Devarim 21 – דברים כא‏ – Mikraot Gedolot

[פיסקא ריט]

ותפשו בו אביו ואמו – מלמד שאינו חייב עד שיהו לו אב ואם דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר אם לא היתה אמו ראויה לאביו אינו נעשה בן סורר ומורה.

והוציאו אותו אל זקני עירו ואל שער מקומו – מצוה בזקני עירו ובשער מקומו.

[Piska 219]

"Then his father and mother shall take hold of him": We are hereby taught that he is not liable unless he has a father and a mother. These are the words of R. Meir. R. Yehudah says: If his mother were not fit for (i.e., similar to) his father, he does not become a sorer umoreh.

"and they shall take him out to the elders of his city and to the gate of his place": This is a mitzvah, (but not categorical).

"This, our son,⁠" who received stripes before you — whereby we are taught that if one of them died, he is not stoned.

ותפשו בו אביו ואמו עד שיהא לו אב ואם דברי ר׳ מאיר:

ר׳ יהודה אומר אם לא היתה אמו שוה לאביו בקול במראה ובקומה אינו נעשה בן סורר ומורה:

ותפשו בו אביו ואמו היה אביו רוצה ואמו היתה אינה רוצה אמו רוצה ואביו אינו רוצה אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיהו שניהן רוצין היה אחד מהן גדם או חגר או אלם או חרש או סומה אינו נעשה בן סורר ומורה שנ׳ ותפשו בו אביו ואמו ולא גדמים:

והוציאו אתו ולא חגרים:

ואמרו ולא אלמים:

בננו זה ולא סומים:

איננו שומע בקלנו ולא חרשים:

והוציאו אתו אל זק׳ עי׳ ואל שער מק׳ מצוה בזקני עירו ובשער מקומו:

ד״א אל זקני עירו ואל שער מקומו מלמד שבית דין בגבוה של עיר:

וְיֵיחֲדוּן בֵּיהּ אֲבוּהִי וְאִמֵּיהּ וְיַפְּקוּן יָתֵיהּ לִקְדָם סָבֵי קַרְתֵּיהּ וְלִתְרַע בֵּית דִּין אַתְרֵיהּ.

then his father and mother shall lay hold of him, and bring him forth before the elders of his city at the gate of the judgment house of his place,

ויתפשון ביה אבוי ואימיה ויפקון^א יתיה לוות חכימי^ב קרתה ולתרע בית דינה.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ויפקון״) גם נוסח חילופי: ״{ויפ}⁠קו״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״לוות חכימי״) גם נוסח חילופי: ״לחכימי״.

ויחדון ביה אבוי ואימיה ויפקון יתיה לקדם חכימי קרתא לתרע בידינא דבאתריה.

his father and mother shall take him, and bring him before the Sages of the city at the door of the court of justice in that place,

פליקבץ׳ עליה אבוה ואמה ויכ׳רג׳אה אלי שיוך׳ קריתה ואלי באב חאכם מוצ׳עה

יתפסו בו אביו ואמו ויוציאו אותו אל זקני עירו ואל שער משפט מקומו,

פס׳: ותפשו בו אביו ואמו – ¹(ולא גידמין). מלמד שאינו נסקל עד שיהא לו אב ואם. דברי ר׳ מאיר.

והוציאו אותו אל זקני עירו – ²מצוה בזקני עירו ובשער מקומו:

1. ותפשו בו אביו ואמו מלמד שאינו נסקל וכו׳ כצ״ל. ולשון ולא גדמין ט״ס ונאמר בפיסקא שלאחריו:

2. מצוה בזקני עירו. וכ״ה ג״כ בספרי. עיין (מכות י:) וזה כמ״ד זקנים מצוה בעלמא הוא:

ותפשו בו – ולא גידמים.

והוציאו אותו – ולא חגרים.

ותפשו בו – AND THEY SHALL LAY HOLD OF HIM – that they are not missing hands.

והוציאו אותו – AND THEY BRING HIM OUT – and not lame.

ותפשו בו אביו ואמו – עד שירצו שניהם, אם מחלו לו אביו ואמו קודם שנגמר דינו פטור, היה אחד מהם רוצה והשני אינו רוצה אינו נעשה בן סורר ומורה.

ותפשו בו אביו ואמו, "his father and his mother are to take hold of him, etc.⁠" The procedure suggested by the Torah can be enacted only if both father and mother are willing to testify against their own son before the court. If either father or mother forgive their son, he goes free (Sanhedrin 88).

ותפשו בו אביו ואמו – מגיד שצריך ששניהם יסכימו בזה.

ותפשו בו – ולא גידמין.

