Devarim 3 – דברים ג‏ – Mikraot Gedolot

[פיסקא ל]

ונשב בגיא – אמר להם מי גרם לנו שנשב בגיא מעשים רעים שעשינו בפעור.

דבר אחר: אמר להם ראו כמה ביניכם לביני שכמה תפלות וכמה בקשות וכמה תחנונים עשיתי ונגזרה עלי גזרה שלא אכנס לארץ אבל אתם הכעסתם לפניו ארבעים שנה במדבר שנאמר (תהלים צ״ה:י׳) ארבעים שנה אקוט בדור, ולא עוד אלא שגדולים שבכם משתחוים לפעור וימינו פשוטה לקבל שבים.

[Piska 30]

"And we abode in the valley opposite Beth Peor": He said to them: Who caused us to sit in the valley? The evil deeds that we perpetrated in Peor (viz. Bemidbar 25:3).

Variantly: He (Moses) said to them: "And we abode in the valley opposite Beth Peor.⁠" See the difference between you and me. How many prayers did I pray? Yet it was decreed upon me not to enter the land. But you angered Him for forty years, as it is written (Psalms 95:10) "Forty years I was angry with the generation. And, what is more, the greatest among you prostrated themselves to Peor, yet His right hand is stretched forward to accept penitents.

ונשב בגיא אמר להם מי גרם לנו שנשב בגיא מעשים רעים שעשינו בפעור:

ד״א אמר משה לישראל ראו כמה ביניכם לביני שאני כמה תפלות ובקשות וכמה תחנונים עשיתי ונגזרה עלי גזרה שלא ליכנס לארץ אבל אתם הכעשתם לפניו ארבעים שנה במדבר שנ׳ (תהלים צ״ה י׳) ארבעים שנה אקוט בדור ולא עוד אלא שגדולים שבכם משתחוים לפעור וימינו פשוטה לקבל אתכם ועתה ישראל הרי אתם חדשים כבר מחול לכם לשעבר:

וִיתֵיבְנָא בְּחִלְּתָא לָקֳבֵיל בֵּית פְּעוֹר.

And we dwelt in the valley over against Beth Peor.

ושרינן בחלתה בכיין על חובינן ומתוודין על חטאינן על די אדבקנן לפלחי טעוותה פעור.

ושרינן בחילתא בכיין על חובינן דאזדוו⁠{ג}⁠נן לפלחי טעוות פעור.

And we dwelt in the valley, weeping for our sins, because we had been joined with the worshippers of the idol of Peor.

ושרינן בחילתא בכין על חובינן ומתודין על חטינן על דאדבקינן לפלחי טעוותא דבעל פעור.

And we dwelt in the valley weeping for our guilt, and confessing our sins, for that we had been joined with the worshippers of the idol of Baal Peor.

ונשב בגיא מול בית פעור – אמר להם משה ראו חיבתכם לפני המקום, לי אמר הקב״ה שלא אכנס לארץ ונתמלא עלי עברה כאשה עוברה למענכם על שאמרתי לכם שמעו נא המורים (במדבר כ׳:י׳), ואתם ונשב בגי מול בית פעור, טעיתם אחר ע״ז בית פעור ולא גזר עליכם שלא תכנסו לארץ, אלא גזר עלי שאלמד אתכם חקים ומשפטים כי כן נאמר ועתה ישראל שמע אל החקים ואל המשפטים (דברים ד׳:א׳).

וַנֵּשֶׁב בַּגָּיְא – אָמַר לָהֶם אֵיזֶה עֲבֵירָה עָבַרְתִּי וְכַמָּה בַּקָּשׁוֹת בִּקַּשְׁתִּי וְלֹא נִסְלַח לִי, כַּמָּה עֲבֵירוֹת עֲבַרְתֶּם וְאָמַר לָכֶם הַמָּקוֹם עֲשׂוּ תְשׁוּבָה וַאֲנִי מְקַבֵּל. רַבִּי (יְהוֹשֻׁעַ בַּר אַבָּא) [יְהוּדָה בֶּן בָּבָא] אוֹמֵר: בְּשָׁלֹשׁ מְקוֹמוֹת בָּאוּ יִשְׂרָאֵל לִידֵי עֲבֵירָה חֲמוּרָה וְאָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲשׂוּ תְשׁוּבָה וַאֲנִי מְקַבֵּל, {א} כַּיּוֹצֵא בוֹ אַתָּה אוֹמֵר (שמות י״ז:ז׳) ״וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה, מָה אָמַר: (שם ט״ו:כ״ו) ״וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה׳ אֱלֹהֶיךָ״, {ב} ״וּבְתַבְעֵרָה וּבְמַסָּה״ וְגוֹ׳, ״וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה׳ אֱלֹהֶיךָ שׁ(וֹ)⁠אֵל מֵעִמָּךְ״, אַף כָּאן אַתָּה אוֹמֵר {ג} וַנֵּשֶׁב בַּגָּיְא מוּל בֵּית פְּעוֹר וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל שְׁמַע אֶל הַחֻקִּים וְגוֹ׳.

