×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) לֵאמֹ֡ר הֵ֣ן יְשַׁלַּ֣ח אִ֣ישׁ אֶת⁠־אִשְׁתּוֹ֩ וְהָלְכָ֨ה מֵאִתּ֜וֹ וְהָיְתָ֣ה לְאִישׁ⁠־אַחֵ֗ר הֲיָשׁ֤וּב אֵלֶ֙יהָ֙ ע֔וֹד הֲל֛וֹא חָנ֥וֹף תֶּחֱנַ֖ף הָאָ֣רֶץ הַהִ֑יא וְאַ֗תְּ זָנִית֙ רֵעִ֣ים רַבִּ֔ים וְשׁ֥וֹב אֵלַ֖י נְאֻם⁠־יְהֹוָֽהי״יֽ׃
Saying: "If a man put away his wife, and she goes from him, and become another man's, will he return to her again? Won't that land be greatly polluted? But you have played the prostitute with many lovers, yet return again to Me!⁠" says Hashem.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
החזרת גרושתו לאחר שנישאת לאחר – דברים כ״ד:ד׳
לְמֵימַר הָּא יִפְטַר גְבַר יַת אִתְּתֵיהּ וּתְהַךְ מִלְוָתֵיהּ וּתְהֵי לִגְבַר אוֹחֲרָן הַאֶפְשַׁר דִיתוּב לְוָתָהּ עוֹד הֲלָא מֵחָב תֵּחוּב אַרְעָא הַהִיא וְאַתְּ טְעֵיתָא וְאִתְחַבַּרְתְּ לְעַמְמִין סַגִיאִין וְתּוּבִי מִכְּעַן לְפוּלְחָנִי אָמַר יְיָ.
לאמר הן ישלח איש את אשתו – אמר ר׳ יוחנן גדולה תשובה שדוחה לא תעשה שבתורה שנאמר לאמר הן ישלח איש את אשתו וגו׳ ואת זנית רעים רבים ושוב אלי נאם ה׳. עתידה כנסת ישראל שתאמר לפני הקב״ה רבש״ע כבר הכתבת לאמר הן ישלח איש את אשתו וגו׳. אמר לה כלום הכתבתי אלא איש והלא כבר נאמר כי אל אנכי ולא איש, וכי גרושים אתם לי בית ישראל כה אמר ה׳ אי זה ספר כריתות אמכם.
ושוב אלי נאם ה׳ – <צורת> מקור במקום <צורת> ציווי,⁠1 ומה שמתיר זאת הוא: מכיוון ש<צורת> המקור <היא> שם-הפועל, אפשר שהיא תמלא את מקום כל <צורות> הפעלים.
1. נראה שכך הבין גם ת״י, המתרגם את ״ושוב״ במילה ״ותובי״. הכלל הזה, שלפיו צורת מקור יכולה לעמוד במקום כל צורות הפועל, מצוי אצל אבן בלעם בפירושו לישעיהו ב, כ, וראה את הערתנו שם גם לגבי מקורו לכך.
לאמר הן ישלח וגו׳ – יש לי לומר שאין עוד את ראוי לי כי כן דרך המשלח את אשתו והלכה לה וגו׳.
ואת זנית רעים רבים – עם אוהבים רבים ואעפ״כ שובי אלי.
ושוב אלי – כמו עשות ולשוב אלי אני עוסק בך.
to say I have to say that you are no longer fit for me, for so is the way of one who sends away his wife and she goes away, etc.
But you have played the harlot [with] many lovers With many lovers. Nevertheless, return to Me.
yet return to me Heb. ושוב, lit. and to return to me, like עשות, to do, and to return to Me, I long for you.
לאמר – כה ציוני י״י.
הן ישלח איש... הישוב אליה – ואם ישוב אליה חנוף תחנף הארץ דכתיב לא יוכל בעלה הראשון וגו׳ (דברים כ״ד:ד׳).
ושוב אלי – שוב אלי ותמצאי כופר.
לאמר – ענינו עם כי מאס י״י (ירמיהו ב׳:ל״ז) הוא מאס בך בעבור מבטחיך ואומר לך הן ישלח איש את אשתו.
חנוף תחנף הארץ ההיא – שיעשה בה זה המעשה כמו שאמרה תורה כי תועבה היא לפני י״י ולא תחטיא את הארץ (דברים כ״ד:ד׳) כן אמר הנה חנוף תחנף הארץ כלומר תחטא.
ואת זנית רעים רבים ושוב אלי – במקומות רבים המשיל הכתוב כנסת ישראל לאשה והקב״ה בעלה כלומר שלקחה לו לעם נחלה והיא לו כאשה והוא לה כבעל וכמו האשה שתזנה תחת בעלה שהיא חייבת כן ישראל שהלכו אחרי עמים רבים ודבקו בטעותם קורא הכתוב זה זנות וזה הענין נמצא בנביאים שדברו בזה המשל וקראו ענין זה ענין זנות ושמשו בו בכל לשון של זנות וזה הרבה בספר יחזקאל אמר ואחר שהלכת לבעלים איך תשובי אלי עוד ואפילו תשובי בתשובה לא תוכלי לשוב אלי עד שתגלי מארצך ותשבי שם ימים רבים עד תשכחי עונך הראשון ולא יעלה על לבך עוד עבודת אלילים ואחר כן תשוב אלי ואשוב אליך.
לאמר – זה לבדו אני זוכר בכתוב שהוא התחלת דברים כאלו אמר, אני אומר לך.
כי הנה אם ישלח איש את אשתו והיתה לאיש אחר עם היות שהוא שלח אותה כיון שהלכה והיתה לאיש אחר האם ראוי שישוב אליה בעלה הראשון עוד לא כי באמת חנוף תחנף הארץ בפועל המגונה הזה וכ״ש בנדון שלנו שאתה ישראל זנית רוצה לומר מעצמך ולא שלחך השם וגם לא זנית עם איש אחד כי אם עם רעים רבים הם אלהי הנכר אשר עבדת ואיך תשוב אלי נאם ה׳ ואצילך אנכי הלא חנפות גדולה בארץ, ואין הכוונה בזה המאמר שנעל מהם דרכי התשובה אלא שלא יחשבו שבהיותם זונים אחרי אלהי הנכר יהיו שבים אל ה׳ ויחזיקו בעבודתו ובעבודה הזרה והוא אומרו ואת זנית רעים רבים ושוב אלי רוצה לומר התוכל לעשות שני הדברים האלה יחד זנות רעים רבים ושוב אלי.
ישלח – ענין טרוד וגרושין וכן ושלחה מביתו (דברים כ״ד:ג׳).
חנוף תחנף – ענין חיוב ואשמה כמו ולא תחניפו את הארץ (במדבר ל״ה:ל״ג).
לאמר – ר״ל מהראוי לאמר לישראל את זאת הנה אם יגרש איש את אשתו ובהיתר הלכה מאתו והיתה לאיש אחר ואף אם לא בא עליה.
הישוב – וכי יוכל בעלה הראשון לשוב עוד אליה לקחתה אחר שמת השני או גרשה הלא בעבור עון כזה תתחייב להארץ ההיא הנעשה בה כזאת ותקבל גמולה משלם.
ואת – אבל אתה ישראל עם כי בעודך תחתי זנית באיסור עם אהובים רבים ר״ל עם כי עבדת עכו״ם חלוקות עכ״ז שוב אלי ואקבלך בתשובה.
לאמר – המלה הזאת קשה מאד במקום הזה. וי׳ ד׳ מיכאעליס אמר, כי חסר: ויהי דבר ה׳ אלי.⁠א
הן ישלח איש את אשתו – כמפורש בתורה (דברים כ״ד:א׳-ד׳): שהבעל אסור להחזיר גרושתו אחר שנישאת לאחר.
הלא חנוף תחנף הארץ ההיא – שאם יהיה הענין הזה מותר, יהיו בני אדם מחליפים נשיהם זה לזה לזמן מה, ותתקַלְקֵלְנָה מדות יושבי הארץ. וכן אמר בתורה: כי תועבה היא לפני ה׳ ולא תחטיא את הארץ {דברים כ״ד:ד׳}. ולענין חנפות הארץ עיין למטה פסוק ג׳.
ואת זנית רעים רבים – הלכְתְּ אחרי אלהים אחרים.
ושוב אלי – מקור. היתכן שתשובי אלי עוד? לא, לפי הדין. וראזנמילר ואחרים מחכמי הגוים לא הבינו כלל ענין הכתוב הזה.
ושנוררער תמה על הכתוב הזה מאד: איך ירמיה שהיה מוכיח את העם על כל חטאתם, איך יזכיר כדבר אסור שישוב אדם לקחת אשתו אחר שלוחיה. ועל כן פירש ואמר: כי הנביא ערבב המשל עם הנמשל, כי האשה משל על הארץ, והארץ משל על העם, והיה לו לומר: הלא חנוף תחנף האשה ההיא. והסכים עמו ראזנמילר. ולפני שניהם, כתב כדבריהם היירונימוס.
והנה המפרשים כלם, רש״י ורד״ק ודון יצחק, הבינו הענין על אמתתו. והנכרים האלה נראה שלא הבינו דבריהם, כי לא הזכירום כלל, ונשתבשו השבוש הגדול הזה.
א. במהדורה קמא של שד״ל (כ״י לוצקי 675ב, קולומביה) מופיע כאן: ״ואולי יתכן לומר כי מלת לאמר חוזרת לסוף הכתוב, כאלו כתוב נאום ה׳ לאמר הן ישלח. וכיוצא בזה: עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וכו׳ לא ישבתו {בראשית ח׳:כ״ב}, שטעמו: זרע וקציר וכו׳ לא ישבתו עוד כל ימי הארץ.⁠״ בכ״י לוצקי 675א הועבר קולמוס על ביאור זה, והוא אינו מופיע בכ״י האחרים.
לאמר – מלה זו פירושה תמיד וכה אמר, כמו וידבר לאמר, ויצו לאמר, ולא יבא בתחלת המאמר, ומוכרח כמש״פ, ששעורו,
הלא חנוף תחנף הארץ ההיא לאמר ופעל חנוף בא ג״כ על הרוצה להצדיק א״ע בגלוי, הפך האמת.
ווי״ו של ואת זנית, הוא וי״ו אבל,
ומוסב על נאם ה׳, ר״ל נאום ה׳, אבל לא כדברך, רק ואת זנית, כמו לא אדוני ועבדך באו לשבר אוכל.
לאמר שיעור הכתוב,
הלא חנוף תחנף הארץ ההיא לאמר הן ישלח איש את אשתו וכו׳, והוא בדרך טענה ותשובה, הארץ ההיא היא חונפת לאמר ולטעון שא״א שהשם יקבל את ישראל בתשובה אחר שעזבו אותו ועבדו אלהי נכר, והביאו משל ממצות התורה שמי שמגרש את אשתו והיא הולכה מאתו והיתה לאיש אחר הכי ישוב אליה עוד? וכן אחר שה׳ גרש את ישראל ע״י עונם והם גם הם נפרדו מאתו ובחרו איש אחר שהוא אלהי נכר הארץ איך אפשר שישוב אליה עוד כן היא הטענה אשר חנוף תחנף הארץ ההיא לאמר ולטעון כזאת, אבל נאם ה׳ ותשובתו היא ואת זנית רעים רבים ושוב אלי – ה׳ משיב אל הארץ הטוענת כזאת וינאם נאם – לא כדבריך, כי זה הוא רק אם אחר שיצאה מאתו היתה לאיש אחר שאז אסור להחזיר גרושתו, לא אם זנתה, ואת לא היית לאיש אחר ע״י חופה וקדושין, רק ואת זנית – וגם לא זנית עם איש מיוחד רק זנית עם רעים רבים – ולכן ושוב אלי כי אוכל להחזירך, והכונה שאם היו מומרים לע״א מיוחדת ככל גויי הארץ ודבקים בה לא היה אפשר להשיבם, אבל את לא דבקת בע״א דיבוק עצמי רק בזנות לפי שעה, ולא בע״א אחת רק התהלכת מגוי אל גוי ונסית להתדמות אל גויי הארצות, לא מדבקך באליל רק כדי להתדמות לגוים ולכן אפשר לך בתשובה.
לאמר – חסרו כאן תיבות.
חנוף תחנף – תִּטָּמֵא וְתִשָחֵת וכן הוראת פֹּעַל זה בכל מקום בתנ״ך חוץ מדניאל י״א:מ״ב, יחניף בחלקלקות, ששם יש לו הוראתו בלשון חכמים.
ושוב – לשון שאלה, ותדמי לשוב?
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ב) שְׂאִי⁠־עֵינַ֨יִךְ עַל⁠־שְׁפָיִ֜ם וּרְאִ֗י אֵיפֹה֙ לֹ֣א [שֻׁכַּ֔בְתְּ] (שגלת)א עַל⁠־דְּרָכִים֙ יָשַׁ֣בְתְּ לָהֶ֔ם כַּעֲרָבִ֖י בַּמִּדְבָּ֑ר וַתַּחֲנִ֣יפִי אֶ֔רֶץ בִּזְנוּתַ֖יִךְ וּבְרָעָתֵֽךְ׃
"Lift up your eyes to the bare heights, and see; where have you not been lain with? By the ways you have sat for them, as an Arabian in the wilderness; and you have polluted the land with your prostitution and with your wickedness.
א. [שֻׁכַּ֔בְתְּ] (שגלת) א-כתיב=שֻׁגַ֔לְתְּ (בלי דגש בגימ״ל במקביל לכ״ף)
• הערת ברויאר
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
זְקוּפִי עֵינָךְ עַל נָגְדִין וַחֲזָא הֵיכָא לָא אִתְחַבַּרְתְּ לִיךְ לְמִפְלַח לְטַעֲוָתָא עַל אוֹרְחַת בֵּית מֵישָׁרֵיהוֹן אוֹרְכַּת לְהוֹן כַּעֲרָבָאֵי דְשָׁרָן בִשְׁכוּנִין בְּמַדְבְּרָא וְחַיֵבְתְּ אַרְעָא בְּטַעֲוָתִיךְ וּבְבִישְׁתִּיךְ.
בזנותַיִךְ וברעתך – היו״ד נוספת, כי הו״ו והת״ו הן הנכנסות לתצורת השמות.⁠1
1. היו״ד מיותרת אפוא ואינה לריבוי. השווה: ריב״ג, אללמע, עמ׳ 321 (רקמה, עמ׳ שלו).
שפים – יבלי מים.
לא שוגלת – לשון פלגש.
ישבת להם – להיות נכונה לקראתם.
כערבי – יושב אוהלים שהוא תמיד מצוי בחוץ במדברות ועל שם כך הוא קרוי ערבי ששוכן בערבה.
rivulets rivulets of water.
you were not lain with Heb. שלגת, an expression of a פילגש a concubine.
you sat for them to be prepared to greet them.
like an Arab A tent dweller, who is always found outside in the deserts, and because of this, he is called ערבי since he dwells in the ערבה, the plain.
על דרכים ישבת – למנאפים.
כערבי – השוכן באהלים לפי שהם אנשי מקנה.
שאי, שפים – מקומות גבוהים כמו ההרים הרמים והגבעות הנשאות כי כן היה דרך עובדי עכו״ם בזמן ההוא כמו שכתוב.
שגלת – כתיב שכבת קרי כמו ישגלנה ישכבנה לשון נקיה וכבר פירשנו כי לשון הזנות והשכיבה הוא ענין העכו״ם.
על דרכים ישבת להם – פירוש לעובדי עכו״ם כלומר ישבת מיחלת עוברי דרכים שהם מכמה מקומות רוצה לומר עם ועם עובד אלהיו ואת התאוית לכלם לעבדם כמו שאמר כי מספר עריך היו אלהיך יהודה (ירמיהו ב׳:כ״ח).
כערבי במדבר – כי כן דרך הערביים השכנים במדבר יושבים להם על הדרכים מיחלי השיירות העוברות למכור להם ולקנות מהם.
ויונתן תרגם שפים – נגרין כמו נגרי בריתא בתלמוד ותרגום לא שכבת לא אתחברת ליך למפלח ... .
בזנותיך – בסימן רבוי אחד לבד והדומים לו כתבנו בספר מכלל בחלק הדקדוק ממנו.
ולזה אמר עוד שאי עיניך על שפיים וראי איפה לא שגלת רוצה לומר הביט׳ וראה על המקומות הגבוהים כמו ההרים והגבעות באי זה מקום לא שגלת כלומר באי זה מקום לא עשית זנותיך לע״ז, ומלבד ההרים הרמים הנה על דרכים ישבת להם כערבי במדבר שיושבים באהלים ותחניף את הארץ בזנותיך ורעתך.
שגלת – שכבת קרי.
שפים – כן נקראו המקומות הגבוהות כמו אפתח על שפים נהרות (ישעיהו מ״א:י״ח).
איפה – אי פה וכן איפה הם רועים (בראשית ל״ז:ט״ז).
שגלת – ענין משכב המשגל וכן ואיש אחר ישגלנה (דברים כ״ח:ל׳).
להם – לצרכם.
כערבי – שם אומה.
שאי עיניך – הרימי עיניך להביט על ההרים הגבוהים וראי איה המקום אשר לא שכבת שמה עם נואפים ר״ל אשר לא עבדת שמה עכו״ם.
על דרכים וכו׳ – לפי שהמשילה לזונה אמר לשון הנופל בזונה היושבת על הדרכים להיות כמזומנת אל הנואפים ור״ל היית ממציא עצמך לכל מין עכו״ם.
כערבי במדבר – כערבי הזה הרגיל לשבת במדבר במסתור במקום שאין אנשים כן הסתרת עצמך על הדרכים להסתתר שם עם הנואפים ור״ל מאד היית נרדף אחרי עבודת הפסילים.
ותחניפי ארץ וכו׳ – עם זנותך לעכו״ם ועם יתר רעתך חייבת את הארץ להיות חרבה ושוממה.
שפיים – הרים וגבעות נִשָאוֹת. על שם שהיו עובדים את אלהיהם על ההרים.
ישבת להם – הִמְתַּנְתְּ להם.
להם – לְרֵעַיִךְ ומאהביך.
כערבי במדבר – שהוא עומד על הדרך, ומצַפֶּה מתי יעברו עוברי דרכים למכור להם ולקנות מהם (רד״ק).
וראזנמילר ואחרים אומרים: כדי לגזול ממונם.⁠א
וי׳ ד׳ מיכאעליס אומר: כדי לאספם אל ביתו.
ועוד יש לומר: כערבי במדבר אינו דבק עם ישבת להם אלא היית תועה אחריהם כה וכה כערבי במדבר. וכעין שאמר: בכרה קלה, פרה למוד מדבר {ירמיהו ב׳:כ״ג-כ״ד}.
א. השוו למחלוקת מפרשים בפירוש ״פרא אדם״ בבראשית ט״ז:י״ב.
שפים – מקומות הגבוהים (עי׳ ישעיה י״ג א׳),
כערבי יל״פ מענין ערב ולילה, היושב בערב במדבר שאין איש רואהו, וכן פירשתי ולא יהל שם ערבי (ישעיהו י״ג) ודרכים הפך המדבר, ולהם להריעים הפך ערבי שא״ל ריע באופל,
ועז״א ותחניפי שגדר החנף שמסתיר מעשיו הרעים.
שאי – מביא ראיה לזה שלא היית לבעל מיוחד רק זנית רעים רבים כי הלא שאי עיניך על שפים וראי איפה לא שגלת – ר״ל איני רוצה להראותך המקומות ששם זנית כי עצמו מספר אבל הראיני את את המקום אשר שם לא זנית, וגם לא זנית בצנעה רק על דרכים ישבת להם (לרעים רבים הנז׳ בכתוב הקודם) על דרכים המפורסמים ישבת להיות מוכן אל הרעים כערבי היושב במדבר ששם אין איש רואהו כן ישבת את במקום רואים ובכ״ז לא היה זה עזיבה גמורה כאשה גרושה מבעלה ודבקה באחר רק ותחניפי ארץ בזנותיך וברעתך היית רק חנפה כחונף שפיו ולבו בלתי שוים, כי היית דומה בעיניך כזונה היושבת תחת בעלה, שכל שחסר לה איזה דבר תשוב לבקש אותו מבעלה ותעיז מצחה לאמר לו הלא אלוף נעורי אתה, כי כן
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ג) וַיִּמָּנְע֣וּ רְבִבִ֔ים וּמַלְק֖וֹשׁ ל֣וֹא הָיָ֑ה וּמֵ֨צַח אִשָּׁ֤ה זוֹנָה֙ הָ֣יָה לָ֔ךְ מֵאַ֖נְתְּ הִכָּלֵֽם׃
Therefore the showers have been withheld, and there has been no latter rain. Yet you have a prostitute's forehead; you refused to be ashamed.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְאִתְמְנַעוּ רְסִיסַיָא וּמַלְקוֹשָׁא לָא הֲוָה וְחוּצְפָּא כְאִתְּתָא נַפְקַת בְּרָא הֲוָה לִיךְ מְסָרַבְתְּ לְאִתְכְּנָעָא.
וימנעו רביבים ומלקוש לוא היה ומצח אשה זונה – א״ר סלא אמר רב המנונא אין הגשמים נעצרים אלא בשביל עזי פנים שבדור שנאמר וימנעו רביבים וגו׳. ואמר רב סלא אמר רב המנונא כל אדם שיש לו עזות פנים לסוף נכשל בעבירה שנאמר ומצח אשה זונה היה לך, ר׳ נחמן בר יצחק אמר בידוע שנכשל בעבירה שנאמר היה, יהיה לא נאמר אלא היה, רבה בר רב הונא אמר מותר לקרותו רשע בפניו, רב נחמן בר יצחק אמר מותר לשנאתו שנאמר ועוז פניו ישונא.
וימנעו רבבים ומלקוש לוא היה – ״אלרד׳אד״1 וכן ״אלרבאב״, בלשון הערבית, הם הגשם הדק.
1. במילה הערבית ״אלרד׳אד׳⁠ ⁠⁠״ משתמש גם ריב״ג, אצול, ערך ׳רבב׳; והשווה: ת״י המתרגם: ״רסיסיא״. לעומת זאת, אלפסי, ערך ׳רב׳, מבאר דווקא ״אלנקט אלכבאר״ – ״הטיפות הגדולות״. רד״ק על אתר רואה ב״רביבים״ את ה״יורה״, בניגוד ל״מלקוש״ המוזכר בהמשך.
ומלקוש – כמטר היורד בניסן על המלילות ועל הקשין ומלקוש טרדיו״א בלעז.
and the latter rain The rain that falls in Nissan on the ears (מלילות) and the straws (קשים). מלקוש is (tardif in Old French).
וימנעו רביבים – הוא המטר והוא היורד במרחשון והוא הנקרא יורה ומורה וכן בדברי רז״ל יורה במרחשון ומלקוש בניסן כי אלה שני הזמנים הם זמני המטר לצורך התבואה וברוב הזמנים רוב המטר יורד במרחשון לפיכך נקרא ירח בול מענין מבול ונקרא המטר ההוא רביבים במקום שקראו במקום אחר יורה וענין הפסוק אומר כי נמנעו הגשמים מפני מעשיהם הרעים כמו שאמר בתורה וסרתם ועבדתם אלהים אחרים וגו׳ (דברים י״א:ט״ז) וחרה אף י״י בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר (דברים י״א:י״ז) ועם כל זה שמנעתי הרביבים בעונך ומלקוש לא היה לא נכלמת ממעשיך והיה לך מצח כאשה זונה שאינה בושה מנאפופיה ומרימה מצח ומעיזה פניה אף על פי שהנביאים מוכיחים אותך ואומרים לך בושי ממעשיך ראי העונש שמשיגך בעבורן עם כל זה מאנת הכלם זהו שאמר מאנת כלומר שהיית ממאנת בתוכחת הנביאים ולא בושה מפניהם ורז״ל דרשו הפסוק ואמרו אין הגשמים נעצרים אלא בשביל עזי פנים שנאמר וימנעו רביבים וגומר.
