×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(כה) אֶעְבְּרָה⁠־נָּ֗א וְאֶרְאֶה֙ אֶת⁠־הָאָ֣רֶץ הַטּוֹבָ֔ה אֲשֶׁ֖ר בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֑ן הָהָ֥ר הַטּ֛וֹב הַזֶּ֖ה וְהַלְּבָנֹֽןא׃
Please let me pass over and see the good land that is beyond the Jordan, that good hill country and Lebanon.⁠"
א. וְהַלְּבָנֹֽן =ל1,ש,ש1,ק3,ו,ל3[תיקון] ומסורת-ל וטברנית ורמ״ה (כתיב חסר וי״ו)
• ל!=וְהַלְּבָנֽוֹן (כתיב מלא וי״ו) וכן דעתם של דותן והמלקיד; אמנם ברויאר ציין את הכתיב המלא וי״ו רק כספק אבל הוא ודאי.
ספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)ילקוט שמעוניאגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובאבן עזראר״י בכור שורפירוש מחכמי צרפתחזקוניקיצור פענח רזאהדר זקניםטור הפירוש הקצררלב״געקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלצרור המורר״ע ספורנוגור אריהכלי יקרשפתי חכמיםאור החייםאדרת אליהו לגר״אר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהרש״ר הירשמלבי״םנצי״בהואיל משהרד״צ הופמןמשך חכמהתורה תמימהעודהכל
[פיסקא כח]
אעברה נא ואראה – איפשר שהיה משה מבקש מלפני המקום שיכנס לארץ והלא כבר נאמר כי לא תעבור את הירדן הזה, משל למלך שהיו לו שני עבדים וגזר על אחד מהם שלא לשתות יין שלשים יום אמר מה גזר עלי שלא לשתות יין שלשים יום איני טועמו אפילו שנה אחת אפילו שתי שנים וכל כך למה כדי לפיג דברי רבו חזר וגזר על השני שלא לשתות יין שלשים יום אמר איפשר שאני יכול להיות בלא יין אפילו שעה אחת וכל כך למה כדי לחבב דברי רבו כך משה היה מחבב דברי המקום ומבקש מלפניו שיכנס לארץ לכך נאמר אעברה נא ואראה.
ההר הטוב הזה והלבנון – הכל קראו אותו הר, אברהם קראו הר שנאמר (בראשית כ״ב:י״ד) אשר יאמר היום בהר ה׳ יראה, משה קראו הר שנאמר ההר הטוב הזה, דוד קראו הר שנאמר (תהלים כ״ד:ג׳) מי יעלה בהר ה׳, ישעיה קראו הר שנאמר (ישעיהו ב׳:ב׳) והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה׳, גוים קראו אותו הר שנאמר (שם ב׳:ג׳) והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה׳.
והלבנון – מנין שאין לבנון אלא מקדש שנאמר (ירמיהו כ״ב:ו׳) גלעד אתה לי ראש הלבנון, ואומר (ישעיהו י׳:ל״ד) ונקף סבכי היער בברזל והלבנון באדיר יפול, ולמה נקרא שמו לבנון שמלבין עונותיהם של ישראל שנאמר (שם א׳:י״ח) אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו.
סליק פיסקא
[Piska 28]
"Let me pass over and see": Is it possible that Moses would ask the Lord to enter the land? Is it not written (Bemidbar 20:12) "You shall not bring this congregation to the land which I have given them"? An analogy (to resolve this): A king who had two servants decreed upon one of them not to drink wine for thirty days. The servant: What did he decree upon me? That I not drink wine for thirty days? I will not taste it even for a year! Even for two years! Why all this? To weaken the effect of his master's words. The king then decrees the same upon the second servant. His reaction: I cannot live without wine for even one hour! Why all this? To heighten the effect of his master's words. Thus, Moses, to heighten the effect of the Lord's words besought Him to enter the land — "Let me pass over and see!⁠"
"this good mountain and the Levanon.⁠" All called it (Jerusalem) "mountain.⁠" Abraham called it "mountain,⁠" viz. (Bereshit 22:14) "… of which it will be said: 'On this day, in the mountain, the Lord shall appear.'" Isaiah called it mountain (Isaiah 2:2) "And it will be in the end of days that the mountain of the house of the Lord will be established.⁠" Nations called it mountain, viz. (Ibid. 3) "And many nations will go, and they will say: 'Let us go and ascend to the mountain of the Lord.'"
"and the Levanon": This is the Temple, viz. (Jeremiah 22:6) "You are Gilead to Me, the head of the Levanon, etc.⁠", and (Isaiah 10:34) "And the Levanon by a mighty one will fall.⁠" And why is it called "Levanon"? Because it "whitens" (malbin) the sins of Israel, as it is written (Ibid. 1:18) "If your sins be like scarlet, they will be as white (yalbinu) as snow.⁠"
[End of Piska]
אעברה נא אין נא אלא לשון בקשה:
ואראה את הארץ אפשר שהיה משה מבקש מלפני המקום שיכנס לארץ והלא כבר נאמר כי לא תעבר את הירדן הזה מושלו מלה״ד למלך בשר ודם שהיו (לא) [לו] שני עבדים גזר על אחד מהם שלא לשתות יין שלשים יום אמר מה גזר עלי שלא לשתות יין שלשים יום איני טועמו אפלו שנה אחת ואפלו שתי שנים וכל כך למה בשביל לפוג דברי רבו חזר וגזר על השני שלא לשתות יין שלשים יום אמר אפשר שאני יכול לחיות בלא יין אפלו שעה אחת וכל כך למה בשביל לחבב דברי רבו כך היה משה מחבב דברי המקום ומבקש מלפניו שיכנס לארץ לכך נאמר אעברה נא ואראה:
ומפני מה היה משה מתחרט ליכנס לארץ ישראל שמא לאכול מפירותיה היה צריך או לכסף וזהב היה צריך אלא כך אמר משה רבונו של עולם הרבה מצות נתת לישראל על ידי ואין עושין אותן אלא בארץ ישראל שנ׳ (עי׳ דב׳ ו׳ א; י״ב א׳) אלא החקים והמשפטים אשר צוה ה׳ לע׳ בא׳ אכנס עמהן ואעשה עמהן את המצות כדי שאטול שכר לעתיד לבוא אמר לו הקב״ה אל תצטער בדבר זה שאני כותב על ידי הנביאים שכל המצות שנתתי על ידך אפלו אחד מישראל עושה ומקיים אחת מן המצות יש לך עמו חלק לעתיד לבוא שנ׳ (ישעי׳ נ״ג י״ב) לכן אחלק לו ברבים:
ואראה את הארץ הטובה ארץ ששיבחתי אותה לישראל ואמ׳ להן (דברים ח׳ ז׳) כי ה׳ אלה׳ מביאך אל ארץ טובה אמר לו הקב״ה הלא מן הים אתה צפית שאין אתה נכנס לתוכה שנ׳ (שמות ט״ו י״ז) תביאמו ותטעמו:
ההר הטוב זו ירושלים והלבנון זה בית המקדש:
הכל קראו אותו הר אברהם קרא אותו הר שנ׳ (בראשית כ״ב י״ד) בהר ה׳ יראה:
משה קראו אותו הר שנ׳ ההר הטוב הזה:
דוד קרא אותו הר שנ׳ (תהלים כ״ד ג׳) מי יעלה בהר ה׳:
ישעיה קרא אותו הר שנ׳ (ישעי׳ ב׳ ב׳) והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה׳ בראש ההרים:
גוים קראו אותו הר שנ׳ (שם ג׳) והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה׳:
ומנ׳ שאין לבנון אלא מקדש שנ׳ (ירמי׳ כ״ב ו׳) גלעד אתה לי ראש הלבנון [השמטה: ואו׳ והלבנון באדיר יפול] ולמה נקרא שמו לבנון על שמלבין עונותיהן של ישראל כשלג שנ׳ (ישעי׳ א׳ י״ח) אם יהיו חט׳ כש׳ כש׳ ילבינו:
אֶעְבַּר כְּעַן וְאֶחְזֵי יָת אַרְעָא טָבְתָא דִּבְעִבְרָא דְּיַרְדְּנָא טוּרָא טָבָא הָדֵין וּבֵית מַקְדְּשָׁא.
Let me, I pray, go over and see the good land that is beyond Jordan, that goodly mountain, and the place of the sanctuary.
אעבר כען בבעו ואחמיא ית ארעא טבתה דיב בעבר ירדנה גטורא טבה הדין וטור בית קודשהד.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״אעבר כען בבעו ואחמי״) גם נוסח חילופי: ״אעבור כען ואחמי״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״די״) גם נוסח חילופי: ״דאית״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום: ״טורא ... קודשה״) נוסח אחר: ״טור ציון טב הדין וית מקדשא״.
ד. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״קודשה״) גם נוסח חילופי: ״מק׳⁠ ⁠⁠״.
אעיבר כדון ואחמי ית ארעא טבתא דבעיברא דיורדנא טוורא טבתא דנן דביה מתבניא קרתא דירושלם וטוור ליבנן דביה עתיד למישרי שכינתא.
Let me, I pray, pass over and see the good land that is beyond Jordan, that goodly mountain on which is built the city of Jerusalem, and Mount Lebanon, where the Shekinah will dwell.
דָּרַשׁ רַבִּי שִׂמְלָאי לְעוֹלָם יְסַדֵּר אָדָם וְכוּ׳ (כְּדִלְעֵיל).
אֲמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, גְּדוֹלָה תְפִלָּה יוֹתֵר מִמַּעֲשִׂים טוֹבִים, שֶׁאֵין לְךָ גָּדוֹל בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים יוֹתֵר מִמֹּשֶׁה רַבֵּינוּ וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא נַעֲנָה אֶלָּא בִּתְפִלָּה שֶׁנֶּאֱמַר (להלן פסוק כז) עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה.
אֶעְבְּרָה נָא וְאֶרְאֶה – אֶפְשָׁר שֶׁהָיָה מֹשֶׁה מְבַקֵּשׁ מִלִּפְנֵי הַמָּקוֹם שֶׁיִּכָּנֵס לָאָרֶץ, וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר (להלן פסוק כז) כִּי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה, מָשָׁל לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי עֲבָדִים וְגָזַר עַל אֶחָד מֵהֶן שֶׁלֹּא לִשְׁתּוֹת יַיִן שְׁלֹשִׁים יוֹם. אָמַר מַה גָּזַר עַלַי, שֶׁלֹּא אֶשְׁתֶּה יַיִן שְׁלֹשִׁים יוֹם, אֵינִי טוֹעֲמוֹ אֲפִלּוּ שָׁנָה אַחַת אֲפִלּוּ שְׁתֵּי שָׁנִים, וְכָל כָּךְ לָמָּה, כְּדִי לָפוּג דִּבְרֵי רַבּוֹ. חָזַר וְגָזַר עַל הַשֵּׁנִי שֶׁלֹּא לִשְׁתּוֹת יַיִן שְׁלֹשִׁים יוֹם, אָמַר אֶפְשָׁר אֲנִי יָכוֹל לִחְיוֹת בְּלֹא יַיִן אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת, וְכָל כָּךְ לָמָּה, כְּדֵי לְחַבֵּב דִּבְרֵי רַבּוֹ, כָּךְ מֹשֶׁה הָיָה מְחַבֵּב דִּבְרֵי הַמָּקוֹם וּמְבַקֵּשׁ מִלְּפָנָיו שֶׁיִּכָּנֵס לָאָרֶץ.

רמז תתטז

הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנֹן – הַכֹּל קָרְאוּ אוֹתוֹ הַר. אַבְרָהָם קְרָאוֹ הַר, (בראשית כ״ב:י״ד) ״אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה׳ יֵרָאֶה״. דָּוִד קְרָאוֹ הַר, שֶׁנֶּאֱמַר ״מִי יַעֲלֶה בְהַר ה׳⁠ ⁠⁠״. יְשַׁעְיָה קְרָאוֹ הַר, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו ב׳:ב׳) ״וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה׳⁠ ⁠⁠״. גּוֹיִם קָרְאוּ אוֹתוֹ הַר, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְהָלְכוּ גּוֹיִם רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה׳⁠ ⁠⁠״. וְהַלְּבָנֹן. זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו כ״ב:ו׳) ״גִּלְעָד אַתָּה לִי רֹאשׁ הַלְּבָנוֹן״, וְאוֹמֵר (ישעיהו י׳:ל״ד) ״וְהַלְּבָנוֹן בְּאַדִּיר יִפּוֹל״, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ לְבָנוֹן, שֶׁמַּלְבִּין עֲווֹנוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר ״אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ״.
אֶעְבְּרָה נָּא – אֵין נָא אֶלָּא לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה. הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן. זוֹ הִיא, שֶׁרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֶרֶץ כְּנַעַן הִיא טוֹבָה וְלֹא נַחֲלַת בְּנֵי רְאוּבֵן וְגָד. הָהָר הַטּוֹב. זֶה יְרוּשָׁלַיִם. וְהַלְּבָנֹן. זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (זכריה י״א:א׳) ״פְּתַח לְבָנוֹן דְּלָתֶיךָ״ וְגוֹ׳. וְיֵשׁ אוֹמְרִים לְבָנוֹן זֶה מִנּוּי הַמֶּלֶךְ.
אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה – כָּל מַה שֶּׁהָיָה מֹשֶׁה מְבַקֵּשׁ, בְּ״נָא״ הָיָה מְבַקֵּשׁ, (במדבר י״ד:י״ט) ״סְלַח נָא״. (שם י״ג:י״ג) ״אֵל נָא רְפָא נָּא לָהּ״, אֶעְבְּרָה נָא. הָהָר הַזֶּה. זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר ״הָהָר חָמַד אֱלֹהִים״. הַטּוֹב. זֶה יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (שם ס״ה:ה׳) ״נִשְׂבְּעָה בְּטוּב בֵּיתֶךָ״. וְהַלְּבָנֹן. זֶה בֵּית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר ״פְּתַח לְבָנוֹן דְּלָתֶיךָ״.
דָּרַשׁ רַבִּי שִׂמְלָאִי, מִפְּנֵי מָה נִתְאַוָּה מֹשֶׁה רַבֵּינוּ לִכָּנֵס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְכִי לֶאֱכֹל מִפִּרְיָהּ אוֹ לִשְׂבֹּעַ מִטּוּבָהּ הוּא צָרִיךְ, אֶלָּא כָּךְ אָמַר מֹשֶׁה, הַרְבֵּה מִצְווֹת נִצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל עַל יָדִי, וְאֵין מִתְקַיֶּמֶת אֶלָּא בָּאָרֶץ, אֶכָּנֵס כְּדֵי שֶׁיִּתְקַיְּמוּ כֻּלָּן עַל יָדִי. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּלוּם אַתָּה מְבַקֵּשׁ אֶלָּא כְּדֵי לִטֹּל שָׂכָר, מַעֲלֶה אֲנִי עָלֶיךָ כְּאִלּוּ עֲשִׂיתָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו נ״ג:י״ב) ״לָכֵן אֲחַלֶּק לוֹ בָרַבִּים״, שֶׁאֲנִי נוֹתֵן לוֹ שְׂכָרוֹ מֻשְׁלָם שֶׁמָּא תֹּאמַר כָּאַחֲרוֹנִים וְלֹא כָרִאשׁוֹנִים, תַּלְמוּד לוֹמַר (שם) ״וְאֶת עֲצוּמִים יְחַלֵּק שָׁלָל״, כְּאַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב שֶׁהֵן עֲצוּמִים בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת. ״תַּחַת אֲשֶׁר הֶעֶרָה לַמָּוֶת נַפְשׁוֹ״, שֶׁמָּסַר עַצְמוֹ לְמִיתָה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ל״ב:ל״ג) ״וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתַבְתָּ״. (ישעיהו שם) ״וְאֶת פֹּשְׁעִים נִמְנָה״. שֶׁנִּמְנָה מִמֵּתֵי מִדְבָּר. (שם) ״וְהוּא חֵטְא רַבִּים נָשָׂא״. שֶׁכִּפֵּר עַל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל. ״וְלַפֹּשְׁעִים יַפְגִּיעַ״. שֶׁבִּקֵּשׁ רַחֲמִים עַל פּוֹשְׁעִי יִשְׂרָאֵל שֶׁיַּחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה, וְאֵין פְּגִיעָה אֶלָּא תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו ז׳:ט״ז) ״וְאַתָּה אַל תִּתְפַּלֵּל בְּעַד הָעָם הַזֶּה וְאַל תִּשָּׂא בַּעֲדָם רִנָּה וּתְפִלָּה וְאַל תִּפְגַּע בִּי״.
ההר הטוב הזה והלבנון
כוס היא ה׳ וצריך י׳ דברים כנגד י׳
כּוֹס הִיא הֵ״א, וְצָרִיךְ עֲשָׂרָה דְבָרִים כְּנֶגֶד י׳, וְהֵם: עִטּוּ״ר בְּסוֹד הָעֲטָרָה, עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת. וְזֶהוּ סוֹד עִטּוּר שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, מְעַטְּרוֹ בְתַלְמִידִים, וְהִיא עֲטֶרֶת הַבְּרִית.
עיטוף
עִטּוּ״ף, (תהלים קב) תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף. שֶׁכָּל הַבְּרָכוֹת וְהַתְּפִלּוֹת מִתְעַטְּפִים עַד שֶׁתַּעֲלֶה תְפִלַּת הֶעָנִי.
