×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(טו) כֵּ֤ן תַּעֲשֶׂה֙ לְכׇל⁠־הֶ֣עָרִ֔ים הָרְחֹקֹ֥ת מִמְּךָ֖ מְאֹ֑ד אֲשֶׁ֛ר לֹא⁠־מֵעָרֵ֥י הַגּֽוֹיִם⁠־הָאֵ֖לֶּה הֵֽנָּה׃
Thus you shall do to all the cities which are very far off from you, which are not of the cities of these nations.
ספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובאבן עזרארלב״גר״ע ספורנומנחת שיאור החייםאדרת אליהו לגר״אר׳ י״ש ריגייורש״ר הירשנצי״ברד״צ הופמןעודהכל
[פיסקא רא]
כן תעשה לכל הערים הרחוקות – הרחוקות בתורה הזאת ואין הקרובות בתורה הזאת.
אשר לא מערי העמים המה – אין ערי הגוים האלה בתורה הזאת.
[Piska 201]
"Thus shall you do to all the cities that are distant": The distant ones (i.e., those not of the seven nations) are subsumed in this law (to spare the women and children), but those that are near (i.e., the seven nations) are not subsumed in this law.
כן תעשה לכל הע׳ הרח׳ מ׳ אין לי אלא רחוקות רחוקות מרוחקות מנין ת״ל אשר לא מערי הג׳ האלה הנה
כֵּן תַּעֲבֵיד לְכָל קִרְוַיָּא דְּרַחִיקִין מִנָּךְ לַחְדָּא דְּלָא מִקִּרְוֵי עַמְמַיָּא הָאִלֵּין אִנִּין.
Thus shalt you do to all cities which are remote from you, but are not of the cities of these nations;
כדןא תעבד לכל קרייתהב דרחיקן מנכון לחדה די לא מן קריג אומייה האליין אנוןד.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״כדן״) גם נוסח חילופי: ״כן״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״קרייתה״) גם נוסח חילופי: ״קורייתה״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״קרי״) גם נוסח חילופי: ״קורייה״.
ד. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״אנון״) גם נוסח חילופי: ״הנון״.
היכנא תעבדון לכל קירויא דרחיקן מינכון לחדא דלא מקרוי שבעתי עממיא האילין הינון.
Thus shall you do to all cities that are remote from you, which are not of the cities of these seven nations;
כַּדַ׳אךַּ אצנַע בִּאלקֻרַי׳ אַלּבַּעִיְדַתִ מִנךַּ גִדַּא אַלַּתִּי לַיְסַתּ הִי מִן קֻרַי׳ הַאֻלַאאִ אלאֻמַםִ
ככה עשה בקריות הרחוקות ממך מאד, אשר הן אינן מן קריות האמות האלה.
[ממך מאד – חוץ מכל גבולך והלאה, היינו מאד. לפי שגלוי לפניו שגרגשי יפנה מקומו, הוציאו ממניין והזכירו ברמז.]⁠א
א. הביאור המוסגר הוא תוספת מרש״י המופיעה בכ״י לייפציג 1 עם החתימה ״ר׳ ת׳ר׳ש׳.⁠״
{See Hebrew text.}
פס׳: כן תעשה 1לכל הערים – לא יהא דינם כדין שבעה עממים:
1. לכל הערים הרחוקות ממך מאוד לא יהיה דינם כצ״ל:
הרחקת ממך – שאינן משבעה גוים.
WHICH ARE VERY FAR OFF FROM THEE. Who are not of the seven nations.
כן תעשה לכל הערים הרחוקות – מגיד שזה אינו נוהג, רוצה לומר: להחיות הנשים והטף אלא בערים הרחוקות שאינם משבעה עממין אך אם הם משבעה עממין ולא השלימו אסור להחיות מהם הנשים והטף ולזה הוזהרו שלא לחיות מהם כל נשמה במקום שהיו מחיים קצתם בערי שאר הגוים והטעם כדי שלא ילמדו ישראל לחטא באלו התועבות שגדלו עליהם.
הרחוקות ממך מאד – הרחוקות מן המקום אשר בו מחנה ישראל עתה, כי גבול ישראל שם רחוק מכל צד.
הרחוקות ממך מאד, distant from the present location of the Israelites in their camps. At that time the boundaries of the Land of Israel will be far from the center in every direction.
הַגֽוֹיִם⁠־האלה: במקצת ספרי׳ מדוייקי׳ כ״י הַגֽוֹיִם במקף, והגימ״ל במאריך, וזהו דעת בן אשר כפי מה שמצאתי בחילופי ב״א וב״נ כ״י, ולב״נ המאריך ביו״ד, ובלא מקף. וכן בס״א כ״י נכתב כאן בגליון, אש׳ הַגֽוֹיִם, נפת׳ הַגוֹיִֽם.⁠א [הַגּֽוֹיִם⁠־הָאֵ֖לֶּה].
א. ההערה שבגיליון הספר כ״י שאותו מזכיר כאן נורצי מוסרת את נוסח אש׳ (= בן אשר) ואת נוסח נפת׳ (= בן נפתלי). מעתיקו של מ״ש כ״י קויפמן A44 (ראה עליו בצר, הנוספות, עמ׳ 17) מילא את הקיצור נפת׳ כ׳נפתח׳, והתקבל המשפט ׳בגליון אשר הגוים נפתח הגוים׳. במ״ש שבדפוסים (מנטובה, הולצינגר ומקראות גדולות) המשיך להלך משפט סתום זה. ר׳ שלום ב״ר יצחק הכהן ממזריטש, תקון סופרים, אמשטרדם (?) (אחרי תקמ״ג), ספר דברים, דף טו ע״א, בעסקו ב׳הגוים׳ דידן, מצטט את מ״ש כך: ׳במקצת ספרים כ״י מדוייקים הגוים בקמץ (במקום: במקף), והגימ״ל (...), וכן בס״ס (צ״ל בס״א) כ״י נכתב כאן בגליון אשר כנ״ל הגוים נפתח (במקום: נפתלי) הגוים׳. אהרן פולק, שהוסיף למ״ש מהדורת הולצינגר מעט הערות, ניסה לבאר הן את הנוסח המשובש של מ״ש שבדפוס הולצינגר והן את דברי תקון סופרים, וכך כתב: ׳בת״ס (= בתיקון סופרים) להמרש״ד (= להחכם מורנו ר׳ שלמה דובנא) נכתב הגוים בקמץ, ולא ידעתי מי הכריחו לזה, ותיבת נפתח הניח בטעות. ול״נ (= ולי נראה) תיבת נפתח צ״ל במפתח אשר הזכיר פעמים רבות׳. פולק טעה בשלושה: ראשית, החיבור תקון סופרים לבראשית ושמות אכן נכתב בידי ר׳ שלמה דובנא, אך חלקו של החיבור לויקרא עד סוף התורה נכתב בידי ר׳ שלום ב״ר יצחק הכהן ממזריטש; שנית, ׳בקמץ׳ היא פרי טעות דפוס שנפלה בתקון סופרים; שלישית, במקום ׳נפתח׳ צריך להיות ׳נפתלי׳. ולא ׳במפתח׳ כפי שהציע (אף כי אמת הוא הדבר שנורצי מזכיר בחיבורו הרבה פעמים שראה ב׳מפתח׳). נמצא אפוא אהרן פולק מדבר שלא כהוגן. וראה בנדר, ג ע״א; היידנהיים, מאור עינים, כאן.
ואם לא תשלים, "If she is not prepared to surrender peacefully,⁠" If the "city" does not accept the soul's proposal to allow heaven its due, or that even after man began to become a penitent he slid back into sin, then you have to make all out war against the city, i.e. the evil urge. The words ועשתה עמך מלחמה, refer to the body, i.e. the evil urge making war against you. We know that once an attempt to become a בעל תשובה fails, the chances are that the forces of evil will redouble their efforts against any religious instincts a person has. [We have a phenomenon in Israel called חוזר בשאלה. These are persons who used to be very pious but have left the fold. They are not neutral in their attitude as a result of having abandoned the Jewish tradition but become virulently anti religious seeking every opportunity to besmirch our tradition and the people who observe it. Ed.] The author describes a similar process taking place within the personality of the Jew described in our verse. We have learned in Berachot 5 that as a matter of principle one's good urge should be in a constant state of confrontation with one's evil urge. This means that one should deny oneself things which are permitted, should observe private fasts, and even flagellate oneself, all in order to weaken the power of the evil urge. This is why the Torah adds והכית כל זכורה, this will enable you to vanquish all its males, i.e. the forces of Samael and his armies.
לפי חרב, "by the sword.⁠" In our context these words may be understood as analogous to Psalms 149,6: רוממות קל בגרונם וחרב פיפיות בידם, "when they have songs of praise to God in their throats this is equal to having two-edged swords in their hands.⁠"
רק הנשים והטף, "Only the women and the children, etc.⁠" The word נשים refers to the נפש ורוח, both of which are called "women" in comparison to the higher soul known as נשמה. The word הטף refers to the commandments and good deeds a person has performed (and which are considered his children) prior to his becoming despised by God as a sinner. In the case of a wicked person, God says of him (Psalms 50,57: "concerning the wicked God said: 'who are you to recite my laws?'" When a person turns penitent, these good deeds he had performed (while an active sinner) are accounted for him as merits. We also have a statement in Yoma 86 according to which even inadvertently committed sins will be accounted as merits after a person becomes a בעל תשובה. All of these are subsumed under the heading טף, "children.⁠"
והבהמה וכל אשר בעיר תבוז לך, "and the beasts and all that is in the city you may plunder for yourself;⁠" the word "beasts" refers to the animalistic desires a person suffers from, his love for everything sensual and material. A true בעל תשובה will be able to put all these urges and desires to use in his efforts to serve the Lord.
כן תעשה לבל הערים הרחוקות, "So you shall do to all the cities which are distant, etc.⁠" All the commandments mentioned in this paragraph have been given only to the "cities,⁠" i.e. the bodies which have become distant from God. We know from Isaiah 57,19 that God offers peace to the near and the far. The "far" are the sinners. He has become distant from his holy source, the שכינה from where all holy souls originate. However, מערי העמים האלה, "from any city of these nations" (Canaanites) cities of the Gentiles, which never had contact with sanctity and which had left its source due to its many sins, such a city has no hope of returning to a sanctity it had never possessed in the first place. This is why the Torah mentions אשר לא מערי הגוים, that all the Torah's exhortation to return to the fold is addressed only to the Jew. Others, such as the cities of the seven Canaanite nations, have to be annihilated completely. Moses made the mistake in accepting as proselytes the mixed multitude which he took out of Egypt with the Jewish people (Shemot Rabbah 42,6). God had told him in Exodus 7,4: "I will take out My hosts, My people,⁠" meaning that He would only redeem the Israelites who had holy roots. The root of these people was evil and they would not fit into a holy society. When Moses "revived" them he did not revive their נשמה as they never had a נשמה in the first place which he could have revived.
שלל איביך – זו מה שבשדה.
הערים הרחקת – שאינם משבעה עממים, ולא מזרעו של עמלק:
כן תעשה – תיבת ״כן״, וההגבלה המוצגת בה, מתייחסות רק לציווי לחוס על החיים שבפסוק יד; יש לנהוג כך רק בערים הנכבשות מחוץ לארץ ישראל. לעומת זאת, הקריאה לשלום שנצטוותה בפסוקים י–יא הייתה חובה גם לגבי העמים שבארץ ישראל, כפי שכבר ציינו לעיל.
הרחקת ממך מאד – תיבת ״מאד״ טעונה ביאור. אולי היא מציינת שמדובר כאן רק על היושבים במרחק, אך לא על היושבים סמוך לגבולות הארץ.
הרחוקות ממך מאד:⁠1 לא בסמוכות לארץ ישראל מיירי, דא״כ אינם ״רחוקות מאד״, והמקרא הסמוך2 גם כן לא מיירי בערי ארץ ישראל עצמה, אלא בערים שחוץ לארץ ישראל, שהרי היו כמה ערים שחוץ לגבול ארץ ישראל והמה שייכים לשבעה עממין3, שהרי גבול ארץ ישראל לא תלוי בשבעה עממין אלא כמבואר בכתוב4, ועיירות אלו מיקריין ׳אינן רחוקות מאד׳. ומחלק הכתוב, דאם הערים ״רחוקות ממך מאד״, ואם כן אינן שייכות לשבעה אומות, כך הדין לשייר כמה בני אדם5, ואין חשש שילמדו אתכם כשיגדלו6.
1. נראה שרבינו בא ליישב עתה בעיה שקשה לפי כל השיטות דלעיל, והיא, שלא מצאנו שבני ישראל בראשות יהושע קיימו את הציווי של ״לא תחיה כל נשמה״ בכיבוש הארץ, אלא רק בחלקים מסויימים של הארץ. ועם מות יהושע עדיין נותרו כמה שבטים ללא נחלה, ואז החלו לכבוש הלאה, וגם, במקומות שכבשו לא בכולם החרימו לפי חרב. עיין ספר שופטים פרק א׳ פסוקים כז-לה. אמנם בפרק ב׳ ישנה בקורת של הקב״ה על ענין זה, אך עדיין זה קשה.
2. פסוק ט״ז ״רק מערי העמים האלה... נותן לך נחלה״.
3. כגון סיחון ועוג שנחשבים ״מלכי האמורי״ (לעיל ג,ח).
4. בפרשת מסעי.
5. כלומר, כל אלה שאינם בכלל הלוחמים (ע״פ רבינו בביאור ״כל זכורה״).
6. שהרי הם אינם אדוקים בעבודה זרה.
כן תעשה – כבר הבאנו למעלה את דברי רבותינו, אשר לפי פירושם לא נאמרה מצוה זאת אלא בנוגע לחלק השני, שנצטווינו לחוס על הנשים והטף. על כן בא הכתוב לומר, שלא נצטווינו על כך אלא כלפי העמים הרחוקים; אבל החלק הראשון, דהיינו שנצטווינו לפתוח בשלום, נאמר אף כלפי עמי כנען. אבל רש״י לא פירש כן, ולדבריו ״כן תעשה״ מתייחס לכל הפרשה, וכן פירש רשב״ם (וגם החדשים, השוה שולץ). אבל הרמב״ן הביא ראיות, שהורשינו להשלים אף עם יושבי כנען.
הרחוקות ... מאד – משמע שהיושבים קרוב לארץ כנען דינם ככנענים. אבל ר״ע ספורנו מפרש ש״ממך״ היינו ממחנה ישראל שבערבות מואב, וכל סביבותיו כבר נכבשו בידי ישראל, ואילו כל שאר הארצות שבחוצה לארץ הם בכלל ״רחוקות ממך מאד״.
ספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובאבן עזרארלב״גר״ע ספורנומנחת שיאור החייםאדרת אליהו לגר״אר׳ י״ש ריגייורש״ר הירשנצי״ברד״צ הופמןהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144