כל שללה תבוז לך וכו׳ – בספרי יכול תהיה ביזתם אסורה ת״ל תבוז לך ואכלת את שלל אויבך. הנה ע״כ כוונתו על דברים האסורים לאכול בכ״ז מותר, ואעפ״י שאינו במלחמת ז׳ עממין, רק מלחמת ערים הרחוקות, והוא כמוש״כ הרמב״ם בהלכות מלכים, דבכל מלחמה כשיבואו בנ״י לגבול העמים מותרים באכילת כל האיסורים כשירעבו, וכמו שהותרה יפ״ת בשביה, ועיין באדרת אליהו להגר״א, ובפסקא ר״א אומר כי החרם תחרימם יכול תהיה ביזתם אסורה לך, פירוש שיהיה חרם לשמים כמו יריחו שהחרים יהושע, ת״ל ובתים מלאים כל טוב, ולפ״ז אפשר דמלחמת ז׳ עממים שוה לשאר מלחמות, והא דכתיב ובתים מלאים כל טוב, היינו להתיר דלאו חרם נינהו כמו יריחו, דסד״א לאסור מקרא דהחרם תחרימם. אולם בחולין י״ז סבר רב דמותר אפילו כתלי דחזירי אף שלא בשעת רעבון ובכל שבע שכיבשו, והיינו דלא סבר כהספרי רק הא דכתיב ובתים מלאים כ״ט היינו להורות דבשבע שכבשו היו מותרים אף בשלא בשעת רעבון בדברים האסורים והרמב״ם פסק כהספרי, ולכן מייתי הך קרא דבתים מלאים כ״ט על מש״כ דבשעת רעבון מותר בכל מלחמה. ודו״ק. ומש״כ הגר״א יכול יהיה שללה לשמים ת״ל תבוז לך יכול יהא אסור באכילה [היינו דברים האסורים כנבלות] ת״ל ואכלת את שלל אויבך, אשר לכאורה נפלא האיך סד״א ששללה לשמים, ונראה דסד״א כמו במלחמת מדין לקח מכס לה׳ תרומות לכהנים וללוים, לכן אמר תבוז לך, וזהו כהרמב״ם ודלא כהרמב״ן, דמצוה זו נוהגת לדורות, עיין בספר המצות, וכבר הושג מגמ׳ ערוכה מנחות ע״ז ע״ב. ודו״ק. בכ״ז.

עירובין דף ס״ג לא נענש יהושע שלא היו לו בנים אך בשביל שביטל את ישראל מפו״ר לילה אחת במלחמה. ובזה א״ש הא דאמר רבי בפרק הפועלים על ר׳ אליעזר ב״ש יש בן לאותו צדיק, מפני שהוא אמר שם על דביתהו דר״א ב״ש כמה פו״ר ביטלה רשעה זו מישראל, וא״כ עונשה שאין לה בנים, לכן שאל יש בן לאותו צדיק, ולכן אמר פרי צדיק עץ חיים זה ר״א בר״ש, שמצדו וזכות שלו יש לו בנים. והבן.