הדחה ושטיפה
הַדָּחָ״ה וּשְׁטִיפָ״ה, כְּמוֹ (ויקרא טז) וְטִהֲרוֹ וְקִדְּשׁוֹ. הַטָּהֲרָה מִיָּמִין הַחֶסֶד. וְהַקְדוּשָּׁה מִשְּׂמֹאל דִּגְבוּרָה. כּוֹס דִּבְרָכָה מַלְכוּת מִצַּד בִּינָה הַנִקְרֵאת אֱלֹהִים. וְנִקְרָא עֲטָרָה מִצַּד הַכֶּתֶר.
חַ״י, מִצַּד יְסוֹד, הַנִּקְרָא שָׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נד) וּבְרִית שְׁלוֹמִי לֹא תָמוּט אָמַר מְרַחֲמֵךְ יְיָ׳.
מָלֵּא, מִצַּד תִפְאֶרֶת. מְקַבְּלוֹ בִּשְׁתֵּי יָדָיו, ה׳ ה׳.
וְנוֹתְנוֹ בַיָּמִין, כִּי ה׳ עֶלְיוֹנָה לְחֶסֶד, ה׳ שְׁנִיָּה לִגְבוּרָה.
וּמְסַלְּקוֹ מִן הַקַּרְקַע טֶפַח, בְּסוֹד יוֹ״ד, כִּי סִלּוּק ה׳ הוּא יוֹ״ד.
וְנוֹתֵן עֵינָיו בּוֹ, שֶׁהֵם בְּסוֹד יְאֲהדוָנָהִי. יְיָ מֵאִיר בְּבַת עַיִן. יֱהִֹוִ״ה בִּשְׁלֹשָׁה צִבְעֵי הָעַיִן.
אֲדֹנָי מְאִירָה בִּשְׁנֵי כְּרוּבֵי הָעַיִן וְאִישׁוֹנֵי עַפְעַפֵּי הָעַיִן. וּמְשַׁגְּ״רוֹ בְמַתָּנָה לְאַנְשֵׁי בֵיתוֹ, הִיא בִּינָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ יִשְׂמַח מֹשֶׁה בְּמַתְּנַת חֶלְקוֹ.
בג׳ צריך כוס
עָשִׂירִי - בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, הֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ רַבּוֹתֵינוּ, בִּשְׁלֹשָׁה צָרִיךְ כּוֹס. וְסוֹד הַדָּבָר - מִשּׁוּם שֶׁהִיא (ירמיה ב) אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ, שֶׁהֵם הָאָבוֹת, בַּכֹּ״ל מִכֹּ״ל כֹּ״ל. וְאֵין לְהַאֲרִיךְ יוֹתֵר.
בִּרְכַּת הַמָזוֹן מִּן הַתּוֹרָה מִנַיִן. שֶׁנֶּאֱמַר, וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וְגוֹ׳. וְשָׁנִינוּ בַּבְּרַיְיתָא, וּבֵרַכְתָּ זוּ בִּרְכַּת הַזָן.
הטובה זה בונה ירושלים
אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ זוּ בִּרְכַּת הַמָזוֹן. עַל הָאָרֶץ, זוּ בִּרְכַּת הָאָרֶץ. הַטוֹבָה, זוּ בּוֹנֶה יְרוּשָׁלָיִם. וְכֵן הוּא אוֹמֶר, (דברים ג) הָהָר הַטוֹב הַזֶה וְהַלְבָנוֹן. אֵין לִי אֶלָא לְאַחֲרָיו, לְפָנָיו מִנַיִן. שֶׁנֶּאֱמַר אֲשֶׁר נָתַן לָךְ, מִשָׁעָה שֶׁנָתַן לְךָ, חַיָיב אַתָּה לְבָרְכוֹ.
משה תיקן ברכת הזן, ויהשע ברכת הארץ
וְדָרְשׁוּ חֲכָמִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, מֹשֶׁה תִּקֵּן לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל בִּרְכַּת הַזָּן בְּשָׁעָה שֶׁיָּרַד לָהֶם הַמָּן. יְהוֹשֻׁעַ תִּקֵּן לָהֶם בִּרְכַּת הָאָרֶץ בְּשָׁעָה שֶׁהִכְנִיסָן לָאָרֶץ. דָּוִד וּשְׁלֹמֹה תִּקְּנוּ בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם.
בפרשת המן רמז לברכת מזון
עוֹד נִמְצָא בְּפָרָשַׁת הַמָּן רֶמֶז לְבִרְכַּת מָזוֹן בַּמָּן עַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טז) וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ לֶחֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם.
(זוה״ק במדבר עד״ר)
אַסאַלֻךַּ אַן אַגּוּזַ וַאַנטֻ׳רַ אִלַי׳ דַ׳לִךַּ אַלּבַּלַדַ אַלגַיִּדַ אַלַּדִ׳י פִי דַ׳לִךַּ גַּאנִבִּ אלּאַרדֻןִ וַדַ׳לִךַּ אַלגַבַּלַ אַלגַיִּדַ וַלֻּבּנַאןִ
אשאלה ממך, כי אעבור ואביט אל הארץ הטובה ההיא אשר בצד ההוא מן הירדן, ההר הטוב ההוא והלבנון.
אעברה נא – אין נא אלא לשון בקשה.
ההר הטוב – זוא ירושלם.
והלבנון – זה בית המקדש.
א. כן בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י לונדון 26917: ״זה״.
אעברה נא LET ME PASS OVER, I PRAY YOU – The term נא is a term of request (it does not here signify "now").
ההר הטוב הזה THAT GOODLY MOUNTAIN – i.e. Jerusalem (that was situated on hills) (Sifre Bemidbar 134:5).
והלבנן AND LEBANON – this is a term for the Temple (Sifre).
פס׳: אעברה נא ואראה – למה היה מבקש מלפני הקב״ה לעבור הירדן והלא כבר אמר לו (במדבר כ׳:י״ב) לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ וגו׳. וכבר ראה את אהרן מת בהר ההר 1אלא כדי לחבב את הארץ בפני בני ישראל. ד״א אמר משה הרבה מצות נצטוו ישראל והן תלויין בביאת הארץ לפיכך היה מתאוה לעבור כדי שיתקיימו על ידו. ד״א אמר משה רבינו אפילו חרב חדה על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים כשם שמחל לישראל שמא כך ימחול לי.
ד״א: אעברה נא – אין נא אלא לשון בקשה.
ואראה את הארץ הטובה – אמר רבי יהודה מיכן שארץ בני גד ובני ראובן לא נקראת טובה.
ההר הטוב הזה – זה ירושלים.
והלבנון – זה בית המקדש שנא׳ (ישעיהו י׳:ל״ד) והלבנון באדיר יפול.
ההר הטוב2הכל קראו אותו הר שנאמר (בראשית כב) בהר ה׳ יראה. (תהלים כ״ד:ג׳) מי יעלה בהר ה׳. (ישעיהו ב׳:ב׳) לכו ונעלה אל הר ה׳. (שם) נכון יהיה הר בית ה׳.
והלבנון – זה בהמ״ק. שנא׳ (ירמיהו כ״ב:ו׳) גלעד אתה לי ראש הלבנון. למה נקרא שמו לבנון שמלבין עונותיהן של ישראל. כענין (ישעיה א) כשלג ילבינו:
1. אלא כדי לחבב וכו׳. בפני ישראל עיין בספרי הלשון. כך משה היה מחבב דברי המקום ג״כ פירושו כמו הכא שמחבב את א״י לפני ישראל ובזה מחבב הוא דברי השי״ת ומפרשי הספרי דרכו בדרך אחר והנראה לי כתבתי:
2. הכל קראו וכו׳. ספרי אברהם אמר בהר ה׳ יראה. דוד אמר מי יעלה בהר ה׳. גוים אמרו לכו ונעלה הר בית ה׳ ובכאן קיצר:
וטעם זאת הפרשה לחבב ארץ ישראל, ואם הארץ תהיה חביבה ישמרו מצות השם, שלא יגלו ממנה.
This section was written to instill a love of the Land of Israel. If they love the land, they will observe God's commandments so that they will not be exiled from the land.
עתה: אעברה נא – כי אז מלאת כל תאות לבי. ואיני מבקש בשביל חמדתא הארץ, שהרי אני לוי, ואין לי חלק ונחלה, ואיני מגעגע רק על הראיה.
א. בפענח רזא כ״י אוקספורד אופ׳ 103 המצטט ביאור זה בשם ר״י בכור שור: אדרת וירושת.
Now: אעברה נא – PLEASE LET ME PASS OVER – Because then You will have fulfilled all the desires of my heart. And I do not request out of desire for the land, since behold I am a Levite, and I do not have a portion and inheritance, and I yearn only for the sight.
ההר הטוב – כל ארץ ישראל קרוייה ארץ הרים והלבנון יער, בוֹשְקְ בלעז.
אעברה נא ואראה את הארץ הטובה – וכי לאכול מפריה או לשבוע מטובה משה היה צריך אלא הכי קאמר הרבה מצות נצטוו ישראל ואינן נוהגות אלא בארץ לפיכך אעברה נא לקיים את המצות.
והלבנן – בית המקדש שנעשה מעצי הלבנון.
אעברה נא ואראה את הארץ הטובה, "please let me cross and see first hand the good land;⁠" the question asked by most commentators is if Moses really only wanted to cross the Jordan for the mundane purpose of enjoying the fruit that grew in the Holy Land. It appears unbelievable to them that this could be the correct interpretation of this verse. They therefore conclude that the meaning of Moses' plea was that he wished to be able to fulfill the many commandments of the Torah that can be fulfilled only while the person doing so is on the soil of the Holy Land.
והלבנון, "and the Lebanon.⁠" The word: הלבנון here is a simile for the permanent Temple. (Ibn Ezra) Seeing that Solomon used the cedar wood of that region to line the inner walls of the Temple that he built, this interpretation is not as far fetched as it might appear to some.
אעברה נא – אמר לפניו רבש״ע הירדן רחבו נ׳ אמה אעברה רק אמה אחת להלאה ממנו דרך א״י וזה נא נ׳ א׳.
ד״א אעברה נא ואראה – כי מלאת לי כל תאות לבי ואיני מבקש בשביל אדרת וירושת הארץ, שהרי אני לוי ואין לי בה חלק ונחלה ואיני מגעגע אלא על הראייה, אמ׳ לו המקום רב לך, ואם תאב אתה לראות שא נא עיניך וראה מכאן, אמ׳ כי איני רוצה להשיב פניו מכל וכל הרב בכור שור.
ד״א וראה בעיניך – והלא זהו דרך כעס וצער יותר כמו שאמר אלישע אתה תראה ומשם לא תאכל, אלא שנתיירא משה שיחשבו עליו ישראל שבחטאיו אינו זוכה לראותה כמו מתי מדבר, לכן אמר ואראה השיב לו הקב״ה וראה בעיניך, דאלו למתי מדבר אמרתי אם יראו וגו׳ וכל מנאצי לא יראוה אבל אתה שא עיניך.
אעברה נא ואראה את הארץ הטובה – א״ל הקב״ה למשה כבר עשיתי לך דבר גדול שמחלתי לישראל עון העגל כי עלה במחשבתי להשמידם לולי מה שאמרת ואם אין מחני נא (שמות ל״ב:ל״ב) ועתה אם אתה רוצה שאשמידם אעלה אותך אל הארץ הטובה. השיב לו משה א״כ ימותו כמה משה כמוני ואל תשמיד אותם.
אעברה נא – הירדן נ׳ אמה לא תעבור אלא אמה אחת.
והלבנן – חסר וי״ו על שם ששה דברים שבוזאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים. מן ואתחנן עד והלבנון מ׳ תיבות לומר זכור לי מ׳ יום שעמדתי לפניך בהר. לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואח״כ יתפלל מנא לן ממשה.
את גדלך – זה האל הגדול. ואת ידך החזקה – זה אתה גבור. אשר מי אל בשמים – כנגד אתה קדוש. אעברה נא – אל ישאל אדם צרכיו בשלש ראשונות.
אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן – ביאר בזה שארץ ישראל טובה מכל הארצות וענין הטוב אשר בה הוא יתרון הכנה אל שישפע בה השפע האלהי כמו שזכרנו בפרשת שלח לך. ולזה יהיה חושק משה לראות הארץ להוסיף לו שלמות על שלמותו בנבואה ובחכמה.
ההר הטוב הזה והלבנון – ידוע כי יער הלבנון היה בהר המוריה ושם היה בית המקדש והנה העיר בזה שזה המקום הוא היותר הנכון שבארץ ישראל ולזה אמר יעקב עליו אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים. להורות על יתרון הכנת זה המקום אל שישפע בו השפע האלהי ולזה אמר דוד ולציון יאמר איש ואיש יולד בה והוא יכוננה עליון.
[ג] ולזה אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן. וטעם השאלה לראותה ולכבשה כענין לכו ראו את הארץ את יריחו (יהושע ב׳:א׳) כמו שראה את הארץ הזאת אשר לקח כי ירא מאד פן תהיה מיתתו להם לפוקה ולמכשול לענין כבישותה.
ונאמר ההר הטוב הזה והלבנון – כלומר אשר נתפארת במאמר הנבואה עליו תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת י״י וגו׳ (שמות ט״ו:י״ז).
אין נא אלא לשון בקשה. פירוש אין נא האמור כאן אלא לשון בקשה לא לשון עתה כמו הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את שפירושו עכשיו שלא הכיר בה עד עכשיו שהיתה צנועה ביותר ועכשיו על ידי מעשה הכיר בה או עכשיו שראה שלא נשתנת הדרך הכיר את יופיה או עכשו הגיעה שעה לידאג על יופיה מפני שהיו באים אל אנשים שחורים:
אבל אמנם עם היות זה כלו בדרך התחלה. אינו רוצה לשאול מה שאחר ההתחלה. שהוא בענין המלחמות וכבוש הארץ. כי אני כבר צויתי את יהושע ונתתי לו המנוי והשררה כלה. אבל שאלתי ובקשתי בלבד שאעברה נא ואראה את הארץ הטובה. ר״ל לא להלחם ולא לכבוש ארצות ולא לנצח מלכים ולהנחיל לישראל ארצם כדרך מנהיג נגיד ומצוה לאומים. כי אם כאחד העם העוברים שמה שיראו את הארץ. ככה אעברה נא אנכי ויהיה יהושע המנהיג וכובש את הארץ ולוחם את מלחמותיה׳ וכבר העירו רבותינו ז״ל על הכונה הזאת במדרש מכילתא אמרו. אמ׳ לו משה יהושע יכנס שמה ויחלק להם את הארץ ויהיה מנהיגם ואני נכנס עמהן כסגן. אמר לו הקב״ה וכי כן הגון לך שיהיה יהושע יושב ודורש ואתה יושב ורואה. הוי רב לך הנה פירשו מאמר רב לך בתמיה. כאומר. האם ראוי לך שיהיה יהושע רב לך ונגיד עליך. באמת זה אינו ראוי ובעל ספר העקרים פי׳ במ״ד פ׳ כ״א פי׳ בזה שהיתה תחנת משה שאם היה חיוב המות מצד הגזרה עליו מהאלהים לעונש עונו. הנה הוא יתברך הראה לו את גדלו והוא למחול הפשעים. ואם היה חיוב המות עליו מפאת המערכת השמימיית. הנה כנגד זה יש ידו החזקה המשדדת את המערכות העליונות. ואם היה מפאת הטבע שמזגו יחייב ההפסד והכליון. אמר כנגד זה אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך. ר״ל לחדש כנשר נעוריו ולהוסיף על שני חייו כמו שעשה לחזקיהו. ומה שזכרתי אני הוא היותר מתישב כפי פשטי הכתובים:
ואמר ההר הטוב הזה והלבנון – להורות על מאמרם ז״ל שלא היה מתאוה לאכול מפריה. אלא לקיום המצות ולכפרת העונות בהר אלהים אשר חמד השם לשבתו. וזהו ההר הטוב הזה והלבנון ללבן העונות.
אעברה נא – להכרית כל יושבי כנען, כדי שלא יגלו ישראל ממנה.
ואראה את הארץ הטובה – אתן עיני בה לטובה בברכתי, שתהיה טובה לישראל לעולם.
אעברה נא, in order to exterminate all the inhabitants of the land of Canaan in order that the Jewish people will never be exiled from that land. (compare our author on 1,34)
ואראה את הארץ הטובה, let me see it so that I can bless it with the blessing that its goodness be at the Jewish people’s service for ever.
ההר הטוב זו ירושלים. נקרא ירושלים ״ההר הטוב״, ובית המקדש ״לבנון״, כי (ש)⁠כמו שההר הוא נבדל בגבהותו ורוממתו משאר הארץ, כן ירושלים ניכר רוממותו בין שאר ישוב הארץ. ובית המקדש בתוכו מדמה ל״לבנון״, שהוא מקום על הר מוציא אילנות, והאילנות הם נקראים ״לבנון״, והם נבדלים מן הארץ לגמרי, כן בית המקדש הוא נבדל מן מקום הארץ בקדושתו, עד שהיה קודש קדשים. וזהו שדרשו ז״ל (יומא לט ע״ב) למה נקרא שמו ״לבנון״, שהוא מלבין עונותיהם של ישראל. פירוש, כי מפני זה נקרא ״לבנון״, על שהמקום הזה הוא נבדל בקדושתו ממקום הארץ, שהארץ היא חומרי ביותר, לכך בית המקדש מלבין עון ישראל. שהאדם שחטא, שנטה אחר יצר של חומרו, המקום הזה שהוא נבדל בקדושתו מן הארץ, שלכך נקרא ״לבנון״ על שם שהוא נבדל מן הארץ החומרית ביותר, ולכך הוא מלבין עונותיהן, שכאשר יעבדו במקדש – שהוא קדוש אלקי – יסולק מהם החטא שהוא לאדם החומרי, ופירוש זה ברור:
אעברה נא ואראה את הארץ הטובה וגו׳ – למה הפסיק במלת נא בין אעברה ואראה, ולמה עשה שתי חלוקות והזכיר הארץ בפני עצמה, וההר הטוב הזה והלבנון בפני עצמם וביאור הענין הוא שבקש משה על ב׳ דברים א׳ בעבור ישראל, וא׳ בעבור עצמו, ובאה התשובה ויתעבר ה׳ בי למענכם כי בדבר הנוגע בכם לא נעתר לי ה׳, אבל מה שנוגע בי נעתר לי ואמר רב לך. די בדבר שהוא יהיה לך לבד, ועוד תרצה לבקש בעבורם. וב׳ דברים אלו הם שני מיני שלימות אשר הקנה ה׳ לאברהם, כי מתחילה אמר ה׳ לאברהם שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם צפונה ונגבה וגו׳ כי לך אתננה ולזרעך עד עולם. (בראשית י״ג:י״ד-ט״ו) ש״מ שבראיה לבד קני ליה, ואח״כ חזר מזה ואמר קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה. (שם י״ג:י״ז) ש״מ שבראיה לחוד לא רצה שיקנה כ״א מכי דייש אמצרי ויחזיק בה חזקה מעליותא, ועוד שלא אמר ולזרעך עד עולם כ״א לך לבד, ומהו שאמר וראה מן המקום אשר אתה שם וכי ס״ד שיראה מן המקום אשר איננו עומד שם, ועוד כי שם נאמר לשון נא שא נא עיניך וראה דווקא בדבר הנקנה בראיה ולא בדבר הנקנה בחזקה גמורה, וכאן נאמר אעברה נא הזכיר לשון נא דווקא בדבר שצריך העברה ברגלים ממש הלא דבר הוא.
והבט ימין וראה כי מן הארץ הקדושה יש תועלת גשמי, ורוחני, הגשמי הוא התלוי בכל שטח הארץ כולה לאכול מפריה ולשבוע מטובה כי ארץ זבת חלב ודבש היא, והוא הדבר שאינו נקנה כ״א בחזקה ממש מכי דייש אמצרי כדין כל קונה שדה (ב״ק ט׳) ועליו נאמר לאברהם קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה. ולא הזכיר בזה לשון נא כי אין נא אלא בקשה ויען כי החומר של האדם בטבעו הוא נכסף אל אהבה בתענוגים כי כל איש חפץ חיים אוהב ימים לראות טוב. ע״כ לא היה צריך הקב״ה לדבר בלשון נא לשון בקשה כי אדרבה האדם מבקשו בלשון נא, שכן משה אמר על קנין זה שצריך העברה לשון נא שנאמר אעברה נא. וכשהאדם מבקשו מאת ה׳ ודאי אין הקב״ה צריך לבקשו מן האדם והא בהא תליא, ולא הזכיר בקנין זה לך ולזרעך עד עולם כי אין הארץ נקנית לזרעו עד עולם על כל פנים, שהרי על תנאי היא נתונה אם ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו.
ותועלת הרוחני אינו בא מכלל שטח הארץ, כ״א מן ההר הטוב הזה והלבנון שלמטה המכוון כנגד בהמ״ק שלמעלה, ושם חביון עוז השכינה ונקרא המקום ה׳ יראה (שם כ״ב:י״ד) על שם שכל הרואה המקום הקדוש ההוא בראיה לחוד קני שלימות נפשו ונתלבש ברוח קדושה וטהרה כי מלך ביופיו תחזנה עיניו. כי כדרך שבא לראות שמה כך בא ליראות, ועל קנין זה אמר לו שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם וגו׳. כי בזמן ההוא היה אברהם בבית אל ובית אל היינו המקדש כי מן המקדש יצא השפע אל כל ד׳ רוחות העולם כי מן הבאר ההוא ישקו כל הרוחות כמבואר למעלה פר׳ לך לך (י״ג:י״ז). ולפי שתועלת הרוחני כפי הטבע אין האדם נכסף אליו על כן אמר לו הקב״ה שא נא לשון בקשה, כדרך שאמרו אצל אדם הראשון פתהו לכנס לגן עדן כי האדם צריך פיתוי על קבלת איזו דבר רוחני שאין ההנאה מורגשת לאלתר, ולעומת זה אמר משה ואראה ולא אמר ואראה נא לשון בקשה כי האדם כפי טבעו אינו מבקש על זה כל כך ואדרבא הקב״ה צריך לבקשו ממנו. ואע״פ שאצל השלמים כמשה ואברהם אין שייך לומר כן מ״מ דברו בלשון סתם בני אדם, ועל קנין זה אמר ה׳ לאברהם ולזרעך עד עולם. כי המקום הקדוש ההוא לעולם הוא בהויית קדושתו שהרי הוא מכוון כנגד בית המקדש שלמעלה, ואם זה שלמטה חרב מ״מ המקום ההוא נשאר מכוון נגד בית המקדש שלמעלה השופע על המקום ההוא הקדושה ולעולם בכל דור ודור קדושה זו לא סרה, שהרי בימי האבות שלא היה שם בית המקדש בנוי ואע״פ כן היתה הקדושה שם. וכן דרשו רז״ל (יומא עב.) עצי שטים עומדים שעומדים לעולמי עולמים ובמסכת מגילה (כח.) אמרו רז״ל מן פסוק והשמותי את מקדשיכם (ויקרא כ״ו:ל״א) שאפילו בשוממותם מ״מ בקדושתם הם עומדים רצה לומר בקדושתה הראשונה לא חסר דבר וכמ״ש נכבדות מדבר בך עיר האלהים סלה (תהלים פ״ז:ג׳) ומלת סלה מורה על הנצחיות.
ובהצעה זו יתורץ הכל כי משה בקש על שניהם – כי באמרו אעברה נא, בקש על קנין הארץ ממש להקנותו לישראל בחזקה גמורה והזכיר בזה לשון נא כי כל מה שניתן לאדם בקניני העולם הזה חסד אל כל היום הוא, ולא על עצמו בקש העברה זו כ״א בעבור ישראל בחסדו שאם הוא ינחילם את הארץ תהיה להם לחלוטין ואח״כ בקש גם על עצמו ואמר ואראה כי על עצמו לא בקש כי אם השלימות הרוחני הנקנה בראיה. ואח״כ פירש על ראשון ראשון כי מה שאמרתי אעברה נא היינו את הארץ הטובה. לצורך הקנאת כל הארץ בכללה אל ישראל, ומה שאמרתי ואראה היינו ההר הטוב הזה והלבנון. כי השלימות הרוחני שבו נקנה בראיה, והפסיק במלת נא כדי שלא תחזור לשון נא כ״א על ההעברה מן הטעם שנתבאר.
ויתעבר ה׳ בי למענכם – על הדבר שבקשתי למענכם להקנות לכם הארץ לא נעתר לי ה׳ ואמר ה׳ אלי רב לך די בזה כשאתן שאלתך שהיא לך לבד והיא הראיה, וע״ז אמר עלה ראש הפסגה ושא עיניך ימה וצפונה וגו׳. ותשכיל ותדע כי באברהם התחיל ברוח צפונה, וכאן התחיל בימה, לפי שעיקר ראיה זו הנותנת קדושה יתירה הוא ע״י ראית השכינה שבכותל מערבי כמ״ש (ישעיהו נ״ט:י״ט) ויראו ממערב את שם ה׳ אבל אברהם שעמד במקום ההוא ומדבר בשפע היוצא משם לכל ד׳ רוחות התחיל ברוח צפון החשוך וצריך ביותר לקבלת השפע.
ומה שלא רצה ה׳ בזה שמשה ינחילם את הארץ, לפי שכך מסיק (בדב״ר ח׳:א׳) שהתפלה אם אינה עושה כולה היא עושה חציה. וכן תפלת משה על אהרן הועילה לחצאין, כך כאן נעתר לו על חצי שאלתו ונדחה המבוקש הגשמי מפני הרוחני. ומדקאמר למענכם שמע מינה שישראל לא היו זכאין שמשה ינחילם כי פני משה כפני חמה כחמה זו שאורה תמידי בלא הפסק כך כל מתנותיו של משה נצחיים וקנין התורה שעל ידו, יוכיח, אבל יהושע כלבנה שאין אורה תמידי כך הארץ שהנחילם לפעמים כשזוכין לכל בני ישראל אור במושבותם, וכשאינן זוכין ראיתי הארץ והנה תוהו (ירמיהו ד׳:כ״ג) צר ואור חשך בעריפיה (ישעיהו ה׳:ל׳).
וי״א שמשה בקש ראיית הארץ, שלא יהיה בכלל וכל מנאצי לא יראוה (במדבר י״ד:כ״ג) וי״א רב לך מלת לך עולה חמשים כי משה בעצמו אמר ימי שנותינו בהם שבעים שנה וכבר חיה ק״ך שנה דהיינו חמשים יותר מהראוי בדרך הטבע, ועתה בקש לחיות יותר ע״כ אמר לו רב לך אותן נ׳ שנה שנתוספו לך.
ויש אומרים, שמשה אמר שהגזירה לא היתה כ״א שלא יביא את הקהל וגו׳ ומאחר שיהושע מנהיגם א״כ יכנס הוא לארץ כאחד העם, והשיב לו רב לך בתמיה וכי הגון לך שיהא תלמידך יושב ודורש ואתה יושב ורואה.
אין נא אלא לשון בקשה. כלומר נא האמור כאן. אבל שאר נא שבתורה פי׳ עתה:
זו ירושלים. כדכתיב (תהלים קכה ב) ירושלים הרים סביב לה:
זה בית המקדש. למה נקרא בית המקדש לבנון, משום דמלבן האדם מן העבירות:
The word נא is a term denoting a request. I.e., pertaining to the word נא appearing here. But [where it appears] elsewhere in the Torah it means, "now.⁠"
A reference to Jerusalem. As it is written, "Jerusalem is surrounded by mountains (Tehillim 125:2).⁠"
A reference to the Bais HaMikdosh. Why is the Bais HaMikdosh called, "Levanon"? Because it whitens (m'labein i.e., cleanses) a person of his sins.
אעברה נא ואראה וגו׳ – צריך לדעת כוונת אומרו נא, גם למה הוצרך לומר ואראה וגו׳ הלא כשיעבור הענין מעצמו מובן שיראה וכו׳, ואולי שנתכוין להשיב תשובה על הדברים המונעים ביאתו לארץ כאומרם ז״ל שהם ב׳, א׳ לפי שהגיע זמנו של יהושע למלוך (תנחומא) ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא, ב׳ שצפה הקב״ה שעתידין ישראל לחטוא ויצטרך להשליך חמתו עליהם וחשב ה׳ למשכן בשבילם הבית המקודש כרמוז בתיבת משכן משכן כאומרם ז״ל (שמו״ר פנ״א), ובזה יש תקוה ותכלית טוב לישראל וכמאמרם ז״ל (מדרש תהלים ע״ט) בפסוק מזמור לאסף אלהים באו גוים וגו׳ מזמור קינה מבעי ליה אלא שהשליך חמתו על עצים ואבנים ולא השליכה על ישראל וכו׳ ע״כ, ואם היה משה בונה בית המקדש אמרו ז״ל (סוטה ט׳.) שלא היתה אומה ולשון שולטת בו וזה יסובב לשפוך חמתו עליהם לכלותם, וכמו שפירשתי בפרשת דברים בפסוק (א׳ ל״ז) גם בי התאנף.
לזה נתכוון משה בדבריו להשיג על ב׳ דברים אלו, כנגד המלכות שאינה נוגעת וכו׳ אמר אעברה נא פירוש אעברה כדרך העוברים שלא בדרך שררה וכבוד, וכנגד מיחוש עם בני ישראל כדי שיהיה להם בית המקדש לפדיון נפשם אמר ואראה פירוש לא לבנות אלא לראות לבד, ובזה הוסרו ב׳ המיחושים, ודקדק לו׳ תיבת נא פירוש הן עתה יעבור ממלכותו כדי להשיג תקוה זו.
עוד נתכוון לבקש שימהר לעבור כל עוד שיש שהות ביום שעדיין לא כלו לו ימיו, ולמה שכתבתי בפירוש בעת ההיא שנתכוון אל זמן הגזירה של המרגלים, נתכוון לומר שממהר לעבור בזמן זה שעדיין ימיו רבים, ומתוך הדברים תשכיל שנתכוון לבטל גזרת ישראל, כי גזרתם היתה שימותו במדבר ולא ימותו מיתת כרת עד שיהיו כלם בני ס׳ שנה, ואם יכנס משה אז הדבר מובן מעצמו שיכנסו כל ישראל שלא גזר ה׳ עליהם שימותו מיתת כרת.
עוד יתבאר על דרך אומרם ז״ל (במד״ר פי״ט) כי הגואל המקווה לעם המקוים הוא משה עצמו, ובספר הזוהר (ח״ב ק״כ) גם כן רמזוה בפסוק מה שהיה הוא שיהיה, והן הנביא משה ידע הדברים כי גלה ה׳ סודו אל עבדו נאמן ביתו שיבא זמן אחר שיעבור את הירדן אל הארץ וגומר, לזה דקדק בתפלתו כי מה ששואל הוא שיעבור עתה, והוא אומרו אעברה נא בזמן זה.
עוד נראה לפרש אומרו אעברה נא, שנתכוון להשיב גם על טעם הבא בדבריהם ז״ל (רבה) למה משה מת בחוצה לארץ שהוא משום מתי מדבר להביאם לעולם הבא משל וכו׳ יעש״ד, לזה אמר אעברה פירוש דרך העברה לא להשתקע רק אעברה ברגלי וכשיגיע הזמן שיאמר לו ה׳ קרבו ימיך למות יבא אל המקום אשר יאמר ה׳ אליו.
עוד נתכוון בלשון אעברה, על דרך אומרם ז״ל (כתובות קי״א.) כל ההולך ד׳ אמות בארץ ישראל יש לו חלק לעולם הבא, לז״א לו אעברה נא פירוש עתה בחיים לתועלת נפשי לתענוג המקוה שהוא עולם הבא.
אשר בעבר הירדן – הוצרך לומר כך, לפי שיש ארץ טובה שהיא ארץ העליונה כדרך אומרו, (תהלים קט״ז) אתהלך לפני ה׳ בארצות החיים, והוצרך לפרט ההר הטוב והלבנון, לדבריהם ז״ל שאמרו (סוטה י״ד) שכוונת משה היה לקיים מצות הנוהגות בארץ, לזה פרט כל המקומות לומר שחפץ הוא לקיים כל המצות הנוהגות בכל המקומות.
עוד נתחכם משה לומר כדברים האלה לבל יהיה מקום לה׳ לומר שיראה משם את הארץ ולא יצטרך לעבור, לזה פרט את כל המקומות שאין מציאות לראות כל זה מרחוק אם לא יעבור.
אעברה נא, "please let me cross, etc.⁠" Why did Moses say נא? Besides, why did he say: "so that I will see?⁠" Is seeing the land not a natural result of crossing the Jordan? Perhaps Moses wanted to rebut reasons which had prevented him from entering the Holy Land. Our sages say that there had been two such reasons. 1) The time for Joshua to reign had arrived, and the rule of one monarch must not overlap with the rule of a second monarch by as much as a hair's breadth (Berachot 48). 2) God foresaw that the Israelites would sin in the future and He would have to pour out His wrath at them. He therefore preferred to use the Holy Temple as the object on which to pour out His wrath rather than on the people themselves. We have dicussed this in connection with Psalms 79 where Assaph appears to write a hymn in honour of the destruction of the Holy Temple (my translation page 1766). We explained that if Moses had crossed the Jordan the Temple he would have built would have stood forever, and whenever the Israelites would sin God would have to vent His wrath on them rather than on the Temple. Compare my commentary on Deut. 1,37.
This is why Moses referred to these two scenarios with his words. Concerning the fact that the time of his reign must not overlap with the time assigned to Joshua, he said "let me cross,⁠" i.e. he did not ask to cross in his capacity as the leader but was content to cross as a simple citizen; he did not expect to be given any special honour. Concerning the eventuality of the Temple becoming the excuse for God venting His wrath on the people in any future sinfulness by the people, he said: ואראה, "in order that I may see the land,⁠" i.e. he had no aspirations to build the Temple. Moses was thus careful to forestall any argument against granting his wish. As to his using the expression נא, this means that he was ready to abdicate his position as king immediately.
It is also possible that Moses pleaded for the Israelites to cross the Jordan river immediately before the end of the day so that he could cross at a time when his crossing would not interfere with the period God had ordained for Joshua's reign. If you accept my interpretation that the words בעת ההיא referred to the time immediately after God decreed that the generation of the spies would not enter the Holy Land, there would not have been any problem with the time, as that event took place 38 years prior to the period when Moses addressed the people here. From Moses' words it is easy to surmise that he prayed on behalf of the whole people seeing that God had only decreed that they would die in the desert. He had not decreed that they would die prematurely, i.e. before reaching the age of 60 which would have meant that they died by the karet penalty. If Moses were to enter the Holy Land at that time (38 years ago) it would be understood that the people would enter with him as God had not decreed that they had to die prior to age 60.
There is another way of explaining Moses' choice of words based on Bamidbar Rabbah 19,13 that the redeemer for the people of the generation of the Exodus would be Moses himself. [The Midrash quotes God as saying that if the generation Moses had led out of Egypt would die in the desert whereas Moses would lead the younger generation into the Holy Land this would be construed as a sign that there was no hope for the present generation ever to enter the Holy Land. Ed.] There is suppport for this in a statement in the Zohar volume 2 page 120 that this is already alluded to in Kohelet 1,9: מה שהיה הוא שיהיה, "whatever has been, is what will be.⁠" Moses knew of this as God had revealed to him that it would be part of his role in the future to cross the river Jordan to the Holy Land. In view of this knowledge he merely begged to fulfill his role now instead of in the distant future. The words אעברה נא therefore mean: "let me cross now (we are speaking about 38 years ago).⁠"
The words אעברה נא may also be part of Moses' answer to something we have learned in Midrash Rabbah that the reason that Moses had to die outside the boundaries of the Holy Land was to enable him to lead his generation to their hereafter, as we have already explained. Moses used the term אעברה, i.e. a temporay crossing rather than a permanent crossing of the Jordan indicating he was quite willing to die and be buried on the East Bank after having first crossed the Jordan, so as to be able to play his appointed role of helping the people of his generation to attain their share in the hereafter. [Our author is vague, speaking of עולם הבא; I believe he may have referred to the time of the resurrection. Ed.]
Yet another meaning of the term אעברה may be connected to the statement in Ketuvot 111 that any person who has had the good fortune to walk four cubits inside of ארץ ישראל has thereby assured himself of a share in the hereafter. Moses wanted to assure himself of that by crossing the Jordan even temporarily.
אשר בעבו הירדן, "which is on the far side of the Jordan, etc.⁠" Although at first glance these words appear totally superfluous, Moses had to spell this out as there is a good land in the celestial regions known as the "good land,⁠" a land which David referred to in Psalms 116,9 as "the land of life" when he asked God to let him walk therein. Moses also had to spell out the words: "this good mountain, the Lebanon" in accordance with what we learned in Sotah 14 where the Talmud says that Moses referred to his desire to perform the commandments which can be performed only inside the boundaries of ארץ ישראל. This is why he enumerated the various locations where it would be possible for him to perform these various commandments he had in mind.
In addition he was astute enough to word his request in such a way that God would not be able to say to him that he could accomplish all that he had spoken of by merely looking at the land, albeit with an enhanced power of vision. What he wanted to accomplish in the places he had named he could not accomplish merely with his eyes.
אעברה נא ואראה – אפשר שיהיה משה מבקש דבר שכבר אמר לבלתי עברי וגו׳. משל למלך שהיה לו שני עבדים. וגזר על א׳ שלא לשתות יין עד שלשים יום. אמר מה גזר עלי שלשים יום. איני טועמו אפי׳ שנה אחת. וכל כך למה כדי לפוג את דברי רבו. גזר על השני כו׳ אמר אפשר איש להיות בלא יין אפי׳ שעה אחת כדי לחבב דברי רבו לכך אמר אעברה נא וגו׳.
ההר הטוב – הכל קראו אותו הר. אברהם שנאמר אשר יאמר היום בהר ה׳ יראה. ישעיהו שנאמר והלכו עמים רבים וגו׳.
והלבנון – זה בהמ״ק שנאמר גלעד אתה לי ראש הלבנון ואומר והלבנון באדיר יפול ולמה נקרא שמו לבנון שמלבין עונותיהם של ישראל שנא׳ אם יהיו חטאיכם וגו׳.
אעברה נא ואראה – בקש ד׳ דברים. א׳ במעשה והוא לעבור את הירדן. וג״ד בראיה. ואראה את הארץ. ההר הטוב הזה. והלבנון. והם כנגד שני העולמות. עולם המעשה. ועולם המחשביי. והם שני השמות שהזכיר בתפלתו. וה׳ של אעברה. היא הרביעית ה׳ הנוספת שבה נכללין הכל. ואראה הוא מ״ש וארא אל אברהם ואל יצחק ואל יעקב וגו׳. בד׳ פינות המרכבה שהם שלשה ונתגלו לאברהם יצחק ויעקב. והם הג׳ ראיות שהתפלל עליהם. וכן נאמר ג׳ פעמים וארא במרכבה דיחזקאל. ועוד נאמר שם ואראה. והיא כוללת הכל. וכן כאן נאמר ואראה. וארא מורה על ג׳ ראיות. והה״א היא הרביעית שבה נכללין הכל. וז״ש בזוהר שור רישומא דברית. והוא סיומא דד׳ שמהן. ונכלל בשור הכל. ואלה ג׳ מקומות שהתפלל עליהן לראותן. הם המקומות שתקנו האבות וזכו להם. ואלו עבר משה את הירדן הו׳ מתקנם לעולמי עולמים כי הוא היה נהירו דשמשא והי׳ מוריד להם את בהמ״ק של מעלה כמו שיהי׳ לעתיד שכבוד ה׳ יזרח עלינו.
אעברה נא – את הירדן, כי ממה שנגזר עליו לכן לא תביאו את הקהל הזה וגומר, חשב משה שלא תהיה לו עוד השררה והמנוי על ישראל, ושלכן נתמנה יהושע, אבל עכ״ז אפשר שתפילתו תועיל לו שיעבור שמה כאחד העם, ויהיה יהושע המנהיג וכובש את הארץ, ולכן לא זכר בתפילתו דבר מהנהגת העם:
ואראה את הארץ הטובה – השתדל משה כל כך על הכנסתו לארץ, כדי לקיים המצות התלויות בה ולהוסיף שלמות על שלמותו, כי ידע היותה ארץ מקודשת והישיבה בה מועילה מאד, ולזה קראה הארץ הטובה:
אשר בעבר הירדן – בצדו השני דהיינו לצד מערב:
ההר הטוב – שיעורו, ואראה את ההר הטוב, שהוא הר המוריה שעליו עתיד בית המקדש להבנות, ומשה ידע זאת בנבואה, כמו שאמר עליו תביאמו ותטעמו בהר נחלתך וגומר:
והלבנן – אמרו חז״ל שהוא בית המקדש, ונקרא כן שמלבין עונותיהם של ישראל:
והלבנון – זה ביהמ״ק וקורין אותו לבנון שהוא מלבין עונותיהם של ישראל שנא׳ אם יהיה חטאיכם כשני כשלג ילבינו (ספרי), ויש מוסיפין בטעם שמו, לפי שהוא מכוסה תמיד בשלג שהוא לבן, כמאמר ירמי׳ (ח״י יו״ד) שלג לבנון; ויש להוסיף עוד בטעם שם זה, ע״ש המור והלבונה הגדלים שם, כי מקום המקדש הוא הר המורי׳ ככתוב (דברי הימים ב ג׳) ויחל שלמה לבנות את בית ה׳ בירושלים בהר המורי׳, וכבר אמר הרמב״ן (ס״פ וירא) בטעם שם הר המורי, כי ימצאון שם בהר ההוא מור ואהלים וקנמון, והמור מראהו לבן, ובשה״ש אמר אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה והוא ביהמ״ק כבתרגום ורש״י שם, ואמר שם בילקוט בשם פסיקתא רבתי נקרא מורי׳ ע״ש שקטורת הסמים הרבה בתוכו.
אעברה נא – הארץ עולה בחשיבותה על כל הגדולה והכוח הכל⁠־יכול שאודותיהם כבר נתת לי שמץ של הבנה; שכן הארץ היא תכלית כל מעשיך שנודעה לי עד כה. מארץ זו יש בכוונתך להפעיל ״את גדלך ואת ידך החזקה״ לחנך את האנושות ולשלוט עליה, כדי לכונן את מלכותך עלי אדמות. ראיית הארץ תעניק לי השקפה רחבה יותר על גדולת ממשלתך העתידה ועוצמתה.
את הארץ הטובה – כיאה לעתידה הגדול.
ההר הטוב הוא תיאור של ״הארץ הטובה״. בראותו את הארץ בעיני רוחו, מסכם משה את חשיבות הארץ מבחינת פני הקרקע בתיאור: ״ההר הטוב הזה והלבנן״.
ההר הטוב הוא הר הבית, ״הַר ה׳⁠ ⁠⁠״ (ישעיהו ב, ג), ״הַר בֵּית ה׳⁠ ⁠⁠״ (שם ב, ב), מקום מקדש התורה, משכן תורת ה׳, שאותה מסר משה לידיים ולנפשות. ממקום זה תשפיע התורה אור וקדושה, תחילה לעם ישראל, ולבסוף לכל האנושות.
והלבנן – למקום זה [הר הבית] מצטרפת שאר הארץ, המתנשאת מדרום לצפון כהמשך של מורדות הלבנון. הר המוריה, הר ציון, הוא הדרומי שבהרי הלבנון, והוא נחשב כאן כשורש רכס הרי הלבנון; יורדים אליו מפסגת הלבנון שבצפון. לפיכך הוא קרוי ״יַרְכְּתֵי צָפוֹן״, ״יַרְכְּתֵי לְבָנוֹן״ (תהילים מח, ג; מלכים ב׳ יט, כג), הווי אומר: בכיוון הצפון, בכיוון לבנון. (עיין שמות [כו, כב]; תהילים [קכח, ג]. בירמיהו [כב, ו] הוא קרוי ״רֹאש הַלְבָנוֹן״, הווי אומר, ראשו [מבחינת החשיבות] או ראשיתו של הלבנון.)
לפיכך דורשים חז״ל שלובן השלג, הנרמז בשם ״לבנון״, מסמל את משמעותו המוסרית של הלובן כצבע הטהרה והזוך. וכך אמרו: ״⁠ ⁠׳והלבנון׳ זה בית המקדש וכו׳, ולמה נקרא שמו ׳לבנון׳, שמלבין עוונותיהם של ישראל, שנאמר ׳אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ׳⁠ ⁠⁠״ (ספרי). לפי תפיסה זו, כל רכס הרי הלבנון קרוי על שם ״מקום הטהרה״ אשר נוסד בהמשכו הדרומי.
אעברה נא כהדיוט, לא להנהיג את העם רק כדי שאראה את הארץ הטובה, והנה משה לא נתאוה לכנס לארץ כדי לאכול מפריה, רק מפני שהארץ מוכנת לקדושה עליונה יותר ושם יתעלה יותר בשלמותו וגם יקיים מצות התלויות בארץ וז״ש ואראה את הארץ הטובה, ר״ל הטובה לשלמות הנפש שהוא הטוב האמתי, וגם שאם היה משה נכנס לארץ היה נודע לו תיכף מקום הר המוריה שהיה נעלם עד ימי דוד, והיה המקדש נבנה תיכף ע״י משה וז״ש ההר הטוב הזה והלבנון:
הארץ הטובה – חז״ל ביארו בברכות דמ״ח על המקרא וברכת וגו׳ על הארץ הטובה. דטובה זו תורה וכה״א כי לקח טוב וגו׳1. וא״כ מרומז בזה המקרא ואראה את הארץ הטובה. טוב התורה. ואע״ג שלפי הענין בתפלת משה אין מקום לרמז מעלת התורה. אבל חז״ל עמדו על דברינו לעיל כ״ג שעיקר כונת משה בתפלתו בעת ההיא היה משום מעלת התורה להשריש בארץ ישראל כח התלמוד.
ההר הטוב – זה ירושלים2 שמסוגל עוד יותר לתורה.
והלבנון – זה בהמ״ק שמסוגל הרבה לכוין האמת במקום אשר יבחר ה׳3.
1. ת״ר, מנין לברכת המזון מן התורה... ואין לי אלא ברכת המזון, ברכת התורה מנין, אמר רבי ישמעאל, קל וחומר... רבי חייא בר נחמני תלמידו של רבי ישמעאל אומר משום רבי ישמעאל, אינו צריך... רבי יהודה בן בתירה אומר, אינו צריך, הרי הוא אומר ״טובה״ ״הטובה״, ״טובה״ – זו תורה, וכן הוא אומר ״כי לקח טוב נתתי לכם״, ״הטובה״ – זו בנין ירושלים.
2. רש״י בעקבות חז״ל. ומדוע ביקש לראות גם את ירושלים ואת בית המקדש.
3. וכנ״ל ברבינו בפסוק כ״ג.
ההר הטוב הזה – הם הרים שבא״י בכלל, כי ארץ הרים ובקעות היא, והרי הוא כאומר ארץ הרים הטובה הזאת, והלבנון המשובח בעבור ארזיו הוא חוץ לא״י לצד צפון.
אעברה נא – צורת בקשה במקום תפילה (איוו. 228 גזניוס-קאוטש 108).
ההר... הזה – כלומר הארץ ההררית הזאת, א׳:ז׳.
והלבנון: – מזכיר אותו באופן מיוחד בתור שטח הרים חשוב ביותר. אבל השוה גם את התרגומים.
אעברה נא ואראה את הארץ הטובה וכו׳ – ידוע מחקי המלוכה, אשר אם יתחייב האדם ג׳ עונשין, והיה בהתחייב זה איזה מושל, ינוכה עונש אחד עבור הסרת השררה וממשלה מעליו, ולכן במי מריבה, אמר לא תביאו את העם הזה, מפני שאמר לשניהן, ועל משה שהיה מוציא ומביא את העם והוא הרועה כצאן עמו, לכן הסרת הממשלה וההנהגה די על חטא מי מריבה, אולם במיתת אהרן כתוב בחקת כי לא יבא אל הארץ על אשר מריתם כו׳, כי מפני שהוא אינו מנהיג, ועליו נגזר שלא לבוא, עבור חטא מי מריבה, לכן התפלל משה אעברה נא ואראה הארץ, פירוש, שלא אהיה מנהיג רק יהושע ינחילנה וכמו שכתוב בסוף דברים, ואת יהושע צויתי כו׳, אבל אעברה נא בעצמי ואהיה כשאר ישראל הבאין לארץ, ויתעבר ה׳ בי למענכם ולא שמע אלי, שזה היה בשביל ישראל שיקומו מתי מדבר ועוד טעמים במדרש ודו״ק.
אעברה נא – דרש רבי שמלאי, מפני מה נתאוה משה רבינו לכנס לא״י, וכי לאכול מפריה או לשבוע מטובה הוא צריך, אלא אמר, הרבה מצות נצטוו ישראל ואין מתקיימין אלא בא״י, אכנס אני כדי שיתקיימו על ידי1. (סוטה י״ד.)
ההר הטוב הזה – זו ירושלים.⁠2 (ברכות מ״ח:)
והלבנן – אין לבנון אלא ביהמ״ק, שנאמר (ישעיהו י׳) והלבנון באדיר יפול, ולמה נקרא שמו לבנון שמלבין עונותיהם של ישראל3 (ספרי).
1. צ״ע מאי קושיא היא זו מפני מה נתאוה לכנס לא״י, והלא האבות וגדולי ישראל היו משתוקקים להיות בא״י, ובאגדה דסוף כתובות הפליגו מאוד בשבח ישיבת הארץ, וי״ל דמשום הא גופא שמפרש שכמה מצות אין נוהגות רק בא״י מפני זה באמת היה רצון כל הצדיקים לכנס לשם, וידענו זה ממשה.

ודע דלפי דרשה זו צ״ע בנוסח הברכה מעין שבע, ובנה ירושלים והכניסנו לתוכה ונאכל מפריה ונשבע מטובה, והלא כמבואר אין מן המדה לבקש הכניסה לא״י לתכלית זו, ואף כי בודאי אין ראיה ממשה רבינו לכלל ישראל, אבל בכ״ז איך תקנו לכתחלה נוסח כזה שאינו מן המדה, וצ״ע רב.
2. הוא ע״פ הידוע בכ״מ שירושלים מתואר בשם הר, הר ציון, הר ציון וירושלים (ישעיהו י׳) בהר הקודש בירושלים (שם כ״ז) והרבה כהנה, ונראה דראה לנכון לדרוש כן משום דעל סתם הר לא שייך שחשק לראותו ולתארו בשם טוב, ובודאי כיון בזה איזו כונה.
3. ע״י קרבנות, וכמ״ש בתענית כ״ז ב׳ בזמן שביהמ״ק קיים קרבנות מכפרים, והלשון מלבין הוא ע״ש הכתוב אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. ועיין בגיטין נ״ו ב׳ אמר לבנון זה ביהמ״ק שנאמר ההר הטוב הזה והלבנון, והוא פסוק שלפנינו. וצ״ע דלפי דרשה זו דספרי תלי בראיה שהיא גופא צריכה לראיה.
ספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)ילקוט שמעוניאגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובאבן עזראר״י בכור שורפירוש מחכמי צרפתחזקוניקיצור פענח רזאהדר זקניםטור הפירוש הקצררלב״געקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלצרור המורר״ע ספורנוגור אריהכלי יקרשפתי חכמיםאור החייםאדרת אליהו לגר״אר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהרש״ר הירשמלבי״םנצי״בהואיל משהרד״צ הופמןמשך חכמהתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144