Devarim 18 – דברים יח‏ – Mikraot Gedolot

שלא נמנע מהריגת נביא השקר ולא נירא ממנו – בה״ג מניין המצוות מצוות לא תעשה קע״ח, רמב״ם ספר המצוות מצוות לא תעשה כ״ט, סמ״ג מצוות לא תעשה ל״ה, סמ״ק י״ג, ספר החינוך תקי״ט

בזדון דברו הנביא להוציא את השוגג:

לא תגור ממנו אפלו גדול שבישראל אל תימנע מלהרגו שנ׳ לא תגור ממנו:

ד״א לא תגור ממנו אל תמנע עצמך מללמד עליו חובה:

דִּימַלֵּיל נְבִיָּא בִּשְׁמָא דַּייָ וְלָא יְהֵי פִתְגָמָא וְלָא יִתְקַיַּים הוּא פִתְגָמָא דְּלָא מַלְּלֵיהּ יְיָ בִּרְשַׁע מַלְּלֵיהּ נְבִיָּא לָא תִדְחֲלוּן מִנֵּיהּ.

When a prophet speaks in the Name of the Lord, if the word come not to pass, neither be confirmed, that is a word which the Lord has not spoken: of the prophet who has spoken in wickedness you shalt not be afraid.

די יימלל נבייא בשם ממרה די״י ולא יהווי פתגמא ולא יתי הוא פתגמא די לא מלל יתיה בזידינו מליל יתיה נבייא לא תדחלון^א מיניה.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״תדחלון״) גם נוסח חילופי: ״תזעון״.

מה דימלל נבי שיקרא בשמא די״י ולא ייתי פיתגמא ולא יתקיים הוא פיתגמא דלא מלליה י״י בזדנותא מלליה נבי שיקרא לא תידחלון מיניה.

When a false prophet speaketh in the Name of the Lord, and the thing doth not come to pass, or be not confirmed, it is a word which the Lord hath not spoken; the false prophet spoke it in presumption; fear him not.

פַאִןַּ מַא יַקֻולֻהֻ אַלמֻתַּנַבִּי׳אֻ עַןִ אללָּהִ וַלַא יַגּוּזֻ דַ׳לִךַּ אַלּקַוְלֻ וַלַא יַגִבֻּ פַהֻוַ אַלּקַוְלֻ אַלַּדִ׳י לַם יַקֻלהֻ אַללָּהֻ וַאִנַּמַא קַאלַהֻ אַלמֻתַּנַבִּי׳אֻ בִּקֻחַתֵ פַלַא תַּחדַ׳רהֻ

אזי, את מה שיאמר המתנבא בשם ה׳ ואותו הדבור לא התאפשר ולא-נצרך לו, הנה זה הוא הדבור אשרלא אמרו ה׳ ולמעשה המתנבא אמר אותו בחצפה, אל תחשוש מזה.

אשר ידבר הנביא – ויאמר: דבר זה עתיד לבא עליכם, ותראו שלא יבא, הוא הדבר אשר לא דברו י״י והרוג אותו. ואם תאמר: זו במתנבא^א על העתידות, הרי שבא ואומר: עשו כך וכך, מפי הקב״ה אני אומר זו, כבר נצטוו שאם בא להדיחך מאחת מכל המצוות: לא תשמע לו (דברים י״ג:ד׳), אלא אם כן מומחה הוא לך, צדיק^ב גמור כאליהו בהר הכרמל שהקריב בבמה בשעת איסור הבמות כדי לגדור את ישראל, הכל לפי צורך השעה וסייג הפירצה. לכך נאמר: אליו תשמעון (דברים י״ח:ט״ו).

לא תגור ממנו – לא תמנע עצמך מללמד עליו חובה, ולא תירא ליענש עליו.

[לא תגור ממנו – מכל מה שיאמר עוד ויפחידך.]⁠^ג

א. כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917. בכ״י לייפציג 1: ״כמתנבא״.

ב. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, ליידן 1 (לפני שתוקן), אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י מינכן 5: ״או צדיק״. בדפוס רומא: ״וצדיק״. בכ״י המבורג 13, לונדון 26917 (בחילוף הסדר): ״מומחה כאליהו בהר הכרמל שהיה צדיק גמור״.

ג. הביאור המוסגר הוא תוספת מרש״י המופיעה בכ״י לייפציג 1 עם החתימה ״ר׳ ת׳ר׳ש׳.⁠״. הביאור לא מופיע בעדי נוסח אחרים.

אשר ידבר הנביא WHEN THE PROPHET SPEAKS [IN THE NAME OF HASHEM] and says, "This thing will once happen to you", and you will see that it did not happen, הוא הדבר אשר לא דברו י"י THAT IS THE THING WHICH HASHEM HAS NOT SPOKEN – and, therefore, slay him. If, however, you say, "But this refers to one who will prophesy about the future. But suppose one comes and says, 'Do so and so, and I say this by the command of the Holy One blessed be He'? How, then, can we know whether God has spoken this or not?⁠" The reply is: As regards such a case they have already been commanded that if one comes to thrust you away from one of the divine commandments, לא תשמע לו "then you shall not hearken unto him" (Devarim 13:12), unless you are certain that he is a perfectly righteous man, as, for instance. Elijah at the incident on Mount Carmel, who offered sacrifices on a Bamah (an improvised altar) at a time when offering on Bamoth was forbidden, but who did so in order to fence Israel in against idolatry. Thus all depends on the needs of the time and the necessity of taking preventive measures (סיג) against a breach. With reference to such a case it states, "unto him you shall hearken" (v. 15) (Sanhedrin 89b; Yevamot 90b).

לא תגור ממנו YOU SHALL NOT BE AFRAID OF HIM – i.e. do not refrain from advocating his guilt (Sifre Devarim 178:3) and do not fear that you may incur punishment on his account (because you have contributed to his death).

{See Hebrew text.}

פס׳: אשר ידבר הנביא – ¹ירמיה אמר (ירמיהו כ״ז:ט״ז) הנה כלי בית ה׳ מובאים בבלה. וחנניה אמר הנה כלי בית ה׳ שבים מבבל. וכשהוא אומר ולא יהיה הדבר ולא יבוא לא תשמע אלא לדבר אשר דברו ה׳ ויבא.

בזדון דברו הנביא – על זדון הוא חייב.

לא תגור ממנו – ²לא תמנע עצמך מללמד עליו חובה:

1. ירמיה אמר. לשון הכתוב אינו מדוקדק וכצ״ל כה אמר ה׳ על הכלים וכו׳ בבלה יובאו וכו׳:

2. לא תמנע עצמך מללמד עליו חובה. ולא תירא לענש עליו כן פרש״י בחומש:

ולא יהיה הדבר ולא יבא – וכגון שאין תשובה ומעשים שינחם הקב״ה בשבילם. הרי חזקיה תפילה הועילה לו (מלכים ב כ׳:א׳-ז׳), ונינוה כי שבו מדרכם הרעה (יונה ג׳:י׳).

ולא יהיה הדבר ולא יבא [IF THE PROPHET SPEAKS ...] AND THE ORACLE DOES NOT COME TRUE [THAT ORACLE WAS NOT SPOKEN BY THE LORD]: [This is the case] in an instance when there was no repentance or good deeds that might cause God to reconsider [the destruction that he had intended to bring]. For [even after he had received a true prophecy of doom,] Hezekiah’s prayer was efficacious [to cancel that prophecy].⁠¹ And in the case of Nineveh [even after a true prophecy of destruction, God canceled that prophecy,] (Jonah 3:10) “since they turned back from their evil ways.”²

1. See 2 Kgs 20:1-6.

2. Our verse explains what constitutes proof that a prophet is a false prophet. If a prophet enunciates a prophecy that does not come true, then the listeners know that the prophet was not a true prophet.
Rashbam feels that that statement must be modified, because there are cases when a prophet might speak a true prophecy of doom and then the prophecy would not be fulfilled. That is because every prophecy of doom is seen as conditional. If the people repent, the promised destruction will not occur. The non-fulfillment of the prophecy is not then a sign that the prophet was a false prophet. That is why Rashbam writes here that the sign provided by the text here to identify a false prophet is a valid sign only “in an instance when there was no repentance or good deeds that might cause God to reconsider.”
This same theological point is made in a number of classical Jewish sources. See e.g. Tanh. Va-yera’ 13. See also Maimonides, Yesode ha-torah 10:4 (where Maimonides cites the same two examples as Rashbam – Hezekiah and the Ninevites – to illustrate the point) and Maimonides, Introduction to the Mishnah (ed. by Y. Kafih, pp. 6-7).
On Rashbam’s attitude to the question of the fulfillment of divine promises, see also his commentary above ad 7:9, and note 56 there.
Touitou reads the comment of Rashbam on this verse differently, seeing here a continuation of Rashbam’s anti-Christian polemic (described above in note 33). See his explanation in Tarbiz 51 (1982), 237, and in Archives juives 20 (1984), 9.

אשר ידבר הנביא – כי גם כן דברי ירמיהו: בבוא דבר נביא (ירמיהו כ״ח:ט׳), בזמן שיאמר.

WHEN A PROPHET SPEAKETH. The prophet Jeremiah similarly says, when the word of the prophet shall come to pass (Jer. 28:9) in the time predicted by the prophet.⁠¹

1. Then shall the prophet he known (Jer. 28:9).

ולא יהיה הדבר ולא יבוא – שינבא דבר שאינו תלוי לא בזכות ולא בחובה, כמו: מה אות כי אעלה בית י״י (ישעיהו ל״ח:כ״ב), ואם נתן אות ולא בא, זהו לא יהיה הדבר ובזדון דיבר. אבל אם התנבא פורענות על רשעים וחזרו בתשובה, כגון אנשי נינוה, הרי בא דברו והועיל, ואינו חייב. וכן על טוב והרשיעו, הם מנעו הטוב מהם. אבל אם עמדו כמה שהם, ולא בא,⁠¹ אז חייב. ואם בא לעקור דבר מן התורה לגמרי, אפילו העמיד חמה באמצע הרקיע, חייב (בבלי סנהדרין צ׳.). כמו שאמרו רבותינו (בבלי שבת ק״ד.): שאינו רשאי לחדש דבר מעתה. אבל לפי שעה ולפי הצורך, כגון אליהו בהר הכרמל שהקריב בבמה, וכגון אברהם בהר המוריה, שהם מוחזקים חסידים גמורים, שומעים להם.

1. כלומר: ולא בא דברו.

ולא יהיה הדבר ולא יבוא – IF THE THING DOESN’T OCCUR OR HAPPEN – that he prophesizes a matter that is not dependent on merit or obligation, like: “What is the sign that I shall go up to the house of Hashem?” (Yeshayahu 38:22), and if he gave a sign and it did not happen, this is “the thing does not occur” and HE SPOKE PRESUMPTUOUSLY. But if he prophesied punishment of the wicked and they repented, like the people of Nineveh, then his words were fulfilled and were beneficial, and he is not liable. And likewise [if he prophesied] for the good and they became wicked, they prevented the good from themselves. But if they stayed the way that they were, and it did not occur, then he is liable. And if he came to uproot a matter from the Torah completely, even if he makes the sun stand still in the middle of the sky, he is liable (Bavli Sanhedrin 90a:10). Like our Rabbis said (Bavli Shabbat 104a:2): that he is not permitted to introduce a new element from here on. But temporarily and according to need, like Eliyahu on Mount Carmel that he sacrificed on a personal altar, and like Avraham on Mount Moriah, that they were established as completely righteous people, we listen to them.

ולא יהיה הדבר ולא יבא וגו׳ – וכגון שאין שם תשובה ומעשים טובים שינחם הקב״ה ויעכב הפרענות כגון חזקיה ונינוה וכיוצא בהם.⁠¹

דבר אחר: ולא יהיה הדבר ולא יבא וגו׳ – אלמא משמע שלא יבא לעולם, ובפרשת ראה כתוב ובא האות והמופת (דברים י״ג:ג׳). ויש לומר דההיא דפרשת ראה דמשמע שבא מיירי בנביא שקר שמתחילתו היה אמת כמו שפי׳ להלן, והכא מיירי בנביא שקר מתחילתו.

1. שאוב מרשב״ם.

ולא יהיה הדבר ולא יבא, "and that thing will not come to pass; it will not happen;⁠" for instance, if that "prophet" had promised that an impending disaster will be averted, or if he had promised something positive, that something will not occur; Jonah was afraid of being labelled a false prophet when Nineveh was not destroyed as he had predicted. [He had not told the people that penitence was a remedy that would be the reason through which it could be averted. Ed.] An alternate explanation for the apparent repetition in our verse: the prediction would not come true at the time promised nor would it come true sometime later. This could be taken as proof that it would never come true. In Deuteronomy 13,3, when the same subject is discussed, the Torah writes about the "prophet's" prediction coming true. How are we to account for the difference? Here the Torah speaks about a charlatan, someone who had never been a prophet; there the Torah speaks of someone who had been known as a true prophet in the past but had become a heretic, so that what he had predicted lately had not been something that God had told him about.

אשר ידבר הנביא בשם השם יתעלה ולא יהיה הדבר ולא יבא – הנה זהו לפי מה שאחשוב אם בעצם הדבור שאמר בשם השם יתעלה. אם באות שישאלו לו אחר זה אמנם בעצם הדבר כמו שיאמר שכבר מת איש ככה ויחקרו עליו אחר כן ומצאנו שאין הענין כן או שהשם יתעלה אמר אליו שביום ככה יהפכו מי הבור פלוני לדם ובא הזמן ההוא ולא בא מה שייעד ואפשר עוד שיהיה בעצם הדבור באות שיתן עמו באמרו להם המאמר כמו שיאמר שצוהו השם יתעלה שיאמר להם שילכו בעת מה במקום פלוני ואמר עם זה וזה לכם האות שבמקום ככה תמצאו עתה דבר כך ולא היה כן או שיאמר להם כי ביום פלוני יתחדש אות מה ולא נתחדש וכבר יהיה זה בעצם הדבור באופן אחר כשיאמר להם בשם השם דבר ידוע להם שלא יהיה ולא יבא לעולם ממנו זה הדבר לעולם כמו שיאמר להם בשמו להוסיף לדורות מצוה או לגרוע אותה לדורות ואמנם מה שיהיה מפני אות ישאלו ממנו אחר זה ולא יהיה ולא יבא הנה הוא מעיד שהוא אינו נביא ולזה יתבאר שהדבר שדברו הנביא בשם השם לא דברו י״י.

וראוי שנחקור בכאן מספק עצום יקרה בזה וזה שלא יתאמת אף על פי שלא יהיה הדבר ולא יבוא היות זה המיעד בו נביא שקר וזה שאם היה בזה הייעוד רע הנה השם יתעלה חנון ונחם על הרעה כמו שנתבאר מדברי ירמיהו אל חנניה בן עזור ואם היה הייעוד טוב גם שם לא יבחן אם לא יבוא שהוא נביא שקר כי אולי יעד השם יתעלה הטוב ההוא מפני טוב דרכיהם וכאשר סרו מדרכם הטובה ינחם השם יתעלה מהטוב אשר דבר להביא להם כמו שאמר ירמיהו רגע אדבר על גוי ועל ממלכה וגו׳ והנה התבאר מזה שגם הייעוד הטוב חוזר והיות הענין כן הנה יפול ספק במה מהיעודים יבחן הנביא.

ונאמר כי לא יבחן הנביא בשום יעוד שיהיה בו תנאי או שיהיה בכחו תנאי, רוצה לומר: שמעצם היעוד תחייב תנאי כמו הענין ביעוד הטוב שלא יקח זמן מוגבל ומקום מוגבל כמו שביארנו בפרשת וישלח יעקב או כמו הענין ביעוד הרע כי יש תנאי בכחו איך שיהיה כמו שביארנו שם ואולם בייעוד הטוב שיהיה מפני דבר יש תנאי ויסור בסורו וכשלא היה ענינו כן הנה יבחן הנביא שאם יאמר בו שקר הנה הוא נביא שקר והנה יבחן הנביא בכל מה שיאמר מהדברים שהם כך בעת ההוא היה טוב או רע שאם לא נמצאו כן נודע באמת שהוא נביא שקר וזהו אמרו ולא יהיה הדבר ויבחן הנביא עוד במה שיודיע מהדברים העתידים שאין בהם טוב ורע לאיש או לאנשים היה שיאמר שיתחדשו על דרך המופת או שלא יהיה בחדושם דבר זר אצל הטבע כי כשיתבאר שלא יבוא מה שיעד בו הנה נתבאר שהוא נביא שקר.

בזדון דברו הנביא לא תגורו ממנו – רוצה לומר: כיון שדברו הנביא בזדון לא תגורו ממנו. רוצה לומר: אל תיראו מלהמיתו מפני היותו גדול המעלה אצלך ולזה הוא מבואר שאין ראוי לשתוק מללמד עליו חובה ולפי שזה הענין הוא דבר גדול כי הנביא הוא על כל ישראל אם היה נביא אמת הנה לא ישפטוהו כי אם בית דין הגדול שבמקום הבחירה וראוי שלא יעלם ממנו כי בית דין הגדול יש להם כח לעבור על מצות התורה להוראת שעה ולגדר ולסייג שהרי אנחנו מחוייבים לעשות על פי התורה אשר יורו והוא שיהיה להוראת שעה.

אשר ידבר הנביא ויאמר דבר זה עתיד לבא עליכם ותראו שלא יבא הוא הדבר אשר לא דברו י״י והרוג אותו. בספרי ואע״פ שאין זה אלא כשידבר הנביא יעוד טוב ולא יבא אבל כשידבר יעוד רע ולא יבא אין לשפוט ממנו שהוא הדבר אשר לא דברו ה׳ כי אפשר ששב בתשובה ונחם ה׳ על הרעה כאנשי ננוה שהתנבא עליהם יונה בן אמיתי דקרא ויאמר עוד ארבעים יום וננוה נהפכת וכתי׳ ויקראו צום וילבשו שקים וגומר וכתיב וירא אלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה וינחם י״י האלהים על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה הוא שירמיהו אמר לו לחנניה בן עוזר כשהיה ירמיהו מתנבא לרעה וחנניה לטובה אמר לו לחנניה אם לא יעמדו דברי אין מזה ראיה שאני נביא שקר אבל אם לא יעמדו דבריך יודע שאתה נביא שקר שנאמר אך שמע נא את הדבר הזה וגו׳ הנביא אשר ידבר שלום בבא דבר הנביא יודע הנביא אשר שלחו ה׳ באמת מ״מ מפני שכבר בארו על וכי תאמר עתידים אתם לומר כשיבא חנניה בן עזור כו׳ וחנניה בן עזור דבריו דברי שלום ויעוד טוב היו לפיכך נכתב עליו אשר ידבר הנביא בשם ה׳ ולא יהיה הדבר ולא הוא הדבר אשר לא דברו ה׳:

וא״ת כו׳. פי׳ זאת הבחינה אינה נופלת אלא על המתנבא על העתידות אבל המתנבא על דבר מצוה שבא ואמר עשו כך וכך ומפי הקב״ה אני אומר מה בחינה נופלת בו משיב ואומר כבר נצטוויתם שאם בא להדיחכם מאחת מכל המצות לא תשמע לו אלא א״כ הוא מומחה הלך לצדיק גמור כגון אליהו בהר הכרמל כו׳ אבל אם צונו בדברי הרשות כגון לכו למקום פלוני או אל תלכו עשו מלחמה היות או אל תעשו בנו חומה זו אל תבנוה מצוה לשמוע לו כדכתב הרמב״ם ז״ל בפרק תשיעי מהלכות יסודי התורה:

לא תגור ממנו לא תמנע עצמך מללמד עליו חובה ולא תירא לענוש עליו. אבל בספרי לא אמרו אלא אל תמנע עצמך מללמד עליו חובה ויובן זה מעצמו דאל״כ מאי לא תגור ממנו דקאמר וכי גברא אלמא הוא שיירא ממנו שמא ישרוף גדישו אלא עכ״ל דה״ק לא תירא פן תענש עליו מפני שהוא מפורסם לנביא ותמנע עצמך מללמד עליו חובה לפיכך כתב רש״י אחר מאמר לא תמנע עצמך מללמד עליו חובה מאמר ולא תירא ליענש עליו שהוא טעם על לא תמנע עצמך כו׳ כאלו אמר לא תמנע עצמך כו׳ ולא תירא מזה פן תענש עליו:

ולא יהיה הדבר – כי אמנם לא תתחדש מצוה אפילו לשעה להמון, אם לא יהיה עמה איזה אות, כמו שהיה ביהושע בבקיעת הירדן (יהושע ג׳:ט״ו-ט״ז), ונפילת חומת יריחו (שם ו׳:כ׳), ובאליהו ירידת האש מן השמים (מלכים א י״ח:ל״ח). אמנם מצות הנביא שאמר אל רעהו״ ״הכיני נא״ היתה לרעהו נביא כמוהו שידע כי ״דבר ה׳⁠ ⁠⁠״ הוא, לפיכך נענש כאשר מאן.

ולא יהיה הדבר, for when the prophet commands a “new” commandment, unless it is accompanied by a miracle attesting to his authority by God to do so, the fact that he failed to produced the promised miracle proves that he is a false prophet. An example of this is mentioned in Joshua in the valley of the river Jordan. (Joshua 3 when Joshua promised miracles and the people crossed the swollen Jordan river with dry feet, the waters having backed up) Also the predicted collapse of the protective wall around Jericho as the result of blasts on the shofar was such a miracle legitimising violating the Sabbath on that occasion. (Joshua 6)

In the case of the prophet Elijah at Mount Carmel, the heavenly fire descending and consuming his offering on the rebuilt altar, as well as the water in the surrounding moat, proved that he had acted with God’s approval, was totally authentic. (Kings I 18,38) Concerning the reverse, a prophet being punished for failing to carry out the instructions of his colleague, an example is found in Kings I 20,35-36. Were this not so, why would someone be punished for not inflicting physical hurt on his fellow man?

ולא יהיה הדבר ולא יבא וכו׳. ואם תאמר, והרי יונה היה מתנבא ״נינוה נהפכת״ (ראו יונה ג, ד), ולא נעשה (שם שם י). זה לא קשיא, דהנביא המתנבא לרעה – לא היה אומר שכך יהיה בודאי, אלא אם לא יעשו תשובה אז כך יהיה. לפי שכאשר יעשו תשובה, הקדוש ברוך הוא מתנחם על הרעה. ומה שאמר כאן כי הדבר שלא יבא ״בזדון דברו הנביא״, הם הדברים שאינם תלוים בתשובה, כגון שהוא מתנבא לטובה. וכן אמר ירמיה (ירמיהו כח, ט) ״הנביא אשר ינבא לשלום בבא דבר הנביא יודע הנביא אשר שלחו”
:והא דכתיב בירמיה (ראו ירמיהו יח, ט) ״רגע אדבר על גוי לבנות ולנטוע ושב הגוי ועשה הרע בעיני ה׳ ונחם על הטובה״, זה כשלא היה רק שחשב הקדוש ברוך הוא לטובה עליה. וחילוק יש בין הנבואות, דאף נבואה גמורה, כשלא היתה רק הבטחה לבד, כמו שאמר הקדוש ברוך הוא ליעקב ״הנה אנכי עמך ושמרתיך והשיבותיך אל האדמה בשלום״ (ראו בראשית כח, טו), וכמו שהובטח למשה רבינו שאמר לו הקדוש ברוך הוא ״כי אהיה עמך״ (שמות ג, יב), אין בודאי שיתקיים. וכדאמרינן על זה בבראשית רבה (עו, א-ב) ׳מכאן שאין הבטחה לצדיקים, שהרי בחור שבאבות הבטיחו הקדוש ברוך הוא, והיה מתיירא ״וירא ויצר לו״ (ראו בראשית לב, ז). ובחור שבנביאים הבטיחו הקדוש ברוך הוא והיה מתירא, דכתיב (במדבר כא, לד) ״אל תירא אותו כי בידך נתתי אותו״, ואין אומרים ״אל תירא״ אלא למי שמתיירא׳. והיינו שהיה מתיירא שמא יגרום החטא (ברכות ד.). וזה בשביל שלא היה רק הבטחה לעשות כן, ולא היתה גזירה יוצאה מפי השם יתברך שכך יהיה בודאי, אלא שהוא מבטיח אותו על דבר זה. והיינו כשהמקבל הבטחה הוא על ענינו הראשון – שלא נשתנה, אבל אם נשתנה, הרי לא הובטח רק כשהוא באותו אופן שהיה כבר. אבל דברי הנבואה אינו הבטחה, רק שכך יהיה על כל פנים, בלא שום הבטחה, רק כאילו כבר היה. ולפיכך הנבואה תבא בלשון עבר, כדי לומר לך דאינו הבטחה לעתיד לדור הזה, אלא כך יהיה על כל פנים
:ובהבטחת חנניה בן עזור נאמר (ראו ירמיהו כח, ב) ״כה אמר ה׳ שברתי עול מלך בבל וגו׳⁠ ⁠⁠״, הרי היה מתנבא שכבר נעשה הדבר, ששבר הקדוש ברוך הוא עול מלך בבל, אף על גב שעדיין לא היה – מתנבא לשון עבר כאילו כבר היה. ונבואה כזאת אם לא תבא, בידוע ששקר דבר הנביא בודאי. כי לא היה זה הבטחה לעתיד, כי הבטחה לעתיד כאילו נאמרה על תנאי אם לא יהיה שינוי כמו שהובטח, לאפוקי נבואה אשר היא בלא הבטחה לעתיד. רק יאמר אותה הנבואה שהדבר כבר נגזר שיהיה כך זאת הנבואה, על כל פנים תהיה, אחר שכבר נגזר. זהו הפירוש האמיתי
:והא דאמרינן (ברכות ז.) ׳כל דבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא לטובה – אינו חוזר׳, אין זה נקרא ׳חוזר׳, כיון שלא היה בתחלה הבטחה גזירה גמורה, אלא הבטחה, ורוצה לומר כשלא יהיה שינוי למי שהובטח. ואין ׳חזרה׳ דבר זה, דהא הוא יתברך אינו חוזר, אבל האדם נתלכלך בחטא, והוא חוזר ממה שהיה תחלה, ולא אמרינן שהוא חוזר מדבריו רק בדברים שאינם תולים במקבל. ועיין בפרשת וישלח (בראשית פל״ב אות יא):

לא תמנע מללמד עליו חובה. דכמשמעו אין לומר, דודאי כיון שהוא נביא שקר איך יהיה נענש אם ידון אותו וימית אותו. אלא פירושו שאל ירא מללמד עליו חובה, ויאמר אם אלמד עליו חובה – שמא לא אלמד כראוי, ואטעה, והריני גורם להיות נביא נהרג על ידי שלא כדין:

ותראו שלא יבא כו׳. כגון חנניה בן עזור, שהרי אח״כ גם שאר הכלים בבלה הובאו עם גלות צדקיהו:

וא״ת זו במתנבא על העתידות כו׳. ר״ל בחינה זו תפול אם מתנבא על העתידות, כגון חנניה בן עזור, אבל הרי שבא ואמר כך וכך עשו ומפי הקב״ה אני אומר, א״כ היאך נדע שלא דבר, ומפרש זה כבר כו׳:

שאם בא להדיחך מאחת מכל המצות לא תשמע לו כו׳. ואם לא בא להדיחך אין הקפדה אם תשמע לו:

לכך נאמר אליו תשמעון. ר״ל אם מומחה הוא לך וצדיק גמור:

ולא תירא ליענש עליו. משום דבפרשת אלה הדברים (לעיל א׳:י״ז) פי׳ רש״י שני פירושים על לא תגורו, לשון מורא ולשון הכנסה, לכך נקט שתי לשונות. [בשם מהרי״ץ]: והרא״ם פי׳, דמה שכתב אחר מאמר לא תמנע מללמד עליו חובה מאמר ולא תירא פן תענש עליו, הוא נתינת טעם על לא תמנע עצמך וכו׳, כאילו אמר לא תמנע עצמך וכו׳ ולא תירא מזה פן תענש עליו. עכ״ל:

And you observe that it does not occur, etc. As in the case of Chananyah ben Azor, because afterwards the rest of the vessels were transported to Babylon with the exile of Zidkiyahu.

But you may ask, this applies with a prophet who foretells the future, etc. I.e., this test applies if he prophesies about future events, as in the case of Chananyah ben Azor. But if he came and said, "Do so and so and I am speaking from Hashem's mouth,⁠" in such a case how can we know that He did not speak? Rashi explains, regarding this, "We have already, etc.

If he attempts to divert you from any one of the commandments, do not listen to him, etc. And if he does not attempt to divert you, it does not matter if you listen to him.

This is why it is stated, "You shall obey him.⁠" I.e., if in your estimation he is established and a perfect saint.

Do not fear punishment because of him. Because Rashi in parshas Devarim (above 1:17) gives two explanations of לא תגורו, that it means either fear or gathering in [i.e. refraining], therefore he mentions these two meanings [here]. (In the name of Maharitz). Re"m explains that Rashi writes "Do not fear punishment because of him" after saying "Do not refrain from finding him guilty,⁠" because it provides a rationale for [observing the command] "Do not refrain, etc.⁠" It is as if the verse said, "Do not refrain, etc. and do not fear punishment because of this.⁠"

אשר ידבר וגו׳ ולא יהיה הדב׳ ולא יבא. כפל הדבר במלות שונות ובישעיה אמר האומרים ימהר יחישה מעשהו למען נראה ותקרב ותבואה עצת קדוש ישראל. הפסוק הזה ג״כ כפל במלות שונות כי כתיב מעשהו וכתיב עצה וכתי׳ דעת למען נראה וגם כתיב ונדעה. כי הקב״ה מנהיג עולמו בשני ענינים מה שהקב״ה עושה בעצמו ומה שהקב״ה עושה ע״י שליח. ומה שהקב״ה עושה בעצמו נקרא מעשהו ומה שהוא עושה ע״י שליח נקרא עצה שיתן בלב השליח לעשות זאת כמו באחשורוש והמן שנתן בלב אחשורוש שיעשה זאת ע״כ אמרו ימהר יחישה מעשהו מה שהקב״ה עושה בעצמו למען נראה שהוא בגלוי שכל העול׳ יודעים שמעשה הקב״ה הוא. ותקרב ותבואה עצת קדוש ישראל מה שעושה ע״י שליח. ונדעה. שבזה צריך בחינה לדעת שגם זאת לא בדרך הטבע הוא כמו ענין אחשורוש והמן ע״כ אמר ולא יהיה הדבר הוא מעשה שמים וכנגד עצה אמר ולא יבא מלשון ותבואה עצת קדוש.

הוא הדבר וגו׳ בזדון דברו הנביא – שלא תאמר שהנביא מוטעה וסבור שהקב״ה דיבר אליו ובחלום דיבר ומתירא חתה להמיתו ע״כ אמר בזדון וגו׳ כמאמר (ירמיהו כ״ג כ״ח) מה לתבן את הבר ואשר ידבר חלום וגו׳.

לא תגור ממנו – מללמד חובה עליו.

ולא יהיה הדבר וכו׳ הוא הדבר אשר לא דברו ה׳ – המעיין יראה שלמעלה (י״ג ו׳) אמר והנביא ההוא או חולם החלום ההוא יומת, אף שבא האות והמופת, לפי ששם ידבר על הנביא שמסית ומדיח את עם ה׳ להכחיש במציאות השם, או שלמות אחת משלמיות הבורא, או שיצוה לעבוד עבודה או לעשות מעשה שמתנגד אל ציור שלמות הבורא חכמתו וטובו ויכלתו, או לעקור דבר מן התורה המאומתת לנו בדרכים שאין לפקפק עליהם כלל, והנה בנביא כזה לא נשגיח אם יבא האות אם לא יבא, כי אין בכח האות והמופת להכחיש דבר המאומת לנו ע״י מופת חותך שכלי, או בהגלות ופרסום רב כמעמד הנבחר, מעתה אם יצוה לעבוד ע״א או כל דבר הסותר להקש השכל הישר, אף לפי שעה, אין לשמוע אליו, ואולם כאן ידבר בנביא שטוען לשעתו על א׳ מהמצות שאין סותרם מתנגד לציור השם ושלמיותיו, כי אינם שכליים רק שמעיים, ואפשר שישנם השם לפי הזמן והמקום, ולכן נצטרך להשגיח אם יבא את אשר דבר בשם ה׳, אז נשמע אליו בעת ההיא באותה מצוה שמעיית, ואם לא יבא אז בזדון דבר הנביא ולא תגור ממנו:

ולא יבא – כן הבטיח השם שכל עת שירצה לחדש מצוה או לשנות בה דבר לפי שעה, יקיים את דברי שלוחו ע״י אות או מופת, וכן עשה ביהושע ואליהו שנעשו על ידיהם נסים ונפלאות, והיתה שליחתם מבוארת ומוחזקת:

ולא יהיה הדבר ולא יבא – אין זה כפל ענין במלות שונות, כי לא יהיה הדבר בלתי אמצעי, ולא יבא ע״י אמצעי, כי הדברים הנעשים בעולם הם ממנו ית׳ על שני דרכים, אם שנראה בעליל שהוא מעשה השם, אם שנעשה ע״י אמצעי שנותן בלב אדם לעשותו, ע״ז אמר (ישעיהו ה׳) ימהר יחישה מעשהו למען נראה, ותקרב ותבואה עצת קדוש ישראל ונדעה, על מה שנעשה ממנו יתברך בלתי אמצעי אמר מעשהו למען נראה, כי זה מתפרסם לכל שהוא מעשה ה׳, ועל הנעשה ע״י אמצעי אמר עצת ונדעה, כי אף שלפי הנראה הוא מעשה האדם עצמו, מ״מ היודע לבחון הדבר ידע שגם זה היא מעצת העליון, כמו הענין בהמן ואחשורוש (הגר״א).

ולא יבא:⁠¹ פירוש, ש״יהיה״, אבל נפל דבר קטן ממנו², כך כתב הרמב״ם שם פרק י׳ הלכה א׳³. וא״כ פירוש ״יבא״ – שיהיה מכוון וכשר הדבר שיהיה לדבר הנביא בשם ה׳⁴. וכיוצא בזה נתפרש בספר במדבר (ד,ג) ״כל בא לצבא״⁵ (ובל״א ׳עש וועט ניט צו קומען׳⁶).

לא תגור ממנו: פירש רש״י⁷ ׳לא תירא ליענש עליו׳. ומשום שמדבר במי שמוחזק בנביא, וא״כ הוא בחזקת אדם גדול וקדוש ופרוש מן העולם, והיה מקום לירא להרגו מפני קדושתו ותורתו, משום הכי כתיב ״לא תגור ממנו״⁸.

1. פשר הכפילות ״לא יהיה ולא יבא״.

2. א״כ הפסוק מתאר שני מצבים, או שכלל ״לא יהיה״, או שאפילו יהיה אך ״לא יבא״ – בשלימות.

3. ... ואנו מחכים לראות היבואו דבריו אם לא יבואו. ואפילו נפל דבר קטן בידוע שהוא נביא שקר...

4. יתממש באופן מלא.

5. ״כל הכשר לכך״ – לשון רבינו שם.

6. תרגום לעברית: זה לא יגיע לידי כך. (לא ישתווה למה שהוא אמר).

7. (בעקבות הספרי) ׳לא תמנע עצמך מללמד עליו חובה, ולא תירא׳...

8. כך מפורש ברמב״ם הלכות עבודת כוכבים (ה,ט), עיי״ש.

בזדון דברו הנביא – ללמדנו שאינו חייב אלא אם כן דבר במזיד, ואינו חייב על השגגה, כמו ששנינו בספרי.

לא תגור ממנו – כלומר לא תירא אף אם הוא מפעיל מופתים.

לא תגור ממנו – אל תמנע עצמך מללמד עליו חובה¹ (ספרי).

1. נראה דר״ל לא תירא ממנו שלא תענש ממנו ומתוך כך תמנע מללמד עליו חובה. ומה דצריך להזהר בנביא שקר יותר מבכל החוטאים, הוא משום דלפעמים נביא שקר מזהיר גם על המצות, ומפני זה יחושו מללמד עליו חובה, לכן הזהיר על זה.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון