ומשה היה רועה – הקדמת השם לפני הפעל מורה שזה נמשך מהקודם, שכאשר זכר ה׳ את בריתו והסכים לגאלם נמצא אז משה שהיה מוכן לדבר הגדול הזה, וכמ״ש חז״ל על פסוק יצפן לישרים תושיה, שהשם ב״ה הזמין ישרים בכל דור ודור להיות מלאכיו לענינים גדולים כוללים הראוים להעשות בדור ההוא, ובמדרש [פ״ב] כל מי שכתוב בו היה היה מתוקן לכך, בנח תמים היה, שהיה מתוקן לגאולה, ויוסף היה, מתוקן לפרנסה, מרדכי היה, מתוקן להצלה, ומשה היה, מתוקן לגאולה, ובאר כי נראה בו ההכנה ההיא ממה שהיה רועה את הצאן, שנהג אותם ברחמים, וכן ירעה צאן עמו כעדר במדבר, וממה שהרחיקן מן הישוב שלא ירעו בשדות אחרים שסתם רועה גזלן הוא וכשמתרחק מזה הוא אות גדול על כשרונו, ואמר לרבותא שהיה רועה את צאן יתרו לא צאן של עצמו שיצמח רחמנותו על הצאן מתועלות עצמו, ובאר שהגם שיתרו היו לו שבע בנות רועות צאן, התחייב משה לרעותם מצד שהיה כהן מדין שנדוהו בשביל שכפר בע״ז, ומשה היה חתנו ואין גואל קרוב ממנו, וע״י שנדוהו בני עמו לא יכול לרעותם בשדה מדין בשדות יתרו והוצרך להתרחק אל המדבר, ובאשר המדבר לא מקום מקנה הנהיגם אחר המדבר למקום מוצא דשא ועי״כ בא אל הר האלהים חורבה:

(ב-ז) שאלות:

אם כפי׳ המפרשים שהיה המלאך ענין אחר והאש ענין אחר מדוע התפלא על האש ולא על המלאך. איך אמר מדוע לא יבער הסנה הפך מ״ש תחלה והנה הסנה בוער. מ״ש וירא ה׳ כי סר לראות ויאמר של נעליך והלא היה צריך להסירם גם במקום שעמד בו כי אדמת קדש הוא. מדוע לא אמר ויעש משה כן כמ״ש אצל יהושע, ולמה ליהושע אמר נעלך בלשון יחיד ולמשה אמר נעליך בלשון רבים, ומ״ש אנכי אלהי אביך היל״ל אלהי אבותיך:

(ב) וירא מלאך ה׳ אליו – כבר התבאר שהיו כמה הבדלים בין נבואת משה לנבואת שאר הנביאים, א] שאר הנביאים נתנבאו בחלום ונבואת משה היה בהקיץ, ב] על כל הנביאים נפל פחד ורעדה ובטלו כל כחות הגוף ומשה נתנבא כשהוא ער ועומד על רגליו ומשתמש בחושיו, ג] כל הנביאים ראו מחזות ודמיונות כי בא להם שפע הנבואה באמצעות כח המדמה ולמשה הגיע השפע על כח השכלי בלי תערובות כח המדמה וע״כ לא ראה שום דמיון, וכמ״ש חז״ל במד׳ מה בין נבואת משה לנבואת בלעם משה לא היה יודע מי מדבר עמו בלעם היה יודע מי מדבר עמו, כי משה לא ראה שום דמיון וע״כ לא היה יודע מי מדבר עמו, אבל בלעם שראה מחזה ודמיון כמ״ש אשר מחזה שדי יחזה היה יודע מי מדבר עמו, ד] כל הנביאים נבאו במשלים וחידות עד שהיו נבואותיהם סתומות ועלומות כמ״ש ותהי להם חזות הכל כדברי הספר החתום, ובנבואת משה לא נמצא שום משל וחידה. וכל חסרונות אלה שבאו בנבואה הבלתי שלמה באר אליפז במ״ש ואלי דבר יגונב וכו׳ בשעפים מחזיונות לילה וכו׳ כמ״ש בפירושי שם, ה] כל הנביאים הגיע להם שפע הנבואיית באמצעות מלאך, ונבואת משה היה פנים אל פנים שלא באמצעות מלאך, כמ״ש אם יהיה נביאכם ה׳ במראה אליו אתודע וכו׳ לא כן עבדי משה כמשי״ת שם במקומו, אולם מן המחזה דפה מבואר שגם משה בתחלת נבואתו לא התעלה על יתר הנביאים בכל התנאים האלה, שהגם שהיתה נבואתו בהקיץ, ולא בטלו כחות גופו רק עמד על עמדו משתמש בחושיו בלא פחד ורעדה, בכל זה ביתר הדברים לא עלה עדיין למרום המדרגה, א] שבאה אליו הנבואה באמצעות מלאך כמ״ש וירא מלאך ה׳ אליו, ובכ״מ תפס הלשון וירא אליו ה׳ וירא אליו מלאך ה׳ ופה תפס מלת אליו לבסוף, כי התבאר אצלי באילת השחר (כלל קפז) שכ״מ שהחדוש הוא במלת אליו יקדים המלה ובכ״מ שאין בו חדוש יבא לבסוף, וע״כ בכ״מ יקדים מלת אליו שזה עקר החדוש שחל עליו הרוח, אבל במשה לא היה זה חדוש כי היה מוכן למדרגה יותר גדולה, וההפך החדוש שמלאך התראה אליו כי היה ראוי שתהיה נבואתו שלא באמצעות מלאך, זאת שנית שראה מחזה ודמיון כי המלאך נראה אליו בלבת אש מתוך הסנה, ואין פירושו שהאש היה ענין אחר והמלאך היה בתוך האש, שא״כ למה התפלא על מחזה האש ולא על המלאך עצמו, רק פי׳ שהלבת אש עצמו היה המלאך, וכמ״ש במד׳ איוב שפעמים שהקב״ה עושה מלאכיו אש ופעמים הם לפידים ופעמים ברקים, ואליהו שכב תחת רותם אחד והנה זה מלאך נוגע בו שהמלאך עצמו התראה בצורת רותם כמ״ש בפי׳ שם, וכ״כ במו״נ (ח״ב פ״ו) אתה תמצא הנביאים יראו המלאכים כאלו הוא איש מן האנשים וכו׳ ומהם שיראוהו אש וירא מלאך ה׳ אליו בלבת אש, ר״ל שהאש הוא מלאך ממש, ולא כהרי״א שהסב כוונתו שר״ל שלא ראה מלאך כלל רק האש נקרא מלאך ע״ד משרתיו אש לוהט, ולא זאת כוונתו רק שהאש שהתראה אליו הוא עצמו היה המלאך, עכ״פ ראה מחזה ודמיון, זאת שלישית שהיתה הנבואה במשל ובחידה שראה הסנה בוער באש והסנה איננו אכל, שהוא משל וחידה שעדיין לא הסכימו המפרשים על אמתת הנמשל, ויש הבדל בלשון בין פעלי דלק בער אכל, שדלק מורה תחלת האחזת האש באיזה דבר כמו מדליק נר או קיסם, בער מציין שהאש מתפשטת בדבר הנדלק, ואכל מציין שהדבר נשחת ונעשה אפר, וא״כ מ״ש הסנה בוער באש היינו שהאש התפשטה והתאחזה בהסנה רק שהסנה לא נשחת עדיין להעשות אפר, ועפ״ז תמהו כל המפרשים איך אמר מדוע לא יבער הסנה הלא ראהו בוער והיל״ל מדוע לא יאוכל הסנה, אבל עם העיון היטב דרך הלשון לומר שהאש בוער בדבר לא שהדבר בוער באש, כמו כאש תבער יער (תהלים פ״ג:ט״ו) ותבער בם אש ה׳ (במדבר י״א:א׳) ותבער בערי יהודה (ירמיהו מ״ד:ו׳) וכן היל״ל פה והנה האש בוער בסנה, אבל הלשון הסנה בוער באש מורה ההפך שהסנה אינו בוער רק שהאש בוער, כמו וההר בוער באש, שלא בער ההר עצמו רק האש הי׳ בוער, ומ״ש (דברי הימים ב כח) ויבער בניו באש פי׳ שלא שרפם ולא שלט בם האש וכמ״ש חז״ל שסכתו אמו סלמנדריא, או שרק העבירו באש ולא שלט בו, שע״ז יבא הלשון גם את בניהם ישרפו באש (דברים י״ב:ל״א) וכן נמצא עוד (שופטים טו) כפשתים אשר בערו באש, וזה דומה עם מש״ש כאשר ינתק פתיל הנעורת בהריחו אש, שנעורת הפשתים אף אם האש אינו בוער בו בעצמו רק שמריח אותו שהוא קרוב אליו ימוג וילך, שע״ז בא הלשון אשר בערו באש אף שהאש לא בער בם, וע״כ תמה משה מדוע לא יבער הסנה עצמו ורק האש בוער ואינו פועל בו, ואמרו חז״ל (יבמות דף מח) מנשה לישעיה מידן דייניה וקטליה א״ל משה רבך אמר כי לא יראני האדם וחי ואת אמרת ואראה את ה׳, ואלא קשיא? כאן באספקלריא המאירה כאן באספקלריא שאינה מאירה, ר״ל משה שראה באספקלריא המאירה ר״ל שלא באמצעות כח הדמיון, רק שעברה השפע הנבואיית על כח השכלי, לא ראה שום מחזה ודמיון, אבל ישעי׳ שעברה עליו השפע הנבואית באמצעות כח המדמה, וראה דרך מסכים ולבושים וחלונות שהם כחות המדמה שהם כחות חומריות, נדמה לו שרואה מחזה ודמיון, וזה הי׳ מדרגת נבואת האבות וכל הנביאים חוץ ממשה, וכמ״ש וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה׳ לא נודעתי להם, ופי׳ בזהר (דף כ״ג) וארא אל אברהם וכו׳ באינון גוונין דאתחזיין, ושמי ה׳ לא נודעתי להם אלין גוונין עלאין סתימין וכו׳ באספקלריא דלא נהרא דאיהו באתגליא כתיב בה ראיה, באספקלריא דנהרא דאיהו בסתימו כתיב בה ידיעה לא נודעתי להם, ר״ל שנבואת האבות שהי׳ באספקלריא שאינה מאירה שהוא באמצעות כח המדמה, וזה מציין באל שדי שהם השמות שבהם מנהיג את עולמו ומתגלה ע״י ההנהגה, ראו מראה ודמיון, כמ״ש ויחלום והנה סלם מוצב ארצה כמ״ש בפי׳ שם שזה מורה שהי׳ נבואתו בלתי שלמה, והי׳ ע״י חלום ובאמצעות מלאכי אלהים ובמשל וחידה ובכח הדמיון והמחזה, לז״א וארא שראה מחזה ודמיון, אבל נבואת משה שהי׳ מהשפעת הא״ס בלא אמצעי שע״ז מורה שם הוי׳ שמורה על עצמו לא שייך בי׳ ראיה רק ידיעת השכל לבד, וכמ״ש בפ׳ ויצא שעז״א יעקב ואנכי לא ידעתי, ועז״א לא נודעתי להם כי היה ראיה לא ידיעה, אולם בתחלת נבואתו של משה היתה נבואתו באספקלריא שאינה מאירה וראה ג״כ מחזה ודמיון, וחז״ל בספרי (מטות סי׳ קנג) אמרו כל הנביאים נתנבאו בכה מוסיף עליהם משה שנתנבא בזה הדבר, ופי׳ שהיתה שכינה מדברת מתוך גרונו של משה, ויקשה ע״ז שמצאנו כ״פ שגם משה נבא בכה, כמ״ש כה אמר ה׳ בני בכורי ישראל, כה אמר ה׳ עברו ושובו משער לשער במחנה, אולם התבאר אצלי שגם בנבואת משה היו מדרגות משונות, שהנבואה באספקלריא הבלתי מאירה זה היה למשה בטבע שנולד ממעי אמו שלם בכל המעלות השכליות והמדותיות ושלמות כח המדמה עד שהיה מוכן לנבואה בטבע ולא היה צריך לזה שום הכנה כי ירש טבע זאת מאבותיו שאביו היה נביא וכן אחיו ואחותו שהיה להם כח הנבואה בטבע, אבל הנבואה באספקלריא המאירה שתחול עליו הנבואה מהא״ס בלא אמצעות מלאך ושירד השפע על כח השכלי שלא באמצעות כח הדמיוני, שזה ענין נסיי למעלה מיכולת האדם ומגבול הטבע, זה בא לו דרך נס ברצון ה׳ לבד עושה נפלאות לבדו, ולא היה לו זה בכל שעה רק בעת שהיו ישראל זכאים, וע״כ אמרו שכל השנים שהיו ישראל נזופים ממעשה העגל לא שרתה שכינה על משה, ופי׳ שלא שרתה עליו במדרגה היותר גדולה רק במדרגה נמוכה מזה וכמ״ש בפי׳ התו״ה (ויקרא סי׳ ו), וע״כ התנבא בכה, כה אמר ה׳ עברו ושובו משער לשער, וכן בתחלת נבואתו שהי׳ באספקלריא שאינה מאירה בא סגנון הנבואה בכה, כה אמר ה׳ בני בכורי ישראל, ובכ״ז ידע משה שיש אפשריות שישיג באספקלריא המאירה וכמ״ש בזוה״ק פ׳ וארא (דף כ״ב ע״ב) תא חזי תוקפא דמשה בשרותא דנבואתיה לא נח רוחיה בהאי אתר דידע דהא דרגא אחרא עלאי זמין לי׳, שעז״א וידבר אלהים אל משה ולבתר ויאמר אליו ה׳ דמשמע דרגא בתר דרגא, ועז״א:

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

(ג) ויאמר משה אסורה נא – באשר השיג שזה אינו אש פשוט כפי הנראה לעינים, שא״כ ראוי שיבער הסנה עצמו לא שיבער באש והאש אינו פועל בו, וע״כ רצה להשיג ענין המראה הזה בעצמותו כפי שהוא בידיעת השכל לא כפי מחזה החוש והדמיון, ובאשר המראה הזה בא ע״י שהוא משיג ע״י הדמיון והחוש, אמר אסורה, ואמרו חז״ל בתנחומא ר׳ יוחנן אמר ג׳ פסיעות פסע משה באותה שעה רשב״ל אמר הפך פניו והביט, ר״ל שמ״ש אסורה נא אין פי׳ שיסור ממקומו אל מקום האש, שכבר ידע משה שהוא ענין נבואיי, רק באשר ראה שהשיג משל וחידה ודמיון מפני ששפע נבואתו עוברת דרך מסך המדמה שהוא ענין גופני, רצה משה הפנימי השכלי שהוא עקר עצמותו של משה להתפשט מן הגויה ולהסיר את כתנתו החומרי, ועז״א אסורה מן מאסר הגויה והחומריות ובזה אשיג המראה וענינה במראית השכל ואדע סבתה וענינה, ודעת ר׳ יוחנן שהתחיל להפשיט כל כחות נפשו בכל חלקיה שהם נפש רוח נשמה והם הג׳ פסיעות שפסע, ודעת רשב״ל שנפש משה כבר היתה מופשטת מן הגויה רק פניו שהיה כפני חמה שהאור עצמי לה היו פונים עדיין לצד הגויה ולא הוצרך רק להפך פניו מן הפנים אל החוץ והביט ועיין בדבר, שמבואר אצלי שההבטה תבא על שימת הלב והעיון השכלי: