Devarim 20 – דברים כ‏ – Mikraot Gedolot

[פיסקא קצה]

ומי האיש אשר נטע – אין לי אלא נטע ירש לקח ניתן לו במתנה מנין תלמוד לומר ומי האיש אשר נטע.

כרם – אין לי אלא כרם מנין לנוטע חמשה אילני מאכל ואפילו מחמשת המינים תלמוד לומר אשר נטע יכול אף הנוטע ארבעה אילני מאכל וחמשה אילני סרק תלמוד לומר כרם.

רבי אליעזר בן יעקב אומר אין לי במשמע אלא כרם.

ולא חללו – פרט למבריך, ולא חללו פרט למרכיב.

ילך וישוב לביתו – ילך וישמע דברי כהן מערכי המלחמה ויחזור.

פן ימות במלחמה – אם לא ישמע לדברי כהן לסוף הוא מת במלחמה.

ואיש אחר יחללנו – יכול דודו ובן דודו נאמר כאן אחר ונאמר להלן (שם כ׳:ז׳) אחר מה אחר האמור להלן נכרי אף אחר האמור כאן נכרי.

[Piska 195]

"And who is the man that has planted a vineyard": This tells me only of one who has planted a vineyard. Whence do I derive (the same for) one who inherited, acquired, or received a vineyards as a gift? From "Who is the man" (— any manner of man).

This tells me only of a vineyard. Whence do I derive (the same for a plot containing) five food plants of five (different) kinds? From "that has planted,⁠" (fewer than five not being "planting"). I might think, even four food plants and five barren plants. It is, therefore, written "a vineyard,⁠" (these not being considered "a vineyard.⁠")

R. Eliezer b. Yaakov says: I understand the verse as applying only to a vineyard, (and not as five food plants).

"and did not redeem" (in the fourth year): to exclude (from "returning") one who sunk vines. "and did not redeem it": to exclude one who engrafted them.

"let him go and return to his house": (Let him) heed the words of the Cohein at the battle formation and return.

"lest he die in the war": If he does not heed the words of the Cohein, in the end he will die in the war.

"and another man will redeem it": I might think, his son or the son of his brother — It is written here "another,⁠" and elsewhere (Ibid. 28:30) "another.⁠" Just as "another" there is a gentile, so, "another" here.

[End of Piska]

ומי האיש נטע כרם אין לי אלא נטע ירש לקח נותן לו במתנה מנ׳ ת״ל ומי האיש:

אין לי אלא נוטע מבריך ומרכיב מנ׳ ת״ל אשר נטע:

כרם אין לי אלא כרם מנ׳ לנוטע חמשה אילני מאכל אפלו מחמשת המינים ת״ל אשר נטע:

יכול אף הנוטע ארבעה אילני מאכל וחמשה אילני סרק ת״ל כרם:

ולא חללו פרט לגזלן ולשותפין:

ילך וישב לביתו ילך וישמע דברי כהן ויחזור:

פן ימות במ׳ אם לא ישמע לדברי כהן לסוף הוא מת במלחמה:

ואיש אחר יחללנו יכול דודו או בן דודו נאמר כאן אחר ונאמר להלן (דברים כ״ח:ל׳) אחר מה להלן נכרי אף כאן נכרי:

ומי האיש אש׳ ארש אשה אחד המארס את הבתולה ואחד המארס את האלמנה ואפלו שומרת יבם ואפלו שמע שמת אחיו במלחמה חוזר ובא לו:

ולא לקחה באשה הראויה לו פרט למחזיר גרושתו ואלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין:

ילך וישב לבי׳ כראשון:

כל אלו שומעין דברי כהן מערכי המלחמה וחוזרין ומספקין מים ומזון ומתקנים את הדרכים:

וּמַן גּוּבְרָא דִּנְצַב כַּרְמָא וְלָא אַחֲלֵיהּ יְהָךְ וִיתוּב לְבֵיתֵיהּ דִּלְמָא יִתְקְטִיל בִּקְרָבָא וּגְבַר אָחֳרָן יַחֲלִנֵּיהּ.

And what man who has planted a vineyard, but has not made it common (for use)? let him go and return to his house, lest he be slain in the battle, and another man make it common, (or partake of it).

ומן הוא^א גברא די נצב כרם ולא ^באפריק פירוי יזיל^ג ויחזור לבייתיה דלא ימות בסדרי^ד קרבא וגבר אחרן יפ⁠[ר]⁠ק יתיה^ה.

א. בהגהה בכ״י ניאופיטי 1 נוסף כאן: ״דן״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום: ״אפריק פירוי״) נוסח אחר: ״פרקיה מן כהנה״.

ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״אפריק פירוי יזיל״) גם נוסח חילופי: ״פרק יתיה יזל״.

ד. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״בסדרי״) גם נוסח חילופי: ״לס׳⁠ ⁠⁠״.

ה. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״יפ⁠[ר]⁠ק יתיה״) גם נוסח חילופי: ״יפרקינה״.

ומן גברא דינצב כרמא ולא פרקיה מן כהנא ואחליה יהך ויתוב לביתיה דילמא יגרום ליה חובא דלא פרקיה ויתקטל בקרבא וגבר חורן יחליניה.

let him go and return to his house, lest through sin he be slain in the battle, and another man complete it. Or, what man hath planted a vineyard, and hath not redeemed it from the priest to make it common? let him go and return to his house, lest sin be the occasion of his not redeeming it, but he be slain in the battle, and another make it common.

ולא יפרג יתיה.

And hath not redeemed it

וַאִי רַגֻלֵ גַ׳רַסַ כַּרמַא וַלַם יֻבּדִ׳להֻ פַליַמץִ׳ וַיַרגַע אִלַי׳ מַנזִלִהִ כַּיְ לַא יֻקתַּלַ פִי אלּחַרבִּ וַיֻבּדִ׳לֻהֻ רַגֻלֹ אכַ׳רֻ

ואיזה שהוא איש אשר שתל כרם, ולא-חלל את פרות נטע רבעי שלו, אזי שיצא לדרך ויחזר אל ביתו כדי שלא יהרג במלחמה, ויחלל את פרות נטע רבעי שלו, איש אחר.

ולא חללו – לא פדאו בשנה הרביעית, שהפירות טעונין לאוכלן בירושלם או לחללן בדמים ולאכול הדמים בירושלם.⁠^א

א. במקצת דפוסים מאוחרים מופיע כאן: ״פן ימות במלחמה – ישוב פן ימות, שאם לא ישמע לדברי הכהן כדאי הוא שימות.⁠״ הביאור מופיע לאחר הביאורים לפסוק ח׳ בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, ובדפוסים ראשונים.

ולא חללו [AND WHAT MAN IS THERE THAT HAS PLANTED A VINEYARD] AND HAS YET NOT EATEN OF IT – לא חללו means, has not yet redeemed it in the fourth year of its growth, for the fruits had either to be eaten in Jerusalem or to be given a non-holy character (חולין), by exchanging them for money and the money's worth to be consumed in Jerusalem (The phrase therefore means no more than: who has not eaten of it).

ולא חללו – מגזרת: חלילים, [וכן: והעם^א מחללים בחלילים ושמחים שמחה^ב (מלכים א א׳:מ׳),]⁠^ג כי היה מנהגם לחול בכרמים (שופטים כ״א:כ״א).

א. בכ״י פריס 177: העם.

ב. בכ״י פריס 177: בשמחה.

ג. ההוספה בכ״י פריס 177. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176, פרנקפורט 150, ועוד עדי נוסח.

USED THE FRUIT THEREOF. The word chillelo (used the fruit thereof) is connected to the word challilim (flutes), for they were in the habit of dancing¹ in the vineyards² (Jud. 21:21).⁠³

1. When the harvest was concluded.

2. To the accompaniment of flutes.

3. According to Ibn Ezra we should render our clause, and did not play music over it; i.e., he did not harvest his vineyard.

ולא חללו – לשון חלילים וכבר היה מנהגם לחול בכרמים כמו שמצינו בבנות שילה (שופטים כ״א:כ״א),⁠¹ וכן: נטעו כרמים וחללו (ירמיהו ל״א:ד׳).

יחללנו – היו״ד בשוא והחי״ת בפתח.

1. שאוב מאבן עזרא.

ולא חללו, "and has not been able to enjoy the fruit of it.⁠" The word describes dancing of a kind. It was customary at the end of the fourth year after planting a vineyard for the owner to give a party seeing that up to then the fruit of that vineyard was not at his free disposal. (Compare Judges 21,21, about the daughters of Shiloh.)

וטעם ולא חללו – שלא באה השנה הרביעית, כי המנהג בכרם בבא תבואתו שיחולו שם וילכו בו בחלילים, וצוה הכתוב שיהיה כל פריו קדש הלולים (ויקרא י״ט:כ״ד), שיהללו את השם הנכבד בשמחה ההיא.

ויתכן שיהיה פירוש ולא חללו – שלא עשהו חולין, והוא הפדיון שהזכירו רבותינו (ירושלמי מעשר שני ה׳:ד׳) מלשון: כי חלל יהודה קדש י״י (מלאכי ב׳:י״א), ולא יחלל זרעו (ויקרא כ״א:ט״ו).

V'LO CHIL'LO' — the fourth year [since the vineyard was planted] had not yet arrived. For the custom regarding a vineyard used to be that when the produce was ripe they would dance there and walk in it with chalilim (flutes). Now, Scripture commanded that all the fruits thereof [of the fourth year] shall be holy, for giving praise unto the Eternal,⁠¹ that they should praise the Glorious Name² at that celebration. It is possible that the meaning of v'lo chil'lo is "that he has not made it chulin (secular),⁠" this referring to the "redemption" [i.e., exchanging the fruits for money in case he cannot transport them to Jerusalem] which our Rabbis have mentioned,⁠³ it being similar to the expressions: for Judah 'chileil' (hath profaned) the holiness of the Eternal⁴ [which means Israel has exchanged Him for other gods]; and he shall not 'yechaleil' (profane) his seed⁵ [which also means that he shall not exchange his holy seed by taking a woman forbidden to him].

1. Leviticus 19:24.

2. Further, 28:58.

3. Maaser Sheini 5:2.

4. Malachi 2:11.

5. Leviticus 21:15. — Here too, by not being able to bring the fruits to Jerusalem, he exchanges their holiness for the redemption money.

ולא חללו – כתב הרמב״ן שלא באה השנה הרביעית כי הכרם בבא תבואתו יחולו שם וילכו בחלילים וציוה הכתוב שיהיה כל פריו קדש הלולים שיהללו את השם הנכבד בשמחה ההיא. ויתכן עוד לפרש ולא חללו שלא עשאו חולין פי׳ שלא פדאו:

ולא חללו, "and he has not yet redeemed it.⁠" Nachmanides writes that this means that the fourth year of that vineyard has not yet reached harvest time. The word חלל is derived here from מחולות, dancing. When the harvest of the fourth year is completed, the people owning the vineyard are happy and express their gratitude to God by dancing, although that year's harvest is still קודש הלולים, "sanctified to laud" (Leviticus 19,24) It is not secular yet, that is why it has to be consumed in Jerusalem. It is also possible to interpret the word לא חללו, to mean that the owner had not yet redeemed that crop so that it was not yet חולין, secular produce.

ומי האיש אשר נטע כרם ולא חללו – הנה לא דקדקה התורה שיהיה הוא הנוטע איך שיהיה שלא חללו עדין, רוצה לומר: שלא זכה לאכול ממנו כי עד השנה הרביעית לא יזכה לזה כי השלשה שנים הראשונים יהיה כל פריו ערלה ולפי שלא דקדקה התורה כי אם מפני היראה שיש לו שאיש אחר יחללנו למדנו שכן הדין בכל אילני מאכל שיהיה בהם הרבוי כמו הענין בכרם והנה מצאנו באילנות שם כרם אמר מגדיש ועד קמה ועד כרם זית והנה הפחות שיפול עליו זה השם מהאילנות הם חמשה ולזה יתבאר שאם היו לו חמשה אילני מאכל ולא זכה עדיין לחללם ולאכול מהם הוא הולך ושב לביתו לסבה שזכרנו בענין הבית.

נָטַ֥ע: בא מלרע שלא כמנהג. [אֲשֶׁר⁠־נָטַ֥ע].

יְחַללנו: היו״ד בשבא והחי״ת בפתח, חזקוני¹. [יְחַלְּלֶנּוּ].

1. חזקוני: על אתר.

ומי האיש אשר נטע כרם – אין לי אלא נטע. לקח וירש וניתן לו במתנה מניין ת״ל ומי האיש וגו׳.

כרם – מנין לרבות ה׳ אילני מאכל ואפי׳ משאר מינין ת״ל אשר וגו׳. יכול שאני מרבה ד׳ אילני מאכל וה׳ מיני אילן סרק ת״ל כרם.

חללו – פרט לגזלן.

ולא חללו – מלשון חולין, שלא פדאו, או יהיה פירושו מלשון תחילה, שלא החל לבצור בו, והענין אחד, כי אין לו רשות לבצור את כרמו אם לא פדאו תחלה:

ולא חללו – לא הוציא פריו לחולין, וזה על ידי אכילת פרי השנה הרביעית בירושלים (ויקרא י״ט:כ״ד), ומכאן ואילך נעשה פריו חולין (שם כ״ה) ואין הכוונה על הפדיון, כי אין הפדיון מחוייב, אלא אם לא יוכל להביא הפירות לירושלים יפדה אותם בדמים ויאכל הדמים בירושלים, על דרך שנאמר במעשר שני (למעלה י״ד:כ״ד-כ״ה), ועיקר המצוה אינו אלא האכילה בירושלים, וכשעשה מצוה זו הרי הנטע יצא מקדושתו, ומה שיצמח בו בשנה הבאה הוא חולין גמורין.

[קט] ומי האיש אשר נטע כרם – מה שמרבה ירש ולקח התבאר (בסי׳ קה), ולפ״ז היל״ל מי אשר לו כרם, פי׳ חז״ל כי שם כרם במובן המדויק הוא דוקא הנטוע ה׳ גפנים, ומובן הרחב כולל גם יתר נטיעות שנטעו כעין כרם כמ״ש ועד כרם זית (שופטים ט״ו:ה׳), נשכימה לכרמים נראה אם פרחה הגפן הנצו הרמונים, ומציין כל הנטוע כסדר הכרם עד שרגיל בפי חז״ל לקרוא כל המסודר שורות שורות בשם כרם, כמ״ש בכרם ביבנה, ואמר בירושלמי פרק תפלת השחר וכי כרם היה שם אלא שת״ח היו עשוים שורות שורות ככרם, ופי׳ נטע כרם נטע נטיעות שורות שורות שתים כנגד שתים וא׳ יוצא זנב:

[קי] אשר נטע כרם ולא חללו – ראב״י ס״ל שכרם דוקא, ומוכיח למעט מבריך ומרכיב מולא חללו, וכבר בארתי זה בארך ובפרטות בהתו״ה קדושים (סי׳ נט), ומ״ש שומע דברי כהן התבאר (בסי׳ קז), ומ״ש יכול בנו וכו׳ התבאר (בסי׳ קח):

ולא חללו – יסוד הפסוק היא המצוה שבויקרא י״ט:כ״ג והלאה, שפירות השנה הרביעית הם הראשונים המותרים באכילה (אלא שקדושים הם ויש לאכלם במקום הנבחר). הרוצה לאכלם בביתו חייב לחללם תחילה. אחרי שאכל פירות השנה הרביעית (או פדיונם) במקום הנבחר, הותרו לו פירות השנה החמישית כחולין גמורים. וזהו פירוש ״חללו״, כלומר עשאו חולין. תרגום יונתן אומר שיש לחללם מיד הכהן, והיא דעה דחויה מהלכה, כמו שכבר בארנו בפירושנו לויקרא י״ט:כ״ד.

ואיש אחר וגו׳ – גם להלן כ״ח:ל׳ נאמרה כאיום עונש בתוכחה: ״ואיש אחר יחללנו״, מפני שאצבע אלהים הוא זה, שהאדם הוכר כבלתי ראוי ליהנות מעמל ידו. אף על פי שודאי נגזר עליו מן השמים מקרה רע כזה מפני רוב עונותיו, אבל הוזהרנו שלא תתגלגל חובה זו על ידנו, על ידי שנכריחנו לצאת למלחמה.

לפי הירושלמי סוטה פרק ח, הלכה ט, היו הנזכרים בפסוקים ה׳-ז׳ חייבים להביא ראיה שהאמת כדבריהם, אבל הירא ורך הלבב לא היה צריך להביא ראיה.

אשר נטע – אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב, והני מילי בהרכבת היתר אבל בהרכבת איסור אינו חוזר.⁠¹ (סוטה מ״ג.-:)

אשר נטע – ת״ר, אשר נטע, אין לי אלא אשר נטע, לקח וירש וניתן לו במתנה מניין, ת״ל ומי האיש אשר נטע.⁠² (סוטה מ״ג:)

כרם – ת״ר, אין לי אלא כרם, מניין לרבות׳ חמשה מיני מאכל ואפילו משאר מינין, ת״ל אשר נטע,⁠³ יכול שאני מרבה הנוטע ארבעה אילני מאכל וחמשה אילני סרק ת״ל כרם.⁠⁴ (שם שם)

כרם – אמר רב פפא, כרם של שני שותפין אין חוזרין עליו ממערכי המלחמה, מאי טעמא, כל חד וחד לא קרינא ביה כרמו.⁠⁵ (שם שם)

ולא חללו – ולא חלל לא כתיב אלא ולא חללו, פרט למבריך ולמרכיב, והני מילי הרכבת איסור אבל הרכבת היתר חוזר.⁠⁶ (סוטה מ״ג:)

ולא חללו – פרט לנוטע כרם בחוץ לארץ שאינו חוזר, דכתיב ולא חללו, את שמצוה לחללו, יצא זה שאין מצוה לחללו.⁠⁷ (ירושלמי סוטה פ״ח ה״ד)

1. הרכבת איסור מין בשאינו מינו, ויתבאר זה בסמוך בדרשה ולא חללו.

2. עיין מש״כ בפ׳ הקודם אות י״ז וצרף לכאן.

3. פחות שבכרמים הוי חמשה אילני מאכל, וסתם נטיעות כולל כל הדומה לכרם, ומ״ש כרם בהוה נקיט.

4. לא ידעתי למה צריך למעט אילני סרק תיפק לי׳ דכתיב ולא חללו ואילני סרק אינם שייכים בחילול, וי״ל.

5. ר״ל כרמו המיוחד לו, שאין לך בו גפן שאין לשנים חלק בו, ולא דמי למה דקיי״ל חמשה אחים ומת אחד מהם בלא בנים כולם חוזרין משום זקוקת היבמה, כמבואר בסמוך, יען דעכ״פ לבסוף לא תנשא אלא לאחד. והנה לענין בית לא נתבאר איך הוי הדין בבית של שני שותפין, וי״ל דשאני בית שבודאי יש לכל שותף מקום מיוחד לדירה שפיר קרינן ביתו, משא״כ בגפנים הוי השותפות בכל גפן ובכל ענף.

6. עיין מש״כ לעיל אות כ״ג, והלשון ולא חללו מוסב על אשר נטע כרם וכמו דהנטיעה בהיתר כך צריכה להיות ההרכבה בהיתר, דהיינו מין במינו.

7. זה פשוט במס׳ מעש״ש שכרם רבעי בחו״ל אין נוהג בו חילול, וע׳ מש״כ בפסוק הקודם אות כ״ב.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון