×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(יא) וְהָיָה֙ אִם⁠־שָׁל֣וֹם תַּֽעַנְךָ֔ וּפָתְחָ֖ה לָ֑ךְ וְהָיָ֞ה כׇּל⁠־הָעָ֣ם הַנִּמְצָא⁠־בָ֗הּ יִהְי֥וּ לְךָ֛ לָמַ֖ס וַעֲבָדֽוּךָ׃
It shall be, if it answers you in peace and opens to you, then it shall be that all the people who are found therein shall become tributary to you and shall serve you.
ספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)מדרש תנחומארס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובחזקונירמב״ןמנחת יהודהמזרחיאברבנאלגור אריהשפתי חכמיםאדרת אליהו לגר״אר׳ י״ש ריגייושד״למלבי״םהואיל משהרד״צ הופמןתורה תמימהעודהכל
[פיסקא ר]
והיה אם שלום תענך – יכול אף מקצתה תלמוד לומר ופתחה לך כולה ולא מקצתה.
והיה כל העם הנמצא בה – לרבות כנענים שבתוכה.
יהיו לך למס ועבדוך – אמרו מקבלים אנו עלינו מסים ולא שיעבוד שיעבוד ולא מסים אין שומעים להם עד שיקבלו עליהם זו וזו.
[Piska 200]
"And it shall be, if it answers you for peace": I might think, even (if) some (do so); it is, therefore, written "and it opens itself to you" — all of it and not part of it.
"then all the people found in it": including Canaanites within it. (Even Canaanites, whom you are otherwise commanded to destroy) "shall be tribute to you and they shall serve you": If they said: We accept tribute but not servitude; servitude, but not tribute, they are not heeded — They must accept both.
והיה אם שלום תענך שומע אני בדברים ת״ל ופתחה לך במעשים ולא בדברים:
ד״א והיה אם שלום תענך יכול מקצתה ת״ל ופתחה לך כולה לא מקצתה:
והיה כל העם הנמ׳ בה לרבות כנענים שבתוכה:
יהיו לך למס ועבד׳ אמרו מקבלין אנו עלינו מסים ולא שעבוד שעבוד ולא מסים אין שומעין להן עד שיקבלו עליהן זו וזו:
וִיהֵי אִם שְׁלָם תַּעֲנֵינָךְ וְתִפְתַּח לָךְ וִיהֵי כָל עַמָּא דְּיִשְׁתְּכַח בַּהּ יְהוֹן לָךְ מַסְּקֵי מִסִּין וְיִפְלְחוּנָּךְ.
And if it be that it make you an answer of peace, and open to you, then all the people who dwell in it shall be tributaries to you and serve you.
ויהווי אין שלם תענהא יתכון ותפתח לכוןב ויהווי כל עמא די ישתכחון בגווה יהוויג לכון למסקיד מסין ויפלחון קדמיכוןה.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״שלם תענה״) גם נוסח חילופי: ״מילין דשלם תעני״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ותפתח לכון״) גם נוסח חילופי: ״ותפתוח לכון פילוותה״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״די ישתכחון בגווה יהווי״) גם נוסח חילופי: ״דמשתכחין בה יהוון״.
ד. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״למסקי״) גם נוסח חילופי: ״מס׳⁠ ⁠⁠״.
ה. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״קדמיכון״) גם נוסח חילופי: ״לכון״.
ויהי אין מילין דשלם תתיב לכון ותפתח לכון פילוותה ויהי כל עמא דמשתכח בה יהון למסקי מיסין ויפלחונכון.
and if they answer you with words of peace, and open their gates to you, all the people whom you find therein shall be tributaries, and serve you.
ויהוי אין מילין דשלם תעני לך ותפתוח לכון פילוותא ויהי כל עמא דמשתכחין.
And if it answer thee with words of peace, and open the gates to you, all the people whom you find.
וְהָיָה אִם שָׁלוֹם תַּעַנְךָ – שֶׁהֵם כּוֹפְתִים אֶת עַצְמָן, שֶׁנֶּאֱמַר: וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת, לֹא יִשָּׂא גּוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה (ישעיהו ב׳:ד׳).
וְהָיָה כָּל הָעָם הַנִּמְצָא בָּהּ יִהְיוּ לְךָ לְמַס וַעֲבָדוּךָ – שֶׁיִּהְיוּ מְבִיאִין לוֹ דּוֹרוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: יֶאֱתָיוּ חַשְׁמַנִּים מִנִּי מִצְרָיִם (תהלים ס״ח:ל״ב), שֶׁהֵם חָשִׁים וּבָאִים בְּמִנְחָתָם. כּוּשׁ תָּרִיץ יָדָיו לֵאלֹהִים (שם), שֶׁהֵן רָצִים וּבָאִים בְּמִנְחָתָם.
"All the people present there shall be as tribute and serve you"(Deuteronomy 20:11); that they should bring you tribute. As it is stated (Psalms 68:32), "Tribute-bearers (chasmanim) shall come from Egypt,⁠" as they shall hurry (chasim) and bring their gifts; "Cush shall hasten (tarits) its gifts to God,⁠" as they shall run (ratsim) and bring their gifts.
פַאִן אַגַּאבַּתּךַּ בִּאלסַּלַאם וַפַתַּחַתּ לַךַּ פַגַמִיעֻ אַלּקַוְם אַלּמַוְגּוּדִיןַ פִיהַא יַכֻּונֻוןַ לַךַּ דִ׳מַתַּ וַיַכ׳דֻמֻונַךַּ
ולכן אם-נתנה לך תשובה בשלום, ופתחה לך, אזי כל האנשים המצויים בה, יהיו לך חיבים, וישרתו אותך.
כל העם הנמצא – אפילו אתה מוצא בה משבעת האומות שנצטוית להחרימם, אתה רשאי לקיימם.
למס ועבדוך – עד שיקבלו עליהם מס ושיעבוד.
כל העם הנמצא בה ALL THE PEOPLE THAT IS FOUND THEREIN [SHALL BE TRIBUTARIES] – all: even if you find in it persons belonging to the seven nations which you have been commanded to exterminate, you are allowed to keep them alive (Sifre Devarim 200:2).
למס ועבדוך [ALL THE PEOPLE … SHALL BE] TRIBUTARIES [UNTO YOU], AND THEY SHALL SERVE YOU – You must not accept their surrender until they take upon themselves both the payment of tribute and servitude (one alone is not sufficient) (Sifre Devarim 200:3).
פס׳: והיה אם שלום תענך ופתחה1תענך – כולה ולא מקצתה. ופתחה לך וגו׳ – 2אלו כנענים שבתוכה שאם יקבלו עליהם שעבוד ומסים מחיים אותם:
1. והיה אם שלום תענך. יכול אפילו מקצתן ת״ל ופתחה לך כולה ולא מקצתה כצ״ל:
2. אלו כנענים שבתוכה. מסיפא דקרא והיה כל העם הנמצא בה אלו כנענים. כ״ה בספרי:
למס ועבדוך – פר״ש: עד שיקבלו עליהם מסים ושעבוד כלומר ודי לך בכך, כלומר דכיון דהערים רחוקות ממך מאד לא מסתפינא אשר ילמדו אתכם אבל של שבעה עממים הקרובות צריך לגייר כמו שפר״ש בסמוך.
למס ועבדוך, "shall become liable to be taxed by you and become subservient.⁠" Rashi explained that it is sufficient that they make an oral declaration to do so. Seeing that some of their cities may be a long distance away from you, it is unlikely that they will teach you and your children their pagan culture; this is why the rule that you must not allow a soul to survive in the lands captured by Joshua does not need to be applied in such situations as described here. Conversion to Judaism by any of the members of the seven Canaanite nations whose territory would form the first Jewish state is out of the question.
למס ועבדוך – עד שיקבלו עליהם מסים ושעבוד. לשון רבינו שלמה.
ובסיפרי (ספרי דברים כ׳:י״א) אמרו מקבלין אנו עלינו מסים ולא שעבוד, שיעבוד ולא מסין, אין שומעין להן עד שיקבלו עליהם זו וזו.
וענין המסים, שיעלה בהם מלך ישראל או הסנהדרין מס לבנות בית למלך וערי המסכנות אשר לו וכן לבנין בית השם, והשעבוד הוא שיוכל כל איש מישראל ליקח מהם לחטוב עציו ולשאוב מימיו ונותן לו שכר הראוי. וזה טעם: למס עובד הכתוב בשלמה (מלכים א ט׳:כ״א), שקבלו עליהם מסים ועבדות כדין התורה, לא כענין שכתוב: ויהי כי חזק ישראל וישם את הכנעני למס והורש לא הורישו (שופטים א׳:כ״ח), כי שם איננו עבדות, אבל כמלך שנותן שוחד למלך תקיף ממנו שלא ילחם בו.
ודע כי ענין אנשי גבעון היה מפני שלא היו יודעים משפטם של ישראל בקריאת השלום והקדימו קודם שתבא להם פורסטיגמאא של יהושע, ולכך אמרו: ונירא מאד לנפשותינו (יהושע ט׳:כ״ד), או שלא רצו מתחלה לשמוע לדברי יהושע ובסוף פחדו ועשו עצמם נכרים, דכתיב: ויושבי גבעון שמעו את אשר עשה יהושע ליריחו ולעי ויעשו גם המה בערמה (יהושע ט׳:ג׳-ד׳), והיה מועיל להם עוד שלא יהיו להם לעבדים אלא יהיו עמם בעלי ברית, ומפני זה הקפידו עליהם והיו נהרגין אלמלא שבועת הנשיאים, מפני שהיה עליהם לקבל מסים ושעבוד כמו שאמרנו, והם כרתו להם ברית להיותם שוים להם ובעלי ברית ועוזרים זה לזה במלחמותיהם. ועשו עמהם כן לפי שהיו סבורין שהם ערים רחוקות מאד מן העמים שאין דעתם לבא עליהם כלל, ולפיכך קלל אותם יהושע: ועתה ארורים אתם (יהושע ט׳:כ״ג) – שהם מן העמים הארורים אשר אררם י״י, ועשה להם כמשפט הראוי להעשות בהם, לקיים מה שנאמר למס ועבדוך, שיהיו חוטבי עצים ושואבי מים לעדה ולמזבח י״י (יהושע ט׳:כ״ז), והוא המס והשעבוד כמו שפרשנו.
ויש אומרים כי פירוש: והיה אם שלום תענך בעת הקריאה, אבל אם מאנו מתחלה שוב אין מקבלים אותן, והגבעונים מאנו בפרוסטיגמא,⁠ב ולא היה הדין לקבלם. והרב רבי משה כתב (רמב״ם הלכות מלכים ו׳:ה׳) שהקפידו עליהם מפני שכרתו להם ברית, והרי הוא אומר: לא תכרות להם ולאלהיהם ברית (שמות כ״ג:ל״ב). ואיננו נכון בעיני כי הגבעונים בודאי קבלו עליהם שלא לעבוד עבודה זרה כמו שאמרו: באו עבדיך לשם י״י אלהיך (יהושע ט׳:ט׳), ולכך לא הוצרך יהושע אחרי כן לומר להם שיקבלו עליהם לעבוד את השם, וכיון שכן מותרין היו בברית כמו שהיו מותרים בישיבת הארץ, ששתיהן לא נאסרו אלא קודם התשובה, כמו שאמר: פן יחטיאו אותך לי (שמות כ״ג:ל״ג), וכן אמר: לא תכרות להם ולאלהיהם ברית (שמות כ״ג:ל״ב). אבל הדבר כמו שאמרנו.
א. עיינו בהערה לעיל.
ב. עיינו בהערה לעיל.
TRIBUTARIES UNTO THEE, AND THEY SHALL SERVE THEE. "[Their surrender is not to be accepted] until they accept tribute and servitude upon themselves.⁠" This is the language of Rabbeinu Shlomo [Rashi]. And in the Sifre the Rabbis have said:⁠1 "If they say 'We accept tribute upon ourselves but not servitude', or 'servitude but not tribute,' they are not to heed them until they accept both upon themselves.⁠"
Now the purport of the tribute was that the king of Israel or the Sanhedrin could impose a levy upon them, [drafting men] to build the king's palace and his store-cities, also the House of G-d. The servitude was that any Israelite could take one of them to be the hewer of his wood and the drawer of his water and pay him proper wages. This is the sense of what is written in connection with Solomon a levy of bondservants,⁠2 meaning that they took upon themselves [both] tribute and servitude as is the law of the Torah. [However, the law of the Torah is] not as is written, And it came to pass, when Israel was waxen strong, that they put the Canaanites to tribute, but did not drive them out entirely,⁠3 for "servitude" is not mentioned there. Instead it was like a king who bribes a more powerful king not to wage war against him.
Know that the matter of the Gibeonites4 came to pass because they did not know the law of Israel with respect to proclaiming peace, and therefore they put forward their plan, before Joshua's proclamation arrived. Hence they said, and we were sore afraid for our lives.⁠5 Or it may be that, at first they did not wish to hearken to Joshua's offer [thus laying themselves open to invasion], and in the end they became frightened and disguised themselves as strangers, as it is written, And when the inhabitants of Gibeon heard what Joshua had done unto Jericho and to Ai, they also did work wilily.⁠6 Their trickery helped them yet in that they did not become their servants, but their confederates.
The Israelites were irritated at them and would have killed them had it not been for the oath of the princes7 because the Gibeonites should have taken upon themselves tribute and servitude, as we have said, while they [the princes] made a covenant with them to be equal and to be their confederates helping each other in their wars. They made peace with them [the Gibeonites] because they had thought that they were [from] very distant cities, from the peoples against whom they [the Israelites] had no intention of advancing. Therefore, Joshua cursed the Gibeonites, saying, Now therefore ye are cursed,⁠8 meaning that they are of the accursed peoples whom the Eternal had cursed, and he did to them according to the law appropriate to be applied to them, to fulfill that which is written concerning them, tributaries unto thee, and they shall serve thee, that they be hewers of wood and drawers of water for the congregation, and for the altar of the Eternal,⁠9 this being the tribute and the servitude, as we have explained.
And some scholars10 say that the meaning of the verse, And it shall be, if it make thee answer of peace etc.⁠11 is [that it applies only to an answer given] at the time of the proclamation [of peace]. But if at first they refused to make peace, we no longer accept them. The Gibeonites refused at first to hearken to Joshua's proclamation and the law therefore did not require the Israelites to accept them. And Harav Rabbi Moshe [ben Maimon] wrote12 that "they were irritated at them because [they tricked the Israelites into] making a covenant with them, when it is said, Thou shalt make no covenant with them, nor with their gods.⁠"13 But this does not appear to be correct, for the Gibeonites had surely taken upon themselves not to worship idols, as they said, thy servants are come because of the name of the Eternal thy G-d.⁠14 Therefore, Joshua did not have to tell them afterwards that they must take upon themselves to worship G-d. And if so, it was permissible for the Israelites to make that covenant with them, just as they were permitted to dwell in the Land, for both, [the making of a covenant, and the dwelling in the Land] were prohibited only before repentance [from the sin of idolatry], as He said, lest they make thee sin against Me,⁠15 and so also He said, Thou shalt make no covenant with them, or with their gods.⁠16 But the explanation of the Gibeonite affair is as we have said.
1. Sifre, Shoftim 200.
2. I Kings 9:21.
3. Judges 1:28.
4. Joshua 9:3-27.
5. Ibid., (24).
6. Ibid., Verses 3-4.
7. Ibid., (19).
8. Ibid., (23).
9. Ibid., (27).
10. This opinion is found in Tosafoth, Sotah 35b.
11. (11).
12. Hilchoth Melachim 6:5.
13. Exodus 23:32.
14. Joshua 9:9.
15. Exodus 23:33.
16. Exodus 23:32.
והיה כל העם הנמצא בה – פירש״י אפי׳ אתה מוצא בה מז׳ אומות שנצטוית להחרימם אתה רשאי לקיימם עכ״ל. הקשה ר״ת מאורליי׳ הרי למדנו כן בפ׳ תצא מן ושבית שביו כמו שפירש״י ואם כן תרי קראי למה לי צ״ע.
כל העם הנמצא בה אפי׳ אתה מוצא מז׳ עממי שנצטוינו להחרימם אתה רשאי לקיימם. וכן שנינו בספרי כל העם הנמצא בה לרבות כנעניים שבתוכה מכאן תשובה לדברי הרמב״ן שפי׳ שמה ששנו בספרי גבי כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום במלחמת הרשות הכתוב מדבר אין הכונה בזה לומר אלא שהפרש׳ בסופה תחלק בשני המלחמות אבל קריאת השלום אפילו במלחמת מצוה היא שחייבים לקרא לשלום אפי׳ לז׳ עממים שאם כדבריו מה צורך לומר כל העם הנמצא בה לרבות אפי׳ כנעניים שבתוכה רשאין אנחנו לקיימם והלא בקריאת השלום קמיירי שבזה אפי׳ בעיר שכלה כנעניי׳ אנו רשאים לקיימם וכל שכן כשיהיו מעורבים עם שאר האומות דבשלמא גבי ושבית שביו שבמלחמה קמיירי אצטריך קרא לרבות כנעניים שבתוכה משום דאי לאו רבוייא הוה אמינא כיון שנמצאו בתוך העיר אשר לא השלימה הרי הכ׳ נדונים כעיר של כנעניים שלא השלימה שהן בלא תחיה כל נשמה ואי אתה רשאי להחיותן אלא הכא דמיירי בעיר אשר השלימה למה לי רבויא בלא שום רבויא נמי תיפוק לי דלא שייך בהו אזהרת לא תחיה מכיון שהם בעיר שהשלימה אלא עכ״ל דקריאת השלום אינה אלא במלחמת הרשות בלבד ולא במלחמת מצוה וא״ת אכתי למה לי רבוייא דכל העם הנמצא בה לרבות כנעניים שבתוכה תפוק לי מרבויא דושבית שביו דתניא בספרי לרבות כנעניים שבתוכה שכיון שלמדנו משם שכשנמצא א׳ מז׳ עממים בעיר של שאר האומות שלא השלימה נדונים כמותו להחיות הנשים והטף הה״נ יש ללמוד שכשנמצאו בעיר של שאר האומות שהשלימו נדונים כמותו ולהתיות האנשים והנשים והטף י״ל דמצרך צריכי דאי מהתם ה״א דוקא כשנמצאו בעיר של שאר האומות שלא השלימה שבשניהם יחד האנשים בהריגה הקל הכתוב בכנעניים שבתוכה שיהו נשיהם וטפם נצולין מההריגה כשאר האומות מאחר שהאנשים שהם עקר עבודת כוכבים נהרגו כבר אבל כשנמצאו בעיר של שאר האומות שהשלימה שבשאר האומות כלן נצולין האנשים והנשים והטף אימא אין הכעניים שבתוכה נדונים כמותה אלא כאילו היו בעירם קמ״ל ואי מהכא ה״א דוקא כשנמצאו בעיר של שאר האומות שהשלימה שהם כפופים תחתנו הקל הכתוב גם כנעניים שבתוכה שיחשבו כמותם אבל כשנמצאו בעיר של שאר האומות שלא השלימה שאנשיהם הם בהריגה אימא יהיו כנעניים שבתוכה נדונים בהריגת כל נשמה כאילו היה בעירם קמ״ל:
למס ועבדוך עד שיקבלו עליהם מסים ושעבוד. ובספרי שנו אמרו מקבלין אנו עלינו מסין ולא שעבוד שעבוד ולא מסין אין שומעין להם עד שיקבלו עליהם זו וזו וענין המסין והשעבוד מבוארין הן כדלעיל כמו שכתב הרמב״ן ז״ל ומאחר שאין בכללן קבלת ז׳ מצות ש״מ שיקבלה מסין ושעבוד לחודייהו סגי להשלים עמהם ואלו בז׳ עממים כתיב למען אשר לא ילמדו אתכם דמשמע שאין מקבלין מהם שלום כל זמן שהם מחזיקים בעבודת כוכבים שלהם הא אם עשו תשובה מקבלין מהם השלום ש״מ דשלום דשאר עממין דכתיב בהו וקראת אליה לשלום הוא קבלת המסין והשעבוד אין אנו מקבלין אותם מז׳ עממים עד שישובו בתשובה לקבל עליהם ג״כ שלא לעבוד עבודת כוכבים שזה המין מהשלום שם התשובה נופל עליו יותר משם השלום שהשלום אינו נופל אלא בדברים שבין אדם לחבירו כמו קבלת המסי׳ והשעבוד ושם התשובה נופל בין בני אדם למקום כמו קבלת הז׳ מצות וכן שנו בספרי למען אשר לא ילמדו אתכם וגו׳ שאם עושים תשובה אינם נהרגין ולא אמרו שאם עושין שלום אינן נהרגין והביא אותו גם רש״י ז״ל בפסוק אשר לא ילמדו ומכאן תשובה להרמב״ם ולהרמב״ן ז״ל שכתב שקדימת השלום דקרא דוקראה אליה לשלום אפי׳ במלחמת מצוה הוא מפני שחשבו דשלו׳ דקרא דלא היתה עיר אשר השלימה ממין השלום דקרא דוקראת אליה לשלום הוא וכבר הוכחנו בראיות גמורות שאין פירוש השלום הזה כפירו׳ השלום האחר ואם כן אין להביא שום ראיה מקרא דלא היתה עיר אשר השלימה וגו׳ על שקריאת השלום דוקראת אליה לשלום היא אף לז׳ עממים כמו שחשבו הם ודברי רש״י הם העיקר בפי׳ המקרא הזה שאפי׳ את״ל שפירוש השלימה הוא כפירוש וקראת אליה לשלום אכתי איכא למימר שמפני שא״א להם לישראל להשלים עם השבעה עממים בקבלת המסין והשעבוד אלא כשיקבלו עליהם הז׳ מצות והם לא רצו לקבלם לפיכך לא רצו ישראל להשלים עמהם אף על פי שקבלו עליהם המסים והשעבוד וזהו אמרו לא היתה עיר אשר השלימה את יהושע מפני שלא נשלמו בם כל תנאי השלום שהיא קבלת השבע מצות שהם בכלל אומרו למען אשר לא ילמדו הא אם עשו מקבלין מכלל שאם היו רוצים לקבל עליהם השבע מצות וקבלת המסין והשעבוד שאז היו משלימים עם יהושע היו מקבלין אותן בלי ספק אבל מי״י היתה זאת למען החרימם:
והיה אם שלום תענך ופתחה לך. רוצה לומר שמיד כשיקראו אליה לשלום בראשונה תענה שלום. ולא די במענה השלום לבד כי גם שיצטרף אליו תנאי שני והוא שתפתח דלתי העיר שיכנסו ישראל שמה. אבל אם לא ענת׳ לשלום מיד אף על פי שתהיה אחר כך מתחרט ויאמרו אנשי העיר לקבל השלום. לא ישמעו לקולם עוד. וזהו שאמר והיה אם שלום תענך.
ואמרו והיה כל הנמצא בה יהיו לך למס ועבדוך כבר פירשו חז״ל בספרי שהם ב׳ תנאים מס ועבדות ושמס בלי עבדות ועבדות בלי מס לא יקובל. והמס הוא הסכום שנותנין האומות אל המלכים שהן משועבדות אליהם והעבדות הוא ההשתעבדות וההכנעות למאמריו וצוייו. או יהיה העבודה והמס שניהם בגוף בבנין הערי׳ והיכלי המלך וכמו שבא בשלמה המלך (מלכים א ט״ו) וזה דבר המס אשר העלה שלמה המלך לבנו׳ את בית ה׳ ואת המלוא ואת בית המלך ואת חומת ירושלם ואת ערי המסכנות אשר היו לשלמה כל העם אשר נותר מן האמורי ויעלם למס עובד. ובתנאי שלישי עוד שיקבלו עליה׳ ז׳ מצות בני נח כי מלבד זה לא ינתן להם שלום ואפשר שנרמז זה במלת ועבדוך ובא במקום אחר (פ׳ משפטים) לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי למדנו שכשישלימו צריך שלא יעבדו עבודה זרה ושיקבלו עליהם ז׳ מצות בני נח כמו שזכרתי. וכבר כתב הרמב״ן ז״ל שהפרשה הזאת תכלול המלחמות כלם בין מלחמת חובה בין מלחמת הרשות. כי גם במלחמת מצוה היו חייבים לקרא לשלום אפילו לז׳ עממים כמו שמשה קרא לסיחון מלך האמרי לשלום.
ואמנם מה שאמר בספרי במלחמת הרשות הכתוב מדבר. הוא להודיע שיש הפרש ביניהם כאשר לא תשלים ועשתה מלחמה שצוה והכית את כל זכורה לפי חרב. רק הנשים וגומר. וע״ז אמרו במלחמת הרשות הכתוב מדבר. אמנם בערי העממים כשלא ישלימו צוה להחרים גם הנשים והטף. וכמו שהוכיח הרב בראיות ברורות מדבריהם ז״ל. ולכן אמר בספר יהושע (סימן י״א י״ג) לא היתה עיר אשר השלימה את ישראל בלתי החוי יושבי גבעון את הכל לקחו במלחמה כי מאת ה׳ היתה וגומר. מכלל שאם היו רוצים להשלים עמהם. הנה אם כן בענין קריאת השלום כלם היו שוים ולא היה הפרש ביניהם. כי אם לא תשלים וגו׳.
לרבות כנעניים שבתוכה. ואם תאמר, ולמה לי קרא, תיפוק ליה מן ״ושבית שביו״ (להלן כא, י), לרבות הכנעניים שבתוכה (רש״י שם), דאף על גב שנצטוו שלא להחיות משבעה עממים, אפילו הכי ״ושבית שביו״ מרבינן דיש להחיות אותם. ויש לומר, דמהתם ליכא למילף, דשאני התם דיפת תואר חדוש הוא (קידושין כא ע״ב), משום ׳מוטב שיאכל בשר תמותת שהומת ולא יאכל בשר נבלות׳ (שם), אבל הכא הוה אמינא דאסר. ואי כתב הכא, הוה אמינא דווקא הכא, אבל גבי יפת תואר, דגופיה חדוש, אין לך בו אלא חדושו (ב״ק עב ע״ב), דהיינו בשאר אומות שאינם אדוקים בעבודה זרה, אבל בשבעה אומות לא, לכך צריך לקרא:
אמנם קרא ד״שבית שביו״ אינו משמע דמדבר ביפת תאר, דהא יפת תאר אחר כך כתיב (שם שם יא) ״וראית בשביה אשת יפת תאר וגו׳⁠ ⁠⁠״, ואם כן הדרא קושיין לדוכתיה, דכיון דכתיב ״ושבית שביו״, יש ללמוד דכנענים בתוכה מותר להחיות. ויראה, דהוה אמינא דווקא לקמן שהם נקנים לו לעבדים גמורים, ומגייר אותם, מותר לקיימן, דהא נתגיירו. אבל במקום שאינם עבדים גמורים לחייבן במצות לא, קא משמע לן אפילו אם נמצא משבעה אומות בתוכה מותר להחיותו. ואי כתב כאן, הוה אמינא דוקא כאן, אבל לקמן כיון דיפת תואר חדוש הוא, הוה אמינא אין לך בו אלא חדושו, קא משמע לן:
אפי׳ אתה מוצא בה משבעה אומות כו׳. וא״ת ל״ל קרא, תיפוק ליה מרבוי ושבית שביו לרבות כנענים שבתוכו, כדפירש״י לקמן (דברים כ״א:י׳). וי״ל דאי מהתם ה״א דוקא כשנמצאו בעיר שלא השלימה שחייבים להכות כל הזכרים שבתוכה, הקל הכתוב בכנענים שבתוכה שהיו ניצולים עם הנשים והטף, מאחר שהאנשים שהם עיקר עובדי ע״א נהרגו, אבל כשנמצאו בעיר שהשלימה שכולן ניצולו האנשים והנשים והטף, אימא הכנענים שבתוכה נידונים כאלו הם בעירם קמ״ל. ואי מהכא הוה אמינא דוקא כשנמצאו בעיר של שאר אומות שהשלימה, שהם כפופים תחת ידינו, הקל בהם הכתוב גם בכנענים שבתוכה, אבל כשנמצאו בעיר של שאר אומות שלא השלימה, שאנשיהם הם בהריגה, אימא יהיו הכנענים שבתוכה ג״כ בהריגה כאילו היו בעירם, קמ״ל. עכ״ל הרא״ם. [עיין לקמן מה שכתבתי על זה]:
Even if you should find in it members of the seven nations, etc. You might ask, why do we need a verse [to teach us this]? We can derive this from the inclusionary term, "And you capture prisoners from them,⁠" which teaches us to include the Canaanites among them, as Rashi explains later (21:10)! The answer is that if [we learnt this] from there, one might have thought that only if they were found in a town that did not make peace [with you] where one is obligated to kill all the males inside, is the Torah lenient regarding the [female and minor] Canaanites inside, allowing them to be saved with the town's women and minors, since the men, who are the principle idolaters, are killed. But if they are found in a town that made peace where everyone is saved [including] the men, women and children, one might say that the Canaanites inside are to be treated as if they were in their own town. So [the extra verse] tells us [that this is not so, and the Canaanites are saved even in the latter case]. And if [we learnt] from here, one may have though that this applies only when they were found in a town of other nations that had made peace, because since they submitted to us, the Torah is lenient regarding the Canaanites inside. But if they were found in a town of other nations that did not make peace, whose men are killed, one might have thought that the [female and minor] Canaanites inside are also killed as if they were in their own town. So Scripture tells us [that this is not so and the Canaanites are saved even in this case]. These are [the words of] Re"m. (See what I write later regarding this).
והיה אם שלום וגו׳ – יכול אפי׳ מקנתם ת״ל ופתחה לך. כולה.
והיה כל העם הנמצא – לרבות כנענים שבתוכה.
יהיו לך למס ועבדוך – ג׳ דברים צריכין שתשלם עמך. ועבדוך. ומס.
למס ועבדוך – ענין המסים שיעלה עליהם מלך ישראל או הסנהדרין מס לבנות בית למלך או ערי המסכנות אשר לו, וכן בנין בית השם, וענין העבדות שיוכל כל איש מישראל ליקח מהם לחטוב עציו ולשאוב מימיו ונותן לו שכר הראוי, וזה טעם למס עובד הכתוב בשלמה, שקבלו עליהם מסים ועבדות כדין התורה, לא כענין שכתוב ויהי כי חזק ישראל וישם את הכנעני למס והוריש לא הורישו, כי שם איננו מזכיר עבדות, אבל כמלך שנותן שוחד למלך תקיף ממנו שלא ילחם בו:
יהיו לך למס ועבדוך – לא נתפרש כאן לאיזו סבה תהיה מלחמת הרשות, ואם מותר לישראל לעשות מלחמה בלא סבה, ורק לשלול שלל ולבוז בז, או להרחיב את גבולנו.⁠א ונראה לי כי בתחלת הפרשה באמרו כי תצא למלחמה על אויבך הודיע שאין לעשות מלחמה אלא על אויבינו, ולא נקרא אויב אלא מי שעושה לנו רעה, ולפי זה אין הכתוב מדבר אלא במי שבא בגבולנו לקחת את ארצנו או לשלול שללנו, ואז יש לנו לצאת עליו למלחמה ולקרוא לו לשלום, והשלום הוא שיכרתו עמנו ברית שלא יבאו עוד בגבולנו, ובהפך בשכר מה שהזיקו אותנו לשעבר, וחלף מה שהטריחו אותנו לצאת למלחמה, יתנו לנו מס.
א. בכ״י לוצקי 673(א), קולומביה X 893 מופיעה מהדורה קמא של שד״ל (במקום ״ורק לשלול... גבולנו״): ״למען בצוע בצע להכריח העמים לתת לנו מס.⁠״
[קיח] והיה אם שלום תענך ופתחה לך – הם שני תנאים, כי יש העונים שלום אבל בתנאים ידועים, ר״ל שמקבלים מקצת דברים אשר יבקשו מהם בעלי מלחמתם, למשל שמתחייבים לתת להם מס קצוב וכדומה ובזה יתפשרו עמם שיעלו מעליהם, אבל אין פותחים להם החומה שיניחום לבא אל תוך החומה לעשות עמהם כחפצם, וזה שלום מקצת, ר״ל שמקבלים מקצת מהמבוקש מהם, והתנה פה שלא די בשלום כזה רק שצריכים לפתוח השער שיכנסו אל העיר לעשות עמהם כחפצם כמ״ש ויסעו בני ישראל ויבואו אל עריהם (יהושע ט׳:י״ז), וז״ש כולה ולא מקצת ר״ל לא שלום במקצת הדברים:
[קיט] והיה כל העם הנמצא בה – גם הכנענים, ומזה ראיה לדעת הרמב״ם הנ״ל (סי׳ קטו) שלענין פתיחת שלום אין הבדל בין מלחמת ז׳ עממין ויתר אומות, שגם הכנענים אין להרגם אם קבלו מס ועבדות, ומה שקצפו על הנשיאים היה מפני שכרתו ברית עם הגבעונים וע״כ רצו להרגם וגם שהם לא קבלו עליהם עדיין מס ועבדות וכמ״ש בפי׳ יהושע שם, אולם הרא״ם הקשה מזה דלדעת הרמב״ם מאי איריא כנענים שבתוכה אפי׳ כנענים בפ״ע, ולי נראה שלהרמב״ם זה עצמו כוונת הספרי, שבצד שפותח בשלום והם משלימים שוים אם העם הנמצא בה הם כולם כנענים או יתר אומות שמקבלים מס ועבדות וז׳ מצות, רק בצד שלא תשלים בזה הבדיל בין רחוקות וקרובות, ואף לדעת הרמב״ן שמחלק גם אם עושין שלום בין ז׳ אומות ליתר אומות דס״ל דז׳ אומות צריך לקבל, ז׳ מצות ויתר אומות א״צ לקבל אין קושיא דכאן לא הזכיר רק קבלת מס ועבדות ובזה שוה אם כנענים בתוכה או יתר אומות, ואין לדייק ממ״ש כנענים שבתוכה דהיינו רק קצת כנענים לא אם כולם כנענים כי כוונת הספרי שבצד שמשלימין הדין שוה אם כנענים בתוכה או יתר אומות:
למס – כבר בפרשת שמות כתבתי על פסוק וישימו עליו שרי מסים שתיבת מס אין ענינה משאת כסף או כדומה לשלם מדי שנה בשנה, כי זו נקראת בשם מנחה (וישב לו מנחה, מלכים ב י״ז:ג׳), רק עבודה קשה לתועלת השליט כמו במצרים וכמו בימי שלמה (מלכים א ט׳:ט״ו), וכן כאן אחר ״יהיו לך למס״ כתב ״ועבדוך״, כלו׳ יעבדו עבודתך, כמו הגבעונים שנתנם יהושע חוטבי עצים ושואבי מים, ונקראו ג״כ מס עובד.
למס(בראשית מ״ט:ט״ו). סתם מס הוא הטלת עבודות שונות או בנינים וכדומה, השוה מלכים א ה׳:כ״ז, ט׳:כ״א והלאה.
ועבדוך – כלומר שעבוד תמידי, שיוכל כל איש ישראל לקחת מהם לחטוב עציו ולשאוב מימיו ונותן לו שכר הראוי (רמב״ן).
אם שלום תענך – יכול אפילו מקצתן, ת״ל ופתחה לך, כולה ולא מקצתה.⁠1 (שם)
כל העם – לרבות כנענים שבתוכה.⁠2 (שם)
למס ועבדוך – אמרו מקבלים עלינו מסים ולא שעבוד, שעבוד ולא מסים, אין שומעין להם עד שיקבלו זו וזו, שנאמר למס ועבדוך.⁠3 (שם)
1. ר״ל יכול אפילו אם תענה לך רק במקצת פרטים תשלים לה ת״ל ופתחה לך כולה ולא מקצתה, וטעם הדיוק משום דכשנכנסין לתוכה הרי היא ברשות הנכנסין כולה.
2. כלומר אפילו אתה מוצא בה משבעה אומות שנצטוית להחרימם אתה רשאי לקיימם. וטעם הדבר משום דכיון דהשלמו לך יקבלו עליהם עבדות ומסים, ופשוט דכל זה הוא רק בתנאי שיקבלו עליהם שבע מצות.
3. בספרי אין הלשון מכוון כ״כ והעתקנו בתיקון כפי הנאות לענין.
ספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)מדרש תנחומארס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובחזקונירמב״ןמנחת יהודהמזרחיאברבנאלגור אריהשפתי חכמיםאדרת אליהו לגר״אר׳ י״ש ריגייושד״למלבי״םהואיל משהרד״צ הופמןתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144