×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(כא) וְאֶת⁠־יְהוֹשׁ֣וּעַ צִוֵּ֔יתִי בָּעֵ֥ת הַהִ֖וא לֵאמֹ֑ר עֵינֶ֣יךָ הָרֹאֹ֗ת אֵת֩ כׇּל⁠־אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֜ה יְהֹוָ֤היְ⁠־⁠הֹוָ֤ה אֱלֹהֵיכֶם֙ לִשְׁנֵי֙ הַמְּלָכִ֣ים הָאֵ֔לֶּה כֵּֽן⁠־יַעֲשֶׂ֤ה יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ לְכׇל⁠־הַמַּמְלָכ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר אַתָּ֖ה עֹבֵ֥ר שָֽׁמָּה׃
I commanded Joshua at that time, saying, "Your eyes have seen all that Hashem your God has done to these two kings. So shall Hashem do to all the kingdoms to which you shall pass.
מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתלקח טובחזקוניר׳ בחייר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שיאור החייםר׳ י״ש ריגייומלבי״םנצי״ברד״צ הופמןעודהכל
מינוי יהושע כמנהיג – במדבר כ״ז:ט״ו-כ״ג, דברים ג׳:כ״ח
וְיָת יְהוֹשֻׁעַ פַּקֵּידִית בְּעִדָּנָא הַהוּא לְמֵימַר עֵינָךְ חֲזָאָה יָת כָּל דַּעֲבַד יְיָ אֱלָהֲכוֹן לִתְרֵין מַלְכַיָּא הָאִלֵּין כֵּן יַעֲבֵיד יְיָ לְכָל מַלְכְוָתָא דְּאַתְּ עָבַר לְתַמָּן.
And I charged Jehoshua at that time, saying: Your eyes have seen all that the Lord your God has done to these two kings; so shall the Lord do to all the kingdoms to which you are going over.
וית יהושע פקדית בשעתה ההיא למימר עיינךא חמיין ית כל מה די עבד י״י אלהכון לתרין מלכייה האליין כדן יעבד מימרה די״י לכל מלכוותהב די אתון עברין תמןג.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״עיינך״) גם נוסח חילופי: ״עייניכון״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״כדן יעבד מימרה די״י לכל מלכוותה״) גם נוסח חילופי: ״כן יתפרע י״י לכל מלכוותה האליין״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״תמן״) גם נוסח חילופי: ״לתמן״.
וית יהושע פקידית בעידנא ההיא למימר עינך חמיין ית כל דעבד י״י אלקך לתרין מלכיא האילין הכדין יעביד י״י לכל מלכוותא דאנת עבר לתמן.
And I instructed Jehoshua at that time, saying: Thine eyes have seen all that the Lord thy God hath done to these two kings; so will the Lord do unto all the kingdoms to which you art passing over.
וַאַמַרתֻ יַהֻשֻׁועַ פִי דַ׳לִךַּ אַלּוַקתִ וַקֻלתֻ לַהֻ אַנתַּ קַד רַאִיתַּ גַמִיעַ מַא צַנַעַ אַללָּהֻ רַבֻּכֻּם בִּהַדַ׳יְןִ אלּמַלִכַּיְןִ כַּדַ׳אךַּ יַצנַעֻ אַללָּהֻ בִּגַמִיעִ אלּמַמַאלִכִּ אַלַּתִי אַנתַּ גַּאאִזֹ אִלַי׳ תַּ׳םַ
ופקדתי על יהושע, באותו הזמן, ואמרתי לו, אתה כבר ראית את כל מה-שעשה ה׳ אלהיכם, בשני המלכים האלה, ככה יעשה ה׳ בכללות הממלכות אשר אתה עובר לבוא אליהן לשם.
פס׳: ואת יהושע צויתי – אין צוואה אלא זירוז.
לא תיראום – אע״פ שהן רבים ממלכי האמורי.
כי ה׳ אלהיכם הוא הנלחם לכם – תחתיכם.
ד״א: ה׳ אלהיכם הוא הנלחם לכם – כענין שנאמר ביהושע (יהושע י׳:י״ד) ולא היה ביום ההוא לפניו ואחריו לשמוע ה׳ בקול איש כי ה׳ נלחם לישראל. אשרי העם שככה לו אשרי העם שה׳ אלהיו:
ואת יהושוע צויתי וגו׳ – היינו דכתיב בפרשת פנחס ויסמוך ידיו עליו ויצוהו.
שלימא סדרא דפרשת דברים
ואת יהושע צותי, "and I have commanded Joshua;⁠" this is what has been written in Numbers 27,23: ויסמוך ידיו עליו ויצוהו, "he (Moses) placed his hands firmly upon him, and he commanded him.⁠"
עיניך הרואות את כל אשר עשה ה׳ אלהיכם לשני המלכים האלה כן יעשה ה׳ לכל הממלכות – חזק את לבם במה שראו בשני המלכים האלה סיחון ועוג, כדי שיאמינו כי כן יעשה ה׳ לאותן שלשים ואחד מלכים שיהיו מנוצחים לפני ישראל ע״י יהושע, וכן חזק בזה לבו של יהושע שהוא עתיד ליכנס בארץ ולראות זה מה שלא זכה הוא.
ואמרו במדרש קשים היו סיחון ועוג יותר מפרעה וחיילותיו, וכשם שאמרו עליו שירה כך היו ראוין לומר על אלו אלא שבא דוד ע״ה ואמר עליהם שירה שנאמר (תהלים קל״ו:י״ז-י״ח) למכה מלכים גדולים כי לעולם חסדו, ויהרוג מלכים אדירים כי לעולם חסדו, לסיחון מלך האמורי כי לעולם חסדו, ולעוג מלך הבשן כי לעולם חסדו.
עיניך הרואות את כל אשר עשה ה' אלו-היכם לשני המלכים האלה, כן יעשה ה' לכל הממלכות, "your eyes who have witnessed all that the Lord your God has done to these two kings, thus will the Lord do to all the kingdoms.⁠" Moses reinforced the people's confidence regarding the battles ahead by recalling to them what they had themselves experienced in the war against Sichon and Og. This would give them the necessary faith in God that they would easily overcome the 31 kings who would be defeated before the Israelites under the leadership of Joshua. Also Joshua's heart was strengthened by these reminders of Moses that it would be he who would enter the land that Moses himself had not been allowed to enter.
A Midrashic approach (Midrash Tehillim 136) Sichon and Og were more difficult to overcome than Pharaoh and his armies at the time. Seeing that the people had celebrated their victory over Pharaoh by reciting a song of thanksgiving to the Lord, they should most certainly have done so also after their victories over Sichon and Og. Since they failed to do so, David made up for this omission in psalm 136, 17-20: "Who struck down great kings, His steadfast love is eternal; Sichon, king of the Emorites, Og king of Bashan, and gave their land as an heritage to His servant Israel for His love is eternal.⁠"
ואת יהושוע צויתי – הנה בזאת הפרשה החל ואלה הדברים לספר פנות מסעםא מהר סיני עד הירדן ותמו הארבעים שנה.
א. אולי כן צ״ל. בכ״י המבורג: ״טעמם״.
ולהורות לפניהם שכבוש הארץ היה קרוב להיות. ושתשועת ה׳ כהרף עין. צוה גם כן ליהושע שהוא שר צבאם שיחזק ויאמץ לבבו ויקח משל ודוגמא שמא שעשה השם יתברך לשני המלכי׳ האלה ושיאמין בה׳ כי כן יעשה לכל הממלכות אשר הוא עובר שמה. וזהו אמרו ואת יהושע צויתי וגו׳.
ואת יְהוֹשוע צִוֵיתִי: דין לחוד באורייתא מל׳ דמל׳ בתרין ו״וין, וכל שאר באוריית׳ מל׳ וי״ו קדמא׳ חס׳ וי״ו תניינ׳1. [ואת⁠־יהושוע].
1. דין... תניינ׳: השווה רמ״ה, יהושוע, לב ע״ב.
ואת יהושע צויתי וגו׳ – פירוש צויתי לבל יירא מהעמים, כמו שאמר בסמוך לא תיראום, ואינו חוזר על מאמר עיניך הרואות כי בזה לא יוצדק לשון צווי.
וטעם שלא סמך מאמר זה למאמר נפילת סיחון ועוג וכתבו אחר הנחלת ארצם לבני גד ובני ראובן ותנאיהם, לפי שמאמצעות תנאי זה שהתנה משה עם בני גד ובני ראובן יולד המיחוש ממה שמבקש עזר בגבורים, וה׳ הוא הלוחם מה צורך בחלוצי בני גד ובני ראובן, אשר על כן סמך מאמר ואת יהושע וגו׳ למאמר חלוצת בני גד ובני ראובן לומר שלא תחשוב שצריך גבורת חוגרים ותבא בלבך יראה, כי אינכם צריכין למלחמה, והוא מה שגמר אומר כי ה׳ אלהיכם הוא הנלחם לכם, דקדק לומר הוא למעט מיחוש הנשמע ממצות בני גד ובני ראובן חלוצים תעברו, וטעם שהוצרך לחלוצת בני גד ובני ראובן פירשתי בפרשת מטות, ועיין בסמוך בפסוק את כל.
בעת ההיא לאמר – טעם אומרו בעת ההיא, פי׳ בעת שראה התנאי שהתניתי עם בני גד ובני ראובן ועוד המיחוש על דרך שפירשתי בפסוק הקודם לזה, ואומרו לאמר, אפשר שלא אמר לו בעת ההיא לשון זה עצמו לזה אמר לאמר פי׳ מכוון המאמר הוא זה. עוד ירצה שציוהו לאמר לישראל בזמן שיכנסו למלחמת ז׳ עממין להסיר מורך מלבם.
את כל אשר עשה וגו׳ כן יעשה וגו׳ – במאמר זה כלל טעם מצותו לבני גד ובני ראובן לעבור עם ישראל את הירדן, כי כדרך שעשה ה׳ לב׳ מלכי האמורי כן יעשה לכל הממלכות וגו׳ וכשם שמעשה שני מלכי האמורי היו יחד שבטי ישראל שנים עשר כמו כן בעבר הירדן יהיו כלם נקבצים חלוצים לפני ה׳, ולטעם זה הוא שצוה משה שיעברו בני גד ובני ראובן חלוצים למלחמת מצוה, אבל לעולם ה׳ הוא הנלחם ולא החלוצים, ומעתה לא היה יכול משה לומר ליהושע עיניך הרואות וגו׳ אלא אחר שהתנה עם בני גד ובני ראובן לעבור חלוצים, אבל זולת זה אין ראיה ממה שראה שאינו דומה זכות י״ב שבטים לזכות ט׳ ומחצה, והוא עצמו שפירשתי בפסוק (במדבר ל״ב ו׳) ואתם תשבו פה שאמר לבני גד וראובן.
ואת יהושוע צויתי, "And I commanded Joshua, etc.⁠" Moses meant that he commanded Joshua not to be afraid of these nations, as we find at the end of verse 22: לא תיראום "you must not be afraid of them.⁠" Moses did not repeat the words "your eyes are seeing" at the end of verse 22, as this is not something which forms the subject of a command.
The reason Moses preferred to record these instructions here instead of after the conquest of the lands of Sichon and Og and the settlement of the tribes of Reuven and Gad in those lands, is because the conditions which were attached to the settlement of these lands by these tribes, etc. This could have created the impression that Joshua required the assistance of the heroic men of those tribes before he would undertake the mission of conquering the land of Canaan. Seeing that it was God who would conduct the actual battles, Moses did not want a false impression to be created. He introduced the paragraph with the words ואת יהושוע, "and Joshua,⁠" to hint that Joshua's part was incidental, as suggested by the conjunctive letter ו. This is also why Moses concluded this paragraph with the words "for your God will fight on your behalf.⁠" Moses underlined the word הוא, "He Himself,⁠" to make it even less plausible for someone who had heard that the men of the tribes of Gad and Reuven had to cross the Jordan in full armour to conclude that this was an indication that the wars of conquest would be dangerous. I have already explained the purpose of that command in my commentary on Parshat Mattot. You may also wish to read my comments on the words את כל.
בעת ההיא לאמור, "at that time saying, etc.⁠" The time referred to is the time when Moses imposed his conditions on the tribes of Reuven and Gad. The word לאמור in this context may mean that Moses did not tell Joshua all this verbatim, but he told him words to this effect. I have shown that there are other instances when the word לאמור is employed in a similar fashion. It is also possible that the meaning is for Joshua to relay such a command to the Israelites at the time they would ready themselves to battle the seven Canaanite tribes, in order to remove fear from their hearts.
את כל אשר עשה, "all that He has done, etc.⁠" This statement incorporates the reason Moses insisted that the tribes of Reuven and Gad cross the river Jordan armed, ready to join the other tribes in the conquest of the West Bank. Moses says that God will do to the tribes on the West Bank what He had done to the Emorite Kings Sichon and Og. Just as God's help against those kings had been predicated on all of the tribes having readied themselves to do battle, so in order for God to do battle on behalf of the Israelites against the 31 kings on the West Bank, all the tribes had to be present in battle formation. In both instances it was God who did the actual fighting. In view of the above Moses was not able to say to Joshua "your own eyes have observed what God did to these two kings, etc.⁠" until after the two tribes had been commanded to cross the Jordan, etc. The collective merit of 12 tribes of Israel cannot be compared to the collective merit of 10 tribes. If God had been willing to fight on behalf of 12 tribes this was not proof that He would do the same on behalf of only 10 tribes. I have already explained this on Numbers 32,6.
ואת יהושוע צויתי – תוכן הצווי הזה מובן מענינו, שצוה אותו חזק ואמץ ולא תירא מהם, אלא שרצה לכלול עמו כל ישראל, ואמר לא תיראום בלשון רבים:
עיניך הראת – יתכן שתחסר מלת הן, והטעם עיניך הן הרואות את כל וגומר, והנני מבטיחך שכן יעשה וכו׳:
כן יעשה ה׳ – כי לא בכח יגבר איש אלא לה׳ התשועה והוא ילחם לכם, כמו שחתם דבריו:
ואת יהושוע צויתי – הנה מה ששלחו מלאכים אל מלך אדום ומואב שבודאי עשו זה עפ״י הדבור אף שידע ה׳ שלא יניחום לעבור דרך ארצם זה היה כדי שעי״כ יקשה סיחון את לבבו ויחשב שאם לא עמדו נגד מלך אדום ומואב שהיו חלשים ממנו כ״ש שלא יעמדו נגדו ועי״כ יצא להלחם אתם וז״ש (ב׳ ל׳) כי הקשה ה׳ את רוחו, אכן מה שסבב ה׳ שסיחון ועוג ילחמו בישראל, הגם שארצם לא היה מוכן לישראל ממתנת אבותיהם, זה היה כדי שעי״כ תפול אימה ופחד על הכנענים ועי״כ גרגשי פנה והלך לו מא״י וכמ״ש יהושע (כד) ותבואו אל יריחו וילחמו בכם בעלי יריחו וגו׳ ואשלח לפניכם את הצרעה ותגרש אותם מפניכם שני מלכי האמורי לא בחרבך ולא בקשתך, שפי׳ מה שכבשת שני מלכי האמורי זה היה הצרעה שגרשה אותם מלפניך, כמ״ש בפי׳ שם, וז״ש עיניך הרואות את כל אשר עשה ה׳ לשני המלכים האלה כן יעשה ה׳ לכל הממלכות ר״ל שזה עשה מטעם זה להודיע שכן יעשה לכלם ועי״כ תפול עליהם אימתה ופחד:
ואת יהושוע צויתי וגו׳ – לכאורה אך למותר הוא להזהיר ליהושע. שהרי הוא בעצמו אמר בשעת מרגלים ואתם אל תיראו את עם הארץ וגו׳. גם אינו מדוקדק לשון בעת ההיא. מתי היתה השעה המיוחדת לאזהרה זו. אלא כמש״כ דעיקר עסק של ב״ג וב״ר לא לנחת ולרצון היה למשה. וגם יהושע ידע מזה שמסוכנים המה שני השבטים שיסורו מהר מעבודת ה׳. עד שבהיותם נפטרים ממנו הזהיר אותם ביחוד כמש״כ בס׳ יהושע כ״ב שאמר להם רק שמרו מאד לעשות את המצוה וגו׳ ובעשותם מזבח גדול למראה פחדו פחד ואמרו להם ואך אם טמאה ארץ אחוזתכם וגו׳. משום הכי בראותו כול זה1 נפל לבבו כמעט. שמעתה אינו דומה כמו אז בהיותם בקדש2. אבל משה רבינו חיזק לב יהושע.
עיניך הרואות וגו׳ – ואי לא היה הרצון מתחלה כך. לא היה נכבש שתי הממלכות באופן כזה עד3 שהיו כובשים ארץ חמשה עממין אלא כך עלה ברצון ה׳ אע״ג שלבסוף יצא מזה קלקול. ומעתה מובן יפה דיוק בעת ההיא. היינו בעת חלוקת עה״י לב״ג ולבני ראובן.
1. הנחלת עבר הירדן לשבטי ראובן וגד.
2. שמא לא יעמדו זכויות בני ישראל במלחמת ארץ ישראל, כי שני השבטים הנשארים בעבר הירדן מסוכנים לסור מהר מעבודת ה׳.
3. לפני ש...
הכופר שטויארנגל (השוה גם דילמן) סבור, שכיון שהצווי אל יהושע לא נצטווה על ידי ה׳ אלא להלן בפסוק כ״ח, אם כן הפסוקים כ״א-כ״ב, המזכירים כבר מקודם את הצווי הזה, יש לראותם חס ושלום כהוספה. אבל אין לו כלל כל הסבר, איזה טעם היה לכותב מאוחר, להכניס את שני הפסוקים האלה במקום זה! אך הלא כבר נזכר למעלה א׳:ל״ז שיהושע נתמנה בתור מנהיג במקומו של משה רבינו. אכן שני המבקרים האלה אומרים שגם הפסוק ההוא הוא הוספה; אבל על פי מה שנתבאר כבר למעלה בפסוקים א, לז⁠־לח, הרי זאת היא טעות גמורה.
מלבי״ם כבר מעיר בצדק (על פי אברבנאל) שתפילתו של משה רבינו הנזכרת בפסוק כ״ג והלאה, לא הציבה לה למטרה לבטל את גזירתו של הקדוש ברוך הוא (בבמדבר כ׳:י״ב) שגזר שמשה לא יכניס את ישראל לארץ הקודש. משה רבינו בקש רק לקבל רשות להכנס לארץ, אחרי שימסור מקודם את ההנהגה ליהושע. אין בכך מן התימה אם בן מאה ועשרים ימסור התפקיד של כיבוש ארץ מידי עם עז וחזק לידי אישיות צעירה. על כן רומז משה רבינו עוד לפני שסיפר על תפילתו, שכבר מסר את ההנהגה לידי יהושע. הוא הודיע זאת בצורת סיפור על הצווי שהוא צוה אז את יהושע, בדומה לפסוק יח. אולם דבר זה לא יתכן שנאמר אלא על ידי משה רבינו בעצמו. כל מחבר מאוחר לא היה רואה שום טעם להזכיר כאן את הצווי אל יהושע, ובודאי לא היה שום אדם מוצא צורך להכניס כאן פסוקים אלה.
עיניך הרואות – העינים שלך הן הרואות, כמו ד׳:ג׳, י״א:ז׳, כ׳:ד׳.
ה׳ אלהיכם – כיון שהאזהרה מכוונת כאן גם אל העם, כתוב לשון רבים; כמו כן בפסוק הבא הכוונה אל כל העם.
מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתלקח טובחזקוניר׳ בחייר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שיאור החייםר׳ י״ש ריגייומלבי״םנצי״ברד״צ הופמןהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144