×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(יד) א{חמישי} כִּ֣י׀ הַגּוֹיִ֣ם הָאֵ֗לֶּה אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ יוֹרֵ֣שׁ אוֹתָ֔ם אֶל⁠־מְעֹנְנִ֥ים וְאֶל⁠־קֹסְמִ֖ים יִשְׁמָ֑עוּ וְאַתָּ֕ה לֹ֣א כֵ֔ן נָ֥תַןב לְךָ֖ יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃
For, these nations that you shall dispossess listen to those who practice sorcery and to diviners, but as for you, Hashem your God has not allowed you so to do.
א. ‹רווח› ל=פרשה סתומה
ב. נָ֥תַן =ל1,ש,ש1,ק3,ו,ל3,ל9 (בטעם מרכא) וכמו כן בדפוסים וקורן
• ל?!=נָ֛תַן (בנקודת תביר?), אך ייתכן שמדובר על כתם בקלף.
• הערות דותן וברויאר
ספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)מדרש תנחומארס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובר״י בכור שורחזקוניר׳ בחיירלב״געקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלצרור המורר״ע ספורנוגור אריהמנחת שישפתי חכמיםאור החייםאדרת אליהו לגר״אר׳ י״ש ריגייושד״לרש״ר הירשמלבי״םנצי״בהואיל משהרד״צ הופמןעודהכל
[פיסקא קעד]
כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם – עשה מצוה האמורה בענין שבשכרה אתה יורש את הגוים האלה.
אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו – שמא תאמר להם יש במה להשאל ולי אין לי תלמוד לומר ואתה לא כן נתן לך ה׳ אלהיך. [נתן לך], לך נתנה ואתה מניח דברי תורה ומתעסק בבטולה.
סליק פיסקא
[Piska 174]
"For these nations that you inherit": Do the mitzvah stated herein, in reward for which you will inherit them.
"For … they hearken to the me'onenim and the diviners": lest you say, they have whom to consult, and we do not; "but you, not thus (to hearken to them) did the Lord your G-d relegate you.⁠" It (the means of consultation) was given to you (i.e., by means of a prophet, etc.); but you forsake words of Torah and occupy yourself with these!
[End of Piska]
כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם הרי משה מזהיר את ישראל שלא לעשות כמעשה הגוים שהן באין לירש את ארצם בשכר שהן מקבלין עליהן שלא לעשות כמעשיהן הן באין לירש את ארצם:
ר׳ יאשיה אומר בשבח ישראל הכת׳ מדבר ואתה לא כן נתן לך ה׳ אלהיך אבל לך ניתנה תורה נביאים וכתובים:
ר׳ יונתן אומר בגנות ישראל הכת׳ מדבר ואתה לא כן נתן לך ה׳ אלהיך אבל לך ניתנה תורה נביאים וכתובים ואת מניח דברי תורה ומתעסק בדברי הבטלה ושמא תאמר להן יש במה להשאל ולי אין לי ת״ל ואתה לא כן נתן לך ה׳ אלהיך נביא מקרבך:
ד״א ואתה לא כן נתן לך ה׳ אלהיך שאין להן לישראל מזל:
אֲרֵי עַמְמַיָּא הָאִלֵּין דְּאַתְּ יָרֵית יָתְהוֹן מִן מְעָנְנַיָּא וּמִן קַסָמַיָּא שָׁמְעִין וְאַתְּ לָא כֵן יְהַב לָךְ יְיָ אֱלָהָךְ.
For these nations which you shalt possess hearkened to diviners and enchanters; not so has the Lord given you to do.
ארום אומייה האיליין די אתון משציא יתהון לחדודי עייניןב ולקסמי קסמיןג א⁠[י](א)⁠נון שמעין ואתון עמי בני ישראל לא כוותהון יהב לכון י״י אלהכוןד.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״משצי״) גם נוסח חילופי: ״ירתין״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״עיינין״) גם נוסח חילופי: ״עיינייה״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״קסמין״) גם נוסח חילופי: ״קסומייה״.
ד. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״לא כוותהון יהב לכון י״י אלהכון״) גם נוסח חילופי: ״לא כן יהב בחולקך י״י אלהך״.
ארום עממיא האילין דאתון עתידין למירות יתהון לחדודי עינא ולקסומי קוסמיא צייתין ואתון לא כוותהון אלהין כהנייא שיילי אורייא ותומיא ונביא תריציא יהב לכון י״י אלקכון.
For these nations which you art about to dispossess have listened to inspectors of serpents and enchanters.
But you are not to be like them: the priests shall inquire by Urim and Thummim;
לחרורי עיניה ולקסמי קוסמיא ישמעון.
To inspectors of serpents and to users of enchantments have they hearkened.
[י] כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה וְגוֹ׳ – זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב וּנְתָנְךָ י״י לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב וְהָיִיתָ רַק לְמַעְלָה וְלֹא תִּהְיֶה לְמַטָּה (דברים כ״ח:י״ג), שֶׁלֹּא יִהְיוּ בָּכֶם שׁוֹפְטִים כֶּחָשִׁים, וְתִהְיוּ כֻּלְּכֶם רָאשִׁים לַתּוֹרָה, כְּשֵׁם שָׁאַתָּה אוֹמֵר, וְנָבִיא מוֹרֶה שֶּׁקֶר הוּא הַזָּנָב (ישעיהו ט׳:י״ד). וְהָיִיתָ רַק לְמַעְלָה (דברים כ״ח:י״ג), מְעַט תִּהְיֶה, רַק בָּעוֹלָם הַזֶּה לֹא כָּל הַיָּמִים. דָּבָר אַחֵר: וְהָיִיתָ רַק לְמַעְלָה (דברים כ״ח:י״ג). כְּשֶׁאַתָּה מְבַקֵּשׁ לִשְׁאֹל דָּבָר, שֶׁלֹּא תְּהֵא שׁוֹאֵל מַה לְמַעְלָן, וְלֹא תְּהֵא שׁוֹאֵל מַה לְּמַטָּן כְּשֵׁם שֶׁאֻמּוֹת הָעוֹלָם שׁוֹאֲלִין, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה כְּאוֹב מֵאֶרֶץ קוֹלֵךְ (שם כ״ט:ד׳), כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם וְגוֹ׳, שֶׁתְּהֵא שׁוֹאֵל בּוֹ. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: וְכִי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם דִּרְשׁוּ אֶל הָאֹבוֹת וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים הַמְצַפְצְפִים וְהַמַּהְגִּים (שם ח׳:י״ט). אִמְרוּ לָהֶם, הֲלֹא עַם אֶל אֱלֹהָיו יִדְרֹשׁ בְּעַד הַחַיִּים אֶל הַמֵּתִים (שם). צָרְכֵי הַמֵּתִים עוֹשִׂין בַּחַיִּים. שֶׁמָּא עוֹשִׂין צָרְכֵי הַחַיִּים בַּמֵּתִים. הַמַּהְגִּים, שֶׁאֵין עוֹשִׂין לָהֶם צָרְכֵי רָאשֵׁיהֶם.
כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה וְגוֹ׳ וְאַתָּה לֹא כֵן –. מַעֲשֵׂה בְּגֵר אֶחָד שֶׁהָיָה מִבָּצְרָה, אָמַר, כְּשֶׁהָיִיתִי נָכְרִי, הָיִיתִי שׁוֹאֵל בָּעֲבוֹדָה זָרָה. עַכְשָׁו נַעֲשֵׂיתִי יִשְׂרָאֵל וְאָסוּר לִי. מֶה עָשָׂה. חָבַשׁ אֶת חֲמוֹרוֹ וְהָלַךְ בַּמְּדִינָה וְלֹא שָׁאַל בַּעֲבוֹדָה זָרָה. נִכְנַס בַּמְּדִינָה וְהָיָה הַפִּינְסוּר שֶׁלָּהּ עוֹמֵד בְּפֶתַח הַמְּדִינָה. עִם שֶׁהוּא נִכְנַס, רָאָה אוֹתָם, מִיָּד נִתְיָרֵא. יָרַד מִן הַחֲמוֹר וּבָרַח הַחֲמוֹר. יָרְדוּ אוֹתָן שֶׁהָיוּ עוֹמְדִין שָׁם וְהוּא מִתְיָרֵא מֵהֶם, וְזָקְפוּ אוֹתוֹ וּמְסַמְּכִין אוֹתוֹ. וְהָיוּ אוֹמְרִים הַזָּקֵן הַזֶּה נָפַל. מִיָּד הוֹלִיכוֹ אוֹתוֹ אֵצֶל חֲמוֹרוֹ. וְנִכְנַס בְּשָׁלוֹם וְיָצָא בְּשָׁלוֹם. מִי גָּרַם לוֹ. עַל שֶׁתָּפַס אֶת הַתּוֹרָה. הֱוֵי, כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנֲנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ, וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ י״י אֱלֹהֶיךָ. מַעֲשֵׂה הָיָה בְּרַבִּי יַנַּאי וְרַבִּי יוֹחָנָן שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִין עַל פְּיָלִי שֶׁל טְבֶרְיָה, וְהָיוּ שָׁם שְׁנֵי אַסְטְרוֹלוֹגִין, רָאוּ שָׁם שְׁנֵי יְהוּדִים יוֹצְאִין לִמְלַאכְתָּן. אָמְרוּ אוֹתָן שְׁנֵי אַסְטְרוֹלוֹגִין, אוֹתָן שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים יוֹצְאִין וְאֵינָן נִכְנָסִין, אֶלָּא הַנָּחָשׁ שׂוֹרְפָן. שָׁמְעוּ רַבִּי יַנַּאי וְרַבִּי יוֹחָנָן. מֶה עָשׂוּ. יָשְׁבוּ עַל פֶּתַח הַמְּדִינָה לֵידַע אִם נִכְנָסִין הֵן אוֹתָן שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים לִמְלַאכְתָן, וְנִכְנְסוּ. וּרְאוּ אוֹתָן רַבִּי יַנַּאי וְרַבִּי יוֹחָנָן. אָמְרוּ לְאַסְטְרוֹלוֹגִין, לֹא אֲמַרְתֶּם שֶׁשְּׁנֵי הָאֲנָשִׁים הַלָּלוּ יוֹצְאִין וְאֵינָן נִכְנָסִין, שֶׁהַנָּחָשׁ שׂוֹרְפָן אָמְרוּ לָהֶן, הֵן. אָמְרוּ לָהֶן, הֲרֵי יָצְאוּ בְּשָׁלוֹם וְנִכְנְסוּ בְּשָׁלוֹם. הָיוּ הָאַסְטְרוֹלוֹגִין מַבִּיטִין בָּהֶם. אָמְרוּ לָהֶן, אִמְרוּ לָנוּ, מָה עֲשִׂיתֶם בַּיּוֹם הַזֶּה. אָמְרוּ לָהֶם, לֹא עָשִׂינוּ דָּבָר, אֶלָּא כְּשֵׁם שֶׁהָיִינוּ לְמוּדִין לַעֲשׂוֹת, קָרִינוּ אֶת שְׁמַע וְהִתְפַּלַּלְנוּ. אָמְרוּ לָהֶם, יְהוּדִים אַתֶּם, אֵין דִּבְרֵי הָאַסְטְרוֹלוֹגִין מִתְקַיְּמִים בָּכֶם, שֶׁאַתֶּם יְהוּדִים. הֱוֵי, וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ י״י אֱלֹהֶיךָ.
[יא] דָּבָר אַחֵר: כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם וְגוֹ׳, וְאַתָּה לֹא כֵן – מְדַבֵּר בְּאַבְרָהָם, שֶׁהָיָה רוֹאֶה בְּאַסְטְרוֹלוֹגִין, שֶׁהָיָה הַמַּזָּל אוֹמֵר לוֹ: שֶׁאֵין אַבְרָם וְלֹא שָׂרַי מוֹלִידִין. מֶה עָשָׂה לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי חָנִין, כְּתִיב: וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה (בראשית ט״ו:ה׳), הֶעֱלָה אוֹתוֹ לְמַעְלָה מִכִּפַּת הָרָקִיעַ. וְאֵין חוּצָה אֶלָּא הָרָקִיעַ, שֶׁנֶּאֱמַר: עַד לֹא עָשָׂה אֶרֶץ וְחוּצוֹת (משלי ח׳:כ״ו). וְכֵן הוּא אוֹמֵר, הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חֻצָה (ישעיהו ל״ג:ז׳). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מַה שֶׁאָמַרְתָּ, וְהִנֵּה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי (בראשית ט״ו:ג׳), לֹא כֵן הַדָּבָר, כִּי אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ הוּא יִירָשֶׁךָ (שם פסוק ד). אָמַר לוֹ: אַתָּה אוֹמֵר לִי, שֶׁאֲנִי מוֹלִיד. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, צֵא מִן הַמִּדָּה, אַבְרָם אֵינוֹ מוֹלִיד, אַבְרָהָם מוֹלִיד. שָׂרַי אֵינָהּ מוֹלֶדֶת, שָׂרָה מוֹלֶדֶת. וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה, אָמַר לוֹ: הֲרֵי אַתָּה לְמַעְלָה מִן הַמַּזָּל. מִי גָּדוֹל מִמִּי. לֹא אַתָּה, שָׁאַתָּה לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ. הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה. שָׂא נָא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא הַבֶּט, כְּאָדָם שֶׁהוּא מַבִּיט מִלְמַעְלָה לְמַטֶּה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, הַבִּיטָה עֲנֵנִי י״י אֱלֹהָי (תהלים י״ג:ד׳). וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ (בראשית ט״ו:ה׳). מִיָּד, וְהֶאֱמִן בַּי״י (שם פסוק ו). אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה, מָה אַבְרָהָם הִנִּיחַ אֶת הַמַּזָּל וְלֹא הָיָה עוֹסֵק בּוֹ, אַף אַתָּה, לֹא כֵן נָתַן לְךָ י״י אֱלֹהֶיךָ.
[יב] דָּבָר אַחֵר: כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנֲנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ – אָמַר יִרְמְיָה הַנָּבִיא, כִּדְנָה תֵּימְרוּן לְהוֹם וְגוֹ׳ (ירמיהו י׳:י״א). אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, כִּדְנָא תֵּימְרוּן, אִם יֹאמְרוּ לָכֶם אֻמּוֹת הָעוֹלָם לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה, אִמְרוּ לָהֶם, אִם יְכוֹלָה הִיא לְהַעֲבִיר הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, נַעַבְדֶנָּה. וְאִם לָאו, יֵאבַדוּ מֵאַרְעָא (שם). רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, אִמְרוֹ לָהֶם, אִם יְכוֹלִין לַעֲשׂוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ, נַעַבְדֶנָּה. וְאִם לֹא, יֵאבַדוּ מֵאַרְעָא. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אִמְרוּ לָהֶם, אִם יְכוֹלִים לְהַעֲבִיר אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, וְלַעֲשׂוֹת אֲחֵרִים מִצֶּבַע אַחֵר, נַעַבְדֶנָּה. וְאִם לָאו, יֵאבַדוּ מֵאַרְעָא. שְׁלֹשָה פִילוֹסוֹפִין הָיוּ לְאַדְרִיָּאנוּס, וְלֹא הָיָה עוֹשֶׂה דָּבָר עַד שֶׁהָיָה נִמְלָךְ עִמָּהֶם. אָמַר לָהֶם: מְבַקֵּשׁ אֲנִי לַעֲשׂוֹת עַצְמִי אֱלוֹהַּ. אָמְרוּ לוֹ שְׁלָשְׁתָּן, אֶחָד מִדִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וְאֶחָד מִדִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, וְאֶחָד מִדִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. הָלַךְ לְבֵיתוֹ וְהָיָה מֵצֵר. נִכְנְסָה אִשְׁתּוֹ אֶצְלוֹ, אָמְרָה לוֹ: עַל מָה אַתָּה מֵצֵר. אָמַר לָהּ: שֶׁבִּקַּשְׁתִּי לַעֲשׂוֹת עַצְמִי אֱלוֹהַּ, וְהֵם לֹא הִנִּיחוּ אוֹתִי. אָמְרָה לוֹ: הֵם לֹא אָמְרוּ לְךָ כָּרָאוּי. אֲנִי אֹמַר לְךָ דָּבָר אַחֵר, פִּקָּדוֹן אֶחָד יֵשׁ לוֹ אֶצְלְךָ, תֶּן לוֹ פִּקְדוֹנוֹ וַעֲשֵׂה עַצְמְךָ אֱלוֹהַּ. אָמַר לָהּ: וּמַה פִּקְדוֹנוֹ. אָמְרָה לוֹ: הַנֶּפֶשׁ. אָמַר לָהּ: וְאִם תֵּצֵא נַפְשִׁי מָה אֶעֱשֶׂה. אָמְרָה לוֹ: הַנֶּפֶשׁ שֶׁבְּךָ אֵין אַתָּה שׁוֹלֵט בָּהּ, שֶׁכֵּן כְּתִיב: אֵין אָדָם שַׁלִּיט בָּרוּחַ לִכְלוֹא אֶת הָרוּחַ (קהלת ח׳:ח׳). וְהֵיאַךְ תּוּכָל לַעֲשׂוֹת עַצְמְךָ אֱלוֹהַּ. אַרְבָּעָה בְּנֵי אָדָם עָשׂוּ עַצְמָן אֱלֹהוּת, וְנִבְעֲלוּ כְּנָשִׁים, פַּרְעֹה וְיוֹאָשׁ וְחִירָם וּנְבוּכַדְנֶצַּר.
[Siman 10] As these nations that you are, etc. (Deuteronomy 18:14): This is that which is stated in the verse (Deuteronomy 28:13), "The Lord will make you the head, not the tail; you will always be at the top and never at the bottom.⁠" That there should not be lying judges and that you all be poor in Torah. [It is as you say (Isaiah 9:14), "Prophets who give false instruction, such are the tails.⁠" "You will always (rak) be at the top,⁠" you will only (rak) be few in this world, not forever. Another interpretation: "You will always (rak) be at the top (above),⁠"When you come to ask something, you should not ask what is above, and not ask what is below, in the way that the [other] nations of the world [ask], as it is stated (Isaiah 29:4), "your speech shall sound like a ghost’s from the ground.⁠"As these nations that you are dispossessing, etc.,⁠" such that you should ask from it: This is that which is stated in the verse (Isaiah 8:19), "Now, should they say to you, 'Inquire of the ghosts and familiar spirits that chirp and moan,'" say to them (Isaiah 8:19, cont.), "Does a people inquire of its god, of the dead on behalf of the living?⁠" The needs of the dead are done by the living. Would the needs of the living be done by the dead? "That moan,⁠" as they do not do not serve the needs of their heads. "As these nations, etc. but not like this to you.⁠" There is a story about a convert who was from Batsra. He said, "When I was a foreigner, I would ask of idolatry. Now I have become an Israelite and it is forbidden to me.⁠" What did he do? He saddled his donkey and went to a province and he did not ask of the idolatry. He entered the province and its priest was standing at the entrance of the province. When he entered, he saw them and was immediately afraid. He descended from the donkey and the donkey fled. The [people] that were standing there came down and he became frightened of them. [But] they stood him upright, supported him and said, "This old man fell.⁠" They [then] immediately brought him to his donkey, and [so] he entered in peace and left in peace. What caused him this? Because he held on to the Torah. Hence, "As those nations that you are about to dispossess listen to soothsayers and augurs, but the Lord your God did not give like this to you.⁠" There is a story about Rabbi Yannai and Rabbi Yochanan who were sitting at the entrance of Teveriya. There were two astrologers there who saw two Jews going out to their work. These astrologers said, "Those two men will go out but they will not come back, [as] a snake will poison them.⁠" Rabbi Yannai and Rabbi Yochanan heard [this]. What did they do? They sat at the entrance of the province to know if those two men would come back from their work. And they did come back and Rabbi Yochanan and Rabbi Yannai saw them. They said to the astrologers, "Did you not say that these two men would go out but not come back, as a snake would poison them?⁠" They said, "Yes.⁠" They said [back], "Behold, they went out in peace and came back in peace.⁠" The astrologers observed them [and then] they said to them, "Tell us, what did you do today?⁠" They said, "We did not do anything [unusual], but rather that which we are accustomed to do. We read the Shema and we prayed.⁠" They said to them, "You are Jews, the words of astrologers do not materialize with you, as you are Jews.⁠" Hence, "but the Lord your God did not give like this to you.⁠"
[Siman 11] Another interpretation: "As these nations that you are about to dispossess, etc. but you not like this to you" (Deuteronomy 18:14). It is speaking about Avraham, as he saw through astrology that the constellation said to him that Avram and Sarai would not have a child. What did the Holy One, blessed be He, do for them? Rabbi Yehudah beRabbi Simon said in the name of Rabbi Chanin, "It is written (Genesis 15:5), 'And He took him outside and said, "Observe towards the heavens.⁠"' He raised him above the dome of the firmament (above the skies).⁠" As "out" can only [indicate] firmament, as it is stated (Proverbs 8:26), "Before He had made the land and the outside places.⁠" And it is also stated (Isaiah 33:7), "Behold the [angels of] Ariel yelled outward.⁠" The Holy One, blessed be He, said to him, "That which you said (Genesis 15:3), 'Behold, the one over my household shall inherit me'; the matter is not like this, 'but rather the one who will come out of your innards will inherit you' (Genesis 15:4).⁠" He said [back] to Him, "Are You telling me that I will have a child?⁠" The Holy One, blessed be He, said to him, "Leave your measure! Avram will not have a child, Avraham will have a child; Sarai will not have a child, Sarah will have a child.⁠" "And He took him outside.⁠" He said to him, "Behold, you are above the constellation. Who is greater than whom? Is it not you, as you are above it?⁠" "Observe towards the heavens.⁠" It is not written, "Lift up your eyes towards the heavens,⁠" here, but rather "observe.⁠" [This] is like a man who observes [what is] below from above. So is it stated (Psalms 13:4), "Observe; answer me, Lord, my God.⁠" "And He said to him, 'So will be your seed'" (Genesis 15:5). Moshe said to them, "Just as Avraham left the constellation and did not occupy himself with it, also you.⁠" "The Lord, your God, did not give you like this" (Deuteronomy 18:14).
[Siman 12] Another interpretation: "As those nations that you are about to dispossess listen to soothsayers and augurs.⁠" Jeremiah the prophet said (Jeremiah 10:11), "Thus shall you say to them, etc.⁠" Rabbi Eliezer said, "'Thus shall you say to them': If the nations of the world say to you to worship idolatry, say to them, 'If it is able to remove the heavens and the earth, we will serve it. But if not, "Let it perish from the earth" (Jeremiah 10:11).'" Rabbi Yehoshua said, "Say to them, 'If they are able to make the heavens and the earth, we will serve them, But if not, "Let it perish from the earth".'" Rabbi Akiva said, "Say to them, 'If they are able to remove the heavens and the earth, and to make others from a different host, we will serve them, But if not, "Let it perish from the earth".'" Hadrian had three philosophers and he would not do a thing until he consulted with them. He said to them, "I seek to make myself into a god.⁠" The three of them said to him, one [like] the words of Rabbi Eliezer, one [like] the words of Rabbi Yehoshua, and one [like] the words of Rabbi Akiva. He went to his home and was distressed. His wife came to him [and] said, "Why are you distressed?⁠" He said to her, "Because I sought to make myself into a god and they did not let me.⁠" She said to them, "They did not say to you what is fitting. [Hence] I will say something else to you. There is a surety with you [from God]. Give Him his surety and [then you can] make yourself into a god.⁠" He said to her, "And what is His surety?⁠" She said to him, "The soul.⁠" He said to her, "If my soul departs, what shall I do?⁠" She said to him, "You are not able to control the soul that is in you, as so is it written (Ecclesiastes 8:8), 'A man does not control the spirit to imprison the spirit.' So how can you make yourself into a god?⁠" Four men made themselves into gods and were [forced to have] sexual relations like women (were sodomized): Pharaoh, Joash, Hiram and Nebuchadnezzar (etc. as in Midrash Tanchuma, Vaera 9).
לִאַןַ הַאֻלַאאִ אלאֻמַם אַלַּדִ׳י אַנתַּ וַארִתֻ׳הֻם מִןַ אלמֻתַּפַאולִינַ וַאלּקַאסִמִיןַ יַסמַעֻוןַ וַאַנתַּ פַלַם יֻטלִק לַךַּ אַללָּהֻ רַבֻּךַּ מִת׳לַ דַ׳לִךַּ
כי האמות האלה, אשר אתה מקבל את ירושתם, אל מנחשי עתידות דרך סימנים אקראיים1 ולקסמים, הם שומעים, ואתה לא אפשר לך ה׳ אלהיך, כדגמת זאת.
1. (כמו להפוך שארית קפה בספל ולהתבונן בצורות שנתהוו על קירות הספל)
לא כן נתן לך – הקב״הא לשמוע אל מעוננים וקוסמים שהרי השרה שכינה על הנביאים ואורים ותומים.
א. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוסי שונצינו, סביונטה. בדפוס רומא: ״השם״. בדפוסים מאוחרים: ״ה׳ אלהיך״.
לא כן נתן לך י"י אלהיך BUT NOT SO HAS HASHEM YOUR GOD SUFFERED YOU [TO DO] – i.e. to hearken unto מעוננים and קוסמים, for you see, He has made His Divine Presence dwell upon the prophets and upon the "Urim and Thummim" (and these will, if necessary, inform you of what God has in store for you).
פס׳: כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם – עשה מצוה האמורה בעניין שבשכרה אתה יורש אותם.
אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו – ואם תאמר אין לי במה לשאול ת״ל ואתה לא כן נתן ה׳ אלהיך מיכן אמרו אין מזל לישראל. אלא (משלי י) וצדקה תציל ממות כדמפורש במסכת שבת. דההוא דהוה אזיל למקטל קניא באגמא. אמר אבלט האי אזיל ולא אתי אמר ליה שמואל אזיל ואתי אזל ואתי וגו׳ עיניינא. וכן הוא אומר (ישעיה ח) והיה כי יאמרו אליכם דרשו אל האובות ואל הידעונים המצפצפים והמהגים וגו׳:
אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו – אַנְטְנֶדְנְט כיא אין השכינה שורה עליהם.
ואתה לא כן נתן לך – לא נתן לך כך, אלא משרה שכינתו על הנביאים שתבוא לך מאת הקב״ה.
א. בכ״י מינכן 52 נוספה אות ן בסוף המלה.
אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו – LISTEN TO THE SORCERERS AND THE DIVINERS – אַנְטְנֶדְנְט because the divine spirit does not rest on them.
ואתה לא כן נתן לך – BUT AS FOR YOU HE HAS NOT ALLOWED YOU TO DO SO – He has not allowed you thus, but rather rests His divine spirit on the prophets, so that [the spirit] will come to you from the Blessed Holy One.
כי הגוים האלה, "for these nations, etc.⁠" The nations that you are about to dispossess if they do not emigrate, or to kill outright, had a need to turn to all these pseudo prophets or healers seeing that they have no direct line of communication with the Lord God, their Creator. I have provided you with a prophet similar in stature to Moses, God has said. He said nothing of the kind to the Canaanites. (verse 15) God first listed the King, then the Judges, and finally the Prophets, as means of communicating with Him.
ואתה לא כן – כלומר ואתה שאתה חלק ה׳ לא כן נתן לך ה׳ אלהיך שתשמע אל המנחשים ואל הקוסמים ושתדרוש להם, כי יקים לכם נביאים ותדעו העתידות מצד הנבואה, זהו שאמר נביא מקרבך מאחיך.
והנה זו מעלה גדולה, שאין לך עתידה אמיתית שלא תכזב לעולם אלא מצד הנבואה, כי שאר כל העתידות מסופקות הן, ולכך נמשלה הנבואה לבר הברור מן התבן, הוא שכתוב (ירמיהו כ״ג:כ״ח) מה לתבן את הבר נאם ה׳ צבאות, ונבואת נביאי השקר נמשלת לתבן, כי במעוט הפעמים צודקין, כמו שיש בתבן לפעמים מעט גרגירי חטה, אבל הנבואה הודאית כלה אמת אין בה שום תערובת כענין הבר שלא ימצא בו תבן כלל אלא שהוא ברור ממנו כי לכך הזכיר לשון בר ולא דגן או חטה. ומפני שהקב״ה הפליא לעשות בבריאת עולמו על שלשה חלקים, תחתיים שניים ושלישים, וברא את האדם מורכב משותף מכלם, רצה למסור בידו חכמה שידע עתידות מכל החלקים, מן העולם השפל הוא עולם היסודות, העופות והשדים שמהם ידע האדם עתידות, מן העולם האמצעי הם החוזים, מן העולם העליון הנביאים, כי נבואת כל נביא זולתי משה אינה אלא על ידי מלאך. עתידות החוזה היא מסופקת, וכמו שדרשו רז״ל (ישעיהו מ״ז:י״ג) מאשר יבאו עליך, מאשר ולא כל אשר, ואין צריך לומר עתידות העוף והשד, אבל עתידות הנביא ודאית, היא המעלה הגדולה שבכל החלקים, וכיון שיהיו לכם נביאים אין לכם לדרוש בעד החיים אל המתים.
ודע כי שלשה חלקים אלו כל אחד מהם מקבל תמורה מהחלק שהוא למעלה ממנו, כי כח העליון יש בידו להמיר פעולת התחתון, שהרי העולם השפל מקבל תמורה מכח העולם האמצעי, וכן העולם האמצעי מקבל תמורה מכח העולם העליון, וכן העליון מכח השי״ת שהוא העליון על הכל, והרמז בזה (בראשית כ״ח:י״ג) והנה ה׳ נצב עליו, על שלשה חלקים אלו שכלל אותם בשם סלם, ותבין מזה כי העוף והשד כזב אצל החוזה, וכן החוזה כזב אצל הנביא, והנביא אצל הש״י, וזה בענין הרעה כמו שמצינו בחזקיה ויונה, אבל לא בענין הטובה.
ואתה לא כן, "as for you, not so.⁠" Moses means: "you who are part of God's direct supervision, are not dependent on all these intermediaries, you have no call to resort to sorcerers, diviners, etc. If you need to know something about the future, God will provide a prophet from among your own people (next verse).
This is a tremendous advantage. There is no true prognosis of the future which will not prove deceptive in that it disappoints the people to whom it has been promised except positive promises made by a prophet. This is why prophecy has been compared to grain which has already been sifted from the straw. This is the meaning of Jeremiah 23,28: "how can straw be compared to grain, says the Lord of Hosts?⁠" The prophet compares false prophecy to straw, which, though it may contain a few ears of wheat, is mostly useless, whereas true prophecy is compared to wheat. The reason the prophet does not choose the word חטה, wheat, or דגן, corn, etc., is that the word בר is related to ברר, sifting, separating. In true prophecy the truth has been distilled already, whereas in false prophecy a little truth is submerged in a lot of untruths, chaff.
Seeing that when God created the universe He divided it into three parts, the תחתיים, the "lower" terrestrial universe, the middle region consisting of the atmosphere and the planetary system, and the "higher" universe containing only disembodied beings, He made man as a combination of all three parts of the universe with input from each. He did so as He wanted to give man wisdom which would enable him to have some knowledge of the future of all parts of the universe. Each part of the universe is equipped with media through which some of the future is disclosed. In the case of terrestrial earth certain birds and demons have been equipped with some such knowledge. Man derives some knowledge of the future originating in the universe of the planets by means of "seers" (astrologers); he derives information about the future derived from the "higher world" by means of the prophets who receive their information of future events through the angels inhabiting those celestial spheres. All prophets except for Moses received their information by means of these celestial intermediaries (Maimonides Hilchot Yessodey Hatorah 6,6).
Future events predicted by the "seers" are unreliable; in the words of our sages in Bereshit Rabbah 85,2 based on Isaiah 47,13 החוזים בכוכבים מודעים לחדשים מאשר יבאו עליך, "the scanners of the heaven, the star-gazers, who announce month by month some of what will come upon you.⁠" The word מאשר instead of אשר means that only part of the forecasts of these astrologers will come true. There is no need to tell you that future events divined by means of birds or demons are even less reliable. The only reliable forecast of future events is that made by authentic prophets, seeing that they receive their input from the "highest world.⁠" Seeing that God will provide us with such prophets you have no need to consult the dead, etc., to tell the living what is in store (compare Isaiah 8,19).
You should know a general rule, that each part of the three worlds receives whatever knowledge of the future it secures only from the next higher world. The power of being a "higher" world is manifest in that world being able to influence "exchange information" concerning the events in the next lower world. This concept is alluded to in Genesis 28,13 where Hashem is described as standing on top of the ladder. The ladder is a simile for the three levels of the universe. we described. (Compare our author's commentary on Genesis 28,12 "a rational approach.⁠") You will then understand why predictions based on demons or birds are inferior, less reliable than those of astrologers, and why predictions based on astrology are less reliable than those of an authentic prophet. The only exceptions to the reliability of authentic prophets are when catastrophes or tragedies are predicted such as by Jonah concerning Nineveh and Isaiah concerning King Chizkiyahu. Such predictions were subject to change as they related to the conduct of the people about whom they were made. If an authentic prophet promises something positive it is 100% reliable.
כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו – רוצה לומר: כי מפני היותם תחת המזל יקרה להם שיגידו קצת עתידות בזה האופן אך אתה אינך כן כי הנביא לבד הוא אשר יגיד לכם המתחדש באמרו כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל כעת יאמר ליעקב כמו שפירשנו בפרשת בלק או ירצה כי אלו הגוים לחסרונם לא השגיח השם יתעלה בהם להודיע להם העתידות ואין להם מפני זה נביא ולזאת הסבה נתפייסו באלו המהתלות שיודיעו המעוננים והקוסמים ואולם אתה הנה נתן לך י״י אלהיך שהגיע לך הודעת עתידות בשלמות על יד הנביא.
כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו וראית בעיניך שלא עמדו להם ענינים אלה להציל אותם מידך ואתה לא כן נתן לך י״י אלהיך נחשים וקסמים בידך בהם תוסיף כח על אויביך כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל (במדבר כ״ג:כ״ג) על פי.
ואתה לא כן נתן לך י״י אלהיך לא נתן לך כן הב״ה לשמוע אל מעוננים ואל קוסמים שהרי השרה שכינתו על הנביאים ואורים ותומים. פי׳ אל יקשה עליך מאמר כי הכנענים וגו׳ אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן נתן לך ה׳ אלהיך דמשמע דקוד׳ אזהרה הוא דלא ימצא בך קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף הוזהרו על כך והיכן הזהיר השיב ואמר אל יקשה עליך זה שהרי השרה שכינתו על נביאי ישראל להודיע להם העתידו׳ וגם נתן להם אורים ותומים שישאלו מהם העתידות וזה מורה שהודיעם בזה שלא ישתמשו בידיעת העתידות עם אותם הדרכים שמשתמשים בה הכנענים ע״י המעוננים והקוסמים אבל מה שכתב לא כן נתן לך הב״ה במקום לא כן נתן לך ה׳ אלהיך נ״ל שכונת הרב בזה לומר שלא היה צריך להזכיר כאן מלת אלהיך כי מלת אלהיך בכ״מ הוא נתינת הסבה שמפני שהוא אלהיך שהוא הבעל הכח והמשלה הביאך אל הארץ או הכרית את אויבך או הרחיב את גבולך וכיוצא בהם כמו ואלהי מסכה לא חעשו לכם אני י״י אלהיכם שמפני שאני אלהיכם אין ראוי להיות לך אלהים אחרים וכמו אל תפנו אל האובות ואל הידעונים אני י״י אלהיכם שמפני שאני אלהיכם ראוי שתשמעו גזרותי וכגון קדושים תהיו כי קדוש אני י״י אלהיכם שמפני שאני אלהיכם ראוי שתהיו מתדמים לי שתהיו קדושי׳ כמוני וכגון תמים תהיה עם י״י אלהיך שמצד שאני אלהיך ראוי לך להשתדל להיות עמי ובחלקי ולכן תמים תהיה כדי שתהיה עם י״י אלהיך וראוי להדבק עמו אבל במקום שאין שם אלא ספור דברים עוברים לא נכתב בו רק שם י״י כמו זה הדבר אשר צוה י״י לקטו מנו וכמו זה הדבר אשר צוה י״י מלא העומר ממנו למשמרת לדורותיכם הנה דם הברית אשר כרת י״י עמכם ויאמר אליהם אלה הדברים אשר צוה י״י לעשות אותם ויאמר משה אל בני ישראל ראו קרא י״י בשם בצלאל וגו׳. וזה הדבר אשר צוה י״י תעשו וירא אליכם כבוד י״י ורבים כאלה וא״כ הכא גבי לא כן נתן לך י״י אלהיך שפירושו שלא נתן לך רשות לשמוע אל מעוננים ואל קוסמים שאין כאן לא הטבה להם ולא אזהרה אלא ספור מה שעבר לא היה לו להזכיר שם אלהיך מחובר עם שם י״י אלא שם י״י לבדו ולכך כתב רש״י ז״ל במקום את י״י אלהיך שם הקב״ה ומה שלא כתב שם י״י לבדו כלשון הכתוב הוא כדי שלא נחשוב שקצר בלשונו או שמא טעות נפל בספרים:
כי הגוים האלה אשר אתה יורש וגו׳ עד כי יכרית וגומ׳, ענין זה המאמר שאחרי שהזהיר אותם על מעשה העבודות בעצמם כמו שאמר לא תלמד לעשות כתועבות הגוים ההם, אמר הוא אולי תאמר בלבבך שאין ראוי לעשות דבר מכל אותם התועבות, אבל שאינו בלתי ראוי לשמוע העתידות שיגידו אותם אנשים אחרים שיעשו המעשים ההם, כי הנה עם היות המעשי׳ בעצמם אסורים לא יתחייב שיהיה אסור לשמוע מה שיגידו, ואולי תרצו שיהיה בקרבך מעונן ומנחש מהגוים ותשמעו את דבריו ותשאלו את פיו עם היות שלא תעשו כמעשיהם וכמו שאמרו בספרי שמא תאמר יש להם למי ישאלו ולי אין לי, תלמוד לומר ואתה לא כן נתן לך ה׳ אלהיך, לזה אמר שגם בזה היו נכללים הגוים ההם שאי אפשר שיהיו כלם קוסמין ומעוננים ומנחשים ומכשפים ושאר העבודות, כי המלאכות ההן היו באנשים ידועים, אבל כל שאר רוב העם היו שומעים הדברים מפיהם ושואלים להם על עניניהם, ואתם אין ראוי שתעשה כמותם.
והנה אמר בזה לבד מעוננים וקוסמים לפי שאלה הם הדברים היותר נכספים לבני האדם, רוצה לומר לדעת השעה הטובה לעיניהם ולדעת העתיד לבא ושאר הדברים מספר יהיו ונער יכתבם האנשים אשר השתדלו בהם ויעמלו עליהם, לכן פרט המעוננים והקוסמים שהם הדברים הכוללים שכל אדם יבחר בהם, והותר בזה הספק הי״ו:
והנה אמר ואתה לא כן נתן לך ה׳ אלהיך, כלומר הנה הגוים ההם נמשכו לדעת העתידות בקסם הנמשך ממשפטי הככבים והעונות אשר הם כפי המזל לפי שהם תחת המזל וככבי השמים חלק ה׳ אותם לכל העמים אתה לא כן נתן לך ה׳ אלהיך רוצה לומר לא נתן אותך לממשלתם כאשר נתן אותם אליהם, כי אתה חלק ה׳ וחבל נחלתו וסגלתו.
ואמר כי הגוים האלה. בנתינת טעם לומר כי הגוים האלה היה ראוי להם לילך אחרי הכשופים. לפי שאין להם מי שיגיד להם העתידות. אבל אתה שיש לך נביאים שלוחי השם. למה תלך אחרי ההבלים. וזהו ואתה לא כן נתן לך ה׳ אלהיך. אלא נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה׳ אלהיך אליו תשמעון. ולא למכשפים. ובמדרש אמרו נביא מקרבך מאחיך כמוני. שזה רמז על ירמיהו הנביא שהיה דומה למשה בזה. משה הוכיח לישראל באלה הדברים. וירמיהו הוכיח לישראל בדברי ירמיהו. משה התנבא לישראל ארבעים שנה. וירמיהו התנבא ארבעים שנה וזה שאמר כמוני. ואמר אליו תשמעון. לפי דרך זה לפי שישראל היו אומרים שבא ירמיהו ממשפחה בזויה. פנחס וירמיהו ויחזקאל ואוריה. ולכן בא הכתוב ליחסם לשבח. פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן. וכן ירמיהו ויחזקאל ואוריה שהיו כהנים. דכתיב בירמיהו מן הכהנים וביחזקאל בן בוזי הכהן. וכן אמר את אוריה הכהן. ולכן אמר בכאן נביא מקרבך מאחיך כמוני. כלומר יש לך לחלוק לו כבוד גדול לפי שהוא מקרבך מאחיך כמוני ממש. ולא כמי שבא ממשפחה בזויה. ולכן אליו תשמעון. אחר שאתה שאלת בפיך נביאים. וזהו ככל אשר סביבותי. ויאמר ה׳ אלי הטיבו אשר דברו נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך. זה ירמיהו כמו שאמרנו. וזהו ונתתי דברי בפיו שהתחיל דברי ירמיהו. והיה האיש אשר לא ישמע את דברי אשר ידבר בשמי. כאומרו שהוא ממשפחה בזויה. אנכי אדרוש מעמו. אחר שהוא נביא אמת. אך הנביא אשר יזיד לדבר בשמי. כגון חנניה בן עזור שהיה מתושבי ישראל והיה נביא שקר. ומת הנביא ההוא:
ואתה לא כן נתן לך – שלא יתאמתו בך דברי המעוננים והקוסמים, כאמרם ׳אין מזל לישראל׳ (שבת קנ״ו.).
ואתה לא כן נתן לך, even if you were to consult the various types of soothsayers listed here, their messages would never prove accurate as our sages already told us אין מזל לישראל, “no part of Israel’s destiny is linked to astrological constellations.” (Shabbat 156)
ואתה לא כן נתן לך שהרי השרה שכינתו כו׳. פירושו, שאין פירוש ״לא נתן לך ה׳ אלקיך״ מפני האזהרה שהזהיר שלא לעשות, דזה אינו, ד״לא נתן״ משמע עבר, שכבר לא נתן, ואילו היה אזהרה – משמע שעכשיו הוא מזהיר, אלא על כרחך הכי פירושו, ״לא נתן לך ה׳⁠ ⁠⁠״, כלומר שאין אתה צריך לזה, דהרי ׳השרה שכינתו כו
:”ומה שאמר (רש״י) ׳לא נתן כן לך הקדוש ברוך הוא׳, והחליף הכתוב ״לא כן נתן לך ה׳ אלקיך״ (קושית הרא״ם), שלא תטעה לפרש ״לא כן נתן לך ה׳ אלקיך״ כמו שנתן אלקי האומות להם לשמוע אל מעוננים ואל קוסמים, אבל ה׳ אלקיך לא נתן לך כן, חס ושלום לפרש כך, שאם כן היה משמע כאילו היה ממש בעבודה זרה, שהרי נתן להם לשמוע אל מעוננים ואל קוסמים. ועכשיו פירושו שלא נתן הקדוש ברוך הוא לך, כמו שנתן אל האומות מעוננים וקוסמים, אבל לך לא נתן מעוננים רק נביאים. אבל לא יתכן לפרש ״ואתה לא כן נתן לך ה׳ אלקיך״ – כמו שנתן ה׳ אלקיך לאומות, דזה אינו, דבמה שהוא ״ה׳ אלקיך״ אינו נותן לאומות, לכך אמר כי ״ה׳ אלקיך״ הכתוב, כאילו כתב ׳הקדוש ברוך הוא נתן׳, ועכשיו פירושו לא נתן הקדוש ברוך הוא אליך כמו שנתן הקדוש ברוך הוא לאומות:
כי הגוים האלה: אין בו פיסקא.
לשמוע אל מעוננים כו׳. ר״ל שאל תקשה לך כי פשוטו של קרא ואתה לא כן נתן לך ה׳ אלהיך משמע שהזהיר מקודם על זה שלא יהיה בו קוסם ומעונן ומנחש, והיכן מצינו שהזהיר על זה. ועל זה השיב בזה צוה לך שלא תשמע אל מעוננים וקוסמים, שהרי לכך השרה שכינתו על הנביאים כדי שתשמע אל הנביאים. והא דנקט רש״י הקב״ה במקום ה׳ אלהיך, להורות שאין צריך להזכיר פה אלהיך, המורה בכל מקום נתינת הסיבה, שהוא אלהיך והוא בעל הכח והממשלה אשר הביאך אל הארץ, וכמו תמים תהיה עם ה׳ אלהיך (פסוק יג), שמצד שאני אלהיך ראוי להשתדל להיות עמי ולדבקה בי, והכא שהוא סיפור דברים אין צריך למלת אלהיך, אלא לשם ה׳, כמו ראו קרא ה׳ בשם (שמות ל״ה:ל׳), ורבים כמוהו. והא דלא נקט שם ה׳, כדי שלא נחשוב שקצר בלשונו. [הרא״ם]:
Whereby they listen to auguries or sorcerers, etc. Rashi means to say: Do not ask that the plain meaning of the verse, "Adonoy, your God, has not given you so,⁠" implies that Hashem had already commanded them earlier that there should be no sorcerers, auguries and magicians among them, yet, where do we find that He commanded this? Rashi answers that He did command earlier that there should be no sorcerers and auguries, for this is why he rested His Divine Presence on the prophets so that you should listen to the prophets. The reason Rashi says "the Holy One Blessed Is He" and not "Adonoy, your God" [note that this phrase "the Holy One Blessed Is He" is missing in our version of Rashi's text] is to indicate that the verse here did not have to mention "your God" which always indicates the giving of a reason, that He is your God and He is the possessor of power and authority Who brought you to the Land, as in the verse, "Walk in perfect trust with Adonoy, your God (v. 13),⁠" because since I am your God it is fitting to make an effort to be with Me and to cleave to Me. But here where it is only relating facts there is no need to add "your God" but only "Adonoy,⁠" as in the verse, "See, Adonoy has designated by name [etc.] (Shmos 35:30),⁠" and many others like it. And the reason Rashi does not mention the "Adonoy" [as it appears in the verse but writes instead "the Holy One Blessed Is He"] is so that we do not think he wrote briefly. (Re"m)
כי הגוים וגו׳ ישמעו – פירוש יש להם לשמוע ולקבל את אשר יגידו להם המעוננים כי יודיעום המעוננים מה שרשום במזל, ואתה לא כן פירוש לא תהא הודעת העתידות לך כן אלא נביא אקים וגו׳.
או ירמוז על זה הדרך לא כן וגו׳, פירוש אינך במצב זה כמותם אלא נתנם לך ה׳ אלהיך תחת ממשלתך כל המזלות וכל צבא השמים כאומרו (תהלים ח׳) כל שתה תחת רגליו, וכמו שדרשו ז״ל (שבת קנ״ו:) בפסוק צדק יקראהו לרגלו.
ואומרו נביא אקים וגו׳ בא להשיב סוף כל סוף כפי זה יהיו הגוים בהדרגה גדולה שידעו העתידות מה שאין כן ישראל, לזה אמר נביא אקים וגו׳, ואולי שכן הבין שאול כששאל בבעלת אוב (שמואל א כ״ח), כי לא אסר ה׳ לשאול אוב או ידעוני אלא במקום שיקים נביא אבל זולת זה אם יצטרכו לדעת שאול ישאלו בהם.
כי הגוים האלה... ישמעו, "For these nations..will hearken to, etc.⁠" This means that the Gentiles are forced to resort to astrologers and diviners who will tell them what the horoscope -forecasts; not so you, however. Forecasts based on horoscopes do not have the same meaning for you as they have for them as you have recourse to the prophets.
The words לא כן, may also mean that you are not in a situation comparable to that of the Gentiles but God has made all the horoscopes subordinate to you. This is the meaning of Psalms 8,7 כל שתה תחת רגליו, "You have laid "the All" at his (Israel's) feet.⁠" [the verse commenced with "You have made him master over Your handiwork, (the universe) Ed.] Our sages in Shabbat 156 explain Isaiah 41,2: צדק יקראהו לרגלו, as referring to the planet Jupiter (the largest one) whom God has placed at the service of Abraham.
נביא יקים לך, "God will make a prophet arise for you, etc.⁠" Finally, the Torah responds to the fact that the Gentiles appear better off having a chance to read the future, something apparently not granted to the Israelites. The Torah tells us that the function of the prophet includes telling us what is in store for us. Perhaps King Saul understood it thus when he asked the diviner to bring him in touch with the prophet Samuel (compare Samuel I 28,8). He thought that the prohibition to consult such people is applicable only when there were prophets who could be consulted instead. In the absence of such a prophet, Saul thought that it was legal to consult such people.
ואתה לא כן נתן לך ה׳ אלהיך – לשמוע אל המעוננים ואל הקוסמים אלא נביא כו׳.
ישמעו – כן דרכם תמיד והם רגילים בכך, כמו ככה יעשה איוב:
ואתה לא כן – אילו היו מלות לא כן מחוברות עם נתן לך, לא היתה ראויה מלת כן לזקף קטן, גם מה טעם לומר לא כן נתן לך, דמשמע לך לא נתן כן אבל לגוים נתן, והרי המעוננים והקוסמים לא ניתנו לאומות מיד ה׳ חלילה, כי תועבות גדולות הם לפניו יתברך, אלא הם דברים שבדו מלבם להגיע בהם אל מאוויי רשעתם, אולם כפי האמת שני מאמרים הם, אמר ואתה לא כן, כלומר אבל אתה אינך כמוהם בענין זה שתשמע גם אתה אל מעוננים וקוסמים, והם יורוך את אשר תעשה, אבל יש לך יתרון ומעלה גדולה על שאר האומות, כי כל התורות והחקים שהם לטובתך כבר נתן לך ה׳ אלהיך בעצמו ע״י נביא אמת ואינך צריך לחזור אחר מכשפים מזוייפים:
לא כן נתן לך ה׳ – נתן חלקך נבדל הרבה מחלקם.
כי הגוים האלה וגו׳ – חסרים להם הביקורת הפנימית על התנהגותם והביטחון באל האחד והיחיד. הם איבדו את יציבותם הפנימית, ולדידם ההצלחה היא הכל. הם זקוקים להצלחה כדי לספק את תאוותם או כדי להשיג כבוד, וברדיפה אחר ההצלחה הם מרגישים חסרי ישע; הם חשים שהם נתונים למקריוּת העולם החיצוני שעליו אין להם כל שליטה. ועולם זה, שבו הם תלויים, אינו משתתף בצערו או באושרו של האדם, ואין לו כל הבנה במה שמטריד את לבו של האדם. העולם, עטוף המסתורין, מציב מול האדם אלף חידות שלא ניתן לפותרן. הוא מופיע לפני האדם כספר חתום, אך האדם היה רוצה לקבל ממנו רמז כלשהוא מראש אם יתייחס באורח חיובי לרצונותיו ותאוותיו, אם לאו. מאז ומתמיד כך היה, שהאדם שרוחו אינה יודעת את ה׳ ולבו אינו מכיר בחובותיו, נצמד לאליליות, אם בצורתה הגסה, אם המעודנת יותר (השווה מאמרנו ״ישעיהו ועולמו״, אוסף כתבים כרך ד עמ׳ כב והלאה).
גויים אלה נזקקים למעוננים ולקוסמים, שעל פיהם הם מנהלים את ענייניהם הפרטיים והציבוריים.
אך ״ואתה, לא כן נתן לך ה׳ אלקיך!⁠״ ה׳ התקרב אליך והתקשר עמך כמנהיג גורלך ומדריך מעשיך; ועל ידי שנתן לך את תורתו, שבכתב ושבעל פה, כדי לתכן על ידה את חייך הפרטיים והלאומיים, הרי כבר נתן לך את כל הדרוש לך למילוי תפקיד חייך. הוא זה שצר את צורת עתידך, אך את ההכרעה אם עתידך יהיה מאושר או ח״ו להפך – הוא הפקיד בידך על ידי התורה אשר בידיך, ושעליך להגיע בה להבנה ברורה מתוך המסורת החיה של אומתך. ללמוד, ללמד ולקיים תורה זו – זהו סך כל תפקיד חייך. כדי להבין ולקיים תפקיד זה, אינך זקוק להבנה על⁠־טבעית, על⁠־אנושית, או ליכולת לתפוס את העולם שמעבר לחושים המכוסה מעיני בשר ודם. שכן התורה הופקדה ביד השכל הבריא והצלול, בעל התפיסה הבהירה והפועל בהיגיון; בכל דרישותיה פונה התורה רק אל השכל. על התורה נאמר: ״לא בשמים היא״ (להלן ל, יב; עיין פירוש שם); ובלימוד התורה והתרת ספקותיה אפילו דבר הנביא אין לו כל משקל (השווה בבא מציעא נט:).
אשר על כן, מאחר שה׳ נתן לך את תורתו, אין לך כל צורך בגילויים נוספים מן השמים, לא בנוגע למה שטמון בחיק העתיד, ולא בנוגע למה שעליך לעשות או להימנע מלעשות. לא רק שבשונה מכל הגויים אין לך כל צורך במעוננים ובקוסמים, אלא שאין לך גם צורך בתחליפים טהורים או אמיתיים יותר. ואם נאמר אפוא בפסוק הבא:
[סז] כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם – ר״ל הלא בשביל זה אתה יורש אותם ע״י שהם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן וכו׳ ובעבור זה נגרשו מארצם ואתה יורש אותה, ואמר כי הגוים אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן ר״ל פן תשאל הלא הם י״ל ממי לשאול עתידות ודברים שצריכים לדעת ואתה לא כן, ע״ז משיב נתן לך ה׳ אלהיך שדברים האלה לדעת השעה המוצלחת לעסקיך מה שידעו הגוים ע״י מעוננים וקוסמים נתן ה׳ לך, שע״י שתלמד את התורה היא תאיר עיניך ותופיע עליך רוה״ק לדעת מה לעשות ובמה תצלח, וז״ש לך נתנה שכ״א מכם ידע להצליח דרכיו ולתקן עתידותיו עפ״י עצת התורה ואיך תניח דברי תורה לשאול במעוננים שעי״כ תבטל ממך ההצלחה התוריית התלויה בך בעצמך:
כי הגוים האלה וגו׳ ואתה לא כן וגו׳ נביא וגו׳: לפי דברינו במשמעות ״תמים תהיה״ לילך בטח בתום1, וא״כ מה זו תמימות שנחקור מן הנביא עתידות2? אבל יש לדעת3, דאע״ג דבהליכות האדם בעולמו של עצמו יש להיות תמים עם ה׳ ולא לחקור עתידות, וכמאמר בלעם (במדבר כג,כג) ״כי לא נחש ביעקב וגו׳⁠ ⁠⁠״, מ״מ בזמן מלחמה ואין עצה ברורה והרי הוא סכנת נפשות, יש לחקור ולדעת4. וזהו טעמו של שאול המלך הצדיק ששאל באוב5, שהרי בפירוש דיברה תורה ״כי אתה... לא כן וגו׳ נביא מקרבך וגו׳⁠ ⁠⁠״, מבואר שבזמן שאין נביא ואין אפוד6 ההכרח לשאול גם באוב. והא שנענש על זה כדכתיב בדהי״א (י,יג)⁠7 ״וגם לשאול באוב לדרוש״8, היינו משום שהוא גרם לזה9, והיה לו לשוב ולבקש מה׳ שיענהו ע״י דברים שבקדושה. אבל ודאי ההכרח לדעת מה לעשות10.
ובזה מתפרש הפסוק ״כי הגוים האלה וגו׳״, על כן מצוי בתוכם מעוננים וקוסמים לדברים הכרחיים, וממילא הורגלו בכך גם לדבר שאין ההכרח לדעת, וכל יחיד הולך למעונן וקוסם11. אבל ״אתה לא כן נתן וגו׳״ – בדבר שמוכרח לכלל ישראל12, הלא יש נביא שיושב במקום המלך או הסנהדרין. אבל יחיד לא ידע ממנו כי אם במקרה שרצה הקב״ה להודיע את הנביא דבר אותו אדם, כמו ענין האתונות של שאול13.
אבל לא כל מה שרוצה היחיד לדעת ידע ע״י הנביא14, שהרי אפילו על משה רבינו אמרו במו״ק (טז,א) דשליחא דבית דינא ליכא משום לישנא בישא15, מדידע משה מדבר דתן ואבירם, ואי לאו דליכא משום לישנא בישא מנא ידע משה16, מכ״ש שארי נביאים. וגם על שמואל שהיה ידוע לנביא בישראל אמר הנער לשאול (שמואל א ט,ו) ״אולי יגיד לנו וגו׳⁠ ⁠⁠״17 [ובפירוש המשניות להרמב״ם בהקדמה כתב בזה הלשון: ולא היה מתחדש18 אצלם דבר שלא היו שואלים עליו לנביאים בכל ענייניהם, ולולי זה (היה מנהגם לשאול לנביא) לא בא שאול לשמואל בעד אבידה וכו׳19, עכ״ל. ולא זכיתי להבין, ואדרבה משם מבואר להיפך20].
אבל כל זה הוא בנביא ה׳21, שאינו דבר סגולה22 אלא הקב״ה מגיד דבריו לנביא23, מה שאין כן ענייני כישוף הוא דבר סגולה בסתרי הטבע, וכשמשתמשים בו – ההכרח לדעת24 לפי סגולת הטבע שהטביע יוצר כל יתברך בו25.
1. ולא לחפש ולבדוק את העתידות, וכך ברש״י.
2. אך הספורנו כתב: ״תמים תהיה״ – שלם עמו, שגם בדרישת העתידות לא תדרוש, זולתי ע״י נביא או ע״י אורים ותומים. וכך כתב הרמב״ן על אתר. אך שאלת רבינו עדיין מתבקשת.
3. מכאן עד סוף הפסוק חידוש גדול מבית מדרשו של רבינו.
4. ועיין בספר ׳רנת יצחק׳ על ספר הושע (ג,ה), שהסביר ע״פ רבינו את הפסוק שם ״ואין אפוד ואין תרפים״.
5. על תוצאת המלחמה שתהיה עם הפלשתים.
6. אורים ותומים. רש״י בפסוקנו ׳שהרי השרה שכינה על הנביאים ואורים ותומים׳.
7. ״וימת שאול במעלו אשר מעל בה׳ על דבר ה׳ אשר לא שמר, וגם״...
8. פסוק י״ד ״ולא דרש בה׳, וימיתהו, וישב את המלוכה לדויד בן ישי״.
9. ע״י שהרג את נוב עיר הכהנים, לכן לא היה אורים ותומים.
10. ובמקרים כאלה אין נוהגים על פי ״תמים תהיה עם ה׳⁠ ⁠⁠״ וכו׳.
11. ורק על זה נאמר (פסוק י״ב) ״תועבת ה׳ כל עושה אלה״.
12. לעומת היחיד עליו נצטוה ״תמים תהיה״.
13. ורבינו אינו רוצה לפרש שפרשת האתונות של שאול דין צבור-מלך יש לה ולא דין יחיד (שהרי כל זה קרה כחלק מתהליך המלכתו של שאול).
14. כלומר, הנביא אינו איש ׳היודע עתידות׳ באופן אוטומאטי כמו מעונן וקוסם, אלא מה שהקב״ה מודיעו לצורך ענין מסוים הוא יודע. לכן לא רק שאסור ליחיד לגשת לסתם לנביא שיאמר לו עתידות מדין ״תמים תהיה״, אלא הנביא באמת לא יוכל לעזור לכל יחיד, באשר אינו ׳מגיד עתידות׳.
15. מנלן דאי מתפקר (מתחצף) בשליחא דבי דינא, ואתי (השליח) ואמר (זאת לבית הדין) לא מיתחזי כלישנא בישא? דכתיב (במדבר טז, יב-טו) (״וישלח משה לקרוא לדתן ואבירם... לא נעלה)... העיני האנשים ההם תנקר (לא נעלה. ויחר למשה מאד״...).
16. חזינן שמשה עצמו לא ידע על דברי דתן ואבירם אלא מפי השליח. ועיין בספר ׳מגדים חדשים׳ על מועד קטן שם, שהתפלפל על הוכחת רבינו, והביא מדברי הריעב״ץ ב׳מגדל עוז׳ (אבן בוחן, פנה ג׳, אות י״ג) דברים ברורים, יעיי״ש.
17. הרי שבעוד שברור לו כי ״איש אלהים בעיר הזאת, והאיש נכבד... כל אשר ידבר בוא יבוא״, עדיין מוטל ספק (״אולי״) בדבר ידיעותיו על העתידות.
18. קורה.
19. וממשיך הרמב״ם: ואין ספק שהדבר כך, כי הקב״ה הקים לנו נביאים חלף הוברי השמים ומעוננים וקוסמים, כדי שנשאלם בכללים ובפרטים ויודיעונו בכל הדברים הנאמנים מהאל, כמו שיגידו הקוסמים ההם דברים שאפשר שיתקיימו ואפשר שלא יתקיימו... ובשביל עניינים אלו היו קוראים שם הנביא ״רואה״ כי היה רואה העתידות קודם היותם...
20. מלשון הנער שאמר לשאול ״אולי יגיד לנו״. אך קשה לקבל שרבינו יעמוד על דעתו נגד דעת הרמב״ם שדבריו ברורים מיללו.
21. ממנו מבקשים לדעת עתידות עבור כלל ישראל.
22. כמו מנחש ומכשף.
23. והנביא רק מקבל את הידיעה בכוח הנבואה, ואומרה למי שנאמרה עליו.
24. כלומר זה דבר ברור ומוכרח שידע את העתידות כשיעשה פעולות האלו, כי זה חלק מחוקי הטבע.
25. אך גם בענין זה דברי רבינו סותרים לכאורה את דעת הרמב״ם בהלכות עכו״ם (יא,טז), וזה לשונו: ודברים אלו (מעוננים וכו׳) כולם דברי שקר וכזב הם... ואין ראוי לישראל... להימשך בהבלים אלו, שכל אלה הדברים שאסרה תורה אינם דברי חכמה אלא תוהו והבל... ומפני זה... ״תמים תהיה עם ה׳ אלוהיך״. אך מאידך דברי רבינו מתאימים לשיטת הרמב״ן על אתר, הסובר שיש ממש במעוננים והקוסמים, וכך הקב״ה ברא את עולמו עם כוחות כאלו, עיין דבריו באריכות, ונגד דעת הרמב״ם. ומפורסמים דברי הגר״א החריפים נגד דעת הרמב״ם בנדון.
כי הגוים האלה – לדעת עתידות ידרשו במעוננים ובקוסמים, ואתה מה שראוי ומועיל לך לדעתו תדעהו מן הנביא שיקים לך ה׳ אלהיך; וכאן מדבר בנביא המורה להם מה יעשו להנצל מאויביהם או לבקש מזון ומים, כמו אלישע קודם מלחמת ישראל עם מואב (מלכים ב ג׳), וְיִּוָדַע להם אם נביא אמת הוא מהתקיימות דבריו; ואם ידעת בו מנסיון פעם אחר פעם שנביא אמת הוא (וידע כל ישראל וגו׳ כי נאמן שמואל לנביא לה׳, ש״א ג׳:כ׳), ואיש לא ישמע אל דבריו, אנכי אדרוש מעמו, לא תענישנו אתה כי לא עבר על מצוה ממצות התורה, רק לא הטה אזנו למה שהנביא יעץ בשמי; ״אך הנביא אשר ידבר דבר בשמי אשר לא צויתיו לדבר״ (וזה יִבָּחֵן כשלא יהיה הדבר ולא יבא) ויתחלל שמי, או אם ידבר בשם אלהים אחרים, ד״מ ״הבעל אומר לכם שאם תעשו כזה וכזה תצליחו״, גם אם יהיה הדבר שאמר ״ומת הנביא ההוא, לא תגור ממנו״, לומר איך נביאהו לבית דין לדונו, אולי בלהטיו יעשה ויתנקם ממנו; וא״כ אין שום התנגדות בין פרשה זו ובין פרשת ראה (דברים י״ג:א׳,ה׳), ששם אומר שאין בזאת האות ראיה ומופת על אמתת הנביא הרוצה להפוך עיקרי התורה, ובזה הנסים והמופתים לא מעלים ולא מורידים (ידוע מעשה של תנורו של עכנאי בתלמוד בבלי ב״מ נ״ט:), וזה שבח תורתנו ועיקריה האמתיים הנותנים יתרון לשכל על המית הלב; וכאן מדבר בהתקיים הדבר שהנביא הגיד מראשית אחרית, ולא בבוא אות ומופת, כלו׳ מעשה נסים שעשה להורות אמתת שליחותו, כי גם בבוא אלה לא יתחייב אדם להאמין בו, ועוד כאן מדבר בדברי חול כמו שכתבתי.
המשפט ״כי הגוים וגו׳⁠ ⁠⁠״ והמשפט ״ואתה לא כן וגו׳⁠ ⁠⁠״ נאמרו בוי״ו החיבור, אבל באמת פירוש תיבת ״כי״ הוא כמו ״אף על פי״ ופירוש וי״ו החיבור שבראש תיבת ״אתה״ הוא כמו ״אבל״, כלומר אף על פי שהגוים האלה ״אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו״, אבל ״אתה וגו׳, (שולץ). הכתוב הקדים תיבת ״ואתה״ לשם הדגשה, כלומר בנוגע לך — לא כן נתן לך. השוה למעלה ד׳:י״ט: ״אשר חלק וגו׳ לכל העמים״, כלומר לך לא חלק זאת, שהרי השרה שכינתו על הנביאים ונתן לך אורים ותומים (רש״י); בזה הראה הקב״ה לישראל שאין רצונו שנשתמש בכחות הטומאה שמשתמשים בהם אומות העולם.
לפי הטעמים ״לא כן״ נפרד מ״נתן״ שבסמוך. וכן מתרגם יונתן: ״ואתון לא כוותהון אלהן כהניא שיילין אוריא ותומיא ונביא תריציא יהב לכון ה׳ אלהכון״. משמע שפירוש המקרא הוא: ואתה אינך כמותם, אלא נתן לך ה׳ מה שנתן, דהיינו ידיעת העתידות על ידי נביאים ואורים ותומים. גם מספרי משמע שכן פירוש המקרא.⁠1 יתכן שהכוונה לפי הטעמים היא, ש״לא כן״ נדרש לפניו ולאחריו, כמו תיבת ״שם״ למעלה ט״ז:ו׳. אמנם לא נזכרו כאן אורים ותומים להדיא אלא רק הנביאים, אבל נזכרים הם בספר דברים בברכתו של משה רבינו עליו השלום (דברים ל״ג:ח׳).
מה שהכתוב לא הזכירם בפרשה זאת, יתכן שהוא מפני שאין נשאלין באורים ותומים אלא לצורך כל ישראל או למלך וכדומה; על כן מזכיר הכתוב כאן רק את הנביא, העונה אף ליחידים (השוה שאול ששאל את שמואל על דבר האתונות שנאבדו). אבל מלבד כל זאת, עיקר כוונת הפרשה כאן אינו רק כדי לומר לישראל באיזו דרך יוכלו לדעת את העתידות, אלא עיקר הכוונה לצוותנו על הלכות נביא אמת ונביא שקר. אך מאחר שכל נביאי השקר משתמשים בכחות הטומאה של הגוים, על כן הסמיך הכתוב את דינם לאזהרת השימוש בכחות הטומאה (השוה גם את פירושו של רש״ר הירש).
1. בנוגע להערות הספרי והמכילתא לפסוק זה השוה את המבוא שלי למדרש תנאים מס. 16 (בשנתון הפרנקפורטאי חלק 6).
ספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)מדרש תנחומארס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובר״י בכור שורחזקוניר׳ בחיירלב״געקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלצרור המורר״ע ספורנוגור אריהמנחת שישפתי חכמיםאור החייםאדרת אליהו לגר״אר׳ י״ש ריגייושד״לרש״ר הירשמלבי״םנצי״בהואיל משהרד״צ הופמןהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144