ואקח את ספר המקנה את החתום המצוה והחקים ואת הגלוי – ספר המקנה זה גט פשוט, חתום זה מקושר, גלוי זה פשוט שבמקושר, המצוה והחקים אלו דברים שיש בין מקושר לפשוט, הא כיצד זה עדיו שנים וזה עדיו שלשה, זה עדיו מבפנים וזה עדיו מבחוץ, ואיפוך אנא מתוך שנתרבה בקשריו נתרבה בעדיו (כתוב ברמז תקס״ג).

רמז שיח

(גדול העצה ורב העליליה), הנה אתה עשית את השמים ואת הארץ בכחך הגדול ובזרוע הנטויה לא יפלא ממך כל דבר, ר״ל בשם ראב״ע (מהו) הנה אתה עשית את השמים ואת הארץ מאותה שעה לא יפלא ממך כל דבר. ר׳ חגי בשם ר׳ יצחק ואתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה כי כל לבבות דורש ה׳ ויצר מחשבות וגו׳, עד שלא נגמרה המחשבה בלבו של אדם כבר היא גלויה לפניו. ר׳ יודן בשם רבי יצחק אמר עד שלא נוצר יציר כבר מחשבתו גלויה לפניו. ר׳ יודן אמר לגרמיה כי אין מלה בלשוני הן ה׳ ידעתה כלה עד שלא יארש לשוני הן ה׳ ידעתה כלה. האל הגדול הגבור (כתוב ברמז תתרס״ה).

רמז שיט

גדול העצה ורב העליליה וכו׳ עד לתת לאיש כדרכיו וגו׳ – אתה מוצא במחשבה שחשבו המצריים לאבד את ישראל בה אני מאבדם, הם חשבו לאבד במים בני דכתיב כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו בה אני מאבדם דכתיב וישובו המים על מצרים על רכבו ועל פרשיו, ואומר בור כרה ויחפרהו, ואומר ישוב עמלו בראשו, ואומר כורה שחת בה יפול, ואומר חופר גומץ בו יפול, ואומר מסיע אבנים יעצב בהם, וכן שלמה אומר מפרי פי איש תשבע בטנו, וכן ישעיה הוא אומר כעל גמולות כעל ישלם, ואומר ומדותי פעולתם ראשונה, ואומר שלמו לה כפעלה, ואומר כי בדבר אשר זדו עליהם. ארשב״ל עונות שאדם דש בעקביו בעולם הזה מסבבין אותו ליום הדין, ועל דבר זה נענשה בתו של ר׳ יוחנן בן תרדיון, דא״ר יוחנן פעם אחת היתה מהלכת לפני גדולי רומי אמרו כמה נאות פסיעותיה של ריבה זו מיד דקדקה בפסיעותיה והושיבוה בקובה וכשהוציאוה צדקה עליה את הדין ואמרה גדול העצה וגו׳ אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם.

רמז שכ

כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת – א״ר יודן כל אותן שבע שנים שבנה שלמה את בית המקדש לא שתה בהם יין, וכיון שבנה את ביהמ״ק ונשא את בת פרעה אותו הלילה שתה יין והיתה שם שתי בלזמאות אחת שמחה לבנין ביהמ״ק ואחת שמחה לבת פרעה, אמר הקב״ה של מי אקבל של אלו או של אלו באותה שעה עלתה על דעתו להחריבה הה״ד כי על אפי ועל חמתי וגו׳. א״ר הלל בר הילני כזה שהוא עובר במקום מטונף ועוקם את חוטמו. א״ר חוניא שמונים מיני ריקודין רקדה בת פרעה באותה הלילה והיה שלמה ישן עד ד׳ שעות ביום ומפתחות של בית המקדש נתונות תחת ראשו, הדא הוא דתנן על תמיד של שחר שקרב בד׳ שעות, נכנסה אמו והוכיחתו, וי״א ירבעם בן נבט נכנס והוכיחו, ויכול היה, ר׳ יצחק אמר עמד וכנס שמונים אלף משבטו ועמד והוכיחו הה״ד כדבר אפרים רתת כדבר ירבעם רתותו של שלמה, א״ל הקב״ה למה אתה מוכיחו נשיא הוא בישראל חייך שאני מטעימך משררותו ואין אתה יכול לעמוד בה, כיון שנכנס למלכות מיד ויאשם בבעל וימת, רבנן אמרי ודאי אמו הוכיחתו נטלה קורדיקון שלה והיתה (מכורכתו) [מטפחתו] לכאן ולכאן ואמרה לו מה ברי ומה בר בטני, אמרה לו בני הרבה נשים נשא אביך, וכיון שבא נתן הנביא וא״ל הנה בן נולד לך ושלמה יהי שמו היתה כל אחת ואחת אומרת אם מעמדת אני שלמה אני מקרבת כל קרבנות שבתורה עכשו אני עומדת וכל קרבנות בידי ואתה ישן אל תתן לנשים חילך. א״ר יוחנן אמרה לו דור המבול על ידי שהיו שטופים בזמה נמחו מן העולם. אל למלכים למואל, א״ר יוחנן אין נותנים מלכות למי שמפליג על דבריו של אל, אל למלכים שתו יין אל ישתו מלכים יין שמא ישתכרו ויאמרו כאותו שאמר מי ה׳ אשר אשמע בקולו, ולרוזנים אי שכר או כתיב אוי מן קדם חמרא א״ר חנניה בר פפא אמר הקב״ה בית גדול היה לי ולא החרבתיו אלא מפני היין, ורבנן אמרין שני רוזנים היו ולא מתו אלא מפני שנכנסו שתויי יין למשכן.

רמז שכא

כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת מיום אשר בנו אותה עד היום הזה להסירה מעל פני – יכול עד עכשו הרי הוא בחמה ת״ל ויהי בשלם סכו ומעונתו בציון החזיר לה שם הראשון, וכה״א ההר חמד אלהים לשבתו הרי הוא בחמדה ותאוה מלמד שכפר לה חרבנה, ומנין שאין השכינה חוזרת לתוכה עד שתעשה הר שנאמר ויקרא אברהם שם המקום ההוא וגו׳ עד בהר ה׳ יראה, ואומר זכור ה׳ לבני אדום את יום ירושלים אימתי לכשיעקרו יסודותיה שנאמר האומרים ערו ערו עד היסוד בה.

ויפנו אלי עורף ולא פנים – שנו רבותינו כל העורף כשר למליקה, מה״מ דת״ר ממול ערפו מול הרואה את העורף, וכה״א והוא יושב ממולי, ואומר ויפנו אלי עורף ולא פנים, מאי ואומר וכי תימא עורף גופיה לא ידעינן היכא דנידע מול דידיה היכא, ת״ש ויפנו אלי עורף ולא פנים מכלל דעורף להדי פנים.