Devarim 3 – דברים ג‏ – Mikraot Gedolot

וּפַקֵּידִית יָתְכוֹן בְּעִדָּנָא הַהוּא לְמֵימַר יְיָ אֱלָהֲכוֹן יְהַב לְכוֹן יָת אַרְעָא הָדָא לְמֵירְתַהּ מְזָרְזִין תִּעְבְּרוּן קֳדָם אֲחֵיכוֹן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל מְזָרַז חֵילָא.

And I instructed you at that time, saying: The Lord your God has given you this land to possess it; you shall pass over armed before your brethren the sons of Israel, all armed for the host.

ופקדת יתכון בשעתה ההיא למימר י״י אלהכון יהב לכון ית ארעה הדה למירת^א יתה מזיינין תעברון קדם אחיכון בני ישראל כל בני חילה^ב.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״למירת״) גם נוסח חילופי: ״למירות״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״בני חילה״) גם נוסח חילופי: ״גיברי חייל״.

ופקידית יתכון שיבט ראובן ושיבט גד ופלגות שיבט מנשה בעידנא ההיא למימר י״י אלקכון יהיב לכון ית ארעא הדא למירת⁠(א){ה} מזיינין תעיברון קדם אחוכון בני ישראל כל מזרזי חילא.

And I commanded you, the tribe of Reuben, and of Gad, and the half tribe of Meuasheh, at that time, saying: The Lord your God hath given this land to you to possess it; but you are to go over armed before your brethren, every one girded for the host.

וַאַמַרתֻ אַלדַאכִ׳לַ מִנכֻּם פִי דַ׳לִךַּ אַלּוַקתִ קַאאִלַא, אִד׳ אַללָּהֻ רַבֻּכֻּם קַד אַעטַאכֻּם הַדַ׳א אַלּבַּלַדַ פַחֻזתֻמֻוהֻ פַאעבֻּרֻוא מֻגַרַּדִיןַ בַּיְןַ אִכ׳ותִכֻּם בַּנִי יִסרַאאִיל כֻּלֻּ דַ׳וי חִילֵ

ופקדתי על הנכנסים¹ מכם, באותו הזמן, באמירה, כי ה׳ אלהיכם, כבר נתן לכם את הארץ הזאת, ומובן שתהיה הארץ לכם לאחזה, אזי עברו, מוכנים עם כלי מלחמה, בין אחיכם בני ישראל, כל בעלי תעוזה.

1. (הלוחמים שהם מבני גד וראובן)

ואצו אתכם – לבני גד וראובן היה מדבר.

לפני אחיכם – הם היו הולכים לפני ישראל למלחמה, לפי שהיו גבורים ואויבים נופלים לפניהם, שנאמר: וטרף זרוע אף קדקד (דברים ל״ג:כ׳).

ואצו אתכם AND I COMMANDED YOU – He now addresses himself to the sons of Reuben and the sons of Gad.

לפני אחיכם [YOU SHALL PASS OVER EQUIPPED] BEFORE YOUR BRETHREN – they used to go in front of the other Israelites into battle because they were mighty men, and the enemy fell before them, as it is said of Gad, "He tears the arm together with the crown" (Devarim 33:20) (cf. Rashi on Bemidbar 32:17).

פס׳: ואצו אתכם – אלו בני גד ובני ראובן:

ואצו אתכם – עם בני ראובן וגד דבר, ובעבור שהיו בכלל ישראל, אמר: אתכם, ולא: אותם. והפך זה: ויצו משה את הלוים {וגו׳} לקוח את ספר {וגו׳} כי אנכי ידעתי את מריך (דברים ל״א:כ״ה-כ״ז) – איננו מדבר עם שבט לוי לבד, רק עם כל ישראל, ובעבור היות הלוים בכלל דבר אליהם.

חסלת פרשת אלה הדברים

AND I COMMANDED YOU. Moses speaks to the children of Gad and Reuben.⁠¹ He uses the term you, not them,⁠² because they are included among the Israelites. The reverse is true with, that Moses commanded the Levites…Take this book of the law…For I know thy rebellion (Deut. 31:25-27).⁠³ Moses did not address the Levites.⁠⁴ On the contrary, he spoke to all of Israel.⁠⁵ He addressed the Levites⁶ because they are included in all of Israel.

1. Even though he was addressing all the Israelites.

2. Since Moses spoke to Israel, he should have used the term them when referring to Reuben and Gad.

3. Here Moses is addressing the Levites, but part of what he says is directed to Israel.

4. When he said, For I know thy rebellion…

5. When he said, For I know thy rebellion…

6. The point is that some of what Moses said when he spoke to the Levites was directed specifically at the Levites, but the rest was directed to all of Israel. Moses could address Israel while speaking to the Levites because the Levites are part of Israel.

ואצו אתכם – עם בני ראובן ובני גד מדבר לפי שהיו בכלל ישראל אמר אתכם – ולא אמר אותם.⁠¹

1. שאוב מאבן עזרא.

ואצו אתכם, "I commanded you;⁠" Moses addresses the tribe of Reuven, Gad and half the tribe of Menashe. The reason he used the pronoun אתכם, "you,⁠" instead of as we might have expected אותם, "them,⁠" is because these two and a half tribes remained part of the Jewish nation made up of twelve tribes owning ancestral land. (Ibn Ezra)

ואצו אתכם בעת ההיא – עם בני גד ובני ראובן ידבר, ולפי שהיו בכלל ישראל אמר אתכם, שהיה לו לומר אותם. וכן מצינו בסוף התורה (דברים ל״א:כ״ז) ויצו משה את הלוים לקוח את ספר התורה כי אנכי ידעתי את מריך, והדבור הזה אינו עם הלוים לבדם אלא עם כל ישראל, אבל דבר עמהם מפני שהיו הלוים בכלל.

ואצו אתכם בעת ההיא, "I commanded you at that time, etc.⁠" Moses was now speaking to the tribes of Gad and Reuven. Seeing that they were part of the people of Israel, Moses used the pronoun אתכם, "you,⁠" as if his commandment applied to all the tribes. Actually, it would have been less misleading if he had used the pronoun אותם, "them.⁠" (compare Ibn Ezra). We find something similar at the end of the Torah where Moses "officially" addresses the Levites (Deut. 31,25-27) commencing with "Moses comman-ded the Levites ... to take the Torah scroll and to place it at the side of the Ark; "I have known your rebelliousness and stiff neck, etc.⁠" Although Moses is reported as speaking to the Levites, he addresses the whole people. [The Levites most certainly did not have an exclusive on being rebellious, rather the reverse. Ed,]

ואצו אתכם – הכינוי לאלו השבטים שנחלו מהירדן והנה.

ואצוה אתכם בעת ההיא לאמור – לפי שהיו דבריו אל כל ישראל שהיו חלק מהם הראובני והגדי וחצי שבט המנשי הוצרך לדבר בשני השבטים וחצי לנוכח כי להם היה מדבר והנה הנשאר עד סוף הפרשה הוא מבואר.

ואמר שצוה אותם על תנאם לעבור חלוצים לפני אחיהם – כמוזכר במקומו שער פ״ה.

ואצו אתכם לבני ראובן ולבני גד היה מדב׳. פירוש אע״פ שכל התוכחות שמתחלת הספר עד פה כלן לנוכח כל ישראל היו. זה הדבור של ואצו אתכם לא יתכן לומר שהוא מדבר לנוכח כל ישראל אלא לנוכח בני ראובן וגד שהרי הדברי׳ הללו אינם נוגעי׳ אלא להם לבדם:

לפני אחיכם הם היו הולכים לפני ישראל למלחמה לפי שהיו גבורים כו׳. דאם לא כן מאי לפני אחיכם עם אחיכם מיבעי ליה:

ואחרי שזכר את אשר נתן להם במתנה את ארץ ההיא זכר התנאי׳ והצווים והאזהרות שהזהירם את המתנה ההיא כשקבלוה. באמרו ואצוה אתכם בעת ההיא לאמר ה׳ אלהיכם נתן לכם את הארץ הזאת. רוצה לומר אל יחשוב חושב שאתם ירשתם את הארץ הזאת למה שכבשתם אותה בכחכם אלא כי ה׳ נתן אותה לכם. ומפני זה תתחייבו לעבור לפני אחיכם חלוצים כל בני חיל. וזה ממה שיורה שקנו הארץ במתנה כיון שנתחייבו לזה.

לבני ראובן וגד הוא מדבר. אף על גב שכל הספר מדבר עם ישראל (רש״י לעיל א, א), המקרא הזה מדבר נגד בני ראובן ובני גד, שהיו עוברים חלוצים (כ״ה ברא״ם):

לפי שהיו גבורים וכו׳. ולא מפני שנתן להם משה בעבר הירדן מזרחה חלקם – לכך הבטיחו לעבור חלוצים (במדבר לב, יז), דאין סברא בשביל שנתן להם חלקם בעבר הירדן מזרחה – יסכנו עצמם יותר משאר ישראל:

לבני ראובן ובני גד היה מדבר. רצ״ל דהא כל התוכחות מתחלת הספר עד כאן כולן היו לנוכח כל ישראל, וא״כ היאך מוסב עליו חלוצים תעברו לפני אחיכם בני ישראל, וכי ישראל יעברו לפני ישראל. ועל זה פירש לבני ראובן וגד היה מדבר:

הם היו הולכים כו׳. דאם לא כן מאי לפני ישראל, עם ישראל מבעי ליה:

He was speaking to Bnei Reuvein and Bnei Gad. Rashi is answering the question: The rebuke from the beginning of this book until now was all directed at the entire Bnei Yisroel. But how can, "Cross over in the forefront ahead of your brothers Bnei Yisroel,⁠" be referring to the Bnei Yisroel? Is it possible for Bnei Yisroel to cross over ahead of Bnei Yisroel?! Rashi therefore explains: He was speaking to Bnei Reuvein and Bnei Gad.

They went ahead of Bnei Yisroel, etc. Otherwise, what is the meaning of, "ahead of Bnei Yisroel"? It should say instead, "with Bnei. Yisroel.⁠"

ואצו אתכם – לבני ראובן וגד ומנשה ידבר:

ה׳ אלהיכם נתן לכם – אל תחשבו שמדעתי חלקתיה לכם, אלא על פי הקב״ה שהסכים על ידי:

כל בני חיל – שבכם חלוצים תעברו:

ה׳ אלהיכם נתן לכם – שהיה בהסכמת הקב״ה כמבואר בפ׳ מסעי (במדבר ל״ד י״ג).

כל בני חיל – כפי שהתנה משה כמו שפירשנו שם. שילכו כולם ועתה נעשה צווי לא תנאי אחר שכבר נגמר ע״פ ה׳ ולא יעבור. מחויבים המה לקיים תנאם ולא לתלות עוד הענין בתנאי שאין החיוב לקיים התנאי והענין. אבל כאן כבר נגמר הענין מש״ה מחויבים לקיים התנאי¹.

1. כפי שהדגיש רבינו בבמדבר (לב,כח. לד,יג).

כעת מופנים דבריו של משה רבינו כלפי בני ראובן וגד, כדי להזכיר להם בעקיפין את התחייבותם, כמו שעשה גם יהושע (יהושע א׳:י״ב-ט״ו). אבל כיון שמשה רבינו עשה זאת כבר פעם אחת (במדבר ל״ב:כ׳-כ״ד) ובני ראובן וגד כבר הבטיחו את הבטחתם באופן חגיגי (במדבר לב, כה⁠־כז; לא), אם כן היה זה נראה כאי⁠־אימון אם היה מזהיר אותם שוב בנוכחות כל ישראל. על כן הוא משמיע את הזהרתו בעקיפין, בצורת סיפור על האזהרה הראשונה.

כל בני חיל – פירוש: רק אנשים ראויים למלחמה חייבים לעבור. רק כארבעים אלף מהם עברו את הירדן עם ישראל (יהושע ד׳:י״ב והלאה).

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון