×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) אהַדָּבָ֞ר אֲשֶׁר⁠־הָיָ֤ה אֶֽל⁠־יִרְמְיָ֙הוּ֙ מֵאֵ֣ת יְהֹוָ֔הי״י֔ [בַּשָּׁנָה֙] (בשנת) הָעֲשִׂרִ֔ית לְצִדְקִיָּ֖הוּ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה הִ֧יא הַשָּׁנָ֛ה שְׁמֹנֶֽה⁠־עֶשְׂרֵ֥ה שָׁנָ֖ה לִנְבֽוּכַדְרֶאצַּֽר׃
The word that came to Jeremiah from Hashem in the tenth year of Zedekiah king of Judah, which was the eighteenth year of Nebuchadnezzar.
א. ‹פפ› ל=פרשה סתומה
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
פִּתְגַם נְבוּאָה דַהֲוָה עִם יִרְמְיָה מִן קֳדָם יְיָ בְּשַׁתָּא עֲשִׂירֵיתָא לְצִדְקִיָה מְלַךְ שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה הִיא שַׁתָּא תַּמְנֵי עַסְרֵי שְׁנִין לִנְבוּכַדְרֶאצַר.
היא השנה שמנה עשרה שנה לנבוכדראצר – רוצה לומר: מאז תחילת השתלטותו על ארץ ישראל,⁠1 כי לפני התאריך הזה כבר מלך על בבל.⁠2
1. כלומר, החל בשנה הרביעית ליהויקים, ככתוב בירמיהו כה, א, עד לשנה העשירית לצדקיהו, כבפסוקנו. והשווה: רס״ג לדניאל א, א.
2. המשפט הזה אינו מתאים לחישובו של פרשננו לעיל ירמיהו כה, יב, והוא אף בניגוד לדברי רס״ג בפירושו לדניאל א, א וכן ט, ב. אפשר, כי מה שכתוב בירמיהו מה, ב ואילך היטה את פרשננו לומר כך, וצ״ע.
הדבר – מבואר הוא וטעמו נמשך עד ויאמר ירמיהו כי דבר חננאל הוא שהיה אליו בשנה העשירית ואחרי השלימו הדבר ספרו ירמיהו לאנשי המטרה.
(הקדמה)
הנבואה השנים עשר תחילתה הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ה׳ בשנה העשירית לצדקיהו וכו׳ עד הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ה׳ בימי יהויקים. ועם היות שנזכרו בתוך זה נבואות אחרות קבצתי אותם בנבואה הי״ב הזאת מפני היותם מקושרות בעניניהם גם שהיו כולם בשנה העשירית לצדקיהו וכאילו מפני זה כלנה הם נבואה אחת. ויש בה כ׳ פרשיות. הא׳, הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ה׳ בשנה העשירית. השנית, ויאמר ירמיהו היה דבר ה׳ אלי. השלישית, ואתפלל אל ה׳ אחרי תתי. הרביעית, ויהי דבר ה׳ אל ירמיהו לאמר הנה אני אלהי כל בשר. החמישית, ועתה לכן כה אמר ה׳. הו׳, כי כה אמר ה׳ כאשר הבאתי. הז׳, ויהי דבר ה׳ אל ירמיהו שנית. הח׳, כי כה אמר ה׳ על בתי העיר הזאת. הט׳, כה אמר ה׳ עוד ישמע במקום הזה. הי׳, כה אמר ה׳ צבאות עוד יהיה במקום הזה החרב. הי״א, הנה ימים באים נאם ה׳ והקמותי. הי״ב, כי כה אמר ה׳ לא יכרת לדוד. הי״ג, ויהי דבר ה׳ אל ירמיהו לאמר כה אמר ה׳ אם תפרו. הי״ד, ויהי דבר ה׳ אל ירמיהו לאמר הלא ראית. הט״ו, כה אמר ה׳ אם לא בריתי. הי״ו, הדבר אשר היה. הי״ז, וידבר ירמיהו הנביא אל צדקיהו. הי״ח, הדבר אשר היה אל ירמיהו אחרי כרות. הי״ט, ויהי דבר ה׳ אל ירמיהו וכולי אנכי כרתי ברית. הכ׳, לכן כה אמר ה׳ אתם. ושאלתי בפסוקי הפרשיות האלה ששת השאלות:
השאלה הראשונה מה היה שירמיהו פעמים קורא את חנמאל בן דודו כמו שאמר ויבא אלי חנמאל בן דודי וגומר ואקנה את השדה מאת חנמאל בן דודי כי היה דודו של ירמיהו שלום וחנמאל היה בנו ופעמים קורא אותו דודי וכמו שאמר ואתן את ספר המקנה אל ברוך בן נריה בן מחסיה לעיני חנמאל דודי:
השאלה השנית בתפלת ירמיהו, והיא כי אומרו אהה אדני אלהים הנה אתה עשית את השמים וגומר לא יפלא ממך כל דבר הוא מאמר נאות כפי ענין התפלה וכן גדול העצה ורב העליליה אשר עשה עיניך פקוחות וכו׳ כי הוא מורה על הידיעה וההשגחה בפרטים, אמנם כל מה שזכר אחריו אשר שמת אותות ומופתים וכל שאר הדברים יראה שאין בהם צורך לענין התפלה:
השאלה השלישית באומרו כי על אפי ועל חמתי היתה העיר הזאת למן היום אשר בנו אותה וגו׳ כי איך נתקיימה על אפו ועל חמתו והנה הכל תלוי כרצונו ומאמרו ואיך יאמר על ירושלם שמיום שהוסדה היתה על אפו ועל חמתו, והנה הכתוב אומר אוהב ה׳ שערי ציון וגומר וירושלם היא העיר אשר בחר ה׳ בו לא שהיתה על אפו ועל חמתו מן היום:
השאלה הרביעית בתשובת השם לירמיה שהשיבו אני ה׳ אלהי כל בשר, וזה כבר הודה בו ירמיהו בתפלתו והיה לו ליעדו על פקידת בית שתהיה לימים מועטים ויהיה השדה בידו והוא ית׳ יעדו בפרשה ועתה לכן כה אמר ה׳ על הגאולה העתידה כי א״א לפרשה על בית שני כמו שיתבאר ומה ענין זה לקנין השדה:
השאלה החמישית באומרו ויהי דבר ה׳ אל ירמיהו שנית והוא עודנו עצור בחצר המטרה וכולי, והיא למה אמר בה שנית, וכתב הרד״ק שנית רוצה לומר על זה הענין, ולא הבנתי כונתו כי הוא פירש הפרשה של מעלה כי כה אמר ה׳ כאשר הבאתי וכו׳ על פקידת בית שני והוא עצמו מפרש הנבואה הזאת השנית לעתיד לבוא ואיך אם כן יהיו שתיהם על ענין אחד לשיקראה שנית, ואם נאמר שהיתה שנית שבאה לו בהיותו כלוא בחצר המטרה יקשה הדבר כי הנה שמה באה לו נבואת הנה חנמאל והיא ראשונה ואחריה התפלל ובאה לו נבואה שנית ויהי דבר ה׳ אל ירמיהו לאמר הנה אנכי אלהי כל בשר הממני יפלא כל דבר ותהיה אם כן הנבואה הזאת שנבאר עתה שלישית לא שנית, וגם נבואות רבות אחרות באו לו בהיותו שמה והם רוב הנבואות שיזכור אחר זה כי הוא ישב שם עד שנלכדה ירושלם ולא אמר שלישית ולא מספר אחר:
השאלה השישית בנבואת כה אמר ה׳ אלהי ישראל הלוך ואמרת אל צדקיהו מלך יהודה ואמרת אליו וכולי, והיא למה אמר בזה ב׳ פעמים ואמרת אליו ועוד מה היה הצורך ביעוד הזה לצדקיהו והלא כבר ניבא זה אליו פעמים אחרות ועל זה נזכר למעלה שהושם בית הכלא בחצר המטרה ומה התועלת בהכפל הזה אם להחניף את צדקיהו שמשרפות אבותיו ישרפו לו והוי אדון יספדו לו בבבל הנה בהיות כל זה לאחר מותו כאפס ותוהו יחשב לו, והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות כלם:
הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא לספר מה שצוה השם אל ירמיהו שיקנה השדה מאת חנמאל בן דודו והתפלה שהתפלל ירמיהו על זה ומה שהשיבו השם יתברך עליו ומה שהודיע מן הגאולות והתשועות אשר יעשה לעמו בקיבוץ גליות ושיצמיח ביניהם צמח צדיק מבית דוד הוא ימלוך עליהם ולא ישתנה כמו שלא ישתנו חקות שמים וארץ כי שני הבחירות שבחר השם בזרע בית דוד למלכות ובזרע אהרן לכהונה יהיו תמיד קיימות לפניו, האמנם על כל פנים חרוב תחרב ירושלם עתה וצדקיהו ילך בשבי אבל ימות על מטתו בכבוד כמלך יהודה וסיפר עם זה מה שעשו בני יהודה שעשו דרור לעבדים ולשפחות בשבועה ובאלה ואח״כ נתחרטו מהטובה שעשו וחזרו ללוקחם ולהשתעבד בהם, וגם זה עזר כי עליו נשבע השם בזרוע לרעתם קדשו להביא עליהם הדבר הרעב והחרב מהכשדיים, וכמו שיתבאר בפסוקים:
(א) הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ה׳ בשנה העשירית לצדקיהו וכו׳ עד ואתפלל אל ה׳ אחרי תתי. סיפר הנביא שבאה לו נבואה מאת השם ובמצותו על ידי המלאך הדובר בו והיה זה בשנה העשירית למלכות צדקיהו.
בשנת – בשנה קרי.
העשרית – במקצת ספרים מדוייקים חסר יו״ד קדמאה ונכון הדבר על פי המסורת דסוף פ׳ בשלח.
שמונה עשרה – כי נבוכדנצר מלך בד׳ ליהויקים והוא מלך י״א שנים הרי ח׳ שנים ויכניה בנו מלך ג׳ חדשים וי׳ ימים ואחריו מלך צדקיה אם כן עשירית לצדקיה היא י״ח לנבוכדנצר.
הדבר – טרם יספר מה שצוהו ה׳ לעשות מעשה בפועל, (ע״י קנית שדה חנמאל) להיות לאות כי עוד יקנו בתים ושדות בארץ הזאת, הקדים כי בעת ההיא היה חורבן הארץ גלוי בלי ספק,
א. שהיה בשנת שמונה עשרה לנבוכדנצר.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ב) וְאָ֗ז חֵ֚יל מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל צָרִ֖ים עַל⁠־יְרוּשָׁלָ֑͏ִם וְיִרְמְיָ֣הוּ הַנָּבִ֗יא הָיָ֤ה כָלוּא֙ בַּחֲצַ֣ר הַמַּטָּרָ֔ה אֲשֶׁ֖ר בֵּֽית⁠־מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה׃
Now at that time the king of Babylon's army was besieging Jerusalem; and Jeremiah the prophet was shut up in the court of the guard, which was in the king of Judah's house.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
בְּכֵן מַשִׁרְיַת מַלְכָּא דְבָבֶל צַיָרִין עַל יְרוּשְׁלֵם וְיִרְמְיָה נְבִיָא הֲוָה כָלֵי בְּדָרַת בֵּית אֲסִירַיָא דִי בְּבֵית מְלַךְ שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה.
צרים – לשון מצור.
בחצר המטרה – לשון בית המשמר.
was besieging an expression of a siege (מָצוֹר).
in the prison yard an expression of "the prison" (בֵּית הַמִֹּשְמָר).
בחצר המטרה – בדרת בית אסירייא והוא לשון משמרת דתרג׳ מטרת על שם ששומרים שם את המחוייבין למלכות.
בחצר המטרה – בחצר שהיו נשמרים שם האסורים מטרה שרשו נטר ענין שמירה כמו הינטור לעולם (ירמיהו ג׳:ה׳). ותרגום ויאסוף אותם (בראשית מ״ב:י״ז) – למשמר לבית מטרא.
ומכאן ידע שכבר היה חיל בבל צרים על ירושלם כי שתי שנים התמיד שם המצור ובשנה הג׳ נלכדה והיה אז ירמיהו אסור בחצר המטרה ר״ל בחצר שהיו שם שומרים את האסורים, כי מטרה הוא לשון שמירה כמו הינטור לעולם, ותרגם ויאסוף אותם אל משמר (בראשית מב, יז) לבית מטרא.
חיל – צבאות עם.
צרים – מקיפים ומסבבים להצר להם.
כלוא – אסור כמו אדני משה כלאם (במדבר י״א:כ״ח).
המטרה – כן נקרא בית האסורים כי יאסר בבית משמרכם (בראשית מ״ב:י״ט) ת״א מטרתכון.
צרים – היו צרים על ירושלים כי בט׳ לצדקיה צרו עליה וכבשוה בי״א לצדקיה כמ״ש במ״ב.
היה כלוא – היה אסור בחצר בית האסורים.
אשר בית מלך – אשר בבית המלך.
המטרה – משרש נטר, והוא תרגום של משמר {אונקלוס בראשית מ״ב:י״ז ועוד}. והחצר היה בבית המלך, נראה שהיה משמר של כבוד, והיו יושבים שם בריוח ולא בצער. גם היו קרוביהם יכולים לבוא שם ולדבר עמהם, כמו שהיה במעשה המסופר כאן. ולפיכך כשביקש ירמיה (ל״ז:כ׳) מאת המלך שלא יניחהו בבית יהונתן הסופר פן ימות שם, אז צוה המלך והפקידוהו בחצר המטרה.
המטרה – נטר ושמר נרדפים, והוא כמו במשמר בית אדוניו.
ואז חיל מלך בבל צרים על ירושלים
ב. שירמיה היה כלוא אז.
המטרה – משרש נטר בלשון ארמית שמר. וכדברי שד״ל היה בית משמר של כבוד; ובית הסהר נראה שמקור שמו סיהרא בלשון ארמית ירח, שהיה לו חלון קטן כמו ירח להכניס בו מעט אור ומעט אויר.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ג) אֲשֶׁ֣ר כְּלָא֔וֹ צִדְקִיָּ֥הוּ מֶֽלֶךְ⁠־יְהוּדָ֖ה לֵאמֹ֑ר מַדּ֩וּעַ֩ אַתָּ֨ה נִבָּ֜א לֵאמֹ֗ר כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔הי״י֔ הִנְנִ֨י נֹתֵ֜ן אֶת⁠־הָעִ֥יר הַזֹּ֛את בְּיַ֥ד מֶֽלֶךְ⁠־בָּבֶ֖ל וּלְכָדָֽהּ׃
For Zedekiah king of Judah had shut him up, saying, "Why do you prophesy, and say, 'Thus says Hashem, 'Behold, I will give this city into the hand of the king of Babylon, and he shall take it.
תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
דְאַסְרֵיהּ צִדְקִיָה מְלַךְ שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה לְמֵימָר מַדֵין אַתְּ מִתְנַבֵּי לְמֵימָר כִּדְנַן אֲמַר יְיָ הָאֲנָא מָסַר יַת קַרְתָּא הָדָא בְּיַד מַלְכָּא דְבָבֶל וְיַכְבְּשִׁינָהּ.
והיתה מאסר ירמיהו במצות המלך מפני שניבא שתנתן ירושלם ביד מלך בבל.
לאמר – כי אמר לו מדוע אתה נבא לאמר וכו׳ ובעבור זה כלאו.
אשר כלאו צדקיהו בעבור זה שנבא על חורבן הארץ, ונבואתו בארה כל הפרטים,
א. שנבא על חורבן העיר הנני נותן את העיר הזאת
ב. שצדקיהו ירצה להמלט בגמר המצור ויתפשוהו הכשדים, וז״ש
תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ד) וְצִדְקִיָּ֙הוּ֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה לֹ֥א יִמָּלֵ֖ט מִיַּ֣ד הַכַּשְׂדִּ֑ים כִּ֣י הִנָּתֹ֤ן יִנָּתֵן֙ בְּיַ֣ד מֶֽלֶךְ⁠־בָּבֶ֔ל וְדִבֶּר⁠־פִּ֣יו עִם⁠־פִּ֔יו וְעֵינָ֖יו אֶת⁠־עֵינָ֥ו תִּרְאֶֽינָה׃
And Zedekiah king of Judah shall not escape out of the hand of the Chaldeans, but he shall surely be delivered into the hand of the king of Babylon, and shall speak with him mouth to mouth, and his eyes shall see his eyes.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וְצִדְקִיָה מְלַךְ שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה לָא יִשְׁתֵּיזֵיב מִידָא דְכַסְדָאֵי אֲרֵי אִתְמְסָרָא יִתְמְסַר בְּיַד מַלְכָּא דְבָבֶל וִימַלֵיל פּוּמֵיהּ עִם פּוּמֵיהּ וְעֵינוֹהִי יַת עֵינוֹהִי יֶחְזְיָן.
הנתון – מקור בחולם וכן הנתון תנתן (ירמיהו ל״ח:ג׳), ואם האכול יאכל (ויקרא י״ט:ז׳).
ושצדקיהו המלך לא ימלט ממנו כי עיניו את עיני מלך בבל תראינה ופיו ידבר עם פיו והיה זה כשדיבר אותו משפטים.
ועיניו את עינו – עיניו ק׳ כן מצאתי במקצת מדוייקים מספרד וגם בדפוס ישן שחילוף הקרי והכתיב הוא על מלת עינו ובספרים אחרים הוא במלת ועיניו.
ודבר פיו – זה היה כשדבר אתו משפטים כמ״ש וידבר אתו משפטים (ירמיהו ל״ט:ה׳).
וצדקיהו לא ימלט מיד הכשדים
ג. שהכשדים לא יהרגוהו רק ימסרוהו ביד מלך בבל שונאו, וז״ש כי הנתן ינתן וכו׳,
ד. ודבר פיו עם פיו שידבר אתו משפטים על שעבר על השבועה וזה קשה ממות,
ה. ועיניו את עיניו תראינה בזה רמז לו שינקרו את עיניו, שלא יראה את ארץ בבל רק את עיני נבוכדנצר.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ה) וּבָבֶ֞ל יוֹלִ֤ךְ אֶת⁠־צִדְקִיָּ֙הוּ֙ וְשָׁ֣ם יִֽהְיֶ֔ה עַד⁠־פׇּקְדִ֥י אֹת֖וֹ נְאֻם⁠־יְהֹוָ֑הי״י֑ כִּ֧י תִֽלָּחֲמ֛וּ אֶת⁠־הַכַּשְׂדִּ֖ים לֹ֥א תַצְלִֽיחוּ׃
And he shall bring Zedekiah to Babylon, and there he shall be until I visit him,' says Hashem. 'Though you fight with the Chaldeans, you shall not prosper.'"
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וּלְבָבֶל יוֹבִיל יַת צִדְקִיָה וְתַמָן יְהֵי עַד דְיֵעוֹל דוֹכְרָנֵיהּ קָדָמַי אֲמַר יְיָ אֲרֵי תְגִיחוּן קְרָב עִם כַּסְדָאֵי לָא תִצְלְחוּן.
עד פקדי אותו – פקודת כל האדם היא המיתה.
until I remember him The remembrance of all mankind. That is death.
עד יום פקדי אותו – למיתה. מצינו זמן פקידה נקרא מיתה דכתיב ופקדת כל האדם יפקד עליהם (במדבר ט״ז:כ״ט).
עד פקדי אותו – רוצה לומר שאקח נשמתו.
ושהוא יוליכהו גולה ושבוי אל בבל, ואמר ששם יהיה עד פקדי אותו והפקידה היא באמת המות כמו שפירשה שהיא פקודת כל חי כמ״ש אם כמות כל האדם ימותון אלה ופקודת כל האדם יפקד עליהם (במדבר טז, כט). והרד״ק פירש עד פקדי אותו שאקח נקמתו, ואינו נכון לפי שקודם הנקמה מבבל שהיתה במות בלשצר כבר היה מת צדקיהו בימי אויל מרודך, ואם אמרו על גופו של צדקיה הנה גם אחרי הנקמה עד היום הזה היה שם.
ובבל יולך – ברוב ספרים כ״י חסר יו״ד ונמסר עליו ב׳ חד מלא וחד חסר ולא מסיימי וכן נמסר בקהלת סימן י״א על פסוק יוליך את הקול וכיון דהוא מלא בכל הספרים ממילא משמע דזהו החסר.
פקדי – ענין זכרון והשגחה ויאמרו כן על השגחת הבאת המיתה וכן ופקודת כל האדם יפקד עליהם (במדבר ט״ז:כ״ט).
עד פקדי אותו – זהו המיתה שהיא פקודת כל חי.
כי תלחמו – אם תלחמו לא תצליחו וכאלו אמר לכן קבלו עליכם שעבוד עול בבל ואל תלחמו.
עד פקדי אותו – פקודת כל האדם {במדבר ט״ז:כ״ט}, היא המיתה (רש״י ורד״ק). וכן מפורש למטה (ירמיהו נ״ב:י״א): עד יום מותו.
יוליך את צדקיהו – היל״ל יוליך אותו, ור״ל לא יוליך את צדקיהו מלך יהודה רק את צדקיהו, כי יהיה כהדיוט.
עד פקדי אותו – יום המיתה, כמו ופקודת כל האדם יפקד עליהם.
ו. ובבל יוליך שיוליכהו לבבל לגולה,
ושם יהיה עד יום פקדי אותו שהוא יום מותו,
ז. שלא יחשוב שיצליח אם ילחם נגדו, ועז״א כי תלחמו לא תצליחו.
עד פקדי אתו – פקודת כל האדם, כמו שמפורש למטה (נ״ב:י״א) עד יום מותו (שד״ל).
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ו) וַיֹּ֖אמֶר יִרְמְיָ֑הוּ הָיָ֥ה דְבַר⁠־יְהֹוָ֖הי״י֖א אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃
Jeremiah said, "The word of Hashem came to me, saying,
א. דְבַר⁠־יְהֹוָ֖הי״י֖ =ל ושיטת-א ובדפוסים
• הקלדה=דְּבַר⁠־יְהֹוָ֖הי״י֖ (טעות בעקבות BHS)
תרגום יונתןרש״יאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וַאֲמַר יִרְמְיָה הֲוָה פִּתְגַם נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ עִמִי לְמֵימָר.
ויאמר ירמיהו וגו׳ – לא לצדקיהו אמר כן אלא פי׳ הכתוב למה כלאו וחוזר לדבורו הראשון לפרש מה הדבר אשר הי׳ אל ירמיהו.
And Yirmeyahu said, etc. He did not say this to Zedekiah but Scripture explained why he imprisoned him and then returned to its first statement to explain what the word was that came to Yirmeyahu.
ואמנם אומרו ויאמר ירמיהו היה דבר ה׳ אלי לאמר הוא חוזר למעלה שזהו הדבר אשר היה אל ירמיהו בשנה העשירית, ובעבור שארכו הדברים בספור המצור לכן ירמיהו הוצרך לומר היה דבר ה׳ אלי לאמר, וענין ויאמר ירמיהו הוא שכאשר באתהו הנבואה הזאת מענין חנמאל אמרה אל אנשי המשמר בחצר המטרה כדי שידעו ויראו בעיניה׳ איך התאמתה נבואתו ושלא יפול מכל דבריו ארצה.
היה דבר ה׳ – הוא חוזר למעלה לומר שזהו הדבר אשר היה אל ירמיהו בשנה העשירית ובעבור שארכו הדברים בספור המצור וסבת כליאת ירמיה חזר לומר שוב היה דבר ה׳ אלי.
ויאמר ירמיהו – אל היהודים אשר היו בחצר מטרה הנזכרים בפסוק י״ב.
ויאמר ירמיה – אחר כל זה היה דבר ה׳ אלי ציווי הסותרת לכל הנבואות האלה.
תרגום יונתןרש״יאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ז) הִנֵּ֣ה חֲנַמְאֵ֗ל בֶּן⁠־שַׁלֻּם֙ דֹּֽדְךָ֔ בָּ֥א אֵלֶ֖יךָ לֵאמֹ֑ר קְנֵ֣ה לְךָ֗ אֶת⁠־שָׂדִי֙ אֲשֶׁ֣ר בַּעֲנָת֔וֹת כִּ֥י לְךָ֛ מִשְׁפַּ֥ט הַגְּאֻלָּ֖ה לִקְנֽוֹת׃
'Behold, Hanamel the son of Shallum your uncle shall come to you, saying, 'Buy my field that is in Anathoth; for the right of redemption is yours to buy it.'
תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״לעודהכל
הָא חֲנַמְאֵל בַּר שַׁלֻם אַחֲבוּךְ אָתֵי לְוָתָךְ לְמֵימָר זְבוּן לָךְ יַת חַקְלִי דְבַעֲנָתוֹת אֲרֵי לָךְ חַזְיָא אַחְסַנְתָּא לְמִזְבַּן.
בא אליך – על פי הדבור.
is coming By Divine command.
ויאמר ירמיהוחנמאל בן שלום דודך – שלום היה דוד ירמיהו אחי אביו כמו שאומר חנמאל בן דודי (ירמיהו ל״ב:ט׳).
בא אליך – שהוצרך למכור שדהו והנה הוא בא אליך ויאמר לך שתקנהו.
משפט הגאולה – אם מכרתיו לאחר לך משפט הגאולה שתגאלהו מידו אף כי אתה ראוי לקנותו מידי.
והיה ענין נבואתו שחנמאל בן דודו יבוא אליו לאמור לו קנה לך את שדי אשר בענתות, ושלא יהיה זה מאהבתו אותו אלא מפני שלו משפט הגאולה לקנות ראשונה, ואומרו כי לך משפט הגאולה וכו׳ הוא אצלי מאמר השם רוצה לומר אני סבבתי שיבוא לך חנמאל לדרוש זה לפי שלך משפט הגאולה וכאילו אמר לו שיקנה השדה כי אליו יאתה במשפט.
משפט – ענין מנהג וסדר וכן ומשפט הכהנים (שמואל א ב׳:י״ג).
דודך – חוזר הוא על שלום.
בא אליך – הולך לבא אליך.
כי לך משפט הגאולה לקנות – על כי אתה קרוב אלי המשפט הוא שתגאל שדי שלא תבוא ביד אחרים ולקנות אתה אותה כי כן היה משפטם כמ״ש בבועז ויאמר לגואל חלקת השדה וכו׳ אם תגאל גאל (רות ד׳:ד׳).
[את שדי – שהיה לו מצד אמו או אשתו, אף על פי שהיה כהן, כי אמנם: שדה מגרש עריהם לא ימכר {ויקרא כ״ה:ל״ד} (Grotius).]⁠א
כי לך משפט הגאולה לקנות – אם מכרתיהו, היה לך משפט הגאולה לקנותו מיד הקונה אותו, שנאמר: ובא גואלו הקרוב אליו וגאל את ממכר אחיו (ויקרא כ״ה:כ״ה) [או דדו או בן דדו יגאלנו {ויקרא כ״ה:מ״ט}].⁠ב ועכשו קודם שאמכרנו לאחרים, קנהו, כי לך יאתה (רד״ק).
א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע רק בכ״י לוצקי 675ב, קולומביה, לוצקי 675א, אך לא בכ״י שוקן ובדפוס ראשון.
ב. בכל כתבי היד מופיע רק הפסוק שבסוגריים המרובעים, אך בדפוס ראשון מופיע רק הפסוק הראשון.
תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״להכל
 
