה״ש ד׳), שענינם ערך וקצב השווי, ומפרש כאן שתערך את שווי ידה וכזה תשלם, וכסמך לדבר יליף בגז״ש מלא תחוס עינך דגבי עדים זוממין דגם שם כתיב עין תחת עין ופירושו ממון, כמבואר שם.
2. כלומר דאז בדין קעבדה, וכמו ברודף אחר חבירו להרגו, שאם אי אפשר להציל את הנרדף באחד מאברי הרודף והרגו פטור.
מוני המצוותספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובאבן עזראחזקוניטור הפירוש הקצררלב״גגור אריהמנחת שיר׳ י״ש ריגייושד״לנצי״באם למקראתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144