אביו ואמו – ואם רצו אביו ואמו למחול לו הוא מחול. ואם אביו רוצה. ואמו אינה רוצה. או אמו רוצה ואביו אינו רוצה. הוא פטור.

והוציאו – ולא חגרין.

אל זקני עירו – ב״ד של כ״ג:

אל זקני עירו – הם הסנהדרין. ואל שער מקומו. ר״ל במעמד אנשי מקומו. וכן ונגשו הכהנים בני לוי וגו׳, וענו ואמרו, וזאת אמרו הזקנים, ולמה היה הגשת הכהנים, אלא שיאמרו הזקנים במעמד הכהנים (הגר״א).

אל זקני עירו: סנהדרין¹, לקבול על ׳סורו׳ רע מדרכי התורה². ״ואל שער מקומו״³ – מנהלי העיר בדרך ארץ⁴, לקבול על ׳מרותו׳ ממנהגי דרך ארץ⁵.

1. סנהדרין קטנה שבעירו (כ״ג דיינים).

2. זהו ״סורר״, כפי שהסביר רבינו לעיל.

3. אונקלוס תרגם ״לקדם סבי קרתיה ולתרע בית דין אתריה״, וכפי שמפרש תמיד ׳שער׳ במשמעות בית דין ו״זקני״ במשמעות זקני העיר, וכך תרגם להלן (כב,טו) ״אל זקני העיר השערה״, וכן להלן (כה,ז) ״השערה אל הזקנים״. ושמא רבינו דייק מזה שכתוב כאן ״שער מקומו״ ולא ״השערה״ כמו בפסוקים שהזכרנו, וכמו כן כאן ה״זקני עירו״ נפרד מ״שער מקומו״ במלה ״ואל״.

4. מפרש כאילו ״זקני״ מושך עצמו (״עירו״) ואחר (״שער מקומו״) עמו.

5. וזהו ״מורה״ וכפי שהסביר רבינו לעיל.

ותפשו בו – מלמד שאם היה אחד מהם [או אביו או אמו] גידם אינו נעשה בן סורר ומורה.⁠¹ (סנהדרין ע״א.)

אביו ואמו – מלמד שאינו חייב עד שיהא לו אב ואם² (ספרי).

והוציאו אותו – מלמד שאם היה אחד מהם [או אביו או אמו] חיגר אינו נעשה בן סורר ומורה.⁠³ (סנהדרין ע״א.)

אל זקני עירו – עיר שאין בה זקנים דנין בה דין בן סורר ומורה, ואע״פ דכתיב אל זקני עירו – ההוא למצוה בעלמא.⁠⁴ (מכות י׳:)

1. ומפרש בגמרא דאפילו למ״ד לא בעינן קרא כדכתיב [עיין סנהדרין מ״ה ב׳], אך הכא הכל מודים [וכן בדרשה הבאה והוציאו אותו] יען דכולי׳ קרא מיותר, דהול״ל והוצאתם אל שער העיר וסקלתם אותו כאשר כן כתיב הלשון בכמה ענינים בתורה, וע״ע בפ׳ הסמוך.

2. דאל״ה כל לשון זה מיותר דהול״ל והוצאתם אותו אל שער העיר וגו׳ וכמש״כ באות הקודם ועי׳ ברמב״ם (סוף ממרים ה״י) וז״ל, היה אביו רוצה ואמו אינו רוצה [והוא לשון המשנה ע״א א׳] אינו נעשה בן סו״מ שנא׳ ותפשו בו אביו ואמו, עכ״ל. וכפי הנראה יש יחס לדרשה זו עם דרשת הספרי כאן, והמשנה לא היתה צריכה להביא גם חדוש דין הספרי, דמובן מאליו הוא, דאחרי דדרוש בזה רצון שניהם ואם אחד מהם איננו – הלא ממילא לית כאן רצון שניהם, וזאת היא כונת הרמב״ם אף דבהגמ׳ לפנינו לא מצינו הדרשה דותפשו על צורך רצון שניהם.

3. עיין מש״כ לעיל אות ק״מ וצרף לכאן.

4. בגמרא כאן מחלוקת חכמים בזה, ומפרש למ״ד אין דנין משום דבעינן זקני העיר וליכא, ומ״ד דנין מפרש דזקני העיר אינו אלא למצוה ולא לעכובא, ואנחנו העתקנו דעת מ״ד דנין משום דבספרי איתא בסתמא מצוה בזקני עירו, משמע דהוי רק למצוה בעלמא, ובזה מיושב מה שהקשה המל״מ על הרמב״ם בפ״ז ה״ז מממרים יעו״ש.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון