ואת הארץ ההיא וגו׳ – יש לשום לב לכל הספור מן ונפן ונעל עד סוף הסדרה איזה דבר תוכחה יצוק בזה¹. אבל ראוי לדעת דאלו לא חלקו ב״ר וב״ג בעה״י לא גלו תחלה בני גד ובני ראובן², דעה״י קדושתה קלה מארץ ישראל וגם כח התורה מעט בקרבה כדתניא באדר״נ ס״פ כ״ו בראשונה היו אומרים דגן ביהודה ותבן בגליל ומוץ בעבר הירדן.⁠³ ולענין תורה מיירי שם. וכדאי׳ במדרש פ׳ תולדות ורוב דגן זה תלמוד. וכבר רמז משה להם באמרו ודעו חטאתכם אשר תמצא אתכם כמש״כ בס׳ במדבר (ל״ב,כ״ג) שם⁴. ואחר שגלו ב״ר וב״ג הוקל גם קדושת ארץ ישראל כדאי׳ בערכין דל״ב ב׳ כשגלו שבט מנשה בטלו יובלות⁵. וכ״ז גרם חטא מרגלים⁶, דאלו עלו מקדש ברנע דרך אדום לארץ ישראל לא היה אז מלך אדום מסרב מלהרשות את ישראל לעבור בגבולו בעוד שהיה פחד קריעת י״ס על אלופי אדום⁷, והיו כובשים תחלה ארץ ישראל ומחלקים בשוה ובאים אח״כ לעבר ירדן⁸, ולא היה הגלות ושארי צרות⁹. אבל עתה כשהעפילו לעלות והוכחו בשעיר עד חרמה הוקל כבוד ומורא ישראל בעיני אדום. וכן במואב עד שהגיעו בע״כ לסיחון. ועלה שנכבשו ארץ סו״ע ונתחלק ארץ עה״י לב״ג וב״ר ויצא מה שיצא¹⁰. וכ״ז תוכחה מה הגיע עון מרגלים ומה שהעון סיבב. ואת אשר לפניהם לעשות בשמירת התלמוד ופלפולה. וע״ע בסמוך.

{וחצי הר הגלעד – חציו ברחבו, היינו החצי שלצד ארץ ישראל.}