×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(יא) וְרָאִ֙יתָ֙א בַּשִּׁבְיָ֔ה אֵ֖שֶׁת יְפַת⁠־תֹּ֑אַר וְחָשַׁקְתָּ֣ בָ֔הּ וְלָקַחְתָּ֥ לְךָ֖ לְאִשָּֽׁה׃
and see among the captives a beautiful woman, and you have a desire to her, and would take her to you as wife;
א. וְרָאִ֙יתָ֙ =ל1,ש,ש1,ק3,ו,ל3,ל9 וכמו כן בדפוסים וקורן
• ל!=וְרָאִיתָ֙ (חסר פשטא מלעיל)
• הערת ברויאר בספק, ולאחר בדיקה בהגדלה נראה שהוא ודאי.
מוני המצוותספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)מדרש אגדה (בובר)אגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובאבן עזראר״י בכור שורחזקוניקיצור פענח רזארמב״ןר׳ בחיימנחת יהודהמיוחס לרא״שטור הפירוש הארוךטור הפירוש הקצרמושב זקניםר״י אבן כספירלב״געקדת יצחק פירושמזרחיגור אריהכלי יקרשפתי חכמיםאור החייםאדרת אליהו לגר״אר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהרש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןתורה תמימהעודהכל
וראית בשביה – בשעת שביה.
אשת – ואף על פי שהיא אשת איש.
יפת תואר – אין לי אלא בזמן שהיא נאה מנין אפילו היא כעורה תלמוד לומר וחשקת בה אף על פי שאינה יפת תואר.
ולקחת לך לאשה – שלא תאמר הרי זו לאבה הרי זו לאחי.
סליק פיסקא
"and you see in the captivity": at the time of the captivity.
"a woman": even a married woman.
"of beautiful form": This tells me only of a woman of beautiful form. Whence do I derive that the same applies to an ugly woman? From "and you desire her": even if she is not beautiful. If so, why is it written of beautiful form"? Scripture speaks of the common instance.
"then you may take her for yourself as a wife": and not for his father and not for his son.
[End of Piska]
וראית בשביה בשעת שביה:
אשת יפת תאר אע״פ שהיא אשת איש:
יפת תאר אין לי אלא בזמן שהיא נאה מנ׳ אפלו כעורה ת״ל וחשקת בה אע״פ שאינה נאה לא דבר הכת׳ אלא כנגד היצר יצר רע:
מוטב שיאכלו ישראל בשר המתות שחוט ואל יאכלו בשר המתות נבלות:
מושלו מלה״ד לבן מלכים שנתאוה דבר שאי אפשר לו והיה אביו מפתיהו ואומר לו בני אם אוכלו את מזיקך הוא וכיון שראה שלא הקפיד אמר לו כך וכך תהא עושה ואין את ניזק לכך נאמר והסירה את שמלת שביה מעליה:
וחשקת בה בה ולא בחברתה:
ולקחת ליקוחין יש לך בה לך לאשה שלא יביא שתים אחת לו ואחת לאביו או לבנו:
וְתִחְזֵי בְּשִׁבְיָא אִתְּתָא שַׁפִּירַת רֵיו וְתִתְרְעֵי בַהּ וְתִסְּבַהּ לָךְ לְאִתּוּ.
and you seest among the captives a woman of fair countenance, and have a desire for her, and wouldst take her to you to wife;
ותחמיא בשביתה איתהב שפירת חזווןג ותתרעי בה ותיסב יתה לך לאיתה.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ותחמי״) גם נוסח חילופי: ״ותחמון״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״איתה״) גם נוסח חילופי: ״אתה״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״חזוון״) גם נוסח חילופי: ״חזיוו״.
ותיחמון בשבייתא איתא שפירת ריווי ותתיירעון בה ותסבינא לכון לאינתו.
if you see in the captivity a woman of fair countenance, and you approve of her, and would take her to you to wife;
אשת יפת תואר1בין בתולה ובין בעולה ובין אשת איש ובין פנויה.
1. בין בתולה ובין בעולה ובין אשת איש ובין פנויה. בגמ׳ קידושין דף כ״א ע״ב וספרי פיסקא ריא ואפילו אשת איש.
וְרָאִיתָ֙ בַּשִּׁבְיָ֔ה אֵ֖שֶׁת יְפַת⁠־תֹּ֑אַר וְחָשַׁקְתָּ֣ בָ֔הּ וְלָקַחְתָּ֥ לְךָ֖ לְאִשָּֽׁה
רַבִּי אֶלְעָזָר הָיָה הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ, וְהָיָה עִמּוֹ רַבִּי חִיָּיא. אָמַר רַבִּי חִיָּיא, כָּתוּב וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר. מָה הַטַּעַם, וַהֲרֵי כָּתוּב לֹא תִתְחַתֵּן בָּם? אָמַר לוֹ, בְּעוֹדּ שֶׁהֵן קַיָּמוֹת בִּרְשׁוּתָם.
זו שנישאת תחילה ק״ו שא״א להעביר הזוהמא
וּבֹא רְאֵה, אֵין לְךְ אִשָּׁה בָּעַמִּים עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת כְּשֵׁרָה כָּרָאוּי, שֶׁשָּׁנִינוּ, לָמָּה סָמַךְ פָּרָשַׁה זוֹ לְבֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה? אֶלָּא בְּוַדַּאי מִי שֶׁנּוֹשֵׂא אִשָּׁה זוֹ, יוֹרֵשׁ מִמֶּנָּה בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁקָּשֶׁה לְהַעֲבִיר מִמֶּנּוּ זֻהֲמָה, וְכָל שֶׁכֵּן אוֹתָהּ שֶׁנִּשְּׂאָה בַּתְּחִלָּה, שֶׁדִּין בְּדִין נִדְבָּק וְנִטְמֵאת בָּהּ, וְקָשֶׁה לְהַעֲבִיר מִמֶּנָּה הַזֻּהֲמָה, וְהַיְנוּ מַה שֶּׁאָמַר מֹשֶׁה בִּנְשׁוֹת מִדְיָן, (במדבר לא) וְכָל אִשָּׁה יֹדַעַת אִישׁ לְמִשְׁכַּב זָכָר הֲרֹגוּ.
(זהר שמות דף פז:)
וראית פי אלסבי אמראה חסנה חליה פשעפת בהא פאתכ׳ד׳הא לך זוג׳ה
וראית בשבי אישה יפת תואר וחשקת בה, ולקחת אותה לך לאישה,
ולקחת לך לאשה – לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע. אם אין הקב״ה מתירה ישאנה באיסור, אבל אם נשאה, סופו להיות שונאה, שנאמר אחריו: כי תהיינהא לאיש וגומ׳, וסופו להוליד ממנה בן סורר ומורה. לכך נסמכו פרשיות הללו.
באשת – אפילו אשת איש.
א. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, ליידן 1. בפסוק ובכ״י מינכן 5, המבורג 13, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917: ״תהיין״.
ב. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוסי רומא, שונצינו, סביונטה. בדפוסים מאוחרים הוקדם ד״ה זה לפני ד״ה ״ולקחת״.
אשת [AND YOU SEE AMONG THE CAPTIVES] A WOMAN – even if she be a married woman (Sifre Devarim 211:7; Kiddushin 21b).
ולקחת לך לאשה [AND YOU DELIGHTEST IN HER,] THAT YOU WOULDEST TAKE HER FOR YOUR WIFE) – Scripture is speaking (makes this concession) only in view of man's evil inclination (his carnal desires) (Kiddushin 21b). For if the Holy One, blessed be He, would not permit her to him as a wife, he would nevertheless marry her although she would then be forbidden to him. However, if he does marry her, in the end he will hate her, for Scripture writes immediately afterwards, "If a man have two wives, one beloved, and another hated, etc.⁠" (v. 15) and ultimately he will beget a refractory and rebellious son by her (v. 18). It is for this reason that these sections are put in juxtaposition (Tanchuma Ki Tetze 1).
פס׳: וראית בשביה1בשעת שביה לא דברה תורה אלא כלפי יצר רע.
אשת – כל מקום שנאמר אשת צריך לומר אחריו כלום כגון (משלי ט) אשת כסילות וכאן למה נאמר אשת מלמד אפילו היא אשת איש. יפת תאר דברה תורה בנאה ואפילו היא כעורה ת״ל וחשקת בה:
1. בשעת שביה. כי רק בשעת מלחמה הותרה יפ״ת:
אשת – כבר דרשוהו קדמונינו ז״ל (ספרי דברים כ״א:י״א, בבלי קידושין כ״א:).
יפת תאר – בעיניו.
וחשקת בה – שתקחנה לאשה, כי אחר כן יאמר: ובעלתה (דברים כ״א:י״ג). וכמוהו: ואקח אותה לי לאשה (בראשית י״ב:י״ט).⁠א
א. ״ואקח... לאשה״ חסר בכ״י פריס 177 והושלם מכ״י פריס 176, פרנקפורט 150.
A WOMAN. The rabbis have already explained this.⁠1
OF GOODLY FORM. In his own eyes.⁠2
AND THOU HAST A DESIRE UNTO HER. You will desire to take her for a wife,⁠3 for after this Scripture states, and be her husband. So I took her to be my wife (le-ishah) (Gen. 12:19) is similar.⁠4
1. The rabbis tell us that the law also applies to married women. See Sifre on this verse.
2. In other words, the law applies even in cases where most people would consider the captive woman unattractive. See Sifre on this verse.
3. Our verse literally reads: and thou hast a desire unto her, and wouldest take her to thee for a woman (le-ishah). "Wouldest take her to thee for a woman" might mean that the Israelite merely wants to have sex with her. Hence Ibn Ezra's comment that the intention is to marry her.
4. That I took her to be my woman means I took her to be my wife.
וראית בשביה – בשעת שביה (ספרי דברים כ״א:י״א).
אשת – אפילו אשת איש (ספרי דברים כ״א:י״א).
יפת תואר – לא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע: מוטב יאכלו ישראל בשר תמותות שחוטות, כגון בשר כוס כוס דאית ביה צד היתר, ואל יאכלו בשר תמותות נבילות (בבלי קידושין כ״א:-כ״ב.) בלא שום היתר, ולכך הת⁠{י}⁠רה התורה.⁠א
וחשקת בה – אפילו מכוערת.
בה – ולא בה ו⁠{ב}⁠חברתה. שאינו יכול ליקח שתים לעצמו בשביה אחת.
ולקחת – ליקוחין יש לך בה, קידושין תופסין בה.
לך – שלא יקח לצורך אביו ולא לצורך בנו (בבלי קידושין כ״ב.).
א. בכ״י מינכן 52 כתוב מעל מלה זו: הק׳{ב״ה}.
וראית בשביה – AND YOU SEE IN HER CAPTIVITY – at the time of her captivity (Sifre Devarim 21:11).
אשת – A WOMAN OF – Even a married woman (Sifre Devarim 21:11).
יפת תואר – OF BEAUTIFUL FORM – The Torah speaks only against the evil inclination: Better that Israel eat of dying animals that were slaughtered, like the flesh [of an animal that is in danger of imminent death, leading one to say:] slaughter it, slaughter it [before it dies], that [at least] has about it an aspect of permission, and let them not eat the meat of dying animals that will become carcasses (Bavli Kiddushin 21b:21-22a:1) without any permission, and therefore the Torah permitted her [i.e. the woman].
וחשקת בה – AND YOU DESIRE HER – even if she is ugly.
בה – HER – and not her and her friend. That he may not take two for himself in one captivity.
ולקחת – AND YOU WOULD TAKE – There is a “taking” for you regarding her, betrothal is valid with her.
לך – TO YOU – that he may not take for his father needs and not for his son's needs (Bavli Kiddushin 22a:2).
אשת יפת תאר – פר״ש: אפילו אשת איש. ואם תאמר: מנא לן למדרש הא אלא יש לומר לא מצינו אשת שאינו דבוק והוה ליה למכתב אשה יפת תואר והשתא דכתב אשת – שמע מינה למדרש אשת איש הוא דאתא. ואם תאמר: הא אמרינן אין אישות. אלא סלקא דעתך אמינא כיון שהיא אשת איש תאסר עליך אפילו אחר כל המעשים המוטלים עליך לעשות לה משום דלבא נמשך אחר בעלה ומכרת היא בקריצותיו וברמיזותיו ואיכא למיחש קא משמע לן דאפילו הכי מותרת.
ולקחת – לפי פשוטו: וחשבת לקחתא – אותה1 לך לאשה – כמו שכתוב למעלה רק הנשים והטף תבוז לך (דברים כ׳:י״ד).
1. בדומה באבן עזרא.
א. כן בכ״י אוקספורד 568, מינכן 224. בדפוס ראשון: ״וחשקת, ולקחת״.
אשת יפת תואר, "an attractive looking woman.⁠" The term includes women that are married.⁠" If you were to ask where the Midrash making that statement had its source, the fact that the word אשת instead of אשה, is in a construct mode, strongly suggests this. If married prisoners were excluded from the legislation about to follow, the Torah should have written: אשה יפת תואר. If you would query further by quoting the Talmud in tractate Sanhedrin, Tosafot folio 52, that the term "marriage" as understood in Jewish law does not exist among gentiles, the Torah uses the term here only because you might have thought that if this woman had been "married,⁠" i.e. in an exclusive sexual relationship with one partner, she could not be married by a Jewish soldier, at least not unless divorced, the Torah makes clear that this is not so. It is certainly remarkable that the Torah permits a Jewish soldier to marry such a prisoner of war even after she had undergone all the procedures which follow.
ולקחת, "you will marry,⁠" according to the plain meaning of the text this means that you, the captor, intend to marry her as soon as possible. We had been told already in Deut.20,14, that it is permissible to take women, children and livestock as loot in the expansionary war described in that paragraph.
יפת תואר – לשון פתוי שמתפתה מתוארה, יפת אותיות פת״י שמשיבה חכמים אחור ודעתם תסכל.
אשת יפת תאר – דבר הכתוב בהווה. ובסיפרי (ספרי דברים כ״א:י״א): מנין אפילו כעורה, תלמוד לומר: וחשקת בה, אף על פי שאינה יפת תואר.
ור׳ אברהם אמר: יפת תואר בעיניו. והנה הוא דבק עם וראית.
והזכיר הכתוב וחשקת בה – שלא יתירנה לו רק מפני החשק בהיות יצרו מתגבר עליו, אבל מוצא בעצמו שאין לו חשק בבעילתה, אלא שהוא רוצה לקחת לו אשה, לא ישא לזו. וכך אמרו בסיפרי (ספרי דברים כ״א:י״א): ולקחת לך לאשה – שלא תאמר: הרי זו לאבא, הרי זו לאחי. [ובגמרא (בבלי קידושין כ״ב.): שלא יקח שתי נשים, אחת לו ואחת לבנו, אחת לו ואחת לאביו. והאסור באותה של בנו אפילו לבדה.]⁠א
א. הביאור בסוגריים המרובעים הוא מהוספות רמב״ן במהדורה בתרא של פירושו. עיינו הוספות רמב״ן.
A BEAUTIFUL WOMAN. Scripture speaks of the common case. And in the Sifre it is stated:⁠1 "Whence do we know that [the same law applies] even if she be ugly? From what Scripture states, and thou desirest her — even though she is not beautiful.⁠" And Rabbi Abraham ibn Ezra commented: "A beautiful woman — in his eyes.⁠" Thus the expression [a beautiful woman] is connected with [the first word in the verse] 'v'ra'itha' (and thou seest).⁠2 Scripture mentions and thou desirest her, denoting that he is not to permit her to himself except because of lust — when his impulse overpowers him. However, if he discovers within himself that he has no lust for cohabitation with her, but he wants just to take a wife, he should not marry her. Thus the Rabbis have said in the Sifre:⁠3 "And thou wouldest take her to thee to wife. You are not to say, 'This one is for [my] father, that one for my brother.'" And in the Gemara4 we find that he is not to take two women — one for his son and one for himself, or one for his father and one for himself. Now the prohibition against taking one for his son [or for his father] applies even to her alone [i.e., if he has not taken one for himself].
1. Sifre, Ki Theitzei 211.
2. The verse reads: And thou seest among the captives a beautiful woman. Ramban thus points out that, according to Ibn Ezra's interpretation, the verse means to say: "and thou seest a beautiful woman among the captives,⁠" for the beauty is in the eyes of the beholder. She may actually be ugly.
3. Sifre, Ki Theitzei 212.
4. Kiddushin 22a.
אשת יפת תאר – הזכיר אשת בסמיכות, ודרשו רז״ל אפילו אשת איש. והגיד לך הכתוב שמותר ללקחה ע״י גירות וקדושין, שאין איסור אישות לכנעני, ואע״פ שאינה מתגיירת אלא מחמת היראה.
אשת יפת תאר, "a woman of beautiful form.⁠" The reason the Torah writes the word אשת i.e. the possessive form, is that even if the woman in question had been married already it is halachically permitted to marry her after proper conversion and marriage ritual; the reason is that sleeping with a Cannanite is not forbidden on account of her marital status which halachah does not recognize (Maimonides Hilchot Melachim 8,3). Her conversion is valid even if due to fear rather than a genuine love of Judaism.
אשת – אפי׳ אשת איש תימא האי מקרא דואשר ינאף את אשת רעהו נפקא פרט לאשת עכו״ם. ותי׳ הר״ר אליקים כדאמרינן בסנהדרין גזל דמאי אילימא גזל דיפת תאר וקרוי גזל שגזל את אשתו והא אמרי דאסור להכי אצטריך קרא להתיר. ועוד י״ל דהאי קרא סמיך דדרשי׳ אשת אפי׳ אשת איש משום דכת׳ אשת רעהו. וי״מ דמאשת ממעט רק מיתה אבל לאו מיהא איכא קמ״ל אשת דאפי׳ לאו ליתא. והא ליתא דבמס׳ ע״ז מחייב הבא על העכו״ם משום נשג״ז דמשמע דמדאורייתא אין בה אסור א״כ מאי צריך קרא כיון דליכא אסור אלא דרבנן. ור״ת תירץ דאי לאו קרא דאשת הו״א דאשת איש עכו״ם קאי עלה בעשה ודבק באשתו ולא באשת חבירו קמ״ל דאפי׳ עשה ליכא.
ולקחת לך – פי׳ וחשבתה בלבך לקחתה לך לאשה כמו ואקח אותה לי לאשה. ויגיד זה דכתו׳ ובעלתה והיתה לך לאשה מכלל דעד השתא לאו אשתו היא. י״מ שביאה ראשונה מותרת מיד. וא״ת ולר׳ שמעון בר׳ אליעזר דאמר כופה ומטבילה לשם עבדות וחוזר ומטבילה לשם בת חורין אם כן יעשה זה ולא יבא עליה באסור. וי״ל לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע אם אינו יכול להמתין יבא עליה מיד ולמ״ד שאינו יכול לבא עליה עד לאחר כל המעשה א״כ לית ליה לר׳ יכפונה ויטבילנה ולדידיה הא לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע דאינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו. בקדושי׳ בעי כהן מהו ביפת תאר משום דרבי בהו מצות יתירות להכי בעי ואיכא תרי לשני התם איכא דאמרי בביאה ראשונה וכולי עלמא לא פליגי דאסור כי פליגי בביאה שנייה. ואיכא דאמרי בביאה שנייה כולי עלמא לא פליגי דשרי כי פליגי בביאה ראשונה. והקשה הר״ר יהודה מאי בעי פשיטא דשרי דהא פינחס היה עמהם והוא היה משוח מלחמה דכתוב וישלח אותם ואת פינחס ועל כלם נאמר ושבית שביו הרי הותרה יפת תאר לכהן ובענין זה אמרינן ביבמות פ׳ הבא על יבמתו דגיורת פחותה מבת ג׳ מותרת לכהונה דכתי׳ החיו לכם ופינחס היה עמהם אלא עמד על הספר. ואני שמעתי דבירושלמי אמר דלא הותרה יפת תאר עד לאחר שבע שכבשו ושבע שחלקו.
אשת יפת תאר – וא״ת מפני מה לא אמר יפת מראה וי״ל מפני שהם במצור ומפני הרעב שבעיר משתנות פניהם לכך אמר יפת תאר כלומר שהיא ראויה לקבל היופי שחסרה בימי הרעב.
אשת יפת תואר – וה״ה כעורה אלא שדיבר הכתוב בהווה.
ור׳ אברהם פירש: יפת תואר בעיניו וחוזר יפת תואר על וראית שנראית בעיניו יפת תואר:
וחשקת בה – שלא התירה לו הכתוב אלא מפני חשקו בה אבל אם יכול לכבוש יצרו ואינו רוצה בה אלא להיותה לו לאשה לא:
אשת יפת תואר, "a woman of beautiful form;⁠" the Torah mentions an example that is likely, but an ugly woman is subject to the same legislation.
Ibn Ezra understands the term יפת תואר as a subjective term, i.e. she looks attractive in that particular soldier's eyes. The term יפת תואר, accordingly, refers to וראית i.e. what this particular soldier saw.
וחשקת בה, "and you desire her;⁠" the reason why the Torah adds these words is that the Torah's concession for this soldier to marry such a woman is premised on the fact that he is unable to withstand the urge to marry her. If he only wants to indulge his libido and does not want to marry her, the following rules do not apply, and he must control himself.
אשת – בגימטריא בשר נבילה מאוסה כמו שדרשו חכמים מוטב שיאכלו ישראל בשר תמותות שחוטות ואל יאכלו בשר תמותו נבילות.
לך לאשה והבאתה אל תוך ביתך – לומר לאחר שתגייר אותה תהיה לך לאשה ולא בגיותה.
וראית בשביה אשת יפת תואר – פר״ש ז״ל אשת אפילו אשת איש. וא״ת ומה צריך להאי קרא והלא שלא במלחמה היא מותרת, כדאמרינן בפרק ד׳ מיתות (סנהדרין נ״ב ב׳) אשת רעהו פרט לאשת גוי. וי״ל נהי דמלקות ולא מיתה ליכא מ״מ איסור⁠(א) עשה איכא שהרי כתיב ודבק באשתו, ודרז״ל (שם נ״ח א׳) ולא באשת חבירו וזה היה לבני נח ולאו הבא מכלל עשה עשה.
ולקחת לך לאשה – פרש״י ז״ל לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע שאם אין הב״ה מתירה ישאנה באיסור. והקשה ר״ת והא אמרינן במסכת (יבמות) [קידושין] (כ״ב א׳) מניין שלא ילחצנה במלחמה שנ׳ והבאת אל תוך ביתיך ופר״ש התם שלא יבא עליה במלחמה עד (שיבדקנה) [שיביאנה] לבית ויגיירה ואחר כל המעשים הללו יקחנה, וא״כ מה אומר דברה תורה כנגד יצר הרע. ותי׳ ר״ת דביאה ראשונה הותרה לו אפילו במלחמה והא דאמר שלא ילחצנה בביאה שנייה, וי״מ דברה תורה כנגד יצר הרע שיבא לנושאה באיסור מפני שיצרו תקפו כי היא יפת תאר, לכן התירה לו התורה לאחר כל המעשים וכיון שפת בסלו נתקררה דעתו כי אשת גוי אסורה מן התורה כדיליף פ״ק דקדושין אך שאין חיוב מיתה עליו, ועוד גזרו חכמים משום נשג״ז ולמ״ד משום נשג״א.
כי תצא
וראית בשביה אשת יפת תאר וחשקת בה – כן הוא הדין אם יקח לו אשה כושית וכעורה ביותר, אבל דבר הכתוב בהווה, והיה זה לעד נאמן.
ולקחת לך לאשה – כבר הודעתיך, כי הפעולות שהם תנועות פעם יונחו על התחלות התנועות ואף על סבות ההתחלה, ופעם על התנועה בעודה, ופעם על תכליתה, וכל זה נכון.
וראית בשביה אשת יפת תואר וחשקת בה – ידוע שאין תנאי ההתר לבא עליה שתהיה יפת תואר וזה מבואר בעצמו והנה אמרה התורה וחשקת בה מכל מקום כיון שהוא חושק בה עשתה התורה נחת רוח ליצרו. והנה מן התנאי שיראנה בשביה, רוצה לומר: בעת השביה אך בזולת זה לא הותר לו אם לא נתגיירה ואמר אשת אי זו שתהיה בתולה או בעולה ואפילו אשת איש כגון שברח בעלה ולמדנו מזה שאין אישות לגוי לאסרה על ישראל ולמדנו מזה שאין לו רשות לקחת יותר מאחת שנאמר אשת וחשקת בה ולא בה ובחברתה.
ולקחת לך לאשה – ידוע שאין זה לנשואין שהרי אמר אחר זה ואם לא חפצת בה ושלחתה לנפשה וגו׳ לא תתעמר בה תחת אשר עניתה מגיד שהוא בא עליה קודם שישאנה ואין הביאה ההיא מה שאמר ואחר כן תבא אליה ובעלתה שהרי אמר אחריו ואם לא חפצת בה מגיד שאם לא רצה לבא עליה להיות לו לאשה לא יוכל להתעמר בה תחת אשר עניתה וזה לאות שכבר בא עליה קודם זה בגיותה שאם נתגיירה לא הוצרכה התורה לומר ומכור לא תמכרנה בכסף. ואמנם הכונה באמרו ולקחת לך לאשה שיותר לבא עליה ורמז בזה שאין ראוי לו שיקחנה לזה הפעל המגונה אם לא לתכלית שישאנה אחר זה והנה סמך לזה אמרו והבאתה אל תוך ביתך. להעיר שאין ראוי שינהג בה הפקר אך יכניסנה לביתו או לדומה לו שיבא שם בצנעה ושם יבא אליה ואמר ולקחת לך לאשה להעיר שאין ראוי שיקחה כי אם לו לא לאיש אחר.
אמנם ממה שסמך וראית בשביה אשת יפת תואר וגו׳ וכל משפטי לקיחתה בגלוח ראשה ועשיית צפרניה והסרת שמלת שביה ובכות אביה ואמה ירח ימים וזולת זה ירא׳ באמת שכבר גלתה תור׳ סוד המלחמה המסותרת בעצמה באופני הגבורה בה אשר אי אפשר לבא אל נצחונה בפנים אחרים והוא אחז״ל (קידושי׳ כ״א:) כנגד יצר הרע הכתוב מדבר. כי גם הם כוונו לגלות את הסוד בכל אלו המלחמות כמו שיבא ודברה תורה בענין זה שיספיק להיות בנין אב לכל הענינים. וזה כי לפי שלקיחת אשה מבנות עמי הארץ הוא דבר שנוי בעיני השם כמו שאמרנו בעל בת אל נכר. ועוד אמרו וכי יש אהובה לפני המקום ושנואה לפני המקום אלא זו אהובה בנשואיה וזו שנואה בנשואיה (קידושי׳ ס״ח.) ולזה לא התירה הכתוב רק לרצות את היצר הרע כי ידוע לפניו יתעל׳ שאם לא יתירנה לו ישאנה באיסור אמנם סדר לו אופן לקיחתה בענין שתגבר יד שכלו על יצרו הזונה ויכבש לפניו מעט מעט עד שימנע ממנה לגמרי או אם יקחנה יהי׳ בהסכמת השכל והדת כאחת הגיורות הצדקניות שבישראל וכבר תהי׳ זולת מה שקפץ עליו יצרו ראשונ׳ ולזה נתחכם לפשר ולקרר רתיחת תאותו ממדרגה אל מדרגה עד סוף שבעה מעלות. האחד כאשר היה יצרו בתקפו וגבורתו וחשק אשת יפת תואר אשר היא כבושה תחת ידו לעשות בה כרצונו כי הוא ידוע שלא ישמע לקול מלחשים שילחשו באזניו איסורה אדרבה יבעירו את החשק והתשוקה כמנהג יצר לב האדם באסור לו הנה אז התחבולה הנכונה הית׳ להתירה לו לשעה כמתיר בשר חזיר בעת שאחזו בלמוס והוא אומרו וראית בשביה אשת יפת תואר וחשקת בה באופן שלא תוכל לנצוח את יצרך ולקחת לך לאשה – יראה כבר אפשר שתקחנה לאשה וגם כן התיר לו ביאה ראשונה לפשר רתיחתו ולרצות את יצרו באופן שיקבל הסדר שיסדרהו לפניו שאסרה עליו עד שיעשהו.
ולקחת לך לאשה לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע שאם אין הקב״ה מתירה ישאנה באיסור. כדתניא בפ״ק דקדושין לא דברה תורה אלא כנגד יצ״ה מוטב שיאכלו בשר תמותות שחוטות ולא יאכלו בשר תמותות נבלות ופרש״י יפת תואר משמע מתוך שמתגרה בה יצרו מחמת יופיה התירה לו בקושי דמוטב שיאכלו ישראל בשר תמיתות שחיטות דהיינו בשר מסוכנת שחוטה ואע״פ שהיא מאוסה כדכתיב ולא יבא בפי בשר פגול ואל יאכלו בשר תמותות נבלות דהיינו לאחר שימותו ויה׳ נבלות והאי לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע דקאמר אינה אלא הביאה הראשונה שהוא קודם כל התנאים האמורים בפרשה אבל הביאה השנייה שהיא אחר כל התנאים שכתוב בה ואחר כן תבא אליה ובעלתה הרי היא מותרת לו על פי הדין ואין בכך כלום מאחר שנעשו בה כבר כל תנאי הגרות וכך נראה גם כן מלישנא דגמרא דאבעיא להו כהן מהו ביפת תואר רב אמר מותר ושמואל אמר אסור בביאה ראשונה דכ״ע לא פליגי דשרי דלא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע כי פליגי בביאה שנייה רב אמר מותר הואיל ואשתרי אשתרי ושמואל אמר אסור דהא הויא לה גיורת וגיורת לכהן לא חזיא איכא דאמרי בביאה שנייה דכ״ע לא פליגי דאסור משום דאסירא ליה גיורת כי פליגי בביאה ראשונה רב אמר מותר דהא לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע ושמואל אמר אסור כל היכא דקרינן ביה והבאתה אל תוך ביתך קרינן ביה וראית בשביה אך קשה מבריתא דקתני והבאתה מלמד שלא ילחצנה במלחמה ופרש״י שלא ילחצנה לבא עליה דמשמע דבמלחמה אסור לבא עליה כל עיקר אפילו ביאה ראשונה ואינו מותר עד לאחר כל המעשים דאם כן מאי לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע כיון דבמלחמה אסור עד שיביאנה לביתו ולאחר כל המעשים היאך נתפייס יצרו בכך הא איכא יצר הרע במלחמה ובביתו עד ירח ימים ועוד אמאי קרי לה בשר תמותות הרי כבר נתגיירה ועוד קשה מהא דאמרינן בפ״ק דסנהדרין תמר בת יפת תואר היתה ולפיכך היתה מותרת לאמנון כדכתיב דבר נא אל המלך כי לא ימנעני ממך ואם לא בא דוד על מעכה אם תמר עד לאחר כל המעשים היאך היתה מותרת לאמנון הרי אחותו מאביו היתה שהרי אם תמר לאחר כל המעשים חשובה גיורת ולקוחים יש לו בה דבשלמא אם נפרש דיפת תואר מותרת מיד שפיר קאמר ליה תמר כי לא ימנעני ממך לפי שהיתה מותרת לו דאיכא למימר שנתעברה אמה במלחמה שעדיין היתה אמה כנענית וזו אינה חשובה בתו של דוד שאין בן הבא מן הכנענית קרוי בנך אלא בנה דולדה כמוה אלא לפרש״י שפירש שלא ילחצנה במלחמה שלא יבא עליה עד לאחר כל המעשים מאי לא ימנעני ממך דקאמרה ליה והתוספות תרצו בזה דקושיא קמייתא דהיאך נתפיס יצרו איכא למימר דביטול ממנו יצר הרע כיון שיש לו פת בסלו שסופה להיות מותרת לו לאחר כל המעשים ומה שהקשו אמאי קרי לה בשר תמותות כיון שנתגיירה הא נמי לא קשיא דאיכא למימר לפי שנתגיירה בעל כרחה ואינה גיורת גמורה קרי לה בשר תמותות ומה שהקשו מתמר לא קושיא דאיכא למימר דתמר לא היתה בת דוד אלא מקודם לכן היתה אמה מעוברת והא דכתיב תלבשנה בנות המלך מעילים לא משום שהיתה בתו אלא לפי שגדלה בביתו של דוד עם בנות המלך אך קשה אי כדפירש רש״י אחר כל המעשים מה חלוק יש בין ביאה ראשונה לשניה דמחלק בהו הגמרא כדלעיל ואני תמה מאד מדוע לא פירשו את דברי רש״י ז״ל שלא ילחצנה לבא עליה במלחמה אבל מביאה אל העיר ובועל אותה שם לשבור את לבו הזונה ואחרי הביאה הראשונה תאס׳ עליו עד שיעשה בה כל האמורים בפרשה כדכתב הרמב״ן ז״ל שעם הפי׳ הזה יותרו כל הקושיות דלעיל דמה שהקשו עליו הואך נתפייס יצרו בכך הא איכא יצר הרע במלחמה ובביתו עד ירח ימים לא קושיא שכבר בא עליה מיד כשהביאה בביתו ומה שהקשו עוד אמאי קרי לה בשר תמותות לא קשיא שהרי לפי הפירוש הזה הביאה ראשונה קודם שנתגיירה היא ומה שהקשו מתמר נמי לא קשיא דלפי זה קודם כל המעשים בא על אמה ונתעברה הימנו וילדה כמוה והשתא אתיא שפיר הא דכתיב כן תלבשנה בנות המלך מעילים כמשמעו ומה שהקשו עליו א״כ מה חלוק יש בין ביאה ראשונה לשנייה דמחלק בהו הגמרא לא קשיא ולא מידי משום דביאה ראשונה היתה קודם כל המעשים והשנייה אחר כל המעשים שכבר נתגיירה אלא שלפי זה יקשה הא דכתב אם נשאה סופו להיות שונאה שנ׳ אחריו כי תהיין לאיש וגו׳ דמשמע אם נשאה אחר כל המעשים הללו וממלת אבל משמע שעל הבאה הראשונה שהיתה קודם כל המעשים קמיירי שהרי לעיל מיניה קאמר לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע שאם אין הב״ה מתירה ישאנה באיסור ואחריו מיד כתב אבל אם נשאה ולפיכך עכ״ל שרש״י ז״ל סובר שהביאה הראשונה גם כן אח׳ כל המעשים הללו היא כדפירשו התוספו׳ את דברי רש״י ז״ל ומה שהקשו התוספו׳ מה חלוק יש בין ביאה ראשונה לשנייה דמחלק בהו הגמרה נ״ל לע״ד דביאה ראשונה לא הותרה אלא אם היה יצרו מתגבר עליו אחר כל המעשים הללו וביאה שנייה הותרה אע״פ שאין יצרו מתגבר עליו דהואיל ואישתרי אשתרי כדאמר רב גבי יפת תואר לכהן והא דקפסיק ותני לביאה שנייה שאין יצרו מתגבר עליו הוא משום דמסתמא לאחר ביאה ראשונה בטלה תגבורת יצרו כדתניא בפ״ק דכתובות מי שפרס אשתו נדה ולא בעל הוא ישן בין האנשים ואשתו ישנה בין הנשים ופרש״י משום ביאה דבלא בעל תקיף יצריה עליה אבל בבעל אפי׳ ביאה ראשונה בלבד לית לן בה משום שכבר נתקררה כחו של יצרו וכן פרש״י הכא גבי ביא׳ שנייה שכבר נתקררה רוחו אך קשה כיון שבבית שהוא בצינעה בא עליה הביאה ראשונה למה לי קרא להתירה הא לא אסרה תורה אלא דרך חתנות אבל דרך זנות בביאה ראשונה שאינה אלא מפני יצרו הרע אין איסורה אלא מדברי סופרי׳ ולמה לי קרא למשרייה.