ותרגם יונתן וחוצפא כאתתא נפקת ברא הוה לך ועז פנים יקרא חצוף בלשון רז״ל.
וכבר בא העונש על זה במניעת המטר וזהו וימנעו רביבים ומלקוש לא היה כי הרביבים הוא המטר הרב היורד במרחשון ונקראו רביבים בעבור שהם מים רבים ולכן נקרא חודש בול מענין מבול ומלקוש הוא המטר היורד בניסן, וכן בדברי חז״ל (תענית ו, א) יורה במרחשון ומלקוש בניסן כי אלה השני זמנים הם הצריכים רבוי המטר לצורך התבואה, והנה נמנעו מהם בחטא הע״ז כמ״ש ועצר את השמים ולא יהיה מטר (דברים יא, יז), ואף על פי שראית העונש הזה עליך מצח אשה זונה היה לך מאנת הכלם ואומרו הלא מעתה קראת לי אבי וכו׳ הנה דברת ותעשי וגו׳, והכתב קראתי ודברתי והקר״י קראת דברת ויש לדרוש שניהם אם הקריאה שהוא העיקר יאמר ואחרי שראית מניעת המטר שבת אלי בדברי כזב וחנפות
רביבים – הוא המטר החזק וכן וכרביבים עלי עשב (דברים ל״ב:ב׳).
ומלקוש – כן נקרא המטר המאוחר היורד על הקשין ועל המלילות וכן יורה ומלקוש (דברים י״א:י״ד).
ומצח – היא הפדחת.
מאנת – מלשון מיאון.
הכלם – מלשון כלימה.
וימנעו – הלא בעונך נמנעו הרביבים ולא היה המלקוש ואם כן היה לך להיות בוש במעשיך.
ומצח – אבל יש לך מצח מגולה כדרך אשה זונה שאינה מכסת מצחה בעבור בושה מה לא כדרך הצנועות שמכסות מצחן אם יקרה להן דבר בושה.
מאנת הכלם – אתה ממאנת להיות נכלם ובוש ממעשיך.
וימנעו רביבים – לא אמר שהאל הענישם, אלא שמעצמו נהיה הדבר הזה, וזה פירוש ותחניפי ארץ שאמר בפסוק הקודם. כי זה עומק ענין חֲנֵפוּת הארץ, שהיא משחתת דרכה ליושביה ותמנע פריה מהם. וכן אמר ישעיה (ישעיהו כ״ד:ה׳): והארץ חנפה תחת יושביה כי עברו תורות וגו׳ אָבַל תירוש אֻמללה גפן וגו׳ {ישעיה כ״ד:ז׳}. וזה גם כן ענין: ולא תחניפו את הארץ אשר אתם בה כי הדם הוא יחניף את הארץ ולארץ לא יכֻפר לדם אשר שֻפַּך בה כי אם בדם שופכו (במדבר ל״ה:ל״ג), וכן: ותחנף הארץ בדמים (תהלים ק״ו:ל״ח).
והנה לא יִחֵס הענין לה׳, ואמר: וימנעו רביבים, לא: ואמנע. כי נראה שגם האומות היו מאמינות בענין הזה, שהחטאים הגדולים גורמים חנֵפוּת הארץ והשחתתה. ואיננו ענין פרטי שייוחס לאלהי העברים בפרט. ואולי מענין המבול נמשכה האמונה הזאת, או מאמונת צדקת האלהים שלא יעשה עַוְלָה ולא יְעַנֶה מלבו. ולפיכך כשהיה איזה מקרה רע בעולם, היו חוקרים ובודקים איזה חטא גדול נעשה בקרב העם, וזה ידוע בכל הגוים הקדמונים. ולפי זה גם מה שכתוב למעלה: הלא חנוף תחנף הארץ ההיא {ירמיהו ג׳:א׳}, ענינו: תשחת הארץ עצמה בהִשָחֵת דרכי יושביה. והנה מה שאמר: ותחניפי ארץ {ירמיהו ג׳:ב׳}, הוא לפי המשל שמדבר באשה זונה, והזנות מחניף את הארץ. אך לפי האמת, אין הכוונה אלא על עבודה זרה, ואין עבודת האלילים מַחֲנֶפֶת את הארץ. ולפיכך אמר לפי המשל: וימנעו רביבים. ולפי הנמשל, היה לו לומר: ואמנע רביבים, כי המעניש על עבודת האלילים אינו אלא אלהי ישראל, ובישראל לבדם, ולא באומות.
רביבים – מטר רב היורד בתחילה,
ומלקוש הוא היורד בסוף וכן יורה ומלקוש.
וימנעו אם רק נמנעו הרביבים מלרדת או אם מלקוש לא היה ואת צריכה למטר אז ומצח אשה זונה היה לך ולא נכלמת לבא אלי.
ומצח וגו׳ – ועם כל זאת לא נִכְנַעַתְּ.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ד) הֲל֣וֹא מֵעַ֔תָּה [קָרָ֥את] (קראתי)א לִ֖י אָבִ֑י אַלּ֥וּף נְעֻרַ֖י אָֽתָּה׃
Will you not from this time cry to Me, 'My father, you are the friend of my youth?
א. [קָרָ֥את] (קראתי) א=יתיר י׳
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
הֲלָא מִכְּעָן תְצְלָן קֳדָמַי רִבּוֹנִי אַתְּ פָּרְקִי דְמִן עַלְמָא.
הלוא מעתה – הלואי שבת מרעתך וקראת לי אבי ואם תעשי כך הינטור לך אדוניך לעולם את אשר חטאת לו אם ישמור לנצח (ירמיהו ג׳:ה׳) לא ישמור.
Will you not from now If only you repent of your evil and call me "My Father.⁠" If you do so, will your Lord bear a grudge forever for what you have sinned? Will He keep it to eternity? He will not keep it.
הלא מעתה – מיכן ואילך קראת לי אבי ואלוף נעורי.
הלא מעתה קראתי – כתיב ביו״ד כאילו הוא מדבר בעדו וקרי בלא יו״ד כמו לנמצא ופירוש הכתוב אמר הלא מעתה כלומר היה לך מעתה לקרוא לי אבי כיון שקראתי לך על ידי נביאי בני היה לך לענות ולומר לי אבי אלוף נעורי אתה ולא עשית כן ופי׳ הקרי אמר הלא מעתה כיון שראית שעצרתי הגשמים היה לך לשוב אלי ולקרוא לי אבי אלוף נעורי אלופי וגדולי מימי הנעורים והוא זמן יציאת מצרים כי אז נכנסו ישראל תחת כנפי השכינה ונתחנכו במצותיו ובידיעת אלהותו כמו הנער הנכנס ללמוד ומחנכין אותו בידיעת תורה וחכמה ותרגם יונתן אלוף נעורי פרקי דמן עלמא.
כי מעתה אחר שראית העונש קראת לי אבי אלוף נעורי אתה שכן היה ישראל אומר שהיה הקדוש ברוך הוא אביו ואלוף נעוריו כי מנעוריהם עבדו אותו.
קראתי – קראת קרי.
אלוף – שר ואדון וכן אל תבטחו באלוף (מיכה ז׳:ה׳).
הלוא מעתה – הלא בעת מנעתי הגשם בעונך קראת לי בפה אבי ואמרת עלי אלוף וכו׳ ר״ל אתה האדון שלי מעת נעורי מיום שבחרת בי.
הלא מעתה – ועתה אחר כל מה שעשית, את חושבת לפתותני, כמעשה אשה מנאפת שעושה געגועין לבעלה. והנה את אומרת לי: אבי ואלוף נעורי, ותחשבי לכפר פני בדברי שקר. והכוונה על בואם אל בית ה׳ בלב ולב, ובלא תשובה שלמה, ובלא עזיבת החטאים.
אביאהוא לשון כבוד וְחִבָּה כאחד. וכן אומרים לכל מי שמכבדים אותו וגם אוהבים אותו, כי שתים אלה באב. וכאן האשה המנאפת, המבקשת לפייס את בעלה, אומרת לו: אדוני אהובי.
אלוף – מודע ורֵעַ, כמו: אלופי ומיודעִי {תהלים נ״ה:י״ד}, מלשון אָלַף, שענינו למוד והרגל. וכן בלשון ערבי אַלֵף ענינו היות רגיל, ואלוף ענינו חבר ומודע שהוא רגיל עמו.
א. בכ״י קולומביה, לוצקי 675א, שוקן, נוספה כאן מלת: חביבי.
והלא מעתה שאתה צריך למטר קראת לי אבי ותאמר אלי הלא אלוף נעורי אתה.
מעתה – שַׁבְתְּ לקרוא לי בשם אב ואלוף (אוהב המלומד ומורגל אצל אוהבו, אָלַף = לָמַד).
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ה) הֲיִנְטֹ֣ר לְעוֹלָ֔ם אִם⁠־יִשְׁמֹ֖ר לָנֶ֑צַח הִנֵּ֥ה דִבַּ֛רְתְּ וַתַּעֲשִׂ֥י הָרָע֖וֹת וַתּוּכָֽל׃
Will he bear grudge forever? Will he keep it to the end?' Behold, you have spoken and have done evil things, and have had your way.⁠"
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
הַאֶפְשַׁר דִתְנַטְרוּן לִיךְ חוֹבַיִךְ לְעָלַם אִם תִּתְקַף עֲלָךְ מְחָא לְאַפְרֵישׁ הָא מַלֵילְתְּ וַעֲבַדְתְּ בִּישִׁין וְאַתְנֵית.
הנה דברת ותעשי הרעות ותוכל – רוצה לומר: ״ותוכלי״,⁠1 והשמיט את סימן הנקבה כבמשפט ״ותבוא עד שנותיך״ (יחזקאל כ״ב:ד׳), וכוונתו ל״ותבואי״.⁠2
1. השוה: ריב״ג, אללמע, עמ׳ 370 (רקמה, עמ׳ שפד), וגם ת״י תרגם כך.
2. כך אומר פרשננו גם בפירושו ליחזקאל שם.
הנה דברת – בפיך לא נבוא עוד אליך (ירמיהו ב׳:ל״א) ואותה הרעה תעשי ולא תתני לב לשוב.
ותוכל – ונצחת למרוד.
Behold, you have spoken with your mouth, "We will no longer come to You,⁠" and that evil you will do, and you will not give any thought of returning.
and you were able And you prevailed in rebelling with a victorious and irrefutable reply.
הינטור – הקב״ה לעולם לפשעי אדם, אבל את דיברת ותעשי הרעות – ותצליחי בהן.
הינטור – אמר הנביא אם עשית זה הינטור האל לך לעולם עונך אם ישמור חטאתך לנצח לא יעשה זה אלא בשובך אליו ישוב אליך ויטיב לך ואת לא עשית כן אלא דברת ותעשי הרעות ותוכל, דברתי כתיב ביו״ד אמר הנביא הנה דברתי לך לשוב ולא עשית אלא הרעות לעשות ותעשי הרעות וקרי דברת בשוא התי״ו כנוי הנמצאת אמר הנביא הנה דברת לעשות רעות ועשית כמו שדברת.
ותוכל – תרגם יונתן ואסגית כלומר הרבית לעשות רעות בכל יכלתך וזה הפירוש הוא נכון אמר עשית הרעות כמו שיכולת עשות.
או פירושו: כאשר יכולת לעשות ויש וי״ו במקום כאשר כמו אם לא ישבעו וילינו (תהלים נ״ט:ט״ז) ושפתי רננות יהלל פי (תהלים ס״ג:ו׳) ובאמרו ותעשי לשון נקבה ותוכל לשון זכר כן הוא מנהג המקרא במקומות רבים כשדובר כנגד כנסת ישראל ידבר בלשון נקבה כנגד הכנסה ולשון זכר כנגד העם והכל אחד.
ואדוני אבי ז״ל פירש שני אלו הפסוקים כן הלא מעתה קראת לי אבי (ירמיהו ג׳:ד׳) מעתה מקרוב כשחזר יאשיה המלך בתשובה ושבו אנשי יהודה עמו מוכרחים היו כמו שהוא מפורש שאמר בכל זאת לא שבה אלי בגודה אחותה יהודה בכל לבה כי אם בשקר (ירמיהו ג׳:י׳), הינטור לעולם – כך היו אומרים הם והנביא אומר להם הנה דברת ועשית הרעות ותוכל.
הנה דברת – זאת תשובת השם להם, וענין זה הלשון כמאמר הפילוסוף הזהר שלא יאמרו שאם יאמרו יעשו.
והיו מתפללים ואומרים הינטור לעולם אם ישמור לנצח רוצה לומר האם ראוי שאבי ואלופי ינטור עברתו וישמור כעסו עלי לנצח, ועל כל זה אמר השם הנה הדברים האלה היו טובים אילו היית עוזב החטא כי אז תהיה תשובה השלימה אבל אין הדבר כן כי הנה דברת ותעשי הרעות ותוכל רוצה לומר כל זה שאמרת היו דברים מהפה ולחוץ. ועכ״ז היית עושה הרעות כל מה שתוכל ואיך יועילו הדברים בהיות המעשה בהפך כמ״ש ואת זנית רעים רבים ושוב אלי שהיו דברים הפכיים, והנה אמר ותעשי הרעות בלשון נקבה ותוכל בלשון זכר כי כן הוא דרך המקרא במקומות רבים כמו שזכרתי כי כשידבר נגד כנסת ישראל ידבר בלשון נקבה וכשידבר כנגד העם יתארהו בלשון זכר, וכפי הכתוב שהוא קראתי דברתי יפורש כן שהיו ישראל אומרים הלא מעתה כדי שימטיר השם מטר על הארץ קראת לי אבי אלוף נעורי אתה האם יהיה נוקם ונוטר לעולם כיון שהנה דברתי בזה רוצה לומר שקראתיו אבי ואלוף נעורי, והנביא אומר להם ומה תועילו בדבור הזה והנה את תעשי הרעות ותוכל וברוב דברים לא יחדל פשע. והרד״ק פירש בשם אביו הלא מעתה קראתי לי אבי מעתה מקרוב כשחזר יאשיהו המלך בתשובה ושבו אנשי יהודה עמו מוכרחים כאשר הוא מפורש שאמר גם בכל זאת לא שבה אלי בגדה יהודה בכל לבה, ואיננו נכון בעיני:
הנה דברת – במקצת דפוסים ישנים כתוב דברתי בי׳ וקרי בלא י׳ וכן מצאתי במקצת ספרים כ״י וגם רד״ק כתב כן אמנם בספרים אחרים מדוייקים בת׳ בלא י׳ גם לא נמנה במסורת בריש ספר מלכים עם מלין דכתיבין יו״ד בסוף תיבותא ולא קריא וראיתי גם כן מסרה אמת כ״י ממצות אלו ואין זה מכללם.
הינטור – ענין שמירה כמו נטרה את הכרמים (שיר השירים א׳:ו׳).
לנצח – כמו לעולם.
ותוכל – מלשון יכולת.
הינטור – ואמרת בתפלה וכי המקום ישמור השנאה לעולם וכי ישמור האיבה לנצח והוא כפל ענין במ״ש.
הנה דברת – הנה הדברים האלה דברת בפיך לבד אבל במעשה עשית הרעות וכל מה שיכולת לעשות מן הרעות עשית ומוסב למעלה לומר איך לא תכלמי אם אין לבך שלם עמי איך תדבר בתפלה כדברים האלה.
הינטור לעולם – כך אמרת בלבבך, וחָשַבְתְּ כי באמרך אלי: אבי ואלופי אתה, אשכח כל מה שעשית עד כה.
הנה דברת ותעשי הרעות [ותוכל – שיעורו: הנה אחר שעשית כל מה שעשית מן הרעות, דברת.]⁠א
ותוכל – לשון תמיהה. היתכן שבדבר אחד שתדברי (והוא אמרך אלי: אבי ואלופי אתה) תְנַצְחִי, ותצליחי, ויועיל לך. כטעם: כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל (בראשית ל״ב:כ״ט), חזקתני ותוכל (ירמיהו כ׳:ז׳), וַיָשַׂר אל מלאך ויוכל (הושע י״ב:ה׳). והמפרשים הלכו בדרכים אחרים.
ותוכל – חסרה יו״ד הנקבה.
א. התוספת מכ״י קולומביה, לוצקי 675א, שוקן. היא חסרה בכ״י רומא ובדפוס ראשון.
הינטור לעולם, אם ישמר לנצח – יש הבדל בין לעולם ובין לנצח, לעולם מציין הזמן המתנענע שהוא הזמן הידוע לנו, אם המשך הזמני הכולל עד סוף ימי עולם, אם המשך הזמני המקיף את אחד מן הנמצאים כל ימי חייו, כמו ועבדו לעולם אבל לנצח מציין הזמן הנצחי הבלתי מתנענע, הזמן הבלתי ידוע לנו, זמן הרוחנים אשר לא יצדק בהם מושג הזמן רק לפי השגתנו, כמו האלהי והמלאכים והנשמה, שהם למעלה מן הזמן, כמ״ש בישעיה (סי׳ נ״ז ט״ז), ויש הבדל בין ינטור ובין ישמר, הנטירה בא רק על דברים הגיונים, נוטר שנאה, נוטר חמה, והשמירה בא על דברים מוחשים, וכבר בארתי (ישעיהו שם) מ״ש כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצף, שר״ל שלפעמים השם מעניש את האדם ורב עמו בעה״ז, ואמר שזה לא יהיה לעולם כל ימי חיי הגוף, כי אח״ז ישוב ירחמהו, ולפעמים קוצף עליו ואינו מעניש בעוה״ז רק ינטור להענישו בעולם הנצחי, וגם זה לא יהיה לנצח שמרמז על חיי הנפש, ואמר (תהלות ק״ג) לא לנצח יריב ולא לעולם יטור, ושם מדבר בשבים כי ברוב חסדיו ימחול לשבים ולא יטור בלב לעולם להשאיר להם ריב בעולם הנצחי, אבל כאן מדבר בשאינם שבים (ועי׳ בפסוק י״ב י״ג) ואם היה אומר פה הישמור לעולם אם ינטור לנצח, היה מאמר צודק, כי השמירה מציין דבר מוחשי, שהוא העונש שמעניש בעוה״ז שאינו שומרו לעולם, ואינו נוטר השנאה לנצח. אבל הם אמרו דעה כוזבת שהשם אינו מעניש כלל שום עונש לא בעוה״ז ולא לעוה״ב, ואמרו שגם אינו נוטר לעולם אף בלב, כי מוחל העון תיכף, וגם אינו שומר להעניש לעוה״ב, כי לא יעניש ולא יקצוף ולא יטור כלל, כי כל עושה רע טוב בעיניו או מוותר על העון, וכל האומר הקב״ה ותרן יוותרו מעיו.
ותוכל – ר״ל זאת יכלה לעשות מה שהוא נגד הטבע, והיה ראוי ותוכלי? אך המליץ מסב פניו, מדבר אל בני העולם בלשון נסתר, הנה ננחה ותוכל, (כמו כי שרית עם אלהים ותוכל), ר״ל נצחת, כן נצחה להחזיק ברעתה.
הינטור לעולם – כ״ז את אומר בעת שמנעו רביבים, אז אתה טוען שאני אלוף נעוריך ושא״א שאטור עליך שנאה לעולם,
הנה דברת ר״ל כן דברת בפיך שה׳ אינו מעניש, ובכ״ז לא הנחת מעשיך הרעים כי ותעשי הרעות ולא תרף מהם,
ותוכל כן תוכל לעשות מעשה אשה זונה שלטת מאנה הכלם.
דברת – דברים כאלה הינטור וגו׳, בעוד שאת מתמדת לעשות הרעות בכל יכלתך (ותוכל, שהיה ראוי ותוכלי).
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ו) וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜הי״י֜ אֵלַ֗י בִּימֵי֙ יֹאשִׁיָּ֣הוּ הַמֶּ֔לֶךְ הֲֽרָאִ֔יתָ אֲשֶׁ֥ר עָשְׂתָ֖ה מְשֻׁבָ֣ה יִשְׂרָאֵ֑ל הֹלְכָ֨ה הִ֜יא עַל⁠־כׇּל⁠־הַ֣ר גָּבֹ֗הַּ וְאֶל⁠־תַּ֛חַת כׇּל⁠־עֵ֥ץ רַעֲנָ֖ן וַתִּזְנִי⁠־שָֽׁם׃
Moreover Hashem said to me in the days of Josiah the king, "Have you seen that which backsliding Israel has done? She has gone up on every high mountain and under every green tree, and has played the prostitute there.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וַאֲמַר יְיָ לִי בְּיוֹמֵי יֹאשִׁיָה מַלְכָּא הַחֲזֵיתָא מָה דַעֲבָדוּ דְמִתְחַסְנִין לְמֵיתַב לְפּוּלְחָנִי דְבֵית יִשְׂרָאֵל אָזְלִין אִינוּן עַל כָּל רָמָא מְנַטְלָא וְלִתְחוֹת כָּל אִילֵן עַבּוּף וּפַלְחִין אָעָן לְטַעֲוָתָא.
ותזני שם – היו״ד נוספת,⁠1 כי <הפסוק> מורה על יחידה נקבה <נסתרת>, והוא כמו ״ותלך ותזן גם היא״ (ירמיהו ג׳:ח׳).
1. כך סובר גם רס״ג, על-פי תשובות דונש על רס״ג, סעיף 150a. והשווה: ריב״ג, אללמע, עמ׳ 379 (רקמה, עמ׳ שעה); ראב״ע, שפת יתר, סעיף קכג. ואולם רמב״ע, עמ׳ 265, סבור, כי שינוי בגוף הוא מסגנון המקרא.
משובה – נצחת ומוכחת בימי יאשיה המלך כשצוני להחזיר עשרת השבטים הראית אשר עשתה משובה ישראל השובבה אנבוזייא״ה בלעז.
ישראל – עשרת השבטי׳.
הולכה היא – בעודה על אדמתה קודם שגלתה בימי חזקיה עם הושע בן אלה.
הולכה – היתה הולכת על כל הר גבוה.
ותזני שם – לעבודה זרה, ותזני כמו ותזן יו״ד יתירה.
In the days of King Josiah when He commanded me to bring back the Ten Tribes, "Have you seen what the backsliding Israel has done? משבה is the same as שובבה, (envejjsede in Old French).
Israel The Ten Tribes.
she goes i.e., when she was still on her land before she was exiled in the days of Hezekiah with Hoshea son of Elah.
הלכה – means, she would go on every lofty mountain.
and she played the harlot there i.e., she played the harlot by worshipping idols. וַתִּזְנִי is the equivalent of וַתִּזֶן, the 'yod' being superfluous.
ויאמר, בימי יאשיהו המלך – למה אמר זה והלא ידוע כי בימי יאשיהו נתנבא אלא לפי שנתנבא אף בימי יהויקים ובימי צדקיהו אמר כי נבואתו היתה בימי יאשיהו קודם שעשה תשובה יאשיהו ויהודה שהרי יאשיהו בער עכו״ם מן הארץ וכאן הוא אומר ותנאף את האבן ואת העץ (ירמיהו ג׳:ט׳) אם כן הנבואה נאמרה קודם התשובה ומה שאמר בכל זאת לא שבה אלי כי אם בשקר (ירמיהו ג׳:י׳) שדומה שעשו תשובה אלא שעשו אותה בשקר אפשר כי בתוכחות הנביא ירמיה שהתנבא עליהם אפשר ששבו מקצתם בנראה ובגלוי לא בסתר זהו שאמר בשקר וגם יש לפרש שנבואה זו נאמרה אחר התשובה ואף על פי שאומר ביאשיהו אשר שב אל י״י בכל לבבו ובכל נפשו (מלכים ב כ״ג:כ״ה) יאשיהו הוא ששב בכל לבבו אבל אנשי דורו שבו מוכרחים מאימת המלך וזהו שאמר לא שבה אלי כי אם בשקר (ירמיהו ג׳:י׳).
הראית אשר עשתה – זה לא היה בימי יאשיהו שכבר גלו ישראל בשנת שש לחזקיהו (מלכים ב י״ח:י׳) ואיך ראה ירמיהו מה שעשו ישראל קודם גלותם והלא בתחלת נבואת ירמיהו היה לגלות ישראל כ״ג שנה והוא אמר לא ידעתי דבר כי נער אנכי (ירמיהו א׳:ו׳) ואם כן נפרש הראית שמעת או הידעת כמו וירא יעקב כי יש שבר במצרים (בראשית מ״ב:א׳) והדומים לו או נפרש אשר עשתה על השארית הנמצא מישראל מפוזרין בארץ מצרים וממנשה ומשמעון ומנפתלי שהיו שם בימי יאשיהו שאמר בדברי הימים ובערי מנשה ואפרים ושמעון ועד נפתלי (דברי הימים ב ל״ד:ו׳) ואמר אשר אספו הלוים שומרי הסף מיד מנשה ואפרים ומכל שארית ישראל (דברי הימים ב ל״ד:ט׳).
משובה – שם תאר וענינו מורדת מן שובו בנים שובבים (ירמיהו ג׳:כ״ב).
הולכה היא – לפירוש הראשון פירש שהיתה הולכת היא ולפי׳ השני כי עתה הלכה היא ולא לקחה מוסר כאשר גלו.
ותזני שם – היו״ד במקום ה״א למ״ד הפעל והוא כמו ותזנה וכן צור ילדך תשי (דברים ל״ב:י״ח) וחטאתם מלפניך אל תמחי (ירמיהו י״ח:כ״ג).
(הקדמה)
הנבואה השלישית תחילתה ויאמר ה׳ אלי בימי יאשיהו וגומר עד הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ה׳ לאמר עמוד בשער בית ה׳. ויש בנבואה הזאת י״ח פרשיות. האחד, ויאמר ה׳ אלי בימי יאשיהו. הב׳, ויאמר ה׳ אלי צדקה נפשה. הג׳, בימים ההם ילכו בית יהודה על בית ישראל. הד׳, אם תשוב ישראל נאם ה׳ אלי תשוב. הה׳, כי כה אמר ה׳ לאיש יהודה ולירושלם נירו לכם ניר. השישית, והיה ביום ההוא נאם ה׳ יאבד לב המלך. הז׳, מעי מעי אוחילה. הח׳, כי כה אמר ה׳ שממה תהיה כל הארץ. הט׳, שוטטו בחוצות ירושלם. הי׳, עלו בשרותיה. הי״א, לכן כה אמר ה׳ אלהי צבאות יען דברכם. הי״ב, הגידו זאת בבית יעקב. הי״ג, שמה ושערורה. הי״ד, כי כה אמר ה׳ כרתו עצה. הט״ו, כה אמר ה׳ צבאות עולל יעוללו כגפן. הי״ו, כה אמר ה׳ עמדו על דרכים. הי״ז, לכן שמעו הגוים. הי״ח, כה אמר ה׳ הנה עם בא מצפון: ושאלתי בנבואה הזאת ששת השאלות:
השאלה הראשונה איך אמר שניבא הנבואה הזאת בימי יאשיהו והלא יאשיהו ביער ע״ז מן הארץ ואיך אמר אם כן על דורו בגודה אחותה יהודה ואמר ותנאף את האבן ואת העץ ואמר בגודה אחותה יהודה וגומר כי אם בשקר ואיך יצדק זה על דור יאשיהו:
השאלה השנית באומרו ואתן את ספר כריתותיה אליה, כי הנה ישעיהו אמר סותר לזה שנאמר אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה, והמפרשים אמרו שישעיהו דבר כנגד מלכות יהודה וירמיהו דיבר כנגד מלכות ישראל כי מלכות יהודה שב בבית שני ומלכות ישראל לא שב ואינו נכון כי ישעיהו כנגד כללות ישראל דבר וגם עשרת השבטים עתידים הם לחזור ואיך יאמר אם כן ואתן את ספר כריתותיה אליה שמורה על היאוש המוחלט:
השאלה השלישית באומרו לא יאמרו עוד ארון ברית ה׳ ולא יעלה על לב ולא יזכרו בו ולא יפקודו ולא יעשה עוד כי הנה זה ייעוד רע ונתישת התורה ואיך זכרו הכתוב לטוב, וי״ת ולא יעשה עוד ולא יגיחון עוד ביה קרב וכן פירש הרד״ק שענין זה ייעוד שלא תהיה להם מלחמה יצטרכו להוציא ארון ברית ה׳ והנה לא נזכר דבר מהמלחמה בכתוב הזה, גם אומרו בארבע לשונות לא יאמרו ולא יעלה על לב ולא יזכרו בו ולא יפקודו אינו מורה ענין מלחמה, וכן מה שפירש בשם אביו שלא ילכו לכהן מורה הוא בלתי נכון והנה יתבאר עוד הספק הזה בפירוש הפסוק:
השאלה הרביעית מהענין אומרו בימים ההמה ילכו בית יהודה על בית ישראל ויבאו יחדו מארץ צפון על הארץ אשר הנחלתי לאבותיכם, כי הנה חזרת השבטים מארצות הצפון שמענו מפי הנביאים אבל לא שילכו שם בית יהודה ושיבאו כלם יחדו מארץ צפון לכבוש את הארץ, ויותר קשה מזה אומרו מיד אכן בדקה אשה מרעה ומה ענין זה אצל זה:
השאלה החמישית במאמר הנביא את השם יתב׳ השא השאת לעם הזה ולירושלם לאמר שלום יהיה לכם ונגעה חרב עד הנפש, כי הנה האל יתברך הורה פעמים רבות בהם שבפשעיהם יאבדו מעל פני האדמה ואיך אמר אם כן ירמיהו שהוא יתברך השיא אותם לאמר שלום יהיה לכם, והרד״ק כתב כיון שאתה מאריך אפים לנביאי השקר אתה גורם שיאמינו לדבריהם ובזה השא השאת ואינו נכון כי לא נזכר בכתוב הזה דבר מנביאי השקר אבל הוא ע״ד אנכי פתיתי את הנביא והוא זר מאד:
השאלה השישית באומרו שוטטו בחוצות ירושל׳ אם יש עושה משפט מבקש אמונה ואסלח לה, כי איך אפשר שלא ימצא בירושלם אפילו אחד איש ירא את ה׳ והנה היו שמה כהני ה׳ ונביאיו ובני הנביאים, וא״כ שיהיו כלם עובדי עבודה זרה כ״ש שהמשורר אמר נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידיך לחיתו ארץ (תהלים עט, ב) והוא המוכיח שחסידים היו ביניהם, והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות כלם:
הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא להוכיח את בני יהודה על העבודה זרה שהיו עובדים ועל שאר העבירות מש״ד וגלוי עריות שהיו ביניהם ועשה להם טענה ממה שקרה למלכות ישראל שבא עליהם החרבן והגלות מפני זה עצמו והיה ראוי לבית יהודה שבראותה מה שקרה לאחותה בית ישראל תקח מוסר ותזהר ממעשיה והיא לא עשתה כן אבל בגדה יהודה יותר מישראל וכאילו בית ישראל צדקה נפשה בערך אל בית יהודה הבוגדת, והתרה הנביא בבני יהודה שישובו בתשובה ושיתן להם השם רועים ומלכים טובים כלבבו ויהיה ירושלם בקדושתה כסא ה׳, והודיעם עוד שעכ״פ עתידים הם להתחרט ממעשיהם הרעים אבל יהיה זה אחרי היותם בגלות ושטוב הוא שיתחרטו וישובו קודם החרבן והגלות משיעשוהו אחריו, והודיע השם לנביא עם זה שכבר תחרב ירושלם פעם שניה על ידי הרומיים אחרי שתחרב ראשונה על ידי נבוכד נצר וביאר מרשעת אנשי ירושלם שלא היה ביניהם שופט ולא אדם מוכיח בשער ולפי שרשעי הדור היו מכחישים פנת ההשגחה האלהית עשה להם טענות וראיות על זה מהגלות היבשה וירידת המטר וכמו שיתבאר כל זה בפסוקים:
(ו) ויאמר ה׳ אלי בימי יאשיהו וגו׳ עד שובו בנים שובבים כתב הרד״ק שהיתה הנבואה הזאת קודם שעשו תשובה יאשיהו המלך ואנשי יהודה, ואין צורך כי הנה אע״פ שיאשיהו שב לה׳ בכל לבבו ובכל נפשו הנה אנשי דורו רובם היו רעים וחטאים לה׳ מאד בלבם וע״צ ההכרח מהמלך היו עובדים את השם, והנה הודיע השם לנביא בימי יאשיהו שהיו ישראל עובדי ע״ז כי כן היו בימי יהויקים ובימי צדקיהו ובעבור זה שיגלו על יד מלך בבל ולזה אמר ויאמר ה׳ אלי בימי יאשיהו כי עם היות בימיו הע״ז מבוערת מהארץ הנה הודיעו השם חטאת בני יהודה אשר יעשו בסתר והעונש שיקבלו עליו, והותרה בזה השאלה הא׳.
ואומרו הראית אשר עשתה משובה ישראל אין הכוונה שישאל השם לנביא אם ראה מה שעשה מלכות ישראל מהתועבות כי הנה כאשר ניבא ירמיה בי״ג שנה למלכות יאשיהו כבר היו גולים עשרת השבטים יותר מתשעים שנה, אבל ענינו באמור הראית מה עשת׳ ישראל השובבה ואשר עשתה היא שלמדה כמעשיה את בני יהודה לעבוד אלהים אחרים כאשר היא היתה עושה והוא אומרו הולכה היא על כל הר גבוה ותחת כל עץ רענן ותזני שם
הראית – בה״א השאלה.
משובה – ענין מרד והליכה בדרכי הלב כמו וילך שובב (ישעיהו נ״ז:י״ז).
רענן – לח ורטוב.
הראית – אם נתת לב לראות אשר עשתה עדת ישראל המורדת הם בני עשרת השבטים.
ותזני שם – עבדת שם לפסילים.
בימי יאשיהו המלך – גם נבואה שלמעלה היתה בימי יאשיהו, וגם נראה כי הנבואה הזאת אינה אלא המשך הקודמת, כי למעלה אמר: הינטור לעולם {ירמיהו ג׳:ה׳} וכאן הוא אומר: לא אטור לעולם. אך נראה כי ירמיה כשסִדֵר אחר כך נבואותיו, הוסיף ההודעה הזאת כאן, מפני שהוצרך לומר: ויאמר ה׳ אלי, מפני שהדבור מוסב אליו ולא אל העם כמו למעלה, והיה אפשר לטעות ולהבין שהיא נבואה אחרת האמורה בזמן אחר.
והנה הנבואה הזאת והקודמת נאמרו בימי יאשיהו כשהחל לשוב אל ה׳, וקודם שקרא בספר התורה. והנה לא היתה עדיין תשובתו שלמה, וקצת מן העם היו שבים אל ה׳ בנגלֶה מִפַחַד המלך, ולא בכל לבבם.
ותזני שם – לשון נסתרת, והיו״ד נוספת, על דרך לשון סורי.
(ו-ז) משבה, בגודה – השובבות היא תכונה נפשיית, שרוחו בלתי עומד על מצב א׳ ותכונה אחת, לכן אמר ארפא משובתיכם, (לקמן ג׳ כ״ב, הושע י״ד ה׳), וסבת השובבות יהיה או כחות הנפש, המתעורר והמתאוה, או כח השכל והבינה שנשחתו, כמ״ש חכמתך ודעתך היא שובבתך (ישעיהו מ״ז), ובכ״ז א״ל התיחסות אל זולתו, אבל הבגד והמרד והפשיעה יצורף אל זולתו, שבוגד באוהבו, באדונו, אשה בבעלה, וכדומה, ובכ״ז יכיר חטאו ואין בו השתובבות, ולכן קרא לאפרים שובבים כי תכונת רוחם הניעם לע״א, ולא בגדו כלל כי לדעתם דרכם טובה, ונתן ע״ז ג׳ סימנים, א] שעשו בפרהסיא, ב] שלא נחמו על מעשיהם, ג] שלא הועיל להם העונש, שכ״ז סימן השובב לא הבוגד, בָגודָה אחותה יהודה, וכן בפסוק י׳, והוא שם התואר ע״ש אחותה הסמוך לה, כמו בְגודָה בשוא ע״מ רחוקָה, ובפסוק א׳ אמר בוגֵדָה יהודה אחותה, הוא פעל בינוני ולכן נכתב אחריו שם יהודה, שהוא שם העצם.
ויאמר אחרי ההוצעה הזאת מספר ההבדל בזה בין עשרת השבטים ובין שבט יהודה, כי שבט יהודה בימי יאשיה המלך היו עובדים ע״א בסתר, וחונפים בגלוי שהם יראי ה׳, וזה הורע בעיני ה׳, ומברר כי עשרת השבטים שחטאו בגלוי יצדיקו א״ע יותר משבט יהודה, מצד זה הראית אשר עשתה משובה ישראל קרא לישראל שהם עשרת השבטים בשם משובה, שהיו דומים כאשה שובבה שיצאה מתחת רשות בעלה לזנות בפרהסיא, ואת שבט יהודה קרא בשם בוגדה שדומה כזונה הבוגדת בבעלה בצנעה בלי ידיעתו אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און, ומספר ג׳ הבדלים ביניהם
א. הולכה היא על כל הר גבוה וכו׳ ותזני שם – שזנו בפרהסיא על כל הר גבוה לעיני כל.
משבה – קשת עורף השבה תמיד אל חטאותיה.
ותזני – ״ותזנה״ (יהו״א):
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ז) וָאֹמַ֗ר אַחֲרֵ֨י עֲשׂוֹתָ֧הּ אֶת⁠־כׇּל⁠־אֵ֛לֶּה אֵלַ֥י תָּשׁ֖וּב וְלֹא⁠־שָׁ֑בָה [וַתֵּ֛רֶא] (ותראה) בָּגוֹדָ֥ה אֲחוֹתָ֖הּ יְהוּדָֽה׃
I said after she had done all these things, 'She will return to me;' but she didn't return; and her treacherous sister Judah saw it.
תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וַאֲמָרֵית בָּתַר דַעֲבָדוּ יַת כָּל אִלֵין לְפוּלְחָנִי יְתוּבוּן וְלָא תָבוּ וַחֲזוֹ מְשַׁקְרַיָא אֲחֵיהוֹן דְבֵית יְהוּדָה.
ואמר – על ידי נביאי עמוס והושע בן בארי ושאר נביאים אלי תשוב.
ותרא בגודה אחותה יהודה – כל זה, בגודה קשה ממשובה ישראל שהם ראשונים לקילקול ולא ראו פורענות ללמוד ממנו ולשוב קרויין משובה יהודה שראו שגלו אלו ולא לקחו מוסר קרוין בגודה.
And I said through My prophets, Amos and Hoshea son of Beeri and the other prophets, "You shall return to Me.⁠"
And her treacherous sister Judah saw it i.e., saw all this. The appellation "treacherous" is harsher than "backsliding.⁠" Israel, since they were the first to sin, and they did not see any retribution from which to learn and to repent, are called "backsliding.⁠" Judah, who saw that these went in exile and did not receive correction, are called "treacherous.⁠"
ואומר – אמרתי כיון שעשתה כל הרעות האלה ומצאוה צרות רבות ורעות עליה תתחרט על מעשיה הרעים ותשוב אלי והנה לא שבה עם כל זה.
ותרא בגודה אחותה יהודה – כלומר ראתה שעשתה כל זה משובה ישראל ולא שתה אל לבה והכתוב חסר הענין אבל מן הכתוב נבין מה שאינו כתוב וכן פסוקים רבים במקרא כמו נגיד חסר תבונות (משלי כ״ח:ט״ז) וזולתו כמו שכתבנו בספר מכלל בחלק הדקדוק ממנו.
ותרא – ותראה כתיב ואחד הוא.
בגודה – שם תאר בא בקמץ הבי״ת על דרך היחיד.
ועם היות שאמרתי אחרי עשותה את כל אלה אלי תשוב רוצה לומר אחרי החטא אולי תתחרט ותשוב אלי לא עשתה כן ולא שבה ותרא בגודה אחותה יהודה רוצה לומר למדה מזה אחותה יהודה הבוגדה במעשיה, וזהו מה שעשתה משובה ישראל שסבבה את מלכות יהודה ללמוד מעשיה ולעשות גם היא כמו ישראל, ולפי שהאדם בהיותו רואה הדבר ילמד ממנו לכן על הלמוד אמר ותרא בגודה אחותה יהודה. והרד״ק פירש זה על בני ישראל הנשארים מפוזרים בארץ מאפרים וממנשה מנפתלי ומשמעון שהיו שם בימי יאש׳ והם היו עובדים ע״ז ופירש ותרא בגודה אחותה יהודה שראה הצרות שראו על מלכות ישראל ולא לקחו מוסר, ואינו נכון כי יהיה העיקר חסר מן הספר, והסתכל אומרו וארא כי על כל אודות כי לפי שהיה הקב״ה מודיע לנביא העתיד להיות מפשע בני יהודה כמו שפי׳ לכן אמר לו
ותראה – ותרא קרי.
בגודה – ענין מרד כמו כל רעיה בגדו בה (איכה א׳:ב׳).
אחותה – רעותה וחברתה.
ואומר – אמרתי לה על ידי הנביאים שוב אלי בתשובה.
ולא שבה – לא רצתה לשוב.
ותרא – ר״ל ועוד סבבה שאחותה בגודה יהודה ראתה מעשיה ולמדה ממנה.
ותרא בגודה אחותה יהודה – ולמדה ממנה ועשתה כמעשיה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

ב. שאמרתי שאחרי עשתה כל אלה אלי תשוב – שאחרי שתשביע תאותה תפקח עיניה, אבל לא שבה כלל כי התמידה ברעתה,
ג. כי היא לא היה לה ממי ללמוד, לא כן יהודה שראתה כבר מעשה אחותה, ועז״א ותרא בגודה אחותה יהודה היא ראתה עונה וגם ראתה עונשה, כי
תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ח) וָאֵ֗רֶא כִּ֤י עַל⁠־כׇּל⁠־אֹדוֹת֙ אֲשֶׁ֤ר נִֽאֲפָה֙ מְשֻׁבָ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל שִׁלַּחְתִּ֕יהָ וָאֶתֵּ֛ן אֶת⁠־סֵ֥פֶר כְּרִיתֻתֶ֖יהָ אֵלֶ֑יהָ וְלֹ֨א יָרְאָ֜ה בֹּגֵדָ֤ה יְהוּדָה֙ אֲחוֹתָ֔הּ וַתֵּ֖לֶךְ וַתִּ֥זֶן גַּם⁠־הִֽיא׃
I saw, when, for this very cause that backsliding Israel had committed adultery, I had put her away and given her a bill of divorce, yet treacherous Judah, her sister, didn't fear; but she also went and played the prostitute.
תרגום יונתןרש״ירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וּגְלֵי קֳדָמַי אֲרֵי עַל כָּל עֵיסַק דִטְעוֹ דְמִתְחַסְנִין לְמֵיתַב לְפוּלְחָנִי דְבֵית יִשְׂרָאֵל אַגְלֵיתִינוּן כְּמָה דְיָהֲבִין אִגֶרֶת גֵט פִּטוּרִין וּמְשַׁלְחִין וְלָא דְחִילוּ מִשִׁקְרַיָא דְבֵית יְהוּדָה אֲחֵיהוֹן וַאֲזָלוּ וּטְעוֹ אַף אִינוּן.
וארא כי על כל אודות וגו׳ – נקודות טעמי מקרא זה מלמדין על פירושו ישראל נקוד זקף מובדל משלחתיה שלחתיה נקוד זקף גדול לעצמו וזה פירושו וארא נסתכלתי בה ליפרע ממנה ולמה כי על כל אודות אשר נאפה משובה ישראל ומה היתה נקמתי שלחתיה מעל פני ולא יראה בגדה יהודה שראתה בפורענות של שומרון לתת לבה לשוב.
And I saw, because of all that backsliding Israel had committed adultery The signs of the intonation of this verse teach us its explanation. ישראל is punctuated with a 'zakef-katan,' separated from שלחתיה, I sent her away. שלחתיה, I sent her away, is punctuated with a 'zakef-gadol' by itself. And this is its explanation: I saw; i.e., I contemplated her to exact punishment upon her. And why? Because of all that backsliding Israel had committed adultery. And what was My vengeance? I sent her away from before Me. And treacherous Judah did not fear when she saw the retribution of Samaria, to set her heart to repent.
וארא – ואני ג״כ ראיתי כי היא ראתה ולא שבה ומה ראתה כי על כל אודות אשר נאפה משובה שלחתיה עם כל זה לא יראה בגודה אחותה יהודה (ירמיהו ג׳:י׳) שאשלח אותה גם כן ולא שבה אלי ומה שאמר וארא טעמו נקשר בסוף הענין כי אם בשקר (ירמיהו ג׳:י׳) לפיכך אמר וארא כי בני אדם לא ראו זה אבל אני ראיתי כי תשובתה בשקר ולא בכל לבה ואני בוחן לב ראיתי כל זה ואתן את ספר כריתותיה אליה והנה אמר ישעיהו איזהו ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה (ישעיהו נ׳:א׳) וירמיהו אמר ואתן את ספר כריתותיה אליה פירש המפרש כי ירמיה דבר כנגד עשרת השבטים שנתן להם ספר כריתות שלא יהיה עוד מהם מלך כי בקבוץ גליות אמר ודוד עבדי נשיא להם לעולם (יחזקאל ל״ז:כ״ה) ואמר ולא יחצו עוד לשתי ממלכות (יחזקאל ל״ז:כ״ב) אבל ליהודה לא נתן ספר כריתות אלא כבעל שמוציא אשתו מביתו שקצף עליה אבל לא נתן לה ספר כריתות מפני שעתיד להחזירה אליו וכן יהודה עתיד להחזיר המלכות אליו ונוכל לפרש גם כן לפי שעשרת השבטים לא שבו בשוב הגלות מבבל ועוד משגלו לא יצאו ממקום גלותם וארך להם הגלות מאד הרי הם כאילו נתן להם ספר כריתות ואף על פי שעתידים לחזור אבל שבט יהודה הרי הם כאילו לא נתן להם ספר כריתות שהרי שבו לארצם אחר שבעים שנה וישבו בארצם ת״כ שנה ואע״פ ששבט יהודה לא גלו עדיין הנביא דבר על העתיד ונחמה שמנחם ישראל שהם בזה הגלות שישובו כי לא נמכרו כי אם בעונותיהם ובשובם אל האל ישיב שבותם ואמר כנגד יהודה אי זה ספר כריתות (ישעיהו נ׳:א׳) כלומר כי קרובים אתם לשוב אלי כמו ששבתם פעם אחרת כי אין ביני וביניכם כריתות ובשובם ישובו גם כן שאר השבטים כי דוד ימלוך על כל השבטים וכן אמר יחזקאל הנה אני לוקח את עץ יוסף אשר ביד אפרים ושבטי ישראל חבריו ונתתי אותם עליו את עץ יהודה ועשיתים לעץ אחד (יחזקאל ל״ז:י״ט) ואפילו שנתן להם ספר כריתות כבר היה הכריתות גדול וארך גלותם מאד והנה ישיב שבותם עם שבט יהודה.
בגדה – בא בצרי עין הפעל על דרך היחיד וכן נוטרה את הכרמים (שיר השירים א׳:ו׳) והדומים להם.
וארא – כמשמעו כלומר ראיתי רוע לבבם ועם כל זה ולא יראה.
שלחתיה – כי כבר גלו עשרת השבטים על ידי שלמנאצר מלך אשור.
וארא רוצה לומר ואני רואה כי עם היות שעל כל אודות אשר נאפה משובה ישראל בע״ז שלחתיה, רואה אני שלא יראה בוגדה יהודה רוצה לומר מלכות יהודה לא יראה ממני שתלך בגלות כמלכות ישראל כי היא תלך ותזנה ג״כ בזנות הע״ז.
אודות – ענינו כמו עסק וכן על אודותי (יהושע י״ד:ו׳).
נאפה – מלשון ניאוף וזנות.
שלחתיה – ענין טירוד וגרושין.
ספר כריתותיה – כן נקרא גט האשה וכן וכתב לה ספר כריתות (דברים כ״ד:ג׳) ע״ש שכורת ומפריד בינו לבינה.
ותזן – מלשון זנות.
וארא – ר״ל ואני רואה וגלוי לפני כי עם היות שעל כל אודות אשר נאפה משובה ישראל בעכו״ם שלחתיה וכו׳ רואה אני שלא יראה ממני בגודה אחותה יהודה ותלך ותזן גם היא בעכו״ם כאחותה ישראל.
וארא כי על כל אודות – רש״י פירש: נסתכלתי בה ליפרע ממנה. ולפי זה אין מלת כי מתישבת יפה.
ורד״קא פירש: וארא כי אחר ששלחתי את ישראל לא יָרְאָה יהודה ולא שבה אליב כי אם בשקר. והזכיר וארא כי האל שהוא בוחן לבות ראה שלא היתה תשובתם שלמה.
ושנוררער ואחריו Eichhorn והענזלער הגיהו וָאֵרְא מבנין הפעיל: אני הראיתי את יהודה ששלחתי את ישראל. ולפי זה חסרה מלת: אותה, ובלעדיה לא תובן הכוונה.
ותלמידי חביבי החכם יעקב חי פארדו זצ״ל היה מפרש וארא – אני ראיתי פשעי ישראל ולא העלמתי עיני מהם, כי אמנם על כל אודות אשר נאפה שלחתיה, וגם זה דחוק.
והנה בתרגום סורי מתורגם וַחזָת, כאלו כתוב: ותרא, וכן נמצא גם כן בכ״י אחד לקיניקוט. ונראה לי כי זה הנֹסח הנכון בלא ספק, ונתחלפה התי״ו באל״ף, כי בכתב הקדמון הנשאר ביד הכותים, האל״ף והתי״ו קרובות מאד בצורתן, כי צורת האל״ף היא וצורת התי״ו היא . וכיוצא בזה אני אומר, כי מה שכתוב: ואמר להרגך ותחס עליך (שמואל א כ״ד:י׳), משפטו: וָאָחָס באל״ף, ואין צורך לדחוק ולפרש: ותחוס נפשי.
על כל אודות אשר נאפה – שיעורו: על אודות כל אשר נאפה.
(ט)
מהדורה קמאגמהדורה בתראד
והיה מקול זנותה ותחנף את הארץ – יהודה בשמעה זנות ישראל, עשתה כמעשיה עד שהחניפה את הארץ ונאפה עם העצים ועם האבנים, הם אלילי עץ ואבן.
מקל – אף על פי שהוא חסר וי״ו אינו זז מלשון קול, כי במקומות הרבה מצאנוהו חסר. וכן נראה כי גם רש״י מפרש לשון קול, כי אמר: ״ויונתן תרגם לשון קלות״.⁠1 וכן פירשוהו לשון קול שנוררער ו-Dathe, אלא שפירשו הכתוב בדרכים אחרים.
ויונתן ורד״ק, Leiste וראזנמילר פירשו: מאשר היתה זנותה קלה בעיניה הוסיפה להחניף את הארץ ותנאף וגו׳. ואמנם לפי זה היה צריך שיאמר: מקל זנותה בעיניה, ובלא מלת ״בעיניה״ העקר חסר.
מהדורה קמאהמהדורה בתראו
ולפי פירושי קשר הכתוב עם שלאחריו מתישב יפה יותר מבשאר פירושים.
וַתֶּחֱנַף – הראוי: וּתַחֲנֵף.
והיה מקול זנותה ותחנף את הארץ – זנותה של יהודה היתה כל כך מפורסמת וגלויה לכל, עד שמפני כך חנפה הארץ תחת יושביה. ומלת ״את״ יתרה ומורה על הפועל (תלמידי מוהר״ר אהוד לאלי).
ותנאף את האבן ואת העץ – הוא תוספת ביאור למה שאמר: מקול זנותה.
ולפי המשל, הניאוף עם העצים ועם האבנים הוא תכלית הקלקול באשה, על דרך: ותעשי לך צלמי זכר ותזני בם (יחזקאל ט״ז:י״ז). אבל לפי הנמשל, אין זה מוסיף כלום, כי אין הכוונה אלא שעבדו אלילי עץ ואבן.
(י)
מהדורה קמאזמהדורה בתראח
וגם בכל זאת – שראתה פורענות אחותה ישראל ששלחתיה ואתן את ספר כריתותיה אליה, לא שבה אלי יהודה בכל לבה. והנה אמר כי יהודה לָמְדָה ממעשי ישראל, ולא למדה מוסר ממה שאירע לה.וגם בכל זאת – על דרך: ואמר אחרי עשותה את כל אלה אלי תשוב ולא שבה {ירמיהו ג׳:ז׳}, ועל דרך: ותחניפי ארץ בזנותיך וברעתך וימנעו רביבים וגו׳ {ירמיהו ג׳:ב׳-ג׳} ואף על פי כן: ומצח אשה זונה היה לך מאנת הכלם {ירמיהו ג׳:ג׳}.
אחותה יהודה – מלת אחותה היא שלא לצורך, כי האחרונה הנזכרת קודם לכן איננה ישראל אלא יהודה, אבל היא לזווג המליצה עם מליצת פסוק ז׳ וח׳.
1. שד״ל מדייק שרש״י פירש מלשון ״קול״ (למרות שדבר זה אינו מפורש ברש״י), מזה שרש״י מציין שתרגום יונתן פירש מלשון ״קל״.
א. בכ״י קולומביה, לוצקי 675א, שוקן, נוספה כאן מלת: וראזנמילר.
ב. בכ״י קולומביה נוסף כאן ואז הועבר קולמוס על: ״ולפי זה, מלת וארא אך למותר, כי לא אמר מה עשה אחר שראה זה, ואין דרך הנביאים להזכיר ראיה אצל האל של בטָלה.
ג. כן בכ״י קולומביה, לוצקי 675א, שוקן. נוסח מקוצר הרבה יותר מופיע בכ״י לוצקי 675ב.
ד. כן בכ״י רומא ודפוס ראשון.
ה. כן בכ״י קולומביה, לוצקי 675א, שוקן. נוסח מקוצר הרבה יותר מופיע בכ״י לוצקי 675ב.
ו. כן בכ״י רומא ודפוס ראשון.
ז. כן בכ״י קולומביה, לוצקי 675א, שוקן. נוסח מקוצר הרבה יותר מופיע בכ״י לוצקי 675ב.
ח. כן בכ״י רומא ודפוס ראשון.
ותזני, נאפה – מבואר אצלי (אילת השחר כלל תקכ״ח) שיש הבדל בין פעל זנה ובין פעל נאף, שמצד מעשה הבעילה עצמה, יבא פעל נאף, ומצד ההתיחדות שמזמנת עצמה לפסול לה אשר אינו דרך קדושין, יבא פעל זנה, כי בזה זונה היא מאחרי אישה אם היא אשת איש, או מאחרי כלל האישות, שדרך האשה להנשא לא להתיחד למשכב הפקר, וע״כ אצל הזכר בא פעל נאף תמיד (אם לא במקום שנקשר עמו עבודת אלילים שבזה יבא ציור העם כאשה, מצד שמשועבד תחת רשות אלהיו כאשה לבעלה), והנה האשה הבוגדה שהיא תחת רשות בעלה עקר עונשה על הזנות וההפקר, אבל השובבה שהיא שיצאה בפרהסיא מרשות בעלה, עקר עונשה אינו על הזנות אחר שכבר היא מופקרת, רק על הניאוף והתעתועים,
וז״ש וארא כי על אדות אשר נאפה שלחתיה, שלא היה מקום לענשה בעבור הזנות, ואצל יהודה אמר ותלך ותזן.
וארא כי על כל אודות אשר נאפה שלחתיה ר״ל מה ששלחתיה היה מסבת שנאפה, וזאת ראיתי והכרתי והראיתי לכל עד שידעו כולם כי סבת השלוחין היה בעבור שנאפה, ועפ״ז נבדלה יהודה בשלשה דברים לגריעותא,
א. כי היא כבר ראתה עונש אחותה ובכ״ז לא יראה בוגדה יהודה אחותה ותלך ותזן גם היא.
תרגום יונתןרש״ירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ט) וְהָיָה֙ מִקֹּ֣ל זְנוּתָ֔הּ וַתֶּחֱנַ֖ף אֶת⁠־הָאָ֑רֶץ וַתִּנְאַ֥ף אֶת⁠־הָאֶ֖בֶן וְאֶת⁠־הָעֵֽץ׃
It happened through the lightness of her prostitution that the land was polluted, and she committed adultery with stones and with stocks.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וַהֲוָה מִדְקַלִילָא בְעֵינָהָא טַעֲוָתָהָא וְחַיֵבַת יַת אַרְעָא וּטְעַת עִם פַּלְחֵי אַבְנַיָא וְאָעַיָא.
והיה מקל זנותה – שם-עצם מן הכפולים, במשמעות של ״ונקלתי עוד מזאת״ (שמואל ב ו׳:כ״ב), כלומר יותר שפל מרשעה עוד עשתה כך וכך.⁠1
ותנאף את האבן ואת העץ – רוצה לומר: הסטייה לעבודת הפסילים מעץ ואבן.⁠2
1. כך בדיוק ניתח ופירש ריב״ג, מחברות, ערך ׳קלל׳. בתג׳ניס, ערך ׳קול׳, אומר פרשננו: ״...ואלב׳ ויהי מקול זנותה הו אסם מן ד׳ואת אלמת׳לין מן מעני קלים היו רודפינו במ׳ קול ויהי הנקל לכתו בחטאות ירבעם״. ובעברית, שם: ״...והב׳ ויהי מקל זנותה׳ הוא שם מפעלי-הכפל, מענין ׳קלים היו רודפינו׳ (איכה ד׳:י״ט), וכמו ׳ויהי הנקל לכתו׳ (מלכים א ט״ז:ל״א)״. גם ת״י על אתר ואלפסי, ערך ׳קל׳, רואים את המילה במשמעות זאת, אף כי אלפסי מבין את המ״ם של ״מקול״ כמ״ם-הסיבה, וכנראה כך גם ת״י, חז״ל (ירושלמי חלה פ״ב ה״א) הבינו את ״מקול״ במשמעות של השמעת הגאים, ומכאן הם למדו שקול באשה ערווה.
2. השווה: ת״י המתרגם: ״וטעת״; אלפסי, ערך ׳אבן׳ וערך ׳נאף׳.
ותנאף את האבן – וטעת עם פלחי אבניא ואעיא.
ויונתן תרגם: מקל זנותה לשון קלות מדקלילא בעינהא טעוותהא.
and she committed adultery with the stones Jonathan paraphrases: And she strayed with the worshippers of stones and wood. And Jonathan renders מִקֹל as an expression of lightness, since her idols were light in her eyes.
והיה מקול זנותה – מקול שיצא על זנותה.
ד״א: מקול זנותה – מקלות זנותה. מקל חסר ו׳ לפי שאינו מגזרת קול אלא קלות. וכן תרגם יונתן: והוה מדקליא בעינהא טעוותא.
ותנאף את האבן ואת העץ – זנו מאחרי בשביל צלמים של עץ ושל אבן.
והיה מקול זנותה – ענין קלות ואמר המסרה עליו לית חסר בקלילותא ופירושו כתרגומו והוה מדקלילא בעינהא טעוותהא וחייבת ית ארעא וטעת עם פלחי אבניא ואעיא וכבר פירשנו כי לשון זנות ונאוף הנזכר בזה הענין הוא ענין הדבקות בעכו״ם.
והיה מקול – כפשוטו, כי הצעיקה זנותיה אנה ואנה כמו שקדם לפנים.
והיה מקלות זנותה שחנפה את הארץ ותנאף את האבן ואת העץ בפסילים שהיה עובד.
ותחנף – החי״ת בחטף סגול.
מקל – מלשון קלות.
את האבן – עם האבן.
והיה מקול זנותה – בעבור הקלות שיש עמה בדבר הזנות לעכו״ם חבתה את הארץ להיות חרבה ושממה.
ותנאף וכו׳ – עשתה עכו״ם מעץ ומאבן.
ותחנף – כבר בארתי גדר פעל חונף שמסתיר מעשהו עד שידומה שהוא צדיק, וזה עשתה להשקיט קול זנותה.
ב. והיה מקול זנותה – ר״ל מסבת קול זנותה יען שחשבה להסתיר זנותה ויראה מפני הקול שלא יצא עליה קלא דלא פסיק, מסבת זה ותחנף את הארץ חנפה להראות בגלוי שהיא אשה כשרה ויראת ה׳,
ותנאף את האבן בצנעה לא על כל הר גבוה כמשובה ישראל, רק בהסתר וחונף, וחטא זה גרוע יותר שזה אונאה וכפירה בהשגחה.
מקל – כמו מלא ו״ו; מִשֶּׁמַע זנותה של ישראל.
ותחנף וגו׳ – שבשביל כך נענשה (וימנעו רביבים, למעלה פסוק ג׳), שבה יהודה לאלהיה, אבל לא בכל לבה כי אם מיראת עונש.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(י) וְגַם⁠־בְּכׇל⁠־זֹ֗את לֹא⁠־שָׁ֨בָה אֵלַ֜י בָּגוֹדָ֧ה אֲחוֹתָ֛הּ יְהוּדָ֖ה בְּכׇל⁠־לִבָּ֑הּ כִּ֥י אִם⁠־בְּשֶׁ֖קֶר נְאֻם⁠־יְהֹוָֽהי״יֽ׃
Yet for all this her treacherous sister Judah has not returned to Me with her whole heart, but only in pretense,⁠" says Hashem.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״ירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וְאַף בְּכָל דָא לָא תָבוּ לְפוּלְחָנִי מִשִׁקְרַיָא אֲחֵיהוֹן דְבֵית יְהוּדָה בְּכָל לִבְּהוֹן אֱלָהֵין בְּשִׁקְרָא אֲמַר יְיָ.
בָגודה אחותה יהודה – צריך להיות ״בְגודה״, בשווא תחת הבי״ת, כמו: ״קרובה״, ״רחוקה״.⁠1
1. כך גם ריב״ג, אללמע, עמ׳ 225 (רקמה, עמ׳ רמב), ואצול, ערך ׳בגד׳, אף כי באללמע, עמ׳ 154 (רקמה, עמ׳ קעז), הוא סובר שהמילה היא שם-הפועל, כמו: ״בוגדה״ (ירמיהו ג׳:ח׳).
וגם בכל זאת – שראו בקלקלת פורענות חבריהם.
כי אם בשקר – דורו של יאשיה מראין עצמם שהם צדיקים והם רשעים היו צרים צורות של עבודה זרה על דלתותיהם מבפנים חציה על זו וחציה על זו וכשהיו מבערי עבודה זרה בודקים היה הדלת פתוח ולא היו מכירין בה.
And yet for all this that they saw the misfortune of the retribution of their companions.
but falsely Josiah's generation would show themselves as righteous although they were wicked. They would make forms of pagan deities on the inside of their doors, half on this door and half on this one, and when the destroyers of idols would inspect, the door would be open, and they would not notice it.
וגם בכל זאת – בכל זאת שראתה ששלחתי אחותה לא שבה אלי בכל לבה וזה קודם תשובת יאשיהו או אחר תשובתו כמו שפי׳ למעלה בפסוק ויאמר י״י אלי.
בגודה – שם תאר היה משפטו בשוא פ״א הפעל כמו קרובה רחוקה ונשאר עם הקמץ כמו שהוא לזכר.
וגם בכל זאת – רמז למה שקדם זכרו שלחתיה.
וגם בכל זאת הרעה אשר ראתה שבאה על ישראל לא שבה אלי הבוגדה יהודה שהיא באמת אחותה של ישראל במעשיה בכל לבה, כי הנה אם עשו תשובה בימי יאשיהו לא היתה התשובה בכל לבה כי אם בשקר משפה ולחוץ לא מבפנים.
וגם בכל זאת – עם כל הרעה שראתה שבא על ישראל עכ״ז לא שבה אלי וכו׳ בכל לבה כ״א בשקר מהשפה ולחוץ.
ג. כי תחת שמשובה ישראל לא שבה אל ה׳ בשום פעם כלל כמ״ש ואומר אחרי עשותה את כל אלה אלי תשוב ולא שבה, לא כן שבט יהודה שבכל פעם אחרי העבירה והזנות שבה לבית בעלה כאשה כשרה, אבל בכל זאת לא שבה לבית בעלה בכל לב באמת כי אם בשקר – כי לבבה נוטה לע״א, ולכן
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״ירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יא) וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙י״י֙ אֵלַ֔י צִדְּקָ֥ה נַפְשָׁ֖הּ מְשֻׁבָ֣ה יִשְׂרָאֵ֑ל מִבֹּגֵדָ֖ה יְהוּדָֽה׃
Hashem said to me, "Backsliding Israel has shown herself more righteous than treacherous Judah.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וַאֲמַר יְיָ לִי זַכִּיאוּ נַפְשֵׁיהוֹן דְמִתְחַסְנִין לְמֵיסַב לְפוּלְחָנִי דְבֵית יִשְׂרָאֵל מִמְשַׁקְרַיָא דְבֵית יְהוּדָה.
צדקה נפשה משובה ישראל – נקתה ופטרה עצמה מן הדין שלא היה לה ממי ללמוד.
has proved herself more righteous She has been cleared and she has freed herself from an unfavorable verdict, for she had no one to learn from.
צדקה נפשה משובה ישראל – הם י׳ השבטים לא היו דור לפניהם שגלו בעוונם ולא היה להם ממי ללמוד מוסר אבל שבט יהודה שראו שגלו י׳ השבטים לפניהם בימי הושע בן אלה ובכל זאת לא יראו ולא שבו אל י״י נמצאו י׳ שבטים צדיקים מהן.
ויאמר י״י אלי צדקה נפשה – אף על פי שחטאה משובה ישראל תחלה הנה אחותה יהודה הוסיפה לחטא עד שנחשבת אחותה ישראל צדקת כנגדה ותוספת החטא ביהודה הוא לבזותה בית האל להכניס שם פסיליהם ואליליהם ולבטל שם עבודת האל ולעבוד עכו״ם בבית עצמו כמו שנאמר באחז שצוה לעשות מזבח בבית י״י דמות המזבח אשר בדמשק (מלכים ב ט״ז:י׳) ובטל עבודת מזבח י״י וגו׳ ויסגר את דלתות בית י״י (דברי הימים ב כ״ח:כ״ד) ונאמר ויכבו את הנרות וקטרת לא הקטירו (דברי הימים ב כ״ט:ז׳) ונאמר עליו וגם את בניו העביר באש כתועבות הגוים (מלכים ב ט״ז:ג׳) וכן במנשה נאמר וישתחו לכל צבא השמים (דברי הימים ב ל״ג:ג׳) ונאמר והעביר את בנו באש (מלכים ב כ״א:ו׳) ועונן ונחש וכשף ועשה אוב וידעוני הרבה לעשות הרע בעיני י״י (דברי הימים ב ל״ג:ו׳) ונאמר עליו הרע מכל אשר עשו האמרי אשר לפניו (מלכים ב כ״א:י״א) והחטיא גם את יהודה בגלוליו (מלכים ב כ״א:י״א) ונאמר וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד עד אשר מלא ירושלם פה לפה (מלכים ב כ״א:ט״ז) חללים.
צדקה נפשה – נכון זה הלשון בעברי ובהגיון כמו שהיה נכון אם אמר הרעה יהודה מישראל או פחתה הרעה ישראל מיהודה.
ולכן אמר השם אלי צדקה נפשה משובה ישראל רוצה לומר על פי שישראל חטא ראשונה יהודה הכבידה בפשעה כ״כ עד שנחשבה צדקת ישראל מיהודה.
ואמנם אומרו ואתן את ספר כריתותיה אליה ראיתי אני בפירושו ב׳ דברים. הראשונה, שישעיהו דיבר כנגד האומה בכללה ולכן אמר אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה להגיד שהש״י לא עזב עמו ונחלתו עזיבה מוחלטת נצחיית, אמנם ירמיהו דיבר כאן מעשרת השבטי׳ רוצה לומר מאותם הפרטים שהלכו בגלות שהמה בפרטיותם לרוב פשעיהם שלחם השם מעל פניו ונתן בידיהם ספר כריתות לשבמדבר הגלות ההוא יתמו ושם ימותו אבל זרעם לא נכלל באותה גזרה ולכן אמר ואתן את ספר כריתותיה אליה כי באומרו בכנוי ספר כריתותיה ביאר שעל אותם שהלכו בגולה אמרו.
צדקה נפשי וכו׳ – ר״ל עם כי ישראל חטא ראשונה הנה יהודה הכבידה כ״כ בפשעה עד שלמולה נחשבת ישראל לצדקת.
צדקה נפשה – שלא היה לה ממי ללמוד (רש״י וראזנמילר).
והנה הנביא מצייר כאלו ה׳ התוכח עם עשרת השבטים והם הצטדקו לפניו, ולפיכך הוא מנחם אותם ומבטיחם (בפסוקים הבאים) שישובו מגלותם (תלמידי משה קוניאן).⁠א
א. במהדורה קמא (כ״י לוצקי 675ב, קולומביה, לוצקי 675א, שוקן) כתב שד״ל במקום זה (בהמשך): ״והנה אחר שהזכיר צדקה נפשה משובה ישראל, פתח בנחמה להבטיח עשרת השבטים כי עוד ישובו מגלותם.⁠״
ויאמר ה׳ אלי צדקה נפשה משובה ישראל ע״י בגודה יהודה שבהעריך מעשה ישראל נגד מעשה יהודה נמצא שישראל צדיקים נגד יהודה, ולכן
צדקה – שלא היה לה ממי ללמוד (רש״י); היתה יכולה להצטדק.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יב) הָלֹ֡ךְ וְֽקָרָ֩אתָ֩א אֶת⁠־הַדְּבָרִ֨ים הָאֵ֜לֶּה צָפ֗וֹנָה וְ֠אָמַרְתָּ֠ שׁ֣וּבָה מְשֻׁבָ֤ה יִשְׂרָאֵל֙ נְאֻם⁠־יְהֹוָ֔הי״י֔ לוֹא⁠־אַפִּ֥יל פָּנַ֖י בָּכֶ֑ם כִּֽי⁠־חָסִ֤יד אֲנִי֙ נְאֻם⁠־יְהֹוָ֔הי״י֔ לֹ֥א אֶטּ֖וֹר לְעוֹלָֽם׃
Go, and proclaim these words toward the north, and say, 'Return, you backsliding Israel', says Hashem. 'I will not look in anger on you; for I am merciful,' says Hashem. 'I will not keep anger forever.
א. וְֽקָרָ֩אתָ֩ =א (טעם כפול בכתב⁠־היד)
• ממ!=וְקָֽרָאתָ֩
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אֱזֵיל וְתִתְנַבֵּי יַת פִּתְגָמַיָא הָאִלֵין בַּאֲרַע צִפּוּנָא וְתֵימַר תּוּבוּ דְמִתְחַסְנִין לְמֵיסַב לְפוּלְחָנִי דְבֵית יִשְׂרָאֵל אֲמַר יְיָ כַּד תְּתוּבוּן לָא אֶשְׁלַח רוּגְזִי בְּכוֹן אֲרֵי מַסְגֵי לְמֶעְבַּד טַבְוָן אֲנָא אֲמַר יְיָ וְלָא יִתְנַטְרוּן לִיךְ חוֹבַיִךְ לְעָלַם.
הלוך וקראת וגו׳ – הלוך כתרגומו אזיל לשון צווי כאן ציווהו לילך ולחזור עשרת השבטים בימי יאשיהו כמו שאמר למעלה שבימי יאשיהו נאמרה לו נבואה זו וחזרו מקצת מהן בשמונה עשרה ליאשיהו.
צפונה – אל המקומות שגלו שם לאשור.
פני – רוגזי כן ת״י.
Go and proclaim, etc. Go, as the Targum renders, אזיל, the imperative form. Here he commanded him to go and bring back the Ten Tribes during the days of Josiah, as he states above that during the days of Josiah this prophecy was said to him and some of them returned in the eighteenth year of Josiah.
to the north To the places where they were exiled there to Assyria.
My anger My anger, so did Jonathan render it.
ואמרת שובה משובה ישראל – מיכן יש ללמוד שירמיה הלך להחזיר י׳ השבטים ויאשיה מלך עליהן שהרי למעלה בעניין הוא אומר ויאמר י״י אלי בימי יאשיהו המלך הראית אתא אשר עשתה משובה ישראל (ירמיהו ג׳:ו׳).
א. כן בכ״י לוצקי 777, פריס 163, פריס 162. בכ״י מינכן 5, ובנוסח שלנו בפסוק חסר: ״את״.
הלוך וקראת – אינו אומר לנביא שילך צפונה במקום שגלו עשרת השבטים כי הגלה אותם מלך אשור בחלח וחבור וערי מדי והם צפון העולם כלפי מזרח אלא פירושו הלוך ענין זרוז כמו לכה נא אנסכה בשמחה (קהלת ב׳:א׳) לכו ונפילה גורלות (יונה א׳:ז׳) והדומים להם ומה שאמר וקראת ר״ל שיקרא הדברים האלה בירושלם לפני זקני יהודה ויקרא הדברים כנגד ישראל שגלו כאילו מדבר עמהם פנים בפנים ואמר להם שובה משובה ישראל רמז להם שעתידים לשוב באחרית הימים וזהו שאמר לא אטור לעולם כלומר שלא ישמור עונם לעולם אלא ישיבם אליו אחר זמן ארוך ויקבצם עם גלות יהודה ומה שאמר לא אפיל פני בכם ר״ל לעולם וטעם לעולם לשנים ללא אפיל פני וללא אטור כי כבר הפיל פניו בהם בגלותו אותם ופני פירש כעסי כמו ונתתי אני את פני באיש ההוא (ויקרא כ׳:ה׳) פני י״י חלקם (איכה ד׳:ט״ז) והדומים להם ומה שאמר כי חסיד אני ר״ל כי אע״פ שחטאתם והייתם חייבים כליה אני חסיד כמו שאמר במדות האל ורב חסד והחסד הוא יתרון הטובה יותר על הראוי.
שובה משבה ישראל – זה הדבור לנכח ישראל שגלו צפונה, כי גלו גם הם לגבול אשור כמו שקדם במלכים, ואין הכרח שכלם שבו בבית שני כי גם מיהודה לא שבו רק המעט, כל שכן שבאר בזה ואמר: ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה וגו׳ (ירמיהו ג׳:י״ד). ועל אלה המעטים גם מישראל גם מיהודה נכון לומר בסתם ששבו בבית שני, כי כבר ידוע בהגיון ענין הסתמיות. אף על פי שיש בדברי הנביאים מלת כל אין נזק בזה כי כבר ידוע שתוף שם כל, לכן אין תימה כלל באמרו אחר כך על ענין בית שני: בימים ההמה ילכו בית יהודה וגו׳ (ירמיהו ג׳:י״ח).
ולכן נאמר אחר זה הלוך וקראת את הדברים האלה צפונה ואמרת שובה משובה ישראל נאם ה׳ לא אפיל פני בכם כי חסיד אני נאם ה׳ לא אטור לעולם שייעדם שאם ישובו בתשובה יגאלם כי לא היה ספר כריתות מוחלט אלא כריתותיה של אותה כנסיה שהלכו בגלות זהו הפן הא׳ מהפירוש. והפן השני, הוא שהנביא ישעיהו אמר אי זה ספר כריתו׳ אמכם אשר שלחתיה רוצה לומר הביטו וראו נוסח הגט שנתתי לאמכם כנסת ישראל ותראו שאינו גט פטורין בהחלט אבל הוא גט בתנאי שהוא כל זמן שיהיו פושעים וחטאים יהיו מגורשים לא עוד וז״ש ובפשעכם שולחה אמכם רוצה לומר כתנאי פשעיכם כל זמן שיתמידו שולחה אמכם כי הוא תנאי לא מוחלט ולכן התלונ׳ שם מדוע באתי אין איש ומסכים לזה אמר כאן ירמיהו שאמר לו השם הראית אשר עשתה משובה ישראל וגומר ואומר אחרי עשותה את כל אל׳ אלי תשוב ולא שבה כי הי׳ הרע כלו מה שהחזיקו בפשעיהם לבלתי סור מהם וזה ענין אומרו כאן וארא כי על כל אודות אשר נאפה משובה ישראל שלחתיה ואתן את ספר כריתותיה אליה רוצה לומר שלא היה ספר כריתותיה גט פטורין בהחלט אלא על כל אודות אשר נאפה שבכל זמן שיתמידו בחטאם יהיה ספר הכריתות קיים לא זולת זה, ועל כן היה מצוה אותו שיתרה בהם שובה משובה ישראל כי אם תעשו תשובה לא אפיל פני בכם והיא התמדת ספר הכריתות כי חסיד אני לא אטור לעולם, והותרה בזה השאלה השנית. ועם היות שאמר הלוך וקראת את הדברים האלה צפונה אין הכוונה שילך ירמיהו למקומות שיגלו שם שבטי ישראל אלא שינבא זה בירושלם עליהם, והיה ייעוד זה שלא יתיאשו בגלותם אבל ישובו בתשובה כי אם יעשו כן לא יפול עליהם כעס השם וחרון אפו וזהו לא אפיל פני בכם כי חסיד אני רוצה לומר עושה חסד לאלפים
הלוך וקראת – בספרי ספרד הוא בגעיא.
צפונה – מלא וא״ו ועיין מ״ש בסימן כ״ג.
הלוך – הוא ענין לשון זרוז.
אפיל – ענין חניה והשכנה כמו על פני כל אחיו נפל (בראשית כ״ה:י״ח).
פני – ענין חמה וכעס כמו פני ה׳ חלקם (איכה ד׳:ט״ז) ע״ש שהכעס יוכר בפני אדם.
אטור – ענין שמירה.
צפונה – אל מול צפון לאשור מקום שגלה ישראל.
לא אפיל – לא אשכין חמתי בכם.
כי חסיד אני – ר״ל לא כאדם שאינו מוחל לשונאו אף אם יעשו תשובה.
לא אטור – לא אשמור האיבה לעולם כי מיד כשתשובו תלך לה האיבה.
צפונה – לעשרת השבטים שהיו בגלות באשור ומָדָי.
ואין הכוונה שילך הנביא שם, אלא שינבא עליהם במקומו (רד״ק).
לא אפיל פני בכם – אין פנים מורה על הכעס, כדעת רש״י ורד״ק.
גם אין המליצה הזאת מענין מליצת: ויחר לקין מאד ויפלו פניו {בראשית ד׳:ה׳}, כדעת ראזנמילר, ולפניו Coccejus.
אלא פָנַי כמו: עַצְמִי, שכינתי (la mia presenza), כמו: פני ילכו (שמות ל״ג:י״ד), אם אין פניך הולכים (שמות ל״ג:ט״ו), ופניך הולכים בקרב (שמואל ב י״ז:י״א).
ואפיל פני – כטעם: אפול. ושרש נפל שאחריו בי״ת, טעמו: נלחם בזעם ופתאום, כמו: ויפלו בהם (יהושע י״א:ז׳), והיה כנפול בהם בתחלה (שמואל ב י״ז:ט׳). וקרובים לזה דברי Gusetius.
לוא אפיל פני – יש פנים של רצון, שהוא ההשגחה לטובה, והפוכה היא הסתרת פנים, ויש פנים של זעם, שהוא השגחה להעניש, שעז״א ונתתי פני באיש ההוא, ואמר בספרא פונה אני מכל עסקי ועוסק בו, ועז״א לא אפיל פני להשגיח לרעה, ואף לא אטור בלב שהיא הסתרת פנים כי ישוב להשגיח עליהם לטוב.
הלוך וקראת את הדברים האלה הנאמרים למעלה,
צפונה במקום שגלו ישראל,
ואמרת ועפ״י הדברים האלה תאמר אליהם שובה משובה ישראל ולא תירא שאפיל בכם פני ורוגזי להענישכם, וגם לא תירא שאנטור עליך שנאה בלב כי יען שחסיד אני לא אטור לעולם – אנכי אשכח עונך מכל וכל.
פני – כעסי הנראה בפנים.
חסיד – עושה חסד.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יג) אַ֚ךְ דְּעִ֣י עֲוֺנֵ֔ךְ כִּ֛י בַּיהֹוָ֥הי״י֥ אֱלֹהַ֖יִךְ פָּשָׁ֑עַתְּ וַתְּפַזְּרִ֨י אֶת⁠־דְּרָכַ֜יִךְ לַזָּרִ֗ים תַּ֚חַת כׇּל⁠־עֵ֣ץ רַעֲנָ֔ן וּבְקוֹלִ֥י לֹֽא⁠־שְׁמַעְתֶּ֖ם נְאֻם⁠־יְהֹוָֽהי״יֽ׃
Only acknowledge your iniquity, that you have transgressed against Hashem your God, and have scattered your ways to the strangers under every green tree, and you have not obeyed My voice,' says Hashem.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
בְּרַם דְעִי חוֹבַיִךְ אֲרֵי בְמֵימְרָא דַייָ אֱלָהָךְ מְרֵידְתְּ וְקַלְקֵילְתְּ יַת אוֹרְחָתָךְ אִתְחַבַּרְתְּ לְעַמְמַיָא פַּלְחֵי כּוֹכְבַיָא תְּחוֹת כָּל אִילַן עַבּוּף וּלְמֵימְרִי לָא קַבֵּילְתּוּן אֲמַר יְיָ.
פשעת – מרדת.
ותפזרי את דרכיך – לשון זנות פיסוק רגלים למשכבי אשה.
you have rebelled Heb. פשעת.
and you have scattered your ways This is an expression of harlotry, spreading the legs to the woman's private parts.
אך דעי עוונך – אך אם תעשו תשובה והתוודו חטאתיכם בווידוייכם וכך אמרו על כן באה אלינו הצרה הזאת (בראשית מ״ב:כ״א).
כי בי״י אלהינו – פשענו על שפיזרנו דרכינו לע״ז אם תעשו כך לא אטור לעולם (ירמיהו ג׳:י״ב) אבל אסלח לכם.
אך דעי – אך קודם שאשיבך אלי צריך שתדעי עונך ותכירי בעצמך על מה הגליתיך כי בי״י אלהיך פשעת וכיון שתכירי זה תשובי אלי ואשובה אליך.
ותפזרי – כי לא עבדת עכו״ם אחת לבדה אלא פזרת את דרכך לזרים לזה ולזה כמו שאמר כי מספר עריך היו אלהיך יהודה (ירמיהו ב׳:כ״ח).
ובקולי לא שמעתם – כי הייתי מתרה בכם תמיד על ידי הנביאים ולא שמעתם.
אך בתנאי שתודה על חטאתיך ותתחר׳ מהם וזהו אך דעי עונך וגומר:
ותפזרי – מלשון פזור ופרוד.
דרכיך – רגליך ע״ש שדורכים ופוסעים בו וכמו שמלת פעם משותף על ענין ההלוך ועל הרגל כמ״ש פעמי מרכבותיו (שופטים ה׳:כ״ח) ונאמר פעמי דלים (ישעיהו כ״ו:ו׳).
אך דעי עונך – תהא מכיר בעצמך שהרבית עון כי פשעת בה׳.
ותפזרו – פזרת רגליך זה מזה לנאוף עם הרבה זרים ור״ל עבדת עכו״ם הרבה.
ובקולי לא שמעתם – ר״ל לא עבדתם אותי אף בשיתוף.
ותפזרי את דרכיך – לשון משכב, כמו: ברוב דרכך יגעת (ישעיהו נ״ז:י׳). היה משכבך מפוזר לזרים, נתתיו להם בפזור, מענין: פזר נתן לאביונים (תהלים קי״ב:ט׳).
וראזנמילר פירש: הָלַכְתְּ כה וכה לבקש מאהבים.
אך בתנאי שאת תדעי עונך ותזכור כי חטאת, כי חטאך היה משולש,
א. בה׳ אלהיך פשעת המרידה בבעלך,
ב. במה שאליו כי פזרת דרכיך והיית מופקרת לכל, וגם היה ההפקר גדול מאד כי היה הזנות לכל אדם לזרים – ובכ״מ תחת עץ רענן
ג. כי הגם שקראתי אותך שתשוב אלי והתריתי בך מ״מ בקולי לא שמעתם.
ותפזרי – הלכת כה וכה ללמוד דרכי זרים ומנהגיהם בעבודת אליליהם.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יד) שׁ֣וּבוּ בָנִ֤ים שֽׁוֹבָבִים֙ נְאֻם⁠־יְהֹוָ֔הי״י֔ כִּ֥י אָנֹכִ֖י בָּעַ֣לְתִּי בָכֶ֑ם וְלָקַחְתִּ֨י אֶתְכֶ֜ם אֶחָ֣ד מֵעִ֗יר וּשְׁנַ֙יִם֙ מִמִּשְׁפָּחָ֔ה וְהֵבֵאתִ֥י אֶתְכֶ֖ם צִיּֽוֹן׃
'Return, backsliding children,' says Hashem; 'for I am a husband to you. And I will take you one of a city, and two of a family, and I will bring you to Zion.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
תּוּבוּ בָנַיָא דְמִתְחַסְנִין לְמֵיתַב אֲמַר יְיָ אֲנָא אִתְרְעֵיתִי בְּכוֹן וֶאֱקָרֵיב יַתְכוֹן כְּאִלּוּ אַתּוּן מִשְׁתָּאֲרוּן חָד מִקַרְתָּא וּתְרֵין מִזַרְעִיתָא וְאָעֵיל יַתְכוֹן לְצִיּוֹן.
כי אנכי בעלתי בכם ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה – רשב״ל אומר דברים ככתבן, א״ל ר׳ יוחנן לא ניחא למרייהו למימר הכי אלא אחד מעיר מזכה כל העיר ושנים ממשפחה מזכין כל המשפחה כלה.
שובבים – אנווישיי״ר בלעז ששובבתם דרככם מרוב כל שהייתם בשלוה ועונג כמו שהוא אומר הפורטים על פי הנבל (עמוס ו׳:ה׳) השותים במזרקי יין (עמוס ו׳:ו׳).
כי אנכי בעלתי בכם – ונקראתם בשמי שאני אדון לכם ואין כבודי להניח אתכם ביד אויבי.
backsliding children (Envasec in Old French) That you perverted your way because of much good, that you enjoyed tranquility and pleasure, as Scripture states: They hum snatches of song to the tune of the lute (Amos 6:5), those who drink from bowls of wine (v. 6).
for I possessed you and you are called by My name, that I am your Master, and it is not honorable for Me to leave you in the hands of My enemies.
ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה והבאתי אתכם ציון – אילו הייתי ממתין שיהו כל בני הדור צדיקים לא מידת הדין נותנת שתהיו נגאלין אלא בזכות צדיק אחד שימצא בעיר ובזכות שנים צדיקים מן המשפחה והבאתי אתכם ציון זהו מדרשו. ופשוטו אני עתיד ללקט אתכם אחד בעיר ושנים ממשפחה שאתם פזורין בכל המקומות ונשארתם מתי מספר והבאתי אתכם ציון ושם תפרו והעניין יורה על פתרונו שכת׳ אחריו: והיה כי תרבו ופריתם בארץ (ירמיהו ג׳:ט״ז).
שובו בנים שובבים – מורדים כמו משובה שפירשנו.
כי אנכי בעלתי בכם – כלומר אבעל בכם אחר שגרשתי אתכם.
ותרגם יונתן אתרעיתי בכון.
ואדוני אבי ז״ל פירש בעלתי – קצתי לפי שהוא קשור בבי״ת, וכן אנכי בעלתי בה נאם י״י ודמה אותו כן בזה הענין בלשון ערבי.
אחד מעיר – אפילו יהודי אחד יהיה לבדו בעיר מערי הגוים משם אקחנו וכן אם יהיו אפילו שנים לבדם באומה אחת משם אקחם ואומה נקראת משפחה כמו ואם משפחת מצרים לא תעלה (זכריה י״ד:י״ח) וכן לכל משפחות ממלכות צפונה (ירמיהו א׳:ט״ו) ורז״ל פירשו אחד מעיר מזכה את כל העיר שנים ממשפחה מזכים את כל המשפחה ובזכותן יצאו כלם מהגלות.
שובו בנים שובבים נאם ה׳ וגומר עד ואנכי אמרתי איך אשיתך בבנים וגומר. פי׳ הרד״ק בשם אביו כי פירוש אנכי בעלתי בכם הוא קצתי לפי שהוא קשור בבי״ת ולדעתו פירש בעלתי בכם אבעל אתכם אחרי שגרשתי אתכם, ויותר נכון לפרש בעלתי מלשון בעל ושאמר על עשרת השבטים אשר זכר שובו בנים שובבים ומורדים כי אנכי בעלתי בכם כלומר בימים הראשונים הייתי בועליך עושיך וגם עתה באחרונה אקח אתכם בהיותכם בתכלית המיעוט ודלות אחד מעיר ושנים ממשפח׳ והבאתי ציון, אבל לא תחשבו שתמליכו עליכם מלכים רשעים כרצונכם כמו שעשיתם לירבעם ואחאב ושאר מלכי ישראל לא יהיה הדבר כן
בעלתי – ענין שר ואדון כמו אם בעליו עמו (שמות כ״ב:י״ד).
שובו – אתם בנים מורדים שובו אלי כי אנכי האדון והמושל בכם לכן מהראוי שתשובו אלי.
ולקחתי אתכם – ואז אקח אתכם מהגולה.
אחד מעיר – ר״ל אף אם מעט ישובו אלי אקח אותם ולא ישתקעו שם עם העומדים במרדם.
כי אנכי בעלתי בכם – בעל שאחריו בי״ת לשון הרחקה וגירושין, וכן למטה (ירמיהו ל״א:ל״א): אשר המה הפרו את בריתי ואנכי בעלתי בם. וכן בלשון ערבי (ר׳ יוסף קמחי ואחריו שנוררער, Dathe, Pocochius, וראזנמילר וגעזעניוס).
אחד מעיר – אפילו המפוזרים אחד בעיר. וכל זה על זמן עליית הגולה בימי כורש, שהיה מושל גם במדי ובאשור, והוא הרשה את כל ישראל אשר תחת ממשלתו לשוב אל ארץ יהודה.
בעלתי בכם – פעל בעל על הבעילה מקושר תמיד עם מלת את, ופה שנקשר עם ב׳ יכוין על הקנין, וכן לקמן (ל״א ל״ב).
שובו בנים – והגם שהאבות החוטאים לא שבו הנני קורא שבניהם עכ״פ ישובו, כי אנכי בעלתי בכם ר״ל הגם שאת אמכם גרשתי ואתן ספר כריתותיה אליה, בכם בעלתי ר״ל אחזיק אתכם כאשתי ואנכי אהיה לכם לבעל,
ולקחתי אתכם גם אם לא תהיה רק אחד מעיר שתשארו שארית מעט מ״מ אקח אתכם בעתיד ואביא אתכם ציון – ויען שסבת חטא אבותיכם היו המלכים שמלכי ישראל הטו אתכם מני דרך, לכן
בעלתי בכם – שד״ל מפרש מליצה זו מלשון ערבי להוראת גירושין; ואם היא מלשון הקודש ענינה אני אדוניכם.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(טו) וְנָתַתִּ֥י לָכֶ֛ם רֹעִ֖ים כְּלִבִּ֑י וְרָע֥וּ אֶתְכֶ֖ם דֵּעָ֥ה וְהַשְׂכֵּֽיל׃
I will give you shepherds according to My heart, who shall feed you with knowledge and understanding.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וַאֲמַנֵי עֲלֵיכוֹן פַּרְנָסִין עָבְדֵי רְעוּתִי וִיפַרְנְסוּן יַתְכוֹן בְּמַדַע וּבְחוּכְמָא.
ורעו אתכם דעה והשכיל – נשמטה ממנה בי״ת-היחס, והראוי: ״בדעה״.⁠1
1. כך ריב״ג, אללמע, עמ׳ 270 (רקמה, עמ׳ רפה), והשווה: ת״י. רמב״ע, עמ׳ 261, מעדיף להשאיר את הכתוב כמות שהוא, כלומר המילים ״דעה והשכל״ הן הן הנושא, כתוצאה של המשפט הקודם.
ונתתי לכם רועים כלבי – לפי שנאמר למעלה והרועים פשעו בי (ירמיהו ב׳:ח׳) חזר ואמר כאן ונתתי לכם רועים כלבי ורעו אתכם דיעה והשכל וגו׳.
ונתתי – כלבי. שירעו אותם כלבי וחפצי לא כרועים הראשונים והם מלכי ישראל ויהודה שהיו מדריכים אותם בדרך רעה ולעבוד עכו״ם אבל אותם הרועים שאתן להם בזמן הישועה ירעו אותם דעה והשכל והרועים הם פרנסי ישראל שיהיו עם מלך המשיח כמו שנאמר בנבואת מיכה והקמונו עליו שבעה רועים ושמונה נסיכי אדם (מיכה ה׳:ד׳).
כי אני אתן לכם רועים ומלכים כלבי והם מזרע בית דוד שנאמר בו בקש ה׳ לו איש כלבבו ויצוהו ה׳ לנגיד על עמו (שמואל א יג, יד), והם ירעו אתכם ועל זה נאמר כאן רועים כלבי ורעו אתכם דעה והשכל לא כמלכי ישראל שהיו מביאים את העם לעבוד ע״ז.
רועים כלבי – מלכים צדיקים וכפי רצון לבי לא כמו לשעבר שהמליכו מדעתם מלכים רשעים והם הסיתו אותם לעכו״ם כי לעתיד המשיח ימלוך עליכם.
ורעו – ירעו אתכם בדרך דעה והשכל.
ונתתי לכם רועים כלבי – נראה לי: שהזכיר זה מפני שירבעם מלך ישראל הוא אשר הדיחם מאחרי ה׳. ועתה הנביא מבשרם שלא יקרה להם עוד כדבר הזה.
ונתתי לכם רועים כלבי רועים טובים אשר ירעו אתכם דעה והשכיל.
דעה והשכל – יהיו רועיכם.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(טז) וְהָיָ֡ה כִּ֣י תִרְבּוּ֩ וּפְרִיתֶ֨ם בָּאָ֜רֶץ בַּיָּמִ֤ים הָהֵ֙מָּה֙ נְאֻם⁠־יְהֹוָ֔הי״י֔ לֹא⁠־יֹ֣אמְרוּ ע֗וֹד אֲרוֹן֙ בְּרִית⁠־יְהֹוָ֔הי״י֔ וְלֹ֥א יַעֲלֶ֖ה עַל⁠־לֵ֑ב וְלֹ֤א יִזְכְּרוּ⁠־בוֹ֙ וְלֹ֣א יִפְקֹ֔דוּ וְלֹ֥א יֵעָשֶׂ֖ה עֽוֹד׃
It shall come to pass, when you have multiplied and increased in the land, in those days,' says Hashem, 'they shall no longer say, 'The ark of the covenant of Hashem'; neither shall it come to mind; neither shall they remember it; neither shall they miss it; neither shall it be made any more.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וִיהֵי אֲרֵי תִסְגוּן וְתִפְשׁוּן בְּאַרְעָא בְּיוֹמַיָא הָאִינוּן אֲמַר יְיָ לָא יֵימְרוּן עוֹד אֲרוֹן קְיָמָא דַייָ וְלָא יִסַק עַל לֵב וְלָא יִדְכְּרוּן עוֹד בֵּיהּ וְלָא יְזוּעוּן וְלָא יְגִיחוּן בֵּיהּ עוֹד קְרָב.
לא יאמרו עוד ארון – כי כל כניסתכם תהא קדושה ואשכון בה כאלו הוא ארון.
יפקדו – כמו יזכרו.
ולא יעשה עוד – מה שנעשה בו כבר בשילה שהביאוהו במלחמה עם פלשתים בימי עלי (שמואל א ד׳:ד׳).
they will no longer say, "The ark of the Lord's covenant" For your entire assembly will be holy, and I will dwell therein as though it were an ark.
nor shall they remember it Heb. יפקדו, like יזכרוּ, remember or mention.
nor shall it be done anymore i.e., it shall not be done what was done with it already in Shiloh, that they brought it into the battle with the Philistines in the days of Eli.
לא יאמרו עוד ארון ברית י״י – לא תהיו צריכין לומר עוד נקחה ארון ברית י״י ויבא בקרבינו ויושיענו מכף אויבינו (שמואל א ד׳:ג׳) כי שלום יהיה.
והיה כי תרבולא יאמרו עוד ארון ברית י״י ולא יעלה על לב כלומר אע״פ שתרבו ופריתם בארץ לא יקנאו בכם הגוים שיבאו להלחם בכם ותצטרכו לצאת למלחמה וארון האלהים עמכם כמו שהיה מנהגם שהיו מוציאים הארון במלחמה ובימים ההם לא יצטרכו לזה כי לא יהיה להם מלחמה עוד ולזה אמר לא יאמרו ולא יעלה על לב ולא יזכרו בו ולא יפקדו ולא יעשה עוד כלומר לזה הדבר להוציאו למלחמה, וכן תרגם יונתן ולא יעשה עוד ולא יגיחון ביה עוד קרב.
לא יאמרו עוד ארון בית י״י – הנה זה התאר לא היה גנאי אבל הטעם כי זה טוב, אולם יותר טוב הוא כסא י״י, וזה כי ארון י״י היה בלשונם ובפיהם בהיותם בגלות אם ברצותם להשבע או זולת זה, כמו שהוא מנהגנו היום, גם כי היו להם כמו שיש לנו בתי כנסיות עם ארון לספרי תורה, ובשוב ירושלים לא יזכר הארון רק כלל ירושלים, כי תקרא כסא י״י, שזה יהיה להם שם יותר מצוין, וכן ולא יאמר עוד התפת וגו׳ (ירמיהו ז׳:ל״ב), כל שכן בכאן שהוא שם יותר נכבד, וכן לא יאמר עוד חי י״י וגו׳ (ירמיהו ט״ז:י״ד).
ואמנם אומרו והיה כי תרבו ופריתם וגומר הוא מאמר זר מאד לפי שאם לא יזכרו ארון ברית ה׳ הוא ייעוד רע ולא טוב עד שמזה ילחמו עלינו הנוצרים לומר שלא ישוב עוד ארון ברית ה׳ אל מקומו, ועוד כי אין ענין לזה עם אומרו כי תרבו ופריתם, ועוד שאיך יסכים כי תרבו ופריתם עם מה שאמר סמוך לזה ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה, ומלבד זה כולו הנה הפסוק כפול ומכופל באומרו לא יאמרו עוד ארון ברית ה׳ ושנית ולא יעלה על לב וג׳ ולא יזכרו בו ד׳ ולא יפקדו ה׳ ולא יעשה עוד ומה צורך בכל ההכפל הזה, ומה ענין העשייה הזאת שזכר מי יתן ואדע, והמפרשים פירשו אף על פי שתרבו ופריתם בארץ לא יקנאו בכם האומות ולא יבאו להלחם בכם לשתצטרכו לצאת למלחמה כנגדם ולהוציא ארון האלהים עמכם כי הנה בימים ההם לא תהיה לכם מלחמ׳ ולכן לא תצטרכו להוציא הארון כי בעת ההיא יקראו לירושלם כסא ה׳ ונלוו אליה כל הגוים לשם ה׳ ולעבדו שכם אחד לא להלחם בישראל כי לא ילכו עוד הגוים אחרי שרירות לבם הרע, ואתה רואה שכל אלו הם דברים חצוניים אין בכתוב דבר לא מהמלחמה ולא משאר הדברים ולכן לא נחה דעתי עם הפירוש הזה עם היותו שנטה אליו יונתן. אבל ענין הכתוב אצלי הוא שבזמן בית המקדש הראשון בהיות ישראל נמשכי׳ אחרי שרירות לבם היתה כל קדושתם בבית המקדש ובארון האלהים אשר שם וזה אם בשמירת ישראל שבהיותם זכאים היה הארון שומר ומגין בעדם ובהיות׳ חוטאים היה הארון אשר בתוכם סבת חרבנם ואיבודם כי היה הארון ממשיך ההשגחה האלהית בעניני האומה עד שמפני זה נקרא ארון ברית ה׳ למה שהיה בו ספר התורה שהם דברי ברית הברכה והקללה וכמו שאמר מרע״ה (דברים לא, כו) לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה׳ אלהיכם והיה שם בך לעד כי אני ידעתי את מריך וגומר, וגם היתה קדושת הארון לאזהרת הפרטים שבדעתם ששם ארון ברית ה׳ יפחדו מלפניו וייראו מלחטוא ויבאו להתפלל נגדו על סליחתם להיותו מעון השכינה, וגם היה שם הארון לאלה ולשבועה וכמ״ש שלמה בתפלתו (מלכים א ח, לא; דברי הימים ב׳ ו, כב) אשר יחטא איש לרעהו ונשא בו אלה להאלתו ובא אלה לפני מזבחך בבית הזה ואתה תשמע השמים ועשית ושפטת את עבדך וגומר וגם היה הארון אצלם להתפלל נגדו בעצור השמים ולא יהיה מטר או בבוא דבר או מגפה או מלחמה על הארץ ויפקדם האלהים בהתפללם שמה וכמו שנזכר בתפלת שלמה, והנה זכר הנביא שבזמן הגאולה העתידה תהיה הקדושה בקרב ישראל כ״כ שלא די שבזמן קבוצם בהיותם אחד מעיר ושנים ממשפחה יהיו צדיקים וטובי׳ וישרים בלבותם אבל גם אחרי שירבו ויפרו בארץ שברב עם תתמעט הקדושה ויראת אלהים הנה עכ״ז לא תזוז מהם הקדושה, עד שבימים ההם לא יאמרו האנשים ארון ברית ה׳ כמזכירים הברית שכרת ה׳ עמהם ושהוא בארון כדי שיפחדו מלפניו כי הם בקדושתם לא יצטרכו אל ברית ולא ידברו בו, וגם האנשים היחידי׳ לא יעלה על לבם שהקדוש׳ בלבד תמצא במקום הארון כי בכל מקום שהם יהיו מקודשים, וכן לא ילכו להשבע שבועה ואלה במקום הראשון במקדש כנגד הארון כי הנה בכל מקום יהיה מוקטר מוגש לשם ה׳ לא במקו׳ הארון בלבד ועל זה אמר ולא יזכרו כי הזכירה היא לענין השבועה, וכן לא יעשו תפלת צרכיהם כנגד הארון ולא יהיו נפקדים שם במטר ובבריאות ונצחון האויבי׳ כי בכל מקום יהיו עיני ה׳ עליהם לטובה ועל זה אמר ולא יפקדו מלשון פקד ה׳ את עמו לתת להם לחם (רות א, ו), ולפי שאמר שבזמן ההוא לא יצטרכו לזכרון ארון ברית ה׳ רוצה לומר הברית אשר כרת עם ישראל להיו׳ פחדו נגד עיניהם אמר עתה ולא יעשה עוד שחוזר לברית ה׳ אשר זכר יאמר שבימים ההם לא יזכרו הברית אשר כרת עמהם מימי קדם בברכה ובקללה וגם לא יעשה ברית אחר ביניהם לפי שכל ירושלם יהיה במדרגת הארון בקדושה וכבוד.
ופריתם – מלשון פרי ר״ל תלדו בנים מרובים.
יפקדו – ענין זכרון.
לא יאמרו עוד ארון ברית ה׳ – ר״ל לא יאמרו עוד זה לזה נלך לפני הארון להתפלל שמה כי לפי מרבית העם לא יוכלו כולם לבוא שמה כי המקום לא יכילם.
ולא יעלה על לב – לא יעלה מי בלבו ללכת שמה אף יחידי כי מאוד יקשה לבוא שמה מדוחק המון העם.
ולא יזכרו בו – לא יזכור מי בארון ללכת שמה וכפל הדבר במ״ש וכן לא יפקדו.
ולא יעשה עוד – לא יהיה נעשה עוד ארונות אחרות למען יוכלו כולם לבוא לפני אחד מהם וכאשר יאמר למטה שהשראת השכינה יהיה בכל ירושלים ושמה יקובל תפלת המתפללים.
והיה כי תרבו ופריתם בארץ בימים ההמה – נראה לי: כי מפני שדאג ירבעם: אם יעלה העם {הזה} לעשות זבחים בבית ה׳ (מלכים א י״ב:כ״ז) מפני קדושת הבית שהיו כל ישראל באים שם, אמר: כי לא בלבד יהיה בית ה׳ קדוש בעיני עשרת השבטים, כי גם ירושלם כלה תקרא: כסא ה׳.
והנה לא יאמרו עוד ארון וגו׳ – כאלו אין השכינה אלא בבית קדש הקדשים, כי אמנם כל העיר תהיה בחזקת קדושה.
ולא יעשה עוד – דבר שיעמוד במקומו, כמו שעשה ירבעם.
ולא יעלה על לב ולא יזכרו ולא יפקדו – לפי כללי הלשון היה צ״ל בהפך לא יפקדו ולא יזכרו ולא יעלה על לב, כי הזכירה קטנה מן הפקידה, שהפקידה היא כדי לעשות איזה דבר, כמ״ש בחבורי התו״ה (אחרי סי׳ קמ״ח), והסדר תמיד זכרני ופקדני (לקמן ט״ו ט״ו) וא״כ בשלילה צ״ל בהפך לא יפקדו ואף לא יזכרו? והעלאה על לב קטנה מן הזכירה, כמ״ש ולא תזכרנה הראשונות וללא תעלינה על לב (ישעיהו ס״ה י״ז), ולמה שפירשתי בא על נכון, שר״ל שלא יהיה עוד שיאמרו בפה בלא העלאה על לב, ולא שיזכרו בלי פקידה שהוא מחשבה לעשות, ולא שיפקדו בלי שיעשה בפועל.
והיה כי תרבו – שאחר שהייתם מעט בעת הקיבוץ אחד מעיר ושנים ממשפחה עת שתרבו ופריתם אח״כ, אז יהיו צדיקים כולמו, כמ״ש והיה הנשאר בציון קדוש יאמר לו,
לא יאמרו עוד ארון ברית ה׳ – ר״ל כי עתה הדבור בלתי מסכים עם המחשבה וכן המחשבה בלתי מסכמת עם המעשה, ר״ל שהגם שמדברים בפיהם ומזכירים קדושת ארון הברית ודברי ספר התורה הנתונה בו, מ״מ לבם רחוק מן הדבור ואין מעלים אותו על לבם, וכן בעת שמעלים את הארון על לבם, בכל זאת אין עושים מעשה כפי דברי הברית הזאת, אבל לעתיד לא יהיה כן, ושיעור הכתוב כי אז לא יאמרו עוד ארון ברית ה׳ ולא יעלה על לב – שלא יהיה כמו עתה שאומרים ארון ברית ה׳ ולא יעלה על לב, ר״ל שאומרים בפיהם ואינם מעלים אותו על לבבם, בפיו ובשפתיו יכבדוהו ולבם רחוק ממנו, אז לא יהיה כן, וכן לא יזכרו בו ולא יפקדו ולא יעשה זאת – ר״ל שלא יהיה כמו עתה שעת יזכרו ויפקדו במחשבתם את דברי ארון הברית בכל זאת לא יעשה עוד לא יעשה מעשה כדברי הברית, ואין מוציאין מחשבתם מכח אל הפועל אז לא יהיה כן רק אם יזכרו בו יעשו אותו תיכף, עד שיהיה המעשה מצורף עם המחשבה והמחשבה מצורף עם הדבור.
ארון ברית ה׳ – כל הקדושה תלויה בו, ואנחנו בני עשרת השבטים חסרנו ממנו.
יפקדו – מלשון וה׳ פקד את שרה (פרשת וירא).
ולא יעשה עוד – ארון אחר כמהו אם ינטל (כמו בבית שני שחשבו הבית קודש גם כי אין בו ארון).
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יז) בָּעֵ֣ת הַהִ֗יא יִקְרְא֤וּ לִירוּשָׁלַ֙͏ִם֙ כִּסֵּ֣א יְהֹוָ֔הי״י֔ וְנִקְו֨וּ אֵלֶ֧יהָ כׇֽל⁠־הַגּוֹיִ֛ם לְשֵׁ֥ם יְהֹוָ֖הי״י֖ לִירוּשָׁלָ֑͏ִם וְלֹא⁠־יֵלְכ֣וּ ע֔וֹד אַחֲרֵ֕י שְׁרִר֖וּת לִבָּ֥ם הָרָֽע׃
At that time they shall call Jerusalem 'The Throne of Hashem'; and all the nations shall be gathered to it, to the name of Hashem, to Jerusalem. Neither shall they walk any more after the stubbornness of their evil heart.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
בְּעִידָנָא הַהִיא יִקְרוּן לִירוּשְׁלֵם אֲתַר בֵּית שְׁכִנְתָּא דַייָ וְיִתְנְהוֹן לְמִפְלַח בָּהּ כָּל עַמְמַיָא לִשְׁמָא דַייָ לִירוּשְׁלֵם וְלָא יְהָכוּן עוֹד בָּתַר הִרְהוּר לִבְּהוֹן בִּישָׁא.
בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה׳ ונקוו אליה כל הגוים – (כתוב ברמז י״ד).
ונקוו – ונקבצו לשון מקוה מים (ויקרא י״א:ל״ו).
שרירות – לשון ראיה כמו אשורנו (במדבר כ״ד:י״ז).
shall gather Heb. ונקוו, an expression of: מקוה מים, a gathering of water.
the idea of an expression of seeing. Comp. אשורנו "I see him" (Bemidbar 24:17).
בעת ההיא – אין צריך לומר שלא יבאו הגוים על ירושלם להלחם אלא יקראו אותה כסא השם ונקוו אליה כל הגוים לשם י״י ולעבדו לא להלחם ומה שאמר לירושלם אחר שאמר אליה רוצה לומר שיאמר אחד לחברו נלך לירושלם ולא ילכו עוד אחרי שרירות לבם הרע לא ישראל ולא הגוים.
שרירות לבם – חזוק לבם מדברי רז״ל שריר וקים.
עד שבעת ההיא יקראו לירושלם כסא ה׳ ולא בלבד ישראל אבל גם משאר האומות יקוו אליה כל הגוים לא להלחם עליה ולא גם כן להתעדן במעדניה אלא לפי שיהיה ירושלם לשם ה׳ בקדושתה, ולא ילכו עוד רוצה לומר בני אדם כלם אחר שרירות לבם הרע, ומפני זה לא יאמרו ארון ברית ה׳ כי הנה יתבטל מהם היצר הרע, גם שתהיה הקדושה כל כך בארץ שכמו שהיה בימים הראשונים הארון במדרגת הקדושה לכל כן תהיה ירשלם כסא ה׳ שהוא רמז לגלגל העליון המקיף בכל שיניעהו הקדוש ברוך הוא בלי אמצעי כי כן השגיח בירושלם ולזה תקרא כסא ה׳ כמו שאמר השמים כסאי (ישעיה סו, א).
ואפש׳ לפר׳ לא יאמרו עוד ארון ברי׳ ה׳ שחוז׳ אל הרועי׳ אשר זכר שירעו אותם דעה והשכל ולא יצטרכו לאיים את הבעלי דינים לומר להם גורו לכם מהארון אשר שם ברית ה׳ הברכה והקללה, ואמר ולא יעלה על לב הבעלי דינין עצמם ושלא יאמרו נירא נא את ארון ברית אלהים ולא נחטא, ואמר ולא יזכרו בו על השבועה והאלה כמו שפירשתי, ואמר ולא יפקדו שלא תהיה פקידתם לירושלם מפני ארון הברית אשר שם כמו שהיו עושים בזמן הרגל ולא יעש׳ עוד שם ביניהם רוצה לומר פועל מגונה, לפי שבימים ההם תרבה כ״כ הקדוש׳ ויראת חטא שלא בלבד בבית המקדש יבאו העמים לעלות ולראות כי הנה כל ירושלם יהיה מקום קדושה ויקראו לו כסא ה׳, ולכן יתקבצו אליה כל הגוים בשומע׳ קדושתה, ובני ישראל אשר זכר לא ילכו עוד אחרי שרירות לב׳ הרע ולכן לא יצטרכו לבקש מחילת חטאים לפני הארון ולא ללכת להשבע שמה על כל דבר פשע כמו שזכר, זהו פירוש הפסוקים האלה אצלי והותרה השאלה השלישית.
ונקוו – ענין אסיפה וקבוץ כמו יקוו המים (בראשית א׳:ט׳).
שרירות – ענין ראיה והבטה כמו אשר שוררו אנשים (איוב ל״ו:כ״ד).
כסא ה׳ – ר״ל גם שמה תהיה השראת השכינה.
ונקוו אליה – כל העמים יתקבצו אליה בעבור שם ה׳ השורה בה וחוזר ומפרש אל ירושלים יתקבצו כי שמה תהיה השראת השכינה.
שרירות לבם הרע – מראית לבם שמראה להם את הרע ומסית אותם לעשותה.
כל הגוים – כל השבטים, כמו: גוי וקהל גוים יהיה ממך (בראשית ל״ה:י״א). וזה מוכרח מפני שאמר: ולא ילכו עוד אחרי שרירות לבם הרע, ולא מצאנו שתהיה עבודת האלילים נחשבת לשאר האומות לחטאת ולב רע.
שרירות – תרגומו: הרהור.
ורש״י פירש: משרש שור – לשון ראיה.
ורמב״ן ורד״ק וראזנמילר פירשו: מלשון שריר וקיים.
ואחרים: מן שריר בערבי, שענינו רע.
ואין דעתי נוחה באחת מאלה. ודעת המתרגם ורש״י היא הקרובה לפי הענין, כי מצאנו: ואשלחהו בשרירות לבם ילכו במועצותיהם (תהלים פ״א:י״ג), נראה מזה כי שרירות ענין מחשבה ועצה. אך אין משקל שרירות מתישב על שרש מנחי עי״ן, אלא מן הכפולים.
אליה – לירושלם בא הכינוי עם עצם הפעול, כמו ותראהו את הילד ובפי׳ תקנתי,
שרירות לבם – מענין שור, שמורה הבטה מרחוק, ועקרו על המינות וטענות והיקשים להכחיש ולאמר שדרכו טוב ואין בו חטא.
בעת ההיא, כסא ה׳ – שתחת שעתה ה׳ בשמים הכין כסאו, שמלכותו והנהגתו נראית בשמים שמנהיג הכל ע״פ חקות הטבע אז תתראה מלכות ה׳ והנהגתו בירושלים בהנהגה נסיית למעלה מן הטבע, שיודמה ששם יושב ה׳ ומנהיג ומשגיח ומולך, ולכן יקוו אליה כל הגוים ולא למלחמה עליה או לאכול מפריה רק לשם ה׳ וגם לירושלים בעבור חשיבות העיר,
ולא ילכו עוד אחרי שרירות לבם – כי יכירו כולם מלכות ה׳ ואחדותו דרכיו ותורתו.
לירושלים – לעיר המלוכה אחת מיוחדת שתהיה לכל י״ב השבטים; ואולי כוונתו לא על העיר לבדה, כי גם על כל ארץ ישראל שכולה תהיה חשובה קודש קדשים.
שררות – מגזרת שור שענינו הביט (שר=שם ראה), וכפל הרי״ש מורה כפל ההבטה.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יח) בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔מָּה יֵלְכ֥וּ בֵית⁠־יְהוּדָ֖ה עַל⁠־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל וְיָבֹ֤אוּ יַחְדָּו֙ מֵאֶ֣רֶץ צָפ֔וֹן עַל⁠־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֥ר הִנְחַ֖לְתִּי אֶת⁠־אֲבוֹתֵיכֶֽם׃
In those days the house of Judah shall walk with the house of Israel, and they shall come together out of the land of the north to the land that I gave for an inheritance to your fathers.'
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
בְּיוֹמַיָא הָאִינוּן יִתְחַבְּרוּן דְבֵית יְהוּדָה עִם בֵּית יִשְׂרָאֵל וְיֵתוּן כַּחֲדָא מֵאֲרַע צִפּוּנָא לְאַרְעָא דְאַחֲסֵינִית יַת אֲבָהַתְכוֹן.
ילכו בית יהודה על בית ישראל – עמם יתחברו ויתוספו עליהם להיות ממלכה אחת.
the house of Judah will go with the house of Israel They will join them and they will be added to them to be one kingdom.
ילכו בית יהודה על בית ישראל – לפי שדיבר למעלה בגלות י׳ השבטים דכתיב וארא כי על כל אדות אשר ניאפה משובה ישראל שלחתיה (ירמיהו ג׳:ח׳) וגם בגלות יהודה כת׳ כי הנני קורא לכל משפחות ממלכות צפונה נאם י״י ובאו ונתנו איש כסאו פתח שערי ירושלם וגו׳ (ירמיהו א׳:ט״ו) חזר וריפא כאן.
בימים ההם ילכו בית יהודה על בית ישראל – עם בית ישראל כמו והקרבתם על הלחם (ויקרא כ״ג:י״ח) – עם הלחם, וכן והחנים עליו (במדבר ב׳:ה׳) – שפתרונו: והחנים עמו.
ויבאו יחדיו מארץ צפון וגו׳ – לפי שאמר למעלה הנני קורא לכל משפחות צפונה (ירמיהו א׳:ט״ו) חזר כאן ויבאו יחדיו מארץ צפון על הארץ וגו׳.
בימים ההמה – בקבוץ גליות.
על בית ישראל – עם בית ישראל וכן ויבאו האנשים על הנשים (שמות ל״ה:כ״ב).
מארץ צפון – כמו שכתבנו כי השבטים בארץ צפון כלפי מזרח מהלאה לבבל.
ואמנם אומרו בימים ההמה ילכו בית יהודה על בית ישראל הוא זר מאד והנה בימים האלה אשר כתבתי זה ראיתי בכתב אמתי שהביאו בני המערב ההולכים היום ממלכות פורט״וגאל לארץ הודו להביא הבשמים שהעידו שראו שמה יהודים הרבה והביאו כתב מיד חכם אחד מהם והם אומרים שהמה מבני יהודה ובנימן מאותם שגלה סנחריב מערי יהודה קודם חרבן ירושלם ע״י נבוכד נצר כמו שנזכר בסדר עולם ושהניח אותם אחרי הררי חשך ושהם לא שבו בבית שני, ואמרתי אני אל לבי שלהיותם שמה קרובים במושבותם לי׳ שבטים שהגלה סנחריב לכן ניבא פה ירמיהו ועליהם אמר שבשוב ה׳ את שיבת ציון יתחברו שמה אלו לאלו וזהו ילכו בית יהודה על בית ישראל ויבאו יחדו מארץ צפון על הארץ אשר הנחלתי וגומר, והותרה בזה השאלה הרביעית:
על בית ישראל – עם בית ישראל כמו ויבאו האנשים על הנשים (שמות ל״ה:כ״ב).
ילכו – ממקום שגלו.
בית יהודה – אלו שגלו מערי יהודה ע״י סנחריב מלך אשור ולא חזרו בבית השני.
על בית ישראל – עם בני עשרת השבטים.
יחדיו – יהודה וישראל.
מארץ צפון – ממקום שגלו שמה.
על הארץ – אל הארץ.
ילכו בית יהודה על בית ישראל – יתחברו לשוב מגלות בבל לארץ ישראל. והנה כאן ירמיהו רומז על גלות יהודה לבבל שהוא עתיד להנבא עליה בָרְחָבָה בספר זה.
ודון יצחק אומר: כי כבר קודם לכן גלו קצת מיהודה לאשור, עיין בדבריו, ועיין ישעיה י״א:י״ב: ונפוצות יהודה יקבץ.
על הארץ במקום אל, ויל״פ שהוא כמו בשביל, שלא ילכו בסבת בריחתם ממה שממנו, רק בשביל הארץ.
בימים ההמה – אז יהיה קיבוץ גליות,
בית יהודה ילכו על בית ישראל שהם עשרת השבטים, כמ״ש (ישעיהו י״א) בפסוק ואסף נדחי ישראל, שניהם יתחברו כאחד ושמו להם ראש אחד ועלו מן הארץ, לארץ אבותיהם.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יט) וְאָנֹכִ֣י אָמַ֗רְתִּי אֵ֚יךְ אֲשִׁיתֵ֣ךְ בַּבָּנִ֔ים וְאֶתֶּן⁠־לָךְ֙ אֶ֣רֶץ חֶמְדָּ֔ה נַחֲלַ֥ת צְבִ֖י צִבְא֣וֹת גּוֹיִ֑ם וָאֹמַ֗ר אָבִי֙ (תקראו) [תִּקְרְאִי⁠־]לִ֔י וּמֵאַחֲרַ֖י לֹ֥א [תָשֽׁוּבִי] (תשובו
But I said, 'How I will put you among the children, and give you a pleasant land, a goodly heritage of the armies of the nations!' And I said, 'You shall call me, 'My Father', and shall not turn away from following Me.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וַאֲנָא אֲמָרִית אֵיכְדֵין אַצְלְחִינָךְ בִּבְנַיָא וְאֶתֵּן לִיךְ אֲרַע חֶמְדָתָא אַחֲסָנַת חֶדְוַת תּוּשְׁבְּחַת עַמְמַיָא וַאֲמָרֵית רִבּוֹנִי תְּצַלָן קֳדָמַי וּמִבָּתַר פּוּלְחָנִי לָא תְתוּבִין.
ואנכי אמרתי איך אשיתך בבנים – אמר ר׳ אלעזר בן פדת מהו אשיתך עלתה על דעתי שנהא בעולם אני ואתם היאך עשיתם לי להכניס ביניכם עובדי אלילים, ואין הלשון הזה אלא לשון הבדלה, וכן הוא אומר וישת לו עדרים לבדו. ר׳ חמא בר חנינא אמר אהבה גדולה היתה ביני וביניכם היאך עשיתם לי שאהא שונא אתכם, ואין הלשון הזה אלא לשון שנאה שנאמר ואיבה אשית. רבי יהושע בן לוי אמר אני הייתי מלמד עליכם סניגוריא עשיתם לי שאני מקטרג אתכם ומחייב אתכם, ואין הלשון הזה אלא לשון חיוב שנאמר אם כופר יושת עליו, ר׳ ברכיה אמר חביבים הייתם לי כאדם שיש לו שדה אחת והוא מזבלה ומעדרה ומנכשה היאך עשיתם לי לעשות אתכם הפקר, ואין הלשון הזה אלא לשון הפקר שנאמר ואשיתהו בתה.
דבר אחר: איך אשיתך בבנים ואתן לך ארץ חמדה – משל למלך שהיו לו פלגשים והיו לו הרבה בנים מהן והיה לו בן אחד ממטרונא אשתו והיה מחבבה יותר מדאי, נתן המלך לכל בני הפלגשים שדות וכרמים ואח״כ נתן לבנו פרדס אחר שממנו היה כל קילרין שלו עולה, שלח הבן ואמר לו לאותן נתת שדות וכרמים ולי נתת פרדס אחד בלבד, אמר לו המלך חייך שכל קילרין שלי מפרדס הזה הוא ובשביל שאני מחבבך יותר נתתיו לך, כך הרבה אומות יש לו להקב״ה שנאמר ששים המה מלכות ויש לו אומה אחת מן מטרונא שנאמר אחת היא יונתי תמתי וחלק הקב״ה לאומות העולם שדות וכרמים שנאמר בהנחל עליון גוים וגו׳ ונתן לישראל פרדס אחד זו א״י קילורין של הקב״ה, הקרבנות ממנה לחם הפנים ממנה וכל כך למה שיהא הפרש בין בנה של מטרונא לבני הפלגשים.

רמז רעא

ואתן לך ארץ חמדה – ארץ שחמדו לה גדולי הדור, אברהם אמר לבני חת תנו לי אחוזת קבר, הקב״ה מחבבה לפני יצחק שנאמר גור בארץ הזאת, יעקב אמר בקברי אשר כריתי לי.
נחלת צבי – מה הצבי הזה שוחטין אותו ומפשיטין אותו ואין מחזיק הבשר לתוך העור, כך ארץ ישראל איננה מחזקת פירותיה. ד״א מה הצבי הזה אחת משבע חיות טהורות שנאמר איל וצבי ויחמור וגו׳ כך ארץ ישראל ארץ שבעה עממין.
דבר אחר: נחלת צבי צבאות גוים – ארץ שכל מלכי עולם נתאוו לה שנאמר מלך יריחו אחד מלך עי אחד ואין בין יריחו לעי אלא שלשת מילין אלא שכל מי שקונה בחוצה לארץ ולא קנה בארץ ישראל לא היה נקרא מלך. אמר רב חסדא מה הצבי קל ברגליו מכל החיות כך ארץ ישראל קלה מכל הארצות לבשל פירותיה, אי מה הצבי הזה אינו רך ואין בשרו שמן אף ארץ ישראל אינה רכה ואין פירותיה שמנים, ת״ל זבת חלב ודבש שמנים מחלב ומתוקים מדבש.
ואנכי אמרתי – בלבי ולכן הנחלתים לאבותיכם.
איך אשיתך בבני׳ – את עדתי ואומתי בתוך שאר בנים לפיכך ביררתי מנה יפה ואתן לך ארץ חמדה.
צבי צבאות גוים – צביון כל צבאות גוים.
And I said to Myself, etc. and therefore, I caused your forefathers to inherit them.
How shall I place you among the sons? i.e., how shall I place you, my congregation and My nation, among the other sons, mingled with the heathens. I, therefore, selected a handsome portion, and I gave you a desirable land.
the beauty of hosts of nations The beauty of all the hosts of nations.
ואני אמרתי כשהנחלתיה לאבותיכם איך אשיתך בבנים – איך אתן לך נחלה בין האומות.
ואתן לך ארץ חמדה – כאדם שמפריש מנה יפה לבנו כך הפרשתי חלקכם.
נחלת צבי צבאות גוים – ארץ שהיא צבי לכל הארצות ואומר בעצמי מאחר שנתתיה לכם מעתה אבי תקראי לי ומאחריי לא תשובי.
ואנכי אמרתי – זה שנאמר עד הנה אני עתיד לקיים כלם באחרית הימים אע״פ שתהיו בגלות ימים רבים אבל אם תרצו לא תגלו כי אנכי אמרתי איך אשיתך בבנים כלומר במאמר שתקראו לי בנים כמו שאמר בנים אתם לי״י אלהיכם (דברים י״ד:א׳).
ואתן לך – כלומר אשאירך בהם כמו שנתתיה לך הארץ שנקראת ארץ חמדה שחומדין אותה כל הגוים.
נחלת צבי – כפל הענין במ״ש כי צבי פי׳ חפץ והוא כמו חמדה שזכר שחפצים בה צבאות הגוים.
ויונתן תרגם צבי צבאות גוים – חדות תושבחת עממיא ואיך יהיה זה ובאי זה ענין שאתננה לך ואמר בזה הענין יהיה שאשיתך בבנים ואתן לך ארץ חמדה שתקראי לי אבי ומאחרי לא תשובי תקראו כתיב וקרי תקראי כנגד הכנסה והכתוב כנגד העם ואחד הוא אם תקראו לי אב אקרא לכם בנים כמו שאמר אשיתך בבנים תשובו כתיב לשון רבים וקרי תשובי לשון נקבה כמו שפירשנו במלת תקראו.
ואנכי אמרתי איך אשיתך בבנים וגו׳ עד כי כה אמר ה׳ לאיש יהודה ולירושלם נירו לכם וכו׳. לא נתיישרו אצלי דברי המפר׳ בפירוש הפסוקים האלה, והנראה לי בענינם הוא שהנה השם יתברך זכר להם עתה ענינם במצרים כאומרו ואנכי אמרתי כשהיית במצרים בבית עבדים איך אשית׳ בבנים רוצה לומר איך אוציא אתכם מעבדות קשה אשר כזה ואשיתך במעלה עליונה כאילו אתם בני אל חי ובני עליון כולכם וזהו איך אשיתך בבנים ואיך אתן לך ארץ חמדה נחלת צבי צבאות גוים שהיא ארץ ישראל השלימה מכל המחוזות צבי היא לכל הארצות, ואומר אבי תקראי לי רוצה לומר ואמרתי אך העם הזה כיון שאוציא אותם מעבדות לחירות ומשפלות גדול להיות בני ולתת להם ארץ חמדה כזאת באמת יהיו נכנעים לפני ויקראוני תמיד אבי כיון שאני שמתי אותם במעלת בנים ומאחרי לא ישובו בעבור הארץ אשר נתתי להם.
תקראו – תקראי ק׳.
תשובו – תשובי קרי.
אשיתך – ענין שימה.
צבי – ענין הדר ופאר וכן צבי ממלכות (ישעיהו י״ג:י״ט).
ואנכי אמרתי – מתחילה כשלקחתיך לי לעם אמרתי בלבי באיזה ענין אשימך בין הבנים ודומה להם ר״ל להיות דומים למלאכי מעלה הנקראים בני אלהים כמ״ש ויבואו בני האלהים (איוב א׳:ו׳).
ואתן לך – ולזה נתתי לך ארץ חמדה נחלה מפוארה לכל צבאות הגוים כי כולם משתוקקים ומתאוים לה ומפארים אותה על כי הוא מקום השראת השכינה והוא מבוא גדול לירוא את ה׳ להיות כמלאכי מעלה.
ואומר – אמרתי בענין זה תקראי לי אבי ולא תשובי מאחרי עד עולם.
ואנכי אמרתי – עכשו חוזר לתוכחתו, ומדבר עם האומה בכללה, יהודה וישראל.
איך אשיתך בבנים – אמרתי בלבי שאין ראוי לי לשום אותך ישראל בתוך שאר בָנַי, הם שאר אומות. כלומר: אין ראוי שיהיה חלקך כחלקם, ולפיכך ביררתי לך מנה יפה ונתתי לך ארץ חמדה (רש״י). והנה שאר אומות נקראו בנים למקום, וישראל בני בכורי.⁠א
וְאתן לך – הראוי וָאתן.⁠ב
נחלת צבי צבאות גוים – כמו: בבל צבי ממלכות (ישעיהו י״ג:י״ט), צבי היא לכל הארצות (יחזקאל כ׳:ו׳ וט״ו), ואינו זז מלשון אַיָל וצבי, כטעם: אַיֶלֶת אהבים ויעלת חן (משלי ה׳:י״ט), וזה מפני יופי החיה הנקראת gazzella, שדרך משוררי הערביים להמשיל אליה חשוקותיהם.
ומלת צבאות הוא הרבוי מן צבי כשהוא לשון נקבה, כמו: בצבאות או בְאַיְלוֹת השדה, וכאן בסמיכות: צִבְאוֹת. והנה: צבי צְבָאוֹת, כמו: שיר השירים, קדש קדשים, מלך מלכים. והטעם: נחלה שהיא היותר נחמדת ונכבדת בכל נחלות הגוים.
א. במהדורה קמא (כ״י לוצקי 675ב, קולומביה בשינויים קלים ביניהם): ״ומה שקרא לאומות בנים ולא בנות מפני שמדבר בנחלה ואין הבנות נוחלות.⁠״ בכ״י לוצקי 675א הועבר קולמוס על דברים אלו.
ב. במהדורה קמא (כ״י לוצקי 675א בגיליון, שוקן) הוסיף כאן שד״ל: ״ודעת בעל הטעמים נראה שהיא כפירוש דון יצחק או קרוב לו.⁠״ בכ״י רומא הועבר קולמוס על דברים אלו.
ארץ חמדה, נחלת צבי – הצבי מובדל מן החמדה, שצבי הוא היופי מפני חוזק הדבר וקיומו, ומשתתף עם מצב ויצב, וכן עם נחלה מקושר מושג הקיום לדור דורים, וצבאות גוים מוסב לשניהם, חמדת וצבי של צבאות גוים.
ואנכי נגד מה שאומר שאז יקוו כל הגוים לירושלים וכל העולם יכירו אמונת ה׳, אמר כי תחלה חשב ה׳ מחשבות להבדילם מכל הגוים, ולהפרידם בארץ מיוחדת, ודמה אותם במשלו כמי שיש לו בת אחת אהובה בין בנים רבים, שחושש מלהשית דירתה בין הבנים פן יריעו לה או יוציאו אותה לתרבות רעה ולכן נותן לה נחלת שדה וכרם מיוחד, וז״ש ואנכי אמרתי איך אשיתך בבנים – שחששתי בל תתערבי בגוים, ולכן נתתי לך ארץ חמדה – היו בו ב׳ ענינים,
א. שמצד עצמה היא ארץ חמדה,
ב. שהיא נחלת צבי שיהיה בה קיום לנצח ואומר בלבי ע״י שהיא ארץ חמדה אבי תקראי לי ותכיר הטובה וע״י שהיא נחלת צבי וקיום,
מאחרי לא תשובי כי תתקיימי ביראתי כמו שתתקיים תמיד הנחלה בידכם.
בבנים – בתוכם, וכגורלם כן יהיה גורלכם.
צבי צבאות – יופי על כל יופי אחר (על דרך שיר השירים); ובאה בצבאות אל״ף יתירה, ומקורו צָבֵי תרגומו של חפץ, ודבר יפה כל אדם יחפוץ בו, ומשרש זה גם שם החיה צבי מחמת יפי תארה (?Gazzella), אבל חלוצי צבא אולי מקורו צו⁠־בא.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כ) אָכֵ֛ן בָּגְדָ֥ה אִשָּׁ֖ה מֵרֵעָ֑הּ כֵּ֣ן בְּגַדְתֶּ֥ם בִּ֛י בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל נְאֻם⁠־יְהֹוָֽהי״יֽ׃
Surely as a wife treacherously departs from her husband, so have you dealt treacherously with Me, house of Israel,'" says Hashem.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
בְּכֵן כְּמָה דִמְשַׁקְרָא אִתְּתָא בְּבַעֲלָה כֵּן שַׁקַרְתּוּן בְּמֵימְרִי בֵּית יִשְׂרָאֵל אֲמַר יְיָ.
אכן בגדה אשה מרעה – א״ר יודא בר סימון ולואי כאשה בוגדת, האשה הזאת שיש לה רע בזמן שמאכילה ומשקה היא אוהבת אותו כיון שנתמעטה ידו היא מנחת אותו והולכת לה, אני לא עשיתי להם כך, המן היה יורד לכם והבאר עולה לכם חסרתי לכם דבר שבגדתם בי.
אכן – אבל אתם לא עשיתם מחשבתי כ״א כמו אשה שבוגדה מריעה על שאינו יכול להספיק מזונותיה כן בגדתם בי המספיק לכם כל טוב כך מדרש אגדה.
Truly But you did not live up to My expectations [lit., do My thought], but like a woman who betrays her beloved because he cannot provide her sustenance, so did you betray Me, Who provides you with all good. So is the Midrash Aggadah (Tanhuma Mishpatim 17).
אכן בגדה אשה מרעה – כאשר בגדה אשה מריעה בבעלה המספיק לה כל טוב כן אתם בגדתם בי שהייתי מספיק לכם כל צרכיכם.
אכן בגדה – כמו שבגדה אשה מרעה והוא בעלה כן בגדתם בי ומה שקשר זה הלשון עם מ״ם שלא כמנהג ר״ל כי בבגדה בבעלה הולכת מאתו לאיש אחר.
אבל אתם לא עשיתם כן כי כמו שבגדה אשה מאת רעה שהיא בעלה והלכה מאתו כן אתם בגדתם בי בית ישראל, ועם כל פשעיכם רואה אני שבאחרית הימים תשובו אלי ואגאל אתכם
בגדה – מרדה.
מרעה – מלשון ריע וחבר.
אכן – באמת לא כן הוא כי כמו שבגדה אשה מאת ריעה שהוא בעלה והלכה מאתו כן אתם בית ישראל בגדתם בי.
בגדה אשה מרעה – הבגידה מתקשר תמיד עם ב׳, ומוכרח לפרש שבוגדת מסבת הריע שבגד בה, כן בגדתים בי כאילו לא נתתי לכם צרכיכם.
אכן לא התנהגתם כבת נגד אביה אשר הטיב לה, רק כאשה הבוגדה מרעה כן בגדתם בי בית ישראל.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כא) ק֚וֹל עַל⁠־שְׁפָיִ֣ים נִשְׁמָ֔ע בְּכִ֥י תַחֲנוּנֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֤י הֶעֱווּ֙ אֶת⁠־דַּרְכָּ֔ם שָׁכְח֖וּ אֶת⁠־יְהֹוָ֥הי״י֥ אֱלֹהֵיהֶֽם׃
A voice is heard on the bare heights, the weeping and the petitions of the children of Israel; because they have perverted their way, they have forgotten Hashem their God.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל
קָלָא עַל נָגְדִין אִשְׁתְּמַע דְבָכָן וּמִתְאַנְחִין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲרֵי קַלְקִילוּ יַת אוֹרְחַתְהוֹן אִתְנְשִׁיאוּ יַת פּוּלְחָנָא דַייָ אֱלָהָהוֹן.
על שפיים נשמע – קרוב הוא להשמע.
A voice on the rivulets is heard It is likely to be heard.
ובעון זה סופכם שקולכם על שפיים נשמע – בבכי ובתחנונים על שפיים בגליות וכל זאת לפי שהעוו את דרכם שכחו את י״י.
קול על שפיים נשמע – נפעל בינוני כי הוא קמץ ופי׳ שפים המקומות הגבוהים ואמר על שפים כדי שישמע קולה למרחוק בהתודותם ופי׳ הפסוק אמר היה ראוי להם שישמע קולם למרחוק על שפים ויבכו ויתחננו לאל בני ישראל ויתודו לו כי הם העוו את דרכם ושכחו את י״י אלהיהם כי אם היו עושים זה אני הייתי מקבל אותם בתשובה ואומר להם שובו בנים שובבים ארפה משובותיכם (ירמיהו ג׳:כ״ב) והם יאמרו הננו אתנו לך כי אתה י״י אלהינו (ירמיהו ג׳:כ״ב).
וזהו אומרו קול על שפיים נשמע בכי תחנוני בני ישראל, הגולים בצפון כאשר העוו את דרכם בדברים שבין אדם לחבירו ובמה שבין אדם למקום שכחו את ה׳ אלהיהם.
שפיים – מקומות גבוהות.
העוו – מלשון עוות ועקום.
קול על שפיים נשמע – ר״ל ראוי היה להיות נשמע קול על המקומות הגבוהות להשמיע למרחוק והקול יהיה מבכי תחנוני בית ישראל לבכות על מעלם ולבקש עליהם סליחה כי הרבה רעות עשו העקימו את דרכם מה שבין אדם לחבירו ושכחו את ה׳ ולא עבדוהו.
קול על שפיים נשמע – הנביא מצייר את ישראל שבים אל ה׳ ומודים חטאתיהם, והאל שב אליהם ומדבר על ליבם. וכל זה כדי להזכירם כי עדיין הכל תלוי במעשיהם.
קול מצייר במליצתו ששומע שני קולות מובדלים,
א. קול על שפיים נשמע – ששומע קול המתפוצץ על ההרים הגבוהים,
ב. שומע מן העמק קול שני של תחנוני בני ישראל – מצייר נשגבות, כאילו ישראל דומים כשה תועה נדחה, וה׳ דומה כרועה העומד על הרים הגבוהים וקורא אל השה אשר בעמק שתכיר את קולו ותשוב אליו, והיא בוכה בעמק כי שכחה קול הרועה ותועה מני דרך,
כי העוו הוא מאמר מוסגר אמר מדוע שומע שני קולות האלה,
כי ישראל העוו את דרכם ובוכים בעמק שאין יודעים הדרך, וגם אין מכירים קול הרועה הקורא על שפיים כי שכחו את ה׳ אלהיהם.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כב) שׁ֚וּבוּ בָּנִ֣ים שׁוֹבָבִ֔ים אֶרְפָּ֖ה מְשׁוּבֹתֵיכֶ֑ם הִנְנוּ֙ אָתָ֣נוּ לָ֔ךְ כִּ֥י אַתָּ֖ה יְהֹוָ֥הי״י֥ אֱלֹהֵֽינוּ׃
"Return, you backsliding children, I will heal your backsliding.⁠" "Behold, we have come to you; for you are Hashem our God.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
תּוּבוּ בְּנַיָא דְמִתְחַסְנִין לְמֵיתָב אֶשְׁבּוֹק לְכוֹן כַּד תְתוּבוּן הָא בְּכָל עִדָן אַתּוּן אָמְרִין תִּבְנָא לְפוּלְחָנָךְ פְרוֹקְנָא אֲרֵי אַתְּ יְיָ אֱלָהָנָא.

רמז רסט

שובו בנים שובבים – שאל רבי מתיא בן חרש את ר׳ אלעזר בן עזריה ברומי שמעת ארבעה חלוקי כפרה שהיה ר׳ ישמעאל דורש ברומי. אמר לו שלשה הם ותשובה עם כל אחד ואחד, כיצד עבר אדם על מצות עשה ועשה תשובה מוחלין לו מיד שנאמר שובו בנים שובבים. עבר אדם על מצות לא תעשה ועשה תשובה תשובה תולה ויום הכפורים מכפר שנאמר כי ביום הזה יכפר. עבר אדם על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה תשובה ויה״כ תולים וייסורין ממרקין שנאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם, אבל כל מי שיש בו חלול השם אין כח לא בתשובה לתלות ולא ביום הכפורים ולא ביסורין למרק אלא כלם תולים ומיתה ממרקת שנאמר ונגלה באזני ה׳ צבאות אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון. היכי דמי חלול השם, כדתניא ואהבת את ה׳ אלהיך שיהא שם שמים מתאהב על ידך, שיהא אדם קורא ושונה ודבורו בנחת עם הבריות ומקחו ומשאו נאה. כשרואין שנושא ונותן באמונה, מה הבריות אומרים עליו אשרי פלוני שלמד תורה אשרי אביו שלמדו תורה אשרי רבו שלמדו תורה אוי להם לבני אדם שלא למדו תורה, ראו פלוני שלמד תורה כמה נאים ויפים מעשיו כמה מתוקנין דרכיו, עליו הכתוב אומר ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר. ובזמן שאדם קורא ושונה ואין מקחו ומשאו נאה ואין מקחו ומתנו באמונה מה הבריות אמרים עליו אוי לו לפלוני שלמד תורה אוי לו לאביו שלמדו תורה אוי לו לרבו שלמדו תורה אשריהם בני אדם שלא למדו תורה ראו פלוני זה שלמד תורה כמה מעשיו מכוערים כמה דרכיו מכוערים ומקולקלים, עליו הכתוב אומר באמור להם עם ה׳ אלה ומארצו יצאו.
אמר ר׳ חמא גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם שנאמר שובו בנים שובבים ארפא וגו׳. ר׳ חמא בר חנינא רמי כתיב שובו בנים שובבים דמעקרא שובבים אתם וכתיב ארפא משובתיכם, לא קשיא כאן מיראה, אמר מר זוטרא בר טוביה גדולה תשובה שאפילו יחיד חוטא מוחלין לו שנאמר כי שב אפי ממנו (כתוב ברמז צ).

רמז רע

שובו בנים שובבים – ר׳ אליעזר אומר אם ישראל עושים תשובה נגאלין ואם לאו אין נגאלין, אמר לו ר׳ יהושע אם אין עושין תשובה אין נגאלין, אלא הקב״ה מעמיד להם מלך שגזירותיו קשין כהמן ומחזיר אותם למוטב, אמר לו ר׳ אליעזר והלא כבר נאמר שובו בנים שובבים, אמר לו ר׳ יהושע והלא כבר נאמר חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו לא בתשובה ולא במעשים טובים, אמר לו ר׳ אליעזר והלא כבר נאמר שובו אלי ואשובה אליכם, אמר לו ר׳ יהושע והלא כבר נאמר כי אנכי בעלתי בכם, אמר לו ר׳ אליעזר והלא כבר כתיב בשובה ונחת תושעון, אמר לו ר׳ יהושע והלא כבר נאמר כה אמר ה׳ גואל ישראל קדושו לבזה נפש למתעב גוי, אמר ליה ר׳ אליעזר והלא כבר נאמר אם תשוב ישראל נאם ה׳ אלי תשוב, א״ל ר׳ יהושע והלא כבר נאמר ואשמע את האיש וגו׳ העולם כי למועד מועדים וחצי וככלות נפץ יד עם קדש תכלינה כל אלה, ושתק ר׳ אליעזר.
הננו אתנו לך – הנביא מלמדם להתוודות ולומר כן הננו אתנו לך אכן לשקר וגו׳ והבשת אכלה וגו׳ נשכבה בבשתנו כל זה לשון תפלה שהנביא מלמדם לומר.
אתנו – באנו.
Here we are, we have come to You The prophet teaches them to confess and to say as follows, "Here we are, we have come to You... Truly, in vain... But the shameful thing has consumed, etc., Let us lie in our shame.⁠" All this is the language of the prayer that the prophet teaches them to say.
We have come אתנו.
לכן אני אומר לכם עד שלא יבואו ימי הרעה: שובו בנים שובבים – פי׳ ששבין מדרכי הקב״ה והולכין אחרי דרכי לבם שובו מדרכיכם ולכו בדרכי וארפא משובותיכם ואמרו אלי הננו אתאנוא לך כי אתה י״י אלהינו.
א. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5, לוצקי 777, פרמא 2994. בכ״י פריס 163: ״אתנו״.
שובו, ארפה – כתיב בה״א והוא כמו באל״ף ענין רפואה ואמר ענין רפואה על הסליחה דרך השאלה וכן רפאה נפשי כי חטאתי לך (תהלים מ״א:ה׳) כי כמו שמכת הגוף נרפאת ברפואה שעושין לה כן מכת הנפש והוא העון רפואתה הסליחה עם התשובה.
הננו – קל ובשוא הנו״ן.
אתנו – נקרא בקמץ כבעלי האל״ף והוא מבעלי הה״א מן ואתא מרבבות קדש.
הננו אתנו – כלומר ואמרו הננו אתנו.
וכאילו הקול ההוא קורא שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם רוצה לומר שהתעוררות האלהי יעירם לאמר אל תתיאשו מהרחמים שובו בנים מורדים כי יש רפואה למכתכם ואני ארפא משובותיכם, וכאילו אני שומע קול אחד מהם שמתחרטים ממעשיהם הרעים ואומרים הננו אתאנו לך כי אתה ה׳ אלהינו, או שיהיה הקול אחד והוא מאותם שמזכירים מה שאמר השם עליה׳ שובו בנים שובבים כאילו יאמר הקול ההוא הנשמע על שפיים רוצה לומר על ההרים הגבוהים אלהינו הלא אמרת שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם ועתה הנה עשינו כמצותך כי הננו אתאנו לך כי אתה ה׳ אלהינו.
ארפה – לית כתיב ה״א.
הננו – בקלות שני הנוני״ן ובשוא הראשונה ע״פ המסורת כמ״ש ביהושע סי״ט.
ארפה – מלשון רפואה ועם היא בה״א ועל הסליחה יאמר בדרך שאלה וכן רפאה נפשי כי חטאתי לך (תהלים מ״א:ה׳).
אתנו – ענין ביאה כמו אתא בוקר (ישעיהו כ״א:י״ב).
שובו בנים שובבים – אתם בנים מורדים שובו אלי למען ארפא ואסלח על המרידה שמרדתם בי ואמרו הננו באנו אליך בתשובה כי אתה מעולם ה׳ אלהינו.
משובותיכם – הרעות אשר גרמו לכם פשעיכם, וכן: ארפא משובתם (הושע י״ד:ה׳). וכמו שהעונש נקרא עון וחטאת, כן עונש המשובה נקרא משובה.
אתנו – מנחי ל״א, במקום אתאנו כמו: ולמה לא מצתי חן בעיניך (במדבר י״א:י״א).
אתנו – מובדל מן באנו, שזה מורה הביאה המוחלטת, ולעומת זה אמר מלת אכן, שמורה סתירת דבר הקודם (כמ״ש ישעיה מ׳) שסותר מ״ש אתאנו לך כי אתאנו לשקר.
(כב-כג) שובו מבאר (קול על שפיים נשמע) שובו בנים שובבים – ה׳ קורא בקולו שישובו אליו כי ארפא משובתיכם (ובכי תחנוני בני ישראל) הננו אתנו לך כי אתה ה׳ אלהינו אכן לשקר מגבעות המון הרים – ר״ל וישראל בוכים נגדו בעמק ומשיבים נגד הקול הקורא על שפיים, לאמר, אנחנו מוכנים לשוב אליך וכבר אתאנו לך יען כי אתה ה׳ אלהינו אבל אין אנו מכירים קולך ואין אנו יודעים המקום להיכן נשוב, כי לשקר מגבעות המון הרים – מציין כי נגד הקול היוצא מבין ההרים ישיבו הגבעות כנגדו קול הד, עד שהעומד בעמק אינו מכיר את הקול האמת מן הבת קול שהוא קול ההד, וכן הגם שמן ההרים יוצא קול להראות לנו דרך האמת, אכן מן הגבעות נשמע ההמון של הרים שהוא הבת קול המשיב כנגדו,
לשקר – ר״ל שלא נשוב אליך רק לשקר, ר״ל נביאי האמת מורים לנו שנשוב אליך, ונביאי השקר אומרים שנלך לשקר דהיינו לעבוד ע״א ואין מכירים הקול האמת קול ה׳, מן הקול המדומה, ואומרים טענה שניה הננו אתנו לך כי אתה ה׳ אלהינו אכן בה׳ אלהינו תשועת ישראל – ר״ל אבל א״א לנו לשוב כי דלונו מאד עד שרק בה׳ אלהינו תצויר תשועת ישראל אבל בלי עזר ממרום א״א שנשוב ונושע, כי
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כג) אָכֵ֥ן לַשֶּׁ֛קֶר מִגְּבָע֖וֹת הָמ֣וֹן הָרִ֑ים אָכֵן֙ בַּיהֹוָ֣הי״י֣ אֱלֹהֵ֔ינוּ תְּשׁוּעַ֖ת יִשְׂרָאֵֽל׃
Truly in vain are the hills, the tumult on the mountains. Truly in Hashem our God is the salvation of Israel.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
בְּכֵן לְשִׁקְרָא פְלַחְנָא עַל רָמָתָא וְלָא לַהֲנָאָה אִתְרְגֵישְׁנָא עַל טוּרַיָא בְּרַם בְּמֵימְרָא דַייָ אֱלָהָנָא פּוּרְקַן יִשְׂרָאֵל.
אכן לשקר מגבעות המון הרים – פירושו: לשווא מה שבטחתם על גובה ההרים ורום הגבעות כדי להתבצר, שהרי ישועתכם אינה כי אם על-ידי ה׳ יתעלה.⁠1
1. על-פי הפירוש הזה, הדברים נאמרים על-ידי הנביא כהמשך לפסוקים הקודמים לפסוקנו. ת״י רואה את הדברים כנאמרים על-ידי בני ישראל החוזרים בתשובה; והשווה: רד״ק על אתר. לפי הפירוש של אבן בלעם נראה, כי המילה ״המון״ היא נסמך ל״הרים״, ובמשמעות שונה מן הרגיל.
אכן לשקר – שמרנו מגבעות והמון הרים שעבדנו עבודה זרה שם.
אכן – באמת.
Truly, in vain we awaited from the hills and the multitude of mountains where we worshipped idols.
Truly in truth.
ועוד זאת תאמרו: אכן לשקר – עשינו מהמון גבעות והרים שעבדנו לבעלים שם ועל חנם בטחנו אלא בי״י אלהינו שהוא תשועת ישראל.
אכן לשקר – יתודו ויאמרו לשקר עבדנו עבודת כו״ם כי לא הועילה לנו כי העכו״ם היו עובדים על ההרים ועל הגבעות לפיכך אמר מגבעות המון הרים ופי׳ מגבעות התשועה שהיינו מקוים מעבודת הגבעות לשקר היא כי אין תשועת ישראל כי אם בי״י אלהינו והמון קמץ הה״א ואיננו סמוך להרים שאם היה סמוך היה אומר המון בשוא ובפתח הה״א כמו אב המון גוים (בראשית י״ז:ה׳) ופירושו התשועה שהיינו מקוים מהגבעות בעבודה שהיינו עובדים עליהם לשקר היא וכן ההמון שהיינו מתקבצים בהרים לעבוד שם עכו״ם לשקר הוא והרים חסר בית השמוש כמו הנמצא בית י״י (מלכים ב י״ב:י״א), לזנות בית אביה (דברים כ״ב:כ״א) וזולתו והדומים להם שכתבנו בספר מכלל בחלק הדקדוק ממנו ועל הדרך הזה פירש יונתן הפסוק בכן לשקרא פולחנא על רמתא ולא להנאה אתרגישנא על טוריא ויש לפרש הפסוק בענין אחר.
אכן לשקר מגבעות – אנחנו שהיינו מצפין מהגבעות עזר מהאומות וכן מההרים היינו מצפין שיבא המון מן הגוים לעזרתנו לשקר היה כמו שאומר בצפיתנו צפינו אל גוי לא יושיע (איכה ד׳:י״ז) וכן פי׳ אאז״ל ובאמרו תשועת ישראל לפי שעינו עליהם לטובה כשילכו בדרכיו ושמרם תמיד ולא כן שאר האומות.
וידענו באמת כי לשקר מגבעות המון הרים כלומר אכן לשקר עלה ההמון שלנו על הגבעות וההרי׳ לעבו׳ ע״ז ואין בה מועיל כי בה׳ אלהינו תשועת ישראל ולא באחר. והמפרשים פירשו אכן לשקר מגבעו׳ המון הרים לשקר היה העזר מן האומות שהיו מצפים מן הגבעות ומן ההרים כי הם והמונם שקר היה ובה׳ אלהינו תשועת ישראל לא בהם וגם נכון הוא.
המון – בספרים רבים הה״א בחטף פתח ורד״ק כתב בשרשים שהוא קמוץ וכן ס״א מטוליטולא נכתב בצדו יפה בספר מוגה בקמץ.
המון – ענין רבוי.
אכן לשקר מגבעות – באמת לשקר קוינו עזר מהעכו״ם העומדים על הגבעות ומהמון הפסילים שעל ההרים.
בה׳ – בעזר ה׳ בא תשועת ישראל.
אכן לשקר מגבעות – לשקר היה מקוה שיבא עזרו מן הגבעות, אותו המון חוגג שהיה עובד עבודה זרה על ההרים. וקרוב לזה תרגם יונתן, וקרוב לזה פירש דון יצחק.
ור׳ יוסף קמחי פירש: לשקר היינו מצפים שיבא עזרנו מן הגבעות, ושיבא המון גוים לעזור לנו מן ההרים. וכיוצא בזה פירשו שנוררער וראזנמילר: לשקר מגבעות – לשקר המון מהרים, אלא שפירשו המון עושר ונכסים, מה שאין לו ענין עם סוף הפסוק שהוא תשועת ישראל.
מגבעות המון הרים – הגבעות קטנים מן ההרים, והם סביב ההרים (ישעיהו ב׳, ב׳),
המון הרים – הוא קול ההד החוזר בגבעות מקול הקורא בהר.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כב]

אכן לשקר – חכינו מהרים וגבעות המון הבא לעזרתנו.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כד) וְהַבֹּ֗שֶׁת אָ֥כְלָ֛הא אֶת⁠־יְגִ֥יעַ אֲבוֹתֵ֖ינוּ מִנְּעוּרֵ֑ינוּ אֶת⁠־צֹאנָם֙ וְאֶת⁠־בְּקָרָ֔ם אֶת⁠־בְּנֵיהֶ֖ם וְאֶת⁠־בְּנוֹתֵיהֶֽם׃
But the shameful thing has devoured the labor of our fathers from our youth, their flocks and their herds, their sons and their daughters.
א. אָ֥כְלָ֛ה
• ממ=אָֽכְלָ֛ה
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וּבַהֲתַת חוֹבִין אֲסִיפַת יַת לֵיאוּת אֲבָהָתָנָא מִזְעוּרָנָא יַת עָנְהוֹן וְיַת בְּנָתֵיהוֹן.
והבשת אכלה את יגיע אבותינו מנעורינו – כינוי לפסל,⁠1 ולדעתי היא התוצאה אשר אליה מגיעים עובדיו לבסוף.
1. כך גם: אלפסי, ערך ׳בש׳; ריב״ג, אצול, ערך ׳בוש׳; רד״ק. אולם ת״י מתרגם את ״והבשת״ במילים ״ובהתת חובין״, כקשור לחטאים, ותרגום זה קרוב להסבר פרשננו בהמשך דבריו.
והבושת – עבודה זרה שעסקנו בה כד״א וינזרו לבשת.
אכלה את יגיע אבותינו – בעון עבודתה היה יגיענו לבז.
But the shameful thing The idolatry with which we occupied ourselves, as Scripture states. "And they turned aside to the shameful thing" (Hoshea 9:10).
consumed the toil of our fathers Because of the iniquity of its worship, our toil was pillaged.
והבשת אכלה את יגיע אבותינוא – כל הדברים קחו עמכם להתוודות בהן.
והבשת – היא ע״ז כמה דאת אמר: וינזרו לבשת.
א. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5, לוצקי 777. בכ״י פריס 163, פרמא 2994: ״אבותיכם״.
והבשת – ויתודו ג״כ ויאמרו כי הבשת והיא העכו״ם אכלה את יגיע אבותינו מנעורינו הבעל שהיו עובדים נקרא בשת כמו וינזרו לבשת (הושע ט׳:י׳) שהוא כמו לבעל וכן נקרא ירובשת ירובעל כי הבעל בשת וכלמה למי שיתעסק בו והיגיע היא תבואת השדה כי בעונש זה העון היה בתבואתן השדפון או ירקון או ארבה או אויב וכן אכלה את צאנם ואת בקרם ואת בניהם ואת בנותיהם שהיו מתים בדבר בעונש עון עכו״ם הנה שאנחנו יודעים כי הבשת והיא עכו״ם אכלה הכל.
ויונתן תרגם: ובהתת חובין אסיפת ית לאות אבהתנא ובאמרו אבותינו ואמר מנעורינו ר״ל כי אנחנו ראינו מנעורינו כי יגיע אבותינו נאכל בעונינו.
ושהבושת שהיא הע״ז שהיו עובדים כמו שאמר וינזרו לבושת (הושע ט, י) שהוא הבעל, ויקרא בשת לפי שהם בשת וכלמה להולכים אחריו אותו הבושת אכלה והביא לאבדון את יגיע אבותינו צאנם ובקרם בניהם ובנותיהם כי בסבת הבשת ההוא הלך הכל לאבדון.
אכלה – מלשון כליון.
והבושת – העכו״ם שהיא לבושת ולכלימה לעובדיה עון עבודתה כלה והפסיד את אשר אספו אבותינו ביגיעה ועמל.
מנעורינו – ר״ל הכליון וההפסד שהיה מעת נעורינו היה בעון הזה.
את צאנם – עכשיו מפרש לומר את זה הפסדנו מה שאספו הם את צאנם וכו׳.
והבשת – דבר הַמְבַיֵיש מי שבוטח בו, והוא עבודת האלילים.
מנעורנו – מנעורי האומה, רוצה לומר: מימי קדם.
הבושת כבר אכלה את יגיע אבותינו מנעורינו – שכל מה שהיה לנו אכלה הע״א וכלתה אותו, עד שלכן אנו בתכלית היאוש מבלי לעשות דבר, רק
והבשת – עבודת האלילים, הן מכיעורה מצד עצמה (זנות וניאוף), הן שמבישה תקות הבוטחים בה.
מנעורינו – ראינו בעינינו כי כן היה.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כה) נִשְׁכְּבָ֣ה בְּבׇשְׁתֵּ֗נוּ וּֽתְכַסֵּ֘נוּ֮א כְּלִמָּתֵ֒נוּ֒ כִּי֩ לַיהֹוָ֨הי״י֨ אֱלֹהֵ֜ינוּ חָטָ֗אנוּ אֲנַ֙חְנוּ֙ וַאֲבוֹתֵ֔ינוּ מִנְּעוּרֵ֖ינוּ וְעַד⁠־הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וְלֹ֣א שָׁמַ֔עְנוּ בְּק֖וֹל יְהֹוָ֥הי״י֥ אֱלֹהֵֽינוּ׃
Let us lie down in our shame, and let our confusion cover us; for we have sinned against Hashem our God, we and our fathers, from our youth even to this day; and we have not obeyed the voice of Hashem our God.⁠"
א. וּֽתְכַסֵּ֘נוּ֮ א=וּֽתֲכַסֵּנוּ֮ (חטף)
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
נִשְׁכוּב בְּבַהֲתַת חוֹבָנָא וְתַחֲפִינָנָא אִתְכְּנָעוּתָנָא אֲרֵי קֳדָם יְיָ אֱלָהָנָא חַבָנָא אֲנַחְנָא וַאֲבָהָתָנָא מִזְעוּרָנָא וְעַד יוֹמָא הָדֵין וְלָא קַבֵּילְנָא לְמֵימְרָא דַייָ אֱלָהָנָא.
נשכבה בבשתינו – באותו רשע שבו עמדנו מנעורינו בו אנו עומדין היום כמו שמפרש והולך
כי לי״י אלהינו חטאנו אנחנו וגו׳ – וגם מקרא זה מן הוידוי והקב״ה עתיד להשיבן כשיתוודו על עוונם ועל עון אבותם.
נשכבה בבשתינו – אנחנו גם כן כמו אבותינו שהיו כלים בבשתם כן אנחנו אחריהם אחזנו דרכיהם ונשכבה בבשתינו ובאמרו נשכבה לפי שהאדם שהוא בצרה גדולה ולא ידע מה לעשות יפיל עצמו בשינה ושוכב וכן על הדרך הזה אם תשכבון בין שפתיים (תהלים ס״ח:י״ד) והיית כשוכב בלב ים וכשוכב בראש חבל (משלי כ״ג:ל״ד) וכן אמר ותכסנו כלימתינו על דרך ובשת פני כסתני (תהלים מ״ד:ט״ז).
מנעורינו – עשינו הרע כמו שראינו לאבותינו.
ואנחנו אחזנו מעשיהם הרעים בידינו ולכן נשכבה בבשתנו ותכסנו כלימתנו כי לה׳ חטאנו אנחנו ואבותינו ולא שמענו בקולו:
ותכסנו – בס״ס הוא״ו במאריך וכ״כ הבלמשי.
נשכבה – ר״ל הנה הבושת מסבבת אותנו מסביב כאלו נשכב על מצעות הבושת וכאלו הכלימה מכסה אותנו ממעל והוא ענין מליצה.
כי לה׳ וכו׳ – ואין בושת גדול מזה.
מנעורינו – ר״ל מעת שלקח אותנו לעם.
ולא שמענו וכו׳ – כפל הדבר במ״ש.
נשכבה בבשתנו, ותכסנו כלמתנו – יש הבדל בין בושה וכלימה (כמ״ש ישעיה ל׳ ג׳), שהבושה הוא מעצמו והכלימה הוא מאחרים (ויתבאר עוד לקמן ו׳ ט״ו, ח׳ י״ב, י״ד ג׳, כ׳ י״א, כ״ב כ״ב, ל״א י״ח, נ״א נ״א), ע״כ מצייר השכיבה עם הבושה כשוכב עם אשת חיקו שהיא כגופו, והכיסוי מן הכלימה הבאה מן החוץ.
נשכבה בבשתנו – כי לא נוכל להרים ראש ולעשות דבר, ויש הבדל בין בושת וכלימה, הבושת הוא מעצמו והכלימה הוא מאחרים, ולכן אמר נשכבה בבשתינו והכלימה היא תהיה המכסה למעלה כי היא הבאה מן החוץ כי לה׳ אלהינו חטאנו מנעורינו וא״א עוד שנשוב אליו.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×