×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(ג) וְאָמַ֤ר אֲלֵהֶם֙ שְׁמַ֣ע יִשְׂרָאֵ֔ל אַתֶּ֨ם קְרֵבִ֥ים הַיּ֛וֹם לַמִּלְחָמָ֖ה עַל⁠־אֹיְבֵיכֶ֑ם אַל⁠־יֵרַ֣ךְ לְבַבְכֶ֗ם אַל⁠־תִּֽירְא֧וּ וְאַֽל⁠־תַּחְפְּז֛וּ וְאַל⁠־תַּֽעַרְצ֖וּא מִפְּנֵיהֶֽם׃
and shall tell them, "Hear, Israel, you draw near this day to battle against your enemies: don't let your heart faint; don't be afraid, or tremble, or be scared of them,
א. וְאַל⁠־תַּֽעַרְצ֖וּ ל=וְאַל⁠־תַּֽעַרְצ֖וּ בגעיה ימנית
מוני המצוותספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)מדרש אגדה (בובר)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובאבן עזראחזקוניר׳ בחייטור הפירוש הארוךרלב״גמזרחיגור אריהכלי יקרשפתי חכמיםאדרת אליהו לגר״אר׳ י״ש ריגייורש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןמשך חכמהתורה תמימהעודהכל
[פיסקא קצב]
מי האיש הירא ורך הלבב, ויספו השוטרים – למה נאמרו כל הדברים האלו שלא יהו ערי ישראל נשמות כדברי רבן יוחנן בן זכיי. בוא וראה כמה חס המקום על כבוד הבריות מפני הירא ורך הלבב כשהוא חוזר יאמרו שמא בנה בית שמא נטע כרם שמא ארס אשה וכולם היו צריכים להביא עדותם חוץ מן הירא ורך הלבב שעדיו עמו שמע קול הגפת תריסים ונבעת קול צהלת סוסים ומרתת קול ליעוז קרנים ונבהל רואה שימוט סייפים ומים יורדים בין ברכיו.
דבר אחר: ואמר אליהם שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על איביכם, ולא על אחיכם לא יהודה על שמעון ולא שמעון על יהודה שאם תפלו בידם ירחמו עליכם כענין שנאמר (שופטים כ״א:ג׳) ויאמרו למה ה׳ אלהי ישראל היתה זאת בישראל וחזרו וישיבו את השבט במקומו ולא כענין שנאמר (דברי הימים ב כ״ח:ח׳) וישבו בני ישראל מאחיהם מאתים אלף נשים בנים ובנות ושם היה נביא לה׳ עודד שמו ויצא לפני הצבא הבא לשמרון ויאמר להם הנה בחמת ה׳ אלהי אבותיכם על יהודה נתנם בידכם ותהרגו בם בזעף עד לשמים הגיע. ועתה בני יהודה ובני ירושלם אתם אומרים [לכבש לעבדים ולשפחות לכם] ועתה שמעוני והשיבו השביה אשר שביתם מאחיכם כמה שנאמר להלן (שם כ״ח:ט״ו) ויקומו האנשים אשר נקבו בשמות ויחזיקו בשביה וכל מערומיהם הלבישו מן השלל וילבישום וינעילום ויאכילום וישקום ויסוכום וינהלום בחמרים לכל כושל ויביאום יריחו עיר התמרים אצל אחיהם וישובו שמרון על אויביכם אתם הולכים שאם תפלו בידם אין מרחמים עליכם.
אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם – אל ירך לבבכם, מפני צהלת סוסים, אל תיראו מפני הגפת תריסים ושפעת עקלגסים ואל תחפזו מקול הקרנות ואל תערצו מקול הצווחה כנגד ארבעה דברים שאומות העולם עושים מגיפים ומריעים וצווחים ורומסים. כי ה׳ אלהיכם ההולך עמכם, הם באים בנצחונו של בשר ודם ואתם באים בנצחונו של מקום.
סליק פיסקא
[Piska 192]
"And he shall say to them "Hear, O Israel … against your foes": and not against your brothers: not Yehudah against Shimon and not Shimon against Yehudah, in which instance if you fell into their hands they would pity you, (viz. II Chronicles 28:8-15) — It is against your foes that you are going, who, if you fall into their hands, will not pity you!
"Let your hearts not faint. Do not fear, and do not tremble, and do not break before them.⁠" (He warned them) against the four things that the enemy did in war: clashing, trumpeting, shouting, and tramping. "Let your hearts not faint" at the whinnying of the horses and the flashing of the swords. "and do not fear" the clashing of the shields and the tramping of the shoes. "and do not tremble" at the blaring of the trumpets. "and do not break" before the cries (of battle). "For the Lord your G-d goes with you": They come with the "triumph" of flesh and blood, and you come with the triumph of the Lord.
[End of Piska]
אתם קרבים היום למלחמה על איביכם לא על אחיכם לא יהודה על שמעון ולא שמעון על בנימין שאם תפלו בידם ירחמו עליכם כענין שנ׳ (שופטים כ״א:ג׳) ויאמרו למה ה׳ אלהי ישראל היתה זאת בישראל וחזרו ויישיבו את השבט במקומו ולא כענין שנ׳ (דהי״ב כח ח - טו) וישבו בני ישראל מאחיהם מאתים אלף נשים בנים ובנות ושם היה נביא לה׳ עודד שמו ויצא לפני הצבא הבא לשומרון ויאמר להם הנה בחמת ה׳ אלהי אבותיכם על יהודה נתנם בידכם ותהרגו בם בזעף עד לשמים הגיע:
ועתה שמעונו והשיבו השביה אשר שביתם מאחיכם:
ויקומו ויאכילום וישקום ויסוכום וינהלום בחמרים לכל כושל ויביאום יריחו עיר התמרים אצל אחיהם וישובו שומרון:
על איביכם אתם הולכים שאם תפלו בידם אין מרחמין עליכם:
אל ירך לב׳ מפני צהלות סוסים וצחצוח חרבות:
אל תיראו מפני הגפת תריסין והשפעת עקלגסין:
אל תחפזו מפני קול הקרנות:
ואל תערצו מפני קול הצוחה:
וְיֵימַר לְהוֹן שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתּוּן מִתְקָרְבִין יוֹמָא דֵין לְאָגָחָא קְרָבָא עַל בַּעֲלֵי דְּבָבֵיכוֹן לָא יְזוּעַ לִבְּכוֹן לָא תִדְחֲלוּן וְלָא תִתְבַּעְתוּן וְלָא תִתַּבְרוּן מִן קֳדָמֵיהוֹן.
and say to them, Hear, Israel: you come this day to do battle with your enemies: let not your heart waver, neither be afraid, or confounded, or broken before them;
ויאמר להון שמעון כען ישראל אתון קריביןא יומא הדיןב לסדרי קרבה על בעלי דבביכון לא יתבר לבביכוןג לא תדחלון ולא תפחדון ולא תתברון מן קדמיהון.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״קריבין״) גם נוסח חילופי: ״קרב׳⁠ ⁠⁠״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״הדין״) גם נוסח חילופי: ״דין״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״לבביכון״) גם נוסח חילופי: ״לבכון״.
ויימר להון שמעו ישראל אתון מתקרבין יומא דין לסידרי קרבא על בעלי דבביכון לא יזוח ליבכון לא תידחלון ולא תירתתון ולא תתירעון מן קדמיהון.
and say to them, Hear, Israel, you draw near this day to fight against your adversaries; let not your heart be moved, be not afraid, tremble not, nor be broken down before them:
על אויביכם1ולא אחיכם, שאחיכם ירחמו עליכם, כגון שעשו במלחמת יואש בן אמציה, שאעפ״י שנפלו בידם ושבאום הלבישום והחזירום למקומם, שנאמר 2וכל מערמיהם (הלבישום) [הלבישו] (דברי הימים ב כ״ח:ט״ו). ואמר וינהלום (בחמוריהם) [בחמורים] (לפניהם) (שם), אבל אם נפלו ביד אויביהם לא היו מרחמים עליהם, ועל כן היה צריך להחזירם שלא ינוסו שכן תחלת ניסה נפילה.
אל ירך לבבכם3מפני (צימצום) [ציחצוח] חרבות שלהם.
אל תיראו4מפני שפעת חיילים שלהם.
1. ולא אחיכם כו׳. ספרי פיסקא קצ״ב, סוטה מ״ב ע״א במשנה.
2. וכל מערמיהם הלבישום. וכן מובא בספרי, ובמקרא כתוב הלבישו.
3. מפני צימצום חרבות שלהם. תיקנתי ציחצוח חרבות כמו שהוא במשנה סוטה מ״ב ע״א.
4. מפני שפעת חיילים שלהם. במשנה שם שפעת הקלגסין, פירש״י חיילות, ובספרי פיסקא קצ״ב שפעת עקלגסים והערוך הביא בערך קלגס וכתב המוספי פי׳ בל״י קול תרועה, והמחבר השמיט המלה הזרה והציג שפעת חיילים.
וַיַקֻולֻ לַהֻם אסמַעֻוא יַאִיסרַאאִיל אַנתֻם אַלּיַוְםַ מֻתַּקַדִּמֻוןַ לִלחַרבִּ עַלַי׳ אַעדַאאִכֻּם פַלַא תַּרֻקֻּ קֻלֻובֻּכֻּם לַא תַּכַ׳אפֻוא וַלַא תַּחפֻזֻוא וַלַא תַּרהַבּוּ מִנהֻם
ויאמר להם: שמעו אהה ישראל! אתם היום מתקדמים למלחמה על אויביכם, אל תעדינו את לבבותכם, אל תפחדו ואל תסבו לאחור ואל תרתעו מההתנכלות שלהם.
שמע ישראל – אפילו אין בכם זכות אלא של קריית שמע בלבד, כדיי אתם שיושיע אתכם.
על אויביכם – ואין אילו אחיכם, שאם תפלו בידם אינם מרחמים עליכם. אין זו כמלחמתא יהודה עם ישראל, שנאמר להלן:⁠ב ויקומו האנשים אשר נקבו בשמות ויחזיקו בשביה,⁠ג ויאכילום וישקום,⁠ד וינהלום בחמורים לכל כושל ויביאום יריחו עיר התמרים,⁠ה וישובו שומרון (דברי הימים ב כ״ח:ט״ו). ועל אויביכם אתם הולכים, לפיכך התחזקו למלחמה.
אל ירך לבבכם, אל תיראו, אל תחפזו, אל תערצו – ארבע אזהרות כנגד ארבעה דברים שמלכי האומות עושין: מגיפין בתריסיהם להקישן זה לזה כדי להשמיע קול שיפחדו שכנגדן וינוסו, ורומסים בסוסיהם ומצהילים אותם להשמיען שעטת פרסות סוסיהם, וצווחים בקולם, ותוקעין בשופרות ומיני משמיעי קול.
אל ירך לבבכם – מצהלת סוסיהם.
אל תיראו – מהגפת תריסים.
ואל תחפזו – מקול הקרנות.
ואל תערצו – מקול הצווחה.
א. כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י לייפציג 1: ״במלחמת״.
ב. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, המבורג 13, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917, דפוס רומא. בכ״י מינכן 5, ליידן 1 חסר: ״להלן״.
ג. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917. בדפוסי שונצינו, סביונטה נוסף כמו בפסוק: ״וכל מערמיהם הלבישו מן השלל וילבשם וינעלום״.
ד. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917. בדפוס שונצינו נוסף: ״ויסיכו״, בדפוס סביונטה נוסף כמו בפסוק: ״ויסכום״.
ה. כן בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, אוקספורד 165, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917. בדפוסי שונצינו, סביונטה נוסף כמו בפסוק: ״אצל אחיהם״.
ו. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוסי רומא, שונצינו. בכ״י מינכן 5 נוסף כאן: ״אבל אתם״. בדפוס סביונטה נוסף כאן: ״אלא״.
שמע ישראל [AND HE SHALL SAY UNTO THEM] HEAR O ISRAEL – Even though you have no other merit than the fulfillment of the command of "Reading the Shema" you would deserve that He should help you (Sotah 42a).
על אויביכם [YOU APPROACH THIS DAY UNTO WAR] AGAINST YOUR ENEMIES – By these apparently redundant words the priest says, as it were: Remember that these are not your brethren, and if you will fall into their hands they will have no pity on you; – it is not like the war of Judah against Israel of which it states, "And the men which were expressed by name rose up, and took the captives, and with the spoil clothed all that were naked among them, and arrayed them, and shod them, and gave them to eat and to drink, and anointed them, and carried all the feeble of them upon asses, and brought them to Jericho, the city of the palm trees, to their brethren: they returned to Samaria" (Divrei HaYamim II 28:15) – it is your enemies against whom you march, therefore show yourselves strong for the battle (Sifre Devarim 192:2; Sotah 42a).
אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו LET NOT YOUR HEARTS FAINT; FEAR NOT, AND HURRY NOT PRECIPITATELY, NEITHER BE TERRIFIED BECAUSE OF THEM – These are four admonitions corresponding to four things which the kings of the nations do in battle: they bring their shields close together in order to strike them one against the other and thereby make a loud noise so that their opponents should flee precipitately; they trample the ground heavily with their horses – and make them neigh – in order to make a noise through the beating of their horses' hoofs; they themselves shout aloud and blow trumpets and other noisy instruments.
אל ירך לבבכם LET NOT YOUR HEARTS FAINT – through the neighing of the horses,
אל תיראו FEAR NOT – from the noise made by the clashing of the shields,
ואל תחפזו AND HURRY NOT PRECIPITATELY – at the sounds of the trumpets,
ואל תערצו NEITHER BE TERRIFIED – by the noise of the shouting (Sifre Devarim 192:3; Sotah 42).
פס׳: ואמר אליהם שמע ישראל – מאי שמע ישראל אמר׳ רבי יונתן משום ר׳ שמעון בן יוחאי אמר להם אפילו אין עמכם מצוה 1אלא קריאת שמע שאתם קורין בשחרית וערבית אין אתם נמסרין בידם.
אתם קרבים – זה יום קריבת המלחמה.
למלחמה על אויביכם – דעו על אויביכם אתם נלחמים ולא על אחיכם שאם תפלו בידם מרחמין עליכם כמו שנאמר להלן (דברי הימים ב כח) ויקומו האנשים אשר נקבו בשמות ויחזיקו בשביה.
על אויביכם – אתם הולכים שאם תפלו בידם אין מרחמין.
אל ירך לבבכם – תנן התם במסכת סוטה משוח מלחמה בשעה שהוא מדבר אל העם אינו מדבר אלא בלשון הקדש שנאמר והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן ודבר אל העם. וכתיב (שמות י״ט:י״ט) משה ידבר והאלהים יעננו בקול. מה דיבור נאמר להלן בלשון הקדש אף כאן בלשון הקדש.
ונגש הכהן – יכול כל כהן שירצה. ת״ל ודברו השוטרים מטה שוטרים בממונים אף כהן בממונה. אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם. ולא על אחיכם לא יהודה על שמעון ולא שמעון על יהודה שאם תפלו בידם אין מרחמין עליכם.
אל ירך לבבכם – מפני צהלת הסוסים וציחצוח החרבות. אל תיראו מפני הגפת תריסין ושפעת גלגסים.
ואל תחפזו – מפני קול הקרנות.
ואל תערצו – מפני קול הצוחה. כנגד מה שאומות העולם עושין היה אומר להם כהן משוח מלחמה.
כי ה׳ אלהיכם ההולך עמכם – הם באים בניצוח בשר ודם ואתם באים בניצוחו של הקב״ה. פלשתים באים בניצוחו של גלית ומה היה סופו נפל בחרב והם נפלו עמו אבל אין אתם כן אלא כי ה׳ אלהיכם ההולך עמכם להלחם לכם זה מחנה הארון שהיה מהלך בתוך מחנה ישראל וכן הוא אומר (דברים כ״ג:ט״ו) כי ה׳ אלהיך מתהלך בקרב מחניך להצילך וגו׳:
1. אלא קריאת שמע. שמתחלת שמע ישראל:
אל תיראו – בלב.
ואל תחפזו – לנוס.
ואל תערצו – במעשה.
FEAR NOT. In your heart.
NOR BE ALARMED. And flee.
NEITHER BE YE AFFRIGHTED. In deed.⁠1
1. When engaged in combat.
אל תיראו – בלב.⁠1
ואל תחפזו – לנוס.⁠2
ואל תערצו – במעשה.⁠3
1. שאוב מאבן עזרא.
2. שאוב מאבן עזרא.
3. שאוב מאבן עזרא.
אל תיראו, "do not be afraid;⁠" these words address the heart.
ואל תחפזו, "and do not be alarmed,⁠" resulting in fleeing;.
"ואל תערצו, "and do not display fear, [even if you feel it. Ed.]
שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה – בזכות שמע ישראל שהוא פרשת היחוד אתם נוצחין. אל תיראו – בלב. ואל תחפזו – לשון מהירות עם הפחד, כענין שכתוב (שמואל א כ״ג:כ״ו) נחפז ללכת. ואל תערצו – במעשה.
שמע ישראל, אתם קרבים היום למלחמה, "Hear o Israel! Today you are approaching battle.⁠" The priest implies that the intoning of the Keriyat Shema will be a major factor in securing victory as this paragraph deals with the Oneness, Uniqueness, and Unity of Hashem. אל תיראו, "do not be afraid,⁠" in your heart. ואל תחפזו, "and do not panic.⁠" This is an expression describing an accelerated heartbeat due to fear. The word appears as meaning speed in Samuel I 23,26 נחפזת ללכת, "you were in too much of hurry to go.⁠" ואל תערצו, "and do not become broken,⁠" i.e. physically.
אל תיראו – בלב:
ואל תחפזו – לנוס:
ואל תערצו – במעשה:
אל תיראו, "do not be afraid" in your heart;
ואל תחפזו, "and do not panic;⁠" causing you to flee.
ואל תערצו, do not display your fear.
שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם – אמר זה להודיעם שצריך שישתדלו שינצחום על כל פנים שאם יפלו בידם לא יחמלו עליהם לפי שהם אויביהם.
אל ירך לבבכם – אמר זה לפי שרכות הלבב והפחד הוא סבה ליראה והיראה הוא סבה אל שלא יתנהג האדם בחכמה ובדרכי הגבורה בענין המלחמה אבל יתנהג בחפזה ובבלי ההתישבות וזה יהיה סבה להשבר לבם, רוצה לומר: שיערצו ויחתו.
שמע ישראל אפי׳ אין בכם אלא זכות ק״ש בלבד כדאים אתם שיסייע אתכם. בסוטה פרק משוח מלחמה דאל״כ שמע ישראל למה לי הרי כבר כתיב לעיל מיניה ונגש הכהן ודבר אל העם ואחר אליהם והיה די לומר אתם קרבים היום למלחמה:
על אויביכם אין אלו אחיכם שאם תפלו בידם אינם מרחמים עליכם כו׳. וכן שנינו בפ׳ משוח מלחמה אתם קרבי׳ היום על אויביכם ולא על אחיכם לא יהודה על שמעון ולא שמעון על בנימין שאם תפלו בידם ירחמו עליכם אלא על על אויביכם אתם הולכים שאם תפלו בידם אין מרחמים עליכם ופרש״י ויקומו האנשי׳ גבי מלחמת פקח בן רמליהו עם אחז בדברי הימי׳ ששבו מבני יהודה ושם היה נביא עדו שמו והוכיחם לבני ישראל ואמר להם נחמה עליכם אחיכם בני יהודה נתנם י״י בידכם והכיתם בהם לאין מרפא ועתה אתם אומרים לכבוש אותם לעבדים שמעוני והשיבו את השביה לכל כושל לכל הכושלין שבהן שאינן יכולים לילך ברגליהם:
אל ירך לבבכם אל תיראו אל תחפזו ואל תערצו. ד׳ אזהרות הללו כנגד ד׳ דברים כו עד ולא חנכו. כל זה כמו ששנו במשנת משוח מלחמה:
אפילו אין בכם אלא זכות קריאת שמע וכו׳. דאם לא כן, לא הוי ליה למימר ״שמע ישראל״, רק הוי ליה למכתב ׳ודבר אליהם היום אתם קרבים וגו׳⁠ ⁠׳ (כ״ה ברא״ם). וטעם הדבר כי זכות קריאת שמע די להם לנצח, כי האחדות שהם מאמינים בו – שהם מנצחים את כח האומות, לפי שהם דבקים בכח אחד, שהאחד מורה על שאין מבלעדו. ומאחר שאין מבלעדו, נמצא כי הוא גובר על הכל, עד שאין הכל נחשב אצלו, רק כח אחד. וישראל דבקים באחד, לכך הם גוברים על האומות, כמו שהוא יתברך אחד על הכל ומנצח הכל בכח אחדות, וכח אחדות גורם שאין אתו נחשב שום אלקים, כדכתיב (ראו להלן לב, לט) ״ראו כי אני אני הוא ומבלעדי אין אלקים״:
שאם תפלו בידם וכו׳. דאם לא כן, ״אויביכם״ למה לי. וכאן לא דרשו כדלעיל (רש״י פסוק א) שאל תרחמו עליהם, דכאן לא היה הכהן מכוין רק לחזקם במלחמה, שלא יהיו סבורים אף אם יפלו לפניהם ירחמו עליהם. ולעיל לא שייך למדרש ׳שאם תפלו בידם לא יהיו מרחמים עליהם׳, כי דבר זה שייך באזהרת הכהן לחזקם במלחמה, ולמה הוצרך למכתב אצל ״כי תצא״ (פסוק א):
ואמר אליהם שמע ישראל – פירש״י אפילו אין בידכם אלא זכות ק״ש בלבד כו׳ אטו ק״ש מילתא זוטרתי היא, ונ״ל שהעיקר הוא על התפילין שבראש כי הקורא ק״ש מסתמא אינו קורא כ״א ע״י תפילין שלא יהא כמעיד עדות שקר בעצמו (ברכות יד:) וע״י תפילין שבראשו תפול אימתה ופחד על האויבים כמ״ש (דברים כ״ח:י׳) וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך ויראו ממך. ואמרו רז״ל (ברכות ו.) אלו תפילין שבראש ולדבר זה היו צריכין במלחמה שיראו השונאים וייראו מהם. ואף ק״ש של לילה כשם שמציל מכל מזיק ומחבל כך הוא מציל מן האומות אשר כחם מן שרים של מעלה, ולכך סמכו (במד״ר כ׳:כ׳) ק״ש אל פסוק לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה (במדבר כ״ג:כ״ד) כי פשוטו מדבר מסתמא בסתם מלחמה.
ובמס׳ ברכות (ה.) אמרו רז״ל לעולם ירגיז אדם יצ״ט על יצה״ר, שנאמר (תהלים ד׳:ה׳) רגזו ואל תחטאו אי אזיל מוטב אי לא יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם, אי אזיל מוטב ואי לא יקרא ק״ש שנאמר על משכבכם, אי אזיל מוטב אי לא יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה. וד׳ אלו נזכרו בפר׳ זו לפי שנאמר כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע. פירש״י לפי שהשטן מקטרג בשעת הסכנה וקטרוג זה היינו שהשטן הוא יצר הרע המשתדל להחטיא את האדם במלחמה מקום הסכנה כדי להפילו ביד אויביו, על כן במלחמה צריך האדם יותר שמירה מן היצה״ר כי במקום מסוכן זה הוא מתגרה באדם יותר מבמקום אחר להטותו לדבר רע. ורז״ל (כתובות מו.) למדו מן פסוק ונשמרת מכל דבר רע שלא יהרהר אדם ביום ויבא לידי קרי בלילה. וכי דווקא בשעת מלחמה צריך להזהר ולא בזמן אחר אלא ודאי לפי שבמלחמה היצה״ר מתגרה בו ביותר הן בדבר ערוה הן בשאר עבירות כדי להפילו ביד אויביו, ע״כ למדם התורה שיהיו מזורזים במלחמה לעמוד כנגד יצרם שלא יביאם לידי חטא במקום הסכנה, ותדע שבעקידה ובשאר מפרשים ראיתי שפירשו כל המלחמות שבפרשה זו על מלחמות האדם עם יצרו ודבר זה רחוק מכליותי להוציא המקראות מפשוטם, ומה שכתבנו מסכים עם פשוטו מכל צד להורות הדרך אשר בו ינצחו האומות והוא כשיהיו שלמים במעשיהם במלחמה ולא נפקד מהם איש לעבירה.
על כן נאמר והיה כקרבכם אל המלחמה, עם האומות ואתם יראים מן העון שלא יכשיל אתכם היצר הרע כי הוא השטן המקטרג בשעת הסכנה אז יעסקו בתורה, זה״ש ונגש הכהן ודבר אל העם ובמס׳ סוטה (מב) אמרו ודבר אל העם בלה״ק וילפינן מן ג״ש של משה ידבר הנאמר במתן תורה (שמות י״ט:י״ט) מה להלן בלשון הקודש אף כאן כן. ואני אומר אין ג״ש לחצאין מה להלן תלמוד תורה אף כאן הכהן מדבר אל העם דברי תורה, שהרי יהושע נענש על ביטול תלמוד תורה במלחמה שכן אמר לו המלאך עתה באתי (יהושע ה׳:י״ד) על ביטול תורה (עירובין סג:) וטעמו של דבר שת״ת מגין בעד היצה״ר השטן המקטרג ביותר בשעת סכנה, ואם באולי יש לך אדם שאינו בן תורה כי לא כולי עלמא תורה גמירי וא״כ אותן כיתות במה ינצלו מכף אויב פנימי זה במלחמה, לפיכך ואמר שמע ישראל דהיינו יקרא ק״ש אשר הכל יודעין לקרותו ובזה ינצלו כולם מראש פרעות אויב, ואם באולי יש לך עם הארץ שאפילו ק״ש אינו יודע או איזו איש קשה עורף אשר יצרו הרע חזק ממנו לא ישוב מפני כל תורה וק״ש ואז צריך להזכיר לו יום המיתה ואז ודאי אזיל, ע״כ השוטר משמיע מי האיש אשר בנה בית וגו׳ פן ימות במלחמה וגו׳, ובהזכרת המיתה של המלחמה יזכור אגב זה גם סתם יום המיתה ובזה ינצח יצרו ודאי כמ״ש (בראשית ד׳:ז׳) אם תטיב שאת ואם לא תטיב לפתח חטאת רובץ ר״ל יזכור לו פתח קברו ואז אע״פ שאליך תשוקתו מ״מ אתה תמשול בו.
ועל זה דרשו רז״ל (ברכות יח.) כי החיים יודעים שימותו (קהלת ט׳:ה׳) אלו הצדיקים כו׳, ור״ל שיודעים שימותו וע״כ זכרון יום המיתה תמיד לנגד עיניהם ודבר זה מצילם מן החטא, והמתים אינן יודעין מאומה אלו הרשעים שבחייהן קרוין מתים שנאמר (יחזקאל כ״א:ל׳) ואתה חלל רשע וגו׳ אשר בא יומו בעת עון קץ. ר״ל הרשעים אינן יודעים מאומה כי אין זכרון יום המות לנגד עיניהם כלל וז״ש אשר בא יומו בעת עון קץ ר״ל בעבור העון של הקץ שלו כי לא היה זכרון קץ שלו לנגד עיניו כלל, לא כדוד שהתפלל ואמר הודיעני ה׳ קצי וגו׳ (תהלים ל״ט:ה׳) אלא קרבם בתימו לעולם ועד וגו׳ (שם מ״ט:י״ב) וזה פירוש יקר.
אלא קריאת שמע כו׳. דאל״כ שמע ישראל ל״ל הא כתיב ונגש הכהן ודבר אל העם וגו׳:
אינם מרחמים עליכם כו׳. דאל״כ הא כבר כתיב כי תצא למלחמה על אויביך:
שמלכי האומות עושים מגיפים בתריסיהם כו׳. פי׳ מדביקים תריסיהם זה לזה כדי שינקשו התרסים זה לזה וישמיעו קול:
מצהלת סוסיהם. פי׳ צעקת סוסין קורין צהלת:
Other than the reading of the Shema, etc. Otherwise, why do I need [the verse to say] "Hear Yisroel etc"? Scripture [already] writes, "The kohein shall approach and speak to the people, etc.⁠"
They will be merciless towards you, etc. Otherwise, it is already written "When you go to war against your enemy.⁠"
The Gentile monarchs do. They fasten their armor plates, etc. Meaning, they attach their [armor] plates one to another so as the plates strike against each other they emit a clamor.
From the horses' neighing (צהלת). Meaning, the neighing of the horses is called צהלת.
ואמר אלהם שמע ישראל – אפי׳ לא קיימתם אלא ק״ש כו׳ אין אתם נמסרין בידם. על איביכם. ולא שבט יהודה על שבט שמעון כו׳.
אל ירך לבבכ׳ אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו – אל ירך. קודם הליכת דרכם למלחמה. אל תיראו. הוא בשעה שהולכים למלחמה. ואל תחפזו. הוא בתחילת המלחמה. ואל תערצו. הוא באמצע המלחה והוא כנגד ד׳ דברים שאומות העולם עושין מגיפין ומריעין וצווחין ורומסין מגיפין הוא קודם הליכה ומריעין הוא בשעת הליכה וצווחין הוא בתחילת המלחמ׳ ורומסין הוא באמצע המלחמה. אל ירך לבבכם. מפני צהלת הסוסים וצחצוח חרבות. אל תיראו. מפני הגפ׳ תריסין ושפעת הקלגסין. ואל תחפזו. מקול הקרנות. ואל תערצו. מקול הצווחות.
אל ירך לבבכם – כלל ואח״כ יפרט:
אל תיראו – מקול המונם:
ואל תחפזו – שיעשו הכל על סדר ראוי בלי חפזון ובהלה:
ואל תערצו מפניהם – כשיקרבו אליך פנים אל פנים:
ואמר אלהם – ״ודבר אל העם״, ״ואמר אלהם״: הכהן משוח המלחמה אומר את הדברים בלשון הקודש, כפי שהם כתובים בתורה (עיין סוטה לב.; מב.). הוא אינו מביע את מחשבותיו והבטחותיו שלו; אלא הוא מוסר את הבטחות ה׳ כפי שנקבעו בתורתו לנצח נצחים. כך גם ברכת כהנים נאמרת על ידי הכהנים בלשון הקודש בדיוק כמו שהיא כתובה בתורה.
משוח המלחמה אומר את הדברים, וכהן אחר חוזר עליהם ומבארם לעם: ״כהן מדבר כהן משמיע״ (שם מג.). משום כך כפי הנראה נאמר כאן ״ודבר אל העם״ וכן ״ואמר אלהם״.
שמע ישראל – אלה הן גם המילים שבהם כל יהודי מעורר עצמו מחדש בכל יום, ערב ובוקר, להכניע עצמו לפני האל האחד והיחיד, על כל התוצאות הנובעות מכך. הרי זו אותה המחשבה, אותה הכרזת הכנעה, שמבטלת בשעת הקרב את החשיבות של כל גדלות וכוח אחרים. ההכרה שהוא עושה את רצון ה׳, ולכן יכול להיות בטוח בעזרתו, תחזק את הגבורה ואומץ הלב, מנוחת הנפש והכוח, אפילו בלב האנושי הרך ביותר (עיין שם מב.).
ארבע האזהרות האמורות כאן – ״אל ירך לבבכם״ וגו׳ – מבוארות במסכת סוטה (שם): הן מזהירות את לוחמינו שלא יושפעו משאון הקרב והמהומה שבהם חיילי האויב מנסים להפחידם ולהומם. אלא עליהם לכוון לבם לשמים וכך ישמרו על מנוחת נפשם ועל יישוב דעתם אל מול המולת הקרב.
ואל תחפזו – בעוד ש״חפץ״ מורה על שאיפה והשתדלות מכוונת לעבר תכלית מסוימת, הרי ש״חפז״ מציין תמיד התרוצצות חסרת דעת.
[קא] ואמר אלהם שמע ישראל – פי׳ חז״ל שזה צותה תורה מחכמת ההנהגה שלא יהיו כלם במלחמה ובתוך כך יפול אויב אחר אל הארץ באין איש ויחריב את הארץ, ועוד נתן טעם עפמ״ש ריב״ז במכלתא (משפטים סי׳ קל) ובב״ק (דף עט) הקב״ה חס על כבודם של בריות לכן ישלם רק ארבע צאן תחת השה מפני שנתבזה במה שנשאו על כתפיו, וכן חס הקב״ה על כבוד הבריות שלא יתבייש במה שהוא ירא ורך הלבב, ומכ״ש למ״ד הירא מעברות שבידו, לכן צוה שיחזרו עוד מחמת טעמים אחרים ולא יתבייש:
[קב] אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם – זה מעורר למסור נפשו במלחמה אם יודע שאם ינוצח אין לו שום תקוה כמ״ש אין גבור כמתיאש, ועז״א על אויביכם, ואמר אל ירך לבבכם ויש הבדל בין רך לבב ובין יראה, שרכות לב יפול גם על האסטניס או מי שאינו יכול לראות סוסים מזוינים וחרבות שלופות, והיראה הוא מפני נזק שמתירא מהגפת התריסין, ומ״ש אל תחפזו ואל תערצו, כי דרך הנוהג במלחמה לתקוע ולתת סימנים בשופרות על קול שמחה ונצחון ולפעמים יצוחו בזעקת שבר, ובעת יריעו בשופר תהיו מתונים ולא תחפזו כאלו נצחתם אתם או כשיצוחו לא תתראו כנשברים, כמ״ש יריע אף יצריח על אויביו (ישעיהו מ״ב:י״ג) יתגבר כמ״ש בפירושי שם:
על אויביכם: כמו שכתבתי לעיל (פסוק א׳) דהיינו עובדי עבודה זרה1.
על כן:
אל ירך לבבכם:⁠2 לעשות בהם רעה כשיפלו בידכם3. ״אל תיראו״ מלעשות דבר בפועל. ״ואל תחפזו״ לא תתנהגו במהירות כי אם במתון. ״ואל תערצו״ בשברון המחנה4, להיות נמסר ביד השונא, בשעה שתראו איזה דבר שלא בטוב5. ועיין להלן (לא,ו).
1. כלומר, לא מלחמה בין יהודים, אלא בין שני צדדים שרק אחד מהם מאמין ובוטח בה׳. והדברים מובאים בהרחבה ברש״י על-אתר.
2. יש כאן ארבע אזהרות, כשחז״ל הבינו שכולם לשונות של פחד, והביאם רש״י, כנגד ארבעה דברים שאומות העולם עושים בעת מלחמה. אך רבינו פונה להסבר אחר. יתכן כי האזהרה ״אל תחפזו״ הכריחתו, כי משמעות שורש ׳חפז׳ בנ״ך הוא למהר, ולא לשון פחד. אך חז״ל (וכן אונקלוס) הבינו גם אותו כאחד מלשונות הפחד. (יש לציין כי ״תחפזו״ הוא מלה יחידנית בתורה). ועיין בראב״ע שהסביר את שלש הלשונות כך: ״אל תראו״ – בלב, ״אל תחפזו״ – לנוס, ״ואל תערצו״ – במעשה.
3. כך ברש״י על-אתר.
4. וכך באונקלוס ״ולא תתברון״.
5. קצת קשה לפירוש רבינו הסדר בפסוק, כי ״אל ירך לבבכם״ היה צריך להיות בסוף, באשר כבר נפלו בידינו, אחרי שבזמן המלחמה מוטל עליהם ״אל תיראו״ וגם ״אל תחפזו״. ואפשר לדחוק שהכוונה לנפילת שבויים תוך כדי המלחמה עוד לפני ההכרעה.
שמע ישראל – השוה רש״י. ביטוי זה פותח נאום חגיגי.
אל ירך... אל תיראו וגו׳ – לא זו אף לא זו.
אל תיראו כו׳ – הוא אזהרה שבעת המלחמה לא יברחו, ולכן הבורח מקפחין את שוקו, וגם בזה אין עונשין אלא א״כ מזהירין, דהגם דהוי כרודף שנמוג את לב חבירו גם רודף צריך התראה, אבל קודם שפקדו שרי צבאות מי האיש הירא ילך וישוב לביתו, ויעוין רמב״ן סהמ״צ סימן נ״ח ואיננו טענה לפמש״ב. ופשוט. ומפורש כן בדברי רבינו הל׳ מלכים סוף פ״ז הלכה ט״ו ומאחר שיכנס בקשרי כו׳ עובר בל״ת. יעו״ש.
שמע ישראל – מאי שנא שמע ישראל,⁠1 א״ר יוחנן משום רשב״י, אמר להם הקב״ה לישראל, אפי׳ לא קיימתם אלא ק״ש שחרית וערבית אי אתם נמסרים בידם.⁠2 (סוטה מ״ב.)
על איביכם – על אויביכם ולא על אחיכם, לא יהודה על שמעון ולא שמעון על בנימין שאם תפלו בידם ירחמו עליכם, על אויביכם אתם הולכים שאם תפלו בידם אין מרחמין עליכם.⁠3 (סוטה מ״ב.)
אל ירך וגו׳ – אל ירך לבבכם מפני צהלת סוסים וצחצוח חרבות, אל תיראו מפני הגפת תריסין ושפעת הקלגסין,⁠4 אל תחפזו מקול קרנות ואל תערצו מפני קול צווחות.⁠5 (סוטה מ״ב.)
אל ירך וגו׳ – ת״ר, פעמים מדבר עמם, אחת בספר6 ואחת במלחמה, בספר מה הוא אומר, שמעו דברי מערכי המלחמה וחזרו, במלחמה מה הוא אומר, אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו כנגד ארבעה דברים שאומות העולם עושין, מגיפין ומריעין, צווחין ורומסין.⁠7 (סוטה מ״ב:)
1. לא נתבאר מאי קשה לי׳ בלשון זה והא כהאי גוונא טובא איתא, והוא לשון ישר מכוון לענינו. ונראה דדייק מדפתח בלשון יחיד שמע ישראל וסיים בלשון רבים אתם קרבים היום, וכן כל הפסוק, ולא כמו בפ׳ שמע ישראל שבפ׳ ואתחנן דכל לשון הפרשה נמשך אחר לשון זה לדבר בלשון יחיד, ואהבת וכו׳, וכן בפ׳ עקב (ט׳ א׳) שמע ישראל אתה עובר היום וידעת היום וכו׳.
2. יתכן לומר דרשב״י לשיטתו במנחות צ״ט ב׳ אפילו לא קרא אדם אלא ק״ש שחרית וערבית קיים והגית בו יומם ולילה, ותורה אגוני מגנה ומצלת.
3. תפס בלשון ומליצה זו עפ״י הכתוב בדה״י ב׳ כ״ח במלחמת בני יהודה ובני אפרים אשר נקבו בשמות ויחזיקו בשביה וכל מערומיהם הלבישו מן השלל וילבישום וינעילום ויאכילום וישקום ויסכום וינהלום בחמורים לכל כושל ויביאום יריחו עיר התמרים אצל אחיהם וישובו שומרון, ואף שהנביא צוה להם רק שיושיבום, בכ״ז עשו יתרה מרחמנות יתירה, ועל זה אומר כאן, כי לא יצאתם למלחמה על אחיכם, כי אז לא תרעו כל כך לעצמכם אם תתרפו ביום קרב, כי אעפ״י שתפלו בשביה ירחמו עליכם משא״כ באויביכם הנכרים כדמפרש, ובכן צריכים אתם להתעורר ולהתחזק שתנצחום. ויתכן דכל עיקר קריאה זו, הי׳ כדי לעורר הלבבות.
4. הגפת תריסין הוא הכאת המגינים זה בזה להשמיע קול ולאיים, ושפעת קלגסין הוא רננת חיל המלחמה. ובלשון יוני קלגס הוא קול תרועה.
5. מההורגים ונהרגים.
6. בגבול ארצם שיצאו ממנה למלחמה.
7. דריש כפילת ענין ההתחזקות בארבע לשונות כנגד ארבע פעולות של הגוים במלחמה המפילים אימה. ומבואר מכאן דעוד קריאה אחת היתה קודם כל הדברות המפורשות, והוא שהי׳ אומר שיכינו עצמם לשמוע הדברות של השוטרים, וכ״מ בתוספתא בזה״ל, בספר מה הוא אומר ילך וישמע דברי מערכי המלחמה, וצ״ל דהי׳ זה לחז״ל בקבלה, וסמכו זה על כפל הלשון ודבר אל העם ואמר אליהם, ומפרש ודבר אל העם שהי׳ מזמין אותם לשמוע הדברים שבסמוך, ואח״כ מפרש שהוא הי׳ אומר אתם קרבים היום למלחמה וכו׳, והשוטרים דברו מי האיש אשר בנה בית וכו׳, ומתבאר דדברות השוטרים הי׳ קודם לדברי הכהן שמע ישראל וכו׳, שהרי השוטרים היו אומרים בעת שהיו עוד כל היוצאים, והכהן הי׳ אומר לאחר שכבר חזרו החוזרים, ולפי״ז מתבאר כמ״ש בירושלמי פ״ח ה״א שאין הפרשה אמורה על הסדר. ולהרמב״ם בפ״ז ה״ב ממלכים דרך אחרת בזה ועמלו המפרשים בה ועדיין לא נתבררה, ומדעת הירושלמי שזכרנו לא זכרו כלל, ומה שנראה לנו בזה כתבנו, ודברי התוספתא וירושלמי שהבאנו מסייענו, ודו״ק.
מוני המצוותספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)מדרש אגדה (בובר)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובאבן עזראחזקוניר׳ בחייטור הפירוש הארוךרלב״גמזרחיגור אריהכלי יקרשפתי חכמיםאדרת אליהו לגר״אר׳ י״ש ריגייורש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןמשך חכמהתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144