Devarim 20 – דברים כ‏ – Mikraot Gedolot

למשוח כהן למלחמה – רמב״ם ספר המצוות מצוות עשה קצ״א. מפסוקים אחרים – בה״ג מניין המצוות פרשה נ׳, סמ״ג מצוות עשה ק״כ, ספר החינוך תקכ״ו

[פיסקא קצא]

והיה כקרבכם אל המלחמה – יכול זה יום הקריבם בו למלחמה כשהוא אומר ואמר אליהם שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה הרי יום הקריבם בו למלחמה אמור ומה תלמוד לומר והיה כקרבכם אל המלחמה כיון שמגיעים לספר כהן מתנה עמהם כל התנאים האלו ואומר אליהם שמע ישראל.

סליק פיסקא

[Piska 191]

"And it shall be, when you draw near to the battle": I might think that this refers to the day of the joining of the battle; but (Ibid. 3) "And he shall say to them: Hear, O Israel, you are drawing near today to do battle with your foes" already refers to the day of the battle. How, then, am I to understand "And it shall be, when you draw near to the battle"? When they approach the boundary, the Cohein presents to them all of the conditions that follow.

[End of Piska]

והיה כקרבכם אל המלחמה יכול יום זה שקריבין בו למלחמה כשהוא אומר ואמר להם שמע ישראל אתם קרבים היום הרי היום שקרבין בו למלחמה ומה ת״ל והיה כקרבכם אל המלחמה כיון שמגיעין לספר כהן מתנה עליהן כל התנאים האלו:

ונגש הכהן זה כהן משוח מלחמה יכול כל כהן שירצה ת״ל ודברו השטרים מה שוטר בממונה אף כהן בממונה:

ודבר אליהם בלשון הקדש:

וִיהֵי כְּמִקְרַבְכוֹן לְאָגָחָא קְרָבָא וְיִתְקָרַב כָּהֲנָא וִימַלֵּיל עִם עַמָּא.

And it shall be when you draw nigh to battle, that the priest shall approach, and speak with the people,

ויהוי כד תקרבון^א לסדרי קרבא ויקרב^ב כהנה וימלל לעמא^ג.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״כד תקרבון״) גם נוסח חילופי: ״בזמן די תקרבון״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ויקרב״) גם נוסח חילופי: ״{ויק}⁠רוב״.

ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״לעמא״) גם נוסח חילופי: ״לוות עמא״.

ויהי בזמן דאתון קריבין לאגחא קרבא ויתקרב כהנא וימלל עם עמא.

And at the time that you draw nigh to do battle, the priest shall approach and speak with the people,

[יז] וְהָיָה כְּקָרָבְכֶם אֶל הַמִּלְחָמָה וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן וְדִבֶּר אֶל הָעָם – וְכֵן הוּא אוֹמֵר, וְנִגְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי (דברים כ״א:ה׳). וְכָל הַמְשַׁמֵּשׁ לַמֶּלֶךְ, גּוֹזֵר עָלָיו וְהוּא עוֹשֶׂה גְּזֵרָתוֹ. וְהַלְוִיִּם מְשַׁמְּשִׁין לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְעוֹשִׂין גְּזֵרוֹתָיו. חִזְקוּ וְאִמְצוּ אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם (דברים ל״א:ו׳). וְלָמָּה, כִּי י״י אֱלֹהֶיךָ הוּא הַהֹלֵךְ עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ (דברים ל״א:ו׳). אֵינוֹ מַנִּיחֲךָ, וְהוּא יוֹצֵא לְפָנֶיךָ וְעוֹשֶׂה מִלְחָמָה. וְכֵן דְּבוֹרָה אוֹמֶרֶת לְבָרָק, קוּם כִּי זֶה הַיּוֹם אֲשֶׁר נָתַן י״י אֶת סִיסְרָא בְּיָדֶךָ הֲלֹא י״י יָצָא לְפָנֶיךָ (שופטים ד׳:י״ד). וּבָרָק אָמַר לָהּ: אִם תֵּלְכִי עִמִּי וְהָלַכְתִּי (שם פסוק ח). אָמְרָה לוֹ: וְלִי אַתָּה צָרִיךְ, הֲלֹא י״י יָצָא לְפָנֶיךָ. מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם עֲבָדָיו וְחֵילוֹתָיו יוֹצְאִין לַמִּלְחָמָה וְהוּא אַחֲרֵיהֶם. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא הוּא קוֹדְמָן. וְכֵן בְּדָוִד כְּתִיב: לֹא תַעֲלֶה וְגוֹ׳, וּבָאתָ לָהֶם מִמּוּל בְּכָאִים, וַיְהִי בְּשָׁמְעֲךָ אֶת קוֹל צְעָדָה בְּרָאשֵׁי הַבְּכָאִים אָז תֶּחֱרָץ (שמואל ב ה׳:כ״ג-כ״ד), שֶׁהֵם מְלֵאִים קוֹצִים. וְלָמָּה נִגְלָה עֲלֵיהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵרָאשֵׁי הַבְּכָאִים. שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּצָרָה. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: עִמּוֹ אָנֹכִי בְּצָרָה (תהלים צ״א:ט״ו), כִּי אָז יָצָא י״י לְפָנֶיךָ לְהַכּוֹת בְּמַחֲנֵה פְּלִשְׁתִּים (שמואל ב ה׳:כ״ד). הֱוֵי, כִּי י״י אֱלֹהֶיךָ הוּא הַהוֹלֵךְ עִמָּךְ (דברים ל״א:ו׳). וְלָעוֹלָם הַבָּא, וְיָצָא י״י וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם כְּיוֹם הִלָּחֲמוֹ בְּיוֹם קְרָב (זכריה י״ד:ג׳). כָּךְ דָּרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא בַּר אַבָּא.

[Siman 17] And when you approach the battle, the priest shall come forward and address the people (Deuteronomy 20:2): And so [too] does it state (Deuteronomy 21:5) "The priests, the Sons of Levi, shall come forward.⁠" And [regarding] anyone who serves the king, when the king makes a decree, he carries out his decree. And the Levites serve the Holy One, blessed be He, and carry out His decrees. "Be strong and resolute, be not in fear or in dread in front of them" (Deuteronomy 31:6). And why? "For the Lord your God Himself marches with you; He will not fail you or forsake you.⁠" He does not leave you, and He goes forth in front of you and makes war. And so Deborah says to Barak, "Rise, this is the day on which the Lord will deliver Sisera into your hands; is not the Lord going forth before you" (Judges 4:14). But Barak said to her (Judges 4:8), "If you go with me, I shall go.⁠" [So] she said to him, "Do you need me, 'is not the Lord going forth before you?'" [In the case of] a king of flesh and blood, his servants and his troops go forth to war and he is behind them. But the Holy One, blessed be He, is not like this, but rather He is first. And so is it written with David (II Samuel 5:23-24), "Do not go up, etc. but confront them at the baca trees. And when you hear the sound of marching in the tops of the baca trees, then go into action.⁠" As they are full of thorns. And why did the Holy One, blessed be He, reveal himself from the tops of the baca trees? Because Israel was in distress. Rabbi Berakhia said, "This is that which is stated, 'I am with him in distress'" (Psalms 91:15). "For the Lord will be going in front of you to attack within the Philistine camp.⁠" Hence, "For the Lord your God Himself marches with you.⁠" And in the world to come, "Then the Lord will come forth and make war on those nations as He is wont to make war on a day of battle" (Zechariah 14:3). So did Rabbi Tanchuma bar Abba expound.

וַעִנדַ תַּקַדֻמִכֻּם אִלַי׳ אלּחַרבִּ פַליַתַּקַדַּםִ אלּאִמַאם וַיֻכַ׳אטִבֻּ אַלּקַוְם

ובעת התקדמותכם אל המלחמה, אזי שיתקדם הכהן, וינאם אל העם.

כקרבכם אל המלחמה – סמוך לצאתכם מן הסְפַר, מגבול ארצכם.⁠^א

ונגש הכהן – המשוח לכך, והוא נקרא: משוח מלחמה.

ודבר אל העם – בלשון הקודש.

א. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י המבורג 13, דפוס רומא חסר: ״מגבול ארצכם״.

כקרבכם אל המלחמה [IT SHALL BE] WHEN YOU COME NEAR UNTO THE BATTLE, [THAT THE PRIEST … SHALL SPEAK] – i.e. when you are on the point of leaving the ספר – the boundary of your land (Sifre Devarim 191).

ונגש הכהן AND "THE" PRIEST SHALL STEP NEAR [AND SPEAK] – "the" priest means, he who has been anointed for that purpose; it is the one who is termed in the Talmud משוח מלחמה, "the priest anointed for war" (Sotah 42a).

ודבר אל העם AND HE SHALL SPEAK UNTO THE PEOPLE – in the Holy Language (Sotah 42a).

פס׳: והיה כקרבכם אל המלחמה – לא יום שלוחמין בו אלא יום שמגיעין לספר שכיון שיוצאין מגבול לארץ ישראל ובאין קרוב לגבול אומות העולם. היה כהן מתנה עמהם כל התנאין הללו שנאמר ונגש הכהן ודבר אל העם זה כהן משוח מלחמה כמו שהיה פינחס משוח מלחמה במלחמת מדין:

ונגש הכהן – משוח מלחמה.

THAT THE PRIEST SHALL APPROACH. The kohen who has been anointed for war.⁠¹

1. The kohen appointed for this very purpose.

והיה כקרבכם אל המלחמה – כיון שמגיעים לספר מתנה עליהם כל התנאים הללו ואין צ״ל אם הקרבים למלחמה שהרי קרבים כתיב אבתריה שמע ישראל אתם קרבים היום וגו׳ (דברים כ׳:ג׳).

ונגש הכהן ודבר אל העם – תני חדא כהן מדבר וכהן משמיע ותני אידך שוטר מדבר ושוטר משמיע. אמר אביי מונגש עד ודברו כהן מדבר וכהן משמיע, מודברו עד ויספו כהן מדבר ושוטר משמיע, מויספו ואילך שוטר מדבר ושוטר משמיע.

והיה כקרבכם אל המלחמה, "and it will be when you will be close to the battle, etc.⁠" once the soldiers have approached the borders of the enemy, before actually engaging him in battle, Moses informs them of all the conditions which must be observed during active warfare. They are, of course, reserved for the men actually engaged in the fighting. This is clear from the wording in verse three, where only those men are being addressed. Seeing that the Torah speaks not of a defensive war, but of a war designed to enlarge the borders of Israel, with the approval of God of course.

ונגש הכהן ודבר אל העם, "the priest shall approach and address the people. The soldiers are being addressed separately by the priest, representing the spiritual voice of the people, and the mundane authorities, officers, charged with ensuring success in battle, According to the Talmud, what is written from the words: ונגש in verse three, until verse five, when the secular authorities the commander continues. [There are different opinions about these sequences. Seeing that we cannot prove which is correct, it does not pay to go into further details. Ed.]

ונגש הכהן – זה משוח מלחמה. ודבר אל העם – בלשון הקדש.

ונגש הכהן, "the priest shall approach;⁠" this is the משוח מלחמה, the priest anointed for this task in war. ודבר אל העם, "and he shall address the people,⁠" in Hebrew (Sotah 42).

והיה כקרבכם אל המלחמה – הנה יתבאר שזה הדבור יהיה בקרב ישראל אל המלחמה והוא ברצותם לערוך מלחמה כי אז הם בתכלית הקורבה למלחמה וכבר יתבאר עוד מהדברים הבאים אחר זה.

ונגש הכהן ודבר אל העם ואמר אליהם – מגיד שהכהן המיוחד לזה ידבר אז בכללות אל העם אלו הדברים הנזכרים בכאן תחלה ולפי שהם נאמרים להמון רב הנה יחוייב שיהיה זה המאמר בקול רם באופן שיהיה זה המאמר אליהם וכן אמר בפרשת כי תבוא וענו הלוים ואמרו אל כל איש ישראל קול רם ואמנם צוה שיהיה זה על ידי אחר כי הכהן המיוחד לזה ראוי שיהיה גדול המעלה כדרך שישמעו אליו כל ישראל ולפי שלא יהיה ראוי לאיש גדול להגביה קולו מאד חוייב שיהיה שם אחר לאמרם קול רם ולפי שביאר אחר זה קצת הדברים ישנו אותם השוטרים להשמיעם אל העם למדנו שזה המאמר שיאמר אלו הדברים שזכר ראשונה הוא יותר נכבד מהשוטרים ולזה אמרו שהוא כהן אחר ולפי שצוה לדבר אליהם אלו הדברים למדנו שחייב לאמרם בזה הלשון שנאמרו בתורה.

כקרבכם אל המלחמה סמוך לצאתכם מן הספר מגבול ארצכם. פירוש אין זה היום יום שקרבו למלחמה אלא יום שיצאו מן הספר שהוא העיר של סוף גבול ארצכם שמשם והלאה נכנסים לגבול האויב כדתניא בספרי יכול זה יום הקרבין בו למלחמה כשהוא אומר ואמר אליהם שמע ישראל אתם קרבים היום הרי היום הקרבין בו למלחמה אמור הא מה תלמוד לומר והיה כקרבכם למלחמה כיון שמגיעין לספר הכהן מתנה עליהם כל התנאים הללו ובפ׳ משוח מלחמה שנינו ת״ר פעמיים היה מדבר עמהם אחת בספר ואחת במלחמה בספר מהו אומר שמעו דברי מערכי המלחמה וחזרו במלחמה מהו אומר אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם:

ונגש הכהן המשוח לכך והוא הנקרא משוח מלחמה. ופרש״י שנתרבה לכך ובסוטה פ׳ משוח מלחמה ת״ר ונגש הכהן יכול כל כהן שירצה ת״ל ודברו השוטרים מה שוטרים ממונים אף כהן ממונים ופריך בגמ׳ ואימא כהן גדול ומשני דומיא דשוטר מה שוטר שיש ממונה על גביו אף כהן שיש ממונה על גביו ופרש״י השופט ממונה על השוטר שהשוטר עשוי לנגוש ולכוף את מי שיצוה השופט לכוף ופריך והא איכא מלך על גבי כ״ג ומשני בעבודתו קאמינא ואימא סגן פי׳ הוא המדבר דברים הללו דהא ממונה הוא ויש ממונה על גביו ומשני סגן לאו ממונה הוא דתניא א״ר חנניה סגן הכהנים למה סגן ממונה פי׳ לאי זה דבר הוא ממונה ומובן שאם יארע בו בכ״ג שום פסול נכנס הוא ומשמש תחתיו:

ודבר אל העם בלשון הקדש. בסוטה פרק משוח מלחמה שנינו משוח מלחמה בשעה שהוא מדבר אל העם בלשון הקדש היה מדבר שנאמר והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן ודבר אל העם ונגש הכהן זה משוח מלחמה ודבר אל העם בלשון הקדש ופריך בגמרא מאי קאמר ומשני ה״ק נאמר כאן ודבר ונאמר להלן משה ידבר מה להלן בלשון הקדש אף כאן בלשון הקדש:

סמוך לצאתכם מן הספר. דאם לא כן, בשעת קריבה ממש למלחמה – אין להם פנאי לעשות דברים אלו. ועוד, שכתיב אחר כך (פסוק ט) ״ופקדו שרי צבאות בראש העם״, איך יעשו זה בשעת קריבה למלחמה. גם אין לומר בשעת יציאה ממקומם למלחמה, דאם כן הוי למכתב ׳והיה כאשר תצאו׳, ומדכתיב לשון קריבה, על כרחך הוא התקרבות יותר. ואי אפשר לומר רק בשעה שיוצאים מן הספר, דזה נקרא קריבה למלחמה:

בלשון הקודש. ילפינן (סוטה מב.) מגזירה שוה, נאמר להלן (שמות יט, יט) ״משה ידבר״, ונאמר כאן ״ודבר אל העם״, מה התם בלשון הקודש, אף כאן בלשון הקודש. שהרי בלשון קודש ניתנה תורה:

כְקָרָבְכֶם: הרי״ש בקמץ חטוף, כמו ¹יען מָאָסְכֶם הדבר הזה (ישעיה ל׳).⁠^א והנה רוב העולם טועים בקריאת המלה הזאת לא בלבד בנקודתה כי אף קוראי׳ אותה בקרבכם בבי״ת, וכבר מנו אותה ²בעלי המסורת באלפ״א בית״א מן המלות אשר כ״ף בראשיהם וכל חד לית דכוותיה, ספר ³הרכבה אות הכ״ף. [כְּקָרָבְכֶם].

1. יען מָאָסְכֶם: יש׳ ל יב.

2. בעלי המסורת: מ״ס-ד כ 2.

3. הרכבה: ׳כקרבכם׳ (כא ע״א).

א. ראה הערת נורצי לבר׳ כז יט (׳וְאָכְלָה׳) ואת הערתי שם, וכן תה׳ קיח יד (׳עזי׳).

סמוך לצאתכם כו׳. רצה לתרץ דהי׳ לו לכתוב והי׳ כי תצאו למלחמה, ל״פ סמוך וכו׳: ואין להקשות מנ״ל דפירושו סמוך לספר הוא, דלמא בקרבתם למלחמה ממש הוא. י״ל דהא כתיב בסמוך שמע ישראל וגו׳, א״כ משמע שכבר אמור, מה ת״ל והי׳ כקרבכם וגו׳ אלא סמוך לספר הכהן מתנה עליהם כל התנאים. ועיין בסוטה (מב.):

והוא הנקרא משוח מלחמה. מדכתיב אחריו ודברו השוטרים, מקיש כהן לשוטרים מה שוטרים יש להן מי שממונה עליהם דהיינו דיינים, אף כהן יש לו מי שממונה עליו דהיינו כהן גדול, דכ״ג חשוב ממנו:

בלשון הקדש. מדכתיב הכא ודבר אל העם ולהלן בפ׳ וישמע יתרו (שמות י״ט:י״ט) כתיב משה ידבר והאלהים יעננו בקול, מה להלן בלשון הקודש דהיינו עשרת הדברות אף ודבר אל העם לשון קודש (סוטה מ״ב.). אי נמי כתיב גבי יוסף (בראשית מ״ה:י״ב) כי פי המדבר אליכם, מה להלן בלשון הקודש אף כאן בלשון הקודש:

Near your departure, etc. Rashi is answering [the question]: Scripture should have written, "And as you go out to battle"! Therefore he explains, "Near, etc.⁠" You might ask, how does Rashi know it means near the border? Perhaps it means actually drawing near to the battle? The answer is since it is written in the next verse, "Hear, Yisroel, [you are setting out today to battle], etc.,⁠" this indicates that [the Torah] already mentions it [drawing near to battle]. [If so], why does the verse say "as you near etc"? This must mean that when they are near the border the kohein makes these conditions. See Sotah (42a).

He was entitled "The one anointed for warfare.⁠" Because it is written afterwards, "ודברו השוטרים (the officers will address, etc.)" כהן is juxtaposed to שוטרים, to teach that just as the officers have someone appointed over them, namely judges, so too, the kohein has someone appointed over him, namely the high priest, because the high priest is more important than him.

In the sacred Hebrew tongue. Because it is written here, "And speak to the people,⁠" and elsewhere in parshas Vayishma Yisro (Shmos 19:19) it is written, "Moshe spoke and Hashem responded with [His] voice.⁠" Just as there it was in the sacred Hebrew tongue, i.e., the Ten Commandments, so too, "and speak to the people" is in the sacred Hebrew tongue (Sotah ibid). Alternatively, it is written regarding Yosef (Bereishis 45:12), "That I speak to you with my own mouth.⁠" Just as there it was in the sacred Hebrew tongue, so here too it is in the sacred Hebrew tongue.

והיה כקרבכם אל המלחמה – הוא בשעת המלחמה.

ונגש הכהן – זה משוח מלחמה.

ודבר אל העם – בלשון הקודש נאמר כאן ודבר ונאמר משה ידבר והאלהים יעננו בקול זה קולו של משה אף כהן בלה״ק. ואף שכתוב ונגש הכהן קודם אף עפ״כ היה מאוחר כמאמר הגמרא פעמיים מדבר עמהם אחת בספר ואחת במלחמה. בספר. הוא ששמעו דברי המלחמה וחוזרי׳. במלחמה מה הוא אומ׳ אל ירך לבבכם וגו׳ וכה״א כקרבכ׳ אל המלחמה וכה״א אתם קרבים היום למלחמה בשעת מלחמ׳ משמע.

כקרבכם – סמוך לצאתכם מן הספר וגבול ארצכם:

ונגש הכהן – המשוח לכך, והוא הנקרא משוח מלחמה:

והיה כקרבכם וגו׳ – לפי הגמרא בסוטה (מב.–:) היו פונים אל העם בשני זמנים שונים. הקריאה לשוב (פסוקים ה–ח) נאמרה בשעת חציית גבול הארץ, ואילו העידוד לאומץ לב ללא מורא (פסוקים ג–ד) נאמר לפני תחילת הקרב: ״פעמַיִם מדבר עמם, אחת בסְפַר ואחת במלחמה; בספר מה הוא אומר? שמעו דברי מערכי המלחמה וחזרו, במלחמה מה הוא אומר? ׳אל ירך לבבכם׳⁠ ⁠⁠״. לפי זה, הפנייה שבפסוקים ג–ד באה לאחר הקריאות שבפסוקים ה–ח, אלא שהכתוב הקדים אותה מפני שהיא תוצאה ישירה של ״לא תירא מהם״ שלפניה.

כאשר מנהיגי המדינה היהודית סבורים שיש צורך לצאת למלחמה, עליהם להשליך יהבם על ה׳ ולא על גודל הצבא, וברוח זו הם צריכים לפנות אל הלוחמים בשעת הקרב. הכהן, עבד תורת ה׳, הוא שיעורר רוח זו בלב אנשי הצבא, שכן ניתן לזכות בניצחון רק על ידי שנשארים נאמנים לרוח התורה.

שיטה אחרת נקוטה בידי הרמב״ם (עיין הלכות מלכים ז, ב ולחם משנה שם).

