Devarim 3 – דברים ג‏ – Mikraot Gedolot

צִידוֹנָאֵי קָרַן לְחֶרְמוֹן שִׂרְיוֹן וֶאֱמוֹרָאֵי קָרַן לֵיהּ טוּר תַּלְגָּא.

The Zidonaee call Hermon Sirion, but the Amoraee call it the Mount of Snow.⁠^a

a. Tor Talega.

צידוניי^א הוון קריין לטור תלגה טורא דמסרי פירוי ואמוריי הוון^ב קריין יתיה^ג שניר.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״צידוניי״) גם נוסח חילופי: ״ציידנאי״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״טורא דמסרי פירוי ואמוריי הוון״) גם נוסח חילופי: ״סיריון ואימוראי י״י״.

ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״יתיה״) גם נוסח חילופי: ״לה״.

צידנאי הוון קרן לחרמון טוורא דמסרי פירוי ואימוראי קרן ליה טוור תלגא דלא פסיק מיניה תלגא לא בקייטא ולא בסתווא.

The Sidonaee call Hermon the fruit-producing Mount,⁠^a but the Amoraee call it the Snowy Mountain,⁠^b because the snow never ceases from it either in summer or winter.

a. Or, "the mount whose productions are fruits.⁠"

b. Tor Talga. So the present Arab name, Jebel Thelj.

צידונאי קרן לחרמון ארעא מסרי פירוהי ואמוראי קרן ארעא מרבי פירי אילנא.

The Sidonaee call Hermon the fruit-producing land, but the Amoraee call it the land which multiplies the fruits of the tree.

צידונים יקראו לחרמון שריון – וכי מה היה צורך למשה לכתוב זה הפסוק, ולמה עשה כן, להודיע שבחה של ארץ ישראל, ¹שכל המלכיות היו רוצים להיות להם חלק בארץ, שהרי חרמון היה הר, והיו ארבע מלכיות מושלות בו, וכל אחת ואחת שמה לו שם בפני עצמו, ואלו הן חרמון שריון שניר שיאון, ולמה נקרא שמו שניר, שהוא הר השלג, כי לעולם ימצא בו השלג, ²ובלשון כנען אומר לשלג שנר.

1. שכל המלכיות היו רוצים להיות להם חלק בארץ כו׳ והיו ארבע מלכיות מושלות בו. עיין ספרי עקב פיסקא ל״ז, ורש״י על התורה, וסנהדרין דף ס׳ ע״ב עיין שם.

2. ובלשון כנען אומר לשלג שנר. וכן הביא רש״י שניר הוא שלג בלשון אשכנז ובלשון כנען ועיין בזכור לאברהם בסופו בלקוטים דף קפ״ד ע״א ובמבוא לספר הערוך השלם צד ז׳ ונכבדות מדובר בו מאת ידידי החוקר הגודל מהר״א ד״ר הרכבי.

אַלַּדִ׳י יֻסַמֻונַהֻ אַלצִּידֻונִיֻוןַ סִריֻונַ וַאלּאֻמֻורִיֻוןַ יֻסַמֻונַהֻ סַנִירַ

אשר הצידונים מכנים אותו בשם שריון,⁠¹ והאמוריים מכנים אותו בשם שניר.⁠²

1. (כמו במזמור תהילים כט ׳לבנון ושריון כמו בן ראמים׳)

2. (זהו נכתב להודיע להעם שם המקום בלשונות שתי האומות הקרובות אליו, מפני שהוא מקרא בשם חרמון בעברית, אך לא נודע אלא בשמו הגלוי להקדמונים והם השמות המפורסמים לשתי האומות, צידונים ואמורי. מרבי סעדיה גאון בספר האגרון דף קע״ו.)

צדנים יקראו לחרמון וגומ׳ – ובמקום אחר הוא אומר: עד הר שיאון הוא חרמון (דברים ד׳:מ״ח), הרי לו ארבע שמות. למה הוצרכו ליכתב? להגיד שבח של ארץ ישראל, שהיו ארבע מלכיות מתפארות בכך, זו אומרת: על שמי יקרא, וזו אומרת: על שמי יקרא.

שניר – הוא שם^א שלג בלשון אשכנז ובלשון כנען.

א. כן בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, אוקספורד 34. בכ״י אוקספורד 165, ליידן 1, לונדון 26917, דפוס רומא חסר: ״שם״.

צידנים יקראו לחרמון וגו'‏ THE SIDONIANS CALL HERMON SIRION – But in another passage it states, "Even unto Mount Sion which is Hermon" (Devarim 4:48). So you see it had four names. And why had they all to be written in Scripture? To tell the praise of the land of Israel: that there were four kingdoms (kings) priding themselves in this – one saying, "After me shall it be named", and another saying, "After me shall it be named" (Sifre Devarim 3:9; cf. Chulin 60b).

שניר SHENIR – This signifies "snow" in the German language (Schnee) and in the Canaanite (Slav) language (Snih).

פס׳: צידונים יקראו לחרמון שריון – ¹וכתיב (דברים ד׳:מ״ח) עד הר שיאון הוא חרמון. מלמד שהיו ²ארבעה מלכים מתכתשין עליו זה יאמר על שמי יקרא וזה יאמר על שמי יקרא. ללמדך שארץ ישראל היתה חביבה על האומות ביותר:

1. צידונים יקראו לחרמון שריון. והאמורי יקראו לו שני״ר וכתיב שיאון וחרמון הרי ארבעה שמות:

2. ארבעה מלכים. וזה ד׳ שמות הם שמות המלכים שרצו כאו״א שיקראו על שמו:

צידונים יקראו – כלומר כשתבוא לצידון, ותשמע שהם יקראו לו שריון,⁠^א

וגם האמורי יקראו לו שניר – אל תתמה שהם הפכו לו השם, אבל חרמון שמו.

א. בכ״י ברלין 121: שירון.

צידונים יקראו לחרמון שריון – ובמקום אחר הוא אומר: עד הר שיאון הוא חרמון (דברים ד׳:מ״ח), הרי אלו^א ארבע שמות, להגיד שבח ארץ ישראל שהיו ארבע מלכויות מתפארות בכך, זה אומר: על שמי יקרא, וזה אומר: על שמי יקרא. לשון רבינו שלמה מדברי אגדה (ספרי דברים י״א:י׳).

ויתכן שיהיה השבח הזה כך, אבל עיקר הכתוב לומר כי צידונים, בני בכור כנען, יקראו לחרמון שריון בהיותו בידם מלפנים, והאמורי היושב בה עכשיו, אשר מהם ילכדו אותו ישראל, יקראו לו שניר, והוא שלג בלשון כנען, כמו שרבינו שלמה מעיד עליו, וכן תירגם אנקלוס. ובעבור שהוא הר השלג, ומפני הקרירות יהיה חרם, יקרא חרמון, והוא לו שם כנוי, ואולי גם שריון בלשון צידונים שם שיורה על כך, ושם ההר שיאון.

[והכתוב שאמר: מראש שניר וחרמון (שיר השירים ד׳:ח׳) יקראנו בשני כנויין, מראש השלג והחרם, או, טעמו: מראש שניר, ומכל ההר. וכן מה שאמר בדברי הימים: ובני חצי שבט מנשה ישבו בארץ מבשן עד בעל חרמון ושניר והר חרמון המה רבו (דברי הימים א ה׳:כ״ג), גם כן פירושו: ושניר וכל ההר, שהוא הר חרמון. אבל בעל חרמון (דברי הימים א ה׳:כ״ג) – עיר או מגדל קראו לו בעל, או שהיה שם נעבד אחד מן הבעלים.

ויתכן שאחרי היות ישראל בארץ, הוחלפו השמות קצת, והיה ההר ההוא גדול, וקראו לו לחלק הגבוה אשר בראשו: שניר, ולחלק השני: חרמון. או, הם הרים אחרים קראו להם כן אחר התורה, ורבים הם, וכן: וחרמונים מהר מצער (תהלים מ״ב:ז׳).]⁠^ב

א. כן בכ״י פרמא 3255, דפוס ליסבון, וכן בנוסח פירוש רש״י בכ״י פרמא 3115. בכ״י מינכן 137, פולדה 2, פריס 222: ״לו״.

ב. הביאור בסוגריים המרובעים הוא מהוספות רמב״ן במהדורה בתרא של פירושו. עיינו הוספות רמב״ן.

HERMON, THE SIDONIANS CALL SIRION, [AND THE AMORITES CALL IT SENIR]. "But in another place Scripture states, even unto Mount Sion which is Hermon.⁠¹ Thus you see that the mountain has four names [Hermon, Sirion, Senir and Sion. Scripture's reference to this multiplicity of names is] to tell the praise of the Land of Israel because there were four kingdoms priding themselves in this; this one saying 'After me shall it be called,' and another saying, 'After me shall it be called.'" This is Rashi's language from the words of Agadah.⁠²
It is indeed possible that this praise [that four nations were vying for this mountain] is correct but the main purport of the verse is to state that the Sidonians, children of Canaan's firstborn,⁠³ called Mount Hermon "Sirion" when it was formerly in their possession; and the Amorites, who now dwelled there and from whom Israel was to capture it, called it "Senir.⁠" [Senir] is a Canaanite word for "snow,⁠" as Rashi testified about it, and as Onkelos also rendered it, ["mountain of snow"]. And because it is a mountain of snow, also on account of its frigid temperature causing it to be bleak [and unapproachable], it is called Hermon [from the word cherem — "banned"], this being a surname of the mountain. Perhaps the name "Sirion" in the Sidonian language indicates this characteristic while the real name of the mountain [as mentioned by the Torah further on]⁠⁴ is Sion. The verse stating, from the top of Senir and Hermon⁵ [which would seem to indicate that these were two separate mountains], really refers to two surnames of the [same] mountain and thus means "from the top of the snow and the bleakness,⁠" or it may mean "from the top of Senir and from the whole mountain.⁠" Similarly, that which is stated in the Book of Chronicles, And the children of the half-tribe of Menasheh dwelt in the land, from Bashan unto Baal-hermon and Senir and Mount Hermon where they increased⁶ also means "and Senir and the whole mountain which is Mount Hermon.⁠" Baal-hermon, however, was a city or a tower which they called "Baal,⁠" or perhaps it was the name of one of the Baal-idols that was worshipped there.
It is possible that after Israel was in the Land, names of places were somewhat changed; this mountain was large — and they called the highest part of its summit Senir, and the second part thereof they called Hermon. Or they⁷ may be other mountains which people after the [period of the] Torah called by these names [Senir, Hermon — and they really represent two separate mountains, but the names mentioned in the Torah indicate different names of but one mountain, as explained above]. There are many cases like this. So also, and the Hermons from the hill Mizar⁸ [would indicate that there were other mountains by the name of Hermon, for otherwise we have no explanation why they called "the Hermons,⁠" in the plural].

1. Further, 4:48.

2. Chullin 60b.

3. Genesis 10:15.

4. Further, 4:48.

5. Song of Songs 4:8.

6. I Chronicles 5:23.

7. I.e., the mountains mentioned in the above-quoted verses from the Song of Songs and the Book of Chronicles.

8. Psalms 42:7.

צידונים יקראו לחרמון שריון והאמרי יקראו לו שניר – הרי שלש שמות, וכתיב (דברים ד׳:מ״ח) ועד הר שיאון הוא חרמון, הרי שנקראו לו ארבעה שמות, חרמון, שריון, שניר, שיאון. ולמה הוצרכו ליכתב, להגיד שבחה של א״י שכל אחד ואחד ממלכי האומות היה קורא שם מקומו בשם א״י, כזו שארבע מלכיות מתפארין בה, זה אומר על שמי נקראת וזה אומר על שמי נקראת.

צידונים יקראו לחרמון שריון והאמרי יקראו לו שניר, "The people of Tzidon would call Mount Hermon Siryon, whereas the Emorite would refer to it as Senir.⁠" We find here three separate names seeing that in Deut. 4,48 Mount Hermon is also called Siyon. Why did the Torah have to record all these names of Mount Hermon? It was to give us an idea of the prominence and esteem in which the land of Israel was held. Everyone of these respective nations (their kings) would refer to his own land by a name reflecting a location in the land of Israel. [By calling his capital Mount Hermon in their language, they would pay tribute to that Mountain in Israel and to their own standing in Israel. Of course, in their arrogance, they would make believe that the Israelites had named their mountain to correspond to the capitals of their own respective countries. Ed.] (Sifri Eykev 37).

צדונים יקראו לחרמון שריון – פי׳ הרמב״ן עיקר הכתוב בא לומר כי צדונים בכור כנען יקראו להר חרמון בהיותו בידם שריון והאמורי היושב בה עכשיו אשר ישראל לכדוה מידם קראו לו שניר והוא שלג ומפני קרירתו הוא חרב ועל כן נקרא חרמון והוא לו שם כינוי. ואולי גם שריון בלשון הצידונים הוא שם שמורה על כך ושם ההר שיאון והכתוב שאמר ומראש שניר וחרמון יקראנו בשני הכנויין מראש השלג והחרם. א״נ מראש שניר ומכל ההר:

צדונים יקראו לחרמון שריון, "The people of Tzidon referred to Mount Hermon as "Siryon. Nachmanides explains that the principal intent of this verse is to inform us that the Tzidonim, the descendants of Tzidon the firstborn son of Canaan, called Mount Hermon while they were still in possession of it, "Siryon.⁠" The Emorite, i.e. the fourth son of Canaan who occupied that region at the time when the Israelites were in the desert, having wrested it from their cousins the Tzidonites recently, called that Mountain Snir, another word for שלג, snow. They, called it thus to indicate that this mountain is almost all the time capped by snow. Seeing that it is so cold up there, it is without vegetation, חרב hence the letters חר in the name חרמון. Perhaps in the dialect spoken by the Tzidonim, the word שריון also reflects the fact that it is freezing cold up on that mountain.

צידונים יקראו לחרמן שריון – הנה דקדקה התורה בכל זה להוסיף אמות בזה הספור.

ולפי שלא נשתבש בשמות. אמר צידוני׳ יקראו לחרמון שריון והאמורי יקראו לו שניר. רוצה לומר שיהיה כלו דבר אחד שניר וחרמון. ואין ויכוח בשמות והנה דקדקה התורה בכל זה לאמת הספור. כמו שזכר הרלב״ג ז״ל:

צִידֹנִים: בתיקון ס״ת יש׳ צדנים, בס׳ חד צידנים, וכן במפתח, ע״כ. והרמ״ה¹ כת׳ בהדיא צִידֹנִים יקראו לחרמון מל׳ תרין יו״דין, וחס׳ וי״ו כתי׳. [צִידֹנִים].

שִרְיֹן: בשי״ן שמאלית,⁠^א וכן לבנון וְשִרְיוֹן² (תילים כ״ט), כן כתו׳ בהגהת ר׳ אלייא³ האשכנזי בשרשי׳ שרש שרה, אע״פ שכת׳ במתורגמן⁴ וביש ספרי׳ בשי״ן שמאלית⁵. ובספרי׳ מדוייקי׳ כ״י בשי״ן שמאלית. וכן תרגם אנקלוס⁶ סִרְיוֹן בסמ״ך. ומה שתרגם יונתן בן עוזיאל⁷ טוורא דמסרי פירוי, וכן בתרגום ירושלמי⁸, אם נפרש בלשון המדרש⁹ שפירותיו נושרים, יהיה בשי״ן ימנית, אך אפשר לפרש שפירותיו מסריחין מחמת רוב פירות הגדילים באילנות, כי תרגום ולא הבאיש, ולא סרי¹⁰. וכן מלת שְנִיר שבפסוק¹¹, ודשיר השירים ד׳, מראש שניר¹² וחרמון, וביחזקאל כ״ז ברושים מִשְנִיר¹³, ובד״ה א׳ ה׳ ושניר והר חרמון¹⁴, כולם בשי״ן שמאלית, וכן במדרש¹⁵ שניר שהוא שונא הניר. ועיין עו׳ מ״ש¹⁶ בתילי׳ כ״ט. [שִׂרְיֹן].

יקראו⁠־לו: מקף באמצע, לא מירכא. [יִקְרְאוּ⁠־ל֖וֹ].

1. והרמ״ה: צידן, נז ע״ב.

2. לבנון וְשִרְיוֹן: תה׳ כט ו.

3. בהגהת ר׳ אלייא: הגהות אליהו בחור, שרשים, שר״ה, 442 ע״א.

4. במתורגמן: קנט ע״א, ערך ׳שריון׳.

5. וביש ספרי׳ בשי״ן שמאלית: עכ״ל אליהו בחור בספרו מתורגמן (נורצי אומר פה כי מלשון המתורגמן משמע שהגרסה בשי״ן שמאלית היא גרסת מיעוט ואינה עיקר, בעוד שבהערתו לספר השרשים הכריע כגרסה זו).

6. אנקלוס: על אתר (במהד׳ שפרבר, כתבי הקדש בארמית, ליידן 1959: ׳סריון׳ בסמ״ך, בלא חילופי נוסח).

7. יונתן בן עוזיאל: המיוחס ליונתן, על אתר.

8. בתרגום ירושלמי: על אתר (׳ארעא מסרי פירוהי׳).

9. בלשון המדרש: כגון במדבר רבה, פרשה ח ט (׳אין עליו נושרין׳).

10. ולא הבאיש, ולא סרי: שמ׳ טז כד ואונקלוס שם.

11. שְנִיר שבפסוק: בפסוקנו.

12. מראש שניר: שה״ש ד ח.

13. ברושים מִשְנִיר: יח׳ כז ה.

14. ושניר והר חרמון: דה״א ה כג.

15. במדרש: שיר השירים רבה, פרשה ד ג א.

16. מ״ש: מ״ש תה׳ כט ו (׳ושריון׳).

א. ראה הערתי ל׳וישב׳ (בר׳ לו ח).

הוא שלג כו׳. דקשה לרש״י, כיון דאותיות שרין הם אותיות שניר, אלא שנהפכו האותיות שרין שניר, וטעמא מאי. לכן פירש על שם השלג נקרא שניר:

This is snow, etc. Rashi is answering the question: Since the letters of שרין are the same as the letters of שניר, except that the letters resh and nun switched places, then what is the reason [the verse needs to mention both]? Therefore, Rashi explains: Because of the snow it is called שניר [but it is not called שרין].

צידנים – לפי שהזכיר את הר חרמון בסוף הכתוב הקודם, רצה לסמן המקום ההוא בכל שמותיו, כדרך הכתוב על הרוב, וכל הפסוק הזה הוא כמו מאמר מסוגר:

יקראו לחרמון שרין – צידונים בני בכור כנען קראו לחרמון שרין בהיותו בידם מלפנים, והאמורי היושב בו עתה אשר מהם לכדו אותו ישראל יקראו לו שניר, ובמקום אחר הוא אומר הר שיאון הוא חרמון, הרי לו ארבע שמות, אך ממה שמצאנו (שה״ש ד׳ ח׳) מראש שניר וחרמון, יראה שהיו שם הרים הרבה, ולפעמים יקראו כלם בשם חרמון, ולפעמים יקרא אחד מהם חרמון והר אחר סמוך לו שניר:

צידונים וגו׳ – אלה הם שוב דברי הסבר שהוכנסו על ידי משה בעת שכתב את נאומו.

שׂניר מתורגם על ידי אונקלוס ״טור תלגא״, ״הר השלג״, ורש״י מציין את הדמיון בין ״שניר״ לשלג בלשון אשכנז, ״שְׁנֵי״.

צידונים יקראו לחרמון שריון – דהוא הר מבורך מאד עד שנמשל ברכת הר ציון בו כדכתיב כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם צוה ה׳ את הברכה¹. וכתיב על כן אזכרך מארץ ירדן וחרמונים מהר מצער וסיבת ברכתו הוא השלג שעליו תמיד ושלג טוב לפירות ומש״ה קראו הצידונים בלשונם בשם שמורה בלה״ק שריון. וכת״י דמסרי פירי² מרוב שומן. ושניר הוא שלג³ המשביע את האדמה.

1. אבן עזרא: אמר רבי משה, מה טעם ״הר חרמון״ ל״הר ציון״. ופירש בו, ״כטל חרמון״ שראוי להיותו יורד על ״הררי ציון״.

2. משיר פירות, מחמת רוב פירות הגדלים באילן לא יכלו לעמוד, ויפלו – פירוש יונתן בן עוזיאל.

3. כך באונקלוס ובעקבותיו ברש״י.

צידונים יקראו לחרמון וגו׳. חכם גדול איטלקי (וויכו) כתב כדברים האלה לאמר — כמו שקרה במשלים, כן קרה באנשים, במעשים, ובנמצאים, שעם היותם אחדים ושוים בעצם בכל זאת להיות שכל אומה ולשון לא הביטה רק לחלק אחד זולת שאר החלקים, בהכרח נקראו בשמות הרבה, כאשר עינינו הרואות היום ערי אונגאריא עם היותם אחדים נקראים בשמות משונים שנוי רב זה מזה, והאונגארים קורים בשם זה, והאשכנזים בשם זה, והתוגרמים בשם אחר, ושלשת האומות הללו משלשה צדדים וטעמים נבדלים קורים בשמות לכרכים הללו, וכן רעמסס מלך נורא ממלכי מצרים כאשר קראו כהן אחד מצרי לגירמאניכו כפי עדות טאשיטו, הוא בעצמו היה המלך המפורסם נודע בשם סיסוסטרידי ליונים (וויכו חכמה חדשה 337), וכמה תולדות יקרות תצאנה בשמחות וגיל מהמונח הזה הן בדברי תורה והן בדברי חז״ל ועכ״פ זכינו לדין כי בין המקומות בין האנשים יקראום הקדמונים בשמות שונים.

יקראו לו שניר. דעת ראב״ע ידוע שלשון עברי הוא לשון כנען — ונראה שלא כן דעת רש״י שכתב שניר קורין לשלג בלשון אשכנז ובלשון כנען, ועדיין לבי חלוק שמא בלשון כנען נתכוון רש״י לארץ Schiavonia הנקראת כן פעמים בפי חכמינו האחרונים, רק ממה שמצאנו לאנקלוס שתרגם גם הוא טור תלגא נראה ברור כי לא על ארץ Schiavonia הכוונה רק על ארץ כנען ממש — ויותר מזה מצינו לחז״ל (ילקוט שמעוני ש״ה ע״ב) בספרי ״ד״א היה רבי יהודה אומר לעולם הוי כונס דברי תורה כללים ומוציאם פרטים שנאמר יערף כמטר, אין יערף אלא לשון כנעני משל וכו׳⁠ ⁠⁠״ הרי שלדעתם אין לשון הקדש לשון כנעני, ודע שהחוקר המפורסם Renan. Hist. des langues semitiq. I. 108. סובר שלשון הקדש הוא לשון בני תרח (Terachiti) ויישב ע״פי דרכו שמצינו בפי לבן, יגר סהדותא, והנראה שמזמן אברהם עד לבן עברו רבים ובאותו פרק הנשארים מהלאה לנהר פרת שבו מקום מושבם לשונם והעד שהחוקר הזה עצמו מודה שארם נהרים מקום משכן ומשפחתו לא היתה דירת בני תרח הראשונים — אבל לשון שהיו מדברים בו בני כנען כתב החוקר הנזכר שהיתה קרובה הרבה ללשון עברי, רק לא החליט כראב״ע שתהיה לשון עברית עצמה. — ועיין עוד מה שכתב דף 110 שנראה כמעט סותר דבריו הראשונים.

שריון – (תהלים כ״ט:ו׳) כמו שריון (בשין ימנית) (ירמיהו מ״ו:ד׳, נ״א:ג׳: סריון), דהיינו מגן.

שניר – בשיר השירים ד׳:ח׳ ודברי הימים א ה׳:כ״ג נזכר שניר ע״י החרמון; כפי הנראה שגם שניר הוא חלק של חרמון. התרגומים מתרגמים שניר ״טור תלגא״ (הר השלג). גם הערבים קראו לחרמון ג׳בל את⁠־תלג׳); היום הוא נקרא ג׳בל אש⁠־שייך (הר הזקן).

צידנים יקראו וגו׳ – תניא, שניר ושריון מהרי ארץ ישראל הם, מלמד שכל אחד מאומות העולם הלך ובנה לו כרך גדול לעצמו והעלה לו על שם הרי א״י, ללמדך שאפילו הרי א״י חביבים עליהם.⁠¹ (חולין ס׳:)

1. פי׳ בחא״ג דאפילו הרים גבוהים שנקראים שניר על שם הרי שלג [כפירש״י בפסוק זה] דאין דרך להיות שם ישוב, אפ״ה חביבים הם על אומות העולם, עכ״ל. ורש״י פירש שבנו כרכים על אותן ההרים, ולא ידעתי למה שינה מלשון הגמרא שהעלו להם שמות על שמות ההרים, אבל הערים עצמן בנו במקומות אחרים, וצ״ע.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון