×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(י) לֹֽא⁠־יִמָּצֵ֣א בְךָ֔ מַעֲבִ֥יר בְּנֽוֹ⁠־וּבִתּ֖וֹ בָּאֵ֑שׁ קֹסֵ֣ם קְסָמִ֔ים מְעוֹנֵ֥ן וּמְנַחֵ֖שׁ וּמְכַשֵּֽׁף׃
There shall not be found with you anyone who makes his son or his daughter pass through the fire, one who uses divination, one who practices sorcery, or an enchanter, or a sorcerer,
מקבילות במקראמוני המצוותספרי דבריםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)מדרש אגדה (בובר)אגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובאבן עזראר״י בכור שורחזקוניקיצור פענח רזאר׳ בחייהדר זקניםטור הפירוש הקצררלב״גרלב״ג תועלותר״ע ספורנומנחת שישפתי חכמיםאדרת אליהו לגר״אר׳ י״ש ריגייושד״למלבי״םנצי״בהואיל משהאם למקרארד״צ הופמןתורה תמימהעודהכל
[פיסקא קעא]
לא ימצא בך – להזהיר בית דין על כך.
מעביר בנו ובתו באש – אין לי אלא בנו ובתו בן בנו ובן בתו מנין תלמוד לומר בתתו מזרעו למולך.
עדיין אני אומר כאן באש ולהלן למלך מנין ליתן את האמור כאן להלן ואת האמור להלן כאן נאמר העברה העברה לגזירה שוה מה העברה האמורה כאן באש אף העברה האמורה להלן באש ומה העברה האמורה להלן מולך אף העברה האמורה כאן מולך נמצאת אומר עד שימסור ויעביר באש ובמולך הא עד שיאמרו שני כתובים ואם לאו לא שמענו.
קוסם קסמים – אחד קסם מרובה ואחד קסם מועט לחייב על כל קסם וקסם.
איזהו קוסם זה האוחז במקלו ואומר אם אלך אם לא אלך, וכן הוא אומר (הושע ד׳:י״ב) עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו דבר אחר שועל בימינו ומשמאלו.
דבר אחר: מעביר בנו ובתו באש – זה הבועל ארמית ומעמיד ממנה בן אויב למקום עונש שמענו אזהרה לא שמענו תלמוד לומר לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש רבי יהודה אומר זה שהוא מעביר בנו ובתו לעבודה זרה וכורת עמה ברית שנאמר (ירמיהו ל״ד:י״ח) העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו.
מעונן – רבי ישמעאל אומר זה המעביר על העין.
רבי עקיבה אומר אלו נותני העתים כגון אלו האומרים למודי ערבית שביעיות להיות חטים יפות עקורות קטניות להיות רעות, וחכמים אומרים אלו אוחזי העינים.
ומנחש – איזהו מנחש כגון האומר נפלה פתי מפי נפלה מקלי מידי עבר נחש מימיני ושועל משמאלי ופסק צבי את הדרך לפני אל תתחיל בי שחרית הוא ראש חודש הוא מוצאי שבת הוא.
ומכשף – העושה מעשה ולא האוחז את העינים, רבי עקיבה אומר משם רבי יהושע שנים מלקטים קישואים אחד מלקט והוא פטור ואחד מלקט והוא חייב העושה מעשה חייב האוחז את העינים פטור.
סליק פיסקא
[Piska 171]
"There shall not be found among you": Beth-din is being exhorted to this end.
"one who passes his son or daughter through fire": This tells me only of his son or his daughter. Whence do I derive (the same for) the son of his son or the son of his daughter? From (Vayikra 20:3) "for of his seed he has given to the Molech.⁠"
— But still, here it is written "through fire,⁠" and there, "the Molech.⁠" Whence do I derive what is written here as applying there, and what is written there as applying here? — It is written "passing" (here), "passing" (there, Vayikra 18:21) for an identity (gezeirah shavah), viz.: Just as "passing" here is through fire, so, "passing" there is through fire. And just as "passing" there is to the Molech, so, "passing" here is to the Molech. In sum, (to be liable), he must hand over (his child) and pass him through fire to the Molech. Both verses are necessary (to tell us this); if not, we do not know it.
Variantly: (The verse speaks of one who passes his son or daughter (through the halves of a calf), thereby entering into a covenant (with idolatry), as it is written (Jeremiah 34:18) "the calf which they cut in two so as to pass between its halves.⁠" Variantly: "one who passes his son or daughter through fire": (The verse speaks of) one who cohabits with an Aramite woman and begets through her a son who is a foe of the Lord.
"a diviner": one or many.
"of divinations": to impose liability for each divination (in itself). What is a "diviner"? One who "divines" by holding his stick whether to go or not to go, viz. (Hosea 4:12) "My people consults its stick; its rod tells it (what to do).⁠"
me'onein: R. Yishmael says: This is one who passes seven types of magic before the eye (ayin).
The sages say: These are deceivers of the eye. R. Akiva says: These are augurers who assign a "time" (onah) for a particular event, e.g., "the eve of the shemitah year (i.e., the sixth year) is auspicious for grain"; "the pulling out of pulse (as opposed to its harvesting) is detrimental. "
menachesh (a necromancer): (one who interprets natural happenings as signs or portents) e.g., "His bread fell from his mouth; therefore …,⁠" "his stick fell from his hand; therefore …,⁠" "a snake on his right, a fox on his left, a deer crossed his path; therefore …"
and one who says "Do not begin" (a new enterprise) — it is morning; it is the New Moon; it is the end of Shabbath.⁠"
"mechashef" (a sorcerer): One who performs an act is liable (under this interdict); one who (merely) deceives the eyes is not liable.
[End of Piska]
לָא יִשְׁתְּכַח בָּךְ מַעְבַּר בְּרֵיהּ וּבְרַתֵּיהּ בְּנוּרָא קָסֵים קִסְמִין מְעָנֵין וּמְנַחֵישׁ וְחָרַשׁ.
No one shall be found among you who makes his son or his daughter to pass through the fire, using enchantments, observing times or augury or witchcraft, nor an incantator,
לא ישתכח ביניכון גבר מעברא בריה וברתיה בנורא לא קסמי קסמין ולא חדודי עינין ולא נטורי נחשין ולא חרשין.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ביניכון גבר מעבר״) גם נוסח חילופי: ״בכון דמע׳⁠ ⁠⁠״.
לא ישתכח בכון מעברין בניהון ובנתיהון בנורא לא קסומי קוסמין ולא חדודי עינין ולא נטורי נחשין ולא חרשין.
None shall be found among you to make his sons or daughters pass through the fire, nor who enchant with enchantments, or inspect serpents, nor observe divinations and auguries,
לא ישתכח בכון מעבר בריה וברתיה בנורא לאקסומי קוסמין ולא חרורי עיינין ולא נטורי נחשין וחרשין.
No one shall be found among you to make his son or daughter pass through the fire, to enchant with enchantments, to inspect serpents, or to observe divinations and auguries;
מעביר בנו ובתו באש1אין לי אלא בנו ובתו, בן בנו ובן בתו מנין, תלמוד לומר כי מזרעו נתן למולך מכל מקום, ואינו חייב עד שיעבירנו דרך העברה, ואם העבירו ברגל אינו חייב על אביו ואמו ועל אחיו ולא על אחותו, ואם העביר עצמו פטור.
קסם קסמים – כענין שעשו אנשי מדין, וקסמים בידם (במדבר כ״ב:ז׳).
מעונן2זה האוחז את העינים.
מנחש3זה האומר פתו נפלה מפיו, מקלו נפלה מידו, בנו קורא לו מאחוריו, עורב קורא אליו, צבי הפסיקו בדרכו, נחש מימינו שועל משמאלו. 4אל תתחילו בזאת המלאכה, שחרית הוא, ראש חדש הוא, שבת הוא.
5ויש אומרים זה המנחש בחולדה בעופות ובדגים.
1. אין לי אלא בנו ובתו. ספרי פיסקא קע״א.
2. זה האוחז את העינים. ספרי שם וסנהדרין ס״ה ע״ב.
3. זה האומר פתו נפלה מפיו. ספרי וגמ׳ שם.
4. אל תתחילו שחרית הוא. ספרי וסנהד׳ ס״ו ע״א, וע״ש בפירש״י והמלות ״בזאת המלאכה״ הוספת המחבר.
5. ויש אומרים. סנהדרין שם.
לֹֽא⁠־יִמָּצֵ֣א בְךָ֔ מַעֲבִ֥יר בְּנֽוֹ⁠־וּבִתּ֖וֹ בָּאֵ֑שׁ קֹסֵ֣ם קְסָמִ֔ים מְעוֹנֵ֥ן וּמְנַחֵ֖שׁ וּמְכַשֵּֽׁף
לבן ובלעם כחם בפיהם
בֹּא רְאֵה מַה כָּתוּב בְּבִלְעָם, (במדבר כב) וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לַיְלָה. בְּלָבָן כָּתוּב (בראשית לא) וַיָּבא אֱלֹהִים אֶל לָבָן הָאֲרַמִּי בַּחֲלוֹם הַלַּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ הִשָּׁמֶר לְךְ פֶּן תְּדַבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב וְגוֹ׳.
לבן רדף אחר יעקב לפגוע בו בפיו
פֶּן תְּדַבֵּר? פֶּן תַּעֲשֶׂה לְיַעֲקֹב רָעָה צָרִיךְ לִכְתֹּב! אֶלָּא לָבָן לֹא רָדַף אַחֲרֵי יַעֲקֹב בְּכֹחַ גִּבּוֹרִים לַעֲרֹךְ בּוֹ קְרָב, שֶׁהֲרֵי חֵיל יַעֲקֹב וּבָנָיו גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, אֶלָּא לְהָרְגוֹ בְּפִיו וּלְהַשְׁמִידוֹ אֶת הַכֹּל. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי. וְלָכֵן כָּתוּב פֶּן תְּדַבֵּר וְלֹא פֶּן תַּעֲשֶׂה. וְכָתוּב יֶשׁ לְאֵל יָדִי לַעֲשׂוֹת.
וידע לבן שיכולת בידו
מִנַּיִן הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁיְּכֹלֶת הָיְתָה בְּיָדוֹ? אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר אֱלֹהֵי אֲבִיכֶם אֶמֶשׁ אָמַר אֵלַי. וְזוֹהִי הָעֵדוּת שֶׁצִּוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהָעִיד, שֶׁכָּתוּב (דברים כו) וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה׳ אֱלֹהֶיךְ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וְגוֹ׳. וְעָנִיתָכְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ) לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךְ, (דברים יט) עָנָה בְאָחִיו.
בלעם אמר שלבן ניסה לפגוע ביעקב בניחוש
כָּתוּב בְּבִלְעָם (במדבר כד) וְלֹא הָלַךְ כְּפַעַם בְּפַעַם לִקְרַאת נְחָשִׁים, שֶׁכָּךְ הוּא דַּרְכּוֹ - שֶׁהוּא הָיָה מְנַחֵשׁ. בְּלָבָן כָּתוּב (בראשית ל) נִחַשְׁתִּי, שֶׁהִשְׁגִּיחַ בִּכְשָׁפָיו וּבִקְסָמָיו בָּעֵסֶק שֶׁל יַעֲקֹב, וּכְשֶׁרָצָה לְהַאֲבִיד אֶת יַעֲקֹב בַּנְּחָשִׁים וּבַכִּשּׁוּפִים שֶׁלּוֹ, רָצָה לְאַבְּדוֹ, וְלֹא עֲזָבוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
וְהַיְנוּ שֶׁאָמַר בִּלְעָם בֶּן בְּנוֹ, כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל. מִי יָכוֹל לָהֶם? שֶׁהֲרֵי סָבִי רָצָה לְאַבֵּד אֶת אֲבִיהֶם בַּנְּחָשִׁים וּבַקְּסָמִים שֶׁלּוֹ וְלֹא עָלָה בְיָדוֹ, שֶׁלֹּא הִשְׁאִירוֹ לְקַלֵּל. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל.
לבן פעל נגד יעקב בכל עשרת מני כשפים
וּבְכָל עֲשֶׂרֶת מִינֵי כְשָׁפִים וּקְסָמִים מֵהֶאָרַת הַכְּתָרִים הַתַּחְתּוֹנִים עָשָׂה לָבָן כְּנֶגֶד יַעֲקֹב, וְלֹא יָכֹל. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (בראשית לא) וַתַּחֲלֵף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים. שֶׁכֻּלָּם עָשָׂה לָבָן כְּנֶגְדּוֹ וְלֹא עָלָה בְיָדוֹ לְהָרַע לוֹ, שֶׁכָּתוּב (שם) וְהֶחֱלִף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים וְלֹא נְתָנוֹ אֱלֹהִים לְהָרַע עִמָּדִי.
מונים – מינים
מַה זֶּה מֹנִים? כְּתַרְגּוּם מִינִים, וְכָתוּב (ויקרא יז) לַשְּׂעִירִם אֲשֶׁר הֵם זנִים אַחֲרֵיהֶם. מוֹנִים - מִינִים כְּמַשְׁמָעוֹ. וַעֲשָׂרָה מִינִים הֵם שֶׁל כְּשָׁפִים וּקְסָמִים בַּכְּתָרִים הַתַּחְתּוֹנִים, וְכֻלָּם עָשָׂה כְּנֶגְדּוֹ.
עשרה מיני כשפים
עָשָׂרָה מִינִים הֵם, שֶׁכָּתוּב (דברים יח) קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׂף וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים. הֲרֵי הֵם עֲשָׂרָה. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, נַחַשׁ וְקֶסֶם הֵם שְׁנֵי מִינִים, וּבְדַרְגָּה אַחַת עוֹלִים, וּכְשֶׁבָּא בִּלְעָם, בְּקֶסֶם עָשָׂה כְּנֶגֶד יִשְׂרָאֵל, וְהַיְנוּ שֶׁכָּתוּב (במדבר כב) וּקְסָמִים בְּיָדָם.
וּכְנֶגֶד יַעֲקֹב בָּא לָבָן בְּנַחַשׁ. זֶה וָזֶה לֹא עָלָה בְיָדָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שם כג) כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל. כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב - בַּתְּחִלָּה בִּימֵי לָבָן. וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל - אַחַר כָּךְ בִּימֵי בִלְעָם.
בלעם אמר לבלק טעם שלא יכל ליעקב
אָמַר בִּלְעָם לְבָלָק, בֹּא רְאֵה מִי יָכוֹל לָהֶם, שֶׁכָּל הַקְּסָמִים וְהַכְּשָׁפִים שֶׁבַּכְּתָרִים שֶׁלָּנוּ מֵהֶאָרַת הַמַּלְכוּת שֶׁלְּמַעְלָה [ומטה] מִתְעַטְּרִים, [שהרי] וְהוּא הִתְקַשֵּׁר בָּהֶם, שֶׁכָּתוּב ה׳ אֱלֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ.
(זהר בראשית דף קסז.)
לֹֽא⁠־יִמָּצֵ֣א בְךָ֔ מַעֲבִ֥יר בְּנֽוֹ⁠־וּבִתּ֖וֹ בָּאֵ֑שׁ קֹסֵ֣ם קְסָמִ֔ים מְעוֹנֵ֥ן וּמְנַחֵ֖שׁ וּמְכַשֵּֽׁף
מעשה באחד שלקח בנו חולה על החמור
הָלְכוּ, בְּעוֹדָם הוֹלְכִים פָּגְשׁוּ בְאִישׁ אֶחָד שֶׁהָיָה בָּא, וּבְנוֹ שֶׁהָיָה חוֹלֶה קָשׁוּר עַל הַחֲמוֹר. אָמְרוּ לוֹ, מִי אַתָּה? אָמַר לָהֶם, יְהוּדִי, וְזֶה הוּא בְּנִי שֶׁקָּשׁוּר עַל הַחֲמוֹר. אָמְרוּ לוֹ, לָמָּה הוּא קָשׁוּר? אָמַר לָהֶם, מְגוּרַי הֵם בִּכְפָר אֶחָד, שֶׁהוּא מִבְּנֵי הָרוֹמָאִים, וּבְנִי הַזֶּה הָיָה לוֹמֵד תּוֹרָה בְּכָל יוֹם, וְהָיָה חוֹזֵר הַבַּיְתָה וְלוֹמֵד אֶת אוֹתָם הַדְּבָרִים, וְשָׁלֹשׁ שָׁנִים הָיוּ מְגוּרַי בַּבַּיִת הַהוּא וְלֹא רָאִיתִי דָבָר.
נכנס למערת מצורעים של סרוניא לרפואה
וְכָעֵת יוֹם אֶחָד נִכְנַס בְּנִי לַבַּיִת לַחֲזֹּר עַל הַדְּבָרִים, עָבְרָה רוּחַ אַחַת לְפָנָיו וְהִזִּיקָה לוֹ, הִתְעַקְּמוּ פִיו וְעֵינָיו, וְיָדָיו הִתְעַקְּמוּ וְלֹא יָכֹל לְדַבֵּר. וּבָאתִי לִמְעָרַת הַמְּצֹרָעִים שֶׁל סְרוֹנְיָא אוּלַי יְלַמְּדוּ אוֹתִי דָּבָר שֶׁל רְפוּאָה.
אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה, וּבְאוֹתוֹ הַבַּיִת הַאִם יָדַעְתָּ מִקֹּדֶם לָכֵן אִם נִזּוֹק בּוֹ אִישׁ אַחֵר?
אוי לאותם שעוברים על דבריהם
אָמַר לוֹ, יָדַעְתִּי, שֶׁהֲרֵי מִכַּמָּה יָמִים נִזּוֹק בּוֹ אִישׁ אֶחָד, וְהָיוּ אוֹמְרִים שֶׁהָיָה חוֹלֶה, וּמֵהֶם אוֹמְרִים שֶׁרוּחַ שֶׁל הַבַּיִת, וְאַחַר כָּךְ נִכְנְסוּ בוֹ כַּמָּה אֲנָשִׁים וְלֹא נִזּוֹקוּ. אָמְרוּ, זֶהוּ שֶׁאוֹמְרִים הַחֲבֵרִים, אוֹי לְאוֹתָם שֶׁעוֹבְרִים עַל דִּבְרֵיהֶם.
במקום שיש צדק אין כניסה למזיקי העולם
פָּתַח רַבִּי יְהוּדָה וְאָמַר, (ירמיה כב) הוֹי בֹּנֶה בֵיתוֹ בְּלֹא צֶדֶק, שֶׁהֲרֵי בְּכָל מָקוֹם שֶׁנִּמְצָא בּוֹ צֶדֶק, כָּל הָרוּחוֹת וְכָל מַזִּיקֵי הָעוֹלָם בּוֹרְחִים מִמֶּנּוּ, וְלֹא נִמְצָאִים לְפָנָיו. וְעִם כָּל זֶה, מִי שֶׁמַּקְדִּים וְנוֹטֵל הַמָּקוֹם, אוֹחֵז בּוֹ.
ואם באו המזיקים קודם אין השם שורה שם
אָמַר לוֹ רַבִּי חִזְקִיָּה, אִם כָּךְ, שָׁקוּל הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ כְּרוּחַ הַטֻּמְאָה? אָמַר לוֹ, לֹא כָּךְ, אֶלָּא הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ לֹא שׁוֹרֶה בְמָקוֹם טָמֵא, וּמִשּׁוּם כָּךְ, אִם הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ נוֹטֵל הַמָּקוֹם מִקֹּדֶם לָכֵן, כָּל הָרוּחוֹת וְכָל מַזִּיקֵי הָעוֹלָם לֹא יְכוֹלִים לְהֵרָאוֹת בּוֹ, כָּל שֶׁכֵּן לִקְרַב עִמּוֹ.
אִם רוּחַ טֻמְאָה קוֹדֵם וְנוֹטֵל אֶת הַמָּקוֹם - הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ לֹא שׁוֹרֶה בּוֹ, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ מְקוֹמוֹ. וּכְשֶׁהָיָה יוֹרֵד נֶגַע צָרַעַת, הָיָה מְטַהֵר אֶת הַמָּקוֹם, וּמוֹצִיא אֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה מִמְּקוֹמוֹ, וְאַחַר כָּךְ מְנַתְּצִים אֶת הַבַּיִת, הָאֲבָנִים וְהָעֵצִים וְהַכֹּל, וּבוֹנֶה אוֹתוֹ כְּמִקֹּדֶם, בַּצַּד הַקָּדוֹשׁ בְּצֶדֶק, שֶׁמַּזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ וּמַשְׁרֶה עָלָיו קְדֻשָּׁה, וְעִם כָּל זֶה בְּעָפָר אַחֵר, וְיַרְחִיק אֶת הַבַּיִת מִמְּקוֹמוֹ, מֵהַיְסוֹד הָרִאשׁוֹן שְׁנֵי טְפָחִים.
תקנת אותו הבית
עֵכְשָׁו שֶׁלֹּא נִרְאֶה וְלֹא יוֹרֵד מִי שֶׁמִּתְגָּרֶה בְּאוֹתָהּ רוּחַ טֻמְאָה לְהוֹצִיאָהּ מִמְּקוֹמוֹ, מַה תַּקָּנָתוֹ? אִם יָכוֹל לָצֵאת מִן הַבַּיִת הַזֶּה - יָפֶה, וְאִם לֹא - יִבְנֶה אוֹתוֹ כְּמִקֹּדֶם בַּאֲבָנִים אֲחֵרוֹת, וְעֵצִים וְהַכֹּל. וְיוֹצִיא וְיַרְחִיק אוֹתוֹ מֵהַמָּקוֹם הָרִאשׁוֹן, וְיִבְנֶה אוֹתוֹ עַל הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ. וְעִם כָּל זֶה לֹא יוֹצֵאת אוֹתָהּ הָרוּחַ מִן הַמָּקוֹם הָרִאשׁוֹן, מִשּׁוּם שֶׁקְּדֻשָּׁה לֹא שׁוֹרָה עַל מָקוֹם טָמֵא.
מיום שחרב ביהמ״ק אין רפואה בעולם ולכך צריך ליזהר
אָמַר רַבִּי יִצְחָק, לָמָּה לוֹ לִטְרֹחַ עַל זֶה? בַּזְּמַן הַזֶּה כָּתוּב, (קהלתא) מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקוֹן וְגוֹ׳. מִיּוֹם שֶׁנֶּחֱרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לֹא נִמְצְאָה רְפוּאָה בָּעוֹלָם, מִשּׁוּם כָּךְ צָרִיךְ אָדָם לְהִזָּהֵר, כָּךְ שֶׁיִּהְיֶה שָׁמוּר.
הלכו אחר האיש לראות מה יעלה בסופו
אָמְרוּ, נֵלֵךְ עִם הָאִישׁ הַזֶּה וְנִרְאֶה. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, אָסוּר לָנוּ. אִם הָיָה הוֹלֵךְ לְאִישׁ גָּדוֹל יְרֵא חֵטְא, כְּמוֹ נַעֲמָן לֶאֱלִישָׁע, נֵלֵךְ אַחֲרָיו.
עַכְשָׁו שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לִרְחוֹקֵי הָעוֹלָם, רְחוֹקֵי הַתּוֹרָה, מְגֹעָלִים מִן הַכֹּל, אָסוּר לָנוּ לְהֵרָאוֹת לִפְנֵיהֶם. בָּרוּךְ הָרַחֲמָן שֶׁהִצִּיל אוֹתָנוּ מֵהֶם. וְהָאִישׁ הַזֶּה אָסוּר לוֹ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, וַהֲרֵי שָׁנִינוּ, בַּכֹּל מִתְרַפְּאִים חוּץ מֵעֲצֵי אֲשֵׁרָה וְכוּ׳. אָמַר לוֹ, וְזֶהוּ עֲבוֹדָה זָרָה, וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁהֲרֵי כָּתוּב, (דברים יח) לֹא יִמָּצֵא בְךְ בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ וְגוֹ׳.
ויצא קיטור אש והרג לבנו
הָלְכוּ לְדַרְכָּם. הָלַךָ אוֹתוֹ הָאִישׁ לַמְּעָרָה הַהִיא, הוּא וּבְנוֹ, שָׂם אוֹתוֹ בַּמְּעָרָה. עַד שֶׁיָּצָא אָבִיו לִקְשֹׁר אֶת חֲמוֹרוֹ, יָצָא קִיטוֹר שֶׁל אֵשׁ וְהִכָּה אוֹתוֹ בְּרֹאשׁוֹ וְהָרַג אוֹתוֹ. בֵּינְתַיִם נִכְנַס אָבִיו וּמָצָא אוֹתוֹ מֵת. לָקַח אוֹתוֹ וְאֶת חֲמוֹרוֹ וְהָלַךְ לוֹ.
וּמָצָא אַחַר יוֹם אֶחָד אֶת רַבִּי יִצְחָק וְאֶת רַבִּי יְהוּדָה וְאֶת רַבִּי חִזְקִיָּה שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים. בָּכָה לִפְנֵיהֶם, וְסִפֵּר לָהֶם אֶת הַמַּעֲשֶׂה.
אָמַר רַבִּי יִצְחָק, וְהַאִם לֹא אָמַרְתִּי לְךְ פְּעָמִים רַבּוֹת שֶׁאָסוּר לָלֶכֶת לְשָׁם? בָּרוּךְ הָרַחֲמָן שֶׁכָּל מַעֲשָׂיו אֱמֶת, וּדְרָכָיו אֱמֶת. אַשְׁרֵיהֶם הַצַּדִּיקִים שֶׁהוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, וַעֲלֵיהֶם כָּתוּב (משלי ד) וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ וְגוֹ׳.
(זהר ויקרא דף נא:)
וַלַא יֻוגַד פִיכֻּם מַן יֻשׁעִלֻ אִבּנַהֻ אַוְ אִבּנַתַּהַ בִּאלנַּארִ וַקַאסִם קַאסֻומַאתֵ וַמֻתַּפַאולֹ וַמֻתַּטַיִּרֹ וַסַאחִרֹ
ולא-ימצא בכם, מי שידליק את בנו או את בתו באש, וקוסם קסמים, ומנחש עתידות דרך סימנים אקראיים1, ותולה תקוות או יאוש בעקבות מארע חולף, ומכשף.
1. (כמו להפוך שארית קפה בספל ולהתבונן בצורות שנתהוו על קירות הספל)
מעביר בנו ובתו באש – היא עבודת המולך, עושה מדורת אש מכאן ומכאן ומעבירו בין שתיהם.
אאיזהו קוסם – האוחז את מקלו ואומר: אם אלך אם לא אלך, וכן הוא אומר: עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו (הושע ד׳:י״ב).
מעונן – ר׳ עקיבא אומר: אילו נותני עונות, שאומרים: עונה פלונית יפה להתחיל. וחכמים אומרים: אילו אוחזי העינים.
מנחש – פתו נפלה מפיו, צבי הפסיקו בדרך, מקלו נפלה מידו.
א. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 34, דפוס רומא. בכ״י המבורג 13, לונדון 26917, ליידן 1 נוסף כאן: ״קוסם״.
מעביר בנו ובתו באש [THERE SHALL NOT BE FOUND AMONG YOU ANYONE] THAT MAKES HIS SON OR HIS DAUGHTER TO PASS THROUGH THE FIRE – This was the way of worshipping Molech. They made two pyres, one on this side and one on the other (one opposite the other) and passed it (the child) between them (cf. Sanhedrin 64b).
קסם קסמים ONE THAT USES DIVINATION – What is a diviner? One who takes his stick in hand and says, [as though he were consulting it], "Shall I go, or shall I not go?⁠" So does it state, "My people ask counsel of their stick, and their staff declares to them" (Hoshea 4:12) (Sifre Devarim 171:6).
מעונן – Rabbi Akiba said, Such are people who assign times (עונות plural of עונה "period", "time") – who say, "This time is auspicious to begin some work"; the Sages, however, say, It refers to those "who hold your eyes under control" (who delude by optical deception; they connect מעונן with עין "eye") (Sifre Devarim 171:9).
מנחש A SORCERER – [one who draws prognostications from the fact that] the bread fell from his mouth, or that a stag crossed his path, or that his stick fell from his hand (Sifre Devarim 171:10; Sanhedrin 65b; cf. Rashi on Vayikra 19:26).
פס׳: לא ימצא בך1להזהיר בית דין על כך.
מעביר בנו ובתו באש – בן בתו ובן בנו מנין ת״ל להלן (ויקרא כ׳:ד׳) בתתו מזרעו למולך. נאמר כאן העברה מעביר בנו ונאמר להלן (שם) ומזרעך לא תתן להעביר למולך. 2מה כאן באש אף כאן באש. ומה להלן למולך אף כאן למולך.
קוסם קסמים – לחייב על כל קסם וקסם. איזה הוא קוסם. האוחז במקלו ואומר אלך ואם לא אלך. וכה״א (הושע ד׳:י״ב) עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו. מעונן זה המעביר שבעה מיני זכור על העין. וחכמים אומרים זה האוחז את העינים. ר׳ עקיבא אומר אלו מחשבי עונות ועתים. אומר היום יפה ליטול. למחר יפה ליקח. אל תתחיל בי שחרית הוא. ראש חודש הוא. מוצאי שבת הוא. ומנחש כמו האומר פתו נפלה מפיו מקלו נפל מידו נחש מימינו שועל משמאלו צבי הפסיקו.
ומכשף – העושה מעשה חייב. והאוחז את העינים פטור:
1. להזהיר ב״ד. שהם יבערו העושים עבירות:
2. מה כאן באש. דכתיב בהדיא מעביר בנו או בתו באש (שם ס״ז):
וכאשר השלים להזכיר דבר השופט והכהן הזכיר דבר הנביא.⁠1
מעביר בנו ובתו – עבודה זרה היתה, כי יש גם היום ביננו גוים רבים עובדי האש.
קוסם קסמים – יתכן היותו שם כלל. ופירושו: חותכי משפט האומרים כי כן יהיה בלא ספק, וכן: גזרין (דניאל ב׳:כ״ז). וקרוב ממנו: קסם על שפתי מלך (משלי ט״ז:י׳). והפרט: מעונן ומנחש ומכשף.
גם יתכן היותו שם פרט להוברי שמים (ישעיהו מ״ז:י״ג). וטעם קסמים שיש במשפטי הכוכבים הנקראים ראשונים ושניים.
מעונן ומנחש ומכשף – פירשתים (ראב״ע ויקרא י״ט:כ״ו).
1. לפי זה, האיסורים בדברים י״ח:ט׳-י״ד מובאים כניגוד לפרשת הנביא בי״ח:ט״ו-כ״ב.
After Moses concludes the laws pertaining to the judge1 and the kohen,⁠2 he mentions the laws regarding the prophet.⁠3
ONE THAT MAKETH HIS SON OR HIS DAUGHTER TO PASS THROUGH THE FIRE. This was a form of idol worship, for we have among us today many gentiles who worship the fire.⁠4
ANYONE THAT USETH DIVINATION.⁠5 Kosem (one that useth divination) is most probably a general term. It refers to those who issue decrees and declare things will undoubtedly be so.⁠6 The term gazerin (magicians) is similar.⁠7 The word kesem (divine sentence) in A divine sentence is in the lips of the king (Prov. 16:10) is close in meaning to it. The particulars8 are a soothsayer (me'onen), or an enchanter (menachesh), or a sorcerer (mechashef). It is also possible that kosem is a specific term for astrologers9 and that kesamim (divinations) refers to divination that astrologers make based on the primary and secondary stars.⁠10
A SOOTHSAYER,⁠11 OR AN ENCHANTER.⁠12 I have explained these terms previously.⁠13
OR A SORCERER.⁠14 I have also explained this term.⁠15
1. In chapters 16-18.
2. In chapter 18.
3. Verses 18-22.
4. Ibn Ezra was probably alluding to the Zoroastrians.
5. Hebrew, kosem kesamim.
6. They predict the future in no uncertain terms.
7. Gazerin (Dan. 2:27) comes from gazar (to decree). Thus gazerin means those who decree.
8. Following the general term kesamim.
9. The term used by Ibn Ezra is hovere shamayim. This is a phrase found in Is. 47:13. Ibn Ezra there defines it as astrologers. Ibn Ezra believed that the study of astrology was permitted. What was prohibited was making absolute predictions using astrology. It should be noted that Ibn Ezra believed that the urim and tummim entailed the use of astrology. Therefore Ibn Ezra probably believed that certain types of astrological predictions were prohibited, while others, i.e., those sanctioned by the Torah, were permitted. See Ibn Ezra on Ex. 28:5 (Vol. 2, pp. 595-598? and the notes thereto). See also Dov. Schwartz, Astral Magic in Medieval Jewish Thought (Heb.), Bar-Ilan University, Israel, 1999, pp. 62-91.
10. The primary stars are the true stars. The secondary stars are shooting stars and the like. The latter were thought to be produced by the stars themselves. Hence they are called secondary stars. See Ibn Ezra on Gen. 1:14 (Vol. 1, p. 38). See also Motot.
11. Hebrew, me'onen.
12. Hebrew, menachesh.
13. See Ibn Ezra on Lev. 19:26.
14. Hebrew, mechashef.
15. See Ibn Ezra on Ex. 7:11 (Vol. 2, p. 148).
לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש – עתה מפרש על איזה תועבות הוא מזהירם. איכא למאן דאמר: בין למולך בין לשאר עבודה זרה חייב, דמולך משמע כל שהמליכוהו עליהם (בבלי סנהדרין ס״ד.). ואיכא למאן דאמר: למולך חייב, שלא למולך פטור, דהוי שלא כדרכה ואינה עבודת פנים. ואינם חייבין אלא על ידי העברה של אש, דילפינן התם מהכא. והכא כתיב: מעביר {בנו ובתו} באש, והתם כתיב: ומזרעך לא תתן להעביר למולך (ויקרא י״ח:כ״א) – מה כאן באש אף התם באש, מה להלן למולך אף כאן למולך (בבלי סנהדרין ס״ד:). ואיכא למאן דאמר: מולך לאו עבודה זרה, אלא חוק הוא להם והקפידה עליו תורה, ואינו חייב אלא דרך העברה, שרגא דליבני בי מצעי, ונורא מהאי גיסא ומהאי גיסא (בבלי סנהדרין ס״ד.). ורבא אמר: כי משוורתא דפוריא, עושים חפירה וממלאים אותה אש, ומדלגים משפתה אל שפתה, ותניא כוותיה דרבא, וכן היו עושים בפורים. ואיכא למאן דאמר: מעביר עצמו חייב דכתיב: לא ימצא בך, ובך משמע עצמו, ואיכא דלא משמע ליה (בבלי סנהדרין ס״ד:).
קוסםא קסמים – שמעתי מיהודי אחד ממשקלכביאהב שבמקומו מנהג, כגון יוצא לדרך ופגע בתחילה באיש ואחר כך באשה – אומר שדרכו מצלחת. באשה ואחר כך באיש – חוזר בו, סבר שדרכו לא תצלח. באיש ואחר כך באיש, באשה ואחר כך באשה, דרכו בינונית. ויש מהם בודקין קודם שיצאו, ולוקחין קסמין מעץ ומקלפין אותם מצד אחד, ומצד אחר מניח הקליפה כעיןג הַדְלְש.⁠1 ולוקח הקסם וזורקו מידו, אם הקליפה למעלה – אומר זהו איש. ואחר כך זורק {פעם אחרת},⁠ד אם מחשף הלבן למעלה – אומר זהו אשה. ואומר: הרי איש ואחר כך אשה,⁠ה והולך לדרכו. ואם מחשף הלבן נופל תחילה למעלה – {אשה}⁠ו ואחר כך איש {וחוזר בו}.⁠ז ואם הקליפה למעלה בשניהם אוח מחשוף הלבן – הרי איש אחר איש או אשה אחר אשה, ודרכו בינונית. ועל שם הקסמים נקרא קוסם קסמים.
מעונן – איכא למאן דאמר: אוחז את העינים, ומעונן לשון עין. ואיכא למאן דאמר: הבודק בשעות לומר שעה זו יפה לצאת, ומעונן לשון עונה. ואיכא למאן דאמר: המעביר שבעה מיני זכור על העין, שכבת זרע משבעה מיני זכרים, כגון: סוס, וחמור, וגמל, ושאר זכרים, עד שבעה (בבלי סנהדרין ס״ה:).
{ו}⁠מנחש – תנו רבנן: מנחש – האומר פתו נפלה מפיו, מקלו נפל מידו (בבלי סנהדרין ס״ה:), וכן המנחש בחולדה {ובעופות}⁠ט (בבלי סנהדרין ס״ו.).
1. בלעז: . בספר הג״ן: מריילש.
א. בכ״י מינכן 52: וקוסם.
ב. בספר הג״ן (בסוף הקטע): באיישקלאווניאה.
ג. כן בספר הג״ן. בכ״י מינכן 52 אפשר שכתוב: בעץ.
ד. ההשלמה מספר הג״ן.
ה. בספר הג״ן נוסף כאן: זהו סימן טוב.
ו. ההשלמה מספר הג״ן.
ז. ההשלמה מספר הג״ן.
ח. כן בספר הג״ן. בכ״י מינכן 52 ייתכן שיש אות נוספת בסוף המלה.
ט. ההשלמה מספר הג״ן.
לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש – THERE SHALL NOT BE FOUND IN YOU ANYONE WHO PASSES HIS SON OR DAUGHTER THROUGH THE FIRE – now it explains about which abominations he warns them. There is one who maintains: whether [the child is passed through fire] for Molekh or whether for other idolatry you are liable, for Molekh implies any object which people have enthroned over them (Bavli Sanhedrin 64a:19). And there is one who maintains: for Molekh you are liable, not for Molekh you are exempt, since it is not its normal manner of worship and it is not Temple service. And they are only liable by passing [the child] through fire, for we learn from here to there. And here it is written: PASSES {HIS SON OR DAUGHTER} THROUGH THE FIRE, and there it is written: “You shall not give any of your children to make pass to Molekh” (Vayikra 18:21) – just as here [he is passed] in fire so too there in fire, just as there to Molekh so too here to Molekh (Bavli Sanhedrin 64b:3). And there is one who maintains: Molekh is not idolatry, but it is a statute for them and the Torah is strict about it, and you are only liable [if the child is passed] in the typical manner of passing, a row of bricks in the middle, and fire from this side and from this side (Bavli Sanhedrin 64a:18 and 64b:9) And Rava said: it [the typical manner of passing] is like the leaps of the children over the bonfires on Purim, they make a ditch and fill it with fire, and leap from end to the other, and a Baraita teaches in accordance with Rava, and thus they would do on Purim. And there is one who maintains: one who passes himself is liable as it is written: THERE SHALL NOT BE FOUND IN YOU, and IN YOU implies himself; and there is one who maintains that we do not learn that way (Bavli Sanhedrin 64b:12).
קוסם קסמים – ONE WHO USES DIVINATION – I heard from another Jew from Mishkalcavia that in his place there is a custom, if, for instance, one goes on a trip and encounters first a man and then a woman – he says that his way will succeed, [but if he encounters] a woman and then a man – he goes back, [for] he thinks his way will not succeed; [if he encounters] a man and then [another] man, a woman and then a woman, his way will be average. And there are those who check before they go out, and they take sticks from wood and peel them on one side, and on the other side leave the bark like the appearance of הַדְלְש. And he takes the stick and throws it from his hand, if the bark is on top – he says this is a man. And then he throws {another time}, if the uncovered white is on top – he says this is a woman. And he says: behold [first] a man and afterwards a woman, and he goes on his way. And if the uncovered white falls side up first – {a woman} and after that a man {he goes back}. And if the bark side is up both times or the revealed white – behold it is a man after a man or a woman after a woman, and his path is average. And because of the sticks he is called a diviner of sticks.
מעונן – ONE WHO PRACTICES SORCERY – There is one who maintains [that this refers to] one who practices sleight of hand, and “me’onen” is a term of [deceiving the] “eye” (עין). And there is one who maintains [that it refers to] one who checks the hours, saying this hour is good to go out, and “m’onen” is a term of “season” (עונה). And there is one who maintains [that it refers to] one who applies seven types of semen on the eye (עין), semen from seven types of males, like: a horse, and donkey, and camel, and other males, until seven (Bavli Sanhedrin 65b:19).
{ו}⁠מנחש – {AND} AN ENCHANTER – Our Rabbis taught – an enchanter – one who says his bread fell from his mouth, his staff fell from his hand (Bavli Sanhedrin 65b:20), and likewise one who enchants with a weasel {and with birds} (Bavli Sanhedrin 66a:2).
לא ימצא בך מעביר וגו׳ – אזהרה שמענו עונש מניין תלמוד לומר אשר יתן מזרעו למולך (ויקרא כ׳:ב׳).
קסם קסמים – פר״ש: האוחז את מקלו ואומר אם אלך אם לא אלך. ויש מפרשים: מודד מקלו באצבעו או בידו פעם אחת אומר אלך ופעם אחת אומר לא אלך ואם בסוף המקל יארע לא אלך אינו הולך וזהו אוחז במקלו.⁠1
1. השוו ר״י בכור שור.
'לא ימצא בך מעביר בנו באש וגו, "there must not be found amongst you any father who makes his son pass through fire, etc.⁠" Where is the penalty for such abuse of parental authority written? It is found in the otherwise superfluous words: אשר מזרעו, "from his offspring,⁠" in Leviticus 20,2, where the same subject has been discussed already.
קוסם קסמים, "someone using divination to learn about future events;⁠" according to Rashi, an example of divination would be if a person takes hold of his walking cane, asking it if it is in his interest to undertake a certain journey. The subject appears also in Hoseah 4,12, although no examples are given how the cane would give its sign. [Some commentators therefore do not understand the word: "walking cane" literally, but see it as a synonym for an idol made of wood. The idol would be asked and give some sign to the questioner. Ed.]
קוסם קסמים – זה שרגילין לנחש בקסמין לקלפן מצד א׳ ומצד השני מניחין בלי קלוף, ובעת צאתו לדרך זורקין א׳ כלפי מעלה ואם יפול צד מחשוף הלבן כלפי מטה אומר זהו בדמיון איש ואח״כ זורק אחרת וכשיפול אז מחשוף הלבן כלפי מעלה אומר זהו אשה והוא לו לסימן טוב כשיבא דמיון איש תחלה ואח״כ דמיון אשה כבריאתם שיבטח בזה שיתקיים כבריאתו ולא יירט הדרך לנגדו בקורות וסכנות הנהוגות ואם יפלו בהפך אזי יחזור בו מלצאת לדרך שזהו סימן רע לו בניחושיו זהו קוסם קסמים.
מעונן – זה שאוחז את העינים כפירש״י כי מעונן הוא לדרך זה לשון עין.
ימכשף – כגון ההוא אתתא דהוה מהדרא למשקל עפרא מתותי כרעא דר׳ חנינא, ג״ן.
מעונ״ן – בגימט׳ אוחז״י העיני״ם.
לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף, וחובר חבר ושואל אוב וידעוני ודורש אל המתים – מנה הכתוב תשע תועבות שהיו הכנעניים מחזיקין בהם, והתחיל מן המולך שהוא חמור מכלן להקריב פרי בטנו לע״ז, ומתוך חומר שבו חייב בו כרת, מה שאין כן בכל השאר שהן בלאו. ואחר שהזהירן על התשע שלא להחזיק בהם צוה עליו להחזיק ביראת השם, הוא שאמר תמים תהיה עם ה׳ אלהיך. ולשון מעביר שהיה מעבירו ברגליו בין שתי מדורות של אש וכבר הזכרתי ענין המולך במקומו.
קוסם קסמים – זה האוחז מקלו בידו ואמר אלך למקום פלוני או לא אלך, והוא שאמר הנביא (הושע ד׳:י״ב) עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו. מעונן – יש בו שלש משמעיות, לשון עונה, לשון עין, לשון ענן, עונה הוא שדרשו רז״ל ר׳ עקיבא אומר מעונן אלו נותני עונות שאומר עונה פלונית יפה להתחיל, וחכמים אומרים אלו אוחזי העינים, ויש שפירש מעונן שהוא מביט בעננים, מנחש – פתו נפלה מפיו צבי הפסיקו בדרך, ויש שפירשו מנחש זה המביט בעופות בכנפיהם או בצפצוף, וכענין שכתוב (קהלת י׳:כ׳) כי עוף השמים יוליך את הקול, זה המכיר בצפצוף, ובעל הכנפים זה המכיר בחבוט הכנפים או בפרישתם.
ומכשף – כתב הרמב״ן ז״ל מכשף שם כלל לכל הכשפים, וחובר חבר ושואל אוב וידעוני הם פרטים בכשפים ואסרם לשאול גם כן. ודע והבן בענין הכשפים כי הבורא יתעלה כשברא הכל מאין עשה העליונים מנהיגי התחתונים אשר למטה מהם, נתן כח הארץ וכל אשר לפניה בכוכבים ובמזלות לפי הנהגתם, ועשה עוד על הכוכבים והמזלות מנהיגים מלאכים ושרים שהם נפש להם, והנה הנהגתם מעת היותם עד לעולם ועד גזרת עליון אשר שם להם, אבל היה מנפלאותיו העצומות ששם בכח המנהיגים העליונים דרכי תמורות וכחות להמיר אשר יהיה למטה מהם, שאם יהיה מבט הכוכבים בפניו אשר כנגד הארץ טובה או רעה לארץ או לעם או לאיש, ימירו אותן הפנים העליונים להפך במבט עמו, כענין שאמרו תמורת ענג נגע, ועשה כן להיות הבורא יתעלה שמו (דניאל ב׳:כ״א) מהשנא עדניא וזמניא, (עמוס ה׳:ח׳) קורא למי הים למשול בהם כרצונו והופך לבקר צלמות מבלי שנוי טבעו של עולם, ושיעשו הכוכבים והמזלות מהלכם כסדרן. ועל כן אמר בעל ספר הלבנה החכם בנגרמנצי״א ובאישטרולגי״א, כשהלבנה היא גלגל העולם תהיה נראית בראש טלה על דרך משל, ויהיה פניו מזל פלוני, תעשה תמונה לדבר פלוני ויוחק בו שם השעה ושם המלאך הממונה עליה מהשמות ההם הנזכרים באותו ספר, ותעשה הקטרה פלונית בענין כך וכך, ויהיה המבט עליה לרעה, לנתוש ולנתוץ להאביד ולהרוס, וכאשר תהיה הלבנה בשעה פלונית ובמזל פלונית תעשה תמונה והקטרה בענין פלוני לכל טובה, לבנות ולנטוע. והנה גם זה הנהגת הלבנה וכח מנהיגיה, אבל ההנהגה הפשוטה אשר במהלכה הוא חפץ הבורא יתעלה אשר שם בהם מאז, וזהו סוד הכשפים וכחם שאמרו בהם שמכחישין פמליא של מעלה, כלומר שהם הפך הכחות הפשוטים, והם הכחשה לפמליא בצד מן הצדדין, ועל כן ראוי שתאסור אותן התורה שיונח העולם למנהגו ואל טבעו הפשוט שהוא חפץ בוראו. וגם זה מטעמי אסור הכלאים, כי יבאו מן ההרכבות צמחים יעשו פעולות נכריות יולידו שנויים ממנהגו של עולם לרע או לטוב, מלבד שהם עצמם שנוי ביצירה, עכ״ל הרב ז״ל.
וראיתי בספר ידיעת הכוכבים ורוחניות שלהם הנקרא אגרת גאלינו״ס, כי מי שעשה תמונה פלונית מברזל לכוכב שבתאי בשעה פלונית ובמזל פלוני ויקבור אותו תחת חנותו של חנוני יפסיד הריוח שלו, ואם יקברנה בביתו ינזקו כל עניניו, וידוע לכל בעל עינים כי החכמה הזאת חורבן עולם, ואין עמידת העולם וקיומו אלא א״כ ילך על טבעו הפשוט אשר בו בראו וחדשו הבורא יתברך. עוד הזכירו שם באותה אגרת כי מי שרוצה להמשיך אליו רוחניותו של שבתאי שהוא כוכב המשמש ביום שבת, שיש לו למעט באכילת הבשר ובשאר כל המאכלים ושימנע מתשמיש המטה ושילבש בגדים שחורים ויעשה תמונת אריה של נחשת והשעה לשבתאי והמזל לגדי וישחטו על אותה תמונה חתול שחור ואז יתקרב אליו לעבוד עבודתו ויגיד לו עתידות, עד כאן באותה אגרת העתקתיו משפת הגרי אל שפה ברורה היא שפת לשון הקדש. והנה זה מחכמת התורה העולה על חכמת הכוכבים והמזלות שצותה אותנו במצות השבת אשר כוכב שלו שבתאי שנעשה בהפך מכל זה, כי החכמה הזאת סבה גדולה לתחלואי הנפש, וחכמת התורה להם תחבושת ורטיה, החכמה הזאת אסרה אכילת הבשר ביום שבת ולמעט במאכלים, ואנו נצטוינו שנתענג ביום השבת לאכול בשר ולשתות יין וכל דבר שיערב לנו, שנאמר (ישעיהו נ״ח:י״ג) וקראת לשבת ענג, החכמה הזאת אסרה התשמיש ואנו עקר עונה בשבת, שנאמר (תהלים א׳:ג׳) אשר פריו יתן בעתו, החכמה הזאת תלביש שחורים ואנו נלבש ביום שבת מילת וצבעונין, שנאמר (ישעיהו נ״ח:י״ג) וכבדתו מעשות דרכיך, והם המלבושים הנכבדים, שכן רבי יוחנן קרי למאניה מכבדותי, וברוך אל עליון אשר חנן אותנו דעה והשכל בידיעת תורתו ומצותיו ומנע אותנו מלטעות אחר הכוכבים והמזלות, הוא שאמר (דברים ד׳:י״ט) ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח, והנחילנו המצות לזכותנו בהם ולהיות לנו בשמרם עקב רב.
וחובר חבר – זה מאסף השדים והמחבר אותם, או שמחבר ומצרף נחשים ועקרבים ושאר חיות במקום אחד. ושואל אוב – מין ממיני הכשוף הוא, ושמו פיתום, ומעלה את המת בבית השחי שלו ומדבר משחיו. ובענין בעלת אוב הנזכר בשאול רבו הסברות בין הראשונים ז״ל, זה אומר שאי אפשר להחיות המת בחכמת האוב וח״ו שהאשה ההיא תחיה את שמואל ותעלה, אבל המלאכה ההיא הכל מלאכת תחבולה וזיוף כי הכירה בו מיד שהוא שאול ולא רצתה לגלות לו עד לאחר מיכן שאמרה לו (שמואל א כ״ח:י״ב) ולמה רמיתני ואתה שאול, הראתה לו בדבריה כי עתה מצאה הדבר מצד החכמה, ודרך כל בעלת אוב שתחביא בן אדם והוא מדבר בנחת מתוך המחבא, וכענין שכתוב (ישעיהו כ״ט:ד׳) והיה כאוב מארץ קולך, וכן בעלת אוב זו החביאה בן אדם ואמרה לשאול כי הוא שמואל, ומה שכתוב (שמואל א כ״ח:ז׳) ויאמר שאול אל שמואל, כנגד מחשבתו אומר כן שהוא היה חושב שהיה שמואל. ומה שאמר (שם) ולא עשית חרון אפו בעמלק, מפורסם היה בכל הארץ כי שמואל הנביא הגיד כן בחייו. ומה שאמר (שם) מחר אתה ובניך עמי, מדרך הסברא אמר זה, כי צותה כן לאותו המגיד הנחבא שיהיה שאול חושב עליו שהוא שמואל, כי ידעה דבר הנביא בענשו של שאול בענין עמלק, ועתה שהיו פלשתים נלחמים עמו חשבה כי יפול בידם.
ויש אומרים כי היה שמואל ממש והוא הגיד לו כל הדברים הנזכרים בפרשה, וכן דעת רז״ל. ויש להקשות בזה אחר שהיה שמואל ממש איך יתכן להיות שיחיה אדם את המת בחכמת האוב. אבל דעת הגאונים רב האי ורבינו סעדיה כי האשה לא החיתה אותו אבל הש״י החיהו, וזה לשונם, רחוק הוא שתדע האשה העתידות וכן שתחיה את המת בחכמת האוב, אך הש״י החיה את שמואל כדי לספר לשאול את כל הקורות העתידות לבא עליו, והאשה לא ידעה בכל אלה כלל, ועל כן נבהלה וצעקה, הוא שכתוב (שם) ותזעק בקול גדול ותאמר אלהים ראיתי עולים מן הארץ, ומה שאמרה (שם) את מי אעלה לך, כך מנהגם לומר ודברי התולים היו, עד כאן.
והנה הכתובים מסכימים עם דעת רז״ל ודעת הגאונים האלה ועם השכל כי היה שמואל ממש שחיה ודבר, אבל האשה לא החיתה אותו כי אין ביד האדם להחיות את המת כי אם ביד הבורא יתברך וע״י הנביאים, וכן דעת החכם רבי אברהם בן עזרא ז״ל.
ויש עוד דעת אחרת למקצת רבותינו חכמי התלמוד ז״ל, שיש כח למי שיודע חכמת האוב להחיות את המת ולהשיב נפשו בגויתו וזהו תוך י״ב חדש בלבד, והוא שאמרו אמר ליה ההוא מינא לרבי פלוני אמריתו נפשותיהן של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד היכי אסקיה אובא טמיא לשמואל בנגידא, א״ל דתניא כל י״ב חדש גופו קיים ונשמתו עולה ויורדת לאחר י״ב חדש גופו בטל ונשמתו עולה ושוב אינה יורדת. למדנו מזה שיש כח ביד יודע החכמה להשיב נפשו בגופו תוך י״ב חדש אבל לא לאחר י״ב חדש שהגוף בטל והנשמה עולה וכדכתיב (קהלת י״ב:ז׳) וישוב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה, כשישוב העפר על הארץ אז הרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה. ודע כי מה שאמר גופו קיים ובטל, אין הדבר תלוי בקיום הגוף או בבטולו, כי אף אם נרקב תוך שלשה ימים והוא בטל עדין נשמתו עולה ויורדת, וכן אם נחנט בדברים המקיימים אותו כמה שנים נשמתו לאחר י״ב חדש מיד עולה ושוב אינה יורדת, ואם כן באור גופו קיים ובטל אצל הנשמה שהורגלה בו ועשאתו כלי.
וידעוני – זו אומנות האדם מכניס עצם חיה ששמה ידוע בתוך פיו ומדבר ע״י כשוף, ואותה חיה נקראת בני השדה, וזהו שכתוב (איוב ה׳:כ״ג-כ״ד) כי עם אבני השדה בריתך וחית השדה השלמה לך, כי האל״ף נוספת. ודורש אל המתים – זה המעלה בזכור והנשאל בגלגלת, או בכל ענין אחר שידרוש להם.
לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש, קוסם קסמים, מעונן, נחש, ומכשף וחובר חבר, ושואל אוב וידעוני, ודורש אל המתים. "There shall not be found among you one who causes his son or daughter to pass through the fire; one who practices divinations, an astrologer, one who reads omens, a sorcerer. Or, an animal charmer, one who inquires of Ov or Yidoni, or one who consults the dead.⁠" These two verses enumerate nine different varieties of תועבות, abominable practices which the Canaanites were in the habit of relying on.
The Torah lists the practice the Moloch cult first, which involved exposing one's children to the fire in order to assuage that deity's feelings. There is no more despicable form of idolatry than to sacrifice one's own flesh and blood to such cults. Seeing that this practice is so distasteful to God, anyone who is guilty of it is subject to the karet penalty (compare Leviticus 20,3). People who violate Torah law by committing any of the other abominations listed here only qualify for 39 lashes, i.e. corporal punishment. After the Torah concluded by warning us not to become guilty of such practices, the Torah continues by emphasising the positive, i.e. asking us תמים תהיה עם ה' אלו-היך, "you shall be wholehearted with the Lord your God" (verse 13).
The expression מעביר used by the Torah describing the Moloch cult, means that the father makes the child walk between two columns of fire; I explained this already in connection with Leviticus 18,21.
קוסם קסמים, "practicing divinations;⁠" this is a person who takes a staff in his hand and says: "I will go to a certain place, or I will not go to a certain place" as the case may be; this is what the prophet Hoseah spoke about in Hoseah 4,12: "My people, it consults its stick, its rods direct it.⁠" [The idea is that decisions are based on the stick falling in a certain manner, pointing in a certain direction. Ed.]
מעונן, the word can have one of three meanings; 1) it is derived from עונה, a certain period of time. 2) it is derived from עין eye; 3) It is derived from ענן, cloud. If it is derived from עונה this is the way Rabbi Akiva understood it, i.e. that the person (astrologer) says that certain dates in the calendar are propitious whereas others are not. People determine when to engage in certain enterprises and when not, based on such predictions. The sages who differ with Rabbi Akiva claim that the people who practice the form of sorcery described as מעונן engage in sleight of hand, i.e. they deceive our eyes. The third view, relating the word to ענן, cloud, claim that the people engaging in this practice consult cloud patterns and presume to foretell future events based on this.
מנחש, "someone who interprets signs,⁠" such as if one's bread fell out of one's mouth, what does this portend? Or, if a deer crosses one's path what does this signify? Some explain the word to mean that such people look at birds and their wings or try and interpret the twittering of the birds. They believe that when Kohelet 10,20 speaks about "for a bird of the skies may carry the sound, and some winged creature may betray the matter,⁠" that Solomon spoke of people who through interpreting the movements of such birds could divine their message.
ומכשף, "a sorcerer.⁠" Nachmanides writes as follows concerning this term: "the Torah includes many different kinds of sorcery all under the heading of מכשף. The following words, i.e. חובר חבר, שואל אוב, שואל ידעוני, דורש אל המתים, are all sub-categories of the heading "sorceress.⁠" It is prohibited to consult any of the above regarding one's future or how to conduct oneself.
It is important to appreciate in the context of this whole subject matter that when God created the universe out of "nothing,⁠" He made the celestial beings into leaders of the terrestrial creatures who were below them. He established a kind of hierarchy in which "lower" creatures were subjected to input by "higher" creatures. Eventually, at some point, even these higher creatures become subject to direct input by totally abstract beings, angels, which have been assigned certain tasks by God. These angels, when they represent the nations on earth, for instance, may be perceived as the "soul" of their terrestrial protegees. This system is permanent for the duration of the terrestrial universe and the commander-in chief of these angels who represent these nations is the Lord Himself. However, God allowed these "protective" angels of the nations to "reverse direction,⁠" (turn their faces around) on occasion in order to head off certain dangers threatening their protegees as a result of planetary, horoscopic forces. Just as the word ענג, "pleasure" when spelled נגע means "plague,⁠" i.e. the reverse of its original meaning, so, without affecting any real changes, by merely turning their faces in a more propitious looking direction, these angels exert positive or negative influence on the fate of their protegees. This concept is reflected in Daniel 2,21 והוא מהשנא עדנ-יא וזמניא, "and He alters times and seasons.⁠" Amos 5,8 spells out an example of this when he says: "who made Pleiades and Orion, who turns darkness into dawn and darkens day into night; who summons the waters of the sea and pours them out on the earth.⁠" His name is "the Lord.⁠" The prophet does not refer to regular phenomena, but to occasions when God exploits certain constellations and their relative positions to one another to effect changes for the benefit or detriment of His creatures on earth. By allowing such angels to "turn around" as it were, He minimizes the need for overt interference in the laws of nature.
The following is an excerpt of the Sefer Halevanah published by Bergamantzia and explaining the relevance of astrology, that if we observe [over a period of time Ed.] that when the moon faces in a certain direction that our undertakings prosper whereas when the moon faces in a different direction similar undertakings commenced at that time fail, then this is not proof of the independent power of the moon to influence events on earth but reflects indirect guidance by God of events on earth as opposed to direct guidance of events which the Jewish people enjoy, i.e. without the need to rely on intermediaries such as horoscopic constellations and what they appear to presage. The fact that God equipped the angels presiding over the nations with this ability to "turn their faces" in different directions at different times enables sorcerers to create the impression that they can foretell future events or even influence them. [The author discussed this in connection with Bileam's prophetic powers, i.e. to be alert to times at which God would be angry, so that a curse which came true would be attributed to his powers.] Similarly, expert astrologers who have a high rate of success in their predictions simply exploit the latitude God granted to these "agents" of His in the universe to "turn their faces around" in order to meet the requirements of their protegees on earth. [I trust I portrayed the gist of this correctly. Ed.]. If our sages accused sorcerers of "denying the system of celestial hierarchies,⁠" what they meant is that they ignore God's direct guidance of events in favor of indirect guidance of events by means of intermediaries such as the planetary system, etc. We can understand therefore why the Torah had to prohibit sorcery. Although whatever information these sorcerers come up with, is not an outright falsehood seeing that it is based on known forces in the universe which God had created, and they are aware that God had created them, sorcerers try to relegate God Himself to the farthest domains of heaven. They do not allow for God's benevolent direct supervision of events in this universe.
Such considerations also are at the root of the prohibition of כלאים, mixing of certain species. By grafting species which were meant to be separate inviolate species, new forces are added to the universe, forces which may have beneficial or destructive influences on nature, apart from constituting changes in the hierarchy prevailing in this universe. Thus far Nachmanides.
I have read in a volume of astrology published by current astrologers called "letter of Galinus,⁠" that if someone makes an iron replica of the planet Saturn, he should do so at a certain date and time of day or night when the horoscope is in a certain constellation, and if such a person will bury it beneath the store of a certain merchant, that that merchant will lose all his profit from the store. If the person who has constructed such an image at such a time as we mentioned buries it beneath the house of the owner of that store, all that owner's affairs will turn sour. Anyone with eyes in his head knows that this "science" will lead to destruction of the world as we know it, and that the only way to live on earth is by allowing the forces of nature to guide us instead of trying to bend them to our will. These forces were provided by God for the benefit of mankind. (This is part of the quotation from "letter of Galinus).⁠" The author of that volume writes further: "if someone is interested in attracting to himself the spiritual influence exerted by the planet Shabbtai (Saturn), a planet which exercises its domain on the Sabbath, he should eat a minimal amount of meat, diet very frugally, abstain from marital relations, wear black garments, construct a picture of a lion made out of copper and at the hour when the constellation of Saturn and that of the lamb intersect he should slaughter a cat. If he then approaches that idol and serves it and consults it concerning his future he will be given such information. Thus far the "letter of Galinus.⁠" (Compare also Parshat Vayishlach, Genesis 32,30 where the author copied from books on philosophy.)
It is clear that the Torah, which is most certainly concerned about our welfare and well being, commands us to do exactly the opposite of what is written in the "letter of Galinus.⁠" On the Sabbath we are to eat well (meat) and drink well (wine), to dress in finery, to engage in marital relations with our wives and in general to call the Sabbath ענג, "a delight,⁠" (Isaiah 58,13). Whereas the philosophy preached by Galinus results in man becoming depressed, adopting the ways of the Torah results in man becoming a happy personality. Instead of wearing black garments, we wear colored garments in order to lift our spirits. Our sages base this on Isaiah 58,13 וכבדתו מעשות דרכיך, a references to garments which lend the wearer distinction in the eyes of others. Rabbi Yochanan, in Shabbat 30, used to refer to his clothing as מכבדי, "that which bestows honor upon me.⁠" Thank the good Lord for having given us enough common sense through study of His commandments, thus saving us from falling victim to such foolish philosophies as those espoused in the book of Galinus. This same Torah has warned us not to pay heed to the constellations in the skies when it wrote (Deut. 4,19) "lest you raise your eyes towards the sky and behold the sun and the moon.⁠" He has, instead, given us the heritage of His commandments, observance of which will result in our accumulating a great reward.
וחובר חבר, "or an animal charmer.⁠" According to Ibn Ezra this is someone who assembles demons and unites them, i.e. charms them; alternatively, it may be a snake-charmer, i.e. someone who can attract all these animals to one single location [pied piper of hamelin. Ed.] (compare Sifri Shoftim 172).
ושואל אוב, "one who inquires of Ov.⁠" a type of sorcerer reputedly able to establish contact with the dead and have them manifest themselves on earth. The dead appears to speak out of the armpit of such a person (Kimchi on Samuel I 28,25). There are many differing opinions regarding the authenticity of necro-mancers. Some hold that the story described in Samuel where King Shaul spoke to a manifestation of the dead prophet did not take place, that it is quite impossible to resurrect the dead in such a fashion and that the woman in question recognized King Shaul immediately and put on an elaborate charade. She did not want to let on, and that is why she said to Shaul: "why did you try to trick me seeing that in reality you are King Shaul?⁠" She demonstrated by her remark that when she had "conjured up" the image of the long deceased Samuel she had done so merely by employing her wisdom and knowledge of psychology.
It is the manner of every woman practicing this art to hide a live human being who will speak solemnly and with a low voice from his hiding place as described by Isaiah 29,4: "and you shall speak from below the ground, your speech shall be humbler than the sod, your speech shall sound like a ghost's from the ground.⁠" The woman in the story in Samuel had hidden someone and told Shaul that the speaker was Samuel. When she made that hidden person say: "because you did not execute God's wrath against Amalek,⁠" this was something which was common knowledge and did not prove that Samuel was the speaker. When the Book of Samuel reports Shaul as "speaking to Samuel,⁠" this only describes that Shaul thought that he was speaking to Samuel. [Actually the Book of Samuel does not even quote Shaul as addressing Samuel at all in these words.] When the woman told Shaul that: "tomorrow your sons and you will be with me,⁠" (i.e. dead) this was all part of her psychology; she had previously instructed the person whom she hid to make this statement as she was well aware that the battle was going badly, and she knew that Shaul was being punished on account of his failure to heed the instructions in his war against Amalek. She considered it likely that he would fall into the hands of the Philistines as an act of retribution.
Others quoted by Rashi believe that the encounter described in the Book of Samuel between King Shaul and the spirit of Samuel was real and that Samuel indeed told Shaul all that is reported there in the text. Our sages in Chagigah 4 agree with the latter opinion. The problem with that interpretation is that if indeed Samuel really appeared to Shaul, how is it that a woman such as this necromancer was able to resurrect the dead by using the "science" called here שואל אוב?
The opinion of both Rav Hai Gaon and Rav Saadyah Gaon is that the woman claiming to be a necromancer most certainly did not resurrect Samuel, but that God did so. They write as follows according to Kimchi on our verses (end of commentary on verse 25) in the Book of Samuel. This is what the gaonim are reported as having said: it is quite far-fetched to assume that the woman knew the future nor that she knew how to resurrect the dead using methods attributed to necromancers. God revived Samuel in order for him to tell Shaul what would happen to him. The woman knew nothing of this at all. This is why she became so frightened and exclaimed: with a loud voice (verse 12-13) "why did you trick me when in fact you are Shaul?!⁠"...she then said: "I have seen "elohim" rise from the earth.⁠" The fact that she had asked in verse 11 "whom shall I raise for you?⁠" was a figure of speech used by necromancers all the time and did not mean that they had the actual power to do so. So far the quote of Rabbi Saadyah Gaon in the commentary by Kimchi.
The text appears to agree with both the opinions expressed in Chagigah and those expressed by these gaonim as well as by what our intelligence dictates, i.e. that Samuel was alive while he spoke to Shaul and that the woman had not brought him to life, seeing that it is not within the power of any ordinary human being to perform such an act. Only God Himself, or a prophet especially granted such a power can do this. Rabbi Avraham Ibn Ezra also agrees with this view.
There is still another view held by a few of the scholars of the Talmud according to which necromancers are indeed able to bring back the dead during the first 12 months after they had died [or at least they know at what time the souls return to those bodies]. We find the following story in Shabbat 152: A certain heretic said to Rabbi Avuhu: "seeing that you people claim that the souls of the righteous are stored beneath the throne of the Lord, how could Samuel appear to Shaul as described in the Book of Samuel? Rabbi Avuhu answered this heretic that what is described in the Book of Samuel took place within less than 12 months after Samuel's death, and we have a Baraitha according to which the soul of the departed commutes to the body of the righteous departed during the first 12 months after it had left that body. After that time the body disintegrates so that there is nothing for the soul to return to.⁠"
You should know that the commuting of the soul described in the Baraitha does not depend on the state of preservation of the body. Even if the body has completely rotted away during the first three days after death, the soul still does the commuting described in the Baraitha. By the same token, if the body has been embalmed and therefore remains intact way beyond the 12 months described in the Baraitha, the soul still ceases commuting to it. The meaning of the words in the Baraitha "its body remains intact,⁠" is simply "the body that the soul was used to inhabit.⁠" It had been its container. This affinity comes to an end after 12 months.
וידעוני, this refers to the skill of introducing the bone of an animal called ידוע into one's mouth and making it appear as if it could talk independently, using some means of witchcraft to do so (Sanhedrin 65). This animal is also known as בני השדה and is referred to as such in Job 5,23: "for you will have a pact with the rocks in the field and the beasts of the field will be your allies.⁠" The letter א in the words אבני השדה in that verse is superfluous, leading to this interpretation, i.e. that the true reading ought to have been בני השדה.
ודורש אל המתים, this refers to people who lift the skull of the dead when consulting them as if they were oracles (compare Sanhedrin 65).
קוסם קסמים – פ״ה איזהו קוסם קסמים האוחז מקלו והכי ר״ל איזה קוסם אלו בני אדם האוחזים מקל או רצועה או שאר דבר ומודדין בהם ורואים אם ילכו או לא ילכו אם יצליחו או לא יצליחו. ד״א יש בני אדם כשיוצאים לדרך לוקחין קסמין מעץ ומקלפין אותן מצד אחד ומצד אחר מניחין את הקליפה ולוקח הקיסם וזורקו לארץ אם הקליפה למעלה זהו איש ואח״כ זורק קיסם אחרת אם מחשוף הלבן למעלה אומר זהו אשה ואומר הרי תחילה איש ואח״כ אשה זהו סימן טוב והולך לדרכו ואם תחלה נמצא מחשוף הלבן לעיל ואח״כ הקליפה למעלה אומ׳ אשה ואח״כ איש אין זו סימן טוב וחוזר בו ואם נמצא משניהם הקליפה למעלה או משניהם מחשוף הלבן למעלה הרי איש אחר איש או אשה אחר אשה ודרכו בינונית ועדיין עושין כן בארץ אישקלאוו״ינאה ועל שם הקסמין נקרא קוסם קסמים.
מעונן – איכא למימר אוחז העיניי׳ ומעונן לשון עין וי״א מעונן בודק בשעות ואומר שעה זו יפה לצאת לדרכים זוהי לשון עונה ואיכא מאן דאמ׳ זה המעביר שבעת מיני זכור על גב העין.
ומנחש – שעושה מעשה כישוף מהבלי העולם כההיא איתתא דמהדרא למישקל עפרא מתותי כרעיה דרבי חנינא.
ומכשף – האומר פתו נפלה מפיו מקלו נפל מידו וכן המנחש בחולדה ועופות.
קסם קסמים מעונן ומנחש – קסם בגימטריא אוחז במקלו. מעונן בגימטריא אוחזי העינים.
מנחש – נוטריקון מפיו נפלה חת. כה שלי ד״א מקל נחש חולדה שועל.
לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש – והיא העברה למולך וענינה היה שיעביר האדם קצת זרעו בין האש וידמה אז שכבר כרת ברית עם אלוה ההוא כמו שביארנו באמרו ומזרעך לא תתן להעביר למולך.
קוסם קסמים – הוא העושה קצת פעולות כדי שתתבודד מחשבתו ויגיד העתידות מפאת הקסם ובו מינים רבים קצתם יותר מגונים מקצת שכלם בלא תעשה והנה הזהירה התורה מזה מפני מה שימשך מזה מההפסד למה שימצא מהכזב בזה המין מההודעה עם שיש בו מינים יתקרבו מאד לעניין עבודה זרה והוא שיעשו תמונות ויקריבו לפניהם קצת קטורים וידמו שהצורה תדבר אז להם ולזה אחשוב שסמכו למעביר בנו ובתו באש.
מעונן – אחשוב שמעונן הוא שיאמר שעה פלוני טובה לכך או רעה ויהיה זה המאמר מופשט מכל סבה אחרת מחייבת זה אך אם יאמר שבתשרי או במרחשון ראוי לזרוע זרעים כך כאמרו תן חלק לשבעה וגם לשמנה ובאדר זרעים כך מפני טבע ההויות ההם או שיאמר שאין ראוי להקיז דם בתקופת תמוז מפני תגבורת החום אז או שאין ראוי לחתוך אילן אחר חדוש הירח מפני יתרון הלחות בו או שיפסידהו ויעפשהו וכיוצא בו אינו מכלל העוננות.
ומנחש – הנה בענין הנחוש הוא שינחש האדם ויאמר אבא במקום כך ואם יקרה לי כך אעשה כך, ואם לא – לא, כמו שעשה אליעזר ויהונתן או יהיה שילך במקום מה וימצא בדרכו שועל וישוב לו מפני זה להיותו מנחש שכבר ידומה בפעולתיו שיהיה משתדל בעשייתם ואולם בדברים שעברו אינו נחש שיהיה אסור כמו שאמר נחשתי ויברכני י״י בגללך ולזה רצה שישב עוד אצלו וכן הענין במה שידמה לזה.
ומכשף – הוא העושה מעשה כשוף לא האוחז את העינים ויביא לרמות שהוא עושה ואינו עושה וכבר נתבאר זה במה שקדם.
התועלת השני הוא במצות והוא מה שהזהירנו מהעביר מזרענו באש למולך והנה התועלת בזאת האזהרה מבואר.
לא ימצא בך – אפילו מעם נכרי, כגון בעלת אוב שנשארה בעין דאר.
לא ימצא בך, even among non-Jewish residents of the Holy Land. A prominent example would be the woman used by King Shaul to produce the deceased prophet Samuel to give him a message. (Samuel I 28)
מַֽעֲבִ֥יר: במירכא, לא בתביר. [מַעֲבִ֥יר].
וחכ״א אלו אוחזי העינים. פי׳ רש״י (בסנהדרין סה:) אוחז וסוגר עיני הבריות, שמראה להם כאילו עושה דברים של פלא ואינו עושה כלום:
The Rabbis said that this refers to sleight of hand magicians. Rashi (Sanhedrin 65b) explains, "He seizes and closes people's eyes by showing them as if he is doing miraculous things and [actually] he does nothing.⁠"
קסם קסמים – אוחז מקלו אם ילך או כו׳.
מעונן – ר״ע אומ׳ אלו מחשבי עונות עונה פלוני יפה לצאת כו׳ רש״א זהו מעלה ש״ז על עיניו מז׳ מיני זכור (והוא בסנהדרין ס״ה ע״ב) וחכ״א זהו אוחז עינים.
ומנחש – פתי נפלה מפי. צבי הפסיק בדרך.
מעביר בנו – כל אלו מיני ע״ז הם, ומעביר בנו היא העבודה שהיו עובדים למולך, וכבר נזכרה בספר ויקרא:
קסם קסמים – מן הגדת העתידות ע״י תחבולות וכלים מכלים שונים:
מעביר באש – ענין מיתה, כמו בשלח יעבורו (איוב ל״ו:י״ב).
קוסם – מנחש בזריקת חצים בלשון ערבי, ויוני belomantia.
[נו] לא ימצא בך – כבר הוזהרו ע״ז בפ׳ קדושים לא תנחשו ולא תעוננו ופה מזהיר את הב״ד. והנה על מכשפה הוזהרו הב״ד בל״ת מכשפה לא תחיה כמ״ש הרמב״ם (פי״ד מה׳ סנהדרין) ובא לאזהרה גרידתא כמ״ש במכלתא משפטים (סי׳ קעה), רק לא תנחשו ולא תעוננו שכפל פה, הוא להזהיר את הב״ד:
[נז] מעביר בנו ובתו באש – מ״ש אין לי אלא בנו ובתו וכו׳ ת״ל בתתו מזרעו בסנהדרין (דף סד) מקשה ומתרץ ברייתא זו ובארתי פירושו בהתו״ה קדושים (סי׳ צג) ע״ש, ומ״ש נאמרה העברה העברה לגז״ש התבאר היטב שם (סי׳ צ), ומ״ש ד״א זה הבועל ארמית וכו׳, באמת במשנה (ט פ״ד דמגלה) תנן האומר מזרעך לא תתן להעביר למולך מזרעך לא תתן לאעברא בארמיותא משתקין אותו בנזיפה, משום דנותן כרת לבא על הארמית, רק שמדבר אם כורת עמה ברית שהבנים שיולדו יהיו שייכים לעכו״ם, ע״ז מחייב דהוה כמוסר בניו למולך, ובמשנה מיירי שאינו כורת ברית על הבנים:
[נח] קוסם קסמים – הקוסם הוא שעושה מעשה מן המעשים הידועים עד שיפנה לבו להגיד עתידות, והיו עושים מעשים עם קסמי עץ להגיד על ידם עתידות, כמו שנעשה בזמנינו ע״י הנחת האצבעות על טבלא של עץ ובסיוע כח הדמיון כוונו להשיג איזה דברים נעלמים וכמ״ש עמי בעצו ישאל, והיו עוד כמה מיני קסמים כמ״ש קלקל בחצים גו׳ ראה בכבד בימינו היה הקסם ירושלים (יחזקאל כ״א:כ״ו-כ״ז) ובא נוסף, שם קסמים לחייב על כל קסם וקסם, כמו לא יקרחו קרחה לחייב על כל קרחה וכדומה:
[נט] מעונן – מאמר זה מובא בספרא קדושים (סי׳ עב) ושם התבאר, והוא בסנהדרין (דף סה):
[ס] מנחש – התבאר קדושים (סי׳ עא) וסנהדרין שם:
[סא] ומכשף – דוקא העושה מעשה (סנהדרין סז) וי״ל ת״ק ס״ל כדעת חכמים (בסי׳ נט) שאוחז עינים הוא עכ״פ בכלל מעונן, ור״ע לשטתו שמעונן הם נותני העתים וי״ל שאוחז העינים פטור לגמרי:
לא ימצא בך:⁠1 עובד כוכבים שהוא ״מעביר וגו׳⁠ ⁠⁠״ כדי שאם ישראל יהיה נדרש לדעת יהא שואל ממנו2.
1. לשון יוצאת דופן, כי לא כתוב ׳לא תעביר בנך ובתך... ולא תעונן׳ וכו׳.
2. ״לא ימצא״ בארץ ישראל אנשים כאלו, שישראל משאירים אותם כדי להסתייע על ידם. וכך נראה בספורנו – ׳אפילו מעם נכרי׳. אך עיין ברבינו בפרשת קדושים (יט,לא) שכתב על פסוקנו שזהו איסור על הנשאל, וצ״ע.
מעביר בנו ובתו באש קסם קסמים – מאיסור שריפת הבנים למולך בא האיסור על הקסמים ועל הניחושים, לפי שבימים הקדמונים הרבה פעמים שאלו בקסם לדעת דרך משל מה יעשה לעצור המגפה או לנצח הצרים על העיר, והשיבו שיקחו בת מלך וישרפוה או דומה לזה; וההפרש בין תיבות אלה לא ידענוהו על נכון, ואולי קוסם קסמים הוא כלל (ועיין מה שכתבתי עליו בפרשת בלק).
מעונן – מביט במרוצת העננים ובצורתם.
מנחש – מביט ברמישת הנחשים.
מכשף – מגלה עתידות ונסתרות (כשף – חשף).
חובר חבר – דומה למנחש (תהלים נ״ח:ו׳) והפרש ביניהם לא ידעתי, ואולי המדבר לנחשים דברי לחש (נחש-לחש, נשכה-לשכה) והם מתעגלים ומעיגוליהם יגיד עתידות הוא מנחש, וחובר חבר חוברם למקום אחד ע״י קסם ומרמישתם החפשית יתנבא.
שואל אוב – שואל רוח המת הנקבר וקולו כקול יוצא אם נופחים בכלי חרס שצוארו ארוך (כאובות חדשים יבקע, איוב ל״ב:ט׳); ובעל האוב משמיע קול מתחת האדמה (והיה כאוב מארץ קולך, ישעיה כ״ט:ד׳) ונקרא כן מחמת קולו שמשמיע (Onomatopeia) כמו צפצוף וצלצל ששמם בעבור קולם.
ידעני – רוח אדם ידוע והוא בבטן איש חי ושואלים בו.
ודורש אל המתים – מוציאם מקברם ושואל בעצמותם, או שאול באלילים הנקראים מתים (עיין מה שכתבתי בע״ה בפרשת תבא על פסוק ולא נתתי ממנו למת).
מעביר בנו ובתו. נחלקו רבים אם העברה זו שריפה אם לאו, וראיתי. De jurieu Hist. de dogmes etc. 556 שהביא ראיה מיחזקאל ט״ז להוכיח שאין העברה רק שריפה והוא מ״ש שם ותקחי את בניך ואת בנותיך אשר ילדת לי ותזבחים להם לאכול המעט מתזנותיך ותשחטי את בני ותתנים בהעביר אותם להם ורצה לפרש שהעברה זו מעין כל האמור ר״ל שריפה, ואין זה מוכרח כלל ואדרבה יש טעם לומר שהוא ענין בפ״ע שאם לא כן מה זה שהפסיק בשחיטה בין הזביחה להעברה, ועוד שאין מדרך המדבר לרדת פלאים בכח המליצות ואין ספק כי זביחה ושחיטה קשה מהעברה ועוד מה הלשון אומרת ותתנים בהעביר אותם להם, ומה נתינה גדולה מזו שנשחטו לשם האליל עד שיצטרך להעברה? על כן לבי אומר לי שיחזקאל מלי מלי קתני וביאר מיני העבודות שהיו עובדים אליליהם האחת היא השחיטה ושפיכות דמם לפני המזבח, והשנית היא ההעברה ולא ביאר מה היא, אולם רמז יש בכתוב כי העברה איננה שריפה רק כמין הקדש שמקדישים היו אותם אל האליל וזהו שאמר ותתנים בהעביר אותם להם, תפס לשון נתינה המורה בענינים האלהיים על ההתיחדות וההקדש לעבודת גבוה כמו נתונים נתונים המה לי מתוך בני ישראל תחת פטרת כל רחם, ואולי היתה העברה זו כמין תנופה שהניף משה את הלויים להקדישם לגבוה — וראיתי לכותב הנזכר שסומך על מליצות כהנה שבתורה כמו כל דבר אשר יבוא באש תעבירו באש וטהר, ואצלי אין זו ראיה כי לא נכלל בהעברה זו ההפסד והכליון כמו שנכלל בשרפת הבנים, ואדרבה לא נאמר תעבירו באש אלא על דבר שבהעברתו אינו נשרף וכלה וענינו כאן ההתיחדות וההקדש כמו שאמרנו, והתרגום היוני מסכים לזה שתרגם Pericateron העברה דרך טהרה — ומה שיחזיק דעתנו שכבר היתה מין עבודה בהעברה לבד וזה אצל גויי איטאליא הקדמונים כאשר העד העיד בנו האיש De Jurieu עצמו, ראה. Varro Apud. Schol. Horatii Ovid. Fast. lib. lV. 779 וטען De Jurieu כי אין מנהג זה רק אחרון ושנוי ששנו האיטאלקים בחקי העבודה זרה הקדמונית — ואין זה מוכרח ולא נראה כלל שכבר יש טעם נכון להעברה זו מבלי שנתלה אותה בשנוי המנהג כי ידענו היות האש אצל הקדמונים קדוש וטהור גם מטהר ומקדש אחרים, ולתכלית זה נתיסדה העברה זו באש אצל הסורים והאיטאלקים, ואעידה לי עדים נאמנים הא הוא המשורר עצמו שכתב. Omnia purgat edax ignis retiumque METALLI excoquit וזה על דרך שהסמכנו העברת הבנים להעברת כלי מתכות, והב׳ הם רבותינו שיחסו לנבדלים מחומר, הטבילה באש ואמרו על המלאכים שטובלים בנהר די נור ועל דרך ענה כסיל השיבו לאותו המין ששאל כי קבריה למשה במאי טביל — בנורא, שנאמר הנה ה׳ אלהים באש יבוא — ודע כי מנהג העברה זו נשאר בהוויתו עד זמן הנוצרים, והם גם הם נתפתו אחריו עד שהוצרך הועד Concile הגדול שנאסף בקוסאנטינופל לעכב על ידם, Supertition que quelque chretiens avaient adoptee puisque le Coneile de Costantinople, censure ceux qui allument de feux devant leur maison a toutes les nouvelles lunes pour passer dessus. Basnage liv. 2. ch. XVlll. ואני המחבר זכורני שבימי נעורי היתה אמי הצדקת לוקחת הפתילות והשמנים שנשארו מנר חנוכה ושורפת אותם עד שתהא השלהבת עולה, והיתה מצווה אותי לקפוץ מצד לצד, שכן היו נוהגים בארץ המערב וביחוד בעיר טיטואן, וכשעמדתי על דעתי היה לבי מהסס בדבר שמא יש בזה משום דרכי האמורי עד שראיתי דברים מתמיהים בתלמודנו והוא שהמנהג הזה (בשנוי קצת) כבר היה ידוע ומפורסם אצל חכמי התלמוד וכך היו נוהגים ישראל לעשות בימי הפורים, ומן הסתם לא היו רבותינו מקיימים המנהג ומביאים ממנו משל ודמיון אלו שמץ אסור נמצא בו, וקראתי באותה שעה מה נאוו דברי המלך החכם ואל תטוש תורת אמך, וכך אני מנהיג אחריה את בני לזכר המנהג הקדמון ההוא שבא בתלמוד וזה במס׳ סנהדרין (פ׳ ד׳ מיתות ס״ד) אמר רב יהודה אינו חייב עד שיעבירנו דרך העברה, היכי דמי? אמר אביי שרגא דלבני במצעי, נורא מהאי גיסא ונורא מהאי גיסא רבא אמר כמשוורתא דפורייא תניא כוותיה דרבא אינו חייב עד שיעבירנו דרך העברה העבירו ברגל פטור, ופירש״י כמשוורתא דפורייא אינו מעבירו ברגליו אלא קופץ ברגליו כדרך שהתנוקות קופצים בימי הפורים שהיתה חפירה בארץ והאש בוער בו והוא קופץ משפה לשפה, והרב כ״מ הוסיף ביאור וכתב (רמב״ם הלכות עכ״ום פ״ו ה״ג) והיינו דקאמר רבא כמשוורתא דפורייא שכן רגילות שעוברים על האש מצד לצד — ובסמוך ואמר כמשוורתא דפורייא ולא לענין הקפיצה הוא שאמר כן וכמו שפירש״י אלא כשם שהעושים אותה משוורתא עוברים בתוך השלהבת כך זה צריך שיעבור בתוך השלהבת — ואני אומר אולי לזכר ז׳ בני חנה שהשליכו עצמם אל האש לקדש שם שמים הנהיגו לעשות כן לקטנים בחנוכה ובפורים, ובערוך רואה אני דברים יקרים לענינינו יורו בצדק כי מזמן התלמוד עד דורו של ר״ן בעל הערוך עדיין היה המנהג הזה שריר וקיים ופשוט בכל העולם כלו כעדות רבינו נתן עצמו (וכבר שיער הרב החוקר שי״ל ראפאפורט כי ר״ן היה בארצות המזרח ולמד הרבה מאותן הישיבות, עיין ערך מלין בכמה מקומות) וז״ל (ערך שוור) ימי הפורים מנהג בכל העולם כלו שבחורים עושים צורה כדמות המן ותולין אותה על גגותיהם ד׳ וה׳ ימים ובימי הפורים עושין מדורה ומשליכין אותה צורה לתוכה ועומדים סביבה ומזמרים ויש להן טבעת תלויה בתוך האש שנתלין וקופצין מצד האש לצד האש אותה טבעת נקראת משוורתא כלומר בית קפיצה ע״כ ובעונותינו שרבו מנהג זה היה לפוקה ולמכשול להעליל עלילות ברשע ולהוציא לעז על היהודים שהיו עושים דמות הנוצרי ומשליכים אל תוך האש, והגיעו לומר שגם נוצרי אחד היו תולים על העץ כמו שתלו את רבו, ומי יודע אם לא משרש זה יצא צפע עלילת הדם ששפכו כמה דם נקי בישראל, ועדיין ממשמשת והולכת.
לא ימצא בך – לשון ציווי, שנינו בספרי ״להזהיר בית דין על כך״, וכן מצינו בשאול המלך, שבתחילת מלכותו העביר את האובות והידעונים מן הארץ (שמואל א כ״ח:ג׳).
מעביר בנו ובתו באש – נאמר תחילה בענין, ושנינו בספרי שהוא עבודת המולך, הנאסרת כבר בויקרא י״ח:כ״א ונשנה איסורה שם כ׳:י״א והלאה עם הטלת עונש מיתה. רש״י מפרש, שהיו רק מעבירים את הבנים בין שתי מדורות אש, והיא היתה עבודת המולך. יותר נראים דברי הרמב״ן, שהבנים נעשו למאכולת אש ממש. כן משמע מתוך הביטוי הנשנה כמה פעמים ״שרף באש״ (ירמיהו ז׳:ל״א, י״ט:ה׳, מלכים ב י״ז:ל״א). לפי המקורות העתיקים הוטל הבן בזרועות פסל המולך העשוי מנחושת המוסק מלמטה, והכומרים היו מקימים בשעת מעשה קול רעש עצום, כדי שלא ישמעו את בכיות וצעקות הבן (השוה ספרו של קאלמיט ב מתורגם על ידי מוזהיים עמוד 185 והלאה וכן קנובל לויקרא י״ח:כ״א).
הביטוי ״העביר״, אין פירושו כאן אלא לשון הבאה אל המקום, כמו שמצינו אותה הלשון גם לענין הפרשת הבכור (שמות י״ג:י״ב, יחזקאל כ׳:כ״ו). ודאי לא היו מקריבים קרבנות מולך כאלה אלא בשעת צרה והיו מדמים בנפשם שבזה יתפייסו אליליהם לסייע להם (השוה מלכים ב ג׳:כ״ז). בזה יש להבין שתועבה זאת נזכרת ביחד עם קוסם קסמים, כי כל המנהגים האליליים הללו קויימו בעת צרה, מצד אחד כדי לדעת את העתידות ומצד שני כדי לפייס את האלילים שישמעו בקולם. עוד קשר היה בין הקסם ועבודת המולך, כי עובדי האש והמולך התמסרו במיוחד לכישוף וקסמים וקשרו את תועבותיהם בפולחן יראתם. בנוגע למולך השוה את פירושי לויקרא י״ח:כ״ב, כ׳:ב׳.
קוסם קסמים וגו׳ – לפני ״מעונן״ אין וי״ו החיבור, לעומת ״ומנחש״ ומכשף״ שיש לפניהם וי״ו החיבור; על כן נראה, כי ״קוסם קסמים״ הוא שם כולל ואחר הולך הכתוב ומפרש: ״מעונן וגו׳⁠ ⁠⁠״. קוסם בניגוד לנביא (השוה ישעיהו ג׳:ב׳); הנביא יודע את העתידות מפי ה׳, אבל הקוסם מבקש לדעת עתידות ולעשות ״מופתים״ על ידי כחות הטומאה או שאר תועבות. בלעם נקרא ״הקוסם״ (יהושע י״ג:כ״ב). בבמדבר כ״ב:ז׳ נאמר כי זקני מדין הביאו לו ״קסמים״ (אולי פירושו ״שכר קסמים״). שאול אמר אל האשה בעלת אוב: ״קסמי נא לי באוב״, (שמואל א כ״ח:ח׳). אכן, מלבד המובן הכללי של המלה, באה היא לבטא גם פעולה מיוחדת. רבותינו שנו בספרי: ״זה האוחז במקלו ואומר אם אלך אם לא אלך״, ומייחסים לזה את הפסוק בהושע ד׳:י״ב: ״עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו״.
אחרי כן מפרט הכתוב שני סוגי קסמים: ״מעונן ומנחש״.
מעונן – הראב״ע ומפרשים אחרים אומרים שהוא מלשון ענן, דהיינו המגיד עתידות מתוך מהלך העננים. התלמוד במסכת סנהדרין ס״ה: מביא על פי הספרי והספרא שלשה פירושים שונים. רבי ישמעאל1 אומר שהוא מעין כישוף המוצא לפועל על ידי שמעבירים מינים שונים על העינים; חכמים אומרים שהוא אוחז את העינים, כלומר עושה להטים (שניהם מפרשים ״מעונן״ מלשון ״עין״); רבי עקיבא אומר זה המחשב עתים ושעות, כלומר הבוחר בזמנים ידועים ואומר שהם מוצלחים לפעולות מסויימות.
מנחש – נראה כי גם זה הוא שם כולל מינים שונים של ניחוש. בבראשית מ״ד:ה׳ מצאנו, שהכתוב קורא כך את חכמת מצרים לדעת נעלמות (השוה דילמן שם). רבותינו בספרי פירשו שזה הסומך עצמו על מאורעות מקריים כדי לתלות בהם הצלחה או אסון, למשל נפלה פתו מפיו וכו׳. נראה שכן הוא גם פירוש ״לקראת נחשים״ שנאמר בבמדבר כ״ד:א׳. ״נחש״ הוא לשון אומדנא והשערה, השוה בראשית ל׳:כ״ז. השורש ״נחש״ קרוב לשורש ״לחש״, ועל כן נקראו גם זוחלי העפר ״נחשים״ על שם לחישתם, וכן הוא לשון הגדת עתידות, מפני שמגידי העתידות היו רגילים לומר את פסוקיהם בלחש, ועל כן נקראו גם ״אטים״ (ישעיהו י״ט:ג׳), כלומר מדברים לאט ובלחש.⁠א כן פירושו לשער בכלל, כמו הביטויים הלטיניים, divinare, augurari — אזהרת מעונן ומכשף נאמרה גם בויקרא י״ט:כ״ו, השוה את פירושי שם.
מכשף – בשמות כ״ב:י״ז נאמר: ״מכשפה לא תחיה״, לשון נקבה, מפני שרוב נשים מצויות בכשפים (סנהדרין ס״ז.). משמעות המקרא הוא, וכן לימדונו רבותינו, שהמכשף יודע באמת לפעול פעולות בלתי טבעיות על ידי כחות נעלמים; שהרי האוחז את העינים הוא פטור (אף על פי שהוא אסור), ורק המכשף ממש חייב מיתה (סנהדרין ס״ז:).
1. א״ה: לפנינו: ר׳ שמעון, אך עיין ״יפה עיניים״.
א. בדפוס ראשון: ״ובלחט״.
מעביר בנו ובתו – נאמר כאן לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש ונאמר להלן (פ׳ אחרי) ומזרעך לא תתן להעביר למולך, מה להא מלך אף כאן מולך1 (סנהדרין ס״ד:)
בנו ובתו – אין לי אלא בנו ובתו, בן בנו ובן בתו מניין, ת״ל (פ׳ קדושים) כי מזרעו נתן למולך.⁠2 (סנהדרין ס״ד:)
1. הטעם פשוט משום דשארי עבודת כוכבים אין עבודתם בכך, וכתיב ולא תעבדם – בדרך עבודתם, וע״ל ס״פ אחרי, וכן ילפינן להתם מכאן, מה כאן באש דוקא אף התם באש דוקא כפי שנתבאר שם.
2. ר״ל דשם זרע כולל אף בני בנים עד סוף כל הדורות. וקצת צ״ע דבעלמא מצינו דשם בן ובת כולל גם בני בנים ובנות, כמו ביבמות ס״א ב׳ מנה״מ דבני בנים הרי הם כבנים, שנאמר הבנים בני וכו׳, וכן שם ע׳ א׳ סברא הוא בני בנים הרי הם כבנים, וביומא ס״ו ב׳ ואת בניו לא ידע מוקי בבן בתו מישראל, ובקדושין ס״ח ב׳ כי יסיר את בנך דריש בן בתך קרוי בנך, וא״כ ל״ל כאן רבוי לבן הבן והבת, ואולי יש לחלק בין לשון בנים ובין לשון בנו, או דדריש כן לרוחא דמילתא, וע״ל ס״פ תצא בפ׳ ובן אין לו.
מקבילות במקראמוני המצוותספרי דבריםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)מדרש אגדה (בובר)אגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובאבן עזראר״י בכור שורחזקוניקיצור פענח רזאר׳ בחייהדר זקניםטור הפירוש הקצררלב״גרלב״ג תועלותר״ע ספורנומנחת שישפתי חכמיםאדרת אליהו לגר״אר׳ י״ש ריגייושד״למלבי״םנצי״בהואיל משהאם למקרארד״צ הופמןתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144