הוי רועים מאבדים ומפיצים את צאן מרעיתי – הם מלכי ישראל ומלכי יהודה שהדיחו את ישראל וגלו בעוונם.
הוי רועים – אמר על מלכי יהודה הרעים אמר להם הוי אתם מאבדים ומפיצים את צאן מרעיתי כלומר שאני הייתי רועה אותם כשהיו שומעים לקולי ואחר שהייתם אתם רועים אותם נהגתם אותם בדרך רעה ואבדתם והפיצותם אותם בגלות.
הוי רועים מאבדים ומפיצים את צאן מרעיתי וכו׳ עד לנביאים נשבר לבי בקרבי, אחרי אשר ניבא ירמיהו על שלום ועל יהויקים בני יאשיהו ועל יהויכין בן יהויקים כפי רשעתם בכ״א מהם פרשה בפנ״ע דיבר על כולם ועל כל יתר מלכי ישראל ומלכי יהודה החטאים בנפשותם, ועליהם אמר בכלל הוי רועים מאבדים ומפיצים את צאן מרעיתי ר״ל שהם היו מאבדים את העם בתועבות מעשיהם ועבודתם הזרות כמו הרועים הרעים שמאבדים ומפיצים את צאנם בהיותם מונחים לשומרם ולהצילם, ולפי שמלכי ישראל ומלכי יהודה במלכותם סבבו בפשעיהם גליות העמים שלהם לכן אמר כנגדם
Therefore thus says Hashem, the God of Israel, against the shepherds who feed My people, "You have scattered My flock, and driven them away, and have not visited them; behold, I will visit on you the evil of your doings," says Hashem.
תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
and have not taken care of them You were not careful to watch them.
לכן, ולא פקדתם אותם – ולא השגחתם עליהם אנה הם ומה הם עושים אם טוב ואם רע והיה לכם לדעת כי בעון הוא שהם נדחים וגולים ובעונש שלא פקדתם אותם הנני פוקד עליכם את רוע מעלליכם.
אתם הפיצותם את צאני ותדיחום ולא פקדתם אותם ר״ל לא השגחתם עליהם, בעבור זה אנכי אפקוד עליכם את רוע מעלליכם והוא שתמותו כולכם מיתות רעות מהם ע״י עבדיהם ומהם בידי אויביהם.
ותדיחום – מלשון דחיה.
ופקדתם – ענין זכרון והשגחה.
מעלליכם – מעשיכם.
אתם הפיצותם – ר״ל בעווניכם נפזרו בין העכו״ם ונדחו בארצות האויב.
ולא פקדתם אותם – לא השגחתם עליהם להיישירם בדרך הישרה.
פוקד עליכם – אזכור עליהם רוע מעשיכם להשיב עליהם גמול.
הפיצותם, ותדיחום – הנפוץ הוא הפיזור, והנדח הוא הנדח ממקומו, כמ״ש ישעיה (י״א י״ב).
אתם הפיצותם את צאני שעל ידכם נפוצו איש מאחיו,
ותדיחום ממקומם ללכת בגולה,
ולא פקדתם אותם שלא יחסרו ע״י חיות רעות, ר״ל ע״י נחלקו לכתות ואח״כ יצאו לגולה, ונהרגו במלחמות,
"I will gather the remnant of My flock out of all the countries where I have driven them, and will bring them again to their folds; and they shall be fruitful and multiply.
מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל
ואני אקבץ – אם על גלות בבל אמר יהיה פירש ולא ייראו עוד זמן רב או יהיה כמשמעו לעולם והוא אומר על קבוץ זה הגלות כמו הפרשה הבאה אחריו והוא הנכון.
(ג-ח)ואני אקבץ וגו׳ – עד שסיים וישבו על אדמתם – הוא יעוד בנין בית שני אחר שניבא חרבן בית ראשון, ואיך ינבא בית שלישי ועדין לא יעד חרבן בית שני, ואין תמה משום לשון שיבא בזה הספור כלו, אצל מי שהוא בקי בעברי ובהגיון, גם אין תמה בקרא זרובבל י״י צדקנו, כי כן יקרא עוד עיר ירושלים (ירמיהו ל״ג:ט״ז) ובאור כל זה ימצא במקום מיוחד לזה.
ואמנם העם שהם הדיחו והפיצו בגלותיהם אקבץ מגלותם, ומפני שהם ישארו מעט מהרבה וכמ״ש מיעד רע ונשארתם מתי מספר בגוים אשר ינהג ה׳ אתכם שמה, לכן אמר ואני אקבץ את שארית צאני שרמז בזה למיעוטם והיותם שנים שלשה גרגרים בראש אמיר וכנגד מיעוטן אמר ופרו ורבו כי אז בדרך נס ירבו וימלאו הארץ, ולפי שימים רבים יהיו בנ״י בגלותם אין מלך ואין שר אמר
והקימותי עליהם רועים ורעום כי ישיב מלכיהם כבראשונה וירעו אותם כראוי, ואין ספק אצלי שההבטחה הזאת לא נאמרה על קבוץ בית שני אלא על הגאולה העתידה ויורה ע״ז מה דסמיך ליה הנה ימים באים נאם ה׳ והקימותי לדוד צמח צדיק וידוע שלא נתקיים זה בבית שני כי אז לא מלך ביניהם מלך מבית דוד אבל אמרו על קבוץ הגליות כולם ולכן אמר ולא ייראו עוד ולא יחתו ולא יפקדו. וראוי לתת לב לשלשת הגזרות האלה כי הנה ייראה שענין כולם אחד אבל הם נאמרו למעט ענין בית שני לפי שאז היו נכנעים פעם לפרס פעם ליון ופעם לרומיים היו מפני זה תמיד ביראה ולכן אמר כאן ולא ייראו עוד ר״ל שבגאולה העתידה לא ייראו ולא יפחדו לא מפרס ולא מיון ולא מרומי כמו שהיה אז, גם שבבית שני היה להם בושת ומחתה רבה מאשר לא היה ביניהם לא ארון ולא כרובים לא נבואה ולא אורים ותומים ולא אש יורד מן השמים לזבחיהם אמנם לעת״ל יעד שלא יחתו כי ישובו ביניהם כל הקדושות ההמה כימי עולם וכשנים קדמוניות, גם בבית שני לא שבו הגולים כולם כי הנה י׳ השבטים לא חזרו עוד ומבני יהודה לא שבו אותם שהיו בארצות המערבה כולם ולא גם אותם שהיו בעמון ומואב ומצרים כמו שזכר יוסף בן גוריון וגם מגלות בבל לא שבו כ״א מעט מזער מדלת העם ועז״א כאן ולא יפקדו נאם ה׳ ר״ל לא יחסרו מלבוא כמו שחסרו בבית שני.
ומפני שעשה בזה ב׳ ייעודים א׳ בחזרת העם מגלותם וא׳ מחזרת המלכות בהם לכן הביא אח״ז ב׳ פרשיו׳ א׳ בייעוד המלכות וא׳ בייעוד גאולת העם, כי הנה בענין המלכות הודיע שיהיה מבית דוד וזרעו ימלוך על כולם וזהו
והקמתי עליהם – בספרים מדוייקים חסר דחסר וכן נכון עי״ש המסורת שאין זה מן ג׳ מלא דמלא וסימן נמסר ביחזקאל סוף סימן ט״ז ולא מן ו׳ חסרים וא״ו וסימן נמסר בפרשת בחקתי וכן הוא.
יחתו – ענין שבר ופחד.
יפקוד – ענין חסרון כמו אשה רעותה לא פקדו (ישעיהו ל״ד:ט״ז).
והקימותי – אני אקים להם רועים כשרים והם ירעו אותם להנהיגם בדרך הישר.
ולא ייראו – ולכן לא ייראו עוד מן העכו״ם ולא ישברו ולא יהיו נחסרים.
ולא ייראו, ולא יחתו – החתת היא השפלה נפשיית והיא קטנה מן היראה, ואמר תמיד לא תירא ולא תחת, עמ״ש (יהושע א׳ ט׳. ולקמן ל׳ י׳).
והקימותי עליהם רועים בבית שני, שלא היו מלכים רק רועים,
ולא ייראו עוד וגם לא יחתו שחתת קטן מיראה,
ולא יפקדו שלא יחסר מנינם.
ולא יפקדו – ביום שימנו הצאן לא תמצאנה חסירות.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
"Behold, the days come," says Hashem, "that I will raise to David a righteous branch, and he shall reign as king and deal wisely, and shall execute justice and righteousness in the land.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
ועשה משפט וצדקה בארץ – לא כיהויקים שנאמר לו אביך הלא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה (ירמיהו כ״ב:ט״ו) אבל אתה אין עיניך ולבך כי על בצעך ועל דם הנקי לשפוך (ירמיהו כ״ב:י״ז).
הנה ימים באים, צמח צדיק – זהו המשיח וקראו צמח שיהיה צאתו בעולם כצאת צמח השדה שהיא רבבה כן בהיות צדיק יהיו עמו צדיקים רוב העולם כמו שאמר יפרח בימיו צדיק (תהלים ע״ב:ז׳) ואמר והוכיח עמים רבים.
ומלך מלך – אמר הכפל לחזק הפעולה כי בזכור הפעולה השם נזכר עמה ובזכור אחריה השם הוא לחזק כמו למען בצוע בצע (יחזקאל כ״ב:כ״ז), מהמטיר עליו מטר (ישעיהו ה׳:ו׳), כל בוגדי בגד (ירמיהו י״ב:א׳). וכן ומלך מלך כי באמרו ומלך ידענו שהוא מלך ובהוסיפו מלך הוא לחזק המלכות שתהיה מלכותו בכל הארץ לא בישראל לבד כמו שאמר עליו ומשלו מים ועד ים ומנהר עד אפסי ארץ (זכריה ט׳:י׳).
והשכיל – הצליח וכן תרגם יונתן ויצלח וכן ויהי דוד בכל דרכיו משכיל ואחרים זולתו.
והקימותי לדוד צמח צדיק כי יהיה יציאתו במלכות כיציאת צמח השדה מתחת לארץ ולא יהיה צמח רשע כמו יהויקים ובנו וצדקיהו אלא צמח צדיק וזהו על דרך מ״ש ישעיהו (ישעיה יא, א) ויצא חוטר מגזע ישי, ובאומרו ומלך מלך ביאר שלא יהיו בישראל חלוק מלכיות כי מלך א׳ ימלוך על כולם וכמ״ש ישעיהו (שם ב) ונחה עליו רוח ה׳ רוח חכמה ובינה כן אמר ירמיהו ומלך מלך והשכיל, וכמ״ש ישעיהו (שם ד) ושפט בצדק דלים וכו׳ כן אמר ירמיהו, ועשה משפט וצדקה בארץ, וכמ״ש ישעיהו (שם יא) ביום ההוא יוסיף ה׳ שנית ידו לקנות את שאר עמו וגו׳ ואסף נדחי ישראל ונפוצות יהודה יקבץ (שם יב)
והקמתי לדוד – שבסמוך.
והשכיל – ענין הצלחה כמו ויהי דוד לכל דרכיו משכיל (שמואל א י״ח:י״ד).
והקימותי לדוד – אקים לדוד מזרעו צמח צדיק זהו מלך המשיח.
ומלך מלך – מלך ימלוך על ישראל והצליח ויעשה משפט וצדקה.
הנה ימים באים – מדבר על זמן עליית הגולה מבבל,א ולא על הגאולה העתידה.
והקימותי לדוד צמח צדיק – אקים מגזע דוד צמח וחֹטר שיהיה איש צדיק, ולא כאותם הרועים שזכר.
א. כן בדפוס ראשון. במהדורה קמא (כ״י לוצקי 675א, 675ב, שוקן) מופיע במקום זה: ״הנה ימים באים – נראה שעל זרובבל, או מי שיהיה בזמן עליית הגולה מבבל מדבר״.
ומלך מלך – הוסיף השם לחזק שהוא היה מלך באמת, כי הקודמים שמלכו לא היו מלכים באמת.
הנה ימים באים יען אמר שני יעודים שנתקיימו בבית שני, שהוא חזרת העם וחזרת הרועים (נגד הרועים) אומר כי עוד יבוא עת שיתקיימו יעודים האלה בתכלית האושר וההצלחה, כי ימים באים ואז לא יקרא בשם רועה רק והקימותי לדוד צמח צדיק – שיצמח חוטר משרשו כמ״ש ויצא חוטר מגזע ישי, וז״ש צמח – ויהיה ע״פ צדקתו כמ״ש והיה צדק אזור מתניו, וז״ש צדיק, ומלך מלך לא יהיה רועה רק מלך גדול,
והשכיל כמ״ש הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד,
ועשה משפט וצדקה בכל הארץ – כמ״ש לא ישא גוי אל גוי חרב.
צמח – ענף חדש.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
וזה שמו אשר יקראו ה׳ צדקנו – א״ר שמואל בר נחמני אמר ר׳ יונתן שלשה נקראו על שמו של הקב״ה אלו הם צדיקים ומשיח וירושלים, צדיקים שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. משיח דכתיב וזה שמו אשר יקראו ה׳ צדקנו. ירושלים דכתיב ושם העיר מיום ה׳ שמה אל תקרי שמה אלא שמה, טיבוי לקרתא דשמה כשם אלהה. ד״א וכי אפשר לו לאדם לקרוא בשמו של מקום, אלא נקרא המקום רחום שנאמר רחום וחנון ה׳ אף אתה הוי רחום ועשה מתנת חנם. נקרא המקום צדיק שנאמר כי צדיק ה׳ צדקות אהב אף אתה הוי צדיק. נקרא המקום חסיד כי חסיד אני נאם ה׳ אף אתה הוי חסיד. לכן נאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו וגו׳, ואומר כל אשר יקרא בשם ה׳ ימלט, ואומר כל פעל ה׳ למענהו.
י״י צדקנו – י״י מצדיק אותנו בימיו של זה.
The Lord is our righteousness The Lord will vindicate us during this one's days.
וזהו שמו אשר יקראו י״י צדקנו – פתר׳ י״י צדקנו מן האומות אשר הרעו לנו.א
צדק האמור כאן הוא משפט כמה דאת אמרת ושפטו את העם משפט צדק (דברים ט״ז:י״ח). וכת״י: ודין שמיה דיהוון קרן ליה יתעבדון לנא זכוון מן קדם י״י ביומוהי.
בימיו – וזה שמו אשר יקראו י״י צדקנו. יקראו ישראל יקרא המשיח בזה השם י״י צדקנו לפי שבימיו יהיה צדק י״י לנו קיום תמיד לא יסור וזו הקריאה על דרך הקריאה שקרא משה רבינו עליו השלום למזבח י״י נסי (שמות י״ז) וקרא יעקב למזבח אל אלהי ישראל (בראשית ל״ג:כ׳) כל אחד לפי ענינו הנמצא בו וכן ושם העיר מיום י״י שמה (יחזקאל מ״ח:ל״ה).
כן אמר ירמיהו בימיו תושע יהודה וישראל ישכון לבטח שהם ב׳ המלכיות יהודה וישראל, ועוד הוסיף ירמיהו לבאר כאן מה יהיה שמו באומרו וזה שמו אשר יקראו ה׳ צדקנו וכבר זכרתי בשאלות כמה מהקושי יפול בקדושת מלך המשיח ולא בשום בריה אחרת בשם ה׳ אל עולם כי הוא השם הנכבד הוא הנקרא שם המפורש לפי שלא ישתתף בו זולתו ואיך יקרא שם המשיח בזה השם, והמפ׳ אמרו שמלת יקראו חוזר לישראל שהוא יקרא את המשיח כן ושמשה רבינו קרא את המזבח ה׳ נסי (שמות יז, טו) ויעקב קרא למזבח אל אלהי ישראל (בראשית לג, ב), וכן בדברי הנביא יחזקאל על ירושלם ושם העיר מיום ה׳ שמה (יחזקאל מח, לה) ואין זהו היתר לספק כ״א תוספת זרות בכל שאר הפסוקים שזכר, וראוי לבקש בהם פי׳ נכון וי״מ שלא היה שם המשיח אלא צדקנו בלבד לא שם ה׳ ויהי הפי׳ הפ׳ וזה שמו אשר יקראו ה׳ כי הוא יהיה אז הקורא אותו בשם צדקנו. והיותר נכון בעיני הוא שלא אמר הנביא שיהיה שם המשיח לא ה׳ צדקנו ולא צדקנו בלבד אבל שיהיה שמו צמח צדיק כמ״ש, ועל אותו שם אמר וזה שמו ר״ל צמח דוד אשר יקראהו ה׳ צבאות שהוא צדקנו כי הוא יקראהו בשם ה׳ ר״ל צמח צדיק. והותרה בז׳ השאל׳ הד׳.
ואחרי שיעד זה בענין המל׳ יעד יעוד אחר בענין העם והוא אומרו
אשר יקראו – בספרי ספרד האל״ף בגעיא כמוהו רבים כמ״ש בסוף מאמר המאריך.
יקראו – אל ירוץ הקורא לקרות יקראו בשורק כמ״ש באיזה דפוס שאם ירוץ יכשל.
וזה שמו אשר יקראו ה׳ ׀ צדקנו – כתב ן׳ עזרא בריש פרשת יתרו {אבן עזרא פירוש ראשון שמות י״ז:ט״ו} כי שם המשיח ה׳ צדקנו כמו שקרא משה למזבח ה׳ נסי. והגאון אמר כי השם דבק עם מלת יקראו ושם המשיח הוא צדקנו והנה הוא מטעה בעל הטעמים ששם טרחא במלת יקראו וגו׳ עיין שם וגם מה שכתב בפרשת וישלח על פסוק אל אלהי ישראל וכן פירש רד״ק כאן וגם בירמיה ל״ג על פסוק אשר יקרא להה׳ ׀ צדקנו. ולבך יבין כי בה׳ ׀ יראה ובה׳ ׀ נסי ובה׳ ׀ צדקנו בשני המקומות ובה׳ ׀ שמה דסוף יחזקאל בכולם יש פסוק אחר מלת ה׳ ובפסוק ויקרא לו ה׳ שלום (שופטים ט״ז) יש נוסחא בה׳ וזו חכמה מפוארה מבעל הטעמים להורות לנו כי גם שלכולם בשם ה׳ יקראו המשכילים יזהירו ויבינו כי נשגב ה׳ לבדו ולא הנקראים בשמו וכן בבראשית רבה פרשת נ״ט משה ניסן של ישראל וגו׳ ומי הוא ניסו של משה הקב״ה שנאמר ויקרא לו ה׳ נסי. דוד רוען של ישראל וגו׳ מי הוא רועו של דוד הקב״ה שנאמר ה׳ רועי לא אחסר ירושלם אורו של עולם מי הוא אורה של ירושלם הקב״ה דכתיב והיה לך ה׳ לאור עולם. ובמדרש איכה רבתי על כי רחק ממני מנחם בענין שמו של משיח אמר ר׳ לוי טבא למדינתא דשמה כשם מלכה ושם מלכה כשם אלהיה טבא למדינתא דשמה כשם מלכה דכתיב ושם העיר מיום ה׳ שמה ושם מלכות בשם אלהיה שנאמר וזה שמו אשר יקראו ה׳ צדקנו. ועיין מה שכתבתי בפרשת שמות על משה משה ובפרשת כי תשא על פסוק ויקרא בשם ה׳ ובסוף יחזקאל ובב״ר פ׳ ס״ד סימן ד׳ ויפה תואר שם וגם בב״ר סוף פ׳ מ״ט על פסוק ויקרא לא אל אלהי ישראל וברקאנטי והרמב״ן שם ועבודת הקדש סוף פ׳ י״ח מחלק העבודה ופ׳ כ״א מחלק סתרי התורה ודרך אמונה שאמר ב׳ סוף שער ד׳ ופ׳ ב׳ דמגלה ותוס׳ שם וגור אריה פ׳ וישלח ובעל הטורים סוף פרשת וירא על ה׳ יראה.
ולא יאמרו עוד – במקצת ס״ס ולא יאמרו עוד ס״א יאמרו עוד.
בימיו – בימי המשיח תוושע גם יהודה גם ישראל ישכון בארצם לבטח לא כמו בבית שני שלא חזר כ״א יהודה.
וזהו שמו – של המשיח אשר יקראו אותו ישראל.
ה׳ צדקנו – ה׳ יצדיק אותנו בימיו של זה.
אשר יקראו – אשר יקרא לו הקורא, רוצה לומר: לאותו מושל. ולמטה (ירמיהו ל״ג:ט״ז) אומר כענין זה על ירושלם: וירושלם תשכון לבטח וזה אשר יקרא לה ה׳ צדקנו. והענין אחד, כי המושל והעיר שניהם יוכלו להקרא בשם זה.
ה׳ צדקנו – כטעם: אלהי צדקי {תהלים ד׳:ב׳}, אלהי ישועתי {תהלים פ״ח:ב׳}, כלומר: ה׳ הואא סבת תשועתנו והצלחתנו. ומצאנו שמות כאלה כמו: ה׳ נסי {שמות י״ז:ט״ו}, וכן בשמות בני אדם: צורישדי {במדבר א׳:ו׳}, צוריאל {במדבר ג׳:ל״ה}, אליצור {במדבר א׳:ה׳}. ואולי רמז גם כן בזה לשם המלך שהיה בימיו, שהיה שמו צדקיה, ואמר: אז יהיה המושל ראוי להקרא בשם זה צדקיה או ה׳ צדקנו, ולא כזה ששמו צדקיה ואין ה׳ אתו.
א. כן בכ״י לוצקי 675א, 675ב, שוקן. בדפוס ראשון חסרה מלת: ״הוא״.
יקראו – הכינוי מוסב על ישראל, שלכן (לקמן ל״ג ט״ו) שבמקום ישראל כתוב ירושלים, אמר אשר יקרא לה.
בימיו – (ונגד העם) אומר,
שבימי המשיח תושע יהודה – כי בימי בית שני לא נושעו כי היו תחת מלכי פרס יון ורומי,
וישראל שהם עשרת השבטים ישכן לבטח – כי בימי בית שני לא שבו העשרת השבטים,
ושמו אשר יקראו לישראל יקרא אז בשם ה׳ צדקנו – שצדקנו הוא ה׳ כמו אלהי צדקי, שצדקי יהיה מה׳, וכמו שהוא קיים כן יהיה ישראל צדיק ונושע בה׳, ונבואה זאת נכפלה לקמן (ל״ג ט״ו) ושם יש שנוים, אצמיח לדוד צמח צדקה, ולא נזכר ומלך מלך והשכיל, ושם כתוב בימים ההם תושע יהודה וירושלים תשכן לבטח וזה אשר יקרא לה ה׳ צדקנו, כי יש שני אופנים אל הגאולה זכו אחישנה לא זכו בעתה, ואמרו עוד זכו וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה, לא זכו עני ורוכב על החמור, ופה מדבר על הצד שיזכו ועז״א והקימותי לדוד צמח צדיק שיהיה צדיק מצד הזכות, ושם מדבר על הצד שלא יזכו לכן אמר שם בימים ההם ובעת ההיא אצמיח לדוד צמח צדקה, שהצדקה העליונה לא תשקיף על מעשה הצדק והזכות רק תעשה מצד החסד ומצד אתערותא דלעילא כמ״ש בפי׳ ישעיה (סי׳ נ״ט) ולכן לא אמר והקימותי לדוד רק אצמיח לדוד, כי יהיה צמח חדש, משא״כ בצד הזכות אמר והקמותי, כי כבר יהיה הצמח מעצמו בזכות מעשיו רק ה׳ יקימהו ממפלתו, והוסיף שם בימים ההם ובעת ההיא כי אם לא יזכו צריך להמתין על העת המיועד, משא״כ בכאן לא אמר בעת ההיא כי זכו אחישנה, ולכן לא אמר שם ומלך מלך והשכיל, כי אם לא יזכו לא ימלוך תיכף כי יהיה עני ורוכב על החמור, ולכן לא אמר שם וישראל ישכן לבטח, כי אם לא יזכו לא יתקבצו השבטים תיכף רק שבט יהודה לבדו וירושלים יושעו, והקיבוץ יתאחר עד תבנה ירושלים תחלה, ולא אמר שם וזה שמה, כי לא יהיה לה שם זה מכבר כי לא זכו, רק כן יקרא לירושלים מעתה, (שמש״ש אשר יקרא לה ר״ל לירושלים) אבל פה שמדבר מצד הזכות אמר וזה שמו כי כבר יקנה שם זה מכבר ע״פ זכות.
יקראו – יקרא לו הקורא.
ה׳צדקנו – קרוב לשם ״צדקיה״ שהיה בלתי ראוי לשמו, אבל יבוא יום וימלוך מלך ראוי לשם זה; ושם ״יה״ הוא תמיד להוראת חסד, ו״צדק״. גם כן הוא תשלום מעשי בני אדם הטובים לא במשפט רק יותר מכדי ערכם, אם כן קרוב גם הוא לחסד.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Therefore, behold, the days come," says Hashem, "that they shall no longer say, 'As Hashem lives, who brought up the children of Israel out of the land of Egypt';
תרגום יונתןרד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
לכן – אלה שני הפסוקים נאמרו למעלה אלא שיש ביניהם שנוי מעט בקצת המלות כי כן דרך המקרא לכפול מלין או פסוקים במלות שונות והענין אחד והכפל בכל מקום לחזק הענין וכבר פירשנו אלו הפסוקים למעלה במקומם.
לכן הנה ימים באים נאם ה׳ ולא יאמרו עוד חי ה׳ אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים וגו׳ ר״ל שתהיה הגאולה העתידה כ״כ גדולה ועצומה בנפלאותיה יותר מגאולת מצרים שלא ישבע הנשבע בימים ההם בחי ה׳ בכנוי הוצאת בנ״י מאר׳ מצרי׳
לכן וכו׳ – הואיל והגאולה ההיא תהיה חשובה כ״כ לכן לא יאמרו עוד בשבועתם חי ה׳ אשר העלה וכו׳ מארץ מצרים.
(ז-ח)לכן הנה ימים באים – שנס של גאולה האחרונה יגדל יותר מנסי יציאת מצרים, וכבר פירשתי פסוקים אלה (למעלה ט״ז י״ד) עיי״ש,
אשר העלה שעורו אשר העלה מארץ צפון ואשר הביא מכל הארצות, כי בבל עמוקה מכולם,
אשר הביא את זרע בית ישראל – כי ממצרים הוציא את בני ישראל בעצמם ולעתיד יביא את זרעם שהוא זרע בית ישראל.
תרגום יונתןרד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
but, 'As Hashem lives, who brought up and who led the seed of the house of Israel out of the north country, and from all the countries where I had driven them.' They shall dwell in their own land."
תרגום יונתןר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אלא חי ה׳ אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל שהם י׳ השבטים מארץ צפון אשר הגלו שם, וכן בני יהודה ובנימן מכל הארצות אשר נדחו שמה, והתבונן כי בענין גאולת מצרים אמר בלבד אשר העלה וכגאולה העתידה אמר אשר העלה ואשר הביא, שהנה היה זה לפי שגאול׳ מצרים לא היתה כ״כ עצומה לפי שהיו בנ״י מקובצים כולם במקום א׳ ולכן אמר בלבד אשר העלה והגאול׳ העתידה תהיה יותר מופלגת לפי שהם מפוזרים בכל העולם ולרמוז לזה אמר בה אשר העלה ואשר הביא. והפ׳ האלה כבר נאמרו למעלה פ״א ונזכר כאן שנית כפי צורך הדרוש שהיה מדבר בו:
מארץ צפונה – אין לנו לסמוך על מסורת שבמ״ג שדברים סותרים זה את זה במ״ג נמסר ה׳ חסר בירמיה וכן נמסר כאן וגם בסימן ג׳ וכשתעיין עליהם בכתובים תמצא ג׳ מהם מלאים וב׳ חסרים ולא עוד אלא שבסימן ג׳ בפסוק הלך וקראת מסור עליו במס״ק ה׳ בסיפרא ולית חסר ואולם המוסכם מרוב ספרים המדוייקים כי כלם מלאים וכן מצאתי מסורת כ״י האומרת צפונה ה׳ בסיפרא ולא חילקה ביניהם כלום ממלוי וחיסור.
כי אם – כי אז יאמרו בשבועתם חי ה׳ אשר העלה וכו׳ מארץ צפונה ומשאר ארצות וכו׳ כי הגאולה ההיא יזכר יותר בפי האנשים לפי מרבית החשיבות.
הדחתים – הדחתי אותם (וזהו מאמר המקום כמדבר בעדו אבל הם יאמרו הדיח אותם שם וכמדברים בעדם).
וישבו – כן יאמרו בשבועתם חי ה׳ אשר העלה וכו׳ והמה יושבים על אדמתם.
Concerning the prophets. "My heart within me is broken, all my bones shake; I am like a drunken man, and like a man whom wine has overcome, because of Hashem, and because of his holy words.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
Because of the prophets my heart is broken within me Because of the words of the prophets who say, "You shall have peace," my heart is broken. shake sway like the wings of a bird who hovers over his nest, (trenblent in Old French) tremble.
because of the Lord For I heard from Him this evil decree.
רחפו כל עצמותי – כמו על גוזליו ירחף (דברים ל״ב:י״א).
לנביאים נשבר לבי – מפני נביאי השקר.
הייתי כאיש שיכור וכגבר עברו יין – שאני שומע מפי הקב״ה שבעון שמלאה מנאפים את הארץ ובעון אלה עתידה הארץ שיתאבלו ויבושו נאות מדבר.
לנביאים – בעבור נביאי השקר שהם מטעים ישראל כי לולי הם שהם אומרים שהם נביאים ודבר י״י אתם היו ישראל שבים בתשובה בתוכחות נביאי האמת אבל הם מטעים אותם ואומרים להם עשו איש כתאות לבו כי דבר י״י לנו שלא תבא עליכם רעה (ירמיהו כ״ג:י״ז).
רחפו – התנודדו וכן מן הכבד מרחפת על פני המים (בראשית א׳:ב׳).
וכגבר עברו יין – עבר עליו היין כלומר שגבר עליו ונשתכר ואינו יודע מה יעשה כן הייתי מפני י״י שהוא מחולל על ידי הנביאים האלה.
ומפני דברי קדשו – שהם מחוללים על פיהם שהם אומרים כי דברי י״י הם מה שהם אומרים.
לנביאים נשבר לבי בקרבי וגומר עד האלהי מקרוב אני. לפי שהיה ירמיהו מנבא על חרבן ירושלם ומלכי יהודה ואגבן הוצרך ליעד על העתיד חזר לענינו מנביאי השקר שהיו מתעים את העם בשקרותם באמרו לנביאים נשבר לבי וגומר. והמפרשים כתבו שאמר לנביאים נשבר לבי בקרבי רחפו כל עצמותי הייתי כאיש שכור וכגבר עברו יין מפני ה׳ להגיד שצירים אחזו לנביא מפני ה׳ שהיה מחולל ע״י הנביאים האלה ומפני דברי קדשו שהם מחוללים על פיהם. ואינו נכון כפשט הכתוב אל ענינו שבראות ירמיהו אותם הנביאים אוכלים ושותים ומתעדנים היה קורא תגר ואומר לנביאים האלה נשבר לבי בקרבי כי בראותי ענינם לבי מרוב דאגה נשבר בקרבי יען בחול הנבואה עלי רחפו כל עצמותי והייתי כאיש שכור בביטול החושים ורוב התרדמה וכגבר עברו יין שאינו רואה ולא שומע, וכל זה יקרה לי מפני ה׳ רוצה לומר בסבת השפע האלהי בהתדבקו בי ומפני דברי קדשו המריעים אלי שיתבטלו חושי בסבתם.
עברו יין – בספרים מדוייקים מלרע הטעם ברי״ש וכן הוא בדפוסים ראשונים.
לנביאים – הלמ״ד הוא במקום בעבור כמו פתח פיך לאלם (משלי ל״א:ח׳).
רחפו – ענין תנועה ותנודה כמו על גוזליו ירחף (דברים ל״ב:י״א).
לנביאים – בעבור נביאי השקר נשבר לבי בקרבי וכל עצמותי נעים ונדים ואני מבולבל בצער כאיש שכור וכגבר אשר היין עבר עליו להתחזק ממנו ולבלבל מוחו.
מפני ה׳ – ר״ל כל הצער הזה הוא עלי מפני ה׳ שהיה מחולל על ידי הנביאים האלה ומפני דברי קדשו שהמה מחוללים על פיהם.
רחפו כל עצמותי – כל איברי רועדים ומתמוטטים. וכמו שמפרש: הייתי כאיש שכור.
וכגבר עברו יין – מליצה לקוחה מן המים השוטפים, כטעם: נחלה עבר על נפשנו. אזי עבר על נפשנו המים הזדונים {תהלים קכ״ד:ד׳-ה׳}, וכן: עלי עברו חרוניך {תהלים פ״ח:י״ז}, כי עונותי עברו ראשי {תהלים ל״ח:ה׳} (אברהם חי מיינסטער). ויש חלוק בין ׳עבר על׳ ו׳עבר את׳. מליצת ׳עבר על׳ מושאלת מִנַחַל שוטף, ו׳עבר את׳ מושאל ממים נחיםא שהאדם בתוכם, והם מתנשאים מעט מעט עד שמגיעים לראשו ועוברים אותו, כלומר: מתנשאים עד למעלה מראשו. וכן היין וכן העונות מתנשאים מעט מעט ומתגברים על האדם.
מפני ה׳ וגו׳ – מפני הרעות שהודיעני שעתידות לבוא.
א. כן בכ״י לוצקי 675ב, שוקן, ובכ״י לוצקי 675א (כל הקטע מופיע שם רק בגיליון). בדפוס ראשון חסרה מלת: ״נחים״.
רחפו – התפרדו מחבורם, ובמדרש (ב״ר) מרחפת על פני המים כיונה המרחפת על פני הקן נוגעת ואינה נוגעת.
עברו – עבר אותו בגופו, או פי׳ שהעביר אותו מתכונתו, ויהיה פעל יוצא.
לנביאים – ר״ל נבואה זאת נבא על נביאי השקר, שאחר שנבא על הרועים ינבא על הנביאים ששניהם התעו את הצאן,
נשבר לבי בקרבי מפני הפורענות שאני רואה, וגם עצמותי נתפרדו מקשורם, מרוב החרדה הייתי כאיש שכור בעת הנבואה כאילו שתה יין החמה, ואחר הנבואה הייתי כגבר עברו יין שעבר בגופו יין כבר, שהוא מבולבל גם אח״ז, ומפרש הייתי כשכור מפני ה׳ בעת שראה את ה׳ ושמע נבואתו, והייתי כגבר עברו יין מפני דברי קדשו – מפני הדבור ששמעתי כבר.
לנביאים – בעבור נביאי השקר.
דברי קדשו – עליהם; שהאל קדוש הוא ואינו יכול לראות מעשה עול שהנביאים ראשונה עושים והמון העם הולכים אחריהם.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
For the land is full of adulterers; for because of swearing the land mourns; the pastures of the wilderness are dried up. Their course is evil, and their might is not right."
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וגבורתם לא כן – רוצה לומר: אינה מאוזנת, כלומר כבר נטתה לפחזות ולהסתכנות.1
1. השווה: אלפסי, ערך ׳כן׳; ריב״ג, אצול, ערך ׳כון׳. ת״י מתרגם: ״וגבריכון לא יצלחון״; ורד״ק מפרש: אמת.
מפני אלה – שבועת שקר.
אבלה – חרבה.
מרוצתם – קורש״א בלעז.
ויונתן תרגם: לשון רצון.
לא כן – לא בדין.
because of oaths False oaths.
mourns i.e., is destroyed.
their eagerness (course in French,) their course, their running. But Jonathan renders it as an expression of desire.
not right Not according to the law.
ותהי מרוצתם רעה – כלומר לרע ירוצו.
וגבורתם לאאכן – נכונה.
א. כן בפסוק ובכ״י פריס 162. בכ״י פריס 163: ״לאין״.
כי מנאפים – איך יוכלו ליפות מהם מעשיהם והנה מנאפים מלאה הארץ ועוד כי מפני אלה אבלה הארץ ומפני שבועות שקר נשחתה הארץ אלו שתי הרעות הם ברוב אנשי הארץ ואיך יוכלו נביאי השקר להטעותם כי לא תבוא עליהם רעה והנה הם רואים בעיניהם כי רוב ארץ ישראל נשחתה מפני רוב מעשיהם הרעים.
נאות מדבר – מקום מרעה הבהמות.
ותהי מרוצתם רעה – זריזותם ומרוצתם הם לרעה כי לא ירוצו לדבר מצוה ולעבודת האל אלא לרעה.
וגבורתם לא כן – וכן גבורתם אינה לדבר אמת.
כן – פירושו אמת כמו כן בנות צלפחד דוברות (במדבר כ״ז:ז׳) שהיה להם להתגבר על נביאי השקר ולמנעם מלספר חלומותם ודברי שקריהם והם מתגברים על נביאי האמת ואומרים להם שלא יתנבאו בשם י״י כמו שאמרו לירמיהו לא תתנבא בשם י״י ולא תמות בידינו (ירמיהו י״א:כ״א).
ויונתן תרגם מרוצתם – ענין רצון וכן תרגם ועל דמסגן ברעות נפשהון בישתא תיתי עליהון וגבריהון לא יצלחון.
אמנם הנביאים האלה אינם כן כי כולם מנאפים עצרת בוגדים וזהו כי מנאפים מלאה הארץ שהם הנביאים אשר זכר, והיה זה לפי שמפני האלה אבלה הארץ ואלה היא שבועת שקר כמו שאמר אלא פיהו מלא ומרמות ותוך תחת לשונו עמל ואון (תהלים י, ז), הנה שמפני אלה ושקרות הנביאים ההם ומעשיהם הטמאים אבלה הארץ ויבשו נאות מדבר מבלי עשב בסבת עצירת הגשמים ותהי מרוצתם וזירוזם של אותם הנביאים לרעה כי לא ירוצו לדבר מצו׳, וגבורתם לא כן רוצ׳ לומ׳ אין גבורתם על דבר אמת אלא על כזב.
both prophet and priest Even these, from whom everyone learns.
even in My house have I found their evil For they placed an image in the Temple.
כי גם נביא גם כהן חנפו – בצרי בגזרת פעל ופי׳ נביא וכהן כתרגומו ארי אף ספר אף כהן ר״ל ספר מזהיר העם כי נבואה ענין דבור ויש מהם דבור רוח הקדש ויש מהם דבור דברי שקר כדברי נביאי השקר וכן מזהיר העם מדבר להם לפי דעתו דברים להזהירם וכהן הוא מכהני הלוים כמו שאמר גם בביתי מצאתי רעתם.
חנפו – ענין רשע ומשוא פנים.
ותרגם יונתן גניבו ארחתהון.
גם בביתי – כי גם בבית המקדש היו עובדים ומזבחים לאלהים אחרים.
והראיה שגבורתם אינה על אמת כי גם נביא גם כהן חנפו שהיו נושאים פנים והנביאים מנבאים בשקר והכהנים מלמדים תורה בחנפות ומרמה לא באמת, וגם בביתי שהוא בית הכהנים ומקום שבתם והוא בית ה׳ שמה ימצא רעתם כי היו מזבחים שם לאלהים אחרים.
נביא – זה נביא השקר.
כהן – זה כהן הבעל.
חנפו – מחניפים לבני אדם ואינם אומרים האמת.
גם בביתי – בבה״מ מצאתי רעתם כי היו מזבחים שם לאלהים אחרים.
כי – ואין מי שיורם הדרך הטוב, לא הנביא ע״פ הנבואה, ולא הכהן ע״פ התורה,
כי גם נביא גם כהן חנפו – ולא שהם עצמם יפחדו מה׳ השוכן אתם בבית הנבחר כי גם בביתי מצאתי רעתם.
חנפו – טמאו עצמם (עיין מה שכתבתי עליו למעלה ג׳:א׳).
גם בביתי – נאפו לכבוד האלילים.
תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
"Therefore their way shall be to them as slippery places in the darkness; they shall be driven on, and fall therein; for I will bring evil on them, even the year of their visitation," says Hashem.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל
כחלקלקות באפלה – מקומות ממעידים,1 כלומר מקומות חלקים אשר אין הרגליים יכולות לעמוד עליהם.
1. השווה: ת״י על אתר (וראה על כך: קומלוש, עמ׳ 321); מנחם, ערך ׳חלק׳; אלפסי, ערך ׳חלק׳; ריב״ג, אצול, ערך ׳חלק׳.
כחלקלקות – ארץ חלקה שהרגל מחלקת בה והאדם נופל.
כחלקלקות באפלה – כשלון על כשלון חלקלקות באור יש כשלון אפלה בלא חלקלקות יש כשלון.
like slippery places Smooth ground upon which the foot slips and the person falls.
like slippery places in the dark Stumbling upon stumbling. On slippery places in the light there is stumbling. In the dark without slippery places, there is stumbling.
לכן יהיה דרכם להם – אפילו ביום.
כחלקלקות באפילה – חלקלקות במקום חלק שאדם מחליק רגליו כשהוא מהלך במקום אפילה ואינו נזהר על אותו חלק ונופל שם אם ידיחוהו שם שאינו יכול לעמוד על רגליו ונופל מפני כמה דברים. אחת, שהוא מקום חלק, ושהוא מקום אפילה ומי יוכל לעמוד מפני שני דברים הללו. ובבא הדחה שמדיחין אותו ואינו יכול לעמוד כל עיקר וזהו ידחו ונפלו בה.
לכן יהיה, כחלקלקות באפלה – כמו דרכים חלקלקות שתמעד רגל ההולך בהם כל שכן כשתהיה אפלה שלא יראה אנה יסמוך ואנה ילך.
ידחו ונפלו בה – כאילו ידחה אותם דוחה מאחריהם כי על כל פנים יפלו בה ולרוב מהירות הנפילה זכר בה שלש סבות חלקות הדרך והאפלה והדחיה. ידחו מלעיל שלא כמנהג נחי הלמ״ד.
ולכן יהיה דרכם להם כחלקלקות באפלה כי יהיה דרכם מורד וחלקלקות שיפלו בו ההולכים וימעדו הרגלים בדרך ההוא מפני היותו חלק ביותר כל שכן כשיהיה הדרך ההוא אפלה שלא יראה אדם אנה יסמוכו ואנה ילכו שבעבור זה ידחו ויפלו בה, ולפי שהיה זה כולו משל ביאר הנמשל באמרו כי אביא עליהם רעה בהגיע שנת פקודתם שהוא בבא האויב עליהם.
ידחו – מלעיל שלא כמנהג מכלול דף קנ״ו.
כחלקלקות – מלשון חלק.
באפילה – ענין חושך.
פקודתם – ענין זכרון.
דרכם להם – ר״ל יוכשלו בדרכם כמו ההולך באפלה במקום חלק שהוא נוח שימעדו רגליו.
ידחו – יהיו נדחים ממקומם ויפלו בדרך.
כי אביא – בזה יפרש ראשית המקרא לומר המכשול יהיה כי אביא הרעה.
פקודתם – זכרון עונותיהם לשלם עליהם גמול.
ידחו – פתח ומלעיל, משרש דחח. והוא אחד בענין עם שרש דחה. וענינו: הַהַחֲלָקָה בדרך (sdrucciolare), שאין האדם יכול לעמוד כרצונו, אלא הדרך הֶחָלָק מושך אותו בעל כרחו.
שנת פקודתם – אביא עליהם זמן פורענותם. וכן בטובה: ושנת גאולי באה {ישעיהו ס״ג:ד׳} – הכוונה זמן, ושנה לאו דוקא.
לכן יהיה דרכם להם כחלקלקות באפלה – כי ההולך בדרך חלק ביום יוכל להשמר מליפול, אבל אם ילך באפלה אז ידחו ונפלו בה בהחלקלקות, כן אם היה הנביא והכהן מראים להם הדרך היו נשמרים, אבל הם לא האירו אור ונשארו באפלה מנודח, ומפרש שידחו ונפלו בדרכם הרע כי אביא עליהם רעה – כי נתמלאה סאתם.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל
1. ריב״ג, אצול, ערך ׳תפל׳, מביא את פסוקנו יחד עם ״תפל״ שבאיוב ו, ו, ומפרש במשמעות של חוסר טעם והפסד (והשווה רד״ק על אתר), וקרוב לזה גם מנחם, ערך ׳פל׳, המביא את הפסוק מאיוב עם הפסוק המצוטט על-ידי פרשננו, אף כי אין הוא מפרש. ת״י מתרגם: רשע.
ובנביאי שומרון ראיתי תפל׳ – קודם שגלו.
And in the prophets of Samaria I saw unseemliness before they were exiled.
ובנביאי שומרון, תפלה – כמו נביאיך חזו לך שוא ותפל (איכה ב׳:י״ד) ולא נתן תפלה (איוב א׳:כ״ב) ענין דבר גרוע שאין לו טעם.
הנבאו בבעל – כי אחאב עבד הבעל וקמו נביאי שקר רבים מתנבאים בבעל שהיו ארבע מאות וחמשים איש בימי אחאב שהרגם אליהו (מלכים א י״ח:כ״ב,מ׳). ואחרי כן קמו אחרים שהרג יהוא והם היו מתעים את ישראל עד שגלו בעונם. אבל בירושלם לא קמו נביאי הבעל ולא עבדו לבעל מלכי יהודה כי אם מנשה ואחרי כן שב בתשובה.
הנבאו חסר תי״ו התפעל ומשפטו התנבאו.
ואומרו אחר זה ובנביאי שומרון ראיתי תפלה ענינו אצלי הנה הנביאים האלה בעניניהם כמו שהיו בזמן מלכי ישראל נביאי שומרון ראיתי תפלה והוא גרעון מלשון נביאיך חזו לך שוא ותפל (איכה ב, יד) והיו מנבאים לבעל כמו שנראה בספורי אחאב ואיזבל ויתעו את עמי ישראל.
תפלה – ענין דבר גרוע מבלי טעם וכן ולא נתן תפלה לאלהים (איוב א׳:כ״ב).
ויתעו – מלשון תועה.
ובנביאי שומרון – ר״ל כמו שמאז ראיתי בנביאי שומרון דבר גרוע מבלי טעם וזהו מה שנבאו בשם הבעל והתעו את עמו ללכת בדרך רעה.
ובנביאי שומרון ראיתי תפלה – התחילא לדבר על הנביאים. ואומר: כי מאז בדורות הקודמים ראה בנביאי שמרון תפלה וסכלות, כי התנבאו בבעל והתעו את ישראל. אבל מה שהוא רואה עתה בנביאי ירושלם קשה יותר, כי הם עושים תועבות ואומרים שקר בשם אלהי אמת.
תִפְלָה – מלשון: היאכל תָפֵל מבלי מלח {איוב ו׳:ו׳}, וכן: נביאיך חזו לך שוא ותפל {איכה ב׳:י״ד}, ענינו: דבר שאין בו טעם, דבר של תהו.
א. כן בדפוס ראשון. בכ״י לוצקי 675א, שוקן: ״מתחיל״.
(יג-יד)תפלה, שערורה – שערורה גרוע מתפלה, התפל חסר טעם, והשער מאוס או מזיק, כמו שער בנפשו כן הוא (משלי כ״ג).
ובנביאי שמרון וכו׳ ובנביאי ירושלים וכו׳, אומר שראה כי נביאי ירושלים גרועים מנביאי שומרון, כי בנביאי שומרון ראיתי תפלה שהם לא חטאו בזדון ובמרמה רק מפני שלא היה בהם טעם ודעת ותעו בבעל שחשבו שהבעל מנבא אותם ושיש בו ממש וע״כ הנבאו בבעל ובזה התעו את ישראל – אבל
תפלה – דבר תפל בלי מלח (איוב ו׳:ו׳), שהיה להם להבין כי חטאת העם על ראשם תפול.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
In the prophets of Jerusalem also I have seen a horrible thing. They commit adultery, and walk in lies; and they strengthen the hands of evil-doers, so that none does return from his wickedness; they are all of them become to Me as Sodom, and the inhabitants of it as Gomorrah."
כן היה ענין בנביאי ירושלם שראיתי בהם שערורה והוא דבר גנאי נאוף והלוך בשקר כמו שנזכר למעלה, וכמו שנביאי שומרון התעו את ישראל כן נביאי ירושלם התעו את בני יהודה כי הם החזיקו ידי מרעים לבלתי ישובו איש מרעתו והם בני יהודה שהיו בוטחים בדברי נביאיהם, ובעבור זה לא שבו בתשובה והיו כולם כסדום ויושבי ירושלם כעמורה.
שערורה – ענין דבר מגונה כמו שמה ושערורה (ירמיהו ה׳:ל׳).
נאוף – ענין זנות.
מרעים – רשעים.
ובנביאי ירושלים – ר״ל כן אני רואה בנביאי ירושלים דבר מגונה וזהו שהמה שטופים בניאוף והולכים בדרך שקר ומחזיקים ידי רשעים לבל ישובו מרעתם כי מנבאים להם לשלום.
כלם – כל בני יהודה.
ויושביה – יושבי ירושלים.
לבלתי שבו – הראוי: יָשֻׁבוּ. כשהתבה מתחלת באות שבסוף התבה הקודמת, לפעמים היו הסופרים משמיטין אחת מהאותיות ההן, ואחר כך לפעמיםא היו סופרים אחרים מוסיפין בין השטות האות החסרה, ולבסוף היו סופרים אחרים כותבים אותה במקומה, אך היו עושים אותה זעירה. כגון:
ובנביאי ירושלים ראיתי שערורה דבר מגונה מאד, כי הם לא תעו בבעל כלל, רק ע״י שנאפו ורצו למלאות תאות לבם לכן הלכו בשקר שהם בעצמם ידעו שהוא שקר, גם לא התעו העם בנבואת הבעל רק חזקו ידי מרעים לבלתי שבו איש מרעתו – עד שהנביאים והעם לא היו מותעים רק בודים שקרים למלאות תאותם, ובזה היו לי כולם כסדום והעם היו כעמורה שהיה להם חקים לא טובים למלא תאותם.
נאוף – אולי נביאי שקר שהיו בעשרת השבטים זרזום לזנות רק עם הנשים הפנויות; לא כן נביאי שקר שביהודה שהם דברו על לבם שישר יותר בעיני הבעל והאשירה שיזנו עם בעולות בעל.
Therefore thus says Hashem of Hosts concerning the prophets, "Behold, I will feed them with wormwood, and make them drink the water of gall; for from the prophets of Jerusalem ungodliness has gone forth into all the land."
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
לכן, מאכיל אותם לענה – אביא עליהם צרה מרה כלענה וכמי ראש והוא סם המות.
חנופה – רשע ונשוא פנים שהם מיפים להם מעשיהם ונושאים פניהם שלא להוכיחם.
לכל הארץ – לכל יושבי ארץ יהודה.
ולפי שכל הרעה הזאת באה מהנביאים האלה לכן יהיה מענשם להאכילם לענה ולהשקותם מי רוש והלענה היא משל לצרה ומי רוש משל לגלות והחרבן, וכל זה לפי שמאת נביאי ירושלם יצאה חנופה לכל הארץ והוא הרשע והשקרות.
חנפה – הנו״ן בשלש נקודות והפ״א בדגש.
לענה – מין עשב מר.
והשקיתים – ענין שתייה.
מי ראש – מי סחיטת עשב מר ששמו ראש כמו וישקני מי ראש (ירמיהו ח׳:י״ד).
הנני מאכיל וכו׳ – ר״ל אביא עליהם צרות מרובות וגדולות.
כי מאת וכו׳ – על ידיהם יצאה חנופה לכל הארץ רצה לומר כולם מחניפים ליצרם למלאות תאותו.
לכן, הנני מאכיל אותם לענה ויקבלו ענשם,
כי מאת נביאי ירושלים יצאה חנופה שהוא זיוף שאומר בפיו הפך מה שבלבו.
יצאה חנופה – הם היו במעל ראשונה.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Thus says Hashem of Hosts, "Don't listen to the words of the prophets who prophesy to you. They teach you vanity; they speak a vision of their own heart, and not out of the mouth of Hashem.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
מַהְבִּלִים המה אתכם – <צורת> בינוני-פועל מן הכבד הנוסף (=הפעיל),1 כלומר: הם מוליכים אתכם שולל ומעוררים אצלכם אשליה ומבטיחים לכם שלום, אך מה רחוק הוא.2
1. השוה: ריב״ג, אצול, ערך ׳הבל׳.
2. כיוון זה קיים אצל ת״י על אתר; אלפסי, ערך ׳הבל׳; ריב״ג, שם; רד״ק.
כה אמר, על דברי הנביאים – כמו אל דברי וכן וילך אלקנה הרמתה על ביתו (שמואל א ב׳:י״א) כמו אל ביתו, ונתן הספר על אשר לא ידע ספר (ישעיהו כ״ט:י״ב) כמו אל.
מהבילים – מפתים אתכם בדברי הבל לאמר שלום יהיה לכם (ירמיהו כ״ג:י״ז) כי החזון שהם אומרים מלבם הוא לא מפי י״י.
וחזר לדבר אל העם ולהזהירם אל תשמעו על דברי הנביאים רוצה לומר שלא ישמעו אל דבריהם כי מלת על תשמש במקום אל, וזה לפי שמהבילים המה אתכם רוצה לומר כל מה שאומרים לכם הבל הוא חזון לבם ידברו שכל נבואותיהם הם בשקר כפי מה שרוצים לומר אך לא מפי השם.
מהבלים – מלשון הבל.
חזון – ענין ראיה וע״פ רוב יאמר על מראה הנבואה.
על דברי – אל דברי.
מהבלים – אומרים לכם דברי הבל.
חזון לבם – מראית לבם ידברו כי לא ראו בנבואה רק בודים מלבם.
לא מפי ה׳ – אינם מדברים מפי ה׳, לא שמעו דבריהם מפי ה׳.
אל תשמעו מזהיר את העם בל ישמעו להם כי מהבילים המה אתכם שאומרים דברי הבל שאין בם ממש, ומה שאומרים בשם ה׳ הוא שקר כי חזון לבם ידברו – שלפעמים יאמרו שקר בשם ה׳ אבל הדבר אינו הבל ויש בו תועלת, אבל דברים שהם אומרים הם שקר וגם הבל.
מהבלים – מביאים אתכם לידי מעשי הבל שלא יועילו לכם.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
They say continually to those who despise me, 'Hashem has said, 'You shall have peace'; and to everyone who walks in the stubbornness of his own heart they say, 'No evil shall come on you.'
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״ירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וכל הלך בשררות לבו אמרו – שיעורו: ״ולכל הולך״, כי הוא מקביל לאמרים אמור למנאצי.1
1. לפירוש אבן בלעם השווה: רד״ק על אתר. ת״י נראה כמבין את ״כל הלך״ וגו׳ כנושא של ״אמרו״.
וכל הולך בשרירות לבו וגו׳ – ולכל הולך בשרירות לבו וגו׳.
and everyone who follows the view of his heart And to everyone who follows the view of his heart, etc.
אומרים אמור – המקור הוא ברוב קודם הפעל וכאשר יבא אחרי הפעל הוא לחזק הפעולה כמו ויברך ברוך אתכם (יהושע כ״ד:י׳) והדומים לו.
וכל הולך בשרירות לבו – כמו ולכל הולך ולמ״ד למנאצי שזכר עומדת במקום שנים.
ומנהגם הוא שאומרים אמור למנאצי והם הרשעים שדבר השם שלום יהיה להם ושכל הולך בשרירות לבו לא תבוא עליו רעה.
וכל הלך בשררות – מלת הלך חסר וא״ו בספרים כ״י מדויקים ודפוסים ישנים גם במ״ג לא נמנה עם המלאים בנביאים.
למנאצי – ענין בזיון כמו כי נאצו האנשים את מנחת ה׳ (שמואל א ב׳:י״ז).
וכל – כמו ולכל.
בשרירות – ענין ראיה ר״ל מה שהלב רואה וחומד.
אומרים אמור – רגילים הם לומר להרשעים המנאצים אותי ה׳ דבר שלום יהיה לכם.
וכל הולך – ולכל ההולך בשרירות לבו אמרו וכו׳.
למנאצי, וכל הולך בשרירות לבו – למ״ד למנאצי נמשך גם על מלת וכל ולכל הולך אמרו. המנאץ בלתי פוקר בלב רק בלתי מחשיב דבר ה׳. וההולך בשרירות לב מלא כפירה והכחשה.
אומרים אמור למנאצי – מראה שקרותם איך הסיתו לכל אחד בפנים אחרות ואיך הם סותרים א״ע, שאם דברו עם אלה שהאמינו בנבואה שה׳ ינבא את האדם רק שהם מנאצים ומבזים את ה׳ ואין שומעים לתוכחתו, להם היו אומרים,
דבר ה׳ שלום יהיה לכם – אמרו להם שה׳ דבר שיהיה להם שלום, אבל לכל הולך בשרירות לבו אמרו – אם דברו את המכחישים בנבואה ואין מאמינים בה לפי שרירות לבם במינות, היו אומרים להם לא תבא עליכם רעה כי מי עמד בסוד ה׳ – היו אומרים שמה שנבאו הנביאים בשם ה׳ שתבא רעה הוא שקר כי א״א שה׳ ידבר עם האדם ושהאדם יעמוד בסוד ה׳.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״ירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
מי עמד בסוד י״י – וישמע את הנגזר מלפניו אותו שהקשיב דבר תורתו וישמע למצותיו ולא הרשעים האלה שמיעה הראשונה שבמקרא זה שמיעה ממש שמיעה האחרונה קבלה.
For who stood in the council of the Lord and will hear what is decreed by Him? He who hearkened to the word of His Torah and listened to His commandments, but not these wicked men. The first expression of ֹשְמִיעָה in the verse is actual hearing; the latter expression of ֹשְמִיעָה is an expression of acceptance.
כי מי עמד בסוד י״י – הנביא העומד בסוד י״י.
וירא וישמע – את דבר י״י ומי ששומע מגיד לעמו אבל מי בכם נביאי הבעל שהקשיב דבר י״י וישמע.
כי מי עמד – כי מי מהם שעמד בסוד השם רוצה לומר בסוד הנבואה ואיך יאמרו כי דבר השם אתם.
וירא – פירוש במראה הנבואה.
וישמע – הראשון בשוא הוי״ו והשני בפתח הוי״ו.
ונתן טעם למה לא ישמעו את דבריהם באומרו כי מי עמד בסוד השם רוצה לומר מי מהם עמד בסוד השם שיקבל נבואתו וראה מראת הנבואה ושמע דברו כי כל מדרגות הנבואה נכללות בראיות צורות ושמיעת דברים, ואומרו מי הקשיב דבריו וישמע פירשו המפרשים שהוא כפל ענין במלות שונות אבל מאשר נקוד וישמע הראשון בשב״א והשני בפתח נראה לי לפרשו שיאמר מי מאלה עמד בסוד השם ויהיה שומע דבריו כי בהיותם רשעים לא יעמדו בסוד השם ולא ישמעו דבריו, אמנם מי שהקשיב דברו כירמיהו שהקשיב בקול השם ועשה מצותיו הוא אשר שמע דברו ונבואתו והוא איש סודו באמת לא כרשעים האלה. וכבר שיער רש״י בזה הפירוש שכתב אותו שהקשיב דבר תורתו וישמע למצותיו ולא הרשעים האלה שמיעה ראשונה שבמקרא זה היא שמיעה ממש ושמיעה אחרונה קבלה עד כאן לשונו.
דברי – דברו ק׳.
בסוד – ר״ל במקום השפעת הנבואה.
הקשיב – ענין האזנה וקבלה.
כי מי עמד – נתן טעם למה לא ישמעו אליהם באמרו כי מי מאלה עמד בסוד ה׳ לקבל נבואה ומי ראה מראות הנבואה ומי מהם שמע את דברו כי בהיותם רשעים אינם ראויים לנבואה.
מי הקשיב – אמנם מי שהקשיב דברו כירמיה שהקשיב בקול ה׳ ועשה מצותיו הוא השומע הנבואה ולא הרשעים האלה.
כי מי עמד – כלומר אין אחד מהם שעמד בסוד ה׳.
וסוד ה׳ – הוא דרך משל, כמלך הנועץ בסתר עם שריו, ואחר כך גוזר כחפצו.
וירא וישמע – מי עמד בסוד ה׳ באופן שיוכל לראות את ה׳ יושב על כסאו וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו, ובאופן שיוכל לשמוע את דברו וגזרתו.
מי הקשיב דברו וישמע – מי נטה אזנו מאחורי הפרגוד לשמוע דברו ושמע?
מי הקשיב דברי – אולי ירמיה כתב דבריו, והסופר השמיט הוי״ו מפני וישמע שאחריה, ונשאר דברי (תלמידי מוהר״ר דוד חזק).
וירא וישמע – השמיעה הגשמיית עם ראיית המדבר בעיניו.
הקשיב וישמע – הקשבה היא מרחוק, השמיעה ע״י הקשבת קול מרחוק שזה גדר הקשבה.
כי מי עמד בסוד ה׳ – אמרו, שהנבואה בכללה בלתי אפשרית,
א. כי א״א שהאדם יעמוד לדעת סוד ה׳,
ב. וירא וישמע את דברו איך אפשר שיראה האדם מראה בנבואה ושישמע את דברו, וה׳ לא יושג בעין בשר, ואזן לא תשמע דברו שהם ענינים גשמיים א״א ליחס אל הבורא,
ג. מי הקשיב דברו וישמע – שאף שיקשיב מרחוק כמו בת קול או קול רוחני שעי״כ ישמע ויבין הוא דבר בלתי אפשר בחק האדם, ואיך ישיג שוכן בית חומר עניני האלהות שהוא בב״ת ובלתי בעל חומר, כ״ז טענו אם דברו עם המכחישים, הגם שאם דברו עם המאמינים בנבואה אמרו להם נבואה בשקר בשם ה׳.
הנה סערת ה׳ חמה יצאה – זה נהר דינור, מהיכא נפיק ר׳ ירמיה בר אבא אמר מזיען של חיות, ולהיכן שפיך אמר ר׳ חלקיה בר טובי׳ על ראש רשעים בגיהנם שנאמר הנה סערת ה׳ חמה יצאה וסער מתחולל על ראש רשעים יחול. ר׳ יעקב אמר על אשר קומטו בלא עת שנאמר אשר קומטו בלא עת נהר יוצק ייסודם.
וסער מתחולל – התפעל,1 ופירושו: חונה, יורד.2
1. כוונתו בוודאי לבניין התפעלל, והשורש הוא חו״ל, בהכפלת לה״פ, והשווה: חיוג׳, ערך ׳חול׳, כתאב אלנתף, על מלכים א יז, כ; ריב״ג, אללמע, עמ׳ 169 (רקמה, עמ׳ קצב), אצול, ערך ׳חול׳.
2. השווה: מנחם, ערך ׳חל׳ (וקרוב לוודאי שכך הבין גם אלפסי, ערך ׳חל׳, המצטט את ״יחול״ שבהמשך, ללא ״מתחולל״); ריב״ג, אצול, ערך ׳חול׳.
מתחולל – משתכן מחזר לשכון ועל ראש רשעים ישכון.
a whirling A resting storm, a storm which seeks to rest, and it shall rest on the heads of the wicked.
הנה אני רואה סערת י״י חימה יצאה וסער מתחולל – היכן, על ראש רשעים יחול – והמה מתנבאים לשלום.
הנה סערת י״י חמה יצאה – עבר במקום עתיד כדרך הנבואות במקומות רבים כי דבר י״י בנבואה קיים כאילו נעשה והנבואה הזאת עתידה לימות המשיח כי אז יכלו הרשעים כלם ואמר זה הענין על דבר נביאי השקר הרשעים כי כבר אמר כי יעשה משפט בהם כמו שאמר הנני מאכיל אותם לענה (ירמיהו כ״ג:ט״ו) ואמר אע״פ שאין האל עשה משפט ברשעים כלם הנה ימים באים שתצא סערת י״י.
חמה יצאה – בחמה תצא אותה הסערה מלפני האל ותחול על הרשעים עד כלותם.
וסער מתחולל – כפל הענין לחזק הדבר.
ויונתן תרגם בהפרש מעט ביניהם שתרגם סערה – מזופיתא ותרגם וסער מתחולל – ועלעול משתגש. וענין מתחולל ויחול ענין נפילה וחניה כמו יחולו על ראש יואב (שמואל ב ג׳:כ״ט).
ואמרו אח״ז הנה סערת השם וגומר ענינו וכי תאמר בלבבך ואם הם נביאי שקר רשעים במעשיהם למה לא ימיתם הקדוש ברוך הוא בעד חטאתם דע לך שסערת השם חמה יצאה והיא הגזרה האלהית שיצא דבר מלכות מלפניו והסער המתחולל ההוא על ראש רשעים שהם אותם הנביאים יחול.
וסער מתחולל – גם זה פירוש סערת ה׳, הסערה ההיא היא מתחוללת – ענין תנועה בסיבוב, כן הוראת שרש חול בערבי (י״ד מיכאעליס). וכן בלשון הקודש: לחול במחולות {שופטים כ״א:כ״א}, ובלשון חכמים: חוזר חלילה {משנה כתובות י׳:ו׳}.
על ראש רשעים יחול – דרך הנביאים להשתמש בפסוק אחד בשרש אחד לשתי הוראות שונות.
ולדעת תלמידי מוהר״ר דוד חי אשכנזי ע״ה: גם זה מן הענין הראשון. וכן יחולו על ראש יואב (שמואל ב ג׳:כ״ט), לא חלו בה ידים (איכה ד׳:ו׳), כלם עיקר ענינם תנועה סבובית.
(יט-כ)מתחולל – להמפרשים הוא מנחי ע״ו מענין על ראש רשעים יחול, וי״ל שהוא מן הכפולים, סער ההולך במחול וסבוב שהוא מזיק מאד.
חמה יצאה, לא ישוב אף ה׳ – החמה היא בלב ואף הוא בפועל, ובעת יצאה החמה שבלב לפועל נקרא אף.
עד עשותו ועד הקימו – ההקמה מורה על שתהיה המעשה קיימת ולא תבטל.
הנה – נגד מה שאמרו לשני הכתות שיהיה שלום ושלא תבא רעה, אמר הנה סערת ה׳ חמה יצאה – החמה של ה׳ כבר יצאה והיא סערת ה׳, אשר נעשה ממנו סער מתחולל וסובב סביב, ויחול על ראש רשעים.
מתחולל – סביב סביב הולך הרוח (קהלת א׳:ו׳), ובלשון חכמים ״חוזרים חלילה״.
יחול – ינוח, לשון נופל על לשון (וחלה חרב בעריו, הושע י״א:ו׳).
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
The anger of Hashem shall not return, until He has executed, and until He has performed the intents of His heart; in the latter days you shall understand it perfectly.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
באחרית הימים תתבוננו בה בינה – כשתבא אליכם הרעה אז תדעו עם מי האמת עמי שאני מתנבא לכם לרעה או עם נביאי השקר שמתנבאין לכם לשלום.
ד״א: באחרית הימים תתבוננו – על מה עשה י״י ככה לכם, לא שלחתי את נביאי השקר והם רצו.
לא ישוב, באחרית הימים – זהו בימות המשיח ואז תתבוננו בזאת הנבואה כי עד אותם הימים הרי אתם כאילו אינכם מתבוננים בה לפי שאינכם רואים כליון הרשעים ובאמרו בינה אחר תתבוננו הוא לתוספת באור ולחזק הפעולה כמו קצף י״י על אבותיכם קצף (זכריה א׳:ב׳) ויצם דוד צום (שמואל ב י״ב:ט״ז), למען טבוח טבח (יחזקאל כ״א:ט״ו) והדומים להם. ובאמרו תתבוננו ולא אמר יתבוננו רמז לתחיית המתים בימות המשיח.
באחרית הימים – זה אינו זמן רחוק כי זה יהיה בימי צדקיהו.
ואל תחשבו שישוב השם מחרון אפו כי לא ישוב אף ה׳ עד עשותו אותו סער מתחולל ועד הקימו מזמות לבו ואם לא יהיה עתה בעולם הזה באחרית הימים והוא אחר המות בעולם הנשמות התבוננו בו בינה רוצה לומר תבינו הבינה הזאת שהרשעים שטוב להם בעה״ז הוא להשמידם עדי עד בעה״ב וראוי הוא שיענשו כן.
לא שלחתי את הנביאים – אלה נביאי השקר אני לא שלחתי אותם.
והם רצו – מהרו לומר לעם דברים אשר בדו מלבם בשמי.
לפי שלא שלחתי את הנביאים האלה והמה רצו ובמרוצה הלכו לנבאות שקרים לא דברתי אליהם דבר נבואה והם נבאו מנפשם.
לא שלחתי את הנבאים – במקצת מדוייקים חסר יו״ד קדמאה וכן נכון ע״פ המסורה דסיפרא סי׳ כ״ו.
רצו – מלשון מרוצה ומהירות ההליכה.
והם רצו – במהירות רב כאלו היו שלוחים בדבר.
והם נבאו – מלבם ולא שמעו ממני.
לא שלחתי – ונגד מה שאמרו למנאצי ה׳ שה׳ דבר שלום, ושיש אתם ע״ז נבואה מאת ה׳, אומר לא שלחתי את הנביאים – ולא לבד שלא שלחם בשליחות אל העם, כי גם לא דברתי אליהם כלל.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
But if they had stood in My council, then they would have caused My people to hear My words, and turned them from their evil way and from the evil of their doings.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל
ואם עמדו בסודי וישמיעו דברי וגו׳ – היה להם להשמיע דברי ותורתי את עמי ולא להטעותם בה מעלי.
And if they stood in My council, they should have let My people hear My word, etc. They should have let My people hear My words and My Torah, rather than cause them to stray away from Me.
ואם עמדו בסודי – כלומר אילו עמדו בסודי עתה ישמיעו דברי את עמי כדי להשיבם מדרכם הרעה.
ואם עמדו בסודי – ואם הוא כמו שהם אומרים שעמדו בסודי ודבר הנבואה באה להם מאתי ישמיעו את דברי אל עמי לא דבר שקר וישיבום מדרכם הרעה לא שיחזיקו ידי מרעים, וי״ו וישמיעו כוי״ו וטמאה שבועים כנדתה (ויקרא י״ב:ה׳) ונתתי גשמיכם והדומים להם, שהוא לתנאי כלומר אם יהיה זה יהיה זה.
ואם עמדו בסודי כדבריהם היה ראוי שישמיעו דברי את עמי רוצה לומר דברי אשר דברתי בתורתי וישיבום מדרכם הרע ומרוע מעלליהם לא שיחזיקו ידי מרעים להרשיע כמו שהם עושים לעמי:
וישמעו – במקצת ס״ס הקדמונים אשר יו״ד וכן נמסר עליו לית וחסר.
וישיבום – מלשון השבה.
מעלליהם – מעשיהם.
ואם עמדו בסודי – ר״ל אם הוא כדבריהם שעמדו בסודו לקבל נבואה היה ראוי שישמיעו לעמי את דברי אשר דברתי בתורתי להשיבם מדרכם הרע ולא להכשילם עוד בעבירה.
וישמיעו – לשון צווי, והוי״ו להודעת החלק השני מן המאמר, שהוא גזרת המאמר (apodosi), כמו: אם תלכי עמי והלכתי {שופטים ד׳:ח׳}.
ואם עמדו בסודי – מביא ראיה שלא דבר עמם כלל, כי אם עמדו בסודי כדבריהם שגליתי להם סודי, הלא היה ראוי שישמיעו דברי את עמי וישיבום מדרכם הרע – ולא להחזיק ידי עושי רשעה ולפתותם שלא ישובו, שה׳ לא ישלח את הנביא שידבר להם שיהיה להם שלום ושא״צ לעשות תשובה.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל
האלהי מקרוב אני – אני ה׳ המקרב ולא המרחק, אני הוא שקרבתי את יתרו ולא רחקתיו ואף אתה כשיבא אדם אצלך להתגייר לשם שמים קרבהו ואל תרחקהו, מכאן אתה למד שיהא דוחה בשמאל ומקרב בימין, לא כשם שעשה אלישע לגחזי שדחפו לעולם.
האלהי מקרוב – שאיני רואה אלא בסמוך לי ואין בי כח לשפוט את התחתונים שהם רחוקים ממני ואיני יודע במעשיהם.
Am I a God from near that I do not see but what is close to Me and have I no power to judge the lower creatures that are far from Me and do I not know of their deeds?
(כג-כד)האלהי מקרוב אני – וכי מה שאדם עושה בגלוי אני רואה ואיני רואה כשאדם מרחיק את עצמו ממני להרחיק במסתרים ולעשות במחשך מעשהו, ואם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו... הלא את השמים ואת הארץ אני מלא.
האלהי מקרוב – כמו אלהים אחרים שנאמר עליהם חדשים מקרוב באו (דברים ל״ב:י״ז) וכי אינני אלהי מרחוק הלא מבריאת עולם ידעוני בני אדם כי אני אלהי עולם ואינני כמו אלהים חדשים (שופטים ה׳:ח׳). אלה אשר לא יראו ולא ישמעו כי אני רואה מעשי בני אדם ושומע דבריהם ואני שומע דברי הנביאים הנבאים בשמי לשקר.
ויונתן תרגם: אנא אלהא ברית עלמא ... .
האלהי – נכון כמו שהוא.
האלהי מקרוב אני וגומר עד הראני ה׳ והנה שני דודאי תאנים. לפי שהיה כונת הנביא להוכיח את הנביאים הקדים לתוכחתו פסוק האלהי מקרוב אני ופסוק אם יסתר איש במסתרים כאומר התחשבו שאני כמו הפסילים שלכם שהם אלהים חדשים מקרוב באו נבראים ומחדשים מימי בראשית רומז אל הכחות השמימיות ולא אלהי מרחוק רוצה לומר קדמון לכל דבר, כי הנה קרא לדבר הנברא קרוב לפי שהתחלתו מזמן ידוע וקרא רחוק לקדמון מבלי התחל׳.
האלהי מקרוב אני – ר״ל וכי אינני רואה ושופט אלא בסמוך לי ולא את התחתונים שהמה רחוקים ממכון שבתי בתמיה.
האלהי מקרוב אני וגו׳ – וכי אינני אל אלא בקירוב מקום ולא בריחוק מקום, שלא אראה המעשים הנעשים ברחוק ממני?
האלהי – ונגד מה שאמרו אל כל הולך בשרירות לבו שהם המכחישים, שכלל הנבואה היא בלתי אפשריית ע״ז משיב להם, שאם תאמרו שה׳ נעלה מאד מהעולם השפל ומשינבא את השוכנים בעולם השפל שהיא רחוקה משכינת עוזו,
האלהי מקרוב אני ולא אלהי מרחוק – וכי אני אלהים לעולם העליון שהוא קרוב ולא לעולם התחתון שהוא רחוק, וכי יש אצלי רחוק וקרוב, והלא שכינתי בכל מקום, ואם תאמרו שאין ה׳ רואה ומשגיח על מעשה ב״א, ע״ז משיב
מרחוק – שרואה גם מה שֶׁיֵּעָשֶׂה רחוק ממנו.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה׳ – משל לארכיטיקטון שבנה מדינה ועשה בתוכה מחילין ומערות ומטמוניות ואח״כ יצא קאטרקי על אותה מדינה, התחילו בני המדינה מטמנים כספם וזהבם לתוך המטמונים, א״ל הארכיטיקטון אני בניתי את המדינה ואני עשיתי המטמונים ממני אתם מטמינים, כך הקב״ה אמר למנאפים ממני אתם מסתירים שנאמר ועין נואף שמרה נשף לאמר לא תשורני עין וסתר פנים ישים, הנואף אומר אין בריה יודעת בי ואני עיני משוטטות בכל הארץ מה דרכם של עוברי עבירות משמרים שעת אפלה שעת חשך, וכן הגנבים חתר בחשך בתים, וכה״א הוי המעמיקים מה׳ וגו׳, קשה הנואף שהוא מסלק את השכינה כביכול הקב״ה ממלא את העליונים ואת התחתונים שנאמר הלוא את השמים ואת הארץ אני מלא, ובאי זה מקום האיש הזה נואף כשהוא בא לנאוף הוא אומר למקום סלק את עצמך ותן לי שעה אחת וכביכול מפני שהוא ארך אפים הוא נותן לו מקום שנאמר כי הוא ידע מתי שוא וירא און ולא יתבונן וסתר פנים ישים, מי שהוא יושב בסתר עליון ישים פנים שהיא מעוברת ממנו צר הולד ופניו דומות לנואף.
אמר ר׳ בנימין בן לוי אם יסתר איש במסתרים – אם ילך אדם ויעסוק בתורה וישב לו אני מראה מעשיו לבריות. וכן אם יטמין אדם עצמו לעשות עבירה אני מראה מעשיו לבריות שנאמר ואני לא אראנו נאם ה׳ הלא את השמים ואת הארץ אני מלא. א״ר אחא בר חנינא אני אמלא ממנו העליונים והתחתונים, אמר הקב״ה למנאפים ממני אתם מסתירים אני הוא שמקרב אתכם למשפט שנאמר וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים.
האשה המנאפת תחת אישה, וכי יש אשה מנאפת תחת אישה, אמרו רבותינו אף אשה שהיא מתייחדת עם בעלה והוא משמש עמה והיא נותנת עיניה באחר בשעת תשמישה אף הוא ניאוף, שאל מלך הערבי את ר׳ עקיבא אמר לו אני כושי ואשתי כושית וילדה לי בן לבן אני הורגה שמא זנתה עלי, א״ל ר׳ עקיבא יש לך צורות בביתך אמר לו הן לבנות או שחורות אמר לו לבנות כשהיית עסוק עמה עיניה נתנה בצורות וילדה כיוצא בהם, ואם תמה אתה על הדבר למד מצאנו של יעקב שמן המקלות היו מתייחמות כמו שנאמר ויחמו הצאן אל המקלות, והודה מלך הערבי לרבי עקיבא.
רמז שו
הלוא את השמים ואת הארץ אני מלא – כותי אחד שאל את רבי מאיר אפשר מי שכתוב בו הלוא את השמים ואת הארץ אני מלא היה מדבר עם משה מבין שני בדי הארון. א״ל הבא לי מראות גדולות, הביא לו מראות גדולות. א״ל ראה בוביא שלך, ראה אותה גדולה. וא״ל הבא לי מראות קטנות.א א״ל ראה בוביא שלך, ראה אותה קטנה. א״ל ומה אתה ב״ו אתה משנה את עצמך בכל מה שתרצה מי שאמר והיה העולם עאכ״ו, כשהוא רוצה הלא את השמים ואת הארץ אני מלא וכשהוא רוצה היה מדבר עם משה מבין שני בדי הארון, א״ר אבא בר סיסי פעמים שאין העולם כלו מחזיק כבוד אלהינו ופעמים שמדבר עם האדם מתוך שערות ראשו שנאמר ויען ה׳ את איוב מן הסערה מבין שערות ראשו.
כתיב: הלוא את השמים ואת הארץ אני מלא – וכתיב הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך, וכתיב וכבוד ה׳ מלא את המשכן. א״ר יהושע דסכנין בשם ר׳ לוי משל למה הדבר דומה למערה פתוחה על שפת הים געש הים ונתמלאה המערה והים לא חסר, כך אע״פ שכתוב וכבוד ה׳ מלא את המשכן העליונים והתחתונים לא חסרו מזיו כבודו.
א. כן בכ״י פרמא. במקבילה בבראשית רבה נוסף: ״הביא לו מראות קטנות״.
אם יסתר איש – זהו כפל תמיהה האלהי מקרוב כדרך כל תמיהות הכפולות.
Can a man hide in secret places This is a repetition of the question, 'Am I a God from near,' according to the manner of all double questions.
אם יסתר, אני מלא – כמו וכבוד י״י מלא את המשכן (שמות מ׳:ל״ד) כלומר שהיה ממלא את המשכן כי נאמר זה על האור שנברא כי אני מלא רוצה לומר אני ממלא כלומר כי בכל מקום אני וזה דרך משל כי הוא יתברך איננו גוף שיהיה ממלא מקום אלא רוצה לומר כי השגחתו בכל מקום בשמים ובארץ.
ותרגם יונתן יקרי מלי.
וכן אם תחשבו שיסתר איש במסתרים ואני לא אראנו שקר הוא כי את השמים ואת הארץ אני מלא רוצה לומר שאני בראתים והשגחתי ושמירתי תמיד עליהם ולכן ראוי שתדעו שלא יעלם ממני דבר כיון שאני הבורא כל דבר והשומר ומשגיח בו.
הלוא את השמים – לפי המסורת מלא וא״ו ואל״ף וכן הוא בספרים מדוייקים.
אם יסתר – הלא אף אם יסתר איש במקום נסתר וכי אני לא אראה אותו.
הלא וכו׳ – אני מלא אם כן במקום שנסתר שם אני.
אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו שאין מפסיק בפני ריחוק מקום או מחיצה מבדלת, הלא את השמים ואת הארץ אני מלא, ואין מקום ריק מכבודי והשגחתי ואין נעלם ונסתר ממני.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
שמעתי, חלמתי חלמתי – הפעל לחזק הענין והיו אומרים שהוא חלום של נבואה.
ולכן דעו ששמעתי את אשר אמרו נביאי השקר המנבאים בשמי שאומרים כל היום חלמתי חלמתי, ואמנם מה היה החטאת והפשע בספרם חלומותיהם הנה הוא שהנביאים ההם היו חושבים שעם היות הבדל גדול בין המראה והחלום שהם שני סוגי הנבואות כמו שאמרה תורה במראה אליו אתודע (במדבר יב, ו), בחלום אדבר בו (שם), הנה לא היה הבדל בין החלום הנבואיי והחלום הפשוט שאינו נבואיי שכל חלום יהיה מה שיהיה היה שפע מהנבדל ולכן היו מתפארים באומרם חלמתי חלמתי.
שמעתי – ר״ל הואיל ואין נסתר ממני לכן שמעתי מה שמנבאים בשמי שקר שאומרים כל היום חלמתי חלמתי ומחזיקים חלומותם הפשוט הדמיוני כחלום נבואי.
שמעתי אחר שדבר על הבודים שקר לאמר שה׳ שלחם לנבאות, ידבר על כת אחרת שחלמו חלומות ויספרו אותם כאילו הם חלום נבואיי, וז״ש שמעתי את אשר אמרו חלמתי חלמתי.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
עד מתי – ינבאו שקר וכי יש בלבם של הנביאים הללו הנבאים שקר לקיים מחשבותם שהם חושבים להשכיח את עמי שמי וגו׳ (ירמיהו כ״ג:כ״ז).
תרמית – לשון מרמה.
How long [will this be]? That they will prophesy falsely? Do these prophets who prophesy falsely have in their heart to execute their thoughts that they are thinking to cause My people to forget My name, etc.?
deceit an expression of מִרְמָה, deceit.
עד מתי היש בלב – רוצה לומר היש לעולם כמו שנאמר עד מתי.
נבאי השקר – מבנין נפעל.
ונביאי תרמית לבם – כמו מרמה כלומר הם נביאים מהתרמית שחושבים בלבם לא שבאה אליהם הנבואה.
ועליו אמר השם עד מתי כלומר עד מתי יהיה הטעות והשטות הזה, ואמנם אומרו היש בלב הנביאים יראה שאין ענין לו ושאין גזרה בפסוק הזה, ולכן נ״ל בפירושו שאומר ה׳ האם יש זה שאמרו בלבם שיחשבו שהוא כן רוצה לומר היש בלב הנביאים מה שהם אומרים ויהיה הדבר בלבם כמו שהוא בפיהם באמת אין הדבר כן בלבם כי נביאי השקר ונביאי התרמית הם בלבם ודעתם ואחרי שהם יודעים שאין בהם נבואת אמת וכן הוא בלבם מה תועלת שיגיע אליהם באומרם שהם נביאים.
היש בלב – וכי יש בלבם מה שאומרים תדיר שחלום הדמיוני הוא כחלום הנבואיי.
ונביאי תרמית לבם – אבל הם נביאי ערמות לבם כי יודעים המה שאין ערך לחלום הדמיוני עם חלום הנבואי ובערמת הלב ידברו בפיהם שדומים הם.
(כו-כז)עד מתי – לשון קצרה. וכמו: ואתה ה׳ עד מתי {תהלים ו׳:ד׳}, והטעם: עד מתי יהיה זה.
היש בלב הנביאים – סוף הענין בפסוק הסמוך: היש בלב הנביאים להשכיח את עמי שמי, אלא מתוך שהאריך בדברים חזר ואמר: החושבים. והה״א לשאלה: וכי חושבים הם, והוא כפל לשון של: היש בלב הנביאים. כן השכיל לפרש שני המקראות האלו לודביקוס de Dieu (נולד בעיר Flessius בשנת 1590, ומת שם בשנת 1642, וחִבֵּר Critica sacra sive animadversiones in loca quaedam difficiliora veteris et novi Testamenti, Amsterdam, 1693, fol.). והנה לפירוש זה, גם לפירוש רש״י, עד מתי הוא מאמר בפני עצמו, והיה ראוי לזקף או לאתנח.
אבל יונתן תרגם: עד אימתי אית בלבהון, עשה ה״א התמיהה שבמלת היש כאלו היא יתרה. וכן עשו גם בעלי הטעמים שנקדו עד מתי ברביע (תלמידי מוהר״ר אר״ג {אפרים רפאל גירונדי} ע״ה).
עד מתי יחליפו חלום בנבואה, וכבר באר המורה שהנביא היה מכיר בין החלום הפשוט שבא ע״י כח המדמה ובין החלום הנבואיי שבא מאת ה׳, וז״ש היש בלב הנביאים וכי מדמים כן בלבבם שהוא חלום נבואיי, הלא בחלום הנבואיי לא היה בלב הנביא שום ספק והיה יודע בבירור שהוא אמת וקיים, והם או בודים לעצמם שקר, או שלבם מרמה אותם.
עד מתי – כמו ואתה ה׳ עד מתי (תהלים ו׳:ד׳); והתיבות החסירות נשמעות מאליהן; עד מתי יעשו כזאת.
היש בלב הנביאים להשכיח וגו׳ – וה״א של ״החשבים״ (פסוק כ״ז) היא ה״א התימה.
תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
החושבים להשכיח את עמי שמי – כי הם מונעים אותם לשמוע אל נביאי האמת המדברים בשמי כמו שהיו עושים אבותם כשהיו עובדים הבעל שהיו נביאי הבעל מתנבאים להם בבעל ושכחו שמי כן עתה שוכחים שמי בחלומות נביאי השקר.
ויונתן תרגם: כמה דשבקו אבהתהון ... .
אלא שהם חושבים להשכיח את עמי שמי רוצה לומר שעושים עצמם נביאים בכוונה רעה לסבב לעמי שישכחו שמי מתוך חלומותיהם שיספרו כמו ששכחו אבותם את שמי בבעל.
איש לרעהו – י״ס שכתוב בהם איש אל רעהו ובטלים במיעוטן.
כאשר שכחו – י׳ דמטעין דסבירין אשר בקריאה וסי׳ נמסר ביונה סי׳ א׳ במ״ג.
החושבים – מלשון מחשבה.
החושבים – אשר יחשבו לסבב לעמי שישכחו שמי ע״י חלומותם אשר יתמידו לספר זה לזה להיות כל עסקם בזה.
The prophet who has a dream, let him tell a dream; and he who has My word, let him speak My word faithfully. What is the straw to the wheat?" says Hashem.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
הנביא אשר אתו חלום יספר חלום ואשר דברי אתו ידבר דברי אמת מה לתבן את הבר – וכי מה ענין בר אצל תבן, אמר ר׳ יוחנן בשם ר׳ שמעון בן יוחאי כשם שאי אפשר לבר בלא תבן כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים, א״ר ברכיה אע״פ שאין כלו מתקיים מקצתו מתקיים, מנא לן מיוסף דכתיב הבוא נבא אני ואמך ואחיך.
יספר חלום – יספרנו לשון הבאי כשאר חלומות ולא יחזקנו בדברי נבואה.
מה לתבן את הבר – מה ענין שקר אצל אמת.
את הבר – עם הבר.
let him tell a dream Let him tell it as vain talk like other dreams, and let him not presume it as words of prophecy.
What has the straw to do with the wheat? What has falsehood to do with truth?
with the wheat like עִם-הַבָּר.
מה לתבן את הבר – כשם שהבר משובח מן התבן, כך דברי נביאי אמת משובחין מדברי נביאי השקר כשם שמפרש בסמוך.
הנביא – אמר איך תשוו חלום החולם עם הנבואה הבאה בחלום כי החולם יספר חלומו ואם יזדמן שיהיה בו דבר אמת מעט הוא כי החלומות מדמיון המחשבות בהקיץ והמחשבות בעתידות לא יצדיקו רובם וכן אמר וחלומות השוא ידברו (זכריה י׳:ב׳).
ואשר דברי אתו ידבר דברי אמת – ידבר דבר שהוא אמת אם יהיה דברי בחלום לנביא ידבר דברי אמת אין בו שקר כלל אם כן דברי החולמים הם כמו התבן והתבן אין בו הנאה כי אם למאכל הבהמות או למלאכה והבר הוא מאכל לבני אדם אם כן איך ישוו ביניהם מה לתבן את הבר ואמר בחלום יספר ובנבואה ידבר כי מספר החלום אין דבריו אלא ספור דברים שראה בחלומו כמו שיספר דברים ששמע אין לשכל בהם חלק כי אם בכח המדמה אבל דברי חלום הנבואה נאמר עליהם ידבר כי הם בכח הדברי רוצה לומר השכלי עם כח המדמה.
ויונתן תירגם: הא כמה דפריש בין תבנא לעבורא כן פריש בין רשיעיא לצדיקיא ורז״ל אמרו וכי מה ענין בר ותבן אצל חלום אמר רבי יוחנן כשם שאי אפשר לבר בלא תבן כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים.
ולמה לא יאמרו האמת שהנביא אשר אתו יספר חלום כלומר שבדרך ספור יספרהו כדבר אנושי והרכבות דמיוניות העולים על רוחו, ואשר דברי אתו כלומר שחלומו הוא חלום נבואיי ידבר דברי שהוא אמת מבלי כזב ולא שקר כלל מאשר ימצא תמיד בחלום האנושי הפשוט, ואם ישאלו הנביאים ההם במה יבדיל ויכיר החולם בתוך שנתו ורואה מראות אם הוא מפועל הדמיון לבד או אם הוא משפע הש״י ודברו כיון ששניהם חלום ובב׳ צורות דמיוניות, כי הנה הנביאים לא ינבאו תמיד ולא ימנעו מהם כשאינם מנבאים פעולות המדמה וחלומות פשוטים אנושיים כשאר בני אדם ובמה ידע איפה הנביא החלום אשר חלם אם הוא נבואיי אם לא, וזו היא באמת שאלה עמוקה בעניני הנבואה וכבר נשאלתי אני עליה ממשכילי בני עמנו, הנה להשיב על השאלה הזאת אמר ה׳ מה לתבן את הבר נאם ה׳
הנביא וכו׳ – ר״ל מהראוי שהנביא אשר אתו חלום פשוט ודמיוני יספרנו בדרך ספור חלום בעלמא.
ואשר דברי אתו – ומי אשר בחלום אדבר בו הוא ידבר דבר ויאמת אותו ר״ל חלום כזה יוכל לספר בדרך ספור נבואה.
מה לתבן – מה ענין תבן להדמותו עם הבר ר״ל מה ענין חלום דמיוני להדמותו עם חלום נבואיי.
הנביא – ר״ל הלא הנביא יודע ההבדל האמתי בין החלום ובין הנבואה, ואם יודע שיש אתו חלום יספר שהוא חלום לא שהוא נבואה, ואם יודע שדברי אתו ושהוא נבואה ידבר דברי אמת ולא יערב בו חלומות והבלים, ובאר כי יש שלשה היכרים להכיר בין החלום ובין הנבואה, (בחינה א׳) שהחלום הנבואיי לא נמצא מעורב בו שום תבן ופסולת ושום דבר בדוי רק בר נקי ודברים אמתים, וא״כ מה לתבן את הבר.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
הלא כה דברי כאש – תניא ר׳ יהודה בן בתירא אומר דברי תורה אין מקבלין טומאה, מעשה בתלמיד אחד שהיה מגמגם וקורא למעלה מרבי יהודה בן בתירא, אמר ליה בני פתח פיך והוצא דבריך שאין דברי תורה מקבלים טומאה שנאמר הלא כה דברי כאש מה אש אינו מקבל טומאה אף דברי תורה אין מקבלים טומאה.
אמר רבא צורבא מרבנן דרתח אורייתא הוא דמרתחא ליה שנאמר: הלא כה דברי כאש.
א״ר אשי כל ת״ח שאינו קשה כברזל אינו ת״ח שנאמר וכפטיש יפוצץ סלע. א״ל ר׳ אבא לרב אשי אתון מהכא מתניתו לה, אנן מהא מתני׳ לה ארץ אשר אבניה ברזל אל תקרי אבניה אלא בוניה. אמר רבא אעפ״כ מבעי ליה לאיניש למילף נפשיה בניחותא דכתיב והסר כעס מלבך ורעה מבשרך. אמר רבה בר בר חנה למה נמשלו דברי תורה לאש לומר לך מה אש אינו דולק יחידי אף דברי תורה אינם מתקיימים ביחידי, והיינו דכתיב חרב אל הבדים ונואלו, אמר ר״י בר חנינא חרב על שונאיהם של ישראל שעוסקים בתורה בד בבד, ולא עוד אלא שמטפשין כתיב הכא ונואלו וכתיב התם אשר נואלנו, ולא עוד אלא שחוטאים שנאמר ואשר חטאנו, ואי תימא מהכא נואלו שרי צוען. אמר ר׳ אבהו אמר ר׳ אליעזר תלמידי חכמים אין אור של גיהנם שולטת בהם קל וחומר מסלמנדרא ומה סלמנדרא שהיא מתולדת האש הסך מדמה אין אור שולטת בהם, ת״ח שכל גופן אש שנאמר הלא כה דברי כאש עאכ״ו. תאנא דבי ר׳ ישמעאל בני אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נמוח אם ברזל הוא מתפוצץ שנאמר הלא הלא כה דברי כאש וגו׳ וכפטיש יפוצץ סלע. אמר אביי מקרא אחד יוצא לכמה טעמים ואין טעם אחד יוצא משני מקראות, דבי ר׳ ישמעאל תאנא וכפטיש יפוצץ סלע מה פטיש זה מתחלק לכמה ניצוצות אף מקרא אחד יוצא לכמה טעמים. ד״א מה פטיש מתחלק לכמה ניצוצות אף כל דבור ודבור שיצא מפי הקב״ה נהפך לשבעים לשון.
וכפטיש יְפֹצֵץ סלע – ישבר את האבנים,1 והוא כפול בלה״פ,2 ושם הכלי השובר: ״מפיץ וחרב״ (משלי כ״ה:י״ח),3 [וכן ״מפץ אתה לי״] (ירמיהו נ״א:כ׳).4
1. כך מנחם, ערך ׳פץ׳; אלפסי, ערך ׳פץ׳; ריב״ג, אללמע, עמ׳ 327 (רקמה, עמ׳ שמב), אצול, ערך ׳פוץ׳. ריב״ג, אצול, שם, מציין שיש להבחין בין המשמעות שבירה לבין המשמעות פיזור והפרדה שהיא משמעות כללית יותר, והדברים נאמרים כביקורת על חיוג׳, ערך ׳פוץ׳, שהביא את פסוקנו עם, למשל, הפסוק ״ויפץ ה׳ אותם״ (בראשית י״א:ח׳), ללא ההבחנה הדקה הזאת. אבן בלעם כאן מדגיש ״ישבר את האבנים״, לאמור, ש״פטיש״ הוא הפועל, וה״סלע״ הוא מקבל הפעולה, שלא כדברי חז״ל (ראה: שבת פח ע״ב; סנהדרין לד ע״א; איכה רבה על איכה ד׳:ז׳), אשר פירשו את הפסוק כמתכוון לומר, שהפטיש הוא המתחלק ולא הסלע. והשווה: רש״י בשבת פח ע״ב, בד״ה מה פטיש; תוספות בשבת שם, בד״ה מה פטיש וכו׳, ובסנהדרין שם, בד״ה מה פטיש זה.
הלא כה דברי כאש – לא היה להם לטעות ולדמות חלומות לומר שהם נבואה כי דבר נבואה כשבאה בפי הנביא בגבורה היא באה בו כאש בוערת כענין שנאמר ותהי בלבי כאש בוערת (ירמיהו כ׳:ט׳) ואומר ויד י״י עלי חזקה (יחזקאל ג׳:י״ד).
וכפטיש – פי״ק בלעז ויש אומר מרטיי״ל בלעז.
Is not My word so like fire? They should not have erred to compare their dreams to say that they are prophecy, for the prophetic word, when it comes to a prophet, it comes into him with force like a burning fire, as the matter is stated: "And it was in my heart like a burning fire" (supra 20:9), and: "And the hand of the Lord became strong upon me" (Yechezkel 3:14).
and as a hammer (pic in French), a pick. And some say (marteau in French), a hammer.
הלא כה דברי כאש – כשם שהאש בכל מקום שהולך עושה רושם.
וכפטיש יפוצץ סלע – כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב ריקם (ישעיהו נ״ה:י״א) שדבריי מתקיימין אבל דברי נביאי השקר אינן מתקיימין.
הלא כה דברי – דברי החולמים הם בטלים כמו שתראו כי הם אומרים שלום שלום ואין שלום (ירמיהו ו׳:י״ד) אבל דברי הוא כאש שתצא ותשרף את אשר תמצא וכן הוא כפטיש יפוצץ סלע לא יעמוד דבר לפני דברי לבטלו כי את אשר דברתי אעשה ולא יפול דבר.
הלא כה דברי כאש וכפטיש יפוצץ סלע ואמרו חכמים ז״ל (ברכות נה, א) וכי מה ענין בר ותבן אצל החלום א״ר יוחנן כשם שא״א לבר בלא תבן כך א״א לחלום בלא דברים בטלים, וענין זה שעם היות החלום הנבואיי והפשוט האנושיי מטבע אחד במה ששניהם פעולות דמיוניות הנה הם נבדלים בעצמם שהנבואיי הוא כבר הנקי מלא מקשיי מאכל הבעלי שכל והחלום הפשוט האנושי הוא כתבן הנולד עם הבר שהוא גדול ורך והוא מאכל הבהמות.
ואמנם במה יכיר ויבדיל האדם החולם אם חלומו פשוט אנושי או אם הוא נבואיי כתב הרב המורה בפרק מ״ה ח״ב שהנבואה תודיע לנביא שהיא נבואה, וכבר טעו אנשים חכמים בהבנת זה המאמר בחשבם שהיה כונת הרב שהחלום הנבואיי יודיעו בו לנביא החולם שהוא נבואה, ואין הדבר כן כי מי המונע שיחלום אדם בחלום הפשוט כאילו איש או מלאך אומר אליו דע שאין זו נבואה או דע שהיא נבואה, אבל אמיתת זה הוא שהאות העצמי בזה הוא חוזק ההרגש בדמיון בעת הנבואה כי כמו שבהיות האדם ער ירגיש במה שיראה בחושו הרגש עצום על מה שידמה ויחשוב בדמיונו אשר מפני זה ידע שהוא מרגיש בחושו לא מדמה בדמיונו כשהוא ער ואינו ישן, כך יש יתרון גדול מופלג להרגש הדמיון הנבואיי בחלום של נבואה על הרגש הדמיון הבלתי נבואיי בעת החלום הפשוט כי כמו שיבדיל האדם ביקיצתו מהדבר המוחש למדומה כן יבדל הנביא בהיותו ישן בין החלום הנבואיי לאשר אינו נבואיי הכל כפי חוזק ההרגש בדבר המושג וחולשתו, ועל זה באמת אמר הרב המורה שהנבואה תודיע שהיא נבואה רוצה לומר שבחוזק ויתרון הרגשתה תודיע לנביא שהיא נבואה בענין שלא יספק כלל בענינה, ועל זה אמר כאן הלא כה דברי כאש וכפטיש יפוצץ סלע להגיד שהיתה הנבואה כאש השרוף וכפטיש החזק שיפוצץ הסלע כן הרוח הנבואיי בחוזק הרגשו והפלגת התפעלותו בלב הנביא הוא כדבר השורף ומפצץ אותו וזה אם בשינה בעת הנבואה ואם אחר כך ביקיצתו מהחלום הנבואיי ההוא אמנם החלומות שאינם נבואיים הם מחשבות חלושות דקות שדופות קדים וכמו שאמר והיה כאשר יחלום הרעב אוכל והקיץ וריקה בנפשו, ומסכים לזה אמר ירמיהו ותהי בלבי כאש בוערת וגומר, הנה התבארה חכמת זה המשל, והותרה בזה השאלה החמשית.
וכפטיש – הוא המקבת כמו פטיש כל הארץ (ירמיהו נ׳:כ״ג).
יפוצץ – ענין השבר לחתיכות רבות וכן ויתפוצצו הררי עד (חבקוק ג׳:ו׳).
הלא כה דברי – הלא החלום אשר הוא דברי באה בחוזק רב ובהרגשה יתירה כאש הבוערת וכפטיש המפוצץ את הסלע שהוא דבר המורגש מאד כן הוא חלום הנבואיי ולא כן חלום הדמיוני כי הרגשתם קלה מאד.
הלא כה דברי כאש – אין לבעל החלום לומר כי חלומו נראה לו היותו דבר ה׳, כי אמנם דבר ה׳ נבדל וניכר משאר חלומות לעוצם התפעלות האדם ממנו (רש״י, ודון יצחק, עיין דבריו, וקרוב לזה י׳ ד׳ מיכאעליס).
הלא (בחינה ב׳) דברי דומים כאש – כמו שהאש בוערת ומפיצה אור במחשך, כן דבר הנבואה תשליך רשפי אש שלהבת יה בכח הנפש ותאיר אור הנפש וקרנים מידה לה, (בחינת ג׳) שהוא כפטיש יפוצץ סלע לחתיכות כן תפוצץ את הגוף ויתבטלו כחותיו וארכבותיו דא לדא נקשן.
הלוא וגו׳ – כמו שאין דבר עומד בפני האש והפטיש, כן אין דבר עומד בפני דברי, שלא ישוב ריקם.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
מְגַנְּבֵי דברי – <צורת> בינוני-פועל מן הכבד הדגוש (=פיעל), ואני מתכוון ל״ויגנב אבשלום״ (שמואל ב ט״ו:ו׳).1
1. השוה: ריב״ג, אצול, ערך ׳גנב׳.
מגנבי דברי איש מאת רעהו – איש מאת רעהו יש להם מרגלים אצל נביאי האמת ושומעין סגנון שלהם שהם מתנבאים בו ואומרין נבואת שקר באותו לשון כמו שעשה חנניה בן עזור שמע את ירמיה מתנבא בשוק העליון הנני שובר את קשת עילם (ירמיהו מ״ט:ל״ה) והוא ניבא בשוק התחתון שברתי את עול מלך בבל (ירמיהו כ״ח:ב׳) כמו שאמרו רבותינו בסנהדרין.
those who steal My wards from one another They have spies who spy upon the true prophets, who listen to their expression with which they prophesy and say false prophecies with that same expression, as Hananiah son of Azzur did. He heard Yirmeyahu prophesying in the upper marketplace, "Behold I break the bow of Elam," and he prophesied in the lower marketplace, "I have broken the yoke of the king of Babylon" (28:2), as our Rabbis wrote in Sanhedrin 89a.
(ל-לא)לכן הנני על הנביאים נאום י״י מגנבי דבר{י}אאיש מאת רעהו – שהיה חנניה בן עזור שולח שלוחיו לשער העליון ששם היה ירמיה מתנבא לשמוע את דבריו ולפי נביאות ירמיה היה חנניה מתנבא בשקר בשער התחתון כדי שיאמינו לו כשהוא מתנבא להם דברים אחרים הלוקחין לשונם וינאמו נאם – המרגילין את לשונם לומר כזביהם בלשון נאם י״י.
לכן הנני על הנביאים – כלומר הנני עליהם לכלותם וכן תרגם יונתן הא אנא שלח רוגזי וכן תירגם כל אלה הנני אשר בפרשה ואמר שלשה פעמים הנני כי שלשה חלקים היו נביאי השקר באותו הזמן היו בהם נביאים שהיו שומעים דברי נביאי האמת בנבואות אומות העולם כמו שהתנבא ירמיהו על האומות והיו הולכים לעם ואומרים להם כה אמר השם לעמון ועניין הנבואה כמו שאמר ירמיהו בביתו לתלמידיו כדי שיאמינו העם להם באמרם להם בשם י״י שלום יהיה לכם (ירמיהו כ״ג:י״ז) ועל אלה אמר מגנבי דברי איש מאת רעהו ועל זה אמרו רז״ל המתנבא מה שלא נאמר לו הא לחברו נאמר כגון חנניה בן עזור (ירמיהו כ״ח:א׳) דקאי ירמיה בשוק העליון ואמר כה אמר י״י צבאות הנני שובר את קשת עילם ראשית גבורתם (ירמיהו מ״ט:ל״ה) נשא חנניה קל וחומר בעצמו ומה עילם שלא בא אלא לעזור את כשדים אמר הקדוש ברוך הוא הנני שובר את קשת עילם (ירמיהו מ״ט:ל״ה) כשדים עצמן על אחת כמה וכמה אתא איהו לשוק התחתון ואמר כה אמר י״י אלהי ישראל לאמר שברתי את עול מלך בבל (ירמיהו כ״ח:ב׳) והקשו על זה ואמרו האי לחברו לא נאמר כיון דאתיהיב קל וחומר כמאן דאתמר ליה דמי והחלק השני היו בהם נביאים שהיו בעלי לשון צח ומתק שפתים ועליהם נאמר הלוקחים לשונם וינאמו נאם (ירמיהו כ״ג:ל״א) היו אומרים לעם דברי שלום בשם י״י והיו מראים פניהם במתק דבריהם כדי שישמעו להם ועל זה אמרו רז״ל המתנבא מה שלא שמע והחלק השלישי נביאי חלומות שקר (ירמיהו כ״ג:ל״ב) שהיו אומרים כי חלומותיהם נבואה והיו אומרים אותה לעם בשם י״י.
ובעבור שהיו בישראל שלשה מינים מהנביאים המשקרים מין הנביאים שהיו שומעים דברי נביאי השם האמתיים והיו מגידים אותם הדברים מעצמם ואומרים שאליהם נאמרו כאלו יגנבו דברי הנבואה ההם, ומין הנביאים שהיו בודים דברים מלבם ואומרים שהם דבר ה׳ בשקר וכזב, ומין החולמים שזכר שהיו מספרים חלומותיהם הדמיונים הכוזבים בשם הנבואה אמיתית, לכן אמר על שלשתם אם על המין הראשון הנני על הנביאים נאם ה׳ מגנבי דברי איש מאת רעהו וכבר אמרו חכמים ז״ל (סנהדרין פט, א) שכך היה חנניה בן עזור ששמע מפי ירמיהו מה שניבא בשוק העליון אתא הוא והגידו בשוק התחתון בשם ה׳.
לכן הנני על הנבאים – במקצת ספרים מדוייקים חסר יו״ד קדמאה וכן חברו שבסמוך הנני על הנבאים ומסורת דסיפרא סי׳ כ״ו מוכחת שאין אלו מן המלאים אענם י״ס שזה השני דראש פסוק כתוב הנביאם ומסור עליו ג׳ כתיבין כן.
לכן הנני וכו׳ – ר״ל הואיל ויש הפרש רב בין חלום נבואיי לחלום דמיוני ובזדון לבם יאמתו חלום דמיוני כחלום נבואיי לכן כמו שהנני מוכן להביא פורעניות על הנביאים אשר גונבים דברי וכו׳ ר״ל שהיו שומעים דברי נביאי האמת והיו מגידים אותם מעצמם ואמרו שאליהם נאמרו וכאלו יגנבו דברי הנביאים מן הנביא האמיתי.
לכן הנני על הנביאים – מזכירא שלשה מינים של נביאי השקר, עיין רד״ק.
א. כן בדפוס ראשון. בכ״י לוצקי 675א, 675ב, שוקן: הזכיר.
לכן הנני על הנביאים להענישם, וחושב בהם ג׳ כתות,
א. נביאי שקר שהיו גונבי נוסח הנבואה מנביאי האמת ומתנבאים בסגנון ההוא, ועז״א מגנבי דברי איש מאת רעהו
ב. שבדו מדעתם סגנון הנבואה שזה קל יותר שהיה רק שקר אחד שהיא נבואת שקר, ולא גניבה מדברי רעהו, ועז״א
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל
הלֹקְחִים לשונם – יש אומרים שהוא הפוך מן ״החלקים לשונם״, הגזור מן ״דברו לנו חלקות״ (ישעיהו ל׳:י׳)1
1. פירוש כזה מצוי אצל רד״ק על אתר וכן בסה״ש שלו, ערך ׳קח׳. ריב״ג, אצול, ערך ׳לקח׳, מפרש את המילה במשמעות אידיומטית, כבערבית, דהיינו: התכונן לקראת.
הלוקחים לשונם – המלמדים לשונם לומר שקריהם בלשון נאם י״י כנביאי האמת למען יאמינו בם.
those who train their tongues who teach their tongues to say their falsehoods with the expression, "Says the Lord," like the true prophets, so that they should believe them.
הנני, הלוקחים לשונם – המחליקים לשונם, וכן הטתו ברוב לקחה בחלק שפתיה תדיחנו (משלי ז׳:כ״א) כמו שאמר במתק שפתים תדיחנו.
ועל המין השני אמר הנני על הנביאים נאם ה׳ הלוקחים לשונם וינאמו נאום וה״ר דוד קמחי פירש שלוקחים לשונם בחלקלקות ומתק שפתים.
הלוקחים – ענין למוד והרגל כמו הטתו ברוב לקחה (משלי ז׳:כ״א).
וינאמו נאם – הוא ענין אמירה והוא לשון שהנביאים רגילים בו.
הנני וכו׳ – וכמו שהנני מוכן להביא פורעניות על הנביאים המלמדים לשונם למהר לדבר צחות.
וינאמו נאום – ר״ל שבודים שקרים מלבם וימתיקו אמריהם וידברום במקום נבואה ובלשון הנביאים כאלו היה דבר ה׳.
הלוקחים לשונם – משתמשים בלשון שלהם, כלומר בדברים שבדו מלבם, ומתנבאים בשם ה׳.
וינאמו נאם – הנאום הוא מאמר גוזר מסודר, והרגילים בדבורים אלה נקראים נאמנים, מסיר שפה לנאמנים (איוב י״ב כ׳), ומזה נאום פשע לרשע, ובא לרוב על דברי הנביאים, ועז״א הלוקחים לשונם, הרגל הלשון אל דבורים נמרצים.
Behold, I am against those who prophesy lying dreams," says Hashem, "and tell them and cause My people to err by their lies, and by their vain boasting, yet I didn't send them, nor commanded them. Neither do they profit this people at all," says Hashem.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
with their bewilderment an expression of wonder (estordisoun in Old French).
ובפחזותם – לועז ווט״ת.
הנני על נבאי – מבנין נפעל.
ובפחזותם – ובקלותם כלומר בקלות דעתם וכן אנשים רקים ופוחזים (שופטים ט׳:ד׳).
ועל המין השלישי אמר הנני על נביאי חלומות שקר, ועל כולם אמר בשקריהם ובפחזותם ואנכי לא שלחתים כי הנה אמר בשקריהם כנגד המשקרים מלבם שהו׳ המין השני וזכרו כאן ראשונה להיותו היותר רע מכולם, וכאומרו ובפחזותם כנגד מגנבי הדברים שבקלות דעתם ימהרו להגיד מה ששמעו והוא המין הראשון, ועל נביאי החלומות שהוא המין השלישי אמר ואנכי לא שלחתים ר״ל שלא היה בחלומותיהם רוח נבואיי כלל ולא צויתים בזה והועיל לא הועילו כול׳ לעם הזה בשקרותם, ובעבור שהיה ירמיהו נביא אמת ובעת שרות עליו הנבואה היה נרדם ובטל החושים והיו מפני זה מלעיגים עליו רשעי דורו לאמר שהיתה נבואתו משא כבד ועמל מכאיב
ויתעו – מלשון תועה.
ובפחזותם – ענין קלות הדעת וכן אנשים רקים ופוחזים (שופטים ט׳:ד׳).
והועיל – מלשון תועלת.
הנני על נבאי חלומות – ר״ל כמו כן הנני מוכן להביא פורעניות על המנבאים חלומות שקר כלומר שאומרים חלום דמיוני כאלו הוא חלום נבואיי כי בזדון ידברו ואינם מוטעים.
ויספרום – מתמידים לספרם כאלו היה דבר ממש.
ויתעו – והמה מתעים את עמי בחלום הדמיוני שהוא דבר שקר.
ופחזותם – בקלות דעתם יפתו את העם להאמין בחלומותם הדמיוני.
ואנכי וכו׳ – אמר כמתרעם על הנפתים להם ואמר הלא אנכי מעולם לא שלחתים ולא צויתי אותם שום צואה ומעולם לא הועילו לעם הזה בשום דבר וא״כ אין בידם לתת שום אות ומופת וגם היטב אין עמהם ובמה א״כ מחזיקים אותם לנביאים.
בשקריהם ובפחזותם שקריהם נגד נביאי השקר, ופחזותם נגד נביאי תרמית לבם, שנחפזו ולא שמו אל לב בל ירמה לבם אותם.
הנני על נביאי חלומות שקר ויתעו את עמי בהם – וכל אלה הג׳ כתות לא שלחתים בתורת שליחות אל העם, ואף לא צויתים דבור לעצמם, וחוץ ממה שינבאו שקר הועיל לא יועילו לעם הזה – לא ישתדלו עכ״פ לאמר להם דבר של תועלת רק להפך שמתעים אותם מדרך ה׳.
ובפחזותם – מלשון פחז כמים (פרשת ויחי), לשון מהירות ובלי שום לב על מעשהו.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
"When this people, or the prophet, or a priest, shall ask you, saying, 'What is the burden of Hashem?' then shall you tell them,' What burden! I will cast you off,' says Hashem.
א. וְכִֽי־יִשְׁאָלְךָ֩ לגבי הקמץ ראו הערה בשמות יג,יד.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וכי ישאלך העם הזה או הנביא או כהן לאמר מה משא ה׳ – כוונת העניין הזה היא, שאנשים בתקופת ירמיהו, שהיו בדרך הכפירה, היו מלגלגים על הנביא ושואלים אותו במילה הנושאת יותר מפירוש אחד, שאפשר כי משמעותה היא: נטל, וגם <במשמעות>: נבואה, כמו: ״ומשא דבר ה׳ אל ישראל [ביד מלאכי]״ (מלאכי א׳:א׳); ולכן גילה ה׳ לנביאו את סודם, את מה שהוא (=הנביא) לא ידע, שהם התכוונו רק <למשמעות> נטל, על דרך הזלזול והלגלוג; ואז הזהיר אותם מלשאול במילה הסובלת יותר מפירוש אחד, אלא רק במילה שאינה סובלת פירוש נסתר, שהוא: ״מה ענה ה׳ ומה דבר ה׳ ״. זה הפירוש הקרוב ביותר בעניין ללא הכרעה סופית.1
1. השווה דבריו הארוכים של ריב״ג, אצול, ערך ׳נשא׳, וכן ראב״ע בפירושו לקהלת ה, א, ורד״ק על אתר. ת״י על אתר ומנחם, ערך ׳שא׳, פירשו את ״משא״ במשמעות נבואה, ונראה שהם הבינו, כי כל הדברים מכוונים לנביאי השקר ולא לעם כולו.
מה משא י״י – לשון שחוק לפי שנבואתו להם למשא.
ואמרת אליהם את מה משא ונטשתי וגו׳ – אומרים לכם מה המשא, אתם למשא להקב״ה והוא אמר שיטוש וישליך אתכם מעל זרועותיו משמים ארץ. כך שמעתי.
ונטשתי – ועזבתי.
"What is the burden of the Lord?" This is an expression of derision, for his prophecy is a burden to them.
you shall say to them, "What burden? And I will forsake you, etc." They say to you, "What is the burden?" You are the burden of the Holy One, blessed be He, and He says that He will forsake you and cast you off His arms from heaven to earth. So I heard.
and I will forsake Heb. וְעָזַבְתִּי.
מה משא י״י – שדומה עליו נבואתו של הקב״ה כמשא.
אף אתה הקהא את שיניו והשיב לו לפי שאילתו ואמרת אליהם – אתם משא י״י אתם עליו למשא.
ומה דרכו של אדם כשהמשוי עליו משליכו ממנו, אף אני לפי שאתם עלי למשא ונטשתי אתכם נאם י״י – כי המשא יהיה לאיש דברו (ירמיהו כ״ג:ל״ו) אחר הלשון שהופך את הנבואה למשא יארע לו, הוא הפך את הנבואה לקרותה לשון משוי, אף תהיה לו למשא ולפורענות.
וכי ישאלך – האל יתברך שהוא חוקר לב ובוחן כליות ידע את לבבם כי כשהיו אומרים משא י״י היה דעתם וכונתם ענין כבדות ומשא כמו תחת משאו (שמות כ״ג:ה׳). לפיכך אמר לירמיהו הנביא שיזהירם שלא ישאלו דבר י״י בלשון משא.
או הנביא – נביאי שקר.
ויונתן תירגם: ספר, וכבר פירשנוהו.
או כהן – מכהני הלוים.
את מה משא – תאמר להם את שאלתם ששואלים מה משא ומה תאמר ונטשתי אתכם זו תהיה תשובת שאלתם ותירגם יונתן ותימר להון כדין נבואתא וארטוש יתכון.
(לג-לט)ואמרת אליהם את מה המשא – זה יפרש עוד באמרו: לכן הנני ונשיתי אתכם, גם יבאר זה עוד באמרו: והפכתם דברי אלהים חיים וגו׳. וראה הפלגה איך העירנו בזה על שתופי שמות ועל רמיזות סודיות בשמות באו בענינים עמוקים, וזה כי משא הוא שם משותף למעמס, כמו משא צמד פרדים (מלכים ב ה׳:י״ז), ולנבואה, מצד היותה נשואה ומורמת על פי הנביאים, כטעם לא תשא את שם אלהיך לשוא (שמות כ׳:ו׳), וכן ובל אשא את שמותם על שפתי (תהלים ט״ז:ד׳), ולכן כתב הנביא משא מואב משא דמשק, וכל הדומה לזה. והנבלים מבני עמנו ילעגו בלשון זה על הנביא ויאמרו לו מה משא י״י, דרך לעג מההוראה אחרת, ולכן השם היודע לבות בני אדם צוה לירמיה שישיב להם: אתם שואלים לי מה משא י״י, אשיבכם כי יטוש י״י אתכם, כאלו אמר להם לא תדברו עמו בשם משותף, שאלו נא בשם מוסכם, כמו מה ענה השם, או מה דבר י״י, ואם על כל פנים תרצו לדבר בשם זה המשותף רוצה לומר משא ויהי כן, אבל אתם טועים בקריאתו כמו בין שבלת לסבלת (שופטים י״ב:ו׳), כי אתם תקראו בצד שמאל, לכן קראוהו בצד ימין מטעם נשיתי טובה (איכה ג׳:י״ז), ואין שנוי בענין בין נחי הלמ״ד ה״א ובין נחי הלמ״ד אל״ף, וכל זה המרצת מליצה בכאן עם היות זה הערה גדולה כוללת. וכן בהושע תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי (הושע ב׳:י״ח). ואולם ראה איך זה ענין נכבד בספרי הקדש לפי העברי, ולא כן במועתקים בלשון נוצרים או ערבי, ואיך זה עד נאמן ומופת גמור, כי אין ספרי הקדש המעותקים שלימים, ואין זה לבד, רק כמה מקומות למאות ולאלפים שלא יוכלו שום מעתיק להניחו. וכבר הארכתי על אלו הטענות במקום מיוחד.
לכן צוה ה׳ לנביא שכאשר ישאלו בני עמו או נביאי השקר או הכהן מה משא ה׳ שישיבם את מה משא ונטשתי אתכם רוצה לומר אתם קוראים לנבואה משא בכבדות מה יעשה אדם למשא כבד שיהיה עליו ישליכה מעל שכמו להקל טרחו כן יעשה אתכם ה׳ כיון שאתם עליו למשא יטוש וישלך אתכם מארצו בגלות, ויהיה אומרו את מה משא כאילו השיב אליהם מה שיאות ויצטרך במשא הוא שיטוש ה׳ אתכם מאדמתו.
משא – כן נקרא הנבואה.
ונטשתי – ענין עזיבה.
וכי ישאלך – אמר המקום לירמי׳ אם ישאלך העם הזה או נביא השקר או כהן הבעל לאמר מה משא ה׳ ר״ל מה דבר ה׳ ובדרך לעג אמרו לשון משא לפי שהיה להם למשא ולעול כבד.
ואמרת – אז תאמר אליהם את מה משא ר״ל את מה שיאות ויצטרך במשא כלומר מה שיאות לעשות במשא אעשה לכם וחזר ופירש ונטשתי אתכם כאדם העוזב ומשליך את המשא הכבידה עליו.
מה משא ה׳ – דרך לעג היו אומרים לו כן, לשון משאוי ודבר כבד.
את מה משא – מה הדבר שאתם קוראים בשם משא, כלומר ידעתי את אשר בלבבכם, כי דבר ה׳ לכם למשא.
והמתרגם האלכסנדרי והיירונימוס תרגמו כאלו כתוב במקום את מה משא: ׳אַתֶּם הַמַשָּא׳, והסכים בזה Ludovicus Capellus. והוא מתיישב יפה עם ונטשתי אתכם, וכפירוש רש״י.
משא – בא על הנבואה שנושא בה משל ומליצה, כמ״ש (ישעיהו י״ג א׳) ומורה גם על משא וסבל.
את מה משא – את מה ישא משא.
וכי ישאלך – הנבואות הנקראות בשם משא, היה נביא נושא דבריו במשלים ומליצות, ובימי ירמיה היו מתלוצצים על דברי הנבואה ואמרו הלא ממשל משלים הוא, וירמיה לא נבא שום נבואה בשם משא, ולא השתמש בסגנון זה כי כל נבואותיו היו על החרבן ובזה לא נשא משא ומליצה, והדור ההוא כשבאו אל הנביא שאלוהו בדרך ליצנות מה משא ה׳ – וכן כשספרו את דברי הנביא איש לחברו, הפכו את סגנון לשונו ועשו ממנו משא ומליצה, ועל שניהם הזהיר אותם,
א. כי ישאלך מה משא – שזה אצלם לשון ליצנות, וכוונו בליצנותם גם כונה שניה, כי הדבור הוא למשא אל ה׳, ותשיב להם את מה משא ונטשתי אתכם אני אטוש אתכם מעל פני ולא תהיו עוד עלי למשא.
את מה משא – שלשת תיבות אלה היו ראויות לְהֵחָלֵק כזה אַתֶּם הַמַּשָֹא, מה שנשאתי וקבלתי מן ה׳ היא על אודותיכם שקרוב הוא לנטוש אתכם; ונראה שבשאלם מן הנביא מה שקבל מן ה׳ היו משתמשים בשם משא ללעג לומר שדברו עליהם הוא משא כבד כמעמסה.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
וכל איש אשר יקרא את דבר ה׳ משא יפקוד עליו ועל ביתו מה שראוי לפקוד על המשא כמו שזכר.
ופקדתי – ענין זכרון.
ופקדתי – במקרא שלפניו אמר שהנביא ישיב להם דרך אונאת דברים שהמקום יעזוב את ישראל בעוונם וישליכם כאדם המשליך משא כבידה ובזה אמר העון הזה אזכור להשיב גמול ביחוד על האיש המדבר ועל ביתו.
והנביא – וכן אם יספרו איש לרעהו דברי הנביא ויאמרו בלשון משא ה׳ כי יעשו ממנו משל ומליצה ופקדתי על האיש ההוא.
תרגום יונתןרד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
אבל אם תרצו לשאול את דבר ה׳ לא תאמרו משא אלא מה ענה ה׳ ומה דבר ה׳ רוצה לומר שאם ישאלו על המענה תאמרו מה ענה השם ואם ישאלו על מה שדבר מחדש יאמרו מה דבר ה׳.
על רעהו – אל רעהו.
ענה – מלשון עניה ותשובה על השאלה.
כה תאמרו – בלשון הזה תאמרו וכו׳.
מה ענה ה׳ וכו׳ – ר״ל אם תשאלו על המענה תאמרו מה ענה ה׳ ואם תשאלו על מה שמדבר מבלי שאלה תאמרו מה דבר ה׳.
כה תאמרון – בעת שתספרו דברי הנביא איש אל רעהו תאמרו,
מה ענה ה׳ על שאלת הנביא,
ומה דבר ה׳ בעת שה׳ התחיל הדבור.
תרגום יונתןרד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
The burden of Hashem you shall not mention again, for every man's own word shall be his burden; for you have perverted the words of the living God, of Hashem of Hosts, our God.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״ירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
כי המשא יהיה לְאיש דברו – <המילה> ״לְאיש״ היתה צריכה להיות כמו: ״לָאיש אשר מכר לו״ (ויקרא כ״ה:כ״ז), והיא נוקדה כמו: ״לְאיש העשיר״ (שמואל ב י״ב:ד׳), אשר היתה ראויה להיות מיודעת. <הנביא> אומר להם: כי <ה"משא"> הוא ההבעה של האיש <והיא> דברו, ואל תהפכו אפוא את הנבואה לאווילות שאתם מפרשים, ובהמשך הוא דיבר אתם קשות, בצורה מאיימת, אם ישובו לכך.1
1. כך ריב״ג, אצול, שם, ורד״ק על אתר. ת״י מתרגם את ״כי המשא יהיה לאיש דברו״ כך: ״ארי נבואתא תהי לגבר דמקים פתגמי רעותיה״.
כי המשא יהיה לאיש דברו – אע״פ שאתם מהפכין את המשא לגנאי משא דבר י״י לאיש דברו ולאיש עצתו הוא מגלהו ואתם מהפכין אותו ללשון משאוי זו לא שמעתי כן והיא עיקר. אבל כך שמעתי כי המשאוי יהיה משאוי של פורענות למי שאומרו השואל מה משא, ע״א משא י״י לשון נבואה הוא והיה הנביא השקר שואל לנביא האמת לאמר לו את דבר הקב״ה בלשון שבא הסיגנון אליו והסיגנון לא היה מפרש הדיבור כל כך והיה נביא השקר מהפך את הפי׳ לצד אחר והיה מדבר בדוגמת נביא האמת כדי שיאמינו בו וכן עשה חנניה בן עזור לכן הוא אומר אל תשאלו משא י״י את לשון הסגנון אלא מה דבר ומה ענה את פירוש הדבר שאלו לנביא אמת לאמר להם מה הקב״ה אומר ולהיכן נוטין את דבריו.
כי המשא יהיה לאיש דברו – סיגנון סתם הקב״ה אמרו סתם לאיש עצתו שאינו חשוד להפכו ואתם שואלי׳ אותו כדי להפכו והפכתם את דברי הקב״ה וזהו שאמר למעלה מגנבי דברי איש מאת רעהו (ירמיהו כ״ג:ל׳) גם זה לשון מיותר.
For the burden shall be to the man of His word Although you pervert the massa into a pejorative, the prophecy (משא) of the word of the Lord shall be to the man of His word, and to the man of His counsel He reveals it, but you pervert it to an expression of a burden. This interpretation I did not hear, but it is the main interpretation. But this is how I heard it, namely that the burden shall be a burden of retribution for the one who says it, who asks, "What is the burden?" Another interpretation: משא is an expression of prophecy, and the false prophet would ask the true prophet to tell him the word of the Holy One, blessed be He, in the language in which the expression came to him, and the expression did not explain the speech adequately. Therefore, the false prophet would pervert it to another meaning and would speak after the fashion of the true prophet in order that they should believe him. And so did Hananiah son of Azzur do. Therefore, he says, "Do not ask the prophecy of the Lord," the language of the expression, but "What did He speak?" or "What did He reply?" The explanation of the words you shall ask the true prophet to tell you what the Holy One, blessed be He, says, and to what His words are inclined.
for the prophecy shall be for the man of His word The unexplained expression the Holy One, blessed be He, said unexplained to the man of His counsel, who is not suspected of perverting it, but you ask it in order to pervert it, and you pervert the words of the Holy One, blessed be He, and that is what is stated above: "those who steal My words from one another" (v. 30). This too is a correct explanation.
ומשא י״י, כי המשא יהיה לאיש דברו – לכל איש מהם יהיה המשא דברו כלומר בדברו לבד יאמר משא שמשמע נבואה אך בלבו הוא לשון כבדות וזהו שאמר והפכתם את דברי אלהים חיים כלומר בלבבכם תהפכו אותם מנבואה לכבדות.
י״י צבאות – כי הוא אדון צבאות מעלה וצבאות מטה ובידו להביא עליכם מה שדבר.
אלהינו – כלומר אלהינו הוא ולא אלהיכם שאין אתם מאמינים בו.
ואדוני אבי ז״ל פירש כי דברו של אדם הוא נשיאות שפתיו כמו שאמר ובל אשא את שמותם על שפתי (תהלים ט״ז:ד׳) כלומר וכראוי נקראת הנבואה משא שהיא נשאת בפי הנביא אלא שאתם הופכים דברי אלהים חיים ותחשבו משא ענין כבדות.
אבל לא יאמרו משא ה׳ כי המשא היא לאיש בדבר שיכבד עליו לא לדבר השם שהוא ערב ומתוק לשומעיו לא משא וכבדות ואתם ברשעתכם תהפכו דברי אלהים חיים, ואמר זה לפי שהנביאים הראשונים היו מנבאים בלשון משא אבל היה זה להם לפי שהיו נושאים דבר ה׳ אבל לא שתהיה נבואתם כבדות אמנם הרשעים האלה לא היו אומרים משא דבר ה׳ שהוא הלשון המורה על הנבואה אלא משא ה׳ מלשון כבדו׳ וטורח.
ומשא – לשון משא לא תזכרו עוד.
כי המשא יהיה לאיש דברו – ר״ל דברי הנבואה המה כאלו למשא על הנביא שה׳ דבר בו על כי לא יוכל לכבוש הנבואה לבלי להגידה כאלו היתה למשא עליו וכמ״ש ואמרתי וכו׳ ולא אדבר עוד בשמו והיה בלבי כאש וכו׳ ונלאיתי כלכל (ירמיהו כ׳:ט׳) ובעבור גם זה יתכן לקראה בשם משא מלבד מה שנקראה כן על כי נשאת בפי הנביא.
והפכתם – אבל אתם מהפכים את דברי וכו׳ היא מלת המשא לומר שהיא למשא על השומעים ולא כן הוא.
לא תזכרו – כאן בא הקל במקום ההפעיל.
כי המשא יהיה לאיש דברו – נתקשו בזה המפרשים. ונראה לי פשוט מאד, אך בשנוי נקוד הה״א, ובשנוי הטעמים: כ֣י הֲמַש֞א יהי֤ה לאיש֙ דבר֔ו – וכי דברו, כלומר: דבר ה׳, יהיה לאיש כמשא?
(לו-לח) וידידי מוהר״ר הלל הכהן די לה טורי מפרש:אכי דבר ה׳ איננו משא, אלא לאיש דברו – לנביא השלוח לדבר בשמו ולפרסם דברו בקהל, האיש הזה יהיה דבר ה׳ לו למשא כבד, כי ישנאוהו העם וירדפוהו. ולא לכם לאמר משא ה׳ – כי לא למשא הוא לכם, כי המשאוי אינו אלא לנביא. אך יקשה לפירוש זה, כי מליצת איש דברו לא מצאנוה להורות על הנביאים.ב
ב. כן בדפוס ראשון. בכ״י לוצקי 675א, 675ב, שוקן נוסף כאן: ״וגם רחוק הוא שירמיה בהוכיחו את העם על אמרם: משא ה׳, יסכים עמהם כי דבר ה׳ משא הוא על הנביא.״
ומשא ה׳ לא תזכרו עוד שלא תשנו את דברי הנביא לעשות מדבריו משא ומליצה,
כי המשא יהיה לאיש דברו האיש כשידבר דברו דברי חול יוכל לדבר לשון משא ומליצה אבל איך תהפכו את דברי אלהים חיים לשנות אותם ולעשות מהם משל ומליצה.
המשא – כדברי שד״ל היתה ראויה הה״א לנקודת חטף פתח לעשותה ה״א התימה; וכי דבר ה׳ יהיה לאיש כמשא כבד? גם אם יגיד צרות קרובות, הלא כוונתו להשיב לב שומעיו אל מְדַבְּרוֹ; ואתם הבלתי שבים אל ה׳ מהפכים דברו לכם מרפואה טובה למחלה רעה.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״ירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
ואומרו כה תאמר אל הנביא הוא כאומר אינני שולל ואוסר עליכם שתשאלו לנביא דבר ה׳ כי אינו מהגנות שכאשר תתפללו לפניו יתברך שתשאלו לנביא מה ענה ה׳ לשאלתנו ובקשתנו, ואם לא שאלתם דבר תוכלו לבקש ממנו כדי לדעת העתיד מה דבר השם אבל לא תאמרו משא ה׳ כאילו הוא יתברך שמו היה משא כבד עליכם.
כה תאמר אל הנביא – ר״ל ואף אם תשאלו את הנביא עצמו עם כי למולו כאלו למשא על כי לא יוכל להסתירה עכ״ז לא תזכרו שם משא רק בלשון הזה תאמרו מה ענה לך ה׳ אם יהיה השאלה על המענה או מה דבר ה׳ אם יהיה על דבר מבלי שאלה קדומה.
But if you say, 'The burden of Hashem', therefore thus says Hashem, 'Because you say this word, 'The burden of Hashem', and I have sent to you, saying, 'You shall not say, 'The burden of Hashem',
תרגום יונתןרד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל
ואם משא ה׳ תאמרו הגם שבזה אינכם משנים דברי הנביא, בכ״ז תענשו יען אמרכם את הדבר הזה משא ה׳ ואשלח אליכם לאמר לא תאמרו משא ה׳ – שאחר שהזהרתי אתכם ע״ז, לא היה לכם לאמר לשון משא שזה מורה שתרצו להתלוצץ על הנביא, ולכוון ג״כ הכונה הלציית שהדבור הוא למשא אל ה׳.
תרגום יונתןרד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל
and I will exile an expression of "the sinew that was dislocated (גִיד הַנָֹּשֶה)" (Bereshit 32:33), and an expression of "their might has failed (נָֹשְתָה)," it jumps and moves from place to place.
וזהו לכן הנני ונשיתי אתכם נשוא – לשוןא נידנוד, גיד הנשה, שנשה את מקומו והלך לו. ופתרונו והניעותי אתכם בהנעה.
לכן הנני ונשיתי אתכם נשא – מה שאמר בזה הענין בכל דבר ודבר הנני מורה על מהירות הפורענות עליהם כלומר הנני מוכן ומזומן להביא עליכם רעה. ונשיתי ושכחתי וכבר כתבנו כי בבא המקור אחרון הוא לחזק הפעולה ר״ל כמו שאתם שוכחים דברי ואותותי שעשיתי על ידי נביאי ועתה אתם מואסים נבואתי ומבזים אותה אני גם כן אשכח אתכם אף על פי שקניתי אתכם וכרתי ברית אתכם כי אתם בטלתם הברית תחלה.
ונטשתי אתכם – אעזוב אתכם ואת העיר שאסלק שכינתי ממנה ובאמרו מעל פני טעמו למלת אתכם ר״ל כי בעזבי אתכם תגלו מעל פני כמו שאמר שלח מעל פני ויצאו (ירמיהו ט״ו:א׳).
ויונתן תרגם: וארטיש יתכון מרטש וארחק יתכון וית קרתא דיהבית לכון ולאבהתכון מקביל מימרי ויש לפרש ונטשתי כמו ונתשתי בתי״ו והוא הנכון כי התי״ו והטי״ת ממוצא אחד הן ויבאו בענין אחד וכן טעה בטי״ת ותעה בתי״ו ענין אחד הוא וכן אם ינתשו מים זרים (ירמיהו י״ח:י״ד) בתי״ו כמו ינטשו בטי״ת.
אני אשלם לכם המשא בלשון נופל על הלשון והוא ונשיתי אתכם נשוא רוצה לומר אשכח אתכם וכאילו אתם משא עלי שאטוש אתכם מעל פני ואל העיר הזאת גם כן כי אסיר מכם וממנה השגחתי.
ולאבותיכם – לפי המסורת מלא וא״ו וכן הוא בספרים מדוייקים.
ונשיתי – נשא ענין הסרה והעתקה כמו נשתה גבורתם (ירמיהו נ״א:ל׳).
לכן הנני – בעבור זה הנני מוכן לשלם גמול ועל העוון הזה בלבד אסיר אתכם בהסרה מלפני ואעזוב אתכם כאדם העוזב משא הכבידה עליו ר״ל העוון הזה לבד כדאי הוא לזה העונש מדה במדה על שאמרו לשון משא יעזוב אותם כמשא.
ואת העיר – גם את העיר אשר וכו׳ אעזוב ואשליך מעל פני ותהיה מסורה ביד הכשדים.
ונשיתי – לשון שכחה, והוא לשון הנופל על לשון משא, אלא שזה בסי״ן וזה בשי״ן.
ונטשתי – לשון עזיבה. ואין לפרש לשון נתישה שענינו עקירה, כי מעל פני ענינו הרחקה, ולא יתכן לעקור את העיר ולהשליכה מעל פניו.
מעל פני – אטוש ואעזוב אתכם באופן שתהיו רחוקים מעל פני, כלומר מהשגחתי.
וכלמות – י״ס שהמ״ם בוא״ו חולם אכן ברוב הספרים בשורק וכן כתב רד״ק בפירוש ובשרשים.
חרפת עולם – זמן מרובה תהיו בחרפה גולים ביד הכשדים.
וכלימות עולם – זמן מרובה יזכר הכלימה שיהיה לכם בעת תלכו שבי לפני צר אשר לא תשכח הכלימה ההיא על כי תהיה מרובה וגדולה.
חרפה וכלמות – היה ראוי להקדים כלימה לחרפה כי חרפה גדולה מכלימה, רק חרפה הוא בעבור דבר, וכלימה יהיה גם בלא דבר, ומוסיף שגם יכלימו אתכם על לא דבר, וכן החרפה תהיה גם שלא בפניו והכלימה רק בפניו, ובזה כלימה מוסיף על חרפה.
ונתתי עליכם חרפת עולם – כמו שהתכוונתם לתת חרפה אל דברי הנבואה.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל