לא תטע לך אשרה וגו׳. בפי׳ התוס׳ ע״הת פשטיה דקרא שדרכן היה לעשות כן למזבח הבעל כדאיתא גבי גדעון שנתץ מזבח הבעל והאשרה אשר עליו כרת.

לא תטע לך אשרה וגו׳. ראיתי להעיר על שם אלים ואשרה שמכל א׳ משמות אלה מצאנו כתובים שיורו על היותם מיני נטיעות ואולי אלנות גדולים כמו וקרא להם אלי הצדק מטע וגו׳ (ישעיה סג) כי תהיו כאלה נובלת עליה וכן כאן לא תטע לך אשרה כל עץ — וכי כרת את האשרה (שופטים ו׳) ויש כתובים שיעידו היותם מורים על אלילי הגוים — ואין צורך להעיר על אלים, רק אשרה מצאנו אשר עשתה מפלצת לאשרה (מלכים א׳ ט״ו) לבעל ולאשרה (מלכים ב׳ כ״ח) ונראה לי לומר שהנטיעות נקראו על שם האליל, ושם אשרה הוא שם האליל וחזר אח״כ להורות על הנטיעות אשר סביביו מדרך הגוים גם ישראל לקרות הדברים הקדושים לגבוה על שמו — ומי יודע אם לא Astarte עשתורת היא ג״כ האשרה בשנוי קצת במבטא, והנראה לי כעת שעקר המלה עשתר או אסתהר בל׳ פרסי ככב נגה והיא אצל הקדמונים אליל נקבה והחשק פקודתה, וברבות הימים קראו אותו העברים אשרה לקרבו אל לשון הקדש כמו בהמות דס׳ איוב כדרך כל העמים בהשתמשם במלות נכריות, והעד שלא מצאנו אשרה להורות להדיא על האליל רק אחר משה, ובתורה לא נקראת אלא עשתרת והיה נקל להתחלף באשרה, אם מצד הדמיון במבטא, ואם מצד טעם אשרה לשון אושר ועושר, ואם מצד המנהג לטעת אשרה אצל ההיכל והוא היער המקודש Bosquet — ואשרה ואשל אחדים המה בתמורת ל׳ בר׳ כנהוג — והפלא שמצאנו בס׳ הזהר פירוש על ויטע אשל בבאר שבע לרמוז על יסוד ומלכות דקדושה שהם כנגד הבעל ואשרה, ובמקום אחר כנו זכר האשרה אשר, והוא האשל בחלוף ל׳ בר׳, וכנגד זה בספרי הכותים החליפו רי״ש בלמ״ד וכתבו אשלה במקום אשרה וזה יעיד על ההפך שמצאנו בזוהר אשר תחת אשל, ואשל מפורש כמו אשר, וחלוף ר׳ בל׳ מצאנוהו ג״כ אצל היהודים השוכנים בסינא מזמן בית שני שקורים לאברהם אוולאהן Awolaan ולישראל ישלוני lizlonee עיין. The lews in Kae-fung p. 30 וכן היו נוהגים המצרים במבטא להמיר ר׳ בל׳ ולומר uben-le ניצוץ השמש תחת Oreurti Catal. illustrato Torino vol. ll. p. 13. — uben-re ועוד היתה להם אות אמצעית בין ר׳ לל׳, וזה לאות כי האחת היתה מומרת בחברתה כדרך שנהגו עם איטאליה הנק׳ Ombriens שלא היה להם רק אות אחד לשני המבטאות, וכמו שקרא גם ללשון פרסי הנק׳ Zend (שם דף. 33) ועיין דברים נפלאים בזהר על שם אשר ואשרה לרמוז על יסוד ומלכות, ועוד תמצא דברים ברורים בזהר חלק ראשון דף מ״ט עמוד א׳ הבעל הוא השמש והאשרה היא הלבנה וזה מקביל לכל מה שאמרנו, וכל חוקר יודע לעת כזאת כי Astarte ובכלל, וכל האלילים הנקבות שאצל הקדמונים עקר מטרין שלהם בסדר קדושה במדת המלכות, וראה איך דבר ה׳ בפי הזהר אמת ונכון גם בלא החקירה הנצרכת להשיג ידיעה זו שאליה העפילו דורשי קדמוניות וכל רודפיה לא השיגוה רק בימינו אלה — ועל פסוק אשר עשתה מפלצת לאשרה אמרו רבותינו דמות זכרות עשתה והיתה נבעלת לו בכל יום — וכפי אשר דמינו וכאשר הודו בזה גדולי החוקרים שעשתרת ואשרה אחד הם ושניהם רומזים לאסטארטי Astarte באו דברי רבותינו בכוון גדול, שהרי ידענו מהאליל הזה שעבודתו הזמה והזנות וזו היתה עבודתו כל הקרב הקרב אל מקדשה איש או אשה יעשו מחטאת האדם בדביקה בחשיקה ונרצה להם לכפר עון, ובכן הטיבו רבותינו כל אשר דברו וקלעו בפי׳ על המפלצת אל נקודת האמת באופן נורא ונשגב מעיד על הקבלה הקדמונית המדברת על שפתותם, כי שם מפלצת שוה בענין ובמבטא אל היוני PHLLUS בתוספת מ׳ בראש תיבה ות׳ בסוף תיבה כמנהג כמו מסגרת ששרשו סגר ומיניקת ששרשו ינק — ואסטארטי ועשתורת ואשרה הן הן האסתירא שם מטבע שבש״ס נק׳ כן ע״ש צורת האליל החקוק עליו (עיין מ״ש ע״ש קשיטה) והן הן האסתהר שבש״ס דמגלה דקורין הפרסיים לאסתר ע״ש אסתהאר והיא ככב נגה המופקדת על המשגל כמו אשרה ועשתרה וכו׳ ומתאחז והתלות כל אלה במדת המלכות כמו שכתבנו אמרו בש״ס אסתר מן התורה מנין ואנכי הסתר אסתיר הסבו המלה הפרסיית כהודאתם לגזרה עברית כמנהגם להורות על הענין והשרש העליון הנרמז בה, והיא השכינה או המלכות המסתרת או המגלה פניה כפי מעשה התחתונים — וכל האמור לא ינגד למה שכתב De Jurieu Hist. des dogmes anc. 553. בשם מפלצת שהיא מענין פלצות שכל הרואה אותו פלצות אחזתהו מהמנהג לשום צורת המפלצת בשדות להרחיק ב״ח, וכמדומה לי שכן ברומי היו נותנים צורת אבר המשגל Priape לתחם בו השדות, וראה נפלאות שהיסוד שהוא אות ברית קדש נקרא גבול, ובו תלוי שם שדי ש=דַי והדברים עתיקים. — ומצאתי מדרש יקר בדברי רבותינו יזריח אור על החקירה הזאת והוא, כי אלהי הנכר שטמן יעקב תחת האלה היו דמות יונה, וזהו שאמרו על הכותים שמצאו להם דמות יונה בהר גריזים שהיו עובדים אותה (ועיין תוס׳ ע״הת וישלח פ׳ ויטמון) ואפשר שהרגישו הגוים במציאות הדיוקנאות באותו מקום ונטעו עליהם.

אֵלַה או אשרה כמנהגם כי בלתי זה מה צורך להודיענו שטמן אותם תחת האלה (ובה׳ הידיעה) ומה יתרון לאלה הזאת על שאר אילני סרק הנטועים לרבבות ביערים? אם לא שנאמר שהכותב האלהי רצה להעיר על מציאות ע״ז באותו מקום והגיד שהסבה היתה טמינתם תחת האלה, ומדרש רבותינו על דמות יונה יסכים על זה כי ידענו מהקדמונים כי דמות יונה היתה נעבדת אצלם ובפרט אצל הצורים, והפלשתים והכנענים לגדול שבאלהיהם תחשב, ותגדל הראיה עד להפליא ביודענו שהיא היתה דמות Astarte שכפי החקירה הצודקת היא בעצמה עשתרת ואשרה ואלים ואשרות סמוכים זה לזה בכתוב והוראתם ותשמישם אחד הוא — והיא היתה אליל החשק והתולדת והזווג בארץ יון, ומזה נראה בעליל כי אלה ואשרה אחדים המה וכמו שאשרה ענינה אילן גם אליל הנקרא כך, כן אלה ענין אילן גם אלוה מלשון אלהות. — ומה שכתבנו על התיחס עבודת אבר המשגל לאשרה לא שנחשבהו היות הצורה שהיתה נעבדת בה כי האשרה אליל נקבה והזכר הוא הבעל הנלוה אליה תמיד בכתוב להורות על היותם זכר ונקבה בעל ואשתו, אבל הזכרות היה סימן ודוגמא לבעל ולהשלים הזווג והעבודה עשתה מפלצת לַאשרה: — ודברים ברורים מצאתי בגמ׳ ירושלמית א״ר חנניא בן גוריא אמר רב הבעל ראש גויה היה ונאפון היה שנאמר וישימו להם בעל ברית לאלהים, עיין יפ״מ ס״ב ס״ג — ודע שאלילי קרטאגינא (נזכרה בש״ס מצר עד קרטאגינא מכירין אביהם שבשמים וכו׳) שנעתקו כידוע מגלילות צידונים לאפריקי עדיין היו נקראים בשם אלים ואלונות Creuzer Symb. ed. Paris. Tom. ll. Lib. 4. 228. — והנה רבותינו במס׳ ע״ז חלקו בין כמה מיני אשרה, בין אשרה נעבדת לשאינה נעבדת, ואין ספק שהיו אלנות נעבדים ממה שספר Maxime de Tyr שהגליים או קדמוני ארץ צרפת היו עובדים ליונים תחת האלה, במקום מצבה או צורה, גם ידענו ששם Druidi שבו היו מתארים כהניהם נגזר מן Drus בל׳ יוני אֵלַה — וכן אשרה שם האילן ושם האליל כמו שכתבנו, וכמו שאַשֵרָה אצל הכנענים היתה שם האליל ושם האילן כן בארץ יון יונון Junon היתה נקראת לוקינא לדעת אובידיוס מלוקוס יער בלשון רומי. Gratia lucina dedit haec tibi nomina LUCUS ראה על ענין זה De jurieu p. 756. — והאלים גם אשרה מלבד היותם שם אלהים וגם אילנות קדושים או נעבדים, היו משתמשים בהם להגדת עתידות אולי מאמונתם כי האל שוכן בתוכם על דרך הדבור היוצא מבית המקדש וזה היה נוהג מזמן האודיסי Odyssee Dans un second passage tire de l' Odyssee le Poete nous fait voir les chenes sacrees dans les hautes cimes annoncantes les volontes de jupiter. Odyss. XlV 327. — Esiod. fragm. apud. Strab. Vll. 37. — Creuzer- Guignaut tom. ll. p. 536 — ולעולם לא נכחיש שהיו סביב אלילי הגוים אלנות נטועים כדמות יער קטן Bosquet, וראיתי בזה טעם כי המקום ההוא החשוך יוליד בלב הרואה התפעלות גדול, ורגש קדש. Les bois a cause de leur lumiere sombre furent ju ges plus propres a inspirer le respect, e a jeter dans les esprit je ne sais quelle horreur qui dispose les hommes a la devotion. — De — jurieu Hist. des dogmes etc. p. 130.