ולא ימס את לבב אחיו – בה״ג מניין המצוות מצוות לא תעשה רל״ב, יראים רט״ו, השגות רמב״ן לספר המצוות מצוות לא תעשה ששכחן י׳
(ח) וְיָסְפ֣וּ הַשֹּׁטְרִים֮ לְדַבֵּ֣ר אֶל־הָעָם֒ וְאָמְר֗וּ מִי־הָאִ֤ישׁ הַיָּרֵא֙ וְרַ֣ךְ הַלֵּבָ֔ב יֵלֵ֖ךְ וְיָשֹׁ֣ב לְבֵית֑וֹ וְלֹ֥א יִמַּ֛ס אֶת־לְבַ֥ב אֶחָ֖יו כִּלְבָבֽוֹ׃
The officers shall speak further to the people, and they shall say, "What man is there who is fearful and fainthearted? Let him go and return to his house, lest his brothers' heart melt as his heart."
[פיסקא קצז]
ויספו השוטרים לדבר אל העם ואמרו – למדנו שהם הדברים.
מי האיש הירא ורך הלבב – שיש עבירה בידו בסתר, ילך וישוב לביתו.
רבי עקיבה אומר הירא ורך הלבב כמשמעו רבי יוסי הגלילי אומר הירא ורך הלבב שהוא בעל מום.
ולא ימס את לבב אחיו כלבבו – מלמד שאם היה אחד מהם מתירא מן העבירות שבידו כולם חוזרים ובאים.
סליק פיסקא
[Piska 197]
"Then the officers shall speak further to the people": their (the officers') own words (and not those of the Cohein).
"Who is the man that fears and that is soft of heart?": that fears because of his transgressions, as per the words of R. Yossi Haglili: Come and see how the Lord was solicitous of one's dignity, Scripture attributing (his returning) to all of these (aforementioned) things to salvage the dignity of one who returns because of faint-heartedness — so that they say of him: Perhaps he (is returning because) he built a house or planted a vineyard or betrothed a woman.
R. Akiva said: "that fears and that is faint of heart" is to be taken literally — He cannot stand in the ranks of battle and behold the drawn sword. And all had to bring proof (of building a new house, etc.), except the fearer and the faint-hearted, his proof being "with him," i.e., he hears the clashing of the shields and takes fright; the whinnying of the horses, and shakes; the blaring of the trumpets, and panics. R. Yossi Haglili says: "that fears and that is soft of heart": one who is forty (or older). If it is already written "that fears," why need it be added "and that is soft of heart"? To teach that even the bravest of the brave and the strongest of the strong — if he is merciful (i.e., "soft-hearted"), he returns, as it is written "and not melt the heart of his brothers as his own heart."
"and not melt the heart of his brothers as his own heart." R. Shimon says: If one hears the words of the Cohein and (they apply to him) and he does not return, in the end, all will return because of him.
[End of Piska]
ויספו השט׳ לד׳ אל העם ואמ׳ מי האיש הי׳ ורך הל׳ כמשמעו:
שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה לראות חרב שלופה דברי ר׳ עקיבה:
ר׳ יוסי הגלילי אומ׳ הירא ורך הלבב זה שהוא מתירא מן העבירות שבידו לפי כך תלת לו תורה את כל הדברים שיחזור בגללן:
מפני מה נאמרו כל הדברים האלו שלא יהיו ערי ישראל נשמות דברי רבי:
רבן יוחנן בן זכאי אומר בוא וראה כמה חס המקום על כבוד הבריות מפני הירא ורך הלבב כשיהא חוזר יאמרו שמא בית בנה שמא כרם נטע שמא אשה ארש וכולן היו צריכין להביא עדים חוץ מן הירא ורך הלבב שעידיו עמו:
ולא ימס את לבב אחיו מגיד שאם לא עשה מלחמה בכל לבו הרי זה כמי ששפך דמי הכל ועליו הוא אומר (ירמיהו מ״ח:י׳) ארור עושה מלאכת ה׳ רמיה וארור מונע חרבו מדם:
וְיֵיסְפוּן סָרְכַיָּא לְמַלָּלָא עִם עַמָּא וְיֵימְרוּן מַן גּוּבְרָא דְּדָחוּל וּתְבִיר לִבָּא יְהָךְ וִיתוּב לְבֵיתֵיהּ וְלָא יִתְבַּר יָת לִבָּא דַּאֲחוֹהִי כְּלִבֵּיהּ.
And the officers shall yet speak to the people, and say: What man is there who is afraid and brokenhearted? Let him return to his house, and not make the heart of his brethren to be broken as his heart.
ויוספון סרכייה לממללה עםא עמא ויימרון במן הוא גברא דדחל מן חובוי וליביה תביר על עבידתיהג יזיל ויחזור לבייתיה ולא יימסיד ויתבר ית לבהוןה דאחוי כלבביהו.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״עם״) גם נוסח חילופי: ״לוות״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום: ״מן הוא גברא... כלבביה״) נוסח אחר: ״מן גברא דדחלה ותביר ליבה מן חובה די בידיה יהך ויחזור לבייתיה ולא יגרום לאחוי לתברא לבהון היך לביה״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״עבידתיה״) גם נוסח חילופי: ״עיב׳ ״.
ד. בכ״י ניאופיטי 1 מופיע בין השיטין (במקום ״יימסי״) גם נוסח חילופי: ״ימ׳ ״, ובגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״יימסי״) גם נוסח חילופי: ״ית׳ ״.
ה. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״לבהון״) גם נוסח חילופי: ״לבבהון״.
ו. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״כלבביה״) גם נוסח חילופי: ״כליביה״.
ויוספון סרכיא למללא עם עמא ויימרון מאן הוא גברא דדחיל מחוביה וליביה תביר יהך ויתוב לבייתיה דילמא יתקבלון אחוי בחובוי ויתבר ליבהון היך ליביה.
Yet more shall the officers speak to the people, and say, Who is the man who is afraid on account of his sin, and whose heart is broken? let him go and return to his house, that his brethren be not implicated in his sins, and their heart be broken like his.
מה כשהביאו לבית יוסף פחדו ק״ו כשיבוא הקב׳ה לתבוע דין לאדם
מִשּׁוּם כָּךְ צָרִיךְ לָאָדָם לְהִזָּהֵר בָּעוֹלָם הַזֶּה לְהִתְחַזֵּק בַּקָּדוֹשׁ- בָּרוּךְ-הוּא, וְיָשִׂים בּוֹ אֶת בִּטְחוֹנוֹ. שֶׁאַף עַל גַּב שֶׁהוּא חוֹטֵא, אִם יַחֲזר מִמֶּנּוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, הֲרֵי הוּא תַּקִּיף חָזָק, וְיִתְחַזֵּק בּוֹ בַּקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא כְּאִלּוּ לֹא חָטָא.
השבטים פחדו משום שחטאו
ראה לכמה דורות נפרע הקב״ה מאותם חטאי שבטים
תֻ׳םַּ יַזִידֻ אַלּעֻרַפַאאֻ פִי מֻכַ׳אטַבַּתִ אלּקַוְם וַיַקֻולֻוןַ אִי רַגֻלֵ כַ׳אאִףֵ וַרַקִיקִ אלּקַלבִּ פַליַמץִ׳ וַיַרגַע אִלַי׳ מַנזִלִהִ וַלַא יֻרִקֻּ קֻלֻובַּ אִכ׳וַתִהִ כַּקַלבִּהִ
אחר זאת, יוסיפו הממנים על הצבור לנאם אל האנשים, ואומרים, איזה איש הפוחד ועדין הלב, אזי שיצא לדרך ויחזר אל ביתו ולא-יחליש את לבבות אחיו כמו לבו.
ויספו השטרים – למה נאמר כאן: ויספו? מוסיפין זו על דברי כהן, שהכהן מדבר ומשמיע מן שמע ישראל (דברים כ׳:ג׳) עד להושיע אתכם (דברים כ׳:ד׳). ומי האיש (דברים כ׳:ה׳), ושיני (דברים כ׳:ו׳) ושלישי (דברים כ׳:ז׳) – כהן מדבר ושוטר משמיע. וזו – שוטר מדבר ושוטר משמיע.
הירא ורך הלבב – ר׳ עקיבא אומר: כשמועו,א שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה.
ר׳ יוסי הגלילי אומר: הירא מעבירות שבידו. ולכך תלתה לו תורה לחזור על בית וכרם ואשה, לכסות על החוזרים בשביל עבירות שבידם, שלא יבינו שהם בעלי עבירות, והרואהוב אומר: שמא בנה בית או נטע כרם 
או ארש אשה.
או ארש אשה.
א. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1 (לפני שתוקן), אוקספורד 34, לונדון 26917. בכ״י המבורג 13, דפוס רומא: ״כמשמעו״.
ב. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוס רומא נוסף כאן: ״חוזר״.
ויספו השטרים AND THE BAILIFFS [SHALL SPEAK] FURTHER [UNTO THE PEOPLE] – Why does it here state: they shall speak further unto the people? The meaning is that they added this to the words of the priest, for the priest spoke and proclaimed from שמע ישראל (v. 3) to להושיע אתכם (end of v. 4), while the paragraphs beginning with מי האיש (v. 5) and with the second מי האיש (v. 6) and with the third מי האיש (v. 7) the priest said quietly and the officers proclaimed. This paragraph, the officers spoke and proclaimed, so that Scripture rightly introduces this last part by the word ויספו השוטרים (Sotah 43a).
הירא ורך הלבב [WHAT MAN IS THERE] WHO IS FEARFUL AND FAINT-HEARTED – Rabbi Akiba said, Take these words as what they literally imply; they mean that he cannot stand in the dense ranks of battle and look on a naked sword.
Rabbi Jose, the Galilean, said that it means one who is afraid of the sins he has committed, and therefore Scripture gave him the opportunity of attributing his return home to his house, his vineyard, or his wife, in order to veil the motives of those who really returned because of the sins they had committed, so that people should not know they were great sinners, and whoever saw a person returning would say, "Perhaps he has built a house, or planted a vineyard or betrothed a wife" (Sotah 44a).
פס׳: ויספו השוטרים לדבר אל העם – ר׳ עקיבא אומר הירא ורך הלבב כמשמעו שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה שכיון שרואה חרב שלופה מים שותתין לו על ברכיו. רבי יוסי הגלילי אומר הירא ורך הלבב שיהא מתירא מן העבירות שבידו לפיכך תלתה לו התורה את כל אלו שיחזור בגללן. וכן הוא אומר (ישעיהו ל״ג:י״ד) פחדו בציון חטאים וגו׳. וכן אמרו רבותינו ז״ל שח בין תפלה לתפלה עבירה היא בידו וחוזר עליה מערכי המלחמה. פירוש שח בין תפלה לתפלה שדיבר בין ברכה של תפלה של יד לברכה של תפלה שמניחין בראש. הואיל וצריך לחזור ולברך על התפלה של ראש גורם ברכה שאינה צריכה ואסור משום (שמות כ) לא תשא את שם ה׳ וחוזר לו מפני שהוא ירא ורך הלבב מחמת העבירה שעשה וכן הוא אומר (דברים כ״ג:י׳) כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע:
הירא – להכות אחר.
רך הלבב – לסבול מכת אחר.
את לבב – הנה את יראה נוסף, רק טעמו כאשר פירשתי [בפסוק בראשית (ראב״ע בראשית פירוש ראשון א׳:א׳)],א שהוא כעצם הדבר.
א. ההוספה בכ״י פריס 177. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176 ועוד עדי נוסח.
THAT IS FEARFUL. To strike another person.
AND FAINT-HEARTED. To suffer someone's blow.
HIS BRETHREN'S HEART. Look, the word et appears superfluous.1 However, its meaning is as I have previously explained.2 It indicates the thing itself.3
1. The Hebrew reads, ve-lo yimmas et levav echav (lest brethren's heart melt). The particle et usually connects an active verb with the object. However, yimmas is in the nifal; it is passive. Hence the particle et appears to be superfluous.
2. That et does not always connect an active verb with the direct object. See Ibn Ezra on Ex. 10:8 (Vol. 2, pp. 187,188).
3. It is used to emphasize the word which follows in this case lev (heart).
ארך {ה}לבב – איכא למאן דאמר (משנה סוטה ח׳:ה׳): שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה, ומים שותתים על ברכיו מחמת פחד (בבלי סוטה מ״ד:). ואיכא למאן דאמר (משנה סוטה ח׳:ה׳): שירא מן העבירות שבידו, כדאמרינן: שח בין תפילה לתפילה עבירה היא בידו וחוזרין עליה מערכי המלחמה (בבלי סוטה מ״ד:).
ולא ימס – איכא למימר שהשוטרים אומרים אותו, ואיכא למימר שהטעם הוא שהפסוק נותן.
ויספו השוטרים – לפי הפשט נראה: שפעם מכריזין על רך הלבב, לפי שיש בו תקלה, שמביא מורך בלב האחרים.
א. בכ״י מינכן 52, הביאור על פסוקים ה׳-ז׳ מופיע באמצע הביאורים לפסוק ח׳, לאחר ״רך הלבב״ ולפני ״ולא ימס״.
רך {ה}לבב – FAINTHEARTED – There is one who holds (Mishna Sotah 8:5): that he is unable to stand in the battle ranks, and urine trickles down his knees due to fear (Bavli Sotah 44b:5). And there is one who holds (Mishna Sotah 8:5): that he is afraid of the sins that he has, like they say: if he spoke between donning the phylactery [of the arm] and the [phylactery of the head], he has a sin on his hands, and due to that sin he returns from the ranks of soldiers waging war (Bavli Sotah 44b:4).
ולא ימס – AND NOT MELT – It is possible to say that the officers say it, and it is possible to say that it is the reason that the verse is giving.
ויספו השוטרים – THE OFFICERS SHALL SPEAK FURTHER – According to the plain meaning it appears: that they announce once about the fainthearted, since it is a stumbling block, for it brings faintness to the heart of others.
מי האיש הירא – לסבול מכת אחרים.
ורך הלבב – להכות אחר.
ילך – וישמע לדברי הכהן מערכי המלחמה.
וישב לביתו – ויביא מים ומזון לבני המלחמה, אבל בונה ונוטע ומארס אינו מביא מים ומזון,1 במה דברים אמורים במלחמת רשות אבל במלחמת מצוה הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה.2
1. בדומה בר״י בכור שור דברים כ׳:ה׳.
2. השוו ללשון הפסוק ביואל ב׳:ט״ז.
מי האיש הירא, "who is the man who is afraid?" The first part of this verse speaks about people whose fear is based on becoming the victim of painful injuries, or worse.
The second part of the verse describing "fear," speaks of someone who is uncomfortable about having to inflict pain, injury or worse, on opponents that have never done him any harm or even threatened to do so. Such a person is described by the Torah as רך הלבב, "faint hearted." (Ibn Ezra)
ילך וישוב לביתו, "let him go and return to his house." He is not released from every duty, but is assigned to support the troops in the frontline by keeping the lengthening lines of supply open. This is as opposed to the previous three categories of mobilized men, who are released from any participation.
Any war which involves defending the land of Israel against an invasion by Gentiles is to be resisted without any reservations such as listed above. In fact, according to the Talmud in tractate Sotah folio 44, even a bridegroom just after the vows have been completed must join his unit to defend the country and its people.
ויספו השוטרים מי האיש הירא – על דעת רבי יוסי הגלילי (בבלי סוטה מ״ד.): כאשר הבטיח הכהן שהשם יושיעם ולא יפקד מהם איש, ראוי שיבטחו בו הצדיקים, ויזהירו השוטרים את היראים מעבירות שבידם, ולכך תלתה לו תורה לחזור על בית וכרם ואשה לכסות על האחרים שחוזרין בשביל העבירות, ויהיה טעם: פן ימות – שהוא יחשוב בלבו כן, וינוס. ועל דעת רבי עקיבא הוא כמשמעו, כי מי שיירא אחר הבטחת הכהן איננו בוטח בשם כראוי, ולא יעשה לו הנס. וטעם: ורך הלבב – שאין בטבעו לראות מכת חרב והרג. כי הירא הוא אשר לא יבטח ויחזיר אותו מפני מיעוט בטחונו, ורך הלבב מפני חולש טבעו כי ינוס או יתעלף.
[ואמרו בירושלמי (ירושלמי סוטה ח׳:ט׳) שכולם צריכים להביא ראיה לדבריהם, כלומר שיביאו עדים על הבית ועל הכרם והאשה לפני שר הצבא, ואז יתן לו רשות לחזור. וכן אמרו לדעת רבי יוסי הגלילי, שצריך להביא ראיה על העבירה שבידו, ולולי כן היו מרבית העם חוזרים בטענות שקר. אבל לדברי רבי עקיבא, ברכות הלב שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה, אמרו שאינו צריך להביא ראיה שעדיו עמו.]אב
גולא ימס את לבב אחיו – עשאו בעל ההלכות מצות לא תעשה שלא ימנע מלשוב, שלא ימס את לבב אחיו כלבבו, והוא כדרך: ולא יאכל את בשרו (שמות כ״א:כ״ח).
א. הביאור בסוגריים המרובעים הוא מהוספות רמב״ן במהדורה בתרא של פירושו. עיינו הוספות רמב״ן.
ב. הביאור על ״ולא ימס״ מופיע בכ״י ובדפוסים הראשונים לאחר הביאור על פסוק ט׳.
ג. ד״ה זה מופיע בכ״י ובדפוסים הראשונים לאחר הביאור על פסוק ט׳.
AND THE OFFICERS SHALL SPEAK FURTHER UNTO THE PEOPLE, AND THEY SHALL SAY: 'WHAT MAN IS THERE THAT IS FEARFUL.' According to the opinion of Rabbi Yosei the Galilean [who says, the fearful is someone who is afraid that he will fall in battle as punishment for his transgressions],1 after the priest had assured them that G-d would help them and that not one man of them will be lacking, it was fitting that the righteous put their trust in Him, [that He will help them not to be overthrown in battle]. Then, the officers warn those that are afraid [to go into battle] because of the transgressions they had committed. The Torah, therefore, gave everyone the opportunity of attributing his return home because of his house, his vineyard, or his wife, in order to serve as a pretext for others who are returning home because they are afraid of their transgressions. And the meaning of the expression lest he die in the battle [mentioned in each of the three categories]2 is that he will think so in his heart and he will flee [despite the fact that the priest had already assured them that no one would be lacking after the battle]. But in the opinion of the Rabbi Akiba [who says that fearful is he who cannot endure a pitched battle or bear to see a drawn sword,]3 the verse is to be understood in its simple meaning, that whoever is still afraid after the assurance of the priest, does not trust in G-d properly and the miracle [of being saved] will not be done for him [and therefore the Torah gave him the opportunity to return home].
FAINT-HEARTED. The meaning thereof is that it is not in his nature to see the stroke of the sword, and slaughter,4 for the fearful is he who does not trust, and Scripture commands him to return to his home because of his deficient trust. The faint-hearted is sent home because of the weakness of his nature, for he will flee or faint. Now the Rabbis have said in the Yerushalmi5 that "all who return home need to bring proof for their words," that is to say, they are to bring proof concerning the [new] house, the vineyard, or the wife before the captain of the host who then gives him permission to return home. Similarly they also said according to the opinion of Rabbi Yosei the Galilean [who says the fearful is he that is afraid because of his transgressions] that he needs to bring proof concerning the transgression he committed, for otherwise most of the people would have been returning home under false pleas. But according to Rabbi Akiba, the faint-hearted cannot endure pitched battle or bear to see a drawn sword,6 [the Yerushalmi states] he need not bring proof, "for his witnesses are with him" [i.e., everybody sees that he is fearful and faint-hearted].
LEST HIS BRETHREN'S HEART MELT AS HIS HEART. The author of the Hilchoth Gedoloth7 considered this verse a negative commandment, meaning that [if he is fearful and faint-hearted] he should not avoid returning home, lest he melt his brethren's heart like his own.8 It is similar to the verse, and its flesh shall not be eaten9 [which is counted among the negative commandments].10
1. Sotah 44a.
2. Verses 5-7.
3. Sotah 44a.
4. Esther 9:5.
5. Yerushalmi Sotah VIII, 9.
6. Sotah 44a.
7. See Vol. II, p. 350, Note 70.
8. In his Supplementary List of the negative commandments to Rambam's Sefer Hamitzvoth, Ramban comments on the opinion of the Hilchoth Gedoloth: "In that case the word yimas (melt) is to be understood as a transitive verb ['lest he cause his brethren's heart to melt' "] — Ramban's intent is to differ with Ibn Ezra who interpreted the word yimas as a passive [lest his brethren's heart 'be melted'] and the particle eth [yimas 'eth' l'vav echav] is redundant. Ramban's opinion, as based upon the Hilchoth Gedoloth, is that yimas is a transitive verb and the particle eth is a necessary part of the verse.
9. Exodus 21:28.
10. See "The Commandments," Vol. II, pp. 185-186.
מי האיש הירא, "who is the man who is afraid?" to kill others; ורך הלבב, "and faint of heart," to be killed (Ibn Ezra).
מי האיש הירא – ולא יבטח בדברי הכהן:
ורך הלבב – שאין בטבעו לראות מכת חרב.
כתב הרמב״ן לר׳ יוסי הגלילי שמפרש הירא מעבירות שבידו יש לפרש פן ימות שמא יחשוב בלבו כן וינוס דכיון שהבטיחם הכהן שהשם עמהם ויושיעם לא יכשלו בעבור העבירות של זה. ולר׳ עקיבא דמפרש הירא ורך הלבב כפשוטה יש לפרש פן ימות כפשוטה כי מי שיירא אחר הבטחת הכהן ואינו בוטח בשם לא יעשה לו נס. ואיתא בירושלמי שכולם צריכין להביא ראייה לדבריהן וכן לר׳ יוסי הגלילי צריך להביא ראייה על עבירות שבידו שאם לא כן כולם היו חוזרין בטענת שקר:
ולא ימס את לבב אחיו – כתב בעל הלכו׳ שהוא לאו שלא ימנע מלשוב שלא ימס אחיו:
מי האיש הירא, "who is the man who is fearful;" he does not trust the assurance by the priest."
ורך הלבב, "and he is of faint heart;" he is constitutionally unable to face swords and blood.
Nachmanides writes that according to the approach by Rabbi Yossi Hag'lili who interprets the word הירא as not applying to physical fear but to fear of retribution for the sins he is aware of having committed, the words פן ימות must be understood that he is afraid of dying as punishment for his sins. He may therefore plan to desert his comrades, rationalizing his action by the priest having promised his compatriots that they will remain unharmed, i.e. his absence does not weaken the army. They, his compatriots, will not be at risk on account of his sins.
According to Rabbi Akiva, who interprets the words in our verse as one reads them, at face value, simply says that if someone even after being reassured by the priest, God's interpreter, still feels afraid that God would not perform a miracle on his account and save him, he is sent home so that he does not undermine the morale of his fellow soldiers.
The Jerusalem Talmud Sotah 8,9 quotes a view according to which all those claiming release from the army must furnish proof of their "excuses," and that according to the view of Rabbi Yossi Hag'lili the person afraid of retribution for his sins must furnish proof that he is indeed guilty of such a sin, except the person who claims to be afraid and all can see from his demeanour that he is a coward.
ולא ימס את לבב אחיו, "so he will not melt the heart of his buddies." According to the author of halachot gedolot (Rabbi Yehudah ben Rabbi Shemuel of the ancient academy in Sura) the above words are a negative commandment, applicable to the שוטרים not to deny that "coward's" application to go home.
ויספו השטרים לדבר אל העם וגו׳ – ראוי שתדע שעד זה המקום היו דברי הכהנים ראשונה בצאתם מהארץ והשוטרים היו משמיעים זה לעם אחריו אולם בקרבם למלחמה יאמר הכהן כדברים הראשונים תחלה והוא אמרו שמע ישראל וכהן אחר יאמר הדברים ההם לישראל בקול רם ואחר זה ישוב הכהן לאמר מי האיש אשר בנה וגו׳ והשוטר משמיע אחריו אלו הדברים לכל ישראל בקול רם והנה אלו השוטרים הם שוטרים של סנהדרי גדולה שהם משותפים לכל ישראל ולזה לא תהיה זאת המלחמה, רוצה לומר: מלחמת הרשות כי אם על פי בית דין הגדול שהשוטרים הם תחת השופטים ובמצותם יעשו כל מה שיעשו.
ויספו השטרים לדבר אל העם וגו׳ – רוצה לומר: שזה המאמר יוסיפו השוטרים לדבר אל העם יותר ממה שישמעו מפי הכהן.
מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו – רוצה לומר: שהיה רך הלב שאין לו כח לשמוע לדברי הכהן שהזהירם מזה מפני טבעו ומנהגו יפרד מאנשי המלחמה וילך וישוב לביתו לספק מזונותיהם לבני הצבא כדי שלא ימס לבב אחיו כלבבו בראותם פחדו והיותו נחפז לנוס כי כך דרך אנשי המלחמה, רוצה לומר: שבראותם איש אחד מהם נס ינוסו כלם.
ויספו השוטרים. למה נאמר כאן ויספו מוסיפין זו על דברי הכהן שהכהן מדבר ומשמיע משמע ישראל עד להושיע אתכם ומי האיש ושני ושלישי כהן מדבר ושוטר משמיע וזו שוטר מדבר ושוטר משמיע. כדתניא בפרק משוח מלחמה ודברו השוטרים יכול דברים של עצמן כשהוא אומר ויספו השוטרים הרי דברים של עצמן אמור הא מה אני מקיים ודברו השוטרי׳ בדברי משוח מלחמה הכתוב מדבר הא כיצד כהן מדבר ושוטר משמיע תני חדא כהן מדבר ושוטר משמיע ותניא אידך שוטר מדבר ושוטר משמיע אמר אביי מונגש הכהן עד ודברו השוטרים כהן מדבר וכהן משמיע ומודברו עד ויספו כהן מדבר ושוטר משמיע מכאן ואילך שוטר מדבר ושוטר משמיע:
רבי יוסי הגלילי אומר. הירא מעבירות שבידו ולכך תלתה לו תורה לחזור על בית וכרם ואשה לכסות על החוזרי׳ בשביל עבירות שבידם שלא יבינו שהם בעלי עבירה והרואהו חוזר אומר שמא בנה בית או נטע כרם או אשה. פי׳ ר׳ יוסי הגלילי סובר דמאחר שאין מיתה בלא עון אין לו לירא שמא ימות אלא כשהוא בעל עבירות ולפיכך פירש הירא ורך הלבב מעבירות שבידו אבל השאר של בנה בית ונטע כרם וארש אשה לא מפני שיראים שמא ימותו חוזרים שהרי אינם בעלי עבירות מאחר שכל בעלי עבירות נכללים בתוך הירא ורך הלבב אלא שהתורה תלתה לו לכסותו שאילו לא גזרה שיחזור אלא בעלי העבירות לבדם היו הכל יודעים שכל החוזר אינו חוזר אלא מחמת שהוא בעל עבירו׳ השתא דגזרה גם על אותן השלשה יחשבו שהחוזרים בהם הם מאותן השלשה ופי׳ ולא ימס את לבב אחיו כלבבו שהשומעים מפני שהוא ירא שמא יהרג לא ידעו שזה מחמת שהוא בעל עבירות ירא שמא עונותינו ילכדונו אבל הם שאינן בעלי עבירות אין להם לחוש שאין מיתה בלא עון אלא יחשבו שהוא כאותן שאינן בעלי עבירות ואפ״ה ירא ויראו גם הם כמותו:
ואמר ויספו השוטרים לדבר וגו׳ – לרמוז על מה שאמרו מוסיפי׳ על דברי כהן. לפי שאלו הדברים לא היו מעין דברי השוטרים. שהיו גופניים מענין הנשים והבתים והכרמים. אבל היו מעין דברי הכהן שהיו דברים נפשיים בבטחון השם כמו שפירשנו. וזהו מי האיש הירא ורך הלבב. כמו שאמרו הירא מעבירות שבידו. ילך וישוב לביתו. רוצה לומר שישוב מהם ושיתחרט מעונותיו. ולא יהיה סבה שרבים יכשלו בעונו. כאומרו וכשלו איש באחיו בעון אחיו. וזהו ולא ימס את לבב אחיו כלבבו. ואם ישוב יבטח בשם ה׳ וישען באלהיו. וזהו ויספו השוטרים. שהיו מוסיפים על דברי כהן. ומעין דבריו היו מחזיקים לבו בבטחון השם. אבל לא היו אלו הדברים מעין דברי השוטרים שהיו דברים גופניים. וכן היו מעין דברי הכהן. כי כמו שהכהן אמר אל ירך לבבכם אל תיראו. כן אמרו בכאן מי האיש הירא ורך הלבב. ואמר בכאן חמשה דברים כנגד הארבעה דברים שאמר הכהן. וזהו מי האיש הירא לפי שרואה שהם המעט והעמים עם רב. ורך הלבב לפי שאינם מלומדים במלחמה כמו האויבים. ילך וישוב לביתו אחר שאין לו סוס לרכוב עליו. והגוים יש להם סוס ורכב. ולא ימס את לבב אחיו כלבבו. אחר שאין לו גבורת הלב כמו הגוים שהם גדולים ועצומים. ולרמוז שזאת המלחמה נעשית בכח ה׳ איש מלחמה ובכח מלאכיו וצבאיו. וזהו ה׳ איש מלחמה מלאך שלוח למלחמה. כאומרו והאיש גבריאל. וזהו ה׳ שמו ששמו כשם רבו. אמר בכאן ופקדו שרי צבאות. הם מלאכי צבאות השלוחים לנצח המלחמה. וזהו מצד תפלת הכהן והשוטרים. וזהו ופקדו שרי צבאות בראש העם. כאומרו וה׳ בראשם:
ואם זאת המלחמה היא מלחמת יצר הרע. כאומרו וכי תבוא מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם תמיד הוא יצר הרע. יהיה על אויביך כאומרו אויבי איש אנשי ביתו. ולזה אמר עם רב ממך. לפי שכל הכחות מתחברות אליו ונלוות. אל הילד השני שהוא יצר הרע. שרוצה לתת פירוד ושניות בלב האדם. לכן אמר לא תירא מהם אע״פ שהם רבים. ויש לך מלך זקן וכסיל מלומד מלחמה זה כמה שנים. לפי שה׳ אלהיך עמך המעלך מארץ מצרים. וכמו שבמצרים היו ישראל שטופים בגלולי מצרים והיה מושל עליהם יצר הרע. עד שלזה הוצרך להזהירם שאור לא ימצא בבתיכם. כי זה רמז על יצר הרע כאומרם ומי מעכב ע״י שאור שבעיסה. ועם כל זה השם הצילם מידו. כן יעשו עכשיו. ולכן תמצא שאמר המשורר לא יהיה בך אל זר. שזה רמז על יצה״ר שהוא בתוך לבו של אדם ולא תשתחוה לאל נכר. שזה רמז לסמאל הוא נחש הקדמוני. ויש לך לזכור כי אנכי ה׳ אלהיך המעלך מארץ מצרים והצלתיך מיד יצה״ר ולכן הרחב פיך ואמלאהו. השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל. וזכור כי כמו שהצלתיך במצרים מידו כן אעשה עכשיו. ולכן הזכיר בכאן המעלך מארץ מצרים. ואמר ונגש הכהן. לרמוז אל יצר הטוב והשכל המחזיק האדם. ואומר לו שידע להזהר ולהשמר מהצר הצורר ומכחותיו שהם רוצים להלחם בו. וזהו אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם. וידעתי שאתם יראים ממנו לפי שאתם מעטים והוא יש לו עם רב. וכן לפי שהוא מלך גדול וקדום מלומד במלחמה. ועוד שהוא מראה עצמו אוהב והוא אויב ושונא. ואיך איפשר להשמר ממנו כאומרו ה׳ לי בעוזרי ואני אראה בשונאי. ולכן אמר על אויביכם כי אע״פ שנראה אוהב. והוא אויב. ועוד שאינו עושה המלחמה כדרך הלוחמים פנים בפנים אלא בתחבולות ובמרמות ובמארב ובמצודות וחרמים. לכן אמר ארבעה של חזוק כנגד אלו הארבעה דברים. והם אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו. אל ירך לבבכם לפי שאתם מעטים יש לו עם רב. אל תיראו לפי שהוא מלך גדול וזקן וכסיל. אל תחפזו להלחם עמו בפחז ובבהלה אלא בישוב ובמתון. אחר שמראה עצמו אוהב והוא אויב ושונא. ויש לך לחשב ולעיין היאך תנצל ממנו. ואל תערצו מתחבולותיו וערמותיו. כי ה׳ אלהיכם ההולך עמכם להלחם לכם וגו׳. ואינכם צריכים עם רב כנגדו. וכנגד השנית שהוא מלך גדול אמר להלחם לכם. כי הוא איש מלחמה מלומד במלחמות. וכנגד השלשה שמראה עצמו אוהב אמר עם אויביכם. כי הוא היודע ועד שהם אויבים ושונאים. וכנגד הרביעי שהיא התחבולות אמר להושיע אתכם מתחבלותיו וערמותיו:
ואלו הארבעה. שלמה ע״ה ספרם בספר קהלת. ואפשר שהיא חכמה גדולה מי שיודע להשמר ממנו. וזהו שאמר גם זה ראיתי חכמה תחת השמש וגדולה היא אלי. עיר קטנה ואנשים בה מעט. שזה רמז על גוף האדם שנקרא עיר קטנה כמאמרם ז״ל. וכנגד הראשון אמר ואנשים בה מעט. וכנגד השני אמר ובא אליה מלך גדול מלומד במלחמות מזמן רב כמו שקראו במקום אחר מלך זקן וכסיל. וכנגד השלישי אמר וסבב אותה. כי הוא מסבות מתהפך מאוהב לשונא ומשונא לאוהב. וכנגד הרביעי אמר ובנה עליה מצודים גדולים. ברשתות ומכמורות ותחבולות. והחכמה היא שמצא בה איש מסכן וחכם ומילט את העיר בחכמתו. כי על זה אמר ג״כ למעלה טוב ילד מסכן וחכם. וזה דבר גדול החכמה כי ילד קטן נוהג בם ונוצח אותם. וכמו שאמר על סנחריב שהיה מלך גדול ויש לו ריבוי עם וגבורים ויועצים. כמו שאמר רועו עמים וחותו התאזרו וחתו עוצו עצה ותופר דברו דבר. ולא יועיל לו כל זה אלא שיבא ילד קטן שהוא חזקיהו ויבטל עצתו וינצח אותו. כי זה באמת גנות גדולה. וזהו כי ילד יולד לנו ותהי המשרה על שכמו בגבורה ובעצה ובריבוי העם. וזהו ויקרא שמו פלא יועץ וגו׳. וכמו שפירשתי בפרשת ויחי יעקב. ולכן אמר בכאן ומצא בה איש מסכן וחכם שהוא ילד. ומלט העיר ממלך הזקן זהו גנות גדולה לו. ואדם לא זכר את האיש המסכן הוא יצר הטוב שהוא ילד. שלא בא לעולם עד שלשה עשרה שנה. והאחר משננער מבטן אמו. ולזה אמרתי טובה חכמה מגבורה. כלומר שזאת החכמה באה מגבורה. אבל חכמת המסכן בלי גבורה היא בזויה ודבריו אינם נשמעים. וזאת הגבורה לא תחשב שהיא בכלי זיין או בקולי קולות. כי אין קול ענות גבורה ואין קול ענות חלושה. אבל דברי חכמים בנחת נשמעים מזעקת מושל בכסילים. שזהו כנגד הקול והצעקה. וכנגד הכלי זיין אמר טובה חכמה מכלי קרב וחוטא אחד יאבד טובה הרבה. כי זה רמז על החוטא שחוטא בסבת יצר הרע.
ולפי שהאדם חוטא בסבת יצר הרע במחשבה ובמעשה. אמר ויספו השוטרים לדבר אל העם מי האיש אשר בנה בית וגו׳. זה כנגד המעשה שבנה בית בארץ שנער בפועל. ומי האיש אשר נטע כרם. כנגד המחשבה שנטע וחשב אבל לא יצא פרי. ומי האיש אשר ארש אשה כנגד הדבור. לפי שבשעת האירוסין אומרים תהי לי מקודשת. ובכל אלו השלשה אמר ילך וישוב לביתו פן ימות. לרמוז שצריך שישוב בתשובה שלימה ויתחרט ממעשהו וממחשבתו הרעה ומדיבורו קודם שימות בלא תשובה. ולהורות שכל זה רמז על מלחמת יצר הרע. חזר לומר מי האיש הירא ורך הלבב. שפירושו הירא מעבירות שבידו ורוצה להתגבר על יצרו הרע שהוא כלול במלת ירא. כאומרם ז״ל על לוט שהוא יצר הרע הארור והמקולל שאמר בו כי ירא לשבת בצוער. ואמרו ירא עולה כמנין עלוקה כאומרו לעלוקה שתי בנות. שכל יום הולך אחר התאוות ואומר הב הב וכמו שפירשתי במקומו.
ר״י הגלילי אומר הירא מעבירות שבידו כו׳. ר״ל ר״י הגלילי סבר אין מיתה בלא חטא, ולכן אם אין עבירות בידו מה לו לירא מפני המלחמה. אלא ודאי שירא מעבירות שבידו. ועכשיו קשה לרש״י, כיון דאין מיתה בלא חטא א״כ למה אמר וגזר קרא לחזור על בית וכרם ואשה, אי אין בידם עבירות גם על בית וכרם ואשה אינן חוזרין לדברי ר״י הגלילי. ומתרץ דודאי אין בידם עבירות, ומה שגזרה רחמנא שיחזרו כדי לכסות על החוזרין בשביל עבירות שבידן וכו׳. ותו קשה לרש״י לר׳ יוסי הגלילי דאמר דלכך חוזר על בית וכרם ואשה כדי לכסות על החוזרין, אם כן למה כתיב בכל אחד פן ימות במלחמה, משמע בשביל מיתה חוזר ש״מ דיש מיתה בלא חטא. ומתרץ דה״ק פן ימות במלחמה וכו׳:
R' Yosi Hagalili said, one who is afraid because of his transgressions, etc. Rashi means to say, R' Yosi Hagalili is of the opinion that there cannot be death without transgression, and thus, if he is without transgression, why should he be afraid of battle? So most certainly he is afraid of his transgressions. But now Rashi questions: If there is no death without transgression, why then does the Torah decree to return [from going to battle] because of one's house, or vineyard or wife [to protect those who return because of their transgressions]? If they [the latter] are without transgressions, they do not return even because of a house, or vineyard or wife according to R' Yosi Hagalili! Rashi answers that they certainly do not have transgressions. But the Torah decrees that they return in order "to protect those who return because of their transgressions, etc." Rashi then questions that according to R' Yosi Hagalili who says that the reason that they return because of a house, vineyard or wife is in order to protect those who return because of their transgressions, why does Scripture write regarding each one of these "lest he die in battle," which implies that he returns because of [fear of] death? This indicates that there is death without transgression! Rashi answers: [This is what Scripture is saying:] "Lest he die in battle, etc." [He should return lest he die, for if he transgresses the words of the kohein, he deserves to die.]"
מי האיש הירא וגו׳ – רבותינו ז״ל אמרו (סוטה מ״ד.) זה הירא מעבירות שבידו, פירוש על דרך אומרו (ישעיהו ל״ג) פחדו בציון חטאים, שכל מי שיש בידו עבירות לבו ירא וחרד מעצמו, ואפילו אינו יודע שיש בידו עבירות הפחד הנכנס בלבבו במלחמה תודיעהו כי יש בידו עבירות, ורבותינו ז״ל (או״ח סי׳ נ״ד בשם הירושלמי) שיערו העון שיכנס בלבו הפחד מיוצרו שאפילו אין בידו אלא שדיבר בין ישתבח ליוצר, והטעם כי הנכנס למלחמה צריך לעשות לו נס להנצל מחרב אויב וכל שבידו מבחינת הרע אינו ראוי לנס ומזלו יפחידו.
מי האיש הירא, "Who is the man who is afraid, etc." We are told in Sotah 44 that our verse speaks of soldiers who are afraid to die in battle due to sins they had committed. We find such a concept in Isaiah 33,14: "Sinners in Zion are frightened." It is natural that people who have sinned should be worried. Even people who are not aware that they did commit sins would start to worry about such a possibility when they go to war, on a dangerous mission. Shulchan Aruch Or Hachayim 54 mentions that one has reason to worry even if one only knows that one spoke during certain parts of the prayers when one should not have interrupted one's prayer by talking. The reason is simple. When one goes into battle one needs a miracle in order not to be hurt. If one is guilty of sins which one has not atoned for one cannot expect God to perform a miracle.
מי האיש הירא ורך הלבב – ר״ע אומ׳ כמשמעו שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה. ריה״ג אומ׳ זה המתירא מעבירות שבידו ולפיכך חסה עליו התורה.
מי האיש הירא – שמא יהרגוהו אחרים, ורז״ל אמרו שירא מעבירות שבידו, והכל הולך על ענין אחד, כי מי שהלך בדרך התורה ועשה רצון קונו, בלי ספק יבטח בה׳ ולא יירא מהאויבים, אבל מי שחטא והלך בדרך רעה, תפול עליו אימתה ופחד פן יספה בעונו:
ורך הלבב – שאינו אמיץ כח להכות את אחרים, ואינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה בעבור היותו רחמן בטבעו:
ויספו וגו׳ – קריאה זו נעשית לצורך מטרות המלחמה בלבד. לפיכך היא נאמרת ומתבארת אך ורק על ידי שוטרי הצבא, ולכהנים אין חלק בה: ״שוטר מדבר ושוטר משמיע״ (סוטה מג.).
קריאה זו מופנית אל כל אלה שאין להם את אומץ הלב הגופני ואת כוח העמידה הנדרשים כדי ״לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה״ (שם מד.), היינו, לעמוד איתן ולשמור על מקומם בשורה בהלם התנפלות האויב, ולהביט ללא מורא בחרבות שלופות. כל אלה נדרשים לשוב לביתם, כדי שלא להדביק את האחרים בחולשתם ולהביא עליהם את הרעה.
דעה אחרת, שלא נתקבלה להלכה, אומרת (שם מג.–:) ש״הירא ורך הלבב״ הוא לא מי שאין לו אומץ לב גופני, אלא ״המתיירא מן העבירות שבידו״. לפי דעה זו, התורה נתנה רשות לשוב מסיבות ביתיות (פסוקים ה–ז) כדי לתת אמתלה ביד החוטאים ובכך להגן עליהם מהבושה.
כפי שכבר אמרנו, דעה זו לא נתקבלה להלכה, וגם איננה מסכימה עם הדין שהבאנו לעיל מהירושלמי, שלפיו כל השבים מסיבות ביתיות צריכים להוכיח שתנאים אלה נתקיימו במקרה שלהם. אולם המאירי (בית הבחירה, סוטה שם) מקבל להלכה דעה זו של ר׳ יוסי הגלילי ומגביל אותה ל״עבירות של תורה שהן ידועות לכל״.
[קיב] ויספו השוטרים – היינו שמוסיפים דברים על דברים שדברו עתה מפי הכהן ואומרים דברים של עצמם כמ״ש בסוטה (דף מג), ומ״ש הירא ורך הלבב פי׳ ריה״ג שירא מעבירות שבידו, ומ״ש בסתר נראה שמוסב למטה בסתר ילך וישוב ר״ל שישוב בסתר, והוא כמ״ש במשנה סוטה (דף מד) לפיכך תלתה לו התורה את כל אלו שיחזור בגללן וכנ״ל סי׳ קא. ומ״ש ורך הלבב בן מ״ם צ״ל בן סמ״ך שלריה״ג שהירא מעברות שבידו כי ס״ל שאם אינו בעל עבירה אין ראוי לו לירא רק לבטוח על ה׳ וא״כ איך יצדק רכות לבב אמר שהיינו בן ששים שאינו ראוי עוד לצבא מלחמה, וי״ל שר״ע לשטתו שאמר ביבמות (דף מג) את מספר ימיך אמלא אלו שני דורות זכה משלימים לו לא זכה פוחתין לו, וחכ״א זכה מוסיפים לו לא זכה פוחתין לו, וא״כ לענין השלמה שישלימו לו שני חייו הקצובים לר״ע צריך זכות ולחכמים א״צ ע״ז זכות מיוחד שאין פוחתין לו רק אם לא זכה ויש עברה בידו, וא״כ ר״ע כשטתיה ויכול לירא אף שאין עברה בידו וריה״ג כחכמים וכשאין עברה בידו אף שלא זכה בזכות מיוחד שיוסיפו לו עכ״פ משלימין לו ואין לו לירא:
[קיג] ולא ימס את לבב אחיו – זה אינו דרך עונש כי בכאן לא אמר פן ימס רק מלת ולא שמציין שכן דרך הטבע שלבב כלם נמס בשבילו, וז״ש כולם חוזרים ובאים, וכבר בארתי ההבדל בין מלת פן ובין מלת ולא למעלה (סי׳ קז):
ולא ימס וגו׳: ולא הזהירה תורה כמשמעו שלא יסכן את עצמו1. דאפשר2 איש מצוק ומר נפש מבקש המות, אלא שאסור לאבד את עצמו3, וטוב לפניו הנפילה במלחמה, ואין איסור במלחמה4, כמו שאין המלך מוזהר מלעשות מלחמת הרשות הגורמת סכנת נפשות, אלא מלחמה שאני5, ועיין שבועות (לה,ב) במלכות דקטלא6 וכו׳, הכי נמי אין איסור לאדם להכניס עצמו במלחמה ולסכן עצמו. אבל ״ולא ימס את לבב וגו׳״. ועיין מה שכתבתי בספר בראשית (ט,ה)7.
1. שהרי אם הוא ירא ורך הלבב סיכוייו למות גדולים, שהרי ברור שלא ישתמש כדבעי בכלי המלחמה שבידיו. שואל א״כ רבינו, מדוע הכהן מזהיר את הירא ורך הלבב לשוב לביתו רק כדי שלא ישפיע על כלל החיל, ולא בגלל שמצב של אדם כזה הוא בסיכון גבוה שייהרג.
2. עונה רבינו שאכן אין איסור או אזהרה לאדם להסתכן במלחמה.
3. בראשית (ט,ה) ״את דמכם לנפשותיכם אדרוש״, משם למדו חז״ל (בבא קמא צא,ב) ׳שאין אדם רשאי לחבול בעצמו׳.
4. כך שילך למלחמה כדי להגדיל הסיכוי שיפול בקרב.
5. בסוגיית החובל בעצמו.
6. מלכותא דקטלא חד משיתא בעלמא (המגייסת אחד מששה של אזרחיה לעבודת הצבא) לא מיענשא, שנאמר (שיר השירים ח,יב) ״כרמי שלי לפני, האלף לך שלמה, ומאתיים לנוטרים את פריו״.
7. בראשית (ט,ה) ״את דמכם לנפשותיכם אדרוש״, משם למדו חז״ל (בבא קמא צא,ב) ׳שאין אדם רשאי לחבול בעצמו׳.
ויספו השוטרים – כבר הבאנו למעלה, כי לדברי רבותינו פירושו שהשוטרים מוסיפים לדברי הכהן, כי הדברים הבאים אינם נאמרים אלא על ידי השוטר לבדו, מה שאין כן הדברים הראשונים, שנאמרים על ידי שניהם. אבל אף מי שיפרש באופן מלולי, שהשוטרים ממשיכים, על כרחך צריך לאמר שיש הבדל בין הדברים הראשונים לאחרונים. הדברים האחרונים (פסוק ח׳) נאמרים לתועלת המלחמה, ועל כן קובע הפירוש המקובל, שרק השוטרים, שהם ממוני הצבא, אומרים אותם. מה שאין כן הדברים הראשונים, הפסוקים ה-ז, הם לטובת הפרט, שהתורה חשה לשמור עליו אף בשעת מלחמה, על כן נקבעה ההלכה שמתחילה צריך הכהן לומר אותם.
ילך וישוב – (שבפסוקים ה׳-ז׳). אין זה רשות (כמו שטעה אהרליך), שכן אמרו רבותינו בספרי, ואף הסברא נותנת כן, כמו שהעיר שד״ל, שאם כן לא היה אדם מעיז פניו לשוב מחמת בושה, שיאמרו עליו שאינו רוצה למסור נפשו על עמנו וערי אלהינו. ועוד, כי הצווי הראשון (מי האיש אשר ארש אשה) נוגע גם לאשה (השוה כ״ד:ה׳), ואין רשות לבעלה להפקיר את נפשו על דעת עצמו.
הירא ורך הלבב – יונתן מתרגם כדברי רבי יוסי הגלילי (שהובאו בספרי) שזהו הירא מעבירות שבידו. הרמב״ם הלכות מלכים פרק ז, הלכה טו, אינו פוסק כן, אבל מצינו סתם ברייתא כדברי רבי יוסי הגלילי: ״שח בין תפלה לתפלה ... חוזר מעורכי המלחמה״ (סוטה מ״ד:).
ולא ימס – ״ימס״ הוא נפעל, והרבה פעמים מצינו אותו קשור עם תיבת ״את״, השוה אייוולד 295, גזניוס-קאוטש 121.
הירא ורך הלבב – רבי עקיבא אומר, הירא ורך הלבב – כמשמעו, שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה.1 (סוטה מ״ד.)
הירא ורך הלבב – ממשמע שנאמר הירא מה ת״ל עוד ורך הלבב, לומר לך, שאפילו גבור שבגבורים וחזק שבחזקים והיה רחמן חוזר, שנאמר ולא ימס את לבב אחיו כלבבו.2 (תוספתא פ״ז דסוטה)
ולא ימס – שמע קול קרנות והגפת תריסין וצחצוח חרבות ומים שותתין לו על ברכיו, חוזר, דכתיב ולא ימס את לבב אחיו כלבבו.3 (סוטה מ״ד:)
1. בא להוציא מדרשת ר׳ יוסי הירא ורך הלבב מעבירות שבידו, וקיי״ל כר׳ עקיבא, ובספרי כאן איתא ר׳ יוסי אומר הירא ורך הלבב זה בן מ׳ שנה, ונראה דט״ס הוא וצ״ל בן ס׳ [ששים] שנה, וראי׳ שהרי עד ששים שנה היו נמנים אנשי המלחמה כידוע בכ״מ בתורה.
2. ובא להורות שהירא ורך הלבב אינם כפל ענין במלות שונות והיינו שהיראה באה מתוך רכות הלב או רכות הלב מתוך היראה, אלא שני דברים הן, ורכות היא מדת רחמנות שנמצאת גם בגבור ולב אביר.
3. פירש״י מים שותתין לו על ברכיו מפני היראה, ויתבאר עפ״י מ״ש בסוטה ל״ו א׳ דמטבע האדם שמחמת פחד מתפתחים נקבי החוץ וכמ״ש בנדה ס״ו א׳ אזל בעתה ונפל ממנה חררת דם, ומהאי טעמא דרשו במגילה ט״ו א׳ ותתחלחל המלכה שפרסה נדה, וע׳ בסוטה כ׳ ב׳ [ומ״ש בנדה ט׳ א׳ חרדה מסלקת הדמים – היא חרדה הבאה בהמשך זמן ולא מפחד פתאום], וכן יתבאר הפ׳ דיחזקאל (ז׳ י״ז) שמדבר מענין פחד מלחמה, כל ברכים תלכנה מים, והמפרשים פירשו שהוא ע״ד משל שתמסנה כמים מזיעת אימה, ולפי מש״כ א״צ לזה.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.