דָּבָר אַחֵר: ״וַנֵּשֶׁב בַּגָּיְא״ – מִי גָרַם לָכֶם שֶׁנֵּשֶׁב בַּגָּיְא. מַעֲשִׂים רָעִים שֶׁעֲשִׂתֶם בִּפְעוֹר. דָּבָר אַחֵר: אָמַר לָהֶם רְאוּ כַּמָּה בֵינֵיכֶם לְבֵינִי, כַּמָּה תְפִלּוֹת וְכַמָּה בַקָּשׁוֹת וְכַמָּה תַחֲנוּנִים בִּקַּשְׁתִּי וְנִגְזְרָה עָלַי שֶׁלֹּא אֶכָּנֵס לָאָרֶץ, אֲבָל אַתֶּם הִכְעַסְתֶּם לְפָנָיו כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צ״ה:י׳) ״אַרְבָּעִים שָׁנָה אָקוּט בְּדוֹר״ וְגוֹ׳, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁגְּדוֹלִים שֶׁלָּכֶם מִשְׁתַּחֲוִים לְבַעַל פְּעוֹר וִימִין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פְשׁוּטָה לְקַבֵּל שָׁבִים, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל שְׁמַע״ וְגוֹ׳ הֲרֵי אַתֶּם חֲדָשִׁים, כְּבָר מָחוּל לְשֶׁעָבַר.

ונשב בגיא

הנדבק בתורה צריך להשפיל עצמו

וּמִבָּמוֹת הַגַּיְא, פֵּרְשׁוּהָ. אֲבָל בֹּא רְאֵה, כְּשֶׁאָדָם נִדְבָּק בַּתּוֹרָה וְיוֹשֵׁב בְּרוּמֵי הָעוֹלָם, צָרִיךְ לוֹ לְהַשְׁפִּיל אֶת עַצְמוֹ, כְּדֵי שֶׁיֵּצֶר הָרָע, הַקָּטֵגוֹר שֶׁמְּקַטְרֵג עָלָיו, לֹא יִשְׁלֹט עָלָיו לַהֲסִיטוֹ.

וְעַל זֶה וּמִבָּמוֹת הַגַּיְא – צָרִיךְ לוֹ לֵעָשׂוֹת כְּמוֹ גַיְא, כְּדֵי שֶׁיִּפָּרֵד מִמֶּנּוּ אוֹתוֹ שֶׁיּוֹשֵׁב בִּשְׂדֵה מוֹאָב,

יצה״ר שנקרא לוט ושרוי במואב

וַדַּאי, הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁנִּקְרָא לוֹט, וְשָׁרוּי בְּמוֹאָב, בִּשְׁבִיל שֶׁהַהִתְדַּבְּקוּת שֶׁלּוֹ בָּרִאשׁוֹנָה לְהוֹצִיא אֶת פְּרִי הַמַּעֲשִׂים הָרָעִים בָּעוֹלָם הָיָה בְּמוֹאָב, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יט) וַתֵּלֶד הַבְּכִירָה בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מוֹאָב.

והנפרד ממנו עולה להיות ראש

וְאִם אָדָם נִפְרָד מִמֶּנּוּ, הוּא עוֹלֶה לִהְיוֹת רֹאשׁ, וְלִשְׁרוֹת בַּפִּסְגָּה. מַה זֶּה פִּסְגָּה? כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים מח) פַּסְּגוּ אַרְמְנוֹתֶיהָ.

וְנִשְׁקָפָה (במדבר כא) - שֶׁהִסְתַּכְּלוּת שֶׁלְּמַעְלָה בּוֹ. עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן – זֶה הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנִּקְרָא יְשִׁימוֹן, שֶׁמִּסְתַּכֵּל בַּפִּסְגָּה הַזּוֹ, הַקִּרְיָה הַקְּדוֹשָׁה יְרוּשָׁלַיִם.

על אותו החטא ישבו בגיא

דָּבָר אַחֵר, כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל חָזְרוּ בִּתְשׁוּבָה וְהֶעֱלוּ אֶת הַבְּאֵר לְמַעְלָה, נִתְּנָה לָהֶם בְּמַתָּנָה, וּכְשֶׁשָּׁבוּ לְדֶרֶךְ רָעָה, אָז וּמִבָּמוֹת הַגַּיְא, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ג) וַנֵּשֶׁב בַּגָּיְא מוּל בֵּית פְּעוֹר. עַל אוֹתוֹ הַחֵטְא יָשְׁבוּ לְמַטָּה בַּגַּיְא. אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה מוֹאָב - מִשּׁוּם שֶׁהַצַּד שֶׁל מוֹאָב גָּרַם לָהֶם.

ואחר שקיבלו ענשם עלו לראש

וְאַחַר שֶׁקִּבְּלוּ אֶת עָנְשָׁם, עָלוּ לָרֹאשׁ, וְהֵרִימוּ דִגְלֵיהֶם עַל הַכֹּל, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כה) וַיְהִי אַחַר הַמַּגֵּפָה וְכוּ׳, שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ. לְהָרִים דִּגְלָם עַל הַכֹּל.

(זוה״ק במדבר חוקת)

תֻ׳םַּ גַלַסנַא פִי דַ׳לִךַּ אַלּוַאדִי מִמַּא יַלִיְ בַּיְתַּ פַעֻור

אחרי זאת ישבנו בנחל ההוא¹ שמעבר לבית פעור.

1. (הוא נחל ארנון)

ונשב בגיא וגו׳ – ונצמדתם לעבודה זרה. ואף על פי כן:⁠^א ועתה ישראל שמע אל החקים והכל מחול לך, ואני לא זכיתי לימחל לי.

א. כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917. בכ״י לייפציג 1 חסרה מלת: ״כן״.

ונשב בגיא וגו'‏ SO WE ABODE IN THE VALLEY [OVER AGAINST BET PEOR], – and you associated yourselves with idol-worship, yet, however, ועתה ישראל שמע אל החקים NOW, O ISRAEL, HEARKEN TO THE STATUTES and everything will be forgiven you. But I – I was not privileged that it was forgiven me (Sifre Devarim 3:29).

פס׳: ונשב בגיא מול בית פעור – אמר להם מי גרם לנו שנשב בגיא מעשים רעים שעשינו בפעור.

ד״א: ונשב בגיא מול בית פעור – ¹אמר להם ראו מה ביניכם לביני אתם הכעסתם כמה פעמים וזה האחרון עון פעור ואעפ״כ אתם עוברים. ואני בדבר אחד איני עובר.

ד״א: ונשב בגיא – כיון שלא היה עתיד שאעבור ישבנו אני ואתם בגיא עד שהגיע זמן ימיו של משה רבינו ואמר להם ונשב גם אתם נתעכבתם בשבילי עד כי מלאו ימי. אמר רבי יהודה בר אבא בג׳ מקומות עברו ישראל עבירה חמורה והקב״ה מחזירם בתשובה. (שמות י״ז:ז׳) ויקרא שם המקום מסה ומריבה. וכתיב (בתריה) (שם טו) ויאמר אם שמוע תשמע בקול ה׳ אלהיך. השני (דברים ט׳:כ״ב) ובתבערה ובמסה ובקברות התאוה מקציפים הייתם את ה׳. וכתיב בתריה (שם י) ועתה ישראל מה ה׳ אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה׳ אלהיך. ²והשלישי זו שנאמר ונשב בגיא מול בית פעור:

1. אמר להם. היינו משה לישראל:

2. והשלישי וכו׳. ונשב בגיא וכו׳ וכתיב אחריו ועתה ישראל שמע אל החוקים היינו שיעשו תשובה:

ונשב בגיא – עד עתה.

מול בית פעור – בערבות מואב. וממה שראיתם כאן יש לכם ללמוד, כמו שמפרש והולך: עיניכם הראות את אשר עשה {י״י} בבעל פעור {וגו׳} ואתם הדבקים וגו׳ (דברים ד׳:ג׳-ד׳).⁠^א

א. השוו לביאור המופיע בכ״י ברלין 121.

¹ונשב בגיא WE have STAYED ON IN THE VALLEY: until now,

OPPOSITE BETH-PEOR, in the plains of Moab. And you should be able to learn from the things that you saw here, as the text continues to explain (4:3-4), “You saw with your own eyes what the LORD did at Baal-peor... . You who held fast to the LORD your God are all alive today.”²

1. Between the commentary on 3:23 and the commentary on 3:29 there is a comment (on 3:23) that Rosin identifies as an interpolation by the copyist. I have translated that interpolated comment below in the Appendix.
At this point where he removes the interpolation, Rosin himself interpolates two comments (on 3:24 and 3:28) that were not part of any manuscript he had of Rashbam’s commentary. These comments were found by A. Berliner in an anonymous commentary where they were attributed to “our Rabbi Samuel.” Berliner published these comments in his Peleṭat Soferim, p. 9.
The comments read:

3:24 גדלך YOUR GREATNESS: That you delivered Sihon and Og into my hand.

3:28 וחזקהו ואמצהו IMBUE HIM WITH STRENGTH AND COURAGE: give him encouragement and say to him (Josh 8:1), “Do not be frightened or dismayed.”

There are many comments not found in the commentary but attributed to “Rabbi Samuel” by contemporaneous authors and there is no tried and true method for determining their real authorship.

2. Rashbam’s comment is opposed to that of Rashi. Both attempt to explain the purpose of the verse, “We stayed on in the valley, opposite Beth-peor.”
Rashi suggests that the verse is a veiled criticism of the Israelites. It means, “We stayed near Beth-peor and you all know the terrible things done by the Israelites there (Numbers 25:1-3).” This verse, according to Rashi, logically leads into the next one: “And now, O Israel, give heed to the laws and rules.” The progression of thoughts is that Moses reminded the Israelites that they had sinned terribly at Beth-peor and therefore they ought to pay more attention to God’s laws.
Rashbam, too, sees the reference to בית פעור as connected to the sin of בעל פעור. However, he does not feel that the Torah used the name here to bring up associations in the reader’s mind, but rather that the Torah used the name here to prepare the reader for the upcoming section about God’s providence, and especially the mention of בעל פעור in vs. 3.
Rashbam explains this verse in a manner that is similar to his understanding of “anticipation” in the Bible. For another example of this principle – that a verse might best be connected not to the immediately following verse – see e.g. Rashbam’s commentary to Numbers 13:20 and note 32 there. See also the general discussion of anticipation in Appendix I of my Genesis volume, pp. 400-421.

ונשב בגיא – טעמו: וכבר ישבנו בגיא הזה שהוא ראש הפסגה, כי משם נסעו אל ערבות מואב, והגיא הוא בהר העברים, כי כן מפורש (דברים ל״ד:ו׳).⁠¹

1. עיינו ראב״ע דברים ד׳:מ״ו, ראב״ע דברים ל״ד:ו׳.

SO WE ABODE IN THE VALLEY. The meaning is, and we had already stayed in this valley, which is the top of Pisgah,⁠¹ for from there² they journeyed to the plains of Moab.⁠³ The valley is in the mountains of Abarim, for the latter is clearly stated.⁠⁴ Moses now commenced to speak about the commandments. He began with idol worship because they were near Bethpeor.⁠⁵

1. Before coming to the plains of Maob, where they presently were.

2. Mount Abiram.

3. Where they now were.

4. And they journeyed from the mountains of Abarim, and pitched in the plains of Moab (Num. 33:48).

5. Where Israel worshipped Baal of Peor. See Num. 25:3.

מר׳ שמואל:

ונשב בגיא – שם היינו יושבים, ונמצאתם פושעים וצמודים לבעל פעור.

ונשב בגיא – כדכתיב וישב ישראל בשיטים ויחל העם לזנות וגו׳ (במדבר כ״ה:א׳) ונפלו מהם ארבעה ועשרים אלף (במדבר כ״ה:ט׳) ואנחנו יושבים בו.⁠¹

1. בדומה ברשב״ם.

ונשב בגיא, "we settled down in the valley.⁠" Moses refers to Numbers 25,1, 'וישב ישראל בשיטים ויחל העם לזנות וגו, Israel settled down at Shittim, and the people began to indulge in harlotry, etc.⁠" At that time, 24000 of them fell victim to a plague as a result of their misconduct. As a result of this we are still stuck here.

ונשב בגיא מול בית פעור – וכבר ישבנו בגיא הזה שהוא ראש הפסגה שהזכיר, ולפי שנצמדו שם לעבודה זרה לכך יזהירם עתה על עבודה זרה בפרשה הסמוכה.

ונשב בגיא מול בית פעור, "We stayed on in the valley across from Bet-Peor.⁠" We had already been encamped there, as this was the ראש הפסגה Moses had mentioned in verse 27; seeing this was where the people had committed idolatry and adultery. Moses warns them once again concerning the sin of idolatry in the following paragraph.

ונשב בגיא מול בית פעור – רוצה לומר: שאז ישבנו בגיא מול בית פעור כשהיה זה והנה זכר זה בעבור מה שיספר אחר זה מענין לכת ישראל אחרי בעל פעור.

[ה] לזה המציע להם בכאן עון פעור ומה שנעשה בו ללמוד מתוכו למוד נפלא לחזק את רוחם ולהאמיץ את לבבם בי״י אלהיהם ולהראות להם כי לא כאשר יראו בתחלת הענין אבל שזכות הרבים עדיף וצדקתם עומדת לעד במקום שלא תעמוד זכות היחיד ואפילו היותר שלם שאפשר כי זה יתחייב בטבע הרבים מצד מה שהם רבים בהכרח. ולזה הניח הענין ההוא ראשונ׳ לפניהם ונשב בגיא מול בית פעור.

ונשב בגיא ונצמדתם לעבודת כוכבים ואעפ״כ ואתה ישראל שמע אל החקים והכל מחול לך ואני לא זכיתי למחול לי. בספרי דאם לא כן מה ענין זה לכאן ואף על פי שועתה ישראל היא פרשה בפני עצמה הנה כמוה ויהי אחרי המגפה ויאמר י״י אל משה ואל אלעזר:

ואמנם אמרו ונשב לגיא מול בית פעור. לא כוון בזה להוכיחם על דבר פעור ולא להורות חבתן לפני המקום. אבל אמר שאחרי התחנה והתפלה הזאת באו לגיא שהוא מול פעור ושם נתישבו. ומשה גם כן נתישב שם ושם היתה קבורתו כמו שאמר ויקבור אותו בגיא בארץ מואב מול בית פעור וידוע שהיה קברז של משה רבינו ע״ה בתוך נחלת בני גד. כמו שאמר בברכתו וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון. ולהיות קבורת מרע״ה עם נחלת השבטים מעבר לירדן באותה הארץ כמו שנאמר ונשב בגיא מול בית פעור לרמוז על מיתתו וקבורתו שתהיה שמה בתוך אותן השבטים שהוא והם נאחזו בארץ ההיא וזה טעם אמרו מול בית פעור כי לא היה זה בשטים מקום חטא פעור כי אם ממולו באותה הארץ שנחלו השבטים:

ונשב בגיא מול בית פעור – בכאן רצה להוכיחם על עון פעור. ורצה להודיעם גם כן איך בסבתם נשאר חוצה לארץ. וזה בכלל ויתעבר ה׳ בי למענכם. והרמז בזה כי עון משה לא היה כל כך חמור להענישו עונש גדול כזה. אם לא בסבת ישראל וכמו שאמרו ז״ל כי אין שבח למשה שיכנס הוא לארץ וישארו צאנו במדבר. וכמו שכתבתי בפרשת שלח לך. ולכן רצה השם שישאר הוא ג״כ במדבר. לכפר עליהם ולהבטיחם שיקומו לעת התחייה ומשה בראשם. כאומרו כי שם חלקת מחוקק צפון ויתא ראשי עם וגומר. ולכן נקבר בגיא מול בית פעור. לכפר ג״כ על עון פעור. ולסתום פי שטן אשר פער פיו לבלי חוק כנגד כל ישראל. ולולי זה היה משה עובר לארץ. ולכן אמר בכאן ונשב בגיא מול בית פעור. כי לא היה לו לומר אלא ותשבו בגיא כמו שאמר למעלה ותשבו בקדש. אבל אמר ונשב בגיא. לכלול עצמו עמהם כאלו עצמו ישב בגיא וחטא בחטא פעור. אחר שנענש עמהם ונשאר חוצה לארץ עמהם ונקבר מול בית פעור לסבתם. וכל זה בכלל ויתעבר ה׳ בי למענכם. ולכן סמך לכאן ונשב בגיא מול בית פעור וכו׳ ויקבור אותו בגיא מול בית פעור:

ונשב בגיא ונצמדתם וכו׳. דמאי ענין זה לכאן – ״ונשב בגיא מול בית פעור״, אלא כך פירושו, כי ישבנו בגיא, ונצמדתם לעבודה זרה, וזכיתם למחילה, ואני לא זכיתי לזה (כ״ה ברא״ם). ולפי זה קשיא, דלא הוי להפסיק כל כך בשתי פרשיות. ויש לתרץ, שלא יהיה פירושו בשביל שחטאו בעבודה זרה בפעור – צריכין לשמוע אל המצות ואל החקים ואל המשפטים, ואם כן מי שלא חטא – אין צריך לשמוע אל החקים, שהרבה בישראל שלא חטאו בפעור, לכך חלק אותו לשנים, ולומר כי הוא דבר בפני עצמו, שכל ישראל ישמעו אל המצות ואל החקים ואל המשפטים, שאפילו צדיק גמור ולא חטא, חייב לעשות כל המצות, ולא יאמר כיון שלא חטאתי אין אני צריך כל כך לדקדק במצוה
והקשה מהרא״י, למה זכר עון פעור – שנמחל הכל, יותר משאר עון. ושתי תשובות בדבר; חדא, שהיא באחרונה, ועדיין לא נמחל הכל, כדכתיב בקרא ביהושע (ראו יהושע כב, יז) ״המעט לנו עון פעור אשר לא הטהרנו ממנו [עד היום הזה]״. ועוד תשובה, כי לא כתיב בכל שאר העבירות ״ונצמדתם״ כמו שכתוב בעון פעור (כאן, ובמדבר כה, ה), ודרשו ז״ל שנעשו ישראל לפעור כמו צמיד פתיל, כדאיתא בפרק ארבע מיתות (סנהדרין סד.), אפילו הכי ״אם שמוע תשמעו״, והכל נמחל, ופשוט הוא:

ונצמדתם לעבודה זרה כו׳. ר״ל דקרא לפניו מיירי בענין תשובת הקב״ה למשה שלא ליכנס לארץ. אמר משה לישראל ונשב בגיא, כלומר שנצמדתם לעבודת אלילים והייתם חוטאים בעבודת אלילים, אף על פי כן נאמר לכם ועתה ישראל וגו׳, כלומר אע״פ כן אתם נכנסין לארץ, ואני וכו׳. ואע״ג שהיא פרשה בפני עצמה, הנה כמוה (במדבר כ״ו:א׳) ויהי אחרי המגפה ויאמר ה׳ אל משה וגו׳, ועוד אחרים. וא״ת למה הזכיר משה לישראל עבירה זו יותר משאר עבירות שעשו במדבר. וי״ל דלכך מזכיר משה להם עבירה דמול בית פעור, דאע״פ כן מחל לכם הקב״ה ע״י קבורתי, דלכך נקברתי בחוצה לארץ, כדכתיב בפ׳ וזאת הברכה (להלן ל״ד:ו׳) ויקבור אותו בגיא בארץ מואב מול בית פעור, ופירש רש״י שם, לכך נקבר מול בית פעור דהיינו בחוץ לארץ, שיהא כפרה על מה שחטאו בבית פעור בעבודת אלילים. [מצאתי בשם מהרי״ץ]:

And you attached yourselves to idolatry, etc. Rashi is saying: The preceding verse was dealing with the Almighty's response to Moshe, that he shall not enter the Land. [So now,] Moshe says to the Jewish People, "We lived in the valley,⁠" meaning that you attached yourselves to idolatry and sinned by worshipping it. Nevertheless they are told, "And now Yisroel, etc.⁠" I.e., despite this, you will enter the Land, but I, etc. [Rashi explains in this way,] even though "And now, etc.,⁠" is a separate paragraph. There are other verses that are understood in the same way, such as, "And it was after the plague. And Adonoy said to Moshe, etc. (Bamidbar 26:1).⁠" You might ask: Why does Moshe mention this sin more than any other that they committed in the wilderness? The answer is: Moshe mentions the sin of facing Beis Peor to say that even though they sinned, the Almighty will forgive them through Moshe's burial [being there]. For this is the reason that Moshe is buried outside the Land, as it is written in Parshas Vezos Habracha (below 34:6), "He buried him in the valley, in the land of Moav facing Beis Peor.⁠" And Rashi explains there that Moshe was buried facing Beis Peor, outside the Land, to atone for their sin of idolatry that they committed in Beis Peor (attributed to the Maharitz).

ונשב בגיא וגו׳ – צריך לדעת כונת הכתוב מה בא להודיע במאמר זה, ומה קשר יש לו לא עם מה שלפניו ולא עם מה שלאחריו, ורבותינו ז״ל בספרי ישבו הכתוב והביאו רש״י ז״ל, ולדבריהם ז״ל לא נתישב כונת אומרו ונשב כיון שלא בא אלא להודיע מעשה פעור, גם מאמר מול בית פעור אין לה משמעות אם לא בא הכתוב אלא להזכיר עבודת פעור, היה לו לומר ותצמד לבעל פעור.

ונראה שכונת הכתוב היא גמר ענין שהתחיל בו בתחילת הפרשה ואתחנן אל ה׳ וגומר, וגמר אומר שלא הועיל בתפלתו לעבור את הירדן ונשב בגיא אין ישיבה אלא עכבה עד עולם, ואומרו בגיא לפי שארץ ישראל גבוהה מכל הארצות דכתיב (במדבר י״ג י״ז) עלו זה בנגב, ואומרו בית פעור רמז א׳ מטעמי קבורתו שם (פדר״א פ׳ מ״ו) כדי שיהיה מול עון פעור לבל ירים ראש לקטרג על ישראל.

ונשב בגיא, "we abode in the valley, etc.⁠" What did Moses want to tell us with this verse? How is it connected to either the previous verse or to the one following? Rashi, quoting Sifri, says that Moses reminded the people that they had become attached to the idol Baal Pe-or and that he exhorted them that all would be forgiven provided they would from now on hearken to God's statutes as per 4,1. If we accept this, we still have not explained the word ונשב as the verse only wishes to remind us of the sin of בעל פעור. Even the words מול בית פעור, opposite the temple of the פעור does not appear to make sense. If Moses referred to what had happpened there he should have used the language used by the Torah in Numbers 25,3 ויצמד ישראל לבעל פעור.

I believe that what Moses meant was that with this verse he concluded the subject with which he had commenced when he said: "I pleaded with God" in 3,23. He concluded by saying that his prayer did not help, that instead of both he and the people crossing the Jordan at once, they remained encamped opposite the temple of Pe-or. The expression ישב always means a stay of indeterminate length [the author says: עד עולם, i.e. forever. I do not know the source for this although the Talmud in Megillah 21 states that the word means "a delay.⁠" The proof offered there is based on Deut. 1,46 which was certainly not "forever" but for a period of 19 years according to most commentators. Ed.] The reason Moses described the location as being "in the valley" is that the land of Israel is situated at a higher level than all other countries, as we know from Numbers 13,17 "ascend here from the South.⁠" Moses added that the place was opposite the temple of Pe-or as he hinted at the place where he would be buried (Pirke de Rabbi Eliezer chapter 45). We are told there that when this idol and accuser of Israel looks at Moses' grave he is scared to raise his voice against Israel (as Moses had fought him successfully on numerous occasions).

ונשב בגיא – א״ל מי גרם לכם שנשב בגיא מעשים רעים שעשיתם בפעור. ד״א אמר להם ראו כמה תפלות בקשתי ונגזר עלי שלא אכנם לא״י. אבל אתם הכעסתם ארבעים שנה שנאמר ארבעים שנה אקוט בדור. ולא עוד אלא גדולים שבכם משתחוים לפעור וימין של הקב״ה פשוטה לקבל שבים. שנאמר ועתה ישראל שמע אל החקים הרי אתם חדשים וכבר מחול לכם לשעבר וכן ועתה ישראל מה וגו׳ ואין ועתה אלא לשון תשובה. (כי כשהאדם עושה תשובה כל מה שעשה לשעבר כבר מחול ועיני ה׳ מביטות באשר הוא שם. וזהו לשון ועתה).

ונשב בגיא – ואנחנו ישבנו כבר בגיא, ואמר לי שם עלה ראש הפסגה (דברים ג׳:כ״ז), שהגיא לרגלי הפסגה.

ונשב בגיא – טעמו, וכבר ישבנו בגיא הזה שהוא ראש הפסגה כי משם נסעו אל ערבות מואב, והגיא הוא בהר העברים כמו שמפורש לקמן (ל״ד ו׳):

ונשב בגיא – ושרינן בחילתא בכיין על חובינן דאזדויגן לפלחי טעות פעור (תיב״ע), נ״ל כי ענין הבכי׳ נכלל בלשון גיא, כי רבותינו ישמשוהו לענין רעש ורעדת הארץ ולענין צעקת הבכי׳, (ברכות נ״ט) מאי זועות גוהא, ואמרו שם מוריד שתי דמעות והיינו גוהא. לענין הראשון מצאנוהו במקרא (זכרי׳ י״ד) גיא גדולה מאד, שאין ענינו עמק, דא״כ היה ראוי לומר גדול לשון זכר, כמו כל גיא ינשא, אבל פי׳ הנכון כרוו״ה לשון רעש ורעדה, שע״י הבקיעה תהיה רעש גדולה מאד עד שינוסו מפניו, וכמ״ש אחריו ונסתם גי הרי כלומר לקול הרעש תנוסו. ולענין הבכי׳, כבר כתב בעל מוסף הערוך (בערך גהא) שהיא מלה עברית, מן יגעה שור (איוב יו״ד), ובזה נכלל ענין הבכי׳ שהזכיר יב״ע בלשון גיא דקרא, והיא כולל שתים המקום והבכי.

ונשב בגיא – מאחר שלא שמע אלי נתעכבנו שם, ופה אמות.

ונשב וגו׳ – ברור שבקשה זו [של משה (פסוקים כד–כה)] וצו זה [של ה׳ (פסוק כז)] הם אלה המסופרים בספר במדבר (כז, יב והלאה). כאן אנו למדים שהבקשה שלא נענתה, קדמה ל״ויאמר ה׳⁠ ⁠⁠״ האמור שם (בפסוק יב). העובדה שמשה מזכיר כאן בייחוד את המקום שבו שטח את בקשתו לעבור אל הארץ, רומזת לגורם המיוחד בעמקי לבבו שעורר משאלה זו.

הם ישבו מול בית פעור, המקום שהיה עֵד לחטא אחרון זה ולחולשתו המוסרית של העם שנתפתה כה בנקל. עמוק בלבו היה צר למשה; הוא דאג האם העם יוכל לעמוד בניסיון המוסרי של כיבוש הארץ, שכן הם התעתדו לבוא במגע קרוב עוד יותר עם יושבי הארץ המושחתים. משום כך, תמיכת משה ודברי תוכחתו יהיו דרושים ביותר – וחסרים מאוד.

ונשב בגיא – ר״ל שאחרי ששמע התשובה הזאת לא התפלל עוד שיכנס לארץ רק נתישבו בגי ששם היתה קבורת משה, כמ״ש ויקבר אותו בגי בארץ מואב מול בית פעור, כי תחלה ישבו בשטים מקום חטא פעור ועתה ישבו בגיא ושם היה משה עד יום מותו ונקבר שם להכניע שרו של בית פעור כמ״ש חז״ל:

ונשב בגיא – חוזר למעלה בפר׳ הקודמת שמספרת כיבוש וחילוק ארץ סיחון ועוג, והפסיק משה הענין בתחנתו להודיע כי ארץ כנען טובה מאד, עד כי נתאוה הוא לראותה ולא הועיל בתפלתו כי נתעבר ה׳ בו, ובני ישראל הם שבתלונותם גרמו לו כל זאת, א״כ ישמעו בקול יהושע (שבו נדבר בסוף הפרשה הקודמת), ולא יביאו גם עליו עונש בְּמֶרְיָם ותלונותם.

סיום הסיפור על ההתקדמות עד עכשו (כמו סיומו של הסיפור הקודם בא׳:מ״ו: ותשבו בקדש וגו׳), כדי להתחיל עכשו בדברי התוכחה.

בגיא – הוא מקום חנייתם של ישראל, המוגדר ביתר דיוק בבמדבר ל״ג:מ״ח והלאה. הציון הנוסף ״מול בית פעור״, נוסף גם ד׳:מ״ו ול״ד:ו׳ ל״גיא״. ביהושע י״ג:כ׳ נזכר מקום הנקרא בית פעור בנחלת בני ראובן. היתה זאת עיר בקרבת הפעור. בבמדבר כ״ג:כ״ח נזכר הר הנקרא פעור, אשר מראשו היה אפשר לראות את כל מחנה ישראל (השוה דילמן שם והנגסטנברג בלעם ע׳ 249 והלאה).

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון