כי תצא למלחמה על אויביך: בפרשה הקודמת למדנו שני אופני מלחמות, א׳, מלחמת תנופה שיוצאים במחנה מול מחנה, ובזה כתיב
(לעיל כ,א) ״כי תצא למלחמה על אויבך וראית סוס וגו׳ ״. ב׳, מצור על עיר, ובזה כתיב (שם פסוק ט׳) ״כי תצור על עיר״. ומדכתיב כאן ״כי תצא למלחמה על אויבך״ מבואר דמיירי באופן הראשון. ולא כמו שכתב
הראב״ע 1.
מעתה יש להבין, דלפי הנראה ענין פרשה זו שייכת יותר במלחמת מצור על עיר מלאה אנשים ונשים, וכשנפתחה רואה אשה יפת תואר, מה-שאין-כן כשיוצאים במלחמה בשדה מה לנשים שם
2?! אבל כבר ביארנו בספר בראשית
(יד,טז)3 שדרכם היה באומות העולם, בעת שיוצאים בחורים למלחמה יוצאות גם כן נשים יפות מקושטות ועומדות לינשא, ומי בחור שמזדרז במלחמה ורוח גבורה נוססה בו, קופצות עליו הנשים היפות, ועל פי זה מתחרים הבחורים בעוז
4 {ולפי דברינו אין יוצאות למלחמה אלא פנויות העומדות לינשא, ולא נשואות
5, והכי מוכח בבראשית שם}. והיינו דכתיב ״שמלת שביה״, ומשמעות ״שמלה״ בכל מקום
6 בגד חשוב
7, כמו
(רות ג,ג) ״ושמת שמלותיך עליך״. ומשום שהיו מתקשטות, כשלוקחים אותן בשביה נמצאו בקישוטן. מה שאין כן במלחמת מצור ואין הבחורים עושים מלחמה ודבר גבורה
8, ומה להנשים להתקשט אז בשעת השבי.
ונתנו ה׳ אלהיך בידך:
9 לאחר גמר המלחמה וכבר עברה עת הסכנה
10. מה שאין כן כשעוד המלחמה לפניהם אלא מכל מקום הוא שובה כמה אנשים ונשים, אז מחוייב האדם להסיח דעת מדברי אישות, כמו שכתב הרמב״ם
הלכות מלכים פרק ז׳ הלכה ט״ו
11.
1. זה לשונו: זו הפרשה דבקה עם ״כי תצור אל עיר״
(לעיל כ,יט), ונכנסה ביניהם פרשת עגלה ערופה בעבור החלל הנמצא בארץ ישראל, ולא כן חוצה לארץ (אין דין עגלה ערופה בחו״ל), ואף כי במלחמה (כשבני אדם מורגלים ברציחות, אז אפילו בא״י אינו נוהג). כלומר, הטעם שנכנסה פרשת עגלה ערופה ביניהם כדי ללמדנו שעגלה ערופה אינה נוהגת בזמן מלחמה, ודבר זה נלמד מזה ששתי הפרשיות ה׳עוטפות׳ את פרשת עגלה ערופה מדגישות ״כי תצא למלחמה״, משמע שפרשת עגלה ערופה שלא הוזכרה בה מלחמה אין נוהגת בזמן מלחמה. ולענ״ד אין הכרח לומר בדברי הראב״ע כהבנת רבינו, כי כל מה שהראב״ע התכוון הוא להסביר מדוע פרשתנו מתחילה בענין מלחמה, ועל כך הסביר בגלל הסמיכות שלה לפרשת ״כי תצור אל עיר״, ודרך אגב הסביר מדוע פרשת עגלה ערופה הפרידה ביניהם, וכדרכו בכל חומש דברים להסביר את סמיכות הפרשיות והעניינים. (יתכן גם שרצה להוכיח מקשר זה בין הפרשיות שמדובר כאן במלחמת רשות, וכפי שהביא רש״י).
2. אך רש״י בעקבות חז״ל בספרי הסביר זאת בפסוק י״ג בד״ה והסירה את שמלת שביה ׳שהגויים, בנותיהם מתקשטות במלחמה בשביל להזנות אחרים עמהם׳. וז״ל הרמב״ן: שהגויים ארורים הם, בנותיהם מתקשטות במלחמה כדי לזנות אחריהן (וכן הוא לשון הספרי). אך גם רש״י וגם הרמב״ן לא הסבירו לנו איזה תועלת וענין יש לגויים לעשות זאת בעת המלחמה. רבינו מבאר את הענין.
3. על הפסוק ״וישב את כל הרכוש... וגם את הנשים ואת העם״.
4. בעוד אפשר לפרש את מאמר חז״ל ׳להזנות אחרים עמהן׳ שהכוונה להזנות את בחורי הצד השני, ובזה להחליש זאת כותם הצבאי, רבינו מפרש על חיילי הצבא עצמו. יצויין כי גם חז״ל בספרי ובעקבותיהם רש״י לפסוקנו מדייקים את הענין מהשמוש בלשון ״שמלה״ כפי שמבאר רבינו להלן. בדומה לרבינו מבאר את הספרי בעל ׳תורה תמימה׳ (סעיף פ״א), וזה לשונו: כדי לזרז את הגברים ברוח גבורה במלחמה. שכל מי שמזדרז במלחמה היו קופצות להינשא לו...
5. לא כדרשת חז״ל (ספרי כאן) ״אשת״ – אפילו אשת איש (ועיין להלן פירוש רבינו לפסוק י״א).
6. עיין בראשית לה,ב. לז,לד. שמות יט,י.
7. ואמנם, כאמור לעיל, דרשת חז״ל כתובה על יסוד המלה ״שמלה״. וכך כותב המלב״ים: ... ״שמלה״... על שמלה חשובה... (עכ״ל). וכן בעל ׳תורה תמימה׳
(שם): ... ומסמיך זה על המלה ״שמלה״ שמורה מכל מקום על בגדים חשובים ונאים, וכמו
(רות ג,ג) ״ושמת שמלותיך עליך״, ואמרו חז״ל
(שבת קיג,ב) ׳אלו בגדי שבת ויום טוב׳.
8. כי אם עוסקים באכיפת המצור.
9. משמע רק כשהסתיימה כבר המלחמה.
10. וכן ׳במשך חכמה׳: נראה דהוא
תנאי בהיתר יפת תואר, שדוקא אם ה׳ נותן האויב ביד ישראל... אז יוכל לעכבה בעל כרחה (עכ״ל). כך שרבינו וה׳משך חכמה׳ מפרשים לא אליבא דחז״ל בספרי (אך גם לא בסתירה אלהם) הרואים במלים אלה
הבטחה ׳אם עשית כל האמור בענין, סוף שה׳ ייתנו בידך׳. ורבינו בפירושו לספרי מסביר כי: לא רצה התנא (דספרי) לומר (כמו שרבינו למד על פי הפשט שזה תנאי)... כיון ד׳כנגד יצר הרע דיברה תורה׳, כדאיתא בקידושין
(כא,ב), לכן דריש ׳אם עשית׳, וזהו הבטחה ולא תנאי (עכ״ל).
11. ... ׳ולא יחשוב לא באשתו ולא בבניו׳... אולם בעל ׳משך חכמה׳ נותן טעם אחר לתנאי, וזה לשונו: אבל בדרך המלחמות שאלו שובים מהם, והאויב שובה מהם, והדרך... שמחליפים שבויים... יתכן כי עבור יפת תואר שמגיירה ונושא אותה לאשה בעל כרחה, יעכבו ישראל חשוב ונכבד... (עכ״ל). ויש לחקור, מה יהיה הדין לאחר גמר המלחמה, במקרה שעם ישראל הפסיד במלחמה ונסוג, אך לקח עמו כמה שבויים, האם יהיה מותר ביפת תואר.