×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) וַֽיְהִ֗י אַֽחֲרֵי֙ מ֣וֹת יְ⁠הוֹשֻׁ֔עַ וַֽיִּ⁠שְׁאֲלוּ֙ בְּ⁠נֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בַּיהֹוָ֖הי״י֖ לֵאמֹ֑ר מִ֣י יַעֲלֶה⁠־לָּ֧⁠נוּ אֶל⁠־הַֽכְּ⁠נַעֲנִ֛י בַּתְּ⁠חִלָּ֖⁠ה לְ⁠הִלָּ֥⁠חֶם בּֽוֹ׃
It happened after the death of Joshua, that the Children of Israel asked of Hashem, saying, "Who shall go up for us first against the Canaanites to fight against them?⁠"
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַהֲוָה בָּתַר דְמִית יְהוֹשֻׁעַ וּשְׁאִילוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמֵימְרָא דַייָ לְמֵימַר מַן יִסַק לָנָא לְוַת כְּנַעֲנָאָה בְּקַדְמֵיתָא לְאַגָחָא קְרָבָא בֵּיהּ.

רמז לז (סוף)

ויהי אחרי מות יהושע – זה שאמר הכתוב וזרח השמש ובא השמש (כתוב ברמז כ״ו). אמר רבי סימון כל מקום שנאמר אחרי מופלג (כתוב ברמז א׳).
ויהי אחרי מות יהושע וישאלו בני ישראל בי״יא לאמר מי יעלה לנו אל הכנעני – על מקומות שהפלנו בגורל ועדיין לא נכבשו.
א. כן בכ״י פריס 162, ברסלאו 104. בכ״י לוצקי 777 מופיע כאן שם הויה.
Who shall go up for us against the Canaanites? To the territories for which lots were cast1 but are as yet unconquered.
1. By Yehoshua, Elazar, and the tribal chieftains (Yehoshua, 14:1,2). Chapters 14–19 (there) list in detail the territories alloted to the various tribes when the lots were cast.
וישאלו בני ישראל – באורים ותומים.
מי יעלה לנו אל הכנעני – הנותרים בכל שבט ושבט.
בתחלה להלחם בו – שאין לך כל שבט ושבט שלא הותיר במקצת מן הכנעני יושב הארץ כמו שמצינו ביהודה: ואת היבוסי יושב ירושלים לא יכלו בני יהודה להורישם (יהושע ט״ו:ס״ג), וכן בכל שבט ושבט כת׳: לא הוריש שבט פלוני את הכנעני יושב הארץ (שופטים א׳:כ״ז-ל״ו).
AND IT CAME TO PASS AFTER THE DEATH OF JOSHUA, THAT THE CHILDREN OF ISRAEL [ASKED THE LORD:] via the Urim and Tumim.
WHO SHALL GO UP FOR US FIRST AGAINST THE CANAANITES. who remain within the boundaries of each tribe.
GO UP FOR US FIRST to fight against the Canaanites. For there was no tribe that did not have some native Canaanites left living within it. We thus find that Scripture states about the tribe of Judah, And as for the Jebusites, the inhabitants of Jerusalem, the children of Judah could not drive them out (Joshua 15:63). We similarly find Scripture saying regarding each tribe "This tribe did not drive out the Canaanites, the inhabitants of the land (Judges 1:27:36)"
ויהי אחרי מות יהושע. מי יעלה לנו – לכבוש את הארץ אשר נשארה להכבש.
מי יעלה לנו אל הכנעני בתחילה – פירוש: שכל שבט ושבט היה עדיין הכנעני שרוי בתוכו, וכל שבט היה צריך להלחם בשלו, ושאלו באורים ותומים מי ילחם תחילה בשלו.
ויהי אחרי מות יהושע – כענין ויהי אחרי מות משה (יהושע א׳:א׳).
וישאלו בנ״י ביי – לפנחס באורים ותומים. וע״ז כתוב ויאמר י״י יהודה יעלה (שופטים א׳:ב׳).
ספר שאחרי מות יהושע שאלו בני ישראל בי״י ר״ל באורים ותומים מי מהשבטים יעלה בתחלה להלחם בכנעני הנשאר בארצות השבטים וראוי שנדע שאין הרצון בזה שלא היו נשאלין באורים ותומים בימי יהושע כי התורה העידה כי בימי יהושע ג״כ ישאלו במשפט האורים, ואולי הרצון בזה כי אחרי מות יהושע הוצרכו לשאול מי יעלה בתחלה כי במלחמה הראשונה שורש גדול לשאר המלחמות וזה שאם ינוצחו ישראל במלחמה הראשונה יאמרו הנשאר מהגוים ההם סר צלם מעליהם ויתחזקו להלחם בהם ואם ינצחו אותם יפיל הענין מורך לב בגוים ההם וינצחום ישראל בקלות, ולזה בחר השם שילחם תחלה מי שהוא ראוי יותר לנצח והוא שבט יהודה, וסבב יהודה שעלה אתו שמעון להלחם כאשר נשארו בגבולו מהגוים ההם.
והנה שקטה הארץ שמונים שנה מעת התחלת השעבוד ולזה יהיה זמן ההשקט עד ס״ב שנה.
ואולם התועלות המגיעות מזה הספור הן אלו.
התועלת הראשון – הוא כולל כל ספור זה הספר, והוא שמי שיעבוד הש״י הוא מושגח ונעזר בו ואשר יסור ממנו, תסור ההשגחה האלוהית, ויהיה נכון אל שיגיע כל רע, ולזה תמצא שתכף שסרו ישראל מאחרי י״י היו נופלין ביד אויביהם, ובשובם אליו היו ניצולים. ולפי זה התועלת הוא כולל כל סיפור זה הספר, ספר הכתוב בזה הענין בראש הספר בכללות, רוצה לומר כי ישראל הסתבכו בע״ג והיו נופלים ביד אויביהם, וכאשר היו שבים אליו הקים י״י להם שופט והושיעם, ובמות השופט היו שבים למרים, וכן בזה הדרך והנה הקדמנו לספר זה התועלת כי הוא כמו כולל בזה הספר, ולרוב הספורים אשר בספור הנביאים.
(א-ו) ותועלת השני – הוא שראוי למי שישתדל בפועל מה, שיכוין בראשיתו הגעת התכלית ביותר שלם שאפשר לו, ולזה שאלו את פי י״י, אחרי מות יהושע, מי יעלה בתחלה להלחם בכנעני, ויהי נעזר בש״י לנצח אותם כדי שיפול מזה מורך לב על הנשארים ויתישרו בזה ישראל לנצחם, ולזאת הסיבה בעינה ספר, שקצצו בהונות ידי ורגלי אדני בזק, כמו שביארנו, ולזאת הסיבה בעינה התחכם אהוד בזה האופן שספרנו, שתשלם לו הצלת ישראל מיד מואב, והשבת עריהם שהיו ביד מואב להם.
(הקדמה) הפרשה הראשונה תספר המלחמות שעשו השבטים אחר מות יהושע והארצות אשר כבשו ואשר נשארו מהכיבוש. תחילתה ויהי אחרי מות יהושע וגו׳, עד ויעשו בני ישראל הרע, והנה שאלתי בפרשה הזאת שש שאלות:
השאלה הראשונה אם היתה הכוונה לזכור כאן המלחמות שעשו בני יהודה אחרי מות יהושע, כמו שספר מאדני בזק ומארצו, אם כן מה ראה לזכור כאן אחריו מלחמות חברון ודביר וענין עכסה בת כלב? והנה לכידת חברון ודביר נזכרו שתי פעמים אחרות בספר יהושע, ובפעם הראשונה יחסם אל יהושע ואל כל ישראל, ובשנית יחסם אל כלב ואל עתניאל אחיו לבד, ולמה אם כן חזר לזכרם בכאן פעם שלישית ויחסם אל בני יהודה כלם, וזכר שנית ענין עכסה?
השאלה השנית במה שאמר אחר זה ויתנו לכלב את חברון כאשר דבר משה, ויורש משם את שלשה בני הענק, ונזכר זה אם כן פעם רביעית ללא צורך. וגם יקשה אמרו ויתנו לכלב, כי הנה יהושע הוא היה אשר נתן חברון לכלב לא בני יהודה הנזכרים הנה, כי לא היה עדיין להם נחלה בארץ כאשר נתן חברון לכלב ביד יהושע על פי ה׳:
השאלה השלישית במה שאמר הנה ואת היבוסי יושב ירושלים לא הורישו בני בנימין וגו׳. ויקשה זה מאד משלשה פנים. האחד מאשר בספר יהושע בנחלת בני יהודה בסופה (סי׳ ט״ו ס״ג) אמר ואת היבוסי יושב ירושלים לא יכלו בני יהודה להורישם וגו׳, ואם כבר נזכר שמה שלא הורישו את היבוסי מירושלים למה נכפל כאן ספורו שנית? הפן השני מהקושי הוא ששם בספר יהושע ייחס הכתוב הדבר הזה (ר״ל שלא הורישו את היבוסי מירושלים) לבני יהודה וכאן מייחס אותו לבנימין. הפן השלישי מהקושי הוא שלמעלה נזכר וילחמו בני יהודה בירושלים וילכדו אותה וגו׳, ואם כבר לכדוה וישרפוה באש, איך אמר אחריו ואת היבוסי יושב ירושלים לא הורישו בני בנימין וישב היבוסי בירושלים? וכל שכן שיקשה זה לדעת רד״ק, שאומר שירושלים לכד יהושע מאשר מצא מלך ירושלים בתוך המלכים אשר הרג יהושע, מה שהוא בלתי מחוייב:
השאלה הרביעית למה זכר בכאן הארצות אשר לא הורישו אותם השבטים? והנה כוונת הספר הזה והתחלתו היה לספר הארצות אשר כבשו ולא הארצות אשר נשארו מהכיבוש, וכל שכן שבספר יהושע נזכר (סי׳ י״ג כ׳) זאת הארץ הנשארת, ואם שמה נזכרו בכלל למה הוסיף לזכרם בפרט:
השאלה החמשית במה שספר שעלה מלאך ה׳ מן הגלגל אל הבוכים וספר אחריו מיתת יהושע, ויקשה איך בא מלאך ה׳ (שאחז״ל [תנחו׳ ר״פ שלח לך] שהיה נביא) בימי יהושע להוכיח את העם בהיות יהושע נביא לה׳? ובימיו עבדו ישראל את ה׳ ולא כרתו ברית ליושבי הארץ, ולמה א״כ הוכיחם על מה שלא עשו? ואם נאמר שבא אחרי מות יהושע, יקשה א״כ למה זכרו הכתוב בכאן קודם ספור מיתתו, ועל איזה עיון הוכיחם?
השאלה הששית בפסוקים שבאו בסוף זאת הפרשה, וישלח יהושע את העם וגו׳, ויעבדו העם וגו׳, וימת יהושע בן נון וגו׳, ויקברו אותו וגו׳, והפסוקים האלה עצמם נזכרו בסוף ספר יהושע מלה במלה, ולמה א״כ נכפלו כאן? כל שכן אחרי שהתחיל הפרשה ויהי אחרי מות יהושע וזכר מיד הדברים שקרו אחרי מותו, ואחריהם חזר לספר הדברים שקרו בימיו ושנזכרו בספרו: והנני מפרש הפסוקים באופן שיותרו השאלות כלם:
(א) ויהי אחרי מות יהושע. זכר שאחרי מות יהושע שאלו ישראל בה׳ (והוא באורים ותומים) לאמר מי יעלה לנו בתחלה להלחם בכנעני. וראוי שנדע מה היה ענין זאת השאלה, כי בהיות הארץ נחלקת היה ראוי שכל שבט ושבט ילחם מלחמותיו, ולמה יהיה אחד מהם עולה תחלה כי אם היה כל אחד במחוזו? גם שבזה ירפו ידי האויבים בראותם שמכל צד אימות מות נפלו עליהם. גם ראוי שנדע עוד האם בימי יהושע היו שואלים ישראל באורים ותומים? מאחר שאמר כאן ויהי אחרי מות יהושע וישאלו בני ישראל בה׳, ויורה שקודם מיתתו לא היו שואלים בה׳. ולראשונה אשיב שהיה תכלית השאלה מי יעלה לנו במלחמה תחלה, לפי שהמלחמה הראשונה היה שורש גדול לשאר המלחמות, כי להיות יהושע מת הנה אם ילחם ישראל ויהיה מנוצח מהאויבים יאמרו כלם שסר צלם מעליהם ויתחזקו להלחם בישראל, מה שלא יהיה בראותם שגם אחרי מות יהושע ישראל ינצחו אותם ויעשו גבורות כירחי קדם, ומפני זה שאלו מי יעלה לנו בתחלה אל הכנעני להלחם בו?
ויהי – טעם המלה רביעי והו״ו במאריך.
בה׳ – באורים ותומים.
מי יעלה לנו – עם כי כל אחד נלחם בעבור חלקו, אמר ׳לנו׳, כי כאשר יעלה מי מהם בהכנעני ויגבר עליו, יביא המורך בלבם והתועלת לכולם.
בתחלה – לקחת חלקו אשר נפל בגורלו, ועדיין לא כבש.
השאלות: (א-ג) למה לא שאלו זאת עד עתה מי העולה בתחלה? ולמה אמר לשמעון ולא לשבט אחר?
וישאלו – בחיי יהושע לא הוצרכו לשאול באורים ותומים כי יהושע סדר הכל עפ״י דברי ה׳ וכמו שאמר חז״ל (עירובין דף סג עא) דכתיב ולפני אלעזר הכהן יעמד ולא מצאנו שנצרך לו יהושע, אבל במותו הוצרכו לשאול באורים ותומים. א) מי יעלה כי בחיי יהושע היה הוא המצביא את העם, עתה שאלו מי יעלה בתחלה, ב) תחלה כבשו כולם ביחד, ועתה הוצרך כל שבט לכבוש את חלקו, כמו שאמר (יהושע יג) אנכי אורישם רק הפילה בנחלה, לכן שאלו מי יכבוש בתחלה שאם לא יצליח הראשון יאמר הכנעני כי במות יהושע נשתה גבורתם. ומפני שבחלק כל שבט נשארו עמים שלא כבשו עוד יספר פה איך נלחמו עמהם.
וַיְהִ֗י אַחֲרֵי֙ מ֣וֹת יְהוֹשֻׁ֔עַ, וַֽיִּשְׁאֲלוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בַּיהוָ֖ה באורים ותומים1 לֵאמֹ֑ר, מִ֣י מהשבטים יַעֲלֶה לָּ֧נוּ2 אֶל הַֽכְּנַעֲנִ֛י הנותר בנחלתם של כל שבט ושבט3, בַּתְּחִלָּ֖ה4, כדי לְהִלָּ֥חֶם בּֽוֹ ולכבוש את המקומות שהפלנו בגורל, וטרם נכבשו?⁠5:
1. ר״י קרא, רי״ד, מצודת דוד. ובימי יהושע לא הוצרכו לשאול באורים ותומים כי יהושע סידר הכל עפ״י דברי ה׳, מלבי״ם. ורלב״ג ביאר שגם בימי יהושע היו שואלים באורים ותומים, וכאן הוצרכו לשאול מי יעלה בתחילה מפני שיהושע מת והמלחמה היתה שורש לשאר המלחמות, רלב״ג.
2. ולמרות שכל אחד נלחם בעבור חלקו, אמר ׳לנו׳, כי כאשר יעלה מי מהם מול הכנעני ויגבר עליו, יבוא הפחד בליבם והתועלת לכולם, מצודת דוד.
3. ר״י קרא, רי״ד.
4. לפי שהמלחמה הראשונה היתה שורש גדול לשאר המלחמות, כי אחרי שיהושע מת, אם ילחמו ישראל ויהיו מנוצחים מהאויבים יאמרו כולם שסר צילם מעליהם ויתחזקו להילחם בישראל, מה שאין כן בראותם שגם אחרי מות יהושע ישראל ינצחו אותם ויעשו גבורות כירחי קדם, ולזה בחר השם שילחם תחלה מי שהוא ראוי יותר לנצח והוא שבט יהודה, רלב״ג, אברבנאל, מלבי״ם.
5. רש״י, רד״ק, מצודת דוד.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(ב) וַיֹּ֥⁠אמֶר יְהֹוָ֖הי״י֖ יְ⁠הוּדָ֣ה יַעֲלֶ֑ה הִנֵּ֛⁠ה נָתַ֥תִּ⁠י אֶת⁠־הָאָ֖רֶץ בְּ⁠יָדֽוֹ׃
Hashem said, "Judah shall go up. Behold, I have delivered the land into his hand.⁠"
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַר יְיָ יְהוּדָה יִסַק הָא מַסְרִית יַת יַתְבֵי אַרְעָא בִּידֵיהּ.
ויאמר י״י יהודה יעלה – זה שאמר הכתוב יהודה אתה יודוך אחיך ידך בעורף אויביך בכל מקום יהודה ראשון. ראשון לירידת הים שנאמר בצאת ישראל ממצרים וגו׳ היתה יהודה לקדשו. ראשון לדגלים ויסע דגל מחנה בני יהודה. ראשון לשופטים ויאמר י״י יהודה יעלה, ואף לעתיד לבא ודוד עבדי נשיא להם לעולם.
יהודה יעלה – שבט יהודה יעלה תחילה לכבוש את גורלו.
(ב-ג) ויש פותרין: יהודה יעלה – הוא עתניאל, הוא יעבץ, שאנו אומרים במסכת תמורה (בבלי תמורה ט״ז.), מה שמו, יהודה אחי שמעון שמו, ולשמעון אחיו אמר שילך אתו.
Let Yehudah go up. Let the tribe of Yehudah go up first1 to conquer their alloted territory.
(2-3) Some interpret "Let Yehudah go up" as a reference to Asniel,⁠2 also known as Ya'avetz;⁠3 for it is remarked, in tractate Temurah,⁠4 "What was his name? His name was Yehudah, brother of Shimon.⁠"5 He6 told his brother Shimon7 to accompany him.
1. The tribesmen of Yehudah were first in many instances; they entered the water first at the splitting of the sea, their banner was the first to proceed when the Yisroelites journeyed in the wilderness, they went up first in the Book of Shofetim. Indeed, at the coming redemption, their tribesman Dovid will reign as the first of his countrymen. (Yalkut, 37:a. See Yalkut to Beshalach, 234)
2. Asniel ben Kenaz, the first of the Shofetim to lead Yisroel after the death of Yehoshua. (Shofetim 3:9–11)
3. Ya’avetz is listed among the tribesmen of Yehudah, and described as “revered over his brethren.” (Divrei Hayamim 1, 4:9)
4. Bavli Temurah 16a.
5. This was his true name. His surnames were Asniel and Ya’avetz. Asniel is a contraction of ‘anah El’, ‘Adonoy answered’ [Divrei Hayamim 1, 4:10, relates that Adonoy answered his prayer]. Ya’avetz is a contraction of ‘ya’atz v’herebetz’, ‘he counseled and disseminated [Torah]’. (Temurah, 16:a)
6. Not the tribe of Yehudah, but the individual Yehudah, otherwise known as Asniel or Ya’avetz.
7. The individual Shimon, brother of Yehudah / Asniel. Accordingly, the inquiry “Who shall go up first?” [v.1] did not concern the tribe which would engage in battle first, but the individual who would lead the people into battle. Adonoy answered [v.2] that Yehudah, also known as Asniel or Ya’avetz, would lead.
יהודה יעלה – שבט יהודה יעלה וילחם בכנעני הנותרים בחלקו.
JUDAH SHALL GO UP. Judah shall go up [first] and fight against the Canaanites who remain in his portion [of the land].
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

ולכן היתה התשובה יהודה יעלה, ר״ל שבחר ה׳ שילחם יהודה בראשונה וזה להפחיד בגבורותיו הגוים כלם. ולשנית, הרלב״ג כתב שגם בימי יהושע שאלו באורים ותומים, ושכאן זכר שאחרי מות יהושע נצטרכו לשאול על זה. ודעתי שעם היות שהאל ית׳ אמר למשה על יהושע (במדבר כ״ז כ״א) ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו במשפט האורים וגו׳, הנה אחרי כן להגדילו בעיני העם בא נבואתו מאת ה׳ מן השמים, ולכן תמצא פעמים רבות ויאמר ה׳ אל יהושע, כי תמיד בא אליו הדבור ולא הצטרך לעמוד לפני אלעזר, ואולי בעבור זה אמר אחרי שיעד ולפני אלעזר הכהן יעמוד וגו׳, על פיו יצאו ועל פיו יבואו, וזה על יהושע אמרו, כלומר עם היות שהוא יגיע למעלות שלמות כל כך שעל פיו מבלי אלעזר יצאו ועל פיו יבואו, הנה יצטרכו עוד לשאול לכהן, ולכן אחרי מותו זכר הכתוב ששאלו בני ישראל בה׳, כי לא היה להם נביא שתבואהו הנבואה, ולכן נצטרכו לשאלת האורים והתומים:
יהודה – שבט יהודה.
הנה נתתי – ויביא הוא המורך בלב כל.
יהודה יעלה – כפי מעלתו, ומפני שהוא לקח גורלו ראשונה.
וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה, שבט1 יְהוּדָ֣ה מפני מעלתו2 ומפני שלקח גורלו בראשונה3, הוא זה אשר יַעֲלֶ֑ה תחילה לכבוש את חלקו שעלה בגורל4, וילחם בכנעני הנותרים בחלקו5, הִנֵּ֛ה נָתַ֥תִּי אתן אֶת הָאָ֖רֶץ בְּיָדֽוֹ והוא יכניס את הפחד בלב כולם6:
1. מצודת דוד.
2. כמו שאמר הכתוב (בראשית מט, ח) ״יהודה אתה יודוך אחיך ידך בעורף אויביך״ בכל מקום יהודה ראשון, ראשון לירידת הים שנאמר (תהלים קיד, א) ״בצאת ישראל ממצרים וגו׳ היתה יהודה לקדשו״, ראשון לדגלים שנאמר (במדבר י, יד) ״ויסע דגל מחנה בני יהודה בראשנה״, ראשון לשופטים שנאמר (כאן) ״ויאמר ה׳ יהודה יעלה״, ואף לעתיד לבוא שנאמר (יחזקאל לז, כה) ״ודוד עבדי נשיא להם לעולם, ילקוט שמעוני.
3. מלבי״ם.
4. רש״י.
5. ר״י קרא.
6. מצודת דוד.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(ג) וַיֹּ֣⁠אמֶר יְ⁠הוּדָה֩ לְ⁠שִׁמְע֨וֹן אָחִ֜יו עֲלֵ֧ה אִתִּ֣⁠י בְ⁠גֹרָלִ֗י וְ⁠נִֽלָּ⁠חֲמָה֙ בַּֽכְּ⁠נַעֲנִ֔י וְ⁠הָלַכְתִּ֧י גַם⁠־אֲנִ֛י אִתְּ⁠ךָ֖ בְּ⁠גוֹרָלֶ֑ךָ וַיֵּ֥⁠לֶךְ אִתּ֖⁠וֹ שִׁמְעֽוֹן׃
Judah said to Simeon his brother, "Come up with me into my lot, that we may fight against the Canaanites; and I likewise will go with you into your lot.⁠" So Simeon went with him.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארי״דר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַר יְהוּדָה לְשִׁמְעוֹן אֲחוּהִי סַק עִמִי בְּעַדְבִי וּנְגִיחַ קְרָבָא עִם כְּנַעֲנָאָה וְאֵהַךְ אַף אֲנָא עִמָךְ בְּעַדְבָךְ וַאֲזַל עִמֵיהּ שִׁמְעוֹן.
לשמעון אחיו – לשבט שמעון.
עלה איתי – ועזרני לכבוש מה שנפל בגורלי.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

To his brother Shimon. To the tribe of Shimon.
Go up with me and assist me in conquering my alloted portion.
[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 2]

ויאמר יהודה לשמעון אחיו – זה שבט שמעון.
עלה אתי – לפי ששבטו של שמעון נחלו בתוך נחלת בני יהודה אמר שבט יהודה לשבט שמעון עלה אתי בגורלי והלכתי גם אני אתךא בגורלך. זהו פשוטו של דבר, אבל אמרו רבותינו (בבלי תמורה ט״ז.) יהודה זה עתניאל לו אח אחד ושמו שמעון.
א. כך תיקן עפנשטיין. בכ״י (לפי עדותו): ״עמך״.
AND JUDAH SAID UNTO SIMEON HIS BROTHER. Simeon his brother refers to the tribe of Simeon.
COME UP WITH ME [INTO MY LOT]. The tribe of Judah said to the tribe of Simeon, ‘Come up with me into my lot, that we may fight against the Canaanites; and I likewise will go with thee into thy lot,’ because Simeon's portion of the land fell amidst the tribe of Judah's portion of the land. The aforementioned is the plain meaning of the text. However, our sages said: Judah is Othniel.⁠1 Othniel had a brother. His name was Simeon.⁠2
1. Othniel ben Kenaz, the first of the Judges. Temurah 16a.
2. Hence the reading And Judah said unto Simeon his brother.
ויאמר יהודה לשמעון אחיו – פירוש: מפני שנחלת שמעון היתה מבולעת בנחלת יהודה עזרו זה את זה.
ויאמר יהודה לשמעון אחיו – וכן וילך אתו שמעון וכן ויעל יהודה, הטעם בכלם עם יהודה ושמעון, וכן הטעם באומרו תמיד ישראל, שהוא כמו בני ישראל.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וספר שאמר יהודה לשמעון אחיו עלה אתי בגורלי ונלחמה וגו׳, ר״ל שיעלה אתו להלחם עם האויבים היושבים בגורלו בארץ שלא נכבשה עדיין, ושהוא גם כן יעלה עמו בגורלו להלחם עם האויבים היושבים בגורלו בארץ שמעון. והנה אמר זה יהודה לשמעון ולא לשאר השבטים, לפי שהיה ביניהם אהבה רבה וגם להיותם שכנים בארצותם, כמו שאמר (יהושע י״ט א׳) ויהי נחלתם בתוך נחלת בני יהודה:
לשמעון – לשבט שמעון.
ויאמר לשמעון אחיו – כי מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון (יהושע יט).
עלה אתי בגרלי – לכבוש גורלי. ויתכן שיהודה היה לו לכבוש בהר לכן אמר עלה אתי ושמעון היה לו לכבוש במישור לכן אמר והלכתי וכן לקמן (פי״ז) וילך יהודה את שמעון אחיו.
בגרלי – לעזרני בגרשי הכנענים מגורל נחלתי, ואח״כ אבוא גם אני לעזרך בגרשך אותם מגורל נחלתך.
ולפי ששבט שמעון היה שכנו ואוהבו של שבט יהודה1, וַיֹּ֣אמֶר שבט2 יְהוּדָה֩ לְשבט3 שִׁמְע֨וֹן אָחִ֜יו, עֲלֵ֧ה אִתִּ֣י ועזור לי לכבוש את החלק שנפל4 בְגוֹרָלִ֗י, וְנִֽלָּחֲמָה֙ ביחד בַּֽכְּנַעֲנִ֔י האויב היושב בנחלתי5, וְאז הָלַכְתִּ֧י אלך6 גַם אֲנִ֛י אִתְּךָ֖ לעזור לך לכבוש ממנו את החלק שנפל בְּגוֹרָלֶ֑ךָ7, וַיֵּ֥לֶךְ אִתּ֖וֹ שבט שִׁמְעֽוֹן:
1. אברבנאל.
2. ר״י קרא.
3. רש״י, ר״י קרא, מצודת דוד.
4. רש״י.
5. אברבנאל.
6. מלבי״ם מדייק מהלשון שיהודה אמר ״עלה איתי״ ולשמעון אמר ״והלכתי״, שחלקו של יהודה היה בהר והיה צריך שמעון לעלות איתו, וחלקו של שמעון היה במישור ולכן אמר ״והלכתי״.
7. לפי ששבט שמעון נחלו בתוך נחלת בני יהודה, אמר שבט יהודה לשבט שמעון עלה אתי בגורלי והלכתי גם אני אתך בגורלך, ומפני שנחלת שמעון היתה מבולעת בנחלת יהודה עזרו זה את זה, זהו פשוטו של דבר, ר״י קרא, רי״ד. ובדרש, אמרו רבותינו (תמורה טז.) יהודה הוא עתניאל הוא יעבץ, מה שמו? יהודה אחי שמעון שמו, ולשמעון אחיו אמר שילך איתו, ר״י קרא, רש״י פס׳ ג׳ לעיל.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארי״דר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ד) וַיַּ֣⁠עַל יְ⁠הוּדָ֔ה וַיִּתֵּ֧⁠ן יְהֹוָ֛הי״י֛ אֶת⁠־הַכְּ⁠נַעֲנִ֥י וְ⁠הַפְּ⁠רִזִּ֖⁠י בְּ⁠יָדָ֑ם וַיַּכּ֣⁠וּם בְּ⁠בֶ֔זֶק עֲשֶׂ֥רֶת אֲלָפִ֖ים אִֽישׁ׃
Judah went up, and Hashem delivered the Canaanites and the Perizzites into their hand; and they struck them in Bezek, ten thousand men.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארלב״ג תועלותאברבנאלמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וּסְלִיקוּ דְבֵית יְהוּדָה וּמְסַר יְיָ יַת כְּנַעֲנָאָה וּפְרִיזָאָה בִּידֵיהוֹן וּמְחָנוּן בְּבֶזֶק עַסְרָא אַלְפִין גַבְרָא.
בבזק – שם מקום.
At Bezek. The name of a place.⁠1
1. ‘Bezek’ may also be translated as ‘shard’, meaning a broken piece of pottery. Here, however, the reference is to a place named ‘Bezek’. (Yoma, 22:b)
בבזק – שם מקום.
IN BEZEK. Bezek is the name of a place.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וזכר שהלך יהודה עמו ויכו באויביהם מכה רבה, ויכו בעיר הנקרא בזק עשרת אלפי איש:
השאלות: (ד) אחר שאמר שנתן ה׳ את הכנעני בידם ויכום בבזק איך אמר שוב שלחמו ושהכו את הכנעני?
ויכום בבזק – תחלה יצאו המחנות עם שריהם וערכו סביבות בזק ושם הכו עשרת אלפים איש, ומ״ש בבזק, רצה לומר סביב בזק, כמו: ויהי בהיות יהושע ביריחו (יהושע ה׳:י״ג) (אדוני בזק הראשון מלרע וזה הורה שאין היו״ד נוספת ובא היו״ד לחזק את השם כמו שאמר במקרא, אבל אדוני בזק השני והג׳ מלעיל שזה אות שהיו״ד נוספת שאז כבר לא היה אדון).
ויעל – וכן למעלה מי יעלה לנו, עלה אתי, אולי הכנענים נשארו במבצרים אשר על ההרים וכן כתוב ואתה על במותימו תדרך (וזאת הברכה) ועל במותי יעמידני (תהלים י״ח) ועל כן כתב ג״כ והלכתי גם אני אתך בגורלך, מהר להר.
ויכום וגו׳ – הכו אותם ומספר המכים היה עשרת אלפים איש.
וַיַּ֣עַל שבט יְהוּדָ֔ה למלחמה עם שבט שמעון, וַיִּתֵּ֧ן יְהוָ֛ה אֶת הַכְּנַעֲנִ֥י וְהַפְּרִזִּ֖י בְּיָדָ֑ם, וַיַּכּ֣וּם והרגו בהם בְּסביבות1 העיר2 בֶ֔זֶק, עֲשֶׂ֥רֶת אֲלָפִ֖ים אִֽישׁ:
1. מלבי״ם.
2. רש״י, ר״י קרא, אברבנאל.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארלב״ג תועלותאברבנאלמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ה) וַֽ֠יִּ⁠מְצְ⁠א֠וּ אֶת⁠־אֲדֹנִ֥י בֶ֙זֶק֙ בְּ⁠בֶ֔זֶק וַיִּֽלָּ⁠חֲמ֖וּ בּ֑וֹ וַיַּכּ֕⁠וּ אֶת⁠־הַֽכְּ⁠נַעֲנִ֖י וְ⁠אֶת⁠־הַפְּ⁠רִזִּֽ⁠י׃
They found Adoni-Bezek in Bezek; and they fought against him, and they struck the Canaanites and the Perizzites.
תרגום יונתןרד״קר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וְאַשְׁכָּחוּ יַת אֲדֹנִי בֶזֶק בְּבֶזֶק וְאַגִיחוּ קְרָבָא בֵּיהּ וּמְחוֹ יַת כְּנַעֲנָאֵי וְיַת פְּרִיזָאֵי.
וימצאו את אדני בזק – מלרע.
את אדני בזק – שם היחס כמו עברי, מצרי וטעמו כמו אדון ורבים כן.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

והנה אמר עוד: וימצאו את אדוני בזק בבזק וילחמו בו ויכו את הכנעני ואת הפריזי, ויראה מותר אמרו פעם שנית ויכו את הכנעני וגו׳, אבל אחשוב שזכר ראשונה שהכו בבזק עשרת אלפים איש בכלל, ואחר כך פירש איך קרה זה באומרו שמצאו אדני בזק שם ושנלחמו עמו ושהכו את הכנעני והפריזי.
וימצאו את אדני בזק – מלת אדני מלרע. וינס אדני בזק. ויאמר אדני בזק. מלעיל וכן כתב רד״ק וכן בדפוס ישן ובמקצת ספרים מדוייקים כ״י הדל״ת בגלגל בשנים אחרונים וקשיא לי דמהמסורת משמע דליכא אלא תרתי בטעם שופר ישן וינס אדני בזק דהכא. לדבר עם אדני זה (דניאל סימן ו׳). וי״ל דרד״ק נמי שמעי ליה מסורת דלעיל דליכא אלא תרי בלחוד דשויין בטעם שופר כדאמרן אבל רד״ק אזיל לשיטתיה דסביריה ליה שהמאריך עושה מלעיל כמו שהוכחתי במאמר המאריך ומשום הכי כייל ויאמר אדני בזק בהדי וינס אדני בזק וקרי לתרוייהו מלעיל.
ויכו את הכנעני – בס״ס יש מאריך בה״א לא בנו״ן וכן כולם שבפרשה למעלה ולמטה.
אדוני בזק – כך שמו, וכן: אדוני צדק (יהושע י׳:א׳).
וימצאו – אח״כ בקרבם לכבוש העיר עצמה, שם מצאו את אדוני בזק הוא נשאר בעיר להלחם בעדה בעת הצורך ולא עשה כמלך העי שיצא מן העיר ועזב את העיר פתוחה.
וילחמו בו – שנית ושם הכו שנית את הכנעני שנסגרו בעיר דלתים ובריח.
לאחר מכן, כשהתקרבו לכבוש את העיר עצמה1, וַֽ֠יִּמְצְאוּ אֶת אֲדֹנִ֥י אדון העיר2 בֶ֙זֶק֙, בְּתוך העיר3 בֶ֔זֶק כי נשאר שם להילחם בעדה בעת הצורך4, וַיִּֽלָּחֲמ֖וּ בּ֑וֹ שבט יהודה ושמעון, וַיַּכּ֕וּ שוב5 אֶת הַֽכְּנַעֲנִ֖י וְאֶת הַפְּרִזִּֽי שנסגרו בתוך העיר בדלתים ובריח6:
1. מלבי״ם.
2. רד״ק בפס׳ ו׳. ומצודת ציון ביאר כי כך היה שמו.
3. מלבי״ם.
4. ולא עשה כמלך העי שיצא מן העיר ועזב את העיר פתוחה, מלבי״ם.
5. מלבי״ם.
6. מלבי״ם. ואברבנאל מבאר כי הזכיר בפסוק הקודם שהיכו בבזק עשרת אלפים איש בכלל, וכעת פירט הכתוב איך זה קרה.
תרגום יונתןרד״קר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(ו) וַיָּ֙⁠נׇס֙ אֲדֹ֣נִי בֶ֔זֶק וַֽיִּ⁠רְדְּ⁠פ֖וּ אַחֲרָ֑יו וַיֹּ⁠אחֲז֣וּ אוֹת֔וֹ וַֽיְקַצְּ⁠צ֔וּ אֶת⁠־בְּ⁠הֹנ֥וֹת יָדָ֖יו וְ⁠רַגְלָֽיו׃
But Adoni-Bezek fled; and they pursued after him, and caught him, and cut off his thumbs and his great toes.
תרגום יונתןרד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַעֲרַק אֲדֹנִי בֶזֶק וּרְדָפוּ בַּתְרוֹהִי וַאֲחַדוּ יָתֵיהּ וְקַצִיצוּ יַת קַרְסֻלֵי יְדוֹהִי וְרַגְלוֹהִי.
וינס אדני בזק – ואמר אדני בזק מלעיל, והיו״ד נוספת, ר״ל: אדון בזק. וכן: אדני צדק – אדון צדק.
בהנות – מן: בוהן ידו, ואינו ממשקלו, אלא ממשקל לשון, לשונות. והוא האצבע הגס שבאצבעות.
והנה קצצו בהונות ידי אדני בזק ובהונות רגליו להפיל מורך על שאר המלכים שיראו מלהלחם בישראל עם שכבר סבב זה השם ית׳ להשיב לו מדה כנגד מדה כמו שזכר כאשר עשיתי כן שלם לי אלהים.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

והמלך בחולשת לבבו נס וירדפו אחריו ויקצצו את בהונות ידיו ורגליו. והיה זה אצלי לפי שבהיותו מלך לא היה ראוי שינוס מן המלחמה, ומוטב שימות בה משיחיה אחריה חיים בזויים ומגודפים באבדת מלכותו וכל אשר לו, ולכן בעבור שנס ולא נלחם, קצצו ידיו על אשר לא נלחם ולא עשה בהם גבורה, ורגליו על אשר נס בהם.
ויקצצו – ענין חתוך וכריתה, כמו: וקצץ פתילם (שמות ל״ט:ג׳).
בהנות – אצבעות אגודל, כמו: בהן ידם הימנית (שמות כ״ט:כ׳).
וינס – כי ראה שנכבשה העיר, ויקצצו כך נתן ה׳ בדעתם לעשות לו מה שלא עשו זאת לשום אחד מאויביהם, והוא קצת נגד חוקי ישראל, כי הריגת ז׳ עממים הוא בסייף לא לצערם ע״ז האופן, אך ששילם לו ה׳ מדה כנגד מדה.
וכאשר ראה שנכבשה העיר1, וַיָּ֙נָס֙ ברח אֲדֹ֣נִי בֶ֔זֶק מלך בזק2, וַֽיִּרְדְּפ֖וּ אַחֲרָ֑יו שבט יהודה ושמעון, וַיֹּאחֲז֣וּ אֹת֔וֹ, וַֽיְקַצְּצ֔וּ וכרתו3 אֶת בְּהֹנ֥וֹת אצבעות אגודלי4 יָדָ֖יו וְרַגְלָֽיו, שברח ברגליו ולא נלחם בידיו5, ועשו זאת כדי להפיל מורך על שאר המלכים שיראו מלהלחם בישראל6:
1. מלבי״ם.
2. רד״ק, רלב״ג.
3. מצודת ציון.
4. מצודת ציון.
5. אברבנאל.
6. ולמרות שאין מדרך ישראל לעשות כך, והריגת ז׳ עממים הוא בסייף ולא לצערם, סיבב ה׳ יתברך להשיב לו מדה כנגד מדה כמו שהזכיר להלן בפס׳ ז׳ ״כאשר עשיתי כן שלם לי אלהים״, רלב״ג, אברבנאל, מלבי״ם.
תרגום יונתןרד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(ז) וַיֹּ֣⁠אמֶר אֲדֹֽנִי⁠־בֶ֗זֶק שִׁבְעִ֣ים׀ מְ⁠לָכִ֡ים בְּֽ⁠הֹנוֹת֩ יְ⁠דֵיהֶ֨ם וְ⁠רַגְלֵיהֶ֜ם מְ⁠קֻצָּ⁠צִ֗ים הָי֤וּ מְ⁠לַקְּ⁠טִים֙ תַּ֣חַת שֻׁלְחָנִ֔י כַּאֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֔יתִי כֵּ֥ן שִׁלַּ⁠ם⁠־לִ֖י אֱלֹהִ֑ים וַיְבִיאֻ֥הוּ יְ⁠רֽוּשָׁלַ֖͏ִם וַיָּ֥⁠מׇת שָֽׁם׃
Adoni-Bezek said, "Seventy kings, having their thumbs and their great toes cut off, scavenged under my table; as I have done, so God has requited me.⁠" They brought him to Jerusalem, and he died there.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַר אֲדֹנִי בֶזֶק שַׁבְעִין מַלְכִין קַרְסֻלֵי יְדֵיהוֹן וְרַגְלֵיהוֹן מְקַצְצִין הֲווֹ מְלַקְטִין לַחְמָא תְּחוֹת פָּתוֹרִי כְּמָא דְעַבְדִית כֵּן שַׁלֵים לִי יְיָ וְאַיְתוֹהִי לִירוּשְׁלֵם וּמִית תַּמָן.
ויאמר אדוני בזק שבעים מלכים וגו׳ – לפי שלא נתפרש עשרן של כנעניים (ומה) תלמוד לומר ויאמר אדוני בזק שבעים מלכים בהונות ידיהם ורגליהם מקוצצים היו מלקטים תחת שלחני. והלא דברים קל וחומר ומה אדוני בזק שאינו כדאי לימנות עם מלכי כנען שבעים מלכים בהונות ידיהם ורגליהם מקוצצים היו מלקטים תחת שלחנו בוא ולמד וראה עשרם של כנעניים מה היה.
שבעים מלכים וגו׳ – מיכן אתה למד מה גדולתן ומה עשרן של מלכי כנען, שהרי אדוני בזק לא היה להם כדייא לימנות עם מלכי כנען (יהושע י״ב) בשם מלך, וכתוב בו כן.
ויביאוהוב ירושלםג – שהלכו משם להלחם עלד ירושלם.⁠ה
א. כן בכ״י פריס 162. בכ״י לוצקי 777: ״כדי״.
ב. כן בכ״י פריס 162, פריס 163, לונדון 26879. בנוסח שלנו: ויביאהו. בכ״י לוצקי 777: ״ויבואוהו״.
ג. כן בפסוק ובכ״י פריס 163. בכ״י לוצקי 777, פריס 162, לונדון 26879: ״ירושלים״.
ד. כן בכ״י פריס 162, פריס 163, לונדון 26879. בכ״י לוצקי 777: ״עם״.
ה. כן בפסוק ובכ״י פריס 163. בכ״י לוצקי 777, פריס 162, לונדון 26879: ״ירושלים״.
Seventy kings. From here we learn of the eminence and affluence of the Canaanite potentates, for Adoni-bezek was not worthy of being listed among the Canaanite monarchs1 by the title "king", yet this is written of him.⁠2
They brought him to Yerushalayim. They proceeded from there to do battle at Yerushalayim.
1. Yehoshua 12:7–24 lists the thirty one Canaanite kings. Adoni bezek is not among them.
2. Yalkut, 37:a.
ויאמר אדני בזק שבעים מלכים – מיכן אתה למד מה גדולתן ועשרן של מלכי כנען שהרי אדני בזק לא היה כדיי לימנות עם מלכי כנען בשם מלך ואעפ״י {כן} כתב בו כן.
כן שלם לי אלהים – שאסור לבזות בבני מלכים.
ויביאוהו ירושלם – שהלכו משם להלחם על ירושלים.
AND ADONI-BEZEK SAID: ‘THREESCORE AND TEN KINGS. From here we learn of the magnitude and wealth of the kings of Canaan,⁠1 for Adoni-bezek was not counted2 among the kings of Canaan even though he boasted that "Threescore and ten kings, …, gathered food under my3 table.⁠"
AND THEY BROUGHT HIM TO JERUSALEM. They went from there (from Bezek) to Jerusalem.
1. Who are mentioned in Joshua 12:7- 24.
2. Literally, was not worthy of being counted.
3. Literally, his.
שבעים מלכים – זה הוא הנושא בגזרה הזאת כי הטעם אשר בהונות, כי הוא מורכב הרכבת באור ותנאי, והנשוא הוא אמרו היו מלקטים תחת שלחני. והנה אמרו בהונות ידיהם ורגליהם מקוצצים נכון, וכן היה נכון אם אמר מקוצצי בהונות ידיהם ורגליהם וגו׳. או אם אמר מקצצים בסתם והקש ע״ז.
כאשר עשיתי כן שלם לי אלהים – זה דמיון במין קרוב, ואין כן כאשר עשו לי כן עשיתי להם (שופטים ט״ו:י״א).
וזכר שהביאוהו אחר זה בירושלם ומת שם. וכבר נלחמו בני יהודה בירושלם קודם זה ולכדו אותה והכוה לפי חרב ואת העיר שלחו באש.
וגם היה זה מהשגחת האל ית׳ כדי לתת לו גמול ידיו כאשר עשה ליתר המלכים כמו שזכר. והנה אמרו ויביאוהו ירושלים וימת שם, אם היתה ירושלים נלכדה כבר בימי יהושע, יאמר הכתוב שהביאו את אדני בזק לירושלים וימת שם, כי מבני יהודה היה, ולכן ספר מיד לכידת ירושלים, זהו על דעת רד״ק והוא רחוק אצלי, לפי שלא נזכר בספר יהושע לכידת ירושלים. ויותר נכון שנאמר שעדיין לא נלכדה ולא נכבשה, ושהביאוהו בני יהודה עמהם ירושלים אשר היו באים להלחם בה, כמ״ש מיד וילחמו בני יהודה בירושלים וגו׳ ובהיותו עמהם שם במלחמה מת במחניהם ומצאתי לרש״י יפרשהו כן, אמר ויביאוהו ירושלים שהלכו משם להלחם עם ירושלים:
שבעים מלכים בהנות – בספרים כ״י מדוייקים הבי״ת בגעיא.
ויביאהו ירושלם – עיין מ״ש (בירמיה סימן כ״ו).
מלקטים – לשון לקיטה.
מקצצים – אשר צויתי לקצצם.
היו מלקטים – משיורי המאכל הנופל תחת השלחן.
ויביאהו ירושלם – כי משם הלכו להלחם בה.
ויאמר – הכיר בזה דין שמים ששלם לו כמדתו, ויען הודה פשעיו והכיר עונשי ה׳ מת כדרכו בדרך.
ויביאהו ירושלים – כי משם הלכו להלחם על ירושלים והוליכוהו עמם ושם מת.
תחת שלחני – באכזריות לבו קצץ בהונותם למען ילאו ללקט העצמות שהיה זורק להם תחת שלחנו.
וַיֹּ֣אמֶר אֲדֹֽנִי בֶ֗זֶק, שִׁבְעִ֣ים | מְלָכִ֡ים1 אשר בְּֽהֹנוֹת֩ יְדֵיהֶ֨ם וְרַגְלֵיהֶ֜ם היו מְקֻצָּצִ֗ים כפי שציוותי שיעשו להם2, הָי֤וּ מְלַקְּטִים֙ תַּ֣חַת שֻׁלְחָנִ֔י משיירי המאכל הנופל תחת השולחן3, כַּאֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֔יתִי להם, כֵּ֥ן כך מידה כנגד מידה4 שִׁלַּם לִ֖י אֱלֹהִ֑ים, וַיְבִיאֻ֥הוּ אל יְרוּשָׁלִַ֖ם כי משם הלכו להילחם עליה5, וַיָּ֥מָת בדרכו לְשָֽׁם6: פ
1. מכאן אתה למד מה גדולתן ומה עשרן של מלכי כנען, שהרי אדוני בזק לא היה כדאי להימנות עם מלכי כנען (יהושע י״ב) בשם מלך, וכתוב בו כן, רש״י, ר״י קרא, ילקוט שמעוני.
2. מצודת דוד.
3. מצודת דוד.
4. שאסור לבזות בני מלכים, ר״י קרא.
5. רש״י, ר״י קרא, מצודת דוד.
6. לפי שהכיר בדין שמים ששילם לו ה׳ כמידתו, והודה על פשעיו והכיר עונשי ה׳, מת כדרכו בדרך, מלבי״ם.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ח) וַיִּלָּ⁠חֲמ֤וּ בְ⁠נֵֽי⁠־יְ⁠הוּדָה֙ בִּיר֣וּשָׁלַ֔͏ִם וַיִּ⁠לְכְּ⁠ד֣וּ אוֹתָ֔הּ וַיַּכּ֖⁠וּהָ לְ⁠פִי⁠־חָ֑רֶב וְ⁠אֶת⁠־הָעִ֖יר שִׁלְּ⁠ח֥וּ בָאֵֽשׁ׃
The children of Judah fought against Jerusalem and took it, and they struck it with the edge of the sword and set the city on fire.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

וְאַגִיחוּ קְרָבָא בְנֵי יְהוּדָה בִּירוּשְׁלֵם וּכְבַשׁוּ יָתָהּ וּמְחוֹהָא לְפִתְגַם דְחָרֶב וְיַת קַרְתָּא אוֹקִידוּ בְנוּרָא.
שלחו באש – שלחו אש בכולה.
They set [literally 'sent'] fire. They sent the fire1 throughout it.
1. By igniting it. This follows the literal meaning of שׇלְחוּ, ‘they sent’. (Metzudat Tzion) Afterward, the B’nei Yehudah went down to wage war with the Canaanites dwelling in the hills, the Negev, and the lowlands.
וילחמו בני יהודה בירושלם וילכדו אותה – אבל מצודת ציון שבה לא לכדו עד שבא דוד ולכדה שנ׳ וילכוד דוד את מצודת ציון וגו׳ ויקרא לה עיר דוד (שמואל ב ה׳:ז׳-ט׳).
AND THE CHILDREN OF JUDAH FOUGHT JERUSALEM AND TOOK IT. However, they did not take the stronghold of Zion which was in Jerusalem until David came and captured it. Cf. Nevertheless, David took the stronghold of Zion; the same is the city of David. (2 Sam. 5:7).
וילחמו בני יהודה – פי׳ וכבר נלחמו, כי בימי יהושע לכדו ירושלם כמו שפירשתי בספר יהושע, כי בכלל מלכי כנען אשר הכה יהושע הוא מלך ירושלם.
ואת העיר שלחו באש – נכון הלשון בהגיון כגון אם אמר ואת האש שלחו בעיר.
ואמרו באש להכרה כי כתי׳ עוד ואת כל משפחתו שלחו (שופטים א׳:כ״ה) בסתם, ואין טעמו באש.
וילחמו בני יהודה בירושלים וגו׳. הנה אם נאמר שנלכדה ירושלים בימי יהושע, יזכיר הכתוב כל מה שנעשתה שם בלכידת ירושלים ראשונה ואחריו ביושבי ההר והנגב והשפלה ופרט ענין חברון שהיה בהר ודביר. אבל היותר נראה היא שמלחמת ירושלים שזכר בכאן היתה אחרי מלחמת בזק, ושבני יהודה עלו אליה וילכדוה:
שלחו – על כי אם מי יבעיר האש באחד מן המקומות, עשה יעשה שליחותו, והולך ממקום למקום ושורף הכל, לזה נקרא בלשון שלוח.
השאלות: (ח-כב) שאל מהרי״א אם היה הכוונה לזכור כאן המלחמות שעשו בני יהודה אחרי מות יהושע מה ראה לזכור אחריו מלחמת חברון ודביר וענין עכסה וכבר נזכר לכידת חברון בספר יהושע ושם יחסה אל כלב?, ולמה זכר שנית ענין עכסה, ולמה חזר שנית שנתנו לכלב את חברון? במ״ש ואת היבוסי לא יכלו בני בנימין להורישם יקשה מג׳ פנים.
וילחמו – כבר נזכר בספר יהושע (טו סג) ואת היבוסי יושב ירושלים לא יכלו בני יהודה להורישם וישב היבוסי את בני יהודה בירושלים עד היום הזה מבואר שכבר נלחמו בירושלים ולא כבשום. ולקמן (פסוק כא) אמר: ואת היבוסי יושב ירושלים לא הורישו בני בנימין וישב היבוסי את בני בנימין בירושלים עד היום הזה.
ולדעתי אחרי כי אדוני צדק מלך ירושלים היה הראשון מן חמשה המלכים שהתקבצו על גבעון ושם נפל (יהושע י׳) בודאי חשבו מחשבות ללכוד את עירו כמו שלכדו אז ערי החמשה מלכים, והלכו במצוא ידם להלחם, והיה הלוחם יהודה, כי ירושלים היתה בחלקו של בנימין ורצועה בתוכה היה ליהודה (כנ״ל טו) ומצד זה היה גם הוא נוגע בנחלתה, ואז בחיי יהושע לא יכלו להוריש יושביה שהיו יבוסים וישב בקרב יהודה עד היום זה רצה לומר עד סוף חיי יהושע שכתב ספרו. ואחרי מות יהושע התעוררו מלחמות ביניהם ובין יושבי העיר וילכדו אותה וישרפו העיר לענוש על שמרדו ולחמו בם. ועל כל זה הגם שכבשו העיר לא כבשו את המצודה שנקרא אח״כ בשם מצודת ציון שלא נלכדה עד ימי דוד ושם ישב ג״כ יבוסי כמו שאמר (שמואל ב ה׳ ז-ח) ויהודה לא לחמו שם כי אינו מחלקם ובנימין לא התחילו להלחם שם כלל, ועל זה אמר לא הורישו בני בנימין רצה לומר לא לחמו כלל ושם ישב את בני בנימין עד היום הזה (שהוא עד סוף חיי שמואל שהוא כתב ספר שופטים), וזה קרוב לדברי מהרי״א,
ואת העיר שלחו באש – פירשו המפרשים: כמו שלחו אש בעיר, ואין צריך כי זה נמצא גם לקמן (כ׳:מ״ח, מלכים ב ח׳:י״ב, תהלים ע״ד:ז׳) שלחו באש מקדשך, ורצה לומר ע״י האש שלחו את העיר מן המציאות אל ההעדר.
וַיִּלָּחֲמ֤וּ בְנֵֽי יְהוּדָה֙ בִּיר֣וּשָׁלִַ֔ם נגד היבוסי1, וַיִּלְכְּד֣וּ אוֹתָ֔הּ למעט מצודת ציון שלא לכדו, עד שבא דוד ולכדה2, וַיַּכּ֖וּהָ והרגו את אנשיה לְפִי חָ֑רֶב בחרב, וְאֶת הָעִ֖יר כולה3 שִׁלְּח֥וּ העלו4 בָאֵֽשׁ:
1. מלבי״ם.
2. שנאמר (שמואל ב׳ ה ז׳ ט׳), ״וילכוד דוד את מצודת ציון וגו׳ ויקרא לה עיר דוד״, ר״י קרא. רד״ק מבאר כי פסוק זה בא לתאר את כיבוש ירושלים בימי יהושע. ואברבנאל מקשה על ביאורו שלא הוזכר בספר יהושע לכידת ירושלים. ומלבי״ם מבאר שבספר יהושע (טו, סג) מבואר שכבר נלחמו בירושלים ולא כבשום, ולקמן (פסוק כא) אמר ואת היבוסי יושב ירושלים לא הורישו בני בנימין וישב היבוסי את בני בנימין בירושלים עד היום הזה, כי בחיי יהושע לא יכלו להוריש את יושביה שהיו יבוסים, וישב בקרב יהודה עד היום הזה, דהיינו עד סוף חיי יהושע שכתב את ספרו, ואחרי מות יהושע התעוררו מלחמות ביניהם ובין יושבי העיר וילכדו אותה וישרפו העיר לענוש על שמרדו ולחמו בם, ואף שכבשו העיר לא כבשו את המצודה שנקראה אח״כ בשם מצודת ציון, שלא נלכדה עד ימי דוד, ושם ישב ג״כ יבוסי, ויהודה לא לחמו שם כי היא לא היתה בחלק שלהם, שהרי ירושלים היתה בחלקו של בנימין ורצועה בתוכה היתה של יהודה, ובנימין לא התחילו להלחם שם כלל, עד שבא דוד וכבשה.
3. רש״י.
4. ונקרא לשון ״שליח״ כי עשה יעשה האש שליחותו, והולך ממקום למקום ושורף הכל, מצודת ציון. ורש״י ביאר ששלחו בה את האש לשורפה.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(ט) וְ⁠אַחַ֗ר יָֽרְ⁠דוּ֙ בְּ⁠נֵ֣י יְ⁠הוּדָ֔ה לְ⁠הִלָּ⁠חֵ֖ם בַּֽכְּ⁠נַעֲנִ֑י יוֹשֵׁ֣ב הָהָ֔ר וְ⁠הַנֶּ֖⁠גֶב וְ⁠הַשְּׁ⁠פֵלָֽה׃
Afterward the children of Judah went down to fight against the Canaanites who lived in the hill country, and in the South, and in the lowland.
תרגום יונתןרש״יאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וּבָתַר כֵּן נְחָתוּ בְּנֵי יְהוּדָה לְאַגָחָא קְרָבָא בִּכְנַעֲנָאֵי יָתֵיב טוּרָא וְדָרוֹמָא וּשְׁפֶלְתָּא.
[ואחר ירדו בני יהודה – ירידהא היא כלפי ירושלים שגבוה מכולם.]⁠ב
א. כן צ״ל. בכ״י לונדון 26879: ״יהודה״.
ב. תוספת זו מופיעה בכ״י לונדון 26879 בלבד.
{See Hebrew text.}
ואח״ז ספר: שירדו בני יהודה להלחם בכנעני יושב ההר וגו׳, וזכר כל זה להגיד שבני יהודה הצליחו במלחמותיהם כמ״ש האל ית׳ הנה נתתי הארץ בידו:
והשפלה – העמק.
ואחר ירדו – כי הר ירושלים היה גבוה מיתר ההרים אמר אחר ירדו להלחם בהר ומשם אל הנגב והשפלה.
יושב ההר – בשיפולי ההר שכן כתוב ירדו.
וְאַחַ֗ר כך יָֽרְדוּ֙ בְּנֵ֣י יְהוּדָ֔ה מהרי ירושלים הגבוהים משאר ההרים1, לְהִלָּחֵ֖ם בַּֽכְּנַעֲנִ֑י יוֹשֵׁ֣ב הָהָ֔ר, וְלאחר מכן ירדו אל הַנֶּ֖גֶב וְהַשְּׁפֵלָֽה והעמק2, להמשיך במלחמתם3:
1. רד״ק, מלבי״ם.
2. מצודת ציון.
3. מלבי״ם.
תרגום יונתןרש״יאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(י) וַיֵּ֣⁠לֶךְ יְ⁠הוּדָ֗ה אֶל⁠־הַֽכְּ⁠נַעֲנִי֙ הַיּ⁠וֹשֵׁ֣ב בְּ⁠חֶבְר֔וֹן וְ⁠שֵׁם⁠־חֶבְר֥וֹן לְ⁠פָנִ֖ים קִרְיַ֣ת אַרְבַּ֑ע וַיַּכּ֛⁠וּ אֶת⁠־שֵׁשַׁ֥י וְ⁠אֶת⁠־אֲחִימַ֖ן וְ⁠אֶת⁠־תַּלְמָֽי׃
Judah went against the Canaanites who lived in Hebron, and the name of Hebron beforehand was Kiriath Arba; and they struck Sheshai, and Ahiman, and Talmai.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירד״קרי״דרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
(י-טו) הורשת הענקים, עכסה, ועתניאל – יהושע ט״ו:י״ג-י״ט
וַאֲזַלוּ דְבֵית יְהוּדָה לְוַת כְּנַעֲנָאֵי דְיַתְבִין בְּחֶבְרוֹן וְשׁוּם חֶבְרוֹן מִלְקַדְמִין קִרְיַת אַרְבַּע וּמְחוֹ יַת שֵׁשַׁי וְיַת אֲחִימָן וְיַת תַּלְמָי.
ושם חברון לפנים [כתוב ברמז כ״ג].
וכן וילך יהודה אל הכנעני – פי׳ וכבר הלך, כי בימי יהושע לכדו חברון ודביר. ודבר עתניאל פירשתי בספר יהושע.
וילך יהודה אל הכנעני – נראה לי שבימי יהושע היה זה, כדכתיב בספר יהושע: ויבא יהושע בעת ההיא ויכרת את הענקים מן ההר מן חברון מן דביר.
וילך יהודה אל הכנעני היושב בחברון וגו׳ – כי כבר התבאר בספר יהושע כי כלב הוא שנלחם בהם ואמנם הביא עמו שם שבט יהודה כי הוא היה נשיא השבט ולזה יחס זאת המלחמה לשבט יהודה וידמה שכבר היתה זאת המלחמה אחרי מות יהושע ואף על פי שנזכרה בספר יהושע ואולם נזכרה שם לבאר שכבר נתקיים יעוד הש״י לכלב כי חברון נתנה לו לנחלה על פי הש״י והוא נלחם בה וכבשה בסוף הענין אף על פי שלא כבשה בימי יהושע.
(י-יא) ואמנם מה שזכר אחרי זה ממלחמות חברון ודביר שהיה בימי יהושע (כמו שנזכר שם, ולא כמו שחשב רלב״ג שנלכדו אחרי מות יהושע) היה לפי שספר יהושע יוחד לספר בו המלחמות בכלל שנעשו בימיו וליחסם לכבודו, ועתה בספר הזה יספר המלחמות שעשו השבטים בפרט, וזכר הנה מה שעשה שבט יהודה ולכן הביא מה שעשה ג״כ בימי יהושע, כי לכידת חברון עם היות שכלב עשאו הנה עזרוהו בני יהודה בלכידתו כי הוא היה נשיאם, ומאשר היתה הכוונה במקום הזה לספר המלחמות שעשו בני יהודה נתיחסו אליהם כלם החדשות והישנות.
לפנים – בימים הקדמונים.
וילך יהודה – הם כלב ואנשיו, שהם מבני יהודה ואף שהמלחמה ההיא היתה בימי יהושע, חזר לספר יחד כל המלחמות שעשו בני יהודה, החדשות והישנות, ועם כל הנמשך.
וילך יהודה – זה נזכר כבר כיבוש יהושע (סי׳ טו) ושם מבואר שכלב הוריש את הענקים והיה בחיי יהושע, ופה חשב ביחד כל מה שכבש יהודה, ורצה לומר וכבר הלך יהודה אל הכנעני היושב בחברון בעוד יהושע חי, והגם ששם יחס הדבר אל כלב, הוא היה ראש השבט ושבטו הלך עמו, ומצד זה יתייחס לשניהם, כי חברון עצמה ניתן ללוים רק שדה העיר וחצריה נתנו לכלב ולכן שניהם התעצמו בהורשתו.
ובימי יהושע1 וַיֵּ֣לֶךְ הלך כלב נשיא שבט2 יְהוּדָ֗ה הוא ואנשיו3, אֶל הַֽכְּנַעֲנִי֙ הַיּוֹשֵׁ֣ב בְּחֶבְר֔וֹן להילחם בו, וְשֵׁם חֶבְר֥וֹן היה לְפָנִ֖ים בימים הקדמונים4 קִרְיַ֣ת אַרְבַּ֑ע, וַיַּכּ֛וּ והרגו אז אֶת שֵׁשַׁ֥י וְאֶת אֲחִימַ֖ן וְאֶת תַּלְמָֽי ילידי הענק5:
1. רד״ק, רי״ד, רלב״ג, אברבנאל, מצודת דוד, מלבי״ם. והזכיר כאן את המלחמה ההיא אף שהיתה בימי יהושע, מפני שמספר כאן את כל המלחמות שעשו יהודה, מצודת דוד, מלבי״ם. ואף שבספר יהושע יחס הדבר אל כלב, הוא היה ראש השבט ושבטו הלך עימו, ומצד זה יתיחס לשניהם, כי חברון עצמה ניתנה ללוים, ורק שדה העיר וחצריה נתנו לכלב, מלבי״ם.
2. רלב״ג.
3. מצודת דוד, מלבי״ם.
4. מצודת ציון.
5. ראה במדבר פרק י״ג פס׳ כ״ב.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירד״קרי״דרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(יא) וַיֵּ֣⁠לֶךְ מִשָּׁ֔⁠ם אֶל⁠־יוֹשְׁ⁠בֵ֖י דְּ⁠בִ֑יר וְ⁠שֵׁם⁠־דְּ⁠בִ֥יר לְ⁠פָנִ֖ים קִרְיַת⁠־סֵֽפֶר׃
From there he went against the inhabitants of Debir. And the name of Debir beforehand was Kiriath Sepher.
מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קרלב״גאברבנאלמנחת שימלבי״םמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

וַאֲזַלוּ מִתַּמָן לְוַת יַתְבֵי דְבִיר וְשׁוּם דְבִיר מִלְקַדְמִין קִרְיַת אַרְכֵי.
ושם דביר – ובדברי רז״ל: כי בלשון פרס קורין לספר דביר.
ושם דביר הנזכר בזה המקום הוא מקום אחר זולת אשר לכד יהושע לפי מה שנזכר בספר יהושע אמר וישב יהושע וכל ישראל עמו דבירה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

וילך משם אל יושבי דביר – במקצת ספרים מדוייקים יושבי מלא וא״ו.
דביר ושם דביר – במקצת ספרים שניהם חסרים יו״ד ולא ידענא מאי אידון בהון.
וילך משם – גם ספור זה והספור מעכסה נזכר ביהושע (שם) ורצה לומר שהלך כבר בחיי יהושע ואז היה הספור הזה, וחז״ל התעוררו (כפי הנראה) על שבא ספור זה שני פעמים ועל שפה ספר שבני קיני עלו מעיר התמרים שאין לו ענין כלל.
ודרשוהו בתמורה (דף טז.): ששלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה ועתניאל בן קנז החזירם מפלפולו, ושמה שאמר ארץ הנגב נתתני רצה לומר אדם מנוגב מכל טוב שאין בו אלא תורה, ושבני הקיני עזבו דושנה של יריחו שנתן להם יהושע והלכו אצל עתניאל בן קנז ללמוד תורה. חכמו השכילו לדעת, כי על השנות הדבר פעמים, כי כיון בפעם הזאת אל ענינים משליים משובצים בזהב המליצה, כי מצאנו שדביר נקראת קרית סנה (יהושע טו מג) ומזה הוציאו כי עיר הזאת נתיחדה אז לקרית ספר, רצה לומר ששם התאספו תלמידים להגות ולשנות בספר התורה והיה שם ישיבה גדולה, ונקראת ג״כ קרית סנה ע״ש רצון שוכני סנה, וע״ש שמשה קבל תורה מסיני, ושעתניאל היה ראש הישיבה, והוא הכה את קרית ספר, שההכאה תאמר בדברי חכמים על הנצוח בפלפול, כמו שאמר מלחמתה של תורה, ואמר כי תשב ללחום את מושל, חציך שנונים, וכדומה שדרשוהו על מלחמת התורה, וההכאה היא מי שנוצח המלחמה ומסיק הלכה, כמו שאמר ברכות (דף יח) על והוא ירד והכה את הארי בתוך הבור ביום השלג דתני ספרא דבי רב ביומא דסתוא, ועתניאל הוא נצח, אם מלחמת הכנעני בקרית ספר כפשוטה וזה נזכר בס׳ יהושע, אם הנצוח השני התוריי וזה נזכר פה, ויען ראתה עכסה כי נפל בחלקה ארץ הנגב משני ענינים, א) שהיתה הארץ נגובה צמאה למים וזה נזכר בס׳ יהושע, ב) שבעלה פנה לארץ הנגב, הרוצה להחכים ידרים, וזה כל ישעו וכל חפץ כי לא יצמיח מחיה לביתו, ועל זה אמר נתתני תחת נתת לי, שאני נעשיתי ארץ הנגב ע״י בעלי ולכן בקשה ברכה ושדה לפרנסה, ונתן לה גלות עליות וגלות תחתיות. א) להשקות את ארצה הנגובה, ב) רמז לה ג״כ כי כבר יש לך איש המושך מים חיים ממקור הברכה העליונה והתחתונה מחכמה האלהית והאנושית.
כמו שאמר חז״ל במדרש: מי שרזי עליונים ותחתונים נגלו לו יבקש ממני דבר. ועל פי זה ספר לפי המשל והמליצה שבה דבר פה, שכאשר נתיישב והרביץ תורה הרבה, כאשר שאל בדה״א (ד׳ י׳, ב׳ נה) לפי דרוש חז״ל ובני קיני עלו אליו אל מדבר יהודה הקרובה שמה. והוא ישב את העם הזה בישיבה של חכמה.
וַיֵּ֣לֶךְ כלב1 מִשָּׁ֔ם אֶל יוֹשְׁבֵ֖י דְּבִ֑יר, וְשֵׁם דְּבִ֥יר היה לְפָנִ֖ים בימים הקדמונים2, קִרְיַת סֵֽפֶר3:
1. וגם הסיפור הזה היה אז בימי יהושע, מלבי״ם.
2. מצודת ציון בפס׳ י׳ לעיל.
3. ובדברי רז״ל כי בלשון פרס קורין לספר דביר, רד״ק.
מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קרלב״גאברבנאלמנחת שימלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(יב) וַיֹּ֣⁠אמֶר כָּלֵ֔ב אֲשֶׁר⁠־יַכֶּ֥⁠ה אֶת⁠־קִרְיַת⁠־סֵ֖פֶר וּלְכָדָ֑הּ וְ⁠נָתַ֥תִּ⁠י ל֛וֹ אֶת⁠־עַכְסָ֥ה בִתִּ֖⁠י לְ⁠אִשָּֽׁ⁠ה׃
Caleb said, "He who strikes Kiriath Sepher and takes it, to him I will give Achsah my daughter as wife.⁠"
מקבילות במקראתרגום יונתןר״י קראאברבנאלמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

וַאֲמַר כָּלֵב דְיִמְחֵי יַת קִרְיַת אַרְכֵי וְיִכְבְּשִׁינָהּ וְאֶתֵּן לֵיהּ יַת עַכְסָה בְּרַתִּי לְאִתּוּ.
ויאמר כלב אשר יכה את קרית ספר וגו׳ – כבר מפורש בס׳ יהושע (יהושע ט״ו:ט״ז) ונכתב להלן בכיבוש הארץ ללמדך שעתניאל לכדה וכאן נכתב בשעת מעשה.
AND CALEB SAID: ‘HE THAT SMITETH KIRIATH-SEPHER, AND TAKETH IT, TO HIM WILL I GIVE ACHSAH MY DAUGHTER TO WIFE.’ Scripture reported this in the book of Joshua (Joshua 15:16-17). The report is repeated below (verses 12-13) when describing the conquest of the land because it wants to let us know that Othniel conquered Kiriath-Sepher. It is noted here1 in true time.
1. In our chapter.
ולזה ג״כ נזכר ענין דביר מתיחס לשבט יהודה ומה שעשה כלב בלכידתו שנדר לתת בתו עכסה לאשה למי שילכדה, ר״ל למי שיכנס בתוכה ראשונה ושכן עשאו, כי בהיות עתניאל הוא אשר לכדה ראשונה נתן לו את בתו, וגם אחרי נשואיה הוסיף על מה שנתן לה בעת הנישואין, וזה צורך כל הספור הזה, והפסוקים כבר ביארתי אותם בספר יהושע (סי׳ ט״ז וגו׳) והותרה בזה השאלה הראשונה:
וַיֹּ֣אמֶר אז כָּלֵ֔ב, מי אֲשֶׁר יַכֶּ֥ה אֶת קִרְיַת סֵ֖פֶר ויכנס ראשון לתוכה1 וּלְכָדָ֑הּ, וְנָתַ֥תִּי אתן ל֛וֹ אֶת עַכְסָ֥ה בִתִּ֖י לְאִשָּֽׁה:
1. אברבנאל.
מקבילות במקראתרגום יונתןר״י קראאברבנאלמקראות שלובותהכל
 
(יג) וַֽיִּ⁠לְכְּ⁠דָהּ֙ עׇתְנִיאֵ֣ל בֶּן⁠־קְ⁠נַ֔ז אֲחִ֥י כָלֵ֖ב הַקָּ⁠טֹ֣ן מִמֶּ֑נּ⁠וּ וַיִּתֶּ⁠ן⁠־ל֛וֹ אֶת⁠־עַכְסָ֥ה בִתּ֖⁠וֹ לְ⁠אִשָּֽׁ⁠ה׃
Othniel, the son of Kenaz, Caleb's younger brother, took it; and he gave him Achsah his daughter as wife.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״ימנחת שימקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

וְכַבְּשָׁהּ עָתְנִיאֵל בַּר קְנַז אֲחוֹהִי דְכָלֵב דִזְעֵיר מִנֵיהּ וִיהַב לֵיהּ יַת עַכְסָה בְרַתֵּיהּ לְאִתּוּ.
אחי כלב – מאמו.
Coleiv's …brother. Maternally.⁠1
1. Coleiv is referred to as “the Kenizite” (Yehoshua, 14:6), rather than ‘son of Kenaz’. This indicates that he was not Kenaz’ biological son, but his stepson. (Sotah, 11:b, 12:a).
עתניאל – העי״ן בקמץ לבד.
וַֽיִּלְכְּדָהּ֙ עָתְנִיאֵ֣ל בֶּן קְנַ֔ז1 אֲחִ֥י כָלֵ֖ב מאמו2, הַקָּטֹ֣ן מִמֶּ֑נּוּ, וַיִּתֶּן ל֛וֹ כלב אֶת עַכְסָ֥ה בִתּ֖וֹ, לְאִשָּֽׁה:
1. ודרשוהו (תמורה טז.) ששלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה, ועתניאל בן קנז החזירם מפלפולו, שההכאה תאמר בדברי חכמים על הנצוח בפלפול, מלבי״ם. ויש אומרים כי הוא נחשון בן עמינדב, ועל שקידש שם שמים שירד בנחשון של ים, צלל בים התורה והחזיר בפלפולו ההלכות שנשתכחו בימי משה, סדר הדורות (מובא במעם לועז).
2. רש״י.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״ימנחת שימקראות שלובותהכל
 
(יד) וַיְהִ֣י בְּ⁠בוֹאָ֗הּא וַתְּ⁠סִיתֵ֙הוּ֙ לִשְׁאֹ֤ל מֵֽאֵת⁠־אָבִ֙יהָ֙ הַשָּׂ⁠דֶ֔ה וַתִּ⁠צְנַ֖ח מֵעַ֣ל הַחֲמ֑וֹר וַיֹּֽ⁠אמֶר⁠־לָ֥הּ כָּלֵ֖ב מַה⁠־לָּֽ⁠ךְ׃
It happened, when she came, that she moved him to ask of her father a field. She alighted from off her donkey, and Caleb said to her, "What would you like?⁠"
א. וַיְהִ֣י בְּבוֹאָ֗הּ ראו בהערת הנוסח על הפסוק המקביל ביהושע (טו,יח).
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״ירי״דרלב״גרלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

וַהֲוָה בְּמֵעֲלָהּ וְאַמְלַכְתֵּיהּ לְמִשְׁאַל מִן אֲבוּהָא אַחְסַנְתָּא וְאִתְרְכִינַת מֵעַל חֲמָרָא וַאֲמַר לָהּ כָּלֵב מַה לִיךְ.
ותסיתיהו – ואמליכתיה (תרגום יונתן שופטים א׳:י״ד).⁠א
ותצנח – ואיתרכינת (תרגום יונתן שופטים א׳:י״ד), ליפולב לרגלי אביה.
א. בדפוס ונציה רפ״ה נוסף כאן: ״לשון נמלך, שמיעצין האדם ומשיאין לבו לדבר אחר, נראה לי.⁠״ הביאור חסר בכל כתבי היד שבדקנו.
ב. כן בכ״י פריס 162. בכ״י לוצקי 777: ״ליפל״.
She cajoled him. She advised him, as in "he took counsel";⁠1 one counsels a person, and directs his thinking to an alternative. This is my opinion.
She lowered herself. "She lowered herself"2 as if falling at her father's feet.
1. Rather than ‘she tempted him’, as in Devarim, 13:7.
2. This is a quotation from Targum Yonatan.
ותסיתהו לשאול – פירוש: הסיתתו שיסכים על ידה שתשאל מאביה השדה.
והנה זכר שהסיתה עכסה את בעלה לשאל מאת אביה השדה וכשנתנו לה הוסיפה היא לשאול גלות מים.
(יד-טו) התועלת השלישי – הוא שראוי למי שירצה לבקש דבר מזולתו שלא, ישאל תחלה כל מה שירצה שיתן לו, כי אולי לא ישיג זה, אבל יבקש תחלה מה שיחשב שלא ישיב פניו, ואחר זה יבקש מה שנשאר ממבוקשו, ולזה תמצא, שהסיתה עכסה עתניאל בן קנז לשאול מכלב אביה שיתן לה השדה, ואחר זה היה לה מקום לשאול מאביה גלות מים, להשלים ענין השדה.
והנה זה הוא מהתחבולות הטובות, שצריך לאנשים שיתנהגו בה במה שיצטרך להם לבקש מה חסד בזה מאדניהם, ולזאת הסיבה בעינה סבבה שישאל עתניאל השדה, לא היא, כי אם שאלה אותו מכלב, לא היה לה מקום להתרעם עליו ולומר: ארץ הנגב נתתני.
ותסיתהו – מלשון הסתה ופתוי.
ותצנח – ענין נעיצה, כמו: ותצנח בארץ (שופטים ד׳:כ״א), ורוצה לומר, נפלה בכח, וכאלו ננעצה בארץ.
בבואה – לבית בעלה.
ותסיתהו – היא פיתתה אותו לתת לה רשות, שהיא תשאל מאביה השדה.
ותצנח – לכבוד אביה הפילה עצמה מעל החמור בכח כאלו ננעצה בארץ.
מה לך – מה נחסר לך, אשר תרצי לבקש עליו.
וַיְהִ֣י בְּבוֹאָ֗הּ לבית בעלה1, וַתְּסִיתֵ֙הוּ֙ פיתתה2 אותו שיתן לה רשות3 לִשְׁא֤וֹל מֵֽאֵת אָבִ֙יהָ֙ הַשָּׂדֶ֔ה כי עתניאל לא רצה לבקש בעצמו4, וַתִּצְנַ֖ח הפילה עצמה בכח5 לכבוד אביה6 מֵעַ֣ל הַחֲמ֑וֹר לרגלי אביה7, וַיֹּֽאמֶר לָ֥הּ כָּלֵ֖ב מַה חסר8 לָּֽךְ שאת תרצי לבקש עליו?⁠9:
1. מצודת דוד.
2. מצודת ציון.
3. רי״ד, מצודת דוד. ומרש״י משמע שהיא יעצה לו שיבקש הוא.
4. ראה רד״ק יהושע טו, יח.
5. מצודת ציון.
6. מצודת דוד.
7. רש״י, מצודת דוד, מצודת ציון.
8. מצודת דוד.
9. מצודת דוד.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״ירי״דרלב״גרלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(טו) וַתֹּ֨⁠אמֶר ל֜וֹ הָֽבָה⁠־לִּ֣⁠י בְ⁠רָכָ֗ה כִּ֣י אֶ֤רֶץ הַנֶּ֙⁠גֶב֙ נְ⁠תַתָּ֔⁠נִי וְ⁠נָתַתָּ֥⁠ה לִ֖י גֻּלֹּ֣⁠ת מָ֑יִם וַיִּתֶּ⁠ן⁠־לָ֣הּ כָּלֵ֗ב אֵ֚ת גֻּלֹּ֣⁠ת עִלִּ֔⁠ית וְ⁠אֵ֖ת גֻּלֹּ֥⁠ת תַּחְתִּֽית׃
She said to him, "Give me a blessing because you have set me in the land of the South. Give me also springs of water.⁠" Caleb gave her the upper springs and the lower springs.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״ג תועלותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

וַאֲמָרַת לֵיהּ הַב לִי אַחֲסַנְתָּא אֲרֵי לַאֲרַע דָרוֹמָא יְהַבְתָּנִי וְתִתֶּן לִי אֲתַר בֵּית שַׁקְיָא דְמַיָא וִיהַב לָהּ כָּלֵב יַת בֵּית שַׁקְיָא עִלָאָה וְיַת בֵּית שַׁקְיָא תַּחְתָּאָה.
ארץ הנגב – ארץא שמנוגבב מכל טוב, שאין בו אלא תורה.
גולות מים – שדה בית הבעל, אתר בית שקיא דמיא (תרגום יונתן שופטים א׳:ט״ו).
א. כן בכ״י לוצקי 777, פריס 163. בכ״י לונדון 26879, וכן תוקן בגיליון בכ״י לוצקי 777: אדם. בכ״י ס״פ I C 6, פרמא 3260: אדם שביתו. בכ״י פריס 162: ״בית״.
ב. כן בכ״י פריס 162. בכ״י לוצקי 777: ״שמגונב״.
Arid land. A man barren of anything gainful, as he contains nothing but Torah.⁠1
Streams of water. Wetland, "territory supplied abundantly with water.⁠"
1. Temurah, 16:a.
גלות מים – שדה הבעל אתר בית שקיא דמיא.
SPRINGS OF WATER. Gullot mayim (springs of water) means amply watered fields. The Targum renders Gullot mayim "places which are abundantly watered.⁠"
גלות עלית וגלות תחתית – ובספר יהושע: גלות עליות וגלות תחתיות (יהושע ט״ו:י״ט). עליות ותחתיות אומר על הגלות, עלית ותחתית אומר על חלקת השדה שהיו בה הגלות. וכן יש שנויים אחרים, כי בספר יהושע: תנה לי (יהושע ט״ו:י״ט), ובזה: הבה לי, תהכרו סימן, ושם: שדה (יהושע ט״ו:י״ח), ובזה: השדה. וחד פסוק סימן: ויקם שדה עפרון וגו׳ השדה והמערה (בראשית כ״ג:י״ז).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יד]

גלת עלית ואת גלת תחתית – ובספר יהושע את גלת עליות ואת גלת תחתיות. וכן יש שנויים אחרים. כי שם תנה לי. ובזה הבה לי. וסימן תהכרו לי (איוב י״ט) רד״ק. (הג״ה: נ״ל תי״ו של תהכרו הוא סימן על תנה לי והה״א על הבה לי והראשון ביהושע תנה ובשופטים הבה. ובאשר כי שאלה גולות מים וצריך לכרות בור לכן בחר בסימן תהכרו להורות כי שאלה תנ״ה הב״ה כרו לי בורות לגולות מים. זאת גלע״ד באשר כי בחר בתיבת תהכרו אשר לא נמצא כ״א פעם אחת בתנ״ך. כי תי״ו ואחריו ה״א סמוך למלת לי נמצא פעמים רבות כמו ואתם תהיו לי ממלכת כהנים (שמות יט ו) ואנשי קדש תהיון לי (שמות כ ל) ודומיהם. ד״ה אהרן פאלק.)
הבה – תנה, כמו: הבה לנו לחם (בראשית מ״ז:ט״ו).
ברכה – מתנה ומנחה, וכן: קח נא את ברכתי (בראשית ל״ג:י״א).
הנגב – ענין יובש, כמו: כסופות בנגב (ישעיהו כ״א:א׳).
נתתני – נתת לי.
גלת – מעין, כמו: גל נעול (שיר השירים ד׳:י״ב).
עלית – מלשון עליון.
ארץ הנגב – חלקת שדה יבשה מבלי מעיני המים.
ונתתה לי – לזאת אשאל, אשר תתן לי שדה אשר בה מעין הנובע מים.
גלת עלית – שדה ובה מעין ממעל ומעין מתחת.
וַתֹּ֨אמֶר ל֜וֹ עכסה, הָֽבָה תנה1 לִּ֣י בְרָכָ֗ה מתנה ומנחה2 כִּ֣י אֶ֤רֶץ הַנֶּ֙גֶב֙ היבשה ללא מעייני מים3 נְתַתָּ֔נִי נתת לי4, וְנָתַתָּ֥ה ולכן אבקש נא כי תתן לִ֖י שדה אשר בה5 גֻּלֹּ֣ת מעיין6 מָ֑יִם, וַיִּתֶּן לָ֣הּ כָּלֵ֗ב שדה ובה אֵ֚ת גֻּלֹּ֣ת עִלִּ֔ית7 וְאֵ֖ת גֻּלֹּ֥ת תַּחְתִּֽית מעיין ממעל ומעיין מתחת8: פ
1. מצודת ציון.
2. מצודת ציון. ורש״י ביאר בספר יהושע (טו, יט) ״פרנסה״. ובמעם לועז מובא שבחה של עכסה אשר ביקשה זאת למען יוכל בעלה ללמוד וללמד תורה.
3. מצודת דוד, מצודת ציון. ודרשו (תמורה טז, א) אדם מנוגב מכל טוב שאין בו אלא תורה נתת לי, רש״י, מלבי״ם.
4. מצודת ציון.
5. מצודת דוד.
6. מצודת ציון.
7. מלשון עליון, מצודת ציון.
8. מצודת דוד. מלבי״ם מבאר שסיפר הכתוב את עניין העיר ׳קרית ספר׳, כי שם התאספו תלמידים להגות ולשנות בספר התורה, והיתה שם ישיבה גדולה, ונקראת ג״כ דביר שהיא קרית סנה ע״ש הכתוב (דברים לג, טז) רצון שוכני סנה, וע״ש (משנה אבות א׳:א׳) שמשה קבל תורה מסיני, ועתניאל היה ראש הישיבה והוא הכה את קרית ספר, שההכאה תאמר בדברי חכמים על הנצוח בפלפול, כמ״ש (מגילה טו ב) מלחמתה של תורה, וההכאה היא מי שנוצח המלחמה ומסיק הלכה, ועתניאל הוא נצח, אם מלחמת הכנעני בקרית ספר כפשוטה כנזכר בספר יהושע, ואם הנצוח השני התורני שנזכר פה, ועכסה שנפל בחלקה ארץ הנגב משני ענינים, א׳ שהיתה הארץ נגובה צמאה למים כנזכר בספר יהושע, ב׳ שבעלה פנה לארץ הנגב, הרוצה להחכים ידרים (ב״ב כה, ב), וראתה שלא יצמיח מחיה לביתו, ולכן בקשה ברכה ושדה לפרנסה, ונתן לה גלות עליות וגלות תחתיות, להשקות את ארצה הנגובה, ורמז לה ג״כ כי כבר יש לך איש המושך מים חיים ממקור הברכה העליונה והתחתונה מחכמה האלהית והאנושית, כמ״ש חז״ל במדרש מי שרזי עליונים ותחתונים נגלו לו יבקש ממני דבר.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״ג תועלותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(טז) וּבְנֵ֣י קֵינִי֩ חֹתֵ֨ן מֹשֶׁ֜ה עָל֨וּ מֵעִ֤יר הַתְּ⁠מָרִים֙ אֶת⁠־בְּ⁠נֵ֣י יְ⁠הוּדָ֔ה מִדְבַּ֣ר יְ⁠הוּדָ֔ה אֲשֶׁ֖ר בְּ⁠נֶ֣גֶב עֲרָ֑ד וַיֵּ֖⁠לֶךְ וַיֵּ֥⁠שֶׁב אֶת⁠־הָעָֽם׃
The children of the Kenite, Moses' brother-in-law, went up out of the city of palm trees with the children of Judah into the wilderness of Judah, which is in the south of Arad; and they went and lived with the people.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וּבְנֵי שַׁלְמָאָה חָמוּהִי דְמֹשֶׁה סְלִיקוּ מִן קַרְתָּא יְרִיחוֹ עִם בְּנֵי יְהוּדָה מִדְבַּר יְהוּדָה דִי בְּדָרוֹם עֲרָד וַאֲזַלוּ וִיתַבוּ עִם עַמָא.

רמז לח

ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים – יתרו שבע שמות נקראו לו. יתר, יתרו, חבר, חובב, (בן) רעואל, פוטיאל, קיני. יתר שיתר פרשה אחת בתורה. יתרו שהותיר במעשים טובים. חבר שנתחבר למקום. חובב שהיה חביב למקום. (בן שהיה כבן למקום). רעואל שהיה כריע למקום. פוטיאל שנפטר מעבודה זרה. דבר אחר שמתחלה פטם עגלים לאלילים. קיני שקנה לשמים וקנה לו תורה.
דבר אחר שפירש מע״ז שנאמר הם קנאוני בלא אל ואומר אשר שם מושב סמל הקנאה. עלו מעיר התמרים שהניחו דושנה של יריחו ובאו לפני יעבץ לערד ללמוד תורה שנאמר ויקרא יעבץ וגו׳ ויבא אלהים את אשר שאל, באו חסידים ללמוד אצל חסיד. שכשהיו מחלקין את הארץ הניחו דושנה של יריחו ת״ק אמה על ת״ק אמה אמרו כל מי שיבנה בית הבחירה בחלקו יטול דושנה של יריחו ונתנוהו לבני יונדב בן רכב והיו אוכלים אותו ת״מ שנה עד שנבנה הבית, וכיון ששרתה השכינה בחלקו של בנימן באו בני בנימן ופנו אותה, וילך וישב את העם ואין עם אלא חכמה שנאמר אמנם כי אתם עם ועמכם תמות חכמה. הלכו וישבו להם אצל יעבץ שנאמר וממשפחות סופרים יושבי יעבץ. תרעתים שהיו מגלחים. תרעתים שהיו יושבים בשערי ירושלים. תרעתים שהיו מתריעים ונענים. שמעתים ששמעו קול תרועה בסיני. סוככתים על שם שלא סכו את השמן. סוכתים ע״ש שהיו יושבים בסכות. אמרו הואיל ובית זה עתיד ליחרב רואים אנו אותו כאלו הוא חרב מעכשיו שנאמר ונשב באהלים ונשמע ונעשה ככל אשר צוה יונדב אבינו. רבי נתן אומר גדול הברית שנכרת עם יונדב בן רכב מן הברית שנכרת עם דוד, שהברית שנכרת עם דוד לא נכרת אלא על תנאי שנאמר אם ישמרו בניך בריתי ואם לאו ופקדתי בשבט פשעם, אבל הברית שנכרת עם יונדב בן רכב לא נכרת עמו על תנאי שנאמר לכן כה אמר י״י לא יכרת איש ליונדב בן רכב עומד לפני כל הימים. ר׳ יונתן אומר וכי גרים נכנסים להיכל והלא אף ישראל אין נכנסין להיכל אלא יושבים בסנהדרין ומורים דברי תורה. וי״א בנותיהם נשאו לכהנים והיו מבני בניהם מקריבין ע״ג המזבח. ומנין לבני יונדב בן רכב שהיו מבני בניו של יתרו שנאמר המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב, ומה אלו שקרבו עצמן כך קרבן המקום ישראל שעושין רצונו של מקום על אחת כמה וכמה.
מעירא התמרים – היא יריחו, שניתן להם דושנה של יריחו לאכלה עד שיבנה בית המקדש, ומשיבנהב בית המקדש בחלקו יטלנה, כדי שיהא לכל ישראלג חלק בבית הבחירה, ונתנוה לבני יתרו ארבעים וארבע מאות שנה, והתלמידים שבהם הניחוה והלכו להם אצל עתניאל בן קנז הוא יעבץ במדבר יהודה אשר בנגב ערד ללמוד תורה.⁠ד
[מדבר יהודה אשר בנגב ערד – הוא דביר, שנאמר בה: ארץ הנגב נתתני (שופטים א׳:ט״ו). וערד – הוא עמלק יושב הנגב, שנאמר: וישמע הכנעני מלך ערד יושב הנגב (במדבר כ״א:א׳). הוא שנאמר בשאול: ויאמר שאול אל הקיני לכו סורו רדו מתוך עמ⁠{לק}⁠יה וגו׳ (שמואל א ט״ו:ו׳). ובמקרא זה פתח בלשון רבים וסיים בלשון יחיד, וגם בזה: ובני קיני עלו, וילך וישב אתו העם.]⁠ז
וישב את העם – עם התלמידים היושבים לפניו. הוא ביקש להקדוש ברוך הוא שיזמן לו תלמידים הגונים, שנאמר: ויקרא יעבץ לאלהי ישראל וגו׳ (דברי הימים א ד׳:י׳), וזימן לו החסידים הללו.
א. כן בפסוק ובכ״י לונדון 26879, פרמא 3260. בכ״י לוצקי 777, פריס 162, פריס 163: ״עיר״.
ב. כן בכ״י לוצקי 777, פריס 162, פרמא 3260. בכ״י לונדון 26879, ס״פ I C 6: ״ומי שיבנה״.
ג. כן בכ״י לונדון 26879, ס״פ I C 6, פרמא 3260. בכ״י לוצקי 777, פריס 162 חסרה מלת: ״ישראל״.
ד. בכ״י לוצקי 777 נוסף בשולי הגיליון ביאור שלא מופיע בכ״י אחרים: ״מעיר התמרים – נראה לי לפרש: הכפרים שסביבות העיר והכרמים והשדות וכל דושנה, כי העיר לעולם לא נבנית וכבר נשרפה והחומות נבקעו תחתיהן. וכן: ויירשו {את} עיר התמרים (שופטים ג׳:י״ג) האמור למטה.⁠״
ה. כן בפסוק. בכ״י לונדון 26879: ״עמי״.
ו. כן בפסוק. בכ״י לונדון 26879: ״בתוך״.
ז. תוספת זו מופיעה בכ״י לונדון 26879 בלבד.
From the city of dates. This refers to Yericho, as the fertile tract of Yericho1 was given to them for their consumption until the Beis HaMikdosh would be built. The one in whose portion the Beis HaMikdosh would be built2 would then receive it,⁠3 so that all of Yisroel could share in the Beis HaMikdosh. It was given to the descendants of Yisro for four hundred and forty years.⁠4 The scholars among them departed, and went to Asniel, the son of Kenaz, also known as Ya'avetz, to the wilderness of Yehudah south of Arad to study Torah.⁠5
He settled with the people. With the disciples who sat before him. He requested of the Holy One, blessed is He, that He furnish him with suitable disciples, as it said, "Ya'avetz cried out to Elohim…etc.⁠"6 He furnished him with these pious men.⁠7
1. An area outside the city, measuring five hundred amohs by five hundred amohs. (Yalkut, 38.)
2. The tribe of Binyomin. (Ibid).
3. In return for the Beis Hamikdosh territory, which would become the property of all the tribes.
4. From the conquest of Eretz Yisroel by Yehoshua, until the construction of the Beis Hamikdosh by King Solomon. (See Melachim 1,6:1.)
5. Yalkut, ibid.
6. “…of Yisroel, saying: If You bless me by broadening my boundary, and Your hand shall be with me…”. (Divrei Hayamim 1, 4:10. See fn.6)
7. Yalkut, ibid.
ובני קיני חתן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה מדבר יהודה אשר בנגב ערדא – הוא ערד שכת׳ בתורה וישמע הכנעני מלך ערד יושב הנגב (במדבר כ״א:א׳) והוא בתוך עמלק, ולימדך כאן שפינו כאן מעיר התמרים הוא דושנה של יריחו ובאו להם לשבת עם בני יהודה במדבר יהודה אשר בנגב ערד שלא תתמה כשאתה קורא ויאמר שאול אל הקיני לכו סורו רדו מתוך עמלקי פן אוסיפך עמו (שמואל א ט״ו:ו׳) ותתמה לומר מי הביאם כאן.
א. כן בפסוק וכן להלן בפירוש ר״י קרא, וכן ברשימת התיקונים של עפנשטיין. במהדורת עפנשטיין המקורית (כנראה על פי כ״י קירכהיים): ״מנגב בערד״.
AND THE CHILDREN OF THE KENITE, MOSES' FATHER-IN-LAW, WENT UP OUT OF THE CITY OF PALM-TREES WITH THE CHILDREN OF JUDAH INTO THE WILDERNESS OF JUDAH, WHICH IS IN THE SOUTH OF ARAD. This Arad is the Arad mentioned in the Torah, namely And the Canaanite, the king of Arad, who dwelt in the South, amidst Amalek (Num. 21:1). Our verse teaches that the children of the Keinite now moved out of the city of palm trees which is the best portion1 of Jericho and that they decided to dwell with the tribe of Judah2 in the wilderness of Judah which is in the south of Arad so that you will not be bothered when you read in Scripture [that King Saul said the Keinites:] 'Go, depart, get you down from among the Amalekites, lest I destroy you with them; (1 Sam 15:6), for you might ask: who brought the Keinites here.
1. Literally, from the fat part of Jericho.
2. Literally, the children of Judah.
מעיר התמרים – תירגם יונתן: מקרית יריחו. לפי שהיו בה תמרים רבים נקראת כן. ובא במפורש בתורה: בקעת יריחו עיר התמרים (דברים ל״ד:ג׳).
וילך וישב את העם – על הראש שבבני קני אמר, והלכו בני המשפחה עמו, וישבו שם עם בני יהודה במדבר יהודה. והכתוב לא ספר למה עלו מעיר התמרים, או אם היו יושבים שם עם הכנעני. ואפשר שהיו שם עם הכנעני יושבים, כי יתרו לא היה עם בני ישראל, כי כן כתוב: וילך לו אל ארצו (שמות י״ח:כ״ז), ופרשת ויאמר משה לחובב (במדבר י׳:כ״ט) ופרשת וישמע יתרו בזמן אחד היה, בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים. וחובב הוא יתרו, כמו שכתוב: מבני חובב חותן משה (שופטים ד׳:י״א). ופרשת וישמע יתרו שלא במקומה נכתבה לחבר דבר יתרו עם דבר עמלק, כי עמלק הרע לישראל בצאתם ממצרים והצר להם, לפיכך שמר לו הקב״ה הדבר עד סוף כל הדורות, כמו שכתוב: מלחמה לי״י בעמלק מדור דור (שמות י״ז:ט״ז), ויתרו הטיב לישראל ושמח בטובתם והטיב להם בעצתו, ושמר לו הקב״ה הטובה עד סוף כל הדורות, כי הנה אומר שישבו עם בני יהודה, ונתנו להם מקום לשבת בארצם, ושבו לדת ישראל. ובימי שאול היו יושבים עם עמלק, כי באהלים היו יושבים ונוסעים ממקום למקום, ואמר להם שאול: סורו רדו מתוך עמלקי וגו׳ ואתה עשית חסד עם בני ישראל וגו׳ (שמואל א ט״ו:ו׳), הנה כי החסד היה שמור להם לעולם. ובימי יהוא, יונדב בן רכב היה אהוב ונכבד בין ישראל, ובימי ירמיהו הנביא היו בית הרכבים בתוך בני ישראל, ואמר הכתוב: לא יכרת איש לבית יונדב בן רכב עומד לפני כל הימים (ירמיהו ל״ה:י״ט), ובית הרכבים הם מבני יתרו, כמה שנאמר: המה הקנים הבאים מחמת אבי בית רכב (דברי הימים א ב׳:נ״ה).
ועתה כשלכדו בני יהודה חברון היו יושבים עם הכנעני בחברון, בעיר סמוך לה נקראת עיר התמרים, וכשלכדו בני יהודה חברון, עלו משם בשלום, כי קראו להם בני יהודה לשלום בהלחמם עם הכנעני שיעלו מביניהם, ולא יסופו עמם, כמו שקרא להם שאול בהלחמו עם העמלקי. וכן עשו, ועלו משם בשלום, וישבו במדבר יהודה עם בני יהודה. זהו הנראה לי מדרך הפשט ומדרך הסברא.
ורז״ל דרשו בו כי בני ישראל נתנו לו עיר התמרים, והיא יריחו לדעתם, כמו שתירגם יונתן, נתנוהו לבני קני, ואמר כי מה שאמר משה רע״ה: והיה הטוב ההוא אשר ייטיב השם עמנו והטבנו לך (במדבר י׳:ל״ב) הוא דשנה של יריחו שהיה חמש מאות אמה על חמש מאות אמה, והניחוה מלחלק. אמרו: מי שיבנה בחלקו בית המקדש, יהיה לו, ובין כך ובין כך נתנוהו לבני יתרו, והיה בידם ארבע מאות וארבעים שנה עד שנבנה בית המקדש, ואז בא בנימן ליטול אותה מהם, ופנו אותה להם, שנאמר: עלו מעיר התמרים. ועם ישראל נשאר יתרו, כמו שאמר לו משה: אל נא תעזוב אותנו (במדבר י׳:ל״א), ומה שאמר: וילך לו אל ארצו (שמות י״ח:כ״ז) – שהלך לגייר בני משפחתו.
ועוד דרשו בו כי מה שאמר עלו מעיר התמרים – שהניחו אותו מעצמם, שהלכו ללמוד תורה במדבר יהודה עם עתניאל בן קנז, הוא יעבץ, כמו שכתוב בדברי הימים: ומשפחות סופרים יושבי יעבץ וגו׳ המה הקנים הבאים מחמת אבי בית רכב (דברי הימים א ב׳:נ״ה).
והנה בני קיני חותן משה שבו לדת ישראל ולזה ישבו את יהודה.
התועלת הרביעי – הוא שראוי להתחבר עם השלמים. הלא תראה כי בני קיני מצד שהיה חותן משה, זכו להתחבר עם ישראל ולחסות תחת כנפי השכינה.
ובני קיני חתן משה וגו׳. זכר הכתוב שבני קיני (והוא יתרו שהיה חותן משה) עלו מעיר התמרים שהיה סמוך ליריחו, כמו שאמר (דברים ל״ד ג׳) בקעת יריחו עיר התמרים, והנה אמר וילך וישב בלשון יחיד על הקיני שזכר, שכלם נקראו באותו שם, או על הראש והגדול שבהם כדברי הרד״ק. והנראה שהם היו שם עם הכנעניים ועתה עלו משם ובאו לשבת עם בני יהודה, וענין הכתובים יורה כי היו שוכני אהלים ואינם יושבי עיר, ולכן היו נוסעים ומעתיקים מקום תחנותם ממחוז אל מחוז, כמו שעוד היום עושים הערביים ההולכים בשדה עם מקניהם וקנינם, ופעמים יסמכו למלך אחר וישבו בארצו ואחר כן יסעו משם וישבו בארץ אחרת, ואלה הם מבני רכב שנזכרו בספר ירמיהו (סי׳ ל״ה) שצוה להם אביהם לא תבנו בית, כמו שאמר (דברי הימים א ב׳ נ״ה) המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב וגו׳, ושם נאמר שהיו יושבי אהלים, וכן תמצא בימי שאול שאמר לקיני (שמואל א ט״ו ו׳) סורו רדו מתוך עמלק פן אוסיפך עמו וגו׳. ואולי שגם עתה בני יהודה קראו אליהם ג״כ לשלום כמו שעשה שאול, והם שמעו אליהם ועלו מתוך הכנעני ובאו לשבת אהל עם בני יהודה.
קיני – הוא יתרו אשר היה חותן משה.
עלו מעיר התמרים – כי שמה ישבו בין הכנענים, וכשבאו בני יהודה להלחם בם, קראו לשלום לבני קיני, ועלו משם ללכת עם בני יהודה למדבר יהודה וכו׳.
וילך וישב – קרא כל בני המשפחה כולה בלשון יחיד, וכן: יאמר נא ישראל (תהלים קי״ח:ב׳).
את העם – עם בני יהודה.
ובני קיני – היו יושבי אהלים נוסעים ממקום למקום והיה להם שלום עם ישראל ובעת לחם יהודה עם הכנעני עלו מעיר התמרים שהיה במקום המלחמה ונתיישבו במדבר יהודה וישב את העם בברית שלום ובהשקט, וכמו שעשה שאול עת לחם עם עמלק ויאמר לקיני סורו רדו מתוך עמלקי וכו׳ (שמואל א טו ו׳) כן היה עתה.
ובני קיני – נ״ל ששבע שמות שיחסו ליתרו הם שמותיו ושם בנו ושם בן בנו, חוץ מפוטיאל שלא מצאנוהו שם לא לו ולא לבניו רק בדרך דרשה אמרו פוטיאל זה יתרו ע״ש שפיטם עגלים לעבודה זרה, ורחוק הוא, ומדוע לא יגיד לנו בפירוש שאלעזר נשא אחות צפרה? ושם אבי צפורה הוא יתרו או יתר שכן כתוב ומשה היה רועה את צאן יתרו חתנו כהן מדין, וישב אל יתר חתנו (שמות), ונקרא ג״כ רעואל כי כהן הוא (רֵעוּ-אֵל, ע״ד בנו צפור, רֵעַ האל); ושם חותן לא על אבי האשה לבדו יאמר, רק גם על אחיה, כי נגזר משרש חתן, והתחתנתם בם, תבאו לקָרבה עמהם; ויתרו בא לראות את משה ואח״כ הלך לו אל ארצו, וחבב בנו (שכן כתוב, ויאמר משה לחבב בן רעואל המדיני חתן משה, פ׳ בהעלתך), בא עם אביו, או בא אח״כ, או פגעו בו בדרך; ומאחר שלא מצאנו שמיאן שנית אחר שאמר לו משה אל נא תעזב אתנו, סברא לומר שנתעכב עם בני ישראל; וחבר מבני בניו של חבב הוא, שכן כתוב למטה ד׳:י״א מבני חבב חתן משה, ונקראו כל צאצאי יתרו קיני על שם מקום מושבם בארץ מדין ששמו קין (כי אם יהיה לבער קין, בלק); וכאן ספר לנו שבני קיני לא באו לעזרת ישראל במלחמות כנען, רק התעכבו בסביבות יריחו היא עיר התמרים שהיא על הגבול, ובהלחם יהודה עם יתר הכנעני עלו עמהם, ונתישבו בתוך בני ישראל.
וּבְנֵ֣י קֵינִי֩ הוא יתרו1 חֹתֵ֨ן מֹשֶׁ֜ה, אשר היו יושבי אוהלים2 עָל֨וּ מֵעִ֤יר הַתְּמָרִים֙ יריחו3 ללכת אֶת אל בְּנֵ֣י יְהוּדָ֔ה, כי שמה ישבו בין הכנענים, וכשבאו בני יהודה להלחם בם קראו לשלום לבני קיני, ועלו משם ללכת עם בני יהודה4 לְמִדְבַּ֣ר יְהוּדָ֔ה אֲשֶׁ֖ר בְּנֶ֣גֶב בדרום עֲרָ֑ד, וַיֵּ֖לֶךְ הראש שבבני קיני5 עם משפחתו6, וַיֵּ֥שֶׁב אֶת עִם הָעָֽם בני יהודה7 בברית שלום ובהשקט8:
1. רד״ק, מצודת דוד.
2. אברבנאל.
3. בני ישראל נתנו לקיני את יריחו, מפני שאמר משה ע״ה ליתרו ׳והיה הטוב ההוא אשר ייטיב השם עמנו והטבנו לך׳, הוא דשנה של יריחו שהיה חמש מאות אמה על חמש מאות אמה, והניחוה מלחלק אמרו מי שיבנה בחלקו בית המקדש יהיה לו, ובין כך נתנוהו לבני יתרו והיה בידם ארבע מאות וארבעים שנה עד שנבנה בית המקדש, ואז בא בנימין ליטול אותה מהם ופנו אותה להם, רש״י, רד״ק. ומה שעלו מעיר התמרים שהניחו אותו מעצמם והלכו ללמוד תורה במדבר יהודה עם עתניאל בן קנז הוא יעבץ כמו שכתוב בדברי הימים ומשפחות סופרים יושבי יעבץ וגו׳, רד״ק, מלבי״ם.
4. מצודת דוד.
5. רד״ק. ומצודת דוד ביאר שהכונה לכל המשפחה וקראה בלשון יחיד.
6. מצודת דוד.
7. מצודת דוד.
8. מלבי״ם. ועתניאל ישב עם התלמידים היושבים לפניו, וביקש מאת הקב״ה שיזמן לו תלמידים הגונים, שנאמר: ״ויקרא יעבץ לאלהי ישראל וגו׳⁠ ⁠⁠״ (דברי הימים א׳ ד, י), וזימן לו החסידים הללו, רש״י, רד״ק. ויתרו הטיב לישראל ושמח בטובתם והטיב להם בעצתו ושמר לו הקב״ה הטובה עד סוף כל הדורות, רד״ק.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(יז) וַיֵּ֤⁠לֶךְ יְ⁠הוּדָה֙ אֶת⁠־שִׁמְע֣וֹן אָחִ֔יו וַיַּכּ֕⁠וּ אֶת⁠־הַֽכְּ⁠נַעֲנִ֖י יוֹשֵׁ֣ב צְ⁠פַ֑ת וַיַּ⁠חֲרִ֣ימוּ אוֹתָ֔הּ וַיִּ⁠קְרָ֥א אֶת⁠־שֵׁם⁠־הָעִ֖יר חׇרְמָֽה׃
Judah went with Simeon his brother, and they struck the Canaanites who inhabited Zephath and utterly destroyed it. The name of the city was called Hormah.
מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
מלחמה עם מלך ערד בחרמה – במדבר כ״א:א׳-ג׳, במדבר ל״ג:מ׳, יהושע י״ב:י״ד
וַאֲזַל יְהוּדָה עִם שִׁמְעוֹן אֲחוֹהִי וּמְחוֹ יַת כְּנַעֲנָאָה יָתֵיב צְפַת וְגַמַרוּ יָתָהּ וּקְרָא יַת שְׁמָא דְקַרְתָּא חָרְמָה.
ומיד כשעלו מהכנעני הלך יהודה ושמעון אחיו ויכו את הכנעני יושב צפת ויחרימו אותה וגומר,
חרמה – החי״ת בקמץ בלבד.
ויחרימו – ענין אבדון וכליון.
וילך – כפי תנאו (למעלה א׳:ג׳).
יושב צפת – היא עיר אחרת מעיר צפת שבימינו שבה קבר רשב״י ובנו והיא בחלק נפתלי, וזו בחלק שמעון.
ויחרימו אותה – כבר בימי משה (פרשת חקת) החריבו עיר ערד ובנותיה ועשו שללם חרם לה׳, והכנענים בנוה מחדש, וקראו לה צפת (או בנו עיר אחרת אצל חרבות ערד), ובני ישראל החריבוה שנית והחרימוה לקיים נדר אבותיהם.
וכפי שהתנה עימו1, וַיֵּ֤לֶךְ הלך שבט יְהוּדָה֙ אֶת עם שבט שִׁמְע֣וֹן אָחִ֔יו, וַיַּכּ֕וּ אֶת הַֽכְּנַעֲנִ֖י יוֹשֵׁ֣ב אשר ישב בעיר צְפַ֑ת, וַיַּחֲרִ֣ימוּ והשמידו2 אוֹתָ֔הּ את העיר, וַיִּקְרָ֥א שבט שמעון3 אֶת שֵׁם הָעִ֖יר, ״חָרְמָֽה״, על שם האבדון והכליון4 שנעשה בעיר:
1. לעיל בפס׳ ג׳, מלבי״ם.
2. הוא ענין אבדון וכליון, מצודת ציון.
3. כלי יקר. וראה בביאורו כי ניתן לפרש כי דוקא יהודה בהיותו מלך ישראל קיבל את הכבוד לתת לה את השם.
4. מצודת ציון.
מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(יח) וַיִּ⁠לְכֹּ֤ד יְ⁠הוּדָה֙ אֶת⁠־עַזָּ֣⁠ה וְ⁠אֶת⁠־גְּ⁠בוּלָ֔הּ וְ⁠אֶֽת⁠־אַשְׁקְ⁠ל֖וֹן וְ⁠אֶת⁠־גְּ⁠בוּלָ֑הּ וְ⁠אֶת⁠־עֶקְר֖וֹן וְ⁠אֶת⁠־גְּ⁠בוּלָֽהּ׃
Also Judah took Gaza with its border, and Ashkelon with its border, and Ekron with its border.
תרגום יונתןאברבנאלמקראות שלובותעודהכל
וּכְבַשׁ יְהוּדָה יַת עַזָה וְיַת תְּחוּמָא וְיַת אַשְׁקְלוֹן וְיַת תְּחוּמָא וְיַת עֶקְרוֹן וְיַת תְּחוּמָא.
וילכד יהודה את עזה ואת גבולה וגו׳, וקשור הפסוקים יורה שבני קיני עלו מעם הכנענים שהיותם יודעים שבני יהודה היו רוצים להלחם בם, ולכן זכר שאחרי שעלו מהם נעשתה המלחמה הזאת. וחז״ל אמרו (ספרי פר׳ בהעלותך דף י״א) שבני ישראל נתנו עיר התמרים שהיה יריחו לבני קיני, ודרשו והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ה׳ לנו והיטבנו לך זו דושנה של יריחו, ושהם הניחום ובאו ללמוד תורה מעתניאל בן קנז הוא יעבץ.
ולאחר ששב שבט יהודה מלעזור לשבט שמעון, לא הוצרך עוד את עזרתו של שבט שמעון1, וַיִּלְכֹּ֤ד לבדו2, שבט יְהוּדָה֙ במלחמותיו על נחלתו, אֶת עַזָּ֣ה וְאֶת גְּבוּלָ֔הּ סביבותיה, וְאֶֽת אַשְׁקְל֖וֹן וְאֶת גְּבוּלָ֑הּ סביבותיה, וְאֶת עֶקְר֖וֹן וְאֶת גְּבוּלָֽהּ סביבותיה:
1. כלי יקר.
2. כלי יקר.
תרגום יונתןאברבנאלמקראות שלובותהכל
 
(יט) וַיְהִ֤י יְהֹוָה֙י״י֙ אֶת⁠־יְ⁠הוּדָ֔ה וַיֹּ֖⁠רֶשׁ אֶת⁠־הָהָ֑ר כִּ֣י לֹ֤א לְ⁠הוֹרִישׁ֙ אֶת⁠־יֹשְׁ⁠בֵ֣י הָעֵ֔מֶק כִּי⁠־רֶ֥כֶב בַּרְזֶ֖ל לָהֶֽם׃
Hashem was with Judah and drove out the inhabitants of the hill country; for he could not drive out the inhabitants of the valley because they had chariots of iron.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַהֲוָה מֵימְרָא דַייָ בְּסַעֲדֵיהּ דְבֵית יְהוּדָה וְתָרִיכוּ יַת יַתְבֵי טוּרָא וּבָּתַר כֵּן דְחָבוּ לָא יְכִילוּ לְתָרָכָא יַת יַתְבֵי מֵישְׁרָא אֲרֵי דְתִיכִין דְבַרְזְלָא לְהוֹן.
כי לא להוריש את יושבי העמק – תרגם יונתן: ובתר כן דחבו לא יכילו לתרכא ית יתבי מישרא.
However, he could not oust. [Targum] Yonatan interprets: Afterward, as they had sinned, they could not oust the valley dwellers.
ויהי י״י את יהודה ויורש את ההר כי לא להוריש את יושבי העמקא כי רכב ברזל להם – זה פתרונו, בזמן שהיה י״י את יהודה שעדין לא חטאו לו נתן לו כח שהוריש את יושבי ההר, והוא שכלב אומר ליהושע ועתה תנה לי את ההר הזה אשר דבר י״י ביום ההוא, אולי י״י אתי והורשתים כאשר דבר י״י (יהושע י״ד:י״ב), ובאותו הלשון כתב כאן: ויהי י״י את יהודה ויורש את ההר, ודבר זה שהוריש את ההר היה בשעה שי״י עמו, טנט קום פוד בלעז,⁠1 אבל לאחר שלא היה י״י עמו מפני שחטאו לא יכלו להוריש את יושבי העמק כי רכב ברזל להם.
1. בלעז: tant quand fut.
א. כך תיקן עפנשטיין. בכ״י (לפי עדותו): ״העמלק״.
AND THE LORD WAS WITH JUDAH; AND HE DROVE OUT THE INHABITANTS OF THE HILL-COUNTRY; FOR HE COULD NOT DRIVE OUT THE INHABITANTS OF THE VALLEY, BECAUSE THEY HAD CHARIOTS OF IRON. The following is the meaning of our verse: When the Lord was with Judah, that is before they sinned, God gave them the strength to drive out the inhabitants of the mountain. This is what Calev meant when he said to Joshua Now, therefore, give me this mountain, whereof the Lord spoke in that day; it may be that the Lord will be with me, and I shall drive them out, as the Lord spoke’ (Joshua 14:12). Scripture here employs the same language viz. And the LORD was with Judah; and he drove out the inhabitants of the hill-country. This happened, that is, Judah drove out the inhabitants of the hill-country; When the Lord was with him.⁠1 טנט קום פוד in the vernacular. However, after he sinned, the Lord no longer was with him he could not drive out the inhabitants of the valley, because they had chariots of iron.
1. "This happened …When the Lord was with him" is not in the Biblical text. It is Rabbi Josph's elaboration on the text.
כי לא להוריש – כי לא יכלו להוריש, אע״פ שהיה י״י עמם להוריש את יושבי ההר, יושבי העמק לא יכלו להורישם, כי רכב ברזל להם. והסבה האמתית כי הניח אותם הש״י לנסות בם את ישראל, כמו שאומר: אשר הניח י״י לנסות בם את ישראל (שופטים ג׳:א׳).
ויונתן תרגם: ותריכו ית יתבי טורא בתר כן דיחבו לא יכילו לתרכא ית יתבי מישרא ארי רתיכין דברזלא להון.
כי לא להוריש – פירוש: מקרא קצר הוא, וכך צריך [לומר:] כי לא יכלו להוריש.
ויהי י״י את יהודה – זה ענין יקר והעירו המורה (מורה נבוכים ג׳:י״ח) ובאורו ימצא בגביע. וכן עוד ויהי כי חזק ישראל (שופטים א׳:כ״ח).
ויהי י״י את יהודה ויורש את ההר – רוצה לומר: שכבר מצא עצמו יהודה נעזר בי״י בהורשת ההר אמנם לא יכול להוריש את יושבי העמק כי רכב ברזל להם והיו יותר חזקים ממנו, וראוי שתדע כי אם היה בא לו יעוד מאת הש״י שיעזרהו במקום אחר בזולת המלחמה לא יאמר שלא יכול להוריש יושבי העמק כי אין מעצור לי״י להושיע ברב או במעט אלא שלא מצאנו יעוד השם ליהודה שינצח רק בגבול נחלתו כמו שנזכר בראש זה הספר וזאת המלחמה היתה בגבול שמעון.
והנה זכר אחר זה שהיה ה׳ את יהודה ויורש את ההר, ר״ל כי בעזרת האלהים ירשו את כל ההר, אבל העמק לא הורישו, וזהו כי לא להוריש את יושבי העמק כי רכב ברזל להם, רוצה לומר שהיה ה׳ את יהודה להוריש את ההר אבל לא היה ה׳ עמהם להוריש את העמק, ואמרו כי רכב ברזל להם. פירושו אצלי ולא להוריש את יושבי העמק ולא כי רכב ברזל להם. והיה מלת ולא מושכת עצמה ואחרת עמה, ויהיה כוונת המאמר שאעפ״י שהיה רכב ברזל להם (רוצה לומר לכנעני) הנה לא נמנעו מפני זה להכבש, כי אם מפני שלא היה ה׳ את יהודה, כי אין מעצור ביד השם להושיע ברב או במעט. ואמנם למה לא היה עמהם העזר האלהי להוריש את יושבי העמק, כתב יונתן ותריכו ית יתבי טורא בתר כן דחבו ולא יכילו לתרכא ית יתבי מישרא, הנה ייחס הדבר לפשעי בית יהודה שחטאו אח״כ, ולכן לא התמידה עמהם ההצלחה. והרלב״ג כתב שלפי שהעמק היה בנחלת שמעון לכן לא הורישום, כי האל יתברך לא ייעד כי אם שיתן נחלת יהודה, לפניהם לא נחלת שמעון. והרד״ק כתב שהניחם הש״י לנסות בם את ישראל, והוא באמת הדעת היותר מתישב. ואומר אני שמפני זה רצה האל יתברך שיכבשו ההר ולא יכבשו העמק, לפי שמבואר הוא שהיה גבורה גדולה לכידת ההר וירישתו מירישת העמק, והוא ממה שיורה שלא היה מבלתי יכולת ה׳, כי אם מהסבה שזכרתי. ולהכריח עוד שהיה זה לפי שלא נעזרו מאת האל ית׳ לא מחולשתם אמר.
ויורש – מלשון גרושין.
רכב ברזל – אנשי רכב, חזקים כברזל.
ויהי ה׳ וגו׳ ויורש את ההר – רצה לומר, מה שהוריש יהודה יושבי ההר, לא היה בעוצם ידו כדרך הטבע, כי אם יד ה׳ עשתה זאת.
כי לא להוריש – תחסר מלת ׳יכול׳, ורצה לומר, שהרי לא היה ביכלתו להוריש יושבי העמק, על כי להם רכב ברזל לא עצר כח להורישם, עם שישבו בעמק הנוח לכבוש יותר מן היושב בהר, ואיך אם כן הוריש יושב ההר הקשה יותר ויותר, אלא יד ה׳ עשתה זאת, ואת יושבי העמק הניח לנסות בם את ישראל, כמו שכתבו למטה (שופטים ב׳:כ״ב), ואם הניח יושבי ההר וגירש יושבי העמק, היו חושבים בכח ידם יוכלו לגרש יושבי העמק, עם כי רכב ברזל להם, ועל יושבי ההר הקשה יותר לא יוכלו להתגבר, לזה הוריש יושבי ההר והניח יושבי העמק.
ויהי – עד עתה ספר כי יהודה שעלה אחרי מות יהושע להלחם כדבר ה׳ הצליח ויעש חיל וה׳ עמו, מעתה עד סוף הקאפיטל מתחיל לספר כי אח״ז לא עשו כמצות ה׳ ולא הורישו את יושבי הארץ הגם שראו שה׳ עמם, והוא הוצעה למ״ש בס׳ הבא שעלה מלאך ה׳ אל הבוכים להוכיחם על זאת. ומספר איך חטאו בזה כל שבט ושבט, ומתחיל מיהודה ואומר, הגם כי היה ה׳ את יהודה ויורש את ההר וממילא היה נקל לו לירד מן ההר אל העמק ולכבוש את יושבי העמק, וכמו שאמר (יהושע יז יח) כי הר יהיה לך כו׳ והיה לך תוצאותיו כי תוריש את העמק ולכבוש את יושבי העמק, וכמו שאמר (יהושע יז יח) כי הר יהיה לך כו׳ והיה לך תוצאותיו כי תוריש את העמק מבואר כי אחרי כיבוש ההר נקל מאד לכבוש את העמק, בכ״ז כי לא להוריש את יושבי העמק, רצה לומר לא כבש את ההר על הכוונה לכבוש אחריו את יושבי העמק, יען כי רכב ברזל להם התרפה ותתירא מללחום עמהם, כי גם כוונתם בכבישת ההר לא היה להוריש הכנעני מחלקם רק מצד, כי...
מכאן מספר המקרא שלא עשו כמצוות ה׳ לגרש את כל יושבי הארץ אף שראו שה׳ עמהם, וחטאו בזה כל השבטים, ומתחיל מיהודה כי הוא הראשון1, וַיְהִ֤י יְהוָה֙ אֶת עִם יְהוּדָ֔ה כי עמדה לו זכותה של תורת עתניאל שהיה עוסק בה2, ולכן שלא בדרך הטבע3 וַיֹּ֖רֶשׁ גירש4 שבט יהודה אֶת הכנענים הָהָ֑ר שישבו בהר, ואולם רק אותם גירש כִּ֣י לֹ֤א יכול היה5 לְהוֹרִישׁ֙ לגרש6 אֶת הכנענים יֹשְׁבֵ֣י הָעֵ֔מֶק, כִּי אנשי רֶ֥כֶב חזקים7 כְּבַּרְזֶ֖ל היה לָהֶֽם ולא עצר כוח שבט יהודה לגרשם8:
1. מלבי״ם.
2. חומת אנך בפס׳ י״ז לעיל.
3. מצודת דוד.
4. מצודת ציון.
5. רי״ד, מצודת דוד.
6. מצודת ציון.
7. מצודת ציון.
8. מצודת דוד. ויד ה׳ עשתה זאת, שאם היה הקב״ה מניח יושבי ההר ומגרש יושבי העמק, היו חושבים כי בכח ידם עשו זאת, לזה הוריש הקב״ה בידם את יושבי ההר והשאיר את יושבי העמק לנסות בהם את ישראל, רד״ק, אברבנאל, מצודת דוד. רלב״ג מבאר כי כך עשה הקב״ה ליהודה שינצח עפ״י מה שייעד לו הקב״ה לנצח בגבול נחלתו וזה היה בגבול שמעון. תרגום יונתן ור״י קרא מבארים כי ה׳ לא סייען בגלל שחטאו. ומלבי״ם מבאר שיהודה לא תכננו לכבוש את כל הכנעני, כי גם כוונתם בכבישת ההר לא היתה להוריש את הכנעני מחלקם רק מצד שהיו צריכים לעזור לכלב לקבל את ירושתו שהובטחה לו מפי משה, ובזה חטאו, כי היה ה׳ עם יהודה ויורש את ההר, וממילא היה נקל לו לרדת מן ההר אל העמק ולכבוש את יושבי העמק, ולא היו צריכים לפחד מכך שיש להם רכב ברזל.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(כ) וַיִּתְּ⁠נ֤וּ לְ⁠כָלֵב֙ אֶת⁠־חֶבְר֔וֹן כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֣⁠ר מֹשֶׁ֑ה וַיּ֣⁠וֹרֶשׁ מִשָּׁ֔⁠ם אֶת⁠־שְׁ⁠לֹשָׁ֖ה בְּ⁠נֵ֥י הָעֲנָֽק׃
They gave Hebron to Caleb, as Moses had spoken; and he drove the three sons of Anak out of there.
תרגום יונתןאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וִיהַבוּ לְכָלֵב יַת חֶבְרוֹן כְּמָא דְמַלֵיל מֹשֶׁה וְתָרֵיךְ מִתַּמָן יַת תְּלָתָא בְּנֵי גִבָּרַיָא.
ויתנו לכלב את חברון כאשר דבר משה ויורש משם את שלשה בני הענק, ר״ל איך תאמרו שלא עצרו כח להלחם ביושבי העמק כל בני יהודה? כי הנה לכלב נתנו (ר״ל יהושע וכל ישראל ולא בני יהודה לבד) את חברון, והוא לבדו ירש את שלשה בני הענק, כ״ש וכ״ש שיוכלו בני יהודה כלם להוריש את יושבי העמק, אם לא שלא רצה האל ית׳ מהסבות הנזכרות. ועם זה התבאר למה נזכר זה בכאן והותרה השאלה השנית:
הענק – אנשים גבוהי הקומה.
ויתנו לכלב את חברון – והוצרכו לעזר לכלב כאשר היה לו זה בהבטחה מפי משה ויורש את ג׳ בני ענק אבל לא נתכוונו להוריש הארץ סביב סביב.
וַיִּתְּנ֤וּ ישראל לְכָלֵב֙ אֶת חֶבְר֔וֹן כַּֽאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֣ר מֹשֶׁ֑ה1, וַיּ֣וֹרֶשׁ וגירש2 כלב מִשָּׁ֔ם אֶת שְׁלֹשָׁ֖ה בְּנֵ֥י הָעֲנָֽק ששמו היה ארבע3, והיו בניו אנשים גבוהי קומה4 הלא הם שֵׁשַׁי אֲחִימַן וְתַלְמַי5:
1. דברים פרק א׳ פס׳ ל״ו.
2. מצודת ציון בפס׳ יט לעיל.
3. מצודת דוד יהושע טו, יג.
4. מצודת ציון.
5. יהושע טו, יד.
תרגום יונתןאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(כא) וְ⁠אֶת⁠־הַיְבוּסִי֙ יֹשֵׁ֣ב יְ⁠רוּשָׁלַ֔͏ִם לֹ֥א הוֹרִ֖ישׁוּ בְּ⁠נֵ֣י בִנְיָמִ֑ן וַיֵּ֨⁠שֶׁב הַיְבוּסִ֜י אֶת⁠־בְּ⁠נֵ֤י בִנְיָמִן֙ בִּיר֣וּשָׁלַ֔͏ִם עַ֖ד הַיּ֥⁠וֹם הַזֶּֽ⁠ה׃
The children of Benjamin did not drive out the Jebusites who inhabited Jerusalem; but the Jebusites dwell with the children of Benjamin in Jerusalem to this day.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״ירד״קרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וְיַת יְבוּסָאֵי יַתְבֵי יְרוּשְׁלֵם לָא תָרִיכוּ בְּנֵי בִנְיָמִין וִיתִיבוּ יְבוּסָאֵי עִם בְּנֵי בִנְיָמִין בִּירוּשְׁלֵם עַד יוֹמָא הָדֵין.
ואת היבוסי (כתוב ברמז כ״ח).
ואת היבוסי ישבא ירושלם – מחוז היה בירושלים ששמו יבוסי. ומבני אבימלך היו, ולא הורישום מפני השבועה (בראשית כ״א:כ״ג-כ״ד) עד שבא דוד (שמואל ב ה׳:ו׳-ז׳), לפי שעדיין היה נכדו קיים, והוא נשבע לו ולנינו ולנכדו (בראשית כ״א:כ״ג-כ״ד).
א. כן בכ״י פריס 162, לונדון 26879, ושאר כתבי יד. בכ״י לוצקי 777 הושמט בטעות: ״תרגם יונתן... ישב״.
But the Yevusi dwellers of Yerushalayim. There was a section of Yerushalayim1 entitled Yevusi. They were descendants of Avimelech,⁠2 and they could not oust them because of the oath – until the arrival of Dovid3–as his4 grandson still lived, and he5 had sworn to him, his son, and his grandson.
1. The reference here is not to members of the Yevusite nation, as Rashi explains that they were descendants of the Pelishte king Avimelech. Cf. Rashi to Yehoshua, 16:63, and Shemuel 2, 5:6.
2. The Pelishite king (Bereshit, 21:32, 26:8). The patriarch Avraham swore that he would deal kindly with him and his children and grandchildren. (Ibd, 21:23). Avraham’s descendants were obligated by the oath as well. Cf. Midrash Rabah, Bereshit, 54:2.
3. When Avimelech’s grandchildren no longer survived. (Rashi to Shmueil 2, 5:8)
4. Avimelech’s grandson.
5. Avraham had sworn.
לא הורישו בני בנימן – ובספר יהושע אומר: לא יכלו בני יהודה להורישם (יהושע ט״ו:ס״ג), והוא כמו שפירשנו כי ירושלם בין יהודה ובנימין.
ומה שאמר: עד היום הזה – שמואל הנביא כתב כן, כי הוא כתב ספר שופטים לפי הקבלה, ובימיו היה עדין היבוסי בירושלם ואף בימי דוד כמו שכתוב.
וראוי שתדע כי היבוסי יושב ירושלם עד ימי דוד כמו שנזכר בספר שמואל והיתה סבת עמדו שם הברית שכרת אברהם עם אבימלך שלא ישקר לו ולנינו ולנכדו והנה שמואל הנביא כתב זה הספר כמו שאמרו רז״ל והוא אשר אמר עד היום הזה ר״ל עד ימי כתבו זה הספר והנה זכר אחר זה מה שנשאר מהגוים האלה בגבול ישראל לבאר שהם היו להם למוקש כמו שנזכר בתורה.
ואת היבוסי יושב ירושלים וגו׳. הנכון אצלי שהיה ירושלים בימים ההם מחוז גדול, ולזה נטה רש״י באמרו מחוז היה בירושלים ושמו יבוסי. ולא היתה עיר אחת מוקפת לבד, והיה מנחלת בני יהודה, באותו מחוז ומנחלת בני בנימין גם כן נפלה באותו מחוז, כמו שבא בספר יהושע (י״ח כ״ח) וצלע האלף והיבוסי היא ירושלים, ולזה אמר כאן ביהודה וילכדו אותה ויכום לפי חרב ואת העיר שלחו באש, יורה שהעיר בלבד שלחו באש והמחוז שהיה עוד הכוהו לפי חרב. והנה מה שזכר שבני יהודה נלחמו בירושלים וילכדוה וישרפו העיר באש, אין ראוי שיובן כי אם על החלק שהיה ליהודה באותו מחוז, ולא על חלק בנימין שהיה בו גם כן, ולכן זכר כאן שעם היות שעשו בני יהודה זה בחלקם הנה לא עשו כן בני בנימין, כי בחלק שלהם לא הורישו את היבוסי אבל ישב בתוכם. ואפשר עוד שנאמר שעם היות שבני יהודה לכדו ירושלים (ר״ל הארץ כלה ואת העיר בלבד שלחו באש) הנה בני בנימין אחרי כן נתנו מקום ליבוסי שיתישב בחלקם בארץ, ומפני זה לא זכר בבני בנימין דבר מלחמה בזה, כי אם שלא הוריש מחלקו אשר היה בירושלים את היבוסי ויהי שם עם בני בנימין, וזהו מה שמצאנו שאח״כ היו יבוסים בירושלים. ועוד המבצר והוא ציון היה חזק מאד ולא עצרו כח לא בני יהודה ולא בני בנימין לכבוש אותו ונשאר עד ימי דוד שכבשו ונקרא על שמו. הנה התבאר מזה שאין הפסוק הזה נכפל ממה שבא בספר יהושע, ששם דבר מבני יהודה שלא כבשו ירושלים בימי יהושע, וכאן זכר שכבשו אותה, וגם כן שכאן דבר מבני בנימין ממה שעשו בחלקם, והתבאר גם כן שזה לא יסתור מה שנזכר למעלה מאשר לכדו בני יהודה את ירושלים, והותרה השאלה השלישית:
היבוסי – שם אומה.
בני בנימן – כי ירושלים ׳היתה מנחלתם, ולבד רצועה אחת היה לו ליהודה בה, כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה (זבחים נ״ג:).
ואת היבוסי – רצה לומר וגם בנימין התעצל במצוה זו ולא הוריש את היבוסי מחלקו, וכבר בארנו פסוק זה (למעלה א׳:ח׳).
וְאֶת הַיְבוּסִי֙ אשר היה יֹשֵׁ֣ב באחד מן המחוזות של1 יְרֽוּשָׁלִַ֔ם הנקרא מחוז היבוסי2, לֹ֥א הוֹרִ֖ישׁוּ גירשו בְּנֵ֣י בִנְיָמִ֑ן למרות שהיתה ירושלים בנחלתם3, כי מבני אבימלך היו ולא הורישום מפני השבועה4, ולכן וַיֵּ֨שֶׁב המשיך לשבת הַיְבוּסִ֜י אֶת עם בְּנֵ֤י בִנְיָמִן֙ בִּיר֣וּשָׁלִַ֔ם עַ֖ד הַיּ֥וֹם בו נכתב הספר5 הַזֶּֽה: ס
1. רד״ק.
2. רש״י.
3. ירושלים היתה מנחלתם של שבט בנימין למעט רצועה אשר היתה שייכת לנחלת יהודה, זבחים נג:, מצודת דוד.
4. שנאמר (בראשית פרק כ״א פס׳ כ״ג-כ״ד) ״ועתה השבעה לי באלהים הנה אם תשקר לי ולניני ולנכדי. כחסד אשר עשיתי עמך תעשה עמדי ועם הארץ אשר גרתה בה ויאמר אברהם אנכי אשבע״, רש״י. והם נשארו עד ימי דוד, רד״ק, וכן ראה בשמואל ב׳ פרק ה׳ פס׳ ו׳ ז׳. ומלבי״ם מבאר כי גם בנימין התעצל במצווה זו.
5. רד״ק, רלב״ג, מלבי״ם פס׳ ח׳ לעיל.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״ירד״קרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(כב) וַיַּ⁠עֲל֧וּ בֵית⁠־יוֹסֵ֛ף גַּם⁠־הֵ֖ם בֵּֽית⁠־אֵ֑ל וַיהֹוָ֖הי״י֖ עִמָּֽ⁠ם׃
The house of Joseph, they also went up against Bethel; and Hashem was with them.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קראאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
(כב-כג) קריאת שם המקום בית אל – בראשית כ״ח:י״ט, בראשית ל״ה:ז׳, בראשית ל״ה:ט״ו
וּסְלִיקוּ דְבֵית יוֹסֵף אַף אִנוּן לְבֵית אֵל וּמֵימְרָא דַייָ בְּסַעְדְהוֹן.
בית אל – שנפל בגורלם (יהושע ט״ז:א׳), ואף על פי שפסל מיכה עמהם, שהרי מיכה משבט אפרים (שופטים י״ז:א׳), נאמר כאן:⁠א וי״י עימם. הוא שאמר דניאל: לך י״י הצדקה ולנו בושת הפנים (דניאל ט׳:ז׳).
א. כן בכ״י פריס 162. בכ״י לוצקי 777: ״כן״.
Beis El which was part of their ancestral allotment. Although Michah's idol1 was in their possession – for Michah was from the tribe of Ephraim – it is said here, "and Adonoy was with them.⁠" Concerning this, Daniel said, "Yours, O Adonoy, is benevolence – ours is the face of humiliation.⁠"2
1. Chapter 17, v.4 [below] relates that Michah of Mount Ephraim made a graven image and kept it at his home, where it was worshiped. Although the incident is not mentioned earlier in the text, Rashi asserts that the idol was already in existence during the conquest of Eretz Yisroel. See Rasi to 17:1.
2. Daniel, 9:7.
ויעלו בית יוסף גם הם בית אל וי״י עמם – כשם שהיה עם יהודה.
AND THE HOUSE OF JOSEPH, THEY ALSO WENT UP AGAINST BETH-EL; AND THE LORD WAS WITH THEM. As the Lord was with Judah.
ויעלו בית יוסף גם הם. זכר שכמו שבני יהודה השתדלו במלחמה ועלתה בידם, ככה בית יוסף מנשה ואפרים עלו גם המה ביתאל, ושהיה האל ית׳ עמהם, ושלחו לפניהם שומרים לגלות האם יצא איש מן העיר.
גם הם – כמו שבני יהודה נלחמו לכבוש גורלם, כן נלחמו בני יוסף בגורלם.
ויעלו גם בית יוסף – התעצלו בכיבוש הארץ, ולהגדיל אשמתם הקדים לאמר כי בית יוסף גם הם עלו לכבוש בית אל, ואז היה להם ראיה ומופת שה׳ עמם, והוא כי...
וכמו שבני יהודה נלחמו לכבוש את נחלתם, כך נלחמו בני יוסף לכבוש את נחלתם1, וַיַּעֲל֧וּ בֵית יוֹסֵ֛ף הם שבט אפרים ומנשה2 גַּם הֵ֖ם ללחום על בֵּֽית אֵ֑ל שנפל בגורלם3, וַֽיהוָ֖ה היה עִמָּֽם כשם שהיה עם שבט יהודה4:
1. אברבנאל, מצודת דוד.
2. כלי יקר.
3. ראה יהושע (טז, א).
4. ר״י קרא. ואף על פי שפסל מיכה היה עמהם, שהרי מיכה היה משבט אפרים (שופטים יז, א), ה׳ היה עמם, והוא שאמר דניאל (דניאל ט, ז), ״לך ה׳ הצדקה ולנו בושת הפנים״, רש״י.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קראאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(כג) וַיָּ⁠תִ֥ירוּ בֵית⁠־יוֹסֵ֖ף בְּ⁠בֵֽית⁠־אֵ֑ל וְ⁠שֵׁם⁠־הָעִ֥יר לְ⁠פָנִ֖ים לֽוּז׃
The house of Joseph sent to spy out Bethel. And the name of the city beforehand was Luz.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספימצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כב]

וּשְׁלַחוּ מְאַלְלִין דְבֵית יוֹסֵף לְבֵית אֵל וְשׁוּם קַרְתָּא מִלְקַדְמִין לוּז.
ויתירו – על ידי אחרים, ושלחו מאללין (תרגום יונתן שופטים א׳:כ״ג). ויתורו את הארץ (במדבר י״ג:כ״א) נאמר במרגלים עצמן, ואילו ששלחו מרגלים נאמר: ויתירו.
Sent spies. Through others, they sent spies.⁠1 "They spied the land"2 is said concerning the spies themselves. However, concerning these who sent spies it is said, "they sent spies.⁠"
1. This is Targum Yonatan’s translation.
2. Bemidbar, 13:21. This refers to the spies sent by Moshe in the wilderness.
ויתירו בית יוסף בבית אל – אילו כת׳ ויתורו היה משמע שהם בעצמם תרו אותה אבל ויתירו משמע על ידי שלוחים, וכן מיתרגם ושלחו מאללין.
AND THE HOUSE OF JOSEPH SENT TO SPY OUT BETH-EL. If Scripture would have read va-yaturu… be-vet El then the meaning of our verse would have been "they themselves spied out Beth-El.⁠" However, Scripture reads va-yatiru… be-vet El which means they sent spies to Bet- El. The Targum similarly renders va-yatiru as they sent spies.
ויתירו – פועל יוצא, והשלוחים הם התרים, וקראם שומרים שעמדו את פני העיר ושמרו אם יראו איש יוצא מן העיר, כי לא היו רואים את מבוא העיר, אולי היו גנות ופרדיסין סביבותיה.
ויתירו בית יוסף בבית אל – פירוש: כמו ויתורו, שהרבה כבדים תמצא ואינם על ידי אחר כמו וילינו שהוא כמו וילונו.
ויתירו – מטעם ויתרו את ארץ כנען (במדבר י״ג:ב׳).
ויתירו – ענין חקירה וחפוש, כמו: ויתרו את ארץ כנען (במדבר י״ג:ב׳).
השאלות: (כג) לאיזה צורך ספר זאת? ודי שיאמר שכבשו עיר בית אל?
ויתירו בית יוסף בבית אל – המחנה לא קרבו עדיין אל בית אל עצמה רק שלחו לתור את הארץ סביב סביב (כי פועל תר נקשר תמיד עם מלת את, לתור את הארץ, לבד פה בא עם שימוש הב׳ כי לא תרו את בית אל עצמה רק בבית אל רצה לומר בגבול בית אל), ומבואר אצלנו שיש הבדל בין התר ובין המרגל שהמרגל יבקש ערות הארץ ומקום שנוח לכבשה, והתר מבקש הטוב (כמו לתור להם מנוחה) שדרשו בסביבות בית אל מקום הטוב לחניית המחנה, כי חשבו לצור ולעמוד סביב בית אל ימים רבים, (וגם אמרו ויתירו בבנין הפעיל ששלחו תרים לתור ולא תרו הם עצמם כפרש״י) ושם העיר רצה לומר שאינו בית אל שאצל העי שהיה לבנימין רק בית אל לוזה כנ״ל (יהושע טז ב׳).
ולפני שנלחמו על העיר1, וַיָּתִ֥ירוּ2 בֵית יוֹסֵ֖ף שלחו מרגלים לחקור3 בְּסביבות4 בֵֽית אֵ֑ל, וְשֵׁם הָעִ֥יר ״בית אל״, היה לְפָנִ֖ים לפני כן ״לֽוּז״5:
1. מלבי״ם.
2. עניין חקירה וחיפוש כמו ״ויתורו״, רי״ד, מצודת ציון. במרגלים נאמר (במדבר יג, ב) ״ויתורו״ שהם תרו, וכאן ששלחו מרגלים נאמר ״ויתירו״, רש״י. וחיפשו להם מקום טוב לחניה כי חשבו שיצטרכו לצור ולעמוד סביב בית אל ימים רבים, מלבי״ם.
3. תרגום יונתן, רש״י, ר״י קרא, מצודת ציון, מלבי״ם.
4. מלבי״ם.
5. וכן נאמר בבראשית (כח, יט) ״ויקרא את שם המקום ההוא בית אל ואולם לוז שם העיר לראשנה״.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספימצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(כד) וַיִּ⁠רְאוּ֙ הַשֹּׁ֣מְ⁠רִ֔ים אִ֖ישׁ יוֹצֵ֣א מִן⁠־הָעִ֑יר וַיֹּ֣⁠א⁠מְ⁠רוּ ל֗וֹ הַרְאֵ֤נוּ נָא֙ אֶת⁠־מְ⁠ב֣וֹא הָעִ֔יר וְ⁠עָשִׂ֥ינוּ עִמְּ⁠ךָ֖ חָֽסֶד׃
The watchmen saw a man come forth out of the city, and they said to him, "Show us, we pray you, the entrance into the city, and we will deal kindly with you.⁠"
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַחֲזוֹ נָטְרַיָא גַבְרָא נָפֵיק מִן קַרְתָּא וַאֲמַרוּ לֵיהּ אַחֲזֵינָא כְעַן יַת מַעֲלָנָא דְקַרְתָּא וְנַעְבֵּד עִמָךְ טִיבוּ.
ויראו השומרים איש יוצא מן העיר – היה ר׳ מאיר אומר כופין ללויה ששכר לויה אין לו שעור שנאמר ויראו השומרים איש יוצא מן העיר ויאמרו לו הראנו נא את מבוא העיר ועשינו עמך חסד וכתיב ויראם את מבוא העיר. במה הראה להם חזקיה אמר פה עקם להם. רבי יוחנן אמר באצבע הראה להם, תניא כוותיה דרבי יוחנן וכו׳. ומה חסד עשו עמו שכל אותה העיר הרגו לפי חרב ואותו האיש ומשפחתו שלחו.
את מבוא העיר – שהיו נכנסין בה דרך מערה, ולוז אחד עומדא בפי המערה ונכנסים דרך הלוז במערה.⁠ב
א. כן בכ״י לונדון 26879, פרמא 3260. בכ״י לוצקי 777, פריס 162 חסרה מלת: ״עומד״.
ב. כן בכ״י לוצקי 777, פריס 162, פריס 163. בכ״י לונדון 26879, פרמא 3260: ״למערה״.
The entrance to the city. It was entered through a cave. A hazelnut tree stood at the mouth of the cave, and they passed through the tree1 into the cave.
1. The tree was hollow. They passed through the hollow section into the cave, then through the cave into the city. (Bereshit Rabah, 69:8)
(כד-כה) ועשינו עמך חסד – שנחייה אותך ואת כל משפחתך כמו שנ׳ ברחב (יהושע ב׳:י״ד) וכן עשו דכ׳ ואת האיש ואת כל משפחתו שלחו.
(24-25) AND WE WILL DEAL KINDLY WITH THEE. We will allow you and your family to live. Compare, what was said to Rahav (Joshua 2:14). They did as they promised, for Scripture reads, but they let the man go and all his family (v. 25).
הראנו נא את מבוא העיר – בדברי רז״ל: למה נקרא שמה לוז? מה לוז זאת שאין לה פה, כך לא היה אדם יכול לעמוד על פתחה של עיר. אמר רבי שמעון: לוז היה עומד על פתחה של מערה, והיה הלוז חלול, והיו נכנסין דרך הלוז למערה, ודרך המערה לעיר, הדא הוא דכתיב: וייראו השומרים וגו׳.
ועשינו עמך – בשוא המ״ם וקמץ הכ״ף ויש ספרים שכתוב בקמץ המ״ם ושוא הכ״ף והיא שגגה וידענו זה מפי המסרה.
(כד-כו) התועלת החמישי – הוא שאין ראוי לקפח שכר כל בריה ובריה, הלא תראה כי האיש היוצא מן העיר היה מוכרח להראות מבוא העיר, או יהרגוהו בני יוסף, כי כבר היה בידם, והיה די לו אם יציל עצמו בזאת ההודעה, כי כל אשר לאיש יתן בעד נפשו והם הצילוהו עם משפחתו, כדי שלא ידאג לבו מאד על מה שעשה להם מן החסד, בראותו אבדן משפחתו.
ושאותם השומרים שהיו מבית יוסף ראו איש יוצא מן העיר ויאמרו לו הראנו נא מבוא העיר וגו׳.
ועשינו עמך חסד – בשו״א המ״ם וקמץ הכ״ף ויש ספרים שכתוב בקמץ המ״ם ושוא הכ״ף והיא שגגה וידענו זה מפי המסרה רד״ק. ועיין מ״ש (ביהושע ב׳).
מבוא – מלשון ביאה.
השומרים – כי מבני יוסף שמרו מול השער, לראות אם יצא מי מן העיר לשאלו המבוא.
ועשינו עמך חסד – כאשר נכבוש את העיר.
ויראו – בתוך כך ראו השומרים (שהניחו המחנה סביב העיר לבל יצא איש מן העיר), איש יוצא מן העיר, והגם שהשומרים היו אנשים מועטים, כי המחנה התרחקו אל תור הארץ בכל זאת לבשו עוז וגבורה.
ויאמרו לו הראנו נא את מבוא העיר – רצה לומר לא השער הגלוי רק המבוא הנסתר.
ולא הבינו בני יוסף היכן נכנסים לעיר1, ולכן העמידו שומרים לראות אם יצא מישהו מהעיר2, וַיִּרְאוּ֙ הַשֹּׁ֣מְרִ֔ים אִ֖ישׁ יוֹצֵ֣א מִן הָעִ֑יר, וַיֹּ֣אמְרוּ ל֗וֹ, הַרְאֵ֤נוּ הראה נָא֙ לנו אֶת הַמְב֣וֹא הנסתר של3 הָעִ֔יר, וְעָשִׂ֥ינוּ ונעשה עִמְּךָ֖ חָֽסֶד שנחייה אותך ואת כל משפחתך4, כאשר נכבוש את העיר5:
1. בדברי רז״ל למה נקרא שמה לוז? מה לוז זאת שאין לה פה, כך לא היה אדם יכול לעמוד על פתחה של עיר, אמר רבי שמעון, לוז היה עומד על פתחה של מערה והיה הלוז חלול, והיו נכנסין דרך הלוז למערה, ודרך המערה לעיר, רש״י, רד״ק, ילקוט שמעוני.
2. מצודת דוד וכן רד״ק בפס׳ כ״ג לעיל.
3. מלבי״ם.
4. ר״י קרא.
5. מצודת דוד. והגם שהשומרים היו אנשים מועטים, בכל זאת לבשו עוז וגבורה, מלבי״ם.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(כה) וַיַּ⁠רְאֵם֙ אֶת⁠־מְ⁠ב֣וֹא הָעִ֔יר וַיַּכּ֥⁠וּ אֶת⁠־הָעִ֖יר לְ⁠פִי⁠־חָ֑רֶב וְ⁠אֶת⁠־הָאִ֥ישׁ וְ⁠אֶת⁠־כׇּל⁠־מִשְׁפַּחְתּ֖וֹ שִׁלֵּֽ⁠חוּ׃
He showed them the entrance into the city; and they struck the city with the edge of the sword, but they let the man go and all his family.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וְאַחֲזִינוּן יַת מַעֲלָנָא דְקַרְתָּא וּמְחוֹ יַת קַרְתָּא לְפִתְגַם דְחָרֶב וְיַת גַבְרָא וְיַת כָּל זַרְעִיתֵיהּ שֵׁזִיבוּ.
ויראם – באצבעו.
He showed them with his finger.⁠1
1. If this heathen, by the mere flick of a finger, saved himself and his progeny, then certainly one who actively escorts others. (Sotah, 46:b)
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כד]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 24]

ויראם את מבוא העיר – אמרו רז״ל: באצבעו רמז להם והראה להם כדי שלא ירגיש אדם בו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כד]

והאיש בחשבו שהיו באים לשלום (כי לא ראה רק השומרים) הראם את מבוא העיר ואז בא העם אחריהם, כי בקשו לדעת מבוא העיר הנסתר לא שער העיר המפורסם, וזהו אמרו מבוא העיר: והנה זכר ששלחו את האיש ואת משפחתו בשלום שכר עבודתו.
ויראם את מבא העיר – בכל ספרים כ״י ודפוסים ישנים מלא וא״ו כחברו הקודם לו בסמוך.
שלחו – לחפשי, ולא הכום עם בני העיר.
ויראם וכו׳ ויכו – השומרים לבדם את העיר, ומזה היה להם לראות כי ה׳ עמם עד שאחד ירדוף אלף (ואת האיש, אמר זה אגב גררא, א) כי שמרו מה שהבטיחו שזה מהראוי והיושר, ב) בל יטעו כי לוז הזאת היא לוז אשר בארץ החתים).
מבוא העיר – מקום ראוי לעלות אליו ללכוד את העיר ולבוא בה, ובראותם כי יוצא הוא מן העיר (אולי עם בני משפחתו) כאדם המתיאש מישועת בני עירו ועוזבם בעת צרה, שאלוהו בהבטיחם אותו שיעשו עמו חסד ולא ימות עם אחיו.
וכדי שלא ירגיש בו אדם1, וַיַּרְאֵם֙ הראה להם האיש באצבעו2 אֶת הַמְב֣וֹא הנסתר של הָעִ֔יר, וַיַּכּ֥וּ בני יוסף3 אֶת הָעִ֖יר לְפִי חָ֑רֶב, וְכאשר הבטיחו כן עשו4, אֶת הָאִ֥ישׁ וְאֶת כָּל מִשְׁפַּחְתּ֖וֹ שִׁלֵּֽחוּ לחפשי, ולא הכום עם בני העיר5:
1. רד״ק.
2. רש״י, רד״ק. ובמדרש: במה הראה להם? חזקיה אמר פה עקם להם, רבי יוחנן אמר באצבע הראה להם, והלא דברים ק״ו ומה כנעני זה שלא דבר בפיו, ולא הלך ברגליו, גרם הצלה לו ולזרעו עד סוף כל הדורות, מי שעשה לויה כולה בפיו ורגליו על אחת כמה וכמה, ילקוט שמעוני. ואברבנאל ביאר שחשב האיש שבאו לשלום.
3. אברבנאל. ומלבי״ם מבאר שהשומרים בלבד היכו את העיר כי ה׳ היה עמם עד שאחד ירדוף אלף.
4. מלבי״ם.
5. מצודת דוד.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כו) וַיֵּ֣⁠לֶךְ הָאִ֔ישׁ אֶ֖רֶץ הַחִתִּ֑⁠ים וַיִּ֣⁠בֶן עִ֗יר וַיִּ⁠קְרָ֤א שְׁ⁠מָהּ֙ ל֔וּז ה֣וּא שְׁ⁠מָ֔הּ עַ֖ד הַיּ֥⁠וֹם הַזֶּֽ⁠ה׃
The man went into the land of the Hittites, and built a city, and called its name Luz, which is its name to this day.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמקראות שלובותעודהכל
וַאֲזַל גַבְרָא לְאַרְעָא חִתָּאֵי וּבְנָא קַרְתָּא וּקְרָא שְׁמָהּ לוּז הוּא שְׁמָהּ עַד יוֹמָא הָדֵין.
וילך האיש ארץ החתים ויבן עיר ויקרא שמה לוז הוא שמה עד היום הזה – תאנא היא לוז שצובעים בה תכלת. היא לוז שבא סנחריב ולא בלבלה נבוכדנאצר ולא החריבה. ואף מלאך המות אין לו רשות בה זקנים שבה בזמן שדעתם קצה עליהם הם יוצאים חוץ לחומה והם מתים. והלא דברים ק״ו ומה כנעני זה שלא דבר בפיו ולא הלך ברגליו גרם הצלה לו ולזרעו עד סוף כל הדורות. מי שעשה לויה כלה בפיו ורגליו על אחת כמה וכמה. אמר רבי יהושע כל המהלך בדרך ואין לו לויה יעסוק בתורה שנאמר כי לוית חן הם לראשך.
אמר רבי אבא בר כהנא למה נקרא שמה לוז שכל מי שנכנס בה הפריח מצות ומעשים טובים כלוז. רבנן אמרי מה לוז אין לה פה כך לא היה אדם יכול לעמוד על פתחה של עיר, רבי ישמעאל אומר לוז היה עומד על פתחה של עיר. ר׳ אלעזר בשם רבי פנחס אומר לוז היה עומד על פתחה של מערה והיה הלוז חלול והיו נכנסים דרך הלוז למערה ודרך המערה לעיר דכתיב הראנו נא את מבוא העיר.
לוז – עיןא שגדילים בה אגוזים קטנים, קולריא בלעז.
הוא שמה עד היום הזה – לא בילבלהב סנחיריב, לא החריבה נבוכדנצר, ואף מלאך המות אין לו רשות, כולה במסכת סוטה (בבלי סוטה מ״ו:).⁠ג
א. כן בכ״י לונדון 26879, ס״פ I C 6. בכ״י פריס 163: אילן. בכ״י לוצקי 777, פריס 162, פרמא 3260 חסרה מלת: ״עין״.
ב. כן בכ״י פריס 163, לונדון 26879. בכ״י ס״פ I C 6: כלכלה. בכ״י לוצקי 777, פריס 162: ״קילקלה״.
ג. כן בכ״י לוצקי 777, פריס 162, פריס 163, לונדון 26879. בכ״י פרמא 3260, ס״פ I C 6 חסר: ״ואף מלאך... במסכת סוטה.⁠״
{See Hebrew text.}
Luz. Small nuts grow on this. "Coudre" in old French.
It is so entitled to this day. Sancheriv did not "jumble" it,⁠1 and Nevuchadnetzar did not devastate it.⁠2
1. Sancheriv “jumbled” all the nations of the world by transporting the inhabitants of one country to another. (Yadayim, 4:3, Yeshaya, 10:13). He did the same to the inhabitants of Eretz Yisroel (Melachim 2, 17:6, 23, 24) but not to the inhabitants of Luz.
2. Sotah, 46:b.
ויבן עיר ויקרא שמה לוז – כשם העיר שפונה משם שהיה שמה לפנים לוז, ובבראשית רבא אמר ר׳ אבא בר כהנא למה נקרא שמה לוז, כל מי שנכנס בה הרטיב מצות ומעשים טובים כלוז, רבנין אמרין מה לוז אין לה פה כך לא היה אדם יכול לעמוד על פתחה של עיר, ר׳ אלעזר בר בשם ר׳ פנחס בר חמא לוז היה עומד על פתחה של מערה והיה לוז חלול והיו נכנסין דרך הלוז למערה ודרך המערה לעיר, הה״ד ויראו השומרים איש יוצא מן העיר ויאמרו לו הראנו נא את מבוא העיר ועשינו עמך חסד ויראם את מבוא העיר ויכו את העיר לפי חרב וגו׳ (שופטים א׳:כ״ד-כ״ה).
AND BUILT A CITY, AND CALLED THE NAME THEREOF LUZ. He called the city by the same name that the city that he came from was called,⁠1 for its name of old was Luz.⁠2
Bereishit Rabbah (69:8) reads: "Rabbi Abba bar Kahana asks: Why was the city called Luz? It was so called because one who entered this city blossomed with mitzvahs and good deeds like a luz (an almond tree).
The Sages explained that no [stranger] could ascertain where the entrance to the city of Luz was located. [The city was] like an almond which has no "opening.
Rabbi Simeon said: there was a Luz Tree ("almond tree") in front of the entrance to a cave. The Luz Tree was hollow. People entered the cave through via the Luz Tree. They then entered the city from the cave.
The aforementioned is noted in the following verse: And the watchers saw a man come forth out of the city, and they said unto him: ‘Show us, we pray thee, the entrance into the city, and we will deal kindly with thee.’ And he showed them the entrance into the city, and they smote the city with the edge of the sword; but they let the man go and all his family (verse 24-25).⁠3
1. Literally, the city that he was removed from was called.
2. For the city that he came from, was originally called Luz. See Gen. 28:19.
3. See Midrash Rabbah translated into English with notes, glossary and indices under the editorship of Rabbi Dr. H. Freedman, B.A., Ph.D. and Maurice Simon, M.A. with a foreword by Rabbi Dr. I. Epstein, B.A., PH.D. The Soncino Press London. 1961.
ארץ החתים – אינו החתים משבע אומות.
הוא שמה עד היום הזה – לפי שקרא לה שם העיר האחרת, אמר כי באותו השם שקרא לה, קוראים לה עד היום הזה, לוז.
ובדרש: היא שמה עד היום הזה – תניא: היא לוז שצובעין בה תכלת, היא לוז שבא סנחריב ולא בלבלה, בא נבוכד נצר ולא החריבה, ואף מלאך המות אין לו רשות לעבור בתוכה, אלא זקנים שבה בזמן שדעתם קצה להם, מוציאין אותם חוץ למחנה והם מתים.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כד]

ושהלך ארץ החתים ויבן עיר ויקרא שמה לוז וגו׳. וספר זה לבל נשתבש באותו לוז בחשבנו שהיא ביתאל, שנא׳ (בראשית כ״ח י״ט) ואולם לוז שם העיר לראשונה, לכן אמר שהיא לוז אחרת שעשה אותו האיש שיצא משם, וחז״ל (סוטה מ״ו ע״ב) זכרו דברים רבים בלוז הזה והוא דרך דרש:
וַיֵּ֣לֶךְ אותו הָאִ֔ישׁ אל אֶ֖רֶץ הַחִתִּ֑ים1, וַיִּ֣בֶן שם עִ֗יר, וַיִּקְרָ֤א שְׁמָהּ֙ ל֔וּז כשם העיר אשר פונה ממנה2, וְה֣וּא שְׁמָ֔הּ עַ֖ד הַיּ֥וֹם בו נכתב הספר3 הַזֶּֽה4: פ
1. ואינה החתים משבע אומות, רד״ק.
2. רד״ק, ר״י קרא. והיא אינה העיר לוז, אשר נקראה מאוחר יותר ״בית אל״, המוזכרת בתורה (בראשית כח, יט), אברבנאל.
3. רד״ק, רלב״ג בפס׳ כא לעיל ומלבי״ם בפס׳ ח׳ לעיל.
4. היא לוז שצובעין בה את התכלת, היא לוז שעלה סנחריב ולא בלבלה נבוכדנצר ולא החריבה, היא לוז שלא שלט בה מלאך המות מעולם, אלא זקנים שבה בזמן שדעתם קצה להם מוציאין אותם חוץ למחנה והם מתים, סוטה מו:, רש״י, רד״ק.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמקראות שלובותהכל
 
(כז) וְ⁠לֹֽא⁠־הוֹרִ֣ישׁ מְ⁠נַשֶּׁ֗⁠ה אֶת⁠־בֵּית⁠־שְׁ⁠אָ֣ן וְ⁠אֶת⁠־בְּ⁠נוֹתֶ֘יהָ֮ וְ⁠אֶת⁠־תַּעְנַ֣ךְ וְ⁠אֶת⁠־בְּ⁠נֹתֶ֒יהָ֒ וְ⁠אֶת⁠־[יוֹשְׁ⁠בֵ֨י] (יושב) ד֜וֹר וְ⁠אֶת⁠־בְּ⁠נוֹתֶ֗יהָ וְ⁠אֶת⁠־יוֹשְׁ⁠בֵ֤י יִבְלְ⁠עָם֙ וְ⁠אֶת⁠־בְּ⁠נֹתֶ֔יהָ וְ⁠אֶת⁠־יוֹשְׁ⁠בֵ֥י מְ⁠גִדּ֖⁠וֹ וְ⁠אֶת⁠־בְּ⁠נוֹתֶ֑יהָ וַיּ֙⁠וֹאֶל֙ הַֽכְּ⁠נַעֲנִ֔י לָשֶׁ֖בֶת בָּאָ֥רֶץ הַזֹּֽ⁠את׃
Manasseh did not drive out the inhabitants of Beth Shean and its towns, or of Taanach and its towns, or the inhabitants of Dor and its towns, or the inhabitants of Ibleam and its towns, or the inhabitants of Megiddo and its towns; but the Canaanites resolved to dwell in that land.
תרגום יונתןרש״יר״י קראאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וְלָא תָרִיכוּ דְבֵית מְנַשֶׁה יַת בֵּית שְׁאָן וְיַת כַּפְרְנָהָא וְיַת תַּעֲנָךְ וְיַת כַּפְרְנָהָא וְיַת יַתְבֵי דוֹר וְיַת כַּפְרְנָהָא וְיַת יַתְבֵי יִבְלְעָם וְיַת כַּפְרְנָהָא וְיַת יַתְבֵי מְגִדוֹ וְיַת כַּפְרְנָהָא וּשְׁרֵי כְנַעֲנָאָה לְמִתַּב בְּאַרְעָא הָדָא.
ולא הוריש מנשה – סיפר הכתוב בגנותן, שהתחילו למעול בהקדוש ברוך הוא אשר צוה אותם: והורשתם את כלא יושבי הארץ וגו׳ (במדבר ל״ג:נ״ב).
א. כן בפסוק ובכ״י לונדון 26879. בכ״י לוצקי 777, פריס 162, פריס 163 חסרה מלת: ״כל״.
Menashe did not oust. Scripture censures them, as they began betraying the Holy One, blessed is He, Who commanded them: "Oust all those dwelling in the land, etc.⁠"1
1. Bemidbar, 33:52.
(כז-כח) ויואל הכנעני – פתרונו: ויואל הכנעני לשבת בארץ הזאת. ויהי כי חזק ישראל וישם את הכנעני למס.
(27-28) BUT THE CANAANITES WERE RESOLVED TO DWELL IN THAT LAND. Its meaning is: [But the Canaanites were resolved to dwell in that land] And it came to pass, when Israel was waxen strong, that they put the Canaanites to task-work.
ולא הוריש מנשה את בית שאן וגו׳. זכר שכמו שבית יוסף מנשה ואפרים עשו מלחמה את ביתאל וצלחה בידם, גם כן נתרשלו בכבישת ארצות רבות שהיה להם לכבוש, ואמר ולא הוריש מנשה את בית שאן ובנותיה וגו׳:
ואת בנותיה ואת תענך ואת בנתיה – אין בנוני״ן מאריך. ואת בנותיה ואת תענך עיין מ״ש (ביהושע יז) מהחסרים והמלאים. ואת תענך העי״ן בשוא לבדו כמ״ש (ביהושע י״ב) והנו״ן בפתח ויש ספרים בקמץ.
ואת ישב דור – אין ביו״ד מאריך. ישבי קרי וחסר וא״ו שלא נמנה במסורת בכלל המלאים וכן הוא במדוייקים.
ואת יושבי יבלעם – אין ביו״ד מאריך חד מן ל״ד מלאים וח״ו וכן הוא במדוייקים.
ויואל – ענין רצון, וכן: ויואל משה (שמות ב׳:כ״א).
השאלות: (כז) הלא כבר אמר זה בספר יהושע סי׳ י״ז:
ולא הוריש – רצה לומר ובכל זאת הגם שראו כי ה׳ עמם בכל זאת לא הורישו בית יוסף שהם מנשה ואפרים את חלקם, כי מנשה לא הוריש את בית שאן וכו׳ (וכבר אמר זה ביהושע (סי׳ יז) ושם אמר ולא יכלו בני מנשה להוריש את בית שאן וזה היה בחיי יהושע ועתה יכלו ולא רצו).
ויואל – עיין מ״ש למעלה ז׳:ז׳.
וְלמרות שראו כי ה׳ עמם התעצלו בני יוסף1, ולֹא הוֹרִ֣ישׁ מְנַשֶּׁ֗ה אֶת בֵּית שְׁאָ֣ן וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ֮ מחוזותיה2, וְאֶת תַּעְנַ֣ךְ וְאֶת בְּנֹתֶיהָ֒ מחוזותיה, וְאֶת יֹשְׁבֵ֨י (ישב כתיב) ד֜וֹר וְאֶת בְּנוֹתֶ֗יהָ מחוזותיה, וְאֶת יוֹשְׁבֵ֤י יִבְלְעָם֙ וְאֶת בְּנֹתֶ֔יהָ מחוזותיה, וְאֶת יוֹשְׁבֵ֥י מְגִדּ֖וֹ וְאֶת בְּנוֹתֶ֑יהָ מחוזותיה, ובכך התחילו למעול בה׳ אשר צוה אותם להורישם3, ובגלל עוונם זה4, וַיּ֙וֹאֶל֙ רצה5 הַֽכְּנַעֲנִ֔י להמשיך לָשֶׁ֖בֶת דווקא6 בָּאָ֥רֶץ הַזֹּֽאת ארץ מגידו, וקבע שם דרך קבע את מקום מלכותו7:
1. מלבי״ם.
2. ראה רש״י ומלבי״ם ביהושע יז, יא.
3. שנאמר ״והורשתם את כל יושבי הארץ וגו׳⁠ ⁠⁠״ (במדבר לג, נב), רש״י.
4. כלי יקר.
5. מצודת ציון.
6. כלי יקר.
7. כלי יקר.
תרגום יונתןרש״יר״י קראאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כח) וַֽיְהִי֙ כִּֽי⁠־חָזַ֣ק יִשְׂרָאֵ֔ל וַיָּ֥⁠שֶׂם אֶת⁠־הַֽכְּ⁠נַעֲנִ֖י לָמַ֑ס וְ⁠הוֹרֵ֖ישׁ לֹ֥א הוֹרִישֽׁוֹ׃
It happened, when Israel had grown strong, that they put the Canaanites to forced labor, but they did not utterly drive them out.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַהֲוָה כַּד תַּקֵיף יִשְׂרָאֵל וְשַׁוֵי יַת כְּנַעֲנָאָה לְמַסְקֵי מִסִין וְתָרָכָא לָא תָרְכִינוּן.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כז]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 27]

כי חזק ישראל – פועל עבר, כי הוא חציו קמץ וחציו פתח.
ואמר בסוף הדברים: ויהי כי חזק ישראל וישם את הכנעני למס והוריש לא הורישו, ר״ל עם היות ישראל חזק להוריש אויביו ויוכל לעזור את מנשה, הנה מנשה עצמו לא רצה להורישו ונתפייס לחמדת המס, ויהיה אמרו וישם את הכנעני למס יחזור למנשה הנזכר:
ויהי – והגם כי חזק ישראל עליהם הסתפקו במה שלקחו מהם מס ולא הורישו כמצות התורה.
וַֽיְהִי֙ אפילו1 כִּֽי כאשר היה חָזַ֣ק יִשְׂרָאֵ֔ל ויכול היה לסייע למנשה2, וַיָּ֥שֶׂם הסתפק שבט מנשה לשים3 אֶת הַֽכְּנַעֲנִ֖י לָמַ֑ס, וְאולם, הוֹרֵ֖ישׁ לגרשם לֹ֥א הוֹרִישֽׁוֹ גירשום כמצוות התורה4: ס
1. מלבי״ם.
2. אברבנאל.
3. מלבי״ם.
4. מלבי״ם.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(כט) וְ⁠אֶפְרַ֙יִם֙ לֹ֣א הוֹרִ֔ישׁ אֶת⁠־הַֽכְּ⁠נַעֲנִ֖י הַיּ⁠וֹשֵׁ֣ב בְּ⁠גָ֑זֶר וַיֵּ֧⁠שֶׁב הַֽכְּ⁠נַעֲנִ֛י בְּ⁠קִרְבּ֖וֹ בְּ⁠גָֽזֶר׃
Ephraim didn't drive out the Canaanites who lived in Gezer; but the Canaanites lived in Gezer among them.
תרגום יונתןאברבנאלמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וּדְבֵית אֶפְרַיִם לָא תָרִיךְ יַת כְּנַעֲנָאֵי דְיַתְבִין בְּגָזֶר וִיתִבוּ כְּנַעֲנָאֵי בֵינֵיהוֹן בְּגָזֶר.
ואחרי שזכר ממנשה זכר מאפרים שג״כ לא הוריש את הכנעני היושב בגזר, ולא זכר בזה ששמו למס אבל נראה שישב שם בברית שלום:
ואפרים – מבית יוסף לא הוריש את יושבי גזר וגם לא שמו למס רק ישב בקרבו בברית אחים נגד מצות ה׳ שצוה לא תכרות להם ברית, לא ישבו בקרבך פן יחטיאו אותך לי:
וישב הכנעני בקרבו – באפרים ובזבולון כתב וישב הכנעני בקרבו לפי שהארץ הנכבשת היתה יתרה על הנשארת ביד הכנעני, ובאשר ובנפתלי כתב להפך וישב האשרי בקרב הכנעני, או הערים שביד הכנעני היו כשני השבטים מפוזרות על הגבול, ובשנים האחרים מקובצות באמצע נחלתם.
וְאף אֶפְרַ֙יִם֙ מבית יוסף1 הלך בעקבות מנשה אחיו הגדול2, לֹ֣א הוֹרִ֔ישׁ אֶת הַֽכְּנַעֲנִ֖י הַיּוֹשֵׁ֣ב אשר ישב בְּגָ֑זֶר, וגם לא חייב אותו לשלם לו מס3, וַיֵּ֧שֶׁב הַֽכְּנַעֲנִ֛י בְּקִרְבּ֖וֹ של שבט אפרים, אשר אפילו לא העביר אותו למחוז אחר4, ונתן לו להתיישב בְּגָֽזֶר עצמה5 בברית אחים, וזאת נגד מצוות ה׳6: פ
1. מלבי״ם.
2. כלי יקר.
3. מלבי״ם.
4. כלי יקר.
5. כלי יקר.
6. מלבי״ם.
תרגום יונתןאברבנאלמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ל) זְ⁠בוּלֻ֗ן לֹ֤א הוֹרִישׁ֙ אֶת⁠־יוֹשְׁ⁠בֵ֣י קִטְר֔וֹן וְ⁠אֶת⁠־יוֹשְׁ⁠בֵ֖י נַהֲלֹ֑ל וַיֵּ֤⁠שֶׁב הַֽכְּ⁠נַעֲנִי֙ בְּ⁠קִרְבּ֔וֹ וַיִּֽ⁠הְי֖וּ לָמַֽס׃
Zebulun didn't drive out the inhabitants of Kitron or the inhabitants of Nahalol; but the Canaanites lived among them and became subject to forced labor.
תרגום יונתןילקוט שמעוניאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
דְּבֵית זְבוּלוּן לָא תָרִיכוּ יַת יַתְבֵי קִטְרוֹן וְיַת יַתְבֵי נַהֲלֹל וִיתִבוּ כְנַעֲנָאֵי בֵּינֵיהוֹן וַהֲווֹ לְמַסְקֵי מִסִין.

רמז לט

זבולון לא הוריש את יושבי קטרון – אמר זעירי קטרון זה צפורי, ולמה נקרא שמה צפורי, אמר רב פפא מפני שיושבת על ראש ההר כצפור. וקטרון זה צפורי והא קטרון בחלקו של זבולון הוא דכתיב זבולון ללא הוריש את יושבי קטרון וזבולון מתרעם על מדותיו הוה דכתיב זבולון עם חרף נפשו למות ומה טעם משום דנפתלי על מרומי שדה, אמר זבולון לפני הקב״ה רבש״ע לאחי נתת שדות וכרמים ולי נתת הרים וגבעות, אמר לו הקב״ה כלם צריכים לך על ידי חלזון שנאמר ושפוני טמוני חול. תני רב יוסף שפוני זה חלזון, טמוני זה טרית, חול זה זכוכית לבנה. אמר לפניו מי מודיעני על זאת א״ל שם יזבחו זבחי צדק, א״ל סימן זה יהי לך שכל הנוטל ש״פ ממך בלא דמים אינו מועיל פרקמטיא שלו כלום, ואי ס״ד קטרון זה צפורי אמאי מתרעם על מדותיו והא הוה ליה צפורי דעדיפא טובא. וכי תימא דלית בה זבת חלב ודבש והאמר רבי שמעון בן לוי לדידי חזי לי זבת חלב ודבש דצפורי והוה שיתסר מיל על שיתסר מיל, אפילו הכי שדות וכרמים הוו עדיפי ליה.
וכן זכר מזבולון שלא הוריש את יושבי קטרון ואת יושבי נהלל, אבל ישב הכנעני בקרבו ויהיו למס:
זבולון – חושב כל השבטים כסדר גורלם שאחר בית יוסף נחלו זבולון אשר נפתלי דן (כי שמעון ויששכר הורישו נחלתם).
שבט שמעון ויששכר הורישו נחלתם1, אולם שבט זְבוּלֻ֗ן בניגוד לציווי ה׳2 לֹ֤א הוֹרִישׁ֙ גירש אֶת יוֹשְׁבֵ֣י קִטְר֔וֹן3 וְאֶת יוֹשְׁבֵ֖י נַהֲלֹ֑ל, וַיֵּ֤שֶׁב הַֽכְּנַעֲנִי֙ בְּקִרְבּ֔וֹ של שבט זבולון, וַיִּֽהְי֖וּ הכנעני לָמַֽס לשבט זבולון, ושילמו להם מס בהיות שבט זבולון הריבון: ס
1. מלבי״ם.
2. כלי יקר.
3. היא העיר ציפורי, כלי יקר.
תרגום יונתןילקוט שמעוניאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(לא) אָשֵׁ֗ר לֹ֤א הוֹרִישׁ֙ אֶת⁠־יֹשְׁ⁠בֵ֣י עַכּ֔⁠וֹ וְ⁠אֶת⁠־יוֹשְׁ⁠בֵ֖י צִיד֑וֹן וְ⁠אֶת⁠־אַחְלָ֤ב וְ⁠אֶת⁠־אַכְזִיב֙ וְ⁠אֶת⁠־חֶלְבָּ֔ה וְ⁠אֶת⁠־אֲפִ֖יק וְ⁠אֶת⁠־רְ⁠חֹֽב׃
Asher didn't drive out the inhabitants of Acco, or the inhabitants of Sidon, or of Ahlab, or of Achzib, or of Helbah, or of Aphik, or of Rehob;
תרגום יונתןאברבנאלמנחת שימקראות שלובותעודהכל
דְבֵית אָשֵׁר לָא תָרִיכוּ יַת יַתְבֵי עַכּוֹ וְיַת יַתְבֵי צִידוֹן וְיַת אַחְלָב וְיַת אַכְזִיב וְיַת חֶלְבָּה וְיַת אֲפִיק וְיַת רְחוֹב.
וכן הודיע משבט אשר שלא הוריש ערים רבות עד שהיו האויבים רבים מהם.
ואת חלבה – לא מפיק ה״א מ״ג.
ואת אפיק – בס״א כ״י אפיק הפי״א בצירי ויש ג״כ הערה מחילוף זה בדפוס ישן אכן בשאר הספרים בחירק.
אָשֵׁ֗ר לֹ֤א הוֹרִישׁ֙ אֶת יֹשְׁבֵ֣י עַכּ֔וֹ וְאֶת יוֹשְׁבֵ֖י צִיד֑וֹן וְאֶת אַחְלָ֤ב וְאֶת אַכְזִיב֙ וְאֶת חֶלְבָּ֔ה וְאֶת אֲפִ֖יק וְאֶת רְחֹֽב וכיוון שלא הוריש הרבה ערים, נהיו האויבים רבים מהם1:
1. אברבנאל.
תרגום יונתןאברבנאלמנחת שימקראות שלובותהכל
 
(לב) וַיֵּ֙⁠שֶׁב֙ הָאָ֣שֵׁרִ֔י בְּ⁠קֶ֥רֶב הַֽכְּ⁠נַעֲנִ֖י יֹשְׁ⁠בֵ֣י הָאָ֑רֶץ כִּ֖י לֹ֥א הֽוֹרִישֽׁוֹ׃
but the Asherites lived among the Canaanites, the inhabitants of the land, for they did not drive them out.
תרגום יונתןר״י קראאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וִיתִיבוּ דְבֵית אָשֵׁר בְּגוֹ כְּנַעֲנָאֵי יַתְבֵי אַרְעָא אֲרֵי לָא תָרְכִינוּן.
וישב האשרי בקרב הכנעני יושבי הארץ – כאן שהוא אומר וישב האשרי בקרב הכנעני, על כורחך כנענים מרובים משבטו של אשר, אבל במקום שהוא אומר וישב הכנעני בקרבו (שופטים א׳:כ״ט-ל׳) השבט מרובה מן הכנעני היושב בקרבו.
BUT THE ASHERITES DWELT AMONG THE CANAANITES, THE INHABITANTS OF THE LAND; FOR THEY DID NOT DRIVE THEM OUT. Because Scripture states1 "but the Asherites dwelt among the Canaanites" we must conclude that there were more Canaanites than Israelites. However, where Scripture says "but the Canaanites dwelt among them,⁠" (verses 29-30) the Israelites outnumbered the Canaanites who lived among them
1. Literally, because Scripture here states.
ולזה אמר וישב האשרי בקרב הכנעני יושבי הארץ, ר״ל לא ישב הכנעני בקרב ישראל כגרים היושבים בתוך אדוני הארץ, אבל היה בהפך שהאשרי הוא היה היושב בתוך הכנעני והכנעני היה בייחוד יושבי הארץ ואדוניה, והיה הסבה בכל זה כי לא הורישו את הכנעני בתחלה כשהיה יכול להורישם ולכן קמו עליהם:
ישבי הארץ כי לא הורישו – חסר וא״ו כי לא נמנה במסורת עם המלאים וכן הוא בספרים מדוייקים.
וישב האשרי – רצה לומר, לא ישב הכנעני בקרב ישראל כגרים היושבים בתוך אדני הארץ כי אם בהפוך, שהאשרי היה היושב בתוך הכנעני, כי הם היו יושבי הארץ ואדוניה.
כי לא הורישו – הסבה היה בזה על שלא הורישם בתחלה בהיות לאל ידם, ולזאת קמו עליהם ומשלו בארץ.
וישב האשרי בקרב הכנעני – כי הכנעני היה הרוב ואשר ישב בקרבו וכן היה בנפתלי.
וַיֵּ֙שֶׁב֙ הָאָ֣שֵׁרִ֔י שבט אשר בְּקֶ֥רֶב הַֽכְּנַעֲנִ֖י שנהיו למעשה יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֑רֶץ ואדוניה1, וזה קרה כִּ֖י לֹ֥א הוֹרִישֽׁוֹ גירשו שבט אשר את הכנעני בתחילה, כשעוד היו יכולים לעשות זאת2, וכיוון שהתעצלו בכך הפכו הכנענים להיות למכשול3 בהיותם הרוב, ושבט אשר היו המיעוט4: ס
1. אברבנאל, מצודת דוד.
2. אברבנאל, מצודת דוד.
3. כלי יקר.
4. מלבי״ם.
תרגום יונתןר״י קראאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(לג) נַפְתָּלִ֗י לֹֽא⁠־הוֹרִ֞ישׁ אֶת⁠־יֹשְׁ⁠בֵ֤י בֵֽית⁠־שֶׁ֙מֶשׁ֙ וְ⁠אֶת⁠־יֹשְׁ⁠בֵ֣י בֵית⁠־עֲנָ֔ת וַיֵּ֕⁠שֶׁב בְּ⁠קֶ֥רֶב הַֽכְּ⁠נַעֲנִ֖י יֹשְׁ⁠בֵ֣י הָאָ֑רֶץ וְ⁠יֹשְׁ⁠בֵ֤י בֵֽית⁠־שֶׁ֙מֶשׁ֙ וּבֵ֣ית עֲנָ֔ת הָי֥וּ לָהֶ֖ם לָמַֽס׃
Naphtali didn't drive out the inhabitants of Beth Shemesh or the inhabitants of Beth Anath; but he lived among the Canaanites, the inhabitants of the land. Nevertheless the inhabitants of Beth Shemesh and of Beth Anath became subject to forced labor.
תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
דְבֵית נַפְתָּלִי לָא תָרִיכוּ יַת יַתְבֵי בֵית שֶׁמֶשׁ וְיַת יַתְבֵי בֵית עֲנָת וִיתִיבוּ בְּגוֹ כְנַעֲנָאֵי יַתְבֵי אַרְעָא וְיַתְבֵי בֵית שֶׁמֶשׁ וּבֵית עֲנָת הֲווֹ לְהוֹן לְמַסְקֵי מִסִין.
ומנפתלי זכר שלא הוריש את יושבי בית שמש ואת יושבי בית ענת, וישב בקרב הכנעני יושבי הארץ, ויושבי בית שמש ובית ענת היו להם למס, ירצה שישב נפתלי בקרב הכנעני יושבי הארץ כי הם היו רבים מנפתלי, עם היות שיושבי בית שמש ויושבי בית ענת (שאינם הכנעני שזכר כי אם אחרים אנשי הערים ההם) היו למס לנפתלי:
ישבי בית שמש כו׳ – רצה לומר, אבל אותן היושבים בבית שמש וכו׳, אשר לא היו מאנשי הכנעני, הם לבד היו למס לנפתלי, ולא הכנעני שבתוכם. או יאמר, שהם נתנו המס לכנעני ולא לנפתלי.
בית שמש – עיר אחרת מאותה הנזכרת בשמואל א ו׳ שאליה שלחו פלשתים את הארון והיא לשבט דן במערב, וזו לשבט נפתלי בצפון.
נַפְתָּלִ֗י לֹֽא הוֹרִ֞ישׁ אֶת הכנענים יֹשְׁבֵ֤י בֵֽית שֶׁ֙מֶשׁ֙ וְאֶת הכנענים יֹשְׁבֵ֣י בֵית עֲנָ֔ת, וַיֵּ֕שֶׁב שבט נפתלי בְּקֶ֥רֶב הַֽכְּנַעֲנִ֖י שנהיו למעשה רוב1 יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֑רֶץ, וְאולם יֹשְׁבֵ֤י בֵֽית שֶׁ֙מֶשׁ֙ וּבֵ֣ית עֲנָ֔ת אשר לא היו מהכנעני כן2 הָי֥וּ לָהֶ֖ם לשבט נפתלי3 לָמַֽס: ס
1. אברבנאל, כלי יקר.
2. מצודת דוד.
3. אברבנאל, מצודת דוד. מצודת דוד מפרש פירוש נוסף ולפיו ״היו להם״ דהיינו לכנענים ולהם שילמו את המס ולא לנפתלי.
תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(לד) וַיִּ⁠לְחֲצ֧וּ הָאֱמֹרִ֛י אֶת⁠־בְּ⁠נֵי⁠־דָ֖ן הָהָ֑רָה כִּי⁠־לֹ֥א נְ⁠תָנ֖וֹ לָרֶ֥דֶת לָעֵֽמֶק׃
The Amorites forced the children of Dan into the hill country, for they would not allow them to come down to the valley.
תרגום יונתןר״י קראאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וּדְחַקוּ אֱמוֹרָאֵי יַת בְּנֵי דָן לְטוּרָא אֲרֵי לָא שַׁבְקוּנוּן לְמֵחַת לְמֵישְׁרָא.
(לד-לה) וילחצו האמורי את בני דן – לפי שהיו בני דן מעטים, אבל בני יוסף שהיו מרובים כבדה ידם עליהם ונתנום למס. הה״ד ותכבד יד בית יוסף ויהיו למס.
(34-35) AND THE AMORITES FORCED THE CHILDREN OF DAN INTO THE HILL-COUNTRY. For the children of Dan were few. However the children of Joseph were more numerous than the Canaanites and they overpowered them and laid a levy on them This is what scripture means by, yet the hand of the house of Joseph prevailed, so that they (the Canaanites) became subject to forced labor.
וכן זכר שלחץ האמורי את דן בהיותו בהר באופן שלא נתנו לרדת אל העמק, ואחרי שגברה ידו עליהם לשלא ירדו מההר רצה עוד הכנעני לעלות להר שהיה בו דן ולקחתו מידם.
וילחצו – ענין דחק, כמו: ותלחץ אל הקיר (במדבר כ״ב:כ״ה).
לא נתנו – לא הניחו, כמו: ולא נתנו אלהים (בראשית ל״א:ז׳).
ההרה – דחקום להשאר בהר, כי לא הניחום לרדת להעמק.
וילחצו – ויותר נראה המעל הזה בדן, כי תחלה לחצו האמורי אותם אל ההר, ואח״כ...
ולפי שבני דן היו מעטים1, וַיִּלְחֲצ֧וּ דחקו2 הָאֱמֹרִ֛י אֶת בְּנֵי דָ֖ן3 הָהָ֑רָה אל ההר כִּי לֹ֥א נְתָנ֖וֹ הניחו לו4 לָרֶ֥דֶת לָעֵֽמֶק, ואחרי שגברה יד האמורי על בני דן, רצה עוד הכנעני לעלות להר שהיה בו דן ולקחתו מידם5:
1. ר״י קרא.
2. מצודת ציון.
3. כלי יקר מסביר כי כיוון שעתידין היו בני דן לחטוא בע״ז עם העגלים של ירבעם (אשר היה אחד מהם בדן) המקום עצמו היווה מכשול, וזה היה אפילו עוד בימי אברהם אבינו ע״ה שנאמר (בראשית יד, ד) ״וירדף עד דן״.
4. מצודת ציון.
5. אברבנאל.
תרגום יונתןר״י קראאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(לה) וַיּ֤⁠וֹאֶל הָאֱמֹרִי֙ לָשֶׁ֣בֶת בְּ⁠הַר⁠־חֶ֔רֶס בְּ⁠אַיָּ⁠ל֖וֹן וּבְשַׁעַלְבִ֑ים וַתִּ⁠כְבַּד֙ יַ֣ד בֵּית⁠־יוֹסֵ֔ף וַיִּ⁠הְי֖וּ לָמַֽס׃
But the Amorites resolved to dwell in Mount Heres, in Aijalon, and in Shaalbim. Yet the hand of the house of Joseph prevailed, so that they became subject to forced labor.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וּשְׁרִי אֱמוֹרָאָה לְמִתַּב בְּטוּר חֶרֶס בְּאַיָלוֹן וּבְשַׁעַלְבִים וּתְקֵיפַת יַד בֵּית יוֹסֵף וַהֲווֹ לְמַסְקֵי מִסִין.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לד]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 34]

ותכבד יד בית יוסף – שהיו סמוכים להם, כי אילון ושעלבים לבני דן היו, ובני יוסף היו סמוכים להם ולבני יהודה, וכבדה יד בית יוסף על האמורי והיו להם למס, אבל לא הורישום, ולפיכך היו להם לשכים ולצנינים.
וזהו ויואל האמורי לשבת בהר חרס, כי אמר האמורי על בני דן מעט מעט אגרשנו, וכאשר ראו זה בני יוסף שהיו סמוכים אליהם חמלו על אחיהם בני דן וילחמו באמורי, ואז כבדה ידם על האמורי ויהיו למס אבל עם כל זה לא הורישום:
ותכבד – עניינו כמו ותחזק.
ויואל האמורי – אחרי זה רצו להשגב עוד לעלות ההרה ולשבת גם בה.
יד בית יוסף – כי נחלתם היתה סמוכה לנחלת בני דן, יושבי הערים האלה, ולחמו מלחמת בני דן וכבדה ידו עליהם, עד שנתנום עוד למס.
ויואל האמורי – רצה לומר התחיל לעלות מן העמק אל ההר והתחיל להתיישב בהר חרס שהיה בהר עם אילון ושעלבים שהיה בעמק ובני דן לבדם לא יכלו להם עד שבאו בית יוסף שכניהם לעזרתם ותכבד יד בית יוסף וגברה זרועם, ובכל זאת ויהיו למס שהגם שעתה היה להם לקחת מוסר ולהורישו ולהשמידו אחר שראו כי התגרו בם מלחמה, לא כן עשו רק הסתפקו בזה שלקחו מאתו מס, וציינו את גבולו עד.
וַיּ֤וֹאֶל וכך ורצה הָֽאֱמֹרִי֙ לָשֶׁ֣בֶת בְּהַר חֶ֔רֶס בְּאַיָּל֖וֹן וּבְשַֽׁעַלְבִ֑ים היכן שהיה שבט דן נמצא, כי אמר האמורי על בני דן, מעט מעט אגרשנו, וכאשר ראו זאת בני יוסף שכניהם, חמלו על אחיהם בני דן ונלחמו באמורי1, וַתִּכְבַּד֙ יַ֣ד בֵּית יוֹסֵ֔ף על האמורי, וַיִּהְי֖וּ האמורי לָמַֽס לשבט דן, ועם כל זה למרות שהיה להם לקחת מזה מוסר, לא גירשום שבט דן2, ולפיכך היו להם לְשִׂכִּים ולצנינים3:
1. אברבנאל, מצודת דוד.
2. אברבנאל, מלבי״ם.
3. רד״ק.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(לו) וּגְבוּל֙ הָאֱמֹרִ֔י מִֽמַּ⁠עֲלֵ֖ה עַקְרַבִּ֑⁠ים מֵהַסֶּ֖⁠לַע וָמָֽעְלָה׃
The border of the Amorites was from the ascent of Akrabbim, from the rock, and upward.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וּתְחוּם אֱמוֹרָאָה מִמַסְקְנֵי עַקְרַ בִּים מִן כֵּיפָא וּלְעֵילָא.
וגבול האמורי – גם זה לא הורישו בית יוסף מהסלע ולמעלה.
ואמרו עוד: וגבול האמורי ממעלה עקרבים וגו׳, ירצה שבזה היה גם כן גבול האמורי אצל בני יוסף, ר״ל שהיה למס גבול האמורי ממעלה עקרבים לפי שלא הורישום בני יוסף. והנה היה תכלית כל הספורים האלה להגיד, שכאשר ישראל שאלו מאת האל ית׳ מי יעלה לנו בתחלה להלחם באמורי, אמר השם ית׳ יהודה יעלה וכן היה שעלה והצליח השם בידו, ויוסף שעלה גם כן צלחה מלחמתו, אבל שאר השבטים לא עשו כן והניחו את העמים בכרתם להם ברית שהיה בהפך מה שצום האל ית׳, והיו אח״כ לשכים בעיניהם ולצנינים בצדיהם כמו שיזכור. הרי לך שהספור הזה כלו הקדמת ענין ישראל ופשעיהם, כי כאשר רצו להלחם היה ה׳ נלחם להם ומשמים נלחמו הכוכבים ממסלותם היו בעזרם, והמה מרו ועצבו את רוח קדשו וכרתו ברית את העמים אשר אמר ה׳ להם, עד שמפני זה בא מלאך האלהים שיזכור ונמשכו הרעות כלם, והותרה בזה השאלה הרביעית:
וגבול האמורי – מוסב למעלה, לומר: וגם גבול האמורי וכו׳ היו למס, עד שלא יוכלו להורישם.
שגבול האמורי ממעלה עקרבים מהסלע ומעלה – כשני עמים הכורתים ברית ומגבילים לכ״א את גבול נחלתו, וזה הרע בעיני ה׳ מאד, לכן שלח מלאך להוכיחם ע״ז כמו שיספר בסימן הבא.
וּגְבוּל֙ וגם גבול1 הָאֱמֹרִ֔י מִֽמַּעֲלֵ֖ה עַקְרַבִּ֑ים מֵהַסֶּ֖לַע וָמָֽעְלָה היה להם למס, אולם לא גירשום בית יוסף2, ונהיו כשני עמים הכורתים ברית ומגבילים לכל אחד את גבול נחלתו, וזה הרע בעיני ה׳ מאוד, לכן שלח מלאך להוכיחם על זה3: פ
1. מצודת דוד.
2. רד״ק, מצודת דוד.
3. מלבי״ם. והנה היה תכלית כל הספורים האלה להגיד, שכאשר ישראל שאלו מאת האל יתברך ״מי יעלה לנו בתחלה להלחם באמורי״, אמר השם יתברך ״יהודה יעלה״ וכך היה שעלה והצליח ה׳ בידו, ויוסף שעלה גם כן צלחה מלחמתו, אבל שאר השבטים לא עשו כן, והניחו את העמים בכרתם להם ברית שהיה להפך ממה שציוום האל יתברך, והיו אח״כ לשכים בעיניהם ולצנינים בצדיהם, הרי לך שהסיפור הזה, כולו הקדמת ענין ישראל ופשעיהם, כי כאשר רצו להלחם היה ה׳ נלחם להם, והם מרו ועצבו את רוח קדשו, וכרתו ברית עם העמים בניגוד לרצון הבורא יתברך, עד שמפני זה בא מלאך האלהים להוכיחם (בפרק ב׳ להלן), אברבנאל.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144