×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(ד) רֵאשִׁ֨ית דְּגָֽנְךָ֜ תִּירֹשְׁךָ֣א וְיִצְהָרֶ֗ךָ וְרֵאשִׁ֛ית גֵּ֥ז צֹאנְךָ֖ תִּתֶּן⁠־לֽוֹב׃
The first fruits of your grain, of your new wine, and of your oil, and the first of the fleece of your sheep, you shall give him.
א. תִּירֹשְׁךָ֣ =ש1,ק3,ל9 (אין געיה) וכך במג״ה; והשוו את הנתונים לעיל ז,יג; יב,יז; יד,כג (לעומת יא,יד).
• ל,ש,ו,ל3=תִּֽירֹשְׁךָ֣ (געיה באות תי״ו); וראו רשימת ברויאר ב״ספיקות שאין להם הכרע״, הערה 8 ובספר טעמי המקרא פרק ח.
• דפוסים וקורן=תִּירֹֽשְׁךָ֣ (געיה באות רי״ש)
ב. תִּתֶּן⁠־לֽוֹ =ש,ש1,ק3,ו,ל3,ל9 וכמו כן בדפוסים וקורן
• ל,ל1=תִּתֶּן⁠־לּֽוֹ (למ״ד דגושה)
מוני המצוותספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)מדרש אגדה (בובר)אגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובר״י בכור שורחזקונימנחת יהודההדר זקניםדעת זקניםמיוחס לרא״שטור הפירוש הקצרמושב זקניםרלב״גרלב״ג תועלותמזרחיצרור המורגור אריהשפתי חכמיםאדרת אליהו לגר״אר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהרש״ר הירשמלבי״םנצי״במשך חכמהתורה תמימהעודהכל
[פיסקא קסו]
ראשית דגנך תירושך ויצהרך – מלמד שאין תורמים אותו אלא מן המובחר. מה מצינו בשני מינים שבאילן אין תורמים מזה על זה כך שני מינים שבתבואה ושבירק אין תורמים מזה על זה.
ראשית הגז ולא ראשית שטף.
ראשית הגז – פרט לטריפה.
ראשית הגז – בין בארץ בין בחוצה לארץ.
צאנך – ולא של אחרים מיכן אמרו הלוקח גז צאנו של נכרי פטור מראשית הגז לקח גז צאנו של חבירו אם שייר המוכר חייב ואם לאו הלוקח חייב.
תתן לו – שיהא בו כדי מתנה מיכן אמרו כמה נותן לו משקל חמש סלעים ביהודה שהם עשר בגליל מלובן ולא צוי כדי לעשות ממנו בגד קטן שנאמר תתן לו שיהא בו כדי מתנה.
כמה צאן יהיה לו ויהא חייב בראשית הגז בית שמי אומרים שתי רחילות שנאמר (ישעיהו ז׳:כ״א) והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן. ובית הלל אומרים חמש שנאמר (שמואל א כ״ה:י״ח) וחמש צאן עשויות. רבי עקיבה אומר ראשית הגז שתים צאנך ארבע תתן לו הרי חמש.
סליק פיסקא
[Piska 166]
"The first (i.e., terumah) of your corn": We are hereby taught that terumah is given only of the choicest. "your corn, your wine, and your oil": We are hereby taught that terumah is not given from one for the other. And just as we find that we do not give terumah from two of these kinds from one for the other, so, we do not give terumah from grains and from greens from one kind for the other.
"and the first of the shearing": and not the first (wool that is shed as a result) of the washing.
"the first of the shearing": and not the first of the tearing.
"the first of the shearing": both in Eretz Yisrael and outside of it.
"your flock": and not that of others (i.e., of gentiles [that you have purchased]). From here it was ruled that one who purchases the shearing of a flock belonging to gentiles is exempt from the (obligation of) the first of the shearing. The shearing of his flock (that he purchased) from his neighbor — if the seller left over (of the shearing itself) for himself, the seller is liable (for the first of the shearing); if he did not, (i.e., if he told the buyer: The first of the shearing of the Cohein is with you), the buyer is liable.
"shall you give to him": There must be enough for a gift — whence they ruled: How much does he give him? The weight of five selaim in Yehudah, which is ten in the Galil, cleansed, for the making of a small garment.
And how many sheep must there be for (the obligation of) the first of the shearing? Beth Shammai say: Two ewes, viz. (Isaiah 7:21) "And it shall be on that day that each man will raise a heifer and two sheep.
Beth Hillel say: Five, viz. (I Samuel 25:18) "and five prepared sheep.⁠"
R. Akiva says: "the first of the shearing" — two; "your flock" — three; "shall you give to him" — five.
[End of Piska]
ראשית דגנך תיר׳ ויצ׳ בתרומה גדולה הכת׳ מדבר מלמד שאין תורמין אותה אלא מן המובחר שנ׳ ראשית ר׳ ישמעאל אומר מנ׳ אתה אומר למקדיש ערימתו עד שלא מירח פטור מן המעשרות או יכול משמירה ת״ל ראשית דגנך תיר׳ ויצה׳ תתן לו:
ר׳ עקיבה אומר מנ׳ אתה אומ׳ שאם רצה אדם לעשות כל גרנו תרומה וכל עיסתו חלה שהוא רשאי ובלבד שישייר מקצת [ת״ל ראשית] דגנך ולא דגן גוי (מיכן אמ׳ פירות הגוי שגדלו בקרקע שקנה בארץ ישראל אם נגמרה מלאכתן ביד הגוי ומירחן הגוי פטורין מכלום):
דגנך תיר׳ ויצ׳ כעין דגן תירוש ויצהר מה דגן תירוש ויצהר מאכל אדם וגידוליו מן הארץ ויש לו בעלים שנ׳ דגנך אף כל כיוצא בהן חייב בתרומה ומעשרות:
וראשית גז צאנך תתן לו בשל רחלים הכת׳ מדבר אתה אומר בשל רחלים הכת׳ מדבר או אינו מדבר אלא בשל עזים אם תאמר שאין להם גז יש לך שטף על כרחך אמרה תורה וראשית גז צאנך בשל רחלים הכת׳ מדבר:
ד״א מה הוא אינו משתמש אלא בצמר אף אתה לא תהא נותן לו אלא צמר:
צאנך מיכן אמרו ראשית הגז נוהג בארץ ובחוצה לארץ בפני הבית ושלא בפני הבית ר׳ יהודה ביר׳ אלעאי אומר כל מקום שמעשר דגן נוהג שם ראשית הגז נוהג:
ד״א צאנך למעוטי שותפות הגוי אבל בהמת השותפין חייבת:
ר׳ אלעאי אומר ראשית הגז אין נוהג אלא בארץ:
רֵישׁ עֲבוּרָךְ חַמְרָךְ וּמִשְׁחָךְ וְרֵישׁ גִּזַּת עָנָךְ תִּתֵּין לֵיהּ.
The first of your corn, wine, and oil, and the first of the fleece of your sheep, you shalt set apart for him.
שרוי עבוריכון חמרכוןא ומשחיכון ושירוי גזזיב עניכון תתנון להון.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״חמרכון״) גם נוסח חילופי: ״{חמ}⁠ריכון״.
ב. בכ״י ניאופיטי 1 מופיע בין השיטין (במקום ״גזזי״) גם נוסח חילופי: ״גיזי״. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״גזזי״) גם נוסח חילופי: ״גזי״.
שירוי עיבורכון חמרכון ומישחכון ושירוי גיזת עניכון כמיסת קמורא תיתנון ליה.
the firsts of your corn, wine, and oil, the first of the fleece of your sheep, as much as a girdle measureth shall you give to him:
וראשית גז צאנך תתן לו1שתי צאן חייבות בראשית הגז, שכן דרכן של בני אדם לחיות שתי צאן, שנאמר והיה ביום ההוא יחיה איש עגלות בקר ושתי צאן (ישעיהו ז׳:כ״א): ויש אומרים ד׳ צאן, שנאמר (וחמשה) [וחמש] צאן עשויות (שמואל א כ״ה:י״ח).
תתן לו2מתנה הראויה לו, שנאמר תתן.
1. שתי צאן חייבות בראשית הגז. משנה חולין קל״ה ע״א, וספרי פיסקא קס״ו והם דברי בית שמאי ובית הלל.
2. מתנה הראויה לו. ספרי שם, חולין קל״ה ע״א.
רֵאשִׁ֨ית דְּגָֽנְךָ֜ תִּֽירֹשְׁךָ֣ וְיִצְהָרֶ֗ךָ וְרֵאשִׁ֛ית גֵּ֥ז צֹאנְךָ֖ תִּתֶּן⁠־לּֽוֹ
בכורים וידוי על הביכורים וידוי על המעשר,
הַמִּצְוָה שֶׁאַחַר זוֹ - לְהָבִיא בִּכּוּרִים, וְאַחֲרֶיהָ - לְהִתְוַדּוֹת עַל הַבִּכּוּרִים, וְאַחֲרֶיהָ - לְהִתְוַדּוֹת עַל הַמַּעֲשֵׂר.
קושיית בעלי המשנה
וּבַעֲלֵי הַמִּשְׁנָה מַקְשִׁים עַל הַמַּעֲשֵׂר, שֶׁאִם יִהְיֶה קֹדֶם לְקִיטָתוֹ, אוֹ אַחַר לְקִיטָתוֹ עִשּׂוּרוֹ, כְּמוֹ אֶתְרוֹג, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ בְּאִילָן, הָלַךְ אַחַר חֲנָטָה.
יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר אַחַר בִּשּׁוּל הַפֵּרוֹת. וְאֶתְרוֹג מִקְצָתוֹ דּוֹמֶה לְאִילָן וּמִקְצָתוֹ לִתְבוּאָה, שֶׁהֵם זְרָעִים, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם שֶׁלְּאַחַר לְקִיטָתוֹ עִשּׂוּרוֹ. שֶׁאִילָן אֵינוֹ אֶלָּא עַד אַחַר גְּמַר בִּשּׁוּלוֹ.
לכן צריך להוציא ממקום שבישולו יפה
וּמִשּׁוּם כָּךְ תִּקְּנוּ הַמּוֹצִיא מִמָּקוֹם שֶׁבִּשּׁוּלוֹ יָפֶה, לְהוֹצִיא פַּת שָׂרוּף, אֶלָּא מִמָּקוֹם שֶׁהוּא מֻטְעָם. וְכָךְ תְּבוּאָה, אַחַר לְקִיטָתוֹ הוּא כְּבִשּׁוּל פֵּרוֹת. וְיִשְׂרָאֵל מְשׁוּלִים לָאִילָן וְלַתְּבוּאָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (שמות כג) רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךְ תָּבִיא בֵּית ה׳ אֱלֹהֶיךְ. וְכָךְ (דברים יח) רֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךְ תִּתֶּן לוֹ, שֶׁהֵם יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (יחזקאל לד) וְאַתֵּן צֹאנִי.
וְכָךְ יִשְׂרָאֵל, קֹדֶשׁ (קדש ישראל) יִשְׂרָאֵל לַה׳ רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה, לְאַחַר לְקִיטָתוֹ מִן הַגָּלוּת - עִשּׂוּר. וְנִקְרְאוּ קֹדֶשׁ לַה׳.
ישראל זה אילן,- מזון למעלה ולמטה
וְיִשְׂרָאֵל נִקְרְאוּ אִילָן גָּדוֹל וְתַקִּיף וּבוֹ מָזוֹן לַכֹּל. בּוֹ תּוֹרָה, שֶׁהִיא מָזוֹן לְמַעְלָה. בּוֹ תְּפִלָּה, שֶׁהִיא מָזוֹן לְמַטָּה. וַאֲפִלּוּ לַמַּלְאָכִים אֵין מָזוֹן אֶלָּא בְּיִשְׂרָאֵל. שֶׁאִם יִשְׂרָאֵל לֹא יִתְעַסְּקוּ בַּתּוֹרָה, לֹא הָיָה יוֹרֵד לָהֶם מָזוֹן מִצַּד שֶׁל הַתּוֹרָה שֶׁנִּמְשְׁלָה לְעֵץ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (משלי ג) עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ. וְלַפְּרִי, שֶׁהוּא מִצְוָה. וְכָךָ הַתּוֹרָה נִמְשְׁלָה לְמַיִם,
ומים ואש יורדים מלמעלה בשביל ישראל
וְאֵלֶּה לְאֵשׁ, וְלֹא הָיוּ יוֹרְדִים מַיִם מִלְמַעְלָה, וְחַמָּה שֶׁהִיא אֵשׁ, לֹא הָיְתָה יוֹרֶדֶת (מלמעלה) לְבַשֵּׁל אֶת פֵּרוֹת הָאִילָן, אֶלָּא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, וּמִשּׁוּם זֶה נֶאֱמַר בְּיִשְׂרָאֵל, (שיר ב) הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ. אֵלּוּ בַּעֲלֵי מִצְווֹת. וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ, כְּשֶׁפּוֹתְחִים בִּתְשׁוּבָה, וּמִיָּד נֶאֱמַר בְּיִשְׂרָאֵל, קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי לָךְ, מִן הַגָּלוּת.
המשתדלים בה [אחר חנטה] שורה עליהם י׳ [אילן-ו]
וּמִשּׁוּם זֶה בָּאִילָן, שֶׁהוּא עֵץ הַחַיִּים, בַּתּוֹרָה, בְּאֵלּוּ שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בָּהּ הוֹלְכִים אַחַר חֲנָטָה וּמְעַשְּׂרִים אוֹתוֹ, שֶׁשּׁוֹרֶה עֲלֵיהֶם יוֹ״ד, שֶׁהִיא חָכְמָ״ה, א׳ מִי׳, וּבָהּ מִתְכַּנְּסִים ה״ה, שֶׁהֵם פֵּרוֹת הָאִילָן. וּמַהוּ הָאִילָן? ו׳.
אבל שאר העם אחר לקיטתו עישורו
אֲבָל שְׁאָר הָעָם, אַחַר לְקִיטָתוֹ מִן הַגָּלוּת - עִשּׂוּרוֹ, אוֹתָם צַדִּיקִים שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (ויקרא כג) וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר. הָדָר בְּמַעֲשֵׂיהֶם, שֶׁאֲחוּזִים בְּבַעֲלֵי תוֹרָה וּמִצְווֹת, וְאַחַר לְקִיטָה הוֹלְכִים לְגַבֵּיהֶם (ולגבי זרעים של תבואה. ואחר חנטה הולכים אליהם) כְּאִילָן.
(זהר שמות דף קכא.)
אַוַּלֻ בִּרִּךַּ וַעַצִירִךַּ וַדֻהנִךַּ וַאַוַּלֻ גַזִ גַ׳נַמִךַּ תַּעטִיהִ
ראשית דגנך ומיציך ושמנך, וראשית גזיזת צאנך, תתן לו.
ראשית דגנך – זו תרומה. לאא פירש בה שיעור, אבל רבותינו נתנו בה שיעור (משנה תרומות ד׳:ג׳): עין יפה – אחד מארבעים, ברעה – אחד מששים, בינונית – אחד מחמשים, וסמכו על המקרא שלא לפחות מאחד מששים, שנאמר: וששיתם האיפה מחומר החיטיןג (יחזקאל מ״ה:י״ג), ששית האיפה חצי סאה, כשאתה נותן חצי סאה לכור, הרי אחד מששים, שהכור שלשים סאים.
[ראשית – תחילת הנאתך.]⁠ד
וראשית גז צאנך – כשאתה גוזז צאנך בכל שנה תן ממנה ראשית לכהן.⁠ה ולא פירש שיעור, ורבותינו (בבלי חולין קל״ז:) נתנו בו שיעור: אחד מששים. וכמה צאן חייבות בראשית הגז? חמש רחלות, שנאמר: חמש צאן עשויות (שמואל א כ״ה:י״ח).⁠ו
א. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34. בכ״י מינכן 5, לונדון 26917, דפוס רומא: ״ולא״.
ב. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוס רומא. בדפוסי שונצינו, סביונטה נוסף כאן: ״עין״.
ג. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י אוקספורד 165, המבורג 13, לונדון 26917: ״החטים״, וכן גם ברש״י בבלי חולין קל״ז: ״ומשני דאורייתא בששים״. בכ״י מינכן 5: ״החטי׳⁠ ⁠⁠״. בכ״י ליידן 1: ״החיטים״. בכ״י אוקספורד אופ׳ 34: ״שעורים החטין״. בנוסח המקרא שלנו וכן תוקן בגיליון בכ״י לונדון 26917: ״השעורים״. בדפוס רומא: ״שעורים״.
ד. הביאור המוסגר הוא תוספת מרש״י המופיעה בכ״י לייפציג 1 עם החתימה ״ר׳ ת׳ר׳ש׳⁠ ⁠⁠״. הביאור לא מופיע בעדי נוסח אחרים.
ה. כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917. בכ״י לייפציג 1 חסר: ״לכהן״.
ו. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, דפוס רומא, דפוס שונצינו. בדפוס סביונטה נוסף כאן: ״רבי עקיבא אומר: ראשית גז – שתים, צאנך – ארבעה, תתן לו – הרי חמשה״.
ראשית דגנך THE FIRST-FRUIT [ALSO] OF YOUR CORN … [YOU SHALL GIVE HIM] – This refers to the heave-offering. Scripture, however, does not state any minimum quantity, but our Rabbis fixed a quantity for it from a sixtieth to a fortieth: a benevolent eye (a generous person) gives one fortieth of the crop, a niggard at least one sixtieth, a person of average generosity one fiftieth. They found a support in Scripture that one should not give less than one sixtieth, because it is said, "[This is the heave-offering which you shall offer:] the sixth part of an ephah of an homer of wheat" (Yechezkel 45:13). Now the sixth part of an ephah is a half Seah; if therefore you give half a Seah as Terumah from a Kor (which is another term for a Homer), that is a sixtieth part, for a Kor is thirty Seahs (Talmud Yerushalmi Terumot 4:3).
{See Hebrew text.}
וראשית גז צאנך AND THE FIRST OF THE FLEECE OF YOUR FLOCK [SHALL YOU GIVE HIM] – i.e. each year when you sheer your sheep (not when you shear a particular animal for the first time) give the first of it (the wool) to the priest. Scripture mentions no minimum quantity for it, but our Rabbis assigned a quantity for it, viz., one sixtieth part. And how many sheep must there be in the flock that they should come under the law of ראשית הגז (of "giving the first shearing as a gift to the priest")? At least five sheep, as it is said, "[Then Abigail made haste and … took] five sheep ready dressed (עשויות)" (Shemuel I 25:18). Rabbi Akiba says: we may derive it from our text itself, as follows: ראשית גז suggests two, צאנך also two, together four, תתן לו one, – altogether five (Chulin 137a; Sifre Devarim 166:9).
פס׳: ראשית דגנך תירושך ויצהרך – מלמד שאין תורמין אותו אלא מן המובחר.
וראשית גז צאנך תתן לו – ולא ראשית שטף כגון שמשטף עורות במים ועלה הצמר למעלה.
צאנך – ולא של אחרים מיכן אמרו הלוקח גז צאנו של נכרי פטור מראשית הגז.
תתן לו – כמה נותן לו משקל חמש סלעים ביהודה שהן עשר בגליל מלובן ולא צואי כדי לעשות ממנו בגד קטן. וכמה צאן יהיה לו ויהא חייב בראשית הגז חמש. וכה״א (שמואל א כ״ה:י״ח) וחמש צאן עשויות כדברי בית הלל:
ראשית דגנך – תרומה גדולה, ותרומת מעשר, ותרומה גדולה אין לה שיעור, אלא שיהו שיריה ניכרים (משנה תרומות ד׳:ה׳), שלא יעשה אדם כל גורנו תרומה, אבל למטה אין לה שיעור. לכן אמרו רבותינו (בבלי חולין קל״ז:) חטה אחת פוטרת את הכרי. אבל רבותינו (משנה תרומות ד׳:ג׳) כתבו שלשה שיעורים וסמכום {אקרא}:⁠א עין רעה – אחד מששים, דכתיב: שישית האיפה מחומר החטיםב (יחזקאל מ״ה:י״ג) – ששית האיפה הוא חצי סאה, שהרי האיפה שלש סאים, והחומר הוא כור שהוא שלשים סאין, וחצי סאה משלשים סאין הוא אחד מששים, וזהו סימן לעין רעה. ועין יפה – אחד מארבעים, דכתיב: וששיתם הא⁠{י}⁠פהג מחומר השעורים (יחזקאל מ״ה:י״ג) – וששיתם משמע שתי ששיות דהיינוד סאה, ואמרו רבותינו (ירושלמי תרומות ד׳:ג׳): תן על וששיתם שישית, נמצא תורם אחד מארבעים, שהרי שישית עם וששיתם – סאה וחצי, ושני חומרים כתיבי בקרא, חומר החטים וחומר השעורים, שהם ששים סאין, וכשתורם מהן סאה וחצי זהו אחד מארבעים. ובינונים – אחד מחמשים, דכתיב: תרומה (במדבר ט״ו:י״ט) – תרי ממאה, וכתיב: אחד אחוז מן החמשים (במדבר ל״א:ל׳), וזהו בינונים.
{ו}⁠ראשית גז צאנך תתן לו – ופליגי עלה בחולין (משנה חולין י״א:ב׳): איכא למאן דאמר: שתי רחלות גוזזות מנה ופרס חייבות בראשית הגז, דכתיב: ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן (ישעיהו ז׳:כ״א) – אלמא דשתים קרויות ״צאן״, והכא כתיב: גז צאנך. ואיכא למאן דאמר: חמש רחילות גוזזות מנה ופרס, דכתיב: וחמש צאן עשויות (שמואל א כ״ה:י״ח) – ודייק ״עשויות״, פרפייטשא, דאז גמורות ומוכנות לשני מצות: בכורה וראשית הגז. והתם (בבלי חולין קל״ח.) מפרש: שצריך לתת כדי נתינה – כדי אבנט שהוא בגד קטן לכל הפחות. ואם יש לו עדר גדול – אחד מששים.
א. ההשלמה מספר הג״ן.
ב. כן בפסוק ובספר הג״ן. בכ״י מינכן 52: החטין.
ג. השלמת האות י׳ מהפסוק, וכן בספר הג״ן.
ד. בכ״י מינכן 52: ההיינו.
ראשית דגנך – THE FIRST OF YOUR GRAIN – [this refers to] the great heave offering [Terumah] and the heave offering of the tithe [Terumat Ma'aser]. And there is no amount [specified for the] great heave offering, except that what remains [after giving it] shall be recognizable (Mishna Terumot 4:5), that a person shall not make his entire granary an offering, but beneath that, it has no amount. Therefore our Rabbis said (Bavli Chulin 137b:9) one grain of wheat exempts the entire pile. But our Rabbis (Mishna Terumot 4:3) wrote three amounts and found supports for them {in a verse}: [One who is] stingy – [gives] one sixtieth, as it is written “the sixth part of an ephah from a homer of wheat” (Yechezkel 45:13) – one sixth of an ephah is half a se’ah, for an ephah is three se’ahs, and the homer is a pile which is thirty se’ahs, and half a se’ah from thirty se’ahs is one sixtieth, and this is a mark of stinginess. And [one who is] generous – one fortieth, as it is written “and you shall give the sixth part of an ephah from a homer of barley” (Yechezkel 45:13) – “and you shall give the sixth” [is written in plural which] implies two sixths, which is a se’ah, and our Rabbis said (Yerushalmi Terumot 4:3): add the sixth to the sixths, it turns out that he gives one in forty, since one sixth with the sixths – is a se’ah and a half, and two homers are written in the verse, a homer of wheat and a homer of barley, which are sixty se’ahs, and when he gives from them a se’ah and a half, this is one fortieth. And the average [person] – one fiftieth, as it is written “Terumah” (Bemidbar 15:19) – “trei” (two) “mi-meah” (from a hundred), and it is written: “one drawn out of fifty” (Bemidbar 31:30), and this is average.
{ו}⁠ראשית גז צאנך תתן לו – {AND} THE FIRST OF THE FLEECE OF YOUR SHEEP – and they disagree about this in Chulin (Mishna Chulin 11:2): there is one who maintains: two sheep sheared [each of whose wool weighs] one hundred and a half are obligated in [the commandment to give of the] first sheared wool, as it is written: “on that day, that a man shall rear a young cow, and two of the flock” (Yeshayahu 7:21) – so we see two are called “flock,” and here it is written: FLEECE OF YOUR FLOCK. And there is one who maintains: five sheep sheared, [each of whose wool weighs] one hundred and a half, as it is written: “and five sheep ready dressed” (Shemuel I 25:18) – and it specifies “ready dressed,” פרפייטשא, for they are then complete and ready for two commandments: the firstborn and the first shearing. And there (Bavli Chulin 138a:4) it explains: that you have to give enough to be considered giving – enough for a belt which is a small garment, at the very least. And if he has a big flock – one in sixty.
ראשית דגנך – פר״ש: בינונית אחד מחמשים וקרא כתיב אחד אחוז מן החמישים (במדבר ל״א:ל׳)1 תרומה ראשונה נקראת תרומה גדולה על שם שהיא גדולה במדתה על מדות של מעשר ראשון ושל תרומת מעשר, כיצד לאחר שהורמה היא שהיא אחד מן החמישים צריך לנכות את הארבעים ותשע חלקים הנשארים ולעשות מהם חמישים חלקים כדי ליטול מהם חמשה החלקים למעשר ראשון.
וראשית גז צאנך – אינו נוהג אלא בארץ כדרבי אלעאי בפרק ראשית הגז.
צאנך – פרט לטריפה.
תתן לו – שיהא בו כדי מתנה מכאן אמרו נותן לו ביהודה משקל ה׳ סלעים שהם עשר בגליל.
1. בדומה בר״י בכור שור.
ראשית דגנך, "the first fruit of your grain harvest;⁠" According to Rashi, the average amount donated to the priests from this harvest was 2%. This is based on a verse describing how the loot from the campaign against Midian was shared out. (Numbers 31,47) Why was this repeated once more, when it had already been repeated? The donation called תרומה גדולה, to describe the first donation,⁠" was called such called by this adjective was because it is the largest of the gifts the farmer has to make or to allow to remain in the field, uncut. How do we arrive at such a statement, when on the face of it the tithe of a tenth of the harvest appears to be much more? After deducting the 2% set aside from the harvest before any other deductions, the remaining 49 parcels of 2% each have to be divided into 50 equal amounts in order to set aside 5 parts of each as the tithe to be given to the Levite.
וראשית גז צאנך, "and the first of the fleece of your sheep.⁠" According to the view of Rabbi Ilai this had to be done only in respect of sheep raised in the land of Israel. (Chulin 136).
צאנך, "your sheep or goats;⁠" this excludes animals which prove inedible due to faulty slaughter or diseased part discovered afterwards which would have led to the death of this animal within less than 12 months, in other words: an animal that was treif.
תתן לו, "you are to give to him" (one or more of the priests who is on duty during that roster (usually a week, except during the pilgrimage festivals when all the priests we equally entitled to share in this). The expression תתן, i.e. something valuable enough to qualify for the term מתנה, "gift,⁠" led to the peculiar system where if you lived in the tribal territory of Yehudah, you were required to give only 5 shekel worth, as opposed to the galil (northern section of Israel) you had to give the priest twice as much. (as only then would people in that part of the country consider that amount as a "gift.⁠"
ראשית דגנך תירושך – פירש״י עין יפה אחד מארבעים עין רעה אחד מששים בינונית אחד מחמשים. במס׳ תרומות בירושלמי מוכיח הכל מקראי דאיתא התם וזאת התרומה אשר תרימו ששית האיפה מחומר החטים וששיתם האיפה מחומר השעורים. אמר שמואל תן ששית על וששיתם פי׳ ששית האיפה הוא חצי סאה דאיפה ג׳ סאין והחומר ל׳ סאין הרי לך עין רעה אחת מס׳. וכשתתן ששית על וששיתם הרי ג׳ שתותין הם סאה וחצי סאה לס׳ הרי לך עין יפה אחת מארבעים. וקאמר התם בינונית מניין א״ר לוי כתוב וממחצית בני ישראל תקח אחד אחוז מן החמשים כל מה שאתה אוחז ממקום אחר הרי הוא כזה מה זה אחד מחמשים אף כל מה שתאחז אחד מחמשים. וכל זה אינו אלא אסמכתא דהיינו שמואל דהתם דאלו שמואל סובר כתלמוד שלנו דחטה פוטרת הכרי לשון שטת שנ״ץ בפרק שני דקדושין הוזקקתי לכתוב כל זה לפי שלא סמך רש״י על המקרא רק מעין רעה שהוא אחד מס׳.
ראשית דגנך – אין לו שיעור אלא שיהיו שירים ניכרים שלא יעשה אדם כל גורנו תרומה ולכך נתנו רבותינו שיעורין שלשה ואסמכינהו אקרא. עין רעה אחד מששים דכתיב ששית האיפה מחומר (יחזקאל מ״ה:י״ג) חטים וששית האיפה היינו חצי סאה דהאיפה הוא ג׳ סאין והחומר הוא כור שהוא שלשים סאין וחצי סאה משלשים זהו אחד מששים. עין יפה א׳ ממ׳ דכתיב וששיתם את האפה מחומר החטים (יחזקאל מ״ה:י״ג) ומחומר השעורים וששיתם משמע תרי ששיות שהן סאה תן ששית על ששיתם הרי סאה וחצי וכתיב מחומר החטים ומחומר השעורים הרי סאה וחצי מחומר. מב׳ חומרים שהם ס׳ סאין הרי זה אחד מארבעים עין בינונית זו א׳ מחמשי׳ דכתיב תרומה תרי ממאה עי״ל מדכתיב וממחצית בני ישראל תקח אחד אחוז מן החמשים (במדבר ל״א:ל׳) וקרי לה תרומה.
ראשית דגנך – אין לה שיעור אלא ששיריה נכרין שלא יעשה אדם כל גרנו תרומה ולפי׳ אחז״ל חטה אחת פוטרת את הכרי אמנם רבותינו נתנו בה שיעורין עין רעה אחד מששים עין יפה אחד ממ׳ בינונית אחד מחמשים ואסמכוה אקרא אחד מששים דכתיב ששית האיפה מחמר החטים ואיפה שלש סאין וא״כ ששית האיפה הוי חצי סאה וכור הוי שלשים סאה הרי חצי סאה לשלשים סאין והיינו אחד מששים. עין יפה אחד מארבעים דכתיב וששיתם את האיפה מחמר החטים ומחמר השעורים וששיתם משמע שתי ששיות וששית האיפה של מעלה הרי שלש ששיות שעולה סאה וחצי וכתיב מחמר החטים ומחמר השעורים שהם שני כורין שעולים ששים סאין הרי חצי סאה לכ׳ סאין וזהו אחד מארבעים. בינונית אחד מחמשים דכתיב גבי שלל מדין אחד אחוז מן החמשים וקא קרי לי׳ תרומה וגם לשון תרומה תרי ממאה.
וראשית גז צאנך תתן לו – בפרק ראשית הגז מפרש דבעי׳ שיהא בו כדי נתינה שיתן לו צמר כדי לעשות אבנט.
ראשית דגנך, "the first fruits of your corn harvest.⁠" No quantity has been mentioned as adequate for the amount of fruit to be given to the priest as this gift. It suffices that what is left over is recognizable as such. In other words, the farmer must not donate his entire corn harvest, or grape harvest to a priest or priests. This is why the sages in the tractate Chulin, folio 137, state that even a single husk of corn is considered as fulfillment of this commandment, although the sages on their own gave guidance when they said if one gives the priest one sixtieth of the harvest one is considered a miser, when one gives one fiftieth one is considered average, whereas when one gives one fortieth, one is considered generous. (Compare Mishnayot T'rumot, chapter 4 mishnah 3.) The Mishnah there finds a hint in scripture for these measures. The prophet Ezekiel 45,13, writes: ששית האיפה מחומר שעורים, "one sixtieth of an eyphah from a chomer of wheat. Seeing that the measure eyphah equals three sa-ah of the measure known as סאה, half, half a סאה, from thirty סאה equals one sixtieth. There is also a hint in scripture that a generous measure is considered one fortieth of one's harvest when Ezekiel continues by writing: וששיתם האיפה מחומר השעורים, "you are to take a sixth of an eypha from a chomer of barley.⁠1 The word ששיתם, is to be understood as "two sixths.⁠" Our author refers us to Numbers 31,30 where the distribution of the loot from the Midianite campaign goes into further detail, from which one fiftieth is considered as average. In addition, the very word תרומה, looked at closely, really means: "two one hundreds.⁠" It could be read as תרי מאה, "two one hundreds.⁠"
וראשית גז צאנך תתן לו, "and you are to give him (the priest) the first of the fleece of your sheep.⁠" The Talmud tractate Chulin folio 136, states that the minimum amount of such fleece is to be sufficient for the recipient to weave a belt for himself.
1. [The prophet refers to the t'rumah, gift, to be given to the priest mentioned in Numbers 18,12, which had not been quantified by the Torah. Ed.]
ראשית – אין לה שיעור אלא שיהיו שיריה ניכרין שלא יעשה כל גרנו תרומה ולפי׳ אמרו חכמים חטה א׳ פוטרת את הכרי אמנם רז״ל נתנו בה שיעורין שלשה עין רעה א׳ מששים עין יפה א׳ מארבעים בינונית אחד מחמשים ואסמכוה אקראי אחד מששים דכתיב ששית האיפה מחומר חטים ואיפה שלש סאים ואם כן ששית האיפה הוי חצי סאה וכור הוי שלשים סאין וחצי סאה משלשים סאים הוי אחד מששים שהרי בל׳ סאין יש ששים חצאי סאין. עין יפה א׳ ממ׳ דכתיב וששיתם האיפה מחומר שעורים ומחומר החטים וששיתם משמע שתי ששיות ושדי ששית האיפה דמעלה על וששיתם הרי ג׳ ששיות שעולין סאה וחצי וכתיב מחומר החטים ומחומר השעורים שהם ב׳ כורין שעולין ס׳ סאין ק״כ חצאי סאין וא״כ סאה וחצי שהם ג׳ חצאי סאין כשתטלם מק״כ חצאי סאין הוי א׳ ממ׳ שהרי בק״כ יש ג׳ פעמים מ׳. בינונית א׳ מחמשים דכתיב גבי שלל מדין א׳ אחוז מן החמשים וקרי ליה תרומה וזהו לשון תרומה תרי ממאה וכן לשון דמאי א׳ מי׳.
וראשית גז צאנך תתן לו – ולפי דכתיב תתן אחז״ל שצריך ליתן לו דבר שיש בו נתינה שיתן לו צמר כדי לעשות אבנט.
ראשית דגנך – בגימטריא משתמרת.
גז – ב׳ במסורה גז צאנך כמטר על גז והיינו דאמרינן שצריך ליתנו לו כשהוא מלובן וזהו כמטר על גז שיהא מלובן ולא צואי אז ראשית גז צאנך תתן לו.
ראשית דגנך – פר״ש ז״ל דגנך זו תרומה ולא פירש בה שיעור, אבל רבותינו נתנו בה שיעור עין יפה אחד ממ׳, עין רעה אחד מס׳, בינונית אחד מנ׳. ואחד ממ׳ מוכחין מקרא דכתיב ביחזקאל (מ״ה י״ג) וזאת התרומה אשר תרימו ששית האיפה מחומר [החטים וששיתם האיפה מחומר] השעורים. וקתני בירושלמי (תרומות פ״ד ה״ג) תן על וששיתם ונמצא תורם אחד ממ׳. כיצד וששיתם משמע שתי שתיתיות שני פעמים ששה וטול מדה ששית מוששית דכתיב בקרא דמשמע פעם אחד ששה, הרי לך סאה וחצי, והכי כתיב בקרא ב׳ פעמים חומר שחשבון שניהם ששים סאה, הרי לך מדה אחת לארבעים. ואית דמוכיחין מקרא דכתיב ויקחו לי תרומה ר״ל כמניין ל״י שהוא [מ׳] תפרישו תרומה. עין רעה אחד מששים מוכיחין נמי מהאי קרא דכתיב וששיתם (את) האיפה מחומר השעורים וששיתם (את) האיפה היינו חצי סאה, וכשאתה נותן חצי סאה לכור (וחצי סאה לכור), הרי לך אחד מששים שהרי הכור ל׳ סאין. ובינונית אחת מחמשים מוכיחין מהאי קרא דוממחצית בני ישראל תקח אחד אחוז מן החמשים (במדבר ל״א ל׳), כלומר כל מה שאתה אחז לא יהיה אלא אחד מחמשים.
ראשית דגנך תירשך ויצהרך – היא תרומה גדולה. ואמר תתן לו לבאר שראוי שיהיה בה כדי נתינה. ואינה נוהגת אלא בדבר שנגמרה מלאכתו שנאמר ראשית דגנך תירושך ויצהרך. וכבר התבאר דינה במה שקדם.
וראשית גז צאנך תתן לו – הנה כלל באמרו תתן לו שתי אלו המתנות לבאר שכאשר יתן זה יתן זה. ולפי שראשית דגן תירוש ויצהר אינה נוהגת אלא בארץ כן ראשית הגז אינו נוהג אלא בארץ. וראוי שיתן מהגז מה שיהיה כדי מתנה לכהן והוא השיעור מהצמר שיעשה בגד קטן. והנה גז הצאן לא יאמר כי אם על רבוי הצאן והמעט שיפול בו זה השם הוא חמש לפי הנהוג מזה. וראוי שיהיה בצאן כדי גזיזה לפי הנהוג שנאמר גז צאנך ושערו חכמים שלא יקרא גז מה שאין בצאן האחת משקל שתים עשרה סלע כי לא יורגל לגוז בפחות מזה השעור.
התועלת העשרים הוא במצות והוא מה שצונו לתת ראשית הגז לכהן והתועלת בזאת המצוה להעיר שכל הטובות באות מאתו יתעלה עם שבאלו המתנות ישלם לכהן השלמות בתורה ובעיון וימשך מהם שלמות לישראל לפי מה שאפשר.
שלא לפחות מאחד מששים שנאמר וששיתם האיפה מחומר החטים. חומר החטים הוא כור החטים שהוא שלשים סאין וששית האיפה הוא חצי סאה שהאיפה ג׳ סאין וכתיב וששיתם האיפה מחומר החטים שפירושו שהוציא ששית האיפה מכור החטים הרי חצי סאה לשלשים סאין נמצא שצריך להוציא אחד מששים:
וראשית גז צאנך כשאתה גוזז צאנך בכל שנה תן ממנה ראשית לכהן. לא שהגזה הראשונה של שנה ראשונה תתן כלה לכהן ושאר הגזות שבכל שנה ושנה פטורות או שהצאן הראשון שאתה גוזז שהוא ראשית הגזה מגזת כל הצאן תתן לכהן ושאר הגזות של שאר הצאן פטורות כפי המובן מן הכתוב אלא כשאתה גוזז צאנך בכל שנה ושנה תן מכללות הגזה של כל הצאן הראשית לכהן ואף על פי שלפי זה הבאור לא פירש הכתוב שיעור הנתינה לכהן כמה הוא מכל מקום רבותינו נתנו בה שיעור אחד מששים:
וכמה צאן חייבות בראשית הגז חמש רחלות שנא׳ וחמש צאן עשויות. בפר׳ ראשית הגז ואמר רב אשי מאי עשויות שמעשות את בעליהם ואומרות לו קום עשה מצוה ופירש רש״י שמעשות את בעליהן למצוה חדשה שלא היה מצוה בפחות מכאן והיינו על כרחך ראשית הגז דכתיב בה צאן דמשמע מרובה דאלו בכורה בכור שור כתיב אפילו חד וכן מתנות דזרוע והלחיים והקבה אם שור אם שה כתב בהו אפי׳ חד:
ולפי שהם יחפים על גבי הרצפה ומתקררים. צוה ליתן להם ראשית דגנך תירושך ויצהריך. בענין שיתחממו ביין. וכן ראשית גז צאנך לכסותם בבגדים. ויחם להם.
כשאתה גוזז וכו׳. אבל אין פירושו ״ראשית גז צאנך״ כשאתה גוזז פעם ראשון תתן לו, ואחר כך לא תתן לו, דאם כן הוי למכתב ׳גז ראשון תתן לו׳, אלא פירוש ״ראשית״ כדכתיב גבי חלה (במדבר טו, כ) וגבי תרומה (כאן), שנותן לו מקצת ומשייר מקצת, כך ״ראשית הגז״ נותן לו מקצת. ולפיכך קאמר (רש״י) אחריו ׳ולא פירש השעור׳, כלומר אחר שפירושו ׳כשאתה גוזז כל שנה׳, אם כן לא נתפרש השיעור. אבל אילו היה פירושו כשגוזז פעם ראשונה תתן לו כל הגיזה, הרי השיעור נאמר (כ״ה ברא״ם):
וחמש צאן עשויות. פירש רש״י בראשית הגז (חולין קלז.) כשהן חמש הן מעשות בעליהן למצוה, והיא ראשית הגז:
וששיתם האיפה. ל׳ ששית:
מחומר. היינו כור:
ששית האיפה חצי סאה כו׳. דהאיפה שלש סאין, וכתיב וששיתם האיפה מחומר השעורים שפירושו שתוציאו שישית האיפה מכור, הרי חצי סאה לשלושים סאין, נמצא שצריך להוציא אחד מששים:
כשאתה גוזז צאנך בכל שנה כו׳. לא שהגיזה הראשונה של שנה ראשונה תתן כולה לכהן, ושאר הגזות שבכל שנה ושנה פטורות:
שנאמר וחמש צאן עשויות כו׳. ר״ל כשיש לך חמש צאן עשויות, מאי עשויות, שמעשות, כלומר שמחייבות את בעליהן ואומרים קום עשה המצוה. ועל איזה מצוה קאי, אין לומר אמצות בכור, דהא אף כשאין לו אלא בהמה א׳ חייב בבכורה. וגם א״ל דקאי אמתנות שנותנין לכהן וכו׳, דהא אף כשאין לו אלא בהמה א׳ חייב במתנות. וע״כ צ״ל דקאי אראשית הגז:
One sixth of an eiphah (וששיתם האיפה). This denotes a sixth.
From a chomer. I.e. a kur.
Now one sixth of an eiphah is half a se'ah. etc. Because an eiphah is three se'ah and it is written, "Give one sixth of an eiphah from a chomer of barley,⁠" which means you should separate a sixth of an eiphah from a kur, which is half a se'ah for thirty se'as. Thus one has to separate one sixtieth.
When you shear your sheep every year etc. [It does] not [mean] that you should give the entire shearing of the first year to the kohein, and the shearing of all subsequent years are to be exempt.
As it is said, "Five sheep which cause etc.⁠" I.e., [you are obligated] when you have five sheep עשויות (which cause). What does עשויות mean? That they are מעשות (cause), i.e. they obligate their owners and say, "Rise up and do the mitzvah!⁠" (Chullin 137a) And what mitzvah is the verse referring to? You cannot say the mitzvah of the first-born because one is obligated regarding the first-born even when he has only one animal. You also cannot say that it refers to the gifts [of the forearm, etc.] that one gives to a kohein, etc. because one is obligated regarding the gifts even when he has only one animal. Perforce, it is referring to the first shearing.
ראשית – שראשון הוא לכל המתנות דגנך. ולא של נכרי ובדיגון נכרי יש פלוגתא.
דגנך תירשך ויצהרך – שאין תורם ממין על שאינו מינו.
וראשית גז צאנך – ולא של עזים. צאנך. פרט לשה נכרי. ר״י ממעט אפי׳ שוטף את הצאן. (חולין קל״ז ע״א וע״ש ברש״י) צאנך. חמש שנ׳ חמש צאן עשויות ונלמד בג״ש.
תתן לו – כדי נתינה שיוכל לעשות בה בגד קטן דהיינו אבנט.
ראשית – המובחר שבדבר יקרא ראשית, כמו בשמים ראש:
דגנך תירשך ויצהרך – זו תרומה, והנה עיקר חיוב התרומה והמעשר הוא בדגן ותירוש ויצהר, לפי שהן עיקר מחייתן של בני אדם, והפירות לא יתחייבו כי אם מדברי סופרים, ובכל מקום שסמכו הדבר אקרא, אסמכתא בעלמא הוא, ואף הענבים והזתים לא יתחייבו עד שיעשה מהם תירוש ויצהר:
וראשית גז צאנך – מלת גז שב על הצמר הנגזז, והוא שם המופשט כמו גזה (שור), ולפיכך סמוך למלת צאנך, ור״ל ראשית הגיזה של צאנך; שאין לפרש שראשית שב על הצמר הנגזז, שא״כ היה צריך ליתן לכהן הצמר ההיא שגזז תחלה, והוא אינו מן הצורך, שיכול ליתן לו אף מן הצמר שגזז לבסוף; אמנם שם גז, של ירד כמטר על גז (תהלים ע״ט) הוא שם תאר או שם הפועל, ושב על שטח הנגזז, דהיינו שדה גזוזה שנגזזו הדשאים ממנה (רבי שלמה פאפענהיים). ובאמת ראשית הגז מצותה בתחלה, ובדיעבד אם הפריש בין באמצע בין בסוף יצא, (יו״ד סי׳ של״ג סי״א).
ראשית דגנך וגו׳ – תרומה וגם ביכורים וחלה, שכולם קרויים ״ראשית״.
וראשית גז צאנך – מן התורה, ראשית הגז אין לו שיעור, ויוצאים ידי חובה אפילו במשהו (עיין חולין קלז:). והוא הדין בתרומה גדולה.
נראה שראשית הגז – בדומה לתרומה גדולה – בעיקרה אינה אלא סמל של ״קציר חומר מלבושי החולין״ (צמר), כהודאה שאף על פי שהכהנים אינם מייצרים דברים חומריים לצורך חיי חולין, חייב העם להכיר להם טובה על פעילותם הנאמנה. יחד עם זה, המצווה גם מזהירה אותנו לדאוג למראה החולין החיצוני של הכהנים בחיי היום יום של העם.
[מז] ראשית דגנך – היינו מיטב דגנך, וכבר למד בבכורות (דף נז) ממ״ש (בפ׳ קרח) כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן שאין תורמין מזה על זה (עפ״י הכלל שבארתי ויקרא סי׳ קטו) ומזה למד שה״ה כל שני מינים אין תורמים מזה על זה, והנוסח שבתבואה ושבירק הוא כדעת הרמב״ם שכל המינים חייבים בתו״מ מדאורייתא וירק שהוא דרבנן שתקנו כעין דאורייתא, ולדעת הראב״ד אין לגרוס כן וכבר העירותי בזה בפ׳ ראה על פסוק עשר תעשר את כל תבואת זרעך:
[מח] וראשית גז צאנך – עוקר השערות אחד אחד אינו בכלל גזיזה (עי׳ חולין דף קלז) ולשון שטף נראה שמורה עקירת שערות כמ״ש במדרש רבה (פ׳ זאת תהיה) מי פלג לשטף תעלה אית אתרא דקריין לשערא שיטפא, ומ״ש פרט לטרפה סתמא כר״ש דיליף צאן צאן ממעשר כמ״ש בחולין (דף קלו ע״ב):
[מט] ראשית גז – דלא כר׳ אלעאי דמקיש לתרומה ופטור בח״ל, וכן בלקח צאנו לגוז אף דגדל בפטור, רק אם לקח הגיזה לבד אז פטור דכתיב צאנך ולא של אחרים (חולין דף קלו), ובלקח גז צאנו של חברו ולא שייר הלוקח חייב דא״ל מוכר מתנה דכהן לא זבני לך (שם דף קלח ע״ב):
[נ] תתן לו – נתינה עם מלת לו מורה תמיד שנותן לו דבר חשוב, ושערו כדי שיוכל לעשות אבנט שהוא הפחות שבבגדי כהונה דכתיב לעמוד לשרת שיהיה ראוי לשירות (דף קלח) ושעור הצאן ס״ל לב״ה שהם חמש שנאמר וחמש צאן עשויות ופי׳ בגמ׳ (דף קלז) שמעשות את בעליהם ואומרים לו קום עשה מצוה, ור״ל שחמש צאן אלה גזזו בראשונה לקיים בם מצות ראשית הגז, והכינה אותם לחלקם לעניים ולעשות בם עוד מצוה כי מצוה גוררת מצוה, ולכן נתנה אותם לדוד, ור״ע שער שסתם לשון גז צאנו הוא אם י״ל חמש שכן דרכם שבפחות מכאן אין עושים גיזה מיוחדת ותפס לצחות הלשון גז שתים צאנך שתים:
ראשית: זה השורש יש לו שתי משמעויות: א׳, המובחר שבדבר. ב׳, הבא לידו בראשונה, ועיין ריש פרשת תבוא (להלן כו,ב) מה שכתבתי שם1. ובמקרא זה פירוש ״ראשית דגנך וגו׳⁠ ⁠⁠״ – המובחר שבתבואה, וכמו שכתב בפרשת קרח (במדבר יח,יב) ״כל חלב יצהר וגו׳⁠ ⁠⁠״2. אבל אין משמעו הנקצר או הנידוש ראשון, אלא כבר נידוש ונעשה כל התבואה ׳דגן׳, והוא תורם המובחר מהם, משום הכי נקרא בפי חכמים ׳תרומה׳3. אבל ״וראשית גז צאנך״ משמעו הניגוז ראשון4.
[הרחב דבר: וכדתניא בתוספתא חולין5 והובא בשו״ע יו״ד סימן של״ג (סעיף י״א): ראשית הגז מצותה בתחילה, ואם הפריש בין באמצע בין בסוף יצא (עכ״ל). משום הכי נקרא בפי חז״ל6 ׳ראשית הגז׳ כמשמעו הגיזה הראשונה. ומיושבת בזה קושיית התוספות חולין (קלו,א) על הא דאיתא שם (עמוד ב׳) ׳מה תרומה ששייריה ניכרין7, אף ראשית הגז ששייריה ניכרין׳. והקשו, מנלן בתרומה מדכתיב ״ראשית״ והכי נמי בגז כתיב ״ראשית״8. ולדברינו מבואר ד״ראשית״ דכתיב בתרומה הוא המובחר שבדגנך, ועל כרחך מיירי שיש שיריים שאינו מובחר, אבל בגז שמשמעותו הניגוז ראשון היה אפשר לפרש כל הגיזה הראשונה של צאנו הכל בכלל ׳ראשית הגז׳.]
דגנך תירושך ויצהרך: כבר נתבאר (לעיל יד,כג) לדעת הגאונים והרמב״ם דכל דמידגן בכלל ״דגנך״ – פירות וכל זרעים, לאפוקי ירקות. {ומ״מ פירש הכתוב ״דגנך״ ולא ׳זרעך׳, כדי לרמז דזהו ׳משפטם לחייהם׳9, כמו שכתבתי לעיל10}.
תתן לו:⁠11 דבפרשת קרח (במדבר יח,יב) כתיב במצות תרומה ״כל חלב וגו׳ ראשיתם אשר יתנו לה׳ לך נתתים״, דמשמעו ״אשר יתנו״ – מרצונם12, וכמו שהיה המנהג בכל דבר הטעון ברכה להפריש חלק גבוה, כמו שכתבתי כמה פעמים13, ובאה המצוה שם שמתנה זו14 תהיה לכהנים. אבל לא נתבאר (שם) שמחויבים ליתן המובחר לה׳ ולכהן. על כן פירש הכתוב כאן ״תתן לו״ – חובה ליתן ראשית דגן תירוש ויצהר לכהן.
1. על הפסוק ״ולקחת מראשית כל פרי האדמה״.
2. המשך: ״וכל חלב (רס״ג: מיטב) תירוש ודגן, ראשיתם אשר יתנו לה׳ לך נתתים״. (לכאורה מפסוק זה משמע ש״ראשית״ אינו המובחר, וצ״ע).
3. מלשון ׳רום׳, כלומר דבר המורם מעל, דהיינו ׳המובחר׳ שהוא ״ראשית״.
4. שאיננו דוקא המובחר שבגיזה, כי על גיזה לא מצאנו לשון ״חלב״ בתורה.
5. בפרק ראשית גז.
6. פרק ׳ראשית הגז׳ בחולין (פרק אחד עשר).
7. רש״י: דאם אמר כל גרני תרומה לא אמר כלום.
8. ומה צריך למילף מתרומה?
9. הראוי להספיק צרכיהם ההכרחי.
10. פסוק ב׳ ד״ה משפט הכהנים.
11. מדוע חזרה כאן התורה על מצות נתינת תרומה (דגן תירוש ויצהר) כשכבר הוזכרה בחומש במדבר. אמנם מצות זרוע לחיים וקיבה וראשית הגז הם מצוות מחודשות (עיין רמב״ן) אך מצות תרומה מה נתחדש בה?
12. כי לא מוזכרת לשון ציווי מובהקת.
13. עיין שמות (כב,כח. לה,כד), במדבר פרק י״ח פסוקים י״ב, י״ט, כ״ד.
14. שיתנו מרצונם.
ראשית דגנך תרושך ויצהרך – בירושלמי שביעית פרק ז׳ על קרא דוישב בארץ טוב דריש שפטורה מן המעשר, פירוש דאינה טובה לגבי ארץ ישראל [אף לארץ הגלעד], אך שפטורה מן המעשר. ובזה מיושב לדעתי לשון המקרא דשופטים ט׳ ותאמר להם התאנה החדלתי את מתקי ואת תנובתי הטובה, שאצל זית וגפן לא כתוב הטוב, מפני שהשמן והיין חייבין במעשר ובתרומה, אבל היוצא מן התאנים פטור מן התרומה ומעשרות, לכך כתיב הטובה. ודו״ק.
ראשית גז צאנך כו׳ – מה דלא נאמר עד ערבות מואב א״ש לר׳ אלעי דאינו נוהג רק בארץ, ובמתנות לשי׳ רמב״ם צ״ל דאו כפי מה שדרשו דורשי רשימות שזה היה שכר פנחס, אם כן במדבר לא נהוג מתנות, כן למ״ד דנאסר בשר תאוה רק בשר נחירה, לכן לא נצטוו במדבר בבשר נחירה, ובשלמים ליכא רק חזה ושוק. ודו״ק.
ראשית – תניא, המפריש תרומת חמץ בפסח אינה קדושה, דאמר קרא ראשית, ששיריה ניכרין לישראל, יצא תרומת חמץ בפסח שאין שיריה ניכרין.⁠1 (פסחים ל״ג:)
ראשית – שיהיו שיריה ניכרים, מלמד שהאומר כל גרני תרומה לא אמר כלום.⁠2 (חולין קל״ו:)
ראשית – אפלו כל שהוא3 (ירושלמי תרומות פ״ד ה״ב).
ראשית – מלמד שאין תורמין אלא מן המובחר4 (ספרי).
דגנך – למעוטי שותפות עובדי כוכבים.⁠5 (חולין קל״ה:)
דגנך – דגנך ולא של הפקר ולא של הקדש.⁠6 (ירושלמי מעשרות פ״א ה״א)
וראשית – יכול נשוינהו לתרומה, מה תרומה טובלת אף ראשית הגז טובלת,⁠7 ת״ל וראשית גז צאנך תתן לו, אין לך בו אלא מראשיתו ואילך.⁠8 (חולין קל״ו.)
וראשית – יכול נשוינהו לתרומה מה תרומה ראשון ושני אחריה אף ראשית הגז ראשון ושני אחריה, ת״ל וראשית, אין לך בו אלא ראשית בלבד.⁠9 (חולין קל״ו.)
וראשית – [ומראשית לא נאמר אלא וראשית] מלמד שהאומר כל גיזתי ראשית דבריו קיימין.⁠10 (חולין קל״ו:)
וראשית גז – ראשית גז ולא ראשית שטף11 (ספרי).
גז צאנך – כתיב הכא גז צאנך וכתיב התם (איוב ל״א) ומגז כבשי יתחמם, מכאן לכבשים שצמרן קשה שפטורין מראשית הגז.⁠12 (חולין קל״ז.)
גז צאנך – גז צאנך ולא גז צאן הקדש, מכאן לראשית הגז שנוהג בחולין ולא במוקדשין.⁠13 (שם קל״ה.)
גז צאנך – צאנך – למעוטי שותפות עובדי כוכבים.⁠14 (שם שם)
גז צאנך – צאנך ולא גיזותיך, מכאן ללוקח גז צאן עובדי כוכבים פטור מראשית הגז.⁠15 (חולין קל״ו א׳ ברש״י)
גז צאנך תתן – המקדיש גיזה עצמה פטורה מראשית הגז, דאמר קרא וראשית גז צאנך תתן, מי שאינו מחוסר אלא גזיזה ונתינה, יצא זה שמחוסר גזיזה פדיה ונתינה.⁠16 (שם שם)
תתן – כמה הוא נותן, משקל חמש סלעים ביהודה שהם עשר סלעים בגליל, שנאמר תתן – שיהא בו כדי מתנה.⁠17 (שם שם)
תתן – רבי אלעאי אומר, ראשית הגז אינו נוהג אלא בארץ, מ״ט, אמר רבא יליף נתינת נתינה כתרומה, מה תרומה בארץ ולא בחו״ל אף רה״ג בארץ ולא בחו״ל.⁠18 (שם שם)
תתן לו – מצוה לשרוף את התרומה שנטמאת19 ומותר ליהנות ממנה בשעת ביעורה דאמר קרא תתן לו – ולא לאורו, מכלל דבת אורו היא.⁠20 (שבת כ״ד:)
תתן לו – המפריש תרומת חמץ בפסה אינה קדושה, שנא׳ תתן לו – ולא לאורו.⁠21 (פסחים ל״ג.)
תתן לו – מלמד שאם הפריש ראשית הגז ואבד חייב באחריותן.⁠22 (תוספתא חולין פי״א)
תתן לו – לו ולא לכלבו, מכאן לטריפה שפטורה ממתנות כהונה23 (רש״י חולין קל״ו:).
1. ר״ל דבעינן שע״י ההפרשה יהיה ניכר ההיתר, משא״כ בחמץ בפסח מעיקרא אסור משום חמץ והשתא אסור משום חמץ. וע״ע מש״כ השייך לדרשה זו לקמן אות מ׳.
2. אבל בראשית הגז קיי״ל דהאומר כל גיזתי ראשית דבריו קיימין, ואעפ״י דכתיב גם שם ראשית, ולא נתבאר הדבר, וכבר עמד על זה הרדב״ז בבאורו לרמב״ם פ״י ה״ח מבכורים ועמל מאוד בזה וסיים שלא ידע טעם הדבר. ולי נראה דעיקר דין זה בתרומה לא מדרשה זו לבד ילפינן אלא כמו דדרשינו בירושלמי חלה פ״א ה״ו האומר כל עיסתי חלה לא אמר כלום, שנאמר מראשית עריסותיכם (פ׳ שלח) מראשית ולא כל ראשית, וידוע דדין חלה ותרומה הוקש זל״ז בכמה פרטים וכמו שמבואר לפנינו כ״פ בפ׳ שלח ובפ׳ קרח, ולפי״ז גם בתרומה סמיך אדרשה זו, ומה שדריש כאן מן ראשית לא קפיד ע״ז כיון דלבד זה יש דרשה מיוחדת לדין זה ורק מדאיירי כאן בתרומה דריש כזה, אבל בראשית הגז דלא כתיב מראשית לכן באמת דבריו קיימין, ועל יסוד זה הוספנו לקמן בדרשה וראשית גז צאנך, מראשית לא נאמר אלא ראשית מלמד שהאומר כל גיזתי ראשית דבריו קיימין, ומצאנו לנכון להוסיף כן שם כדי לפרש דין רה״ג ולא נלמוד מתרומה, ודו״ק.
3. דבלשון ראשית כלול גם כל שהוא, וכמו דקיי״ל בכ״מ בגמרא אפילו חטה אחת פוטרת כל הכרי, ורק מדרבנן נתנו שיעור, ונתבאר כל ענין זה לפנינו במקומו בפ׳ קרח.
4. בס״פ קרח ילפינן זה מפ׳ בהרימכם את חלבו, וי״ל דההוא אתא ללאו כדכתיב שם ולא תשאו עליו חטא, ודהכא אתא לעשה.
5. אבל שותפות ישראל חייבים דכתיב תרומותיכם, ומבואר לפנינו בפ׳ שלח.
6. עיין מש״כ לעיל בפ׳ ראה בפסוק עשר תעשר את כל תבואת זרעך.
7. ר״ל יכול מפני דסמיכי להדדי בפסוק אחד נשוינהו לענין זה מה תרומה קודם שהופרשה אסורה התבואה משום טבל כך הגיזה קודם שהופרשה אסורה כל הגיזה.
8. ר״ל משהופרש ונעשה ראשית הוא שלו, אבל מעיקרא אין לו שם אחר. ומדייק זה מיתור לשון ראשית דמיותר הוא כיון דכתיב בראש הפסוק ראשית דגנך הו״ל לכלול ולכתוב וגז צאנך, והיה המלה ראשית מוסבת גם על וגז.
9. ר״ל דהו״א כיון דסמיכי בפ׳ אחד הוא כמו תרומה דאחר שמפרישין אותה מפרישין עוד מעשר ראשון ושני כך ברה״ג, ת״ל וראשית וכו׳. ונראה הכונה אין לך בו אלא ראשית אחד בלבד, ור״ל אין לך נתינה אחרת להפריש ממנו. ובתרומה יש פסוקים אחרים להפרשת מעשרות כמבואר לפנינו בפ׳ קרח.
10. עיין מש״כ לעיל אות כ״א השייך לבאור דרשה זו.
11. כגון שרחץ כבשים במים ונשטפו שערותם משום דלאו גיזה היא, ובכלל מעוט זה גם התולש את הצמר בידו משום דלאו גיזה היא, עיין חולין קל״ז א׳, ופסקי הרמב״ם בענינים אלה צ״ע.
12. דלא מקרי גז אלא דבר שהוא בר חמום, וצמר קשה אינו מחמם. ובפסוק הסמוך יתבאר דאינו חייב בראשית הגז אלא צמר של רחלים משום דכתיב לעמוד לשרת (פ׳ הבא) דבר הראוי לשירות, כלומר לתכלת דבגדי כהונה והתם צמר בעינן ואין צמר אלא של רחלים.
13. ואיירי בקדשי בדק הבית, וכגון שהקדיש חוץ מגיזה וחוץ מהכחישם שתכחש ע״י שיגזזה, דבאופן כזה מותר לגזזה לכתחילה והגיזה שלו, ובזה הוי הרבותא דאפ״ה א״צ ליתן ממנה לכהן מטעם גזה״כ, אבל בקדשי מזבח לא יצוייר כלל דין זה, יען שאסור לגזזן ואם גזזן בדיעבד הוי הגיזה להקדש, ואי אפשר לו להתנות חוץ מגיזתה דהוי מתנה על מה שכתוב בתורה דהתנאי בטל ומעשה קיים ולכן פשטה הקדושה בכולה. ועיין בדרשה הסמיכה מדין מקדיש גיזה עצמה.
14. אבל ישראלים בשותפות חייביים דכל אחד בר חיובא, וזה דלא כדעת ר׳ אלעאי דפוטר שותפין מראשית הגז משום דדריש צאנך ולא של שותפות, ע׳ בסוגיא.
15. איירי בלוקת הגיזה קידם שנגזזה, אבל בלוקח עדרו של עובד כוכבים כשהיא עומדת לגזוז אעפ״י שגדלו הגיזים אצל עובד כוכבים אפ״ה צאנך קרינן בי׳ וחייב.
16. אבל אין ללמוד זה מדרשה דלעיל דבכלל ראשית הגז אין נוהג במוקדשין משום דכתיב צאנך ולא צאן הקדש, יען דהכא באמת צאנך הוא, רק הגיזה לבד הוקדשה.
17. ובכ״ז אין שיעור זה רק מדרבנן, יען דמן התורה סגי בכל שהוא כמו בתרומה ומבואר ענין זה לפנינו בפ׳ שלח בפסוק תתנו לה׳ תרומה, יעו״ש.
18. תרומה בודאי אינו נוהג אלא בארץ דהוא חובת קרקע, וכן קיי״ל ברה״ג ואעפ״י שאינה תלויה בארץ. והנה אעפ״י שכמה דינים חידש ר׳ אלעאי בענין פסוק זה, בכ״ז לא קיי״ל כותי׳ רק בפרט זה משום דמנהג ישראל כך הוא. ויש להעיר למה לא קיי״ל כמותו גם במתנות כהונה זרוע לחיים וקבה עפ״י גז״ש נתינה נתינה מתרומה, וכמש״כ רש״י בסוגיא כאן ע״ב, ובאמת פסקו הפוסקים דמתנות כהונה נוהגות בכל מקום, ואולי י״ל דהלמוד ראשית הגז מתרומה היא גז״ש דומית, דבשניהם כתיב תתן, משא״כ במתנות כהונה כתיב ונתן, וכהאי גונא אמרו בשבת ק״ח ב׳ דנין ערלתו מערלתו ואין דנין ערלתו מערלת, ועדיין צ״ע.
19. כדי שלא יבוא לידי תקלה.
20. מכיון שאין תורמין מן הטמא על הטהור דכתיב תתן לו דבר הראוי לו לאכול ולא לתת לאורו להסיק, ומדאצטריך למעוטי מכלל דבת אורו היא להסקה.
21. עיקר דרשה זו צריך רק לר׳ יוסי הגלילי דס״ל חמץ בפסח מותר בהנאה, ולכן אשמעינן דכל שאינו ראויה לאכילה אינו נקרא תרומה כיון דאין מתקיים תתן לו [לשון זה מוסב גם על תרומה שבתחלת הפסוק], אבל לדידן דחמץ בפסח אסור בהנאה בלא״ה אין בזה משום קדושה כיון דאין בזה משום נתינה, דאינו שוה כלום, וכן צריך לפרש הדרשה הראשונה שבפסוק זה ראשית שיהיו שיריה ניכרין לישראל, יעו״ש.
22. פשוט דמפרש דאין עיקר המצוה רק ההפרשה לבד אלא גם הנתינה לכהן, ולכן כל זמן שלא בא ליד כהן לא נתקיימה המצוה כתקונה.
23. עיין מש״כ לעיל בדרשה מאת זובחי הזבח אות י׳.
מוני המצוותספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)מדרש אגדה (בובר)אגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובר״י בכור שורחזקונימנחת יהודההדר זקניםדעת זקניםמיוחס לרא״שטור הפירוש הקצרמושב זקניםרלב״גרלב״ג תועלותמזרחיצרור המורגור אריהשפתי חכמיםאדרת אליהו לגר״אר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהרש״ר הירשמלבי״םנצי״במשך חכמהתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144