×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(ז) וּבִשַּׁלְתָּ֙ וְאָ֣כַלְתָּ֔ בַּמָּק֕וֹם אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בּ֑וֹ וּפָנִ֣יתָ בַבֹּ֔קֶר וְהָלַכְתָּ֖ לְאֹהָלֶֽיךָ׃
You shall roast and eat it in the place which Hashem your God shall choose: and you shall turn in the morning, and go to your tents.
ספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)מדרש אגדה (בובר)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טוברשב״םאבן עזראר״י בכור שורחזקוניקיצור פענח רזאר׳ בחיימנחת יהודהטור הפירוש הארוךמושב זקניםר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותמזרחיאברבנאלגור אריהשפתי חכמיםאור החייםר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהרש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןמשך חכמהתורה תמימהעודהכל
[פיסקא קלד]
ובשלת ואכלת במקום אשר יבחר ה׳ אלהיך בו – מלמד שמחזיר [את השלם ואינו מחזיר] את החתיכות ואת האברים דברי רבי יהודה רבי יוסי אומר בשבת בין כך ובין כך אסור ביום טוב בין כך ובין כך מותר.
ופנית בבוקר והלכת לאהליך – מלמד שטעונים לינה.
אין לי אלא אלו בלבד מנין לרבות עופות ומנחות יין ולבונה ועצים תלמוד לומר ופנית כל פונות שאתה פונה מן הבקר ואילך.
רבי יהודה אומר יכול יהא פסח קטן טעון לינה תלמוד לומר ופנית בבקר והלכת לאהליך. ששת ימים תאכל מצות, את שטעון ששה טעון לינה יצא פסח קטן שאינו טעון אלא יום אחד וחכמים אומרים הרי הוא כעצים וכלבונה שטעונים לינה.
[Piska 134]
"And you shall cook it and eat it, in the place, etc.⁠": We are hereby taught that if pieces of it fell (from the oven), it is returned (to the oven) whole, and not piece by piece. These are the words of R. Yehudah. R. Yossi says: On the Sabbath, in any event it is forbidden. On yom tov, in any event it is permitted.
"and you shall betake yourselves in the morning and go to your tents": We are hereby taught that they must sleep over (in Jerusalem).
This tells me only of themselves (as being required to remain overnight in Jerusalem). Whence to I derive (the same for) fowl, meal-offerings, wine, frankincense, and wood? From "and you shall betake yourselves in the morning" — All of your "betakings" shall be from the morning on.
R. Yehudah says: I might think that "the small Pesach" (Pesach Sheini, viz. Bemidbar 9:10-12) also requires remaining overnight. It is, therefore, written "and you shall betake yourselves in the morning and go to your tents. (8) Six days shall you eat matzoth.⁠" What requires six days requires remaining overnight — to exclude the small Pesach, which requires only one day. The sages say: It (Pesach Sheini) is not worse than wood and frankincense. (i.e., Just as they require remaining overnight, so, Pesach Sheini.)
ובשלת ואכלת אין בשל אלא צלי שנ׳ ובשלת ואכלת ואומ׳ (דהי״ב ל״ה:י״ג) ויבשלו את הפסח מיכן היה ר׳ יאשיה אומר הנודר מן המבושל אסור בצלי:
ופנית בבקר ר״ש בן יוחאי אומר למה נאמר עד שלא יאמר יש לי בדין הואיל וחג טעון חגיגה ופסח טעון חגיגה מה חג יש לו שמיני יכול אף הפסח יש לו שמיני ת״ל ופנית בב׳ וה׳ לאה׳:
ופנית בב׳ כל פונות שאתה פונה מן המקדש לא יהוא אלא בבקר מלמד שטעון (לילה) [לינה] (מיכן אמרו המביא בכוריו למקדש וקרא והקריב שלמיו לא יצא באותו היום מירושלם לחזור למקומו אלא ילין שם ויחזור למחר לעירו שנ׳ ופנית בב׳ וה׳ לאה׳) והלכת לאה׳ כבר אתה מובטח שאהלך שלום שנ׳ (איוב ה׳:כ״ד) וידעת כי שלום אהליך (שם ה׳:כ״ה) וידעת כי רב זרעך:
וּתְבַשֵּׁיל וְתֵיכוֹל בְּאַתְרָא דְּיִתְרְעֵי יְיָ אֱלָהָךְ בֵּיהּ וְתִתְפְּנֵי בְּצַפְרָא וּתְהָךְ לְקִרְוָךְ.
And you shalt dress and eat it in the place which the Lord your God shall favour, and in the morning turn and go to your tent.
ותבשלון ותיכלון באתרה די יתרעי י״י אלהכון ביה ותקדמון בצפרא ותזלון למשכניכון.
ותטוון ותיכלון באתרא דיתרעי י״י אלקכון ביה ותתפני בצפר מיפק חגא ותהך לקרווך.
And you shall dress and eat it in the place which the Lord your God will choose, and in the early morn (if need be) you mayest return from the feast, and go to thy cities.
ובשלת ואכלת1ואין בישול אלא צלי אש, שנאמר ויבשלו (את) הפסח באש כמשפט (דברי הימים ב ל״ה:י״ג).
ופנית בבקר – זה בקר ט״ז שהוא חול ואותה שעה אתה רשאי. והלכת לאהלך.
1. ואין בישול אלא צלי אש. מכילתא בא מסכתא דפסחא פרשה ו׳ בפסוק ובשל, ועיין נדרים מ״ט ע״א, ובמכילתא ובגמרא מובא ג״כ ויבשלו את הפסח, ובקרא כתיב ויבשלו הפסח.
וַאַנצִ׳גהֻ וַכֻּלהֻ פִי דַ׳לִךַּ אַלּמַוְצִ׳עִ אלּדִ׳י יַכ׳תַּארֻהֻ אַללָּהֻ רַבֻּךַּ תֻ׳םַּ וַלִ בִּאלּגַ׳דַאתִ וַאמץִ׳ אִלַי׳ מַנזִלִךַּ
והכן אותו לאכילה, ואכול אותו באותו המקום אשר ה׳ אלהיך, בוחר בו, אחר זאת למחרת צא לדרך אל בית מגורך.
ובשלת – צלי,⁠א אף הוא קרוי בשול.
ופנית בבקר – לבקרו של שני, מלמד שטעון לינה ליל מוצאי יום טוב.
א. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוסי רומא, שונצינו. בכ״י ליידן 1, ובדפוס סביונטה נוסף כאן: ״אש״.
ובשלת – is identical with צלי אש "roast with fire" mentioned in Shemot 12:9, for it (roasting) also comes under the term בשול "cooking" (Mekhilta DeRabbi Yishmael Shemot 12:9:2).
ופנית בבקר AND YOU SHALL TURN IN THE MORNING [AND GO INTO YOUR TENTS] – i.e. in the morning of the second day of the Passover week. – It teaches us that he (the pilgrim) is required to stay in Jerusalem during the night when the festival terminates (Sifre Devarim 134:2; Pesachim 95b; Chagigah 17).
פס׳: ובשלת ואכלת במקום – יש בישול שהיא צלייה כענין שנאמר (דברי הימים ב ל״ה:י״ג) ויבשלו את הפסח כמשפטו.
ופנית בבקר – כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא מן הבקר ואילך:
ובשלת – צלי.
ופנית בבקר – אינך צריך להתעכב כל שבעתא ימי הפסח.
א. כך נוסח ב׳ בכ״י ברסלאו (לפי עדות רוזין). בנוסח א׳ חסרה מלת: שבעת.
ובשלת: means to “roast.”1
ופנית בבוקר IN THE MORNING YOU MAY START BACK [TO YOUR TENTS2]: You do not have to remain [in Jerusalem] for all seven days of the holiday.⁠3
1. The problem that Rashbam addresses in this comment, like the issue in the last comment (see note 58), is the apparent contradiction between our chapter and Exodus 12 concerning the details of the Passover sacrifice. In Exodus 12:8-9, we read that the Passover sacrifice must be roasted and may not be “בשל מבושל במים – boiled in water.” Here the verse says specifically, referring to that same sacrifice, ובשלת. The simple understanding would be that the Passover sacrifice should be “boiled,” but then our verse would be seen as requiring the precise form of food preparation that was forbidden in Exodus.
Rashbam’s comment follows the standard rabbinic solution, which is that the word בשל does not have to mean “to boil,” but can also be the general term used for all kinds of food preparation. Rashbam’s comment is a shortened version of Rashi’s. Their claim that ובשלת here refers to roasting is found already in a number of old midrashic sources (e.g. Midrash Tanna’im to our passage). It can reasonably be argued that this solution is being suggested by the author of 2 Chr 35:13 when he uses the strange locution, ויבשלו את הפסח באש כמשפט והקדשים בשלו בסירות. R. Joseph Bekhor Shor even tries to ground this explanation in the plain meaning of the text when he argues that the verb ב ש ל does not mean to boil until and unless the text adds the word “water.” That is why the text in Exodus reads אל תאכלו ממנו ... ובשל מבושל במים. Had the word במים not been used, says R. Joseph Bekhor Shor, the verse would not be making a statement about boiling the meat.
See Luzzatto who argues that, on the peshaṭ level, our verse allows boiling the Passover sacrifice. He suggests that the laws of Exodus, where roasting was the only permitted method, applied only to the original Passover celebration in Egypt (פסח מצרים) when “hurried” eating (חפזון) was a requirement. He solves the problem of vs. 2 (described above in note 58) in a similar heterodox way by saying that Deuteronomy does permit, on the peshaṭ level, offering cattle for the Passover sacrifice. He suggests that later halakhah (that prohibits cattle and prohibits boiling) does not follow the plain meaning of the text, but reflects the choice of the rabbis who wanted to make the celebration of Passover in their days even closer to the original method described in Exodus 12 (although Luzzatto would say that this method was not prescribed for future generations).
2. The phrase, והלכת לאוהליך, might better be translated as “you may go home.” (See e.g. NJPS, here. See also the use of the phrase in Josh 22:4, 6 and 8.) I translated more literally in order to make Ibn Ezra’s explanation (referred to in note 63) more easily understandable.
3. Again (see notes 58 and 61) the simple meaning of our verse does not seem in accord with halakhic practice. The Passover sacrifice is offered on the fourteenth of Nisan and consumed in the evening between the fourteenth and the fifteenth. If our verse says that “in the morning you may start back to your tents,” the simplest reading would be that on the fifteenth of Nisan people could leave Jerusalem and travel home. But the fifteenth of Nisan is a Jewish holy day in which work, including travel, is forbidden. (See also Tos. Sukkah 47a, s.v. לינה, where further halakhic problems are described if the text were to mean that the pilgrim goes home on the morning of the fifteenth of Nisan.) See e.g. the heterodox conclusions of the Etz Hayim Torah commentary (following NJPSC and others): “Either Deuteronomy does not consider travel to be forbidden on festival days, or it does not regard the second part of the day ... as sacred.” An explanation of that sort seems to have been offered by some medieval Karaites against whom Ibn Ezra polemicizes here. Medieval rabbanite exegetes did not offer such explanations. (Weiss [in Melilah 3 (1950): 197] says that he also was unable to find any Karaite source that says what Ibn Ezra here attributes to the Karaites.)
Rashi follows the standard rabbinic harmonization. (See e.g. Sifre 134.) The phrase “in the morning you may start back to your tents,” does not refer to the morning of the fifteenth of Nisan (when travel is certainly forbidden according to halakhah) but to the morning of the sixteenth of Nisan. The verse, according to Rashi, teaches us that although the holiday finishes on the fifteenth at nightfall, the pilgrims are required to stay in Jerusalem until the following morning. Ibn Ezra offers his own explanation: on the fifteenth in the morning the pilgrims are allowed to return only “to their tents,” which are presumably pitched around the city of Jerusalem. The text says nothing about going “home”; that the pilgrims may do only after the festival day is completed. (See also Karaite sources to this effect cited by Weiss, ibid. See also note 62 above.)
Rashbam’s answer does not really address the difficulty as directly as Rashi’s or Ibn Ezra’s. He says that all that our verse is teaching is that one does not have to stay in Jerusalem for all seven days of the Passover holiday. Presumably he would say that the word בבוקר is not to be taken so literally.
ובשלתאבאש, וכן: ויבשלוב הפסח באש (דברי הימים ב ל״ה:י״ג).
והזכיר ובשלת – שלא יאכל חי.
ופנית בבקר – אמרו המכחישים: כי ילך ביום קדש לביתו ולארצו. ואנחנו לא נסמוך על דעתנו במצוות, כי אם על מעתיקי הדת. והנה מצאנו: ביום השמיני שלח את העם (מלכים א ח׳:ס״ו), והוא יום קדש, וכתוב אחר: וביום עשרים ושלשהג לחדש השביעי שלח את העם (דברי הימים ב ז׳:י׳).
ויש אומרים, כי הפירוש: לאהליהם, כאשר הוא, וביום החול לארצם. והלכת לאהליך – סביב ירושלים, ומשם ילך אל ארצו בחול.
א. בכ״י לוצקי 827, וטיקן ניאופיטי 2 נוספה כאן מלת ״פירשתיו״. המלה חסרה בכ״י פריס 177, פריס 176, פרנקפורט 150. ראב״ע שמות פירוש שני י״ב:ט׳ אכן דן בנושא, אך דיון דומה לא מופיע בפירושו הראשון.
ב. בכ״י פריס 177 נוסף כאן: את.
ג. בכ״י פריס 177: ושלוש.
AND THOU SHALT ROAST.⁠1 I have previously explained that u-vishalta means you shall roast in fire.⁠2 Compare, And they roasted (va-yevashelu)⁠3 the passover with fire (II Chron. 35:13). Scripture reads u-vishalta to indicate that the Passover offering is not to be eaten raw.⁠4
AND THOU SHALT TURN IN THE MORNING. Those who deny the Rabbinic tradition5 say that the verse tells the Israelite to go to his house and land on the holy day.⁠6 We will not rely on our own minds when it comes to the commandments. We will rely only on those who transmitted the Torah.⁠7 Look, we find Scripture stating, On the eighth day8 he9 sent the people10 away (I Kings 8:66). The latter was a holy day.⁠11 Another verse says, And on the three and twentieth day of the seventh month12 he13 sent the people14 away unto their tents (II Chron. 7:1). Some say that the meaning of unto their tents is, to their tents, which were close by.⁠15 They went to their lands16 on the weekday.
AND GO UNTO THY TENTS. Around Jerusalem. The Israelite would then go to his land on the weekday.
1. Hebrew, u-vishalta [literally, and you shall cook].
2. See Ibn Ezra on Ex. 12:9 (Vol. 2, pp. 228-231). Ex. 12:9 states, Eat not of it…sodden at all with water, but roast with fire. Hence Ibn Ezra's comment.
3. Here too the word means roasted, not cooked.
4. The word bashel (cooked) comes from the same root as the word ripe. Thus u-vishalta can be taken to mean prepare (cook or roast) it to the point where it is fit to be eaten.
5. The Karaites.
6. On the first day of Passover, for that is the day following the night that the Passover offering is eaten.
7. According to the rabbis, and thou shalt turn in the morning refers to the morning of the sixteenth of Nissan. See Hagigah 17a,b.
8. Of Sukkot, i.e., Shemini Atzeret.
9. King Solomon.
10. Who came to celebrate the dedication of the Holy Temple.
11. For it was Shemini Atzeret.
12. That is, on Shemini Atzeret.
13. King Solomon.
14. Who came to celebrate the dedication of the Holy Temple.
15. Around Jerusalem. Thus going to their tents did not entail a violation of the festival. The same is true in our verse.
16. To their place of residence.
ובשלת ואכלת – צלי נקרא בישול, כדכתיב: ויבשלוא הפסח {באש} (דברי הימים ב ל״ה:י״ג) וכתיב: ובשל מבושל במים (שמות י״ב:ט׳) – מדאיצטריך למיכתב מים, מכלל דיש בישול בלא מים, והיינו צלי.
א. בכ״י מינכן 52 נוסף כאן: את.
ובשלת ואכלת – Roasting is called cooking, as is written: “and they cooked the Passover {with fire}” (Divrei HaYamim II 35:13); and it is written: “boiled [cooked] at all in water” (Shemot 12:9) – since it had to write “water,” we can conclude that there is [also] cooking without water, which is roasting.
ובשלת – לשון הכנת אוכל והזמנה כמו הבשילו אשכלותיה ענבים (בראשית מ׳:י׳), לא תבשל גדי בחלב אמו.⁠1
1. השוו ר״י בכור שור שמות כ״ג:י״ט.
ובשלת, the true meaning of the word בשל is: "to make something ready and fit to eat.⁠" The author cites Genesis 40,10, הבשילו אשכלותיה ענבים, "its grape clusters had become ripe,⁠" or Exodus 23,19: גם, לא תבשל גדי בחלב אמו "do not boil the kid in the milk of its mother,⁠" as support.
ופנית בבוקר והלכת לאהליך – לפי הפשט קשה היאך יכול לילך לאהלו בבוקר ט״ו הלא יו״ט הוא, וי״ל דיוכל לילך חוץ לירושלים בתוך התחום ללכת דרך אהלו, מהר״ר חיים.
א״נ שפי׳ לילך לאשפזיכני׳ שא״צ לעמוד במקדש, לוי.
ובשלת ואכלת – בשול זה צלי אש הוא, מלשון (בראשית מ׳:י׳) הבשילו אשכלותיה, וכן (דברי הימים ב ל״ה) ויבשלו הפסח.
ופנית בבקר – לבקרו של יום שני שהוא חול, שאי אפשר לו לנסוע משם בי״ט שהוא קדש. או יאמר ופנית בבקר והלכת לאהליך סביב, ירושלים, ומשם ילך לו אל ארצו. ודרשו רז״ל ופנית בבקר, מכאן שטעון לינה בליל מוצאי י״ט בעיר לכבוד המצוה, וכך דרשו ופנית בבקר, כל פנות שאתה פונה מן המקדש כשתבא אליו לא יהו אלא בבקר. ובאור לאהליך אפילו היה האחרון שבארץ ישראל כדי שיוכל להגיע לביתו ולחזור פעם שניה לראית חג השבועות. ומזה הוצרך פסוק זה להכתב בחג הפסח יותר מבשאר החגים, לפי שאין פנאי ללכת לביהמ״ק שני פעמים מפסח ועד עצרת אא״כ הוא נוסע משם לבקרו של חג המצות אחר שאכל שם פסחו ועמד י״ט ראשון יש לו ללון שם ולבקר שהוא חול ילך לאהליו, ועם זה יספיק לו זמן להגיע לביתו ולחזור לחג השבועות. כיצד, הרי שאמרו רז״ל ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה, כלומר אורך הארץ ארבע מאות פרסה ורחבה כמו כן, והיה בהמ״ק באמצע הארץ, וא״כ מאתים פרסה היה המהלך ליותר רחוק ואחרון שבא״י, ובעשרים יום יהיה אדם מהלך מאתים פרסאות לחשבון עשר פרסאות בכל יום, וידוע כי מפסח ועד עצרת מ״ט יום, חסר מהם שמונה, ימי השבת ויום אחרון של יו״ט נשארו ארבעים יום, ועל זה אמר ופנית בבקר והלכת לאהליך, כלומר בזמן עשרים יום, ובעשרים הנשארים היה צריך לחזור שנית למקדש לראית שבועות.
ובשלת ואכלת, "you are to boil it and eat it.⁠" The word ובשלת in this connection means "to barbecue it on a spit over an open fire" as we know already from Exodus 12,8. The word בשל occurs in the sense of "ripening, becoming ready for its destiny,⁠" already in Genesis 40,7 when the butler described his dream with the grapes. Similarly, the meaning of Chronicles II 35,13 ויבשלו את הפסח, does not mean that the people boiled the Passover in water, but that they made it ready for eating.
ופנית בבוקר, "you may turn (homeward bound) in the morning.⁠" The second morning is considered a regular day, not part of the festival and its restrictions. If you live close to Jerusalem you may return home on that day. From there you may go to any part of the country (Ibn Ezra verse 7). Our sages derive from this verse that the first night of the holiday must be spent inside Jerusalem (Sifri Re'ey 134). This is a display of respect for Jerusalem and the importance of the commandment of Passover.
Our sages in the Sifri also derive from the words ופנית בבקר that departures from the Temple should always occur no earlier than in the mornings. The word לאהליך, "to your own tents, dwellings,⁠" is a kind of justification for the departure of the pilgrim already on the second day of Passover. If his "tent" i.e. residence were at the farthest corner of Israel he would have to leave that soon in order to make the next pilgrimage to Jerusalem in time for Shavuot. This is the reason this legislation is written in connection with Passover, seeing that there is only a short interval between Passover and Shavuot. [The following is an illustration of the slow travel in those days. Ed.] The sages described the area of the land of Israel being 400 by 400 parssah. (400 times 4,45 km). The Temple is perceived as located at the center of this area (Tanchuma Kedoshim 10). It follows that the person living furthest from the Temple had to travel a distance of approx. 900 km in one direction to get to Jerusalem. Assuming that one can cover a distance of 10 parssah per day (based on Pesachim 94) he would have a total of 49 days minus 8 Sabbath days between Pesach and Shavuot leaving a maximum of 40 days for travel The person in question would require the entire interval for traveling home and back again to Jerusalem.
ופנית בבקר והלכת לאהליך – תימא למה כתב בפסח ופנית יותר משאר רגלים ותירץ ר״ת מאוריי׳ לפי שאין בין פסח לשבועות רק שש שבועות בלבד הוצרך לומר בפסח ופנית בבקר לומר שתחזור מיד אחר הרגל לביתך ואח״כ תחזור מיד לירושלים להיות שם בעצרת וקשה שהרי ירושלים באמצע ארץ ישראל וארץ ישראל ת׳ פרסה על ת׳ פרסה הרי מירושלים עד קצה הארץ מאתים פרסאות ומהלך אדם בינוניי׳ פרסאות ביום הרי שצריך מהלך מ׳ יום ללכת מירושלים עד קצה הארץ ולחזור לירושלים ואם כן העומדים בחוצה לארץ היאך היו מגיעים לירושלים בחג שבועות. וי״ל שהיו הולכים מסלות ישרות למבין. כ״פ התוס׳ בפ״ב דב״מ גבי קושיא אחרת כדומה להאי.
ובשלת ואכלת – אמר ובשלת סתם כי כבר פי׳ צלי אש ולא בשל מבושל:
ובשלת ואכלת, "you are to roast it and eat it.⁠" Actually, ובשלת means to prepare it so it is fit to be eaten; seeing that the Torah had forbidden for it to be boiled in water, etc., already in Exodus 12, Moses refers to the known manner of its preparation, i.e. roasting on the spit.
ופנית בבקר והלכת לאהליך – פ״ה [פ״ב] דחגיגה (י״ז ב׳) ופנית בבקר ביום שהוא חולו של מועד דאלו י״ט תחומין אסורין. וא״נ לר׳ מדתנן בזבחים פרק דם חטאת (צ״ו ב׳) ר׳ טרפון אומר אם (לא) בשל בו מתחלת הרגל יבשה בו (את) כל הרגל. ואמר בגמרא מ״ט דר׳ טרפון אמר ר׳ יצחק דאמר קרא ופנית בבקר והלכת לאהלך הכתוב עשאו כבקר אחד, אלמא מוכיח התם דהאי ופנית למוצאי החג קאמר שכל ימי החג ביראה כל זכורך ולמוצאי החג רשאי ללכת ואל ילך בלילה אלא בבקר שהוא טעון לינה ללילי מוצאי י״ט וכל ז׳ ימי החג קורא אותו יום אחד.
ובשלת – סוג כולל לכל מיני הבשול, ואם הוא צלי.
ובשלת ואכלת במקום אשר יבחר י״י אלהיך בו – מגיד שבשולו ואכילתו יחוייב שיהיה במקום הבחירה ולפי שזה לא יחוייב להיות בבית הבחירה שנה המאמר בזה להעיר שיש הבדל בין זה המקום ומקום זביחת הפסח כי מקום זביחת הפסח ינהג מנהג שאר הקדשים ולזה יחוייב שיהיה נשחט בעזרה.
ופנית בבקר והלכת לאהליך – לפי שהזכיר בכאן מה שיעשה מהפסח במקום הבחירה חתם המאמר איך יהיה הפרדו משם בשובו לביתו ואמר שיפנה לביתו בבקר ללכת ולמדה תורה דרך ארץ שלא יצא אדם לדרך אלא ביום ולמדה בזה עוד כי הבא לבית הבחירה טעון לינה לכבוד המקום ההוא ובזה יראה שאין באו שם דומה עליו למשא.
ואמר בבקר להעיר על החריצות והזריזות עם שבזה הערה שאם עמד שם קצת היום אין ראוי שיצא משם ביום ההוא מפני חובת המקום הנכבד ההוא.
התועלת התשע עשרה הוא במצות והוא מה שצונו לבשל ולאכל הפסח במקום אשר יבחר השם שנאמר ובשלת ואכלת במקום אשר יבחר י״י ולמדנו מזה שאם בשלו חוץ מהמקום ההוא הוא נפסל מלאכל וכבר למדנו זה בכללות ממה שנאמר ובשר בשדה טרפה לא תאכלו כמו שביארנו בפרשת ואלה המשפטים.
התועלת העשרים הוא במדות והוא מה שהודיענו כשנשוב מהמקום אשר יבחר י״י לא נסע כי אם בבקר אחר שנלין שם במקום הנבחר ההוא כאמרו ופנית בבקר והלכת לאהלך וכבר זכרנו התועלות הנמשכים מזה אצל ביאורנו לזה הפסוק.
ופנית בבקר לבקרו של שני מלמד שטעו׳ לינה ליל מוצאי י״ט. בספרי שא״א לומר לבקרו של ראשון שבקרו של ראשון י״ט הוא א״ח לצא׳ חוץ מן התחו׳ ואיך יאמר בו והלכת לאהליך ומפני שלא התיר הכתוב ללכת לאהלו בליל מוצאי י״ט מיד אלא בבקר למדו רבותינו מכאן שטעון לינה שיעמוד שם כל ליל מוצאי י״ט:
ועם זה ובשלת ואכלת שזה על שלמי חגיגה אמרו שיעשה ביום הראשון אחרי שיזבחו את הפסח ביום הראשון מהחג ואכילת השלמים כמו שהתבאר מיד ופנית בבקר והלכת לאהליך. רוצה לומר אחר אכילת הפסח ובישול השלמי׳ והאכילה כלה. שזה חובה שיהיה בירושלים לפני ה׳. שכל זה הוא ביום הראשון משם ואילך ופנית בבקר והלכת לאהליך. רוצ׳ לומר לארצך ולשעריך ושם בשערים ששת ימים תאכל מצות. הנה אם כן התבארו הכתובים האלה על בוריי׳. והותר הספק הי״ז במה שאמרתי. שלא באו מצות הפסח והמצה מעורבים ומבולבלי׳ כי אם בסדר יפה ותקון הדברים כראוי.
והותר הספק הי״ח במה שפירשתי ולא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבוקר על ליל ראשון של חג הפסח כהלכתו.
והותר הספק הי״ט במה שהתבאר שבא פסוק לא תוכל לזבוח את הפסח להתיר הספק שהיה אפשר שיקרה בו ושאין בו מותר כלל. ושמה שאמר ובשלת במקום אשר יבחר ה׳ ידבר בשלמי חגיגה. ושאין גם כן כפל במה שאמר בענין המצה ב׳ פעמים כי הנה היה זה כפי צורך הדברים והותר הספק אשר בו כמו שפירשתי. והותר גם כן הספק הכ׳ במה שאמר ופנית בבקר והלכת לאהליך במה שאמרתי שזה נאמר אחרי אכילת הפסח ושלמי חגיגה שביום הראשון יבשלו ויאכלו הזבחים. ואחריו אמר ופנית בבקר.
לבוקרו של שני. דאין לפרש לבוקרו של ראשון, דהא יום טוב הוא, ואסור לילך חוץ לתחום. וקשה, שמא על ידי בורגנין, שמותר לילך כמה פרסאות (עירובין נה ע״ב). ויש לתרץ, דהאי לא מקרי ״ופנית״, שעל ידי בורגנין נחשב הכל כמו עיר אחת. אך קשה, דהא תחומין דרבנן (סוטה ל ע״ב). ונראה לתרץ, דעל כרחך האי ״ופנית בבוקר״ לאו ביום ראשון הוא, דאי ביום הראשון, אם כן לא היה בירושלים בחג הפסח רק בלילה, והתורה הצריכה להיות בירושלים ביום טוב להיות נראה בעזרה, שהרי כתיב (ראו פסוק טז) ״בחג המצות ובחג השבועות יראה כל זכורך״, ונאמר (שמות כג, טו) ״לא יראו פני ריקם״, להביא קרבן (רש״י שם), אם כן צריך להיות בירושלים ביום, לכן האי ״ופנית בבוקר״ רוצה לומר לבקרו של שני. ופירוש זה עיקר ונכון, ולא כדפירש הרא״ם. וכן איתא בהדיא בפירוש רש״י והתוספות (ד״ה לינה) במסכת סוכה (מז.):
לבקרו של שני כו׳. דאי אפשר לפרש לבקרו של ראשון, דיו״ט הוא ואסור לצאת חוץ לתחום. ועי״ל דאין לומר לבקרו של ראשון, שהרי חייב ביום ראשון להביא עולות ראייה. כן כתבו התוס׳ פרק לולב וערבה (סוכה מז.):
The morning of the second day, etc. "Morning,⁠" cannot refer to the morning of the first day, for it is the Festival and one may not leave the city boundaries. Furthermore, one is obligated on the first day to [appear in the Beis Hamikdash and] bring r'iyah burnt-offerings. Tosefos write this in Succah (47a).
ובשלת ואכלת – אמר לשון בישול והתורה אמרה במצות הפסח (שמות י״ב ט׳) אל תאכלו וגו׳ ובשל מבושל, אולי שחוזר לזביחת הבקר לשלמים שאמר הכתוב למעלה וזבחת פסח צאן ובקר וגו׳ ואמרו רבותינו ז״ל (פסחים ע:) צאן לפסח ובקר לשלמים, ובחיבורי פרי תואר על יורה דעה הארכתי בדבר זה בתחילת סימן פ״ז.
ובשלת ואכלת, "you shall cook it and eat it, etc.⁠" In this instance the Torah uses the term "cook" although in Exodus 12,9 "boiling" or "cooking" the passover has been expressly prohibited. Perhaps the Torah here refers back to the peace offering which accompanies the passover which may also consist of cattle, not only of sheep (compare 16,2) Our sages in Pesachim 70 read the words צאן ובקר in that verse as meaning that the passover has to be from the category of animal called צאן, whereas the peace-offering may consist of בקר, cattle. I have elaborated on this subject in my volume פרי תואר on the Yoreh Deyah.
ובשלת – צלי אש, כמו ויבשלו הפסח באש (דהי״ב׳ ל״ה י״ג), ואפשר שיכלול בלשון הזה גם שלמי חגיגה שזכר למעלה:
ופנית בבקר והלכת לאהליך – אין הכונה שילך ביום הקודש אל ביתו וארצו דוקא, כי אם שיפנה מירושלים ללכת לאהלו, באשר הוא, אם הוא קרוב יגיע לשם בי״ט, ואם לא, על כל פנים הולך מול אהלו בי״ט, ומשם ילך אל ארצו בחול, והעיקר שאינו צריך להתעכב בירושלים כל ימי הפסח:
ובשלת ואכלת – צלי אף הוא קרוי בשול (רש״י), כבר מבואר (במשפטים) בענין בשול הבשר וחלב כי לשון בשול עיקר הוראתו ההכשר לאכילם (געניסבאר מאכען), וכולל א״כ הבישול בקדרה והצלי שאצל האש, ובפסח לא הכשירה התורה אלא הצלי, ומזה איירי כאן. (ע׳ מזה דברי מורהי״כ דה״ב ל״ה י״ג) ולפי שהפרשה מדברת גם מן החגיגה כמ״ש פסוק ג׳) שא״צ צלי דוקא, לכן בחר לשון בשול הכולל שתיהם. ובנדרים רפ״ו מביא ראיי׳ שהצלי הוא בכלל מבושל מן ויבשלו את הפסח הכתוב בד״ה, והקשה בתוס׳ רע״ק למה לא מביא ממקרא הכתוב כאן בתורה, ולדברינו אין כאן קושי׳, דקרא דילן גם מחגיגה משתעי. ומצאתי כדברי להרב בפרי תאר בסי׳ פ״ז ס״ג, וכתב עלה אשכחנא מרגניתא.
ופנית בבקר – לבקרו של שני (רש״י) והוא ט״ז ניסן, דליכא למימר לבקר ראשון שהרי הוא יו״ט ואסור לצאת חוץ לתחום, ואפילו למ״ד אין תחומין מה״ת מ״מ ליכא למימר לבקר ראשון, דהא בעי ראיית פנים בעזרה ולהקריב קרבנותינו עולות ראיי׳ וחגיגה, ומצאתי שכ״כ הרד״פ בשם תוס׳ סוכה (ד׳ מ״ז), ע״ש.
ובשלת ואכלת וגו׳ – אין די בכך שתדע איך להתפלל ולזבוח במקום קדוש, עליך ללמוד גם ״לבשל ולאכול״ במקום קדוש. כל הווייתך צריכה להיות מלאה כל כך ברוח המקדש, עד שאפילו ה״בישול והאכילה״ שלך, הבחינות הגופניות והחושניות של חייך – תוך שהם נישאים על ידי תחושת חובה, על ידי ההכרה שגם חלקים אלה של חייך קשורים לה׳ – יתעלו לדרגת חובה מוסרית ומקודשת בעבודת ה׳. רק אם ״ובשלת ואכלת במקום אשר יבחר ה׳ אלקיך בו״ – רק אז ״ופנית בבקר הלכת לאהליך״, רק אז רכשת במקדש ה׳ את הרוח הנכונה שצריכה ללוות אותך לאוהליך (השווה לעיל יד, כג).
״ובשלת ואכלת״. לשון ״בישול״ תתפרש כאן במובן כללי; גם ״צלי״ כלול ב״בישול״. לדעתנו נוקט כאן הכתוב בלשון זו, משום שאנו עוסקים כאן לא רק בקרבן פסח אלא גם בחגיגת ארבעה עשר, שהיא החידוש העיקרי בפרשת פסח זו, ושכבר נזכרה בפסוקים ב וד. כפי שנאמר בפסוק ד, החגיגה נאכלת גם בחמישה עשר, ה״יום ראשון״ שבפסוק ד. לפי זה, ה״בקר״ הנזכר בפסוק ד הוא בוקר יום שישה עשר, שבו הותרה כבר השיבה הביתה.
על פי האמור יתבארו דברי הגמרא במסכת נדרים (דף מט.). חז״ל מביאים שם את הפסוק ״וַיְבַשְּׁלוּ הַפֶּסַח בָּאֵשׁ כַּמִּשְׁפָּט״ (דברי הימים ב לה, יג) לראיה שגם ״צלי״ נכלל ב״בישול״, ואינם מביאים את פסוקנו אף על פי שהוא הפסוק הקרוב יותר.
ופנית בבקר והלכת לאהליך – מכאן למדו חז״ל (ספרי) את ההלכה הכללית, ש״כל פינות שאתה פונה מן הבקר ואילך״. כל המביא קרבן במקדש – אפילו אם הביא רק עופות, מנחות, יין, לבונה או עצים – אינו רשאי לעזוב את עיר ה׳ וללכת לביתו מיד לאחר הקרבת הקרבן. אלא כל הקרבנות האלה ״טעונים לינה״ – הווי אומר שהמקריב חייב להישאר בסביבות המקדש למשך הלילה ולא לצאת לביתו עד למחרת בבוקר.
המטרה שלשמה הוקם המקדש אינה מושגת על ידי המעשה האובייקטיבי של הקרבת הקרבן. אלא הקרבן נעשה מושלם רק אם המקדש ומעשיו פועלים עלינו ומשפיעים על מחשבותינו ורעיונותינו, שאיפותינו ומעשינו. משום כך דורשת התורה שאחרי כל קרבן במקדש יהיה עלינו להישאר בסביבתו. בקרבת המקדש נסדר את מחשבותינו וניתן לרשמים שאספנו להבשיל בדומיית הלילה, כדי שיועשרו לאחר מכן על ידי המחשבות הברורות של הבוקר. רשמים אלה ניקח עמנו בחזרה אל בתינו כאוצרות האמיתיים הברוכים שרכשנו מהמקדש.
(לפי דעה אחת בתוספות [ראש השנה ה. ועוד מקומות], דין ״ופנית בבקר״ מלמדנו ביחס לכל הרגלים, שהחזרה הביתה מותרת רק לאחר גמר כל הרגל, ולא לאחר היום הראשון; עיין שם.)
{לשון המחבר:} לא מצאתי מצות לינה ברמב״ם. כעת ראיתי אשר כבר הגאון מעין חכמה תמה על זה שלא מצא מצות לינה ברמב״ם רק בפ״ד דהל׳ ביכורים וצ״ע.
[קפ] ובשלת ואכלת – למה יזכיר שיבשלנו פי׳ ר׳ יהודה שר״ל שיבשלנו שלם, ור׳ יוסי ס״ל שביו״ט מותר גם בחתיכות ובשבת אסור כ״ה בתוספתא וכן הגיה הגר״א, ועיין ברמב״ם (פ״ו מה׳ ק״פ ה׳ י״א) שלכתחלה לא יחתכנו ואם חתכו כשר וכן דייקו התוס׳ בפסחים (דף עד ד״ה נחתך):
[קפא] ופנית בבקר והלכת לאהליך – הנה כבר נבוכו בו המפרשים שי״ל בבקר של יו״ט ראשון שמ״ש רש״י בחגיגה (דף יז) דאלו ביו״ט תחומין אסור, דחו התוס׳ שלרבנן תחומין דרבנן, ומ״ש רש״י בר״ה (דף ד׳) ובסוכה שחייב לראות בעזרה דחה בטורי אבן בחגיגה דיכול להראות פנים בלילה, ולדעתי בספרי מדייק שטעונים לינה אין לי אלא אלו, תפס לשון רבים על הפסח והחגיגה שעמו, כי בקרא מדבר משניהם, כמ״ש וזבחת פסח צאן ובקר, שהם פסח וחגיגה שעמו, ומפרש דיני שניהם שמ״ש ולא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר מדבר בחגיגה שנאכלת לשני ימים, ופי׳ לבקר של מוצאי יו״ט, ועז״א ופנית בבקר ר״ל בקר הנזכר למעלה כי ביו״ט הוא אוכל עדיין את החגיגה ובבקר השני תלך לאהליך, ועז״א שטעונים לינה בל״ר, שמ״ש ובשלת ואכלת קאי גם על החגיגה. והנה מ״ש ופנית והלכת מלת ופנית מיותר שהיל״ל והלכת בבקר לאהליך, ובכ״מ מציין במלת פנה שעוזב חפצו ועסקו במקום זה ושם מגמת פניו אל ענין או אל מקום אחר, כמו ויפן וירד משה מן ההר, שפנה מעם הדבקות שהיה בו עד הנה עם האלהים וירד, וכן ונפן ונסע המדברה וכן כולם, ופה אמר שתפנה ממה שהיית עוסק בהקרבה לה׳, שזה יהיה בבקר כי קודם הבקר עודך שתול כאזרח רענן על ידי שהקרבת איזה דבר יום אתמול, ומ״ש יכול יהיה פ״ש טעון לינה, ר״ל לינה עד יום ט״ז, כפסח ראשון, כן פי׳ בז״א ובצ״ק ובזה מסולק קו׳ התוס׳ פסחים (דף צה):
ובשלת: הפסח בצלי1. מכאן למדו במכילתא פרשת בא2 ובירושלמי נדרים (פ״ו,ה״א) ד״צלי״ בכלל ״בישול״ בלשון תורה3. והחגיגה מבושלת בקדירה כמשמעו4.
ופנית בבוקר: רש״י (בפסוקנו) ותוספות בר״ה (ה,א) פירשו לבוקר שני שהוא יום ראשון דחול המועד, שהרי ביום ראשון דרגל טעון מצות ראיה5. אכן לפי דברינו6 מתפרש כמשמעו בזמן דליכא ראיה7. וכבר ביארנו כמה פעמים8 דספר דברים נקרא ״משנה תורה״, דשתים זו שמענו9 – גם לפי הפשט ועיקר סדר המקרא10.
1. רש״י: זהו צלי, שאף הוא קרוי בישול.
2. פרק י״ב פסוק ח׳.
3. אך נשאלת שאלת ה׳מדוע׳, מדוע נכתב ״ובשלת״ כשניתן היה לכתוב ׳וצלית׳ וכדו׳.
4. כך ש״ובשלת״ מוסב הן על קרבן הפסח (״צאן״) והן על חגיגת י״ד (״בקר״), ע״פ הסבר רבינו לעיל פסוק ב׳, לכן השתמשה התורה דוקא במלה זו.
5. תוספות ד״ה מה חג המצות טעון לינה: ... ״ופנית בבוקר״. ומיהו לאו בבוקר ממש (כלומר, ט״ו) דהוא יום טוב, אלא כדפירש בקונטרס דטעון לינה, ליל חולו של מועד, דביום טוב לא קאי קרא, שהרי הוא יום שחייב ליראות בעזרה...
6. לעיל פסוק ג׳ ד״ה לחם עוני.
7. הפסוקים כאן עוסקים בתקופה שבית המקדש חרב והמזבח עדיין היה קיים, רק את קרבן הפסח אפשר להקריב על המזבח שעדיין קיים. לכן הוא יכול לפנות בבוקר של ט״ו, כי אין מצות ראיה כי בית המקדש חרב.
8. בהקדמה לחומש דברים, ולאורך פירושו לחומש זה.
9. על פי תהילים (סב,יב ״שתיים זו שמעתי״) עליו דרשו חז״ל (סנהדרין לד,א ובשאר דוכתי) ש׳מקרא אחד יוצא לכמה טעמים׳.
10. כלומר, לא רק פשט מדרש רמז וסוד (׳כמה טעמים׳) שהם דרכים שונות בהבנת הכתוב, אלא אף במישור הפשט עצמו ספר דברים נלמד ב׳כמה טעמים׳.
ובשלת – שורש ״בשל״, פירושו התקנת המאכל על⁠־ידי האש. כאן הכוונה בשל באש ממש, דהיינו לצלות, כמו שמבואר בדברי הימים ב ל״ה:י״ג.
בישול קדירה במובן המצומצם נקרא ״בשל במים״ (שמות י״ב:ט׳). אמנם אפשר לפרש עוד, כי ״ובשלת ואכלת״ מתייחס גם אל הפסח שהוא שה וגם אל החגיגה שהם בקר, שהרי שניהם נזכרו למעלה בפסוק ב, זאת אומרת שכאן מדבר הפסוק בשני מיני בישול, כמו בדברי הימים ל״ה:י״ג. בישול הפסח היא צלייתו באש, בישול החגיגה מותר גם במים.
ופנית בבוקר – בוקר זה הנזכר כאן, אינו אלא בוקרו של ששה עשר בניסן, יום ראשון של חול המועד. אם נפרש כי ״ואכלת״ שבפסוק הקודם מתייחס גם אל החגיגה, הנאכלת עדיין ביום ראשון של יום טוב, החמשה עשר בניסן, אם כן ״בבוקר״ הוא כמשמעו, הבוקר שלאחריו, בוקרו של ששה עשר בניסן. השוה את הנמקת הפירוש הזה, לעומת התירוצים הדחוקים האחרים, בפירושנו לויקרא ב 172 (עברית: ב קכב) והלאה.
והלכת לאוהליך – אין ספק כי הכוונה לשיבה הביתה, כי כיון שהיו אלה ימי הקציר, היו ממהרים לנסוע לביתם מיד אחרי יום טוב ראשון של פסח (ראה שם עמוד 171 — עברית: ב קכא — והלאה).
ובשלת ואכלת במקום כו׳ – דע דלא מצאנו דיוצא נפסל רק בחטאת דכתב הן לא כו׳ פנימה, כמו שאמרו ריש פרק בהמה המקשה, לכן קמ״ל קרא דגם בפסח נפסל ביוצא מירושלים מקום אכילתו, לכן צריך בשולו, היינו לצלותו באש במקום אשר יבחר ה׳, שאם יצלנו חוץ לירושלים יפסל ביוצא ולא יהא נאכל. ודו״ק.
ופנית בבקר והלכת לאהליך ששת ימים תאכל מצות – מן החדש. פירוש, דהקרא משמיע לנו שאינו צריך להמתין עד שיקריבו העומר, שחזקה שאין ב״ד של כהנים מתעצלין מלהקריבו, ועדיף מחזקה שליח עושה שליחותו כמוש״כ עירובין ל״ב, ולכן אמר ופנית בבקר והלכת לאהליך, ובכ״ז ששה ימים תאכל מן החדש. ודו״ק.
והנה מכאן יליף הגמ׳ פסחים דף צ״ה דטעון לינה ופרש״י לאחר יו״ט, מפני שיו״ט הוא יום של ראית פנים וראית קרבן. ולפלא דלא כתיב לינה בשום פרשה ובשום מקום רק כאן. והענין, דתוספות נתקשו שם הא מחויב בלינה משום שלמי שמחה, ותירצו שישמח בשלמי חברו, אבל איך יכתוב והלכת לאהליך, הלא אסור לו לילך מירושלים שמחויב לאכול שלמי שמחה, וכדאמר הגמרא בר״ה לענין אשה כו׳ ותיפוק ליה דהא איתא בשמחה, פירוש ומשום שמחה חייבת להיות בירושלים, לכן רק הכא שאמר קרא לא תוכל לזבוח הפסח באחד שעריך אשר ה׳ אלהיך נותן לך, והא הוי שחוטי חוץ ופרשוהו רז״ל בזבחים דף קי״ד דבהיתר במות הכתוב מדבר בגלגל ונוב וגבעון ואפ״ה עובר בל״ת אם שוחט שם הפסח, וכן כתב הרמב״ם פ״ק מהלכות קרבן הפסח וזה שאמר כי אם אל המקום אשר יבחר ה׳ היינו במת צבור שם תזבח הפסח כו׳ ובשלת ואכלת במקום אשר יבחר ה׳ ופנית בבקר וכו׳ ושם באחד שעריך תשחט שלמי שמחה ושמחת בחגיך, וכאן בפרשה ראה כתיבא כל עניני במה והתירה [דהיה תיכף בעבור הירדן ודו״ק] כמו דכתיבא לעיל לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה כו׳. ועיין בכ״ז בזבחים ובתוספות בכמה מקומות המדברים מעניני לינה וביחוד בפסחים ובחגיגה ותראה כי הוא ענין אמתי בס״ד ודו״ק.
ופנית בבקר – מלמד שטעונים לינה בירושלים, ואין לי אלא אלו, מניין לרבות עופות ומנחות יין ולבונה ועצים, ת״ל ופנית בבקר, כל פנות שאתה פונה יהיו מן הבקר ואילך1 (ספרי).
והלכת לאהליך – תניא, שלוחי מצוה אינם ניזוקין לא בהליכתן ולא בחזירתן, דכתיב ופנית בבקר והלכת לאהליך, מלמד שתלך ותמצא אוהלך בשלום.⁠2 (פסחים ח׳:)
1. אולי הטעם ע״פ מ״ש בכ״מ בגמרא לעולם יצא אדם בכי טוב דהיינו בבקר, וכמש״כ (בפ׳ מקץ) הבקר אור והאנשים שולחו. וטעם הדבר משום דכשהאיר היום בטוחה יותר הדרך מן החיות ומן הלסטים וממקרי אסון, ואע״פ דבדרשה הבאה דרשינן מכאן דשלוחי מצוה אינן נזוקין וא״כ היה אפשר לצאת בלילה, י״ל דבדרך ובלילה נקרא שכיחא הזיקא דבכהאי גונא לא סמכינן גם בשלוחי מצוה כמבואר בסוף חולין קמ״ב א׳. והא דאצטריך כלל דרשה זו ולא די מהא דילפינן מפ׳ דהבקר אור י״ל דאשמעינן היא גופא דגם בהלוך דמצוה צריך לצאת בכי טוב ולא לסמוך אנס. וע״ע בירושלמי בכורים פ״ב ה״ג הובאה דרשה זו גם לענין המביא בכורים לירושלים צריך ללון שם.
2. כתב בס׳ איי הים דמדייק מדכתיב בראש הענין באחד שעריך וא״כ הול״ל כאן והלכת לשעריך, ואז היתה הכונה פשוטה שתחזור אל המקום אשר באת משם, אלא בא לרמז כי תמצא כל קניניך אתך באהלך הכל כבראשונה באין נגרע דבר, ואע״פ דכאן איירי רק בחזרה ילפינן הליכה בכש״כ מחזרה, דהא ההולך לעשות מצוה בודאי יש סברא שישמר מכל נזק, וע״ע מש״כ בענין זה ס״פ מקץ בפ׳ הבקר אור ובס״פ תשא בפסוק ולא יחמוד איש את ארצך.
ספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)מדרש אגדה (בובר)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טוברשב״םאבן עזראר״י בכור שורחזקוניקיצור פענח רזאר׳ בחיימנחת יהודהטור הפירוש הארוךמושב זקניםר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותמזרחיאברבנאלגור אריהשפתי חכמיםאור החייםר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהרש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןמשך חכמהתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144