×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(ח) חֵ֥לֶק כְּחֵ֖לֶק יֹאכֵ֑לוּ לְבַ֥ד מִמְכָּרָ֖יו עַל⁠־הָאָבֽוֹת׃
They shall have equal portions to eat, besides that which comes of the sale of his father's estate.
מוני המצוותמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)מדרש אגדה (בובר)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתליקוט מר׳ יונה אבן ג׳נאחר׳ יהודה אבן בלעםרש״ילקח טוברשב״םאבן עזראר״י בכור שורחזקוניר׳ בחייטור הפירוש הקצרר״י אבן כספירלב״גמזרחיר״ע ספורנוכלי יקרשפתי חכמיםאדרת אליהו לגר״אהרכסים לבקעהר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״למלבי״םנצי״בהואיל משהרד״צ הופמןתורה תמימהעודהכל
חלק כחלק אין לי אלא קרבנות הרגלים ושתי הלחם וחלוק לחם הפנים שהן שווין בהן או יכול יהו כל המשמרות שוות בקרבנות הרגל הבאים שלא מחמת הרגל כגון נדרים ונדבות ותמידין ת״ל לבד ממכריו על האבות חוץ ממה שהתקינו אבות מה מכרו אבות זה לזה את בשבתך ואני בשבתי:
ד״א לבד ממכריו על האבות לפי שהיו ששה עשר לאלעזר ושמונה לאיתמר שנ׳ (דהי״א כד ד - ו) וימצאו בני אלעזר רבים לראשי הגברים מן בני איתמר ויחלקום לבני אלעזר ראשים לבית אבות ששה עשר ולבני איתמר לבית אבותם שמונה ויחלקום בגורלות אלה עם אלה ויכתבם שמעיה בן נתנאל הסופר מן הלוי לפני המלך והשרים יכול אם רצו לשנות ישנו ת״ל לבד ממכריו על האבות חוץ ממה שהתקינו אבות:
חוּלָק כְּחוּלָק יֵיכְלוּן בָּר מִמַּטַּרְתָּא דְּיָתַהּ שַׁבְּתָא דְּכֵין אַתְקִינוּ אֲבָהָתָא.
Portion for portion shall they eat, beside the accustomed allotment which comes on the Sabbath, as the fathers have appointed.⁠a
a. Or, "beside the order which comes on the Sabbath.⁠" Hebrew, "beside his sellings according to the fathers" (query, "patrimony?⁠"). Vulgate, excepto eo quod in urbe sua ex paterna ei successione debetur. Syriac., "beside the sale of the father's (property?).⁠" The Levites could purchase real property. Compare 1Kings 2:26 (And to Abiathar the priest said the king: 'Get you to Anathoth, to your own fields;); Jeremiah 32:7,8 (Behold, Hanamel, the son of Shallum your uncle, shall come to you, saying: Buy you my field that is in Anathoth; for the right of redemption is your to buy it.' So Hanamel mine uncle's son came to me in the court of the guard according to the word of the LORD, and said to me: 'Buy my field, I pray you, that is in Anathoth, which is in the land of Benjamin; for the right of inheritance is your, and the redemption is your; buy it for yourself.' Then I knew that this was the word of the LORD.).
חלק כחלק ויכלון בר מן מותרי קורבנוי די אחסינו להון אבהתהוןא.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״מותרי קורבנוי די אחסינו להון אבהתהון״) גם נוסח חילופי: ״זבונייה דזבינו לה על אבהתה״.
חולק כלקבל חולק בשוה ייכלון בר ממותרי קורבניא דיכלון כהניא דאוריתו להון אלעזר ואיתמר אבהתהון.
Portion for portion equally shall they eat, besides the gifts of the oblations which the priests do eat, which Elazar and Ithamar your fathers have given them to inherit.
וית בר זבוניה דזבינו ליה על אבהתא.
And the allowance of his sale which they sell to him according to the fathers.
חלק כחלק יאכלו לבד ממכריו על האבות1מה מכרו אבות זה לזה אני בשבתי ואתה בשבתך.
1. מה מכרו אבות זה לזה אני בשבתי ואתה בשבתך. ספרי פיסקא קס״ט, סוכה נ״ו סוף ע״א.
וַלִיַקתַּסִמֻוא אַנצִבַּתַּ מֻתַּסַאויַתַּ מַא כַ׳לַא מַא אַת׳בַּתַּהֻ אַלּאַבַּאאֻ מִןַ אלנֻּובִּ
ויחלקו כלם במגיע, בחלקים שוים, חוץ ממה שקבעו אותו האבות מן המשמרות.
לבד ממכריו על האבות – חסרה כאן מלת מן: לבד (מן) ממכריו, וכמו שאמרו רבותינו ז״ל: מה מכרו אבות זה לזה? אני בשבתי ואתה בשבתך (בבלי סוכה נ״ו.). ומכירה, רצונו לומר: נתינה, כמו: ימכֹּר ה׳ את סיסרא (שופטים ד׳:ט׳). כלומר: מה שנתנו קצתם (אחדים מהם) אל קצתם. (ספר השרשים ״מכר״)
ואמרו: חלק כחלק יאכלו – ר״ל בו השוויון בחלוקת הקדשים כמו לחם הפנים וכיו״ב, כי לא יתיחדו אנשי משמר זולת אחרות מהמשמרות שאינן עובדות, לדברי הראשונים ״בשלשה פרקים בשנה היו כל המשמרות שוין {...} ובחלוק לחם הפנים״. וכבר הסברתי כלל חילוק לחם הפנים, והם היו מחלקים אותו שוה בשוה ואפילו יקבל ממנו כל אחד כדי זית.
ואמרו: לבד ממכריו על האבות – ר״ל יחוד אנשי משמר כפי שמגיע להם במשמרתם, כדברי הראשונים: ״מה מכרו אבות זה לזה? אתה שבתך ואני שבתי. ולזה הלך התרגום. וההוכחה על השוויון בלחם הפנים, אמרם: ״לחם הפנים עבודתו במשמר הקבוע, ואכילתו בכל המשמרות״, גם בעלי מומין יצא להם חלק ממנו.
חלק כחלק יאכלו – מלמד שחולקין בעורות ובבשר שעירי חטאות. יכול אף בדברים הבאים שלא מחמת הרגל, כגון תמידין ומוספי השבת ונדרים ונדבות? תלמוד לומר: לבד ממכריו על האבות – חוץ ממה שמכרו האבות בימי דוד ושמואל, שנקבעו המשמרות ומכרו זה לזה: טול אתה שבתך ואני אטול שבתי.
חלק כחלק יאכלו THEY SHALL ENJOY LIKE PORTIONS – This teaches that they (the priests who come to Jerusalem on the festivals as pilgrims but are not in charge) participate in the hides (of the burnt offerings due on the festivals) and the flesh of the he goats brought as sin-offerings on account of the festivals. One might think that they participate also in sacrifices which are offered not on account of the festivals, as, for instance, the continual burnt offerings, the additional offerings due on account of Sabbath (on which a festival happens to fall) and vow and free-will offerings! Scripture, however, states: לבד ממכריו על האבות [THEY SHALL ENJOY LIKE PORTIONS] EXCEPT THE SALE OF THE FATHERS – i.e. except those things which their ancestors sold to each other in the days of David and Shemuel when the system of shifts was established and they made, as it were, an agreement of sale, saying, "Take you the ordinary priestly perquisites during your week and I shall take them during my week (Sifre Devarim 169:3; Sukkah 56a).
פס׳: חלק כחלק יאכלו – מיכן אמרו כל המשמרות היו שוות באימורי הרגלים ובחילוק לחם הפנים. 1חלק לאכול. וחלק לעבוד.
לבד ממכריו על האבות – של תקנות האבות 2מה מכרו אבות לבנים אתה בשבתך ואני בשבתי:
1. חלק לאכול וחלק לעבוד. כמו ברגלים כל המשמרות שוות בעבודה כך שוות באימורי הרגלים ובחילוק לחם הפנים (סוכה נ״ה נ״ו):
2. מה מכרו וכו׳. (סוכה שם) והיינו דוד ושמואל שתקנו המשמרות:
לבד ממכריו על האבות – לפי הפשט: כמו: איש מאת מכרו (מלכים ב י״ב:ו׳), אם יש לו שםא קרוב מאבותיו שיתן לו קרבנו לעשותו הוא, יש לו רשות להקריבו, אף על פי שאינו ממשמרה זו.
א. בדפוס ראשון: שום. לפי עדות רוזין, בכ״י ברסלאו יש סימני מחיקה על האות ו׳.
לבד ממכריו על האבות ASIDE FROM HIS ACQUAINTANCES IN HIS PATERNAL FAMILY: According to the plain meaning of Scripture, [the word ממכריו should be understood] like [the word מכרו in the phrase (2 Kgs 12:6),] “each from his acquaintance (מכרו).” If he has any1 paternal relative [who is working in the Temple on his “watch” at that time and] who will give him a sacrifice to offer on his own, [in that situation] he is allowed to offer that sacrifice even if he is not part of that “watch.”2
1. Rosin reports that the manuscript at this point reads אם יש לו שום קרוב, and that the letter vav in the word שום had been crossed out. Rosin preferred the reading שם to שום. That would yield the translation: “If he had a relative there [i.e., in Jerusalem].” I prefer the reading שום and have translated accordingly.
2. This phrase, לבד ממכריו על האבות, is very difficult. Shapira in Ha-rekhasim le-viq‘ah writes that it is one of the hardest passages in the Torah to interpret. There are, as Luzzatto puts it, a great variety of explanations “among the older commentators and among the more recent, among the circumcised and among the uncircumcised.”
The first exegetical issue is whether the word ממכריו should be connected to the idea of “selling” (ממכר) or to the word for “acquaintance” (מכר). The majority opinion is that it must be the former; Ibn Ezra says (without explaining) that the claim that ממכריו is connected to the word “מכר – acquaintance” goes against the rules of grammar. (See NJPSC for an elucidation of the grammatical difficulties involved in both explanations.) A few medieval and modern commentators follow Rashbam’s understanding. See e.g. Hizq. and NJPS (as explained in NJPSC). Before Rashbam, this explanation was given by Menaḥem, s.v. כר, ninth meaning.
As explained in note 20, Rashbam, when explaining the theme of vss. 6-8 has followed the standard rabbinic explanation that the reference is to the rights of a priest visiting in Jerusalem when his “watch” is not on duty. Rashi, in his commentary to vs. 6, mentions the standard rabbinic explanations of the situations in which a visiting priest is allowed to take part in the Temple service: if it is his own sacrifice that he wishes to offer (following BQ 109b) or if it is a pilgrim festival (following Sifre 168). Neither of these conditions can be said to be part of the simple meaning of our biblical text. Rashbam finds within our verse a new (and apparently heterodox) explanation of when it is that a visiting priest is allowed to take part in the sacrificial service – when a relative of his who is on duty invites him to take part.
לבד ממכריו – יש אומרים: שהוא כמו: מאת מכריכם (מלכים ב י״ב:ח׳), בדרך רחוקה מעט,⁠א רק לא אבה הדקדוק.
ועל דעתי, הוא מגזרת: וכיב תמכרו ממכר (ויקרא כ״ה:י״ד). והטעם: כי אם מכר ביתו שירש מאבותיו, כאשר כתוב: ויצא ממכר בית ועיר אחזתו ביבל (ויקרא כ״ה:ל״ג), וזה פירוש על האבות, לא יאמר לו הנה יש לך, לא תאכל עוד חלק כחלק.
א. כן בכ״י פריס 176. בכ״י פריס 177: ממנו.
ב. כן בכ״י פריס 176, לוצקי 827. בכ״י פריס 177: לא.
BESIDE THAT WHICH IS HIS DUE. Some say that mimkarav (which is his due) is similar to makkarekhem1 (them that bestow it upon you)⁠2 in from them that bestow it upon you (II Kings 12:8).⁠3 However, they are a bit off the mark. The rules of grammar will not accede to it.⁠4 On the contrary, mimkarav is related to timkeru mimkar (sell aught) in and if thou sell aught (Lev. 25:14).⁠5 The meaning of le-vad mimkarav al ha-avot (beside that which is due according to the father's house)⁠6 is, if the kohen sold his house, which he inherited from his father as Scripture states, then the house that was sold in the city of his7 possession, shall go out8 (Lev. 25:33). The latter explains according to the fathers.⁠9 The local kohanim shall not say to him, Look, you have money, you shall not in addition eat the sacred food with us. On the contrary, they shall eat like portions.⁠10
1. This is the reading in II Kings 12:8 and in the Vat. Ebr. 38. The printed texts have makkarehem.
2. Your friends or relatives. This opinion renders mimkarav (which is his due) his relatives. They read our verse as, beside that which his relatives from his fathers' houses bestow upon him. They interpret the latter as follows: if a member of a kohen family allows another kohen to sacrifice in his place, then his colleagues cannot say to him, "Since you are offering the sacrifice in place of your relative, you shall not in addition eat the sacred food with us.⁠" See Rashbam. It should be noted that according to the commentaries, Levite in our verse refers to a kohen from the house of Levi.
3. This is the opinion of Rashbam.
4. For makkarav comes from the root nun, kaf, resh, while mimkarav comes from the root mem, kaf, resh.
5. From the root mem, kaf, resh.
6. According to Ibn Ezra, literally, beside that which he has sold according to the fathers.
7. The Levite's. The same law applies to a kohen.
8. In the year of the jubilee. The point is that Lev. 25:33 indicates that a Levite (or kohen) may sell, in a Levitical city, the house which he received as an inheritance.
9. In other words, it means that which he (the Levite, or kohen) has inherited from his fathers.
10. Of the sacrificial meat. In other words, the kohen shall receive an equal share in the sacrificial meat.
חלק כחלק יאכלו – מה שיבא בחג מחמתו, כגון: מוספין, ופרי החג, והכבשים, ושאר קרבנות הבאים מחמת החג, חולקים כל המשמרות שוה בשוה.
לבד ממכריו על האבות – מה שבא שלא מחמת החג, כגון: התמידין, ונדרים ונדבות, לאנשי משמר ששבת, שאירע בו החג, שלהם (ספרי דברים י״ח:ח׳), וכן תירגם אונקלוס.
חלק כחלק יאכלו – THEY SHALL HAVE EQUAL PORTIONS TO EAT – What comes during the holiday due to it [being a holiday], like additional offerings, and the fruits of the holiday, and the sheep, and the rest of the sacrifices that come due to the holiday, each of the shifts divides equally.
לבד ממכריו על האבות – BESIDES THE SELLINGS ACCORDING TO THE FATHERS – what comes not due to the holiday, like: the daily offerings, and the vows and the gifts, to the people of the weekly shift in which the holiday fell, it belongs to them (Sifre Devarim 18:8), and thus translated Onkelos.
חלק כחלק יאכלו – ומה שכתב בבני עלי ספחני נא אל אחת הכהונות לאכול לחם (שמואל א ב׳:ל״ו), דמשמע שלא היו לוקחין חלק היינו על ידי שתלה הכתוב החלוקה בשירות דכתיב ושרת את אחיו בשם י״י מי שעובד חולק וזרעו של עלי לא הגיעו לכלל שנים להיות ראויין לעבודה הם שלשים שנה כדכתיב בבני עלי כל מרבית ביתך ימותו אנשים (שמואל א ב׳:ל״ג) פירוש בחורים.
לבד ממכריו – אם מכר ביתו שירש מאבותיו לא יאמרו לו לא תטול חלק שהרי יש לך.⁠1
דבר אחר: לבד ממכריו על האבות – לשון הכירה, כמו איש מאת מכרו (מלכים ב י״ב:ו׳), פי׳ אם יש לו מכירים וקרובים מאבותיו שיתנו לו קרבנם להקריבם הרשות בידו להקריב אף על פי שאינו מאותה משמרה.⁠2
1. שאוב מאבן עזרא.
2. שאוב מרשב״ם.
חלק כחלק יאכלו, "they shall eat (receive) equal shares, etc.⁠" when we were told in Samuel I 2,36 that the sons of the High Priest Eli would have to go begging to get a morsel to eat, from which we see that even as priests they did not get their allotted shares, and from which we also know that allocations were based only on service actually performed in the Temple, we must remember that these offspring of Eli described there had not yet attained the age at which they were fit to perform such service, i.e. they were below thirty years of age. This is clear from what is written in Samuel I 2,33. [There they were destined not to die until they had attained full maturity, i.e. the age at which, but for the curse, they could have performed Temple service. Ed.].
לבד ממכריו, "beside what is due to them as a result of his having sold the house he had inherited from his parents.⁠" [The fact that therefore he had independent means and did not need to go begging was not taken into consideration by the Torah when it legislated what he was entitled to due to having been born a Levite.]'An alternate interpretation of this phrase: the word ממכריו is derived from מכיר, "knowing someone personally.⁠" The Torah tells us if the Levite in question has friends who are willing to give him handouts from the goodness of their hearts, this does not therefore prevent him from claiming what is due and sharing it with his fellow Levites. This is so even if he does not ask for his share during the week his roster ids performing the service in the Temple. [This is an important piece of legislation, as the Rabbis stipulated that when someone has independent means, even minimal amounts, he is not entitled to ask for handouts. Ed.]
חלק כחלק יאכלו – ע״ד הפשט יאמר חלק כחלק יאכלו הכהנים כל מה שנתן להם, ויחלקו שוה בשוה בעורות ובבשר ובשעירי חטאת ובכל המתנות.
לבד ממכריו על האבות – חוץ ממה שאם מכר אחד מהם ביתו שירש מאבותיו, כענין שכתוב (ויקרא כ״ה) ויצא ממכר בית ועיר אחזתו ביובל, לא יאמר לו הרי אתה עשיר שמכרת ביתך לא תטול עמנו חלק כחלק, זהו לבד ממכריו על האבות, כן פירש החכם רבי אברהם ז״ל. ומה שהתחילה הפרשה וכי יבא הלוי, באורו הכהן שהוא משבט לוי, שאינו מדבר בלוי ממש שהרי הוא אומר ושרת בשם ה׳ אלהיו, והכהן הוא המשרת לא הלוי. ומה שאמר ובא בכל אות נפשו, מלמד שכהן רשאי להקריב קרבנותיו אפילו במשמר שאינו שלו, וכן ברגלים מקריבים קרבנות הבאין מחמת הרגל אפילו במשמר שאינו שלהן.
וע״ד המדרש חלק כחלק יאכלו, מלמד שחולקין בעורות ובבשר שעירי חטאות, יכול אף בדברים הבאים שלא מחמת הרגל, כגון תמידין ומוספי שבת ונדרים ונדבות, ת״ל לבד ממכריו על האבות, חוץ ממה שמכרו האבות בימי דוד ושלמה שהוקבעו המשמרות ומכרו זה לזה, טול אתה שבתך ואני אטול שבתי, עד כאן.
ואם תשכיל בחלוק המשמרות אז תשיג ענין נפלא, כי כיון שהיו הכהנים כלן כאחד זוכין בכל הנתון להם ואוכלין חלק כחלק, האבות וגדולי עולם שהיו בימי דוד ושלמה מה ראו על ככה ומה הגיע אליהם שהסכימו לחלק אותן למשמרות ושיהיו מתחלפין בכל שבוע ושבוע ואומר טול אתה שבתך ואני שבתי, ועוד מה טעם קראו לכל כת וכת העובדים בכל שבוע ושבוע בשם משמר, ועוד מה טעם חלקו אותם לכ״ד משמרות קבועות והיו המשמרות אי אפשר להעביר לשום משמרה בשום צד וענין, והוא שאמר בסוף מסכת סוכה במרים בת בלגא שסתמו חלונה, אבל לא העבירו אותה. אבל דע והבן כי הכהנים משרתי המקדש עבודתם למטה דוגמת העבודה של מעלה, וכשם שיש למעלה משמרות של מלאכי השרת עובדין ומקלסין להקב״ה, כן חלקו האבות את הכהנים למשמרות לעבוד עבודתם, ותקנו כ״ד משמרות כנגד שלש כתות של מעלה שכל אחת מהן כ״ד, כנרמז בספר הבהיר, והיו המשמרות קבועות, כי כן של מעלה קבועין כל ימי היות הרצון בהם, והיו מתחלפין וחוזרין חלילה כי כן למעלה הקב״ה בורא כל יום כת של מלאכים ואומרים שירה והולכים להם, והיו מברכין כל משמרת ומשמרת היוצא מי ששכן שמו בבית הזה הוא ישכין ביניכם שלום ורעות, כי כן של מעלה אין ביניהם קנאה ושנאה אלא אהבה שלום ורעות. והנה הענין בחלוק המשמרות עצה יעוצה היתה מן האבות שבימי דוד ושלמה נעשה בכונה ידועה וחכמה נפלאה.
חלק כחלק יאכלו, "portion for portion they shall eat it.⁠" According to the plain meaning of the text these words mean that the priests shall eat all that is given to them and share it out equitably among themselves, including the skins of the burnt-offerings, and the meat of the sacrifices which were not burned up totally.
לבד ממכריו על האבות, "except for transactions which had been arranged by the forefathers.⁠" If a priest has sold his house which he had inherited from his parents as described in Leviticus 25,33, the other priests cannot deny him his place in the משמר, roster, by saying that seeing he had sold his house and was relatively affluent he was not entitled to share the sacrificial meats with them. This is Ibn Ezra's interpretation of these words. As to the beginning of the paragraph commencing with the words: "when the Levite will come" (verse 6), this refers to a priest who is a member of the tribe of Levi. The verse does not speak at all about a Levite who is "only" a Levite, seeing the words: "who stands and performs service" could not apply to a mere Levite. When verse 6 continues ובא בכל אות נפש, "and he may come whenever he likes to the place, etc.,⁠" this teaches that a priest may offer his personal sacrifices even out of turn, during the roster of other priests. Similarly, during the pilgrimage festivals Pesach, Shavuot, and Sukkot, every priest is entitled to participate in the sacrificial service and offer the respective offerings of his own on the festival. (Sifri Shoftim 168)
A Midrashic approach: the words חלק כחלק יאכלון mean that the priests share equally, as we pointed out already. This might lead me to believe that on the festivals all the priests are entitled to share equally also in such sacrifices as the daily public offerings, offerings which have nothing to do with the festivals. To tell us that this is not so the Torah added the words לבד ממכריו על האבות, i.e. except for the matters which were sold already in the days of the forefathers, i.e. at the time when King David organised the division of the משמרות, the "rosters,⁠" i.e. that the priests have to take turns, each one belonging to one of 24 groups each of which had 2 weeks of service in the Temple allocated to it. At that time the priests were considered as "having sold" the rights to certain weeks of service to each of these various groups, rosters. (compare Sukkah 55-56). They would say to each other: "you serve during my week and I will serve during your week.⁠" The "sale" was not one in which money changed hands.
We have to ask ourselves that seeing originally every priest was allowed to perform sacrificial service whenever he wanted to, what prompted King David and Samuel to change a system which had been functioning for 400 years? Why did they institute these rosters which limited the periods of service by each priest to 2 weeks a year of which each priest actually served only on a single day of 'his week?' Besides, what was the reason for dividing these rosters into 24? According to the Talmud this division was so absolute that a priest could under no circumstances switch, or exchange his membership in one roster to becoming a member of a different roster. We know of the absolute rigidity of this order from Sukkah 56 where the exact division of who was entitled to what is discussed if the festival occurred in the middle of the week, depriving at least one roster of part of its exclusive claim to that week.
The place in the courtyard of the Temple where the members of the roster divided their shares was allocated in such a way that all the onlookers could know which roster was the incoming one and which was the outgoing one. The members of each roster were known by names identifying their roster so as to enable easy identification. The Talmud relates that it happened that a member of a roster called Bilgah disgraced itself and that henceforth the authorities punished the entire roster by allocating a place to it during the entire week it was performing its service which made it appear as if this roster was about to finish its service on that day. It appears that the hands of the authorities were severely limited in the kind of punishment they could administer for laxity or deliberate misconduct by its members as these 24 rosters were perceived as paralleling similar rosters among the angels performing the service in the celestial counterpart of the Sanctuary on earth. According to the Sefer Habahir (item 107) there were 3 times 24 such rosters in the celestial regions corresponding to the three verse in Exodus 14, 19-21 each one of which has 72 letters, each if read vertically representing one of the 72-lettered name of God. It appears that whereas the "rosters" i.e. procedures in the celestial regions were fixed, God created new angels every day who would sing His praises prior to disappearing. The forefathers, i.e. David and Samuel (Taanit 27), in their wisdom decided to pattern service in the terrestrial Sanctuary to reflect as much as possible what they knew about what went on in the celestial spheres. The blessing pronounced by the members of the outgoing roster for the incoming roster included the following passage: "may the One who resides in this House ensure that there is peace and mutual goodwill among you just as peace and goodwill prevails in the celestial regions where there is no jealousy or hatred between the angels, but they all co-exist in peace and comradeship" (Berachot 12). At any rate, we have seen that a great deal of thought was invested by the leaders of earlier generations in arriving at the arrangement of who does what and when in connection with the Temple service.
כחלק – ב׳ במסורה חלק כחלק יאכלו כחלק היושב על הכלים דאמרינן כהן בעל מום חולק בקדשים אף על פי שפסול בעבורה והי. נו לפי שיושב על הכלים.
לבד ממכריו על האבות – המ״ם הראשונה לשמוש כמו מן, והשנית לתוספות השם כמו מאת מכריכם (מלכים ב י״ב:ח׳), כי אם יש לו מכרים וקרובים מצד יחוס אבותיו, ויתנו לו כל אשר להם כחפצם, אין לדחותו בעבור זה מחלקו עם אחיו הלוים במתנות הכלליות, אם כן שואא המ״ם השנית, כאילו הוא פתח כטעם הענין ורבים כן.
א. כך תיקן לאסט. בכ״י המבורג: ״שנא״.
לבד ממכריו על האבות – ידוע שהאבות חלקו הכהנים למשמרות כדי שיהיה איש על עבודתו באופן שלא יהיה שם מחלוקת ולא תתבלבל מפני זאת העבודה הנכבדת וזהו עניין ממכריהם כאלו מכרו זה לזה חלקם בדרך שיטול זה חלקו בשבת זו וזה חלקו בשבת אחרת וזה יעבוד בשבת זו וזה בשבת אחרת ואמר בזה המקום כי מלבד הקרבנות והעבודות שהם מהממכר הזה יכלו לעבוד הכהנים בשוה ולחלק ביניהם חלק כחלק והם הקרבנות והמנחות שהם מפני הרגל ואולם הקרבנות שאינם מפני הרגל המיוחסים לשבת ההוא יהיו לאנשי המשמר לבד העבודה והאכילה לא לזולתם מהכהנים ולפי שהוצרכה התורה להתיר זה לכהנים בעלותם לרגל למדנו שכונת התורה הוא שיהיו הכהנים משמרות כי בזולת זה לא תשלם זאת העבודה הנכבדת באופן ראוי והנה אמרו וכי יבא הלוי יכלול גם כן באו שם להביא קרבנותיו או נדריו ונדבותיו כי מן הראוי לבא שם ולזה יוכל לעבוד אז באלו הקרבנות ולאכל עמם חלק כחלק ואחשוב שכבר אמר כי יבא הלוי לכלול בזה העניין הלוי שהוא גם כן נחלק למשמרות והנה לעניין השרות שהוא בשם יתעלה והוא השיר שאומרים הלוים על הקרבנות יהיה הבא מהלוים יכול לשרת בכל אות נפשו לא בשאר עבודות הלוים כי הם לאנשי המשמר. והנה למדנו מזה המקום שהלוים גם כן יחוייב שיהיו נחלקים למשמרות בדרך שיהיה איש על עבודתו ועל משאו כמו שזכרה התורה בפרשת במדבר ופרשת נשא הנה זה ביאור מה שיצטרך אל ביאור מזאת הפרשה שהגבלנו ביאורה פה.
חלק כחלק יאכלו מלמד שחולקים בעורו׳ ובשר שעירי חטאת. מפני שהכהנים שאינה במשמרת אינן רשאין להקריב ברגלים אלא מוספי הרגלים בלבד ומוספי הרגלים הם עולות ושעירי חטאות חצוניות והעולות אין מהם חלק לכהנים אלא העורות בלבד כדכתיב עור העולה לכהן לו יהיה והחטאות החצוניות כל הבשר הוא לכהנים אחר הקרבת האימורים לפיכך הוכרח לפרש קרא דחלק כחלק יאכלו כל חלוק העורות מהעולות והבשר מהחטאות:
לבד ממכריו על האבות – אין על האבות לחלק למשמרות כהונה אלא ״ממכריו״, מה שהיה כל משמר מהם יכול למכור לחברו בחליפין, והם קרבנות כל ימות השנה, שיחליף כל משמר עם חבריו את חלקו בקרבנות השנה בעד מה שיתנו לו חלקם בשבוע אחת או שנים. אבל קרבנות הרגל שאין להם חליפין, ואינם מכלל ״ממכריו״ שיוכלו האבות לחלקם למשמרות, לפיכך ״חלק כחלק יאכלו״ מהם.
לבד ממכריו אל האבות, the members of any priestly roster, known as בית אבות or as here. plain אבות, do not have the right to share their sacrificial meat with their relatives or friends except when this meat was part of the daily or weekly public offerings. These may be shared or exchanged between different rosters. However, any offerings brought to the altar on the pilgrimage festivals are not subject to the authority of the priestly roster officiating during that week at all. The expression ממכריו, “of his acquaintances,” does not apply to the days of the festivals. Therefore, the Torah orders that on that occasion basically any priest present may eat a share of such offerings regardless of whether he belongs to the roster of that particular week. This is why the Torah writes; חלק כחלק יאכלו, of the offerings presented during the festivals all the priests enjoy an equal share.
לבד ממכריו על האבות – ביאור הדבר שכל כהן יאכל חלקו ואם יש לו מותרות יכול הוא למכור וחלק כחלק יאכלו לבד ממכריו, מה שהוא מוכר ומ״ש על האבות, היינו לתרץ למה ניתן לו רשות למכור המותרות וכי לא היה נכון יותר ליתן המותרות למי שאין לו די סיפוקו, ע״ז אמר על האבות צא ולמד מחלוקת הארץ שנחלקה לבתי אבות כפי מה שהיו מרובים באוכלוסין או מועטין בזמן החלוקה, ויכול להיות שברוב הימים ישתנה הענין שלשבט אחד לא יהיה די סיפוקו אם יהיה מרובה באוכלוסין יותר ממה שהיה בזמן החלוקה, ולשבט אחר יהיה מותרות אם ימעט הבית מהיות לו אוכלוסין הרבה ממה שהיו בימי האבות אשר עשו החלוקה, אלא ודאי הטעם שאין עושין חלוקה אחרת כ״א אותה שנעשית בימי האבות, כך הכהנים שעשו אבותיהם חלוקה למשמרות אע״פ שברוב הימים ישתנה הענין שלמשמר אחד יהיה בצמצום ולאחר מותרות, מכל מקום יכול הכהן למכור המותרות לפי שהכל הולך אחר האבות.
שחולקים בעורות ובבשר שעירי חטאות כו׳. הא דנקט דוקא עורות ובשר שעירי חטאות, משום דאין להם חלק אלא במוספי הרגלים, ומוספין היינו עולות ושעירי חטאות, כדכתיב בפרשת פנחס, והעולות מקריבין הכל לגבוה ואין לכהנים מהם אלא העורות, ושעירי חטאות יש מהן לכהן הבשר אחר הקרבת האימורים:
That they share in the skins and in the flesh of the sin-offering goats, etc. Rashi mentions specifically skins and flesh of the sin-offering goats because [visiting] kohanim only have a portion in the musaf-offerings of the festivals, and these musaf-offerings are burnt offerings and sin-offering goats as it says in parshas Pinchas. And they offer up the burnt offerings completely to Hashem and the kohanim receive only their skins. But [regarding] the sin-offering goats, the kohein receives [their skins and also] their meat after the burnt portions have been offered up.
חלק כחלק – חלק לאכול. כחלק לעבוד.
לבד ממכריו על האבות – זהו אחד ממקומות הקשים והסתומין בתורה, ורבו בו דעות המפרשים ז״ל, ולא הונח להם בפירוש רש״י ז״ל מפי מדרשו, לפי שאין ממכר נכון בענין חלוק המשמרות. ומלבד זה נראה שהוקשה להם מה היה משפט הלוי באותן ארבע מאות שנה שמימות משה עד דוד ושמואל, ואפשר שגם קודם לכן היה סדר לכהנים כעין משמורות. ומכל מקום גם לפירוש כלם מלת על אינו מתישבת.
וקשה מכלם מה שכתב אב״ע, שפירושו: לבד משדותיו ונחלותיו שיש לו, שאלה לא ימנעוהו מליטול חלק בקדשים. וזהו פירוש זר, שאין ממכר מה שעודו ביד בעליו, כי אם מה שמכרו בעליו.
ונראה לפרש חלק כחלק יאכלו – בקדשים, לבד – משדהו וביתו שמכר מדוחקו, שעל האבות – שמוטלים על אבות הכהנים, וממילא נשמע שהם מוטלים עליהם לגאלם מיד הקונה, לטובת הלוי. ראשי בתי אבות הכהנים קורא בדברי הימים ׳אבות׳: אבות הראש לעומת אחיו הקטן (דברי הימים א כ״ד:ל״א).
חלק כחלק יאכלו – יאכל גם הוא עמהם בשוה:
לבד ממכריו על האבות – מלבד מה שיוכל למכור כל תבואות ביתו מאבותיו שבעירו:
לבד ממכריו על האבות – לשון הספרי והתלמוד מה מכרו האבות זה לזה אני בשבתי ואתה בשבתך, והוסיף רש״י מה שמכרו האבות בימי דוד, ושמואל, ולשון יונתן בן עוזיאל בתרגומו מיושב יותר שכתב דאוריתו להון אלעזר ואיתמר אבהתכון, דלרש״י מה היה מימות משה עד דוד ושמואל? אמנם לשון ממכריו קשה ליישבו על חלוק המשמרות, ויראה שהוא מענין ושדה מגרש עריהם לא ימכר (בהר כ״א), שאין ענינו מכירה רק לשון השתנות, (כבערכין ל״ו) מאי לא ימכר אי לימא לא ימכר כלל והא מדכתיב גאולת עולם תהיה ללויים מכלל דמזבני, אלא מאי לא ימכר לא ישנה, יעו״ש. ככה מלת ממכריו כאן הוא לשון השתנות, שמשתנות המשמרות על בתי אבות הכהנים והלויים, כמבואר (בדה״א כ״ד), ומלת חלק דרישא דקרא משרת גם לסיפא, כאלו אמר. לבד חלק ממכריו על האבות. ירצה לבד חלקי הקרבנות המשתנים ממשמר למשמר, החוזרים תמיד חלילה על בתי האבות, והם התמידין ומוספי שבת ונדרים ונדבות שלא מחמת הרגל, ויהי׳ לפי״ז תרגומו (אויסער דער טהיילנאמע בייא זיינער אומוועכסלונג נאך דען פאֶטערן), (עמ״ש בבהר מגרש עריהם לא ימכר). ויתכן עוד כי מלת ממכריו הוא מלשון מאת מכרו (שמואל ב י״ב), יהי מכירך ברוך, אכיר את גלות יהודה (ירמיהו כ״ד), הבכור בן השנואה יכיר, שמכוונם, שימת לב על הדבר לתת לו הצורך או המחוייב אליו (אנערקעננען), וכן הכהן כ״ז עמדו חוץ ממשמרתו הרי הוא מרוחק מעבודת המקדש וכנכרי יחשב לענין מתנת קדשי מזבח, ובהגיע זמן משמרתו יכירוהו אנשי בית אב, יחברוהו עמהם לעבודה ולתת לו חלקו במתנות כהונה, וזה נקרא כאן ממכריו, ואין טענה מחלוף שרשם לזה ממכר וזה נכר, כי המה משותפים בעיקר הוראתם, וגם בצדדי הוראתם, כי נכר אותו אלהים בידי (שמואל א כ״ג) הוא לשון סגירה ומסירה, וכן כי צורם מכרם.
לבד ממכריו על האבות – רבו הפירושים על המלות האלה בדברי הראשונים והאחרונים, המולים והערלים, ולא אחד בהם שתהיה מלת על מתפרשת בו בדיוק ובצמצום. {לדברי רשב״ם שפירש לבד מן הקרבנות שיתן לו איש מִכרו להקריב, שיהיו לו לבדו, אין ענין למלות על האבות; גם לדברי ראב״ע אין טעם להן והיל״ל מנחלת אבותיו; אמנם דברי רש״י אין להם ענין עם פשט הכתוב, כי לא דִבֶּר במשמרות.}א ובעל הרכסים לבקעה פירש: לבד משדהו וביתו שמכר מדוחקו, שעל אבות הכהנים מוטל לגאלם מיד הקונה, לטובת הלוי. אבל דבר זה אין לו ענין לכאן. ואני הייתי מפרש שאם יהיו הזבחים מרובים, שלא יספיקו לאכלם בזמן הקבוע להם (יום אחד או שני ימים), וימכרו את העודף לכהנים אחרים, אז מוטל על האבות ושרי הכהנים לחלק בין הכהנים כסף הממכרים ההם, לא חלק כחלק, אלא כפי מה שיראה להם לפי צורך כל אחד ואחד, ולפי תכונתו ומעלתו. ועדיין קשה לי מלת ממכריו, ויותר היה ראוי שיאמר ממכריהם (של לוים הנזכרים בפסוק הקודם).
א. ההוספה היא מכ״י לוצקי 673(א), כ״י קולומביה X 893.
[נג] חלק כחלק יאכלו – עוד למדני שברגלים שבאים שם מכל שערי ישראל לרגל מלבד מה שיש לכל הכהנים הבאים זכות לעבוד עבודה יש להם גם חלק באכילה באמורי הרגלים [פי׳ בסוכה (דף נה) דהיינו בקרבנות האמורים מפני הרגל הראוים להתחלק כגון חזה ושוק של שלמי חגיגה ועורות של עולת ראיה ומוספי צבור ושעירי חטאת], אולם זה א״צ ללמדני שכבר נאמר (בפ׳ צו) לכהן המקריב אותה לו תהיה שפי׳ המוכן להקריב (כמש״ש סי׳ צב) שהמקריב ממש נלמד בפ׳ נשא בספרי (סי׳ לב) ממ״ש ואיש את קדשיו לו יהיו וע״כ שעקר מלמד על לחם הפנים שאין בו שום עבודה שכבר נעשה עבודתו בשבת שעברה (כן פי׳ בסוכה שם) ועז״א חלק כחלק יאכלו שגם לענין אכילה י״ל חלק כמו שי״ל חלק לענין עבודה, ואמר לבד ממכריו ר״ל שזה דוקא בקרבנות הבאים מחמת הרגל אבל קרבנות הבאים שלא מחמת הרגל שבהם יש לכהני המשמר זכיה ומכירה וקניה מן האבות שחלקו המשמרות בימי אלעזר ואיתמר ואח״כ בימי דוד ושמואל שאז מכרו וזכו זל״ז שכ״א יקריב במשמרו ולא יהיה לאחר זכיה בהם [ומלת ממכריו מענין מכירה או מסירה כמו כי נכר אותו אלהים בידי (שמואל א כ״ג:ז׳), והרשב״ם מפרשו מענין הכרה שכ״א מכיר את אנשי משמרתו מימי האבות] בזה אין זכיה לכהן הבא:
חלק כחלק יאכלו: לבד העבודה, זכה1 גם באכילה. ובאמת אחר שזכה בעבודה ממילא ידענו שהוא בכלל כהן הזורק שזוכה באכילה2. והיינו דאיתא בב״ק (קט,ב): מנין לכהן שבא ומקריב קרבנותיו3 בכל עת ובכל שעה שירצה4, ת״ל ״ובא בכל אות נפשו ושרת״5. ומנין שעבודתה6 ועורה שלו, ת״ל ״ואיש את קדשיו לו יהיו״ (במדבר ה,י), הא כיצד7 וכו׳, פירוש8, כיצד צריך להשמיענו זה הדין, אלא ׳אם היה בעל מום׳9 וכו׳.
לבד ממכריו על האבות: היינו משמר הקבוע, כידוע בספרי ובגמרא10. וגם לדברינו11 מבואר יפה, דזה לא נאמר12 אלא במי שבא ׳מאחד מערי ישראל׳13 שאין לו משמר, ולא מכר זכותו. ״לבד״ מי שמכר זכותו14 אינו כן, אלא במשמרו15 מחויב לבא, ושלא במשמרו אפילו בא לבית המקדש אין לו זכות. מ״מ גם קבלת חז״ל אמת בקרבן עצמו או ברגלים16.
1. הכהן שהגיע ׳במקרה׳ לבית המקדש, שמוטלת עליו החובה לעבוד, וכנ״ל בפסוק הקודם, ע״פ פשוטו של מקרא.
2. א״כ קשה, לאיזה צורך ״חלק כחלק יאכלו״, על כך ממשיך רבינו...
3. קרבנות עצמו.
4. רש״י: אם נדר קרבן, או שהיה מוטל עליו חטאת ואשם חובה, מקריב אף במשמר שאינו שלו.
5. והובא ברש״י כאן על אתר.
6. רש״י: שכר עבודתה, דהיינו בשרה.
7. המשך: אם היה בעל מום נותנה לכהן שבאותו משמר, ועבודתה ועורה שלו. רש״י ד״ה אם היה בעל מום: ראוי לאכול ואין ראוי להקריב, אין יכול לעשות שליח להקרבה מי שירצה, אלא נותנה לבני המשמר. והואיל והוא ראוי לאכילה קרינן ביה ״ואיש את קדשיו״, לפיכך עבודתה ועורה שלו.
8. לפי רבינו שאלת הגמרא היא: פשיטא! אם יש לו רשות להקריב את קרבנו, מאי קמ״ל שהוא זוכה במתנות הכהונה השייכות לו.
9. א״כ התשובה הזו תיאמר גם על שאלתו על ״חלק כחלק יאכלו״.
10. הובא ברש״י על-אתר.
11. בפסוק ז׳ על פי פשוטו של מקרא.
12. ״ושרת בשם ה׳ אלהיו״.
13. ״וכי יבוא הלוי מאחד שעריך״.
14. ״ממכריו״ מלשון מכירה. כך פירש הרמב״ן בהשגותיו על ספר המצוות לרמב״ם (מצות עשה ל״ו).
15. חיוב גמור.
16. כפי שהובא ברש״י בפסוקים ו-ז.
לבד ממכריו על האבות – שום אחד מן המפרשים לא הבין אמתת הוראת על במקום הזה כמו בעל הרכסים לבקעה (עיין במשתדל) ושד״ל בשכלם הטהור, שפירשוהו ע״ד נקבה שכרך עלי (פרשת ויצא), כלו׳ ויהיה חובה עלי, וכן אומרים אנו בתפלה עלינו לשבח כלו׳ חובה עלינו; רק פירוש שד״ל שאם הכהנים ימכרו העודף מחלקם בקרבנות (שלא יוכלו לאכלו ליום אחד או לשני ימים) לכהנים אחרים שלא מבני המשמר, שמוטל אז על אבות הכהונה ושריה לחלק כסף הממכרים ההם לא חלק כחלק, אלא כפי מה שֶׁיֵּרָאֶה להם לפי צורך כל כהן וכהן לא נ״ל, לפי שמלבד הקושיא שמצא הוא בעצמו שהיה ראוי לכתוב ממכריהם (של הלוים הנזכרים למעלה ממנו בלשון רבים חלק כחלק יאכלו), נ״ל שאין הוראת לבד כמו אך, אלא כמו מלבד (מלבד שבתת ה׳, פרשת אמר; לבד מערי הפרזי, דברים ג׳:ה׳; לבד מאיל וצבי ויחמור (מלכים א ה׳:ד׳)), וחסרה כאן המ״ם הבאה או בראש מלת לבד או בראש התיבה שלאחריה כלו׳ חוץ ממה שאמרנו ונוסף עליו; ועוד שלא נזכרו כאן כהנים כלל וכלל; א״כ נ״ל שהכתוב מדבר בלויים ממש שהם גם בימי משה היו מחולקים למשמרות, כי מה צורך לכולם בפעם אחת והם יותר משמונת אלפים? גם בשעת נסיעתם ממקום למקום היה די והותר במאתים מהם להוריד המשכן, לטלטלו ולהקימו, ואז יהיו מחולקים ליותר מארבעים משמרות וכל אחת מהן באה ומשמשת לזמן קבוע (שזו היא הוראת לצבוא צבא, עיין מה שכתבתי במדבר א׳:ג׳), ואוכלת עם הבעלים בשר קרבן תודה ובשר שלמים המובאים בימי צבאה; וצותה כאן התורה שאם יהיה לוי עני ואביון ימצא פרנסתו בעירו שהוא גר שם, יבוא בכל זמן שירצה ויתעכב במקדש לשרת, ויאכל ממה שאוכלים אחיו, ואין בני הצבא (הוא המשמר) יכולים לעכב על ידו, ולא ימות ברעב מאחר שאין לו פרנסה ממקום אחר; ונוסף על זה (כדעת בעל הרכסים לבקעה) מוטל על ראשי אבות הלוים לדרוש ולחקור איך מטה ידו כ״כ ולגאול ממכריו (ע״ד וכי תמכרו ממכר לעמיתך, פרשת בהר), כלו׳ ביתו ושדה מגרש עירו אם מתוך דחקו מכרם באופן שלא ישובו לו עד היובל, כדי שלא ישאר נעור ורק משדה ובית.
חלק כחלק יאכלו – לשון רבים. כי הוא מתייחס אל ״הלוי״ שבפסוק ו׳ ואל ״הלוים״ שבפסוק ז׳ (בתרגום השבעים והשומרוני תרגמו בטעות בלשון יחיד). הלשון ״יאכלו״ כאן מקביל ללשון ״יאכלון״ שנאמר בפסוק א, ונראה שהכוונה רק לקרבנות (אשי ה׳), כי קדשי הגבול (ובכללם המתנות שהוזכרו בפסוקים ג׳-ד׳) אינם תלויים במקדש. אמנם אף כהנים בעלי מומין, שאינם ראויים לעבודה, היו רשאים לאכול מבשר הקרבנות (ויקרא כ״א:כ״ב) וגם קבלו חלק בשעת החלוקה (מנחות ע״ג.). אבל הכהנים התמימים לא היו חולקים בקדשים אלא אם כן היו ראויים לעבודה, להוציא טמאים וכו׳ (ראה רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות פרק י, הלכה יד והלאה).
על כן יתכן, כי ״חלק כחלק יאכלו״ מפרש את הפסוק א. כלומר, לענין אשי ה׳ אין בעל הקרבן רשאי לתתו לכל כהן שירצה, אלא הכל מתחלק בשוה בין כל הכהנים העובדים (או הראויים לעבודה) הנמצאים בעיר הקודש, אף על פי שבקדשי הגבול טובת הנאה לבעלים והם רשאים ליתנם לכל כהן שירצו (כמו שנאמר בפסוק ג: ״ונתן לכהן״, וכן בפסוק ד: ״תתן לו״).
לבד ממכריו על האבות – קנובל ודילמן רוצים לקרוא מִמְּכָרָיו (המ״ם השניה דגושה וכ״ף רפויה), כיון שתיבת ״לבד״ כשלעצמה אין פירושה ״לבד מן״ (למרות עזרא א׳:ו׳). אולם כאן יש עוד טעם נוסף להשמטת תיבת מן, כי קשה על הלשון לבטא שלשה ממי״ן זו אחר זו. כעין זה מצינו שהכתוב משמיט את הכ״ף בתיבת ״כדור״ (ישעיהו כ״ב:י״ח ושם כ״ט:ג׳), וכן בכמה מקומות הבי״ת שבראש תיבת ״בית״. על כן עלינו לפרש תיבת ״לבד״, כמו ״לבד מן״.
עדיין צריכים אנו לפרש מהו ״ממכריו על האבות״. ״הגהותיהם״ של שטויארנגל ואהרליך, המגיהים ״מכמריו״ (לשון כמרים וגלחים) ו״האובות״ (לשון אוב וידעוני), הנן מגוחכות. הראב״ע מפרש ממכריו על האבות, ירושת אבותיו שהוצרך למכור. כלומר, אם ירש בית מאבותיו ומכר אותו, אין אומרים לו הרי יש לך רכוש לא תאכל עוד בקרבנות. רשב״ם מפרש שמלבד חלקו בקרבנות יש לו עוד רשות לזכות בקרבן שיתן לו אחד ממשפחת בית אביו לעשותו. הרשב״ם מפרש ״ממכריו״ מלשון מַכר (במ״ם פתוחה, השוה מלכים ב י״ב:ו׳). אבל אין להעלות על הדעת שבספר תורה שלו היה כתוב ממַכריו במ״ם פתוחה. נראה כי היה מפרש מכר כפירושו של רבי יונה אבן ג׳אנח לשון מכירה ומסירה, ולפי זה מכרו (במ״ם פתוחה) הוא האיש המוכר או המוסר ו״ממכריו״ הם הדברים המכורים או המסורים.
״על האבות״ לפי פירושו מובנו מקרוביו. אבל אם כבר הגענו לידי כך, מוטב שנפרש לגמרי כפירושו של רבי יונה בן ג׳אנח, המפרש ״ממכריו על האבות״, מה שהאבות מסרו זה לזה, או כמו שפירשו רבותינו בספרי ובסוכה נ״ו. ״מה שהאבות מכרו זה לזה״.
וכך יש להסביר הדברים: בהרבה פסוקים מצינו כי ״האבות״ פירושו כמו ״בתי אבות״ (במדבר ל״א:כ״ו, דברי הימים א כ״ט:ו׳, דברי הימים ב ה׳:ב׳). בבמדבר ג׳:י״ד והלאה נמנו שמונה משפחות הלוים, בשמות ו׳:כ״ה הן נקראות ״אבות הלוים״. והנה אמרו רבותינו במסכת תענית כ״ז., שחלוקת שמונה משמרות כהונה היתה תקנת משה רבינו עליו השלום. נראים הדברים שכן חילקם משה רבינו, כנגד שמונה משפחות הלויים, הנקראות ״אבות״. גם בזמנו של דוד המלך נחלקו הכהנים והלויים באופן שוה, דהיינו לעשרים וארבעה משמרות (השוה דברי הימים א כג וכד ואת הפירוש העתיק שהוציא לאור ר. קירכהיים). גם בויקרא ז׳:ו׳-י׳ משמע, שהיה סדר מסויים לעבודה, כמו שהוכחתי בפירושי שם. החלקים המגיעים לכל משמר ממשמרות הכהונה על פי ההסכם שביניהם, נקראים כאן ״ממכריו על האבות״, כלומר החלקים שכל אחד מכר ומסר לבתי האבות.
תכן שבתחילה לא נקבע הסדר הזה אלא לענין קרבנות צבור, בעוד שקרבנות יחיד נתחלקו בשוה בין כל הכהנים שהיו במקדש, בלי להתחשב מאיזה משמר הם. בזמן בית שני (ומסתמא גם לפני זה) לא נתחלקו בין הכהנים שאינם מן המשמר אלא קרבנות מועטים (כגון קרבנות המועדים). הכתוב מסר את קביעת החלוקה לראשי הכהנים. השוה עוד במבוא.
חלק נחלק – ת״ר, מניין שכל המשמרות שוות בחילוק לחם הפנים, ת״ל חלק כחלק יאכלו, כחלק עבודה כך חלק אכילה,⁠1 ואכילה דמאי, אילימא דקרבנות, מהתם נפקא, לכהן המקריב אותה לו תהיה (פ׳ צו), אלא לחם הפנים,⁠2 יכול אף בחובות הבאות ברגל שלא מחמת הרגל, ת״ל לבד ממכריו על האבות, מה מכרו האבות זה לזה – אני בשבתי ואתה בשבתך.⁠3 (סוכה נ״ו.)
1. היינו בזמן שיהיה יו״ט של אחד משלש רגלים בשבת, וכן בשבת שבתוך החג, אבל סלוקן של לחם הפנים וסדורן והקטרת הבזיכין היה הכל למשמר הקבוע שיצא היום בשבת, ונסמך על הדרשות שבפ׳ הקודם דהכא ביו״ט איירי ובשווי זכות העבודה לכל הכהנים אף שלא מכהני המשמר, יעו״ש.
2. דאין בו כעת שום עבודה שכבר נעשית עבודתו משבת שעברה.
3. ר״ל חוץ ממה שהתנו אבות זע״ז, ומה התנו ביניהם שיהיו משמשים כל אחד בשבתו קבוע, ונדרים ונדבות וקרבנות צבור דאיתנהו בשאר ימות השנה והרי הן למשמר המשמש ליתנהו בכלל הרגל שלא יהיו שוין בהן אלא למשמר שבאותו שבוע יהיו כבשאר ימות השנה, הלכך ע״כ לא אתרבו מחלק כחלק יאכלו, אלא ממשמעותיה דקרא דבר שאין בו אלא אכילה והיינו לחם הפנים דאכילה אית ביה ועבודה לית ביה, כמש״כ.
מוני המצוותמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)מדרש אגדה (בובר)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתליקוט מר׳ יונה אבן ג׳נאחר׳ יהודה אבן בלעםרש״ילקח טוברשב״םאבן עזראר״י בכור שורחזקוניר׳ בחייטור הפירוש הקצרר״י אבן כספירלב״גמזרחיר״ע ספורנוכלי יקרשפתי חכמיםאדרת אליהו לגר״אהרכסים לבקעהר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״למלבי״םנצי״בהואיל משהרד״צ הופמןתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144