ושמא יש לומר׳ דמשום אשת איש איצטריך קרא להתירה וצ״ע:
אשת אפי׳ אשת איש. דת״ר בפרק קמא דקדושין וראית בשביה בשעת שביה אשת ואפי׳ אשת איש ואע״פ שאין אישות לכנעני כדנפקא לן בפ׳ ארבע מיתות מאשת רעהו פרט לאשת אחרים ופרש״י אחרים כנענים ואשמועינן דאין קדושין לכנעני ומהכא נפקא לן בכל דוכתא דאין אישות לכנעני ולאו דוקא מדאוריית׳ אלא אפי׳ מדרבנן אין אישות לכנעני כדאמרינן בסנהדרין הבא על הכנעני חייב עלי׳ משום נשג״ז אבל משום אישות לא דהא נשג״ז אינו אלא מדבית דינו של חשמונאי שגזרו עליה ואפילו הכי משום אשת איש לא כבר תרצו התוספות דמ״מ איכא איסור עשה מודבק באשתו ולא באש׳ חבירו כדאיתא בפרק ארבע מיתות ולהכי אצטריך קרא למשריה בשעת שביה ועוד נ״ל לע״ד דאף בלא קרא דודבק באשתו ולא באשת חבירו יש בה אסורא מן התורה דמדאיצטריך קרא דאשת רעהו למעוטי אשת כנעני ממית׳ משמע דלכל הפחות יש בו איסור׳ דכי האי גוונא דייקינן בכמה דוכתי והא דקתני בברייתא אשת ואפילו אשת איש לאו למימרא לאו דוקא פנויה אלא אפי׳ אשת איש דפנויה שריא מן התורה אפי׳ בדעלמא וכ״ש בשע׳ שביה דלא אסרה תורה חלא דרך חתנות אבל דרך זנות כמו הביאה ראשונה דאינה אלא דרך זנות כמו שאמרו עליה לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע לא אלא ה״ק לא מבעיא בפנויה דשריא אפילו בדעלמא אלא אפי׳ באשת איש דאיסורא בדעלמא שריא בשעת שביה וא״כ כל הפרש׳ הזאת לא נכתבה אלא באשת איש והכי קאמר אם ראית בשביה אשת יפת תואר וחשקת בה מותר שתקחנ׳ אחר כל המעשים הללו בביאה ראשונה אע״פ שעדיין אינה גיורת גמורה מאחר שגרותה בעל כרחה ומתוך שהותר לו בביאה ראשונה מפני תגבורת יצרו הותרה לו אח״כ בביאה שנייה אע״פ שאין יצרו מתגבר עליו אלא שהכתוב מבשרו שסופו להיות שונאה וסופו להוליד ממנה בן סורר ומורה ואע״ג דמלת אשת יש ממנה סמוכה ויש ממנה בהפסק כמו נפל אשת איכא למימר דאשת דהכ׳ באש׳ איש קמיירי מייתורא דקרא דה״ל למכתב וראית בשביה יפת תואר מת״ל אשת זו אשת איש א״נ מדאצטריך קרא להתירה בשעת שביה מכלל דבאשת איש דאסירא בעלמא קמיירי דאי בפנויה אפילו בעלמא כ״ש בשעת שביה וזהו הנכון אצלי:
לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע. דאם לא כן, למה תלה הכתוב ב״יפת תואר״, הוי למכתב ׳וראית בשביה אשה׳, מאי ״יפת תואר״, אחר שהוא רוצה ליקח אותה מאי שנא ״יפת תואר״ או אינה ״יפת תואר״. ובפרק קמא דקדושין (ריש כב.) דרשינן ״וחשקת בה״ אפילו אינה יפת תואר, ואם כן למה כתב ״יפת תואר״, אלא שהתורה לא דברה אלא כנגד יצר הרע, ולכך כתב ״יפת תואר״, שדרך היצר הרע להתגרות באדם כאשר רואה יפת תואר:
ומשמע לפי זה שיפת תואר הותרה לו אפילו קודם שעשאה כל המעשים, דאם לא כן, אחר שנתגיירה – גיורת גמורה היא, ולמה לא ישאנה. אבל מפירוש רש״י לא משמע הכי, דמסיק ׳אבל אם נשאה וכו׳⁠ ⁠׳, וזהו כשנתגיירה, דכן משמע ׳אבל אם נשאה סופו להוליד ממנה בן׳, דאם לא נתגיירה – אין הבן שלו, ומשמע דקאי אהא דקאמר ׳לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע׳, דהוא ביאה ראשונה. והתוספות בעצמם תרצו (קידושין כב. ד״ה שלא), דמה שקשה למה לא ישאנה, הרי גיורת גמורה היא, זה אינו קושיא, כיון שבעל כרחה נתגיירה, לא נקראת גיורת גמורה, אלא כמו ׳בשר תמותת׳. והקשו עוד (שם), כיון דאי אפשר לבא עליה במלחמה, וצריך לכוף יצרו, לא שייך לומר ׳לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע׳. וזה יש לומר, דלא דמי מי שיש לו פת בסלו, למי שאין לו פת בסלו (יומא יח ע״ב), וכיון שסופו רשאי להנשא לה – ׳פת בסלו׳ קרינן. וכן מוכח דדוקא אחר כל המעשים הותרה לו יפת תואר, דכתיב (פסוק יב) ״והבאתה אל תוך ביתך״, ותניא (קידושין ריש כב.) ׳מלמד שלא ילחצנה במלחמה׳, ופירש רש״י (שם) שלא יבא עליה במלחמה
:והקשו עוד בתוספות (שם), דאם אין מותר אלא אחר כל המעשים, אם כן גיורת היא, ואמרינן בפרק כהן גדול (סנהדרין כא.) תמר [בת] יפת תואר היתה. פירוש, והיתה מותרת לאמנון. והשתא דאמרינן שלא הותרה לדוד אלא אחר שנתגיירה, אם כן היתה בת דוד, ולא היתה מותרת לו. בשלמא אם היתה מותרת לו קודם כל המעשים, אם כן עדיין גויה היתה, וולד גויה כמוה (רש״י לעיל ז, ד), ולא היתה נחשבת בת דוד. והתוספות תרצו בזה (קידושין כב.), דתמר לא היתה בתו של דוד, אלא גדלה בביתו, לכך נקראת בתו
:ואני אומר, מנין לתוספות דבר זה, כי אני אומר כל זמן שהיא אצלו ולא קבלה מעצמה להתגייר, אינה גיורת גמורה. וכן הבנים אשר לו ממנה, אינם מתיחסים אחריו כלל, והם כמותה. ומה שפירש רש״י (כאן) ׳הא אם נשאה סופו להוליד ממנה בן סורר ומורה׳, אף על גב שאין הבן מתיחס אחר האב כלל, הכי קאמר, אפילו אם אחר כך נתגיירה מעצמה, ואז הבן מתיחס אחריו, כיון שהתחלת הנשואין בעל כרחה, הולד יהיה בן סורר ומורה. כי דעתה על עמה ועל אלוהיה, והוליד בן סורר ומורה. וכן פירש הרמב״ן בפרשה הזאת (סוף פסוק יב) ״והיה אם לא חפצת ושלחת לנפשה״ (ראו פסוק יד), דאם לא יחפוץ בה היא חוזרת אל אלוהיה ואל עמה, ואינה גיורת. סוף דבר, יפת תואר נקראת אף אחר כל המעשים, ואינה ישראלית כלל. והשתא אתי שפיר שנקרא ׳בשר תמותת נבילה׳:
ועוד, אמרינן בפרק עשרה יוחסין (קידושין עו ע״ב) אהא דאמרינן התם כל מי שהיה נכתב במלחמת בית דוד אין צריך בדיקה אחריו, דהוא מיוחס. ומקשה, והא אמר רבי יהודה אמר רב ארבע מאות ילדים היו לדוד, וכולם היו בני יפת תואר וכו׳. ומאי מקשה, דשמא בני יפת תואר היו, והיו מתיחסים אחר אביהם. אלא על כרחך צריך לומר דכל בני יפת תואר לא היו מתיחסים אחר אביהם:
ומה שהקשה הרא״ם, דמה צריך היתר לזה, דהא בעילת גויה דרך זנות אינו רק מדרבנן, כדאמרינן בפרק אין מעמידין (ע״ז לו ע״ב) דבית דין של חשמונאי גזרו עליה, ואם כן בעילה ראשונה דאינה רק משום יצרו, ד׳לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע׳, ואינו אסור מן התורה כלל. ואין זה קשיא, דהא הבועל ארמית קנאין פוגעין בו (שם), וזהו שסופו לישא אותה – אין לך דבר פרהסיא יותר מזה, והוא אסור הלכה למשה מסיני (שם), שהרי נשאה לשם ביאה:
אפילו אשת איש. מהפך רש״י הפירוש, שאם לא כן היה קשה למה יתיר הכתוב אשת איש, אבל השתא ש׳לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע׳, ולכך התיר הכתוב אפילו אשת איש. ואם תאמר, פשיטא, הרי אין אישות לגוי. ויראה לומר, דודאי צריך קרא לכתוב אשת איש, אף על גב דאין אישות לגוי, היינו כלפי ישראל שבא עליה שאינו חייב עליה משום אשת איש, כדאמרינן בפרק ד׳ מיתות (סנהדרין נב ע״ב), אבל בודאי היא חייבת, דאם בא עליה ישראל חייבת כמו בן נח דעלמא. ואם כן הוה אמינא, אף על גב דאין אישות לגוי, אסור ליקח אותה משום דידה, דיש לבני נח בעולת בעל. לכך הוצרך לאשמועינן דמותרת לו
:אי נמי, דהוה אמינא דכיון דהיא בעולת בעל, דיש לה אישות בבעלה, אף על גב דלא מחייב עליה אם בא עליה, אבל להיות בה אישות – לא הוי בה אישות, כיון דאגידה באחר, קא משמע לן דיש לו אישות בה. דיפת תואר, אף על גב שהיא גויה, יש לו בה אישות, כדאיתא בספרי בפרשה זאת ״ושלחתה לנפשה״ (פסוק יד), מלמד שאם לא יחפוץ בה שמשלחה בגט. ועוד אמרו בקדושין (ריש כב.) ״ולקחת לך לאשה״, ׳לקוחין יש לך בה׳. והוה אמינא כיון דאגידא באחר, לא יהיה לו לקוחין בה, קא משמע לן דיש לו בה לקוחין:
והתוספות בפרק קמא דסנהדרין למדו מזה, אף על גב דאין אישות לגוי, איסור מיהא איכא, חוץ מאיסור בעילת גויה, כיון דצריך קרא גבי יפת תואר ״אשת״ אפילו אשת איש, דכתיב (בראשית ב, כד) ״ודבק באשתו״ ׳ולא באשת חבירו׳ (סנהדרין נח.), ואם כן יש בה איסור עשה. דאין סברא שיהיה לגוי דבר באסור, ולישראל לא יהיה אסור. ואף על גב שהישראל הבא על גויה, והיא בעולת בעל, אינו נהרג, היינו מפני חשיבות נפש הישראל, שיש להקל שלא להמית אותו. אבל לא מצאנו דבר שיהא אסור לגוי ולישראל מותר:
ואין זה ראיה, דלא שייך בו חומר, שאצל ישראל לא הוי אישות, ולגבי ישראל נחשבה פנויה. ואין ראיה מכאן כלל גם כן, כדאמרינן. ואין להקשות כיון דנתגיירה, אם כן שוב אין לה אישות עם בעלה הגוי. שכבר אמרנו (לעיל אות ז ד״ה ואני) שאין זה גיורת, כיון שבעל כרחה הוא:
וראית בשביה וגו׳ – לרבותא נקט בשביה כי מה לאשה במלחמה ודאי לשם זנות הובאו הנה וע״כ היה מן הראוי שתמאס בה כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים, ואם ישיאך יצרך על כל פנים וחשקתה בה אז ולקחתה לך לאשה. מלת לך מיותרת אע״פ שרז״ל דרשו (בבלי קידושין כב.) לך ולא לאביו או לבנו, מ״מ נוכל לפרש כפי הפשט לך ולא לזרעך, כי תועלת מדומי זה אינו כי אם לך אבל לזרעך אדרבה הדבר מזיק כי לסוף יהיה לך מינה בני דלא מעלי והיינו בן סורר ומורה, והבאתה אל תוך ביתך. היינו חדר לפנים מחדר כסות עינים לחרפתך שלא תגלה רעתך בקהל.
וגלחה את ראשה ועשתה את צפרניה וגו׳ – פירש הרמב״ן שהכל עניני אבילות המה. ועיקר תחבולה זו כדי שיהיה הוא בבית אבל ויזכור ליצרו יום המיתה כענין שאמרו רז״ל (בבלי קידושין מ׳) הרואה שיצרו מתגבר עליו ילבש שחורים ויתעטף שחורים כו׳ ואולי אזיל יצרו ע״י זכירת האבילות. ואמר כאן שאם בכל אלה לא יוסר והוא עומד בחשק תאותו אז תבוא אליה ובעלתה והיתה לך לאשה. לך לבד היא נאותה ואתה נאה לה כי כמוה כמוך.
והיה אם לא חפצת בה – הכתוב מבשרך שסופך לשנאותה מלת והיה י״א שמורה על הודאי שכך יהיה ולפי דרכנו נגזר ודאי זה מלשון רז״ל שע״י זכירת יום המיתה ודאי אזיל היצה״ר ואז ממילא תפסק התשוקה, וקרוב לשמוע שדייק רש״י ממלת חפצת לשון עבר כי הל״ל אם לא תחפוץ בה להבא אלא שכל דבר הגלוי לפני השי״ת שכך יהיה דומה כאילו כבר נעשה הדבר מאז ומקדם לכך נאמר אם לא חפצת בה, ויתכן עוד לפרש לשון והיה שמשמע שהענין יהיה בהווייתו ולא ישתנה, ובזה הכתוב מבשרך שכאשר החילות להטיל עליה שנאה כך יהיה לעולם ולא ישתנה דעתך משנאה לאהבה וז״ש שסופך לשנאותה וזה מאת ה׳ שלא לערב ענבי הגפן בענבי הסנה והוא דקדוק נכון במלת והיה, ומיושב גם לשון אם המורה על הספק ולדברינו הוא מיושב שפיר.
אלא כנגד יצר הרע כו׳. רצונו לתרץ, דלשון ולקחת לך לאשה משמע דמצות עשה הוא שיקח ע״א לאשה, וזה אינו, דהא יותר טוב היא שיקח יהודית לאשה:
אפילו אשת איש. ומה שפי׳ שלא כסדר הקרא, י״ל דאין רצונו בו לפרש הקרא, אלא קאי אפי׳ דלעיל מיניה, דפי׳ אם אין הקב״ה מתירה ישאנה באיסור, ומדהוצרך להתיר יפת תואר ש״מ בלא יפת תואר אסור מן התורה, וזה אינו, דנכרית אינו אסורה אלא מדרבנן, כדאמרינן דחכמים גזרו דהבא על הנכרית דחייב משום נשג״ז. ומתרץ דודאי נכרית פנוייה אינה אלא מדרבנן, אבל כאן כתיב אשת דמשמע אפילו אשת איש. ואין להקשות מאי נפק״מ אם היא אשת איש, והא אין קדושין לע״א דכתיב (ויקרא כ׳:י׳) ואיש אשר ינאף את אשת רעהו, ואמרינן (סנהדרין נב:) אשת רעהו פרט לאשת ע״א, שאין קידושין לע״א. מ״מ אשת איש אסור, דהא אף בני נח מוזהר על אשת איש, דכתיב (בראשית ב׳:כ״ד) על כן יעזב איש את אביו וגו׳ ודבק באשתו, ואמרינן (שם נח.) באשתו ולא באשת חבירו, וכן באבימלך כתיב (בראשית כ ג) והיא בעולת בעל, ש״מ דאשת איש אסור אף לבני נח כ״ש לישראל, אבל ביפת תואר התיר לו הקב״ה:
Only in deference to the wicked inclination, etc. Rashi is answering [the following]: The expression, ולקחת לך לאשה, seems to imply that it is a positive mitzvah to take [this] non-Jewess for a wife, but this is not so, for it is better to marry a Jewess!
Even someone's wife. The reason Rashi explains ["a wife"] out of order [that it appears] in the verse is because he does not wish to explain the verse, but he is referring to what he explained above, "for if the Holy One, Blessed Is He, would not permit her, he would live with her illicitly.⁠" And [thus we can infer that] if the Torah has to permit "the beautifully formed woman,⁠" this indicates that without [the verse permitting] "the beautifully formed woman,⁠" she would be forbidden [to him] by Torah command. But this is not so, because a non-Jewess is forbidden only by Rabbinic decree! As [the Gemora] says that the sages decreed that one who has relations with a non-Jewess is liable because of nashgaz (as if she was a nidah, shifcha [maidservant], goyah [non-Jewess] and zonah [harlot]). [To answer this question], Rashi explains that although an unmarried non-Jewess is certainly forbidden only by Rabbinic decree, the verse here writes אשת, which implies [even if she is] someone's wife. You might ask: What difference does it make if she is someone's wife? Non-Jews cannot contract a marriage because it is written (Vayikra 20:10). "A man who commits adultery with the wife of his fellow (רעהו),⁠" and we say (Sanhedrin 52b), "the wife of his fellow" [comes] to exclude the wife of a non-Jew,⁠" for a non-Jew cannot contract a marriage! [The answer is that] a [non-Jewess] who is the wife of [a non-Jew] is nevertheless forbidden [and the above verse only excludes a non-Jew marrying a Jewess]. The sons of Noach are also commanded regarding married women as it is written (Bereishis 2:24), "Therefore, a man shall leave his father and his mother, and cleave to his wife,⁠" and [the sages] say (Sanhedrin 58a): "To his wife,⁠" and not to the wife of his fellow. And similarly regarding Avimelech it is written (Bereishis 20:3), "For she is a married woman.⁠" This indicates that a married woman is forbidden even to sons of Noach and how much more so she is forbidden to a Jew. But in the case of "the beautifully formed woman,⁠" the Holy One Blessed Is He permitted her.
וראית בשביה אשת יפת תאר, "And you see in her captivity a woman of beautiful form, etc.⁠" The expression יפת תאר is to be understood literally, whereas according to Sifri the words וחשקת בה, "you will desire her,⁠" are understood to include even an ugly looking prisoner. This sounds somewhat strange; if it is true, why did the Torah bother to mention a good looking prisoner if even an ugly looking woman is permitted? All the Torah had to write was: "if you see a woman amongst the prisoners, etc.,⁠" and neither the words יפת תאר nor וחשקת בה are needed.
In order to answer these questions we must understand why God altogether permits a Jew to defile himself by sleeping with a Gentile. This is even more problematical as the Torah permits this at a time when God has been busy performing miracles so that the Israelites were victorious in battle and suffered no casualties. We would have assumed that at such a time more than at any other the laws requiring ritual, i.e. sexual purity would have to be tightened rather than relaxed! How can a time when the Israelite has to cleave to his God be the very time when he is allowed to indulge his evil urge in such a fashion? We can understand the need to permit food for soldiers in war although the Torah has otherwise forbidden such food. In his treatise Hilchot Melachim chapter 8, Maimonides explains that when a soldier is hungry and must feed himself it is acceptable to permit him to eat whatever is available. After all, it may be a case of survival; however, no such reasons apply when a soldier wants to indulge his carnal lust. Our sages in Kidushin 21 explain the whole paragraph as addressed to the evil urge within man. If so, surely whatever the Torah legislates ought to be designed to subjugate that evil urge from the hearts of a holy people at a time when they are engaged in war and when they count on their King, i.e. God, to fight on their behalf.
I believe the clue to understanding this whole legislation is to be found in the Zohar Chadash Balak page 53. We are told there that at the time Adam sinned many souls who originated in holy spheres were taken captive by the spiritually negative forces known as Sitra Achara. These souls are the ones of people who voluntarily converted to Judaism since that time. Many outstanding Jews have come from such conversions such as Ruth the Moabite, the scholars Shmayah and Avtalyon, as well as Onkelos the proselyte.
I will reveal to you another mystery. There are occasions when a pure soul is very closely attached to an impure soul and the pure soul is unable to exert a spiritually positive influence on the impure soul. The latter remains as it is until the time comes to be freed from its body. We have an example of something like that in the soul of Rabbi Chaninah ben Tradyon whose soul [obviously long before it inhabited the body of that scholar, Ed.] reputedly was attached to that of Shechem, son of Chamor (who had raped Dinah). This is alluded to in the Torah by the letters in the word רחבת ידים (Genesis 34,21) which form the initals of the name of Rabbi Chanina ben Tradyon, as explained by Rabbi Chayim Vittal in his commentary on the relevant verse in Genesis (Likutey Torah). [I have seen this text and it is somewhat different from what the author quotes. Ed.] This soul of Rabbi Chaninah had not exerted a positive influence on the soul of Shechem so that when the latter committed the rape of Dinah the soul of Rabbi Chaninah departed from him and found its mate in the soul of Dinah whose soul had previously been described as נידה, i.e. as polluted. This is the mystical dimension of the words ותדבק נפשו בדינה, "his soul cleaved to Dinah the daughter of Jacob" (Genesis 34,3). You will do well to keep this principle in mind. Sometimes you find a holy soul mixed in amongst those that belong to the domain of the קליפה, the spiritually negative forces. Such a soul may exert a spiritually positive influence on other souls in its environment, driving out the evil resident within those souls or at least weakening it. These are the souls who eventually become proselytes by their own efforts such as Ruth the Moabite and Naamah the Ammonite who became the mother of King Rechavam.
I have already mentioned repeatedly that by means of the performance of God's commandments one's soul becomes "dressed" in the light of the שכינה, so that it is enabled to expel whatever evil still remains within it. This is the mystical dimension of Kohelet 8,5: שומר מצוה לא ידע רע, that "he who observes the commandment will know no evil.⁠" This applies in particular to people who are on such a מצוה errand as the soldiers of the Jewish people in war. I have also explained in Parshat Shelach Lecha that people on such an errand are even protected against the evil urge at such a time, not only against the actual commission of a sin (compare the whole discussion in Numbers 13,26 commencing on page 1450). The reverse is true of someone engaged in the commission of a sin; his soul is "dressed" in the spirit of impurity which leads him still further astray.
After God had informed us of all these factors, the comments of our sages will greatly enlighten us concerning this whole legislation. The operative clause are the words כי תצא למלחמה, "that you, the soldier are engaged in performing a מצוה errand against God's enemies.⁠" This very fact already results in your not being tempted by the evil urge while you are engaged in carrying out this errand. The words וראית בשביה, "and you see at the time of her being taken captive, etc.⁠" According to Maimonides in the above quoted chapter of his Hilchot Melachim, the Torah speaks about a moment in time when said soldier is still engaged in his sacred task. This is the reason the Torah speaks of אשת, "a woman of,⁠" (genitive) instead of אשה יפת תאר. [remember that in halachah the term "wife of,⁠" i.e. the normal meaning of the word אשת in the Torah, is not applicable to a Gentile woman who lives with the same man. Ed.] Our sages in Kidushin 21 interpret the term אשת used by the Torah as including a woman who is married, according to the understanding of this term by the Gentiles. They are, of course, correct; however, if that were the only meaning of the word in this case, the Torah should not have written אשת יפת תאר instead of אשה יפת תאר but אשת איש, "a married woman.⁠" Clearly, the Torah's choice of the expression אשת יפת תאר is meant to alert us to the fact that God opened the eyes of this soldier who is still engaged in performing the מצוה to recognize something spiritually beautiful within the soul of that female prisoner. It is this soul which the Torah describes as יפת תאר. Holy souls are able to radiate a beautiful spiritual light. The soldier is able to recognize the spiritual light which emanates from that prisoner as he is still enveloped by the שכינה, being still engaged in the performance of a holy task himself.
The Torah was very careful to write בה, "something within her" instead of אותה, "her.⁠" This means that the soldier in question is not infatuated with the body of the woman but with something inside her, her holy soul which he was able to recognize. This explains why such a woman is permitted even if she is outwardly ugly. The words יפת תאר never related to the external appearance of the woman in question. Carnal lust is always something which feeds on the external appearance not on the invisible part of the woman.
ולקחת לך לאשה, "and you will take her for you as a wife.⁠" It is remarkable that throughout this paragraph the Torah always refers to the woman prisoner by a suffix, i.e. והבאתה, ובעלתה, ושלחתה. Only in this instance does the Torah describe the wedding without even mentioning her as a suffix, i.e. ולקחתה. The reason is that the union of the soldier and this woman in marriage occurs in a domain which is hidden from the eye. The Torah does not speak of a union of bodies but of a union of souls. Seeing the souls of the soldier and the prisoner have become attached to one another, the result is marriage. The principle holds true also in normal marriages between Torah-observant Jews, and it was the reason why Dinah's soul was joined by the holy soul of Rabbi Chaninah ben Tradyon as a direct result of her being raped by Shechem.
Having explained that the ultimate fate of souls within the domain of the Sitra Achara which enjoy the close proximity of a holy soul may be one of two possibilities, who is to know if the "holy" soul which was attached to this prisoner's Gentile soul is one which will depart from her at the first contact with the soul of a Jewish male (as in the case of Shechem), so that nothing holy will remain within her, or if the "holy" soul within her has accomplisehd its task so that the entire soul of that prisoner is now fit to convert as was Naamah or Ruth. In order to establish this with certainty the Torah wrote: והבאתה אל תוך ביתך, "you are to bring her inside your house.⁠" During the period that the prisoner sojourns in the house of her soldier-captor, the latter will be able to remove from her part of her spiritually negative characteristics. In that event, she is fit to convert and he may marry her. The words והיתה לך לאשה mean that she may become your wife if you want to marry her. If you are not prepared to marry her, i.e. to form a spiritual union with her, this will be proof that the holy part of her soul, i.e. the holy soul within her that kept her Gentile soul company, has already departed from her so that your two souls are not meant to form a union.
Seeing that it is not impossible that even a Torah-observant Jew may become infatuated with a Gentile woman and wants to live with her without the benefit of marriage which sanctifies a sexual union between man and wife, the Torah has to provide for such a situation. Remember that we only described the desire a soldier has for a Gentile prisoner as being inspired by something purely spiritual as long as that soldier was actively engaged in performing the commandment of fighting a war against the enemies of his people. As soon as the soldier has brought the prisoner home, or even sooner, as soon as the war is over, the soldier's reaction to the prisoner may reflect his carnal instincts rather than the longing of his soul for a suitable soul-mate. The Torah therefore prescribes a number of measures which will help establish just what it is that said soldier is attracted to. Shaving off the hair of her head, letting her nails grow, or according to others cutting her nails especially short, are all examples of a deliberate attempt to show the soldier-captor his prisoner when she has been deprived of her physical allure. If the prisoner converts and her soldier-captor still wants to marry her this is considered proof by the Torah that this woman has divested herself of all traces of the spiritual impurity inherent in her background. This is why the Torah says והיתה לך לאשה, "you may marry her.⁠" The Torah hints at all this strongly when writing instead of ואם לא חפצת אותה, "and if you do not want her,⁠" ואם לא חפצת בה, "and if you do not want what is inside her.⁠"
ושלחתה לנפשה, "you must send her away to be on her own.⁠" The Torah carefully chose the word לנפשה, to explain why the soldier-captor may not sell this woman (who is after all trophy of the war) as one may sell other Gentile slaves. If he were to sell this prisoner now he would benefit from the proceeds. The Torah had described her as part of the captives God had given the people. How could the soldier sell what was God's? The word לנפשה reminds the soldier that the only reason this prisoner had been given to him by God was because of the soul inside her. Originally, upon meeting her in captivity, the soldier had been attracted to the beauty of her soul and had benefited from her spirituality. It would certainly be inappropriate to now treat her as chattel, cashing in on her as a sex object. Alternatively, the word לנפשה at this stage emphasizes that this woman has by now revealed that all she has left is a נפש, the most basic life-force, not a נשמה, a holy soul. Her holy soul from which you originally benefited has already departed from her as did the holy soul of Shechem when he raped Dinah.
ומכור לא תמכרנה, "and you must certainly not sell her.⁠" God does not want the Israelites to trade in evil. We have a verse in Psalms 69,27 אשר הכית רדפו, "they pursued those whom You have smitten.⁠" The Psalmist scores the Gentiles who want to profit from the fact that God had smitten the Jewish people.⁠" God did not punish the Jewish people for their sins in order for the Gentiles to make a profit out of this. --Similarly, the soldier who had already extracted all he wanted from the body of his prisoner must not now also turn her into chattel to make a profit from selling her.
תחת אשר עינית, "because you have afflicted her.⁠" This means that you have deprived this woman of all her previous assets including her physical allure and have caused her to become ugly and destitute. This final line in our paragraph is proof for our whole approach to the subject of the יפת תאר. Is it conceivable that a Jew who has sexual intercourse with a Gentile woman would abuse her? Did not our sages say in Gittin 38 that "Gentiles are more fond of the beasts belonging to Jews than they are fond of their own wives?⁠" It follows that they would love female slaves who used to be the property of Jews even more so.⁠" How could Jews have acquired such a reputation if they had maltreated their slaves? How could the fact that the prisoner spent a month in the house of her soldier-captor be considered as having suffered maltreatment? Surely the Torah refers to her mental anguish and not to her having been physically mistreated. Her mental anguish consists of her being denied the opportunity to share the sanctity of a Jewish home if her captor had married her.
A moral/ethical approach to our subject is based on the premise that the entire structure of the universe and its continued existence is based on the conduct of the Jewish people. As long as the Jewish people act in accordance with Torah precepts the universe remains intact and there is joy in heaven and on earth. Even God Himself is happy and rejoices in the fact that there is a Jewish people. The proper conduct of the Jewish people in turn depends on its ability to vanquish its evil urge. Our verses come to remind man that as soon as his soul leaves the celestial spheres (prior to entering his body) he must be prepared for the struggle with the evil urge. He should not believe that no special valour is needed in order to overcome the spiritually negative forces. On the contrary, the struggle is called מלחמה, "war.⁠" This is what our sages had in mind in Avot 4,1 when they said that the true hero is the person who conquers his temptation. This is the reason the Torah did not write le-milchamah i.e. "to any any war,⁠" but la-milchamah "to the war, i.e. the well known war against your evil urge.⁠"
על איביך. "against your enemies.⁠" This is a further reminder that the war the Torah speaks about in our paragraph is not comparable to one fought by a military hero who, once he has conquered the city he fights against, goes home and rests on his laurels. Rather, it is a war which if the victor relaxes his guard even momentarily after having scored a victory, his enemy is liable to revive and destroy him. The Torah assures us that even though the evil urge is an extremely tough adversary, one whose resources are stronger than human powers to overcome unaided, God will give this adversary into our hand -if we are actively engaged in fighting him, כי תצא למלחמה.- This is the meaning of the words ושבית שביו. "You will take him captive.⁠" The Torah is careful to write שביו instead of אותו, "him.⁠" The reason is that the adversary is not something or someone tangible to which the pronoun אותו, "him or it" could be applied. The best that you can hope for is that he will disappear for a while. The meaning of the words ושביתו שביו may be that you will take captive the souls which up until now the Sitra Achara held captive, i.e. you will capture his prisoners. What is described as "your victory" consists of reclaiming souls which your adversary Satan had captured.
וראית בשביה אשת יפת תאר, "and you see in her captivity a beautiful woman.⁠" The reason the Torah writes אשת (the possessive form) instead of the more appropriate אשה, is to alert us that the subject is man's soul, the one that is inseparable from her "mate,⁠" her body. Satan does not exert any influence on such a soul until it has "descended" and inhabits a body. He is only able to take it into captivity once it has become inseparable from its body. This נפש is called אשה, woman. The reason the Torah describes it as יפת תאר, "beautiful,⁠" is because this soul is intrinsically very beautiful indeed and it has only dishevelled herself by means of the sins committed by the body it inhabits. Once man conquers his evil urge he will realise how truly beautiful his נפש really is.
וחשקת בה, "and you will desire her.⁠" This means that then the time has come when you will truly desire her, i.e. your soul, instead of the desire you had previously displayed for the seductive machinations of your evil urge.
והבאת אל תוך ביתך, "and you will bring her into your house.⁠" This is a reference to the fact that the true soul moves (spiritually) further and further away from the body it inhabits as a result of accumulations of the sins committed by the body. In its place a spiritually negative force occupies the void left by the soul. We find a somewhat similar concept in Job 18,4: טורף נפשו באפו, "who tears his soul apart in his anger.⁠" The body is called בית, "house,⁠" as we learned in Taanit 11: "who testifies against man? The walls of his house, i.e. the body.⁠" When the evil urge defeats the soul it makes itself at home within the body which used to be the exclusive home of the soul. As a result the evil urge will become known as the בעל נפש, the force in control of the soul. The soul that man had acquired originally now has to fight back to regain its original position and has to get rid of the symbols of impurity which have infested it. One such symbol is the hair on his head and this is why the Torah orders it to shave off the hair on its head. The term קליפה, "peel,⁠" which is the best known simile for the spiritually negative forces, is represented in the body by the nails which are like a peel. Trimming the nails then is an indication of man's effort to trim the forces of the קליפה. והסירה את שמלת שביה מעליה, "and she is to remove the garment of her captivity from herself, etc.⁠" This is a reference to garments acquired as a result of her becoming defiled. The removal is to take place by means of eradicating the traces of her sins through penitence, self-flagellation, etc. וישבה בביתך, "and she is to dwell in your house, etc,⁠" during which time she is to confess her sins and weep in sorrow over all the trespasses she has committed against her father and mother, i.e. against God and the community of Israel whose traditions she has flouted (compare Berachot 35). ירח ימים, "for a full month,⁠" which is sufficient for this purpose. The Torah may have in mind the month of Elul which our sages set aside for penitence prior to the Day of Judgment, Rosh Hashanah.
ואחר כן תבא אליה, "after that you may join her, etc.⁠" You are now permitted to benefit from her spiritual light. This is the mystical dimension of Proverbs 16,26: נפש עמל, עמלה לו, "when someone toils for his soul, he toils on behalf of his true self.⁠" This will assist him to remain on the correct path. ובעלתה, "and you have become her master.⁠" The reason the Torah describes you as her master is because the moral strength of your actions has rehabilitated her. Eventually, this soul will once more inhabit your body and remain in it performing the task assigned to it. This is what the Torah means with the words והיתה לך לאשה, "she may become your wife.
The Torah now spells out the alternative. If the man does not make an effort to rehabilitate his soul so that she will radiate the spiritual light she was meant to radiate within him, the very least he must do is to make sure that her status will not deteriorate further. Solomon said in Kohelet 12,7: "and the spirit returns to God who gave it.⁠" Our sages in Shabbat 152 comment on this that the reason Solomon added the word "who gave it" [something which is obvious if we speak about "returning" something, Ed.], is to remind us that it must be returned in the mint condition in which we received it from God. אם לא חפצת בה ושלחתה לנפשה, "If you do not desire her you must send her away to be on her own.⁠" This means that you must not hand her over to a prison guard but to give her her freedom.
It is also possible that these words may be understood in light of what we learned in the Zohar volume three page 67 on Isaiah 26,9: נפשי אויתיך בלילה, "at night my soul yearns for You.⁠" The word נפשי represents the שכינה, God's Presence. Accordingly, the meaning of the Torah is that the captor must release the captive to return to God, the place this soul originally came from. ומכור לא תמכרנה, "but you must not sell her;⁠" this too may be understood in light of the comment of the Zohar volume two page 97 on Exodus 21,8: לעם נכרי לא ימשל למכרה, "he does not have the power to sell her to an alien people.⁠" To the Zohar the operative word in our verse is the word בכסף. The word is derived from kosseph, something one desires greatly. The problem with most people is that they sell their souls to the enemy (Satan) in return for material things which they urgently aspire to i.e. כוסף. The Torah issues a warning not to sell something of permanent value in return for something of transient value. We have ourselves mentioned that the word כסף alludes to such imaginary values which a person craves when we explained Leviticus 25,37: "you must not give him your money against interest.⁠" לא תתעמר בה, "you must not enslave her.⁠" Onkelos understands this to mean that you must not provoke mental anguish in her, i.e. in the soul of the sinner; in terms of the soul, sin is called ענוי, affliction. After all, it is you who have caused her to sin, עינית.
וראית בשביה – בשעה ששוללין ובוזזין ולא לאחר זמן.
אשת – אע״פ שהיא א״א.
יפת תאר – לא דברה תורה אלא כנגד יצה״ר. אע״פ שהיא כעורה שנאמר וחשקת (כי חשק הוא דבוק בלי שום טעם).
ולקחת לך לאשה – ולא לשפחה.
לך לאשה – ולא לאביו ולא לבנו.
אשת – חסר הנסמך, ודרשו חז״ל אפילו אשת איש:
יפת תאר – בעיניו, ובספרי מנין אפילו כעורה, ת״ל וחשקת בה:
וחשקת בה ולקחת – שתחשקנה לקחת אותה לך לאשה, כי אחר כן יאמר ובעלתה, וכמהו ואקח אותה לי לאשה, שייעדה להיות אשתו:
אשת יפת תואר – אשת אפילו אשת איש (רש״י מרז״ל), שהיה לו לכתוב אשה יפ״ת כמו אשה יפת מראה את, כי אשה שם כלל לכל נקבה בין בעולה בין בתולה, ומדשני קרא וכתב אשת, ש״מ אפי׳ אשת איש, כי לא מצאנו בכל המקרא שיאמר אשת כ״א על בעולה דוקא (רוו״ה). והרא״ם כתב דמלת אשת מיותר לגמרי, ואין זה נכון, כי לא מצאנו בכל המקרא שיזכיר יפת תואר מבלי זכר המתואר; והחזקוני אמר שמלת אשת סמוך, ואין לסמכו אל יפ״ת, כי אין טעם לומר אשה של יפ״ת. ולרבותינו פי׳ בחסרון המתואר וכאלו כתיב אשת איש יפ״ת, וגם זה אינו, כי כבר מצאנו אשת מוכרת כמו אשת לידה, אשת בעלת אוב.
וראית בשביה וגו׳ – לפי רוב המפרשים הוא כבר נכנע פעם אחת לתאוותו ובא על האישה השבויה: ״לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע״ (קידושין כא:), [וביאה ראשונה זו מותרת].
[ג] וראית בשביה – חז״ל הבדילו בין שם שבי ובין שם שביה. שם שבי בא על שהוחלט עליהם מכבר להיות בשבי. ושם שביה הוא בעת שמכינים אותם לכך ולא הוחלט עליהם שם שבי. כמו שתראה (בד״ה ב כח) בשבי ששבו בני אפרים מיהודה קרא בכל הענין בשם שביה כי לא הוחלט שיהיו שבי דהא החזירום לארצם. וע״כ אמרו וראית בשביה בשעת שביה מדלא אמר וראית בשבי:
[ד] אשת יפת תאר – היל״ל אשה יפת תואר בלא סמיכות, רק שאשה כולל בתולה ובעולה ואשת בסמיכות מורה בעולה דוקא. כמו אשת לדה אשת בעלת אוב, כבר היה לה בעל וזה מציין השם בסמיכות:
[ה] וחשקת בה – פעל חשק נבדל משמות אוה חמד וכיוצא, שכולם מציינים שחומד הדבר מפני יפיו או מעלה אחרת שמצא בהדבר, והחשק הוא בלא טעם שלפעמים יחשק בכעורה ובעלת מום, ואמרו שהחשק אין לו עינים, וע״כ ממ״ש וחשקת מבואר אעפ״י שהיא כעורה:
[ו] ולקחת לך לאשה – ממלת לך דייקו למעט שלא יקחנה שתהיה אשה לאביו או לאחיו, וכל הדרשות האלה מובאים בקדושין (דף כא):
אשת יפה תואר: כבר דרשו על לשון ״אשת״ ולא כתב ׳אשה׳ – לרבות אשת איש1. ולפי הפשט, האשה העומדת מקושטת ומוכנת לינשא2 הרי היא כנשואה, אלא שאין איש מיוחד לה, משום הכי נקראת ״אשת״ בלא ״איש״3. {וכך הפירוש בתהלים (נח,ט) ״נפל אשת בל חזו שמש״4, היינו, אשה שאין לה בעל לתלות בו זנותה, הורגתו מיד אחר הלידה. ובגמרא מו״ק (ו,ב) מפרש5 בריה שאין לה עינים6. משום דקשה לשון רבים ״בל חזו שמש״, משום הכי מפרשי לתרי מילי ״נפל״ ו״אשת״. אבל מדלא כתיב ״ואשת״ בוא״ו מוכח ד״אשת״ קאי על ״נפל״7, ותרוייהו משמעות בזה התיבה איתנהו}.
ולקחת לך לאשה:⁠8 אין הפירוש שיקחנה עתה לאשה, שהרי עדיין היא עובדת כוכבים ואין קדושין תופסין בה. אלא הזהיר הכתוב שלא יקחנה מתחילה לבעילה בעלמא ולשלחה, אלא מתחילה ׳יקחנה שתהיה בסוף לו לאשה׳9.
ולא נתבאר אם מ״מ רשאי לבעלה גם עתה טרם שראויה לאשה, וכבר פליגי בה בבלי וירושלמי. ור׳ יוחנן בירושלמי מכות (פ״ב, ה״ו) הוכיח דאסור מדכתיב ״ואחר כן תבוא אליה ובעלתה״10. אבל סוגיא דעלמא11 דבעילה ראשונה מותר במלחמה. ואגדה דתמר ואמנון תוכיח, שאמרה שהיא מותרת לו משום שנתעברה אמה בגויות12. ועוד יש הוכחות לזה הפסק. אבל לא נתבאר ההיתר בזה הכתוב13, ויבואר לפנינו ממקרא דלהלן (פסוק י״ד) ההכרח לזה.
1. ועיין בספר ׳אמת ליעקב׳ לגאון רבי יעקב קמינצקי זצ״ל, המפרש כי המלה ״אשת״ אינה סמיכות של ״אשה״ (ולכן דרשו חז״ל – ׳אשת איש׳), אלא שם עצם נפרד במקביל למלה ׳אשה׳ (עיין שם נועם הברקת ביאורו).
2. כפי שהסביר רבינו בפסוק הקודם בד״ה כי תצא למלחמה, שזו היתה תכלית הבאת הנשים הפנויות לשדה הקרב.
3. כי טרם הובהר מי ה״איש״ שהיא ה״אשת״ שלו.
4. רש״י: ... ויש פותרין נפל של אשה... ויש תי״ו בלא דביקות (סמיכות), כמו ״עטרת תפארת תמגנך״ (משלי ד,ט).
5. על פסוק זה בתהילים.
6. על המשנה שם ׳צדין את האישות ואת העכברים׳, מאי ׳אישות׳, אמר רב יהודה, בריה שאין לה עיניים... מאי קרא... (עכ״ל). ורש״י במשלי הביא את דעת חז״ל, וז״ל: שאין לה עיניים, והיא התנשמת, דמתרגמינן ׳אשתא׳, כך פירשו רבותינו.
7. היינו ה״נפל״ של ״אשת״ – היא האשה שבעלה אינו ידוע.
8. ז״ל הרמב״ן (פסוקים יב-יג): ״ואחר כן תבוא אליה ובעלתה״, אמרו בספרי ׳אין לך בה אלא מצות בעילה׳, נתכוונו לומר שאין קדושי כסף ושטר תופסין בה, וגם הבעילה אינה לשם קדושין, שדינה עדיין כעובדת כוכבים שאין קדושין תופסין בה, אלא שיתיר לו הכתוב בעילתה... וכך אמרו בקדושין (כב,א) ״ולקחת לך לאשה״ – ׳לקוחין יש לך בה׳, כלומר, אחר המעשים הללו... ועל דרך הפשט ייראה שאסור לבעול אותה עד שיעשה כל התורה הזאת... ומה שאמר ״וחשקת בה ולקחת לך לאשה״ – שיקחנה להיות לו לאשה אחר המעשים האלה אשר יצווה. וכן (בראשית יב,יט) ״ואקח אותה לי לאשה״. אבל בגמרא קדושין (כא,ב) אמרו שהוא מותר לבוא עליה ביאה ראשונה וזהו ״ולקחת לך לאשה״... ״ולקחת לך לאשה״ כשתביאנה אל תוך ביתך...
9. וכעין זה בחזקוני: לפי פשוטו – וחשבת לקחת אותה לך לאשה...
10. ז״ל הרמב״ן (בסוף דבריו על פסוקים יב-יג): אבל ראיתי בירושלמי במסכת סנהדרין (מכות) – רבי יוחנן שלח לרבנין דתמן... אתם אומרים בשם רב, יפת תואר לא הותרה אלא בעילה ראשונה בלבד, ואני אומר לא בעילה ראשונה ולא שניה, אלא לאחר כל המעשים הללו. ״ואחר כן תבוא אליה ובעלתה״ – אחר כל המעשים האלו. (מסיים הרמב״ן) וזהו משמעותו של מקרא.
11. קידושין (כא,ב) ׳לא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע׳. ויצויין שמשפט זה אינו מוזכר בירושלמי, לא בפירוש ולא ברמז.
12. מעין זה ברבינו בחיי ד״ה אשת יפת תואר: ... ומזה היתה תמר מותרת לאמנון, לפי שמעכה אמה נתעברה בה מביאה ראשונה, והיתה בת כותית. וזהו שאמרו ז״ל (סנהדרין כא,א) תמר בת יפת תואר היתה, דקא אמרה ליה לאמנון (שמואל ב׳, יג,יג) ״דבר נא אל המלך כי לא ימנעני ממך״... בודאי מביאה ראשונה נתעברה, כלומר, קודם גירות... (עכ״ל). ועיין בהרחבה בספר ׳נחלת שמעון׳, שמואל ב׳, הלק ב׳ סימן כ״ו.
13. באשר ניתן לפרש ״ולקחת״ במשמעות של ׳תקחנה שתהיה בסוף לך לאשה׳, וכמו שכתב רבינו לעיל.
שביה – פירושו כמו ״שבי״, והכוונה כאן לשבויים, כמו בבמדבר כ״א:א׳ ובדברים ל״ב:מ״ב.
אשת – כמו ״אשה״, וכן מצאנו בשמואל א כ״ח:ז׳, תהלים נ״ח:ט׳. בספרי שנו רבותינו: אפילו אשת איש (וכן כותב יוסף בן מתתיהו, קדמוניות ד, ח׳:כ״ג).
וחשקת – מכאן למדו בספרי: אף על פי שהיא כעורה אם חשק בה מותרת היא לו, ומה שאמר הכתוב יפת תואר לאו דווקא.
וראית בשביה – בשעת שביה.⁠1 (קדושין כ״א:)
אשת – ואפילו אשת איש.⁠2 (שם שם)
יפת תואר – מלמד שלא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע, מוטב שיאכלו ישראל בשר תמותות שחוטות ואל יאכלו בשר תמותות נבילות3. (שם שם)
וחשקת – אע״פ שאינה נאה.⁠4 (שם כ״ב.)
בה – ולא בה ובחבירתה.⁠5 (שם שם)
ולקחת – מלמד שלקוחין יש לך בה.⁠6 (שם שם)
ולקחת לך – שלא יקח ב׳ נשים, אחת לו ואחת לאביו, אחת לו ואחת לבנו.⁠7 (קדושין כ״ב.)
ולקחת לך – שלא תאמר הרי זו לאבא הרי זו לאחי8 (ספרי).
1. פירש״י אם נתן עיניו בה מתחלה בשעת שביה ולא שלקחה למוכרה או לשפחה ואח״כ נתן עיניו בה, עכ״ל. ויתכן לומר דמדייק זה מדלא כתיב וראית בשבי (שהוא תאר לשבויים), כמו וישב ממנו שבי (פ׳ חקת), את השבי (פ׳ מטות), כי ילכו בשבי (פ׳ תבא), וזה הי׳ במשמע שגם אם תראה בהשבי לאחר זמן, משא״כ בשביה (שהוראת השם הזה היא פעולת הלכוד והתפיסה) מורה בשעת שביה גופא.
2. מדייק מדלא כתיב אשה יפת תואר, ולשון אשת בתמונת הסמיכות מורה בכ״מ על אשת איש, כמו אשת חיל עטרת בעלה, אשת נעורים, אשת בריתך, וכדומה.
3. ר״ל בקושי התירה התורה יפ״ת במלחמה רק מתוך שמתגרה בה יצרו יש לחוש שיזנה באיסור התירוהו לישאנה וכדמפרש במשל. ונ״מ בזה שאם אין נפשו חשקה בה רק שרוצה ליקח לו אשה אסור לו ליקח את זו.

ויש להעיר בעיקר כלל זה לא דברה תורה אלא כנגד יצה״ר, הלא לפי״ז לא שבקית קיום לכל מצוה, דנימא דכיון שאפשר שיעבור באיסור נתיר לו שיעשה בהיתר, וי״ל דלא נאמר כלל זה אלא במלחמה, דאז צריך שיהי׳ רוח כל איש נכון בקרבו ולא יצער נפשו כדי שיוכל לעמוד בקשרי מלחמה, וכמבואר בס״פ שופטים בענין החוזרים ממערכות המלחמה, ויתכן לומר דמטעם זה הותרו קותלי דחזירי במלחמה כמבואר בחולין י״ז א׳ ולפנינו לעיל בפ׳ ואתחנן בפסוק ובתים מלאים כל טוב (ו׳ י״א).
4. בזה נבדל הפעל ״חשק״ מ״חמד״, האחרון יורה על האהבה המסובבת מדברים חיצונים וגשמיים, וכמו לא תחמוד כסף וזהב עליהם (דברים ז׳ כ״ה), אל תחמוד יפיה בלבך (משלי ו׳) ועוד הרבה, והראשון – מדברים פנימיים ורוחניים, וכמו רק באבותיך חשק ה׳ לאהבה אותם (דברים ז׳ ט״ו) וכדומה. ושעור הכתוב, וראית – ולקחת ע״י שהיא נאה במראיתה, או וחשקת – ולקחת אע״פ שאינה נאה.
5. יתכן לפרש כונת דרשה זו עפ״י המבואר בדרשה הקודמת שכל עיקר דין יפ״ת הוא משום דלא דברה תורה אלא כנגד יצה״ר, א״כ צריך שיהיה חושק בה באמת עד שיש לחוש שאם לא יתירוה לו ישאנה באיסור, ושיערה התורה כי אם חושק בשתים ניכר שאין חושק באמת בכל אחת, יען כי א״א לאהוב שתים כאחת, ולכן באופן זה אין נוהג היתר יפ״ת, וזהו שאמר וחשקת בה ולא בה ובחבירתה, ודו״ק. [ומזה טעם הדרשה במדרש חזית (ז׳) ועלי תשוקתו מלמד שאין תשוקתן של ישראל אלא באביהם שבשמים, כלומר ולא בעוד דבר זולתו, והיינו משום דאל״ה לא יונח הלשון תשוקה].
6. כלומר שקדושין תופסין לו בה, ולכן הולד הולך אחריו ולא כמו נכרית שילדה מישראל שהולד הולך אחריה, וכמבואר בקדושין ס״ו ב׳.
7. וכתבו התוס׳ דהכי גרסינן שלא יקחנה לאביו ולא לבנו, ולא גרסינן אחת ואחת משום דמאי איריא שתים אפילו רק אחת לאביו אסור, כיון דלך כתיב, עכ״ל. ולפלא שלא העירו שכן מפורש בספרי ולקחת לך שלא תאמר הרי זו לאבא הרי זו לאחי, כמובא בסמוך, אבל ברמב״ם פ״ח ה״ג ממלכים מבואר מפורש כגירסת הגמרא, שכן כתב שם, ולקחת לך, שלא יקח שתים ויניח אחת לאביו או לאחיו, עכ״ל. ולא הזכיר מדרשת הספרי שלא יקח רק אחת עבור אביו או אחיו, וצ״ע. וע׳ בנמוקי רמב״ן שהביא שתי הגירסות מגמרא ומספרי.
8. עיין מש״כ באות הקודם.
מוני המצוותספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)מדרש אגדה (בובר)אגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובאבן עזראר״י בכור שורחזקוניקיצור פענח רזארמב״ןר׳ בחיימנחת יהודהמיוחס לרא״שטור הפירוש הארוךטור הפירוש הקצרמושב זקניםר״י אבן כספירלב״געקדת יצחק פירושמזרחיגור אריהכלי יקרשפתי חכמיםאור החייםאדרת אליהו לגר״אר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהרש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144