Devarim 21 – דברים כא‏ – Mikraot Gedolot

שלא לאכול ולשתות דרך זולל וסובא – רמב״ם ספר המצוות מצוות לא תעשה קצ״ה. מפסוקים אחרים – השגות רמב״ן לספר המצוות מצוות לא תעשה קצ״ה, סמ״ג מצוות לא תעשה ר״כ, ספר החינוך רמ״ח

ואמרו אל זקני עירו בננו זה – זהו שלקה בפניכם מלמד שאם מת אחד מהם אינו נסקל.

היה אחד מהם גדם או חגר או אלם או סומה או חרש אינו נעשה בן סורר ומורה שנאמר ותפשו בו ולא גדמים והוציאו אותו ולא חגרים ואמרו ולא אלמים בננו זה ולא סומים איננו שומע בקולנו ולא חרשים. מתרים בו בפני שלשה ומלקים אותו חזר וקלקל נדון בעשרים ושלשה ואינו נסקל עד שיהו שם שלשה הראשונים שנאמר בננו זה זהו שלקה בפניכם. זולל וסובא, זולל בבשר וסובא ביין ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר (משלי כ״ג:כ׳) אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו, ואומר (שם כ״ג:כ״א) כי זולל וסובא יורש וקרעים תלביש נומה.

סליק פיסקא

"And they shall say to the elders of his city": If one of them (either his father or his mother) had a severed hand, or were lame or mute of deaf or blind, he does not become a sorer umoreh, it being written "and they shall seize him" — and not if their hand were severed; "and they shall take him out" — and not if they were lame; "and they shall say" — and not if they were mute; "this, our son" — and not if they were blind;⁠" "not heeding our voice" — and not if they were deaf, (in which case they could not hear his refusal to heed them.) They warn him before three (judges) and administer stripes. If he reverted to his wrong, he is judged by twenty-three, but he is not stoned unless there be among them the first three, it being written "This, our son,⁠" who received stripes before you — whereby we are taught that if one of them died, he is not stoned. "glutting and guzzling": glutting flesh and guzzling wine. Even though there is no proof for this, there is intimation of it in (Proverbs 23:20) "Do not be among the guzzlers of wine, among the glutters of flesh for themselves" and in (Ibid. 21) "For the guzzler and the glutter will be poor, and the slumberer will wear tatters.⁠"

[End of Piska]

ואמרו אל זקני עירו בנ׳ זה זה הוא שלקה בפניכם מלמד שאינו נסקל עד שיהיו שם שלשה הראשונים ואם מת אחד מהן אינו נסקל:

איננו שומע בקלנו מיכן אמרו אכל בחבורת מצוה אכל בעבור חדש אכל מעשר שני בירושלם אכל נבלות וטרפות שקצים ורמשים אכל דבר שהוא מצוה כגון תנחומי אבלים ודבר שהוא עברה כגון תענית צבור איננו נעשה בן סורר ומורה שנ׳ אינו שומע בק׳ לא בקולו של מקום:

זולל וסובא זולל בבשר וסובא ביין ואע״פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר (משלי כ״ג:כ׳) אל תהי בסובאי יין ואומ׳ (שם כ״ג:כ״א) כי זולל וסובא יורש:

וְיֵימְרוּן לְסָבֵי קַרְתֵּיהּ בְּרַנָא דֵין סָטֵי וּמָרוֹד לָיְתוֹהִי מְקַבֵּיל לְמֵימְרַנָא זָלֵיל בְּשַׂר וְסָבֵי חֲמַר.

and shall say to the elders of the city, This our son is perverse and rebellious; he will not obey our words, he is a devourer of flesh and a taker of wine:

ויימרון לחכימי קרתה בנן דין סורוון ומורוון^א לית הוא שמע בקלן אכל בבשרה ושתי בחמר^ב.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״בנן דין סורוון ומורוון״) גם נוסח חילופי: ״ברן הדן סרהוון ומרוד״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״בבשרה ושתי בחמר״) גם נוסח חילופי: ״דבשר ושתי דחמר״.

ויימרון לחכימי קרתא עברינן על גזירת מימרא די״י בגין כן אתיליד לנא ברנא דין דהוא סורהבן ומרוד ליתוי ציית למימרנא גרגרן בבישרא ושתאי בחמרא.

and say to the sages of the city, We had transgressed the decree of the Word of the Lord; therefore was born to us this son, who is presumptuous and disorderly; he will not hear our word, but is a glutton and a drunkard. And it shall be that if he brought to fear and receive instruction, and beg that his life may be spared, you shall let him live;

זולל וסבא – ¹אינו נעשה בן סורר ומורה אלא עד שיאכל בשר וישתה יין, שנאמר זולל וסבא, וכתיב אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו (משלי כ״ג:כ׳).

²ומאימתי הוא חייב, ³משיאכל חצי מנה בשר וישתה לוג יין מיין האיטלקי.

1. אינו נעשה בן סורר ומורה. משנה סנהדרין ע׳ ע״א.

2. ומאימתי הוא חייב. משנה שם.

3. משיאכל חצי מנה בשר. במשנה שם משיאכל תרטימר בשר, ואמרו בגמרא שם תרטימר חצי מנה.

פיקולא להם אבננא הד׳א זאיל מכ׳אלף ליס יקבל אמרנא והו מסרף ומפרט פי אלחראם

ויאמרו להם: בננו זה סורר ומורה, אינו מקבל את דברינו, והוא זולל וסובא באיסור.

פס׳: ואמרו אל זקני עירו בננו זה – זהו שלקה בפניכם. ¹היה אחד מהם גידם או חיגר או אילם או חרש אינו נעשה בן סורר ומורה שנאמר ותפשו בו ולא גידמין.

והוציאו אותו – ולא חיגרין.

²ואמרו – ולא אילמים.

בננו זה – ולא סומין. ומתרין בו בפני שלשה ומלקין אותו. חזר וקילקל נידון בעשרים ושלשה.

זולל וסובא – זולל בבשר וסובא ביין. וכן הוא אומר (משלי כ״ג:כ׳) אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו. מיכן אמרו בן סורר ומורה שגנב משל אביו ומשל אמו ואכל תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין חייב. רבי יוסי אומר חצי מנה בשר ולוג יין מכלל דתרטימר שאמרו חכמים חצי מנה הוא שכשם שכפל רבי יוסי ביין כך כפל בבשר. בסנהדרין. ואינו חייב עד שיגנוב משל אביו ומשל אמו דשכיח ליה ואינו חייב עד שיאכל מה שלקח מאביו ומאמו ברשות אחרים דבעינן דלא בעית. בוא וראה עד היכן הגיעה תורה לסוף דעתו של בן סורר ומורה שדרכו של יצר הרע כך הוא, היום אומר לו עשה כן למחר אומר לו עשה כן גדול ממנו עד שטורדו מן העולם. למחר מגמר נכסי אביו ואמו ויוצא לפרשת דרכים ומלסטם את הבריות לפיכך אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב:

1. היה אחר מהם גידם וכו׳. (סנהדרין ע״א.):

2. ואמרו ולא אילמים. לקמן גבי מוציא ש״ר כתיב ואמר אבי הנערה אל הזקנים דורש מכאן שאין רשות לאשה לדבר לפני האיש. והנה כאן כתיב ואמרו אל זקני עירו משמע ששניהם יאמרו בננו זה סורר ומורה ע״כ דורש ואמרו ולא אלמים. היינו ג״כ שהאב יאמר אבל גם האם לא תהיה אילמית. ויש לכוון דבר זה ג״כ בא״א להגר״א ז״ל):

זולל – מפורש הוא: בזללי^א בשר (משלי כ״ג:כ׳). רק הוא שם כלל לנותן בכל מה שיתאוה כל מה שיבוקש ממנו.

וסבא – מרבה לשתות והוא המשתכר. והנה זה אפיקורוס, כי לא יבקש חיי העולם הזה כי אם להתענג בכל מיני מאכל ומשתה. ונסמכה זאת בעבור אשת יפת תאר (דברים כ״א:י״א). והעד: ושם אמו (ויקרא כ״ד:י״א, מלכים א י״ד:כ״א), והרמז שרמזתי בבני אהרן (ראב״ע שמות פירוש ראשון כ״א:ד׳).⁠¹

1. השוו ראב״ע שמות פירוש שני ו׳:כ״ג.

א. בכ״י פריס 177: וזוללי.

HE IS A GLUTTON. The meaning of zolel (glutton) is explained.⁠¹ It refers to one who gluttonously devours meat. However, the term refers to anyone who commits himself to all that he lusts for, to all that his desires ask of him.⁠²

AND A DRUNKARD. Sove refers to one who drinks a lot. It refers to a drunkard. This individual is essentially a heretic.⁠³ He desires life in this world only for eating and drinking. This portion⁴ was placed here because of the woman of goodly form.⁠⁵ And his⁶ mother's name was Shelomith⁷ (Lev. 24:11) and the hint which I gave with reference to the sons of Aaron⁸ are proof of this.

1. Prov. 23:20 speaks of zolele basar.

2. Even though Prov. 23:20 speaks of being gluttonous in regard to meat.

3. The term used by Ibn Ezra is apikores.

4. The portion dealing with the rebellious son.

5. The captive woman.

6. The man who cursed God.

7. Shelomith fornicated with an Egyptian. A woman of such questionable morals gave birth to a son who cursed God.

8. Aaron married Elisheva, who was a righteous woman. He therefore had righteous children.

ואמרו – ולא אלמים.

בנינו זה – ולא סומים, דאין דרך לומר ״זה״ אלא בדבר שהוא רואה.

איננו שומע בקולינו – ולא חרשים (משנה סנהדרין ח׳:ד׳).

ואיכא למאן דאמר (משנה סנהדרין ח׳:ד׳): שאם לא היתה אמו ראויה לאביו אינו נעשה בן סורר ומורה. וגם צריך שיהיו שניהם שוים בקול, במראה, ובקומה, ואם לאו אינו נעשה בן סורר ומורה. ואיכא דלא בעי קרא כדכתיב, ובלא כל הני נעשה בן סורר ומורה.

זולל וסובא – שגנב תרטימר בשר וחצי לוג יין משל אביו ואכל ברשות אחרים (משנה סנהדרין ח׳:ב׳), דבהא אתי למיסרך שאינו ירא שיגער בו אביו, שאינו אוכל ברשותו, ולא להתפס כגנב על של אביו. אבל גנב משל אביו ואוכל ברשות אביו, וכל שכן גנב משל אחרים ואוכל ברשות אחרים, ומשל אחרים ברשות אביו דלא אתי למיסרך, דירא פן יגער בו אביו, או יתפס כגנב, אינו נעשה בן סורר ומורה.

ואמרו – AND THEY SHALL TELL – and not mute.

בנינו זה – THIS SON OF OURS – and not blind, since it is not customary to say “this” unless it is something one is seeing.

איננו שומע בקולינו – HE WILL NOT LISTEN TO OUR VOICE – and not deaf (Mishna Sanhedrin 8:4).

And there is one who holds (Mishna Sanhedrin 8:4): that if his mother was not [halakhically] suited for his father he is not made a wayward and rebellious son. And also it is necessary that the two of them be equal in voice, in appearance, and in height, and if not, he is not made a wayward and rebellious son. And there is one who does not require such a literal reading of the verse, [who maintains that even] without all these, he is made a wayward and rebellious son.

זולל וסובא – A GLUTTON AND A DRUNKARD – That he stole a tarteimar of meat and half a log of wine belonging to his father and ate it in someone else’s property (Mishna Sanhedrin 8:2), for regarding this, he will come to continue [the behavior], since he is not afraid that his father will scold him, since he is not eating on his property, and not that he will be caught as a thief since it belongs to his father. But one who stole from his father and eats on his father’s property, and all the more so one who stole from others and eats on the property of others, or [who stole] from others [and ate] on his father’s property, where he will not come to continue [the behavior] since he will fear that his father will scold him, or that he will be caught as a thief, he is not made a wayward and rebellious son.

ואמרו אל זקני עירו בננו זה סורר ומורה – בתחלה מביאין אותו אביו ואמו לבית דין של שלשה, ומביאין שני עדים שגנב משל אביו וקנה בשר ויין ממה שגנב ואכל, וב״ד מלקין אותו אחר ההתראה. חזר וגנב ועשה כן מביאין אותו לב״ד של עשרים ושלשה והעדים עמהם וגומרין דינו ונסקל.

ואמרו אל זקני העיר בננו זה סורר ומורה, and they will say to the elders of the city: "this son of ours is wayward and rebellious.⁠" At the beginning father and mother bring this child to a court composed of three judges. They produce two valid witnesses that he has stolen from his father and used the proceeds to buy meat and wine and that he has consumed same. The court sentences the boy to corporal punishment of 39 lashes if he had been duly warned. If he repeats the crime the parents take the boy to a tribunal of 23 judges who have authority to preside over capital offenses, and they bring their witnesses with them. His trial is then concluded and the boy will be stoned to death (Maimonides Hilchot Mamrim 7,7).

בננו – חסר יו״ד כאלו עבר על עשרת הדברות.

ומרה – חסר וי״ו כי מרה יהיה לו באחרונה.

ואמרו אל זקני עירו בננו זה – רוצה לומר: בננו זה סורר ומורה שהבאנוהו בפניכם ולקה והנה עודנו מחזיק ברשעתו.

איננו שומע בקולינו זולל וסובא – וצריך שיהיו זקני העיר ההיא ראויים לדון דיני נפשות רוצה לומר: שיהיו עשרים ושלשה וצריך שיהיו שם הדיינים שלקה בפניהם כי בזולת זה לא ישפטוהו בסקילה כי המשפט הראשון לאו הוא אלא למלקות.

וכבר כתבנו בפרשת עמלק שער מ״ב שזה אחד מהמקומות אשר מהם יתבאר שהדבר יתואר בבחינת תכליתו וזה שהבן הזה אע״פ שאינו נהרג בבית דין אלא אם כן יגנוב ויאכל וישתה כיון שתכלית הגניבה אינה אלא אל הזוללות והשכרות [ב] לזה נקרא זולל וסובא כי זה מה שיתואר בו בעצם ואם הוא גנב הוא במקרה ושם ראיות נכונות מאד.

זולל וסבא – כי סובא וזולל יורש, וילסטם למלא נפשו.

זולל וסובא, such gluttons will become impoverished so that they will resort to robbery with violence in order to satisfy their needs. (Sanhedrin, 71, based on Proverbs)

ואמרו – ולא אלמין כי מצינו במוציא שם רע נאמר והוציאו ואחר כך נאמר ואמר אבי הנערה וכאן נאמר ואמרו שיהיו שניהם שוין שלא יהיו אלמים.

זה – ולא סומין.

איננו שמע בקלנו – ולא חרשין.

ואמרו – שיהיו שניהם שוין בקול. לפי שנאמר בקלנו חסר יו״ד משמע קול אחד של רבים ואלו נאמר בקלינו היה משמע קולות שונות של רבים ונאמר בכל אחד לשון רבים שיהיו שניהם שלמין.

אל זקני עירו – זו סנהדרין. ואל שער מקמו. במעמד שער מקומו. וכן נאמר ונגשו הכהנים בני לוי וגו׳ וענו ואמרו וגו׳. וזאת אמרו הזקנים ולמה היה הגשת הכהנים כדי שיאמרו הזקנים במעמד הכהנים.

בננו זה – שלקה בפניכם ואם מת אחד מהם אשר לקה בפניה׳ פטור.

סורר ומרה – הוא כמ״ש ונהמת באחריתך וגו׳ איך שנאתי מוסר ותוכחת נאץ לבי ולא שמעתי בקול מורי ולמלמדי לא הטיתי אזני כמעט הייתי בכל רע בתוך קהל ועדה. כי לשון מוסר הוא להווסר בחבלי המוסר לבלתי לכת אחרי שרירות לבו הרע. ותוכחת הוא בדברים להתווכח עמו. איך שנאתי מוסר הוא זולל וסובא. ולא שמעתי בקול מורי וגו׳ לא שמעתי בקול מורי הוא מורה. ולמלמדי לא הטיתי אזני הוא סורר. ותוכחת נאץ לבי הוא איננו שמע בקלנו. כי נאץ ביאורו לשון מיאוס ושיקוץ שנפשו קצה בהם לכן אמר נאץ לבי. כמעט הייתי בכל רע ע״ד שארז״ל מפני שאכל טרטימר בשר הוא נידון כעבירה חמורה כמגדף וכיוצא בו. שבהם נאמר ובערת הרע מקרבך ואצלו נאמר ג״כ ובערת הרע וז״א כמעט בעבור דבר מועט הוא שוה ככל רע. בתוך קהל ועדה כמ״ש אל זקני עירו ואל שער מקמו. עדה הוא סנהדרין שנאמר ושפטו העד׳ והצילו העדה. קהל הוא שער מקומו.

זולל וסבא – זהו המופת שהוא סורר ומורה, כי התורה צותה והתקדשתם והייתם קדושים, ובננו זה הוא משולח אל התאוות, ואינו נותן חק וגבול לתשוקותיו, א״כ הוא נוטה מדרכי הקדושה והפרישות, וכן התורה צותה איש אמו ואביו תיראו, ואנחנו כמה פעמים התרינו בו שלא יהיה בסובאי יין ובזוללי בשר למו, ומאחר שהוא איננו שומע בקולנו, הנה הוא ממרה את פי התורה, והנה אחז״ל שנידון על שם סופו, כי אעפ״י שאין עליו עתה חטא משפט מות, נגזרה עליו מיתה ליסר בו את הרבים ושלא יהיה תקלה לאחרים, וזה טעם וכל ישראל ישמעו וייראו, וכן דרך הכתוב שיזהיר כן כאשר ימותו לגדר כדי שתהיה במיתתם תקנה לאחרים, כי הזכיר כן בזקן ממרה לפי שאין בהודאתו חטא שיהיה ראוי למות בו, רק הוא להסיר המחלוקת מן התורה, וכן בעדים זוממין שנהרגין ולא הרגו, וכן הזכיר במסית לפי שהוא נהרג בדבורו בלבד, אעפ״י שהניסת לא עבד ע״א ולא שמע אליו, אבל מיתתו ליסר הנשארים, וגם זו מצוה מחודשת:

ואמרו אל זקני עירו:⁠¹ הדברים יהיו רק לפני בית דין (ולא לפני אנשי ״שער מקומו״), שהמה ישפטו איך לענשו.

1. כאן לא מוזכר ״שער מקומו״ כבפסוק הקודם.

זולל וסובא – פירשו רבותינו זולל בבשר וסובא ביין, והביאו זכר לדבר ממשלי כ״ג:כ׳.

ואמרו – מלמד שאם היה אחד מהם [או אביו או אמו] אלם אינו נעשה בן סורר ומורה.⁠¹ (סנהדרין ע״א.)

בננו זה – מלמד שאם היה אחד מהם [או אביו או אמו] סומא אינו נעשה בן סורר ומורה.⁠² (שם שם)

בננו זה – מתרין בו בפני שנים ומלקין אותו בפני שלשה, חזר וקלקל נדון בכ״ג, ואינו נסקל עד שיהיו שם ג׳ הראשונים, שנאמר בננו זה, זה הוא שלקה בפניכם.⁠³ (שם שם א׳ וב׳)

איננו שמע בקלנו – אכל דבר שהוא מצוה ודבר שהוא עבירה אינו נעשה בן סורר ומורה, שנאמר איננו שומע בקולנו – ולא בקולו של מקום.⁠⁴ (שם ע׳:)

איננו שמע בקלנו – מלמד שאם היה אחד מהם [או אביו או אמו] חרש אינו נעשה בן סורר ומורה.⁠⁵ (סנהדרין ע״א.)

איננו שמע בקלנו – אבל בחבורת מצוה אינו נעשה בן סו״מ, שנאמר איננו שומע בקולנו, יצא זה שהוא שומע בקול אביו שבשמים.⁠⁶ (ירושלמי סנהדרין פ״ח ה״ב)

זולל וסבא – אכל כל מאכל ולא אכל בשר, שתה כל משקין ולא שתה יין אינו נעשה בן סורר ומורה, שנא׳ זולל וסובא, ונאמר (משלי כ״ג) אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר.⁠⁷ (סנהדרין ע׳.)

זולל וסבא – א״ר חנין א״ר הונא, אינו חייב עד שיקח בשר בזול ויין בזול ויאכל וישתה, שנאמר זולל וסובא.⁠⁸ (שם שם)

1. לכאורה יש להעיר ממה דקיי״ל בעלמא דגם הגדה מתוך הכתב נקרא הגדה, וי״ל עפ״י מש״כ התוס׳ בגיטין ע״א א׳ דאעפ״י דהגדה מתוך הכתב נקרא הגדה אבל אמירה ע״י הכתב בודאי לא נקרא אמירה, יעו״ש. ולקמן בפ׳ חליצה בפ׳ ועמד ואמר נבאר טעם חילוק זה.

2. דהלשון זה מורה על ההוראה באצבע וכמ״ש במנחות כ״ט א׳ שלשה דברים הראה הקב״ה למשה באצבע, ובכולם יליף מדכתיב בהו זה וכ״מ בכ״מ בגמרא [ע׳ לפנינו בס״פ ויחי בפ׳ אבל כבוד זה למצרים], ומכיון שהם סומים אינם יכולים להראות באצבע עליו. ובפסחים קט״ז ב׳ מפרש דטעם הדיוק הוא מדהי׳ יכול לכתוב בנינו הוא, ונראה דכן הוא הנכון, יען כי מהלשון זה ילפינן בדרשה הבאה ענין אחר, זה הוא שלקה בפניכם, יעו״ש.

3. ולמ״ד בדרשה הקודמת דהלשון זה אתא למעט סומין צ״ל דתרתי ש״מ.

4. פירש״י דטעם זה קאי רק אפטור מדבר עבירה, דהלשון איננו שומע בקולנו מעוטא הוא ולאפוקי האי דאף בקולו של מקום אינו שומע, עכ״ל. והוא תימא, דלפי״ז מנ״ל פטור בדבר מצוה, וגם פשטות לשון הגמרא מורה דקאי לפרש גם פטור דדבר מצוה, אבל באמת כפי המתבאר בירושלמי בסוגיא כאן (פ״ח ה״ב) מפרש בטעם זה גם פטור מצוה, דכך איתא שם, אבל בחבורת מצוה וכו׳ דכתיב איננו שומע בקולנו, יצא זה שהוא שומע בקול אביו שבשמים, [ר״ל אינו שומע בקולם בעבירה, יצא זה דמצוה הוא דעביד] וכל דבר איסור פטור דכתיב ולא ישמע אליהם יצא זה שאפילו בקול אביו שבשמים אינו שומע ע״כ, ולדעתי ברור הוא שגם כונת הגמרא שלנו כן הוא לפרש שני הפרטים אלא שבא הענין בקיצור, ודו״ק.

5. כונת הדרשה דבשעה שמיסרים אותו למנוע מדרכיו הוא משיב להם איני שומע לכם, וכשהם חרשים אינם שומעים תשובתו ואינם יכולים לומר איננו שומע בקולנו. ויש להעיר שלא דרשו כזה על הבן סו״מ עצמו שאם הי׳ חרש אינו נעשה בן סו״מ מדכתיב איננו שומע, וצ״ע.

6. ר״ל דבעינן שבאכילתו יעשה עבירה, יצא זה דמצוה הוא דעביד, וע״ע לעיל אות קמ״ז השייך לדרשה זו וצרף לכאן.

7. וטעם הדבר משום דרק בשר ויין ממשכי לרעבתנות, וכמו בשמחה של מצוה אמרו אין שמחה אלא בבשר ויין (פסחים ק״ט.) כך בשמחה של הוללות.

8. וע״ד אסמכתא דריש זולל מלשון זול, אך לא נתבאר כאן ענינו מהו לקיחה בזול, אבל יתבאר עפ״י מ״ש בירושלמי סנהדרין פ״ח ה״ג אינו חייב עד שיזלזל מעות, מהו שיזלזל, שיאמר הא לך חמשה דינרין והב לי חמשה, ר״ל, כגון שהי׳ הבשר בזול והוא אינו קפיד על המעות ואמר הרי לך חמשה דנרין ותן לו כפי מה שנותנין עכשיו בחמשה, וזה הוא הנקרא מזלזל, שמאחר שהוא רואה שהמקח בזול הרי הוא לוקח הרבה יותר מכפי הצורך לו, וזה הוא הפי׳ גם כאן, וטעם הדבר משום דאם אינם בזול א״א לו להשיג כדי מאוויו ואינו ממשיך ולא שייך בו זולל, וסובא.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון