×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(כז) וְהַלֵּוִ֥י אֲשֶׁר⁠־בִּשְׁעָרֶ֖יךָ לֹ֣א תַֽעַזְבֶ֑נּוּא כִּ֣י אֵ֥ין ל֛וֹ חֵ֥לֶק וְנַחֲלָ֖ה עִמָּֽךְ׃
The Levite who is within your gates, you shall not forsake him; for he has no portion or inheritance with you.
א. תַֽעַזְבֶ֑נּוּ ל=תַֽעַזְבֶ֑נּוּ בגעיה ימנית
מוני המצוותספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טוברשב״םאבן עזראר״י בכור שורחזקונירלב״גמזרחיאברבנאלגור אריהשפתי חכמיםר׳ י״ש ריגייורש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןתורה תמימהעודהכל
[פיסקא קח]
והלוי אשר בשעריך – כל מקום אתה מוצא לוי הזה לומר תן לו מחלקו אין לו חלקו תן לו מעשר עני אין לו מעשר עני תן לו שלמים אין לו שלמים פרנסהו מן הצדקה.
כי אין לו חלק ונחלה עמך – להגיד מה גרם.
סליק פיסקא
[Piska 108]
"And the Levite who is in your gate, you shall not forsake him" (by not giving him first tithe): Wherever you find this Levite, give him of his portion (first-tithe). If he does not have his portion, he gives him second-tithe. If he does not have second-tithe, he gives him poor-tithe. If he does not have poor-tithe, he gives him peace-offerings. If he does not have peace-offerings, he feeds him from charity, it being written (26) "you … (27) and the Levite.⁠"
"for he has no portion or inheritance with you": This is the rationale (of the mitzvah).
[End of Piska]
והלוי אשר בשעריך לא תעזבנו מגיד שאת נותן לו ממעשר שני ומשמחהו עמך בירושלם:
כי אין לו חלק ונחלה עמך להגיד מה גרם:
ד״א כי אין לו חלק ונחלה עמך ממה שיש לך ואין לו תן לו יצא הפקר שידך וידו שוין בו מיכן אמ׳ ההפקר פטור מן התרומה ומן המעשרות:
וְלֵיוָאָה דִּבְקִרְוָךְ לָא תְּרַחַקִנֵּיהּ אֲרֵי לֵית לֵיהּ חוּלָק וְאַחְסָנָא עִמָּךְ.
and the Levite who is in your cities; you shalt not forsake him, for he has no portion or inheritance with you.
וליויי די בקורייכוןא לא תשבקון יתהון ארוםב לית להון חלקג ואחסנה עמכון בפלוג ארעא.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״די בקורייכון״) גם נוסח חילופי: ״דבקירויכון״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ארום״) גם נוסח חילופי: ״ויתן ליואי ארום״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״חלק״) גם נוסח חילופי: ״חולק״.
וליואה דבקירויכון לא תשבקוניה ארום לית ליה חולק ואחסנא עימכון.
And the Levite who is in your cities forsake not, for he hath not a portion or a heritage with you.
וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ – כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא הַלֵּוִי (הַזֶּה) תֵּן לוֹ מֵחֶלְקוֹ. אֵין לוֹ חֶלְקוֹ תֵּן לוֹ מַעֲשֵׂר עָנִי. אֵין לוֹ מַעֲשֵׂר עָנִי תֵּן לוֹ שְׁלָמִים. אֵין לוֹ שְׁלָמִים פַּרְנְסֵהוּ מִן הַצְּדָקָה. כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ. לְהַגִּיד מַה גָרָם.
וַאללַאוִי אַלַּדִ׳י פִי מַחַלִךַּ לַא תַּתּרִכּהֻ אִד׳ לַיְסַ לַהֻ נַצִיבֹּ וַלַא נַחלַתֹ מַעַךַּ
והלוי אשר במקומותך, אל תעזב אותו, כי אין לו חלק ולא-נחלה אתך.
והלוי לא תעזבנו – מליתן לו מעשר ראשון.
כי אין לו חלק ונחלה עמך – יצאו לקט שכחה ופאה והפקר, שאף הוא יש לו חלק בהן כמוך, ואינן חייבין במעשר.
והלוי … לא תעזבנו AND THE LEVITE [THAT IS WITHIN YOUR GATES;] YOU SHALL NOT FORSAKE HIM – by not giving him the "First Tithe" (מעשר ראשון).
כי אין לו חלק ונחלה עמך OR HE HAS NO PORTION NOR INHERITANCE WITH YOU – This excludes "Gleanings" (לקט), "the forgotten sheaf" (שכחה), the "corner of the field" (פאה), and ownerless things (הפקר) from the things that must be tithed – for he (the Levite) has a portion in them (is entitled to take of them) with you, just the same as you, and they are therefore exempt from tithes (Mishnah Challah 1:3; Bava Kamma 94a).
פס׳: והלוי אשר בשעריך לא תעזבנו – אין לו מחלקו תן לו מעשר שני אין לו מעשר שני תן לו מעשר עני אין לו מעשר עני תן לו שלמים אין לו שלמים פרנסהו מן הצדקה.
כי אין לו חלק ונחלה עמך – להגיד מה גרם:
והלוי אשר בשעריך לא תעזבנו – אלא תשמחהו עמך ותיטיב לך ולו.⁠א
א. כך נוסח א׳ בכ״י ברסלאו (לפי עדות רוזין). בנוסח ב׳ (במקום ״ותיטיב לך ולו״): ותטיב לו.
והלוי אשר בשעריך לא תעזבנו DO NOT NEGLECT THE LEVITE IN YOUR GATES: Rather make him happy along with you and do good things for him.⁠1
1. Rosin attests to two different texts that he found here: “ותיטיב לך ולו” or “ותטיב לו.” I prefer the second and have translated in that way above.
Traditionally, verses 23-26 have been understood as a reference to the “second tithe,” the tithe that Israelites separate from the produce of their fields not in order to give to some worthy recipient, but in order to take to Jerusalem and consume there. At the end of the section outlining that duty, the verse says that the Israelites are not supposed to neglect the Levites, even though second tithe duties have nothing to do with Levites. Rashi interprets our verse to mean: “As you were just now commanded to observe the rules of the second tithe, so you must also remember the first tithe, the one that is given to the Levite.” (So also Ibn Ezra.) Sifre 108 says that the verse teaches that Israelites have to take care of Levites in whatever way is appropriate. (So also Hizq.) Rashbam offers a contextual explanation. Mention of the Levites is relevant in a text about second tithes, since Israelites are requested to share their bounty with others, including Levites, when they eat their second tithe food in Jerusalem. In that way, our verse reiterates the theme of Deuteronomy 12:12. See similarly NJPSC.
והלוי אשר בשעריך – והטעם: על בית הלוי, שאתה מקבל שכר לא תעזבנו, רק תתן לו כפי מתנת ידיך. והקרוב כי על מעשר הראשון ידבר, ובעבור כי הזכיר מעשר שני, אמר: לא תחשוב כי תצא לידי חובה במעשר שני לבדו.
וטעם אשר בשעריך – כי לאשר בשערו יתן המעשר הראשון. ולא יאמר: יהיה עמי, ואני אוליכנו ללוי אחר, או כבר נתתיו.
AND THE LEVITE THAT IS WITHIN THY GATES. The reference is to the house of Levi.⁠1 You will be rewarded if you do not forsake him. You shall give the Levite what you can afford.⁠2 The verse probably speaks of the first tithe.⁠3 Since Scripture mentioned the second tithe,⁠4 it now goes on to say, do not think that you have fulfilled your obligation5 with the second tithe alone.⁠6
[THAT IS WITHIN THY GATES.] The meaning of that is within thy gates is that one should give it to the Levite that is within his gates. Her should not say,⁠7 I will keep it with me and give it to another Levite, or8 that I have given it.⁠9
1. Any descendant of the house of Levi.
2. According to this interpretation our verse does not speak of the tithe to be given to the Levite; it speaks of the obligation to support the Levite above and beyond the tithe.
3. This is a new interpretation.
4. In verses 22-26.
5. To God.
6. For you must also give the first tithe to the Levite.
7. To the Levite who lives in your city.
8. Tell the Levite in your city that you have given the tithe to a Levite in a different city.
9. To another Levite. Ibn Ezra offers two excuses that one might use to put off the local Levite. His point is, do not make up any excuse not to support the local Levite.
והלוי אשר בשעריך לא תעזבנו – שתתן לו מעשר ראשון, וגם במעשר שיני בירושלים תזמיננו עמך, כדכתיב לקמן: ושמחת בחגך אתה והלוי (דברים ט״ז:י״ד) – שאתה צריך לערבו בשמחתך.
והלוי אשר בשעריך לא תעזבנו – THE LEVITE WHO IS WITHIN YOUR GATES YOU SHALL NOT FORSAKE – That you shall give him the first tithe, and also for the second tithe in Jerusalem you shall invite him with you, as it is written further on: “And you shall rejoice in your feast, you, and the Levite” (Devarim 16:14) – that you have to include him in your rejoicing.
והלוי אשר בשעריך – ולא לחזור אחר לוי אחר.⁠1
לא תעזבנו – כבר הזהיר עליו בעשה ולאו וחזר כאן באזהרתו לומר לך לא תהא סבור לצאת בו ידי חובה במעשר לבדו אם אינו מספיק לו.⁠2
1. שאוב מאבן עזרא.
2. שאוב מאבן עזרא.
והלוי אשר בשעריך, "and the Levite who is within your gates;⁠" you are not to seek out Levites that do not live within your cities to give these tithes to. (Ibn Ezra)
לא תעזבנו, "do not abandon him.⁠" The Torah had already stated the same instruction in a positive formulation, i.e. to look after the Levites. (Deut. 12,12) Now it adds the negative aspect, forbidding us to abandon the Levite. The new angle here is that in the event that the tithes that the Levite in your town receives are not adequate, you must dig into your pocket to offer him additional support.
והלוי אשר בשעריך לא תעזבנו – כבר ביארנו זאת המצוה במה שקדם מזאת הפרשה.
והלוי לא תעזבנו מליתן לו מעשר ראשון. לא שתזמינהו על שלחנך אם אין לו לא ממעשר ראשון ולא ממעשר עני כמו שפירש לעיל גבי לפני י״י אלהיך תאכלנו וגומר אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי אשר בשעריך כי שם מדבר באכילה כדכתיב לפני י״י תאכלנו אתה ובנך ובתך ועבדך והלוי אשר בשעריך ושמחת לפני י״י אלהיך ועל כרחם לפרש אותו בעניין האכילה אבל כאן שלא כלל הלוי באכילה עמו שהרי כתוב ואכלת שם לפני י״י אלהיך ושמחת אתה וביתך והפסיק העניין והתחיל בפסוק אחר והלוי אשר בשעריך לא יעזבנו על כרחם לפרש אותו בעניין המעשר שלא תעזבנו מלתת לו חלקו שהוא המעשר הראשון אבל בספרי שנו גם פה כל מקום שאתה סומך לומר תן לו מחלקו אין לו מחלקו תן לו מעשר עני אין לו מעשר עני תן לו שלמים אין לו שלמים פרנסהו מן הצדקה ורש״י ז״ל מפני שראה שפשוטו של מקרא אינו מורה שיהא עמך במאכל כדפרישית ומשמע דוהלוי אשר בשעריך אל פניו קאי דהיינו על לא תעזבנו והיא מלתא באנפי נפשה פירש לא תעזבנו מלתת לו חלקו שהוא כמעשר ראשון:
כי אין לו חלק ונחלה עמך יצאו לקטה שכחה ופאה והפקר שאף הוא יש לו חלק בהן כמוך ואינן חייבין במעשר. ובספרי שנו כי אין לו חלק ונחל׳ עמך להגיד מי גרם פירוש להגיד מי גרם ללוי שיזכה במעשר מפני שאין לו חלק בארץ שהכל נתן לשאר השבטים וכיון שהם לקחו חלקו ראוי שיתנו לו המעשר כדי שיתפרנס ממנו למדנו מכאן שהלקט שכחה ופאה והפקר שהוא זוכה בם כשאר שבטים אינן חייבין לתת מהם מעשר וכן שנו בספרי יכול אף לקט שכחה ופאה יהיו חייבין במעשר תלמוד לומר ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך דברים שאין לא בהם חלק ונחלה אתה נותן לו יצאו אלו שיש לו בהן חלק:
ואמרו והלוי אשר בשעריך לא תעזבנו. הוא להזהיר שיהי׳ עמו ויסעדנו על שלחנו בעלותו לשמוח לפני ה׳.
ורבי אברהם פירש זה על המעשר ראשון. כי בעבור שהזהיר על המעשר שני אמר לא תחשוב שתצא מידי חובה במעשר הזה השני לבדו. כי ללוי תתן על כל פנים המעשר ראשון כי אין לו חלק ונחלה בארץ ולא נתן לו הש״י למזונו כי אם המעשר הראשון ההוא.
והלוי לא תעזבנו מליתן לו מעשר. דאין לפרש כמו שפירש (רש״י) למעלה (יב, יח) ״והלוי אשר בשעריך״ אם אין לך לתת מחלקו – תן לו משלחנך, דכאן כתיב אחריו ״כי אין לו חלק ונחלה״, והשתא ליכא לפרש שיתן לו משלחנו בשביל שאין לו חלק ונחלה, דהא יש לו מעשרות במקום הנחלה, והיא נחלה שלו (רש״י להלן יח, א). אלא קרא דהכא איירי במעשר עצמו, ואשמועינן שיתן לו מעשר, מפני שאין לו חלק ונחלה:
מליתן לו מעשר ראשון. לא שתזמינהו על שלחנך אם אין לו מעשר ראשון ולא מעשר עני, כמו שפי׳ לעיל (דברים י״ב:י״ח) גבי לפני ה׳ אלהיך תאכלנו וגו׳ אתה ובנך וגו׳, כי שם מדבר בענין אכילה כדכתיב לפני ה׳ אלהיך תאכלנו וגו׳, אבל כאן שלא כלל הלוי באכילה עמו, שהרי כתיב ואכלת לפני ה׳ וגו׳ ושמחת אתה וביתך וגו׳ ואח״כ הפסיק הענין והתחיל בפסוק אחר והלוי אשר בשעריך לא תעזבנו, מלתת לו חלקו שהוא המעשר ראשון:
יצאו לקט שכחה ופאה כו׳ ואינן חייבין במעשר. ר״ל ולמה יש ללוי חלק בהם לפי שאינם חייבים במעשר, ר״ל דלקט שכחה ופאה והפקר אינם חייבים במעשר. וא״ת והלא מצינו גבי לוי בפרשת קרח (במדבר י״ח:כ״ט) מכל מתנותיכם תרימו את כל תרומת ה׳. וי״ל דכל שניתן להם במתנה ממנו יפרישו מעשר, אבל אלו לא היה להם מתנה אלא הפקר לכל:
By neglecting to give him the first tithe. This [verse, "You must not abandon,⁠"] does not mean to invite the Levite to your table if he neither has first tithes nor tithes to the poor, as Rashi explained above regarding (12:18), "Before Adonoy, your God, are you to eat it ... you and your son ... [and the Levite], etc.⁠" For the verse above refers to eating, as it is written, "Before Adonoy, your God, are you to eat it, etc.⁠" But here the Levite is not included in eating with him. For it is written, "You will eat it there in the presence of Adonoy ... and you will rejoice, you and your household, etc.,⁠" and the matter is concluded and another verse begins, "And the Levite who is in your city, you must not abandon" — by neglecting to give him his portion which is the first tithe.
This excludes the gleaning, forgotten sheaves and edge of the field... Hence, they are exempt from tithing. I.e., why does the Levite have a portion in them? Because they — the gleaning, forgotten sheaves, edge of the field, and abandoned produce — are exempt from tithing. You might ask: Do we not find regarding the Levite in Parshas Korach (Bamidbar 18:29), "From all your gifts you must set aside all the terumah-gifts of Adonoy"? The answer is: Everything that it given to the Levites as a gift, tithes must be given from it. But these [the gleaning, forgotten sheaves, etc.] are not given to them as a gift. Rather, they are abandoned to all.
והלוי אשר בשעריך – אף שאינו חובה ליתן ממעשר שני ללוי, יזהיר בתורת נדבה שיקרא ללוי ויסעדנו על שלחנו בעלותו לשמוח לפני ה׳:
והלוי וגו׳ – עיין פירוש לעיל יב, יב,יט.
כבר ציינו שחובת מעשר נוהגת מן התורה רק באופן מוגבל ומותנה, ומכאן אנו למדים שמטרותיו של המעשר – לרבות אספקת צרכי הלויים על ידי מעשר ראשון – אינן מושגות במלואן על ידי מעשרות אלה. אלא המעשרות משמשים רק להזכיר לנו את מחויבותנו למטרות אלה בעת שאנו עוסקים בפרנסתנו. החובה לתת מעשר ראשון כבר נרמזת בתיבות ״עשר תעשר״, שכן הן מורות שהמעשר האמור כאן הוא המעשר השני, בנוסף על המעשר הראשון (השווה פירוש לעיל פסוק כב). לפיכך נראה שגם החובה האמורה בפסוקנו – ״והלוי אשר בשעריך לא תעזבנו״ – כוללת יותר מאשר החובה לתת מעשר ראשון. כך גם אומרים חז״ל בספרי כאן: ״בכל מקום שאתה מוצא הלוי הזה תן לו חלקו, אין לו חלקו תן לו מעשר עני ({לשון המחבר:} כן הוא גירסת הילקוט. בספרי איתא מעשר שני, ונראה דלפי דקי״ל [קידושין נד:] כר״מ דממון גבוה הוא ולא מצי יהיב ליה במתנה, גירסת הילקוט עיקר), אין לו מעשר עני תן לו שלמים, אין לו שלמים פרנסהו מן הצדקה״.
נראה שמאמר הספרי ״בכל מקום שאתה מוצא הלוי הזה״ הוא ביאור לביטוי ״אשר בשעריך״. יש בכך חיזוק לפירושנו (לעיל יב, יב), שהלויים ישבו פזורים ברחבי הארץ, אף על פי שהתורה נתנה להם ערים לשבת.
[קיד] והלוי אשר בשעריך – עיין למעלה (סי׳ כא):
והלוי אשר בשעריך לא תעזבנו:⁠1 לעיל (יב,יט) הזהיר הכתוב ״השמר לך פן תעזוב את הלוי כל ימיך על אדמתך״ – ולא2 תביא אותו גם כן לירושלים3, וכאן הזהיר הכתוב שלא יעזבנו מלהתענג גם כן בכל אשר ׳תשאל נפש׳ הבעלים, ככה תענג את בית הלוי4. ופירוש ״אשר בשעריך״5 שהוא בערי ישראל ממונה לתורה ולתעודה6, והיינו ״שוטרים... הלוים״7 שהמה תלמידי חכמים8, ועליהם כתב ״כי אין לו חלק ונחלה עמך״, שיהיו לו מעות מעשר שני לקנות תענוגים ולשמוח ברגל הוא ובני ביתו9. וכבר ביארנו בספר במדבר (יח,כ)10 ולעיל (י,ט) דמשמעות ״חלק״ הוא בתענוגי האדם שמלבד חיי הכרחי, ואינם נצרכים כל כך לתלמידי חכמים המשוקעים בעיון תורה, כמו שכתבתי שם.
1. לכאורה כבר הזהיר על זה לעיל (יב,יט).
2. השמר פן לא תביא אותו ג״כ לירושלים.
3. רבינו שם ׳בשעה שאתה עולה לירושלים ברגלים לא תעזבנו בביתו בעירו׳...
4. כלומר, תתייחס אליו כאילו הוא בן ביתך ממש.
5. לכאורה הלוים מתגוררים בערים שלהם (48 עיר) ולא בתוך בני ישראל.
6. כך ש״אשר בשעריך״ מגדיר את תפקידם בכלל ישראל, וממילא את הצורך לשתף אותם באכילת מעשר שני.
7. ״ושוטרים הלויים לפניכם״ (דהי״ב יט,יא).
8. א״כ הלויים אינם נכללים ב׳תלמידים׳ שיש להשאיר להם את הנותר ממעשר שני, כפי שביאר רבינו בפסוק כ״ג מ״למען תלמד ליראה״, אלא יש לתת להם לכתחילה חלק מכובד מהמעשר שני כחלק מבני הבית.
9. הרי שהתורה דואגת לא רק ל׳חיי נפש׳ של הלויים, אלא גם שיוכלו לשמוח ולשמח את בני ביתם ברגלים. וזה בשונה מהדאגה ל׳תלמידים׳ שמצטמצמת ל׳חיי נפש׳ בלבד, וכפי שממשיך רבינו.
10. על הפסוק ״ויאמר ה׳ אל אהרן, בארצם לא תנחל וחלק לא יהיה לך בתוכם, אני חלקך ונחלתך״...
והלוי וגו׳ – ראה בפירושנו למעלה י״ב:י״ב,י״ט.
לא תעזבנו – מלמד שאם אין לו מעשר ראשון תן לו מעשר שני, אין לו מעשר שני תן לו מעשר עני, אין לו מעשר עני תן לו שלמים, אין לו שלמים פרנסהו מן הצדקה1 (ספרי).
כי אין לו חלק – להגיד מה גרם.⁠2 (שם)
1. ר״ל אע״פ שעיקר חלק הלוים הוא מעשר ראשון כמבואר בפ׳ קרח. וטעם חיוב נתינת כל אלו ללוים מפרש הפסוק עצמו כי אין לו חלק ונחלה עמך, ר״ל כי אין לו עזרה עצמית, וא״כ בהכרח צריך להעניקהו מן כל צדקה שהיא. וזו היא כונת הדרשה הבאה כי אין לו חלק ונחלה להגיד מה גרם, ר״ל מה גרם לצוות על כל נתינה שהיא ללוי מפני שאין לו חלק ונחלה עמך. ומה ששייך עוד לענין דרשה זו בארנו לעיל בפרשה י״ב פ׳ י״ב בדרשה והלוי אשר בשעריכם, יעו״ש וצרף לכאן.
2. נתבאר באות הקודם.
מוני המצוותספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טוברשב״םאבן עזראר״י בכור שורחזקונירלב״גמזרחיאברבנאלגור אריהשפתי חכמיםר׳ י״ש ריגייורש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144