×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(יב) וְאֶת⁠־הָאָ֧רֶץ הַזֹּ֛את יָרַ֖שְׁנוּ בָּעֵ֣ת הַהִ֑וא מֵעֲרֹעֵ֞ר אֲשֶׁר⁠־עַל⁠־נַ֣חַל אַרְנֹ֗ן וַחֲצִ֤י הַֽר⁠־הַגִּלְעָד֙ וְעָרָ֔יו נָתַ֕תִּי לָרֽאוּבֵנִ֖יא וְלַגָּדִֽי׃
This land we took in possession at that time. From Aroer, which is by the valley of the Arnon, and half the hill country of Gilead, and its cities, I gave to the Reubenites and to the Gadites.
א. לָרֽאוּבֵנִ֖י =ל1,ש,ש1,ק3,ו,ל3 וכמו כן בדפוסים וקורן
• ל=לָרֻֽאוּבֵנִ֖י (ניקוד מקובל לתיבה זו בכתי״ל)
• הערות ברויאר דותן.
• קורן, דותן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא
תרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)אגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״יר״י בכור שורחזקונירמב״ןטור הפירוש הארוךמזרחיגור אריהמנחת שישפתי חכמיםר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהרש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןעודהכל
וְיָת אַרְעָא הָדָא יְרֵיתְנָא בְּעִדָּנָא הַהוּא מֵעֲרוֹעֵר דְּעַל נַחְלָא דְּאַרְנוֹן וּפַלְגוּת טוּרָא דְּגִלְעָד וְקִרְווֹהִי יְהַבִית לְשֵׁיבֶט רְאוּבֵן וּלְשֵׁיבֶט גָּד.
And their land (which) we took into possession at that time, from Aroer, upon the river Arnon, and half Mount Gilead, and the cities thereof, I have given to the tribe of Reuben, and to the tribe of Gad.
וית ארעא הדא ירתינן בשעתה ההיא מן לחיית דיא על גיף נחל ארנונה ופלגות טור גלעדה וקרוייויב יהבית לשבטה דבנוי דראובני ולשבטה דבנוי דגדי.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״די״) גם נוסח חילופי: ״דאית״.
ב. בכ״י ניאופיטי 1 מופיע בין השיטין (במקום ״וקרוייוי״) גם נוסח חילופי: ״וקריוי״. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״וקרוייוי״) גם נוסח חילופי: ״קורייתה״.
וית ארעא הדא יריתנא בעידנא ההיא מערער ועד כיף נחלא ופלגות טוורא דגלעד וקירווי יהבית לשיבט ראובן ולשיבט גד.
And this land which we took in possession at that time, from Aroer unto the border of the river, and half of Mount Gilead, and the cities, I have given to the tribe of Reuben and Gad;
הַהוּא יִקָּרֵא אֶרֶץ
(זהר במדבר דף קעד)
יום ההוא- האחרון, שאוחז סוף בראש
פָּתַח אוֹתוֹ תִּינוֹק וְאָמַר, וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, הַהוּא - לֹא יָדוּעַ מִיהוּ. אֶלָּא בְּכָל מָקוֹם בַּיּוֹם הַהוּא, יוֹם אַחֲרוֹן הוּא. לָמָּה נִקְרָא יוֹם הַהוּא? אֶלָּא זֶהוּ יוֹם שֶׁאוֹחֵז סוֹף בָּרֹאשׁ. רֵאשִׁית נִקְרָא הוּא, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יח) וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא. עֲבוֹדַת הַלֵּוִי לְדַרְגָּה שֶׁנִּקְרֵאת הוּא, טָמִיר וְגָנוּז. וְנִקְרָא הַהוּא (ה׳ הוא), לְהַרְאוֹת סוֹף כָּל הַמַּעֲלוֹת, שֶׁהִיא רֵאשִׁית, וְהַכֹּל אֶחָד. וּמִשּׁוּם שֶׁהוּא סוֹף, הִתּוֹסֵף בּוֹ ה׳.
עָתִידָה יְרוּשָׁלַיִם לְהוֹצִיא מַיִם וְלִנְבֹּעַ מַבּוּעַ.
עָתִידָה יְרוּשָׁלַיִם לְהוֹצִיא מַיִם וְלִנְבֹּעַ מַבּוּעַ. כָּאן יֵשׁ לוֹמַר, סוֹף לְכָל הַדְּרָגוֹת אֵינָהּ יְרוּשָׁלַיִם, אֶלָּא וַדַּאי יְרוּשָׁלַיִם וְיוֹם הַהוּא, הַכֹּל אֶחָד. מַה בֵּין זֶה לָזֶה? אֶלָּא יְרוּשָׁלַיִם, כָּל הַדְּרָגוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁלָּהּ, כְּשֶׁסּוֹבְבִים נִקְרָאִים יְרוּשָׁלַיִם, וְכָךְ נִרְאִים.
וְיֵשׁ דְּרָגוֹת שֶׁסּוֹבְבוֹת, וְנִקְרָאוֹת עֲזָרוֹת. אֵלֶּה פְּנִימִיּוֹת וְאֵלֶּה בַּחוּץ.
וְיֵשׁ דְּרָגוֹת שֶׁנִּקְרָאוֹת כְּשֶׁסּוֹבְבוֹת לְשָׁכוֹת. (כשמסתובבות אלו הפנימיות ואלו לבחוץ, נקראו ירושלים. ויש דרגות שסובבות, ונקראות עזרות. ויש דרגות שנקראות לשכות) וְיֵשׁ דְּרָגוֹת שֶׁנִּקְרָאוֹת כְּשֶׁסּוֹבְבוֹת הֵיכָל וּדְבִיר.
לִפְנִים מִכָּל אֵלּוּ הַדְּרָגוֹת יֵשׁ נְקֻדָּה אַחַת, (תהלים מה) כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה. נְקֻדָּה זוֹ נִקְרֵאת יוֹם הַהוּא, וְסִימָנְךְ - (דברים ג) הַהוּא יִקָּרֵא אֶרֶץ.
וּכְשֶׁיַּעָמֹד יוֹם זֶה מִתּוֹךְ שִׂבְכֵי הָעֲזָרָה, תָּקוּם נְבִיעַת מַיִם, וְאוֹתָהּ נְבִיעָה תִּהְיֶה מֵהַיָּם הַקַּדְמוֹנִי, כְּמוֹ אִמָּא שֶׁבְּנָהּ בֵּין זְרוֹעוֹתֶיהָ, וּמֵרֹב חָלָב שֶׁיּוֹנֵק, מִתְמַלֵּא פִיו וְנִתְגַּדֵּל בּוֹ, מֵרִיק חָלָב לְפִי אִמּוֹ. כָּךְ חֶצְיָם אֶל הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי.
וַהֻוַדַ׳א אַלּבַּלַדֻ אַלַּדִ׳י אַכַ׳ד׳נַאהֻ פִי דַ׳לִךַּ אַלּוַקתִ פַמִן עַרֻוְעִרַ אַלַּדִ׳י עַלַי׳ וַאדִי אַרנֻוןַ וַנִצףַ גַבַּלִ גַרַשֵׁ וַקֻרַאהֻ דַפַעתֻ דַ׳לִךַּ אִלַי׳ אַלרִּאֻבִּנִיִּיןַ וַאִלַי׳ אַלגַדִייןַ
והנה הארץ אשר לקחנו אותה, באותו הזמן, אשר מן ערוער שליד נחל ארנון עם מחצית הר גלעד1 וקריותהן, העברתי זאת אל הראובניים ואל הגדיים.
1. (ג׳רש בלע״ז, עיר בירדן)
אואת הארץ הזאת – האמורה למעלה: מנחל ארנון ועדב הר חרמון (דברים ג׳:ח׳).
ירשנו בעת ההוא מערער אשר על נחל ארנן – אינו מחובר לראשו של מקרא אלא לסופו, על נתתי לראובני ולגדי. אבל לעניין הירושה, עד הר חרמון היה.
א. שני הביאורים על פסוק י״ב מופיעים בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, לונדון 26917, אך חסרים בכ״י מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34.
ב. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165. בפסוק ובכ״י לונדון 26917: ״עד״.
ואת הארץ הזאת AND THIS LAND – mentioned above, "from the brook of Arnon to Mount Hermon" (v. 8), ירשנו בעת ההוא WE POSSESSED AT THAT TIME.
מערער אשר על נחל ארנן FROM AROER, WHICH IS BY THE BROOK ARNON – this must not be connected with the first part of this verse (defining הארץ הזאת) but with its conclusion – with נתתי לראבני ולגדי I GAVE TO THE REUBENITES AND TO THE GADITES; however, as respects possession (taking by conquest) that was "[from the brook of Arnon] to Mount Hermon" (v. 8).
ואת הארץ הזאת ירשנו בעת ההואא – מקרא קצר הוא, והוא קאמר: ואת הארץ הזאת אשר ירשנו בעת ההיא נתתי לראובניב וכו׳.
א. בכ״י מינכן 52: ההיא.
ב. בכ״י מינכן 52: לראוביני.
ואת הארץ הזאת ירשנו בעת ההוא – THIS LAND WE TOOK IN POSSESSION AT THAT TIME – This is a truncated text, and it says: and this land that we took in possession at that time I gave to the Reubenites etc.
ואת הארץ הזאת ירשנו – מקרא קצר והכי קאמר: ואת הארץ הזאת – אשר ירשנו וגו׳.⁠1
ועריו נתתי לראובני וגו׳ עד נשיכם וטפכם וגו׳ – מפורש בפרשת מטות.
1. שאוב מר״י בכור שור.
ואת הארץ הזאת ירשנו, "and this land we have inherited;⁠" this phrase is abbreviated; the line should have begun with the words: '"and this land which we have inherited at that time ...as well as its towns, I have given to the tribe of Reuven.⁠" All of this has been explained in Numbers 32,33.
ואת הארץ הזאת ירשנו בעת ההיאאת הארץ הזאת האמורה למעלה, מנחל ארנון עד הר חרמון (דברים ג׳:ח׳), ירשנו בעת ההיא.⁠א מערוער אשר על נחל ארנון – אינו מחובר לראשו של מקרא אלא לסופו, על:⁠ב נתתי לראובני ולגדי, אבל לענין ירושה, עדג חרמון היה. לשון רבינו שלמה.
והנכון בעיני: כי יאמר ואת הארץ הזאתד שירשנו בעת ההיא מערוער נתתי לראובני. וכן: והודעת להם את הדרך ילכו בה (שמות י״ח:כ׳), וכן רבים.
א. כן בכ״י מינכן 137, פולדה 2, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255 הושמט: ״מנחל ארנון... ירשנו בעת ההיא״.
ב. כן בכ״י מינכן 137, פולדה 2, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255 נוסף כאן: ״כי״.
ג. כן בכ״י פרמא 3255, מינכן 137, פולדה 2, דפוס ליסבון, וכן בנוסח פירוש רש״י שבכ״י פרמא 3115. בכ״י לייפציג 1 מופיעה כאן מלת: ״הר״.
ד. כן בכ״י מינכן 137, פולדה 2, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255 חסר: ״הזאת״.
AND THIS LAND — "this land mentioned above, from the brook of Arnon unto Mount Hermon1 — WE TOOK IN POSSESSION AT THAT TIME. FROM AROER, WHICH IS BY THE BROOK ARNON — this is not connected with the beginning of the verse [defining this land] but with the end thereof: I gave unto the Reubenites and unto the Gadites. But as regards the possession, it was unto Mount Hermon.⁠"2 This is Rashi's language. The correct interpretation appears to me to be that the verse is stating: "and this land 'which' we took in possession at that time [I allocated in the following way]: from Aroer [etc.] I gave unto the Reubenites.⁠" So also is the verse, and thou shalt let them know the way they shall walk therein3 [means "the way 'which' they shall walk therein"]. There are many similar cases.
1. Above, (8).
2. Above, (8).
3. Exodus 18:20.
ואת הארץ הזאת ירשנו בעת ההיא – פירש״י את הארץ הזאת האמורה למעלה. ומערוער עד נחל ארנון אינו מחובר לראשו שהרי הם ירשו יותר עד הר חרמון אלא חוזר על סופו של מקרא על נתתי לראובני ולגדי. והרמב״ן כתב והנכון בעיני לפרש כי הארץ הזאת אשר ירשנו בעת ההיא מערוער נתתי לראובני:
ואת הארץ הזאת ירשנו בעת ההיא, "and we inherited this land at that time.⁠" Rashi says that the words ואת הארץ הזאת refer to the land mentioned just previously. The words מערורר אשר על נחל ארנון, are not connected to what has been described previously, but introduce a new section, seeing that the people of Israel inherited more territory, lands inherited by the tribes of Reuven and Gad mentioned at the end of the verse. This is clear from the fact that Mount Hermon is situated far to the north of the river Arnon.
Nachmanides writes that in his view the words הארץ הזאת אשר ירשנו בעת ההיא וגגו' were all regions given to the tribe of Reuven.
ואת הארץ הזאת האמורה למעלה מנחל ארנון עד הר חרמון. לא האמורה אחריו מערוער אשר כל נחל ארנון וחצי הר הגלעד כי הארץ אשר ירשו בעת ההיא מנחל ארנון עד הר חרמון היתה לא מערוער עד חצי הר הגלעד בלבד כי אחריו ויתר הגלעד וכל הבשן ממלכת עוג נתתי לחצי שבט המנשה אלמא כל הר הגלעד בכלל ירושתם היה אלא עכ״ל דהכי קאמר ואת הארץ הזאת האמורה למעלה שלקחנו משני מלכי האמורי שהיא מנחל ארנון עד הר חרמון ירשנו אותה בעת ההיא שהחזקנו בה בידינו ולא שכבשנו אותה בלבד והנחנוה חרבה והלכנו לדרכנו ואח״כ התחיל ספור אחר ואמר מערוער אשר על נחל ארנן וחצי הר הגלעד ועריו נתתי לראובני ולגדי והשאר נתתי לחצי שבט המנשה וגו׳:
אינו מחובר לראשו של מקרא. כלומר, שאין פירוש ״ואת הארץ ירשנו מערוער וגו׳⁠ ⁠⁠״, דהא למעלה כתיב (פסוק ח) ״מנחל ארנון עד הר חרמון״, וכאן אומר ״מערוער וחצי הר הגלעד״, אלא דלמעלה מדבר בירושה, וכאן מדבר שנתן אותה לראובני ולגדי:
ומה שהפך רש״י הפירוש, וכתב ״ההוא יקרא ארץ רפאים״ לפני זה, לומר גם כן ד״ההוא יקרא ארץ רפאים״ קאי על כל הארץ אשר ירשו עד הר חרמון, הכל יקרא ארץ רפאים, לא כפי מצב הפסוק שכתב אחר ״מערוער אשר על נחל ארנון וחצי הר הגלעד ויתר הגלעד״, שיהיה זה בלבד נקרא ״ארץ רפאים״, דודאי דהכל יקרא ״ארץ רפאים״, דאם לא כן, למה היו כובשין אותו, כיון שלא נקרא ״ארץ רפאים״:
אֲשֶר: במקף, לא בשופר ופסק.
אשר על נחל אַרְנֹן: בהעתק הללי ארנון מלא, וכן מצאתי בס״א כ״י, אך בשאר ספרי׳ חס׳, וכן עיקר, כי לא נמנה במסורת1 רק ג׳ מל׳ בתורה בפ׳ חקת, כמ״ש2 שם. [אֲשֶׁר⁠־עַל⁠־נַחַל⁠־אַרְנֹן].
לָרֽאוּבֵנִי ולגדי: וכן ולראובני ולגדי שבסמוך3, ובפ׳ ואתחנן4, ובפ׳ כי תבוא5, וביהושע6 וד״ה7, כולם השורק ברי״ש והאל״ף נחה, כמ״ש8 בפ׳ פינחס. [לָרֽאוּבֵנִ֖י].
1. במסורת: מ״ג-ד במ׳ כא יג.
2. כמ״ש: מ״ש במ׳ כא יג (׳ויחנו מעבר ארנן׳).
3. שבסמוך: דב׳ ג טז.
4. ובפ׳ ואתחנן: דב׳ ד מג.
5. ובפ׳ כי תבוא: דב׳ כט ז.
6. וביהושע: יהו׳ א יב ועוד.
7. וד״ה: דה״א ה ו ועוד.
8. כמ״ש: מ״ש במ׳ כו ז (׳הראובני׳).
האמורה למעלה כו׳. פירוש, לא האמורה אחריו מערוער אשר על נחל ארנון, כי הארץ אשר ירשו בעת ההיא מנחל ארנון עד הר חרמון היתה, לא מערוער עד חצי הר הגלעד בלבד. אלא ע״כ דה״ק, ואת הארץ האמורה למעלה שלקחנו משני המלכים שהי׳ מנחל ארנון עד הר חרמון, ירשנו אותה והחזקנו בה. ואח״כ התחיל סיפור אחר, ואמר מערוער אשר על נחל וכו׳ נתתי לראובני ולגדי, והשאר נתתי לחצי שבט מנשה וגו׳:
אינו מחובר כו׳ לסופו על נתתי לראובני כו׳. רצ״ל דבפסוק משמע שלא ירשו אלא ארץ זו ונתנו לראובני ולגדי, ואח״כ כתיב ויתר הגלעד וכו׳ נתתי לחצי שבט המנשה, וכי מאין היה להם ארץ זו כיון שלא ירשו יותר. ועל זה פירש האמורה למעלה מנחל ארנון וכו׳. ר״ל ואת הארץ הזאת האמורה למעלה ירשנו בעת ההיא, ומאותו ארץ נתתי לראובני ולגדי ולחצי שבט מנשה:
"Mentioned above, etc. I.e., it is not referring to the land mentioned afterwards, "From Aro'er which is on Wadi Arnon.⁠" For the land they inherited at that time extended from Wadi Arnon to Mount Chermon, and not only from Aro'er until half of Mount Gilod. Rather, the verse means: "The land mentioned above that we took from the two kings, which extended from Wadi Arnon until Mount Chermon, we inherited it and fortified it.⁠" Afterwards starts a new account: "From Aro'er which is on Wadi Arnon ... I gave to the Reuvenites and the Gaddites, and I gave the rest to half the tribe of Menashe, etc.⁠"
This is not to be connected ... but with its conclusion, etc. Rashi is answering the question: The verse implies that they only inherited this land, and they gave it to the Reuvenites and the Gaddites. And afterwards it is written, "And the rest of the Gilod ... I gave to half the tribe of Menashe.⁠" But from where did they get this land, since they had not inherited any more land? For this reason Rashi explains: "This land" refers to the land mentioned above, "From Wadi Arnon to Mount Chermon,⁠", etc. In other words: The land mentioned above is what we inherited at that time, and from that land I gave to the Reuvenites, the Gaddites, and half the tribe of Menashe.
ואת הארץ הזאת ירשנו – אף שכבר נאמר ונקח בעת ההיא את הארץ, אין זה כפל הדברים, כי הנה הלקיחה הוא בלבד התגבורת על העם היושב בה ולכידת הערים מהם, אבל חלוקת הערים הנלכדות והירושה והישיבה בהם הוא ענין אחר, ועליו אמר כאן ואת הארץ הזאת ירשנו, כלומר התאחזנו בה כירושת נחלה, ואיך היתה הירושה הזאת מערוער וכו׳, ומפרט והולך חלק ראובן וגד ומנשה:
וחצי הר הגלעד – לפי שהיה כל הר הגלעד מרובה לבני ראובן וגד כפי החשבון שעשה משה, וכמו שרמזנו במקומו, לכן לא נתן להם רק חציו, דהיינו חלק ממנו, והשאר נתן לחצי שבט המנשה:
ואת הארץ הזאת – האמורה למעלה מנחל ארנון ועד הר חרמון.
מערער – אינו מחובר לראשו של מקרא אלא לסופו על נתתי לראובני ולגדי, אבל לענין ירושה עד הר חרמון היה (רש״י), ויותר יתכן לחבר ראש המקרא עם סופו, וטעם ירשנו כמו ינחלו לכם (מסעי ל״ד י״ז) שהוא לבעלי לשון פעל יוצא לשני פעולים, כמ״ש ראב״ע שם, ויש הרבה דומים לזה בשאר פעלים, וטעם המקרא הארץ הזאת הורשנו, ומפרש למי הורישוהו ואמר מערוער וגו׳.
ואת הארץ הזאת ירשנו – כבשנו את כולה והשלמנו את הכיבוש על ידי חלוקתה לשבטים.
ואת הארץ – אחר שאמר ונקח את הארץ היינו שלקחוהו שיהיה בקדושת א״י יספר איך שירשו את הארץ היינו שחילקו אותה לשני המטות וחצי, כי ירושת א״י וחלוקתה היה צריך להיות ע״י אבות המטות ואו״ת אבל חלוקה זו נעשה ע״י משה לבדו ונעשה תיכף ולא המתינו עד עת שיחלקו כל השבטים שעז״א ואת הארץ הזאת ירשנו בעת ההוא ר״ל תיכף, ואמר כי מערוער וגו׳ נתתי לראובני ולגדי ר״ל משה בעצמו נתן בלא צירוף אבות המטות:
ואת הארץ ההיא וגו׳ – יש לשום לב לכל הספור מן ונפן ונעל עד סוף הסדרה איזה דבר תוכחה יצוק בזה1. אבל ראוי לדעת דאלו לא חלקו ב״ר וב״ג בעה״י לא גלו תחלה בני גד ובני ראובן2, דעה״י קדושתה קלה מארץ ישראל וגם כח התורה מעט בקרבה כדתניא באדר״נ ס״פ כ״ו בראשונה היו אומרים דגן ביהודה ותבן בגליל ומוץ בעבר הירדן.⁠3 ולענין תורה מיירי שם. וכדאי׳ במדרש פ׳ תולדות ורוב דגן זה תלמוד. וכבר רמז משה להם באמרו ודעו חטאתכם אשר תמצא אתכם כמש״כ בס׳ במדבר (ל״ב,כ״ג) שם4. ואחר שגלו ב״ר וב״ג הוקל גם קדושת ארץ ישראל כדאי׳ בערכין דל״ב ב׳ כשגלו שבט מנשה בטלו יובלות5. וכ״ז גרם חטא מרגלים6, דאלו עלו מקדש ברנע דרך אדום לארץ ישראל לא היה אז מלך אדום מסרב מלהרשות את ישראל לעבור בגבולו בעוד שהיה פחד קריעת י״ס על אלופי אדום7, והיו כובשים תחלה ארץ ישראל ומחלקים בשוה ובאים אח״כ לעבר ירדן8, ולא היה הגלות ושארי צרות9. אבל עתה כשהעפילו לעלות והוכחו בשעיר עד חרמה הוקל כבוד ומורא ישראל בעיני אדום. וכן במואב עד שהגיעו בע״כ לסיחון. ועלה שנכבשו ארץ סו״ע ונתחלק ארץ עה״י לב״ג וב״ר ויצא מה שיצא10. וכ״ז תוכחה מה הגיע עון מרגלים ומה שהעון סיבב. ואת אשר לפניהם לעשות בשמירת התלמוד ופלפולה. וע״ע בסמוך.
{וחצי הר הגלעד – חציו ברחבו, היינו החצי שלצד ארץ ישראל.}
1. שהרי כל פרקים אלו של תחילת ספר דברים משולבים בכוונת תוכחה של משה רבינו לעם ישראל, כמוזכר בדברי רבינו לעיל (א,ו) ועוד.
2. כמוזכר במלכים ב׳ (טו,כט) ״בימי פקח מלך ישראל, בא תגלת פלאסר מלך אשור, ויקח את עיון... ואת קדש ואת חצור ואת גלעד... ויגלם אשורה״ (עיין גם לעיל ב,כד).
3. פירוש ׳מאורי אור׳: כלומר, שהדגן בגליל היה נחשב נגד דגן שביהודה לתבן, ובעבר הירדן היה גרוע הגידול שהיה נחשב רק למוץ. וכדאיתא במנחות ר״פ כל הקרבנות. המשך שם: חזרו לומר אין דגן ביהודה ואין תבן בגליל אלא מוץ, ובעבר הירדן – לא זה ולא זה.
4. לשון רבינו שם: תזכרו מה שאתם עלולים לחטוא אפילו תעשו כמו שאתם מצווים.
5. שנאמר ״וקראתם דרור בארץ לכל יושביה״ (ויקרא כה,י), בזמן שכל יושביה עליה, ולא בזמן שגלו מקצתן.
6. וזו היתה נקודת התוכחה בכל הפרק הזה.
7. ״אז נבהלו אלופי אדום״ (שמות טו,טו).
8. וקדושתו היתה שוה אז לקדושת א״י.
9. שנגרמו עקב חטא המרגלים.
10. שעבר הירדן קדושתו קלה מקדושת א״י, וכח התורה מעט בקרבה וכו׳.
משה רבינו ממשיך לספר כיצד חלק את ארץ הכיבוש בין שני השבטים וחצי השבט. הבטוי ״ירשנו בעת ההיא״ בפסוק י״ב מתאים לבטוי ״ונקח בעת ההיא״ בפסוק ח, ״ונקח״ מספר על הלקיחה מיד האויב, ו״ירשנו״ על התפיסה המוחלטת על ידי החלוקה לבעלים האמיתיים.
כאן לא נזכר בפרטות מפני מה ניתנה הארץ הזאת דוקא לשבטים האלה, כיון שהסיפור בנוגע למאורע זה כבר כתוב בבמדבר לב והוא ידוע.
מערוער – כמו ב׳:ל״ו, התרגום השומרוני מגיה גם כאן לשם השוואה ״על שפת נחל״.
וחצי הר הגלעד – עד היבק, כלומר החלק הדרומי (ראה לפסוק י׳), השוה במדבר לב, לד⁠־לח; יהושע יג, טו⁠־כח.
תרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)אגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״יר״י בכור שורחזקונירמב״ןטור הפירוש הארוךמזרחיגור אריהמנחת שישפתי חכמיםר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהרש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144