ונגש הכהן – ממנים כהן כדי למלא תפקיד זה והוא מתקדש על ידי משיחה; לכן הוא קרוי ״משוח מלחמה״.

לפי הגמרא בהוריות (יב:) לכהן זה יש מעמד של כהן גדול בחיי העם. חמישה דברים מייחדים את הכהן הגדול בחיי העם (ויקרא כא, י–יד): ״לא פורע, ולא פורם, ואין מטמא לקרוביו, ומוזהר על הבתולה, ואסור באלמנה״ (עיין פירוש שם), וכל החמישה נוהגים גם במשוח מלחמה.

מעמדו במקדש לא הוכרע בוודאות במסכת יומא (עג.). הרמב״ם (הלכות כלי המקדש ד, כא) פוסק לפי השיטה שהוא משמש במקדש ככהן הדיוט בארבעה בגדים של כהן הדיוט. אבל במלחמה, כאשר הוא משמש כמשוח מלחמה, הוא לובש כנראה את שמונת הבגדים של הכהן הגדול (יומא עג.): ״בגדים שכהן גדול משמש בהן משוח מלחמה נשאל בהן״ (עיין רש״י שם).

עבד מקדש התורה, הוא המייצג את החזון המוסרי הנעלה ביותר של האומה, המלווה את האומה לקרב ומשמיע את הדברים המבטיחים לה את הניצחון. בעת מלחמה צריך לשאוב את הביטחון בניצחון לא מיעילות צבאית ומיֵדע של אומנות המלחמה, אלא מן התורה, אשר מלאכת השלום מוקדשת אליה, והמאבקים המוסריים הפנימיים של חיי הפרט והכלל משיגים למענה את ניצחונות השלום. כל תכלית המלחמה היא להבטיח את הבסיס לקיום בפועל של שלטון התורה. כעַם תורת ה׳, יוצאת האומה אל המלחמה, והקריאה להילחם נאמרת על ידי כהן העובד במקדש התורה. כהן זה עטוי בצבעי ובבגדי השלמות המוסרית, וככהן גדול הוא מהווה לעין כל, הן במלחמה והן בשלום, דוגמא למופת לעמו, על ידי שמירתו את איסורי הטומאה והכהונה, המייצגים את החזון המוסרי של חיי הפרט והמשפחה.

({לשון המחבר:} והנה הרמב״ם השמיט הלכה זו דמשוח מלחמה אינו מטמא לקרובים ואינו פורע ואינו פורם, ולא הביאה לא בהל׳ כלי מקדש ולא בהל׳ אבל, ולא הביא אלא שהוא מוזהר על הבתולה ואסור באלמנה ככהן גדול בהל׳ איסורי ביאה פי״ז ה״א. וכבר תמה על זה משנה למלך פ״ה מהל׳ כלי מקדש הל׳ ו׳ והניחו בצ״ע.

והנה מנזיר מז ע״ב משמע קצת דאין במשוח מלחמה מעלה דאינו מטמא לקרובים ככהן גדול .דאיבעיא להו התם, משוח מלחמה וסגן הי מינייהו עדיף. משוח מלחמה עדיף דחזי למלחמה או דלמא סגן עדיף דחזי לעבודה [ע״ש תוס׳]. ופשיט, ת״ש דתניא אין בין משוח מלחמה לסגן אלא שאם היו מהלכין בדרך ומצאו מת מצוה יטמא משוח מלחמה ואל יטמא הסגן ע״כ. ואם משוח מלחמה אין מטמא לקרובים ככהן גדול, תמוה׳ ההלכה שיטמא משוח, שהוא בענין טומאת מת ככהן גדול, ואל יטמא הסגן, שאינו אלא ככהן הדיוט לענין טומאה. ויותר תמוה הצעת האיבעיא דשבקא מעלת טומאה שהיא מאותו ענין דאיירי ביה ומביאה מעלת מלחמה. והכי הוי ליה למימר, משוח מלחמה עדיף דאינו מטמא לקרובים או דלמא וכו׳. וגם היה לו להש״ס שם להורות דין כהן גדול, או לפחות דין משוח שעבר, ומשוח מלחמה, הי מינייהו עדיף לענין מת מצוה [ובמסכת שמחות ד׳ ל״ב איתא]. מסוגיא זו היה נלע״ד קצת ראיה להרמב״ם, מ״מ אין בכל זה כדאי לדחות ש״ס מפורש בהוריות יב ע״ב וביומא עג ע״א בלי חולק, וצ״ע.

ופלא הוא, שגם נזיר מז ע״ב ד״ה ת״ש השמיטו תוס׳ הא דאין מטמא לקרובים מחמשה הדברים ששוה משוח מלחמה לכהן גדול, ע״ש וצ״ע.)

[ק] כקרבכם אל המלחמה – פעל קרב כשבא אחריו שם הדבר שקרב אליו נקשר תמיד עם מלת אל: אל ארץ בני עמון לא קרבת, כל הקרב אל שלחן המלך (מלכים א ה׳:ז׳), קרב אל המזבח, וכשבא אחריו הפעל קשר בלמ״ד: ואז יקרב לעשותו, קרבו גוים לשמוע. ונמצאו שני הקשורים ביחד: כי תקרב אל עיר להלחם, במקום שבא מלת אל קודם השם בא השם כדמות פעל, כמו יחדו למשפט נקרבה, פי׳ להשפט, וכן מ״ש פה כקרבכם אל המלחמה פי׳ אל מקום המלחמה, אבל מ״ש אתם קרבים היום למלחמה בא השם במקום הפעל כאלו אמר אתם קרבים להלחם, ומזה הוציאו חז״ל שמ״ש כקרבכם אל המלחמה היינו בהיותם בספר שקרבים אל מדינת האויב ששם מקום המלחמה ואינם לוחמים עדיין, כי התחלת המלחמה עצמה מציין במ״ש אתם קרבים היום למלחמה שפירושו קרבים להלחם שזה מציין קשור הלמ״ד שמורה על הפעל, ומזה הוציאו (סוטה דף מב) ששתי פעמים מדבר עמם אחת בספר וא׳ במלחמה, וז״ש והיה כקרבכם אל המלחמה (ר״ל בספר) ונגש הכהן [המוכן לזה שהוא משוח מלחמה, כמו השוטרים שהיו ג״כ מוכנים לכך ואינו הכהן הגדול דאז היל״ל הכהן הגדול, וז״ש בגמ׳ בממונה] ודבר אל העם זה היה בספר, ועוד ואמר אליהם שנית בעת התחלת המלחמה יאמר אתם קרבים למלחמה שפירושו להלחם:

ודבר אל העם:⁠¹ לבד המבואר בפרשה, מדבר מוסר השכל להיות נזהרים מדבר רע בשעת הסכנה ובשעה שהשכינה שורה בקרבם, ועוד דברי מוסר לפי כח המדבר ולפי הענין.

1. ומיד אח״כ ״ואמר אלהם״, נראה כפילות.

כקרבכם – אייוולד 255, גזניוס-קאוטש 61. שנו רבותינו בספרי ובסוטה מ״ב., שהנאום שבפסוקים ג׳-ד׳ לא נאמר אלא אחרי שכבר הוכרז מה שנאמר בפסוקים ה-ח. כי הכרזות אלה הוכרזו כבר עם העברת גבולות הארץ, מה שאין כן האזהרה ״אתם קרבים וגו׳⁠ ⁠⁠״ לא נאמרה אלא סמוך להתחלת הקרב. אולם קשה ליישב דבר זה לפי פשוטו של מקרא, וגם רש״י אינו מביאו בנימוקיו. שמא יש לומר, שהכתוב הקדים את האזהרה לשם הדגשת ״לא תירא״, כי במכילתא (מדרש תנאים 119) אמרו שהיא מצות לא תעשה, ועל כן הוקדמו דברי הכהן. לפי הרמב״ם הלכות מלכים פרק ז, הלכה א-ג, היה הכהן אומר שתי פעמים: ״מי האיש וגו׳⁠ ⁠⁠״, השוה ״לחם משנה״ שם.

ונגש הכהן – אמרו רבותינו בסוטה מ״ב., שמינו לצורך זה כהן מיוחד, והוא נקרא: ״כהן משוח מלחמה״. בהוריות י״ב: אמרו, שמצוות כהן גדול שנאמרו בויקרא כ״א:י׳-י״ד, נוהגות גם במשוח מלחמה (השוה את פירושי שם). בנוגע למשוח מלחמה השוה עוד יומא ע״ג., ונזיר מ״ז:.

בנוגע לדברי הרמב״ם ולקושיא שיש עליהם מתוך התלמוד, השוה את פירושו של רש״ר הירש. בבמדבר ל״א:ו׳ נאמר, שפנחס הכהן היה הולך עם הצבא, ופירשו רבותינו זכרונם לברכה (סוטה מ״ג., השוה ויקרא רבה כ׳:ב׳ ופירוש מהרז״ו שם) שפנחס היה משוח מלחמה. באמת כן הוא פשוטו של מקרא שם, כי ״הכהן לצבא״ פירושו (כמו שפירש אהרליך) כהן משוח מלחמה.

ודבר וגו׳ – שנינו בסוטה מ״ב., שצריך לומר פרשה זו בלשון הקודש.

בזה צוינו דברי משוח המלחמה כיעודי הקב״ה שניתנו לדורות ונקבעו בתורתו. דברי הכהן הללו אינם אלא חזרה במלים אחרות על מה שאמרה התורה בעצמה בפסוק א, וזהו הטעם שהקדימה התורה דברים אלה, כמו שבארנו למעלה. לפי סוטה מ״ג., הושמעו דברי משוח מלחמה לעם ע״י כהן אחר (כברמב״ם), ונראה שהוא גם פירשם, ובתקופה מאוחרת יותר, כאשר לא הבינו ההמונים לשון הקודש, היה מתרגמם.

ונגש הכהן – זה כהן משוח מלחמה, או אינו אלא כל כהן שירצה, ת״ל ודברו השוטרים, מה שוטרים בממונה אף כהן בממונה,⁠¹ ואימא כהן גדול, דומיא דשוטר, מה שוטר שיש ממונה על גביו אף כהן שיש ממונה על גביו, ואיזה הוא, זה כהן משוח מלחמה.⁠² (סוטה מ״ב.)

ונגש הכהן – משוח מלחמה בשעה שהוא מדבר אל העם בלשון הקודש היה מדבר, שנא׳ כאן ונגש הכהן ונאמר להלן (פ׳ יתרו) ומשה נגש אל הערפל, מה להלן בלשון הקודש אף כאן בלשון הקודש³. (ירושלמי סוטה פ״ז ה״א)

ודבר אל העם – נאמר כאן ודבר ונאמר להלן (פ׳ יתרו) משה ידבר, מה להלן בלשון הקודש אף כאן בלה״ק.⁠⁴ (סוטה מ״ב.)

1. ר״ל כהן שממנים אותו, אבל סתם כהן באה לו כהונתו מירושת אבות.

2. ואעפ״י דגם כהן גדול יש לו ממונה על גביו, המלך, אך בעבודתו אין לו עליו ממונה.

3. הנה במשנה יליף שהי׳ מדבר בלשון הקודש מלשון ודבר, דכאן כתיב ודבר אל העם ובפ׳ יתרו כתיב משה ידבר [ויובא בדרשה הבאה]. ויש להעיר נ״מ בין דרשת המשנה ובין דרשת הגמרא הירושלמית, דלדרשת המשנה היו גם השוטרים צריכים לדבר בלה״ק כיון דגם בהו כתיב הלשון דבור, דדברו השוטרים, משא״כ לדרשת הגמרא בירושלמי היה מדבר רק הכהן, כיון דהלשון ונגש כתיב רק בי׳.

אך לפי האמת קשה טובא איך תחלוק הגמרא על המשנה, אחרי שבמשנה מפורש דילפינן בגז״ש מן ודבר, וכמדומה שלא מצינו דוגמת דבר זה, והמפרשים טרחו הרבה בזה ולא העלו דבר ברור.

ולכן נראה דבאמת ס״ל גם להגמרא ירושלמית דעיקר הדרשה הוא בגז״ש ודבר, אך מפני כי בירושלמי כאן מקשה על גז״ש זו מק״ש דכתיב בה ודברת בם וקיי״ל דבכל לשון נאמרה, וא״כ מה ראית לרבות מן משה ידבר ולא מן ודברת דק״ש, על זה מפרש משום דעוד דוגמת לשון אחד כתיב בפרשת משה ידבר ובפרשה זו, והיינו כאן כתיב ונגש הכהן והתם כתיב ונגש משה, ולכן ילפינן יותר מלשון ידבר שבשם מאשר ודברת שבק״ש, ולפי״ז באמת עיקר הלמוד הוא מגז״ש דבור דבור, ורק הגז״ש ונגש באה להסביר ולבאר מה שמבכרין הלמוד מן דבור זה על דבור דק״ש.

4. הדבור שלהלן בודאי בלה״ק הוא, דהתורה נתנה בלה״ק כנודע וכדמוכח מכמה מקראות שבתורה, כמו לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה והרבה כאלה, וכתיב שם והאלהים יעננו בקול ודרשינן בקולו של משה, וא״כ הי׳ דבורו של משה ג״כ בלה״ק. ומה ששייך עוד לדרשה זו בארנו בדרשה הקודמת, יעו״ש.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון