Shofetim 7 – שופטים ז‏ – Mikraot Gedolot

(א) ⁠וַיַּ⁠שְׁכֵּ֨ם יְ⁠רֻבַּ֜⁠עַל ה֣וּא גִדְע֗וֹן וְ⁠כׇל⁠־הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר אִתּ֔⁠וֹ וַֽיַּ⁠חֲנ֖וּ עַל⁠־עֵ֣ין חֲרֹ֑ד וּמַחֲנֵ֤ה מִדְיָן֙ הָיָה⁠־ל֣וֹ מִצָּ⁠פ֔וֹן מִגִּ⁠בְעַ֥ת הַמּ⁠וֹרֶ֖ה בָּעֵֽמֶק׃

Then Jerubbaal, who is Gideon, and all the people who were with him, rose up early, and encamped beside the spring of Harod. And the camp of Midian was on the north side of them, by the hill of Moreh, in the valley.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ירד״קרי״דאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וְאַקְדֵים יְרֻבַּעַל הוּא גִדְעוֹן וְכָל עַמָא דִי עִמֵיהּ וּשְׁרוֹ עַל עֵין חֲרוֹד וּמַשִׁרְיַת מִדְיָנָאֵי שַׁרְיָא לְקִבְלֵיהּ מִצִפּוּנָא מִגִבְעֲתָא דְמִסְתַּכְיָא לְמֵישְׁרָא.

רמז סג

ויבוא גדעון ומאה איש אשר אתו בקצה המחנה ראש האשמורת התיכונה – שנו רבותינו ארבע משמרות הוי הלילה ר׳ נתן אומר שלש, מ״ט דר׳ נתן דכתיב ויבא גדעון ומאה איש אשר אתו בקצה המחנה ראש האשמורת התיכונה אין תיכונה אלא שיש לפניה ולאחריה. ורבי מאי תיכונה תיכונה שבתיכונות, ורבי מ״ט, א״ר זריקא א״ר אמי ארשב״ל כתוב אחד אומר חצות לילה אקום להודות לך, וכתיב קדמו עיני אשמורות הא כיצד ארבע משמרות הוי הלילה, ור׳ נתן סבר לה כרבי יהושע דתנן רבי יהושע אומר עד שלש שעות שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות שית דליליא ותרתי דיממא הוו להו שתי משמרות, רב אשי אמר משמרה ופלגא נמי משמרות קרי להו.

מגבעת המורה בעמק – דמסתכיא למישרא. המורה, לשון הוראה וראיה, כמו (משלי ו׳:י״ג) מורה באצבעותיו, שמשם צופים ורומזים בעמק.

Of signal valley ridge. Overlooking the plain.⁠¹ הַמּוֹרֶה connotes instruction, observation, as in "instructs by gesturing.⁠"² From there they would observe, and then signal instructions to the valley.

1. This is Targum Yonatan’s interpretation. The ridge overlooked the plain, and was thus suitable as an observation post.

2. Mishlei, 6:13.

מגבעת המורה – מגבעתא דמיסתכיא. ואפשר שהיה שם צופה מורה הדרכים.

מגבעת המורה בעמק – מקרא קצר הוא, מגבעת מגדל המורה בעמק, או שן הצור גבוה היה שם.

(הקדמה) פרשה חמשית במלחמת גדעון עם בני מדין ותלונת בני אפרים עמו עליה, ומה שעשה לאנשי סכות ואנשי פנואל. תחלתה וישכם ירובעל הוא גדעון, עד ויהי כאשר מת גדעון וישובו בני ישראל, והנה שאלתי בפרשה הזאת שש שאלות:

השאלה הראשונה במה שצוה האל יתברך לצרוף את העם שנית ואמר והיה אשר אומר אליך זה ילך אתך הוא ילך אתך וכל אשר אומר אליך זה לא ילך עמך הוא לא ילך, והיה ראוי שיאמר הוא הולך אתך וכל אשר אומר אליך זה לא ילך אל תוליכהו עמך, ויהיה הענין תלוי בגדעון:

השאלה השנית באמרו כל אשר ילוק בלשונו מן המים כאשר ילק הכלב, והנה ידוע שהכלבים אינם מלקקים בידיהם המים, אבל הם שותים בפיהם, וידוע שהוא לא רצה כי אם כאשר לא ישתו בפיהם כי אם בידיהם והוא אינו כמו הכלבים, ואיך אמר א״כ כל אשר ילוק בלשונו? ובמעשה אמר ויהיה המלקקים בידם אל פיהם והם אינם ככלבים:

השאלה השלישית בענין החלום שהיה במחנה מדין מספר איש לרעהו, והנה צלול^א לחם שעורים מתהפך במחנה מדין ויבוא על האהל ויכהו ויפול ויהפכהו למעלה ונפל האהל, מה ראה האחר שאמר אין זאת בלתי אם חרב גדעון בן יואש וגו׳ נתן האלהים בידו את מדין? והנה הפתרון ראוי שיוחס אל החלום ויראה שאין בזה יחס כלל:

השאלה הרביעית במה שהתלוננו איש אפרים על גדעון לאמר מה הדבר הזה אשר עשית לנו לבלתי קראת לנו וגו׳, והנה הפסוק אומר קודם לזה ומלאכים שלח גדעון בכל הר אפרים לאמר רדו לקראת מדין וגו׳, ואם הוא שלח מלאכים להודיעם המלחמה ולקרוא אותם על מה התלוננו?

השאלה החמשית במה שהכה גדעון לבעלי סכות ולבעלי פנואל על מה שלא נתנו לו לחם, ואם הם היו מבני ישראל מדוע הרגם על שלא נתנו לו הלחם אשר אתם? העל זה יהיו בני מות? ועוד אם לאנשי פנואל לא אמר כי אם בשובי בשלום אתץ את המגדל הזה, למה אחרי שובו נתץ המגדל והרג אנשי פנואל והוסיף בעונשין ובאנשי סכות לא זכר שהרגם?

השאלה הששית במה שאמר שעשה גדעון אפוד ויזנו כל ישראל ויהי לגדעון ולביתו למוקש, והוא קשה מאד איך גדעון עשה ע״ז ועבדה בהיותו תם וישר ירא אלהים וסר מרע? ואחר שראה כל מה שראה מהנסים והפורקן והתשועות איך בסוף נעשה צדוקי ועובד ע״ז? והנני מפרש הפסוקים באופן שיותרו השאלות כלם:

(א) וישכם ירובעל הוא גדעון וגו׳. זכר שאחרי שראה גדעון נסי הגיזה פעמים השכים ביום המחרת עם כל העם אשר אתו.

א. כן בדפוס ראשון, וכן בהמשך, וכן גם בהרבה כ״י של המקרא.

חרד – בחי״ת.

מגבעת המורה – שם מקום.

היה לו – עמד מצפון גדעון, והתחלת מקום עמדם היה מן ׳גבעת המורה׳, העומדת בעמק.

מצפון מגבעת המורה – עין חרוד היה בדרום של גבעת המורה והמחנה היה בצפון בעמק:

מגבעת המורה בעמק – נ״ל שהיה ראוי להטעים מגבע֭ת המור֥ה בעֽמק, ושם הגבעה מורה⁠־בעמק, מקום שממנו יראה כל העמק.

לאחר שראה את הנס שהתרחש פעמיים עם הגיזה¹, וַיַּשְׁכֵּ֨ם השכים יְרֻבַּ֜עַל ה֣וּא גִדְע֗וֹן², הוא וְכָל הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר אִתּ֔וֹ, וַֽיַּחֲנ֖וּ עַל עֵ֣ין חֲרֹ֑ד אשר היה בדרום של גבעת המורה³, וּמַחֲנֵ֤ה מִדְיָן֙ הָיָה עומד⁴ ל֣וֹ מִצָּפ֔וֹן למחנה גדעון, והתחלת מקום עמדם היה⁵ מִגִּבְעַ֥ת הַמּוֹרֶ֖ה⁶ אשר היתה⁷ בָּעֵֽמֶק:

1. אברבנאל.

2. ולמה נקרא שמו ירובעל שעשה מריבה עם הבעל, ר״ה כה: ולעיל פרק ו׳ פס׳ לב.

3. מלבי״ם.

4. מצודת דוד.

5. מצודת דוד.

6. לשון הוראה וראיה, רש״י. ואפשר שהיה שם צופה מורה הדרכים, רד״ק.

7. מצודת דוד.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ירד״קרי״דאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ב) ⁠וַיֹּ֤⁠אמֶר יְהֹוָה֙י״י֙ אֶל⁠־גִּדְע֔וֹן רַ֗ב הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר אִתָּ֔⁠ךְ מִתִּתִּ֥⁠י אֶת⁠־מִדְיָ֖ן בְּ⁠יָדָ֑ם פֶּן⁠־יִתְפָּאֵ֨ר עָלַ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר יָדִ֖י הוֹשִׁ֥יעָה לִּֽ⁠י׃

Hashem said to Gideon, "The people who are with you are too many for me to give the Midianites into their hand, lest Israel glorify themselves against me, saying, 'My own hand has saved me.'

תרגום יונתןרש״יר״י קראאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַאֲמַר יְיָ לְגִדְעוֹן סַגִי עַמָא דִי עִמָךְ מִלְמִמְסַר יַת מִדְיָנָאֵי בִּידֵיהוֹן דִלְמָא יִתְרַבְרְבוּן קֳדָמַי יִשְׂרָאֵל לְמֵימַר יְדָנָא פְרָקַת לָנָא.

יתפאר – וונטיר בלעז.

Glorify. "Vanter" in old French.

פן יתפאר עלי – כמו היתפאר הגרזן (ישעיהו י׳:ט״ו).

LEST ISRAEL VAUNT THEMSELVES AGAINST ME. Pen yitpa'er alai (lest [Israel] vaunt themselves against Me) is similar to ha-yitpa'er ha-garzen (should the axe boast itself) (Isaiah 10:15).⁠¹

1. In other words, yitpa'er means will vaunt, will boast.

ושאמר לו ית׳ שרב העם אשר אתו פן יתפאר ישראל לאמר ידי הושיעה לי. והנה אמר זה לתת טעם לעם שישובו, עם היות התכלית האמתי כדי שישובו האנשים רכי הלבב בלתי ראוים להלחם. כמ״ש (דברים כ׳ ח׳) מי האיש הירא, ושישובו גם כן עובדי הע״ז להיותם יראים מעונותיהם.

אשר אִתָּךְ – כן כתיב לא אִתְּךָ כמו שהוא באיזה ספר.

עלי – למולי.

ידי הושיעה לי – בעבור העם הרב הזה.

רב העם אשר אתך – ה׳ רצה שיראו כי ה׳ עשה חיל בנס, ואם יהיו רב עם יאמרו שהם נצחו.

מתתי – מאשר צריך למען אתן.

וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל גִּדְע֔וֹן, רַ֗ב מרובה הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר באו אִתָּ֔ךְ, מִתִּתִּ֥י כדי שאתן אֶת מִדְיָ֖ן בְּיָדָ֑ם, פֶּן יִתְפָּאֵ֨ר יתגאה¹ עָלַ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר, יָדִ֖י הוֹשִׁ֥יעָה לִּֽי, כי ניצחנו את מדין בזכות החיל הגדול שלנו², ולא יבינו כי ה׳ הוא זה שגרם להם בנס לניצחון³:

1. לע״ז רש״י.

2. מצודת דוד.

3. מלבי״ם.

תרגום יונתןרש״יר״י קראאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ג) וְ⁠עַתָּ֗⁠ה קְ⁠רָ֨א נָ֜א בְּ⁠אׇזְנֵ֤י הָעָם֙ לֵאמֹ֔ר מִֽי⁠־יָרֵ֣א וְ⁠חָרֵ֔ד יָשֹׁ֥ב וְ⁠יִצְפֹּ֖ר מֵהַ֣ר הַגִּ⁠לְעָ֑ד וַיָּ֣⁠שׇׁב מִן⁠־הָעָ֗ם עֶשְׂרִ֤ים וּשְׁנַ֙יִם֙ אֶ֔לֶף וַעֲשֶׂ֥רֶת אֲלָפִ֖ים נִשְׁאָֽרוּ׃

Now therefore proclaim in the ears of the people, saying, 'Whoever is fearful and trembling, let him return and depart from Mount Gilead.'" Twenty-two thousand of the people returned; and ten thousand remained.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וּכְעַן אַכְלֵי כְעַן קֳדָם עַמָא לְמֵימָר מָן דְדָחֵיל וְזָע יְתוּב וְיִתְבְּחַר מִטוּרָא דְגִלְעָד וְתַב מִן עַמָא עַסְרִין וּתְרֵין אַלְפִין וְעַסְרָא אַלְפִין אִשְׁתַּאֲרוּ.

ויצפר – בבקר, לשון ארמי. צפרא.

In the morning. In the morning is צַפְדׇא in Aramaic.

ויצפור – וישכם.

AND DEPART EARLY. Ve-yitzpor (and depart early) means and will arise early.

ויצפר – ישכים בבקר. מתרגמינן בקר – צפרא. או פי׳ יסבב, כלומר יסוב מהר הגלעד, וישוב לו. וכן נקראת המצנפת צפירה לפי שסובבים אותה על הראש: ולצפירת תפארה (ישעיהו כ״ח:ה׳). וכן במשנה: הקופה משיעשה בה שתי צפירות לרחב שלה.

ישב ויצפר – ישב כמו ישוב, ונשתנה התנועה, ויצפר כמו ויצרף, כמו כבש כשב.

והרצון בזה ויצפור שישכים בבקר לשוב מהר הגלעד.

התועלת העשירי – הוא להודיע שראוי לנלחם שלא יערב עם בני חילו מי שהוא ראוי שינוצח, כי בהיות האחד מבני החיל מנוצח, יפול מורך לב על הנשארים ויהיה זה סיבה שיפלו ביד אויביהם. ולזה צוה השם להסיר מאנשי המלחמה הרשעים ורכי הלב והחלושים, עד שנמשך מזה תועלת אחר והוא שיתפרסם לישראל כי מאת הש״י היתה להם התשועה, לא בכחם ועוצם ידם, ויהיה זה סיבה אל שיתחזק להם אמונתם בש״י.

ולזה צוה זה ושיקרא באזני העם מי האיש החרד וישוב לביתו, והנה אמר בזה ויצפור, שר״ל וישכים כדי לתת עצה ולמוד אליהם שאשר ירצו לשוב ישכימו בבוקר וישובו ולא יראם אדם בשובם ולא יכלימום, כי היה החזרה מהמלחמה פחיתות גדול וכלימה רבה. והנה היתה חולשת העם כל כך שמשלשים ושנים אלף אשר באו למלחמה שבו כ״ב אלף ולא נשארו כי אם עשרת אלפים איש.

מהר הגלעד – במקצת דפוסים כתוב גלעד בלא ה״א וטעה בין זה ובין שגלשו מהר גלעד דשיר השירים וכן בספר אחר כ״י נמסר כאן מהר הגלעד לית וחד שגלשו מהר גלעד.

ויצפר – תרגום של ׳בוקר׳ הוא ׳צפרא׳, וכן: באה הצפירה (יחזקאל ז׳:ז׳), ורצונו לומר ישכים בבוקר.

ויצפר – ישכימו בבוקר, למען לא יראום אדם בשובם ולא יכלימום.

השאלות: (ג) מה כוון במ״ש ישוב ויצפר? ולמה פה אמר וישב מן העם ובפסוק ח׳ אמר שלח איש לאהליו?

מי ירא וחרד – הנה השפע האלהית לא תחול רק אל המוכנים והראוים לה, ופה היה צריך ב׳ דברים: א) הכנת הגבורה, ב) הכנת הקדושה לקבל הענין האלהי, כי היה נצחון נאזר בגבורה ובאו בנס נאדרי בכח אלהי, לכן צוה תחלה שישובו היראים ורכי לבב הבלתי מוכנים אל הגבורה, ואח״כ הפריד הכורעים על ברכיהם הבלתי ראויים לנס.

ישב ויצפר – רצה לומר ישוב תיכף וילין בהר הגלעד ובבקר ילך לביתו ולא צוה שילכו תיכף לביתם, כי ידע שבלילה תהיה התשועה ואלה רדפו מהר הגלעד אחרי הבורחים ועל זה אמר לשון יצפור, שמורה ג״כ שיעופו מהר כצפרים עפות אחר האויב לא כן הכורעים על ברכיהם צוה שילכו תיכף לביתם, כי אלה היו עובדי ע״ז ולא רצה שישתתפו במלחמה כלל אף לרדוף.

ירא וחרד – היראה בלב והחרדה באיברים בפיק ברכים ובנפילת פנים.

ויצפר – ישכים בבקר וילך בהחבא לבלתי המס לבב אחיו כלבבו, ולפי פירוש זה הוא מלשון צפרא שבל״א ענינו בוקר, או הוא מלשון צפור כנף, ישוב ויעוף לקנו כצפור הפוחדת.

מהר הגלעד – עדין לא עבר גדעון הירדן (ח׳:ד׳) והר הגלעד הוא בנחלת מנשה מהלאה לירדן קדמה, ופֿיליפפזאן פירשו כמו ויסע לוט מקדם (לך לך) שלפי דעתו הוא כמו אל קדם, אף כאן יצפר אל הר הגלעד, וקשה שימוש המ״ם להוראת אל, מלבד שלוט בנסעו מן מקום מגורי אברהם הלך אל דרום מבית אל עד סדום, ושם נ״ל לפרש שמחוזי ארץ ישראל היה להם שם פרטי, כל צד דרום נקרא ארץ הנגב, וכל צד מזרח נקרא קדם, וזהו ויסע לוט מקדם, מאותו מחוז ששמו קדם הלך לו לאשר הלך; וכאן גדעון מהתל ביראים וחרדים ואומר להם שלהשקיט המית לבם ישימו הירדן ביניהם ובין מקום המלחמה וינוסו חוץ לתחום א״י לצד מזרח מהלאה להרי גלעד שהם בקצה מזרחית צפונית לצד ארץ ארם, ולפי דברי החכם שווארץ (תבואות הארץ) יש סמוך לעיר יזרעאל הר נקרא Gibl Dschulud והוא הר הגלעד הנזכר כאן.

וְעַתָּ֗ה קְרָ֨א נָ֜א בְּאָזְנֵ֤י הָעָם֙ לֵאמֹ֔ר ותאמר להם, מִֽי שֶׁיָרֵ֣א וְחָרֵ֔ד¹ לצאת למלחמה, יָשֹׁ֥ב ישוב² לביתו, וְיִצְפֹּ֖ר וישכים בבוקר³ לשוב⁴ מֵהַ֣ר הַגִּלְעָ֑ד שם לן בלילה⁵, וְיֵלֵךְ תיכף לביתו⁶, וַיָּ֣שָׁב ושבו מִן הָעָ֗ם עֶשְׂרִ֤ים וּשְׁנַ֙יִם֙ אֶ֔לֶף איש, וַעֲשֶׂ֥רֶת אֲלָפִ֖ים איש נִשְׁאָֽרוּ⁷: (ס)

1. מהעוונות שבידו, רלב״ג בפס׳ ה׳.

2. רי״ד.

3. רש״י, ר״י קרא, רלב״ג. ואמר להם כך למען לא יראו אותם בשובם ולא יכלימום, מצודת דוד. כי חזרה מהמלחמה נחשבה לפחיתות גדולה וכלימה רבה, אברבנאל.

4. רלב״ג.

5. ולא צוה שילכו תיכף לביתם, כי ידע שבלילה תהיה התשועה, ואלה רדפו מהר הגלעד אחרי הבורחים ועל זה אמר לשון יצפור, שמורה גם כן שיעופו מהר כצפורים עפות אחר האויב, לא כן הכורעים על ברכיהם, צוה שילכו תיכף לביתם, כי אלה היו עובדי עבודה זרה ולא רצה שישתתפו במלחמה כלל אפילו לא לשם רדיפת האויב.

6. מלבי״ם.

7. והנה היתה חולשת העם כל כך גדולה, שמשלושים ושנים אלף אשר באו למלחמה שבו עשרים ושניים אלף ולא נשארו כי אם עשרת אלפים איש, אברבנאל.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ד) ⁠וַיֹּ֨⁠אמֶר יְהֹוָ֜הי״י֜ אֶל⁠־גִּדְע֗וֹן עוֹד֮ הָעָ֣ם רָב֒ הוֹרֵ֤ד אוֹתָם֙ אֶל⁠־הַמַּ֔⁠יִם וְ⁠אֶצְרְ⁠פֶ֥נּ⁠וּ לְ⁠ךָ֖ שָׁ֑ם וְ⁠הָיָ֡ה אֲשֶׁר֩ אֹמַ֨ר אֵלֶ֜יךָ זֶ֣ה⁠׀ ⁠יֵלֵ֣ךְ אִתָּ֗⁠ךְ ה֚וּא יֵלֵ֣ךְ אִתָּ֔⁠ךְ וְ⁠כֹ֨ל אֲשֶׁר⁠־אֹמַ֜ר אֵלֶ֗יךָ זֶ֚ה לֹא⁠־יֵלֵ֣ךְ עִמָּ֔⁠ךְ ה֖וּא לֹ֥א יֵלֵֽךְ׃

Hashem said to Gideon, "The people are yet too many; bring them down to the water, and I will try them for you there. And it shall be that of whom I tell you, 'This shall go with you', he shall go with you, and of whoever I tell you, 'This shall not go with you', he shall not go.⁠"

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַאֲמַר יְיָ לְגִדְעוֹן עוֹד עַמָא סַגִי אָחִית יַתְהוֹן לְמַיָא וְאֶבְחָרִינוּן לָךְ תַּמָן וִיהֵי דִי אֵימַר לָךְ דֵין יֵיזִיל עִמָךְ הוּא יֵיזִיל עִמָךְ וְכֹל דִי אֵימַר לָךְ דֵין לָא יֵיזִיל עִמָךְ הוּא לָא יֵיזִיל.

ואצרפנו לך שם – כמו שצורפין הכסף מהסיגים, שלא יהיה במלחמה ההיא רק הצדיקים, כי הכורעים על ברכיהם לשתות (שופטים ז׳:ו׳) היה סימן לאשר כרעו לבעל.

ובמדרש אתה מוצא בימי גדעון שהיו עובדין לבבואה שלהם, אותם שהיו כורעין על ברכיהן, פירוש לצל שהיה נראה מהם על המים.

על ברכיו לשתות – כמו כן: תציג אותו לבד (שופטים ז׳:ה׳).

ושהאל גם באלה לא בחר ואמר לגדעון שעוד רב העם ושיוריד אותם אל המים לצרפם שם. והנה אמר והיה אשר אומר אליך זה ילך אתך, לא בדרך צווי כי אם בדרך הודעה, כדי לחזק לב גדעון ושלא יחר לבבו על שלחו עוד את העם, ולזה אמר לו אל יחר אפך בצרפי את העם ובשלחי אותו, כי אשר אומר אליך זה ילך אתך הוא ילך אתך, רוצה לומר הוא הראוי ללכת אתך אל המלחמה, ובודאי שלא ישוב מפני כל ולא יברח ממנה אבל ילך שמה, וכל אשר אומר אליך זה לא ילך עמך אל תחוש ממנו כי באמת הוא לא ילך, רוצה לומר אעפ״י שתוליכהו עמך הנה הוא יברח מהמלחמה ובודאי לא ילך שמה, וא״כ מוטב הוא שיחזור מכאן ולא משיברח משם, הנה התבאר כוונת הכתוב בזה והותרה השאלה הראשונה:

ואצרפנו – מלשון צרוף וזקוק.

ואצרפנו – אעשה כהצורף הזה, המפריד הסיגים מן הכסף.

השאלות: (ד) למה עשה נסיון שני? ומהו ואצרפנו לך? ולמה כפל הלשון, כל אשר וכו׳ זה ילך, וכל אשר וכו׳ זה לא ילך? ובראשון אמר ילך אתך, ובשני אמר לא ילך בלא מלת אתך?

עוד העם רב – תחלה אמר רב העם אשר אתך, כי הקודמים לא היו עובדי ע״ז והיו אתו בדומים לו, ואלה שהיו עובדי ע״ז לא היו אתו.

ואצרפנו לך – רצה לומר מי הראוי ללכת עמך, הוא ילך אתך, רצה לומר כפי כוונתך לפני ה׳ למלחמה, וכל אשר אמר וכו׳ הוא לא ילך כלל, לא זו שלא ילך אתך כפי הכוונה הראויה כי גם לא ילך כי עת יראה מלחמה ישוב אחור בהיותו בלתי מאמין.

ואצרפנו – מלשון צורף כסף (הקרוב לשורף) אבדיל הסגים כלו׳ רכי הלבב או הבלתי הגונים לבא להלחם מלחמה קשה כזאת שאני שולח אותך להלחם.

וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל גִּדְע֗וֹן, עוֹד֮ עדיין הָעָ֣ם הנותר רָב֒ מרובה, הוֹרֵ֤ד אוֹתָם֙ אֶל הַמַּ֔יִם של מעין עין חרוד, וְאֶצְרְפֶ֥נּוּ ואפרידו לְךָ֖ שָׁ֑ם כמו שמפרידים הכסף מהסיגים¹, וְהָיָ֡ה האיש אֲשֶׁר֩ אֹמַ֨ר אֵלֶ֜יךָ זֶ֣ה | ראוי שֶׁיֵלֵ֣ךְ² אִתָּ֗ךְ, ה֚וּא יֵלֵ֣ךְ אִתָּ֔ךְ ממש³ לפני ה׳ למלחמה⁴, וְכֹ֨ל איש אֲשֶׁר אֹמַ֜ר אֵלֶ֗יךָ זֶ֚ה לֹא ראוי שֶׁיֵלֵ֣ךְ⁵ עִמָּ֔ךְ, ה֖וּא לֹ֥א יֵלֵֽךְ עמך, כי בהיותו בלתי מאמין, גם אם ילך, כאשר יראה מלחמה הוא ישוב לאחור⁶:

1. מצודת דוד. וזאת כדי שלא יהיו במלחמה אלא הצדיקים, כי הכורעים על ברכיהם לשתות, היה סימן שכרעו לבעל, ובמדרש אתה מוצא כי בימי גדעון היו עובדים לבבואה שלהם (לצל שהיה נראה מהם על המים), וכך אותם אלה שהיו כורעים על ברכיהם, רד״ק. ולא רצה שעובדי העבודה זרה ישתתפו כלל במלחמה אפילו לא לשם רדיפת האויב, מלבי״ם בפס׳ ג׳.

2. אברבנאל, מלבי״ם.

3. כלי יקר.

4. מלבי״ם.

5. אברבנאל, מלבי״ם.

6. אברבנאל, מלבי״ם.

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ה) וַיּ֥⁠וֹרֶד אֶת⁠־הָעָ֖ם אֶל⁠־הַמָּ֑⁠יִם וַיֹּ֨⁠אמֶר יְהֹוָ֜הי״י֜ אֶל⁠־גִּדְע֗וֹן כֹּ֣ל אֲשֶׁר⁠־יָלֹק֩ בִּלְשׁוֹנ֨וֹ מִן⁠־הַמַּ֜⁠יִם כַּאֲשֶׁ֧ר יָלֹ֣ק הַכֶּ֗⁠לֶב תַּצִּ֤⁠יג אוֹתוֹ֙ לְ⁠בָ֔ד וְ⁠כֹ֛ל אֲשֶׁר⁠־יִכְרַ֥ע עַל⁠־בִּרְכָּ֖יו לִשְׁתּֽוֹת׃

So he brought down the people to the water, and Hashem said to Gideon, "Everyone who laps of the water with his tongue, as a dog laps, him you shall set by himself; likewise, everyone who bows down on his knees to drink.⁠"

תרגום יונתןרש״יר״י קרארי״דרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַאֲחֵית יַת עַמָא לְמַיָא וַאֲמַר יְיָ לְגִדְעוֹן כֹּל דִי לָחֵיךְ בְּלִישָׁנֵיהּ מִן מַיָא כְּמָא דִמְלָחֵיךְ כַּלְבָּא תְּקִים יָתֵיהּ בִּלְחוֹדֵיה וְכֹל דִכְרַע עַל בִּרְכּוֹהִי לְמִשְׁתֵּי.

כל אשר ילוק בלשונו וגו׳ וכל אשר יכרע על ברכיו לשתות – תציג אותו לבד חוץ מסיעתך, כי הם לא ילכו עמך, שכך הם למודים לכרוע לפני עבודה זרה.

Anyone who laps with his tongue, etc. Anyone who bends forward while on his knees to drink, set them aside, out of your retinue. They shall not accompany you, since they are practiced in kneeling before idols.⁠¹

1. Both phrases of this passage–“Anyone who laps, etc.” and “anyone who bends forward, etc.”–refer to the same drinkers. Those who bend forward while on their knees, bringing their faces down to the water in order to lap it up, are practiced in prostrating themselves before idols.

כל אשר ילוק בלשונו מן המים וכל אשר יכרע על ברכיו לשתות תציג אותו – חוץ מסיעתך שאף למלוקק בלשונו אל המים כאשר ילוק הכלב אי אפשר לו שלא יכרע גם הוא על ברכיו כששותה מן הנהר, כשם שכורע על ברכיו זה ששותה מפיו מן הנהר, וב׳^א כתות הללו המלקקים בלשונם אל המים כאשר ילוק הכלב והכורעים על ברכיהם לשתות תציג אותם לבד כי הם לא ילכו עמך, שכך הם למודים לכרוע לפני עו״ז, אבל המלוקקים בידם אל פיהם אפשר להם למלות בחפניהם מן המעיין ולשתות כשהן זקופין.

א. במהדורת עפנשטיין: ״ושני״.

EVERYONE THAT LAPPETH OF THE WATER WITH HIS TONGUE,… LIKEWISE, EVERYONE THAT BOWETH DOWN UPON HIS KNEES TO DRINK … HIM SHALT THOU SET BY HIMSELF. [Its meaning is: Likewise, everyone that bows down upon his knees to drink … him shall you set outside] of your camp, for also everyone that laps the water with his tongue as a dog does, must bow down on his knees when he drinks from the river. The one who drinks by [directly] placing his mouth in the water [must similarly bow down on his knees when he drinks from the river]. Set aside these two groups, the one that laps the water with its tongues like dogs do and the one that bows on its knees [when it drinks from the river)]. They will not go with you, for they are in the habit of bowing to idols. However, it is possible for the ones who lap water into their mouth by hand to fill up a handful of water from a spring and drink the water while upright.

וכל אשר יכרע על ברכיו – נופל על הצג לבד.

והנה לזאת הסבה גם כן לא רצה השם שישארו עמו זולתי המלקקים בידם אל פיהם כי זה מורה על חריצות וגבורה ואולם אשר כרעו על ברכיהם לשתות הם עצלים ורצה שישובו להם והנה במאמר הא׳ הבדיל מהם בעלי העבירות ורכי הלבב כי האיש הירא הוא ירא מעבירה שבידו כמו שביארו ז״ל בפרק משוח מלחמה והחרד הוא רך הלבב ובזה הענין השני הבדיל העצלים ולא השאיר כי אם הצדיקים והחרוצים והגבורי׳ והם היו שלש מאות איש לבד ובהם לבד החזיק כמו שצוה לו הש״י ע״י נביאו או בעצמו במראה הנבואה.

וזכר שהורידם אל המים, רוצה לומר אל הנהר, ושאמר האל יתברך לגדעון כל אשר ילוק בלשונו מן המים כאשר ילוק הכלב וגו׳, רוצה לומר שיציג לבד כל אשר ילוק בלשונו כאשר ילוק הכלב, וכל אשר יכרע על ברכיו לשתות, רוצה לומר וכן תציג לבד כל אשר יכרע על ברכיו לשתות. והיה ענין זה לדעת רלב״ג שבראשונה צוה שישוב כל האיש הירא ורך הלבב, ועתה בנסיון הזה צוה שישובו כל העצלים, כי היה הכריעה על הברכים לשתות מנהג העצלים אשר אינם ראוים להלחם, והלוקקים בידיהם הם החרוצים והם המוכנים למלחמה, פסוק דמסייע ליה מה שאמר דוד הע״ה (תהלים ק״י ז׳) מנחל בדרך ישתה על כן ירים ראש. ואני אחשוב שעשה הנסיון הזה להבדיל כל הברכים אשר לא כרעו לבעל, כי באשר לא כרעו יושיע ה׳ את ישראל, ולפי שהשותים בכריעה שותים בשפתותיהם ואינם מלקקים בלשונם, לכן אמר כל אשר ילוק בלשונו מן המים כאשר ילוק הכלב, ולא היה הנסיון בשישתה בידיו (כי הכלב לא ישתה בידיהם) כי אם שילוק בלשון ולא ישתה בפה ובשפתיו בגמיעה.

בלשונו מן המים – כן כתוב לא אל המים.

ילק – ענין לחיכה בלשון, כמו: ילקו הכלבים (מלכים א כ״א:י״ט).

כל אשר ילק – כי השואב את המים בתוך ידיו ושותה מהם, אי אפשר לו לשתות בשפתיו כדרך כל הארץ רק מלקק בלשונו כדרך שתיית הכלב, אבל הכורע על ברכיו לשתות מהנחל, יכול הוא לשתות בשפתיו, ולזה צוה להעמיד המלקקים לבד והכורעים לבד.

וכל אשר יכרע וגו׳ – רצה לומר, וכן תציג לבד כל אשר יכרע וכו׳.

כל אשר ילק – רצה לומר הלוקח בידו אל פיו הוא לוקק בלשון משא״כ הכורע ממלא פיו מן המים.

וכפי דעת חז״ל הכורעים רגילים לכרוע לבבואה שלהם. גם הכריעה מורה על בולמוס התאוה לשתות בפעם א׳ ועל חלישת פרקי האיברים כמו שאמר בעקדה, צוה שיציגם לבד שהם לא ילכו, ואשר ילוק בלשון הוא עצמו מ״ש המלקקים בידם אל פיהם הם הלכו. ולרש״י ז״ל דרך אחר בזה:

כאשר ילק הכלב – לא כשור הטובל שפתותיו במים לשתות הרבה בבת אחת רק ככלב המוציא לשונו וכופלה ככף ובה מלקק מן המים מעט מעט, וזה דרך הולכי אורחות בארץ ערב ואפריקא בבואם אל מקור מים, הבאים ראשונה רוכבי הסוסים שיש להם פנאי יותר מלקקים בידם אל פיהם מעט מעט כדי שלא יזיק להם בשתותם מן המים הקרים הרבה בבת אחת והם בקיאים בשתיה זו הרבה ולא יפילו טפה מידם ארצה, והרגלים הבאים אחריהם שאין להם פנאי להתעכב נופלים על פניהם ארצה ושותים לרויה; וכאן צוה ה׳ לגדעון שיקח עמו הזריזים הבאים בראשונה אל המים ומלקקים בידם אל פיהם ויעזוב העצלים הבאים אחריהם, או בחר במלקקים בידם לפי שהראו שלא הורגלו בתענוגים ויכולים לסבול רעב וצמא ובאיזה טפות מים די להם, כי אמת הוא שה׳ היה אתם, אך מ״מ רב העמל שעמלו שלש מאות האיש במלחמה הזאת; או צוה לעשות כן להטיל גורל ביניהם, והוא ית׳ שם בלבם לשתות בדרך האחת או באחרת.

וַיּ֥וֹרֶד גדעון אֶת הָעָ֖ם אֶל הַמָּ֑יִם הנהר¹, וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל גִּדְע֗וֹן, כֹּ֣ל איש אֲשֶׁר יקח מים בידו² וְיָלֹק֩ וילקק בִּלְשׁוֹנ֨וֹ מִן הַמַּ֜יִם שבידו כַּאֲשֶׁ֧ר יָלֹ֣ק ילקק הַכֶּ֗לֶב, תַּצִּ֤יג תעמיד³ אוֹתוֹ֙ לְבָ֔ד להיות בסיעתך, וְכֹ֛ל אֲשֶׁר יִכְרַ֥ע עַל בִּרְכָּ֖יו כדי לִשְׁתּֽוֹת בדרך רגילה בשפתיו⁴, תעמיד אותו בקבוצה אחרת חוץ מסיעתך, כי אנשי קבוצה זו לא ילכו עמך, בהיותם מורגלים לכרוע לפני עבודת גלולים⁵:

1. אברבנאל.

2. מצודת דוד, מלבי״ם.

3. מצודת דוד.

4. מצודת דוד.

5. רש״י. ויש מרבותינו שביארו רגילים לכרוע לבבואה שלהם (הצל שלהם שבתוך המים), רד״ק בפס׳ ד׳, מלבי״ם. רלב״ג ביאר שזהו סימן גם לעצלות. מלבי״ם הוסיף כי הכריעה גם מורה על בולמוס התאוה לשתות בפעם אחת.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארי״דרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ו) וַיְהִ֗י מִסְפַּ֞ר הַֽמְלַקְ⁠קִ֤ים^א בְּ⁠יָדָם֙ אֶל⁠־פִּיהֶ֔ם שְׁ⁠לֹ֥שׁ מֵא֖וֹת אִ֑ישׁ וְ⁠כֹל֙ יֶ֣תֶר הָעָ֔ם כָּרְ⁠ע֥וּ עַל⁠־בִּרְכֵיהֶ֖ם לִשְׁתּ֥וֹת מָֽיִם׃

The number of those who lapped, putting their hand to their mouth, was three hundred men; but all the rest of the people bowed down on their knees to drink water.

א. הַֽמְלַקְקִ֤ים א=הַֽמְלַקֲקִ֤ים (חטף)

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וַהֲוָה מִנְיַן דְשָׁדָן בִּידֵיהוֹן לְפוּמְהוֹן תְּלַת מְאָה גַבְרָא וְכָל שְׁאָר עַמָא כְּרָעוּ עַל בִּרְכֵּיהוֹן לְמִשְׁתֵּי מַיָא.

המלקקים בידם – אין זה דרך כריעה כלוקק בלשונו.

Who lapped from hand. This is not the kind of bending forward as when lapping up with the tongue.⁠¹

1. Lapping from hand to mouth does not involve prostrating oneself.

וכן היה דכת׳: ויהי מספר המלוקקים בידם אל פיהם – הם האנשים ששאבו בידם מן המים ושתו להם מעומד.

AND THUS IT WAS: For Scripture reads: BY THE NUMBER OF THEM THAT LAPPED, that is, by the men who drank while standing will I save you.

על ברכיהם – הכף רפה. וכן: והוא ברך על ברכוהי (דניאל ו׳:י״א), והשאר דגושין.

וזהו שאמר במעשה ויהי מספר המלקקים בידם אל פיהם שלש מאות איש, רוצה לומר שלא היו שותים בגמיעה כי אם בלקיקה בלשונם, ואין עיקר הנסיון בהיות השתיה ביד, כי אם בהיותם בלקיקת הלשון שיעשה אותו הכלב והאדם מעומד, ולא בגמיעת הפה והשפתים שאי אפשר שיעשה כי אם בכריעה ובהשתחויה, ולזה אמר וכל יתר העם כרעו על ברכיהם לשתות מים, כי זה היה ענין הנתינה לדעת מי הוא הכורע על ברכיו.

ויהי מספר המלקקים – ב׳ ובענין וכן כתיבין ושניהם רפויי המ״ם סמוני הה״א בגעיא עיין מכלול דף נ׳ ובדף צ״ד הביא מלה זו עם אחרות שכאשר נכתבו שתי אותיות דומות פעמים יבארו שתיהן אע״פ שמקדם להם תנועה קטנה אבל ישימו מאריך עם התנועה הקטנה ובאות הראשונה מן הדומות שו״א ופתח וכבר כתבתי בריש פרשת לך לך שזהו חילוף בין הספרים כי במקצתן כל מלות אלו בחטף פתח ובמקצתן כולן בשוא לבד.

על ברכיהם – הכ״ף רפה והמסורת עליו כל לשון ברכי ברכיו דגש בר מן שנים רפין וזה אחד מהם וחברו הוא ברך על ברכוהי (דניאל ו׳) כ״ב רד״ק בפי׳ ובמכלול דף קצ״א ושרשים שרש ברך.

וכל היתר – ותחלה אמר ועשרת אלפים נשארו, וזה כמבואר אצלי שהנשאר הוא בכוונה, והיתר הוא הבלתי צריך והוא למותר.

וַיְהִ֗י מִסְפַּ֞ר האנשים הַֽמֲלַקְקִ֤ים שליקקו את המים אשר בְּיָדָם֙ אֶל תוך פִּיהֶ֔ם כשהם שותים בעמידה¹ מבלי לכרוע², שְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת אִ֑ישׁ, וְכֹל֙ יֶ֣תֶר הָעָ֔ם כָּרְע֥וּ עַל בִּרְכֵיהֶ֖ם כדי לִשְׁתּ֥וֹת מָֽיִם: (ס)

1. ר״י קרא, אברבנאל.

2. רש״י.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימלבי״םמקראות שלובותהכל

(ז) ⁠וַיֹּ֨⁠אמֶר יְהֹוָ֜הי״י֜ אֶל⁠־גִּדְע֗וֹן בִּשְׁלֹשׁ֩ מֵא֨וֹת הָאִ֤ישׁ הַֽמְלַקְ⁠קִים֙^א אוֹשִׁ֣יעַ אֶתְכֶ֔ם וְ⁠נָתַתִּ֥⁠י אֶת⁠־מִדְיָ֖ן בְּ⁠יָדֶ֑ךָ וְ⁠כׇ֨ל⁠־הָעָ֔ם יֵלְ⁠כ֖וּ אִ֥ישׁ לִמְקֹמֽוֹ׃

Hashem said to Gideon, "By the three hundred men who lapped I will save you and deliver the Midianites into your hand; and let all the people go every man to his place.⁠"

א. הַֽמְלַקְקִים֙ א=הַֽמְלַקֲקִים֙ (חטף)

תרגום יונתןר״י קראאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותעודהכל

וַאֲמַר יְיָ לְגִדְעוֹן בִּתְלַת מְאָה גוּבְרִין דְשָׁדַן בִּידֵיהוֹן לְפוּמְהוֹן אֶפְרוֹק יַתְכוֹן וְאֶמְסַר יַת מִדְיָנָאֵי בִּידָךְ וְכָל ַעמָא יֵיזְלוּן גְבַר לְאַתְרֵיה.

ויאמר י״י אל גדעון בשלוש מאות האיש המלקקים – ששתו להם מעומד אושיע אתכם וגו׳.

AND THE LORD SAID UNTO GIDEON: ‘BY THE THREE HUNDRED MEN THAT LAPPED, that is, [by the three hundred men that] drank the water while standing will I save you.

ואמר השם יתברך שבשלש מאות איש ההם יושיע את ישראל, רוצה לומר שזכותם עומדת לעד לפי שלא היה בהם ברכים אשר כרעו לבעל, והותרה בזה השאלה השנית:

המלקקים – בחר במלקקים ומאס בכורעים, לפי שהכורעים הורגלו לכרוע להעבודה זרה ולא כן המלקקים.

וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל גִּדְע֗וֹן, בִּשְׁלֹשׁ֩ מֵא֨וֹת הָאִ֤ישׁ הַֽמֲלַקְקִים֙ ששתו בעמידה¹, אוֹשִׁ֣יעַ אֶתְכֶ֔ם, וְנָתַתִּ֥י ואתן אֶת מִדְיָ֖ן בְּיָדֶ֑ךָ שזכותם עומדת לעד, לפי שלא היה בהם ברכים אשר כרעו לבעל², וְכָל יתר הָעָ֔ם יֵלְכ֖וּ אִ֥ישׁ לִמְקֹמֽוֹ:

1. ר״י קרא.

2. אברבנאל, מצודת דוד.

תרגום יונתןר״י קראאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותהכל

(ח) וַיִּ⁠קְח֣וּ אֶת⁠־צֵדָה֩ הָעָ֨ם בְּ⁠יָדָ֜ם וְ⁠אֵ֣ת שׁוֹפְ⁠רֹֽתֵיהֶ֗ם וְ⁠אֵ֨ת כׇּל⁠־אִ֤ישׁ יִשְׂרָאֵל֙ שִׁלַּ⁠ח֙ אִ֣ישׁ לְ⁠אֹֽהָלָ֔יו וּבִשְׁלֹשׁ⁠־מֵא֥וֹת הָאִ֖ישׁ הֶחֱזִ֑יק וּמַחֲנֵ֣ה מִדְיָ֔ן הָ֥יָה ל֖וֹ מִתַּ֥⁠חַת בָּעֵֽמֶק׃

So the people took food in their hand and their trumpets; and he sent all the men of Israel every man to his tent, but he retained the three hundred men. And the camp of Midian was beneath him in the valley.

תרגום יונתןר״י קרארד״קרי״דרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וּנְסִיבוּ יַת זְוָדֵי עַמָא בִּידֵיהוֹן וְיַת שְׁפָרֵיהוֹן וְיַת כָּל אֱנָשׁ יִשְׂרָאֵל שְׁלַח גְבַר לְקִרְווֹהִי וּבִתְלַת מְאָה גַבְרָא אַתְקַף וּמַשִׁרְיַת מִדְיָנָאֵי שַׁרְיָא לְקִבְּלֵיהּ מִשִׁפּוּלֵי מֵישְׁרָא.

ויקחו האנשים את צידה העם בידם – צידת יתר העם ששבו איש למקומם.

SO THEY TOOK THE VICTUALS OF THE PEOPLE IN THEIR HANDS. The reference is to the victuals of the remainder of the people, who returned to their places.⁠¹

1. Those who were excused from participating in the battle took their victuals in their hands and went home.

את צדה העם בידם – צדת העם שהלכו למקומם לקחו העם הנשארים עמו. וכן שופרותיהם שהיו עם מקצתם להריע במלחמה לקחו כמו כן הנשארים עמו, כדי שיהיה שופר ביד כל אחד ואחד מהשלש מאות הנשארים, ויריעו תרועה גדולה להבהיל מחנה מדין.

ומלת צדה מוכרת במקום סמוך, כי משפטו: צדת, וכמוהו: וענוה צדק (תהלים מ״ה:ה׳), כאיפה שעורים (רות ב׳:י״ז) וזולתם שכתבנו בספר מכלל בחלק הדקדוק. וכן תירגם יונתן: סמוך ית זוודי עמא.

ויקחו את צידה העם בידם – פירוש: אילו שלש מאות לקחו צידת שאר העם ושופרותיהם.

ולקחו צדת העם בידם ושופרותיהם כדי שיהיה שופר ביד כל אחד מהם וידמה שהש״י הודיע לו איך תהיה התשועה ביד שלש מאות האנשים האלה ר״ל שזה יהיה בשיתן שופרות ביד כלם וכדים רקים ולפידים בוערים באש בתוך הכדים כאופן שעשו זה ואולם קצר הכתוב כמנהגו וחזק הש״י לבו במספר החלום ואת שברו כי זה ממה שהורה אמתות מה שיעד להם הש״י.

וזכר שלקחו אותם השלש מאות איש צידת העם השבים לבתיהם, רוצה לומר שלקחו מצידתם מה שראוי להם ושלקחו שופרותיהם, כי היה המנהג בימים ההם בבאים למלחמה להביא בידיהם שופרות לתקוע:

צדה – מזון.

החזיק – אחז.

ויקחו – המלקקים לקחו מיתר העם צידם ושופרותיהם.

ואת כל וגו׳ – המה הכורעים.

החזיק – אחז בהם ללכת עמו.

מתחת – וגדעון היה בהר ממעל.

השאלות: (ח) למה אמר שנית ומחנה מדין היה לו מתחת בעמק שכבר נאמר פסוק א׳?

ויקחו – הג׳ מאות איש לקחו הצדה של ההולכים ולכן נמצא בידם ג׳ מאות כדים ושופרת, ומחנה מדין היה לו מתחת כבר הזכיר זה בפ׳ א׳ רק עתה עלה הוא אל ההר והיה המחנה תחתיו.

ואת שופרותיהם – שאיזה מהם הביאו עמם משלהם להשתמש בם לעת הצורך.

החזיק – דבר על לבם להתעכב עמו ולהלחם אף על פי שמתי מספר המה.

וַיִּקְח֣וּ שלוש מאות הנותרים¹ אֶת הַצֵדָה֩ המזון² של שאר³ הָעָ֨ם בְּיָדָ֜ם, וְלקחו גם⁴ אֵ֣ת שׁוֹפְרֹֽתֵיהֶ֗ם⁵ להריע במלחמה⁶, וְאֵ֨ת כָּל אִ֤ישׁ אנשי יִשְׂרָאֵל֙ הכורעים⁷ שִׁלַּח֙ גדעון אִ֣ישׁ לְאֹֽהָלָ֔יו, וּבִשְׁלֹשׁ מֵא֥וֹת הָאִ֖ישׁ האנשים הנותרים הֶֽחֱזִ֑יק גדעון, ללכת עמו⁸, וּמַחֲנֵ֣ה מִדְיָ֔ן הָ֥יָה ל֖וֹ מִתַּ֥חַת בָּעֵֽמֶק וגדעון היה בהר ממעל⁹: (פ)

1. רד״ק, רי״ד, מצודת דוד.

2. מצודת ציון.

3. רד״ק, ר״י קרא, רי״ד, מצודת דוד.

4. רד״ק, רי״ד, מצודת דוד.

5. כי היה המנהג בימים ההם להביא למלחמה בידיהם שופרות לתקוע, אברבנאל.

6. רד״ק. ויתכן שה׳ הודיע לגדעון איך תהיה התשועה ביד שלש מאות האנשים האלה, דהיינו שיתן שופרות ביד כולם, וכדים רקים ולפידים בוערים באש בתוך הכדים, רלב״ג.

7. מצודת דוד.

8. מצודת דוד.

9. מצודת דוד.

תרגום יונתןר״י קרארד״קרי״דרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ט) ⁠וַֽיְהִי֙ בַּלַּ֣⁠יְלָה הַה֔וּא וַיֹּ֤⁠אמֶר אֵלָיו֙ יְהֹוָ֔הי״י֔ ק֖וּם רֵ֣ד בַּֽמַּ⁠חֲנֶ֑ה כִּ֥י נְ⁠תַתִּ֖⁠יו בְּ⁠יָדֶֽךָ׃

It happened the same night, that Hashem said to him, "Arise, get down into the camp; for I have delivered it into your hand.

תרגום יונתןאברבנאלמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַהֲוָה בְּלֵילְיָא הַהוּא וַאֲמַר לֵיהּ יְיָ קוּם חוֹת בְּמַשְׁרִיתָא אֲרֵי מְסַרְתִּינוּן בִּידָךְ.

ויהי בלילה ההוא וגו׳. זכר שאמר האל ית׳ לגדעון שיקום וירד להלחם במחנה האויבים כי נתנם בידיו

רד כו׳ במחנה וכו׳ ואם ירא וכו׳ ירד כו׳ אל המחנה – במחנה, הוא שיפול במחנה לכבשה, ואל המחנה, הוא שיעמוד מרחוק לשמוע מה ידברו. וזה שאמר ואם ירא אתה רצה לומר לא אפשר להשפיע עליך רוח גבורה שלא תחול על רכי הלבב) רד אתה בעצמך אל המחנה וכו׳ ואח״כ תחזקנה ידיך וירדת במחנה להלחם. קצה החמשים פי׳ המזוינים, כי לא כולם היו מזוינים רק העומדים בקצה על המשמר.

קום רד במחנה – להלחם בו, ואם עודך ירא מלהלחם רד בתחלה עם פורה לרגל (שאם צופה יכיר בהם יהיו שנים נגד אחד) ואח״כ תרד להלחם.

וַֽיְהִי֙ בַּלַּ֣יְלָה הַה֔וּא, וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ יְהוָ֔ה, ק֖וּם רֵ֣ד בַּֽמַּחֲנֶ֑ה של האויב¹ לכובשו², כִּ֥י נְתַתִּ֖יו בְּיָדֶֽךָ:

1. אברבנאל.

2. מלבי״ם.

תרגום יונתןאברבנאלמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(י) וְ⁠אִם⁠־יָרֵ֥א אַתָּ֖⁠ה לָרֶ֑דֶת רֵ֥ד אַתָּ֛⁠ה וּפֻרָ֥ה נַעַרְךָ֖ אֶל⁠־הַֽמַּ⁠חֲנֶֽה׃

But if you fear to go down, go you with Purah your servant down to the camp,

תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותעודהכל

וְאִם דָחִיל אַתְּ לְמֵיחַת חוֹת אַתְּ וּפוּרָה עוּלֵמָךְ לְמַשְׁרִיתָא.

(י-יא) ושאם היה עדיין ירא ירד הוא ונערו, וישמעו מה שידברו האויבים במחנה ועם זה תחזקנה ידיו. והנה הוצרך הנסיון הזה עוד כדי לחזקו, להיות הולך לכל מחנה האויבים הרב אין מספר בשלש מאות איש, ואמר שהלך גדעון ונערו אל קצה החמושים אשר במחנה, לפי שהיה המנהג כמו שהוא עדיין היום שבהיות אנשי המלחמה בשדה בלילה ישימו כל החלש והבהמות באמצע והאנשים החלוצים סובבים אותם, כדי שאם יבואו האויבים ילחמו בהם החלוצים אשר סביבותיהם ולא יזנבו כל הנחשלים, ולכן זכר שבאו אל קצה החמושים שהם היו סביב המחנה, והודיע זה לפי שהיה ענין החלום ופתרונו לחלוצים ואנשי המלחמה והוא מורה שנמוגו כלם מפניהם, אחר שהיותר גבורים וחלוצי הצבא פחד קראם ורעדה:

ואם ירא וגו׳ – אם תפחד לרדת להלחם בם, רד לשמוע מה בפיהם.

וְאִם יָרֵ֥א אַתָּ֖ה לָרֶ֑דֶת להילחם בם¹, רֵ֥ד אַתָּ֛ה וּפֻרָ֥ה נַעַרְךָ֖ אֶל הַֽמַּחֲנֶֽה שלהם לשמוע מה בפיהם²:

1. מצודת דוד.

2. אברבנאל, מצודת דוד.

תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותהכל

(יא) וְ⁠שָֽׁמַעְתָּ֙ מַה⁠־יְ⁠דַבֵּ֔⁠רוּ וְ⁠אַחַר֙ תֶּחֱזַ֣קְנָה יָדֶ֔יךָ וְ⁠יָרַדְתָּ֖ בַּֽמַּ⁠חֲנֶ֑ה וַיֵּ֤⁠רֶד הוּא֙ וּפֻרָ֣ה נַעֲר֔וֹ אֶל⁠־קְ⁠צֵ֥ה הַחֲמֻשִׁ֖ים אֲשֶׁ֥ר בַּֽמַּ⁠חֲנֶֽה׃

and you shall hear what they say, and afterward your hands shall be strengthened to go down into the camp.⁠" Then he went down with Purah his servant to the outermost part of the armed men who were in the camp.

תרגום יונתןר״י קראאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותעודהכל

וְתִשְׁמַע מַה יְמַלְלוּן וּבָתַר כֵּן יִתְקוֹף יְדָךְ וְתֵחוֹת בְּמַשְׁרִיתָא וּנְחַת הוּא וּפוּרָה עוּלֵימֵיהּ לִסְטַר מְזַרְזַיָא דִי בְּמַשְׁרִיתָא.

אל קצה החמושים אשר במחנה – שכן דרך גייסות כשחונים בלילה מעמידים להם חלוצים סביבות המחנה שאם יפול עליהם גדוד שיהו אילו החלוצים נכונים לעמוד נגדם.

THE OUTERMOST PART OF THE ARMED MEN THAT WERE IN THE CAMP. This is the practice of troops. When they camp at night they assign armed men to stand around the camp as guards. If a troop falls upon them then the armed men will be prepared to stand up and fight.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

מה ידברו – במקצת ספרים אין דגש ביו״ד.

החמשים – המזוינים, וכן: תעברו חמשים (יהושע א׳:י״ד).

ואחר – שכשתשמע מה בפיהם, אז ׳תחזקנה ידיך׳, ותרד אל המחנה להלחם בם.

אל קצה החמשים – דרך המחנה להעמיד בלילה מסביב אנשים מזויינים, לשומרים.

וְשָֽׁמַעְתָּ֙ ותשמע מַה יְדַבֵּ֔רוּ ביניהם חיילי מדין, וְאַחַר֙ שתשמע מה בפיהם¹, תֶּחֱזַ֣קְנָה יָדֶ֔יךָ, וְאז יָרַדְתָּ֖ תרד בַּֽמַּחֲנֶ֑ה של האויב להילחם בם², וַיֵּ֤רֶד הוּא֙ וּפֻרָ֣ה נַעֲר֔וֹ אֶל קְצֵ֥ה המחנה, שם היו הַחֲמֻשִׁ֖ים הם החיילים המזוינים³, אֲשֶׁ֥ר הוצבו בַּֽמַּחֲנֶֽה לשמירה בלילה⁴:

1. אברבנאל, מצודת דוד.

2. מצודת דוד. והוצרך הנסיון הזה עוד כדי לחזקו, להיות הולך לכל מחנה האויבים הרב אין מספר בשלש מאות איש, אברבנאל.

3. מצודת ציון.

4. ר״י קרא, מצודת דוד. שכן דרך גייסות כשחונים בלילה מעמידים להם חלוצים סביבות המחנה שאם יפול עליהם גדוד, שיהיו החלוצים מוכנים לעמוד נגדם, ר״י קרא, אברבנאל, מצודת דוד.

תרגום יונתןר״י קראאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותהכל

(יב) וּמִדְיָ֨ן וַעֲמָלֵ֤ק וְ⁠כׇל⁠־בְּ⁠נֵי⁠־קֶ֙דֶם֙ נֹפְ⁠לִ֣ים בָּעֵ֔מֶק כָּאַרְבֶּ֖ה לָרֹ֑ב וְ⁠לִגְמַלֵּ⁠יהֶם֙ אֵ֣ין מִסְפָּ֔ר כַּח֛וֹל שֶׁעַל⁠־שְׂ⁠פַ֥ת הַיָּ֖⁠ם לָרֹֽב׃

The Midianites and the Amalekites and all the children of the east lay along in the valley like locusts for multitude; and their camels were without number, as the sand which is on the seashore for multitude.

תרגום יונתןרש״ימצודת ציוןמקראות שלובותעודהכל

וּמִדְיָנָאֵי וַעֲמַלְקָאֵי וְכָל בְּנֵי מַדִינְחָא רָמָן בְּמֵישְׁרָא כְּגוֹבָאֵי לִסְגֵי וְלִגְמַלֵיהוֹן לֵית מִנְיַן כְּחָלָא דִי עַל כֵּיף יַמָא לִסְגֵי.

נפלים בעמק – שוכנים בעמק.

Lay in the valley. Were stationed in the valley.

נפלים – חונים, כמו: על פני כל אחיו נפל (בראשית כ״ה:י״ח).

וּמִדְיָ֨ן וַעֲמָלֵ֤ק וְכָל בְּנֵי קֶ֙דֶם֙ נֹפְלִ֣ים היו חונים¹ בָּעֵ֔מֶק, והיו כָּאַרְבֶּ֖ה לָרֹ֑ב, וְאף לִגְמַלֵּיהֶם֙ אֵ֣ין לא היה מִסְפָּ֔ר שהיו כַּח֛וֹל שֶׁעַל שְׂפַ֥ת הַיָּ֖ם לָרֹֽב:

1. מצודת ציון. ורש״י ביאר ״שוכנים״.

תרגום יונתןרש״ימצודת ציוןמקראות שלובותהכל

(יג) וַיָּ⁠בֹ֣א גִדְע֔וֹן וְ⁠הִ֨נֵּ⁠ה⁠־אִ֔ישׁ מְ⁠סַפֵּ֥⁠ר לְ⁠רֵעֵ֖הוּ חֲל֑וֹם וַיֹּ֜⁠אמֶר הִנֵּ֧⁠ה חֲל֣וֹם חָלַ֗מְתִּי וְ⁠הִנֵּ֨⁠ה צְ⁠לִ֜יל לֶ֤חֶם שְׂ⁠עֹרִים֙ מִתְהַפֵּ⁠ךְ֙ בְּ⁠מַחֲנֵ֣ה מִדְיָ֔ן וַיָּ⁠בֹ֣א עַד⁠־הָ֠אֹ֠הֶל וַיַּכֵּ֧⁠הוּ וַיִּפֹּ֛⁠ל וַיַּ⁠הַפְכֵ֥הוּ לְ⁠מַ֖עְלָה וְ⁠נָפַ֥ל הָאֹֽהֶל׃

When Gideon had come, behold, there was a man telling a dream to his fellow; and he said, "Behold, I dreamed a dream; and behold, a cake of barley bread tumbled into the camp of Midian and came to the tent, and struck it so that it fell and turned it upside down, so that the tent lay flat.⁠"

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַאֲתָא גִדְעוֹן וְהָא גַבְרָא מִשְׁתָּעֵי לְחַבְרֵיהּ חֶלְמָא וַאֲמַר הָא חֶלְמָא חַלְמֵית וְהָא חֲרַר דִלְחֵם שְׂעוֹרִין מִתְהַפִּיךְ בְּמַשִׁרְיַת מִדְיָנָאֵי וַאֲתָא עַד מַשְׁכְּנָא וּמְחָהִי וּנְפַל וְאַפְכֵיהּ לְעֵילָא וּנְפַל מַשְׁכְּנָא.

צליל צלול׳ כתיב, שהיה הדור צלול מן הצדיקים.

צליל לחם שערים – חרר דלחם שעורים, חררה שאופין על הגחלים.

לחם שערים – הוא זכות העומר הקרב בפסח.

ויכהו ויפל – האהל.

ויהפכהו – האהל מלמטה למעלה, ונפל האהל.

Toasted. The written text is צׇלוּל, "clear".⁠¹ The generation was cleared of righteous men.

A toasted barley bread. A loaf of barley bread. A loaf toasted over coals.

Barley bread. This represents the merit of the Omer offering, which was brought on Pesach.⁠²

And hit it, and it collapsed (the tent), then it overturned the tent, completely overturned, and the tent collapsed.

1. Occasionally, the written Scriptural text, כְתַב, differs from the spoken text, קֽרִי. Rashi notes that this is the case here, where the written text is צׇלוּל, while the spoken text is צְלִיל, “toasted”.

2. On the second day of Pesach. The offering consisted of barley meal. (Vayikra, 23:11,16. See Rashi there. Cf. Rashi above, 6:19).

והנה צליל לחם שעורים – לחם קלי, מתהפך במחנה מדין ויבא עד האהל ויכהו ויפול.

AND, LO, A CAKE OF BARLEY BREAD. A cake of roasted barley bread. tumbled into the camp of Midian, and came unto the tent, and smote it so that it fell.

צלול – כתיב בוי״ו, וקרי ביו״ד, ואחד הוא, כי אותיות אהו״י מתחלפות. והוא מענין: תצילנה אזניו (ירמיהו י״ט:ג׳), כלומר שמע רעש לחם שעורים שהיה מתהפך במחנה מדין, ובאמרו לחם שעורים נראה כי שמע וראה אותו.

או יהיה מן: צלי אש (שמות י״ב:ח׳), שרשו צלה, כמו מן שורש הגה – הגיגי. ופי׳: עוגת שעורים. וטעם צליל – שהיתה צלויה בגחלים, והוא הנקרא בדברי רז״ל חררה: ולא חררה על גבי גחלים. וכן תירגם יונתן: חרר דלחים שעורים.

והיה זה משל על ישראל שהיו חלושים מתגברים על מדין ומנצחין אותם.

צליל לחם שעורים – פירוש: חררה או גלוסקא.

צלול לחם שעורים – רוצה לומר: קול הברת לחם שעורים.

והנה זכר ששמע גדעון שהיה איש מאותם החמושים חלוצי צבא (אשר לבם כלב האריה) מספר לרעהו חלום שחלם ואמר והנה צליל לחם שעורים מתהפך במחנה מדין ויבא עד האהל ויכהו ויפול ויהפכהו למעלה ונפל האהל, ופירושו הוא ששמע חררת לחם שעורים (כמו שת״י) או עוגת שעורים הצלויה באש, שהיה מתהפך במחנה מדין מפה אל פה, כאשר יתהפך הדבר היוצא מן האש בכח החום, ושבא אל האהל, לפי שהאהלים היו באמצע המחנה וכל החמושים חלוצי הצבא היו חונים סביב האהלים כמו שפירשתי. והיה בהגדת החלום שאותו הצליל לחם שעורים המתהפך היה מגיע עד אמצע המחנה אשר שם האהלים, ולהיות הצלל שורף באש והאהלים מבגד פשתן אמר ויכהו, רוצה לומר שאותו צלול^א היה מכה האהל ויפול האהל, והיה תכלית החלום שבזה האופן האהל נשאר נופל ארצה והצלול שהיה מושלך ארצה היה משם ואילך מתהפך למעלה, וזהו ויבא עד האהל ויכהו ויפול, רוצה לומר שהפיל הצלול את האהל ויהפכהו למעלה שאז נפילת האהל יסבב שיהפוך הצלול למעלה ונפל האהל, ונשאר א״כ היושב למטה מתהפך למעלה שהוא לחם שעורים. והאהל שהיה למעלה נשאר נופל ארצה. והמפרשים פירשו ויהפכהו למעלה את האהל ונפל ראש האהל, ומה שכתבתי הוא יותר נכון. והנה שומע החלום, מאשר ראה המפלה במחנה מדין ואהליהם ושהיה המסבב אותו הרע דבר מועט צלול לחם שעורים.

א. כן בדפוס ראשון, וכן בהמשך, וכן גם בהרבה כ״י של המקרא.

צלול – צליל קרי.

צליל – מלשון צלי, ורצונו לומר חררה אפויה על הגחלים.

מתהפך – מתהפך ומתגלגל, כי בעת הגלגול יתהפך מעבר לעבר.

ויכהו – הצליל הכה את האהל ונפל הוא אל תוך האהל, והיפך תחתית האהל למעלה ונפל האהל.

השאלות: (יג) מה כוונת החלום בפרטיו? (יז) למה כפל ממני תראו וכן תעשו והיה כאשר אעשה כן תעשון?

והנה צליל לחם שעורים – היה אז ט״ז ניסן שאז קציר שעורים והם באו לבוז קציר שדה, שהוא לחם שעורים, ראה צליל וקול רעש צלילת לחם השעורים שרצו לשללו, שהוא מתהפך במחנה מדין שתחת שתחלה התחבאו מפניהם, נהפך הוא לשלוט בשונאיהם ויבא עד האהל שהוא עד המחנה ששם האהלים.

ויכהו ויפל – הוא ההגדה שיפלו חללים, ויהפכהו למעלה הוא חזיון שני שאח״כ ברחו מן העמק אל ההרים שסביב ושם נפל האהל לגמרי. וזה שאמר: ויען ויאמר וכו׳.

צליל – לא משרש צלה שלא ישתמשו בו לאפית הלחם רק משרש צלל שענינו בלשון חכמים (מים צלולים) זך שנראה האור מאחוריו, א״כ צליל כמו רקיק, וזה מלשון והבור רק.

ויכהו ויפל – הצליל הכהו בנפילתו, כלו׳ כבר כלה כח המניעו ונחלש עד שהיה קרוב לנפילתו ארצה, ובהכאה מועטת כזו נפל האהל (ה״א הידיעה לאו דוקא, אהל אחד) הנחזק בקרקע ע״י יתדות ברזל וחבלים, ולפי פירוש זה תיבות ונפל האהל על מקומן תבאנה שאל״כ מיותרות הן.

וַיָּבֹ֣א גִדְע֔וֹן אל קצה מחנה מדין, וְהִ֨נֵּה אִ֔ישׁ מאותם החמושים¹ מְסַפֵּ֥ר לְרֵעֵ֖הוּ חֲל֑וֹם, וַיֹּ֜אמֶר לו, הִנֵּ֧ה חֲל֣וֹם חָלַ֗מְתִּי, וְהִנֵּ֨ה בחלומי אני רואה ושומע² צְלִ֜יל (צלול³ כתיב) קול⁴ של לֶ֤חֶם שְׂעֹרִים֙⁵ קלוי⁶ על גחלים⁷, מִתְהַפֵּךְ֙ ומתגלגל⁸ בְּמַחֲנֵ֣ה מִדְיָ֔ן, וַיָּבֹ֣א לחם השעורים עַד הָ֠אֹהֶל וַיַּכֵּ֧הוּ, וַיִּפֹּ֛ל הוא אל תוך האהל⁹, וַיַּהַפְכֵ֥הוּ והיפך תחתית האהל¹⁰ מלמטה¹¹ לְמַ֖עְלָה, וְנָפַ֥ל הָאֹֽהֶל:

1. אברבנאל.

2. רד״ק, מלבי״ם.

3. צלול כתיב, שהיה הדור צלול מן הצדיקים, רש״י.

4. רד״ק, רלב״ג. ויש מרבותינו שביארו שהוא מלשון צלי, דהיינו חררת לחם שעורים או עוגת שעורים הצלויה באש, שהיה מתהפך במחנה מדין מפה אל פה, כאשר יתהפך הדבר היוצא מן האש בכח החום, רי״ד, מצודת ציון, אברבנאל.

5. הוא זכות קרבן העומר הקרב בפסח, רש״י.

6. ר״י קרא.

7. רש״י, מצודת ציון.

8. מצודת ציון.

9. מצודת דוד.

10. מצודת דוד.

11. ר״י קרא. מלבי״ם מבאר את פירוש החלום, שהיה אז ט״ז ניסן שהוא יום קציר שעורים, ומדין באו לבזוז קציר שדה, (שהוא לחם שעורים), וראה בחלומו צליל וקול רעש צלילת לחם השעורים שרצו לשללו, שהוא מתהפך במחנה מדין, שתחת שתחילה התחבאו מפניהם, נהפך הוא לשלוט בשונאיהם, ויבוא עד האהל (שהוא עד המחנה ששם האהלים), ויכהו ויפול, בא להגיד שיפלו מדין חללים, ויהפכהו למעלה, הוא חלקו השני של החזיון, שאח״כ ברחו מן העמק אל ההרים שסביב, ושם נפל האהל לגמרי.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יד) וַיַּ֨⁠עַן רֵעֵ֤הוּ וַיֹּ֙⁠אמֶר֙ אֵ֣ין זֹ֔את בִּלְתִּ֗י אִם⁠־חֶ֛רֶב גִּדְע֥וֹן בֶּן⁠־יוֹאָ֖שׁ אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֑ל נָתַ֤ן הָאֱלֹהִים֙ בְּ⁠יָד֔וֹ אֶת⁠־מִדְיָ֖ן וְ⁠אֶת⁠־כׇּל⁠־הַֽמַּ⁠חֲנֶֽה׃

His fellow answered, "This is nothing else save the sword of Gideon the son of Joash, a man of Israel; into his hand God has delivered Midian and all the army.⁠"

תרגום יונתןר״י קרארי״דאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותעודהכל

וַאֲתֵיב חַבְרֵיהּ וַאֲמַר לֵית דָא אֱלָהֵן חַרְבָּא דְגִדְעוֹן בַּר יוֹאָשׁ אֱנָשׁ יִשְׂרָאֵל מְסַר יְיָ בִּידֵיהּ יַת מִדְיָנָאֵי וְיַת כָּל מַשְׁרִיתָא.

ויען רעהו ויאמר אין זאת בלתי אם חרב גדעון בן יואש איש ישראל נתן האלהים בידו את מדין – אמר לו חבירו ששמע את החלום, חלום זה אין אדם יכול לפתור אותו לרעתם של ישראל ולטובתם של מדין, שהרי מחנה מדין חונים להם מתחת בעמק ומחנה ישראל חונים להם בהר, ומנהג כל דבר עגול להתגלגל מלמעלה למטה אבל מלמטה למעלה אי אפשר לו להתגלגל, ואפילו אם היו ישראל חונים במישור ומחנה מדין במישור שאי אפשר לצליל לחם להתהפך לכאן ולכאן עדיין אין אדם יכול לפתור את החלום כי אם לטובתו של ישראל ולרעתו של מחנה מדין שהרי חלמתי שהלחם מכה במחנה מדין שכן הוא מספר והנה צליל לחם שעורים מתהפך במחנה מדין ויבא עד האהל ויכהו (שופטים ז׳:י״ג).

AND HIS FELLOW ANSWERED AND SAID: ‘THIS IS NOTHING ELSE SAVE THE SWORD OF GIDEON THE SON OF JOASH, A MAN OF ISRAEL: INTO HIS HAND, GOD HATH DELIVERED MIDIAN. His friend who heard the dream described, said to him, this dream cannot be interpreted negatively regarding Israel and positively regarding Midian, for the camp of Midian is situated below in the valley, and the camp of Israel is positioned on the mountain. It is the way of all things that are round to roll down from the top to the bottom. However, round objects can't roll from the bottom to the top. Even if Israel were encamped on a plain and the camp of Midian were likewise encamped on a plain in which case it would be impossible for the loaf of bread to turn to either side¹ one would only be able to interpret the dream in favor of Israel and in a negative way regarding the camp of Midian for I dreamed that the bread struck the camp of Midian. [The dream has to be so interpreted] for the dreamer reported that he saw "a cake of barley bread [that] tumbled into the camp of Midian, and came unto the tent, and smote it.⁠"

1. Literally, this side and that side.

אין זאת בלתי אם חרב גדעון – פירוש: צליל לחם שעורים שהיה נבזה בעינינו וסברנו לאכלו כלחם, ומפני רוב שפלותו נדמה ללחם שעורים, או כדברי רבותינו שאמרו יום הנפת העומר היה.

גזר אומר ופתר החלום באמרו אין זאת בלתי אם חרב גדעון נתן אלהים בידו את מדין ואת כל המחנה, שהיה גדעון דבר מועט בערך אנשי מדין, והיה חם לבו בקרבו ודומה לצלול והוא היה תמיד מתהפך בתחבולותיו כל היום, ואמר זה להיות גבורת גדעון מפורסמת אצלם, ואין ספק שהפתרון היה מפעל האל יתברך כדי שיחזק לבב גדעון: ולפי (ברכות נ״ה ע״ב) שהחלומות הולכים אחר הפה, כמו שזכרו חז״ל, לקח מזה שני עדים רוצה לומר החלום והפתרון.

איש – רוצה לומר, גדול וחשוב.

אין זאת – אין פתרון אחר, רק יורה על נצחון חרב גדעון, כאשר דבר קל כצליל הפך את האהל החזק ממנו, כן גדעון החלש ינצח עם רב וחזק.

והנה שומע החלום, גזר אומר ופתר החלום¹, וַיַּ֨עַן רֵעֵ֤הוּ ששמע את החלום² וַיֹּ֙אמֶר֙ לו, חלום זה אין אדם יכול לפתור אותו לרעתם של ישראל ולטובתם של מדין³, אֵ֣ין לְזֹ֔את פתרון אחר⁴, בִּלְתִּ֗י כי אִם חֶ֛רֶב גִּדְע֥וֹן בֶּן יוֹאָ֖שׁ אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֑ל הגדול והחשוב⁵, נָתַ֤ן הָֽאֱלֹהִים֙ בְּיָד֔וֹ אֶת מִדְיָ֖ן וְאֶת כָּל הַֽמַּחֲנֶֽה, וכשם שצליל לחם שעורים הבזוי⁶ הפך את האהל החזק ממנו, כך גדעון החלש ינצח עם רב וחזק ממנו⁷: פ

1. אברבנאל.

2. ר״י קרא.

3. שהרי מחנה מדין חונים להם מתחת בעמק ומחנה ישראל חונים להם בהר, ומנהג כל דבר עגול להתגלגל מלמעלה למטה, אבל מלמטה למעלה אי אפשר לו להתגלגל, ר״י קרא.

4. מצודת דוד.

5. מצודת ציון.

6. רי״ד.

7. מצודת דוד. ואין ספק שהפתרון היה מפועל האל יתברך כדי שיתחזק לבב גדעון, אברבנאל.

תרגום יונתןר״י קרארי״דאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותהכל

(טו) ⁠וַיְהִי֩ כִשְׁמֹ֨עַ גִּדְע֜וֹן אֶת⁠־מִסְפַּ֧ר הַחֲל֛וֹם וְ⁠אֶת⁠־שִׁבְר֖וֹ וַיִּ⁠שְׁתָּ֑חוּ וַיָּ֙⁠שׇׁב֙ אֶל⁠־מַחֲנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֹּ֣⁠אמֶר ק֔וּמוּ כִּֽי⁠־נָתַ֧ן יְהֹוָ֛הי״י֛ בְּ⁠יֶדְכֶ֖ם אֶת⁠־מַחֲנֵ֥ה מִדְיָֽן׃

It was so, when Gideon heard the telling of the dream, and the interpretation of it, that he bowed; and he returned into the camp of Israel, and said, "Arise, for Hashem has delivered the army of Midian into your hands.⁠"

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַהֲוָה כַּד שְׁמַע גִדְעוֹן יַת שׁוּעִית חֶלְמָא וְיַת פִּשְׁרֵיהּ וְאוֹדֵי וְתַב לְמַשְׁרִיתָא דְיִשְׂרָאֵל וַאֲמַר קוּמוּ אֲרֵי מְסַר יְיָ בִּידֵיכוֹן יַת מַשִׁרְיַת מִדְיָנָאֵי.

את מספר החלום – את סיפור החלום, ית שועית חלמא וית פשריה.

ואת שברו – ואת ממכרו, כלומר. ואת פתרונו.

The recounting of the dream. The story of the dream.⁠¹ "The retelling of the dream and its interpretation.⁠"²

And its interpretation [lit. "its sale"]. The goods exchanged for it,⁠³ or its interpretation.

1. מִסְפַר, generally translated as “number”, is interpreted here as “story”.

2. This is Targum Yonatan’s translation.

3. According to the literal interpretation, “sale”.

את מספר החלום ואת שברו – תרגומו ית אישעיית חילמא וית פיתריה.

וישתחו – ואודי.

THE TELLING OF THE DREAM, AND THE INTERPRETATION THEREOF. Targum Jonathan renders et mispar ha-chalom ve-et shivro as, the telling of the dream and the interpretation thereof.¹

THAT HE WORSHIPPED. Targum Jonathan renders va-yishtachu (that he worshipped) that he gave thanks.⁠²

1. Rabbi Yosef Kara quotes the Aramaic because the Hebrew employs two words that are not usually used, mispar (telling) and shivro (its interpretation). The Targum makes their meaning clear.

2. Va-yishtachu is usually rendered and he bowed. Hence Rabbi Yosef Kara's interpretation.

מספר החלום – מן: ויספר להם את חלומו (בראשית מ״א:ח׳), לשון הגדה.

ואת שברו – פתרונו: כי החלום כמו הדבר החתום והסתום, והפתרון שובר אותו ומגלה אותו.

ואת שברו – פירוש: פתרונו.

וז״ש ויהי כשמוע גדעון את מספר החלום ואת שברו, רוצה לומר הגדת החלום ופתרונו, גזר אומר שה׳ יצא לפניו, ואם פתרון החלום לא היה בחכמה לבד כי אם בהשגחה ג״כ, והיה כדי לתת גבורת לב לגדעון, והותרה בזה השאלה השלישית:

ויהי כשמע – ברוב הספרים הכ״ף דגושה ומצאתי כתוב בספר א׳ מדקדוק ישן כ״י זה הכלל כל ויהי של תלשא קטנה וראש תיבה שלאחריו כ״ף היא נדגשת כגון ויהי כראות המלך (אסתר ה׳) ומלכים א׳ י״ג ומלכים ב׳ ט״ז. ויהי כשמוע לבן וכן הרבה. ומפני הוגן הקריאה תקנו לבטל חוק יהו״א ע״כ. ועיין מ״ש בפרשת וירא על ויהי כהוציאם ושמואל א׳ י׳ ומלכים א׳ י״ג.

שברו – רוצה לומר, פתרונו, כי החלום הוא דבר סתום וסגור, ועל ידי הפתרון ישובר ויופתח.

וישתחו – בהודאה לה׳.

שברו – פתרונו, וגם שרש פתר דומה באותיותיו לפרד ופרש הקרובים בהוראתם לשרש שבר.

וַיְהִי֩ כִשְׁמֹ֨עַ גִּדְע֜וֹן אֶת מִסְפַּ֧ר סיפור¹ הַחֲל֛וֹם וְאֶת שִׁבְר֖וֹ פתרונו² וַיִּשְׁתָּ֑חוּ בהודאה לה׳³, כי החלום כמו הדבר החתום והסתום, והפתרון שובר אותו ומגלה אותו⁴, וַיָּ֙שָׁב֙ גדעון אֶל מַחֲנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל, וַיֹּ֣אמֶר להם, ק֔וּמוּ כִּֽי נָתַ֧ן יְהוָ֛ה בְּיֶדְכֶ֖ם אֶת מַחֲנֵ֥ה מִדְיָֽן:

1. תרגום יונתן, רש״י.

2. תרגום יונתן, רש״י, רי״ד, מצודת ציון.

3. מצודת דוד.

4. רד״ק, מצודת ציון.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל

(טז) וַיַּ֛⁠חַץ אֶת⁠־שְׁ⁠לֹשׁ⁠־מֵא֥וֹת הָאִ֖ישׁ שְׁ⁠לֹשָׁ֣ה רָאשִׁ֑ים וַיִּתֵּ֨⁠ן שׁוֹפָר֤וֹת בְּ⁠יַד⁠־כֻּלָּ⁠ם֙ וְ⁠כַדִּ֣⁠ים רֵיקִ֔ים וְ⁠לַפִּ⁠דִ֖ים בְּ⁠ת֥וֹךְ הַכַּדִּֽ⁠ים׃

He divided the three hundred men into three companies, and he put into the hands of all of them trumpets and empty pitchers, with torches within the pitchers.

תרגום יונתןרש״ירלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וּפַלֵג יַת תְּלַת מְאָה גַבְרָא לִתְלַת מַשִׁרְיָן וִיהַב שׁוֹפָרַיָא בְּיַד כּוּלְהוֹן וְכַדִין רֵיקָנִין וּבְעוּרַיָא בְּגוֹ כַדִין.

שופרות ולפדים – להזכיר זכות מתן תורה. ופשוטו: לילה היה, כמו שכתוב (שופטים ז׳:ט׳) והיה חשך, לפיכך נשאו שם לפידים להאיר להם ונתנום בכדים כדי שלא יבינו בלפידים.

Shofars and torches to invoke the merit of the giving of the Torah.⁠¹ According to the plain explanation: this took place at night, as it is written,⁠² and it was dark. They therefore carried torches to provide them with light. They placed them in pitchers so that the torches would remain undetected.

1. At Mount Sinai, when the shofar sounded, and fire descended on the mountain. (Shemot, 19:16–19).

2. V. 9.

(טז-כב) התועלת הי״א – הוא להודיע כי מי שהוא נעזר בי״י בדבר מה, אין ראוי מפני זה שישען על הנס, ויקצר מפני זה מהמציא הסבות אשר יביאוהו אל תכלית ההוא. הלא תראה כי גדעון עם היותו מובטח שינצח אויביו, השתדל בהמצאת כל הסבות שיתכן שישלם בהם לו זה עם העם המעט שהיה עמו, ולזה בא עליהם בלילה, בעודם שקועים בשינה, והוא אחר שליש הלילה, עם שלש מאות שופרות, וסבב שלא נראו לבני המחנה הלפידים עד אשר החלו לתקוע התקיעות החזקות המבהילות, ותכף ישברו הכדים ונראו הלפידים.

והיה זה סיבה חזקה להבהיל מאד בני המחנה ולהחרידם, עם שהם שמעו עם זה קול מרעיד אותם מאד מאד, והוא מה שהיו אומרים חרב לי״י ולגדעון והיה זה סיבה אל שהיה כל אחד מהם חושב שיהיה שונאו האיש הנמצא אצלו, ולזה היתה חרב איש באחיו.

ויחץ את שלש מאות האיש וגו׳. זכר שגדעון עשה תחבולה נאותה לאותה המלחמה, והיא נכללת בששה דברים. הא׳ היות המלחמה בלילה כדי שהאויבים לא יראו ולא ידעו במיעוט העם. השני שיחצם לשלשה ראשים מאה איש בכל ראש באופן שיחשבו האויבים שהם עמים רבים ומתחלפים, וכזה עשה אברהם עם המלכים, כמ״ש (בראשית י״ד ט״ו) ויחלק עליהם לילה. השלישי שנתן שופרות ביד כל איש כדי שבתרועתם ישברו לבות האויבים בחשבם שהם עם רב. הרביעי שצוה שיוליכו לפידים כל איש לפיד אחד, כי זה ממה שיביא לחשוב בראותם הלפידים שכל לפיד יבא בתוך מאה איש ויחשבום ליותר רבים. ובדרש (עיין רש״י) אמרו שעשה זה לזכור זכות יום מתן תורה. החמשי שצום שיוליכו הכדים והם אשר נשארו מהעם אשר שב, שאין ספק שיבואו בתוכם כדים לשאוב מים ולשתות, וצוה שיוליכום כדי שיוליכו בתוכה הלפידים נסתרים ולא יתראו כי אם בפתע פתאום וימס לבב האויבים, כי יראו האודים ההם באישון לילה ואפלה דבר מופלא, ולזה אמר ולפידים בתוך הכדים.

ריקים – במקצת ספרים כתוב רקים חסר י׳ קדמאה וע״פ המסורת ראוי להיות מלא שבמלכים ב׳ ד׳ נמסר ג׳ חסר בלישנא ואין זה מהם.

ויחץ – ענין חלוקה והפלגה.

ראשים – רוצה לומר, חלקים, כמו: והיה לארבעה ראשים (בראשית ב׳:י׳).

וכדים – שם כלי מה.

רקים – ריקנים.

ולפדים – עץ דולק וקשור בו שלהבת, כמו: כלפיד יבער (ישעיהו ס״ב:א׳).

ויחץ – ספר מתחבולותיו שמונה דברים: א) שחצה אותם לג׳ ראשים לבא מג׳ רוחות, ב) שנתן שופרות ביד כלם להבהילם בתרועת מלחמה, ג) לפידים להבהילם בעמוד אש וענן, ד) כדים ריקים, שיתראו הלפידים פתאום ושישמעו קול בהתפוצץ הכדים:

לפידים – דבר עב נלפת ונאחז כמו זפת, ענף מענפי עצי הגפר שמהם יתיכו הזפת, או כלי הנלקח והנאחז בידים, ועץ דולק יקראו לו בלשון הקודש אוד.

וַיַּ֛חַץ וחילק גדעון¹ אֶת שְׁלֹשׁ מֵא֥וֹת הָאִ֖ישׁ האנשים שנותרו עמו לִשְׁלֹשָׁ֣ה רָאשִׁ֑ים חלקים², וַיִּתֵּ֨ן שׁוֹפָר֤וֹת בְּיַד כֻּלָּם֙, וְכַדִּ֣ים רֵקִ֔ים, וְאת הַלַפִּדִ֖ים אשר נשאו כדי להאיר להם בחושך, נתנום³ בְּת֥וֹךְ הַכַּדִּֽים כדי שלא יבחינו בהם האויב⁴ ויגלו אותם בפתע פתאום, וימס לבב האויבים⁵:

1. מצודת ציון.

2. מצודת ציון.

3. רש״י.

4. רש״י.

5. מלבי״ם. ובמדרש נתן להם שופרות ולפידים להזכיר זכות מתן תורה, רש״י.

תרגום יונתןרש״ירלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יז) וַיֹּ֣⁠אמֶר אֲלֵיהֶ֔ם מִמֶּ֥נִּ⁠י תִרְא֖וּ וְ⁠כֵ֣ן תַּעֲשׂ֑וּ וְ⁠הִנֵּ֨⁠ה אָנֹכִ֥י בָא֙ בִּקְצֵ֣ה הַֽמַּ⁠חֲנֶ֔ה וְ⁠הָיָ֥ה כַאֲשֶׁר⁠־אֶעֱשֶׂ֖ה^א כֵּ֥ן תַּעֲשֽׂוּן׃

He said to them, "Look to me and do likewise. Behold, when I come to the outermost part of the camp, it shall be that, as I do, so shall you do.

א. כַאֲשֶׁר⁠־אֶעֱשֶׂ֖ה =א?,ל,ק ובדפוסים ("כאשר" באות כ"ף) וכן ברויאר ומג"ה
• א?=בַאֲשֶׁר⁠־אֶעֱשֶׂ֖ה? ("באשר" באות בי"ת?)
• לפי צורתה, ניתן לקרוא את האות כבי"ת במקום כ"ף.
• הערת ברויאר

תרגום יונתןרש״ירלב״ג תועלותמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וַאֲמַר לְהוֹן מִנִי תֶחֱזוּן וְכֵן תַּעְבְּדוּן וְהָא אֲנָא אָתֵי בִּסְיָפֵי מַשְׁרִיתָא וִיהֵי כְּמָא דְאַעֲבֵּיד כֵּן תַּעְבְּדוּן.

ממני תראו – את אשר אני עושה, ראו ועשו כן.

Watch me. Watch my actions, and follow suit.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טז]

ויאמר ממני תראו וכן תעשו – ה) שלא יעשו עד יעשה הוא, אחר שאנכי בא בקצה המחנה לכן יהיה הוא המתחיל,

ו) והיה כאשר אעשה כן תעשון רצה לומר שכל מה שיעשה הוא יעשו כמוהו, ומפרש.

וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֔ם גדעון, מִמֶּ֥נִּי תִרְא֖וּ את אשר אני עושה¹, וְכֵ֣ן וכך תַּעֲשׂ֑וּ גם אתם אחרי², וְהִנֵּ֨ה אָנֹכִ֥י בָא֙ בִּקְצֵ֣ה הַֽמַּחֲנֶ֔ה של מדין ועמלק, וְהָיָ֥ה כַאֲשֶׁר כל אשר³ אֶעֱשֶׂ֖ה, כֵּ֥ן כך תַּעֲשֽׂוּן תעשו גם אתם:

1. רש״י.

2. מלבי״ם.

3. מלבי״ם.

תרגום יונתןרש״ירלב״ג תועלותמלבי״םמקראות שלובותהכל

(יח) וְ⁠תָֽקַעְתִּי֙ בַּשּׁ⁠וֹפָ֔ר אָנֹכִ֖י וְ⁠כׇל⁠־אֲשֶׁ֣ר אִתִּ֑⁠י וּתְקַעְתֶּ֨ם בַּשּׁ⁠וֹפָר֜וֹת גַּם⁠־אַתֶּ֗⁠ם סְ⁠בִיבוֹת֙ כׇּל⁠־הַֽמַּ⁠חֲנֶ֔ה וַאֲמַרְתֶּ֖ם לַיהֹוָ֥הי״י֥ וּלְגִדְעֽוֹן׃

When I blow the trumpet, I and all who are with me, then you blow the trumpets also on every side of all the camp, and say, 'For Hashem and for Gideon.'"

תרגום יונתןרש״ירד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וְאֶתְקַע בְּשׁוֹפָרָא אֲנָא וְכָל דְעִמִי וְתִתְקְעוּן בְּשׁוֹפָרַיָא אַף אַתּוּן סַחֲרָנוּת כָּל מַשְׁרִיתָא וְתֵימְרוּן חַרְבָּא דְמִקַטְלָא מִן קֳדָם יְיָ וְנִצְחָנָא עַל יְדֵי גִדְעוֹן.

אנכי וכל אשר אתי – אחד מן הראשים, ומאה איש היה עמו.

לי״י ולגדעון – חרבא דמקטלא מן קדם י״י ונצחנא על ידי גדעון.

I, and everyone with me. One of the divisions and one hundred men accompanied him.

For Adonoy, and for Gidon. The sword that executes is from Adonoy, so that victory is Gidon's.⁠¹

1. This is Targum Yonatan’s interpretation, following v. 20, “Adonoy’s sword, and for Gidon!”

ואמרתם לי״י ולגדעון – פי׳ חרב, כמו שאמר: ויקראו חרב לי״י (שופטים ז׳:כ׳), כלומר חרבינו לי״י הוא כי נלחם לנו, ואחריו חרבינו הוא לגדעון, כי על ידו ננצח המחנה הזה. וכן תירגם יונתן: חרבא דאתקטלא מן קדם י״י וניצחנא על ידי גדעון.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טז]

הששי שצוה להם שיאמרו כלם לה׳ ולגדעון, רוצה לומר שהיה שם דבר נסיי שהאלהים הוא בעזרם ודבר אנושי והוא חרב גדעון הנועד אצלם, והנה לא השוה שמו עם שם הב״ה אלא בעבור החלום ששמע, כדי שכאשר ישמעו שם גדעון לא ישאר בהם רוח ויחרדו כצפור בזכרם החלום:

ותקעתם – אין בקו״ף מאריך.

סביבות כל המחנה – של מדין ועמלק וכו׳.

לה׳ ולגדעון – רצה לומר, התשועה תיוחס לה׳, ובאה על ידי גדעון.

ותקעתי וכו׳ ותקעתם כו׳ גם אתם – ז) שיהיו התקיעות סביבות כל המחנה שבזה יחשבו שיש גדודים רבים כי בכל גדוד א׳ תוקע, וכן יחשבו שהם מסובבים סביב אחר שהקול הולך מסביב,

ח) שיצעקו חרב לה׳ ולגדעון, רצה לומר יש פה ענין ניסי המיוחס, לה׳ וענין טבעי המיוחס לגדעון:

וְתָקַעְתִּי֙ בַּשּׁוֹפָ֔ר אָנֹכִ֖י וְכָל מאה האנשים¹ אֲשֶׁ֣ר אִתִּ֑י, וּתְקַעְתֶּ֨ם בַּשּׁוֹפָר֜וֹת גַּם אַתֶּ֗ם סְבִיבוֹת֙ כָּל הַֽמַּחֲנֶ֔ה של מדין ועמלק², כך שיחשבו שיש לנו גדודים רבים³, וַאֲמַרְתֶּ֖ם, ״לַיהוָ֥ה וּלְגִדְעֽוֹן״ התשועה היא מאת ה׳ והניצחון הוא על ידי גדעון⁴: (פ)

1. רש״י.

2. מצודת דוד.

3. מלבי״ם.

4. תרגום יונתן, רש״י, מצודת דוד. כלומר חרבינו לה׳ הוא כי נלחם לנו, ואחריו חרבינו הוא לגדעון כי על ידו ננצח את מחנה האויב, רד״ק. מלבי״ם ביאר כי יש פה ענין ניסי המיוחס לה׳, וענין טבעי המיוחס לגדעון. אברבנאל מסביר כי גדעון ביקש להזכיר את שמו כדי שכאשר ישמעו שם ״גדעון״ לא ישאר בהם רוח ויחרדו כצפור בזכרם את החלום.

תרגום יונתןרש״ירד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(יט) ⁠וַיָּ⁠בֹ֣א גִ֠דְע֠וֹן וּמֵאָה⁠־אִ֨ישׁ אֲשֶׁר⁠־אִתּ֜⁠וֹ בִּקְצֵ֣ה הַֽמַּ⁠חֲנֶ֗ה רֹ֚אשׁ הָאַשְׁמֹ֣רֶת הַתִּ⁠יכוֹנָ֔ה אַ֛ךְ הָקֵ֥ם הֵקִ֖ימוּ אֶת⁠־הַשֹּׁמְ⁠רִ֑ים וַֽיִּ⁠תְקְ⁠עוּ֙ בַּשּׁ֣⁠וֹפָר֔וֹת וְ⁠נָפ֥וֹץ הַכַּדִּ֖⁠ים אֲשֶׁ֥ר בְּ⁠יָדָֽם׃

So Gideon and the hundred men who were with him came to the outermost part of the camp in the beginning of the middle watch, when they had but newly set the watch, and they blew the trumpets and broke in pieces the pitchers that were in their hands.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַאֲתָא גִדְעוֹן וּמְאָה גַבְרָא דְעִמֵיהּ בִּסְיָפֵי מַשְׁרִיתָא בְּרֵישׁ מַטַרְתָּא מְצִיעֲתָא בְּרַם אֲקָמָא אֲקִימוּ יַת נָטְרַיָא וּתְקָעוּ בְּשׁוֹפָרַיָא וּנְפָצוּ כַדִין דְבִידֵיהוֹן.

הקם הקימו – כבר בני החיל את השומרים שהיתה משמרתם באשמורת התיכונה, שכן דרך בני גייסות להעמיד שומרים, אלו ישמרו שליש הלילה הראשון ואלו שליש השני, ואלו שליש האחרון.

ונפוץ הכדים – ולשבור הכדים אשר בידם.

Had posted. The soldiers had already posted the sentries who were assigned to the middle watch. Members of the military usually assign sentry duty so that some serve during the first third of the night, some during the second third, and some during the final third.⁠¹

And smashed the pitchers. And broke² the pitchers which were in their hands.

1. See Yalkut, 63.

2. נׇפוֹץ is sometimes translated as “dispersed”. Here, however, the translation is שָבוֹר, “broke”, as stated clearly in v.20.

ראש האשמורת התיכונה אך הקם הקימו את השומרים – שלש אשמורות הווה הלילה ועל כל אשמורה היו מעמידין שומרין מחדש ואילו ששמרו עד עכשיו הולכין וישינים להם, וכשבא גדעון עד קצה המחנה כבר עברה לה משמרה ראשונה וראש משמרה שנייה היתה, אך כשיעור מעט עבר ממנה שכבר הקימו את השומרים של אשמורת התיכונה.

ונפוץ – לשון שבירה כמו ככלי יוצר תנפצם (תהלים ב׳:ט׳).

IN THE BEGINNING OF THE MIDDLE WATCH, WHEN THEY HAD BUT NEWLY SET THE WATCH. The night consists of three watches. They set up a new watch after every watch. Those who stood watch up till now left and went to sleep. When Gideon came to the edge of the camp the first watch had already passed and the time of the second watch arrived. A little time of the new watch passed. They had already set up the guards of the middle watch.

AND BROKE IN PIECES. Ve-nafotz means broke. Compare, Thou shalt dash them in pieces (tenappetzem) like a potter’s vessel (Psalms 2:9).

ראש האשמורת התיכונה – שהיו שומרים המחנה בלילה, והיו חולקים משמרות הלילה לשלשה חלקים. השומרים בתחילת הלילה היו עורי׳ עד שליש הלילה, והוא סוף האשמורת הראשונה וראש האשמורת התיכונה, והיו השומרים הראשונים הולכים לישן והאחרים קמים משנתם לשמור. וזהו שאמר: אך הקם הקימו את השומרים, והנה גדעון בא אל המחנה.

ראש האשמורת התיכונה – אחר עבור שליש הלילה והנה בראש האשמורת ההיא הקימו השומרים מדין ועמלק לשמור המחנה שיהיו שם הם ערים לפי שכל אנשי המחנה היו ישנים וידמה שכן היו שם שומרי׳ ממונים לקום בראש כל אשמורת ואשמורת ממשמרות הלילה כי אין לאומר שיאמר שלא ישנו אנשי המלחמה עד סוף האשמורת הראשונה ולזה הוצרכו אז להקים את השומרים לא קודם זה כי מה ששמע גדעון ברדתו במחנה קודם זה הורה שכבר היו ישנים והנה התחיל תחלה לתקוע בשופר גדעון ומאה איש אשר אתו ואחר תקעו בשופרות שני הראשים הנשארים והאנשים אשר אתם ובעת שהתחילו לתקוע בשופרות שברו הכדים אשר בידם ונשארו הלפידים וראו שלש מאות הלפידים אשר בוערים תכף שהקיצו והיו אלו האנשים קוראים בקול גדול חרב לי״י ולגדעון ועם רוב הבהלה חשבו חיל מהם שיהיה חיל גדעון ביניהם וחשב כ״א מהם שיהיה רעהו מאנשי גדעון ולזאת הסבה היה חרב איש באחיו והנה קצתם היו הורגין קצתם וקצתם היו נסים מפחד מי שהיה אצלם שחשבו שיהיה מחיל גדעון.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טז]

וזכר שבא גדעון ומאה איש אשר אתו ראש האשמורת התיכונה, וזה בלי ספק היה גם כן מהתחבולה הנאותה, לפי שהאשמורה הראשונה היו עדיין רוב העם נעורים ובשמוש מוחשיהם, ובשלישית שהיא קרובה לבוקר רבים מהעם כבר הקיצו משנתם, ולכן בחר להיות בראש האשמורת האמצעית התיכונה, שאז כל אדם ישן ונרדם, וז״ש אך הקם הקימו את השומרים, רוצה לומר שכאשר הגיע גדעון ואנשיו אל מחנה האויבים היו קמים שומרי המחנה לעמוד במשמרת התיכונה, והיו השומרים הראשונים הולכים לישון והאחרים קמים אז לשמור, ואז תקעו בשופרות והפיצו הכדים כדי שפתע יראו הלפידים.

האשמרת – הלילה נחלקת לשלשה חלקים, ויקראו אשמורות על שם שנחלקה לשלשה כתות מלאכים, וכל כת שומר זמנו לומר בה שירה (ברכות ב׳:).

התיכונה – מלשון תוך, רוצה לומר, האמצעית.

ונפוץ – ענין שבירה עם הפזור, וכן: ונפץ עולליך (תהלים קל״ז:ט׳).

ראש וגו׳ – בתחלת משמר האמצעי.

אך הקם – בעת אשר הקימו את השומרים לשמור, כי הדרך הוא להעמיד שומרים אחרים בכל משמר לשמור את המחנה.

ויתקעו – גדעון ואנשיו.

ונפוץ הכדים – למען יראו הלפידים להבהיל את בני מדין וכו׳.

השאלות: (יט-כג) למה כפל ויתקעו בשופרות, ויתקעו שלשת הראשים בשופרות, ויתקעו שלש מאות השופרות? תחלה אמר ויתקעו ואחריו ויחזיקו השופרות לתקוע? והכפל וירץ המחנה, וינוסו, וינס המחנה?

ויבא וכו׳ ראש האשמרת התיכונה – שאז רובם ישנים אך הקם הקימו את השמרים המתחלפים בכל משמר ובזה ההולכים שכבו לישן והבאים תנומה על עפעפם, ויתקעו, גדעון ואנשיו תקעו תחלה. ואז,

אך הקם הקימו וגו׳ – כמו אך יצא יצא יעקב (תולדות) באותו רגע שהקימו את השומרים והעמידום על משמרתם, והשומרים באשמורת הראשונה נאספו אל אהליהם לשכב והחדשים היו עוד מתנמנמים בשינה בקומם תוך הלילה ופחדו ונסו אל נפשם.

וַיָּבֹ֣א גִ֠דְעוֹן וּמֵאָה אִ֨ישׁ האנשים אֲשֶׁר היו אִתּ֜וֹ, בִּקְצֵ֣ה הַֽמַּחֲנֶ֗ה של מדין ועמלק, בְּרֹ֚אשׁ הָאַשְׁמֹ֣רֶת הַתִּֽיכוֹנָ֔ה בתחילת המשמרת האמצעית של הלילה¹, אַ֛ךְ הָקֵ֥ם בעת אשר² הֵקִ֖ימוּ העירו³ אֶת הַשֹּֽׁמְרִ֑ים המחליפים כדי שילכו לשמור⁴, וַֽיִּתְקְעוּ֙ גדעון ואנשיו⁵ בַּשּׁ֣וֹפָר֔וֹת, וְנָפ֥וֹץ וניפצו את⁶ הַכַּדִּ֖ים אֲשֶׁ֥ר היו בְּיָדָֽם, כדי שהלפידים שהיו בתוך הכדים יאירו בפתאומיות, ויבהילו את בני מדין⁷:

1. מצודת דוד. שהיו שומרים את המחנה בלילה, והיו חולקים משמרות הלילה לשלשה חלקים, השומרים בתחילת הלילה היו ערים עד שליש הלילה, (והוא סוף האשמורת הראשונה וראש האשמורת התיכונה) והיו השומרים הראשונים הולכים לישון והאחרים קמים משנתם לשמור, רד״ק.

2. מצודת דוד.

3. רד״ק.

4. מצודת דוד. ובזמן זה רוב מחנה האויבים היו ישנים, כי בלילה החיילים ישנו, ומתוך שלוש משמרות השומרים, המשמרת האחרונה ישנה (שעדיין לא הגיעה תורה לשמור), השומרים של המשמרת הראשונה סיימו שמירתם והלכו לישון, והבאים (המשמרת האמצעית) רק עתה התעוררו ותנומה על עפעפם, מלבי״ם. וזה בלי ספק היה גם כן תחבולה נאותה, לפי שאם היה תוקף בעת המשמרת הראשונה, היו עדיין רוב העם נעורים ובשמוש חושיהם, ואם היה תוקף בשלישית שהיא קרובה לבוקר רבים מהעם כבר הקיצו משנתם, ולכן בחר להיות בראש האשמורת האמצעית התיכונה, שאז כל אדם ישן ונרדם, אברבנאל.

5. מצודת דוד, מלבי״ם.

6. רש״י, מצודת ציון.

7. אברבנאל, מצודת דוד.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(כ) וַֽ֠יִּ⁠תְקְ⁠ע֠וּ שְׁ⁠לֹ֨שֶׁת הָרָאשִׁ֥ים בַּשּׁ⁠וֹפָרוֹת֮ וַיִּ⁠שְׁבְּ⁠ר֣וּ הַכַּדִּ⁠ים֒ וַיַּ⁠חֲזִ֤יקוּ בְ⁠יַד⁠־שְׂ⁠מֹאולָם֙ בַּלַּפִּ⁠דִ֔ים וּ֨בְיַד⁠־יְ⁠מִינָ֔ם הַשּׁ⁠וֹפָר֖וֹת לִתְק֑וֹעַ וַֽיִּ⁠קְרְ⁠א֔וּ חֶ֥רֶב לַיהֹוָ֖הי״י֖ וּלְגִדְעֽוֹן׃

The three companies blew the trumpets and broke the pitchers, and they held the torches in their left hands and the trumpets in their right hands with which to blow; and they cried, "The sword of Hashem and of Gideon.⁠"

תרגום יונתןרד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וּתְקָעוּ תְּלַת מַשִׁרְיָן בְּשׁוֹפָרַיָא וְתַבָּרוּ כַדַיָא וְאַתְקִיפוּ בְּיַד סְמָלְהוֹן בִּבְעוּרַיָא וּבְיַד יְמִינְהוֹן בְּשׁוֹפָרַיָא לְמִתְקַע וַאֲמַרוּ חַרְבָּא מִן קֳדָם יְיָ וְנַצְחָנָא עַל יְדֵי גִדְעוֹן.

שלשת הראשים – אינו אומר כי הראשים לבדם תקעו, כי כל העם תקעו.

ופירוש ראשים – חלקים, כמו: והיה לארבעה ראשים (בראשית ב׳:י׳).

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טז]

והנה זכר איך עשו זה בפרט, והוא ששלשת הראשים (אשר הם ראשים למאה איש), תקעו בראשונה הראשים ההם וישברו הכדים ויחזיקו ביד שמאלם בלפידים ויקראו חרב לה׳ ולגדעון.

בלפדים – בספרים כ״י מדוייקים ובדפוסים ישנים חסר י׳ קדמאה וכן נכון ע״פ המסורת שכתבתי בסוף פרשת יתרו וכן הוא ולפדים בתוך הכדים דלעיל.

שלשת הראשים – כי גם שני הראשים האחרים תקעו, כאשר אמר להם גדעון (פסוק יח), ותקעתם בשופרות גם אתם.

חרב לה׳ – תשועת החרב תיוחס לה׳, ובאה על ידי גדעון.

ויתקעו שלשת הראשים – כמו שאמר ממני תראו וכן תעשו.

ויחזיקו – בזה מתחיל לספר המבוכה שנעשה במחנה האויב, אמר בעת שהחזיקו בשמאלם הלפידים ובימינם השופרות לתקוע בעוד שעדן לא תקעו כולם רק הכינו עצמם לתקוע, שאז קראו חרב לה׳ ולגדעון.

וכפי שציווה עליהם גדעון¹, וַֽ֠יִּתְקְעוּ כל חיילי² שְׁלֹ֨שֶׁת הָרָאשִׁ֥ים המחנות³ בַּשּֽׁוֹפָרוֹת֮, וַיִּשְׁבְּר֣וּ את הַכַּדִּים֒, וַיַּחֲזִ֤יקוּ בְיַד שְׂמאוֹלָם֙ בַּלַּפִּדִ֔ים, וּבְיַ֨ד יְמִינָ֔ם החזיקו את הַשּׁוֹפָר֖וֹת כדי לִתְק֑וֹעַ בהם, ובעוד היו מכינים עצמם לתקוע⁴, וַֽיִּקְרְא֔וּ ״חֶ֥רֶב לַֽיהוָ֖ה וּלְגִדְעֽוֹן״⁵ וגרמו למבוכה במחנה האויב⁶:

1. שאמר להם (לעיל בפס׳ יז) ״ממנו תראו וכן תעשו״, מלבי״ם.

2. רד״ק.

3. רד״ק.

4. מלבי״ם.

5. ראה הערות בפס׳ יח לעיל.

6. מלבי״ם.

תרגום יונתןרד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(כא) וַיַּֽ⁠עַמְדוּ֙ אִ֣ישׁ תַּחְתָּ֔יו סָבִ֖יב לַֽמַּ⁠חֲנֶ֑ה וַיָּ֧⁠רׇץ כׇּל⁠־הַֽמַּ⁠חֲנֶ֛ה וַיָּ⁠רִ֖יעוּ [וַיָּ⁠נֽוּסוּ] (ויניסו)׃

They stood every man in his place round about the camp; and all the camp ran, and they shouted, and they fled.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וְקָמוּ גְבַר בְּאַתְרֵיהּ סְחוֹר סְחוֹר לְמַשְׁרִיתָא וּרְהָטַת כָּל מַשְׁרִיתָא וְיַבִּיבוּ וְאַפָכוּ.

ויריעו – תרועת מסע וניסה.

They sounded the alarm. The signal to withdraw and flee.

ויעמדו איש תחתיו – ולא נכנסו למחנה אלא נתנו להם מקום לנוס.

AND THEY STOOD EVERY MAN IN HIS PLACE. They did not enter the camp, for they left them space to be utilized for flight.

וירץ כל המחנה – לנוס, כמו שאמר: וינוסו.

ומה שאמר: ויריעו – תרועת שבר ופחד.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טז]

ולא הלכו כלל אבל עמדו איש תחתיו במקומו ולא התנועעו משם, ואז היה הבלבול גדול במחנה מדין וירץ כל העם וינוסו.

ויניסו – וינוסו ק׳.

תחתיו – במקומו.

איש – כל אחד מישראל עמד במקומו סביב למחנה מדין.

ויריעו – תרועת שבר וניסה.

ויעמדו – רצה לומר ואז עמדו עדיין איש במקומו סביב למחנה מזה נתהוה כבר רעש במחנה, וירץ כל המחנה התחילו לרוץ זה לפה וזה לפה מתוך בהלה, ויריעו וינוסו אז מקצתם הריעו תרועת מלחמה ומקצתם התחילו לנוס, כי נעשה מבוכה ביניהם.

וַיַּֽעַמְדוּ֙ כל¹ אִ֣ישׁ מישראל² תַּחְתָּ֔יו במקומו³, סָבִ֖יב לַֽמַּחֲנֶ֑ה של מדין⁴ ולא נכנסו ישראל למחנה מדין אלא נתנו להם אפשרות לנוס⁵, וַיָּ֧רָץ כָּל הַֽמַּחֲנֶ֛ה של מדין, וַיָּרִ֖יעוּ תרועת פחד וניסה⁶, וַיָּנֽוּסוּ (ויניסו כתיב) זה לפה וזה לפה מתוך בהלה, כי נהיתה מבוכה ביניהם⁷:

1. מצודת דוד.

2. מצודת דוד.

3. מצודת ציון.

4. מצודת דוד.

5. ר״י קרא.

6. רש״י, רד״ק, מצודת דוד.

7. אברבנאל, מלבי״ם.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(כב) וַֽיִּ⁠תְקְ⁠עוּ֮ שְׁ⁠לֹשׁ⁠־מֵא֣וֹת הַשּׁ⁠וֹפָרוֹת֒ וַיָּ֣⁠שֶׂם יְהֹוָ֗הי״י֗ אֵ֣ת חֶ֥רֶב אִ֛ישׁ בְּ⁠רֵעֵ֖הוּ^א וּבְכׇל⁠־הַֽמַּ⁠חֲנֶ֑ה וַיָּ֨⁠נׇס הַֽמַּ⁠חֲנֶ֜ה עַד⁠־בֵּ֤ית הַשִּׁטָּ⁠ה֙ צְֽ⁠רֵרָ֔תָה עַ֛ד שְׂ⁠פַת⁠־אָבֵ֥ל מְ⁠חוֹלָ֖ה עַל⁠־טַבָּֽ⁠ת׃

They blew the three hundred trumpets, and Hashem set every man's sword against his fellow, and against all the army; and the army fled as far as Beth Shittah toward Zererah, as far as the border of Abel Meholah, by Tabbath.

א. בְּרֵעֵ֖הוּ =א,ל,ש1; טעם הטפחא נכתב לצד שמאל בכתר ארם צובה ונמצאת מתחת לאות ה"א בחלקו.

תרגום יונתןרד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וּתְקָעוּ תְּלַת מְאָה שׁוֹפָרַיָא וְשַׁוִי יְיָ יַת חֶרֶב גְבַר בְּחַבְרֵיהּ וּבְכָל מַשְׁרִיתָא וְאַפְּכַת מַשְׁרִיתָא עַד בֵּית שִׁיטָה לִצְרֵירַת עַד כֵּיף מֵישַׁר אָבֵל מְחוֹלָה לְטַבָּת.

צררתה – בשני רישי״ן.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טז]

ואחר זה תקעו שלש מאות שופרות וחשבו האויבים שהם עם רב בא עליהם וישם ה׳ חרב איש ביד רעהו.

צררתה – בשני רישי״ן.

על טבת – חד מן ט׳ דסבירין עד וק׳ על וסימן נמסר בפרשת ויחי. ועיין מ״ש בנחמיה י״ב.

על טבת – עד טבת, והוא שם מקום.

ויתקעו – רצה לומר, במה שתקעו שלש מאות שופרות שהוא דבר מבהיל, בא מהומה ביניהם ומה׳ היתה שיהרגו זה את זה, ובכל המחנה היתה כזאת.

ויתקעו – אבל אחר שכל שלש מאות השופרות התחילו לתקוע בפועל, אז וישם ה׳ את חרב איש ברעהו כי ע״י שקצתם הריעו תרועת מלחמה וקצתם נסו, חשבו המריעים שהנסים הם אויביהם, וזה נתפשט בכל המחנה, ועי״כ וינס המחנה כולם נתפזרו לכל עבר.

ברעהו ובכל המחנה – תחלה תקע איש את חרבו בלב רעהו הקרוב לו, ואח״כ גדלה המכה ונתפשטה עד קצות המחנה.

שפת אבל מחולה – שפת הירדן הקרובה לעיר אבל מחולה (ע״ד ירדן יריחו) ארץ מולדת אלישע.

וַֽיִּתְקְעוּ֮ אנשי מחנה גדעון בִּשְׁלֹשׁ מֵא֣וֹת הַשּׁוֹפָרוֹת֒ אשר היו בידם, מה שגרם לבהלה גדולה במחנה מדין¹ בחושבם כי עם רב מישראל בא עליהם², וַיָּ֣שֶׂם יְהוָ֗ה אֵ֣ת חֶ֥רֶב אִ֛ישׁ בְּרֵעֵ֖הוּ במחנה מדין, כי ע״י שקצתם הריעו תרועת מלחמה וקצתם נסו, חשבו המריעים שהנסים הם אויביהם³, וּבְכָל הַֽמַּחֲנֶ֑ה היתה מהומה⁴, וע״י כך וַיָּ֨נָס ברח כל הַֽמַּחֲנֶ֜ה ונתפזרו לכל עבר⁵, עַד בֵּ֤ית הַשִּׁטָּה֙ צְֽרֵרָ֔תָה לכיוון צררת⁶, וְעַ֛ד שְׂפַת אָבֵ֥ל מְחוֹלָ֖ה, עַל עד מקום שנקרא⁷ טַבָּֽת:

1. מצודת דוד.

2. אברבנאל.

3. מלבי״ם.

4. מצודת דוד.

5. מלבי״ם.

6. תרגום יונתן.

7. מצודת ציון.

תרגום יונתןרד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(כג) וַיִּצָּ⁠עֵ֧ק אִֽישׁ⁠־יִשְׂרָאֵ֛ל מִנַּ⁠פְתָּלִ֥י וּמִן⁠־אָשֵׁ֖ר וּמִן⁠־כׇּל⁠־מְ⁠נַשֶּׁ֑⁠ה וַֽיִּ⁠רְדְּ⁠פ֖וּ אַחֲרֵ֥י מִדְיָֽן׃

The men of Israel were gathered together out of Naphtali, and out of Asher, and out of all Manasseh, and pursued after Midian.

תרגום יונתןרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וְאִתְכְּנִישׁ אֱנַשׁ יִשְׂרָאֵל מִנַפְתָּלִי וּמִן שִׁבְטָא דְאָשֵׁר וּמִן כָּל שִׁבְטָא דִמְנַשֶׁה וּרְדָפוּ בָּתַר מִדְיָנָאֵי.

והנה נזעקו בני ישראל מנפתלי ומן אשר ומן כל מנשה ורדפו אחרי מדין לכלותם בעת שהיו נבהלים והיו נסים.

(כג-כד) התועלת הי״ב – הוא להודיע שראוי לשמוח מהטוב ביום טובה, ולזה ראוי להצליח ושיעשה כל מה שיוכל בעוד שהוא מצליח, ולא יקצר מזה. ולזה תמצא שהשתדל גדעון בזריזות בלילה ההוא באופן שתשלם לו הריגת כל מה שאפשר בחיל מדין, ולזה מהר גדעון לשלוח מלאכים בכל הר אפרים, שירדו לקראת מדין וילכדו להם את המים עד בית ברה ואת הירדן, ורדף בלילה ההוא אחר הנשארים מחיל מדין עד שהשיג זבח וצלמונע מלכי מדין, ולכדם בחכמה עם העם המעט אשר עמו.

וכאשר ראום בורחים נאסף איש נפתלי ומאשר ומכל מנשה וירדפו אחרי מדין:

ויצעק – ענין אסיפה, על כי באה בצעקת המאסף.

ויצעק – כבר הזכרתי (פ׳ ג׳) שלכן אמר לאלה ששלח בראשונה שילינו בהר הגלעד, כדי שיהיו נכונים לרדוף והם באו וזעקו ורדפו.

וַיִּצָּעֵ֧ק ונאספו¹ אִֽישׁ אנשי יִשְׂרָאֵ֛ל מִשבט נַּפְתָּלִ֥י וּמִן שבט אָשֵׁ֖ר וּמִן כָּל שבט מְנַשֶּׁ֑ה², וַֽיִּרְדְּפ֖וּ אַחֲרֵ֥י מִדְיָֽן לכלותם בעוד היו מדין נסים בבהלה³:

1. אברבנאל, מצודת ציון.

2. שכל אלו ישנו בהר גלעד בציווי גדעון ולא חזרו לביתם, מלבי״ם (וכן ראה מלבי״ם בפס׳ ג׳ לעיל).

3. רלב״ג.

תרגום יונתןרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותהכל

(כד) וּמַלְאָכִ֡ים שָׁלַ֣ח גִּדְעוֹן֩ בְּ⁠כׇל⁠־הַ֨ר אֶפְרַ֜יִם לֵאמֹ֗ר רְ⁠ד֞וּ לִקְרַ֤את מִדְיָן֙ וְ⁠לִכְד֤וּ לָהֶם֙ אֶת⁠־הַמַּ֔⁠יִם עַ֛ד בֵּ֥ית בָּרָ֖ה וְ⁠אֶת⁠־הַיַּ⁠רְדֵּ֑ן וַיִּצָּ⁠עֵ֞ק כׇּל⁠־אִ֤ישׁ אֶפְרַ֙יִם֙ וַיִּ⁠לְכְּ⁠ד֣וּ אֶת⁠־הַמַּ֔⁠יִם עַ֛ד בֵּ֥ית בָּרָ֖ה וְ⁠אֶת⁠־הַיַּ⁠רְדֵּֽן׃

Gideon sent messengers throughout all the hill country of Ephraim, saying, "Come down against Midian, and take before them the waters, as far as Beth Barah, even the Jordan.⁠" So all the men of Ephraim were gathered together, and they took the waters as far as Beth Barah, even the Jordan.

תרגום יונתןרש״ירד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וְאִזְגַדִין שְׁלַח גִדְעוֹן בְּכָל טוּרָא דְבֵית אֶפְרַיִם לְמֵימָר חוּתוּ לָקֳדָמוּת מִדְיָנָאֵי וַאֲחָדוּ עֲלֵיהוֹן יַת מִגִיזָתָא עַד בֵּית בָּרָה וְיַת יַרְדְנָא וְאִתְכְּנִישׁ כָּל אֱנָשׁ אֶפְרַיִם וַאֲחָדוּ יַת מְגִיזָתָא עַד בֵּית בָּרָה וְיַת יַרְדָנָא.

ולכדו להם את המים – המפסיקין בין ארם לארץ כנען.

ואת הירדן – שגם הוא היה מפסיק.

Capture the waters which intervene between Aram and Canaanite territory.

And the Yardein which also intervened.

ולכדו להם את המים – שלא יוכלו לעבור, ולא היו מים אלו מי הירדן אלא מים אחרים שהיו בדרכם עד בית ברה, שהרי אמר אחר כן: ואת הירדן.

ומלאכים שלח גדעון בכל הר אפרים שירדו לקראת מדין וילכדו להם את המים עד בית ברה ואת הירדן כדי שלא יוכלו לעבור המים וילכדום ויהרגום בהיות להם המלחמה פנים ואחור.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כג]

וזכר שגדעון שלח מלאכים בכל הר אפרים, אבל היה זה אחר אשר נסו האויבים, ולכן אמר בשליחותם רדו לקראת מדין ולכדו להם את המים, רוצה לומר שיקחו המעברות שלא יוכלו לעבור את הירדן:

ולכדו – רצה לומר, קחו המעברות מן הנחל אשר היה סמוך להם ועד בית ברה קחו ואף מעברות הירדן קחו, לבל יוכל לעבור המים.

להם – רצה לומר, בעבור מדין, לבל יוכלו לעבור.

וכן שלח מלאכים בהר אפרים שילכדו המים והם לכדו המים ותפשו שני מלכי מדין, ומ״ש וירדפו אל מדין (והיה לו לומר אחרי מדין או את מדין) כי רדפום נגד פניהם שעל ידי שלכדו המים באו לפניהם.

בית ברה – מקום נקרא אח״כ Βηθαβαρά בית עֲבָרָה (פֿיליפפזאן) והוא אחד ממעברות הירדן.

ואת הירדן – כמו והפר השני (למעלה ו׳:כ״ה) לכדו את המים כלו׳ הירדן עד בית ברה, ועד ענינו אצל, או יהיה ואת הירדן כמו את הארץ ואת יריחו (יהושע ב׳:א׳) את הארץ כולה אם תוכלו וקודם לכל רגלו יריחו. וכן כאן לכדו מעברות הנחלים וקודם לכולם מעברות הירדן.

וּמַלְאָכִ֡ים ושליחים שָׁלַ֣ח גִּדְעוֹן֩ בְּכָל הַ֨ר אֶפְרַ֜יִם לֵאמֹ֗ר להם, רְד֞וּ מההר לִקְרַ֤את מִדְיָן֙ וְלִכְד֤וּ לָהֶם֙ אֶת מעברי הַמַּ֔יִם ע״י שתקחו להם את המעבורות¹ מן הנחל הסמוך², וְעַ֛ד בֵּ֥ית בָּרָ֖ה קחו להם את המעבורות³, וְאף אֶת מעבורות הַיַּרְדֵּ֑ן קחו, שלא יוכלו מדין לברוח מישראל לארם⁴, וַיִּצָּעֵ֞ק ונאספו כָּל אִ֤ישׁ אנשי אֶפְרַ֙יִם֙, וַיִּלְכְּד֣וּ אֶת מעברי הַמַּ֔יִם עַ֛ד בֵּ֥ית בָּרָ֖ה וְכן אֶת מעבר הַיַּרְדֵּֽן כאשר ציווה עליהם גדעון:

1. אברבנאל, מצודת דוד.

2. מצודת דוד.

3. מצודת דוד.

4. רש״י.

תרגום יונתןרש״ירד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(כה) וַֽיִּ⁠לְכְּ⁠ד֡וּ שְׁ⁠נֵֽי⁠־שָׂרֵ֨י מִדְיָ֜ן אֶת⁠־עֹרֵ֣ב וְ⁠אֶת⁠־זְ⁠אֵ֗ב וַיַּ⁠הַרְג֨וּ אֶת⁠־עוֹרֵ֤ב בְּ⁠צוּר⁠־עוֹרֵב֙ וְ⁠אֶת⁠־זְ⁠אֵב֙ הָרְ⁠ג֣וּ בְ⁠יֶֽקֶב⁠־זְ⁠אֵ֔ב וַֽיִּ⁠רְדְּ⁠פ֖וּ אֶל⁠־מִדְיָ֑ן וְ⁠רֹאשׁ⁠־עֹרֵ֣ב וּזְאֵ֔ב הֵבִ֙יאוּ֙ אֶל⁠־גִּדְע֔וֹן מֵעֵ֖בֶר לַיַּ⁠רְדֵּֽן׃

They took the two princes of Midian, Oreb and Zeeb; and they killed Oreb at the rock of Oreb, and Zeeb they killed at the winepress of Zeeb. They pursued Midian; and they brought the heads of Oreb and Zeeb to Gideon beyond the Jordan.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַאֲחָדוּ תְּרֵין רַבְרְבֵי מִדְיָן יַת עוֹרֵב וְיַת זְאֵב וּקְטָלוּ יַת עוֹרֵב בִּשְׁקִיף עוֹרֵב וְיַת זְאֵב קְטָלוּ בְּמֵישַׁר זְאֵב וּרְדָפוּ בָּתַר מִדְיָנָאֵי וְרֵישׁ עוֹרֵב וּזְאֵב אַיְתִיאוּ לְוַת גִדְעוֹן מֵעִבְרָא לְיַרְדְנָא.

הביאו אל גדעון מעבר לירדן – בבקר, כשעבר גדעון את הירדן לרדוף אחר זבח וצלמונע (שופטים ח׳:ד׳).

They brought to Gidon, across the Yardein. In the morning, when Gidon crossed the Yardein pursuing Zevach and Tzalmona (Shofetim 8:4).

בצור עורב – תרגומו בשקיף עורב.

ביקב זאב – תרג׳ במישור זאב.

[AND THEY SLEW OREB] AT THE ROCK OF OREB. The Targum renders tzur choreb (the rock of Choreb), the Cleft of Choreb.

[AND ZEEB THEY SLEW] AT YEKEV ZE'EV. The Targum renders yekev ze'ev (the Winepress of Zeeb) the plain of Zeeb.

בצור עורב – אחר שהרגו שם עורב נקרא צור עורב. וכן יקב זאב – אחר שהרגו שם זאב, נקרא יקב זאב.

ותירגם יונתן: יקב זאב – מישר זאב, אולי המישור ההוא היה כמו יקב, שפתו׳ גבוהות לו סביב.

והנה לקחו את עורב ואת זאב שני שרי מדין והרגו את עורב בצור אחד קראוהו אחר זה צור עורב והרגו את זאב במישור אחד היתה תמונתו כתמונת יקב וקראוהו אחר זה יקב זאב מפני זה המעשה שאירע בו.

וזכר מהצלחת בני אפרים שלכדו שני שרי מדין והרגום באותם המקומות שנקראו בשמם, והביאו את ראשיהם אל גדעון להראות לפניו גבורתם:

אל מדין – את מדין.

וילכדו – בני אפרים לכדו.

מעבר לירדן – כשעבר גדעון את הירדן לרדוף אחר זבח וצלמנע, הביאו לו לשם.

וילכדו – לכדום בעוד שרצו לעבור את הירדן. והשומרים היו בארץ שני השבטים והביאו ראש עורב וזאב לגדעון היושב בארץ כנען בנחלת חצי שבט המנשה.

וַֽיִּלְכְּד֡וּ בני אפרים¹ את שְׁנֵֽי שָׂרֵ֨י מִדְיָ֜ן, אֶת עֹרֵ֣ב וְאֶת זְאֵ֗ב, וַיַּהַרְג֨וּ אֶת עוֹרֵ֤ב בְּצור אשר קראו לו לאחר מכן² צוּר עוֹרֵב֙ מפני ששם הוא נהרג³, וְאֶת זְאֵב֙ הָרְג֣וּ בְיקב אשר קראו לו לאחר מכן⁴ יֶֽקֶב זְאֵ֔ב⁵ מפני ששם נהרג זאב⁶, וַֽיִּרְדְּפ֖וּ אֶל את⁷ מִדְיָ֑ן וְכדי להראות גבורתם, את רֹאשׁ עֹרֵ֣ב וּזְאֵ֔ב הֵבִ֙יאוּ֙ בבוקר⁸ אֶל גִּדְע֔וֹן מֵעֵ֖בֶר לַיַּרְדֵּֽן, לשם הגיע ברודפו אחר זבח וצלמונע⁹:

1. מצודת דוד.

2. רד״ק, רלב״ג.

3. רלב״ג.

4. רד״ק.

5. ותירגם יונתן יקב זאב מישר (מישור) זאב, אולי המישור ההוא היה כמו יקב שפתות גבוהות לו סביב, רד״ק. וראה את רלב״ג המבאר ביאור דומה.

6. רלב״ג.

7. מצודת ציון.

8. רש״י.

9. רש״י, מצודת דוד.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון