×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(כז) עֲלֵ֣ה׀ רֹ֣אשׁ הַפִּסְגָּ֗ה וְשָׂ֥א עֵינֶ֛יךָ יָ֧מָּה וְצָפֹ֛נָה וְתֵימָ֥נָה וּמִזְרָ֖חָה וּרְאֵ֣ה בְעֵינֶ֑יךָ כִּי⁠־לֹ֥א תַעֲבֹ֖ר אֶת⁠־הַיַּרְדֵּ֥ן הַזֶּֽה׃
Go up to the top of Pisgah, and lift up your eyes westward, and northward, and southward, and eastward, and see with your eyes, for you shall not pass over this Jordan.
מקבילות במקראספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)דברים רבהרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובאבן עזראר״י בכור שורחזקוניר׳ בחיימנחת יהודהמושב זקניםר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותמזרחיאברבנאלצרור המורגור אריהמנחת שישפתי חכמיםמלאכת מחשבתאור החייםאדרת אליהו לגר״אר׳ י״ש ריגייומלבי״םנצי״בהואיל משהרד״צ הופמןתורה תמימהעודהכל
אל תוסף דבר אלי – עלה ראש הפסגה, מיכן היה ר׳ אליעזר בן יעקב אומר יפה תפלה אחת יתר ממאה מעשים טובים שבכל מעשיו של משה לא נאמר לו עלה ובדבר זה נאמר לו עלה. מיכן אמרו העומדים בחוצה לארץ הופכים פניהם כנגד ארץ ישראל ומתפללים שנאמר (מלכים א ח׳:מ״ח) והתפללו אליך דרך ארצם, העומדים בארץ ישראל הופכים פניהם כנגד ירושלם ומתפללים שנאמר (דברי הימים ב ו׳:ל״ד) והתפללו אליך דרך העיר, העומדים בירושלם הופכים פניהם כנגד בית המקדש ומתפללים שנאמר (שם ו׳:ל״ב) והתפללו אל הבית הזה, העומדים בבית המקדש מכוונים את לבם כנגד בית קדשי הקדשים ומתפללים שנאמר (שם ו׳:כ״ו) והתפללו אל המקום הזה, נמצאו עומדים בצפון הופכים פניהם לדרום בדרום הופכים פניהם לצפון במזרח פניהם למערב במערב פניהם למזרח נמצאו כל ישראל מתפללים למקום אחד.
וראה בעיניך – משל למלך שגזר על בנו שלא יכנס לבית לינה שלו נכנס לפתח פלטורין שלו משכו ודבר עמו נכנס לפתח טריקלין שלו משכו ודבר עמו כיון שבא לכנס לקיטון אמר לו מיכן ואילך את אסור כך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא כל עצמי איני משוך מארץ ישראל אלא מלא הירדן הזה מלא חבל של חמשים אמה אמר לו וראה בעיניך כי לא תעבור.
"Go up to the top of the height": R. Elazar b. Yaakov said: Better one hour of prayer than good deeds. For because all of the deeds of Moses it was not said to him "Go up, etc.⁠", but here, (after he prayed,) it was said to him "Go up.⁠" "and lift your eyes, etc.⁠": From here they ruled: Those who stand outside the land turn their faces to Eretz Yisrael and pray, as it is written (I Kings 8:48) "And they shall pray to You by way of their land.⁠" Those who stand in Eretz Yisrael turn their faces to Jerusalem and pray, as it is written (II Chronicles 5:34) "And they shall pray towards this city.⁠" Those who stand in Jerusalem turn their faces towards the Temple, as it is written (Ibid. 32) "and they shall pray towards this house.⁠" Those who stand in the Temple direct their hearts to the holy of holies and pray, as it is written (Ibid. 26) "and they shall pray towards this place" — whence it is found: those in the north face south; (those) in the south face north; (those) in the east face west; (those) in the west face east — whence it is found that all of Israel pray towards one place.
"for you shall not cross this Jordan.⁠" An analogy: A king decreed that his son not enter his bedchamber — whereupon he entered the palace entrance talking with him; he entered his reception room talking with him. When he came to enter his chamber, he said to him: "From here on, you are forbidden.⁠" Likewise, Moses said to the Lord: "All of me is separated from Eretz Yisrael only by a fifty-ell string-length of this Jordan" — whereupon He said: "and see with your eyes, for you will not cross this Jordan.⁠"
עלה ראש הפסגה אמר לו הקב״ה העליתיך יתר ממלאכי השרת שמלאכי השרת לא נתתי להם רשות אלא להיות עומדין לפני ולא נתתי להם רשות ישיבה שנ׳ (ישעי׳ ו׳ ב׳) שרפים עומדים ממ׳ ובך כתיב (דברים ט׳ ט׳) ואשב בהר ארבעים יום:
ושא עיניך ימה וצפנה ותימנה ונגבה מכאן אמרו העומדין בחוצה לארץ הופכין פניהם כנגד ארץ ישראל ומתפללין שנ׳ (מלכים א ח׳ מ״ח) והתפללו (אל ה׳) [אליך] דרך ארצם:
העומדין בארץ ישראל הופכין פניהם כנגד בית המקדש ומתפללים שנ׳ והתפללו אל הבית הזה (עיי״ש ל״ח ומ״ב):
העומדין בבית המקדש מכוונין את לבם כנגד בית קדש הקדשים ומתפללין שנ׳ (שם ל״ה) והתפללו אל המקום הזה נמצאו העומדין בצפון הופכין פניהם לדרום בדרום הופכין פניהם לצפון במזרח הופכין פניהם למערב במערב הופכין פניהם למזרח נמצאו כל ישראל מתפללין למקום אחד סומא ומי שאינו יכול לכווין את הרוחות יכוין את לבו כנגד אביו שבשמים שנ׳ (עיי״ש מ״ד) והתפללו אל ה׳ אלהיהם:
וראה בעיניך אמר לו הקב״ה אברהם אמרתי לו (בראש׳ י״ג י״ז) קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה אבל אתה וראה בעיניך:
ר׳ חנינה בן יעקב אומר חביבה ראייתו של אברהם אבינו יתר מראייתו של משה שאברהם לא ליבטוהו ומשה ליבטוהו באברהם נאמר (בראש׳ י״ג י״ד) שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם ובמשה הוא אומר עלה ראש הפסגה ושא עיניך עלה והבט וראה:
ד״א וראה בעיניך מושלו מלה״ד למלך בשר ודם שגזר על בנו שלא יכנס לבית לינה שלו נכנס לפתח פלטרין שלו משכו ודבר עמו נכנס לפתח טרקלין שלו משכו ודבר עמו כיון שבא ליכנס לקיטון אמר לו מיכן ואלך את אסור כך אמר משה לפני המקום כל עצמי (אינו) [איני] משוך מארץ ישראל אלא מלוא הירדן הזה מלא חבל של חמשים אמה אמר לו וראה בעיניך:
כי לא תעבור את הירדן הזה כיון שבקש כל אותן בקשות ותחנות אמר רבון העולמים גזרת גזירה עלי שלא אכנס לה מלך שנ׳ (במדבר כ׳ י״ב) לכן לא תביא את הקהל הזה אכנס לה הדיוט אמר לו אין המלך נכנס כהדיוט אמר לפניו רבונו של עולם כלום נגזרה גזרה אלא שלא אכנס לה [לא] מלך ולא הדיוט אכנס לה במחילה של קסריון שתחת פומיוס אמר לו (דברים ל״ד ד׳) ושמה לא (תבא) [תעבר] אמר לפניו רבוני נגזרה גזרה שלא אכנס לה לא מלך ולא הדיוט ולא במחילה של קסריון שתחת פומיוס אם אמות יעברו עצמתי את הירדן אמר לו כי לא תעבור את הירדן הזה [ר״ש בן יוחי אומר אינו צריך והלא כבר נאמר (דברים ד׳ כ״ב) כי אנכי מת בארץ הזאת ואינני עובר את הירדן] וכי מת יכול לעבור אלא כך אמר לו אף עצמותיך לא יעברו את הירדן:
סַק לְרֵישׁ רָמְתָא וּזְקַף עֵינָךְ לְמַעְרְבָא וּלְצִפּוּנא וּלְדָרוֹמָא וּלְמַדְנְחָא וַחְזִי בְעֵינָךְ אֲרֵי לָא תִעְבַּר יָת יַרְדְּנָא הָדֵין.
go up to the summit of the height, and lift up your eyes to the west, the north, the south, and the east, and see with your eyes; for you shalt not pass over this Jordan.
סוק לריש רמתה וטול עייניך למערבה ולציפונא ולדרומה ולמדנחה וחמי בעייניך ארום לא תעיבר יתא ירדנה הדין.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״לא תעיבר ית״) גם נוסח חילופי: ״לית אתה מעבר״.
סוק לריש רמתא וזקוף עינך למערבא ולציפונא ולדרומא ולמדינחא וחמי בעינך ארום לא תעיבר ית יורדנא הדין.
go up to the head of the mountain, and lift up thine eyes to the west, to the north, to the south, and to the east, and behold with thy eyes, for you shalt not pass over this Jordan.
[ט] כִּי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה – אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, אִם אַתָּה נִקְבַּר כָּאן אֶצְלָן, בִּזְכוּתְךָ הֵן בָּאִין עִמָּךְ.
אָמַר רַבִּי לֵוִי, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְאֶחָד שֶׁנִּתְפַּזְּרוּ מְעוֹתָיו בִּמְקוֹם אֲפֵלָה, אָמַר אִם אוֹמֵר אֲנִי הָאִירוּ לִי שֶׁאֲקַבֵּץ מְעוֹתַי, אֵין בְּרִיָה מַשְׁגַּחַת עָלַי, מֶה עָשָׂה נָטַל זָהוּב אֶחָד וְהִשְׁלִיךְ בְּתוֹכָם, וְהִתְחִיל צוֹוֵחַ וְאוֹמֵר הָאִירוּ לִי, זָהוּב אֶחָד הָיָה לִי וְנָפַל מִמֶּנִּי כָּאן, וְהֵאִירוּ לוֹ. מֶה עָשָׂה, מִשֶּׁנָּטַל אֶת הַזָּהוּב אָמַר לָהֶן, בְּחַיֵּיכֶם הַמְתִּינוּ לִי שֶׁאֲלַקֵּט אֶת הַמָּעוֹת, וְלִקְטָן, בִּזְכוּת הַזָּהוּב נִתְלַקְטוּ הַמָּעוֹת. כָּךְ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, אִם נִקְבַּר אַתָּה אֶצְלָם בַּמִּדְבָּר הֵן בָּאִים בִּזְכוּתְךָ וְאַתְּ בָּא בְּרֹאשָׁם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ וגו׳ וַיֵּתֵא רָאשֵׁי עָם (דברים ל״ג:כ״א).
לַכִּן אצעַד אִלַי׳ רַאסִ אלּקַלעַתִ וַארפַע עַיְנַיְךַּ גַ׳רבַּא וַשַׁמַאלַא וַגַנֻובַּא וַשַׁרקַא וַאנטֻ׳רהַא בִּעַיְנַיְךַּ פַאנַּךַּ לַא תַּגֻז הַדַ׳א אַלּאַרדֻן
אך, עלה אל ראש המבצר, והרם עיניך למערב ולצפון ולדרום ולמזרח, והסתכל עליה בעיניך, כי אתה לא תעבר הירדן הזה.
וראה בעיניך – בקשתה ממני: ואראה את הארץ הטובה (דברים ג׳:כ״ה), אני מראה לך את כולה, שנאמר: ויראהו י״י את כלא הארץ (דברים ל״ד:א׳).
א. כן בפסוק ובכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917. בכ״י לייפציג 1, ליידן 1 חסרה מלת: ״כל״.
וראה בעיניך [LIFT UP YOUR EYES …] AND SEE IT WITH YOUR EYES – You requested of Me, "Let me see the good land" (v. 25); I will let you see the whole of it (not the good territory alone), as it is said, "And Hashem showed him all the land" (Devarim 34:1) (cf. Sifre Bemidbar 135).
פס׳: עלה ראש הפסגה – ראש הרמה, וכן הוא אומר (תהלים מ״ח:י״ד) פסגו ארמנותיה.
ושא עיניך ימה וצפונה – מלמד שהראה לו הקב״ה את הרחוק כקרוב ואת שאינו גלוי כגלוי, רבי אליעזר אומר ניתן כח בעינים של משה 1וראה מסוף העולם ועד סופו:
1. וראה מסוף העולם וכו׳. בספרי שם מסיים וכה״א (ישעיהו ל״ג:י״ז) מלך ביפיו תחזינה עיניך תראנה ארץ מרחקים:
עלה ראש הפסגה – הוא הגיא אשר בשדה מואב ראש הפסגה (במדבר כ״א:כ׳).⁠1
1. בדומה פירש ראב״ע דברים ל״ד:ו׳.
GET THEE UP INTO THE TOP OF PISGAH. The reference is to the valley that is in the field of Moab, the top of Pisgah.⁠1
1. See Ibn Ezra on Num. 21:18 (Vol. 4, p. 172).
ואם תאב אתה לראות: שא עיניך – וראה מכאן, כי איני רוצה להשיב פניך מכל וכל. אתה שואל לעבור ולראות – הראיה תהיה לך ולא העברה, שהרי עיקר שאילתך מפני הראיה, כי לא תעבור. והראה לו הקב״ה הכל, דכתיב: ויראהו י״י את כל הארץ (דברים ל״ד:א׳).
And if you desire to see: שא עיניך – LIFT UP YOUR EYES – and see from here, because I do not want to refuse you totally. You ask to cross over and to see – the seeing will be yours and not the crossing, for behold the essence of your request is because of the sight, כי לא תעבור FOR YOU SHALL NOT PASS. And the Blessed Holy One showed him everything, as it is written, “Hashem showed him all the land” (Devarim 34:1).
עלה ראש הפסגה וגו׳ – הוא שנאמר בפנחס עלה אל הר העברים וגו׳ (במדבר כ״ז:י״ב).
עלה על ראש הפסגה, "ascend to the top of the summit;⁠" if you were to ask who it is that will cross the Jordan with these people, command Joshua to do so. [The reader must appreciate that when Moses tells the people here that he had pleaded with God, his plea had been made immediately after he had been told that he would not be allowed to cross the Jordan, after he had struck the rock. (verse 28) 'עלה ראש הפסגה וגו, this is what God had told Moses already in the portion of Pinchas, Numbers 27,12 when He had said to him: עלה אל הר העברים, "ascend to the top of Mount Avarim.⁠"
ימה וצפונה ותימנה ומזרחה – לא מצינו זכרון הרוחות בתורה בסדור אחד, כי לפעמים יקדים הכתוב רוח מזרחי לכלן, הוא שכתוב (איוב כ״ג:ח׳-ט׳) הן קדם אהלך ואיננו ואחור ולא אבין לו, שמאול בעשותו ולא אחז יעטוף ימין ולא אראה, וזהו הסדר הראוי כי הם רצופות ישרות ממזרח למערב ומצפון לדרום, ולפעמים יקדים מערב לכלן הוא שנאמר ליעקב (בראשית כ״ח:י״ד) ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה, ולפעמים יקדים צפון לכלן הוא שאמר לאברהם (שם י״ג) שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם צפונה ונגבה וקדמה וימה. ומה שהתחיל ביעקב ומשה מרוח מערב, יתכן לתת טעם בזה על שם השכינה שירדה עם יעקב למצרים, וידוע כי השכינה במערב, גם בכאן משה ידבר בתחלה אל השכינה והזכיר תימנה ולא נגבה כי חצי השם נרמז בכל רוח ורוח, כי כן קלסו משה להקב״ה (במדבר ט״ז:כ״ב) אל אלהי הרוחות לכל בשר, ומה שחזר שני פעמים עיניך והזכיר לשון עליה, כי משם נתעלה לראות הארץ בעין הבשר לארבע רוחותיה ולהתבונן בשם בן ארבע אותיות שהוא המרכבה הראשונה העליונה לארבע רוחות העולם.
וצריך אתה לדעת כי ארבע רוחות העולם שהם מזרח ומערב וצפון ודרום יש להם שלשה שמות, מזרח קדם פנים, מערב ים אחור, וכן דרום נגב ימין, וכן צפון אסתן שמאל. ובאור זה כי נקרא רוח מזרח כן על שם שמשם זריחת השמש, וקדם כי מאותו רוח יקדים לזרוח, ופנים על יצירתו של אדם שנבראו פניו למזרח ואחוריו למערב ימינו לדרום שמאלו לצפון. וכן נקרא מערב על שם שקיעת השמש שהצורות מתערבות באותה שעה, וים לפי שהים הגדול במערבו של עולם, ותרגום (דברים ל״ד:ב׳) הים האחרון ימה מערבאה, ואחור כנגד מזרח הנקרא פנים וזהו שכתוב באיוב (איוב כ״ג:ח׳) הן קדם אהלך ואיננו ואחור ולא אבין לו. וכן נקרא דרום לפי שהשמש הולך בגבהו של רוח, והוא נוטריקון דר רום, או דרך רום, מלשון (חבקוק ג׳:י׳) רום ידהו נשא, ונגב שאותו רוח נגוב ויבש מאד לתוקף חמימות השמש המרחף על אותו רוח, וזהו שאמר שלמה ע״ה (קהלת א׳:ו׳) הולך אל דרום וסובב אל צפון, הזכיר בדרום הולך ובצפון סובב. וכבר הזכירו בספרי המחקר כי פעם אחת שכח אחד מאנשי הדרום קערה של עץ מונחת בשמש בתקופת תמוז, ולערב מצאה נתכת ונמסת כדונג הנמס בתוך אש, ולכך נקרא הרוח ההוא נגב על שם היובש והחמימות וזהו שכתוב (שופטים א׳:ט״ו) כי ארץ הנגב נתתני ומתרגמין ארע דרומא, וימין על שם ימינו של אדם הפונה למזרח, או על שם הפעולה הזאת שהשמש מזומן תמיד באותו רוח, מלשון (דניאל א׳:ה׳) וימן להם המלך, (תהלים ס״א:ח׳) חסד ואמת מן ינצרוהו, ומזה נקרא מזון ישראל שבמדבר בלשון מן על שם ההזמנה שבא להם מזומן בכל יום, וכענין שכתוב (שמות ט״ז:ד׳) ולקטו דבר יום ביומו. וכן נקרא צפון על שם שהשמש צפון ומתעלם שם, ממה שהרוח ההוא אין בו ישוב, ודרשו רז״ל רוח צפונית אינה מסובבת, שנאמר (איוב כ״ו:ז׳) נוטה צפון על תהו, ואסתן הוא לשון רז״ל עדיה בצד אסתן ותאסר, ותרגם (בראשית ח׳:כ״ב) קיץ וחרף קיטא וסתוא, וידוע כי החרף זמן הגשמים כי רוח צפון לח מאד והגשמים באין משם, ומטעם זה אמר הכתוב (משלי כ״ה:כ״ג) רוח צפון תחולל גשם, כי כשם שרוח דרום חם ויבש לתוקף חמימות השמש המהלך שם תמיד כן רוח צפון יתחייב להיות קר ולח כי השמש צפון משם. גם יתכן שיהיה אסתן לשון אסותא, לפי שרוח צפונית יש בו רפואה, וכן דרשו רז״ל רוח צפונית מעלה ארוכה, ומטעם זה לא מלו ישראל במדבר לפי שלא נשבה להן רוח צפונית, ומה שלא נשבה אמרו בזה שני טעמים ביבמות פרק הערל, איבעית אימא משום דנזופין היו, ואיבעית אימא כי היכי דלא לבדורי ענני כבוד, ושמאל על שם שמאלו של אדם הפונה למזרח, או על שם פעולתו שהשמש מתעלם משם ולכך נקרא שמאל מלשון סומא, מלשון דבר הסמוי מן העין, כלומר כי העלים השמש משם. ואמרו במדרש אדם הראשון ממזרח למערב נוצר, פניו למזרח אחוריו למערב, שנאמר (תהלים קל״ט:ה׳) אחור וקדם צרתני, צדו שהיה למזרח קבע בו מאורות ונקרא פנים כנגד פני החמה, צדו שהיה למערב נקרא אחור כנגד אחורי החמה שאין בה אורה, צדו שהיה לדרום שהחמה משתמשת בו תמיד נקרא ימין, כך ימין האדם משתמש בכל מלאכה, צדו שהיה לצפון שאין החמה משתמשת בו כל עיקר נקרא שמאל, כך שמאל של אדם בטל ממלאכה, עד כאן.
כי לא תעבור את הירדן הזה – אפילו עצמותיך אין עוברין. זה שהזכיר משה בסמוך כי אנכי מת בארץ הזאת אינני עובר את הירדן, אף עצמותי אינן עוברין. שאם לא היה יודע בכך היה ראוי לו למשה לצוות לאלעזר ויהושע שיכניסו עצמותיו לארץ, או שישביע לישראל בכללם כשם שעשה יוסף. והנה יעקב החוט המשולש באבות המרכבה זכה בזה שנקברו בארץ גופו ועצמותיו, ויוסף לא זכה בגופו אלא בעצמותיו, ומשה הגדול מכלן לא בגופו ולא בעצמותיו, והיה רצון הקב״ה שלא יכנסו עצמותיו לארץ לכבודן של ישראל שמתו במדבר ולא נכנסו עצמותם לארץ, ועוד לכבוד כל אותן שמתו בגלות בחוצה לארץ והיתה נפשם לה׳ משומרים לבקר הגאולה, לבאר שיזכו הכל לתחית המתים בזכותו ושיקומו עמו.
ימה וצפונה ותימנה ומזרחה, "westward, northward, southward and eastward.⁠" We do not find that the Bible describes the four directions of the wind in a uniform manner. Sometimes the Bible commences by mentioning the direction "east,⁠" such as in Job 23,8: הן קדם אהלך ואיננו ואחור ולא אבין לו שמאל בעשותו ולא אחז יעטוף ימין ולא אראה, "but if I go (forward) East — He is not there; and backward (West) — I still do not perceive Him; "on the left hand (North) where He does work — since He is concealed, I do not behold Him; on the right hand (South) He is hidden, and I cannot see Him.⁠" This is the appropriate order in which the directions should be referred to seeing they represent two straight lines, East to West and North to South. The sequence we find in Job also corresponds to the promise God made to Yaakov in his dream (Genesis 28,14) "you will spread out West and East, North and South.⁠" On other occasions such as Genesis 13,14, North is mentioned first, such as when God said to Avraham: "raise your eyes please and look from the place where you are standing, to the North, to the South, to the East and to the West.⁠"
It is possible that the reason that in the case of Yaakov and Moses the reason why the Torah commences by mentioning West first is that the Shechinah which descended with Yaakov to Egypt (Megillah 29) is perceived as being in the West (Baba Batra 25). Here too, Moses addresses the Shechinah in the first instance and mentions תימנה as "southward,⁠" instead of the more customary נגבה. The reason may be that in this way he was able to include one half of the Holy Name, i.e. either י-ה, or ו-ה in each of the four directions he made mention of. Had he said ונגבה, the second י-ה would have been missing. We must remember that Moses had previously exalted God by calling Him א-ל אלו-הי הרוחות, "the Lord God Who presides over the winds (directions of the earth).
The reason why God used the words עיניך twice when He responded to Moses' prayer and why He told him to "raise" his eyes before looking and to physically ascend the summit is because from that location he would be able to behold the four corners of the land with his physical eyes and at the same time understand by means of focusing with his mental eyes on the four-lettered name of Hashem which symbolizes the highest מרכבה, on all directions of the world.
You should appreciate that the four directions of the world, i.e. מזרח, מערב, צפון, דרום, are known by three names each. מזרח, (East) is known as מזרח, קדם or פנים. West is known as either מערב, ים or אחור. South is known as דרום, נגב or ימין. North is known as צפון, אסתן or שמאל. the meaning of these various terms for these directions is as follows: The reason the Hebrew word מזרח means East, is that the sun "shines" זורחת in the morning from the East. The reason it is also called קדם is because it proceeds in a forward direction from the East as it spreads its light over more parts of the globe. It is also called פנים (face) as when God created man he made him face East after completing him. His back faced westward, his right side southward, and his left side northward.
The name מערב for West, i.e. "mixing,⁠" derives from the fact that the sun sets in the West; it is a time when the shadows merge, become confused and indistinct. It is also called ים as the great Sea, the Mediterranean, is the western boundary of the Holy Land. It is also called אחור, "rear,⁠" seeing its counterpart, East, is also known as קדם, "front.⁠" Incidentally, Onkelos calls the Mediterranean the ים האחרון, "the Sea of the rear,⁠" or "the ים המערבאה, the Sea of the West.⁠" The word אחור, meaning "West" occurs in the verse from Job 23,8-9 we quoted earlier. The South is known as דרום, seeing that at its highest point at midday the sun is high in the sky. The word דרום is a combination of the two words דר רום, "residing on high.⁠" Alternatively, we may view the word as an acrostic of דרך רום from Chabakuk 3,10 רום ידהו נשאת "lifted up his hands on high.⁠"
The reason South is called נגב, is that that direction is very dry, exposed to extreme heat of the sun which spreads out over that region more than on any other. This is what Solomon referred to when he said (Kohelet 1,6) "it travels toward the South and then describes a turn moving northward.⁠" Solomon uses the verb הלך in connection with the sun's motion while shining, whereas he uses the verb סבב, "turning,⁠" when describing the sun's motion when out of view of man's eyes. We have been told by the "scientists" that it happened once that someone living in the South forgot a wooden bowl outside and left it lying outside in the midst of the sun's rays in the middle of the summer. When he returned to pick it up in the evening he found it completely dried out, shrunk as if it had been burned by the fire. This is why the South is called נגב i.e. "dried up.⁠" We know this from Judges 1,15 where Calev's daughter complains to her father that the land she was given was parched, dried out, deprived of water, and she requested sources of water to offset it. The Targum there renders the words ארע דרומא, normally translated as "southern land,⁠" as ימין, the right side, seeing that it is on the right of man as he was when first created, i.e. facing East. It is also possible that the reason for this translation is that the sun always has the south on its right. We have a verse in Daniel 1,5 וימן להם המלך, "the king provided for them.⁠" This is the reason the provisions the Israelites received in the desert from heaven were called מן. The word reflects the fact that it was ready for them on a daily basis, i.e. available like "provisions.⁠" The North is also called צפון because the sun is perceived as "hiding" in that region while invisible to man at night. Furthermore, the northern extremes of the globe are known to be unfit for human habitation. Our sages in Baba Batra 25 interpret Job 26,7 נוטה צפון על תהו to mean that "He stretches Tzafon over chaos" means that the north wind does not operate there.
The word אסתן is not a Biblical term but one coined by our sages occurring as a proverb in Ketuvot 23 and meaning that when someone's witnesses are in an inaccessible, "hidden" region, how can they be relied on? Rashi understands the word as meaning "north.⁠" The author quotes some sources showing that the north wind is associated with therapeutic qualities, [maybe freezing kills the bacteria. Ed.]. At any rate, this would agree with the tradition that the Israelites did not circumcise their children while in the desert due to the absence of this North wind and its therapeutic effects on wounds.
The reason North is also known as שמאל, left, is that when man faces East, as we said, North is always on his left. It may also be due to the fact that it is on "the wrong side" of the sun, i.e. the sun never shining in that direction. The "left,⁠" basically is associated with negative connotations, something inferior. The word, phonetically speaking, is related to סומא, "a blind person.⁠" When we speak about something hidden, the Talmud uses the term סמוי מן העין, "hidden from the eye.⁠"
According to a Midrash quoted in Tosafot Baba Batra 25 the reason that David spoke about Adam describing himself as having been created "both forward and backward" (Psalms 92,8), was because he faced forward toward sources of light, whereas his rear faced darkness, an absence of light, i.e. the rear of the sun being perceived as having no light to radiate. His right side, the one always exposed to the light of the sun was called "right,⁠" his left, the northern side, always out of reach of the sun was called שמאל. This is the side with which man does not perform his work.
כי לא תעבור את הירדן הזה, "for you are not going to cross this Jordan.⁠" God meant that even Moses' remains would not cross the river Jordan (Sifri Pinchas 135). This is what Moses had in mind when he said in 4,22: "I am going to die in this land, I will not cross the Jordan.⁠" Seeing that if he were dead he could not cross the Jordan, the last part of the verse means that even his bones would not be put to rest in Eretz Yisrael. If Moses had not previously been informed of this decree, surely he would have commanded Joshua and Eliezer to bring his remains for burial in the Holy Land. Or, he could have commanded the entire Jewish people to see to it that he would be buried in Eretz Yisrael, just as Joseph had done, and just as he must have done seeing he had carried Joseph's coffin with him all these 40 years in the desert.
Yaakov, the last of the patriarchs, one of the supports of the מרכבה, was afforded burial of his entire body in Eretz Yisrael. Joseph only had his bones buried there. Moses, who surpassed both Yaakov and Joseph in his relationship with God, did not merit to have any part of his body interred on holy soil. It was God's wish that none of Moses' body be interred in Eretz Yisrael as a form of respect for the entire generation of Jews who had died in the desert and whose remains had also not been interred in Eretz Yisrael. Also, it was a consolation for all the many hundreds of generations of Jews throughout the Diaspora who died and were buried in exile. The souls of all these people are in God's care pending the resurrection, at which time not only Moses but the vast majority of them will also be resurrected.
ואתחנן ושא עיניך ימה וצפונה וגו׳ – תימא מאי רבותא היא זו. וי״ל כדי שלא יהא נראה שמשה יהא מן המנאצים דכתיב וכל מנאצי לא יראוה. לכך אמר לו המקום ושא עיניך ורש״פ בע״א.
וראה בעיניך כי לא תעבור את הירדן הזה – וקשה כיון שלא רצה הב״ה להביאו שם, למה הראה לו הארץ, יותר טוב היה שלא יראנו כדי שלא יצטער. וי״ל משום הכי הראה לו את הארץ, [כי] משה אמר לפני הב״ה, רבונו של עולם שמא יאמרו העולם שאני מן האנשים המרגלים דכתיב עליהם וכל מנאצי לא יראוה, אמר הב״ה אראנה לך.
ושא עיניך – בעבור שמשה עמל בזה העם וכלה ימיו בם להכניסם לארץ, לקח לו נחת רוח בראותו בעיניו הארץ ההיא, אחר שלקח⁠{ת}⁠ה לא זכה, לראותה זכה.⁠1
1. ע״פ לשון בבלי תענית כ״ד.
עלה ראש הפסגה – כי מה שחשקת לראות את הארץ מצד ידיעתך פריה וטובה הנה תוכל לראותה מראש הפסגה כשתעיין שם לפאת מערב ולפאת צפון ולפאת דרום ולפאת מזרח.
התועלת התשיעי הוא במדות והוא לזרז האנשים שישתדלו לראות כל הדברים שיוכלו לראות כדי שיכירו בזה חכמת השם יתעלה שברא אלו הענינים ולזה תמצא כי משה בקש שאם לא ירצה השם יתעלה שיעבור הירדן יסכים שיראה הארץ בכללה כדי שיעמוד על סבות מעלות הארץ ההיא מצד מצבה ומצד מקומה מהיישוב ולזה יהיה רצון באמרו אעברה נא ואראה את הארץ אעברה נא או אראה וכבר יעיר שהכוונה היא כן שכבר אמר השם יתעלה למשה עלה ראש הפסגה ושא עיניך וגומ׳ והנה מצאנו שזאת התכונה היתה חזקה במשה ולזה אמר אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה מדוע לא יבער הסנה כמו שביארנו בפרשת ואלה שמות.
וראה בעיניך. בקשת ממני ואראה את הארץ הטובה אני מראה לך את כלה. פירוש אל יקשה בעיניך על מה שהיה מבקש לעבור את הירדן והשם השיב וראה בעיניך שהוא דבר אחר כי בתוך בקשתו לעבור היתה גם בקשת הראיה כי הוא בקש אעברה נא ואראה והשם השיבו עלה ראש הפסגה וראה בעיניך כי לא תעבור וזהו שכתב רש״י בקשת ממני ואראה אני מראה לך את כלה כלומר שמה שהשיב לו השם מכלל שאלתו היא ולא דבר אחר אבל מה שאמר אני מראה לך את כלה והיה די לומר אני מראה לך הוא מפני שמשה ע״ה לא בקש לראו׳ רק ההר הטוב והלבנון והש׳ השיבו ושא עיניך ימה וצפונה ותימנה ומזרחה וראה בעיניך כלומר לא ההר הטו׳ והלבנון בלבד אלא כל הארץ כלה אני מראה לך:
ואם אתה נכסוף נכספת לראות את הארץ הטובה ההיא. עלה ראש הפסגה ושא עיניך ימה וצפונה תמנה ומזרחה וראה בעיניך. הבטיחו שעם היותו מרחוק יראה אותה כאלו היה עובר בה ברגלו מכל צדדיה. וכיון בזה עוד שבעבור שהיתה גזרת אנשי המדבר וכל מנאצי לא יראוה. שהוא לא יהיה בכללם כי יראה אותה בעינו. ואם כן נענשו אנשי דור המדבר שלא יעברו אל הארץ ושלא יראוה. ויהושע וכלב שיעברו שמה ויראוה. ומרע״ה כאמצעי ביניהם שראה אותה ולא עבר שמה. ואולי לזה כוון גם כן באמרו רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה ר״ל כן משפטיך אתה חרצת שאמרת אעברה נא ואראה שהיתה תכלית כוונתו לעבור כדי לראות את הארץ הנה תראנה בעיניך ולא תצטרך אל ההעברה. ולכן אל תוסף דבר אלי עוד ולשאול עוד על זה ממה ששאלת. ואין ספק שזו היתה פליאה עצומה וגדולה מאד שבהיותו מרחוק כל כך יראה בפרטות ובשלמות עצום כל ארץ ישראל ומחוזיה כל אחד ואחד בעצמו כאלו היה הולך ופוסע על אותם המקומות. ואמנם איך היה זה יתבאר בפרשת וזאת הברכה:
והנה ראה אדוננו משה להשתדל על הכנסתו לארץ כל כך לא כדי שיאריכו ימי חייו. כי יודע הוא כי כפי השכר המקווה אצלו בעולם הנשמות היה טוב מותו מחייו. ולא גם כן לאכול מפירותיה ולשבוע מטובה ולהתענג בה תענוג גשמי ומי שתמונת ה׳ יביט לא יחשב שיכסף לראיית ההרים ההם ולא לתמונת הלבנון. אבל היה זה לד׳ סבות:
האחד כפי המדרש שלהי פ״ק דסוטה (סוטה טז) כדי לקיי׳ המצות התלויות בה. ולהוסיף שלמות על שלמותו. כי השלמות הנפשי יתוסף למה שיתוסף תמיד. ודרך קנייתו הוא במעשים התוריים בעה״ז. וכמו שאמרו במשנה (משנה אבות ד׳) יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי הע״ה אשר הכונה בו שהשלמות יקנה האדם בעולם הזה במעשים טובים שיעשה כי הוא עולם העבודה ולא יקנה אותו אחרי היותו בעולם הבא שהוא עולם הגמול. ולכן מרע״ה עם כל גודל שלמותו נכספה גם כלתה נפשו לחצרות ה׳ ולא רצו להשתלם עוד בקיום המצות התלויות בה:
והסבה הב׳ היא שכל אדם בטבעו יכסוף להיות התכלית המשובח בפעולותיו. ולהיות הסבה התכליתית החשובה שבסבות ומשלמת אותם. הי׳ הקודמת במחשבה לכן היתה קללה רבה בית תבנה ולא תשב בו כרם תטע ולא תחללני. והנה השם יתברך נתן את הארץ הנבחרת אל האבות בכח ונשבע אליהם לתתה לזרעם בפועל ובחר במשה רבינו להוציא על ידו אותה המתנה והשבועה. והוא עליו השלום נשא טרחם של ישראל ועמלם במדבר הגדול והנורא ארבעים שנה כדי שיהיה הוא המסיים והמשלים אותו היעוד הטוב והמוציאו לפועל ומפני זה היה חפצו ורצונו לעבור אל הארץ כדי לתת התכלית המכוון והנכסף לכל עמלו אשר עמל בהוציאו אותם מארץ מצרים ובהנחותו אותם בכל הדרך ההוא ולהושיבם איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו. וכיון שהאבות עליהם השלום היו המתחילין בירושת הארץ מפאת היעודים והשבועות שעשה להם הקב״ה עליה. יהיה מרע״ה הגומר והמשלים הפועל הנכבד ההוא ומוציא אותה מתנה לפועל. ולפי שכאשר נענש אמר יתברך לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם רוצה לומר לכן יהיה ענשך שלא תתן התכלית לפעולתך ואיש אחר יחנכנה השתדל ע״ה להשיב את הגזרה ושיתן לו הש״י מקום לתת לפעולתו ולעמלו התכלית הנכסף ההוא:
והסבה הג׳ הוא בעבור רשעת המרגלים כי לפי שהם הוציאו דבת הארץ רעה וישראל נתפתו אל דבריהם ולא האמינו בקול ה׳ שאמר שהית׳ ארץ טובה ולא למרע״ה שהיה מתרה בהם על כך. לכן נכספה נפשו של מרע״ה לראות את הארץ לא לעצמו כי אם לאמת את דבריו ודעתו שאמר להם. וכדי שיאמרו לבניהם אחריהם הראית׳ את הארץ אשר נתן ה׳ לנו הטובה היא. ראו שהאמת אתי שהיא ארץ טובה ולא רעה כדברי המרגלים וזהו שאמר אעברה נא ואראה את הארץ הטובה הזאת. רוצה לומר איני צריך אריכות ימים ושנות חיים בארץ. כי אם לעבור ולראות את טובתה לאמת את דעתי ואמות מיד. ואולי שעל כן השיבו הש״י רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה. כלומר רב לך בקטטת המרגלים ובויכוחם על הארץ אם היא טובה אם לא אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה. רוצה לומר אם הארץ טובה אם לא ולזכור כל היום ענין המרגלים:
והסבה הד׳ הוא שהשתדל מרע״ה לעבור אל הארץ כדי לעבור ולהשתטח בהר המוריה אשר נעקד בו יצחק אבינו להיותו מקום הקדושה. ולפי שהיה משה רבינו ע״ה יודע שהוא יהיה מקום המקדש היה חפץ לרשום מקום בית המקדש ולומר לישראל. כי זה יהיה בית אלהים וכמו שנעשה המשכן במצותו היה חפץ שיבנה בית המקדש לה׳ במצותו שאין ספק שאלו היה מרע״ה הולך שם. היה מיד נודע מקום בית המקדש והיה הוא מגלה לבני ישראל מעלת ירושלים ומקום המקדש ועל זה אמר בשאלתו ההר הטוב הזה והלבנון רוצה לומר הר המוריה ששם קדש אברהם אבינו ע״ה את השם המיוחד והלבנון שהוא בית המקדש וכאמרם ז״ל (יומא ס״ו) בפרק טרף בקלפי ובספרי למה נקרא שמו לבנון שמלבין עונותיהם של ישראל. הנה אם כן לא היתה כונת הנביאים בהעברת הארץ וראייתה כי אם לשלמות נפשיי לא לדבר גופיי.
ולפי שהוא שאל ב׳ דברים כאומרו אעברה נא ואראה. אמר לו בחדא מודינא לך שהיא הראיה. ולכן שא נא עיניך וראה בעיניך. אבל לא תעבור את הירדן הזה.
שבקשת ממני וכו׳. פירוש, מה ענין תשובה זאת לבקשת משה, שבקש לעבור הירדן (פסוק כה), והוא השיב ״וראה בעיניך״, השיב לו דבר שלא שאל, ותירץ, שהרי עיקר שרצה לעבור – אלא כדי שיראה את הארץ, והשיב לו הקב״ה הרי אני מראה לך את כולה, והשתא הוי מענין בקשתו:
ימה וְצָפֹנָה: במקרא גדולה1 כתו׳ וצפונה מל׳ וי״ו, ונמס׳ עליו2 ג׳ מלאי׳ וב׳ חסרי׳. והמדפיס נשתבש לפרש החסרי׳ והמלאי׳, ובא לכלל טעות גם בפסוק. ובכל ספרי׳ מדוייקי׳ כתו׳ וצפנה חס׳, וכן מוכח במסורת ריש פ׳ ויצא3, וכ״כ הכהן4 כל ליש׳ צפנה וצפנה חס׳ כל אוריית׳, עכ״ל. ומסורת שלפנינו כך צריך להגיה, והיה זרעך5 כעפר, עלה6 ראש הפסגה, שניהם חסרי׳, וצפונה פנה7 אל הגלגל (יהושע ט״ו), נגבה לאפרים8 וצפונה (שם י״ז), ראיתי את האיל9 (דניאל ח׳), שלשתם מלאים. [וְצָפֹנָה].
1. במקרא גדולה: ד (וכן ונציה ש״ז).
2. ונמס׳ עליו: מ״ג-ד על אתר.
3. במסורת ריש פ׳ ויצא: מ״ג-ד בר׳ כח יד.
4. הכהן: מנחת כהן, על אתר.
5. והיה זרעך: בר׳ כח יד.
6. עלה: פסוקנו.
7. וצפונה פנה: יהו׳ טו ז.
8. נגבה לאפרים: יהו׳ יז י.
9. ראיתי את האיל: דנ׳ ח ד.
אני מראה לך את כלה כו׳. רצונו לפרש מה שהשיב הקב״ה למשה על בקשתו לעבור הירדן שהשיב לו עלה ראש הפסגה וגו׳ וראה בעיניך וגו׳ מה השיב הקב״ה בזה. ומפרש בקשת ממני כו׳ לראות ההר הטוב והלבנון, שהוא ירושלים ובית המקדש, שהוא הטוב שבכל הארץ, ואני אראה לך את כולה יותר ממה שבקשת:
I will show you all of it, etc. Rashi is explaining how the Almighty is answering Moshe's request to cross the Yardein. For how does, "Go up to the peak of the Pisgah ... see with your own eyes, etc,⁠" relate to Moshe's question? Rashi explains: You asked of Me to see [only] the good mountain and the Levanon, which refers to Yerusholayim and the Beis Hamikdosh — the best of all the Land. But I will show you all of it, which is more than you had requested.
פרשת ואתחנן
וראה בעיניך כי לא תעבור את הירדן הזה – אם אמר ולא תעבור את הירדן. אז טוב לו! ובאמרו כי לא תעבור נראה שהוא נותן טעם למה יראה בעיניו? ואחשוב שעל זקנת משה הכתוב מדבר אשר ענתה בכבל רגלו לא ירוץ גדוד כתמול שלשום כגבור לרוץ אורח לפני העם ככתוב בפרשת וילך לא אוכל עוד לצאת ולבוא. ולפי שגם משה ראה בעיניו ובלבבו הבין שקפצה עליו זקנה על זה לא ביקש מאת ה׳ אלא לראות את הארץ לא להתהלך לארכה ולרחבה דלא מסתייעא מילתא וכבר לא יעשה ה׳ אלהים דבר נס ופלא לאין צורך וכאשר אין הזכות גורם. לכן השיבו הי״ת שאל ישאל זה כי גם לעבור את הירדן אין בו כח לרוב זקנתו. זהו שאמר משה אעברה נא ואראה את הארץ פירוש גם אנכי ידעתי חולשתי ללכת בארץ רחוקה אלא עשה לי אות לטובה לעבור את הירדן לבד ואראה הארץ על שפתו. ענהו הי״ת שאין לעשות הדבר הזה כי אמנם גם הירדן לא יוכל לעבור כמו שאמר וראה בעיניך רצונו ראה גם ראה ולבך שים כי לא תוכל לעבור את הירדן הזה ואין בך כח לעבור גם הנהר לבדו מבלי פלא:
וראה בעיניך – הוצרך לומר תיבת בעיניך, ומה גם אחר שאמר בסמוך שא עיניך, נתכוון לומר לו כי מה ששאל לראות על ידי הליכתו לארץ כאומרו אעברה ואראה יעשה לו ה׳ נס ויראה באמצעות עיניו לבד בלא הליכה כל מה ששאל לראות אחר שיעבור, והוא דבר שאין עין הזולת תוכל לראות, והוא מה שדקדק במאמר עיניך בכינוי.
עוד ירצה לפי שימצאו חכמות שיקריבו הרחוק על ידי דבר אמצעי שמשימין אותו בין עיניהם למול מקומות הרחוקים ויקרבם ויראם כאילו הם לפניו, ולשלול דבר זה אמר ה׳ אליו וראה בעיניך ממש פירוש בלא אמצעות דבר אחר.
וראה בעיניך, "and behold it with your eyes.⁠" The word בעיניך is necessary especially after God had told Moses שא עיניך "raise up your eyes!⁠" God meant to tell Moses that whatever he had hoped to accomplish by walking in the land, He, God would enable him to accomplish by means of his eyes alone. There was no need for him to traverse the land in order to become familiar with it.
Moreover, we know that there are techniques by means of which distant objects can be brought closer to one's eyes, such as telescopes and binoculars. God told Moses that he would see the Holy Land not with his very own physical eyes.
ושא עיניך ימה וגו׳ – מזרחה כוללת ג׳ ארצות ארץ המישור וגו׳. שהוא כלל שם הראשון של מעשה בראשית. שבו גנוזה נשמתו של משה כמ״ש ונשב בגיא. ראשון לי״ג מכילן דרחמין שהם ג׳ שמות של ויעבר ה׳ וגו׳. ששה תורת משה גנוזה. וזהו סוד ונשב בגיא. שהוא מטה של משה שנהפך לנחש ומנחש למטה. שהם ב׳ פעמים בגילופין ובגילופי גלופין.
ראש הפסגה – הוא הגיא אשר בשדה מואב ראש הפסגה:
ושא עיניך וגו׳ וראה בעיניך – כל מה שתוכל לעשות בעיניך עשה, כי אין לך הנאה בארץ רק בראייה:
כי לא תעבר – הטעם שלא נתקבלה תפלת משה רבינו ע״ה, לפי שכבר נשבע ה׳ על זה, שנאמר לכן לא תביאו, ואחז״ל שמלת לכן הוא לשון שבועה, וכן בסמוך וישבע לבלתי עברי:
עלה ראש הפסגה – ובכ״ז ימלא גם שאלתך במה שתעלה ראש הפסגה ושא עיניך וראה בעיניך ר״ל ועפ״י נס אתן בכח ראותך שמן ראש הפסגה תראה בעיניך עד מרחק ד׳ מאות פרסה כאיש הרואה דבר שעומד אצלו, עד שתראה כל פרט ופרט מא״י שבזה ידמה כאילו אתה עומד שם אחר שאין מרחק המקום מפסיק ביניך ובין כל מקום ומקום, ומצד השקפה זאת יחשב כאלו גם גופך בתוך הארץ, ודייק לומר וראה בעיניך כי ראיה כזאת יצויר שיראה בעין המחזה כעומד כאן ורואה חלום בעין המחזה באספמיא לכן אמר שיהיה ראיה חושית ממש שתראה בעיניך הגשמיים לא בעיניך הרוחנים, ולא עוד אלא שתראה ימה וצפונה ותימנה ומזרחה כי באשר הפסגה היתה במזרחית דרומית לא״י ראוי שיראה תחלה תימנה ומזרחה הקרוב אליו ואח״כ צפונה וימה הרחוק, א״ל שיהיה בהפך שתראה הרחוק תחלה ואח״כ הקרוב. וכ״ז תראה בעיניך ממש בפועל, וא״כ ראה והבן כי לא תעבר את הירדן הזה ר״ל אינך צריך כלל לעברו שכבר הוא כאלו היית שם אחר שראית הכל בקרוב כעומד שם:
{עלה ראש הפסגה – הוכיח (משה) שאך משום טובת ישראל לא נענה, שהרי במה שבקשת לראות את הארץ, מלא ה׳ רצונו להראות לו בדרך פלא, אבל ביאה לארץ ישראל אי אפשר, לטובת ישראל.}
כי לא תעבור1 וגו׳ – נתן הקב״ה שני טעמים על מה שאומר לו עלה ראש הפסגה וגו׳ וראה בעיניך וגו׳. א׳ כי לא תעבור וגו׳ והרי אתה מבקש ואראה את הארץ וגו׳ ומה שאני יכול להפיק רצונך הנני מפיק. ואחר שזה א״א ולא תעבור ולא תראה בחוש הטבע ע״כ הנני מזכה אותך לראות בזה האופן בדרך נס. ועוד טעם.
1. ישנה אתנחתא תחת המלה ״בעיניך״, וא״כ משמעות ״כי לא תעבור״ היא טעם מדוע ״וראה בעיניך״. מסביר רבינו.
ימה וצפונה וגו׳ – בעלותו ראש הפסגה היה נגד פניו רוח ים, ובפנותו לצד ימין היה רואה רוח צפון, ובפנותו לשמאלו רוח תימן לנגד עיניו, ובפנותי לאחוריו היה מחזיר פניו למזרח. ובאברהם (בראשית י״ג:י״ד) הוא אומר צפונה ונגבה וקדמה וימה, לפי שהיה גר בבית אל בסוף שליש ראשון של א״י בנסעו מדרום לצפון ופניו כלפי צפון, ורוב הארץ עדין לפניו שבה לא התהלך, ואח״כ הזכיר אחוריו שהם השליש שכבר התהלך בו, ואח״כ ימינו ושמאלו. וידוע שא״י ארוכה מצפון לדרום, וצרה ממזרח למערב. וביעקב (בראשית כ״ח:י״ד) כתב ימה וקדמה וצפונה ונגבה, הזכיר צד מערב ראשונה שאליו רעיוניו פונים כי בו מגורי אביו וממנו היה מתרחק בעל כרחו, ואח״כ מזכיר יתר הרוחות. ואמת הוא שכל דברי אלה הם דרך דרש, אבל מדוע שִׁנָּה סדר הרוחות בכל אחד ממקומות אלה? היה לו להקדים צד מזרח כשמו קדם! ואמת ויציב מה שדרשו חז״ל כי לא דבר רק הוא מכם (סוף פרשת האזינו), לא ריק הוא, ואם ריק, הוא מכם, ובלי ספק שקל משה כל דבריו בדיוק מלה במלה.
ראש – כלומר אל ראש.
הפסגה – בבמדבר כ״ז:י״ב: הר העברים, דברים ל״ב:נ״ט: הר העברים הר נבו, להלן ל״ד:א׳: הר נבו ראש הפסגה. במקום השני מציין ״נבו״ הר מסויים של הרי העברים, ובמקום השלישי נקרא אותו ההר אחד מראשי הפסגה. נראה שהפסגה היא חלק מהרי העברים. כאן כתוב ראש הפסגה בלי ההוספה ״הר נבו״ (השוה גם במדבר ל״ג:מ״ז).
ימה וגו׳ – כלומר לכל הרוחות.
עלה ראש הפסגה – תניא, א״ר אלעזר, גדולה תפלה ממעשים טובים, שהרי אין לך גדול במעשים טובים יותר ממשה רבינו ואע״פ כן לא נענה אלא בתפלה, שנאמר אל תוסף דבר אלי עלה ראש הפסגה וגו׳.⁠1 (ברכות ל״ב:)
1. ועיין בתוס׳ ומפרשים שהעירו עכ״ל דרק מחמת התפלה נענה ודילמא גם משום מעשים טובים שהיו לו, יעו״ש מש״כ בזה ע״ד אגדה ודרוש, ואמנם אפשר לומר דהלשון בדבר הזה מוסב גם למטה כמו בדבר הזה בדבר תפלה זו פעלת אצלי שתעלה ותראה את הארץ, ומבואר דרק משום התפלה נענה. ונראה דלזה כיון רש״י שכתב וז״ל, בדבר תפלה זו נתרציתי להראות אותה לך. גם י״ל דהכונה היא ע״ד שאמרו מצוה גוררת מצוה, והבא לטהר מסייעין אותו, וכל מאויי משה היו רק כדי שיתקיימו המצות על ידו וכמובא לעיל בפסוק כ״ה וכ״ז לא הועיל לו מאומה זולתי התפלה.
מקבילות במקראספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)דברים רבהרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובאבן עזראר״י בכור שורחזקוניר׳ בחיימנחת יהודהמושב זקניםר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותמזרחיאברבנאלצרור המורגור אריהמנחת שישפתי חכמיםמלאכת מחשבתאור החייםאדרת אליהו לגר״אר׳ י״ש ריגייומלבי״םנצי״בהואיל משהרד״צ הופמןתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144