כי הגוים האלה וגו׳ ואתה לא כן וגו׳ נביא וגו׳: לפי דברינו במשמעות ״תמים תהיה״ לילך בטח בתום
1, וא״כ מה זו תמימות שנחקור מן הנביא עתידות
2? אבל יש לדעת
3, דאע״ג דבהליכות האדם בעולמו של עצמו יש להיות תמים עם ה׳ ולא לחקור עתידות, וכמאמר בלעם
(במדבר כג,כג) ״כי לא נחש ביעקב וגו׳ ״, מ״מ בזמן מלחמה ואין עצה ברורה והרי הוא סכנת נפשות, יש לחקור ולדעת
4. וזהו טעמו של שאול המלך הצדיק ששאל באוב
5, שהרי בפירוש דיברה תורה ״כי אתה... לא כן וגו׳ נביא מקרבך וגו׳ ״, מבואר שבזמן שאין נביא ואין אפוד
6 ההכרח לשאול גם באוב. והא שנענש על זה כדכתיב בדהי״א (י,יג)
7 ״וגם לשאול באוב לדרוש״
8, היינו משום שהוא גרם לזה
9, והיה לו לשוב ולבקש מה׳ שיענהו ע״י דברים שבקדושה. אבל ודאי ההכרח לדעת מה לעשות
10.
ובזה מתפרש הפסוק ״כי הגוים האלה וגו׳״, על כן מצוי בתוכם מעוננים וקוסמים לדברים הכרחיים, וממילא הורגלו בכך גם לדבר שאין ההכרח לדעת, וכל יחיד הולך למעונן וקוסם11. אבל ״אתה לא כן נתן וגו׳״ – בדבר שמוכרח לכלל ישראל12, הלא יש נביא שיושב במקום המלך או הסנהדרין. אבל יחיד לא ידע ממנו כי אם במקרה שרצה הקב״ה להודיע את הנביא דבר אותו אדם, כמו ענין האתונות של שאול13.
אבל לא כל מה שרוצה היחיד לדעת ידע ע״י הנביא
14, שהרי אפילו על משה רבינו אמרו במו״ק
(טז,א) דשליחא דבית דינא ליכא משום לישנא בישא
15, מדידע משה מדבר דתן ואבירם, ואי לאו דליכא משום לישנא בישא מנא ידע משה
16, מכ״ש שארי נביאים. וגם על שמואל שהיה ידוע לנביא בישראל אמר הנער לשאול
(שמואל א ט,ו) ״אולי יגיד לנו וגו׳ ״
17 [ובפירוש המשניות להרמב״ם בהקדמה כתב בזה הלשון: ולא היה מתחדש
18 אצלם דבר שלא היו שואלים עליו לנביאים בכל ענייניהם, ולולי זה (היה מנהגם לשאול לנביא) לא בא שאול לשמואל בעד אבידה וכו׳
19, עכ״ל. ולא זכיתי להבין, ואדרבה משם מבואר להיפך
20].
אבל כל זה הוא בנביא ה׳21, שאינו דבר סגולה22 אלא הקב״ה מגיד דבריו לנביא23, מה שאין כן ענייני כישוף הוא דבר סגולה בסתרי הטבע, וכשמשתמשים בו – ההכרח לדעת24 לפי סגולת הטבע שהטביע יוצר כל יתברך בו25.
1. ולא לחפש ולבדוק את העתידות, וכך ברש״י.
2. אך הספורנו כתב: ״תמים תהיה״ – שלם עמו, שגם בדרישת העתידות לא תדרוש, זולתי ע״י נביא או ע״י אורים ותומים. וכך כתב הרמב״ן על אתר. אך שאלת רבינו עדיין מתבקשת.
3. מכאן עד סוף הפסוק חידוש גדול מבית מדרשו של רבינו.
4. ועיין בספר ׳רנת יצחק׳ על ספר הושע
(ג,ה), שהסביר ע״פ רבינו את הפסוק שם ״ואין אפוד ואין תרפים״.
5. על תוצאת המלחמה שתהיה עם הפלשתים.
6. אורים ותומים. רש״י בפסוקנו ׳שהרי השרה שכינה על הנביאים ואורים ותומים׳.
7. ״וימת שאול במעלו אשר מעל בה׳ על דבר ה׳ אשר לא שמר, וגם״...
8. פסוק י״ד ״ולא דרש בה׳, וימיתהו, וישב את המלוכה לדויד בן ישי״.
9. ע״י שהרג את נוב עיר הכהנים, לכן לא היה אורים ותומים.
10. ובמקרים כאלה אין נוהגים על פי ״תמים תהיה עם ה׳ ״ וכו׳.
11. ורק על זה נאמר (פסוק י״ב) ״תועבת ה׳ כל עושה אלה״.
12. לעומת היחיד עליו נצטוה ״תמים תהיה״.
13. ורבינו אינו רוצה לפרש שפרשת האתונות של שאול דין צבור-מלך יש לה ולא דין יחיד (שהרי כל זה קרה כחלק מתהליך המלכתו של שאול).
14. כלומר, הנביא אינו איש ׳היודע עתידות׳ באופן אוטומאטי כמו מעונן וקוסם, אלא מה שהקב״ה מודיעו לצורך ענין מסוים הוא יודע. לכן לא רק שאסור ליחיד לגשת לסתם לנביא שיאמר לו עתידות מדין ״תמים תהיה״, אלא הנביא באמת לא יוכל לעזור לכל יחיד, באשר אינו ׳מגיד עתידות׳.
15. מנלן דאי מתפקר (מתחצף) בשליחא דבי דינא, ואתי (השליח) ואמר (זאת לבית הדין) לא מיתחזי כלישנא בישא? דכתיב
(במדבר טז, יב-טו) (״וישלח משה לקרוא לדתן ואבירם... לא נעלה)... העיני האנשים ההם תנקר (לא נעלה. ויחר למשה מאד״...).
16. חזינן שמשה עצמו לא ידע על דברי דתן ואבירם אלא מפי השליח. ועיין בספר ׳מגדים חדשים׳ על מועד קטן שם, שהתפלפל על הוכחת רבינו, והביא מדברי הריעב״ץ ב׳מגדל עוז׳ (אבן בוחן, פנה ג׳, אות י״ג) דברים ברורים, יעיי״ש.
17. הרי שבעוד שברור לו כי ״איש אלהים בעיר הזאת, והאיש נכבד... כל אשר ידבר בוא יבוא״, עדיין מוטל ספק (״אולי״) בדבר ידיעותיו על העתידות.
18. קורה.
19. וממשיך הרמב״ם: ואין ספק שהדבר כך, כי הקב״ה הקים לנו נביאים חלף הוברי השמים ומעוננים וקוסמים, כדי שנשאלם בכללים ובפרטים ויודיעונו בכל הדברים הנאמנים מהאל, כמו שיגידו הקוסמים ההם דברים שאפשר שיתקיימו ואפשר שלא יתקיימו... ובשביל עניינים אלו היו קוראים שם הנביא ״רואה״ כי היה רואה העתידות קודם היותם...
20. מלשון הנער שאמר לשאול ״אולי יגיד לנו״. אך קשה לקבל שרבינו יעמוד על דעתו נגד דעת הרמב״ם שדבריו ברורים מיללו.
21. ממנו מבקשים לדעת עתידות עבור כלל ישראל.
22. כמו מנחש ומכשף.
23. והנביא רק מקבל את הידיעה בכוח הנבואה, ואומרה למי שנאמרה עליו.
24. כלומר זה דבר ברור ומוכרח שידע את העתידות כשיעשה פעולות האלו, כי זה חלק מחוקי הטבע.
25. אך גם בענין זה דברי רבינו סותרים לכאורה את דעת הרמב״ם בהלכות עכו״ם (יא,טז), וזה לשונו: ודברים אלו (מעוננים וכו׳) כולם דברי שקר וכזב הם... ואין ראוי לישראל... להימשך בהבלים אלו, שכל אלה הדברים שאסרה תורה אינם דברי חכמה אלא תוהו והבל... ומפני זה... ״תמים תהיה עם ה׳ אלוהיך״. אך מאידך דברי רבינו מתאימים לשיטת הרמב״ן על אתר, הסובר שיש ממש במעוננים והקוסמים, וכך הקב״ה ברא את עולמו עם כוחות כאלו, עיין דבריו באריכות, ונגד דעת הרמב״ם. ומפורסמים דברי הגר״א החריפים נגד דעת הרמב״ם בנדון.