כי תקרב אל עיר במלחמת הרשות הכתוב מדבר כמו שמפורש בענין כן תעשה לכל הערים הרחוקות וגו׳. בספרי והרמב״ן ז״ל כתב על זה שהכוונה לר״ז ששנו בלשון הזה שכתב רש״י שבמלחמת הרשות הכתוב מדבר אין הכוונה בזה אלא לומר שהפרשה בסופה תחלק בין שתי המלחמות אבל קריאת השלום אפי׳ במלחמ׳ מצוה היא שחייבה לקרא לשלום אפי׳ לשבעה עממים שהרי משה קרא לשלום לסיחון מלך האמורי ולא היה עובר על עשה ולא תעשה שבפרשת החרם תחרימם ולא תחיה כל נשמה אבל ההפרש שביניהם כאשר לא תשלים ועשתה מלחמה שצוה הכתוב ברחוקות להכות כל זכורה ולהחיות להם הנשים והטף בזכרים ובערי העמי׳ האלה נוה להחרים גם הנשים והטף וכן ארז״ל במדרש אלה הדברים רבה והוא עוד בתנחומא ובגמרא ירושלמי א״ר שמואל בר נחמני יהושע בן נון קיים הפרשה הזו מה עשה יהושע שלח פרוזדוגמא בכל מקום שהיה הולך לכבוש והיה כותב בה מי שבקש להשלים יבא וישלים ומי שמבקש לילך ילך לו ומי שמבקש לעשות מלחמה יעשה מלחמה הגרגשי פנה והלך לו הגבעונים שהשלימו עשה להם יהושע שלו׳ שלשים ואחד מלכים שבאו להלחם עמי הפילם הב״ה וכו׳ וכך אמר הכתוב בכלם לא היתה עיר אשר השלימה את יהושע בלתי החוי יושבי גבעון את הכל לקחו במלחמה כי מי״י היתה לחזק את לבם לקראת המלחמה את ישראל למען החרימם מכלל שאם רצו להשלים היו משלימים עמם וכן מה שנ׳ כאן למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל תועבותם ואמרו בספרי הא אם עשו תשובה אינן נהרגין בשבעת עממין הוא והתשובה הוא שיקבלו עליהם שבע מצות שנצטוו בני נח לא שיתגיירו להיותם גרי צדק ובמסכת סוטה אמרו שכתבו התורה על האבנים בשבעים לשון וכתבו למטה למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות הא אם עשו תשובה מקבלין אותן ורש״י ז״ל פירש שם להודיע לאומות היושבים חוץ מגבולם של א״י שלא נצטוו להחרימם אלא על אותן שבתוך הגבולים כדי שלא ילמדו אותם מעשי קלקולם אבל אותם היושבים חוצה לה אם חוזרין בתשובה נקבל ושבתוכם אין מקבלין וזה לשון הרב ואינו נכון כי בערי העמים האלה אשר י״י אלהיך נותן לך נחלה בהם אמר למען אשר לא ילמדו אתכם שאם עשו תשובה אינן נהרגין וכן אמר בהם לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי כי תעבוד את אלהיהם הא אם עזבו את אלהיהם מותרין לישב שם וזה היה הענין שעשה המלך שלמה שכתוב בו וזה דבר המס אשר העלה המלך שלמה לבנות את בית י״י ואת ביתו ואת המלוא ואת חומות ירושלם וגו׳ כל העם הנותר מן האמרי החתי והפריזי החוי והיבוסי בניהם אשר נותרו אחריהם בארץ אשר לא יכלו בני ישראל להחרימם ויעלם שלמה למס עובד עד היום הזה ומבני ישראל לא נתן שלמה עבד והענין הזה כתורה עשאו כי קבלו עליהם שבע מצות ודבר ברור כי כיון שנתנם שלמה עושי מלאכתו גברה ידו עליהם ויכול היה להחרימם אלא שהיה מותר לקיימם כמו שכתבנו עכ״ד. ונ״ל שאין מכל אלה טענה כלל על דברי הרב כי מה שטען מההיא דא״ר שמואל בר נחמני שלשה פרוזדוגמאות שלח יהושע לארץ עד שלא יכנסו לארץ מי שהוא רוצה לפנות יפנה להשלים ישלים לעשות מלחמה יעשה גרגשי פנה והלך לאפריקא גבעונים השלימו שנאמר וכי השלימו יושבי גבעון את ישראל שלשים וא׳ מלכים עשו מלחמה ונפלו י״ל היינו קודם שעברו את הירדן כדקאמר עד שלא יכנסו לארץ אבל משנכנסו לא היו יכולין להשלים שאם היו יכולין להשלים לא היו צריכים הגבעונים להערים ולומר מארץ רחוקה באנו כדכתבו התוספות בפרק השולח ומה שטען ממשה שקרא לשלום לסיחון מלך האמורי ולא היה עובר על עשה ועל לא תעשה של החרם תחרימם ולא תחיה כל נשמה גם זו איננה טענה שהרי לא נצטוו ישראל עליהם שיחרימום ושלא יחיו כל נשמה אלא בעת קרבם עליהם למלחמה כדכתיב כי תקרב אל עיר להלחם עליה וגו׳ לא תחיה כל נשמה כי החרם תחרימם אבל סיחון שלא היתה דעתם להלחם עמו עכשיו עד שיכבשו תחלה את הארץ אשר נשבע לאבותיהם וגם לא בקשו מהם עתה אלא לתת להם דרך לעבור בלבד אין בזה קפידה כלל גם מה שטען מהכתוב שאמר לא היתה עיר אשר השלימה את יהושע בלתי החוי יושבי גבעון את הכל לקחו במלחמה כי מי״י היתה לחזק את לבם לקראת המלחמה את ישראל למען החרימם מכלל שאם רצו להשלים היו משלימים עמם אינה טענה כי פירוש וקראת אליה לשלום אינו אלא לענין המס והעבדות בלבד כדכתיב והיה אם שלום תענך ופתחה לך והיה כל העם הנמצא בה יהיו לך למס ועבדוך וכן פרש״י למס ועבדוך עד שיקבלו עליהם מס ושעבוד ואלו שבע מצות לא קאמר והמס הוא שיהיו מוכנים לעבודת המלך בגופם ובממונם כגון בנין החומות וחוזק המצודות ובנין ארמון המלך וכיוצא בו שנאמר וזה דבר המס אשר העלה המלך שלמה לבנות את בית י״י ואת המלוא ואת חומות ירושלם וגו׳ והעבדות שיקבל עליהם הוא שיהיו נבזים ושפלים למבזה ולא ירימו ראש בישראל אלא יהיו כבושים תחת ידם ולא יתמנו על ישראל לשום דבר שבעולם אבל לא שיקבלו עליהם שבע מצות שנצטוו בני נח כי לא הוזכר בענין השלום הזה אלא קבלת המס והעבדות וזה המין מהשלום אינו אלא לרחוקות שאין קפידה בהם אם הם עובדי עבודת כוכבים שהתורה לא הקפידה על עובדי עבודת כוכבי׳ אלא על אותן שהן בערים הקרובות כדכתיב למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל תועבותם אש׳ עשו לאלהיה׳ אבל אותן שהם בערים הרחוקות שאין ללמוד מהם לעשות ככל תועבותם אין להקפיד אלא על קבלת המס והעבדות בלבד ומה שאמ׳ הכתוב לא היתה עיר אש׳ השלימה בשלום של קבלת שבע מצות קמיירי שמכללם שלא לעבוד עבודת כוכבים והראיה ע״ז מדכתיב בתריה בלתי החוי יושבי גבעון משמע שבאותו המין מהשלום קמיירי ואותו המין הוא שקבלו עליהם שלא לעבוד עבודת כוכבים כמו שאמרו באו עבדיך לשם ה׳ אלהיך שזה המין מהשלום נוהג אפילו ליושבי הערים הקרובות כיון דלא שייך ביה אשר לא ילמדו וגו׳ שכב׳ בטלו העבודת כוכבים שלהם וזהו שאמרו בסוטה שכתבו את התורה על האבנים בע׳ לשון וכתבו למטה למען אש׳ לא ילמדו אתכם לעשות הא אם עשו תשובה מקבלין אותן פירוש תשובה בעבודת כוכבים עליהם שלא יעבדו עבודת כוכבים עוד אבל אם לא עשו תשובה בעבודת כוכבים אלא שקבלו עליהם המס והעבדות בלבד אין מקבלין אותה אלא אם היו מהערים הרחוקות אש׳ אין ללמוד מהם לעשות כמעשיהם והא דפרש״י בסוטה גבי מלמטה למען אש׳ לא ילמדו אתכם לעשות להודיע לאומו׳ היושבים חוץ מגבול ארץ ישראל שלא נצטוו להחרימם אלא על אותם שבתוך הגבולים כדי שלא ילמדו אותנו מעשי קלקול׳ אבל אותם היושבים חוצה לה אם חוזרים בתשובה נקבל אותם ושבתוכה אין אנו מקבלים שמחמת יראה עושים ה״פ להודיע לאותן שהם מהז׳ אומות היושבים חוץ מגבולי ארץ ישראל שלא נצטוו להחרימם אלא על אותם שהם בתוך גבולי ארץ ישראל שאע״פ שעשו תשובה לבטל העבודת כוכבים אינו אלא מחמת יראה ולפיכך אין לסמוך על תשובתו אבל אותן שמז׳ אומות היושבים בחוצה לה אם חוזרים בתשובה קבלו עליהם לבטל עבודת כוכבים אנו מקבלים אות׳ משום דאפי׳ את״ל דמחמת יראה הם עושים כיון שאינה דרין עמנו אין לנו לחוש שמא ילמדו אותנו אבל שא׳ האומות שאינם מהז׳ עממים אפי׳ לא קבלו עליה׳ לבטל עבודת כוכבים כיון שקבלו המס והעבדות אנו מקבלים אות׳ מפני שאינן אדוקין לעבודת כוכבים כל כך כמו הז׳ עממים ולא בקיאי בטיב עבודת כוכבים וכן מצאתי בהדיא בקצת נוסחאות שכתוב בהן להודיע לז׳ אומות היושבים חוץ מגבולי ארץ ישראל ומה שטען הרמב״ן על דבריו אלה ואמר ואיננו נכון כי בערי העמים האלה אשר ה׳ אלהיך נותן לך נחלה בהם אמר למען אשר לא ילמדו אתכם שאם עשו תשובה אינם נהרגים אינה טענה כי יפורש הענין על הז׳ עממים היושבים חוץ מגבולי ארץ ישר׳ שגם הם בכלל מערי העמים האלה אש׳ ה׳ אלהיך נותן לך נחלה הם ועוד שגם אות׳ היושבים בתוך גבולי הארץ מדינא אם עשו תשובה ראוי לקבלם דהכי משמ׳ מלמען אש׳ לא ילמדו אתכם אלא שאנחנו חוששים שמא מחמת יראה עושין מה שאין כן אותן הדרין בחוצה לה שאפי׳ אם נחוש שמא מחמת יראה הן עושין אין בכך כלום שכיון שאין דרין עמנו אין לחוש לשמא ילמדו אותנו לפיכך אם עשו תשובה אנו מקבלין אותן על פי הדין ומזה הטעם עצמו העלה שלמה כל העם הנותר מן האמרי החתי והפריזי החוי והיבוסי בניהם אשר נותרים אחריהם בארץ אשר לא יוכלו בני ישראל להחרימם למס עובד כי קבלו עליהם שלא לעבוד עבודת כוכבים והם אינם דרים בין בני ישראל עד שילמדום לעשות ככל תועבותם שאע״פ שיש לחוש שמא מחמ׳ יראה הם עושים שהרי מאח׳ שנתנם שלמה עושי מלאכתו ברור הוא שגברה ידו עליהם מ״מ כיון שאינן דרין בתוכנו אין לחוש שמא ילמדו אותנו לעשו׳ כמעשיה׳ וכב׳ הארכתי על זה מאד בפרשת פרה אדומה בפסוק אעברה נא בארצך ע״ש: