Devarim 21 – דברים כא‏ – Mikraot Gedolot

ויצאו זקניך – זקניך שנים, ושופטיך שנים, אין בית דין שקול מוסיפים עליהם עוד אחד הרי כאן חמשה דברי רבי יהודה. רבי שמעון אומר זקניך ושופטיך שנים אין בית דין שקול מוסיפים עליהם עוד אחד הרי כאן שלשה.

ומדדו אל הערים – מן החלל אל הערים ולא מן הערים אל החלל, מיכן אמרו נמצא ראשו במקום אחד וגופו במקום אחר מוליכים את הראש אצל הגוף דברי רבי אליעזר רבי עקיבה אומר הגוף אצל הראש. נמצא סמוך לספר או לעיר שיש בה גוים או לעיר שאין בה בית דין לא היו מודדים אין מודדים אלא לעיר שיש בה בית דין.

סליק פיסקא

"Then your elders shall go out": "your elders" — two; "and your judges" — two. And since a beth-din cannot be evenly balanced, an additional one is added, making five. These are the words of R. Yehudah. R. Shimon says: "Your elders and your judges" — two. And since a beth-din cannot be evenly balanced, an additional one is added, making three.

"and they shall measure to the cities that are around the slain one": (They measure) from the slain one to the cities, and not from the cities to the slain one. If his head was found in one place, and his body in another, the head is brought to the body. These are the words of R. Eliezer. R. Akiva says: The body (is brought) to the head.

[End of Piska]

זקניך שנים ושפט׳ שנים אין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד הרי כאן חמשה דברי ר׳ יהודה ר׳ שמעון אומר זקניך שנים אין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד הרי כאן שלשה:

ויצאו זק׳ רבי אומר בזקני בית דין הגדול הכת׳ מדבר [השמטה: אתה או׳ בזקני בית דין הגדול הכתוב מדבר] או אינו מדבר אלא בזקני אותה העיר וכשהוא אומר ולקחו זקני העיר הה׳ והורדו זקני העיר הה׳ הרי זקני העיר אמורין הא מה ת״ל ויצאו זקניך בזקני בית דין הגדול הכת׳ מדבר:

ד״א בזקני כל ישראל בשפטי כל ישראל הכת׳ מדבר ואי זה זה בית דין הגדול:

ויצאו הן ולא שלוחן:

ומדדו שאפלו נמצא בעליל לעיר מצוה לעסוק במדידה:

ומדדו מנ׳ היו מודדין מטבורו דברי ר׳ אליעזר ר׳ עקיבה אומר מחטמו:

ר׳ אליעזר בן יעקב אומר ממקום שנעשה חלל מצוארו:

ומדדו אל הערים מן החלל אל הערים ולא מן הערים אל החלל מיכן אמ׳ נמצא ראשו במקום אחד וגופו במקום אחד מוליכין את הראש אצל הגוף דברי ר׳ אליעזר:

ר׳ עקיבה אומר הגוף אצל הראש:

אשר סבי׳ החלל לא על ספר הים ולא על ספר המדבר:

וְיִפְּקוּן סָבָךְ וְדַיָּינָךְ וְיִמְשְׁחוּן לְקִרְוַיָּא דִּבְסַחְרָנוּת קְטִילָא.

then your elders and judges shall come forth and admeasure to the cities that surround the dead man;

ויפקון חכימיכון ודייניכון וימשחון לקרייתה די מן^א חזור חזור לקטילה^ב.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״לקרייתה די מן״) גם נוסח חילופי: ״ית קרייתא דאית״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״לקטילה״) גם נוסח חילופי: ״דק׳⁠ ⁠⁠״.

ויפקון מבי דינא רבא תרי מן חכימייך ותלת מן דיינך וימשחון מארבע טריגונין ית קירויא די בחזרנות קטילא.

then two of the sages shall proceed from the chief court of judgment, and three of thy judges, and shall measure to the surrounding cities which lie on the four quarters from the (spot where) the dead man (is found);

ויצאו זקניך – ¹מיוחדין.

ושופטיך – ²זו סנהדרין גדולה שיוצאים כולם למדידת עגלה ערופה.

ומדדו את הערים – מצוה במדידה, ³מהיכן מודדין אותו במקום שהוא חלל שוכב.

1. מיוחדין, סוטה מ״ד ע״ב.

2. זו סנהדרין. שם, וע״ש בפירש״י.

3. מהיכן מודדין אותו במקום שהוא חלל שוכב. עיין ספרי פיסקא ר״ב, ומובא ברש״י על התורה.

פַליַכ׳רֻג בַּעץֻ׳ שֻׁיֻוכִ׳ךַּ וַחֻכַּאמִךַּ וַיֻמַסִּחֻוןַ אִלַי׳ אלּקֻרַי׳ אַללַוַאתִי חַוַאלַיִּ אלּקַתִילִ

אזי שיצאו קצת מן חכמיך ושופטיך, וימדדו את השטחים עד הקריות אשר הן בסביבות ההרוג.

ויצאו זקניך – ^אסנהדרי גדולה.

ומדדו – ממקום שהחלל שוכב,

אל הערים אשר סביבותם^ב – לכל צד, לידע איזו קרובה.

א. כן בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י אוקספורד 165, המבורג 13, לונדון 26917 נוסף כאן: ״מיוחדים שבזקיניך״.

ב. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, לונדון 26917: סביבותיו. בכ״י אוקספורד אופ׳ 34: סביבתיכם (עם סימני מחיקה).

ויצאו זקניך THEN THE ELDERS [AND THE JUDGES] SHALL GO FORTH – i.e. the distinguished among your elders, these are the Great Sanhedrin (Sotah 44b).

ומדדו AND THEY SHALL MEASURE – from the place where the corpse lies,

אל הערים אשר סביבת החלל UNTO THE CITIES WHICH ARE ROUND ABOUT HIM THAT IS SLAIN – in every direction, in order to ascertain which is the nearest.

פס׳: ויצאו זקניך ושופטיך – זקיניך שנים ושופטיך שנים. אין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד הרי כאן חמשה דברי ר׳ יהודה.

¹ומדדו (את) הערים – ולא מן הערים.

אל החלל – מיכן אמרו נמצא ראשו במקום אחד וגופו במקום אחר מוליכין את הראש אצל הגוף דברי רבי אליעזר. נמצא סמוך לספר או לעיר שיש בה עובדי כוכבים או לעיר שאין בה בית דין לא היו מודדין אלא בעיר שיש בה בית דין:

1. ומדדו אל הערים אשר סביבות החלל. מן החלל אל הערים ולא מן הערים אל החלל כצ״ל:

זקניך – זקני הערים הקרובות.

[ושפטיך – השופטים שיהיו^א לך.]⁠^ב

א. כן בכ״י פרנקפורט 150. בכ״י פריס 177: שיהיה.

ב. ההוספה בכ״י פריס 177, פרקנפורט 150. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176 ועוד עדי נוסח.

THY ELDERS. The elders and judges of the cities that are close to the body.

ויצאו זקיניך – מיוחדים שבזקינך, סנהדרין גדולה. איכא למאן דאמר: שלשה, ואיכא למאן דאמר: חמשה (משנה סוטה ט׳:א׳), ואיכא למאן דאמר: סנהדרי, ומלך, וכהן גדול (בבלי סוטה מ״ה.).

ומדדו – אפילו נראה בעליל לעיר, מצוה לעסוק במדידה (בבלי סוטה מ״ה.).

ואיכא למאן דאמר (משנה סוטה ט׳:ד׳): שמודדים מחוטמו, שהנשמה שם, דכתיב: חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו (ישעיהו ב׳:כ״ב). ואיכא למאן דאמר: מצוארו, ממקום שנעשה חלל. ואיכא למאן דאמר: מחללו של גוף.⁠¹

1. כלומר: מטיבורו.

ויצאו זקיניך – THEN YOUR ELDERS SHALL COME FORTH – the distinguished ones of your elders, the Great Sanhedrin. There is one who holds: three, and there is one who holds: five (Mishna Sotah 9:1), and there is one who holds: the Sanhedrin, and the king, and the High Priest (Bavli Sotah 45a:3).

ומדדו – AND THEY SHALL MEASURE – Even if it is found clearly near the city, it is a commandment to engage in measurement (Bavli Sotah 45a:2).

And there is one who holds (Mishna Sotah 9:4): that they measure from his nose, that the breath is there, as it is written: “Stop trusting in man in whose nostrils is a breath” (Yeshayahu 2:22). And there is one who holds: from his neck, from the place he became a slain person. And there is one who holds: from the cavity of the body.

ומדדו – אפילו נמצא, בעליל מצוה לעסוק במדידה¹ שמתוך שהיו עסוקים בדבר יבואו מתוך הערים הנמדדות ומי שהלך מביתו ולא חזר באים בני משפחתו ומכירים הנרצח אם מכירין אותו מעידים עליו ולא תהיה אשתו עגונה ובניו יורדים לירושת אביהם ואין ב״ד ממחין בידם ומתוך כך יהא נודע מי הלך עמו ומי נתלוה עמו ופעמים נתפרסם על ידי כן.⁠²

1. שאוב מר״י בכור שור.

2. שאוב מר״י בכור שור דברים כ״א:ח׳.

ומדדו, "they (the authorities) will measure;⁠" even if it clear how far he is removed from the nearest habitation, the act of performing the measuring will draw the attention of the public to what has happened in their vicinity; the people of the neighboring towns or villages will institute searches for any resident not accounted for so that the identity of the slain person may be established. If someone in the neighboring towns has not been accounted for, the family members will come to inspect the carcass to determine if he was related to them. Through these searches it may be determined who might have kept company with the slain man, and if there was a woman in the vicinity whose husband had disappeared and who was therefore an agunah, an abandoned woman unable to remarry until proof would forthcoming that her husband had died, and who could be able to remarry once the identity of the slain main was determined as having been her husband.

ומדדו אל הערים – אמר הרב בכור שור דכל זה צוה הקב״ה לעשות כדי שיצא קול לנרצח ומתוך כך יבואו עדים ויעידו שהוא מת ולא תשב אשתו עגונה ומאי דאמרו רבותינו אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם כגון שבא ואמר מעיד אני על חוטמו ופרצופו שהוא כך וכך ואין העדים מכירין אותו אלא מתוך דבריהם יבינו המכירים אותו שהוא זה אבל אם באים עדים שאומרים מכירין אנו בודאי שזהו ובטביעות עין גמור כאלו ראיתיו חי ודאי תנשא אשתו בעדות זו אפילו לאחר כמה שבועות ולפי׳ אפי׳ ממקום רחוק יכול לבא ולהתבונן בו וההוא דטבע בדגמ׳ ואסקוה אגשרא וכו׳ ואנסבה רבא לדביתהו אפילו לאחר חמשה יומי עדות סתם היה ודמיון ולא אמר מוחזקני בו.

ומדדו אך הערים, "and they shall measure unto the cities;⁠" Rabbi B'chor Shor said that G–d commanded all these details in order to publicise the fact that an unidentified person had been found murdered so that witnesses who might be able to identify the slain man and to thus prevent his widow from becoming an agunah, a woman who is unable to remarry due to our not knowing if her husband had really died. When our sages in the Talmud tractate Yevamot folio 120, stated that the only valid identification is recognizing the carcasses' face, including his nose, this is meant when the identification is only based on facial features including the nose. When we can hear from the way the witnesses speak about the deceased that he must have been familiar to them, this testimony is definitely sufficient to allow the deceased's widow to remarry, even if this identification occurred several weeks after the slain person had been found. In fact, even identification from a distance may be sufficient. The example quoted in the Talmud there on folio 121, is that a Rabbi Yehudah ben Baba, performed a wedding ceremony for a woman five days after her husband had drowned and been identified. The Talmud justifies this due to decomposition of a corpse in water taking much longer that decomposition of features on dry land.

ומדדו – ב׳ דין ואידך ומדדו את תכנית שמודדין מראשו שהוא עיקר תכונת האדם.

אשר – אותיות ראש שמודדין מראשו.

אשר סביבות החלל – בגימטריא בראשו של הרוג.

ויצאו זקיניך ושופטיך – כיון שאמר אחר זה זקני העיר ההיא למדנו שאלו הזקנים והשופטים הם הכוללים לכל. העירות ולזה יהיו מבית דין הגדול שבירושלם וראוי היה להיות כן כי אין ראוי שימדוד זה רק מי שהוא על העיירות כלם לשפוט מי מהם יתחייב להביא העגלה ולפי שהמעט שיפול בו שם זקניך הוא שנים והמעט שיפול בו שם שופטיך הוא שלשה כדי שיהיה ראוי לבית דין שלא יהיה בית דין שקול בלי מכריע למדנו שחמשה יוצאים מבית דין הגדול.

ומדדו את הערים אשר סביבות החלל – ראוי שתדע שזאת המדידה יחוייב שתהיה מהמקום הנראה בו החיות יותר והוא הראש כי מהמקום ההוא ראוי שיקרא חלל ובחוטם ממנו לפי שבו יוכר תכף אם האדם מת מצד הנשימה והנה אם היו שם חללים רבים מפוזרין מודדין כל אחד בפני עצמו ואם היו זה על זה מודדין מן העליונים כי האחרים טמונים^א ולפי שכבר נאמר אחר זה ולקחו זקני העיר ההיא למדנו שעיר שאין בה בית דין לא היו מודדין לה ולמדנו מזה עוד שהעיר שהזקנים שבה אינם זקני העיר ההיא אבל זקניך כמו הענין במקום הבחירה לא היו מודדין לה.

א. בדפוס ונציה: ״ממונים״.

זקניך מיוחדים שבזקניך סנהדרין גדולה. מדהוה ליה למכתב זקני העיר דומיא דולקחו זקני העיר והורידו זקני העיר וכתב זקניך המיוחדין שבזקניך דהיינו היושבים בשלכת הגזית כדאיתא בספרי ומייתי לה בפרק עגלה ערופה זקניך שנים ושופטיך שנים ואין ב״ד שקול מוסיפין עוד אחד הרי חמשה:

ומדדו ממקום שהחלל שוכב. ואף על פי שהכתוב לא גלה רק סוף המדידה ולא ראש המדידה מסתברא דראש המדידה אינה אלא מן החלל ותנן התם מאין היו מודדין רבי אליעזר אומר מטבורו רבי עקיבא אומר מחוטמו רבי אליעזר בן יעקב אומר ממקום שנעשה חלל:

אל הערים אשר סביבותיו לכל צד לידע אי זו קרובה לא שהיא חובה למדוד מן החלל עד כל עיר ועיר אשר סביבותיו אלא כדי למצא העיר היותר קרובה אליו כדכתיב והיתה העיר הקרובה אל החלל לפיכך אם היה החלל מוטל סמוך לעיר שאין ספק בו שהוא היותר קרובה אל החלל אין צריך שם מדידה:

מיוחדים בזקנה. דאם לא כן, לכתוב ׳ויצאו זקני העיר׳:

ממקום שהחלל שוכב. פירוש, המדידה אינה בשביל החלל עצמו, למדוד מן החלל סביבות הערים, כדמשמע לשון המקרא ״כי ימצא חלל באדמה וגומר״, דלא שייך מדידה אלא ממקום למקום, דבענין זה הוי מדידה, אבל לומר שימדדו מן החלל אל העיר – זה לא שייך, ולפיכך צריך לפרש שימדדו ׳ממקום שהחלל שוכב׳:

לכל צד לדעת איזה קרובה. אבל לא שיהיה חייב למדוד אל כל המקומות בין רחוקה ובין קרובה לקיים מצות ״ומדדו״, כדמשמע לישנא דקרא, אלא פירושו לדעת איזה קרובה, וכאשר ידענו שזו היא קרובה, אין צריך למדוד, דלא הוי המדידה רק לדעת איזה קרובה:

וּמָדְדוּ: הדל״ת בשוא לבדו כמנהגנו¹, לתפארת הקריאה. [וּמָדְדוּ].

1. כמנהגנו: מ״ש בר׳ יב ג (׳וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ ׳).

מיוחדים שבזקניך כו׳. פי׳ מדהל״ל זקני העיר דומיא דולקחו זקני העיר וכתיב זקניך משמע המיוחדין שבזקניך, והיינו סנהדרין. ע״ש בגמרא דסנהדרין (יד:):

ממקום שהחלל שוכב. ואף על פי שהכתוב לא גילה רק סוף המדידה ולא ראש המדידה, מסתברא דראש המדידה אינה אלא מן החלל:

לכל צד לידע איזו קרובה. לא שהוא חובה למדוד מן החלל עד כל עיר ועיר, אלא המדידה היא לידע איזה היא היותר קרובה אל החלל, לפיכך אם היה החלל סמוך לעיר שבודאי אין עיר קרובה הימנה אל החלל, אין צריך מדידה:

The most distinguished of your elders, etc. Because it should have said "the elders of the city" similar to "the elders of that city are to take.⁠" Yet it is written "your elders,⁠" implying "the most distinguished of your elders,⁠" i.e. the Sanhedrin; see there in Maseches Sanhedrin (14b).

From the spot where the corpse is lying. Even though the verse tells us only the end of the measurement and not the beginning, it is logical that the measurement begins with the corpse.

In every direction, in order to determine which is closest. Not that there is an obligation to measure from the corpse to every city; rather, the measurement is to determine which city is nearest the corpse. Therefore if the corpse was near a city and it is certain that there is no other city closer, there is no need for measuring.

ויצאו זקניך – מיוחדים שבזקניך זו סנהדרי גדולה.

ויצאו – הן ולא שלוחן. זקניך שנים. ושפטיך שנים. ואין ב״ד שקול הרי חמשה ראב״י אומר זקניך הן ע״א סנהדרין. ושפטיך. זה מלך וכ״ג. ומדדו אל הערים אשר סביבת החלל. שימדדו מהחלל להעיר ולא מעיר לחלל.

ויצאו זקניך ושפטיך – בכנוי, ואח״כ הזכיר זקני העיר ההיא, א״כ הזקנים שאמר כאן הם מסנהדרי גדולה אשר בב״ד הגדול בירושלים:

ומדדו אל הערים – ימדדו המרחק שיש ממקום שהחלל שוכב בו עד אל הערים אשר סביבותיו:

זקניך ושופטיך – ר״ש ור״י פליגי (ר״פ עגלה ערופה) לר״ש זקניך ושופטיך חדא נינהו, ולהורות שיהיו זקנים המיוחדים שבשופטים, והם שבלשכת הגזית, ולר״י בעי׳ זקנים ושופטים. הנה לר״י וי״ו של ושופטיך הוא לתוספת, וזקנים לחוד ושופטים לחוד ותרווייהו בעי, ולר״ש הוראת וי״ו כמלת של (שהוא אחת מהוראותיו כמ״ש באמור כ״ב ח׳ בנבלה וטרפה) וטעמו זקניך של שופטיך לא זקני סנהדרי קטנה כ״א של סנהדרי גדולה שהם המיוחדים לשופטים בישראל.

ויצאו זקניך ושפטיך – זקני ושופטי האומה, הווי אומר, חברי בית הדין הגבוה; ״מיוחדין שבשופטיך״, שלושה – או לדעה אחרת, חמישה – מחברי בית דין הגדול (שם מד:).

הם מחויבים לצאת בעצמם, ״הן ולא שלוחיהן״ (שם מה.). אף שבדרך כלל ״שלוחו של אדם כמותו״ (עיין פירוש, שמות יב, ג–ו וכא, לז), המדידה האמורה כאן חייבת להיעשות על ידי חברי בית דין הגדול בעצמם. העשייה האישית רמוזה בתיבת ״ויצאו״. החובה הרגילה המוטלת על חברי בית דין הגדול מצריכה בדרך כלל את הימצאותם הקבועה בעיר המרכזית. אולם עתה הם מחויבים לצאת אל מקום העבירה, ותיבת ״ויצאו״ ממעטת שימוש בשליח או בנציג.

הטעם לכך שמעשה זה צריך להיעשות על ידי חברי בית דין הגדול בעצמם, ולא על ידי אדם שהוסמך על ידם לפעול בשמם, משתמע מאופיו של העניין. שכן בתי הדין של הערים הם באי כוחו של בית דין הגדול, כפופים למרותו ופועלים רק כשלוחיו (פירוש, לעיל טז, יח). העבירה גרמה לכך שהוטלה על השלוחים האלה האשמה שהתרשלו במילוי חובותיהם, והם חייבים עתה לנקות עצמם בפומבי מאשמה זו. אולם האשמה חוזרת ומוטלת בעקיפין על חברי בית הדין הגדול בעצמם, ומשום כך עליהם לפתוח באופן אישי את מעשה הטיהור הפומבי.

ומדדו וגו׳ – ״אפילו נמצא בעליל לעיר היו מודדין שמצווה לעסוק במדידה״ (סוטה מה.). גם אם פשוט וברור שמכל הערים שבמחוז, עיר מסוימת היא הקרובה ביותר לחלל, עדיין עליהם למדוד את המרחק. המדידה עצמה היא מצווה, שכן המדידה נעשית על ידי חברי בית דין הגדול בעצמם, והיא מבטאת את הסמכות העליונה של אותו בית דין עליון, וכן את האחריות השווה המוטלת על כל בתי הדין הכפופים להם; כולם אחראיים למקרים כאלה, אלא שרק אחד מהם נקרא לפעול במקרה הנידון, מאחר שהוא הקרוב ביותר (עיין באר שבע שם).

ומדדו אל הערים – ברור מכל ההמשך שהתורה מניחה שקיימים ״זקנים״, חברי בית דין, בכל הערים הבאות כאן בחשבון. יתירה מכך, בפסוק ו לא נאמר ״וכל זקני העיר ההיא הקרובה אל החלל״, אלא ״הקרובים אל החלל״; אין מבקשים כאן את העיר אלא את זקני העיר, שבהתאם למצב, עליהם נופל תחילה החשד לרשלנות. לפיכך ״נמצא סמוך לעיר שאין בה בית דין, מניחין אותה ומודדין לעיר שיש בה בית דין״ (סוטה מה:). בכך מתיישבת קושית התוספות במסכת בבא בתרא (כג: ד״ה בדליכא). מציאת חלל מטילה דופי בכל שלטונות הערים בסביבה. משום כך, כפי שאמרנו, הם מודדים את המרחק אל כל הערים שיש בהן בית דין – אפילו אם פשוט וברור איזו עיר היא הקרובה יותר. דברי הניקוי מהעוון נאמרים על ידי בית הדין שבהשקפה ראשונה מסתבר ביותר שהוא הקשור לעניין, אך סבירות זו אינה מוציאה מכלל אפשרות שאולי אחד מבתי הדין האחרים הוא האשם (השווה מראה הפנים לירושלמי, בבא בתרא שם).

אשר סביבת החלל – לדעתנו פירוט זה ממעט ערים רחוקות יותר, והמדידה מוגבלת לאותן ערים שהן ״סביבת החלל״: הערים הראשונות שאדם פוגש בהן בפנותו אל כל צד מהחלל, אך לא הערים השוכנות מאחוריהן (עיין פירוש לפסוק הבא).

[קלד] ויצאו זקניך ושופטיך – לר״ש הוי״ו הוא וי״ו הבאור, זקניך שהם שופטיך ר״ל מסנהדרי גדולה. ור״י ס״ל דאם כן היה טוב יותר לכתוב בלא וי״ו. והיה פירושו זקניך שהם שופטיך ר״ל שופטי כלל ישראל שהם סנהדרי גדולה כמ״ש ואל השופט אשר יהיה בימים ההם, ומדכתב וא״ו שמורה גם כן על החבור מפרשינן שהוא גם כן וי״ו החבור, ובכ״ז ידעינן שהם מסנהדרי גדולה שכמו ששופטיך הם מסנהדרי גדולה כן זקניך, וז״ש בסנהדרין (דף יד) אלא וא״ו ושופטיך ממנינא ור״ש וא״ו לא דריש ר״ל שר״ש ס״ל שהוא וא״ו הבאור לבד כמו נבלה וטרפה לא יאכל שפי׳ נבלה שיש במינה טרפה כמ״ש באה״ש (כלל תר״ד).

[קלה] ומדדו – שמצוה למדוד אפילו ידוע שזו העיר הקרובה כמ״ש (בסוטה מה) ופ״ק דסנהדרין ומודדים מן החלל אל הערים, ולענין מה שמת מצוה קונה מקומו ונמצא ראשו במקום אחד וגופו במקום אחר ס״ל לר״א שהגוף נשאר במקומו ור״ע ס״ל שהראש נשאר במקומו והגוף נד ממקומו כן מפרש בגמרא (דף מה). וממ״ש והיתה העיר הקרובה ולקחו זקני העיר ההיא מבואר שלעיר שאין בה ב״ד אין מודדים ואז מודדים לעיר הקרובה שיש בה ב״ד כן פי׳ בגמרא שם, ואם אין ב״ד בשום מקום פליגי ר׳ אמי ור׳ אסי במכות (דף יא) אם מביאים ע״ע עי׳ בתוס׳ שם. ומ״ש נמצא סמוך לספר משום דבעינן כי ימצא (כנ״ל סי׳ קלא):

ויצאו זקניך ושופטיך – זקני כל ישראל, דהיינו שלשה או חמשה מדייני בית דין הגדול (סוטה מ״ד:). עליהם לברר איזו עיר, דהיינו איזה בית דין, חייבת להביא עגלה ערופה. לפי יוסף בן מתתיהו, ד׳:ח׳, טז, המדובר בראשי הערים הקרובות ו״מועצת הזקנים״. זאת אומרת שהוא פירש ״זקניך״ — הסנהדרין, ״ושופטיך״ — ראשי העיר.

ומדדו – אין מודדין אלא לעיר שיש בה בית דין (סוטה מ״ה.). על ידי כן יתברר במדה מסויימת איזה בית דין לא יצא ידי חובתו כראוי. על כן צוותה התורה בפסוק ג: ״ולקחו זקני העיר״.

ויצאו – ויצאו – הם ולא שלוחיהם.⁠¹ (סוטה מ״ה.)

ויצאו – פרט לחגרים. מגיד הכתוב כשם שזקני ב״ד שלמין בצדק כך צריכין להיות שלמין באבריהם.⁠² (ירושלמי סנהדרין פ״ח ה״ה)

זקניך – נאמר כאן זקני ונאמר להלן (פ׳ ויקרא) זקני העדה, מה להלן מיוחדים שבעדה אף כאן מיוחדים שבעדה.⁠³ (סוטה מ״ד:)

זקניך ושופטיך – זקניך שתים ושופטיך שתים, ואין ב״ד שקול מוסיפין עליהן עוד אחד.⁠⁴ (סוטה מ״ד:)

ומדדו – אפי׳ נמצא בעליל לעיר היו מודדין, שנא׳ ומדדו – מצוה לעסוק במדידה.⁠⁵ (שם מ״ה.)

אל הערים – מלמד שמודדין מן החלל אל הערים ולא מן הערים אל החלל⁶ (ספרי).

1. ובעין משפט ציין לרמב״ם פ״ט ה״א מרוצח, אבל באמת כתב שם הרמב״ם בסתמא ויוצאין ה׳ זקנים, ולא פירש מפורש הן ולא שלוחיהם, וזו פליאה גדולה שהשמיט לפרש עיקר גדול כזה ועפ״י דרשה מפורשת בגמרא, ובכ״מ בגמרא נמצאה דרשה כזו, כמו לענין חליצה וקראו לו זקני עירו הם ולא שלוחיהם ולענין עיר הנדחת יצאו אנשים הן ולא שלוחיהם ולענין סמיכת הקרבנות וסמך ידו ולא יד שלוחו, ומכל אלה פירש הרמב״ם רק לענין סמיכה וביתר הענינים השמיט, ולא ידעתי טעמו, וצע״ג.

2. עיין מש״כ לקמן בפ׳ ז׳ בדרשה וענו ואמרו באה ג״כ דרשה מענין זה, וענו פרט לאלמים, ידינו לא שפכו פרט לגדמים ועינינו לא ראו פרט לסומין, וע׳ בבבלי סנהדרין ל״ו ב׳ יליף דסנהדרין בעלי מומין פסולין מפסוק דשה״ש כולך יפה רעיתי ומום אין בך דנדרש על סנהדרין, וכ״ה ביבמות ק״א ב׳, וצ״ע שלמדו מדרשה אסמכתית כזו מדברי קבלה בעוד שבכאן דרשה גמורה בזה ובתורה, ואפשר לומר משום דראי׳ זו יש לדחות די״ל דהכונה כאן דאם היו בעלי מומין פסולין לענין זה דעגלה ערופה, אבל אין הכרח שבסתם דיינים פסולים דיינים כאלה אף במקום דלא בעינן לפעולותיהם בגוף, ודו״ק.

3. כלומר סנהדרי גדולה.

4. ר״ל כדי שיהי׳ מספר כזה שיהי׳ אפשר לקיים בו אחרי רבים להטות לכן מוסיפין עוד אחד ובס״ה חמשה, וע׳ מש״כ השייך לענין זה בפ׳ ויקרא בפסוק המובא בזה.

5. ר״ל אפילו אם נמצא בצד עיר זו, שהדבר נראה בעליל שהיא הקרובה צריך למדוד, מפני שהמדידה בעצמה מצוה.

6. הרבותא בזה אעפ״י שהורה הכתוב רק סוף המדידה, והו״א דראשו לא איכפת לן מאיזה צד שיתחיל, קמ״ל דמן החלל אל הערים דוקא. וע׳ לפנינו בפ׳ נח בפסוק כל אשר נשמת רוח חיים שמודדין מחוטמו דעיקר חיותא באפא הוא, יעו״ש.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון