×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(כ) צֶ֥דֶק צֶ֖דֶק תִּרְדֹּ֑ף לְמַ֤עַן תִּֽחְיֶה֙ וְיָרַשְׁתָּ֣ אֶת⁠־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר⁠־יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ׃
You shall follow that which is altogether just, that you may live and inherit the land which Hashem your God gives you.
מוני המצוותספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)מדרש תנחומאמדרש תנחומא (בובר)ילקוט שמעוניאגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובאבן עזראר״י בכור שורחזקונירמב״ןר׳ בחייטור הפירוש הארוךר״י אבן כספירלב״געקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלר״ע ספורנוגור אריהשפתי חכמיםמלאכת מחשבתאור החייםאדרת אליהו לגר״אר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהרש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןמשך חכמהתורה תמימהעודהכל
צדק תרדוף – מנין יצא מבית דין זכיי אין מחזירים אותו לחובה תלמוד לומר צדק צדק תרדוף.
יצא חייב מנין שמחזירים אותו לזכות שנאמר צדק צדק תרדוף.
דבר אחר: צדק צדק תרדוף – רדוף אחר בית דין שדינו יפה אחר בית דינו של רבן יוחנן בן זכיי ואחר בית דינו של רבי אליעזר.
למען תחיה וירשתה את הארץ – מלמד שמנוי הדיינים כדיי הוא להחיות את ישראל ולהושיבם על אדמתם ושלא להפילם בחרב.
סליק פיסקא
"Righteousness, righteousness shall you pursue": Whence is it derived that if one leaves beth-din exonerated, he is not returned for incrimination (if something is later found in his disfavor)? From "righteousness shall you pursue.⁠"
If he leaves incriminated, whence is it derived that he is returned for exoneration (if something is later found in his favor)? From "righteousness, righteousness shall you pursue.⁠"
Variantly: "Righteousness, righteousness shall you pursue": Seek out the finest beth-din — the beth-din of R. Yochanan b. Zakkai in Beror Chayil; the beth-din of R. Eliezer in Lud.
"so that you live and inherit the land": We are hereby taught that the appointment of judges furthers the living of Israel and their settlement on their land.
[End of Piska]
צדק צדק תרדף יכול שאם יצא מבית דין זכאי מחזירין אותו לחובה ת״ל צדק צדק תרדף יצא חייב מניין שמחזירין אותו לזכות ת״ל צדק צדק תרדף:
ד״א צדק צדק תר׳ יכול לא יתן אדם צדקה אלא אם יבואו ויאמרו לו תן ומנ׳ שאם לא יבואו ויאמרו לו [תן] צדקה מנ׳ שילך אחריהם ויתן ת״ל צדק צדק תר׳ מה כת׳ אחריו למען תחיה וירשת את הארץ:
הרי שלא בא לידו לעשות צדקה אלא שתבעוהו לילך ולבקש (על) [מן] אחרים לעשות צדקה והלך עמהן מעלין עליו כאלו נתן משלו שנ׳ צדק צדק תר׳ רדוף אחר צדקה ואחר גמילות חסדים מה שכר נוטל על כך (משלי כ״א:כ״א) רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד:
קוּשְׁטָא קוּשְׁטָא תִּרְדוֹף בְּדִיל דְּתֵיחֵי וְתֵירַת יָת אַרְעָא דַּייָ אֱלָהָךְ יָהֵיב לָךְ.
You shalt follow that which is surely true, that you may live and inherit the land which the Lord your God will give you.
קושטא קושט׳ תהוון רדפיןא מן בגלל דתיחון ותירתון ית ארעא די״י אלהכון יהב לכון.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״רדפין״) גם נוסח חילופי: ״רהטין״.
דין קשוט ודין שלם בקשוט תהי רדיף מן בגלל דתיחון ותירתון ית ארעא די״י אלקכון יהיב לכון.
Upright and perfect judgment in truth shalt you follow, that you may come to inherit the land which the Lord your God will give you.
צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף – שְׁתֵּי פְּעָמִים, מִכָּאן שֶׁיְּהֵא אָדָם רוֹדֵף אַחַר בֵּית דִּין הַיָּפֶה.
דָּבָר אַחֵר: צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף – שְׁנֵי פְּעָמִים, אַזְהָרָה לְדַיָּנִין הַדָּנִין דִּינֵי נְפָשׁוֹת, שֶׁלֹּא יִהְיוּ חוֹתְכִין אֶת הַדִּין בְּיוֹמוֹ. אֶלָּא יְהוּ מְלִינִין אֶת הַדִּין כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּלִינִין אֶת הַדִּין בִּירוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: מְלֵאָתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ (ישעיהו א׳:כ״א).
לְמַעַן תִּחְיֶה – כָּל הַדָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, זוֹכֶה לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: כֹּה אָמַר י״י שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה וְגוֹ׳ (שם נ״ו:א׳).
[ט] וְהָיָה בְּכָל הָאָרֶץ נְאֻם י״י פִּי שְׁנַיִם בָּהּ יִכָּרְתוּ יִגְוָעוּ, וְהַשְּׁלִישִׁית יִוָּתֶר בָּהּ (זכריה י״ג:ח׳). זוֹ הִיא שֶׁנֶּאֱמַר בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ עַל יְדֵי דָּוִד, יֵבוֹשׁוּ כָּל עוֹבְדֵי פֶסֶל הַמִּתְהַלְלִים בָּאֱלִילִים וְגוֹ׳ (תהלים צ״ז:ז׳). כְּנֶגֶד מִי אֲמָרוֹ. לֹא אֲמָרוֹ אֶלָּא כְּנֶגֶד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא, עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַרְאוֹת כְּבוֹדוֹ לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, וּלְהוֹרִיד כִּסְאוֹ בְּאֶמְצַע הָרָקִיעַ, וְחוֹזֵר וּמַנִּיחוֹ בְּמָקוֹם שֶׁחַמָּה זוֹרַחַת בִּתְקוּפַת תַּמּוּז, וְחוֹזֵר וּמַנִּיחוֹ בְּמָקוֹם שֶׁחַמָּה זוֹרַחַת בִּתְקוּפַת טֵבֵת. אָמַר לוֹ רַבִּי חֲנִינָא הַזָּקֵן, אֶפְשָׁר לְהַרְאוֹת כְּבוֹדוֹ מִי שֶׁכָּתוּב בּוֹ, כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי (שמות ל״ג:כ״א), וְאַתְּ אוֹמֵר שֶׁמַּרְאֶה כְּבוֹדוֹ לְכָל בָּאֵי עוֹלָם. אָמַר לֵיהּ: הֲרֵי כְּתִיב: כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן י״י אֱלֹהִים, חֵן וְכָבוֹד יִתֵּן י״י, לֹא יִמְנַע טוֹב לַהוֹלְכִים בְּתָמִים (תהלים פ״ד:י״ב). מָה הַמָּגֵן מֵגֵן עַל בְּעָלָיו בִּשְׁעַת מִלְחָמָה, אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵגֵן עַל בָּנָיו בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא, בְּשָׁעָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָדִין אֶת הָעוֹלָם, תּוֹפְשָׂן לְדִין הֵן וֵאלֹהֵיהֶם, וּמַעֲמִיד לָהֶם פַּרְטוֹמִין, וּמֵבִיא שְׁתֵּי הַלּוּחוֹת שֶׁבָּהֶן עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, וְאוֹמֵר לָהֶם, כְּלוּם הִשְׁגִּיחוּ עֲלֵיכֶם. וְאוֹמְרִים לְפָנָיו, מִיּוֹם שֶׁבָּרָאתָ אוֹתָנוּ, לֹא הִשְׁגִּיחוּ עָלֵינוּ אֶלָּא עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בִּלְבַד. הַמִּתְהַלְלִים בָּאֱלִילִים, רָאוּי לַמִּקְרָא לוֹמַר, הַבּוֹטְחִים. מַהוּ הַמִּתְהַלְלִים. שֶׁלֹּא עָבְדוּ עֲבוֹדָה זָרָה עַד שֶׁנָּהֲגוּ כָּבוֹד זֶה בָּזֶה. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בְּכָל יוֹם אַתֶּם מִתְבַּיְּשִׁין לְפָנַי. יֵשׁ בָּכֶם שֶׁהֵן עוֹבְדִים לַיּוֹנִים, הַרְבֵּה יוֹנִים נִשְׁחָטִים. יֵשׁ בָּכֶם שֶׁעוֹבְדִים לִלְבֵנִים, הַרְבֵּה לְבֵנִים נִשְׁבָּרוֹת בַּשּׁוּק. יֵשׁ בָּכֶם עוֹבְדִים לַדָּגִים, הַרְבֵּה דָּגִים נִמְכָּרִים בַּשּׁוּק. מִיָּד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבַיְּשָׁן, שֶׁנֶּאֱמַר: יִרְאוּ גּוֹיִם וְיֵבֹשׁוּ מִכָּל גְּבוּרָתָם, יָשִׂימוּ יָד עַל פֶּה, אָזְנֵיהֶם תֶּחֱרַשְׁנָה (מיכה ז׳:ט״ז). אָמַר רַב חָמָא בַּר חֲנִינָא אָמַר רַב, מַאי דִּכְתִיב: כָּל הַגּוֹיִם נִתְקַבְּצוּ יַחְדָּיו וְיֵאָסְפוּ לְאֻמִּים מִי בָּהֶם יַגִּיד זֹאת וְרִאשׁוֹנוֹת יַשְׁמִיעֵנוּ יִתְּנוּ עֵדֵיהֶם וְגוֹ׳ (ישעיהו מ״ג:ט׳). לֶעָתִיד לָבֹא מֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סֵפֶר תּוֹרָה וּמַנִּיחוֹ בְּחֵיקוֹ, וְאוֹמֵר: כָּל מִי שֶׁעוֹסֵק בָּזֶה, יָבֹא וְיִטֹּל שְׂכָרוֹ. מִיָּד מִתְקַבְּצִין כָּל הָאֻמּוֹת וּבָאִין בְּעִרְבּוּבְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: כָּל הַגּוֹיִם נִקְבְּצוּ יַחְדָּיו. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַל תִּכָּנְסוּ בְּעִרְבּוּבְיָא, אֶלָּא כָּל אֻמָּה וְאֻמָּה וְסוֹפְרֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיֵאָסְפוּ לְאֻמִּים. נִכְנְסָה אֱדוֹם, אוֹמֵר לָהֶם, בַּמָּה עֲסַקְתֶּם אָמְרוּ לוֹ: הַרְבֵּה שְׁוָקִים תִּקַּנְנוּ, הַרְבֵּה מֶרְחֲצָאוֹת עָשִׂינוּ, כֶּסֶף וְזָהָב הִרְבֵּינוּ, וְהַכֹּל לֹא עָשִׂינוּ אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיַּעַסְקוּ יִשְׂרָאֵל בַּתּוֹרָה. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כָּל מַה שֶׁעֲשִׂיתֶם, לַהֲנָאַת עַצְמְכֶם עֲשִׂיתֶם. שְׁוָקִים, לְהוֹשִׁיב בָּהֶן זוֹנוֹת. מֶרְחֲצָאוֹת, לְעַדֵּן בָּהֶן עַצְמְכֶם. כֶּסֶף וְזָהָב, שֶׁלִּי הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב נְאוּם י״י צְבָאוֹת (חגי ב׳:ח׳). נִכְנְסָה מַלְכוּת פָּרַס, אוֹמֵר לָהֶם, בַּמָּה עֲסַקְתֶּם. אוֹמְרִים לוֹ: הַרְבֵּה כְּרַכִּים כָּבַשְׁנוּ, הַרְבֵּה גְּשָׁרִים תִּקַּנְנוּ, הַרְבֵּה מִלְחָמוֹת עָשִׂינוּ, וְכָל זֶה בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל שֶׁיַּעַסְקוּ בַּתּוֹרָה. אוֹמֵר לָהֶם, כָּל מַה שֶׁעֲשִׂיתֶם, לְצֹרֶךְ עַצְמְכֶם עֲשִׂיתֶם. כְּרָכִים, לַעֲשׂוֹת בָּהֶם אַנְגַּרְיָא. גְּשָׁרִים, לִטּוֹל מֵהֶם מֶכֶס. מִלְחָמוֹת, אֲנִי עֲשִׂיתִים, שֶׁנֶּאֱמַר: י״י אִישׁ מִלְחָמָה (שמות ט״ו:ג׳). כְּלוּם יֵשׁ בָּכֶם מַגִּיד זֹאת, שֶׁנֶּאֱמַר: מִי בָּהֶם יַגִּיד זֹאת (ישעיהו מ״ג:ט׳). וְאֵין זֹאת אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׁם מֹשֶׁה (דברים ד׳:מ״ד). אוֹמְרִים לְפָנָיו, כְּלוּם נָתַתָּ לָנוּ וְלֹא קִבַּלְנוּהָ. וַעֲלֵיהֶן הוּא אוֹמֵר, וַיֹּאמַר, י״י מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ וְגוֹ׳ (שם ל״ג:ב׳). מְלַמֵּד, שֶׁהֶחְזִירָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם וְלֹא רָצוּ לְקַבְּלָהּ. אָמְרוּ לְפָנָיו, כְּלוּם כָּפִיתָ הָהָר עָלֵינוּ כְּגִיגִית כְּשֵׁם שֶׁעָשִׂיתָ לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר (שמות י״ט:י״ז), וְאָמַרְתָּ לָהֶם, אִם תְּקַבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה, מוּטָב. וְאִם לָאו, שָׁם תְּהֵא קְבוּרַתְכֶם. שֶׁאִלּוּלֵי כֵן, לֹא קִבְּלוּהָ. אוֹמֵר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וַהֲלֹא אָמְרוּ מִתְּחִלָּה, נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. אָמְרוּ לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, תְּנָה לָנוּ מֵרֹאשׁ וְנַעֲשֶׂנָּה. אוֹמֵר לָהֶם, מִצְוָה קַלָּה אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם, אִם אֹתָם מְשַׁמְּרִין אוֹתָהּ, אֶתֵּן לָכֶם שָׂכָר כְּיִשְׂרָאֵל. אוֹמֵר לָהֶם, לְכוּ עָשׂוּ סֻכָּה. הוֹלְכִין וְעוֹשִׂין סֻכָּה כָּל אֶחָד וְאַחַד מֵהֶם. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹצִיא חַמָּה מִנַּרְתִיקָהּ, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד מְבַעֵט בְּסֻכָּתוֹ וְיוֹצֵא, שֶׁנֶּאֱמַר: נְנַתְּקָה אֶת מוֹסְרוֹתֵימוֹ (תהלים ב׳:ג׳). וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב וּמְשַׂחֵק עֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק (שם פסוק ד). וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ כָּל אֱלֹהִים (שם צ״ז:ז׳). בְּשָׁעָה שֶׁיָּדִין אֶת הָאֻמּוֹת, דָּן לֵאלֹהֵיהֶם עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי בָאֵשׁ י״י נִשְׁפָּט וְגוֹ׳ (ישעיהו ס״ו:ט״ז). כֵּיוָן שֶׁאֵין יְכוֹלִים לַעֲמוֹד בָּאֵשׁ, פּוֹרְחִין וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב וּמְשַׁלֵּחַ עֲלֵיהֶם מַלְאָכִים בְּקוֹלָרִין וּבְשַׁלְשְׁלָאוֹת וּמַשְׁלִיכָן לְתוֹךְ הָאוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: וְלַהַט אוֹתָם הַיּוֹם הַבָּא אָמַר י״י צְבָאוֹת אֲשֶׁר לֹא יַעֲזֹב לָהֶם שֹׁרֶשׁ וְעָנָף (מלאכי ג׳:י״ט). דָּבָר אַחֵר: וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ כָּל אֱלֹהִים, אוֹמְרִים כָּל עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה לֵאלֹהֵיהֶם, בּוֹאוֹ וְהִשְׁתַּחֲווּ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאַתֶּם הִתְעִיתֶם אוֹתָנוּ. מִיָּד, וְהָאֱלִילִים כָּלִיל יַחֲלֹף (ישעיהו ב׳:י״ח), וְעוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה מוֹרִידָן לַגֵּיהִנֹּם. לְכָךְ נֶאֱמַר: יֵבוֹשׁוּ כָּל עוֹבְדֵי פֶסֶל (תהלים צ״ז:ז׳). וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם י״י פִּי שְׁנַיִם בָּהּ יִכָּרְתוּ יִגְוָעוּ (זכריה י״ג:ח׳), אֵלּוּ הָאוֹמְרִין, שְׁתֵּי רָשׁוּיוֹת בַּשָּׁמַיִם. וְהַשְּׁלִישִׁית יִוָּתֶר בָּהּ (שם), אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵן מִשְּׁלִישִׁיתוֹ שֶׁל עוֹלָם, בְּנֵי שְׁלֹשָׁה אָבוֹת. דָּבָר אַחֵר: וְהַשְּׁלִישִׁית יִוָּתֶר בָּהּ, שֶׁאֵין מִתְיַשְּׁבִין בְּאַרְצָם אֶלָּא בִּגְאֻלָּה שְׁלִישִׁית. גְּאֻלָּה רִאשׁוֹנָה, זוֹ גְּאֻלַּת מִצְרַיִם. גְּאוּלָה שְׁנִיָּה, זוֹ גְּאֻלַּת עֶזְרָא. הַשְּׁלִישִׁית, אֵין לָהּ הֶפְסֵק. אָמַר רַבִּי שַׂמְלַאי, שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹש עֶשְׂרֵה מִצְוֹת נֶאֶמְרוּ לְמֹשֶׁה בְּסִינַי, בָּא דָּוִד וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַת עֶשְׂרֵה, שֶׁנֶּאֱמַר: י״י מִי יָגוּר בְּאֹהֳלֶיךָ (תהלים ט״ו:א׳), וְכָל הַמִּזְמוֹר. בָּא יְשַׁעְיָה וְהֶעֱמִידָן עַל שֵׁשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: הוֹלֵךְ צְדָקוֹת, וְדוֹבֵר מֵישָׁרִים, מֹאֵס בְּבֶצַע מַעֲשַׁקּוֹת, נֹעֵר כַּפָּיו מִתְּמֹךְ בַּשֹּׁחַד, אוֹטֵם אָזְנוֹ מִשְּׁמוֹעַ דָּמִים וְגוֹ׳ (ישעיהו ל״ג:ט״ו). וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ, הוּא מְרוֹמִים יִשְׁכּוֹן, מְצָדוֹת סְלָעִים מִשְׂגַּבּוֹ, לַחְמוֹ נִתָּן, מֵימָיו נֶאֱמָנִים. בָּא מִיכָה וְהֶעֱמִידָן עַל שָׁלֹשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טוֹב וּמָה י״י דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט, וְאַהֲבַת חֶסֶד, וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ (מיכה ו׳:ח׳). בָּא עָמוֹס וְהֶעֱמִידָן עַל שְׁנַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי כֹּה אָמַר י״י לְבֵית יִשְׂרָאֵל דִּרְשׁוּנִי וִחְיוּ (עמוס ה׳:ד׳). בָּא חֲבַקּוּק וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה (חבקוק ב׳:ד׳).
(Deut. 16:20:) “Justice, justice shall you pursue,” (with justice repeated two times). From here they have maintained that one should pursue a worthy court. Another interpretation of (Deut. 16:20), “Justice, justice shall you pursue,” (with justice repeated) two times: [Here is] a warning for judges who judge capital cases not to render judgment on the same day as the trial. Rather let them suspend the judgment overnight (rt.: lwn), just as they suspend it overnight (rt.: lwn) in Jerusalem, since it is stated (in Is. 1:21), “she (i.e., Jerusalem) was full of justice, for righteousness lodged (rt.: lwn) there.” (Deut. 16:20, cont.:) “So that you may live.” Everyone who judges a case with unvarnished truth merits life in the world to come, as stated (in Is. 56:1), “Thus says the Lord, ‘Observe justice, and practice righteousness; [for soon My salvation shall come, and My righteousness be revealed].’”
[Siman 9] (Zech. 13:8:) “’And it shall come to pass throughout all the land,’ says the Lord, ‘that two-thirds in it shall be cut off [and] die, but one-third shall remain in it.’” This is what is stated with the holy spirit through David (in Ps. 97:7), “All who worship an image, who boast in idols, are put to shame.” With reference to whom was he saying it? He only said it with reference to the Holy One, blessed be He. R. Hanina said, “The Holy One, blessed be He, is going to show His glory to all who have come into the world; for He will lower His throne in the middle of the firmament and again set it in place where the sun rises during the period of [the month of] Tebeth.” R. Hanina the Elder said to him, “Is it possible to see His glory, even the One of whom it is written (in Exod. 33:20), ‘for no human may see Me and live?’ Now you are saying, ‘The Holy One, blessed be He, is going to show His glory to all who have come into the world.’” He said to him, “See, it is written (in Ps. 84:12), ‘For the Lord God] is sun and shield […].” Just as a sun and shield denotes a shield over one in time of war, so also will the Holy One, blessed be He, be a shield over His children at that time [of His appearing].⁠1 R. Hanina said, “In the time that the Lord judges the peoples of the world, He seizes them for judgment; them, their Gods, and the one who sets up images2 for them. Next He brings the two tablets with the Ten Commandments and says to them (i.e., to the tablets), ‘Have they all paid attention to you?’ Then they say to him, ‘From the day that You created us, no one has paid attention to us with the lone exception of Your people Israel.’” (Ps. 96:7:) “Who boast in idols.” [It would be] more fitting for Scripture to say, “who trust.” What is the meaning of “who boast?” That they did not perform idol worship until they had honored each other (for doing so). The Holy One, blessed be He, said, “On each day you will feel shame before Me. There are those among you who serve doves, and a lot of doves are slaughtered. There are also those among you who serve bricks, and a lot of bricks are broken in the marketplace. There are those among you who serve fish, and a lot of fish are sold in the marketplace.” Immediately the Holy One, blessed be He, put them to shame, as stated (in Micah 7:16), “The nations shall see Me and be ashamed […].” R. Hama bar Hanina said, “What is the meaning of (Is. 43:9), ‘All the nations are gathered together […].’ In the world to come the Holy One, blessed be He, brings the book of Torah and puts it on His lap.⁠3 Then He says, ‘Let anyone who is occupied with this, come and receive his reward.’ Immediately all the peoples gather in confusion, as stated (ibid.), ‘All the nations are gathered together […].’ The Holy One, blessed be He, says to them, ‘Do not be gathered in confusion, but [have] every nation [come separately] with its scribes,’ as stated (ibid, cont.), ‘and let the peoples assemble.’ Edom (the Roman Empire) entered. The Holy One, blessed be He, says to them, ‘With what were you occupied?’ They say to Him, ‘We have established a lot of marketplaces, produced a lot of baths, and multiplied silver and gold. And everything was [done] so that Israel would [have leisure to] be occupied with Torah.’ He [then says] to them, ‘Everything that you did, you did for your own needs. Marketplaces are for settling harlots in. Baths are to refresh yourselves. Silver and gold are mine, as stated (in Hag. 2:8), “The silver is Mine, and the gold is Mine.”’ The Persian Empire entered. He says to them, ‘With what were you occupied?’ They say, ‘We have conquered a lot of cities, established a lot of bridges, waged a lot of wars. And everything was [done] for the sake of Israel.’ He [then] says to them, ‘Everything that you did, you did for the sake of yourselves. Cities were for producing forced labor4 in them. Bridges were for collecting tolls. Wars [are what] I have waged, as stated (in Exod. 15:3), “The Lord is a man of war.” Are there any among you declaring “this?”’ It is so stated (in Is. 43:9, cont.), ‘who among them will declare this?’ Now ‘this’ can only be Torah, since it is stated (in Deut. 4:44), ‘And this is the Torah which Moses set.’ They say to Him ‘Did you give us anything that we have not accepted?’ [But] it says about them (in Deut. 33:2), ‘The Lord came forth from Sinai, and shone upon them from Seir….’ [This] teaches that the Holy One, blessed be He, brought [the light of Torah] to all the peoples of the world, but they did not want to accept it. [So] they say to Him, ‘Did You overturn the mountain above us like a basin like you did to Israel, as stated (in Exod. 19:17), “And they stood at the nether part of the mount,” and You said to them, “If you accept the Torah, excellent, but if not, there [under the mountain], will be your burial.” As if it were not for this, they [too] would not have accepted it.’ The Holy One, blessed be He, says to them, ‘But did they not say from the beginning (in Exod. 24:7), “we shall do and we shall heed?”’ They [then] say to Him, ‘Master of the world, give it to us in advance, and we will carry it out.’ He says to them, ‘I am giving you an easy commandment. If you observe it, I will give you a reward like [that of] Israel.’ He says to them, ‘Go and make a sukkah (booth).’ Immediately each and every one goes and builds a sukkah for himself. [But] when the Holy One, blessed be He, brings out the sun from its case,⁠5 each one tramples down his sukkah and goes away, as stated (in Ps. 2:3), ‘Let us break their bonds asunder.’ Then the Holy One, blessed be He, sits and laughs at them, as stated (in vs. 4), ‘The One sitting in the heavens will laugh; the Lord will deride them.’” (Ps. 97:7, end:) “And all the powers will bow down to Him.” When He judges the peoples of the world, he will judge their gods along with them, as stated (in Is. 66:16), “For in fire will the Lord execute judgment….” When they are unable to remain in the fire, they fly away. Then the Holy One, blessed be He, sends out angels with [prisoner] collars6 and chains, and they cast them into the midst of the fire, as stated (in Mal. 3:19), “’And that day is coming burning like an oven,’ said the Lord of Hosts, ‘[(it) shall burn them to ashes] and leave of them neither stock nor boughs.’” Another interpretation (of Ps. 97:7), “And all the powers bow down to Him”: All the idolaters say to their gods, “Come and bow down before the Holy One, blessed be He, for you have led us astray.” Immediately (according to Is. 2:18), “And the idols shall completely vanish,” and the idolaters bring them down into Gehinnom. It is therefore stated (in Ps. 97:7), “All who worship an image are put to shame.” (Zech. 13:8:) “And it shall come to pass throughout all the land, says the Lord, that two-thirds in it shall be cut off [and] die,” these are those that say there are two powers in the Heavens; “but one-third (shelishit) shall remain in it,” these are Israel, who are from a third (shelishit) of the world, [as they are] the children of three (sheloshet) patriarchs. Another interpretation (of Zech. 13:8) “but one-third shall remain in it”: [These words mean] that they shall only settle in their land in the third deliverance. The first deliverance was the deliverance from Egypt. The second was the deliverance of [in the time of] Ezra. The third has no interruption. R. Simlay said, “Six hundred and thirteen commandments were spoken to Moses on Sinai.⁠7 David came and established them upon eleven [principles], as stated (in Ps. 15:1), ‘O Lord, who shall dwell in Your tent,’ and all [of that] psalm.⁠8 Isaiah came and established them upon six, as stated (in Is. 33:15), ‘(1) One who walks righteously and (2) speaks uprightly, (3) who detests the unjust gain of oppression, (4) who shakes his finger (literally, his hand) against grasping at a bribe, (5) [who shuts off his ears against hearing of bloodshed, and (6) closes his eyes against looking at evil].’ And it is written after that (in vs.16), ‘Such a one shall dwell on the heights; the strongholds on cliffs shall be his refuge, with his food supplied and his water assured.’ Micah came and established them upon three, as stated (in Micah 6:8), ‘He has told you, O human, what is good; so what does the Lord demand of you but to practice justice, love kindness, and to walk humbly with your God.’ Amos came established them upon two, as stated (in Amos 5:4), ‘For thus says the Lord […], “seek Me and live.”’ Habakkuk came and established them upon one, as stated (in Hab. 2:4), ‘but the righteous person shall live by his faithfulness.’”
1. Even though the Holy One on his throne shines with the blinding rays of the sun, He will also provide a shield from these rays.
2. The translation reads protomin (Gk. partomai, denoting imperial busts.) for Buber’s pittumin. The emendation was first suggested by Jastrow, s.v. perotomi, and agrees with a note from S. Lieberman given orally to Daniel Sperber and cited in “Greek and Latin Words in Rabbinic Literature,” Bar-Ilan: Annual of Bar-ilan University Studies in Judaica and the Humanities, 14–15(1977), p. 12, n. 7. Buber’s pittumin, which means “ingredients” or “spices,” makes relatively little sense. Cf. Codex Vaticanus, Ebr. 34, which reads “patronin” (Gk.: patrones; Lat.: patroni), and denotes protectors.
3. ‘AZ 2a-3b.
4. Gk.: angareia; Lat.: angaria.
5. Gk. and Lat.: narthex, where it originally denoted a shrub.
6. Qolarin from the Lat.: collaria; cf. colla (“necks”).
7. Makk. 23b-24a; M. Pss. 17(addendum):18-25.
8. The five verses to this psalm contain exactly eleven stipulations (in vss. 2-4a) for dwelling with the Holy One without being shaken.
היה רבן יוחנן בן זכאי אומר וקרבתי אליכם למשפט [והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים ובנשבעים לשקר ובעושקי שכר שכיר אלמנה ויתום ומטי גר] (מלאכי ג׳:ה׳), אוי לנו מיום הדין, אוי לנו מום התוכחה, הקיש הכתוב מטי דין, לכל עבירות החמורות, לפיכך הזהיר הקב״ה לט תאה. אמר ר׳ חמא בר אושעיא אדם חש בעינו, נותן ממון הרבה לרופא ספק מתרפא ספק אינו מתרפא, והנוטל שוחד מקלקל הדין, ומעוור את עיניו, וגורם גלות לישראל, ומביא רעב לעולם, שנאמר צדק צדק תרדוף למען תחיה וירשת (דברים ט״ז:כ׳), ואם לאו לא תירש.
צדק צדק תרדוף. [שני פעמים] מכאן אמרו שיהא אדם רודף אחר ב״ד יפה.
ד״א צדק צדק תרדוף שני פעמים, אזהרה לדיינין שדנין דיני נפשות, שלא יהו חותכין את הדין ביומו, אלא יהו מלינין את הדין, כדרך שמלינין בירושלים, שנאמר [מלאתי משפט] צדק ילין בה (ישעיהו א׳:כ״א).
למען תחיה (דברים ט״ז:כ׳). כל הדן דין אמת לאמיתו, זוכה לחיי העולם הבא, שנאמר (כי) כה אמר ה׳ שמרו משפט ועשו צדקה וגו׳ (ישעיהו נ״ו:א׳).
[ח] והיה בכל הארץ נאם ה׳ פי שנים בה וגו׳ (זכריה י״ג:ח׳). זו היא שנאמר ברוח הקודש על ידי דוד, יבושו כל עובדי פסל המתהללים באלילים (תהלים צ״ז:ז׳), כנגד מי אמרו, לא אמרו אלא כנגד מעשים של הקב״ה, אמר ר׳ חנינא עתיד הקב״ה להראות כבודו לכל באי עולם, ולהוריד כסאו באמצע הרקיע, וחוזר ומניחו במקום שחמה זורחת בתקופת טבת, אמר ליה ר׳ חנינא הזקן אפשר לראות כבודו, והכתיב כי לא יראני האדם וחי (שמות ל״ג:כ׳), ואתה אומר עתיד הקב״ה להראות כבודו לכל באי עולם, א״ל הרי כתיב כי שמש ומגן ה׳ (צבאות) [אלהים וגו׳] (תהלים פ״ד:י״ב), מה שמש ומגן מגין עליו בשעת מלחמה, אף הקב״ה מגין על בניו בשעת מלחמה באותה שעה, אמר ר׳ חנינא בשעה שידין הקב״ה אומות העולם, הוא תופסן לדין, הן ואלהיהן, ומעמיד להן פיטומין, ומביא שתי הלוחות, ועשרת הדברות, ואומר להם כלום השגיחו עליכם, ואומרים לפניו מיום שבראתנו לא השגיחו עלינו אלא ישראל עמך בלבד, המתהללים באלילים (שם צ״ז:ז׳), ראוי למקרא לורה בטחים, מהו המתהללים, שלא עבדו עבודה זרה עד שנהגו כבוד זה בזה, א״ל הקב״ה בכל יום ויום אתם מתביישין לפני, יש בכם שהם עובדין ליונים, והרבה יונים נשחטין, ויש בכם שעובדים ללבנים, והרבה לבנים נשברים, יש בכם שעובדים לדנים, והרבה דנים נמכרים בשוק, מיד הקב״ה מביישן, שנאמר יראו גוים ויבושו (מיכה ז׳:ט״ז).
[ט] אמר ר׳ חמא בר חנינא מהו כל הגוים נקבצו יחדו (ישעיהו מ״ג:ט׳), לעתיד לבא הקב״ה מביא ספר תורה, ומניחה בחיקו ואומר כל מי שעסק בתורה יבא ויטול שכרו, מיד מתקבצין כל האומות בערבוביא, שנאמר כל הגוים נקבצו יחדו [וגו׳], א״ל הקב״ה אל תקבצו בערבוביא, אלא כל אומר וסופריה, [שנאמר] ויאספו לאומים (שם), נכנסה מלכות רומי, א״ל הקב״ה במה עסקתם, אומרים הרבה שווקים תיקננו, הרבה מרחצאות עשינו, וכסף וזהב הרבינו, הכל כדי שיעסקו ישראל בתורה, א״ל כל מה שעשיתם לצריכיכם עשיתם, שווקים להושיב בהם זונות, מרחצאות לעדן עצמכם, כסף וזהב שלי הוא, שנאמר לי הכסף ולי הזהב (חגי ב׳:ח׳). נכנסה מלכות פרס, א״ל במה עסקתם, אומרים הרבה כרכים (תקיננו) [כבשנו] הרבה גשרים תיקננו, הרבה מלחמות [עשינו], הכל בשביל ישראל, א״ל כל מה שעשיתם בשביל עצמיכם עשיתם, כרכים לעשות בהם אנגריא, גשרים ליטול מכס, מלחמות אני עשיתי, שנאמר ה׳ איש מלחמה (שמות ט״ו:ג׳), כלום יש בכם מגיד זאת, שנאמר מי בהם יגיד זאת (ישעיהו מ״ג:ט׳), ואין זאת אלא תורה, שנאמר וזאת התורה אשר שם משה (דברים ד׳:מ״ד), אומרים לפניו כלום נתת לנו ולא קבלנוה, [עליהם הוא אומר ה׳ מסיני בא וזרח משעיר למו (שם ל״ג:ב׳), מלמד שהחזיר הקב״ה על כל אומות העולם ולא קבלוה], אומרים לפניו רבש״ע תנה לנו מראש ונעשנה, א״ל מצוה קלה אני נותן לכם, אם אתם משמרין אותה אתן [לכם שכר] כישראל, א״ל לכו ועשו סוכה, מיד כל אחד ואחד הולך ועשה לו סוכה, והקב״ה מוציא חמה מנרתיקה וכל אחד מבעט בסוכתו ויוצא, נאמר ננתקה את מוסרותמו (שם ב׳:ג׳). והקב״ה משחק עליהם, שנאמר יושב בשמים ישחק ה׳ ילעג למו (שם שם:ד׳).
[י] (וישתחוו לך) [השתחוו לו] כל אלהים (תהלים צ״ז:ז׳), כשידין לאומות העולם ידין לאלהיהם עמהם, שנאמר כי באש ה׳ נשפט וגו׳ (ישעיהו ס״ו:ט״ז), כיון שאין יכולין לעמוד באש פורחין והקב״ה משלח מלאכים בקולרין ובשלשלאות, ומשליכין אותן לתוך האור, שנאמר ולהט אותם היום הבא וגו׳ (מלאכי ג׳:י״ט).
ד״א (וישתחוו לך) [השתחוו לו] כל אלהים. אומרים אומות העולם לאלהיהם, בואו ונשתחוה לפני הקב״ה, שאתם התעיתם אותנו, מיד והאלילים כליל יחלוף (ישעיהו ב׳:י״ח), והקב״ה מוריד אומות העולם לגיהנם, לכך נאמר יבושו כל עובדי פסל וגו׳ (תהלים צ״ז:ז׳). והיה בכל הארץ נאום ה׳ פי שנים בה יכרתו (ויגועו) [יגועו] והשלישית יותר בה (זכריה י״ג:ח׳), [אלו ישראל שהם משלישותו של עולם בני שלשת אבות, ד״א והשלישית יותר בה] שאין מתיישבין בארצם אלא בגאולה שלישית, גאולה ראשונה זו גאולת מצרים, שניה זו גאולת עזרא, שלישית אין לה הפסק. אמר ר׳ שמלאי תרי״ג מצות נאמרו לו למשה בסיני, בא דוד והעמידן על אחת עשרה, שנאמר ה׳ מי יגור באהלך [וגו׳] הולך תמים וגו׳ (תהלים ט״ו:א׳-ב׳), עד עושה אלה לא ימוט לעולם (שם שם:ה׳), בא ישעיה והעמידן על שש, שנאמר הולך צדקות, ודובר מישרים, מואס בבצע מעשקות, נוער כפיו מתמוך בשוחד, [אוטם אזנו משמוע דמים], עוצם עיניו מראות ברע (ישעיהו ל״ג:ט״ו), וכתיב בתריה (והוא) [הוא] מרומים ישכון מצודות סלעים משגבו, לחמו ניתן מימיו נאמנים (שם שם:ט״ז), בא מיכה והעמידן על שלש, שנאמר הגיד לך אדם מה טוב ומה ה׳ דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והנצע לכת עם אלהיך (מיכה ו׳:ח׳), בא עמוס והעמידן על שתים, שנאמר כי כה אמר ה׳ [וגו׳] דרשוני וחיו (עמוס ה׳:ד׳), בא חבקוק והעמידן על אחת, שנאמר וצדיק באמונתו יחיה (חבקוק ב׳:ד׳).
חסלת פרשת שופטים
צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף – (כתוב ברמז תרי״א).
מִנַּיִן לְיוֹצֵא מִבֵּית דִּין זַכַּאי שֶׁאֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ לְחוֹבָה. תַּלְמוּד לוֹמַר ״צֶדֶק תִּרְדֹּף״. יָצָא חַיָּב מִנַּיִן שֶׁמַּחֲזִירִין אוֹתוֹ לִזְכוּת. תַּלְמוּד לוֹמַר ״צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף״. לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ. מִנַּיִן שֶׁמִּנּוּי הַדַּיָּנִין כְּדַאי הוּא לְהַחֲיוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל וּלְהוֹשִׁיבָן עַל אַדְמָתָן וְשֶׁלֹּא לְהַפִּילָן בַּחֶרֶב. תַּלְמוּד לוֹמַר ״לְמַעַן תִּחְיֶה״ וְגוֹ׳.
תְּנַן הָיָה שׁוֹקֵל ״עַיִן בְּעַיִן״ נוֹתֵן לוֹ גֵירוּמָיו. מִנָּא הָנֵי מִלֵּי. אֲמַר רֵישׁ לָקִישׁ אֲמַר קְרָא צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף, צַדֵּק מִשֶּׁלְּךָ וְתֵן לוֹ.
לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה – אֲמַר רֵישׁ לָקִישׁ כֹּל הַמַּעֲמִיד דַּיָּן שֶׁאֵינוֹ הָגוּן כְּאִלּוּ נָטַע אֲשֵׁרָה שֶׁנֶּאֱמַר שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים וּסְמִיךְ לֵיהּ לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה, וּבְמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ תַּלְמִיד חָכָם כְּאִלּוּ בְּנָאוֹ אֵצֶל מִזְבֵּחַ שֶׁנֶּאֱמַר ״אֵצֶל מִזְבַּח ה׳ אֱלֹהֶיךָ״, וְאוֹמֵר (שמות כ׳:י״ט) ״לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב״ אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב הוּא דְּלָא לֵעְבַּד הָא דְּעֵץ שָׁרֵי אֶלָּא אֱלוֹהַ הַבָּא בִּשְׁבִיל כֶּסֶף וּבִשְׁבִיל זָהָב.
אֲמַר רַב חִסְדָּא, מִנַּיִן לֶאֱלִילִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁצְּרִיכִין גְּנִיזָה, שֶׁנֶּאֱמַר ״לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כָּל עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח״ מַה מִּזְבֵּחַ טָעוּן גְּנִיזָה אַף אֱלִילִים טְעוּנִין גְּנִיזָה.
לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה – הַתּוֹרָה אָמְרָה ״וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ״, קַל וָחֹמֶר שֶׁלֹּא יִטַּע. מִנַּיִן שֶׁלֹּא יְקַיֵּם. תַּלְמוּד לוֹמַר ״לֹא תִטַּע לְךָ״, מִכָּל מָקוֹם. דָּבָר אַחֵר: אֲפִלּוּ בַּיִת אֲפִלּוּ סֻכָּה. דָּבָר אַחֵר: ״לֹא תִטַּע לְךָ״. מְלַמֵּד שֶׁכָּל הַנּוֹטֵעַ אֲשֵׁרָה עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. וּמִנַּיִן לְנוֹטֵעַ אִילָן וּבוֹנֶה בַיִת בְּהַר הַבַּיִת שֶׁעוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. תַּלְמוּד לוֹמַר ״כָּל עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח ה׳ אֱלֹהֶיךָ״. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר מִנַּיִן שֶׁאֵין עוֹשִׂים אַכְסַדְרָה בַּעֲזָרָה, תַּלְמוּד לוֹמַר ״כָּל עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח ה׳ אֱלֹהֶיךָ״, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר אֲשֶׁר תַעֲשֶׂה לָּךְ, לְרַבּוֹת בָּמָה.
צֶ֥דֶק צֶ֖דֶק תִּרְדֹּ֑ף לְמַ֤עַן תִּֽחְיֶה֙ וְיָרַשְׁתָּ֣ אֶת⁠־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר⁠־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ
צדק היינו אמונה
וְעַתָּה לְכָה נָּא אָרָה לִּי אֶת הָעָם הַזֶּה כִּי עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי. רַבִּי חִזְקִיָּה פָּתַח, (ישעיה יא) וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו וְהָאֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו. פָּסוּק זֶה הַכֹּל הוּא אֶחָד. מַה חִדּוּשׁ בָּא לְהַשְׁמִיעֵנוּ? שֶׁהֲרֵי צֶדֶק הַיְנוּ אֱמוּנָה, וֶאֱמוּנָה הַיְנוּ צֶדֶק. אֵזוֹר מָתְנָיו הַיְנוּ אֵזוֹר חֲלָצָיו. וְלֹא מָצָאנוּ פָסוּק כְּמוֹ זֶה.
אֶלָּא לֹא צֶדֶק כְּמוֹ אֱמוּנָה, וְאַף עַל גַּב שֶׁהַכֹּל אֶחָד, וְדַרְגָּה אַחַת הִיא. אֲבָל בִּזְמַן שֶׁעוֹמְדִים בְּדִין קָשֶׁה וּמְקַבְּלִים מִצַּד שְׂמֹאל, אָז נִקְרָא צֶדֶק דִּין מַמָּשׁ, וְהַיְנוּ (שם כו) כִּי כַּאֲשֶׁר מִשְׁפָּטֶיךְ לָאָרֶץ צֶדֶק לָמְדוּ יֹשְׁבֵי תֵבֵל. שֶׁדַּרְגָּה זוֹ שֶׁל מִשְׁפָּט הִיא רַחֲמִים. וּכְשֶׁמִּתְקָרֵב מִשְׁפָּט בְּצֶדֶק, אָז מִתְבַּשֵּׂם (הכל), וִיכוֹלִים בְּנֵי הָעוֹלָם לִסְבֹּל דִּין בְּצֶדֶק. (ועלזהצדקאינוכאמונה) אֱמוּנָה, בְּשָׁעָה שֶׁמִּתְחַבֶּרֶת בָּהּ (אז הוא) אֱמֶת, לְשִׂמְחָה. וְכָל הַפָּנִים מְאִירוֹת, אָז נִקְרֵאת אֱמוּנָה.
וְיֵשׁ וַתְּרָנוּת לַכֹּל, וְכָל הַנְּשָׁמוֹת עוֹלוֹת, מִתְחַיְּבוֹת בְּכַמָּה חִיּוּבִים שֶׁל רְשָׁעִים רָעִים, וְכֵיוָן שֶׁהֵן עוֹלוֹת בְּפִקָּדוֹן (מקדים), הוּא מַחֲזִירָן בְּרַחֲמִים וְחָס עֲלֵיהֶן, וְאָז נִקְרֵאת אֱמוּנָה, וְאֵין אֱמוּנָה לְלֹא אֱמֶת.
אזור מתניו ואזור חלציו, שני דרגות למעלה ולמטה
כָּעֵת אֵזוֹר מָתְנָיו וְאֵזוֹר חֲלָצָיו. מַה כָּאן שְׁנֵי אֵזוֹרִים? וּמָתְנַיִם וַחֲלָצַיִם, אַף עַל גַּב שֶׁהֵן אַחַת, שְׁתֵּי דְרָגוֹת הֵן, אַחַת לְמַעְלָה וְאַחַת לְמַטָּה. לְמַעְלָה בְּרֵאשִׁית נִקְרָא מָתְנַיִם, וּלְמַטָּה בַּסּוֹף נִקְרָא חֲלָצַיִם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לב) וַחֲגוֹרָה עַל חֲלָצָיִם. בַּסּוֹף, עַל רֹאשׁ הַיְרֵכַיִם. כְּשֶׁאִשָּׁה בְצַעַר, מְנַתְּקִים אוֹתָם חֲלָצַיִם מֵרֹאשׁ הַיְרֵכַיִם, וְשָׂמָה יָדֶיהָ בִּכְאֵב עֲלֵיהֶם.
לגבורה מתניו, לרחמנות חלציו
וְלָכֵן לִגְבוּרָה וְלִקְרָב - צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו, וְכָךְ צָרִיךְ. לְרַחֲמָנוּת וּלְטוֹב - אֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו. בְּדַרְגָּה אַחַת יָדוּן אֶת הָעוֹלָם וְשׁוֹלֵט לִשְׁנֵי צְדָדִים, אֶחָד לְרַחֲמִים לְיִשְׂרָאֵל, וְאֶחָד דִּין לִשְׁאָר הָעַמִּים.
וְאִם תֹּאמַר, צֶדֶק הוּא דִּין הַקָּשֶׁה? וַהֲרֵי כָּתוּב (ויקרא יט) בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךְ, (דברים טז) צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדּף, וְכַמָּה הֵם - וַדַּאי כָּךְ זֶה, שֶׁהֲרֵי בְּצֶדֶק אֵין כְּלָל וַתְּרָנוּת. גַּם כָּךְ מִי שֶׁדָּן אֶת חֲבֵרוֹ, לֹא צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת לוֹ וַתְּרָנוּת מֵהַדִּין כְּלָל, אֶלָּא בְּצֶדֶק, שֶׁלֹּא יַשְׁגִּיחַ עַל הָאַהֲבָה, (ויקרא יט) מֹאזְנֵי צֶדֶק, בְּלִי וַתְּרָנוּת לְצַד זֶה וּלְצַד זֶה לְמִי שֶׁנּוֹתֵן וּלְמִי שֶׁמְּקַבֵּל.
דרגה אחת ומתחלקת לשני צדדים
וּמִשּׁוּם זֶה דַּרְגָּה אַחַת הִיא, וּמִתְחַלֶּקֶת לִשְׁנֵי צְדָדִים. וּשְׁנֵי צְדָדִים אֵלֶּה, שְׁנֵי אֵזוֹרִים, עוֹמְדִים, אֶחָד לִשְׁאָר הָעַמִּים וְאֶחָד לְיִשְׂרָאֵל. וּבְשָׁעָה שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, הִתְאַזְּרוּ בָאֵזוֹרִים הַלָּלוּ - אֶחָד שֶׁל קְרָב, וְאֶחָד הָיָה שֶׁל שָׁלוֹם. (והכלהיהבצדק) כְּשֶׁיִּתְיָעֵץ בָּלָק, אָמַר וַאֲגָרֲשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ. אָמַר, אוֹתָהּ דַּרְגָּה (שנאחזה בו הארץ, וזה וכו׳) שֶׁהֵם נֶאֱחָזִים בָּהּ, מִן הָאָרֶץ וַדַּאי. וְזֶהוּ כִּי עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי, בְּוַדַּאי. מִי יָכוֹל לְהִלָּחֵם וְלַעֲמֹד בָּהֶם בְּיִשְׂרָאֵל?! דַּרְגָּתָם חֲזָקָה הִיא מִשֶּׁלִּי! וּמִשּׁוּם זֶה - וַאֲגָרֲשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ. וְאִם אֲגָרֲשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת וַאֲגָרֵשׁ אוֹתָם מִמֶּנָּה, אוּכַל לַעֲשׂוֹת כָּל רְצוֹנִי. כֹּחָם הוּא בַּמֶּה? בַּפֶּה וּבְמַעֲשֶׂה. הֲרֵי הַפֶּה שֶׁלְּךְ, וְהַמַּעֲשֶׂה שֶׁלִּי
(זהר במדבר דף קצט.)
צֶ֥דֶק צֶ֖דֶק תִּרְדֹּ֑ף לְמַ֤עַן תִּֽחְיֶה֙ וְיָרַשְׁתָּ֣ אֶת⁠־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר⁠־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ
ההבדל בין צדק לאמונה
וְעַתָּה לְכָה נָּא אָרָה לִּי אֶת הָעָם הַזֶּה כִּי עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי. רַבִּי חִזְקִיָּה פָּתַח, (ישעיה יא) וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו וְהָאֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו. פָּסוּק זֶה הַכֹּל הוּא אֶחָד. מַה חִדּוּשׁ בָּא לְהַשְׁמִיעֵנוּ? שֶׁהֲרֵי צֶדֶק הַיְנוּ אֱמוּנָה, וֶאֱמוּנָה הַיְנוּ צֶדֶק. אֵזוֹר מָתְנָיו הַיְנוּ אֵזוֹר חֲלָצָיו. וְלֹא מָצָאנוּ פָסוּק כְּמוֹ זֶה.
אף שצדק דרגא אמונה יש חילוק ביניהם
אֶלָּא לֹא צֶדֶק כְּמוֹ אֱמוּנָה, וְאַף עַל גַּב שֶׁהַכֹּל אֶחָד, וְדַרְגָּה אַחַת הִיא. אֲבָל בִּזְמַן שֶׁעוֹמְדִים בְּדִין קָשֶׁה וּמְקַבְּלִים מִצַּד שְׂמֹאל, אָז נִקְרָא צֶדֶק דִּין מַמָּשׁ, וְהַיְנוּ (שם כו) כִּי כַּאֲשֶׁר מִשְׁפָּטֶיךְ לָאָרֶץ צֶדֶק לָמְדוּ יֹשְׁבֵי תֵבֵל. שֶׁדַּרְגָּה זוֹ שֶׁל מִשְׁפָּט הִיא רַחֲמִים. וּכְשֶׁמִּתְקָרֵב מִשְׁפָּט בְּצֶדֶק, אָז מִתְבַּשֵּׂם (הכל), וִיכוֹלִים בְּנֵי הָעוֹלָם לִסְבֹּל דִּין בְּצֶדֶק. (ועל זה צדק אינו כאמונה)
כשאמת מתחברת באמונה
אֱמוּנָה, בְּשָׁעָה שֶׁמִּתְחַבֶּרֶת בָּהּ (אז הוא) אֱמֶת, לְשִׂמְחָה. וְכָל הַפָּנִים מְאִירוֹת, אָז נִקְרֵאת אֱמוּנָה. וְיֵשׁ וַתְּרָנוּת לַכֹּל, וְכָל הַנְּשָׁמוֹת עוֹלוֹת, מִתְחַיְּבוֹת בְּכַמָּה חִיּוּבִים שֶׁל רְשָׁעִים רָעִים, וְכֵיוָן שֶׁהֵן עוֹלוֹת בְּפִקָּדוֹן (מקדים), הוּא מַחֲזִירָן בְּרַחֲמִים וְחָס עֲלֵיהֶן, וְאָז נִקְרֵאת אֱמוּנָה, וְאֵין אֱמוּנָה לְלֹא אֱמֶת.
מתניים וחלצים ב׳ דרגות
כָּעֵת אֵזוֹר מָתְנָיו וְאֵזוֹר חֲלָצָיו. מַה כָּאן שְׁנֵי אֵזוֹרִים? וּמָתְנַיִם וַחֲלָצַיִם, אַף עַל גַּב שֶׁהֵן אַחַת, שְׁתֵּי דְרָגוֹת הֵן, אַחַת לְמַעְלָה וְאַחַת לְמַטָּה. לְמַעְלָה בְּרֵאשִׁית נִקְרָא מָתְנַיִם, וּלְמַטָּה בַּסּוֹף נִקְרָא חֲלָצַיִם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לב) וַחֲגוֹרָה עַל חֲלָצָיִם. בַּסּוֹף, עַל רֹאשׁ הַיְרֵכַיִם. כְּשֶׁאִשָּׁה בְצַעַר, מְנַתְּקִים אוֹתָם חֲלָצַיִם מֵרֹאשׁ הַיְרֵכַיִם, וְשָׂמָה יָדֶיהָ בִּכְאֵב עֲלֵיהֶם.
וְלָכֵן לִגְבוּרָה וְלִקְרָב - צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו, וְכָךְ צָרִיךְ. כרַחֲמָנוּת וּלְטוֹב - אֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו. בְּדַרְגָּה אַחַת יָדוּן אֶת הָעוֹלָם וְשׁוֹלֵט לִשְׁנֵי צְדָדִים, אֶחָד לְרַחֲמִים לְיִשְׂרָאֵל, וְאֶחָד דִּין לִשְׁאָר הָעַמִּים.
בצדק אין ותרנות
וְאִם תֹּאמַר, צֶדֶק הוּא דִּין הַקָּשֶׁה? וַהֲרֵי כָּתוּב (ויקרא יט) בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךְ, (דברים טז) צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדּף, וְכַמָּה הֵם - וַדַּאי כָּךְ זֶה, שֶׁהֲרֵי בְּצֶדֶק אֵין כְּלָל וַתְּרָנוּת. גַּם כָּךְ מִי שֶׁדָּן אֶת חֲבֵרוֹ, לֹא צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת לוֹ וַתְּרָנוּת מֵהַדִּין כְּלָל, אֶלָּא בְּצֶדֶק, שֶׁלֹּא יַשְׁגִּיחַ עַל הָאַהֲבָה, (ויקרא יט) מֹאזְנֵי צֶדֶק, בְּלִי וַתְּרָנוּת לְצַד זֶה וּלְצַד זֶה לְמִי שֶׁנּוֹתֵן וּלְמִי שֶׁמְּקַבֵּל. וּמִשּׁוּם זֶה דַּרְגָּה אַחַת הִיא, וּמִתְחַלֶּקֶת לִשְׁנֵי צְדָדִים. וּשְׁנֵי צְדָדִים אֵלֶּה, שְׁנֵי אֵזוֹרִים, עוֹמְדִים, אֶחָד לִשְׁאָר הָעַמִּים וְאֶחָד לְיִשְׂרָאֵל. וּבְשָׁעָה שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, הִתְאַזְּרוּ בָאֵזוֹרִים הַלָּלוּ - אֶחָד שֶׁל קְרָב, וְאֶחָד הָיָה שֶׁל שָׁלוֹם. (והכלהיהבצדק) כְּשֶׁיִּתְיָעֵץ בָּלָק, אָמַר וַאֲגָרֲשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ. אָמַר, אוֹתָהּ דַּרְגָּה (שנאחזה בו הארץ, וזה וכו׳) שֶׁהֵם נֶאֱחָזִים בָּהּ, מִן הָאָרֶץ וַדַּאי.
וְזֶהוּ כִּי עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי, בְּוַדַּאי. מִי יָכוֹל לְהִלָּחֵם וְלַעֲמֹד בָּהֶם בְּיִשְׂרָאֵל?! דַּרְגָּתָם חֲזָקָה הִיא מִשֶּׁלִּי! וּמִשּׁוּם זֶה - וַאֲגָרֲשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ. וְאִם אֲגָרֲשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת וַאֲגָרֵשׁ אוֹתָם מִמֶּנָּה, אוּכַל לַעֲשׂוֹת כָּל רְצוֹנִי. כֹּחָם הוּא בַּמֶּה? בַּפֶּה וּבְמַעֲשֶׂה. הֲרֵי הַפֶּה שֶׁלְּךְ, וְהַמַּעֲשֶׂה שֶׁלִּי
(זהר במדבר דף קצט.)
וַאכּלִבִּ אלּחַקַּ אַלּמַחצַ׳ לִכַּיְ תַּחיַא וַתַּחֻוזַ אַלּבַּלַדַ אַלַּדִ׳י אַללָּהֻ רַבֻּךַּ מֻעטִיךַּ
והתחקה אחרי עקבות הצדק המחלט, בכדי שתחיה ותנחל את הארץ, אשר ה׳ אלהיך, נותן לך.⁠1
1. [צדק-צדק תרדף למען תחיה. מעשה באחד שהלך למדינת הים עם עבדו והוליך עמו ממון גדול, ואשתו היתה מעוברת, לימים מת האדון והניח כל ממון, והלך העבד והחזיק בנכסיו ואמר העבד ׳אני בנו׳ כשגדל הבן שהולידה אשת האדון, שמע שמת אביו, הלך לתבוע נכסיו שהחזיק בהם העבד אשר כבר נתחתן בגדולי הדור, והיה הבן ירא לפתוח פיו פן יהרגוהו, ונתאכסן בבית רב סעדיה, והניח לפניו לאכול ולא אכל, עד ששם לפניו אלה הדברים. נתן רב סעדיה גאון לו עצה, לדבר אל המלך וכן עשה. שלח המלך אחר רב סעדיה לדון דין זה וצוה רב סעדיה להקיז דם זה בספל אחד ודם זה בספל אחד ולקח עצם של אבי הבן והניח בספל העבד ולא נבלע הדם ולקח העצם ושם אותו בספל הבן ונבלע בעצם כי הוא גוף אחד. ולקח רב סעדיה הממון ונתנו לבנו שבא. וזה שאמר הכתוב צדק-צדק תרדף רצונו לומר שהדיין צריך לעשות תחבולות כדי שיצא הדין לאמיתו. מרס״ג ע״י אברהם בן עזרא.]
צדק צדק תרדוףאאחר בית דין יפה יפה.
[צדק צדק – צדק את הדין ואחר כך חתכהו.]⁠ב
למען תחיה וירשת – כדיי הוא מינוי הדיינין הכשרים להחיות את ישראל ולהושיבן על אדמתן.
א. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, אוקספורד אופ׳ 34, פריס 157, וכן במקור (לפני ההוספה בגיליון) בכ״י מינכן 5, המבורג 13, לונדון 26917. בכ״י ליידן 1, דפוס רומא נוסף כאן: ״הלך״.
ב. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917 חסר ביאור זה לפסוק.
צדק צדק תרדף JUSTICE, JUSTICE SHALL YOU PURSUE – go to (search after) a reliable court (Sifre Devarim 144:14; Sanhedrin 32b).
{See Hebrew text.}
למען תחיה וירשת [JUSTICE, JUSTICE SHALL YOU PURSUE] THAT YOU MAY LIVE, AND INHERIT [THE LAND WHICH HASHEM YOUR GOD GIVES YOU] – The appointment of honest judges is sufficient merit to keep Israel in life and to settle them in security in their land (Sifre Devarim 144:15).
פס׳: צדק צדק תרדוף – ת״ר צדק צדק תרדוף הלך אחר בית דין יפה, 1אחר רבי אליעזר ללוד וכו׳. עד אחר חכמים ללשכת הגזית. ת״ר צדק צדק תרדוף אחד לדין ואחד לפשרה. כיצד שתי ספינות עוברות בנהר וכן שני גמלים שיהיו עולין במעלות בית חורון שניהם עולין שניהם נופלין. בזה אחר זה שניהם עוברין. הא כיצד קרובה ושאינה קרובה תדחה שאינה קרובה מפני הקרובה. טעונה ושאינה טעונה תדחה שאינה טעונה מפני הטעונה. שתיהן טעונות – הטל פשרה ביניהן ומעלות שכר זו לזו. היו שתיהן רחוקות 2שתיהן קרובות וכו׳.
ד״א: צדק צדק תרדוף – שאם יצא מב״ד זכאי ואמר אחד יש לי ללמד עליו חובה אין מחזירין אותו. יצא מב״ד חייב ואמר אחד יש לי ללמד עליו זכות מחזירין אותו.
למען תחיה וירשת את הארץ – מלמד שמינוי הדיינים כדי להחיות את ישראל ולהושיבם על אדמתם:
1. אחר ר״א ללוד. (סנהדרין ל״ב ע״ב):
2. שתיהן קרובות. הטל פשרה ביניהם:
צדק צדק – עם בעלי הריב ידבר.
וטעם שתי פעמים לדבר צדק – בין שירויח בו או יפסיד.
או: פעם אחר פעם, כל ימי היותך בעולם, והטעם: לחיזוק.
למען תחיה – עם הבאים אל הארץ ידבר.
וירשתא – עם בניהם ידבר. והטעם: שתעמוד זאת הירושה לך.
א. בכ״י פריס 177: וירשתה.
JUSTICE, JUSTICE. Moses speaks to the disputants. Moses repeats the word justice to indicate that one should pursue justice whether one gains or loses. Or the word is repeated to indicate that one should pursue justice as long as one exists;⁠1 or the word is repeated for emphasis.
THAT THOU MAYEST LIVE. Moses speaks to those who are entering the land.
AND INHERIT THE LAND. Moses speaks to their children. It means, you2 will keep this inheritance.⁠3
1. The repetition of the word connotes continuity.
2. The children of those who inherit the land.
3. The Land of Israel.
צדק צדק תרדוף – אזהרה לדיינין שידקדקו בדין, ואזהרה לבעלי דינין שיבררו ב״ד יפה.
למען תחיה – למען משפט הישר תחיה.
וירשתא – שאם תעשה דין מעוות, לא תתקיים ירושתך בידך, שהרי יוציאוה מידך בדין מעוות, והמחזיק בה לא יחיה ולא יצליח, דשלא כדין באה לידו.
א. בכ״י מינכן 52: וירשתה.
צדק צדק תרדוף – CHASE ABSOLUTE JUSTICE – A warning to the judges that they shall be scrupulous in judgment, and a warning to the litigants that they shall choose a proper court of judges.
למען תחיה – THAT YOU MAY LIVE – For the sake of righteous judgment you shall live.
וירשת – AND INHERIT – For if you render corrupt judgment, your inheritance shall not be upheld in your hand, for they will remove it from your hand with corrupt judgment, and one who holds onto it will not live and not be successful, since it came to his hand unjustly.
צדק צדק תרדף – עם בעלי הדין מדבר.⁠1
1. שאוב מאבן עזרא.
צדק צדק תרדוף, "Justice, Justice, you are to pursue;⁠" here too the Torah addresses the litigants.
צדק צדק תרדוף – הלך אחר בית דין יפה. למען תחיה וירשת את הארץ – כדיא הוא מנוי הדיינים כשריןב להחיות את ישראל ולהושיבן על אדמתן. לשון רבינו שלמה מסיפרי (ספרי דברים ט״ז:כ׳).
וטעם הכפל: לומר הדיינין צריכין שישפטו את העם משפט צדק (דברים ט״ז:י״ח), וגם אתה צריך לרדוף הצדק תמיד, שתלך ממקומך אל מקום החכמים הגדולים, אחר רבן יוחנן בן זכאי ליבנה, אחר רבי לבית שערים.
ור׳ אברהם אמר: צדק צדק פעמים, שירדוף אחר הצדק שירוחג בו או יפסיד, או פעם אחר פעם לחיזוק.
אבל במדרשו של ר׳ נחוניא בן הקנה ידרשו בו סוד. אמרו צדק – זו מדת דינו של עולם, שנאמר: צדק צדק תרדוף, וכתיב בתריה: למען תחיה וירשת את הארץ – אם תדין עצמך תחיה, אם לאו הוא ידין עליך ותקים בעל כרחך. ומאי צדק צדק תרי זמני, דכתיב: מנוגה נגדו (שמואל ב כ״ב:י״ג), צדק ראשון – צדק ממש, זו שכינה, דכתיב: צדק ילין בה (ישעיהו א׳:כ״א), ומאי צדק שני שמפחיד את הצדיקים, ומפרש שם: צדק הוי כובע ישועה על ראשו, ואין ראשו אלא אמת, שנאמר: ראש דברך אמת (תהלים קי״ט:ק״ס), ואין אמת אלא שלום, שנאמר: כיד אם שלום ואמת יהיה בימי וגו׳ (מלכים ב כ׳:י״ט, ישעיהו ל״ט:ח׳). אם כן, יאמר הכתוב: תשפוט אתה בבית דינך צדק, ותרדוף בו צדק צדק, ותשיג אותם, למען תחיה – לעולם הבא בצדק השני, שהוא צדק עליון והוא האור הגדול הצפון לצדיקים לעתיד לבא, והוא עוזו של הקב״ה, וירשת את הארץ – בצדק הראשון שהוא ארץ ישראל.
א. כן בכ״י פרמא 3255, מינכן 137, פולדה 2, וכן בנוסח פירוש רש״י בכ״י פריס 73. בנוסח פירוש רש״י בכ״י לייפציג 1: ״כדיי״. בכ״י פריס 222, דפוס ליסבון, וכן בנוסח פירוש רש״י בכ״י פרמא 3115: ״כדאי״.
ב. כן בכ״י פרמא 3255, מינכן 137, פולדה 2, דפוס רומא, דפוס ליסבון. בדפוסים מאוחרים, וכן בנוסח פירוש רש״י בכ״י פריס 73 ובכ״י לייפציג 1: ״הכשרים״.
ג. כן בכ״י פרמא 3255, מינכן 137, פולדה 2, פריס 222. בדפוס ליסבון: ״שירויח״.
ד. כן בכ״י פרמא 3255, מינכן 137, פולדה 2, פריס 222, דפוס רומא, דפוס ליסבון, וכלשון הפסוק בישעיהו ל״ט:ח׳. בדפוסים מאוחרים: ״הלא״, כלשון הפסוק במלכים ב כ׳:י״ט.
JUSTICE, JUSTICE SHALT THOU PURSUE. "Go to seek a reliable court. THAT THOU MAYEST LIVE, AND INHERIT THE LAND. The appointment of qualified judges is of sufficient [importance] to sustain Israel and to settle them upon their Land.⁠" This is Rashi's language quoting from the Sifre.⁠1 The reason for the repetition [of the word "justice"] is to indicate that the judges should judge the people with righteous judgment,⁠2 and you must also pursue justice constantly by going from your place to the place of the great Sages: "after Rabban3 Yochanan ben Zaccai to Jabneh; after Rabbi [Yehudah Hanasi] to Beth Shearim.⁠"4
And Rabbi Abraham [ibn Ezra] commented: "Justice, justice. It is mentioned twice in order to indicate that one should pursue justice whether it would be to his advantage or loss. Or [it may be mentioned] one time after another for emphasis.⁠" But in the Midrash of Rabbi Nechunya ben Hakanah5 the Rabbis interpreted it by way of a secret. They said: "Justice — this is His attribute of justice in the world, as it is said, Justice, justice shalt thou pursue. After that it is written, that thou mayest live, and inherit the Land. If you will judge yourself [knowing whence you came, and whither you are going, and before Whom you are about to give account and reckoning]⁠6 you will live. If not, He will judge you and affirm [His judgment over you] against your will. And why is justice mentioned twice? Because it is written, from the brightness before Him.⁠7 The first justice refers to actual justice, this being the Divine Glory, as it is written, righteousness lodges in her.⁠8 And what is the second justice? It is that which frightens the righteous" [making them fearful that perhaps they do not merit the World to Come].⁠9 And there [in that Midrash] it is further explained:⁠10 "Justice is the helmet of salvation upon His head.⁠11 The 'head' denotes only truth, as it is said, The beginning of Thy word is truth,⁠12 and 'truth' is peace, as it is said, Is it not so, if peace and truth shall be in my days?13 etc.⁠" If so, Scripture is stating here, "You are to judge in your court [to attain] justice, and pursue therein justice and [try to] achieve it, that thou mayest live in the World to Come with the second justice [which alludes to Him]⁠14 Who is the Higher Justice, this being the great light hidden for the righteous for the Time to Come, and this is also the Might of the Holy One, blessed be He; and thou shalt inherit the Land, the Land of Israel, with the first justice.⁠"
1. Sifre, Shoftim 144.
2. (18).
3. The title "Rabban" indicates that he was the chief of the Sanhedrin. Rabban Yochanan ben Zaccai served as the chief of the Sanhedrin immediately following the destruction of the Second Temple. It was he who obtained permission from Vespasian to be "given Jabneh and its Sages.⁠" It was there, in Jabneh, that the centrality of Jewish spiritual authority was reaffirmed after the destruction. See Note 90 further.
4. This city in the Lower Galilee served as the center wherein "Rabbi" and all the Sages of the generation compiled the entire Mishnah.
5. Sefer Habahir 74. See Vol. I, 24, Note 42.
6. So explained by Abusaula.
7. II Samuel 22:13. The verse continues: coals of fire flamed forth. The two terms brightness and fire thus refer to these two aspects of justice (Abusaula).
8. Isaiah 1:21.
9. Abusaula. See also Vol. I, p. 401 that such is the nature of the righteous.
10. Sefer Habahir 75.
11. Isaiah 59:17.
12. Psalms 119:160.
13. II Kings 20:19.
14. Abusaula.
צדק צדק תרדוף – ע״ד הפשט יזהיר שיצדק האדם במעשיו ובדבריו, כי אלה הם הדברים שאפשר לו לאדם להרע לעצמו ולאחרים, ועל כן בא כפל הלשון, וכל הצודק בדבריו אות ומופת על צדקת מעשיו, ועל כן ראוי לכל אחד ואחד מישראל שיצדק בדבור ובמעשה, כענין שכתוב (צפניה ג׳:י״ג) שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב. או ידבר הכתוב עם האנשים אשר להם הריב ויזהיר אותן לרדוף אחרי הצדק הן לריוח הן להפסד, וזהו כפל הלשון.
וע״ד הקבלה צדק צדק תרדוף, צדק המקבל מצדק תרדוף כשתשפוט צדק בבית דין שלך, וכענין שכתוב (שמות ט״ו:ט״ז) תפול עליהם אימתה ופחד, אימתה ה״א אחרונה שבשם המקבלת מפחד. וכן תמצא בספר הבהיר, מאי צדק צדק תרי זימני, אמר ליה דכתיב (שמואל ב כ״ב:י״ג) מנגה נגדו, צדק ראשון צדק ממש זו, שכינה, שנאמר (ישעיהו א׳:כ״א) צדק ילין בה, מאי צדק שני, זה צדק שהוא מפחיד הצדיקים, והאי צדק הוי כובע ישועה על ראשו, ואין ראש אלא אמת שנאמר (תהלים קי״ט:ק״ס) ראש דברך אמת, ואין אמת כי אם שלום שנאמר (מלכים ב כ׳:י״ט) כי שלום ואמת יהיה בימי, עד כאן. ומטעם זה מצינו חכמי האמת שקורין לאדם המתגייר הבא לחסות תחת כנפי השכינה גר צדק.
למען תחיה – לעולם הבא, בצדק עליון שהוא האור הגדול הצפון לצדיקים. וירשת את הארץ – בצדק תחתון שבארץ ישראל כנגדו. ואל הכוונה הזו אמר שלמה (משלי כ״א:כ״א) רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד, באורו שאם ירדוף אדם אחר מדת הדין הכלול מן הרחמים הנקראת חסד ה׳ ימצא צדק עליון שהוא חיי העוה״ב, זהו ימצא חיים צדקה וכבוד, וזה מבואר.
צדק צדק תרדוף, "Righteousness, righteousness, you shall pursue.⁠" According to the plain meaning of the text the Torah warns (by repeating) that one must strive to be righteous both in word and in deed. These are the two ways in which one may potentially inflict harm upon both oneself and upon others. Everyone who speaks righteously reflects the fact that his deeds are most likely righteous also; this is why it behooves every Jew to be both righteous in his speech and in his deeds. This sentiment is reflected in Tzefaniah 3,13 when he said of the remnant of the people of Israel that "they shall do no wrong or speak falsehood; a deceitful tongue shall not be in their mouths.⁠"
Alternatively, our verse addresses the people who are subject to litigation and exhorts them to strive for righteousness regardless of whether this will be financially beneficial or harmful to them. This is why the Torah repeats the exhortation.
A kabbalistic approach, based on Nachmanides: the reason for repeating the word צדק is that the Torah reminds you that righteousness emanates from the emanation צדק. It promises the judge that if he strives to dispense the kind of justice which reflects righteousness, he in turn will be the recipient of input from that emanation. It is something like Exodus 15,16 where Moses prayed (in the song) תפול עליהם אימתה ופחד, "may fear and trepidation fall upon them" (the Gentile nations). The letter ה at the end of the word אימתה which is not really necessary, is an allusion to the final letter ה in the tetragrammaton, the source of this fear in the part of the tetragrammaton which represents the attribute of Justice. [Being imbued with such fear of the attribute צדק is not a threat but a promise in this instance. It is as if judges who practice righteousness will be rewarded with יראת שמים as a result. Ed.]. You will find this approach echoed in the Sefer Habahir items 74-75 where the author, in commenting on the sequence of צדק צדק תרדוף למען תחיה וירשת, explains that the repetition of the word צדק reflects what is written in Psalms 18,13 מנגה נגדו, i.e. [a repetition of נגה and גחלי אש which are two different forms of intense heat, the latter one a weaker reflection of the former one] that the first time the word appears it refers to true righteousness, whereas the second time it is like an echo of the original righteousness practiced. He who strives to perform righteousness will find that it echoes all around him. The reason we call a proselyte who has sought to place himself under the כנפי השכינה, the protective wings of God's presence, a גר צדק is that he has acquired the trepidation for this attribute of Justice which we normally refer to as יראת שמים, "awe of heaven.⁠" [Perhaps this point must be emphasized especially with the convert as he may think that conversion bestows only the welcome acceptance by the attribute of Mercy without simultaneously submitting to God as the attribute of Justice. Ed.]. By submitting to that attribute one has embraced Judaism in the full meaning of the word.
למען תחיה, "so that you will live,⁠" a reference to the hereafter within the realm of the צדק עליון, the "attribute" צדק in the celestial regions. This region emanates the brilliant light reserved for the righteous.
וירשת את הארץ, "and you will take possession of the land.⁠" a reference to the echo of צדק available in our terrestrial world. Eretz Yisrael is perceived as "opposite" the region of the "true" צדק in the celestial regions. Concerning this concept, Solomon said in Proverbs 21,21 רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד, "he who strives to do righteousness, good deeds and kindness, attains life, righteousness and honor.⁠" The meaning of this verse is that if a person while on earth endeavors to live by the standards of the attribute of חסד ה', he will find that he attains the true צדק in the celestial regions, i.e. eternal life.
צדק צדק תרדוף – טעם הכפל כתב הרמב״ן לומר לדיינין שצריכין שישפטו העם משפט צדק וגם אתה צריך לרדוף הצדק ולילך ממקומך ולבקש ב״ד היפה. ור׳ אברהם כתב צדק פעמים שירדוף אחרי הצדק בין אם ירויח בו או יפסיד או פעם אחר פעם לחיזוק:
צדק, צדק תרדוף, "Righteousness, righteousness, you shall pursue!⁠" According to Nachmanides the reason why Moses repeated the word צדק here is to exhort not only the judges to pursue righteousness but also the ordinary citizen to pursue every avenue to ensure that public affairs are run on a basis of righteousness. Judges appointed to a court must be people possessed of a blameless reputation. [Sodom also had judges, but what judges! Ed.]
Ibn Ezra writes that the reason the word appears twice is to teach that righteousness must be pursued regardless of whether it results in one's advantage or even if it is liable to result in one's disadvantage. Alternately, Moses repeated the word to encourage you to make this pursuit something that is not restricted to a one-time effort, but to urge to keep striving for righteousness.
צדק צדק תרדף – הפך הכזב, וכן צדקה, אמנם ננהג בינינו לקרוא המתנה לעניים צדקה, כי הוא האמת, כי יש לו דין בנכסנו כמונו, כי מדוע הם לנו יותר ממנו, והכל לאלהים הוא, אם כן משלו נתן לנו.
צדק צדק תרדוף – רוצה לומר: הוי רץ אחר בית דין יפה שיוכל לשפוט צדק ורדוף הצדק והיושר בכל הדברים כי זה ממה שיגיעך אל החיים הנצחיים ויביאך לירושת הארץ, רוצה לומר: להתמיד ולהאריך ישיבתך עליו.
אמנם על הצדק המיוחד אל בעלי השכל הוא מה שאמר צדק צדק תרדוף למען תחיה שתרדוף אחרי צדק יפה הימנו שהוא צדק צדק והכוונה צדקו של צדק זה המיוחד ועל דרך שאמרו כל הדן דין אמת לאמתו נעשה שותף להקב״ה (שבת י׳:) והוא ענין נכבד מאד אשר יבאר ענינו בהרדפת הענין באומרו כי יפלא ממך דבר וגו׳ על הדרך שביארנוהו יפה בפרשת יתרו שער מ״ג ובמשפטים שער מ״ו.
ואמר למען תחיה וירשת את הארץ על דרך שאמרו לא חרבה ירושלם אלא על שדנו בה דין אמת (ב״מ ל׳.) והוא לפי המשפט הכולל אשר אינו לאמתו.
צדק צדק תרדוף הלך אחר ב״ד יפה. כמו ששנינו בספרי אחר בית דינו של רבן יוחנן בן זכאי ואחר בית דינו של רבי אליעזר וזו אזהרה לבעל הריב:
למען תחיה וירשת כדי הוא מנוי הדיינין הכשרי׳ להחיות את ישראל ולהושיבן על אדמתן. בספרי פי׳ למען תחיה מוסב למעלה שופטים ושוטרי׳ תתן לך לשבטיך ובכל שעריך לשפוט את העם משפט צדק למען תחיה וירשת את הארץ ואשר הכריחם לפרש כן ולא שיהיה דבק עם הסמוך לו הוא מפני שתחיה דרשת הוא שכ׳ כולל לכל ישראל ולא יתכן שיהיה זה שכר איש פרטי שהוא הבעל ריב ההולך אחר ב״ד יפה או הדיין הנזהר מלהטות משפט ומלקחת שוחד ומלהכיר פנים:
ולכן הזהירו על המנוי הזה באמרו צדק צדק תרדוף רוצה לומר הדבר הצדיק והישר אותו תרדוף במנותך האנשי׳ ההגונים לשפוט כי הם במשפט יעמידו ארץ ואם תעשה זה תחיה וירשת את הארץ. רוצה לומר תחיה אתה בנחת ובניך אחריך יירשו את הארץ לפי שעל שלשה דברים העולם קיים. על הדין ועל האמת ועל השלום. וכל זה תלוי בצדקת השופטים ואם לא תעשה כן יהיה בהפך שרשעת השופטים ימיתו הנקיים שבעם והם יהיו סבה שיאבדו מהרה מן האדמה אשר נתן ה׳ להם. הנה התבאר מזה שהכתובים האלה מזהירים על מנוי השופטי׳. ואינם אזהרה לשופטים שישפטו צדק. והותר בזה הספק הראשון:
צדק צדק תרדף – כשתתן לך שופטים, אתה, הממנה את השופטים, בחר את היותר שופטי צדק, אף על פי שאין בהם כל כך שאר תכסיסים הראויים לדיין כמו שלמות הקנין ושלמות הגוף, כענין ״אל תבט אל מראהו ואל גבה קומתו״ (שמואל א ט״ז:ז׳).
למען תחיה וירשת – תצטרך לזה יותר בארץ, כי חסרון זה ימנע הירושה בה, כאמרו ״בעון בצעו קצפתי״ (ישעיהו נ״ז:י״ז).
צדק צדק תרדוף. When you are about to put this legislation into practice, the party in charge of appointing such judges is told by Moses to select only those who are already known for their sense of fair play and righteousness. He will have to look for such people all over the tribe. If potential judges do not have all the qualifications which are desirable in a judge, this qualification of fairness is the overriding quality all must possess. This is what the prophet Samuel was told by God when he had to look for a replacement of King Shaul among the sons of Yishai. (Samuel I 16,7) He was specifically told to ignore external appearances.
למען תחיה וירשת, such qualities are of even greater importance in the Land of Israel, as a failure to comply would result in the ancestral right to that country being denied to you. Compare Isaiah 57,17 who quotes God as telling him that a corrupt judiciarya was a primary cause for God’s anger at the people.
a. getting away with sinful greed?
הלך אחר בית דין יפה. דאין לומר כמשמעו, דאם כן למה כתיב ״צדק צדק תרדוף״, דהוי למכתב ׳בצדק תשפוט׳:
אזהרה לבעלי דינין. ואם תאמר, מאחר שהם מקבלים את שלשה רועי בקר, מי ימחה בידם לקבל עליו. ויש לומר, דודאי אילו היה מוחל מדעתו, ומקבלים אותם בין לדין בין לטעות – הוי שפיר, אלא איירי דלא קבלו עליהם בין לדין בין לטעות, אז מצוה לילך אחר בית דין יפה, דכמה פעמים הדיינים טועים, ולא יתברר הטעות. ואם כן יהיה התובע גוזל את הנתבע אם הוציא ממון שלא כדין, או איפכא:
כדאי הוא מינוי וגו׳. דאין לפרש אותו דקאי על ״צדק צדק תרדוף״, שזה הוא אזהרה לבעלי דינים בלבד, והוא מצוה פרטי לאנשים פרטיים, ולא ישיג בזה שכר כללי קיום את ישראל בארצם. ולפיכך צריך לפרש אותו במינוי הדיינים הכשרים, שהדיין ממונה לכל ישראל, ושייך בזה ״למען תחיה וירשת את הארץ״:
ועוד, דלא היה טעם לזה להחיות את ישראל בשביל שהם הולכים אחר בית דין יפה, אבל מינוי דיינים כשרים הוא ראוי לזה, וטעם גמור הוא, כי שקר אין לו קיום, והאמת יש לו רגלים. לכך הוא נותן קיום להם להחיותם, ומקיים את ישראל בארצם. אבל בשביל שהולך אחר בית דין יפה, מסתמא גם כן הדיין שאין חשוב כל כך דן דין אמת, אלא שאינו חשוב כל כך:
הלך אחר ב״ד יפה. פי׳ אע״פ דכל ב״ד יכולין לדון הנתבע בע״כ, מכל מקום מצוה על התובע שילך אחר בית דין יפה. דאין לומר כמשמעו דאם כן בצדק תשפוט מיבעי ליה. ועוד צדק צדק למה לי. ועוד הא כבר כתיב לא תטה משפט. אלא הלך וגו׳:
כדאי הוא מנוי הדיינים הכשרים כו׳. דק״ל דהא צדק צדק תרדוף שילך אחר בית דין יפה לא נצטוה אלא למי שיש לו דין עם חבירו, וכי בשביל זה יחיו כל ישראל וירשו את הארץ. ומתרץ דלמען תחיה לא קאי אצדק צדק תרדוף, אלא מוסב אשופטים ושוטרים תתן לך וגו׳:
Follow after the pre-eminent tribunal. Explanation: even though any tribunal can judge a defendant against his will, nevertheless, it is a mitzvah for the claimant to go after a pre-eminent tribunal. Because you cannot define [the verse] according to its simple meaning [that the judges must pursue justice], because if so it should have said "judge [absolute justice].⁠" Also, why is צדק written twice, [whereas now the verse means, pursue justice that is righteous]. And also it is already written, "Do not pervert justice.⁠" Rather, "Go after, etc.⁠"
There is adequate merit in the appointment of ethical judges, etc. Rashi is answering the question: "Pursue absolute justice,⁠" [meaning] follow after the pre-eminent tribunal, is commanded only to someone who has litigation with his fellow, so just for this the entire nation of Yisroel will [merit to] live and inherit the land?! He answers that "so that you may live" does not refer to "Pursue absolute justice" but to "Judges and police officers you shall appoint for yourself, etc.⁠"
צדק צדק תרדוף למען תחיה וירשת את הארץ – כענין שאמרו באבות הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו יהרגו זה את זה ואחד יגזול ממון חבירו באופן שאיש לא יירש נחלת אבותיו אלא כל דאלים גבר. לפיכך צדק צדק תרדוף על דבר המשפט והדין אם תבקש חיים ולא יהרגוך אנשי דמים ומרמה וירשת את ארץ נחלתך ולא יגזלוך:
צדק צדק תרדוף וגו׳ – בא להזהיר כשיש בעיר ב׳ אנשים מופלגים בחכמה ושנים אחרים גם כן חכמים אלא שאינם בסוג הראשון אל יאמר אדם כיון ששני אנשים יכולין להורות ולשפוט בצדק לא אטריח את המופלגים לישא בעול מינוי הדיינות, או לצד שצריך להם טורח במינוים ימנע ויסתפק בקטנים, תלמוד לומר צדק צדק פירוש הגם שהשגת לדיינים שהם ראויים, עליך לחזור אחר היותר ראוים מהם.
צדק צדק תרדף, "Righteousness, righteousness shall you pursue, etc.⁠" This is a warning to you that if in one city there can be found two exceedingly wise men and two other men also ordained but not as brilliant as the first two, you should not say that seeing both are competent you will not bother the brilliant ones with your little problem but instead submit it for judgment to the lesser sages. You should always seek out the most renowned judge (scholar) to act as judge in any litigation you are involved in.
צדק צדק תרדף – צדק צדק כדיי הוא מינוי הדיינים להחיותם ולירש את הארץ והן שני בתי דינין צדק עליון וצדק תחתון ולכן אמר למען תחיה וירשת והן ט׳ שילובין לעילא ועשרה למטה מלכא עילאה בדכורא חד.
צדק צדק – אחד לדין ואחד לפשרה ואפילו בפשרה שהוא לדעת הפשרן צריך להיות ג״כ בצדק שלא יטה אחר אחד לבד.
למען תחיה וירשת את הארץ – שמינוי הדיינים גורם שני דברים חיים וירושת הארץ.
צדק צדק תרדף – מכאן אמרו להושיב דיינים בשני וחמישי כנגד צדק צדק ב׳ פעמים כי הלילות הוא בסדר המזלות כצנ״ש חל״ם. נמצא בשני בלילה בתחילתו הולך מזל צדק ותחלת הימים סדר המזלות חל״ם כצנ״ש נמצא בתחילת יום חמישי הולך מזל צדק וזהו צדק צדק.
צדק צדק תרדף – אחר שהזהיר השופטים שישפטו משפט צדק, יזהיר בעלי הריב שירדפו אחר הצדק, כלומר שישתדלו ללכת אל השופט ולבקש ממנו שידון אותם, כי אם לא יעשו כן יהיה לריק מנוי השופטים בארץ, כי לא יוכל השופט לחזור אחריהם לדון אותם:
למען תחיה וירשת – כי המשפט הוא עיקר הכל, ואם ירבה העושק במדינה תשחת ענינה, ואמר למען תחיה כדרך ששנינו חרב בא לעולם על ענוי הדין ועל עוות הדין:
צדק צדק – צדק מצד הדין עצמו שיהיה עפ״י דיני התורה, וצדק מצד טענות הבע״ד, שידע בבירור שאין בטענותיהם ערמימיות.
צדק צדק תרדף – צדק, יושר – היינו הכוונת כל ענייני הפרט והכלל בהתאם לדרישות תורת ה׳ – יהיו המטרה האחת והעליונה שמבקשים אחריה, לשם עצמה בלבד; מטרה שכל השיקולים האחרים צריכים להידחות מפניה.
תפקידו היחיד של ישראל הוא לרדוף אחר מטרה זו ללא הרף ובמסירות מוחלטת, למען תחיה וירשת וגו׳. אם ישראל עושה כן, הרי עשה כל מה שביכולתו להבטיח את קיומו הגופני (״תחיה״) והמדיני (״וירשת״).
הגע בעצמך, שגם כאן, כאשר ברור שמדובר על הזמן שישראל כבר השלים את כיבוש הארץ, עדיין משתמש הכתוב בלשון ״וירשת״ (״ותתפוס בעלות״, מלשון ״ירושה״), בהתייחסות לביטחון המדיני שיהיה לישראל אם יכבד ויקדם את הצדק. מכאן אנו למדים אמת גדולה: ירושת הארץ של ישראל עלולה להיות מוטלת בספק בכל רגע, והמדינה היהודית צריכה לרשת את הארץ תמיד מחדש על ידי קיומו המלא של הצדק.
החזרה על לשון ״צדק״ בפסוקנו מבוארת במסכת סנהדרין (לב:) כדלהלן: עשיית צדק ללא משוא פנים צריכה להיות מטרתה של כל פעילות משפטית, בין אם פעילות זו באה להכריע את הדין ובין אם היא באה לערוך פשרה: ״⁠ ⁠׳צדק צדק תרדף׳, אחד לדין ואחד לפשרה״. בכל דיני ממונות ״מצווה לבצוע״ (שם ו:), יש מצווה לנסות ולהביא לידי פשרה של שלום בין בעלי הדין. ואפילו בעריכת פשרה, אסור לדיין לישא פנים לאחד מן הצדדים.
[ד] צדק צדק תרדוף – במכלתא משפטים (סי׳ ריא) ובסנהדרין (דף לג ע״ב) למד שאין מחזירין לחובה ממ״ש וצדיק אל תהרג ושמחזירין לזכות ממ״ש ונקי אל תהרג, שיצויר צדיק שאינו נקי אם יצא זכאי מב״ד ובאמת אינו נקי שיש עליו למוד חובה, ויצויר נקי ואינו צדיק אם יצא מב״ד חייב והוא נקי באמת, ולכן ממ״ש צדק צדק תרדוף למד שאם יצא זכאי וצדיק ישאר צדיק ולא תשנה דינו לחובה, ר״ל שהצדק ישאר צדק ולא ישונה, וממ״ש תרדוף ולא אמר תשפוט משמע שאם הצדק ברח מהם ויצא חייב שלא בצדק כי מצאו לו אח״כ זכות אז תרדוף אחרי הצדק להשיגו ע״י שמחזירין אותו לזכות, אולם באשר זה כבר נלמד ממ״ש ונקי וצדיק אל תהרג, אמר ד״א הלך אחר ב״ד יפה פי׳ לשון רדיפה שיבקש הצדק במקום אחר כמ״ש על בקש שלום ורדפהו בקשהו ממקומך ורדפהו במקום אחר, ומובא בסנהדרין (דף לז), וממ״ש למען תחיה וירשת הוכיח שזה כדאי להחיות וכו׳:
צדק צדק תרדוף: בסנהדרין (לב,ב)1 מפרשי – אחד לדין ואחד לפשרה. ופירש רש״י2: צדק פשרה שלך לפי ראות עיניך, ולא תרדוף את האחד יותר מחבירו, עכ״ל. ולכאורה אינו מובן, הא אין כופין את הבעלי דין לעשות פשרה, ואחר ששניהם מתרצין הרי מסתמא יודעים ובטוחים שנוחין הדיינים לפני שניהם ולא תהיה להם דעת נוטה לאחד יותר מחבירו. ואם לא חשו לכך, הרי נתרצו בכל האופן ואינהו דאפסדו אנפשייהו, ולא שייך על זה מצות התורה.
ונראה, דבסיפא דהאי ברייתא (סנהדרין שם) מיושב זה הענין, ׳הא כיצד3, שתי ספינות עוברות בנהר ופגעו זה בזה... אחת טעונה ואחת שאינה טעונה, תידחה שאינה טעונה מפני טעונה׳4 וכו׳. וקשה, מאי ׳כיצד׳, וכי לא ידענו מהו ׳פשרה׳. אלא, משום דלא משכחת אזהרה זו אלא במקום שכופין לעשות פשרה5, ובאופן שאי אפשר להניח לבעלי דין שיגיעו לעומק הדין, ואז בית דין כופין לעשות פשרה. ובזה האופן ניחא אזהרת ״צדק צדק תרדוף״6. ומשום הכי תני ׳כיצד כופין7 לעשות פשרה, שתי ספינות׳ וכו׳, ועל פי עומק הדין אין לנו במה לכוף את שאינה טעונה8 שתלך לאיבוד, אלא יהא ׳כל דאלים גבר׳ או שניהם נטבעין. אבל אין זה משפט ישר, על כן כופין לעשות פשרה.
ונראה עוד, דעל כיוצא בזה אמרו חז״ל בבבא מציעא (ל,ב) שחרב בית המקדש על ׳שהעמידו דבריהם על דין תורה׳9, פירוש, לא רצו לוותר על הדין אע״ג שההכרח היה לעשות פשרה.
למען תחיה:⁠10 הרודף אחר צדק משיג שמחת הנפש בהגיע לידו ענין מסובך והוא מוציאו לאור הצדק, והוא חיות הנפש11, כמו שכתבתי לעיל (ד,א)12 ובכמה מקומות13.
וירשת את הארץ:⁠14 באשר הארץ מסוגלת להלין בה צדק, על כן הדורש צדק זוכה אליה ביותר.
1. ריש לקיש רמי: כתיב (ויקרא יט,טו) ״בצדק תשפוט עמיתך״ (רש״י: ולא כתיב ׳בצדק בצדק׳ להזהיר בית דין לדקדק בו כל כך לדרוש ולחקור) וכתיב ״צדק צדק תרדוף״, הא כיצד, כאן בדין מרומה כאן בדין שאינו מרומה. רב אשי אמר... אחד לדין ואחד לפשרה, כדתניא, ״צדק צדק תרדוף״ – אחד לדין ואחד לפשרה, כיצד, שתי ספינות עוברות בנהר...
2. תחילת דבריו: ד״צדק צדק״ לאו לדרישה ולחקירה אתי, אלא ׳צדק׳ דין שלך ו׳צדק׳ פשרה שלך...
3. עושים דין ועושים פשרה.
4. זהו הדין. ובהמשך: היו שתיהן קרובות (או טעונות) הטל פשרה ביניהן ומעלות שכר זו לזו.
5. לא כפי שהניח רבינו בשאלתו שאין כופין לעשות פשרה.
6. וכפי שהסביר רש״י בגמרא שם והביאו רבינו.
7. רבינו הוסיף ׳כופין׳ מדיליה כהבנתו את הברייתא.
8. במקרה ושתיהן אינן טעונות.
9. ׳ולא עבדו לפנים משורת הדין׳ (עכ״ל הגמרא בפירוש דברי יוחנן ׳לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה׳).
10. לא מצאנו שאין רדיפת הצדק גורמת למות הדיין. וברש״י כתב ׳להחיות את ישראל׳. והרמב״ן כתב ׳לעולם הבא׳... עיי״ש.
11. ובלשון רבינו לעיל (ד,א) ׳עליזות הנפש, ועונג שמשיג בהגיעו לתכלית שלימותו׳.
12. על הפסוק ״למען תחיו״...
13. כמו בראשית (ב,ז) ובמקומות רבים.
14. רש״י פירש (בעקבות הספרי) על כלל ישראל: כדאי הוא מינוי הדיינים הכשרים... ולהושיבן על אדמתן, וכעין זה בספורנו. אך רבינו מסביר זאת על כל דיין ודיין בפני עצמו.
צדק צדק – המלה נכפלה לחזק את הענין (השוה ויקרא י״ג:מ״ה, יחזקאל כ״א:י״ד,ל״ב). בספרי מבואר כי מצוה זו נאמרה כלפי כל ישראל. ״הלוך אחר בית דין שיפה״.
למען תחיה – זו היא המטרה וכמו שנאמר גם בפרק ד פסוק א. הפסוק נאמר בעיקרו בלשון הפונה לאותו הדור, אבל כיון שלא נאמר כאן ״ובאת״, מוכח, כי הפסוק נאמר גם לדורות הבאים, כמבואר בספרי, ״שמינוי הדיינים הכשרים כדאי להחיות את ישראל ולהושיבם על אדמתם״. הצדק הוא עמוד התווך של המדינה; בלעדיו אין לה קיום.
צדק צדק תרדוף – הלוך אחר ב״ד יפה כו׳ ד״א אחד לדין ואחד לפשרה הרי שהיו שני ספינות כו׳ טעונה כו׳ היו שתיהן קרובות כו׳ הטל פשרה ביניהן ומעלות שכר זל״ז. פירוש הך פשרה הוא במקום שאין דין ע״ז, לכן כיון שאין ע״ז דין מצוה בפשרה, והמצוה על הבעלי דין, שהבעלי דינין מצווין לפשר, אמנם במקום שיש דין שעפ״י דין אחד זכאי ואחד חייב רק שבאים לדין, אז אין הבעלי דינין מצווים לפשר רק ברצונם תלוי אם ירצו דוקא בדין רשאים רק על הדיין כ״ז שאינו יודע או שלא נגמר הדין [כמו דפליגי תנאי בזה] אמרו בפ״ק דסנהדרין דמצוה להדיינים לאמר להם לפשר אי פשרה בעיתון כו׳, ויליף לזה מקראי דמשפט שלום שפטו בשעריכם זה שער ב״ד וכן ויהי דוד עושה משפט וצדקה כו׳. ויתכן דלפי מה דאמר דפשר הוי משפט וצדקה, הא דאמר בצדק תשפוט מדבר ג״כ על הפשר שעושה הדיין במקום שיש דין, ורק אליבא דרבי דסבר משפט וצדקה הוא משפט לזה וצדקה שהוציא גזילה מת״י אמר ריש לקיש דבצדק תשפוט מדבר על הדין לבד, ולכן כתוב אחד צדק ויליף מהא דכתוב בלשון יחיד דאחד כשר לדון אין כמ״ל. ודו״ק ורק על פשרה במקום שיש דין שהדיין עושה פליגי תנאי אם רשות או מצוה, אבל על הבעל דין במקום שאין דין, מצוה לכו״ע לפשר.
צדק צדק תרדף – כל מי שצריך ליטול מן הצדקה ואינו נוטל עליו הכתוב אומר ברוך הגבר אשר יבטח בה׳, וכן דיין שדן דין אמת לאמתו, שנאמר צדק צדק תרדף1 (משנה פאה ח׳:ט׳).
צדק צדק תרדף – ריש לקיש רמי, כתיב (פ׳ קדושים) בצדק תשפט וכתיב צדק צדק תרדף, הא כיצד, כאן בדין מרומה כאן בדין שאינו מרומה.⁠2 (סנהדרין ל״ג:)
צדק צדק תרדף – אחד לדין ואחד לפשרה, כיצד, שתי ספינות שפגעו זב״ז, אם עוברות שתיהן – שתיהן טובעות, בזו אחר זו – שתיהן עוברות, הא כיצד, טעונה ושאינה טעונה תדחה שאינה טעונה מפני טעונה, וקרובה ושאינה קרובה תדחה קרובה מפני שאינה קרובה, היו שתיהן קרובות שתיהן רחוקות – הטל פשרה ביניהן ומעלות שכר זו לזו3. (סנהדרין ל״ב:)
צדק צדק תרדף – ת״ר, צדק צדק תרדף – הלך אחר בית דין יפה, אחר חכמינו לישיבה.⁠4 (שם שם)
צדק צדק תרדף – [מלמד שמצוה על ב״ד להפך בזכות בדיני נפשות].⁠5 (ירושלמי סנהדרין פ״ה ה״ב)
1. נלאו המפרשים לפרש משנה זו בהמשך הענין מדין הדיין לכאן. ולי נראה פשוט דהכונה דדיין שדן דין אמת לאמתו ואינו נושא פנים לבעלי דינים וגם אינו ירא מפניהם ולפעמים גם סובל היזק וצער מזה, גם עליו הכתוב אומר ברוך הגבר אשר יבטח בה׳ כמו על זה שצריך ליטול מן הצדקה ואינו נוטל, שערך שניהם שוה בענין זה, שצריכים לבריות ובכ״ז אין בוטחים בהם. וגם סמיך אסיפא דקרא למען תחיה וירשת את הארץ.
2. מדייק דהלשון צדק צדק תרדף מורה שתחזור ותדקדק הרבה למצוא האמת הברורה, והיינו שתרבה בדרישות וחקירות, משא״כ בצדק תשפוט משמע דעיקר הקפידא רק שלא לשפוט שקר אבל לא לדקדק הרבה בדו״ח. ומוקים דבדין מרומה היינו שהב״ד מכירין בהתובע שהוא רמאי או מבינין טענה רמאית בדבריו או בדברי העדים אז ישתדלו ב״ד לדרוש ולחקור, ובדין שאינו מרומה א״צ להרבות בדרישות וחקירות.
3. צ״ל דאעפ״י שבזו אחר זו שתיהן עוברות אפ״ה יש יתרון להעוברת מקודם כגון שתבא קודם למחוז חפצה או שיש לחוש לסיבת דרכים, דאל״ה במאי מחולקים ומאי נ״מ להו איזו תעבור מקודם. ולא ס״ל לדרשא זו כר״ל בדרשא הקודמת דהפסוק אתא לענין דין מרומה. והנה ענין פשרה זו שבכאן אינו מענין פשרה סתם שאפשר לעשות גם דין גם פשרה, משא״כ זו שצייר לא שייך דין רק פשרה. ויש להעיר שלציור פשרה כזו שא״א רק בפשרה לא הביא מאותן המבוארות בכ״מ בגמרא כמו בכתובות צ״ה א׳ וחוזרין חלילה עד שיעשו פשרה ביניהם, ובשבועות מ״ה א׳ היו שניהם חשודים יחלקו, וכן בכ״מ דפסקינן יחלקו ושודא דדייני מטעם שאי אפשר לברר ולבוא עד עומק הדין.

והנה מבואר בגמרא כשם שמוזהר מהטות את הדין כך מוזהר מהטות את הפשרה וכשם שטעה בדין חוזר כך אם טעה בפשרה חוזר, ובסנהדרין ו׳ א׳ פירש״י מקשינן פשרה לדין דכתיב ויהי דוד עושה משפט וצדקה (שמואל ב ח׳) ואמרינן שם דזה פשרה דאתקש למשפט, עכ״ל. ותמה אני שלא הביא מפ׳ שלפנינו צדק צדק תרדף ומוקמינן אחד לדין ואחד לפשרה, ופ׳ זה בדיינים כתיב, וצ״ע.

וע׳ בס׳ רה״ז כאן שכתב וז״ל, וקיי״ל דצריך הדיין לשאול לבע״ד אי פשרה בעיתו או דינא בעיתו, ומצוה להקדים בהשאלה פשרה לדין, עכ״ל. וכתב עוד טעם בזה, ותמיהני על המחבר הנכבד הזה שהי׳ דין מומחה לרבים ובזה הטעהו זכרונו, כי באמת מפורש בגמרא סנהדרין ז׳ א׳ דצ״ל מקודם אי דינא בעיתו ואח״כ אי פשרה בעיתו, וכ״ה ברמב״ם ובחו״מ סי׳ י״ב ס״ב.
4. נ״מ בזה אם טוען המלוה שילך הלוה עמו לב״ד הגדול מחויב לילך, ומבואר פרטי דינים בחו״מ סי׳ י״ד.
5. מסמיך זה על החומר שיש בד״נ מדיני ממונות בפרטים שונים שאפשר להסתעף מהם זכות להנדון כמבואר במשנה ריש פ״ד דסנהדרין, והיינו משום דמצוה להפך בזכות, ויתכן דדריש צדק צדק תרדף ע״ד הלשון צדק משמים נשקף, והיינו זכות ורחמים. ובספרי כאן הובאה עוד דרשא בפסוק זה, ולפנינו הובאה בפ׳ משפטים בפ׳ ונקי וצדיק אל תהרג.
מוני המצוותספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)מדרש תנחומאמדרש תנחומא (בובר)ילקוט שמעוניאגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובאבן עזראר״י בכור שורחזקונירמב״ןר׳ בחייטור הפירוש הארוךר״י אבן כספירלב״געקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלר״ע ספורנוגור אריהשפתי חכמיםמלאכת מחשבתאור החייםאדרת אליהו לגר״אר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהרש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןמשך חכמהתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144