(ח) וַיָּבֹ֣א אֵ֠לַ֠י חֲנַמְאֵ֨ל בֶּן⁠־דֹּדִ֜י כִּדְבַ֣ר יְהֹוָה֮י״י֮ אֶל⁠־חֲצַ֣ר הַמַּטָּרָה֒ וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֡י קְנֵ֣ה נָ֠א אֶת⁠־שָׂדִ֨י אֲשֶׁר⁠־בַּעֲנָת֜וֹת אֲשֶׁ֣ר׀ בְּאֶ֣רֶץ בִּנְיָמִ֗ין כִּֽי⁠־לְךָ֞ מִשְׁפַּ֧ט הַיְרֻשָּׁ֛ה וּלְךָ֥ הַגְּאֻלָּ֖ה קְנֵה⁠־לָ֑ךְ וָאֵדַ֕ע כִּ֥י דְבַר⁠־יְהֹוָ֖הי״י֖ הֽוּא׃
So Hanamel my uncle's son came to me in the court of the guard according to the word of Hashem, and said to me, 'Please buy my field that is in Anathoth, which is in the land of Benjamin; for the right of inheritance is yours, and the redemption is yours; buy it for yourself.' Then I knew that this was the word of Hashem.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וַאֲתָא לְוָתִי חֲנַמְאֵל בַּר אַחֲבִי כְּפִתְגָמָא דַייָ לְדָרַת בֵּית אֲסִירַיָא וַאֲמַר לִי זְבוּן כְּעַן יַת חַקְלִי דִבְעֲנָתוֹת דִבְאֲרַע שִׁבְטָא בִנְיָמִין אֲרֵי לָךְ חַזְיָא יְרוּתָא וְלָךְ אַחְסַנְתָּא זְבוּן לָךְ וִידָעֵת אֲרֵי פִּתְגָמָא דַייָ הוּא.
כי לך משפט הגאולה והירושה קנה לך – אילו הייתי מת בלא בנים אתה היית ראוי ליורשני, ואילו הייתי מוכר לאחר הדין עליך לגאול מיד הקונה ואפילו לא היית יורש.
{ו}⁠לךא הגאולה – דכתיב או דודו או בן דודו יגאלנו (ויקרא כ״ה:מ״ט).
ואדע כי דבר י״י הוא – כלומר בקושי ובמרירות לב קניתיו שהרי כשדים נלחמין על העיר והסוללות באו אל העיר ללוכדה וזה אומר לי שאקנה שדהו אשר בענתות, אלא לפי שבא לי בדבר י״י לא יכולתי לעכב.
א. כן בפסוק. בכ״י פרמא 2994, מינכן 5: ״לך״.
כדבר י״י – כמו שאמר י״י שיבא אלי כן עשה.
כי דבר י״י הוא – ידעתי כי מהשם הוא שאקנהו כי אם לא היה מאתו למה אמר אלי שיבא חנמאל אלי למכור שדהו.
ויש מפרשים: כי חנמאל בא ע״פ הדבור לירמיהו.
ומיד אח״ז בא חנמאל אל חצר המטרה ואמר לירמיהו שיקנה שדהו כאשר דבר אליו האלהים, ואמנם אומרו ואדע כי דבר ה׳ הוא אין ענינו שבא דבר ה׳ אל חנמאל לעשות זה כי חנמאל לא היה נביא השם ולא גם כן שהיה ירמיהו בראשונה מסופק בנבואה שבאתהו על זה אם היתה נבואה אם לא ושעתה נתאמת אצלו כי דבר ה׳ הוא, כי הנה הנביאים לא היו מסופקים בנבואתם והנבואה תודיעם שהיא נבואה בחוזק הרגשה כמו שכתבתי בפירוש הנביא אשר אתו חלום וכו׳, אבל פירוש הפסוק הנה הוא שבעבור שלא זכר הנביא בספור הענין שצוהו השם שיקנה השדה אבל א״ל בלבד שיבא לו חנמאל לבקש ממנו הדבר הזה כי לו משפט הגאולה ולא היה זה צווי ברור, לכן אמר כאן ואדע כי דבר ה׳ הוא רוצה לומר אני ידעתי מאופן הנבואה שהגיעה לי כי דבר ה׳ הוא ר״ל שאקנה את השדה וכי הוא יתברך העיר את רוח חנמאל לזה כדי שאני אקנה את השדה ויהיה לאות ולמופת לבני יהודה שעוד יקנו שדות וכרמים בארצם עם היות חיל הכשדיים צרים עליהם וילכדום, וכן אמר הוא בתפלתו ואתה אמרת אלי אדני ה׳ קנה לך השדה בכסף וגומר שגילה בזה שהוא צוה בנבואתו לקנותו ואין זה אלא כמ״ש כי לך משפט הגאולה לקנות ולזה אמר אחריו ואדע כי דבר ה׳ הוא.
כי דבר ה׳ – כאשר אמר לי ה׳.
משפט הירושה – רצה לומר הואיל ואין לי קרוב ממך ואתה ראוי לרשת אותה לכן גאל אותה לבל תבוא ליד אחרים וקנה אותה.
ואדע – רצה לומר השכלתי בדעתי אשר דבר ה׳ הוא לקנותה באמת ולכן הודיע לי הדבר.
ויבא אלי כדבר ה׳ וכו׳ ואדע כי דבר ה׳ הוא – אין הפי׳ שירמיה היה מסתפק בנבואתו עד עתה, ולא ידע שהוא דבר ה׳ עד שראה שבא אליו חנמאל, כי הנביאים לא היה אצלם שום ספק בעת הנבואה וידעו בבירור שה׳ מדבר עמם, וזה עיקר גדול בנבואה, רק שירמיה היה עד עתה מסתפק בפירוש דברי ה׳ מ״ש אליו הנה חנמאל וכו׳ ויאמר לך קנה לך את שדי אשר בענתות כי לך משפט הגאולה, אם זה כולו ספור דברי חנמאל, שה׳ הודיע לו שחנמאל יאמר לו בלשון הזה קנה וכו׳ כי לך משפט הגאולה לקנות, ולפ״ז לא צוהו ה׳ שיקנה את השדה, רק ספר לו שחנמאל יבקש זאת ויאמר לו כן, והברירה בידו לקנות או שלא לקנות, או י״ל שמ״ש כי לך משפט הגאולה לקנות, אינו מספור דברי חנמאל, רק הוא דבר ה׳, שה׳ אמר לו אחר שחנמאל יאמר לך קנה לך את שדי אשר בענתות, אני אומר לך שתקנהו מפני שלך משפט הגאולה לקנותו, ולפ״ז הוא מצוה לקנותו, והבחינה לזה היה לירמיה מדקדוק דברי חנמאל, שאם מ״ש כי לך משפט הגאולה אינו דבר ה׳ לירמיה רק ספור דברי חנמאל, היה ראוי שחנמאל יאמר לו כלשון שאמר לו ה׳,
כי לך משפט הגאולה לקנות – בלא שום שינוי, אבל הוא לא אמר בלשון זה רק בלשון אחר כי לך משפט הגאולה ולך הירושה קנה לך ובזה נודע לו שמ״ש ה׳ כי לך משפט הגאולה לקנות אינו ספור דברי חנמאל רק כי דבר ה׳ הוא – שה׳ צוהו לקנות מפני שלו משפט הגאולה, וז״ש ויבא אלי חנמאל כדבר ה׳ – ר״ל ביאתו היה כדבר ה׳, אבל ויאמר אלי לא כדבר ה׳ רק בלשון אחר קנה לך וכו׳ כי לך משפט הגאולה ולך הירושה קנה לך – ששינה בלשונו,
א. במה שהוסיף ולך הירושה,
ב. לא אמר לך משפט הגאולה לקנות רק קנה לך ואדע כי מה שסיים כי לך משפט הגאולה לקנות דבר ה׳ הוא – כי ה׳ אמר שמחויב לקנותו מצד שלו משפט הגאולה ומצוה עליו כמ״ש ובא גואלו וגאל את ממכר אחיו, וחנמאל א״ל שיקנהו מצד הריוח, כי איש אחר לא ירצה לקנותו מצד ב׳ דברים,
א. מצד שתשוב ביובל אל היורשים אבל אתה לך משפט הירושה וישאר שלך לעולם,
ב. איש אחר יתירא מלקנותו פן יבא גואלו ויגאלהו אבל אתה לך משפט הגאולה, ולכן קנה לך כי תרויח בזה נגד אחר.
משפט הירשה וגו׳ – אם אמות אתה תירשנו, ואם אמכרנו לאיש אחר יש לך רשות להכריחו למכור השדה לך (וזהו משפט הגאולה); עתה הלוא טוב שתקנהו אתה ולא אחר.
הוא – שאקנה השדה אף על פי שהאל לא צוה לי לקנותו, רק אמר לי שיבוא חנמאל ולא יותר; ובימים ההם שהיה דבר ברור שתפול ארץ ישראל ביד מלך בבל לא היה שם אדם שיפנה דעתו לקנות שדות, ובקניה זו היה מבטיח ירמיה את העם על גאולתם אחר זמן לא ארוך.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ט) וָֽאֶקְנֶה֙ אֶת⁠־הַשָּׂדֶ֔ה מֵאֵ֛ת חֲנַמְאֵ֥ל בֶּן⁠־דֹּדִ֖י אֲשֶׁ֣ר בַּעֲנָת֑וֹת וָֽאֶשְׁקְלָה⁠־לּוֹ֙א אֶת⁠־הַכֶּ֔סֶף שִׁבְעָ֥ה שְׁקָלִ֖ים וַעֲשָׂרָ֥ה הַכָּֽסֶף׃
I bought the field that was in Anathoth of Hanamel my uncle's son, and weighed him the money, even seventeen shekels of silver.
א. וָֽאֶשְׁקְלָה⁠־לּוֹ֙ =שיטת מהדורתנו (בשווא)
• ל,ק=וָֽאֶשְׁקֲלָה⁠־לּוֹ֙ (חטף) ובדפוסים וקורן
תרגום יונתןר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וּזְבַנֵית יַת חַקְלָא מִן חֲנַמְאֵל בַּר אַחֲבִי דְבַעֲנָתוֹת וּתְקָלֵית לֵיהּ יַת כַּסְפָּא שַׁבְעָא מָנָן וַעֲסַר סִלְעִין דִכְסַף.
שבעה שקלים ועשרה הכסף – ת״י: שבעה מנין ועשר סלעין דכסף.
ואשקלה לו – הקו״ף בשוא ופתח.
את הכסף – הכסף שהתנתי עמו שבעה שקלים ועשרה הכסף, השקלים הם מנים והכסף הוא סלעים וכן תירגם יונתן שבעה מנין ועשר סלעין דכסף.
שבעה שקלים ועשרה הכסף – אין זה המשקל והמספר לדקדוק בענין. והקש על זה.
ואקנה את השדה וששקל לו את הכסף שהתנה עמו שבעה שקלי׳ ועשרה הכסף וכבר כתבו חכמים ז״ל שהיו השקלים האלה מנים והכסף הוא סלעים, וכן ת״י שבעה מנין ועשר סלעין דכסף, ובדברי חז״ל (בכורות נ, א) אמר רבי חנינא כל כסף האמור בתורה סתם סלעין בנביאים ליטרין בכתובים קנטרין חוץ משל עפרון שהם קנטרין.
ואשקלה – בספרים ספרדים הראוים לסמוך עליהם הקו״ף בחטף פתח וכן במסורת כ״י מצאתי ואשקלה ג׳ בקריא ב׳ חסר ופתח וחד מלא וקמץ וסימנהון ואשקלה לו את הכסף. ואשקלה על ידם כסף. ואשקולה להם ע״כ. ושניהם בעזרא ח׳ ופי׳ המסרה ר״ל ב׳ בלא וא״ו אחד הקו״ף ובחטף קמץ עכ״ל. ועיין עוד מ״ש שם בעזרא.
ואשקלה – מסרתי לו במשקל את הכסף ומחיר השדה והיו במספר שבעה שקלים ר״ל שבעה מנים כן ארז״ל.
ועשרה הכסף – עשרה סלעים כן ת״י.
ואקנה את השדהGrotius הביא כאן מה שסיפר Florus (Lib. 2 Cap. 6)‎ שאירע כשהיה האניבעל צר על רומי, שהיה מי שקנה השדה שהיה בו האויב. וזה אמנם היה להראות שאינם יראים ממנו, וכאן היה להבטיח את העם על גאולת בבל.
שבעה שקלים וגו׳ – ראזנמילר ואחרים פירשו: י״ז שקל כסף. אך לא מצאנו שבעה ועשרה במקום שבעה עשר.
ויונתן פירש: ז׳ מָנִים וי׳ סלעים. וזה רחוק שיהיה המנה נקרא שקל.
ולי נראה: ז׳ שקלים כמשמעו, וי׳ {ה}כסף – הם חלקים מן השקל – גֵרָה וכיוצא. והיה לו לומר: ועשרה כסף, ובאמרו: ועשרה הכסף – נראה שהכונה (נגד הטעמים): הכסף שנתתי לו היה שבעה שקלים ועשרה. וכך היו נוהגים, וכך נוהגים עד היום בקצת ארצות, להזכיר לפעמים מספר הפרוטות בלי להזכיר שמָן, כגון שבעה ליטרין ועשרה – רוצה לומר: עשרה סוֹלְדִי.
שקלים וכו׳ – תרגם יונתן שבעה מנין ועשר סלעין דכסף.
ואקנה – וספר שקנאו בכל דרכי הקנינים,
א. בכסף, ועז״א ואשקלה לו את הכסף – והיה סכום הכסף רב שבעה שקלים שהם מנים כמ״ש חז״ל ועשרה (שקלים) כסף כמו שת״י.
עשרה הכסף – פרוטות הנקראות בפרשת תשא בשם ״גרה״.
תרגום יונתןר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(י) וָאֶכְתֹּ֤ב בַּסֵּ֙פֶר֙ וָֽאֶחְתֹּ֔ם וָאָעֵ֖ד עֵדִ֑ים וָאֶשְׁקֹ֥ל הַכֶּ֖סֶף בְּמֹאזְנָֽיִם׃
I subscribed the deed, and sealed it, and called witnesses, and weighed him the money in the balances.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וּכְתָבֵית בְּשִׁטְרָא וַחֲתָמֵית וְאַסְהֵידֵית סַהֲדֵין וּתְקָלֵית כַּסְפָּא בְּמוֹזְנַיָא.
ואכתוב בספר ואחתום – כתבתי דברי המקנה בספר ואחר כך חתמתי הספר בחותם.
ואעד עדים – במקנה שקניתי העדתי עדים כלומר בפני עדים שזמנתי לכך קניתי השדה והם היו חותמים בספר המקנה.
ואשקול הכסף במאזנים – וכבר אמר למעלה ואשקלה לו אלא רוצה לומר שבפני עדי המקנה שקל לו הכסף משקל ישר במאזנים כדי שלא יוכל להיות ביניהם דברים על משקל הכסף.
וזכר הנביא שעשה בקנין השדה כל החזוקים הראוים לעשות אם הכתיבה בשטר המקח ואם החתימה שחתם עדות העדים שעשה המקנה בפני עדים שזימן לכך והעידו על המקנה וגם כן על משקל הכסף ולזה חזר לומר ואשקול הכסף במאזנים רוצה לומר בפני העדים
בספר – כן נקרא מגילה כתובה.
ואכתוב בספר – צויתי לכתוב בספר דברי קניית השדה וקראו ספר ע״ש סופו וכן וטחני קמח (ישעיהו מ״ז:ב׳).
ואחתום – צויתי לבעל השדה לחתום שמו על ספר המקנה.
ואעד עדים – זמנתי עדים שיראו בדבר ולפניהם שקלתי הכסף במאזני משקל.
ואשקול הכסף – למעלה {ירמיהו ל״ב:ט׳} אמר דרך כלל, וכאן פירש דרך פרט.
ואחתום – את הספר בחותם.
ב. ואכתב בספר – גם קנהו בקנין שטר ובעדים, וגם הזמין עדים אל קנין הכסף ואשקל הכסף שקל אותו שנית לפני העדים.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יא) וָאֶקַּ֖ח אֶת⁠־סֵ֣פֶר הַמִּקְנָ֑ה אֶת⁠־הֶֽחָת֛וּם הַמִּצְוָ֥ה וְהַחֻקִּ֖ים וְאֶת⁠־הַגָּלֽוּי׃
So I took the deed of the purchase, both that which was sealed, containing the terms and conditions, and that which was open;
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וּנְסֵיבֵית יַת שִׁטְרָא דִזְבִינָא יַת דִכְתִיב בְּעִיץ וַחֲתֵים כְּהִלְכָתָא וְכִדַחֲזָא וְיַת שִׁטְרָא פְּתִיחָא.
ואקח את ספר המקנה את החתום המצוה והחקים ואת הגלוי – ספר המקנה זה גט פשוט, חתום זה מקושר, גלוי זה פשוט שבמקושר, המצוה והחקים אלו דברים שיש בין מקושר לפשוט, הא כיצד זה עדיו שנים וזה עדיו שלשה, זה עדיו מבפנים וזה עדיו מבחוץ, ואיפוך אנא מתוך שנתרבה בקשריו נתרבה בעדיו (כתוב ברמז תקס״ג).

רמז שיח

(גדול העצה ורב העליליה), הנה אתה עשית את השמים ואת הארץ בכחך הגדול ובזרוע הנטויה לא יפלא ממך כל דבר, ר״ל בשם ראב״ע (מהו) הנה אתה עשית את השמים ואת הארץ מאותה שעה לא יפלא ממך כל דבר. ר׳ חגי בשם ר׳ יצחק ואתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה כי כל לבבות דורש ה׳ ויצר מחשבות וגו׳, עד שלא נגמרה המחשבה בלבו של אדם כבר היא גלויה לפניו. ר׳ יודן בשם רבי יצחק אמר עד שלא נוצר יציר כבר מחשבתו גלויה לפניו. ר׳ יודן אמר לגרמיה כי אין מלה בלשוני הן ה׳ ידעתה כלה עד שלא יארש לשוני הן ה׳ ידעתה כלה. האל הגדול הגבור (כתוב ברמז תתרס״ה).
את ספר המקנה – שטר המכירה.
את החתום וגו׳ – עם חתימתו כשהוא חתום כדת וחוק.
ואת הגלוי – שהוחזק בבית דין על פי עדיו וכתבו וחתמו הדיינין אשרתא דדייני הוא קיום השטרות לעשות הדבר גלוי ומפורסם פן ימותו העדים ורבותינו פירשו לענין גט פשוט ומקושר בבבא בתרא.
the deed of the purchase The deed of the sale.
that which was signed, etc. With its signature as it was signed according so the law and the statute.
and that which was open Which was confirmed in the court by word of its witnesses, and the judges wrote and signed a judicial confirmation. This is the confirmation of the deeds to make the matter open and publicized lest the witnesses die, and our Rabbis explained this concerning a plain, open document and a folded one in Baba Bathra (160b).
המצוה והחקים – שהיה כותב כהלכה וכראוי.
ואת הגלוי – בפרהסיא בעדים.
ואקח, את החתום – ר״ל ספר המקנה החתום כמש״א ואחתום.
המצוה והחקים – ר״ל ספר המצוה והחקים וספר שזכר עומד במקום שנים וספר זה הוא תנאי המכירה כמו מספר שני תבואות שהיא מצוה בתורה והחקים מנהגים שהיו נוהגים בזמן ההוא בענין המכירה וכל זה כתוב בספר אחד.
ואת הגלוי – רוצה לומר ספר הגלוי כי שני ספרים כתב במקנה האחד שהיה חתום ואחד שהיה גלוי כשירצו לראותו ולקרותו שיעשו כדי שלא יפתחו החתום והנה הם שלשה ספרים.
ואדוני אבי ז״ל פירש הגלוי ספר שכתב בו שגלה אזן הגואלים אם ירצו לקנות כמו שעשה בעז.
ויונתן תרגם: ית שטרא דזביני ... .
וסיפר שלקח את ספר המקנה את החתום המצוה והחוקים ואת הגלוי שהם ג׳ ספרים. האחד, הוא ספר המקנה והוא ספר הכתוב בו המכירה שעשה חנמאל לירמיהו ולכן נקרא ספר המקנה, והספר הזה לא היה בו אלא כתיבת חנמאל מהמכירה שהיה עושה לירמיהו. והספר הב׳ הזה היה, המצוה והחוקים שהם תנאי המכירה כמו מספר שני תבואות שהוא מצוה שבתורה והמנהגים שבזמן ההוא היו נוהגים במכירות וחתום בעדים. והספר הג׳ הוא, הגלוי רוצה לומר ספר אחד שהיה ביד הקונה מוכן להראותו לכל אדם כדי שיכירו וידעו שהשדה שלו ושלא יצטרך להראות ספר המקנה שהוא חתום ולא התנאים. והרד״ק כתב בשם אביו שהיה הגלוי ספר שכתב בו שגלה אזן שאר הגואלים אם ירצו לקנות כמו שעשה בועז.
את החתום המצוה – בנדרים פ׳ אין בין המודר חשיב את דהמצוה עם מילין דכתיבין ולא קריין והר״ן ז״ל כתב את דהמצוה בס׳ ואתחנן כך מצאתי כתוב ולא נמצא בספרים שלנו עכ״ל. ובהקדמת מק״ג כתוב דרש״י ז״ל פי׳ את דהמצוה כתיב בירמיה ע״כ ולפי דעתי הוא זה דמלת את נראית מיותרת. אחר כך מצאתי בחילופי מערבאי ומדינחאי. דלמערבאי את החתום המצוה והחקים, למדינחאי את החתום ואת המצוה. אולי זאת היתה כוונת וגירסת רש״י ז״ל וצריך להגיה בפירושו ואת המצוה כגירסת מקצת ספרים. עוד כתב הר״ן שם דמסרה חשיב כל הני וטפי עלייהו אחריני במסורת רות מיהו לא חשיב את דהמצוה אלא את דהנפש דכתיב בירמיה גבי צדקיהו חי ה׳ את אשר עשה לנו את הנפש הזאת.
ספר המקנה – שטר הקנין.
את החתום – עם החתום ר״ל כשהוא חתום מיד בעל השדה.
המצוה והחוקים – ר״ל הנעשה כפי המצוה והחוקים שהיו נהוגים בימים האלה.
ואת הגלוי – הוא שטר שכתוב בו שהמכירה נעשה בגלוי ובפרסום ולא היה מי מערער על המכירה ההיא וכאשר נוהגין לכתוב גם עתה.
ואקח את ספר המקנה – נראה כדברי החכם Gatacker שלא היו אלא שני ספריםא (שטרות): אחד חתום, ואחד גלוי ופתוח. ובחתום היו כתובים תנאי המכירה, והם הנקראים: המצוה והחקים.
ולודוביקוס די דיו פירש: המצוה – הכתובה בתורה בדיני הגאולה (ויקרא כ״ה).
וראזנמילר פירש כתרגום יונתן: כמצוה והחקים, כלומר: שהיה חתום כמשפט התורה. ואינני רואה מקום למצוה בענין חתימת השטר.
א. בדומה פירש שד״ל ירמיהו ל״ב:י״ד.
את החתום – ר״ל ספר המקנה החתום ועמו המצוה והחקים, או ר״ל וספר המצוה והחקים והיו שם ג׳ ספרים, וכן משמע בפסוק י״ד.
ואקח את הספר המקנה – היה מנהגם לכתוב שני ספרים,
א. ספר המקנה שבו היה כתוב שפלוני מכר שדה פלונית לפלוני ביום פלוני, וספר זה היה חתום וקשור להיות למשמרת, ועם ספר הזה היו כתובים ג״כ המצוה היינו התנאים שהם ממצות התורה כמו נתינת הכסף, ודין חזרה ביובל ליורשים, מספר שני תבואות הוא מוכר וכדומה,
והחקים – הם הענינים שהם מנמוסי המדינה במכירת שטרות, ור״ל את החתום המצוה שהמצוה והחקים היו חתומים וצרורים עם ספר המקנה,
ב. ואת הגלוי היה ספר שטר מכירה שהיה מגולה בלתי מקושר וחתום שהיה ביד הקונה להראות לכל שהוא שדהו לבל יצטרך לפתוח ספר החתום בכל עת.
את החתום – כדעת בעל הטעמים, שלא היו שם כי אם שני ספרים אחד חתום וסגור שבו הוזכרה המצוה (מצות הגאולה שמחמתה קנה ירמיה את השדה, או מצות שוב השדה ביובל לחנמאל אם יהיה אז בחיים).
והחקים – תנאי המכירה, שאולי יאכל גם חנמאל בפרי השדה ותבואתו (שעל כן שקל לו כסף מועט במחירו).
ואת הגלוי – הראוי להשאר ביד חנמאל או ביד ירמיה, להזכיר זה לזה תנאי המכירה אם יצטרכו לכך מבלי שיפתחו הספר החתום, לולי דבר ה׳ שבפסוק י״ד.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יב) וָאֶתֵּ֞ן אֶת⁠־הַסֵּ֣פֶר הַמִּקְנָ֗ה אֶל⁠־בָּר֣וּךְ בֶּן⁠־נֵרִיָּה֮ בֶּן⁠־מַחְסֵיָה֒ לְעֵינֵי֙ חֲנַמְאֵ֣ל דֹּדִ֔י וּלְעֵינֵי֙ הָֽעֵדִ֔ים הַכֹּתְבִ֖ים בְּסֵ֣פֶר הַמִּקְנָ֑ה לְעֵינֵי֙ כׇּל⁠־הַיְּהוּדִ֔ים הַיֹּשְׁבִ֖ים בַּחֲצַ֥ר הַמַּטָּרָֽה׃
and I delivered the deed of the purchase to Baruch the son of Neriah, the son of Mahseiah, in the presence of Hanamel my uncle's son, and in the presence of the witnesses who subscribed the deed of the purchase, before all the Jews who sat in the court of the guard.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״ירשב״ם המשוחזררד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וִיהָבֵית יַת שִׁטְרָא דִזְבִינֵי לְבָרוּךְ בַּר נֵרִיָה בַּר מַחְסֵיָה לְעֵינֵי חֲנַמְאֵל אַחֲבִי וּלְעֵינֵי סַהֲדַיָא דִכְתִיבִין בְּשִׁטְרָא דִזְבִינֵי לְעֵינֵי כָּל יְהוּדָאֵי דְיָתְבִין בְּדָרַת בֵּית אֲסִירַיָא.
ואתן את הספר המקנה – כמו: ״כוס [היין החמ]⁠ה״ (ירמיהו כ״ה:ט״ו), וכבר הסברנו זאת לפני כן.⁠1
[לעיני חנמאל דדי] – רוצה לומר: ״בן [דודי״, כי שלום הוא דוד ירמי]⁠הו, כפי שנאמר ״בן שלם דד⁠[ך״ (פסוק ז), וכבר הזכירוהו לפני כן: ״מ]⁠את חנמאל בן דדי״ (פסוק ט).⁠2
1. לאמור, המילה ״ספר״ היא נסמך ל״המקנה״, וה״א-הידיעה באה בנסמך, שלא כנהוג; והשווה לדבריו לעיל, על ״היין החמה״. כך ריב״ג, אללמע, עמ׳ 360 (רקמה, עמ׳ שעה), וכך הבין ת״י על אתר, על-פי תרגומו. מאידך גיסא, חיוג׳, בכתאב אלנתף על פסוקנו, מציין שהוא תואר, ללא ציון ייתורה של הה״א; וראב״ע, בפירושו הארוך והקצר לשמות יג, יח, אומר שמילת ״הספר״ מושכת עצמה ואחרת עמה: ״הספר [ספר] המקנה״. והשווה רד״ק על אתר.
2. כך גם רס״ג, בראשית, עמ׳ 353 (והשווה ראב״ע בפירושו לבראשית ט׳:כ׳); ריב״ג, אללמע, עמ׳ 250 (רקמה, עמ׳ רסה). ת״י מתרגם ״אחבי״ כמשמעו, וכנראה שהוא הבין שמדובר בשני אנשים בעלי אותו השם. והשווה רש״י ורד״ק על אתר.
לעיני חנמאל דודי – ועד עכשיו קראו: בן דודי. שמא שנים היו, ואם אין זאת לא ידעתי מהו.
א[ויש נוטים לומר דודו ובן דודו היה חנמאל לירמיה כגון ראובן נשא את בת שמעון אחיו וילדה לו נמואל וכבר הוליד שמעון ימין, הרי ימין דודו לנמואל שבן אחי אמו הוא וגם בן דודו שהוא בן שמעון אחי אביו של נמואל. ואינה היא המדה שלא מצינו בכל המקרא אח האם קרוי דוד.]
א. הביאור בסוגריים המרובעים חסר בכ״י אוקספורד 165. תוספת זו ייוחסה לר׳ יהודה במספר כ״י, ועיינו בהרחבה במאמרו של י׳ פנקובר, ״שני חכמים הנזכרים בכתבי היד של פירושי רשי למקרא — ר׳ יהודה ור׳ יהודה הדרשן״, ש״י לשרה יפת (ירושלים, תשס״ח): 238–240.
in the presence of Hanamel my uncle And until now, he calls him "my uncle's son.⁠" Perhaps there were two. Otherwise, I do not know what it means. Some are inclined to say that Hanamel was both Yirmeyahu's uncle and his uncle's son; e.g. Reuben married the daughter of his brother Simon, and she bore him Jemuel, and Simon had already begotten Jamin. Hence, Jamin is Jemuel's uncle, since he is his mother's brother, and also his uncle's son, since he is the son of Simon, Jemuel's father's brother. This is, however, not the method of expression, for we do not find anywhere in the Bible, that the mother's brother is called an uncle.
(יב-יד) דודי – שהוא הי⁠{ה דוד לו} ולחנמ׳ בן דודו כי {...} אחים היו וקרא {שם} בנו חנמאל על שם {אחיו} ונמצא שחנמאל {שהיתה} המכירה בפניו {..ל...} היה דודם של ירמ׳ {וחנמ׳ בן} שלום.
ספר הגלוי – {...} בפרהסיא ברבים {...} זה ספר המקנה ה⁠{יה} שטר אחד בלבד {...} לא נכתב וי״ו את⁠{...} וספר הגלוי הוא {...} משנים לא היו {...} הספרים ואם {...} החתום דוקא אם {...} היו. (כ״י אוקספורד אופ׳ 34 דף 155א בשם ״ור׳ שמו׳ בר מאיר פירש״)
ואתן את הספר המקנה – בא בה״א הידיעה עם הסמיכות כמו ממלכות הארץ כמו שכתבנו למעלה.
לעיני חנמאל דודי – רוצה לומר בן דודי כי בן דודו היה כמו שאמר למעלה וכן ואת לוט אחיו (בראשית י״ד:ט״ז) רוצה לומר בן אחיו או חנמאל זה היה אחר שהיה דודו אחי אביו והמוכר היה בן דודו אבל חנמאל זה שהיה דודו היה שם בעת המקנה ובאמרו שנתן לו ספר המקנה ר״ל עם הספרים האחרים אלא שזכר ספר המקנה שהיא העיקר.
הכותבים בספר המקנה – ר״ל שחתמו בו שמם לעדות.
האמנם אמר שנתן את ספר המקנה אל ברוך לעיני חנמאל ולעיני העדים הכותבים בספר המקנה ולא זכר שנתן לו שאר הספרים ספר החוקים ספר הגלוי לפי׳ המפרשים מפני שהיה ספר המקנה הוא העיקר בענין ההמשל והרמז הזה, ויותר נכון לפרש שאמר ואתן את הספר על ספר המצוה והחקים ועל ספר הגלוי שעל כל אחד מהם אמר הספר בה״א הידיעה, ועל הספר האחר מהמכירה אמר המקנה, ונזכרו כולם אם כן בכתוב הזה. והנה חנמאל שזכר כאן בשם דודו אפשר שהיה בן דודו ונקרא אצלו דודו כמו שנאמר באברהם עם לוט וישמע אברם כי נשבה אחיו (בראשית יד, יד) והוא היה בן אחיו, והרד״ק כתב שהיה זה חנמאל אחר שהיה דודו לא אותו שמכר את השדה שהוא היה בן דודו, ורש״י כתב שהיה דודו מצד אחד ובן דודו מצד אחר והותרה השאלה האחת. ולפי שכל ג׳ הספרים הנז׳ נתן ירמיהו לברוך (יג, יד) לכן א״ל בשם ה׳ אלהי ישראל כי הרמז הזה על ישראל הוא לקוח וגו׳, וזכר שלשתם ספר המקנה ואת החתו׳ והוא המצוה והחוקים שזכר למעלה, ואת ספר הגלוי שהוא הג׳, וצוהו שיתן את ג׳ הספרים ההם בכלי חרש למען יעמדו ימים רבים ולא יתעפשו בהיותם תחת הארץ.
לעיני חנמאל דדי – כתב רבי יונה בספר הרקמה שפירשו בן דדי כאשר אמר למעלה ועיין בפי׳ רד״ק ורש״י.
הכתבים בספר המקנה – במאיר נתיב שרש כתב ושרש ספר כתוב הכתובים וכן בספרים אחרים כ״י כתוב בפנים הכתובים אך נכתב בצדו נ״ל חזקיה הנקדן הכתבים ע״כ. ובמקרא גדולה נמסר עליו לית ר״ל דליכא כוותיה בקריא הדא אמרה דכתיב הכתבים דאילו הכתובים טובא נינהו ויש להסתפק בפירוש רד״ק ותרגום יונתן.
את הספר המקנה – וה״ה ספר הגלוי ולקצר זכר העיקר לבד.
חנמאל דודי – יתכן שלא זהו בעל השדה כי הוא היה בן דודו.
הכותבים – הם כותבי דבר המכירה בספר בדבר ירמיה.
לעיני כל היהודים – כמו ולעיני והחסר הוי״ו.
חנמאל דודי – נראה שחסרה מלת: בן, והיא נמצאת בקצת נסחאות.⁠א
ונסחת יונתן כנסחת ספרינו, כי תרגם: אחבי (כמו אח – אבי). אלא שאין זו ראיה, כי אפשר שהיה בתרגום: בר אחבי, והסופרים השמיטו מלת ״בר״ מפני שלא מצאוה בעברי.
ויש מפרשים: דודי – ידידי.
ודע כי בשני תרגומים כ״י מצאתי: בר דודי, אף על פי שלמעלה כתוב בהם: אחב אבי ואח אבוך.
הכותבים – שכתבו שמם, והבינוני מורה כאן על מה שעבר, כמו: המוציא אתכם {שמות ו׳:ז׳}.
ובהרבה ספרים, ובדפוס רמ״ח, וברישא, כתוב: הכתובים – וכן תרגם יונתן. ונסח שלנו נראה לי עיקר.
א. עיינו קניקוט, והשוו ״בן דדי״ בפסוק ח׳.
ב. כן בלוח התיקונים בדפוס ראשון.
הספר המקנה – כמו הארון הברית ועי׳ בפי׳.
חנמאל דודי – היה בן דודו, וי״ל שבא למכור השדה מכח אביו שהוא היורש של אביו, ואחריו ירמיה מצד דודו, כמ״ש לך הירושה, קראו דודו, וכן אמר את לוט אחיו שעמד במקום אחיו.
ואתן את הספר המקנה – ר״ל ספר הגלוי וספר המקנה, שני הספרים נתן אל ברוך בן נריה כי ברוך חי זמן רב אחר ירמיה והיה חי בשובם מבבל שאז ימסרנו ליורשי ירמיה.
דדי – חסרה כאן תיבת ״בן״.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״ירשב״ם המשוחזררד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יג) וָאֲצַוֶּה֙א אֶת⁠־בָּר֔וּךְב לְעֵינֵיהֶ֖ם לֵאמֹֽר׃
I charged Baruch before them, saying,
א. וָאֲצַוֶּה֙
• ל=וָֽאֲצַוֶּה֙ בגעיה ימנית
ב. אֶת⁠־בָּר֔וּךְ =א ובדפוסים
• ל=<אֶת בָּר֔וּךְ> (חסר מקף)
• הערות דותן והמקליד
תרגום יונתןרשב״ם המשוחזרעודהכל
וּפַקְדֵית יַת בָּרוּךְ לְעֵינֵיהוֹן לְמֵימָר.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

תרגום יונתןרשב״ם המשוחזרהכל
 
(יד) כֹּה⁠־אָמַר֩א יְהֹוָ֨הי״י֨ צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לָק֣וֹחַ אֶת⁠־הַסְּפָרִ֣ים הָאֵ֡לֶּה אֵ֣ת סֵ֩פֶר֩ הַמִּקְנָ֨ה הַזֶּ֜ה וְאֵ֣ת הֶחָת֗וּם וְאֵ֨ת סֵ֤פֶר הַגָּלוּי֙ הַזֶּ֔ה וּנְתַתָּ֖ם בִּכְלִי⁠־חָ֑רֶשׂ לְמַ֥עַן יַעַמְד֖וּ יָמִ֥ים רַבִּֽים׃
"Thus says Hashem of Hosts, the God of Israel, 'Take these deeds, this deed of the purchase which is sealed, and this deed which is open, and put them in an earthen vessel that they may continue many days.
א. כֹּה⁠־אָמַר֩ =א (אין געיה)
• ל=כֹּֽה⁠־אָמַר֩ (געיה)
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״ירשב״ם המשוחזררד״קמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
כִּדְנַן אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל סַב יַת שִׁטְרַיָא הָאִלֵין יַת שִׁטְרָא דִזְבֵינָא הָדֵין יַת דִכְתִיב בְּעֵיץ וַחֲתֵים וְיַת שִׁטְרָא פְּתִיחָא הָדֵין וְתִתְּנִינוּן בְּמַן דַחֲסַף בְּדִיל דְיִתְקַיְימוּן יוֹמִין סַגִיאִין.
[ואת ספר הגלוי – ספ]⁠ר התומך, כי הקונה מסתייע בספר מקנתו.⁠1
1. אבן בלעם משתמש כאן במילה הערבית מן השורש ״ט׳הר״ שמשמעותו היסודית כמשמעות היסודית של השורש גל״ה העברי, והשווה ת״י ורד״ק על אתר. חז״ל בבבא בתרא קס ע״ב פירשוהו כסוג של שטר: פשוט ומקושר. עי״ש.
כה אמר וגו׳ – אל תאמר לחנם אני מצניעם שהרי הכל גולים.
So said, etc. Do not say that I am concealing them for nothing since everyone is going into exile.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

לקוח – מקור במקום צווי כמו זכור את יום השבת (שמות כ׳:ז׳), הלוך וקראת, והדומים להם.
ואת החתום – ספר המצוה והחקים וגם הוא היה חתום.
למען יעמדו ימים רבים – עד שוב הגולה שאז תתקיים נבואת עוד יקנו בתים (ירמיהו ל״ב:ט״ו) ולהיות לאות לשיבת הגלות צוה האל לקנות השדה לנחמם לישראל שלא יחשבו שאבדה תקותם אם יגלו.
יעמדו – יתקיימו.
ואת החתום – ועם החתימה שבו.
ונתתם – את הספרים האלה.
למען יעמדו ימים רבים – כי כלי חרס משמר דבר הנתון בו מן הרקבון.
ואת החתום – לא היו אלא שנים,⁠א והוי״ו לפירוש. [כמו בזכריה ט׳:ט׳ ושמואל א י״ז:מ׳ (ק׳ ב׳ מיכאעליס) וראזנמילר.]⁠ב
ולרד״ק ודון יצחק היו שלשה ספרים.
א. בדומה פירש שד״ל ירמיהו ל״ב:י״א.
ב. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכל כתבי היד, אך לא בדפוס ראשון. בכ״י לוצקי 675ב, קולומביה, לוצקי 675א נוסף כאן: ״ולי נראה: כי הוי״ו מחברת הראשון עם השני, כאלו תאמר: וזה וזה, כמו: נרדם ורכב וסוס {תהלים ע״ו:ז׳}, כמו למטה: ובישראל ובאדם {ירמיהו ל״ב:כ׳}.⁠״ ביאור נוסף זה אינו מופיע בכ״י שוקן ובדפוס ראשון, וכנראה שד״ל חזר בו.
לקוח – מקור במקום ציווי.
לקוח וכו׳ ואת ספר הגלוי – כי גם ספר הגלוי לא יצטרך לו עתה רק אחר ימים רבים לכן צוהו לתתם בכלי חרש וכו׳.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״ירשב״ם המשוחזררד״קמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(טו) כִּ֣י כֹ֥ה אָמַ֛ר יְהֹוָ֥הי״י֥ צְבָא֖וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל ע֣וֹד יִקָּנ֥וּ בָתִּ֛ים וְשָׂד֥וֹת וּכְרָמִ֖ים בָּאָ֥רֶץ הַזֹּֽאת׃
For thus says Hashem of Hosts, the God of Israel, 'Houses and fields and vineyards shall yet again be bought in this land.'"
תרגום יונתןרש״יאברבנאלמצודת דודעודהכל
אֲרֵי כִדְנַן אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל עוֹד יִזְדַבְּנוּן בָּתִּין וְחַקְלִין וְכַרְמִין בְּאַרְעָא הָדָא.
כי כה אמר י״י – סופן לקנות בתים.
For so says the Lord They will ultimately purchase houses.
והיה זה רמז ובטחון גדול שעוד יקנו בני יהודה בתים ושדות וכרמים בארץ הזאת ומזה תדע שלא היה ענין המכירה הזאת להודיע לנביא שבמהרה ישובו לירושלם מגלות בבל וישוב השדה לידו על פי מכירתו כי הנה לא הבטיחו הש״י על זה ולא הודיעו שישוב השדה לידו עוד, ולא חזר ירמיהו לירושלם ולא חזר השדה ההוא לידו וגם לא לידי יורשיו כי עולי בבל זכו בארץ ולא יירשוה הבעלי׳ הראשונים, גם לא יאמר על ההחזרה מגלות בבל שהיתה למ״ט שנה למען יעמדו ימים רבים, אבל היה הרמז הזה כולו על הגאולה העתידה שישוב ישראל ויהודה על ארצותם ויקנו בתים ושדות וכרמים, והנה היה מצדקת ירמיהו שנזדרז להוציא את כספו ולאבדו בתתו אותו בשדה שלא יזכה בו עוד כדי לעשות הרמז ההוא לתקות ישראל:
כי כה – כאומר אל תחשוב שקניית השדה ונתינת הספרים בכלי חרס המה הבל הואיל והכשדים יירשו את הארץ כי כה אמר ה׳ רצה לומר דעתי נוטה במה שאמר לי ה׳ הנה חנמאל וכו׳ והוא למען אקנה השדה באמת הכוונה היא להיות לאות ולרמז שעוד יבוא זמן שבני ישראל יקנו בתים וכו׳ ולא תהיה הארץ נחלטת ביד הכשדים כי יחזרו וישובו הנה.
תרגום יונתןרש״יאברבנאלמצודת דודהכל
 
(טז) וָאֶתְפַּלֵּ֖ל אֶל⁠־יְהֹוָ֑הי״י֑ אַחֲרֵ֤י תִתִּי֙ אֶת⁠־סֵ֣פֶר הַמִּקְנָ֔ה אֶל⁠־בָּר֥וּךְ בֶּן⁠־נֵרִיָּ֖ה לֵאמֹֽר׃
Now after I had delivered the deed of the purchase to Baruch the son of Neriah, I prayed to Hashem, saying,
תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וְצַלֵיתִי קֳדָם יְיָ בָּתַר דִיהָבֵית יַת שִׁטְרָא דִזְבִינֵי לְבָרוּךְ בַּר נֵרִיָה לְמֵימָר.
ואתפלל אל ה׳ אחרי תתי את ספר המקנה וגומר עד ויהי דבר ה׳ אל ירמיהו וגו׳. סיפר הנביא שהתפלל אל השם הנכבד ואמר שהיה זה אחרי תתו את ספר המקנה שהוא היה העיקר אל ברוך בן נריה להגיד שלא עשה תפלתו קודם שיקנה השדה כדי להמלט מקנות אותו ומתת הכסף בעדו, כי הוא בצדקתו עשה כל מה שצוהו השם לא עבר ממצותו ולא שכח והוציא הכסף מידו והשליכו לאבדון בתתו אותו תחת השדה שידע שלא יזכה בו, אבל היתה תפלתו אחרי הקניה ומשקל הכסף ותתו ספר המקנה אל ברוך אז התפלל לאלהיו שהוא ברחמיו וברוב חסדיו ישיבהו יעוד טוב על ענין ישראל כי זה היה תכלית תפלתו, והתבונן בדברי תפלתו כי הוא רצה לומר שהקב״ה בצואתו אותו שיקנה השדה בהיות חיל הכשדים על ירושלם לא ימלט כפי החלוקה מהיות על אחת מששת סבות וכולן לא יצדקו בחיקו יתברך, ויקשה אם כן למה צוהו שיקנה השדה.
הסבה הראשונה, אם לא ידע יתברך שהכשדים צרים על ירושלם והסוללות באו על העיר ללכדה ולכן מפני העדר הידיעה היה מצוה אותו בקנין השדה וכנגד זה אמר
את ספר המקנה – וה״ה ספר הגלוי ולקצר זכר העיקר לבד.
ואתפלל אחרי תתי כי מקודם לא התפלל שלא יאמרו שקשה בעיניו להוציא מעותיו על מכירת השדה ושמתרעם ע״ז.
תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יז) אֲהָהּ֮ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִה֒יֱ⁠־הֹוִה֒ הִנֵּ֣ה׀ אַתָּ֣ה עָשִׂ֗יתָ אֶת⁠־הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְאֶת⁠־הָאָ֔רֶץ בְּכֹֽחֲךָ֙ הַגָּד֔וֹל וּבִֽזְרֹעֲךָ֖ הַנְּטוּיָ֑ה לֹֽא⁠־יִפָּלֵ֥א מִמְּךָ֖ כׇּל⁠־דָּבָֽר׃
"Ah Lord Hashem! behold, You have made the heavens and the earth by Your great power and by Your outstretched arm; there is nothing too hard for You,
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
קַבֵּיל בָּעוּתִי יְיָ אֱלֹהִים הָא אַתְּ עֲבַדְתָּא יַת שְׁמַיָא וְיַת אַרְעָא בְחֵילָךְ רַבָּא וּבִדְרָעָךְ מְרַמְמָא לָא יִתְכַּסֵי מִן קָדָמָךְ כָּל פִּתְגָם.
לא יפלא – לא יכחד ויודע אתה שסופנו לגלות ולמה אמרת לי לקנות שדה.
nothing is hidden from You Nothing is hidden; hence You know that we are destined to be exiled, so why did You tell me to buy a field?
לא יפלא ממך כל דבר – כל דבר הנעשה בשמים ובארץ אין נכסה ממך לפי שאתה עשית בכחך הגדול ובזרועך הנטויה וידוע לך מה נעשה בהן. ולפי שאין דבר נעלם ממך ואתה רואה את העתידות, אין לבשר ודם לדון אחר מדותיך שיאמר לך מה תעשה. שאם היה חנמאל דודי אומר לי מדעתו קנה השדה שלי אשר בענתות הייתי גוער בו ומשיבו מה לי בשדה אשר בענתות, אם יתנו לי ענתות כולה בדינר לא הייתי לוקח שאני רואה שכשדים נלחמין בעיר ולוכדין אותה והארץ תשאה שממה אלא לפי שהוא בא בדבריך ואומר לי שאקנה את שדהו אין לשנות ולהשיב על דבריך שאתה רואה את הנולד. ואף על דבר זה שנבוכדנצר נלחם על ירושלם ולכדה ומפיל את ישראל בחרב ומוליך אותם בגולה אין לריב על משפטיך שכל משפטיך אמת, כמו שמפרש והולך בעינין שכל דינין שדן את ישראל מיום שיצאו ממצרים עד שחרבה ירושלם הכל במשפט כשם שמתחיל לספר בעינין:
אהה, אתה עשית את השמים ואת הארץ – וכיון שעשית אותם לא יתכן שיפלא ויעלם ממך כל דבר הנעשה בהם בין בשמים בין בארץ ואם תנתן העיר ביד הכשדים אתה ידעת וחשב ירמיהו כי אולי שב אפו מהם מרוב חסדיו וזכר להם חסדי אבות הראשונים לפיכך אמר עושה חסד לאלפים (ירמיהו ל״ב:י״ח) שאם לא כן למה אמר שיקנה השדה והעיר קרובה להכבש וזהו ענין תפלתו.
אהה ה׳ אלהים הנה אתה עשית את השמים ואת הארץ בכחך הגדול ובזרוע׳ הנטויה לא יפלא ממך כל דבר רוצה לומר א״א ליחס בזה העדר ידיעתך כי אתה בראת העליונים והתחתונים ואם המערכות השממיות חייבו זה אתה ידעתו כי אתה בראת את השמים ואת רשעת הכשדים אתה ידעת גם כן זה כי אתה עשית את הארץ ואיך יתעלם ויתכסה ממך דבר מזה המצור זה באמת בלתי אפשר.
והסבה הב׳, אם נאמר שבדרך חסד שב אפך מהעם הזה ומפני חסדיך וזכות אבותם שאתה זוכר להם תשא בעד חטאתם.
אהה – הוא ענין צעקת יללה.
יפלא – ענין מכוסה ונעלם כמו כי יפלא ממך דבר למשפט (דברים י״ז:ח׳).
כל דבר – שום דבר וכן לא תעשה כל מלאכה (שמות כ׳:ט׳).
אהה – הוא ענין צעקת יללה שהיה מיצר ודואג על שהיה נבוך מלדעת אמיתת פתרון קניית השדה.
לא יפלא – ר״ל הואיל והכל מעשה ידיך המה אם כן בודאי אין נסתר ממך שום דבר.
לא יפלא – לא יקשה, אין דבר למעלה מכחךא (ראזנמילר), כלומר: ידעתי כי הכל בידך. ואף על פי שהעיר קרובה לנפול ביד הכשדים, אם אתה רוצה שלא תפול, לא תפול. וזה דרך התנצלות קודם שיתרעם על ה׳, וכמו שעשה למעלה (ירמיהו י״ב:א׳): צדיק אתה ה׳ כי אריב אליך.
ובתחלה הייתי דוחה הפירוש הזה, והייתי בוחר בפירוש יונתן, רש״י, ורד״ק, ודון יצחק, שפירשו: לא יתכסה ויֵעָלֵם. כי היה נראה לי שאיננו מענין המאורע לומר: כי הכל ביכלת האל, אלא לומר: כי הכל גלוי לפניו. ולמה אם כן צוהו להשליך כספו, אחר שהעיר עתידה לנפול ביד האויב.
ותלמידי דוד חי אשכנזי דחה טענתי, ואמר: כי ירמיה איננו נכנס מיד לדבר מענינו של יום, אבל האריך בספור גדולת האל בפסוק זה ובפסוקים שאחריו. ואם כן, נכון הוא שיהיה לא יפלא נאמר על עוצם יכולת האל.
א. כן בדפוס ראשון. בכל כתבי היד: ״לא יקשה וְיִמָנַע״.
הנה אתה עשית – ר״ל כי יש ג׳ מיני הנהגות,
א. ההנהגה בעת הבריאה – שעז״א אתה עשית את השמים ואת הארץ שאז קבעת חקי הטבע אשר לא ישתנו, וזה היה בכחך הגדול ובזרועך הנטויה ר״ל הבריאה יש מאין היה בכח גדול, וקיום הבריאה והתמדתה הוא בזרוע נטויה, כי התמדת המציאות וקיומו היא בריאה תמידית, וזרועו הפועלת נטויה תמיד לפעול ולחדש בכל יום מעשה בראשית, כי בסור ידי היוצר והשגחתו רגע תמוש ההויה בכללה, וא״כ לא יפלא ממך כל דבר לשדד הטבע להרסה ולשנותה כי א״צ לזה מעשה רק הסתלקות כחו מן הדבר ואז בטל מאליו.
לא יפלא – אין דבר למעלה מיכלתך, שאם תחפוץ שהעיר לא תפול ביד נבוכדראצר, לא תפול (שד״ל כשם ראָזענמיללער).
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יח) עֹ֤שֶׂה חֶ֙סֶד֙ לַֽאֲלָפִ֔ים וּמְשַׁלֵּם֙ עֲוֺ֣ן אָב֔וֹת אֶל⁠־חֵ֥יק בְּנֵיהֶ֖ם אַחֲרֵיהֶ֑ם הָאֵ֤ל הַגָּדוֹל֙ הַגִּבּ֔וֹר יְהֹוָ֥הי״י֥ צְבָא֖וֹת שְׁמֽוֹ׃
who show loving kindness to thousands, and recompense the iniquity of the fathers into the bosom of their children after them; the great, the mighty God, Hashem of Hosts is His name;
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
עֱבֵיד טִיבוּ לְאַלְפֵי דָרִין וּמְשַׁלֵם חוֹבֵי אֲבָהָתָא לְבָנַיָא כַּד מְשַׁלְמִין לְמֶחֱטֵי בַּתְרֵיהוֹן אֱלָהָא רַבָּא גַבְרָא יְיָ צְבָאוֹת שְׁמֵיהּ.
ומשלם עון אבות אל חיק – הדור הזה ההולכים אחרי אבותיהם בדרך הרעה.
הגדול הגבור – ולא אמר והנורא אמר עובדי אלילים מרקדין בהיכלו איה נוראותיו במסכת יומא.
and requites the iniquity of the fathers in the bosom Of this generation who follow their ancestors in their evil way.
Great and Mighty But he did not say, "and awesome.⁠" He said. Heathens are dancing in His Temple. Where then are His awesome deeds? In Tractate Yoma (69b).
אל חיק בניהם אחריהם – כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם כמו שכתוב בתורה לשונאי.
האל הגדול הגבור – אמרו רז״ל למה לא אמר ירמיהו והנורא אמר כשדים מרקדין בהיכלו ואיה נוראותיו.
אבל גם זה בלתי אפשר לפי שכמו שאתה עושה חסד לאלפים כן אתה משלם עון אבות אל חיק בניהם אחריהם והוא כשאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם כמ״ש הכתוב לשונאי (שמות כ, ה) ואיך אם כן לא תעניש את העם הזה שאחזו בע״ז שהיו עובדים אבותיהם ופשעו נגדך המה ואבותיהם.
והסבה הג׳, אם ניחס אליך העדר היכולת ולכן לא תוכל להרע להם אבל זה גם כן בלתי אפשר כי אתה האל הגדול הגבור ה׳ צבאות שמו רוצה לומר צבאות מעלה וצבאות מטה כולם עבדיך ואתה יכול עליהם יכולת בב״ת.
והסבה הד׳, אולי ניחס זה להעדר ההשגחה שתמאס מעשה בני אדם ולא תחוש להשגיח בהם ולכן ימלט העם הזה מעונשך.
אל חיק בניהם – מלא יו״ד וכן ראוי כי לא נמנה במסורת משלי ה׳ במנין ד׳ חסרים וכתב רד״ק בשרש חיק שיש ספרים אל חק בניהם חסר.
עושה חסד לאלפים – בעבור צדקת הצדיק עושה חסד לזרעו עד אלפים דורות.
אל חיק בניהם – משלם גמול העון אל קרב בניהם.
אחריהם – רצה לומר כשהולכים אחריהם לאחוז במעשיהם.
אל חיק – מליצה לקוחה מן הכסף שהיו נושאים אותו בחיקם, כטעם: ושחד בחיק חמה עזה (משלי כ״א:י״ד).
עשה
ב. ההנהגה הכוללת כל משך זמן עמידת העולם עם בעלי הבחירה – שמחשיב כל הדורות מראש ועד סוף כשלשלת אחת ומצד זה עושה חסד לאלפים וכו׳ והוא האל הגדול – שהוא כולל כל הסבות והמסובבים שזה גדר גדול,
והגבור בשידוד הסבות ע״ד הפלא,
ה׳ צבאות המושל על כל הצבאות בהנהגתו הכללית.
אל חיק – כך היתה המליצה; והמעות היו נושאים אותם בחיקם.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יט) גְּדֹל֙ הָֽעֵצָ֔ה וְרַ֖ב הָעֲלִֽילִיָּ֑ה אֲשֶׁר⁠־עֵינֶ֣יךָ פְקֻח֗וֹת עַל⁠־כׇּל⁠־דַּרְכֵי֙ בְּנֵ֣י אָדָ֔ם לָתֵ֤ת לְאִישׁ֙ כִּדְרָכָ֔יו וְכִפְרִ֖י מַעֲלָלָֽיו׃
great in counsel, and mighty in work; whose eyes are open on all the ways of the sons of men, to give everyone according to his ways, and according to the fruit of his doings,
תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
דְרַבְרְבִין מִלְכוֹהִי וְסַגִיאִין עוֹבָדוֹהִי דִי קָדָמָךְ גַלְיָן כָּל אוֹרְחַת בְּנֵי אֱנָשָׁא לְמִתַּן לֶאֱנַשׁ כְּאוֹרְחָתֵיהּ וּכְפֵירֵי עוֹבָדוֹהִי.

רמז שיט

גדול העצה ורב העליליה וכו׳ עד לתת לאיש כדרכיו וגו׳ – אתה מוצא במחשבה שחשבו המצריים לאבד את ישראל בה אני מאבדם, הם חשבו לאבד במים בני דכתיב כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו בה אני מאבדם דכתיב וישובו המים על מצרים על רכבו ועל פרשיו, ואומר בור כרה ויחפרהו, ואומר ישוב עמלו בראשו, ואומר כורה שחת בה יפול, ואומר חופר גומץ בו יפול, ואומר מסיע אבנים יעצב בהם, וכן שלמה אומר מפרי פי איש תשבע בטנו, וכן ישעיה הוא אומר כעל גמולות כעל ישלם, ואומר ומדותי פעולתם ראשונה, ואומר שלמו לה כפעלה, ואומר כי בדבר אשר זדו עליהם. ארשב״ל עונות שאדם דש בעקביו בעולם הזה מסבבין אותו ליום הדין, ועל דבר זה נענשה בתו של ר׳ יוחנן בן תרדיון, דא״ר יוחנן פעם אחת היתה מהלכת לפני גדולי רומי אמרו כמה נאות פסיעותיה של ריבה זו מיד דקדקה בפסיעותיה והושיבוה בקובה וכשהוציאוה צדקה עליה את הדין ואמרה גדול העצה וגו׳ אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם.
(יט-כד) גדול העיצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדםא... מאשר שמת אותות ומופתים עד ותקרא אותם את כל הרעה הזאת – ואם אני משיב על מה זה אומר לי לקנות שדהו אשר בענתות איני אלא כמשיב על דבריך הואיל וסופינו לגלות מה צריך לקנותו. ולא כמריב על מדותיך לומר על מה עשה י״י לנו את כל הרעה הזאת, אלא כאדם התוהה על הדבר שהוא רואה לפניו ואינו רואה אחריתו של דבר, ומה שיפלא ממנו הולך ומחזר אחר חכם הרואה את הנולד ושואל אותו דבר תימה שהוא רואה מה שיהיה באחריתו. כמו כן אני שואל על חנמאל שבא בשליחותך ואמר לי שאקנה שדהו אשר בענתות ואני תמיה על קנייה זו מה תהא באחריתה.
שאני רואה הסוללות באו העיר ללוכדה – ואתה אמרת קנה לך את השדה בכסף.
גדול העצה ורב העליליה – יש לך אדם שיודע ליתן עצה לחבירו ואין בלבו עיצה ותבונה, אבל הקב״ה גדול העיצה ורב העליליה, פי׳ בו חכמה בו גבורה.
רב העליליה – אדון כל המעשים בישראל ובאדם. ת״י: ולישראל עבדת פרישא בגו בני אנשא.
א. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5. בכ״י פרמא 2994: ״האדם״.
גדול העצה – שעצותיו גדולות ומעשיו רבים מהשיגם.
העליליה – המעשה.
על כל דרכי בני אדם – לא כמו שאמרו אין י״י רואה אותנו (יחזקאל ח׳:י״ב).
לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו – ואשר בפרשה י״י עזי למעלה ולתת כפרי וזה לתת וכפרי והסימן וכלו.
אבל גם זה בלתי אפשר כי אתה גדול העצה ורב העליליה ר״ל גדול הידיעה שהיא העצה וגדול היכולת בפעולות רב העליליה לא כמו שיקרה בבני אדם שיש מהם בעלי שכל והם מתרשלים בפעולות, אבל עיניך והשגחתך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש ואיש בפרטיותו כדרכיו ולא לבד כדרכיו שילך בהם אבל גם כן כפרי מעלליו והוא הפרי הנמשך מדרכיו שעליו גם כן תדינהו.
והסבה הה׳, הוא אם אולי כפי דרך הטבע והמערכה השממיית אין הזמן הזה ראוי לחרבנם ולכן תתרשל מהם כדי שלא תעשה אותות ומופתים להענישם.
העליליה – ענין מעשה כמו גם במעלליו (משלי כ׳:י״א).
פקוחות – פתוחות כמו פקח ה׳ עיניך (ישעיהו ל״ז:כ״ג).
גדול העצה – עצתו גדולה וחשובה.
ורב העלילה – מעשיו מרובים כי כל אשר יחפוץ יעשה.
על כל דרכי – להשגיח על כל דרכי בני אדם למען תת לכל איש כפי דרכיו.
וכפרי מעלליו – ר״ל הדבר הנמשך ממעשיו מה שלא היתה כוונתו עליו כי גם על זה יבוא במשפט.
כדרכיו וכפרי מעלליו – הדרכים הם דרכי הנפש, ומעללים הם הפעולות היוצאות מהם, והם העושים פרי בפועל, ועי׳ למעלה (י״ח י״א).
גדול
ג. ההנהגה שינהוג ה׳ עם בעלי הבחירה לפי מעשיהם הפרטים – ועז״א שהגם שאתה גדול העצה ועצתך הכללית ערוכה בכל ושמורה בהנהגת הכלל מראש ועד סוף, בכ״ז אתה ג״כ רב העליליה שהם המעשים הפרטיים שיתראה לפי מראה עינינו שהם משתנים מן העצה הכוללת לפי ריבוי המעשים הפרטיים הבחיריים המשתנים תמיד לטוב ולרע, ובכ״ז אין זה שינוי אצלך כי השינוי בא מצד המקבלים לפי הכנת מעשיהם, כי עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לכל איש פרטי בין כדרכיו ובין כפרי מעלליו כפי המחשבה והמעשה.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כ) אֲשֶׁר⁠־שַׂ֠מְתָּ אֹת֨וֹת וּמֹפְתִ֤ים בְּאֶֽרֶץ⁠־מִצְרַ֙יִם֙ עַד⁠־הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה וּבְיִשְׂרָאֵ֖ל וּבָאָדָ֑םא וַתַּעֲשֶׂה⁠־לְּךָ֥ שֵׁ֖ם כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
who performed signs and wonders in the land of Egypt, even to this day, both in Israel and among men; and made You a name, as in this day;
א. וּבָאָדָ֑ם =א (אין געיה)
• ל=וּבָֽאָדָ֑ם (געיה)
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
דְשַׁוֵיתָא אָתִין וּמוֹפְתִין בְּאַרְעָא דְמִצְרַיִם עַד יוֹמָא הָדֵין וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבַדְתָּא פְּרִישָׁן בְּגוֹ בְּנֵי אֱנָשָׁא וַעֲבַדְתָּא לָךְ שׁוּם בְּיוֹמָא הָדֵין.
ובאדם – בשאר אנשים.
דבר אחר: אותות שהיו שקולין לישראל ולמצרים כיצד ויהי הענן והחשך ויאר הלילה (שמות י״ד:כ׳) אותו מזל ששימש חשך למצרים שימש אור לישראל מדרש אגדה.
and in mankind And in other people. Another explanation: Signs that were equal for Israel and for the Egyptians. How so? "And there was the cloud and the darkness, and it illuminated the night" (Shemot 14:20). That guardian angel that served darkness for the Egyptians, served light for the Israelites Midrash Aggadah (source unknown). And Jonathan renders: And for Israel You performed wonders among people.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

עד היום הזה – פירוש עד היום הזה הם ידועים בבני אדם.
ובישראל ובאדם – ובישראל עושה אותות ומופתים ובשאר בני אדם בעבור ישראל.
ותעשה לך שם – אתה נודע באותות ומופתים ובהם ידעוך בני אדם על כרחם ובמדרש ובישראל ובאדם ובישראל ובמצרים עשית מופתים כאחד לזה טוב ולזה רע והוא שאמר ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה (שמות י״ד:כ׳), אותו מזל ששמש חשך למצרים שימש אור לישראל.
ויונתן תרגם: ולישראל עבדת פרישן בגו בני אינשא.
אבל גם זה אינו כן כי אתה שמת אותות ומופתים בארץ מצרים עד היום הזה רוצה לומר שהם נזכרים עד היום הזה, והענשת המצריים אם כן בדרך נס מבלי טבע ולא מערכה מחייבת אותו, וכן פעמים רבים תעשה זה בישראל ובאדם רוצה לומר שתעניש אותם בדרך טבע פלא לא בדרך טבע המערכה, עד שבעבור זה תעשה לך שם כיום הזה כי השם יעשה מופתים לא הדבר הטבעי וכמאמר המשורר פלאות עדותיך ע״כ נצרתם נפשי (תהלים קיט, קכט). ובמדרש דרשו ובישראל ובאדם גם כן על נסי מצרים בישראל ובמצרים עשית מופתים כאחד לזה לטוב ולזה לרע שנאמר ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה אותו מזל ששמש חשך למצרים שמש אור לישראל, וי״ת ולישראל עבדת פרישן בגו בני אינשא.
והסבה הו׳, אם אולי אינו משורת הדין שתחריב ירושלם ויגלו בני יהודה ולכן לא יצלח מלך בבל נגדם ותהיה קניית השדה טובה
עד היום הזה – ר״ל הנזכרים עד היום הזה.
ובישראל ובאדם – מוסב על אשר שמת אותות ומופתים לומר שמת אותות בישראל ובשאר בני אדם הם המצרים ר״ל בפעם אחת עשית מופת טוב לזה ורע לזה כענין שנאמר ויהי הענן והחושך ויאר את הלילה (שמות י״ד:כ׳) שהיה החושך למצרים ואורה לישראל.
ותעשה לך שם – פרסום לשבח.
כיום הזה – שהנך נודע ומפורסם לשבח.
אשר שמת – לשון שימה מצוי באותות ובמופתים. וכן: למען שיתי אותותי אלה בקרבו {שמות י׳:א׳}.⁠א
ובישראל ובאדם – גם בישראל גם באומות. והבי״ת חוזרת לפֹעַל שַמְתָ. כמו: ואת אותותי אשר שמתי בם {שמות י׳:ב׳}.
א. במהדורה קמא (כ״י קולומביה, לוצקי 675א) נוסף כאן: ״והטעם מפני שזכרונם נשאר, וזה טעם: עד היום הזה.⁠״ בכ״י לוצקי 675א הועבר עליו קולמוס.
אשר – מתחיל לבאר שלשה הנהגות הנ״ל,
א. על ההנהגה שקבע בעת בריאת שמים וארץ וחקי הטבע, נראה כחך במה שאתה יכול להרוס סדרי הבריאה וחקי הטבע,
אשר שמת אותות ומופתים בארץ מצרים – בעת יציאת מצרים,
עד היום הזה שלא סרו האותות והמופתים בכל דור ודור, בין בישראל בין באדם בשאר אומות, שכולם השיגו נפלאותיך,
ותעשה לך שם כיום הזה שאתה הבורא והמשגיח ולך היכולת והחכמה והרצון.
בארץ מצרים – החילות לשומם שם (למען שתי אתתי אלה, ראש פרשת בא), והוספת עליהם עד היום הזה תוך בני ישראל ותוך יתר בני האדם.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כא) וַתֹּצֵ֛א אֶת⁠־עַמְּךָ֥ אֶת⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם בְּאֹת֣וֹת וּבְמוֹפְתִ֗ים וּבְיָ֤ד חֲזָקָה֙ וּבְאֶזְר֣וֹעַ נְטוּיָ֔ה וּבְמוֹרָ֖א גָּדֽוֹל׃
and brought forth Your people Israel out of the land of Egypt with signs, and with wonders, and with a strong hand, and with an outstretched arm, and with great terror;
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְאַפֵּיקְתָּא יַת עַמָךְ יַת יִשְׂרָאֵל מֵאַרְעָא דְמִצְרָיִם בְּאָתִין וּבְמוֹפְתִין וּבְיָד תַּקִיפָא וּבְאֶדְרַע מְרָמַם וּבְחֶזְוָנָא רַבָּא.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

ותצא, ובאזרוע – באל״ף נוספת מאותיות אמתי״ן.
אבל גם זאת לא תצדק לפי שאתה הוצאת את עמך את ישראל מארץ מצרים באותות ומופתים וגומר.
ובאזרוע – האל״ף נוספת.
ובאזרוע נטויה – אחז במשל מגבור הנוטה בידו על מי שנלחם בו.
ובמורא גדול – שהיית מאיים על מצרים.
(כא-כב) ותוצא – נגד הנהגה הכללית עם בעלי הבחירה שעליו אמר עושה חסד לאלפים, זה נראה ממה שהוצאת את עמך וכו׳,
ותתן להם את הארץ הזאת אשר נשבעת לאבותם שזה מצד החסד ששמרת להאבות.
ובאזרוע – אל״ף מיותרת, וכן באיוב (ל״א:כ״ב) ואזרועי מקנה תשבר.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כב) וַתִּתֵּ֤ן לָהֶם֙ אֶת⁠־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את אֲשֶׁר⁠־נִשְׁבַּ֥עְתָּ לַאֲבוֹתָ֖ם לָתֵ֣ת לָהֶ֑ם אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ׃
and gave them this land, which You did swear to their fathers to give them, a land flowing with milk and honey;
תרגום יונתןר״י קראאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וִיהַבְתְּ לְהוֹן יַת אַרְעָא דְקַיֵמְתָּא לַאֲבָהַתְהוֹן לְמִתַּן לְהוֹן אַרְעָא עַבְדָא חֲלַב וּדְבָשׁ.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

ותתן להם את הארץ הזאת וגומר.
זבת – מלשון זיבה ונטיפה.
ארץ זבת – והיא ארץ אשר החלב נוטף מדדי הבהמות כי ירעו מרעה שמן וחלבם רב והתמרים נוטפים הדבש.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כא]

תרגום יונתןר״י קראאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כג) וַיָּבֹ֜אוּ וַיִּֽרְשׁ֣וּ אֹתָ֗הּ וְלֹֽא⁠־שָׁמְע֤וּ בְקוֹלֶ֙ךָ֙ [וּבְתוֹרָתְךָ֣] (ובתרותך) לֹא⁠־הָלָ֔כוּ אֵת֩ כׇּל⁠־אֲשֶׁ֨ר צִוִּ֧יתָה לָהֶ֛ם לַעֲשׂ֖וֹת לֹ֣א עָשׂ֑וּ וַתַּקְרֵ֣א אֹתָ֔ם אֵ֥ת כׇּל⁠־הָרָעָ֖ה הַזֹּֽאת׃
and they came in, and possessed it, but they didn't obey Your voice, neither walked in Your law; they have done nothing of all that You commanded them to do; therefore You have caused all this evil to come on them.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְעָלוּ וְאַחְסִינוּ יָתָהּ וְלָא קַבִּילוּ לְמֵימְרָךְ וּבְאוֹרַיְתָךְ לָא הַלִיכוּ יַת כָּל דְפַקֵידְתָּא לְהוֹן לְמֶעְבֵּד לָא עֲבָדוּ וַעֲרַעַת יַתְהוֹן יַת כָּל בִּישְׁתָּא הָדָא.
ותקרא אותס – הקרית אותם לשון מקרה.
then You caused...to come upon them You caused to happen to them, an expression of a happening (מִקְרֶה).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

ויבאו וירשו – ביו״ד איתן לבד ויו״ד השרש נעלמת מהמכתב.
ובתרותך – כתוב והוא דרך פרט על התורות וקרי ובתורתך דרך כלל כי כל התורה אחת.⁠א
ותקרא – מן כי הקרה י״י אלהיך (בראשית כ״ז:כ׳), וכתוב באל״ף במקום ה״א ואמר כן להודיע כי המקרה הרע הבא להם איננו מקרה גמור הבא מאליו אלא הוא ית׳ הקרה אותו.
א. כן בכ״י פריס 198, לוצקי 849. בכ״י וטיקן 71, פריס 203: ״אמת״.
ויבאו וירשו אותה ולא שמעו בקולך ובתורתך לא הלכו את כל אשר צוית להם לעשות לא עשו ולכן הוא משורת הדין ויושר הצדק שתקרא אותם את כל הרעה הזאת.
וירשו אתה – ביו״ד האית״ן לבד ובמאריך ונעדרה יו״ד פ״א הפעל מהמכתב והוא חד מן ד׳ חסרים על פי המסורת כמו שכתבתי במלכים ב׳ י״ז על פסוק וירשו את שמרון.
ובתרותך – ובתורתך קרי.
ותקרא – מלשון מקרה ובאה האל״ף במקום ה״א.
ובתורתך – בדברי תורתך לא הלכו.
ותקרא – ולכן הבאת עליהם מקרה הרעה הזאת המפורש במקרא שלאחריו.
וַתַּקְרֵא אותם – לשון מקרה ופגע. כמו: וקראת אתכם הרעה {דברים ל״א:כ״ט}, את אשר יקרא אתכם באחרית הימים {בראשית מ״ט:א׳}. ואם היה לשון קריאה היה לו לומר: ותקרא אליהם, או: עליהם.
ותלמידי יצחק קלינעבערגערא אומר: כי הרעה הזאת לא באה על הראשונים, שעדיין היתה עתידה לבא. והוא מפרש: ותקרא אותם – עשית שהם יהיו גרמא וסבה לרעה הזאת. וצ״ע.
א. תלמיד שד״ל בשנותיו האחרונות המצוטט מספר פעמים בפירושו על התורה. בפירוש שד״ל שמות כ״ג:ה׳ מובא פירוש שהציע לפני שד״ל באלול תר״כ.
ותקרא – כמו ותקרה בה״א, נדמה להם כאילו בא במקרה, כמ״ש וקראת אתכם הרעה באחרית הימים.
ויבאו – ונגד ההנהגה הפרטית והשכר ועונש לאישים פרטיים שעז״א ורב העליליה וכו׳ לתת לאיש כדרכיו, אמר שבעת שבאו וירשו אותה ולא שמעו בקולך ובתורתך (זה נגד לתת לאיש כדרכיו),
את כל אשר צוית להם לעשות לא עשו (זה נגד כפרי מעלליו) ותקרא אותם את כל הרעה הזאת.
ותקרא – באל״ף במקום ה״א.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כד) הִנֵּ֣ה הַסֹּלְל֗וֹת בָּ֣אוּ הָעִיר֮ לְלׇכְדָהּ֒ וְהָעִ֣יר נִתְּנָ֗ה בְּיַ֤ד הַכַּשְׂדִּים֙ הַנִּלְחָמִ֣ים עָלֶ֔יהָ מִפְּנֵ֛י הַחֶ֥רֶב וְהָרָעָ֖ב וְהַדָּ֑בֶר וַאֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֛רְתָּ הָיָ֖ה וְהִנְּךָ֥ רֹאֶֽה׃
Behold, the mounds, they are come to the city to take it; and the city is given into the hand of the Chaldeans who fight against it, because of the sword, and of the famine, and of the pestilence; and what You have spoken has happened; and behold, You see it.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
הָא מַלְיָתָא עָלוּ עַל קַרְתָּא לְמִכְבְּשָׁהּ וְקַרְתָּא אִתְמְסָרַת בִּידָא דְכַסְדָאֵי דְמַגִיחִין קְרָבָא עֲלָהּ מִן קֳדָם דְקַטְלִין בְּחַרְבָּא וְכַפְנָא וּמוֹתָא וּדְמַלֵילְתָּא הֲוָה וּקְדָמָךְ גְלֵי.
ואשר דברת – רעה עליה היה ובא.
and what You have proclaimed Evil upon it has come to pass (lit., has been and has come).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

הנה הסוללות – הם העצים שמשליכים בהם האבנים בחומות העיר להכותם.
ויונתן תירגם: הא מליתא עלו על קרתא למכבשה והוא תל עפר שצוברין סביב החומה לעלות משם על החומה וכן בדרז״ל מליא בנצא.
עד שמפני היות הדין כן הנה הסוללות באו העיר ללוכדה והעיר ירושלם כאלו היא כבר ניתנה ביד הכשדים הנלחמים עליה לפי שלא יוכלו אנשי ירושל׳ לסבול החרב הרעב והדבר ואשר דברת היה כי אתה יעדת להם כל זה, ואחרי שאין אחד מכל הסבות האלה עומדת צודקת למלטם ולהצילם מיד הכשדים
הסוללות – תל העפר ששופכין מול העיר לעלות עליה להלח׳ על העיר קרוי סוללה וכן וישפוך סוללה (דניאל י״א:ט״ו).
והנך – הנה אתה.
הנה הסוללות – כי הנה אנשי המלחמה העומדים על הסוללות ללחום ממנה הנה כבר באו על העיר ללכדה וכאלו כבר נתנה בידם כי אין כח ביד אנשי העיר לעכב על ידם כי ספו תמו מפני החרב והרעב והדבר.
ואשר דברת – מאז שתלכד העיר הנה כן היה והנך רואה שכן הוא.
הסוללות – כפירוש רד״ק. ועיין בישעיה ל״ז:כ״ג.⁠א
א. בכ״י קולומביה נוסף כאן: ״וראזנמילר פירש גם כאן כיונתן ?, ואיננו נכון.⁠״
הנה – ר״ל הלא אי אפשר כלל שלא תחרב העיר, מפני ג׳ טעמים,
א. כי הסוללות כבר באו העיר ללכדה
ב. שגם בלא הסוללות העיר בעצמה כבר נתנה ביד הכשדים מפני הרעב והחרב והדבר,
ג. שבהכרח תחרב ע״י השגחת ה׳ כי אשר דברת היה וא״כ הלא תחרב העיר בודאי,
והנך רואה וידעת מכל זה, וא״כ אתפלא איך
הסללות – משרש סלל שענינו דריכה (סלו סלו פנו דרך, ישעיה ס״ב:י׳); מלאכת אומן להשליך אבנים על החומה לנקבה ולעשות לצרים פתחים להכנס בה.
מפני וגו׳ – גם בלי הסוללות.
ראה – בלי שיצטרך לי להעירך על הדבר.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כה) וְאַתָּ֞ה אָמַ֤רְתָּ אֵלַי֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔היֱ⁠־הֹוִ֔הא קְנֵֽה⁠־לְךָ֧ הַשָּׂדֶ֛ה בַּכֶּ֖סֶף וְהָעֵ֣ד עֵדִ֑ים וְהָעִ֥יר נִתְּנָ֖ה בְּיַ֥ד הַכַּשְׂדִּֽים׃
You have said to me, Lord Hashem, 'Buy the field for money, and call witnesses; whereas the city is given into the hand of the Chaldeans?!'"
א. יֱהֹוִ֔היֱ⁠־הֹוִ֔ה מכאן ואילך כתר ארם צובה שלם.
תרגום יונתןרש״יאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וְאַתְּ אֲמַרְתְּ לִי יְיָ אֱלֹהִים זְבוּן לָךְ חַקְלָא בְּכַסְפָּא וְאַסְהֵיד סָהֲדֵין וְקַרְתָּא אִמְסָרַת בִּידָא דְכַסְדָאֵי.
והעיר נתנה – ולמה לי שדה.
Yet the city is given Of what avail is the field to me?
למה זה אתה ה׳ אלהי אמרת לי קנה לך השדה בכסף רוצה לומר שפזרתי את כספי ללא הועיל, ועוד שצוית אותי להעד עדים והעיר ניתנה ביד הכשדים ולא ישארו פה העדים ומה יועיל עדותם, זהו היה תכלית תפילת הנביא להשם יתברך שיודיעהו סבת וצורך הצוואה הזאת מקנין השדה והעדת העדים אחרי שעתידים הם ללכת בגולה ולא יהיה להם שדה וכרם. הנה התבארו פסוקי התפלה הזאת ושהיו נאותים לענין שאלתו. והותרה בזה השאלה השנית:
ואתה אמרת – ר״ל ומה זה אשר הודעתני מביאת חנמאל וכאלו אמרת לי בזה שאקנה ממנו השדה ולהזמין עדים כדרך הקונים.
והעיר – והלא העיר נתנה ביד הכשדים ומה אם כן תועלת בקניית השדה הלא הכשדים יקחוה (ועם כי הוא אמר בעצמו לברוך בן נריה שהדבר בא לרמז ואות הנה זה אמר ממחשבות לבו ולא באתהו הנבואה ע״ז כמ״ש).
אתה אמרת אלי קנה לך את השדה בכסף למה לי הקנין הזה הלא העיר נתנה ביד הכשדים – וממ״נ אם דעתך שתהיה עוד הארץ מיושבת למה נתנה ביד הכשדים שהם דברים סותרים א״ע?
תרגום יונתןרש״יאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כו) אוַֽיְהִי֙ דְּבַר⁠־יְהֹוָ֔הי״י֔ אֶֽל⁠־יִרְמְיָ֖הוּ לֵאמֹֽר׃
Then came the word of Hashem to Jeremiah, saying,
א. ‹סס› ל=אין פרשה
תרגום יונתןאברבנאלעודהכל
וַהֲוָה פִּתְגַם נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ עִם יִרְמְיָה לְמֵימָר.
ויהי דבר ה׳ אל ירמיהו לאמר הנה אני אלהי כל בשר וגומר עד ויהי דבר ה׳ אל ירמיהו שנית.
תרגום יונתןאברבנאלהכל
 
(כז) הִנֵּה֙ אֲנִ֣י יְהֹוָ֔הי״י֔ אֱלֹהֵ֖י כׇּל⁠־בָּשָׂ֑ר הֲֽמִמֶּ֔נִּי יִפָּלֵ֖א כׇּל⁠־דָּבָֽר׃
"Behold, I am Hashem, the God of all flesh. Is there anything too hard for Me?⁠"
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
הָא אֲנָא יְיָ אֱלָהָא כָּל בִּשְׂרָא הֲמִן קָדָמַי יִתְכַּסֵי כָּל פִּתְגָם.
הממני יפלא – וכי העתידות עלומות ממני.
Is...concealed from Me? Are future events concealed from Me?
(כז-לז) הממני יפלא כל דבר – בתמיה. כשם שאמרת לא יפלא ממך כל דבר, ולפי שאני רואה אחרית כל דבר, ואני הוא המגיד מראשית אחרית, אם אומר לך לקנות השדה מאת חנמאל ועל הדבר שאתה תוהה עליו אין לקנותו שהרי הכשדים נלחמין על העיר והסוללות באו אל העיר ללוכדה, אל תתמה על החפץ,
שאם הן לוכדין אותה היום הנני מקבצם מכל הארצות אשר הדחתים שם באפי... והשיבותים אל המקום הזה והשכבתיםא לבטח.
א. כן בכ״י פרמא 2994, מינכן 5, וכן בכמה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״והשבתים״.
הנה, הממני יפלא – באמת לא יפלא וידעתי שהעיר תנתן ביד הכשדים כי לא שב אפי מהם כי רבו עונותיהם להכעיסני ואע״פ כן אמרתי לך לקנות השדה להיות להם נחמה שישובו מהגלות ויקנו שדות ובתים בארץ הזאת.
השיב הש״י לתפלת הנביא אל תחשוב שמפני רוממות מעלתי לא תפול ידיעתי בעניני בני אדם או שלא אשגיח בהם מפני מיאוס כמאמר הפושעים עזב ה׳ את הארץ אין הדבר כן כי אני אלהי כל בשר ולזה לא יתכן שיפלא ויעלם ממני שום דבר מהם, וידעתי שהעיר תנתן ביד הכשדים כי לא שב אפי מהם מפני שרבו עונותיהם להכעיסני, אבל אמרתי קנה לך השדה להיות להם נחמה ופתח תקוה שישובו מהגלות ויקנו בתים ושדות בארץ הזאת, זהו כללות תשובת השם.
כל בשר – כל הבריות.
הממני – ר״ל ואם אמנם אני אלהי העולם וכי יהיה שום דבר שיהיה מכוסה ממני לבל אוכל עשוהו וכאומר אף שהארץ ניתנה ביד הכשדים מ״מ בידי להחזירה לישראל ולזה צויתי לך לקנות השדה שיהיה לאות ולרמז שכן אעשה וכאשר יאמר בענין.
הממני יפלא כל דבר – לא יקשה לי לקיים כל דבר אשר יצא מפי.
וזה דבק עם סוף הנבואה: הנני מקבצם מכל הארצות {ירמיהו ל״ב:ל״ז}, ונקנה השדה בארץ הזאת {ירמיהו ל״ב:מ״ג}, שדות בכסף יקנו {ירמיהו ל״ב:מ״ד}.
הנה אני ה׳ אלהי כל בשר הודיע לו ה׳ שהגם שעתה תחרב העיר וישראל יגלו בראש גולים ע״י ההשגחה האישיית לענשם על עונותיהם, בכ״ז לא תשתנה עצתו הקדומה אשר יעץ שהארץ תהיה מורשה לבני ישראל שהיא מוכרחת מצד שהוא אלהי כל בשר מצד ההנהגה הכוללת המקשרת את כל הדורות ע״י גלגולים וצרופים רבים,
וממני לא יפלא כל דבר שלא תשתנה עצתי הקדומה, ומבאר (כח-כט) לכן הנני נותן וכו׳ ובאו הכשדים וכו׳, ר״ל מה שאני נותן את העיר ביד נ״נ והכשדים יציתו את העיר באש, ובתוכם ישרפו את הבתים אשר קטרו על גגותיהם לצבא השמים, שעי״ז נעשו הבתים כבמות ע״א שמחויב להרסם ולשקצם, כ״ז היה מוכרח להעשות מפני
יפלא – עיין מה שכתבתי למעלה פסוק י״ז.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כח) לָכֵ֕ן כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֑הי״י֑ הִנְנִ֣י נֹתֵן֩ אֶת⁠־הָעִ֨יר הַזֹּ֜את בְּיַ֣ד הַכַּשְׂדִּ֗ים וּבְיַ֛ד נְבוּכַדְרֶאצַּ֥ר מֶלֶךְ⁠־בָּבֶ֖לא וּלְכָדָֽהּ׃
Therefore thus says Hashem, "Behold, I will give this city into the hand of the Chaldeans, and into the hand of Nebuchadnezzar king of Babylon, and he shall take it.
א. מֶלֶךְ⁠־בָּבֶ֖ל =א (אין געיה)
• ל=מֶֽלֶךְ⁠־בָּבֶ֖ל (געיה)
תרגום יונתןר״י קראאברבנאלמצודת דודעודהכל
בְּכַן כִּדְנַן אֲמַר יְיָ הָאֲנָא מָסַר יַת קַרְתָּא הָדָא בִּידָא דְכַסְדָאֵי וּבְיַד נְבוּכַדְרֶאצַר מַלְכָּא דְבָבֶל וְיִכְבְּשִׁנָהּ.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כז]

והוא אומרו הנני נותן את העיר הזאת ביד הכשדים וגומר.
לכן – הואיל והכל שלי.
הנני נותן – אני הוא הנותן את העיר הזאת ביד הכשדים ולא יקחוה בכח זרועם.
תרגום יונתןר״י קראאברבנאלמצודת דודהכל
 
(כט) וּבָ֣אוּ הַכַּשְׂדִּ֗ים הַנִּלְחָמִים֙ עַל⁠־הָעִ֣יר הַזֹּ֔את וְהִצִּ֜יתוּ אֶת⁠־הָעִ֥יר הַזֹּ֛את בָּאֵ֖שׁ וּשְׂרָפ֑וּהָ וְאֵ֣ת הַבָּתִּ֡ים אֲשֶׁר֩ קִטְּר֨וּ עַל⁠־גַּגּוֹתֵיהֶ֜םא לַבַּ֗עַל וְהִסִּ֤כוּ נְסָכִים֙ לֵאלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים לְמַ֖עַן הַכְעִסֵֽנִי׃
And the Chaldeans, who fight against this city, shall come and set this city on fire, and burn it, with the houses, on whose roofs they have offered incense to Baal, and poured out drink offerings to other gods, to provoke Me to anger.
א. עַל⁠־גַּגּוֹתֵיהֶ֜ם =א (אין געיה)
• ל=עַל⁠־גַּגּֽוֹתֵיהֶ֜ם (געיה)
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודעודהכל
וְיֵעֲלוּן כַּסְדָאֵי דְמַגִיחִין קְרָבָא עַל קַרְתָּא הָדָא וְיִדְלְקוּן יַת קַרְתָּא הָדָא בְּנוּרָא וְיוֹקְדוּנָהּ וְיַת בָּתַּיָא דְאַסִיקוּ בּוּסְמִין עַל אֱגוֹרֵיהוֹן לְבַעֲלָא וּנְסִיכוּ נִסְכִין לְטַעֲוַת פַּלְחֵי כּוֹכְבַיָא בְּדִיל לְאַרְגָזָא קָדָמַי.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כז]

ואת הבתים – כמש״א ואת כל בית גדול שרף באש (ירמיהו נ״ב:י״ג) כי היו מקטרים על הבתים הגדולים והגבוהים על גגותיהם.
והציתו את העיר הזאת באש ושרפוה ואת הבתים אשר קטרו על גגותיהם לבעל וגומר שהם בית המלך והשרים, וכן נאמר בספור המעשה וכל בית גדול שרף באש כי באותם הבתים הגדולים לפי שהיו גבוהים היו מקטרים על גגותיהם לבעל שהוא השמש, וכן היו בהם מנסכים נסכים לאלהים אחרים והיו עושים כל זה למען הכעיסני, וכדי להגדיל חטאתם שיתפס עם בני ישראל מלכות אפרים באמרו
למען הכעסני – כעסוני הסופרים והמדפיסים בחילופיהם בלישנא דכעס בהדין סיפרא אם הם מלאים יו״ד או חסרים וצריך עיון במסורת ריש שמואל כמו שכתבתי בירמיה סימן ו׳ ועיין לקמן סימן מ״ד.
והציתו – ענין הדלקה.
קטרו – מלשון הקטרה.
ובאו – אל תוך העיר.
ואת הבתים וכו׳ – אף אותם יציתו באש.
והסיכו – שם על הגגות.
למען הכעיסני – ר״ל יודעים היו שאין בהם ממש אבל עשו למען הכעיסני.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודהכל
 
(ל) כִּי⁠־הָי֨וּ בְנֵי⁠־יִשְׂרָאֵ֜לא וּבְנֵ֣י יְהוּדָ֗ה אַ֣ךְ עֹשִׂ֥ים הָרַ֛ע בְּעֵינַ֖י מִנְּעֻרֹֽתֵיהֶ֑ם כִּ֣י בְנֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵ֗ל אַ֣ךְ מַכְעִסִ֥ים אֹתִ֛י בְּמַעֲשֵׂ֥ה יְדֵיהֶ֖ם נְאֻם⁠־יְהֹוָֽהי״יֽ׃
For the children of Israel and the children of Judah have done only that which was evil in My sight from their youth; for the children of Israel have only provoked Me to anger with the work of their hands,⁠" says Hashem.
א. בְנֵי⁠־יִשְׂרָאֵ֜ל =א (אין געיה)
• ל=בְנֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵ֜ל (געיה)
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אֲרֵי הֲווֹ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יְהוּדָה בְּרַם עָבְדִין דְבִישׁ קָדָמַי מִזְעוֹרֵיהוֹן אֲרֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּרַם מַרְגְזִין קָדָמַי בְּעוֹבָדֵי יְדֵיהוֹן אֲמַר יְיָ.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כז]

אך עושים הרע – כלומר מעשה רע ולא מעשה טוב לפי שיש לך אדם שחוטא ומשתף מצות עם עבירות שבידו והמצות מגינות עליו ותולות על עבירות שבידו, אבל בני יהודה אך עושים את הרע ולא את הטוב.
מנעורותיהם – מימי נעורים והם ימי המדבר כמו שפירשנו.
כי היו בני ישראל – כי הם החלו להכעיסני תחלה ואחר כך בני יהודה וטעם אך לאמת הדבר כמו אך עצמי ובשרי אתה (בראשית כ״ט:י״ד), אך לשקר שמרתי (שמואל א כ״ה:כ״א), והדומים להם.
כי היו בני ישראל ובני יהודה אך רוצה לומר באמת עושים הרע בעיני מנעוריהם, ואמר נעוריהם על זמן השופטים קודם מלוך מלך בתוכם, או אמר מנעוריהם על הזמן שהיו עבדים במצרים שהיו עובדים שם ע״ז כמו שזכר יחזקאל, ולפי שזכר יחד בני ישראל ובני יהודה שב לבאר חטאת כל אחד מהם בפני עצמו ואמר על מלכות ישראל כי הוא החל ראשונה בע״ז כי בני ישראל אך מכעיסים אותי במעשה ידיהם רוצה לומר עם בני ישראל באמת הם היו מכעיסים אותי במעשה ידיהם שהם צלמיהם ופסיליהם.
אך מכעסים – ברוב הספרים חסר יו״ד קדמאה אבל במסורת שמואל א׳ א׳ נמסר כל מכעיסים מלא בר מן א׳ חסר והנה ה׳ את ישראל (מלכים א י״ד). וכשעיינתי עליו מצאתיו מלא בכל ספרים הטובים וכן נמסר עליו לית מלא לפיכך אני אומר שצריך להגיה מסורת דלעיל ולומר כל מכעסים חסר בר מן א׳ מלא והנה ה׳ אם ישראל.
אך עושים הרע וכו׳ – ר״ל מעת שלקחתיו לי לעם לא עשו הטוב בעיני כי עשו אך את הרע.
אך מכעיסים – לא יתרצו אלו במעשה ידיהם אך מכעיסים אותי בהם.
מנעורותיהם – מהתחלת הויית האומה.
במעשה ידיהם – בעבודת האלילים, שהם מעשה ידיהם.
כי היו בני ישראל ובני יהודה אך עושים הרע בעיני – בזה השוו בני יהודה עם בני ישראל לעשות הרע מנעוריהם – ר״ל ע״י ההרגל מנעוריהם, וחוץ מזה הוסיפו בני ישראל שהם עשרת השבטים,
כי בני ישראל אך מכעיסים אותי – שהם עשו להכעיס.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(לא) כִּ֧י עַל⁠־אַפִּ֣י וְעַל⁠־חֲמָתִ֗י הָ֤יְתָה לִּי֙ הָעִ֣יר הַזֹּ֔את לְמִן⁠־הַיּוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר בָּנ֣וּ אוֹתָ֔הּ וְעַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה לַהֲסִירָ֖הּ מֵעַ֥ל פָּנָֽי׃
"For this city has been to Me a provocation of My anger and of My wrath from the day that they built it even to this day; that I should remove it from before My face,
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אֲרֵי רוּגְזִי וְחֵימְתִי חַל בְּקַרְתָּא הָדָא לְמִן יוֹמָא דִבְנוֹ יָתָהּ וְעַד יוֹמָא הָדֵין לְאַגְלְיוּתָהּ מִקָבֵיל מֵימְרִי.

רמז שכ

כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת – א״ר יודן כל אותן שבע שנים שבנה שלמה את בית המקדש לא שתה בהם יין, וכיון שבנה את ביהמ״ק ונשא את בת פרעה אותו הלילה שתה יין והיתה שם שתי בלזמאות אחת שמחה לבנין ביהמ״ק ואחת שמחה לבת פרעה, אמר הקב״ה של מי אקבל של אלו או של אלו באותה שעה עלתה על דעתו להחריבה הה״ד כי על אפי ועל חמתי וגו׳. א״ר הלל בר הילני כזה שהוא עובר במקום מטונף ועוקם את חוטמו. א״ר חוניא שמונים מיני ריקודין רקדה בת פרעה באותה הלילה והיה שלמה ישן עד ד׳ שעות ביום ומפתחות של בית המקדש נתונות תחת ראשו, הדא הוא דתנן על תמיד של שחר שקרב בד׳ שעות, נכנסה אמו והוכיחתו, וי״א ירבעם בן נבט נכנס והוכיחו, ויכול היה, ר׳ יצחק אמר עמד וכנס שמונים אלף משבטו ועמד והוכיחו הה״ד כדבר אפרים רתת כדבר ירבעם רתותו של שלמה, א״ל הקב״ה למה אתה מוכיחו נשיא הוא בישראל חייך שאני מטעימך משררותו ואין אתה יכול לעמוד בה, כיון שנכנס למלכות מיד ויאשם בבעל וימת, רבנן אמרי ודאי אמו הוכיחתו נטלה קורדיקון שלה והיתה (מכורכתו) [מטפחתו] לכאן ולכאן ואמרה לו מה ברי ומה בר בטני, אמרה לו בני הרבה נשים נשא אביך, וכיון שבא נתן הנביא וא״ל הנה בן נולד לך ושלמה יהי שמו היתה כל אחת ואחת אומרת אם מעמדת אני שלמה אני מקרבת כל קרבנות שבתורה עכשו אני עומדת וכל קרבנות בידי ואתה ישן אל תתן לנשים חילך. א״ר יוחנן אמרה לו דור המבול על ידי שהיו שטופים בזמה נמחו מן העולם. אל למלכים למואל, א״ר יוחנן אין נותנים מלכות למי שמפליג על דבריו של אל, אל למלכים שתו יין אל ישתו מלכים יין שמא ישתכרו ויאמרו כאותו שאמר מי ה׳ אשר אשמע בקולו, ולרוזנים אי שכר או כתיב אוי מן קדם חמרא א״ר חנניה בר פפא אמר הקב״ה בית גדול היה לי ולא החרבתיו אלא מפני היין, ורבנן אמרין שני רוזנים היו ולא מתו אלא מפני שנכנסו שתויי יין למשכן.

רמז שכא

כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת מיום אשר בנו אותה עד היום הזה להסירה מעל פני – יכול עד עכשו הרי הוא בחמה ת״ל ויהי בשלם סכו ומעונתו בציון החזיר לה שם הראשון, וכה״א ההר חמד אלהים לשבתו הרי הוא בחמדה ותאוה מלמד שכפר לה חרבנה, ומנין שאין השכינה חוזרת לתוכה עד שתעשה הר שנאמר ויקרא אברהם שם המקום ההוא וגו׳ עד בהר ה׳ יראה, ואומר זכור ה׳ לבני אדום את יום ירושלים אימתי לכשיעקרו יסודותיה שנאמר האומרים ערו ערו עד היסוד בה.
למן היום אשר בנו אותה – ביום שהוסד הבית נשא שלמה את בת פרעה.
since the day they built it On the day that the Temple was founded, Solomon married Pharaoh's daughter.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כז]

כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת למן היום אשר בנו אותה – בשעה שבנאו שלמה הניח לו ללכת בדרכי דוד אביו ופנה אל אלהים אחרים.
למן היום אשר בנו אותה – כי בימי שלמה שבנה את העיר והבית החלו לזבוח בבמות ונשי שלמה עבדו לאלהים אחרים למן היום ההוא היתה על אפי ועל חמתי כלומר היתה קיימת על אפי ועל חמתי כי באפי היה להסירה והארכתי אפי עד היום הזה ולא אאריך עוד.
ובדרש: ביום שהוסד הבית נשא שלמה את בת פרעה.
וכנגד בני יהודה אמר כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת וגומר, וענין המאמר הזה מתמיה מאד איך אמר שעל אפו ועל חמתו היתה ירושלם מן היום שנבנית עד שנחרבה, והנה המשורר אמר אוהב ה׳ שערי ציון (תהלים פז, ב), ומשה רבינו אמר על כל ארץ ישראל ארץ אשר ה׳ אלהיך דורש אותה תמיד עיני ה׳ אלהיך בה (דברים יא, יב), והמפרשים פירשו על אפי ועל חמתי היתה קימת העיר הזאת, ואינו נכון כי יחסר בכתוב מאמר היתה קימת, גם שגם זה המאמר עם התיקון שתיקנו בו יקשה מאד לפי שאם היה קיומה על אפו וחמתו איך נתקיימה, ואחרים פירשו למן היום אשר בנו אותה על ימי שלמה שבנה הבית שאז החלו לזבוח בבמות ונשי שלמה עובדות לאלהים אחרים, וגם זה אינו נכון כי אין הכתוב מדבר מהבית כי אם מהעיר ולא מצאנו ששלמה בנה את עיר ירושלם.
אבל פירוש הפסוק הזה לדעתי הוא בהפך ממה שחשבו המפרשי׳, והוא שהודיע השם לנביא שירושלם למן היום שנבנית על ידי דוד המלך עליו השלום היתה מיוחדת להנהגת השם יתברך והשגחתו והיו עיניו ולבו בה כל הימים, ולכן כאשר היתה ההכרח מפני רשעת העם היושב בה להחריבה היה חרבנה על אפו ועל חמתו של הקדוש ברוך הוא, כי הנה להיות רעת בני יהודה רבה מאד מפני רשעתם הוצרך יתברך להסיר את ירושלם מעל פני השגחתו ושמירתו העליונה וההסרה ההיא מעל פניו היא היתה על אפו ועל חמתו, וזה שאמר כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת למן היום אשר בנו אותה שהוא בימי דוד שבנה את ציון וחומות ירושלם, וביאר מה היה על אפו ועל חמתו באומרו להסירה מעל פני.
כי על אפי – אלא על אפי.
כי על אפי וכו׳ – כאומר הנה בעבור מעשיהם היו ראויים מזמן רב להסיר את העיר מעל פני השגחתי אלא היה על אפי ועל חמתי להסירה על כי העיר הזאת היתה לי למן היום אשר בנו וכו׳ והוא מקרא מסורס.
למן היום אשר בנו אותה – כי שלמה החל לבנות מזבחות לאלהים אחרים.
על אפי – ר״ל לכלות בה אפי וחמתי, ולהגן על אפי, ומפ׳ להסירה על רעת בני ישראל.
כי על אפי – ר״ל ומפני שראיתי שהם דומים לנטיעה שנתקלקלה שישתדל בעל הגן לעקרה ממקומה ולשתלה במקום אחר עד שתשביח ותשוב לאיתנה כדי שלא תושחת לגמרי ותשחית את כל הגן, כן תלה ה׳ השחתת ישראל בהמקום כאילו העיר היא סבת השחתתם, ולכן החריב את העיר וכלה חמתו על העצים ועל האבנים, וז״ש כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת למן היום אשר בנו אותה – ר״ל שהעיר הזאת מן היום אשר בנו אותה היתה לי למגין על אפי וחמתי, שבעת יחטאו ישראל אכלה אפי וחמתי בהעיר הזאת, ואתלה ההשחתה בהמקום לא בהנטיעה להסירה מעל פני – ובזה ינצלו ישראל, ומבאר כי הוכרח לעקור הנטיעה מן המקום באשר נשחתה לגמרי.
על אפי – סבה להעלות חרוני.
להסירה – כאילו היתה כוונתם שאסירנה.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(לב) עַל֩ כׇּל⁠־רָעַ֨ת בְּנֵי⁠־יִשְׂרָאֵ֜לא וּבְנֵ֣י יְהוּדָ֗ה אֲשֶׁ֤ר עָשׂוּ֙ לְהַכְעִסֵ֔נִי הֵ֤מָּה מַלְכֵיהֶם֙ שָׂרֵיהֶ֔םב כֹּהֲנֵיהֶ֖ם וּנְבִיאֵיהֶ֑םג וְאִ֣ישׁ יְהוּדָ֔ה וְיֹשְׁבֵ֖י יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃
because of all the evil of the children of Israel and of the children of Judah, which they have done to provoke Me to anger, they, their kings, their princes, their priests, and their prophets, and the men of Judah, and the inhabitants of Jerusalem.
א. בְּנֵי⁠־יִשְׂרָאֵ֜ל =א (אין געיה)
• ל=בְּנֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵ֜ל (געיה)
ב. שָׂרֵיהֶ֔ם =א (אין געיה)
• ל=שָֽׂרֵיהֶ֔ם (געיה)
ג. וּנְבִיאֵיהֶ֑ם =א (אין געיה)
• ל=וּנְבִֽיאֵיהֶ֑ם (געיה)
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
עַל כָּל בִּישַׁת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יְהוּדָה דַעֲבָדוּ לְאַרְגָזָא קָדָמַי אִינוּן מַלְכֵיהוֹן רַבְרְבָנֵיהוֹן וּנְבִיֵיהוֹן דְשִׁקְרָא וֶאֱנָשׁ יְהוּדָה וְיַתְבֵי יְרוּשְׁלֵם.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כז]

ונביאיהם – הנביאים שלהם שהם נביאי שקר.
על כל רעת בני ישראל ובני יהודה וגומר כי ההסרה הזאת מפני רשעתם היתה על אפו ועל חמתו אלא ששורת הדין ומשפט אלהי הארץ חייבו וזהו פירוש הפסוק הזה על בוריו. והותרה בזה השאלה השלישית:
עשו להכעסני – במקצת ספרים חסר יו״ד.
ואיש – עניינו גדול וחשוב וכן הלוא איש אתה (שמואל א כ״ו:ט״ו).
על כל רעת – מוסב למקרא של מעלה לומר שהיה על אפי להסירה בעבור כל רעת בני ישראל וכו׳ ולכן לא הסרתיה מזמן רב כי ההסרה היה על אפי.
ונביאיהם – הם נביאי השקר.
ואיש יהודה – כל גדול וחשוב ביהודה.
על כל רעת בני ישראל ובני יהודה שלא חטאו לתיאבון רק להכעיסני – ולא שחטאו יחידים רק המה מלכיהם כהניהם ונביאיהם (כמ״ש הכהנים לא אמרו איה ה׳ וכו׳ למעלה ב׳) וגם כלל האומה בין איש יהודה ובין יושבי ירושלים.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(לג) וַיִּפְנ֥וּ אֵלַ֛י עֹ֖רֶף וְלֹ֣א פָנִ֑ים וְלַמֵּ֤ד אֹתָם֙ הַשְׁכֵּ֣ם וְלַמֵּ֔ד וְאֵינָ֥ם שֹׁמְעִ֖ים לָקַ֥חַת מוּסָֽר׃
They have turned to Me the back, and not the face; and though I taught them, rising up early and teaching them, yet they have not listened to receive instruction.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וְאַחְזָרוּ בְּפוּלְחָנִי קְדַל וְלָא שַׁוִיאוּ דְחַלְתִּי לָקֳבֵיל אַפֵּיהוֹן וּשְׁלָחֵית לְוַתְהוֹן יַת כָּל עַבְדֵי נְבִיַיָא מַקְדִים וּמַלִיף וְלֵית אִינוּן צָבָן לְקַבָּלָא אוּלְפַן.
ויפנו אלי עורף ולא פנים – שנו רבותינו כל העורף כשר למליקה, מה״מ דת״ר ממול ערפו מול הרואה את העורף, וכה״א והוא יושב ממולי, ואומר ויפנו אלי עורף ולא פנים, מאי ואומר וכי תימא עורף גופיה לא ידעינן היכא דנידע מול דידיה היכא, ת״ש ויפנו אלי עורף ולא פנים מכלל דעורף להדי פנים.
ולמד אותם – לשון פעול אפרננ״ט בלעז.
I taught them lit., and teaching them. This is a participle, (apprenant in French).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כז]

ולמד אותם השכם ולמד – ת״י: ושלחית לוותהון על ידי נבייא מקדם ומילף.
ולמד אותם – ע״י נביאי האמת.
וזכר עוד מרשעתם שפנו אליו עורף ולא פנים ולא קיבלו למודו ומוסרו.
ויפנו אלי עורף – אחז במשל מבן אדם לרעהו כשאינו רוצה לשמוע דברו מהפך ערפו למולו.
ולמד אותם – ועם כי אני מלמד אותם ע״י הנביאים ואני משכים ומלמד אותם בזריזות רב ועכ״ז אינם שומעים לקבל מוסר ליישר דרכם.
ויפנו – וגם כשבאתי להשיב אותם אל דרך הטוב פנו עורף, הגם שלמדתי אותם ולא פעם אחד רק השכם ולמד – ולא לבד שלא קבלו דברי כי גם אין שומעים כלל לדברי שע״י השמיעה יקחו מוסר, כמ״ש השמן לב העם וכו׳ פן יראה בעיניו וכו׳.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(לד) וַיָּשִׂ֣ימוּ שִׁקּוּצֵיהֶ֗םא בַּבַּ֛יִת אֲשֶׁר⁠־נִקְרָֽא⁠־שְׁמִ֥י עָלָ֖יו לְטַמְּאֽוֹ׃
But they set their abominations in the house which is called by My name, to defile it.
א. שִׁקּוּצֵיהֶ֗ם =א (אין געיה)
• ל=שִׁקּֽוּצֵיהֶ֗ם (געיה)
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וְשַׁוִיאוּ שִׁיקוּצֵיהוֹן בְּבֵיתָא דְאִתְקְרֵי שְׁמִי עֲלוֹהִי לְסָאָבוּתֵיהּ.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כז]

וישימו שקוציהם – אחז ומנשה.
אבל בהפך ששמו שקוציהם בבית וגו׳ ואמר זה על אחז ומנשה.
שקוציהם – מלשון שקץ ותועבה.
וישימו – שמו הפסילים בבית אשר נקרא שמי עליו להקרא בית ה׳.
לטמאו – למען טמא את הבית.
וישימו – גם העמידו שקוציהם בבית ובנו במות הבעל בענין שטמאו גם את המקום והבית.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(לה) וַיִּבְנוּ֩ אֶת⁠־בָּמ֨וֹת הַבַּ֜עַל אֲשֶׁ֣ר׀ בְּגֵ֣יא בֶן⁠־הִנֹּ֗ם לְ֠הַעֲבִ֠יר אֶת⁠־בְּנֵיהֶ֣ם וְאֶת⁠־בְּנוֹתֵיהֶם֮ לַמֹּ֒לֶךְ֒ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא⁠־צִוִּיתִ֗ים וְלֹ֤א עָֽלְתָה֙ עַל⁠־לִבִּ֔י לַעֲשׂ֖וֹת הַתּוֹעֵבָ֣ה הַזֹּ֑את לְמַ֖עַן הַחֲטִ֥י אֶת⁠־יְהוּדָֽה׃
They built the high places of Baal, which are in the valley of the son of Hinnom, to cause their sons and their daughters to pass through the fire to Molech; which I didn't command them, neither did it come into My mind, that they should do this abomination, to cause Judah to sin.⁠"
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותהואיל משהעודהכל
וּבְנוֹ יַת בָּמַת בַּעֲלָא דִי בְחֵילַת בַּר הִנוֹם לְאַעְבָּרָא יַת בְּנֵיהוֹן וְיַת בְּנָתְהוֹן לְמוֹלָךְ דְלָא פַקְדֵית בְּאוֹרַיְתִי וְלָא רַעֲוָא קֳדָמַי לְמֶעְבַּד תּוֹעֶבְתָּא הָדָא בְּדִיל לְחַיָבָא יַת דְּבֵית יְהוּדָה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כז]

אשר לא צויתים – בג׳ מקומות נאמר זה הענין במלות שונות ביניהם מעט והענין אחד הראשון בפ׳ גזי נזרך אשר לא צויתים ולא עלתה על לבי, והשני בפ׳ וקנית בקבוק אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי (ירמיהו י״ט:ה׳), השלישי בזו הפרשה אשר לא צויתים ולא עלתה על לבי לעשות התועבה הזאת.
למען החטי את יהודה – עניינו פירשנו בפרשת גזי נזרך, החטי בחסרון האל״ף למ״ד הפעל, וכן אשר החטי את ישראל בה הלך (מלכים ב י״ג:ו׳), דאך לא סרו (מלכים ב י״ג:ו׳), חסר אל״ף למ״ד הפעל.
וכן בעבודת המולך בגיא בן הנום, והתבונן שתמיד כשיזכור העבודה הארור׳ ההיא אומר השם אשר לא צויתי ולא עלתה על לבי וכן הוא בדברי ירמיהו ג׳ פעמים, וכבר פירשתי ענינו למעלה והכלל הוא שרשעי הדור היו אומרים שהיתה העבוד׳ ההיא טהורה ומקודשת ויעשו עליה טענה ממה שצוה יתברך לאברהם שיעשה עולה מיצחק בנו, ויפרשו על זה גם כן אדם כי יקריב מכם קרבן לה׳ (ויקרא א, ב) שמעצמם יעשו קרבן, ולכן לבטל המחשבה הזאת הכוזבת אמר יתברך תמיד בזכרון זאת העבודה אשר לא צויתי רוצה לומר בתורה לעשות קרבן מעצמם ולא עלתה על לבי בעקידת יצחק שישרף על גבי המזבח אבל היו מכוונים הרשעים רשעי הדור בדבריהם למען החטיא את יהודה, הנה אם כן ביאר רשעת בני ישראל ואחר כך רשעת בני יהודה.
החטי – חסר אל״ף וכן במלכים ב׳ י״ג מכלול דף קע״א ובאו גם כן מלות אחרות בחסרון האל״ף הובאו במכלול דף ק״ג.
במות הבעל – במות עשויות לעבודת הבעל אשר עמדו בגיא בן הנום.
להעביר – ר״ל להעביר שם באש.
למולך – כן שם העבודות כוכבים.
אשר לא צויתים – אפילו לפני לא צויתים להקריב בנים ובנות.
ולא עלתה על לבי – לשאול דבר כזאת.
לעשות וכו׳ – מוסב על להעביר לומר להעביר את בניהם לעשות התועבה הזאת למען החטיאם להכעיס אותי ולא בעבור שחשבו שיש תועלת בזה.
אשר לא צויתים – לעשות כדבר הזה אפילו לכבודי.
למען החטיא את יהודה – כתרגומו: לחייבא. כל כך גדלה התועבה הזאת, שכל יהודה חייבים עונש עליה. ואף על פי שלא כלם עשו כן, אלא מפני שלא מיחו, כמו שכתוב: ואם העלם יעלימו עם הארץ את עיניהם וגו׳ {ויקרא כ׳:ד׳}. וכל זה בעבור הדם הנקי. ככתוב: כי הדם הוא יחניף את הארץ ולארץ לא יכופר וגו׳ {במדבר ל״ה:ל״ג}.
ולשון החטיא את הארץ הוא אחד בענין עם לשון החניף את הארץ, כי מצאנו: ולא תחטיא את הארץ (דברים כ״ד:ד׳) במחזיר גרושתו אחרי אשר הֻטַמאה, ובירמיה נאמר על זה: הלא חנוף תחנף הארץ ההיא {ירמיהו ג׳:א׳}.
לא צויתים ולא עלתה על לבי – (עי׳ למעלה ז׳ ל״א, י״ט ה׳).
לא צויתים – מצוה אכזריה כזאת לכבודי.
החטיא – חסרה אל״ף בעבור אל״ף של ״את״ הבאה אחריה.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותהואיל משההכל
 
(לו) וְעַתָּ֕ה לָכֵ֛ן כֹּה⁠־אָמַ֥רא יְהֹוָ֖הי״י֖ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אֶל⁠־הָעִ֣יר הַזֹּ֔אתב אֲשֶׁ֣ר׀ אַתֶּ֣ם אֹמְרִ֗ים נִתְּנָה֙ בְּיַ֣ד מֶֽלֶךְ⁠־בָּבֶ֔ל בַּחֶ֖רֶב וּבָרָעָ֥בג וּבַדָּֽבֶר׃
Now therefore thus says Hashem, the God of Israel, concerning this city, about which you say,' It is given into the hand of the king of Babylon by the sword, and by the famine, and by the pestilence',
א. כֹּה⁠־אָמַ֥ר =א (אין געיה)
• ל=כֹּֽה⁠־אָמַ֥ר (געיה)
ב. אֶל⁠־הָעִ֣יר הַזֹּ֔את =א,ק ובדפוסים
• ל=אֶל⁠־הָעִ֨יר הַזֹּ֜את וראו את ההסבר לסיבת הטעות בהערת ברויאר.
ג. וּבָרָעָ֥ב =א (אין געיה)
• ל=וּבָֽרָעָ֥ב (געיה)
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וּכְעַן בְּכֵן כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל עַל קַרְתָּא הָדָא דְאַתּוּן אָמְרִין אִתְמְסָרַת בִּידָא דְמַלְכָּא דְבָבֶל בְּחַרְבָּא וּבְכַפְנָא וּבְמוֹתָא.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כז]

ועתה לכן כה אמר י״י – פרשה זו עתידה ומבוארת כי כה אמר י״י, ופרשה זו לזמן שתשוב גלות בבל לשבעים שנה ומה שזכר ההר והשפלה והנגב כי חלק יהודה בשלשתן כמו שכתוב בספר יהושע.
ולפי שבני יהודה המאמינים בדברי הנביא היו אומרים שכבר ניתנה ירושלם אל נבוכד נצר מתנה מוחלטת לכן אמר השם אל תחשבו כזאת כי הנה העיר אשר אתם אומרים ניתנה ביד מלך בבל לא תתמיד רעתה לנצח נצחים.
בחרב וברעב – ראיתי פוסחים על שתי הסעיפים אם כתיב וברעב עם וא״ו או בלא וא״ו יש שכתבו בתחלה בוא״ו ואחר כך העבירו עליה קולמוס ויש שכתבו בתחלה בלא וא״ו והוסיפוה אחר כך והן ולאו ורפיא בידייהו ואנן ברחמי מאריה דשמיא אשכחנא בירורא דמילתא דהוא בוא״ו מן מה דחזינן בירמיה סימן ל״ח דחמשה אינון דכתיבין בחרב ברעב בלא וא״ו וליכא דין ביניהון ש״מ דהדין כתיב בוא״ו וכן ת״י.
ועתה לכן כה אמר ה׳ – ר״ל אף כי על שגברה חטאתם למעלה יגלו מן העיר ואסירם מעל פני אולם הואיל והעיר היא שלי מעולם לכן כה אמר ה׳ על העיר הזאת אשר תחשבו שבעבור החרב והרעב והדבר נתנה ביד מלך בבל להיות שלו לחלוטין עד עולם.
אשר אתם אומרים – אף על פי שהמלך והשרים היו מקווים להנצל מיד הכשדים, הנה רוב העם היו מבינים כי כלתה אליהם הרעה.
ועתה – ר״ל ואחר שמה שעקרתי את הנטיעה הנשחתת ממקומה והחרבתי את המקום היה זה כדי לתקנה בעתיד שעי״כ תשוב ותכונן, ולכן כה אמר ה׳ אל העיר הזאת אשר אתם אומרים נתנה ביד מלך בבל בחרב וברעב ובדבר ונדמה שהחרב והרעב היה סבת החורבן, ושהשליכה ה׳ מעל פניו לגמרי, לא כן כי ע״י החורבן
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(לז) הִנְנִ֤י מְקַבְּצָם֙ מִכׇּל⁠־הָ֣אֲרָצ֔וֹת אֲשֶׁ֨ר הִדַּחְתִּ֥ים שָׁ֛ם בְּאַפִּ֥י וּבַחֲמָתִ֖י וּבְקֶ֣צֶף גָּד֑וֹל וַהֲשִֽׁבֹתִים֙ אֶל⁠־הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֔ה וְהֹשַׁבְתִּ֖ים לָבֶֽטַח׃
"Behold, I will gather them out of all the countries, where I have driven them in My anger, and in My wrath, and in great indignation; and I will bring them again to this place, and I will cause them to dwell safely,
תרגום יונתןרש״יר״י קראאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
הָא אֲנָא מְכַנֵשׁ לְהוֹן מִכָּל מְדִינְתָא דְאַגְלֵיתִינוּן לְתַמָן בְּרוּגְזִי וּבְחֵימְתִי וּבִתְקוֹף רַב וַאֲתֵיבִינוּן לְאַתְרָא הָדֵין וְאַשְׁרִינוּן לְרָחְצָן.
הנני מקבצם – ברחמים מכל אשר הדחתים שם באפי.
Behold I will gather them with mercy from wherever I have driven them with My anger.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כז]

כי כבר יבוא זמן אשר אקבץ את עמי ואמר הנני מקבצם בלשון רבים רומז לבני ישראל ובני יהודה שזכר למעלה שיקבצם מכל הארצות אשר הדחתים שם מתוך אפי וחמתי וקצפי הגדול, כי הוא אמר באפי על גלות השבטים שהגלה מלך אשור ואמר ובחמתי על חרבן ירושלם שהחריב מלך בבל ואמר ובקצף גדול על חרבן בית שני והגלות הגדול הזה אשר אנחנו בו, ועל כולם אמר והשבותים אל המקום ירושלם כי כולם יעלו שמה לבית ה׳ כימי עולם וכשנים קדמוניות כימי דוד ושלמה והושבתים לבטח על אדמתם ולא ילכו עוד בגלות אחר.
הנני מקבצם – רצה לומר לא כן יהיה כי הנני מקבץ את ישראל מכל הארצות וכו׳ ואשיב אותם אל המקום הזה וישבו בה לבטח כמאז.
הנני מקבצם – את אנשי העיר הזאת. ולא אמר: מקבצכם, כי הגולים עצמם ימותו רובם במשך שבעים שני הגלות, ורק בניהם ישובו.
באפי ובחמתי ובקצף – התבאר למעלה (כ״א ח׳).
הנני מקבצם וכו׳ ועקירה זו היא לצורך נטיעה, שעי״כ והשבותים אל המקום הזה אחר שיתוקנו בעתיד והושבתים לבטח.
תרגום יונתןרש״יר״י קראאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(לח) וְהָ֥יוּ לִ֖י לְעָ֑ם וַאֲנִ֕י אֶהְיֶ֥ה לָהֶ֖ם לֵאלֹהִֽים׃
and they shall be My people, and I will be their God.
תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודעודהכל
וִיהוֹן קֳדָמַי לְעָם וַאֲנָא אֶהֱוֵי לְהוֹן לֶאֱלָהּ.
לפי שהם יהיו לי לעם קדוש ואני אהיה להם לאלהים
והיו לי לעם – המה יאמינו בי וישמרו מצותי ואני אשגיח עליהם ועל העיר הזאת כמאז.
תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודהכל
 
(לט) וְנָתַתִּ֨י לָהֶ֜ם לֵ֤ב אֶחָד֙ וְדֶ֣רֶךְ אֶחָ֔ד לְיִרְאָ֥ה אוֹתִ֖י כׇּל⁠־הַיָּמִ֑ים לְט֣וֹב לָהֶ֔ם וְלִבְנֵיהֶ֖ם אַחֲרֵיהֶֽם׃
And I will give them one heart and one way, that they may fear Me forever, for their good, and of their children after them.
תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְאֶתֵּן לְהוֹן לִבָּא חַד וְאוֹרַח חַד לְמִדְחַל קֳדָמַי כָּל יוֹמַיָא דְיִיטַב לְהוֹן וְלִבְנֵיהוֹן בַּתְרֵיהוֹן.
ולא ישובו לחטוא כי אתן להם לב אחד ודרך אחד כי עם היות לבבות בני אדם מתחלפים זה מזה ביצריהם ותאותיהם הנה בענין יראתם אותי והכנעם לפני יהיה להם לב אחד ודרך אחד ליראה אותי כל הימים, ויהיה זה באמצעות האותות והמופתים שיעשה לעיניהם שהנה יתפעלו מהם בנפשותם התפעלות נפלא וכ״ש בראותם הפליאה העצומ׳ מתחיית המתים שמפני זה יהיה להם לב אחד ודרך אחד ליראה מלפניו ויהיה זה לטוב להם ולבניהם אחריהם כל הימים.
ונתתי להם – רצה לומר אטה לבם להיות להם לב אחד ולא יהיו עוד מסופקים ופוסחים על שתי הסעיפים ולא יפנו מללכת בדרך אחד ליראה את ה׳ כל הימים.
לטוב להם – ר״ל לא למען יבוא לי תועלת מה כי אם למען יהיה טוב להם ולבניהם אשר יהיה אחריהם.
לב אחד ודרך אחד – שוה בכלם,⁠א על דרך: שפה אחת ודברים אחדים {בראשית י״א:א׳}.
א. במהדורה קמא (כ״י קולומביה, לוצקי 675א) נוסף כאן: ״בלתי משתנה מזמן לזמן״. בשני כתבי היד הועבר עליו קולמוס.
ונתתי להם לב אחד – ר״ל ואז לא יחטאו עוד עד שיגלו שנית בעבור חטאותיהם כי אתן להם לב אחד ודרך אחד ליראה אותי – כי עתה יסורו מיראת ה׳, או מפני חילוק הלב שהוא כח הממשלה אשר בנפש, שלב האדם חלוק לשני לבבות, בצד אחד יתעוררו ציורים הטובים מצד כחות החכמה והשכל אשר יבחרו בדרך הטוב, ובצד אחר יתרוממו הציורים הרעים ציורי התאוה והזדון, ואז יהיה להם לב אחד מצייר אך ציורי השכל והדעת ביראת ה׳ כל היום, ועוד יסורו מיראת ה׳ מפני הדרכים והמנהגים הרעים אשר הרגילו עצמם בהם, ואז יהיה להם רק דרך אחד ליראה אותי כל הימים, כי לא תמשול רוח התאוה והרשעה עוד בנפש.
לב אחד ודרך אחד – לא בלבד רצון שוה בכולם, כי גם חוקים שוים, וְְשֹׁוִים למשוך אליהם חסדי.
תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(מ) וְכָרַתִּ֤י לָהֶם֙ בְּרִ֣ית עוֹלָ֔ם אֲשֶׁ֤ר לֹֽא⁠־אָשׁוּב֙ מֵאַ֣חֲרֵיהֶ֔ם לְהֵיטִיבִ֖י אוֹתָ֑ם וְאֶת⁠־יִרְאָתִי֙ אֶתֵּ֣ן בִּלְבָבָ֔ם לְבִלְתִּ֖י ס֥וּר מֵעָלָֽי׃
And I will make an everlasting covenant with them, that I will not turn away from following them, to do them good; and I will put My fear in their hearts, that they may not depart from Me.
תרגום יונתןאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וְאֶגְזַר לְהוֹן קְיַם עֲלַם דְלָא יְתוּב מֵימְרִי מִבַּתְרֵיהוֹן לְאֵיטָבָא לְהוֹן יַת דְחַלְתִּי אֶתֵּן בְּלִבְּהוֹן בְּדִיל דְלָא יִסְטוּן מִבָּתַר פּוּלְחָנִי.
לפי שבהיותם טובים וישרים בלבותם אכרות להם ברית עולם, או אמר ברית עולם ברית שיתמיד עד סוף העולם כדעתם ז״ל בהפסדו ויהיה הברית שלא אשוב מאחריהם מלהטיבי אותם כי לא אסתיר עוד פני מהם והם גם כן ישמרו בריתי כשתהי׳ תמיד יראתי בלבב׳ לבלתי סור מעלי.
להיטיבי אותם – מלא וא״ו כי אינו מן החסרים בסימן כ״ג.
ברית עולם – ברית המתקיים עד עולם.
לא אשוב – לא אפנה מהם מלהיטיב עמהם.
לבלתי סור – לבל יסורו מעלי.
וכרתי להם ברית עולם – כמו שהם יקבלו עליהם ליראה אותי תמיד, כן הברית שאכרות עמהם לא יהיה עוד על תנאי, רק יהיה החלטי שלא אשוב מאחריהם להטיבי אותם – ואחר שאכרות להם ברית החלטי בלי תנאי אז אצטרך לסלק הסבה שתוכל לגרום הפרת הברית והוא החטא, ועי״כ ואת יראתי אתן בלבבם לבלתי סור מעלי – באופן שע״י שיכינו לבבם ליראה אותי תמיד תהיה הברית ברית עולם בלי תנאי, ועי״ז אהיה מוכרח לשמרם מחטא המפר הברית באשר לא אוכל להפיר הברית ההחלטית ובזה ארויח,
א. כי
תרגום יונתןאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(מא) וְשַׂשְׂתִּ֥י עֲלֵיהֶ֖ם לְהֵטִ֣יב אוֹתָ֑ם וּנְטַעְתִּ֞ים בָּאָ֤רֶץ הַזֹּאת֙ בֶּאֱמֶ֔ת בְּכׇל⁠־לִבִּ֖י וּבְכׇל⁠־נַפְשִֽׁי׃
Yes, I will rejoice over them to do them good, and I will plant them in this land assuredly with My whole heart and with My whole soul.⁠"
תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְיֶחְדֵי מֵימְרִי עֲלֵיהוֹן לְאֵיטָבָא לְהוֹן וַאֲקַיְמִינוּן בְּאַרְעָא הָדָא בִּקְשׁוֹט בְּמֵימְרִי וּבִרְעוּתִי.
ובמקום שעתה הסירותי את ישראל מעל פני באף ובחמה אז יהיה בהפך כי אשוש עליהם להטיב אותם וכמו שאמר משה רבינו עליו השלום (דברים ל, ט) כי ישוב ה׳ לשוש עליך לטוב, והנה הגאולה המיועדת פה היא העתידה להיות בקבוץ גליות לא פקידת בבל כי לא נתקיימו בה הייעודים האלה ולזה אמר ונטעתים בארץ הזאת בכל לבי ובכל נפשי רוצה לומר בשאר הפעמים שבאו לארץ בל נטעו בל שרשו לפי שגלו ממנה אמנם בגאולה העתידה ההיא תהיה ישיבתם עליה נטיעה קיימת לפי שלא יסחו עוד ממנה וזהו בכל לבבי ובכל נפשי.
וכבר שיערו המפרשים שהיתה הפרשה הזאת עתידה לקבוץ גליות.
וששתי עליהם – יהיה שמחה לפני במה שאיטיב עמהם.
באמת – ר״ל בנטיעה המתקיימת.
בכל לבי – באהבה רבה.
וששתי עליהם להטיב אותם – כי אחר שע״י הברית ההחלטיי אני מוכרח להטיב אותם תמיד, ואם היו חוטאים לא הייתי שש בהטבה זאת, אבל אחר שאתן יראתי בלבבם אשיש להטיב אותם, שגדר השישה הוא שמראה שמחתו בגלוי,
ב. ונטעתים בארץ באמת בכל לבי – משא״כ אם היו חוטאים לא היה לבי דבוק עמהם מפני חטאתיהם.
באמת – נטיעה קיימת.
תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(מב) כִּי⁠־כֹה֙א אָמַ֣ר יְהֹוָ֔הי״י֔ כַּאֲשֶׁ֤ר הֵבֵ֙אתִי֙ אֶל⁠־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה אֵ֛ת כׇּל⁠־הָרָעָ֥ה הַגְּדוֹלָ֖ה הַזֹּ֑את כֵּ֣ן אָנֹכִ֞י מֵבִ֤יא עֲלֵיהֶם֙ אֶת⁠־כׇּל⁠־הַטּוֹבָ֔ה אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י דֹּבֵ֥ר עֲלֵיהֶֽם׃
For thus says Hashem, "As I have brought all this great evil on this people, so I will bring on them all the good that I have promised them.
א. כִּי⁠־כֹה֙ =א (אין געיה)
• ל=כִּֽי⁠־כֹה֙ (געיה)
תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אֲרֵי כִדְנַן אֲמַר יְיָ כְּמָה דְאַיְתֵיתִי עַל עַמָא הָדֵין יַת כָּל בִּישְׁתָא רַבְּתָא הָדָא כֵּן אֲנָא מַיְתִי עֲלֵיהוֹן יַת כָּל טַבְתָא דַאֲנָא מְמַלֵיל עֲלֵיהוֹן.
אבל חשבו שהפרשה של אחריה כי כה אמר ה׳ כאשר הבאתי וגומר היתה על פקידת בבל, ואינו נכון אצלי לפי שאיך יתכן שיהיה מיעד ראשונה לזמן רחוק וישוב אחר כך ליעד לזמן קרוב אף כי פסוקי הפרשה מורים שאינם אלא חזוק וקיום ליעוד הקודם, ולכן יתכן לפרשה גם כן על העתיד שהיה כנתינת טעם ליעוד אשר למעלה יאמר ואל תתמהו מהיעוד הזה אשר אמרתי כי כה אמר ה׳ כאשר הבאתי אל העם הזה את כל הרעה הגדולה הזאת רוצה לומר מגלות השבטים על ידי סנחריב וגלות בני יהודה על ידי נבוכדנצר כן אנכי מביא עליהם את כל הטובה אשר אנכי דובר עליהם והיא אשר זכר למעלה בפרשה.
אל העם – על העם.
הזאת – אשר הם עתה בה.
כי כה אמר ה׳ כאשר הבאתי את כל הרעה ר״ל אחר שהרעה היא רק הכנה אל שיתוקנו ויהיו מוכנים לקבל הטובה, א״כ כאשר הבאתי את הרעה כן אנכי מביא עליהם את הטובה.
תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(מג) וְנִקְנָ֥ה הַשָּׂדֶ֖ה בָּאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את אֲשֶׁ֣ר׀ אַתֶּ֣ם אֹמְרִ֗ים שְׁמָמָ֥ה הִיא֙ מֵאֵ֤ין אָדָם֙ וּבְהֵמָ֔ה נִתְּנָ֖ה בְּיַ֥ד הַכַּשְׂדִּֽים׃
Fields shall be bought in this land, about which you say, 'It is desolate, without man or animal; it is given into the hand of the Chaldeans.'
תרגום יונתןאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְיִזְדַבְּנוּן חַקְלִין בְּאַרְעָא הָדָא דְאַתּוּן אָמְרִין צַדְיָא הִיא מִבְּלִי אֱנָשָׁא וּבְעִירָא אִתְמְסָרַת בִּידָא דְכַסְדָאֵי.
ונקנה השדה רוצה לומר ואז בארץ הזאת יקנו שדות ולא כמו שאתם אומרים שתמיד תהיה שממה מאין אדם ובהמה לפי שהכל ניתן ביד הכשדים.
ונקנה – מלשון קנין.
ונקנה – אז יהיה נקנה שדות בארץ הזאת.
שממה היא – ר״ל עד עולם תהיה שממה וכבר נמסרה ביד הכשדים לחלוטין.
(מג-מד) ונקנה – וזה היה האות מה שצויתי לך לקנות השדה מאת חנמאל,
אשר אתם אומרים שממה היא, שדות בכסף יקנו וזה הפך השממה שהשדות שם בחנם, ונגד מה שאתם אומרים נתנה ביד הכשדים, וכתוב בספר וחתום והעד עדים שזה הפך מקנין הכשדים שאם ימכור אדם שם שדה לא ימכרהו בשטר ובעדים פן ישמע להמלכות שמחזיק בה כקנינו, וזה יהיה מפני כי אשיב את שבותם.
השדה – שם כולל.
היא – בזמן קרוב מאד תהיה שממה.
תרגום יונתןאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(מד) שָׂד֞וֹת בַּכֶּ֣סֶף יִקְנ֗וּ וְכָת֨וֹב בַּסֵּ֥פֶר ׀ וְחָתוֹם֮ וְהָעֵ֣ד עֵדִים֒ בְּאֶ֨רֶץ בִּנְיָמִ֜ן וּבִסְבִיבֵ֣י יְרוּשָׁלַ֗͏ִם וּבְעָרֵ֤י יְהוּדָה֙ וּבְעָרֵ֣י הָהָ֔ר וּבְעָרֵ֥י הַשְּׁפֵלָ֖ה וּבְעָרֵ֣י הַנֶּ֑גֶב כִּֽי⁠־אָשִׁ֥יב אֶת⁠־שְׁבוּתָ֖ם נְאֻם⁠־יְהֹוָֽהי״יֽ׃
Men shall buy fields for money, and subscribe the deeds, and seal them, and call witnesses, in the land of Benjamin, and in the places about Jerusalem, and in the cities of Judah, and in the cities of the hill country, and in the cities of the lowland, and in the cities of the South, for I will cause their captivity to return,⁠" says Hashem.
תרגום יונתןאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
חַקְלִין בְּכַסְפָּא יִזְבְּנוּן וְיִכְתְּבוּן בְּשִׁטְרָא וְיַחְתְּמוּן וְיַסְהֲדוּן סַהֲדִין בְּאַרַע שִׁבְטָא דְבִנְיָמִין וּבְסַחֲרָנֵי יְרוּשְׁלֵם וּכְקִרְוַיָא דְבֵית יְהוּדָה וּבְקִרְוֵי טוּרָא וּבְקִירְוֵי שְׁפֶלְתָּא וּבְקִרְוֵי דָרוֹמָא אֲרֵי אֲתֵיב יַת גַלְוַתְהוֹן אֲמַר יְיָ.
ולא שדה א׳ בלבד אבל שדות רבים בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים בארץ בנימין וסביבי ירושלם וערי יהודה כמו שעשה ירמיהו. ומפני שראו המפרשים שזכר כאן ארץ בנימין וסביבי ירושלם וערי יהודה ובערי השפלה ובערי הנגב שהם כולם ארצות מארץ יהודה כמו שנזכר בספר יהושע, לכן חשבו שהיתה הנבואה הזאת לזמן שתשוב בגלות בבל לע׳ שנה, ואין הדבר כן כי הנה אמר לו בערי יהודה ובנימין לפי ששם היה מנבא ושם נעשה הרמז מקניית השדה מחנמאל, אבל הייעוד כולל הוא וקשור עם מה שלמעלה ובזה נשלמה תשובת הש״י לנביא על תפלתו מענין השדה שהיה לרמוז על העתיד והותרה בזה השאלה הד׳: ואם עכ״פ תאמר שהנבואה האחרונה הזאת היא על בית שני יהיה ענין סגנון הפרשיו׳ כי כאשר ניבא על הגאול׳ העתידה זכר שקודם אליה לימים מועטים תהיה פקידות גלות אבל שלא יהיה כ״א בארץ יהודה וארץ בנימין ובזה גילה שי׳ השבטים לא ישובו לבית ב׳ כ״א גלו׳ יהודה ובנימין מגלות נבוכדנצר בלבד:
אשיב – מלשון השבה.
שבותם – מלשון שביה.
שדות – לא כן יהיה כי עוד יבוא זמן אשר יקנו שדות בכסף ויכתבו הקנין בספר ובעל השדה יחתום שמו בו ויזמינו עדים וכדרך הנהוג.
בארץ בנימין – השדות יקנו בארץ בנימין וכו׳.
ובערי ההר וכו׳ – הערים העומדים בהר ובעמק ובפאת הדרום.
כי אשיב – אשיב לארצם את הנשבים ללכת בבבל וכ״ז חוזר למעלה לומר הלא הכל בידי ואשיב ישראל לארצם ולכן צויתי לך לקנות השדה מחנמאל להיות לאות ולרמז שכן יקנו עוד שדות כי ישובו מבבל וישבו בארצם.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק מג]

תרגום יונתןאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

ירמיהו לב – נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על⁠־התורה, מקבילות במקרא ירמיהו לב, עולם המקרא ירמיהו לב, תרגום יונתן ירמיהו לב, ילקוט שמעוני ירמיהו לב, ר׳ יהודה אבן בלעם ירמיהו לב, רש"י ירמיהו לב, ר"י קרא ירמיהו לב, רשב"ם המשוחזר ירמיהו לב, רד"ק ירמיהו לב, ר"י אבן כספי ירמיהו לב, אברבנאל ירמיהו לב, מנחת שי ירמיהו לב, מצודת ציון ירמיהו לב, מצודת דוד ירמיהו לב, שד"ל ירמיהו לב, מלבי"ם ביאור המילות ירמיהו לב, מלבי"ם ביאור הענין ירמיהו לב, הואיל משה ירמיהו לב

Yirmeyahu 32, Biblical Parallels Yirmeyahu 32, Olam HaMikra Yirmeyahu 32, Targum Yonatan Yirmeyahu 32, Yalkut Shimoni Yirmeyahu 32, R. Yehuda ibn Balaam Yirmeyahu 32, Rashi Yirmeyahu 32 – The Judaica Press complete Tanach with Rashi, translated by Rabbi A.J. Rosenberg (CC BY 3.0), R. Yosef Kara Yirmeyahu 32, Rashbam Reconstructed Yirmeyahu 32, Radak Yirmeyahu 32, R. Yosef ibn Kaspi Yirmeyahu 32, Abarbanel Yirmeyahu 32, Minchat Shai Yirmeyahu 32, Metzudat Zion Yirmeyahu 32, Metzudat David Yirmeyahu 32, Shadal Yirmeyahu 32, Malbim Beur HaMilot Yirmeyahu 32, Malbim Beur HaInyan Yirmeyahu 32, Hoil Moshe Yirmeyahu 32

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144